לפני שלוש בקשות שעניינן דומה: הבקשות הראשונה והשנייה הינן בקשות למחיקה על הסף של הודעת צד ג' כנגד הנתבעים 1-2 וכן כנגד הנתבעת 3. הבקשה השלישית עניינה צירוף צדדי ג' כנתבעים בתיק זה.

הבקשות מגלות עניין משותף של משפט ועובדה ולכן ניתנת בזאת החלטה משותפת בבקשות אלו.

רקע

1. התובע הינו חבר בבורסת היהלומים הישראלית בע"מ, היא הנתבעת ושולחת הודעת צד ג' בתיק זה (להלן: "הנתבעת").
2. ביום 6.8.2012 טס התובע לניו יורק לצורך עסקי יהלומים וזאת מטעם חברת מאיר אליה יהלומים בע"מ, צד ג' 2 כאן.
3. בעת שהותו של התובע בניו יורק התרחשו אירועים אשר אין מחלוקת שהתוצאה שלהם הייתה כי יהלומים בשווי נטען של כ – 700,000 דולר נעלמו.

על טיבם של האירועים הללו קיימת מחלוקת. גרסת התובע לעניין זה הינה כי ביום 13.8.2012, לאחר ביקור אצל לקוח, התמוטט באמצע הרחוב בעיר ניו יורק. לאחר שהתעורר באמבולנס ביקש את התיק שבתוכו היו היהלומים, אולם הפרמדיק אמר כי התיק נלקח על ידי אחר, והיהלומים מעולם לא נמצאו.

1. אובדן היהלומים בשווי רב הוליד מספר מחלוקות במספר מישורים.

מישור ראשון של מחלוקת התגלה בין התובע לבין צדדי ג' כאן - חברת מאיר איליה יהלומים בע"מ ומנהלה מר מאיר אליה (החברה ומנהלה יכונו להלן לשם הנוחות כ- "איליה"), כאשר איליה הטילו את האחריות על אובדן היהלומים על התובע וטענו, בין היתר, כי שוד היהלומים בוים על ידי התובע.

מישור שני של המחלוקת התגלה בין איליה לבין חברת כלל חברה לביטוח בע"מ (אשר הינה צד ג' 3 כאן) (להלן: "כלל"), כאשר איליה הגישו בקשה לקבלת תגמולי ביטוח לאור גניבת היהלומים וכלל סירבה לשלם תגמולי ביטוח, בין היתר, לאור טענת הונאה.

1. המישור השלישי של המחלוקת הינו המישור נשוא תביעה זו, ועניינו היחסים בין התובע לבין הבורסה ליהלומים, הנתבעת כאן. במישור זה טוען התובע כי בעקבות אובדן היהלומים בניו-יורק השעתה הנתבעת את התובע לתקופה מסוימת ולא אפשרה לו כניסה למתחם הבורסה. התובע טוען כי השעיה זו נעשתה שלא כדין וכי היא גרמה לו נזקים כבדים.
2. בעניין המחלוקת הראשונה הוגשה תביעה על ידי איליה כנגד התובע כאן וכנגד חברת כלל וזאת במסגרת ת.א. (שלום הרצליה) 19756-12-14.

תיק זה הסתיים בהסדר פשרה שנחתם בין איליה לבין חברת כלל, כאשר התביעה של איליה כנגד התובע כאן נמחקה. אציין כי איליה הודיע לבית המשפט כי המשך ההליך כנגד התובע יתנהל במוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים.

1. המחלוקת נשוא התיק שלפניי הינה בקליפת אגוז טענת התובע כי הנתבעת מנעה ממנו כניסה לבורסה שלא כדין, כאשר מניעת כניסה זו גרמה לו נזקים שונים.

יובהר כי התובע בחר למקד את התביעה אך ורק בטענות כנגד התנהגות הנתבעת, כאשר טענתו המרכזית הינה כי הנתבעת פעלה ברשלנות וחוסר סבירות עת מנעה ממנו את הכניסה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט. במסגרת כתב ההגנה לא מכחישה הנתבעת כי לאור תלונת איליה ערכה בירור לתובע, עם זאת מכחישה הנתבעת כי מנעה כניסה של התובע למתחם הבורסה וטוענת כי מדובר היה בהיעדרות מרצון על רקע הפרשה לתקופה קצרה של חודש וחצי. כמו כן טענה הנתבעת כי איליה הם אלו שהתלוננו על התובע וכי הבדיקה לאור התלונה הייתה מהירה ועניינית. אציין כי לנתבעת טענות רבות נוספות שפורטו בכתב ההגנה.

1. במקביל להגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת הודעות צד ג', כנגד איליה וכנגד חברת כלל. במסגרת הודעת צד ג' טענה הנתבעת כנגד איליה כי הנתבעת פעלה לאור התלונה אשר הגישה איליה, וכי מעשיה נעשו בתום לב על בסיס המידע שנמסר לה על ידי איליה.
2. מכאן טוענת הנתבעת, כי ככל שיתברר כי איליה העלילו על התובע, הרי פעולתה בעניין התובע נעשתה על סמך עלילה זו, ולכן איליה חייבים בשיפוי בגין כל סכום שתחויב.

בעניין חברת כלל טוענת הנתבעת כי הנזקים הנטענים של התובע נגרמו עקב רשלנות חברת כלל אשר חקרה את האירוע באופן חלקי ולא מקצועי ואשר ייחסה לתובע לשווא מעשה הונאה בביטוח.

עוד נטען בהודעת צד ג' כנגד כלל, כי כלל הייתה אמורה לדעת כי מסקנות החקירה שלה יובאו לפני הנתבעת ובכל זאת כלל לא נזהרה בביצוע החקירה ובהסקת המסקנות. כמו כן כוללת הודעת צד ג' טענות נוספות ברוח זו.

הבקשה לסילוק על הסף של ההודעה כנגד חברת כלל

1. חברת כלל הגישה בקשה לסילוק על הסף של הודעת צד ג' כנגדה. לטענת חברת כלל העמדה הביטוחית אשר גיבשה בפרשה, רלוונטית אך ורק ביחסיה של כלל עם המבוטחים שלה והיא נמסרה רק למבוטחים שלה. חברת כלל מדגישה כי בשום שלב לא העבירה את עמדתה הביטוחית לצדדי ג' כלשהם ובפרט שלא לבורסה ליהלומים, המודיעה לצד ג'.
2. חברת כלל מוסיפה וטוענת כי כפי שעולה מהודעת צד ג' עצמה, ועדת איסורי הכניסה של הנתבעת דנה בעניינו של התובע מספר פעמים, כך שהנתבעת ניהלה הליך בוררות עצמאי, אשר בסופו הותרה כניסתו של התובע לבורסה.
3. מכאן טוענת כלל כי הנתבעת כלל לא הסתמכה על העמדה הביטוחית של חברת כלל ואף אם עשתה זאת, הרי עשתה זאת על דעת עצמה ועל אחריותה המלאה. בכל מקרה מדגישה חברת כלל כי החקירה מחייבת ומזכה רק את המבוטח שלה ואין היא חבה חובת זהירות כלשהי כלפי הבורסה, ככל שזו ביקשה להסתמך על עמדה זו.
4. הנתבעת הגישה תשובה לבקשה. במסגרת התשובה מציינת הנתבעת כי המבחן לסילוק על הסף הינו – האם הנתבעת (המודיעה לצד ג') תהיה זכאית לסעד הנטען בהנחה שהעובדות המתוארות בהודעת צד ג' נכונות הן.
5. הנתבעת מציינת כי בזמן אמת חברת כלל הייתה נחרצת בהאשמת התובע במעשה מרמה. בפרט מציינת הנתבעת את הודעת כלל לאיליה מיום 30.10.12 בה ציינה כלל כי היא דוחה את התביעה מחמת חשד למעשה הונאה. עוד טוענת הנתבעת כי עמדה זו של כלל השפיעה על איליה וכי היא תרמה להגשת התלונה על ידי איליה.
6. הנתבעת מציינת כי כלל הינה חברת ביטוח ומכאן מדובר בגוף דו מהותי אשר יש לו חבות גם לאור כללי המשפט הציבורי. לפיכך, על כלל היה לנקוט במשנה זהירות בכל פעולה בה היא נוקטת.
7. כלל הגישה תשובה לתגובה במסגרתה טענה כי גם על סמך העובדות המתוארות בהודעת צד ג' ובכתבי הטענות וגם אם נניח כי אלו נכונות, יש לסלק את הודעת צד ג' כנגדה, וזאת כאשר הנתבעת לא טענה בכתבי הטענות כי היה לה קשר כלשהו עם חברת כלל בכל בקשור להחלטה לגבי הרחקתו של התובע. בפרט טוענת כלל שאין טענה של הנתבעת כי ביקשה מכלל חומר ראייתי כלשהו או התייעצה עם כלל בנושא כלשהו.

לטעמה של כלל, השאלה היחידה העומדת לדיון הינה האם לחברת כלל קיימת חובת זהירות כלפי הבורסה ליהלומים כאשר זו אינה מבטחת של הבורסה ליהלומים אלא של צד שלישי.

עוד מבהירה כלל כי הבסיס היחידי להודעה לצד ג' הינו מכתב העמדה הביטוחית שנשלח על ידה למבוטח שלה וכי מכתב זה רלוונטי רק ליחסים שלה עם המבוטח שלה ואינו יכול לייצר לה אחריות אל מול צד שלישי, בוודאי לא כנגד הנתבעת אשר מוסמכת לנהל חקירה עצמאית.

הבקשה לסילוק על הסף של ההודעה כנגד איליה

1. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף מטעמם, לא מכחישים איליה כי אכן הגישו תלונה כנגד התובע לנתבעת. עוד מציינים איליה כי הנתבעת מודה בהודעת צד השלישי שלה כי רק אם יסתבר כי איליה העלילו על התובע הרי יהיו הם חייבים בשיפוי.
2. מכאן טוענים איליה כי על מנת להוכיח את המרמה על הנתבעת יהיה להוכיח כי איליה ידעו שהתובע לא גנב את היהלומים, כאשר לטענתם לא ניתן להוכיח טענה זו. איליה מחדדים כי כל שהיה בידם הינו מכתב חברת הביטוח הדוחה את תביעתם ומודיע להם כי התובע לקח את היהלומים. מכאן, התלונה שלהם הינה תלונה שהוגשה בתום לב, אשר אינה מקנה לנתבעת זכות תביעה כנגדם.
3. עוד טוענים איליה כי רק אם תוכח קנוניה עם התובע יהיה מקום להודעת צד ג', אלא ככל שתוכח קנוניה שכזו, ממילא תדחה התביעה העיקרית של התובע.

איליה גם מוסיפה כי טענת העלילה לגופה הינה טענת מופרכת, כאשר אין כל הגיון שאיליה תרקח קנוניה במסגרתה היא מוותרת על האפשרות לקבל תגמולי ביטוח.

1. איליה מבהירים כי השאלה היחידה בתיק זה הינה - האם הבורסה הייתה רשאית על סמך המידע שהיה ברשותה להרחיק את התובע, ומכאן נכונות הטענות לגבי עובדות האירוע בניו יורק כלל אינן רלוונטית.
2. הנתבעת הגישה תשובה לבקשה. במסגרת התשובה מציינת הנתבעת כי המבחן לסילוק על הסף הינו – האם הנתבעת (המודיעה לצד ג') תהיה זכאית לסעד הנטען בהנחה שהעובדות המתוארות בהודעת צד ג' נכונות הן.
3. לאור זאת טוענת הנתבעת, כי התובע טוען בכתב התביעה כי נפל קורבן לשוד וכי תלונת איליה הינה מעשה תרמית שנועדה לבסס תביעה של איליה כנגד הביטוח וכן כי איליה היו שותפים למעשה הונאה של חברת הביטוח. לטענת הנתבעת לצורך בקשת הסילוק על הסף יש להניח כי דברים אלו של התובע נכונים הם.

עוד טוענת הנתבעת כי איליה הם לכל הפחות מעוולים במשותף כלפי התובע בהיותם "המחולל" של העניין כאשר הם אלו "שהפלילו" את התובע והוציאו את דיבתו רעה, ומכאן הם יצרו את המידע אשר הכשיל את הבורסה. עוד מפנה הנתבעת לכתב ההגנה שהגיש התובע כאן עת היה נתבע בת.א. 19756-12-14 במסגרתו מנה התובע כאן במסגרת עוולות נטענות על ידו של איליה וחברת כלל את הטענה כי אלו נתנו הצהרות שקר לגופים שונים, לרבות הבורסה ליהלומים.

עוד מבקשת הנתבעת כי בית המשפט ישקיף על התמונה ממבט על וייבחן באופן זה את האחריות המוסרית של כלל הצדדים.

1. איליה הגישו תגובה לתשובה במסגרתה טוענים כי הנתבעת תהיה זכאית לסעד כנגדם רק אם יוכח כי איליה הטעתה את הנתבעת ביודעין. לשיטתם של איליה לא ניתן להוכיח טענה שכזו וזאת כאשר יעקב איליה כלל לא נכח בניו יורק עת אירעו האירועים וכי טענת הקנוניה מופרכת מהיסוד. יתרה מזו, אף אם מדובר בקנוניה, הנתבעת לא תהיה זכאית לסעד וזאת כאשר התביעה העיקרית ממילא תדחה היה וקיימת קנוניה.

דיון והכרעה

מחיקה על הסף של הודעת צד שלישי

כללי

1. ההלכה הפסוקה בעניין דחייה על הסף הינה כי בית המשפט יסלק על הסף תביעה רק במקרים חריגים ונדירים, ר', למשל, י' זוסמן, 'סדרי הדין האזרחי' (מהדורה שביעית) 1995, 387 והאזכורים שם.

עוד נקבע כי רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בהם ברור כי התובע לא יוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו, אף עם יעלה בידו להוכיח את כלל העובדות המפורטות בכתב תביעתו, תסולק התביעה על הסף, ר' ע"א 2582/09 הדייה גנאים נ' בית החולים רמב"ם (פורסם במאגר נבו, 8.8.2010).

לפיכך, יש לנהוג במשנה זהירות בסילוק על הסף של תביעה ובכל מקרה של ספק מן הראוי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, ולהכריע בתובענה ובטענות הצדדים רק לאחר שמיעת הראיות.

איישם הלכה זו על המקרה שלפני:

הודעת צד ג' נגד איליה

1. אני סבור כי דין בקשת המחיקה על הסף מטעם איליה להידחות, ואבאר:
2. כאמור, על פי ההלכה, יש לבחון את הודעת צד ג' על סמך העובדות המפורטות בה. כאמור טענת הנתבעת במסגרת הודעת צד ג' הינה כי התלונה שהוגשה על ידי איליה, תלונה אשר חוללה את הבירור שהוליד את אי כניסת התובע למתחם, הינה תלונת שווא של איליה ואף קיימת טענה להטעיה ביודעין, כאשר אבהיר כי מדובר בטענה חלופית לטענת הנתבעת בכתב ההגנה.

לפיכך, יש לבחון את הודעת צד ג' על סמך ההנחה כי איליה העלילו ביודעין על התובע.

1. אני סבור כי היה ואכן יוכח כי איליה העלילו ביודעין על התובע, הרי קיימת לנתבעת עילת שיפוי כנגד איליה מלאה או חלקית, בין היתר, מכוח היותם מעוולים במשותף כנגד התובע.

ברור כי הגשת תלונת שווא של איליה כנגד התובע, קל וחומר רקימת עלילה כנגד התובע, מהווה עוולה של איליה כנגד התובע. במקרה שכזה, אף אם קיימת עוולה נפרדת ועצמאית של הנתבעת בנושא, עדיין הנתבעת תהיה זכאית לשיפוי או השתתפות מכוח היותם של איליה "מעוולים במשותף" כמובן מונח זה בסעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

אציין כי על מנת לחייב שני מעוולים בנזק שנגרם לניזוק, אין צורך שיהיה שיתוף פעולה ביניהם והפסיקה הכירה גם במעוולים שביצעו מעשים נפרדים וגרמו לנזק אחד. ר' ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה (פורסם במאגר נבו, 4.1.2009), פיסקה 80.

מכאן, במקרה שלפני, ככל שאכן ייקבע כי נמנעה מהתובע כניסה למתחם הבורסה וככל שאכן נגרם לו נזק כתוצאה מכך, הרי אין זה מן הנמנע כי נזק זה נגרם הן כתוצאה מעוולת איליה (כגון: הגשת תלונת שווא, הטעיה וכדומה) והן כתוצאת מעוולת הנתבעת (כגון: לא ערכה בדיקה נאותה של התלונה וכדומה).

אבהיר, כי בשלב זה אין מקום לקבוע כי הייתה תלונת שווא או הטעיה, אלא שלצורך הבקשה למחיקה על הסף ולצורך זה בלבד, ההנחה הינה כי כך אכן יוכח.

1. אטעים כי איני מקבל את טענת איליה כי רק במקרה שתוכח קנוניה בין איליה לתובע ניתן יהיה לקבוע שיפוי של איליה לנתבעת, וזאת כאשר גם התנהגות של איליה שלא עולה כדי קנוניה או תרמית יכולה ליצור להם חבות כמעוולים במשותף. אולם, ובכל מקרה, הרי אף אם אקבל את עמדת איליה בנושא זה, עדיין אין מקום לסילוק על הסף של הודעת צד ג', היות ולנתבעת עומדת גם הזכות להוכחת הקנוניה במסגרת הדיון, על אף סברת איליה כי הדבר הינו קשה או בלתי אפשרי.
2. איני מקבל גם את הטענה של איליה בסעיפים 3-4 לתגובה לתשובה מטעמם כי השאלה היחידה העומדת לדיון הינה - האם הליך הוצאתו של התובע נעשה כדין, ומכאן לא יכולה להיות אחריות של איליה בנושא.

אכן, השאלה הראשונה בה יהיה לדון בדיון תיק לגופו הינה - האם ההליך שבוצע אצל הנתבעת נעשה כדין, ואם כך אכן יקבע, הרי התביעה כנגד הנתבעת תדחה ומכאן גם תדחה ההודעה לצד ג'.

אולם, וזה העיקר לעניין שלפניי, היה ויוכח בשלב הראשון כי ההליך לפני הנתבעת נעשה שלא כדין, כלומר יוכח כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע, אין בכך בכדי לשלול אחריות או רשלנות של גורמים נוספים, לרבות איליה אשר אין חולק כי אלו הגישו את התלונה כנגד התובע.

במילים אחרות, תוצאה משפטית על פיה הן הנתבעת והן איליה יחובו כלפי התובע בגין מניעת כניסתו למתחם הבורסה (כמובן ככל שיוכח העניין וככל שנגרם נזק) הינה תוצאה משפטית אפשרית.

1. לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי איליה.

הבקשה לסילוק על הסף של כלל

1. העקרונות אשר ציינתי לעיל בעניין הבקשה לסילוק על הסף של איליה חלים אף לגבי כלל. כלומר, עצם העובדה כי ייקבע כי הנתבעת התרשלה או פעלה שלא כדין וגרמה נזק לתובע אין בה בכדי לאיין חבות של מעוולים נוספים אף אם אלו פעלו בנפרד.

לפיכך, כאשר קיימת טענה עובדתית כלפי איליה כי התלונה שהוגשה הינה תלונת שווא הרי אין מנוס מבירור הטענה העובדתית לצורך הכרעה בשאלת האחריות או אי האחריות של איליה כלפי התובע או הנתבעת.

באופן עקרוני דין דומה אמור לחול גם על חברת כלל, וזאת כאשר אין חולק כי כלל מסרה לאיליה דוח במסגרתו כלל מאשימה את התובע באי אמירת אמת ולמעשה בהונאה.

אין גם חולק כי איליה הביאו את עיקרי דוח זה בפני הנתבעת.

מכאן, הרי באופן עקרוני, היה ויתברר במשפט כי לא נפל כל פגם בהתנהגות התובע, הרי יש בדוח של כלל למסד עוולה כנגד התובע, ומכאן לייחס גם לכלל אחריות כמעוולת במשותף.

1. ציינתי לעיל כי באופן "עקרוני" דין כלל לעניין זה זהה לדין איליה. אולם, עדיין קיימת הבחנה בין שני המקרים, הבחנה שיש לתת עליה את הדעת, ואבאר:

בעוד שלגבי איליה אין חולק לגבי חובת הזהירות המושגית של איליה כלפי התובע, בין היתר, בהיותם המעסיקים שלו או הקשורים עמו בקשרי מסחר, כאשר אף לא נטענה על ידי איליה טענה של העדר חובת זהירות מושגית, הרי שטענת כלל הינה כי אף אם הדוח מטעמה שגוי, עדיין אין לה חובת זהירות מושגית כלפי צדדי ג' מכוח הדוח שהוגש למבוטח.

כלומר, כלל טוענת כי אף אם הדוח שהוגש לאיליה הינו שגוי או רשלני, הרי חובת הזהירות המושגית שלה הינה כלפי המבוטח בלבד ואין לה חובת זהירות מושגית כלפי הנתבעת.

אציין כי בתגובה מטעמה מתרכזת כלל בטענה כי אין לה חובת זהירות מושגית כלפי הנתבעת, אולם היא לא עוסקת בשאלת חובת הזהירות המושגית שלה כלפי התובע.

לאור האמור לעיל, איני מקבל את טענת כלל בסעיף 6 לתגובה מטעמה כי השאלה היחידה לדיון הינה - האם יש לכלל יריבות עם הנתבעת והאם קיימת חובת זהירות מושגית כלפי הנתבעת - כאשר כאמור שאלה נוספת שעומדת לדיון הינה במסגרת דוקטרינת המעוולים במשותף והיא האם יש לכלל חובת זהירות כלפי התובע.

1. במסגרת זו של הדיון, אני סבור כי אין מקום לסלק על הסף את הודעת צד ג' כנגד כלל, ואנמק:

לעניין האחריות של כלל כלפי התובע, הרי אני סבור, כי אין מקום לקבוע כי לכלל אין חובת זהירות מושגית כלפי צד ג' אשר חברת הביטוח מבצעת חקירה בגינו.

לטעמי, ביצוע חקירה של חברת ביטוח על צד ג' יוצרת קשר ישיר בין חברת הביטוח לצד ג' שנחקר, ומטילה על חברת הביטוח אחריות מושגית כלפי אותו הצד.

לא מצאתי שיקולי מדיניות, או שיקולים אחרים, המצדיקים הכרעה גורפת כי לא ניתן בשום מקרה לייחס אחריות לחברת ביטוח בעניין צד ג' כלפיו פעלה ברשלנות עת ביצעה בעניינו חקירה.

אציין כי כלל אף לא הפנתה לפסיקה כלשהי הקובעת כי אין לחברת הביטוח חובת זהירות מושגית כלפי צדדי ג' כאשר היא מבצעת חקירה בעניינם.

לפיכך, מטעם זה כשלעצמו, כאשר קיימת חובת זהירות מושגית של חברת הביטוח כלפי התובע, אין מקום לסלק את הודעת צד ג' על הסף, וזאת כאשר תוצאה אפשרית של הדיון לגופו תהיה כי כלל מעוולת במשותף עם הנתבעת כלפי התובע.

1. לעניין האחריות המושגית של כלל כלפי הנתבעת, הרי הדבר מורכב יותר, ובהחלט יש מקום לבחון את סוגיית היקף הזהירות המושגית של חברת הביטוח כלפי צדדי ג' אשר הדוח לא הוכן בעניינם, אלא רק נמסר להם על ידי גורם שאינו חברת הביטוח עצמה.

אלא שאני סבור כי מסגרת הדיון של בקשה למחיקת התביעה או ההודעה על הסף אינה ראויה לבחינת שאלה שכזו. למרות שמדובר בשאלה עקרונית של חובת זהירות, עדיין אני סבור כי יש לדון בסוגיה העקרונית על בסיס תשתית עובדתית מוצקה היות ויש בקביעת העובדות בכדי להשפיע גם בשאלה האחריות המושגית במקרה זה.

כך, למשל, יכול להיות הבדל גם בשאלה המושגית בין מקרה בו הדוח נמסר לצד ג' ללא ידיעת חברת הביטוח לבין מקרה שזה נמסר בידיעת חברת הביטוח. או, למשל, יכולה להיות נפקות לצורך קביעת חובת הזהירות המושגית, לידיעה המוקדמת של חברת הביטוח בדבר השימוש שיעשה בדוח.

כמו כן, בוודאי שהתמונה תהיה שונה ככל שיוכח כי חברת הביטוח שותפה בידיעה או במחדל לקנוניה שנרקמה.

1. אשר על כן, בנסיבות אלו, כאשר לטעמי קיימת חובת זהירות מושגית של כלל, לכל הפחות, כלפי התובע, וכאשר את שאלת הזהירות המושגית של כלל כלפי הנתבעת יש לבחון על סמך מצע עובדתי איתן יותר, אין מקום לסלק את הודעת צד ג' כנגד כלל על הסף.

הבקשה לצירוף נתבעים

1. בקשה נוספת המונחת לפני באותו ההקשר הינה בקשת הנתבעת לצרף את כלל ואת איליה כנתבעים בתיק.

אבהיר כי מדובר בבקשה אשר הוגשה על ידי הנתבעת, כאשר התובע מתנגד לבקשה זו.

1. ההלכה הפסוקה קבעה כי צירוף נתבעים בעל כורחו של התובע יעשה רק במקרים נדירים, ר' בע"א 2489/07 רובוגרופ ט.א.ק. בע"מ נ' פוריה מערכות (1989) בע"מ (פורסם בנבו, 8.8.07):

"אך במקרים נדירים ביותר יצורף בעל-דין כנתבע, שלא על-פי רצונו של התובע, שהרי הלה זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך, אם תביעתו לא תתקבל".

1. לא מצאתי כי המקרה שלפני הינו בגדר אותו מקרה נדיר אשר ניתן במסגרתו לכפות נתבעים נוספים על התובע.

כפי שעולה בברור הן מכתב התביעה והן מתגובת התובע לבקשת הצירוף כי זה מבקש להציב את המחלוקת בתיק זה כמחלוקת בין התובע לבין הנתבעת בלבד וזאת לטענתו לאור "התנהלותה הרשלנית והפוגענית ללא צדק" כלפיו.

ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי זכותו של ניזוק לתבוע רק אחד מהגורמים שגרמו לו את נזקו ואין מקום לחייבו בהגשת תביעה כנגד כל המזיקים הפוטנציאלים, ר' ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר (פורסם בנבו, 7.9.2010):

"צירוף כל ההוראות דלעיל מלמד כי כל אחד מהמעוולים אחראי כלפי הניזוק למלוא הנזק; הניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהמעוולים בלי לצרף את האחרים; הניזוק אינו יכול להיפרע יותר מכפי נזקו; ואילו ביחסים הפנימיים בין המעוולים הם זכאים להשתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם."

התרופה של המזיק שנתבע ואשר סבור כי קיימים מזיקים נוספים ומעוולים משותפים הינה בהגשת הודעת צד ג' ולא בצירוף נתבעים, לעניין זה ר' בר"ע (מחוזי ירושלים) 3250/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 01.12.1997):

"קיצור הדרך, במקום לשלוח הודעה לצד שלישי, אינו במקומו ומבחינת המבקש, כתובע, אין דין המצורפים כנתבעים, כדינם אם יצורפו להליך כצדדים שלישיים"

ודברים אלו נכונים לענייננו ביתר שאת כאשר הוגשו כנגד הנתבעים שצירופם מתבקש הודעות צד ג'.

1. לא מצאתי גם פגיעה דיונית או אחרת בנתבעת כתוצאה מאי צירוף נתבעים, היות וככל שתוכיח את טענותיה כי דווקא איליה וכלל גרמו את הנזק לתובע, הרי תהיה זכאית לשיפוי מכוח הודעות צד ג' שהגישה ואין נפקות דיונית לכך שאלו לא צורפו כנתבעים.
2. אציין כי אף מבחינת יעילות הדיון אין מקום לצרף את כלל ואיליה כנתבעים בתיק זה, ואבאר:

התובע בכתב תביעתו העמיד לדיון אך ורק את התנהלות הנתבעת כלפיו, ואין לו כל טענה כלפי כלל או איליה. לפיכך בדיון בתביעה כפי שהוגשה על ידי התובע תתברר שאלה פשוטה יחסית – האם פעלה הנתבעת ברשלנות ובסבירות כלפי התובע, או כפי שהגדיר זאת התובע בתגובתו לבקשה לצירוף נתבעים:

"עיקר המחלוקת היא מה הייתה הסבירות בפעולותיה של הנתבעת כלפי התובע".

לפיכך בירור התביעה בשלב הראשון ללא צירוף איליה וכלל הינו יעיל ופשוט יחסית.

יתרה מזו, ככל שייקבע כי פעולותיה של הנתבעת היו סבירות, הרי אין מקום להיכנס למחלוקת המורכבת של היחסים של התובע אל מול איליה וכלל ובפרט בשאלת האחריות על אובדן היהלומים.

רק היה וייקבע כי הנתבעת פעלה ברשלנות או בחוסר סבירות כלפי התובע יהיה מקום להידרש למחלוקות הנוספות הנוגעות לאחריות של איליה וכלל, בין אם כמעוולים כלפי הנתבעת ובין אם כמעוולים במשותף עם הנתבעת כלפי התובע.

1. אשר על כן, גם מטעמי יעילות אין מקום להורות על צירוף איליה וכלל כנתבעים נוספים בתיק זה בניגוד לרצון התובע.

סיכום

1. לאור האמור והמנומק לעיל אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף של ההודעות לצד שלישי. כמו כן אני דוחה את הבקשה לצירוף נתבעים.
2. לאור התוצאה האמורה, ולאור האמור בסעיף 39 לעיל, בית המשפט מבקש את התייחסות הצדדים לעניין פיצול הדיון, כך שבשלב הראשון תידון רק התביעה העיקרית, כפי שהעמידה התובע כתביעה כנגד הנתבעת בלבד, ורק ככל שתביעה זו תתקבל יתקיים, בשלב השני, דיון בהודעות צד ג'.

הצדדים יגישו התייחסותם בעניין פיצול הדיון עד ליום 15.5.18.

עד להכרעה בנושא פיצול הדיון ניתנת ארכה להגשת ראיות הצדדים.

1. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

תז"פ ליום 16.5.18.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ח, 02 מאי 2018, בהעדר הצדדים.