1. תלויה ועומדת לפני בקשת המבקשים למחיקת תביעתם נגד המשיב וללא חיוב בהוצאות.
2. המשיב משיב כי הוא עומד על דחיית התביעה נגדו בנסיבות הענין, אולם יסכים למחיקתה ובלבד שיפסקו לטובתו הוצאו ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה.
3. אקדים ואציין כי יש להתייחס לבקשה כבקשה להפסקת תובענה על פי הוראת סעיף 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – המקנה לבית המשפט שיקול דעת בכל הנוגע לעצם אישור הפסקתה של התביעה וככל שהבקשה נענית - אם במחיקה ואם בדחיה של זו - יש ליתן את הדעת לסוגיית ההוצאות.
4. בתמצית יצוין כי המבקשים רכשו מאת הנתבעים 1 ו-2 דירת מגורים ביום 26.1.15 בעוד המשיב , עורך דין במקצועו, שימש כמייצגם של המוכרים.

המבקשים טוענים כי נחרדו לגלות אי התאמה וליקויים רבים וחמורים בדירה עם קבלת החזקה בה והם מייחסים לנתבעים אלו מצג שווא, תרמית והפרה יסודית של ההסכם בעטיים נתבעים הם לפיצוי בן 615,175 שקלים.

המשיב עצמו נתבע לשלם 240,000 שקלים מחמת שהתרשל ע"פ הנטען בתוקף מעמדו כנאמן אשר החזיק בכספי תמורת המכר ופעל לשחרורם לידי הנתבעים 1 ו-2 שלא כדין, טרם נתקיימו מלוא התנאים לכך ותוך שהוא מסייע להם למלט כספים אלו מהליכי עיקול.

1. המשיב העלה בכתב הגנתו שלל טענות ובין אלו העדר עילה וכבר בקדם המשפט הראשון, הבהיר בא כוחו בהקשר זה (ולא בית המשפט כנטען בבקשה דנן) כי תביעה זו מקדימה את זמנה בהתייחס למשיב וזאת מחמת שכל עוד לא הוכרע ולו באשר לחובת הנתבעים 1 ו- 2 בפיצוי המבקשים, אין משמעות לטענה בדבר שחרורם המוקדם של כספי הנאמנות.

לאור טענה זו בפרט המליץ בית המשפט בתום הדיון מיום 29.9.16 כי המבקשים ישקלו ענין זה ויבואו בדברים עם ב"כ המשיב בענין גורלה של תביעה זו.

המבקשים אכן שקלו והודיעו ביום 30.10.16 כי הם מבקשים לפיכך לצמצם תביעתם בשלב זה בהתייחס למשיב ולהעמידה על 100,000 שקלים בגין החלק שלטעמם נתגבש, תוך שהם מבקשים פיצול סעדים. בית המשפט תמה על על כך, אולם משעמדו המבקשים על בחירתם, נתבקשה עמדת המשיב, שהתנגד נחרצות למבוקש ובקדם המשפט השני שנתקיים ביום 9.1.17 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לפיצול סעדים. בעקבות החלטה זו הוגשה ביום 22.1.17 הבקשה דלפני.

1. המבקשים מצידם מבהירים כי הם עומדים על כל טענותיהם נגד המשיב, אלא שנאלצו להפסיק תביעתם בנסיבות המתוארות תוך שהם צפויים לחדשה בבוא העת. כן הדגישו כי בית המשפט לא הכריע כלל במחלוקת גופה והזכירו כי כבר נפסקו הוצאות בסך של 1,200 שקלים לטובת המשיב וכי ממילא אין הוא נושא בהוצאות משהוא מיוצג על ידי מבטחו.
2. המשיב מצידו חוזר וטוען כי לא היתה כל עילה לצרפו כנתבע והוא מוחה על נסיון המבקשים ליחס לבית המשפט את הטענה לגבי העדרה של עילה בשלב זה. מכל מקום, אף לגופו של ענין, לא נפל כל דופי בהתנהלותו של המשיב לטענתו והוא מדגיש כי מצא עצמו נאלץ להיגרר להליך זה ולטרוח רבות לשם ניהול הגנתו ולהימצא במתח נפשי רב ואין הוא נכון לוותר על הוצאותיו. המשיב מפנה להליך אחר בו נפסקו לחובת בעל דין 50,000 שקלים וכחלופה - לדוגמת החלטה בה בית המשפט פסק התנה הגשתה של תביעה נוספת בתשלום הוצאות בשיעור שנפסק, תוך שהוא מבקש כי חלק מההוצאות לפחות תיפסקנה לתשלום מיידי.
3. ראשית דבר, סבורתני כי במצב הדברים הנוכחי בו מבוקשת הפסקת התובענה בראשיתו של ההליך, טרם הוחל בהגשת עדויות ועת אין בנמצא יתרון דיוני כלשהו למשיב אשר המבקשים מבקשים לאיינו בעצם הפסקת התובענה, הרי שראוי ונכון שלא לחסום דרכם של המבקשים להגיש ולהוכיח תביעתם נגד המשיב בבוא העת. בית המשפט טרם הכריע לגופה של מחלוקת שטיבה יחייב ברור מעמיק בכל הנוגע לטענות הקשות המוטחות מצד המבקשים.

אי לכך, יש להסתפק במחיקת התביעה נגד המשיב וכן הנני מורה.

1. אשר לסוגיית ההוצאות, הכלל הנוהג הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו זכאי להוצאותיו. ראה: ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהד' רביעית, פסקה 640; ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ. פקיד השומה ת"א 1, פ"ד טו' 558.

עוד רלבנטי לעניננו הכלל הנזכר בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08), כמו גם בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.07) ולפיו:

"כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך."

1. בענייננו מסתיים ההליך בסילוקה של התביעה ומכאן שע"פ הכללים האמורים יש לפסוק הוצאות לטובת המשיב. עם זאת, בית המשפט אינו יכול להתעלם מנסיבות הפסקת התביעה. המבקשים אולצו למעשה להפסיק תביעתם לאחר שב"כ המשיב חידד ומיקד בדיון את טענתו להעדר עילה ולאחר שבית המשפט לא נעתר לבקשה לפיצול סעדים וכל זאת ללא כל שמץ קביעה המבטלת את טענות מי מהצדדים לגופו של ענין.

בית המשפט מתרשם כי המבקשים נקלעו למצוקה בעטיה אצו להגיש תביעה זו מבלי שנתנו דעתם מספיק להיבט המשפטי שעורר ב"כ המשיב ואין אלא לציין כי טוב עשו משנשתכנעו למחוק תביעתם. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהטרחת המשיב להגיש כתב הגנתו, להשיב לבקשות שעיקרן זו והבקשה לפיצול סעדים ולהתייצב לשני דיונים. יצוין כי המשיב אולץ אף לתקן כתב הגנתו בשל תיקון התביעה, אך בשל כך נפסקו לטובתו הוצאות בסך 1,200 שקלים.

1. המשיב לא הציג סימוכין להיקף ההוצאות הרלבנטי, אולם אין מקום להניח כי הוצאות בניהול ההליך אין, אם לו ואם למייצגו. ההפניה לפסיקתן של הוצאות בשיעור 50,000 שקלים בהליך מס' 21664-12-11 אינה רלבנטית כלל לענייננו אנו בשים לב לריבוי ההליכים, הטירחה ומורת הרוח שמביע בהליך דשם בית המשפט מאי כיבודן של החלטות קודמות.

אינני סבורה אף כי יש מקום בזה המקרה להתנות פתיחתו של כל הליך עתידי בתשלום הוצאות באופן שיש בו כדי לכרסם בזכות המבקשים לגישה לערכאות.

בהינתן המכלול ושיקול הדעת הנתון, ישלמו המבקשים למשיב הוצאות בשיעור של 3,500 שקלים וככל שתוגש על ידם נגדו תביעה נוספת בענין דכאן, יתווסף חיוב בן 1,500 שקלים.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ז, 19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.