ובעניין:

הנתבעים: 1. קיסראי דוד

2. קיסראי חיה

ע"י ב"כ עו"ד ירון יטיב

1. בקשת המבקשים, מרסל ומימון אלון, שאינם צד לתובענה, להורות על ביטול העיקול שהוטל במסגרת הליך זה ביום 22.12.15, על זכויות הנתבעת 2 בנכס מקרקעין הידוע גם כגוש 1998 חלקה 16 תת חלקה 4.

לפי טענת המבקשים הנתבעת 2 הינה בתם וביום 11.5.10 העבירה האחרונה את הזכויות בנכס הנ"ל אליהם ללא כל תמורה. תצהירי העברה צורפו לבקשה.

עוד טוענים המבקשים כי ביום 12.5.10, ובתוך המועד הנדרש, דווחה העסקה לרשויות המיסים. אישור על הדיווח כאמור צורף לבקשה. לטענת המבקשים רק בשל חוב שכר טרחה לא הושלם הרישום בלשכת רישום המקרקעין, הערת אזהרה לא נרשמה בשל מערכת היחסים הקרובה בין הצדדים וכי מלבד עניין זה הרי שהיו ברשותם מלוא המסמכים הנחוצים לשם העברת הזכויות ורישומן. המבקשים מוסיפים בתשובתם כי הנכס מוחזק בידיהם מיום ביצוע העסקה, הוא מושכר על ידם ודמי השכירות אף משולמים להם.

לפיכך, ולאור הלכת אהרונוב, טוענים המבקשים כי זכותם כמי שרכשו את הנכס בעסקה הקודמת למועד הטלת העיקול גוברת על זכות התובעים כנושים-מעקלים והעיקול למעשה נסוג מפני זכותם (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199).

2. לטענת המשיבים (התובעים) המדובר בניסיון נוסף של הנתבעים בתיק זה להבריח כספים ונכסים ועולה בבירור כי מדובר בעסקה שבוצעה למראית עין בלבד. לכל היותר מדובר בהתחייבות לתת מתנה בלבד שאינה מלווה בגמירת דעת שלא לחזור ממנה.

לעמדת המשיבים אף הצגת התשתית העובדתית הבסיסית לקיומה של העסקה חסר, שכן המבקשים אינם מפרטים את נסיבותיה, מטרת העברת הנכס, פרטים בנוגע לחוב שכה"ט הנטען, נתונים באשר לשאלת הסתמכותם ו/או שינוי מצבם לרעה בשל עסקת המתנה ובנוגע למצבה הכלכלי של הנתבעת 2 ואף לא צירפו את מלוא האסמכתאות הקשורות בעריכת העסקה, כגון אישורי עיריה, מס שבח, מס רכישה – נכונים למועד ביצוע העסקה.

עוד טוענים המשיבים כי עולות תמיהות רבות בנוגע לאי רישום העסקה ואי רישום הערת אזהרה שעה שהנתבעת 2 טרחה וביצעה רישום של זכויותיה שלה ביום 23.11.15, קודם להטלת העיקול, אך לא פעלה במקביל לביצוע כל רישום בנוגע לעסקת המתנה.

מלבד זאת, מפנים המשיבים להלכה הקיימת בסוגייה, שנקבעה בע"א 11502/05 לאניאדו ואח' נ' הולנד ישראל בע"מ (ניתן ביום 24.2.08, פורסם במאגרים), ולפיה, במובחן מהלכת אהרונוב הנ"ל, כאשר מדובר בתחרות הזכויות בין הנושה מבקש העיקול ובין מקבל התחייבות למתנה, נקודת המוצא תהיה בהעדפת הנושה על פני מקבל המתנה, ומשלא הוכיחו המבקשים במקרה הקונקרטי כי עניינם נמנה על אותם חריגים שבהם במאזן הצפיות המוגנות שלהם ושל הנושה תיטה הכף להעדפת עניינם, הרי שאין מקום לביטול העיקול.

3. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה, ולאור ההלכה הקיימת בסוגיה זו, דין הבקשה לביטול העיקול, כפי שהוגשה ונדונה במסגרת דיונית זו, דהיינו במסגרת בקשה לביטול עיקול בתיק התובענה בו הוא הוטל, להידחות, כפי שיובהר להלן, ובעיקרם של דברים בהעדר יריבות ולגוף העניין משום שאין העיקול נסוג בנסיבות המקרה הנדון מפני עסקת המתנה (ומבלי להידרש במסגרת מצומצמת זו לטענה בדבר היות העסקה למראית עין לשם הברחת הנכס, אשר הידרשות לה מחייבת בירור במסגרת הליך נפרד ועצמאי, כמו גם מלבד השיהוי הכבד ביותר בו מוגשת הבקשה, ואשר לא ניתן לו הסבר כלשהו, שעה שהמבקשים מיוצגים ע"י ב"כ הנתבעים ואף עולה כי יוצגו על ידו גם בעסקת המתנה הנטענת).

4. תחילה יצוין כי למעשה אין יריבות בין הצדדים שכן המבקשים אינם צד להליך זה ואף אינם "מחזיק" במסגרת צו העיקול, ולפיכך אין להם מעמד המאפשר להם הגשת בקשה לביטול עיקול.

בהתאם להוראות תקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, העוסקת בבקשה לביטול צו עיקול המוגשת בתוך 30 יום ממועד המצאתו, רשאי המשיב לבקש את הביטול:

"(ג) ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש את ביטול הצו בהתאם לתקנה 376; הוגשה בקשה לביטול הצו יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשתה; בית המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא לצדדים במסירה אישית בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משלושה ימים ממועד הגשת בקשת הביטול, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בהתאם להוראות התקנה הנ"ל והוראות תקנה 376 רשאי גם המחזיק לבקש את ביטול הצו:

"(א) ניתן צו עיקול על נכסי המשיב שבידי מחזיק, יודיע בית המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, בתוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי המשיב מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור בתקנה 367; בהודעה למחזיק יצוינו פרטי המבקש ובא כוחו; תשובתו של המחזיק תוגש לבית המשפט והעתק ממנה ימציא המחזיק, במישרין, למבקש.

(ב) הודיע המחזיק כי בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול, ימציא לו המבקש, בתוך שבעה ימים מיום שהומצאה לו התשובה כאמור בתקנת משנה (א), העתק מבקשת העיקול והתצהיר.

(ג) המחזיק רשאי, בתוך שלושים ימים מיום שהומצא לו העתק מבקשת העיקול והתצהיר, להגיש בקשה לביטול צו העיקול."

תקנה 368 לתקנות הנ"ל, העוסקת בעיון מחדש בצו שניתן, אף היא מקנה את הרשות להגשת הבקשה לבעל הדין:

"(א) לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.

(ב) בעיון מחדש רשאי בית המשפט לקיים, לשנות או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, רשאי בית המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסוים כעירבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק הדין, יפקע הצו הזמני.

(ג) בקשה לעיון מחדש תוגש ותתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ'."

(ההדגשות כולן אינן במקור – ע.כ.)

אפנה בנקודה זו לאמור בספר "סוגיות בסדר דין אזרחי", א' גורן, מהד' 12, בעמ' 935:

"את הבקשה לביטול העיקול רשאים להגיש הנתבע או המחזיק (כל אחד מהם על פי סדרי הדין המיוחדים החלים לגביו), ולא מעוניין אחר כלשהו...

רק הנתבע או המחזיק זכאי להגיש בקשה לביטול העיקול. לפעמים הצד המעוניין בביטול העיקול אינו הנתבע ואינו המחזיק, ודווקא ממנו נמנעת האפשרות להגיש בקשה לביטול העיקול בגלל היעדר יריבות. כדי להביא את דברו לפני בית המשפט בנושא זה, נתונות לו שתי דרכים חלופיות: דרך אחת היא הגשת בקשה לביטול באותו תיק שבו הוטל העיקול – על ידי צירופו של המבקש כנתבע נוסף בתובענה. הדרך החלופית היא הגשת המרצת פתיחה לסעד הצהרתי שיכריז על בטלות העיקול.

במקרה אחד, כאשר המעוניין אחז בידו פסק דין המעיד על בעלותו בנכס המעוקל, למרות שהבעלות טרם נרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין, הוחלט כי המבקש זכאי להגיש בקשה לביטול העיקול הזמני."

5. חרף האמור לעיל, משלא הועלתה הטענה ע"י הצדדים ונטענו הטענות לגופן, מצאתי לדון ולדחות את הבקשה גם לגופם של דברים, כאמור לעיל, ויצוין כבר כעת כי המסקנה המתקבלת לכל הפחות בדבר העדר הוכחה מספקת כי עניינם הקונקרטי של המבקשים נמנה על אותם חריגים שבהם במאזן הציפיות המוגנות שלהם ושל הנושים (המשיבים) – תיטה הכף להעדפת עניינם, תואמת בהחלט את הוראות הדין המחייבות קיום הליך עצמאי ונפרד לשם עריכת הבירור הנדרש, בין היריבים הנכונים.

יוער, כי במסגרת הליך עצמאי כאמור ניתן אף לברר את הטענות בדבר היות העסקה למראית עין.

אין חולק כי עסקינן במקרה זה לכל היותר בהתחייבות לתת מתנה, שכן העסקה לא נגמרה ברישום, וכן, אין הצדדים חולקים על משמעותן של ההלכות המוזכרות בטיעוניהם, ובעיקרן הלכת אהרונוב והלכת לאניאדו.

במסגרת תשובתם לתגובת המשיבים אף לא טענו המבקשים כי יש לאבחן מקרה זה מהעניין הנדון בפסה"ד בעניין לאניאדו הנ"ל.

במובחן מהמקרה בהלכת אהרונוב, עסק פסק דין לאניאדו מפורשות בעסקת מתנה שטרם נרשמה, ממש כבמקרה הנדון.

ההלכה שנקבעה גורסת כי נקודת המוצא בתחרות הזכויות שבין מקבל ההתחייבות למתנה לבין הנושה הינה הפוכה לזו הקיימת בעסקת מכר (הלכת אהרונוב), והיא נעוצה בהעדפת הנושה על פני מקבל המתנה.

הרציונל שהוביל למסקנה זו הובהר בהרחבה בעניין לאניאדו, כך הוסבר כי קשת המקרים בהם רשאי נותן המתנה לחזור בו מן המתנה כל עוד לא הושלמה הקנייתה היא רחבה מאוד ולא ניתן לדמותה לחוזה מכר המקנה לקונה מכוחו זכות משפטית מוצקה ומגובשת, כאשר יכולת המוכר לסגת ממנו מוגבלת ומצומצמת ביותר.

רמת הציפיות וההסתמכות של הקונה בעסקת מכר לעומת זו של מקבל התחייבות למתנה שונה משמעותית.

ר' האמור בעניין זה בעמ' 10 לפסק הדין בעניין לאניאדו:

"משוואת זכויות ואינטרסים זו שבין הנושה למקבל ההתחייבות למתנה שונה באיזונה המתבקש ממשוואת האינטרסים המתנגשים במקרה של הקונה לעומת הנושה. שברירותן של "הזכויות המעין קניניות" של מקבל ההתחייבות למתנה וזכותו הרחבה של הנותן לאיין זכויות אלה בכל עת בטרם השלמת המתנה על דרך רישומה, מובילות למסקנה כי בסיטואציה שכזו ירבו המצבים בהם העדפת האינטרס של מקבל המתנה לא תשתמע מתוך המקור הנורמטיבי להלכת אהרונוב שנמצא בסעיף 9 לחוק המקרקעין (כמפורט בהרחבה בפסק דינו של הנשיא ברק באותו העניין)."

ובעמ' 11:

"הרישא לסעיף 9 עניינה באדם "שהתחייב לעשות עיסקה במקרקעין". על פני הדברים, שם הפועל "התחייבות" בטקסט משפטי מניח מניה וביה אי הדירות. עניינו ב"התחייבות" כמובנה בדיני החוזים, לפיהם אדם שהתחייב אינו יכול לחזור בו מהתחייבותו. הוא יכול, להפר את התחייבותו ובמקרה שכזה זכאי יהיה הצד השני, הנפגע, לתבוע אכיפת ההתחייבות. הוא יכול גם לבטל את התחייבותו בתגובה להפרת ההסכם על ידי הצד השני. הוא איננו יכול לחזור בו חד צדדית מהתחייבותו. זוהי טיבה של "התחייבות" לעשות עיסקה, כשהמדובר בעיסקת מכר או עיסקה אחרת כנגד תמורה.

אולם, "התחייבות לתת מתנה" אינה נכללת בהיבט זה של ההיגד "התחייב אדם לעשות עיסקה". זאת, מן הטעם שהמתחייב לתת את המתנה יכול ורשאי לחזור בו מנתינתה בכל עת לפני השלמתה (ברישום) מקשת סיבות ונסיבות רחבה ומקיפה, כפי שפורטו הדברים לעיל."

6. במסגרת מצומצמת זו לא הובאו ראיות מספקות לקביעה בדבר העדפת זכות המבקשים.

המדובר בבקשה המוגשת כאמור לעיל בשיהוי כבד ביותר, לא הוגשו מלוא האסמכתאות הנדרשות, לא נפרשה התשתית העובדתית המלאה בנוגע לעסקה ואף לא ניתנו תשובות למספר תהיות שהועלו בתגובת המשיבים, לרבות בנוגע להעדר הרישום שעה שרישום זכויותיה של הנתבעת 2 כן נעשה.

לא פורט בדבר הסתמכות המבקשים או שינוי מצבם ואף לא בנוגע למצב הנתבעת 2, ולא הובהר מדוע בחרו הצדדים לעסקה להניע אותה רק לאחר חלוף זמן כה רב ממועד ביצועה הנטען.

אף הטענות העובדתיות שבתשובת המבקשים לא נתמכו בתצהיר ובאסמכתא כלשהי.

במכלול נסיבות אלה, הרי שבמישור הליך העיקול הזמני, אין מקום לביטולו.

במישור הטענות כנגד העסקה (למראית עין ולהברחת הנכס), כמו גם הניסיון להוכחת חריגות המקרה, הרי שהצדדים רשאים למצות זכויותיהם על פי כל דין.

הצדדים רשאים כמובן אף לבוא ביניהם בדברים לשם העמדת בטוחה חלופית לעיקול בהסכמה והסרתו בדרך זו.

7. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 1,000 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ח, 13 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.