תובענה זו הנה תביעה לשיבוב בגין "נזק פח", בטענה כי רכב בו נהגה הנתבעת מס' 1, פגע מאחור ברכב הנתבע מס' 2, המבוטח ע"י הנתבעת מס' 3, וזה נהדף ופגע מאחור ברכב מבוטח התובעת, אשר נהדף ופגע ברכב צד ג' אחר.

התביעה הנה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכב מבוטח התובעת, הן מלפנים והן מאחור.

בפני בקשת הנתבעת 1 לדחיית התביעה כנגדה (להלן: "בקשת הדחיה") בטענה למעשה בית דין ו/או מניעות וזאת בהתבסס על פסק דין אשר ניתן ביום 21/2/18 בבית משפט השלום בכפר סבא במסגרת הליך תא"מ 28388-09-16 (להלן: "פס"ד כ"ס").

כאמור מדובר בתאונת שרשרת אשר ארעה ביום 11/8/15 בכביש 6, בה מעורבים ארבעה כלי רכב (להלן: "התאונה").

בתאונה נגרמו נזקי רכוש לרכבים שונים, אשר בגינם הוגשו תביעות בשלושה הליכים שונים.

תחילה ולצורך הבנת הרקע של הדברים אפתח בהצגת הרכבים המעורבים, הצדדים המעורבים וההליכים הרלוונטיים.

הרכבים המעורבים

לכל אחד מהרכבים שבשרשרת אתן כינוי התואם את מיקומו בשרשרת, מהראשון לאחרון בכיוון הנסיעה:

הרכב הראשון בשרשרת - מספר רישוי 3659171 (להלן: "רכב א'"). הרכב היה בזמן התאונה בבעלות החברה האמריקאית הישראלית לגז.

הרכב השני בשרשרת - מספר רישוי 8559376 (להלן: רכב ב'"). נהוג בידי אבו חמיל איסמעיל ומבוטח ע"י כלל חברה לביטוח בע"מ, היא התובעת כאן.

הרכב השלישי בשרשרת - מספר רישוי 9247753 (להלן: "רכב ג'"). נהוג ע"י אשתו של הנתבע מס' 2 כאן, שהנו הבעלים / המחזיק כדין ברכב המבוטח ע"י איי אי ג'י חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת מס' 3 כאמור בתביעה כאן.

הרכב הרביעי בשרשרת - מספר רישוי 3216450 (להלן: "רכב ד'"). בבעלותה / בחזקתה של הנתבעת 1 והיא אשר נהגה בו.

הצדדים המעורבים וההליכים עד כה בתיק דנן

התובעת היא מבטחת הרכב השני בשרשרת, רכב ב' כאמור, (להלן: "כלל") אשר הגישה תביעת שיבוב לשיפוי סך 36,159 ₪ בגין הסכומים ששילמה על נזקי רכב ב' כתוצאה מהתאונה.

הנתבעת 1 היא אלה, נהגת הרכב הרביעי בשרשרת כאמור והבעלים / המחזיקה כדין ברכב ד' בזמן התאונה.

הנתבע 2 הוא הבעלים / המחזיק כדין ברכב ג' (להלן: "קמינצקי") בזמן התאונה.

הנתבעת 3 היא המבטחת של רכב ג' (להלן: "מבטחת קמינצקי").

לאחר שהוגשו כתבי הגנה, התקיים ביום 11/7/17 דיון מקדמי בו פסל עצמו המותב הקודם מלדון בתיק. דיון מקדמי נוסף התקיים בפניי ביום 13/11/17, בו אפשרתי חקירת הנהגים (לרבות נהג רכב א' שאינו צד בהליך כאן), אשר הוזמנו לדיון להשמיע עדותם מטעם התובעת ומטעם הנתבעים 2-3.

לאור העובדה כי מדובר היה בדיון מקדמי ולאור התנגדות ב"כ הנתבעת 1 להעידה ורצונו לחקור שמאי התובעת, שמיעת עדות הנתבעת 1 נקבעה לדיון ההוכחות אשר עתיד היה להתקיים בהמשך.

ביום 28/2/17 הגישה הנתבעת 1 את בקשת הדחיה דנן בהתבסס על פס"ד כ"ס מיום 21/2/18.

לאור הודעת התובעת, היא המשיבה בבקשה, הודעה מיום 24/5/18 לפיה אין בכוונתה לערער על פס"ד כ"ס ובהיותו חלוט עם חלוף הזמן, נדרשת הכרעה בבקשה כאן.

ההליכים המקבילים:

תא"מ (שלום נצרת) 1733-12-16 (להלן: "תיק נצרת") - קמינצקי ומבטחת קמינצקי הגישו תביעה כספית בגין נזקיהם באותה תאונה נגד הנתבעת 1 כאן, נהגת הרכב הרביעי בשרשרת כאמור לעיל.

בדיון ביום 29/10/2017 הגיעו הצדדים להסדר פשרה ובית המשפט שם נתן תוקף של פסק דין להסכמותיהם (ראו פרוטוקול שצורף לתגובה מטעם הנתבעים מס' 2-3 לבקשת הדחיה. (התגובה הנ"ל הוגשה לתיק כאן ביום 21/3/2018).

תא"מ (שלום כפר סבא) 28388-09-16 (להלן: "תיק כ"ס") - הבעלים והמחזיקה של הרכב הראשון בשרשרת (להלן: "התובעת בכ"ס'") הגישה תביעה כספית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב א' בתאונה, כנגד כל המעורבים בתאונה והמבטחות מטעמם - כך שהנתבעים בתיק כ"ס היו כדלקמן: בעל רכב ב' (להלן: "הנתבע 1 בכ"ס") ו"כלל" (להלן: "הנתבעת 2 בכ"ס"), הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 3 בכ"ס"), נגד קמינצקי (להלן: "הנתבע 4 בכ"ס") ומבטחת קמינצקי (להלן: "הנתבע 5 בכ"ס"). העתק כתב התביעה צורף לבקשת הדחיה.

ביום 21/2/2018 התקיים דיון בתיק כ"ס בו נשמעו נהג רכב א', רכב התובעת בכ"ס, של נהגת רכב ג' מטעם נתבעים 4-5 בכ"ס ונהגת רכב ד', היא הנתבעת 3 בכ"ס. במסגרת שמיעת תיק כ"ס הוסכם בין הצדדים כי עדותו של נהג רכב ב' (מטעם נתבעים 1-2 בכ"ס), שנשמעה בפני בתאריך 13/11/17 כאמור, תהווה ראיה בתיק כ"ס.

בסיום הדיון בתיק כ"ס סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ וניתן פסק דין הקובע כי האחריות לתאונה ולנזק התובעת בתיק כ"ס, חלה על בעל רכב ב' ו"כלל" (ראו עמ' 10 ש' 32 בפרוטוקול כ"ס אשר צורף לבקשת הדחיה).

כמו כן, קבע פסק הדין בעמ' 11 ש' 8 בפרוטוקול כ"ס (הדגשות שלי. ר.פ.):

" התביעה כנגד הנתבעים 3-5 תדחה והתובעת תישא בשכר עדיהם".

כאמור, הנתבעים 3-5 בכ"ס הם הנתבעים 1-3 בתביעה כאן.

טענות הבקשה לדחיית התביעה

בבקשה מיום 28/2/2018 עותרת המבקשת לדחיית התביעה עקב מעשה בית דין המקיים השתק פלוגתא בהתבסס על פס"ד כ"ס אשר הכריע בסוגיית התביעה שבענייננו.

המבקשת טענה להשתק פלוגתא - באשר בתיק כ"ס ובתביעה שכאן הועלתה אותה טענה עובדתית. לטענתה בשני ההליכים טענה התובעת כאן כי המבקשת היא אשר גרמה לתאונת השרשרת שבסופה נפגעה גם התובעת.

לטענת המבקשת פסק דין כ"ס מכריע וקובע כי האחריות לתאונה שבעקבותיה נפגע רכב א', חלה על בעל רכב ב' ו"כלל", היא התובעת בהליך דנן וכי התביעה כנגד הנתבעים 1-3 בכ"ס, הם הנתבעים 1-3 כאן - נדחתה.

על כן טוענת המבקשת, כי משהוכרעה הטענה העובדתית בדבר האחריות לתאונה, מנועים בעלי הדין מלדון בה שוב.

המבקשת טענה להשתק עילה - משום שעילות התביעה זהות במהותן וניצבות על אותה תשתית עובדתית שביסוד שני ההליכים.

המבקשת טענה למניעות החלה על התובעת מלהמשיך בתביעתה גם מן מטעם שבמסגרת הדיון שהתקיים בתיק כ"ס טען ב"כ התובעת כי הכרעה אחת תייתר את שאר התביעות. המבקשת הפנתה לדברי ב"כ התובעת כאן בפרוטוקול תיק כ"ס, עמ' 1 ש' 17-19 (צורף לבקשת הדחיה):

" אני סבור שאחרי שנשמעו כבר עדים ונחקרו בפני בית משפט לא צריך לזמן אותם ולחקור אותם שוב בהליך אחר. מצב כזה יכול ליצור פסק דין שונים ומנוגדים (כך במקור, ר.פ.), עיוות דין. אני מציע לאחד את התיק הזה עם התיק שבצפת."

ומשכך, טוענת המבקשת, לאחר שהוכרעה הסוגיה לגופה בתיק כ"ס, חלה על התובעת מניעות לטעון אחרת.

תגובת התובעת

התובעת, בתגובתה מיום 11/3/18 לבקשת הדחייה, טענה כי היא מתנגדת לבקשה מן הטעם שלא מתקיים בעניינה מעשה בית דין. לטענת התובעת פסק דין כ"ס קובע את האחריות לעניין מוקד הנזק הקדמי ברכב התובעת (בתיק בכ"ס) לכל היותר.

משכך טוענת התובעת, יש לשוב ולדון במחלוקת מי מבין הנתבעים אחראי לנזק אשר נגרם לחלקו האחורי של רכב ב', רכב התובעת כאן.

תשובת המבקשת

על תגובת התובעת לבקשת הדחייה, השיבה המבקשת כי אין לקבל את טענת התובעת בתגובתה, כי פסק דין כ"ס ייחשב למעשה בית דין רק לגבי הנזק בחלקו הקדמי של רכב התובעת, שכן, פס"ד כ"ס דחה לגופה את טענתה של התובעת כי הסיבה לפגיעה ברכב א' היא שרכב ב' נפגע מרכב ג' מאחור ונהדף.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 21/3/18 הגישו הנתבעים 2-3 את תגובתם לבקשת הדחייה והבהירו כי המחלוקת שבינם לבין המבקשת הגיעה אל סיומה במסגרת תיק נצרת לעיל. לתגובתם צורף פרוטוקול ופסק הדין אשר אישר את הסכמותיהם.

דיון והכרעה:

השאלה הניצבת בפני היא האם יש בהתדיינות הקודמת בתיק כ"ס כדי להקים מעשה בית דין בתביעה דנן.

המישור הנורמטיבי

לעיקרון "מעשה בית דין" שני ענפים אשר נועדו להגשים את הרציונל לפיו על ההכרעה השיפוטית לשים קץ להתדיינות המשפטית - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא".

"השתק עילה" משמעו ,כי "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה".

ראו: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968).

משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות פלונית, מקים הוא מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעה במסגרתו. כל עוד פסק הדין עומד על כנו, מחייב הוא את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו ואיש מהם לא יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו.

ראו: נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 3-4 (1991). (להלן: "זלצמן").

מבחן זהות הצדדים בכל אחת מההתדיינויות איננו מבחן טכני אלא מבחן מהותי של זהות האינטרסים המיוצגים. (ראו: זלצמן, עמ' 412).

מעשה בית דין הקם מכוח "השתק פלוגתא" מותנה בהתקיימם של ארבעה תנאים מצטברים: 1 - הפלוגתא העולה בכל התדיינות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; 2 - בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא; 3 - ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה; 4 - ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק-הדין הראשון.

ראו: ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (08.09.2005), פסקה 7.

ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' ד"ר אורנה דריזין (4.7.2012), פסקה 9.

ועוד לעניין זה, ראו: י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי), עמ' 1582 (תש"ע - 2009) (הדגשות שלי - ר.פ.):

"ההיבט הראייתי של מעשה בית-דין מתמקד, מטבע הדברים, ב"השתק פלוגתא", שהרי לפיו: ממצאים ב"שאלה עובדתית" שנקבעו במשפט אחד, מחייבים, בתנאים שקבע לכך הדין, במשפט אחר; ודי - בהתמלא אותם תנאים-בהגשת פסק הדין שבו נקבעו הממצאים על מנת להוכיחם. בהקשר זה, פועל למעשה הכלל בדבר "השתק פלוגתא" בדומה ל"חזקה חלוטה"; שכמוה הוא קובע קביעות מהותיות שעל בית המשפט לקבלן – מפי בית המשפט שדן "בעניין" לפניו- כמות שהן, והיריב מנוע מלסתרן."

ומן הכלל אל הפרט:

כאמור, הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין להביא לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין. מעשה בית דין יכול להיווצר כהשתק עילה ויכול גם להיווצר כהשתק פלוגתא שזהו הכלל הרלוונטי להחלטה זו.

בענייננו, אני סבור כי דין הבקשה לסילוקה של התביעה מחמת השתק פלוגתא, להתקבל, כפי שאפרט להלן תוך בחינת התנאים לקיומה:

אין חולק כי הפלוגתא בין הצדדים כאן זהה לפלוגתא שנדונה בהליך המקביל בתיק כ"ס ונסובה אודות שאלת האחריות לתאונה בה נגרמו הנזקים הנטענים לרכבים המעורבים. בתיק כאן מתרכזת שאלת האחריות לתאונה בנזקי רכב ב' המבוטח ע"י התובעת. ראו ס' 5 לכתב התביעה המתוקן.

בהליך בתיק כ"ס התקיימה התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא ונשמעו כל הצדדים המעורבים לרבות עדותו של נהג רכב א' הראשון בשרשרת, אשר אינו צד בהליך כאן.

ההתדיינות בתיק כ"ס הסתיימה בהכרעה מפורשת וחיונית לסיום המחלוקות בין כל הצדדים המעורבים בתאונה. מעיון בפסק הדין בתיק כ"ס עולה כי ההכרעה הינה פוזיטיבית בשאלה המרכזית בהליך. ראו פרוטוקול כ"ס עמ' 10 ש' 28-32 (הדגשות שלי - ר.פ.):

" כל האמור לעיל, יש בפני רק עדות נאמנה אחת באשר לפגיעה ברכב התובעת, והיא הפגיעה של רכב הנתבעים 1-2.

גם לכשאני קוראת את עדותו של הנתבע 1 בביהמ"ש בצפת, כפי שהוגשה בהסכמה, לא יכולתי להשתכנע אחרת. "

"משכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה שבעקבותיה נפגע רכב התובעת תחול על הנתבעים 1-2. "

יוזכר כי התובעת כאן היא הנתבעת 2 בתיק כ"ס המבטחת של נתבע 1 בכ"ס.

מכאן שבית המשפט בכ"ס דחה טענת התובעת כאן לגופה, כי רכב התובעת נפגע מאחור ונהדף.

משכך, אני דוחה את טענת התובעת כי פס"ד כ"ס אינו מהווה מעשה בית דין לגבי הנזק שנגרם לרכב התובעת בחלקו האחורי, שכן מעיון בפס"ד כ"ס עולה כי בית המשפט התייחס לטענות שהועלו באשר לפגיעות נוספות בין כלי הרכב המעורבים בתאונה.

פס"ד כ"ס קבע שלא הוכח במבחן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי, כי היו פגיעות נוספות (ראה פס"ד כ"ס עמ' 10 ש' 19-20). בכך קובע פס"ד כ"ס קביעה פוזיטיבית גם בשאלת הפגיעה מאחור ברכב ב', הוא רכב התובעת.

יודגש כי מעשה בית דין מכוון למנוע התדיינות נוספת לגבי עובדה שהוכרעה. בענייננו, מכוח העיקרון של השתק פלוגתא, פועל פסק הדין שניתן בהליך בכפר סבא, כראיה מכרעת שאינה ניתנת לסתירה בנוגע לממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות, עליהם מבוססת ההכרעה שבו.

בהתאם להודעתה התובעת לא ערערה על פסיקת בית המשפט בתיק כ"ס ופסק הדין שם הפך לחלוט.

סוף דבר:

לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת. כך מתחייב הן מכוח דוקטרינת המניעות, והן מכוח כללי ההשתק לפיהן חל הכלל בדבר מעשה בית דין - על כן יש לסלק התביעה בשל מעשה בית דין.

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה כנגד כל הנתבעים, בשל מעשה בית דין.

ולעניין החיוב בהוצאות. עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, אשר כללה, בין השאר, כ- 30 בקשות, רובן במישור היריבות של תובעת-נתבעת מס' 1.

על כן מצאתי לנכון לחייב התובעת בהוצאות הנתבעת מס' 1 ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 5,000 ₪ ובהוצאות הנתבעים 2-3 ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ח, 16 יוני 2018, בהעדר הצדדים.