29 יולי 2018

לפני:

כב' השופטת דפנה חסון זכריה

נציגת ציבור גב' אורנה רזניק (עובדים)

נציג ציבור מר רון שפיר (מעסיקים)

החלטה

1. לפנינו תביעת התובע להכיר במחלת העור ממנה הוא סובל כמחלת מקצוע או כפגימה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן גם: "החוק") וזאת על פי תורת המיקרוטראומה.

רקע כללי

2. התובע, יליד 1946, עובד בחברת "אמרד רדיאטורים בע"מ למעלה מ- 25 שנים, כ-11 מהן הוא מנהל-עבודה ושותף בחברה.

3. על פי גרסת התובע, הוא עוסק במסגרת עבודתו בתיקון, שיפוץ, פירוק והחלפה של רדיאטורים, מכלי דלק ואגזוזים.

4. התובע סובל ממחלת dermatitis atopic בכפות ידיו.

5. ביום 29.10.15 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה.

בהחלטה מיום 18.2.16 דחה הנתבע את תביעתו, ומכאן התביעה שבפנינו.

6. ביום 14.2.18 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות התובע.

תמצית טענות הצדדים

7. לטענת התובע, יש לייחס את הפגיעה בכפות ידיו לעבודתו.

8. לטענת הנתבע, לא מתקיימת בענייננו תשתית עובדתית להוכחת פגיעה מסוג מיקרוטראומה. לטענתו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נחשף לחומרים המזיקים לבריאותו. הנתבע הפנה את תשומת לבו של בית הדין לכך שהתובע לא הציג חשבונית המעידה על קניית חומרים כנטען על ידו. עוד הדגיש הנתבע, כי התובע העיד כי העבודה נחלקה בינו לבין עובדים אחרים, וכי עובדה זו, יש בה כדי להצביע על כך שהוא לא נחשף לחומרים מזיקים בהיקף הנטען על ידו. עוד נטען, כי התובע אישר במסגרת חקירתו הנגדית כי בהיותו מנהל החברה ושותף בה, יצא לעיתים לפגישות עם לקוחות ועם גורמים נוספים, וכי בעובדה זו יש כדי להצביע על כך שלא היה חשוף לחומרים מסוכנים בהיקף הנטען על ידו. לבסוף נטען, כי התובע נמנע מלהביא עדים שעשויים היו לתמוך בגרסתו, ויש לזקוף זאת לחובתו.

דיון והכרעה

9. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או כמחלת מקצוע.

10. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.

11. על פי הדין, פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988); עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999) וראו גם עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה דב"ע לו 213 (2000)).

12. בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למיקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהן תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית מתאימה. תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות חשיפה חוזרת ונשנית לחומרים, ואין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לבסס תשתית עובדתית כאמור (עב"ל (ארצי) 1206/04 רפאל דרעי - המוסד לביטוח לאומי (9.5.05)).

13. בנוסף נקבע, כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם החומרים, ואולם, כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים, ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין, "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי"(עב"ל (ארצי) 4834-01-12 כהן בנימין - המוסד לביטוח לאומי, (16.8.15)).

14. בפסק הדין בעניין מועדים לשמחה (עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה-המוסד לביטוח לאומי, 19.10.17), הדגיש בית הדין הארצי כי אין משמעה של ההקלה הראייתית שנקבעה ביחס לפגיעות שהן תוצאה של חשיפה לחומרים, כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה, במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות, יענו על יסודותיה. כמו כן, שב והדגיש בית הדין הארצי, כי במקרה של העדרו של פירוט מדויק, לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי, הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. בית הדין שב על הלכה זו אף בפסק הדין שניתן בעת האחרונה, בתיק עב"ל 30126-03-17 שמשון ברק – המוסד לביטוח לאומי מיום 10.7.18, וכך קבע:

"כאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין - יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי, או הפגיעה, הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, כאמור, הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק (עב"ל (ארצי) 42833-09-14 חנה יעקבי-המוסד לביטוח לאומי (25.2.18)... במקרה בו מבוטח לא מוכיח את מידת החשיפה לחומרים מסוכנים, אין הדבר יוביל בהכרח לדחיית התביעה, אלא יש צורך בהפעלת שיקול דעת שמקל עם המבוטח, תוך מתן ביטוי לכך, בין השאר, בשאלות שיוצגו למומחה".

16. ומן הכלל אל הפרט.

17. לאחר ששמענו את העדויות ובחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, הגענו למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח חשיפה יומיומית וממושכת לחומרים המפורטים בתצהירו, שיש בה כדי להניח תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה, ומשכך, יש להפנות את עניינו למומחה רפואי. להלן טעמינו.

18. התובע העיד בפנינו, כי הוא עובד מזה למעלה מ- 25 שנים במשרה מלאה, שבוע עבודה מלא בן שישה ימים, 10-12 שעות עבודה מדי יום ו -5 שעות עבודה בימי שישי (סעיף 2 לתצהיר התובע). עוד הוא העיד, כי כל עובדי החברה, לרבות הוא עצמו, עברו לעבוד במתכונת של שבוע עבודה בן 5 ימים (שורה 33 בעמ' 7 לפרוטוקול).

19. עוד עולה מעדות התובע, כי לכל אורך שנות עבודתו, עסק בתיקון, שיפוץ, פירוק החלפה וניקוי של רדיאטורים, מיכלי דלק ואגזוזים, תוך חשיפה לחומרים כמפורט בתצהירו, וזאת כ- 8-9 שעות ביום (סעיף 3 לתצהיר התובע).

20. בסעיף 4 לתצהירו, פירט התובע את סוג החומרים אליהם היה חשוף במסגרת עבודתו, ואת מידת חשיפתו לחומרים אלה:

"במסגרת עבודתי אני חשוף בין היתר לחומרים כדלקמן:

A. חומצה מלחית- חומצה המשמשת לניקוי הרדיאטור, לפני הריתוך, לצורך סגירת הרדיאטור. במהלך פעולה זו, אני נדרש לחמם את המתכת ולנקות אותה באמצעות החומצה.

B. מי הלחמה -לפני שאני מבצע את פעולת הריתוך, אני מחמם את המתכת, ואז שופך את מי ההלחמה על המתכת. מי ההלחמה נועדו לקשר בין המתכת לבין הבדיל.

C. בדיל לריתוך- המשמש כאמצעי לסגירת הרדיאטור ותיקוני נזילות. הבדיל מגיע במצב מוצק, ולאחר חימומו - הופך לנוזל. אני מעריך את משך החשיפה לחומצה מלחית, מי הלחמה והבדיל לריתוך בכ- 50% מזמן עבודתי.

D. חוטי ריתוך (נחושת אלומיניום ועוד -לפי סוג הרדיאטור). אני עושה שימוש בחוטי הריתוך לצורך תיקון רדיאטורים לאלומיניום וחוטי אלומיניום, תיקוני צינורות מנחושת, סדקים וכדומה. אני מעריך את משך החשיפה לחוטים בכ - 20%.

E. חומר פורק שומנים לניקוי רדיאטור- כל רדיאטור אשר מגיע לתיקון, מגיע לרוב מלוכלך. לצורך ביצוע התיקון, אני מכניס חומר פורק שומנים לצורך ניקוי הרדיאטור (שמן, אבנית, בוץ וכדומה). זמן עבודה ממוצע על רדיאטור אורך כשעה. משך החשיפה לחומר פורק שומנים אורך כרבע שעה לערך מעבודה על כל רדיאטור. בממוצע - אני עובד על
כ- 7-8 רדיאטורים ביום.

F. אבקת ריתוך אלומיניום -לצורך ריתוך חוטי אלומיניום, אני נדרש לטבול את חוט האלומיניום בתוך האבקה. אני עושה שימוש בחוטי האלומיניום בכ- 10% מהזמן.

G. טינר -אני עושה שימוש בטינר כאשר אני צובע במרסס את הרדיאטורים, וכן לצורך ניקוי חלקי מתכת. בסיום כל עבודה על רדיאטור, אני נאלץ לעשות שימוש בטינר כ- 10 דקות, ולעיתים בתחילת העבודה על הרדיאטור, אני עושה שימוש בטינר לצורך ניקוי.

H. ספריי צביעה-נועד לצורך צביעת הרדיאטורים. אני צובע כל רדיאטור למשך 10 דקות לערך.

I. סולר - ניקוי חלקי מתכת של המנוח כגון אגן שמן, משאבות, צינורות ואינטר קולרים שנכנס בהם שמן. בכל עבודה על רדיאטור אני עושה שימוש בסולר כרבע שעה לערך.

J. גריז לסוגיו- לצורך פירוק והרכבה של אגזוזים אני נדרש למרוח גריז בתוך הגומיות לצורך סיכוך. אני מבצע את פעולת הפירוק וההרכבה של האגזוזים במשך כשעה - שעתיים ביום, אשר מתוכם אני עושה שימוש בגריז כ- 5-10 דקות.

K. דבקים שונים -לצורך הדבקות של נזילות ברדיאטורים, דודי פלסטיק וצינורות גומי, אני עושה שימוש בדבקים כשעה ביום.

L. נוזל קירור -אני שופך את נוזל הקירור לאחר הרכבת הרדיאטורים.

M. ספריי  40-WD - תרסיס שמן לצורך סיכוך ופתיחה וסגירה של ברגים. אני עושה שימוש בתרסיס עשרות ביום (כ- 70-100 פעמים), לאורך כל שעות העבודה.

N. חומר לניקוי רצפה -בסוף כל יום העבודה אני מנקה את הרצפה מכל הלכלוך שהצטבר במהלך כל היום (שמנים, בוץ וכדומה). פעולות הניקוי אורכת כחצי שעה בסוף כל יום העבודה.

O. סבון ידיים חזק עם חומר פעיל המשמש לניקוי שמנים וסינטבון -אני שוטף את הידיים בסיום כל עבודה שאני מבצע. אני מעריך כי פעם בשעה לפחות במהלך יום העבודה אני שוטף את הידיים באמצעות הסבון"

21. התובע אף העיד בפנינו, כי מרבית שעות עבודתו על הרדיאטור, היה חשוף לחומרים כמתואר בסעיף 4 לתצהירו, למעט בזמן בדיקת הרדיאטור, שכן "אי אפשר לתקן רדיאטור ללא חומרים" (שורות 8-11 בעמ' 8 לפרוטוקול).

22. עוד העיד התובע, כי אין באפשרותו להשתמש בכפפות בזמן עבודתו מאחר שהדבר גורם לפגיעה בתחושה בידיו וברגישות הנדרשת לעבודה (שורות 9-12 בעמ' 9 לפרוטוקול). עדותו זו נתמכת אף במסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו (ראו מסמך רפואי של ד"ר אוריאל כץ, מומחה לאלרגולוגיה, מיום 6.8.15 שצורף לתצהיר התובע).

23. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה התובע לא היה חשוף לחומרים בהיקף הנטען על ידו, נוכח היותו מנהל בחברה ושותף בה, ומאחר שהעבודה נחלקה בינו לבין עובדים אחרים.

התובע העיד, כי על אף תפקידו הניהולי, המשיך כל השנים לעבוד בעבודה הפיזית "כתף אל כתף" עם עובדי החברה, וזאת במשך כ- 8-9 שעות מדי יום (שורות 25-31 בעמ' 4 לפרוטוקול; שורות 1-3 בעמ' 5 לפרוטוקול; שורות 11-12 בעמ' 5 לפרוטוקול; שורות 5-6 בעמ' 9 לפרוטוקול) .

עוד הוא העיד, כי רק בסוף יום העבודה, בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובשעות הערב המוקדמות, מתפנה הוא לביצוע העבודות המנהליות (סעיפים 2 ו-3 לתצהיר התובע).

24. ערים אנו לעובדה, כי התובע העיד במסגרת הליך מקביל (ב"ל 61044-11-14, נת/2), כי הוא עובד כשבע שעות ביום עם כלים רוטטים וידניים.

לא מצאנו כי עדותו זו עומדת בסתירה לעדותו במסגרת הליך זה, שכן התובע העיד בפנינו כי העבודה עם החומרים המזיקים נעשית במקביל לעבודה עם הכלים הרוטטים, וכי פעולת הסיכוך והפתיחה וסגירה של הברגים, מצריכה שימוש הן בכלים רוטטים, והן בתרסיס ספריי 40 wd (שורות 15-20 בעמ' 8 לפרוטוקול; סעיף 4M)ׂ)ׂ לתצהיר התובע).

25. מאחר שלא עלה בידי הנתבע לסתור את האמור בתצהירו של התובע, ומאחר שעדות התובע היתה מהימנה עלינו, הרי שגרסת התובע כמפורט בתצהירו, מתקבלת.

26. נוכח כל האמור, סבורים אנו כי עלה בידי התובע להוכיח חשיפה חוזרת ונשנית לחומרים, בהתאם לדרישת הפסיקה. אף אם התשתית הראייתית שהוצגה בתצהיר התובע אינה ברף הגבוה שניתן היה, אולי, להוכיח, הרי שבהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, כמפורט לעיל, די בה די לצורך מינוי מומחה רפואי.

27. באשר לטענת התובע בדבר קיומה של מחלת מקצוע - על-מנת להכריע בשאלה האם חלה התובע במחלת מקצוע, כמשמעותה בחוק, יש לבחון האם התמלאו בעניינו התנאים הקבועים בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן -"התוספת" או "התקנות"), בהקשר לאופי עבודתו של התובע ולחומרים אליהם נחשף.

28. עניינו של סעיף 25 לתוספת השניה לתקנות הוא "מחלות עור הנגרמות על ידי אבק, נוזלים, מוצקים או גזים" שנגרמו על-ידי "עבודה בחומרים העשויים לגרום למחלות עור".

29. מאחר שעלה בידי התובע להוכיח עבודה עם חומרים כנטען בסעיף 4 לתצהירו, סבורים אנו שיש מקום להיוועץ במומחה רפואי, אף ביחס לבחינת האפשרות שמחלת העור ממנה הוא סובל נגרמה עקב חשיפה ממושכת לחומרים אליהם נחשף במסגרת עבודתו.

30. מסקנת הדברים היא כי הוכחה תשתית עובדתית מתאימה למינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

סוף דבר

31. עניינו של התובע מועבר למומחה רפואי, הן לצורך בירור קיומה של מחלת מקצוע כמפורט בהחלטה זו והן לגבי עילת המיקרוטראומה.

החלטה על מינוי המומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח, (29 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.