1. עובדי ש. שלמה חברה לביטוח (להלן: המשיבה) הצטרפו להסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) ביום 18.2.2016 בשעות הבוקר. באותו מועד, מספר המצטרפים עמד על ששים וששה עובדים מתוך מאה ארבעים ואחד עובדים (כולל המנכ"ל), המהווים כ-47% מעובדי המשיבה. עוד באותו מועד מסרה ההסתדרות למשיבה מכתב הכרזה על היציגות אליו צירפה את טפסי ההצטרפות^[1]. המשיבה סירבה להכיר ביציגות, למרות מספר העובדים הרב שהצטרפו להסתדרות, בטענה שנודע לה שלאחר הכרזת היציגות ביטלו עובדים רבים את חברותם מרצון חופשי וללא התערבות מצידה.

2. במסגרת פסק הדין נדרש להכריע בשאלות הבאות: האם ההסתדרות היא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה? האם המועד הקובע לבחינת היציגות הוא המועד שבו הודיעה ההסתדרות למשיבה על היציגות, כטענת ההסתדרות, או שמא המועד הקובע נדחה למועד אחר בשל ביטולי חברות סמוך למועד הכרזת היציגות, כטענת המשיבה? האם לאחר הכרזת היציגות ביצעה המשיבה פעולות נגד ההתארגנות, בין במישרין ובין בעקיפין, והתנכלה לחברי וועד הפעולה?

3. כפי שיפורט בהמשך, בהליך זה הוגשו שתי בקשות צד. כתבי בי-הדין הרלוונטיים לענייננו ואשר כוללים את כל טענות הצדדים הם בקשת הצד המתוקנת מיום 6.4.2016 (להלן: בקשת הצד) והתשובה לבקשת הצד מיום 17.4.2016 (להלן: תשובת הצד). לפיכך, כל ההפניות במסגרת פסק הדין תהיינה לשני כתבי בי-דין אלו.

הצדדים והתשתית העובדתית עד להגשת בקשת הצד הראשונה

4. המבקשת - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, היא ארגון העובדים הגדול במדינה.

5. המשיבה - ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ היא חברת ביטוח שהוקמה ביום 1.1.2008. מנכ"ל המשיבה הוא מר אורי אומיד^[2] (להלן: המנכ"ל).

התשתית העובדתית עד למועד ההכרזה על היציגות ביום 18.2.2016

6. במהלך חודש נובמבר 2015 פנו אל ההסתדרות עובדי החברה, מר יואל הרמן (להלן: מר הרמן) וגב' לילך פדידה (להלן: גב' פדידה), וביקשו לפעול לצירוף עובדי המשיבה כחברים בהסתדרות^[3].

7. לפני שהחלה ההתארגנות באופן גלוי פנו מספר עובדים למשיבה בכתב בנוגע להחלטתה החד צדדית לשנות את שעת תחילת יום העבודה מחודש מאי 2016. העובדים ביקשו שאותם עובדים הזכאים להגיע בשעה 7:00 יוכלו להמשיך ולעשות כן. פניית העובדים לא נענתה^[4].

8. מחודש נובמבר 2015 ועד לחודש פברואר 2016, שבו הפכה ההתארגנות לגלויה, התקיימו פגישות והתדיינויות בין נציגי ההתארגנות לחברי ועד הפעולה (להלן: חברי הוועד), שמונו על ידי ההסתדרות במועד מאוחר יותר. במסגרת הפגישות והשיחות הנחו נציגי ההסתדרות את חברי הוועד בדבר האופן שבו יש להחתים את העובדים על טפסי ההצטרפות, הדגישו שאסור להפעיל לחץ פסול ושיש להימנע ממצב שבו חברי הוועד יחתימו את העובדים הכפופים להם. נציגי ההסתדרות אף הסבירו לחברי הוועד כיצד לפעול באופן לגיטימי עד להכרה ביציגות וחתימה על הסכם קיבוצי, לרבות תליית שלטים במקום העבודה וביצוע פעילות ארגונית בהפסקות ולא במהלך שעות העבודה, ככל הניתן^[5].

9. ביום 18.2.2016 (יום חמישי) בשעות הבוקר החלה ההתארגנות במשיבה. חברי הוועד הסתובבו בין המחלקות השונות והסבירו לעובדים את זכותם להתארגן.

יצוין כי בהתאם להנחיות ההסתדרות, חילקו ביניהם חברי הוועד את המחלקות והעובדים אליהם יפנו לצורך החתמתם על טפסי ההצטרפות וזאת על מנת למנוע מצב שבו ראשי הצוותים מקרב חברי הוועד יחתימו את העובדים הכפופים להם^[6].

10. פעילות חברי הוועד התקבלה בברכה אצל רוב העובדים וחלקם אף סייעו לחברי הוועד להחתים עובדים נוספים על טפסי ההצטרפות. בתוך פרק זמן של 40 דקות חתמו שישים ושבעה עובדים על טפסי הצטרפות להסתדרות^[7].

כאן המקום לציין כי אחת העובדות שסייעה לחברי הוועד להחתים עובדים על טפסי ההצטרפות הייתה גב' רוית בן צור, עליה ידובר בהרחבה בהמשך (להלן: גב' בן צור).

11. לאחר החתמת העובדים עזבו רוב חברי הוועד את מקום העבודה מכיוון שהיו בחופשה באותו יום^[8].

12. באותו היום (18.2.2016) בשעה 12:00 או 13:00 הגיעה גב' לידור זקצר – מנהלת משאבי אנוש למקום העבודה ^[9] (להלן: גב' זקצר).

לטענת ההסתדרות, מאותו הרגע החלו להגיע לחברי הוועד פניות של עובדים שטענו כי גב' זקצר מסתובבת במחלקות השונות, מנהלת איתם שיחות בנוגע להתארגנות ומאיימת עליהם. ההסתדרות אף הוסיפה כי שתי עובדות מבוהלות פנו בדמעות לגב' אור אלשטיין, אחת מחברות הוועד שנשארה בעבודה (להלן: גב' אלשטיין), וביקשו להסיר את חתימתן^[10].

לטענות אלה נתייחס בהמשך.

13. באותו היום (18.2.2016), יצאה גב' בן צור לנחם אבלים ושבה לעבודה בשעה 13:00 לערך. לאחר 37 דקות, בשעה 13:37, שלחה גב' בן צור להסתדרות טופס ביטול חברות (להלן: טופס הביטול)^[11]. יצוין כי מאותו מועד החלה גב' בן צור לפעול נגד ההתארגנות ולהחתים עובדים על טפסי ביטול.

כאן המקום לציין שההסתדרות טענה שגב' בן צור שלחה את טופס הביטול בשעה 13:37 בעקבות שיחתה עם גב' זקצר בעניין ההתארגנות^[12]. מנגד הכחישה המשיבה טענה זו. גב' זקצר וגב' בן צור הכחישו ששוחחו בשעות הצהריים המוקדמות וטענו שרק בשעה 17:00 ראתה גב' זקצר את גב' בן צור ועובדת נוספת כשהן יושבות ליד מחשב ולאחר שהן אמרו לה שהן מכינות הודעת ביטול להסתדרות, אמרה שהיא אינה מעוניינת להתערב בעניין ועזבה^[13].

לסתירה בין העדויות של גב' זקצר וגב' בן צור בנוגע לשעת הפגישה ביניהן (שעה שבה לכאורה הכינה גב' בן צור טופס ביטול) לבין מועד משלוח טופס הביטול של גב' בן צור נתייחס בהמשך.

14. באותו היום (18.2.2016) בשעות אחר הצהריים הודיעה ההסתדרות למשיבה על היותה הארגון היציג של עובדי המשיבה ועל חברי הוועד שנבחרו (להלן: מועד הכרזת היציגות). בהודעה התבקשה המשיבה לקבוע מועד לישיבה לצורך ניהול משא ומתן קיבוצי. וזהו נוסח ההודעה^[14]:

"הנדון: הודעה על התארגנות עובדי שלמה חברה לביטוח בע"מ במסגרת ההסתדרות

1. הריני שמח להודיעך, כי מעל לשליש מעובדי שלמה חברה לביטוח בע"מ בחרו להצטרף להסתדרות העובדים הכללית החדשה.

2. לאור האמור, הריני מתכבד להודיעך, כי החל מהיום, 18/2/16 ההסתדרות החדשה הינה ארגון העובדים היציג בקרב עובדי החברה.

3. מצ"ב טפסי ההצטרפות להסתדרות.

4. חברי וועד הפעולה אשר הוכרו על ידי ההסתדרות הינם:

א. יואל הרמן ת.ז. .....

ב. לילך פדידא ת.ז. .....

ג. אור אלשטיין ת.ז. .....

ד. נלי אמיר ת.ז. .....

ה. ורד כרמון ת.ז. .....

5. אנו תקווה כי נשכיל לכונן יחסי עבודה פוריים וטובים בין נציגות העובדים המוסמכת כדין לבין ההנהלה, למען העובדים והחברה כאחד.

6. מהלך ההתארגנות קרם עור וגידים בעיקר על רקע רצון העובדים להסדיר ולהבטיח את תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי בחברה.

7. ברצוננו להיכנס להליך הידברות ומשא ומתן בנושאים אלה עם הנהלת החברה, במטרה להגיע להסכמות אשר יעוגנו בהסכם קיבוצי בין הצדדים.

8. נוכח האמור, אבקשכם לתאם פגישה עמנו ועם נציגות העובדים בהקדם".

ההודעה נמסרה לגב' זקצר, במסירה אישית, בצירוף שישים ושבעה טפסי הצטרפות.

בהקשר זה יצוין כי אחת העובדות שהצטרפה להסתדרות התפטרה מעבודתה במשיבה לפני מועד ההכרזה על היציגות^[15] ולכן מספר עובדי המשיבה שהצטרפו להסתדרות נכון למועד ההכרזה הוא שישים ושישה מתוך מאה ארבעים ואחד עובדים. כלומר, במועד ההכרזה על היציגות כ-47% מעובדי המשיבה הצטרפו להסתדרות.

יצוין כי ההסתדרות טענה שביום 18.2.2016 לאחר הכרזת היציגות הגיעו אליה עוד ארבעה טפסי הצטרפות אולם טפסים אלה לא הועברו למשיבה מכיוון שהתקבלו לאחר המועד הקובע לבחינת היציגות^[16].

15. עם קבלת ההודעה, ביום 18.2.2016, דיווחה המשיבה לבורסה על הודעת ההסתדרות. המשיבה הוסיפה בדיווח שהודעת ההסתדרות כללה רשימה של חברי הוועד וכן בקשה לתיאום פגישה בין ההנהלה, נציגות העובדים וההסתדרות^[17].

התשתית העובדתית לאחר הכרזת היציגות ועד להכרזת סכסוך עבודה

16. לטענת המשיבה, ביום 21.2.2016, יום ראשון, החלו ויכוחים בין העובדים בנושא ההתארגנות כאשר יש כאלה העושים מאמצים לשכנע את חבריהם להצטרף להסתדרות ומנגד אלה הסבורים שיש לבטל את החברות ולהתנגד להתארגנות. נטען כי במהלך השבועות החריפו הוויכוחים והשיח בין העובדים הפך אישי ואלים.

עוד נטען כי באותו היום בשעה 14:00 כינסה המשיבה ישיבת הנהלה שבה נכחו המנהלים הבכירים. בישיבה הסביר המנכ"ל שהעובדים מתארגנים בהסתדרות ונתן הנחיה לכבד את חופש ההתארגנות ולא להתערב במהלך או להביע דעה בנושא^[18].

17. ביום 22.2.2016 (יום שני), ארבעה ימים לאחר הודעת היציגות, שלחה המשיבה מכתב להסתדרות, באמצעות בא כוחה, וביקשה להמתין עם קביעת פגישת ההיכרות עד לבחינת טפסי ההצטרפות. וכך נכתב במכתב^[19]:

"......

2. לאחר שנבדוק את טפסי ההצטרפות כמפורט בסעיף 3 למכתבכם, נודיעך את עמדת מרשתי לגבי הכרה בארגונכם כארגון עובדים יציג בחברה.

3. בשלב זה, לפחות, תואילו להמתין עם פגישת ההיכרות כמבוקש בסעיף 8 למכתבכם".

18. לטענת ההסתדרות, בעקבות מידע שהגיע לחברי הוועד על התערבותה של הנהלת המשיבה בהתארגנות ועל חששם של העובדים, נפגשו חברי הוועד ביום 23.2.2016 עם גב' אושרה אורן - היועצת המשפטית של המשיבה (להלן: גב' אורן) וביקשו ממנה להפסיק את הפגיעה בהתארגנות. לשיחה הצטרפה גם גב' זקצר שהכחישה את מעורבותה בהתארגנות.

שיחה זו הוקלטה על ידי חברי הוועד^[20]. לתוכן השיחה נתייחס בהמשך.

19. ביום 23.2.2016, בעקבות השיחה עם גב' אורן וגב' זקצר פנתה ההסתדרות בכתב למשיבה בדרישה להפסיק את ההתערבות בהתארגנות. להלן עיקרי הפנייה^[21]:

"הנדון: התערבות שלא כדין במהלך ההתארגנות בשלמה חברה לביטוח בע"מ

1. ....

2. מאז הודעת היציגות התברר לנו, לתדהמתנו, כי מנהלת משאבי האנוש של החברה, הגב' לידור זקצר, עוברת בין עובדי החברה ומספרת להם כי במהלך חודש אפריל 2016 תוכנן להתבצע תהליך שימור עובדים שאמור היה לכלול העלאות שכר והבטחות לביטחון תעסוקתי וכעת, כדבריה של מנהלת משאבי האנוש, התהליך מבוטל כי הוקם ועד עובדים. עוד טוענת מנהלת משאבי האנוש בפני עובדי החברה אליהם היא פונה באופן ישיר, שלא כדאי להם להצטרף להסתדרות כי יש לכאורה 'הרבה מבטלים'.

3. פניות אלו הנעשות לעובדי החברה על ידי מנהלת משאבי אנוש הינן פניות אסורות, המהוות התערבות שלא כדין במהלך ההתארגנות.

4. היום, 23.2.2016, נפגשו חברי ועד הפעולה עם הגב' זקצר על מנת לגרום לכך שפניותיה האסורות לעובדים יפסקו, אל הפגישה הצטרפה גם היועצת המשפטית של החברה.

5. למרבה הפליאה החלה להעלות מנהלת משאבי אנוש, הגב' זקצר, טענות שנדמה כי נשאבו היישר משני תיקי התארגנות קודמים שהעסיקו את בתי הדין לעבודה, ובינהן: כי נפל פגם בשיקול הדעת של העובדים שלא הבינו לכאורה על מה הם חותמים וחתמו תחת לחץ, כי קיימים ביטולים שנאספים ככל הנראה על ידי החברה (במאמר מוסגר יצוין כי אלינו לא הגיע שום ביטול) ולבסוף כמעין הדהוד של תיק ההתארגנות שאך זה הסתיים - פנתה מנהלת משאבי האנוש אל חברי ועד הפעולה ואמרה להם: מדוע לפנות לגוף חיצוני? מדוע צריך את ההסתדרות? מדוע לא להקים פורום פנימי לשיח עם החברה?....

...........

9. עם זאת, עלינו להבהיר במפורש כי לא נסכים להמשך התערבות בהתארגנות שמתבצעת בחברה, כפי שעולה כבר כעת מהדיווחים המגיעים אלינו, ואנו דורשים כי החברה ו/או מי מטעמה יפסיקו מידית את הפניות האסורות לעובדי החברה בעניין ההתארגנות.

10. הרינו להזהירכם, כי המשך ההתערבות בהתארגנות, יאלץ אותנו לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי לממש את הזכות הבסיסית של עובדי שלמה ביטוח להתארגן במסגרת ההסתדרות.

11. כמו כן, נודה על תשובתכם המהירה על הודעת היציגות שלנו". (ההדגשה במקור – ק.כ.)

יצוין כי ההסתדרות הפנתה בסעיף 5 למכתב להתארגנות במגדל חברה לביטוח ובמנורה מבטחים בע"מ.

20. ביום 24.2.2016 השיבה המשיבה, באמצעות באי כוחה, למכתב ההסתדרות ודחתה את האמור בו. המשיבה טענה כי העובדים פנו מיוזמתם לגב' זקצר וטענו שלא הבינו על מה חתמו וכי היא נמנעה מלהביע עמדה בעניין; כי חברי הוועד מפעילים לחץ בלתי הוגן על עובדים להצטרף להסתדרות תוך שימוש בתפקידם כראשי צוותים; כי ההתארגנות נעשית במהלך שעות העבודה; כי ההנהלה מכבדת את רצון העובדים וזכותם להתארגן. לסיום ביקשה המשיבה כי "נוכח המתחולל בחברה, נבקשכם להעביר אלינו בהקדם את הטפסים הנוספים שעליהם חתמו עובדי החברה החל ממועד מכתבכם מיום 18.2.2016 וכן את טפסי הביטול המצויים ברשותכם..."^[22].

21. ביום 28.2.2016 כינסו חברי הוועד את העובדים במקום העבודה ויו"ר הוועד – גב' ורד כרמון (להלן: גב' כרמון), עדכנה אותם על ההתארגנות. במהלך השיחה יצאה גב' ניצה גואטה – אחת מחברות ההנהלה (להלן: גב' גואטה) ממשרדה והפריעה לשיחה תוך שהיא צועקת לעבר העובדים ש'הם מקבלים משכורת על שעות אלה', ש'עליהם להתאגד לאחר שעות העבודה' ושהמשיבה 'תתחיל להפחית את שעות העבודה שבהן הם פועלים לצורך ההתארגנות'.

הכינוס צולם על ידי חברי הוועד^[23].

יצוין שהסרטון שהוצג בפני בית הדין ארך שלוש דקות אולם מצפייה בו עולה שמדובר בצילום של חלק מהכינוס בלבד. עם זאת, נציין שנראה שאכן מדובר בכינוס קצר שארך מספר דקות בלבד (העובדים עומדים וגב' כרמון מקריאה מדף אחד).

22. למחרת, ביום 29.2.2016, פנתה גב' נלי אמיר – חברת הוועד (להלן: גב' אמיר) לגב' גואטה ושוחחה עימה על דבריה יום קודם. גב' גואטה טענה שלא נפל פסול במעשיה מכיוון שמייעוץ משפטי שקיבלה אסור לעובדים לבצע פעולות התארגנות במהלך שעות העבודה.

שיחה זו הוקלטה אף היא^[24].

23. ביום 2.3.2016 שלחו חברי הוועד הודעת דואר אלקטרונית לעובדים שבה ביקשו שלא לתת יד לפילוג בין העובדים. עוד צוין שהמשיבה "מסתכלת מהצד" ו"חוככת ידיה בהנאה" נוכח המריבות בין העובדים במקום להכיר בהתארגנות^[25].

24. ביום 3.3.2016 שלחה בתגובה גב' בן צור הודעת דואר אלקטרונית לעובדים. בהודעה נטען כי הדרך הטובה ביותר להתארגן היא באמצעות ועד פנימי, מכיוון שההסתדרות מעוניינת להרוויח כסף יותר מאשר לעזור לעובדים. וכך כתבה גב' בן צור^[26]:

"חברים יקרים בוקר טוב!

משפחת שלמה היא אכן משפחה, חברה של 140 עובדים, קטנה!, אינטימית. המטרה שלנו היא לא להרוס את המשפחתיות אלא לאחד, לשפר, להרגיש חלק. אנו רוצים לבוא בדרישות הגיוניות ובכך לקבל 100% מהדרישות. אנו רוצים לבוא בדרך של שלום כי מלחמה, כפי שאתם יודעים היא הפסד לשני הצדדים. אנו רוצים את מה שהובטח לנו ואת זה נדרוש.

אנו חשים שגוף כמו ההסתדרות הוא גוף אשר רוצה יותר להרוויח מאשר לעזור. גוף שלוקח את תשלום מכל אחד ואחת מאיתנו כאשר אין צורך בזה, זה הובטח קודם לכן.

מבדיקת הסכמים שעשו מול חברות ההסתדרות עולה כי, העלאה היא ממש לא משמעותית, עליה של 2% לשנה בעוד שאנו משלמים כל חודש 1% מהמשכורת שלנו להסתדרות.

ניתן גם אחרת, ניתן להרוויח ולשמור על יחס חם ואוהב. ברוטליות ואגרסיביות ופגיעה בעובדים ובחברה היא לא דרך להשיג מטרה. בואו ננהג בנועם ובכבוד לאנשים איתם אנו עובדים ולמעסיקנו.

בימים אלה אנו פועלים להקמת ייצוג פנימי אשר ייצג אתכם מול הנהלת החברה. נציג מכל מחלקה אשר יפנה בכבוד להשגת מטרות, כי בדרך זו נוכל להצליח, נגיע למטרה ונמשיך לעבוד באווירה טובה ומהנה.

יצוין כי, החברה טרם נענתה על ידי ההסתדרות לעניין אחוזי הסרת חתימות ולטפסי ההצטרפות. בואו נלך חבוקים למטרה ללא מלחמות" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

יצוין כי אחד העובדים כתב בתגובה לגב' בן צור שהקמת וועד פנימי אינו חוקי. גב' בן צור השיבה ש"הכל חוקי והכל נבדק משפטית"^[27].

כבר כעת נציין שגב' בן צור הודתה בחקירתה שלא קיבלה ייעוץ משפטי^[28]. לעניין זה נתייחס בהמשך.

25. באותו היום (3.3.2016) שלח אף המנכ"ל מכתב לעובדים, בזו הלשון^[29]:

"בתגובה למתחולל בחברה בימים האחרונים אני מבקש להודיע לכל העובדים כי הנהלת החברה אינה מתערבת ואינה מביעה עמדה לגבי החלטתו של כל עובד להתאגד.

בהמשך לאיגרות המופצות אליכם הריני להבהיר כי כבר ביום 24.2.16 פנתה החברה להסתדרות בבקשה לקבל ממנה את טפסי ההסתדרות המעודכנים וכן את טפסי הביטול ככל שישנם. מסיבות שאינן ידועות לנו הרי שעד למועד זה פנייתנו טרם נענתה ואנו ממתינים לקבלת הנתונים מההסתדרות על מנת לקבל את המידע ונפעל בהתאם לכך.

בניגוד לרושם שאולי נוצר הרי שהחברה אינה מתמהמהת או מעכבת את התהליך אלא מכבדת את החוק ואת רצון כלל עובדיה.

ברצוני להבהיר כי כינוס אסיפות, נשיאת נאומים ויכוחים והתקהלויות בזמן העבודה תוך הפרעה לעבודה השוטפת אינם לגיטימיים ואינם מקובלים וכך גם תליית שלטים וכרזות במשרדי החברה והפצת מיילים לכלל העובדים בזמן העבודה אשר מהווה שימוש אסור במשאבי החברה והינה מנוגדת לנהליה.

אני מבקש להימנע מכל פעולה אשר יש פגיעה במהלך העבודה השוטף והתקין ולהקפיד על סביבת עבודה ראויה ונעימה.

אעדכנכם כי פנינו כעת להסתדרות פעם נוספת בדרישה לקבל מהם את מלוא הנתונים העדכניים כדי לבחון האם ההסתדרות הינה ארגון עובדים יציג בחברה.

בהתייחס לקריאות הקוראות להנהלה לדבר הרי שדלתי פתוחה כפי שתמיד היתה וכפי שתמיד תהיה.

רצונכם יכובד באשר הוא ואני תקווה כי האווירה הטובה החמה המאוחדת והמשפחתית אשר שכנה כל השנים בשלמה ביטוח תשוב לשכון במהרה" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

26. ביום 3.3.2016, שבועיים לאחר הכרזת היציגות, פנתה המשיבה להסתדרות וביקשה לקבל את טפסי ההצטרפות הנוספים עליהם חתמו עובדיה וכן את טפסי הביטול^[30].

27. ביום 6.3.2016 הבהירה ההסתדרות שהתקבל רק טופס ביטול אחד ושהדרישה לקבל את טפסי ההצטרפות החדשים כמו גם טפסי ביטול, מנוגדת לדין, שכן המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד ההכרזה. עוד נכתב כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב נוכח פעולות המשיבה לסכל את ההתארגנות. ההסתדרות הוסיפה את הדברים הבאים^[31]:

"......

5. כפי שעולה מהמצב בשטח, החברה מעדיפה לגרור רגליים ולא להודיע על הכרתה ביציגות בתקווה כי במשך הזמן תפחת רוח הסולידריות של העובדים. כל זאת באמצעות מנהלים בכירים כדוגמת מנהלת משאבי האנוש, כפי שתואר כבר, או באמצעות מנהלים זוטרים שפועלים מטעמה ומטילים אימתם על העובדים. והוזכרו הדברים במכתבינו הקודמים כי מנהלת משאבי האנוש התבטאה כבר בעד הקמת 'פורום פנימי', ודי בדברים אלו.

6. אין ספק כי פניה של החברה למסכת ממושכת של התשה, על מנת להחליש את רוח ההתארגנות ולהביא לכך כי בסופו של דבר היא לא תצא אל הפועל, ובכך תצא נשכרת, על חשבון עובדיה ורצונם הלגיטימי לשפר ולהבטיח את תנאי העסקתם במסגרת הסכם קיבוצי.

7. לאור האמור, הריני להודיעכם כי במידה ולא תשיבנו בעניין הודעת היציגות עד ליום ג', 8.3.2016, לא תיוותר בידינו הברירה אלא לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדין, על מנת להביא לכך שזכות העובדים להתארגן ולנהל משא ומתן קולקטיבי על תנאיהם תמומש.

.......".

בהמשך התייחסה ההסתדרות לטענות בנוגע להתנהלות חברי הוועד והוסיפה שגב' בן צור פועלת נגד ההתארגנות באמצעות אסיפות עובדים ואיומים עליהם על מנת שיבטלו את החברות.

28. ביום 8.3.2016 הכחישה המשיבה, באמצעות באי כוחה, את טענות ההסתדרות^[32]. המשיבה דרשה כי ההסתדרות תנחה את חברי הוועד שלא להפריע לעבודה הסדירה ולהימנע מכינוסי עובדים במהלך שעות העבודה. המשיבה אף טענה כי מועד ההכרזה על היציגות אינו המועד הקובע היחיד מכיוון שגב' בן צור מופיעה בין רשימת החברים כאשר במייל שהפיצה לעובדי המשיבה טענה שביטלה את חברותה. עוד נטען כי המשיבה פועלת באופן שווה כלפי חברי הוועד וכלפי גב' בן צור וכי כל העובדים קיבלו הנחיות זהות ולפיהן כינוס אסיפות, ויכוחים והתקהלויות תוך הפרעה לעבודה השוטפת אינם ראויים וכך גם תליית שלטים וכרזות במשרדי המשיבה והפצת הודעות דואר אלקטרוני במהלך העבודה. המשיבה הוסיפה כי לא תוכל להתעלם מהמידע שהגיע אליה ולפיו ישנם ביטולים רבים שנמסרו להסתדרות, כך שהטענה בנוגע לטופס ביטול אחד אינה נכונה.

29. בין לבין, אירעו האירועים הבאים במשיבה:

29.1 ביום 6.3.2016 שלחה גב' בן צור הודעת דואר אלקטרוני לעובדי המשיבה^[33]. במכתב נטען שבסלקום פוטרו 1,100 עובדים לאחר שנחתם הסכם קיבוצי עם ההסתדרות; שעובדי שירביט חברה לביטוח ממתינים כבר שנתיים וחצי לחתימת הסכם קיבוצי עם ההסתדרות; שקרן ההשתלמות במגדל חברה לביטוח ניתנת לאחר שנת וותק; שבכל חודש יהיה על העובדים לשלם דמי חבר כך שבתום השנה הראשונה ישלמו להסתדרות את התוספת שתינתן להם. בהמשך נכתב כך "חברים יקרים אל תאמינו לכל דבר באומרים לכם. אנו משפחה מלוכדת אוהבת ומחבקת אין צורך בהסתדרות על מנת לקבלת (צ.ל לקבל – ק.כ) הטבות אלו, נקבל גם בלעדיהם. חברי הועד פעלו לפני חודש אפריל 2016 שלא בתום לב, ידעו על תוכנית שימור עובדים ופחדו שברגע שהעובדים יקבלו הטבות אלו לא תהינה חתימות וזה משפט שנאמר על ידי אחד מחברי הוועד. הידעתם????".

29.2 ביום 7.3.2016, שלחה גב' כרמון הודעת דואר אלקטרוני לעובדים שבה נכתב כי אין לחברי הוועד כוונה להשיב למיילים שנשלחים על ידי עובדי החברה, כמו המייל של גב' בן צור. נכתב שאין לחברי הוועד חזית מול העובדים ושאין להם כוונה לבזבז אנרגיה בהתנצחויות לא רלוונטיות אלא להישאר "ממוקדים עד שההנהלה בחברה תתעשת ותשב איתנו למו"מ כפי שדורש החוק"^[34].

29.3 באותו היום (7.3.2016) בשעה 11:40 שלח המנכ"ל הודעת דואר אלקטרוני לעובדים, בזו הלשון^[35]:

"עובדים יקרים שלום רב,

זכויות העובדים בחברה הם אכן ערך נכבד ומטרה ראויה. נראה כי מעטות החברות, אם בכלל, אשר הקפידו כמונו שלא להתערב במאום בכל הנוגע לסוגיית ההתארגנות ולכבד את רצון עובדיה באשר הוא.

החברה נהגה באיפוק שאין שני לו, ולא נקטה כל צעדים כנגד פעולות שנעשו בניגוד לכללי ולנהלי החברה, הכל על מנת שלא לנקוט עמדה, לא להפריע ולא להוות מכשול לכל דרך שהיא, וגם מתוך ציפייה כי ההפרעות לעבודה יסתיימו בהקדם.

בנסיבות אלה, הרי שאנו המומים מנוסח הדברים, ומחוסר ההגינות הזועק נוכח הדברים המושמעים כעת נגד החברה.

אכן בנושא זה (בדומה, אגב, לכל נושא אחר בעולם) ישנן מספר דעות, ולא כולם רואים עין בעין, ואין בדבר זה כשלעצמו כל דבר פסול או שאינו סביר.

בהתאם אני מצפה שכל אחד מכם יכבד גם דעות שונות שאינן נראות לו, וישמור על שיח מכובד, תרבותי וסובלני עם חבריו לעבודה.

כפי שנכתב לכם לפני מספר ימים, החברה פנתה פעם נוספת להסתדרות בקשה לקבל את מספר המצטרפים להסתדרות".

29.4 באותו היום (7.3.2016) בשעה 13:15 שלחה גב' בן צור הודעת דואר אלקטרוני לעובדים נגד ההתארגנות. וכך כתבה גב' בן צור^[36]:

"באנו להפריך לכם כמה מיתוסים:

דמי חבר הינם 0.95% מהשכר החודשי, משכורת ממוצעת בסך של 7,000 ₪ מהווים סך של 67 ₪, בעוד שבבדיקות שעשינו לדוגמא במגדל, ההעלאה שהם מקבלים לאחר התערבות ההסתדרות הינה בסך 150 ₪ בשנה בעוד שבשנה 804 ₪ בגין דמי חבר הסתדרות. מכאן שיצאנו בהפסד בסך של 644 ₪ בשנה, הידעתם??????

התוספות ושיפור התנאים בעזרת ההסתדרות הינם שקר אחד גדול, מענק החתימה הינו בסך מאות שקלים ולא אלפים, ובטח לא כפי שהובטח לכם: מספר השנים כפול משכורת חודשית. עפ"י חברי הוועד מדובר במענק חד פעמי בסך 1500 ₪ שאותו אתם תחזירו בשנה וחצי דמי חברות בהסתדרות.

.........

לא זכור שדובר על רווחי החברה מטעם המתנגדים להסתדרות, כן חברי הועד הבטיחו בונוסים מרווחי החברה, מה עם ההפסדים? האם תהיו מוכנים לקחת עליכם גם את ההפסדים? שהרי זה הולך לשני הכיוונים לא????? ראינו כולנו את התנאים שקיבלו חברות הסלולר אנחנו חברה של 130 עובדים ולא 5000 עובדים, שם ההסתדרות קוצרת רווחים יותר גדולים ולכן יתאמצו לקבל תנאים טובים יותר עבור העובדים כגון ביגוד והנעלה, אשל, קייטנות, גנים.

חבריי, עליכם להבין כי הסכם הינו צריך להיות מוסכם על שני הצדדים. כלומר ניתן לבקש הכל מכל וכל אך החברה צריכה להסכים לזה. ושוב נזכירכם את חברת הביטוח שירביט מזה שנתיים וחצי מנהלת משא ומתן מול ההסתדרות.

מוטיבציה של העובד, לויאליות? מה שעשו חברי הועד זה נקרא לויאלי לחברה???? הרי היה ידוע על תוכנית שימור עובדים בחודש אפריל, מדוע לא נתנו צ'אנס לחברה לממש אותה, אנחנו בעלי המוטיבציה והלויאליים זועקים.

אדבר בשם חברי המתנגדים ובשמי. עברנו במשפחת שלמה טלטלות רבות, ביניהם איום סגירת החברה משום שהחברה הפסידה, פיטורין עקב צמצומים, ובכל זאת הגיע מנכ"ל שהרים את החברה והחברה החלה לקצור רווחים (יצוין כי הדבר לא הוסתר מאיתנו וכולנו ראינו ביחד את המאזן שהוצג על ידו, ההיפך בכל רבעון מתקיימת ישיבה עם הצגת הנתונים), והראיה, הוקם צוות שירות שדאג להעלות לנו את המורל והמוטיבציה, נופש בים המלח, מתנות יום הולדת ששודרגו, מתנות מתוקות לכל צוות בחברה, תיבת פניות אנונימית לשיפור ויישום, העלאה בתלושי החג, זכינו מקום ראשון בשירות, כלומר ניתן שהחברה כן באה ממקום של לתת ומחזקת את הסלוגן תמיד כן.

אנו רוצים לדייק כי גם כשהחברה היתה בהפסדים קיבלו חלק מהעובדים העלאות בשכר.

ההסתדרות רוצה רק את הכסף שלנו וזה נכון, לאחר שבדקנו מול חברנו במגדל ובשירביט ההסתדרות לא היתה להם לעוגן עת פוטרו מהעבודה.

ההסתדרות הבטיחה חיסיון מוחלט לחותמים בעד ההסתדרות שיקרה וכל טפסי החותמים הועברה ישירות לחברה ומדוע לשקר? מדוע לתעתע בעובדים?

כן, יש מקום לשיפור ואנחנו נפעל לכך אך בדרכי נועם מול ההנהלה ולא בדרך של מלחמה שלא תניב דבר.

לתלות פליירים ציניים לנאום בקולי קולות ולפגוע בתפוקת העבודה אלה לא דרכי נועם.

אז חברים בוא נחזור להיות מאוחדים אנו שייכים למשפחת שלמה משפחה מלוכדת אוהבת ומחבקת.

א.א מתנגדות להסתדרות" (ההדגשות אינן במקור – ק.כ).

30. ביום 9.3.2016, כשלושה שבועות לאחר הכרזת היציגות, התקיימה לראשונה פגישה בין המשיבה, נציגי הסתדרות וחברת הוועד במשרדי ההסתדרות. בפגישה נכחו מטעם ההסתדרות מר עמיחי סטינגר – מנכ"ל האגף להתארגנות עובדים (להלן: האגף), מר שאול אידה – רכז באגף (להלן: מר אידה), גב' דקלה כהן – העוזרת האישית של יו"ר ההסתדרות, עו"ד ענת גוטמן מרום – היועצת המשפטית של האגף וחברת הוועד גב' כרמון. מטעם המשיבה נכחו בפגישה גב' אורן, גב' זקצר ועו"ד נחום פינברג – ב"כ המשיבה.

בפגישה טענו נציגי ההסתדרות שיש בידיהם טופס ביטול אחד ושעובדים נוספים הצטרפו לאחר מועד הכרזת היציגות. נציגי המשיבה טענו שאין זה סביר שיש רק טופס ביטול אחד מכיוון שידוע להם כי העובדים מפולגים ורבים מהם מעודדים את ביטול החברות.

בסוף הפגישה קיבלה המשיבה לידיה את טפסי ההצטרפות שנמסרו להסתדרות לאחר הכרזת היציגות וכן את טופס הביטול היחיד שהגיע להסתדרות^[37].

31. באותו היום, לאחר הפגישה בהסתדרות, כינסה גב' כרמון את העובדים ודיווחה להם על הפגישה בהסתדרות. גב' כרמון בישרה ששבעים ותשעה עובדים הצטרפו להסתדרות וכי רק עובד אחד ביטל את חברותו^[38].

32. למחרת, ביום 10.3.2016, הגיעו למשרדי האגף גב' בן צור ועובדת נוספת, אשר צילמה את האירוע, ומסרו להסתדרות שלושים וארבעה טפסי ביטול.

מאוחר יותר באותו היום גב' בן צור עדכנה את העובדים בהודעת דואר אלקטרוני על מסירת טפסי ההצטרפות להסתדרות והפיצה בפייסבוק את הסרטון שצילמה העובדת הנוספת^[39].

יצוין כי לא כל טפסי הביטול תקינים, כפי שיפורט בהמשך.

עוד נציין כי בהתאם לעדותה של גב' בן צור, המנכ"ל נתן לה אישור לעזוב את מקום העבודה על מנת למסור את טפסי הביטול וזאת למרות שהממונה הישיר שלה הוא מר איתן מור. המשיבה טענה שהסיבה לכך היא שמר מור לא היה בחדרו באותו הזמן ושהמנכ"ל תפקד על תקן מנהל אגף תביעות^[40]. לעניין זה נתייחס בהמשך.

33. עוד באותו היום (10.3.2016), הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה שייכנס לתוקף בתאריך 25.3.2016^[41].

34. ביום 12.3.2016 התלוננו חברות הוועד בפני גב' אורן על כך שגב' בן צור מאיימת על עובדים ודרשו שהנושא יטופל. גב' אורן ביקשה לקבל את שמות העובדים אולם חברות הוועד סירבו.

למחרת, ביום 13.3.2016 זימנה גב' אורן את גב' בן צור לשיחה ואמרה לה שהתלוננו על כך שהיא מאיימת על עובדים ושמדובר בדבר חמור. גב' בן צור הכחישה את הטענות. גב' בן צור סיפרה כי כאשר שוחחה עם עובדת בשם דקלה מרקוביץ (להלן: גב' מרקוביץ), שהוחתמה על ידי המנהל שלה מר הרמן, פנו אליה חברות הוועד ואמרו לה ש'יש לה דרישת שלום ממר הרמן', דבר שהוביל לסיום השיחה ביניהן.

ביום 14.3.2016 שוחחה גב' אורן עם גב' כרמון בנוגע לטענות גב' בן צור לרבות בעניין מסירת "דרישת השלום" לגב' מרקוביץ. גב' כרמון אמרה שהיא זו שהחתימה את גב' מרקוביץ והודתה שמסרה לה "דרישת שלום" ממר הרמן. גב' אורן הצהירה כי גב' כרמון הודתה בפניה שהם עושים "דברים אפורים", כלשונה^[42].

יצוין כי בעדותה לפנינו הודתה גב' כרמון שמסרה "דרישת שלום" לגב' מרקוביץ ממר הרמן אולם טענה שעשתה זאת על מנת "לחלץ" אותה מגב' בן צור. היא הוסיפה שגב' מרקוביץ' הודתה לה על כך מאוחר יותר. גב' כרמון הכחישה שאמרה שחברי הוועד מבצעים "פעולות אפורות" וטענה שזה לא הסגנון שלה לומר אמירות כאלה^[43].

35. בין לבין, ביום 13.3.2016 נערכה שיחה בין חברי הוועד לבין המנכ"ל בנוגע ליתרונות ולחסרונות של ההתארגנות. במהלך השיחה ביקש המנכ"ל מחברי הוועד לא להעליב עובדים והוסיף שהם יכלו לקבל את התנאים שהם רוצים בלי להתאגד, אם היו מבקשים זאת; שלמיטב ידיעתו הרבה עובדים ביטלו את החברות ולכן ההסתדרות אינה הארגון היציג; שההתארגנות כרוכה בהוצאות כלכליות לעובדים ולמשיבה; שההתאגדות במגדל הובילה לפיטורי עובדים; שהמשיבה הקפיאה את התכנון לשיפור תנאי העובדים בעקבות ההתארגנות; שהוא לא סבור שאחרי הסכם קיבוצי התנאים ישתנו באופן דרמטי; שהמשיבה חזרה בה מכוונתה לשנות את שעת התחלת העבודה.

השיחה עם המנכ"ל הוקלטה על ידי חברי הוועד והוגשה לבית הדין^[44].

36. ביום 14.3.2016 נחתך הצמיג של גב' בן צור על ידי חפץ חד. גב' בן צור עדכנה את המשיבה במעשה^[45].

האירועים בעקבות הכרזת סכסוך העבודה על ידי ההסתדרות

37. ביום 13.3.2016, בעקבות הכרזת סכסוך העבודה ולאחר שחלפו למעלה משלושה חודשים ממועד הכרזת היציגות, הודיעה המשיבה שהיא שוללת את טענת ההסתדרות ליציגות, באופן הבא^[46]:

"1. בהמשך למגעים שקוימו בין נציגי החברה לאורגנים שונים בהסתדרות העובדים הכללית החדשה, באשר לטענתכם בדבר היותכם 'ארגון עובדים יציג של עובדי החברה', ובהמשך להכרזתכם על כוונה לשבות (הכרזה מיום 10.3.2016), הנני להביא לידיעתכם את עמדת החברה כדלקמן:

1.1 הנתונים הנכונים הם אלה:

1.1.1 בחברה 141 עובדים.

1.1.2 נכון ליום 9.3.2016 חתמו על טפסי הצטרפות להסתדרות , על פי רישומיכם, 79 עובדים.

1.1.3 מתוך רשימה זו 4 עובדים שסיימו/מסיימים את עבודתם בחברה ואין למנותם.

1.1.4 מתוך רשימה זו עובדת אחת, אשר חתמה כשבועיים לאחר תקופת העסקתה.

1.1.5 34 עובדים שמופיעים ברשימתכם ביטלו את חתימתם להצטרפות לארגונכם.

1.1.6 יש להוסיף כי יתרת עובדי החברה (62 עובדים) לא הצטרפו להסתדרות מלכתחילה.

1.2 במצטבר, אינכם 'ארגון עובדים יציג' בחברה, הואיל ורק 40 עובדים נותרו כחברים מצטרפים לארגונכם (פחות משליש מכלל העובדים).

2. מרשתי לא הייתה מעורבת בשום צורה באיסוף חתימות שנעשה על ידכם לקראת גיבוש היציגות, כמו גם באיסוף חתימות של עובדים שהצטרפו להסתדרות ובסמוך לאחר מכן ביטלו את הצטרפותם, וכך תמשיך לנהוג גם בעתיד.

........." (ההדגשה במקור – ק.כ.).

38. ביום 15.3.2016 בשעות הבוקר קיימו העובדים משמרת מחאה במגרש החניה של המשיבה^[47].

תליית שלטי מחאה בעד ונגד ההתארגנות ותלישת השלטים בעד ההתארגנות על ידי המשיבה

39. ביום 16.3.2016 תלו חברי הוועד שלטי מחאה במקום העבודה על דלתות הכניסה למשרדים ובמטבחון. בשלטים נכתב, בין היתר, "רוצים זכויות! לא מלחמות"; "כאן סכסוך עבודה!!!"; "די לתירוצים! רוצים תנאים!"; "הרוב קבע! ועד בשלמה – חובה!"; "הגיע הזמן לשים סוף לקרקס- נמאס ששמים עלינו פס"; "עובדים! לא עבדים!"^[48].

יצוין כי המשיבה טענה שהשלטים נתלו גם בעמדות העבודה, אולם הטענה לא הוכחה^[49].

40. גב' בן צור, הפועלת נגד ההתארגנות, תלתה אף היא שלטים על דלת הכניסה למשרדים ובמטבחון שבהם נכתב, בין היתר, "המלחמה נגמרה אין הסתדרות בשלמה"; "האמת שלכם היום היא בעיניכם הכל-אבל עליכם להבין שמחר תגלו כי ההסתדרות היא שקר"; "אין ולא תהיה התארגנות בשלמה"^[50].

41. באותו הבוקר (16.3.2016) שוחחה גב' זקצר עם אחד העובדים בנוגע להתארגנות. גב' זקצר טענה כי העובד פנה אליה מיוזמתו ושיתף אותה בתחושותיו. חברי הוועד ביקשו ממנה להפסיק לשוחח עם העובדים בנוגע להתארגנות והטיחו בה שהיא מפריעה להתארגנות. גב' זקצר נכנסה למשרד המנכ"ל ושוחחה עימו על הנושא.

בתגובה יצא המנכ"ל מחדרו, הסיר שלט מחאה אחד, אמר לחברות הוועד "בשביל זה אתן מגיעות בשבע בבוקר?" וזרק את השלט לרצפה. לטענת גב' כרמון, השלט נזרק לכיוונה או לכיוונה של גב' אמיר.

לאחר שהמנכ"ל שב למשרדו המשיכה גב' זקצר להסיר את שלטי המחאה והבהירה כי אסור לעובדים לתלות שלטים במשרדי המשיבה אלא רק מחוץ למשרדים^[51].

בהקשר זה נדגיש כי גב' זקצר הודתה שלא הסירה את השלטים שתלתה גב' בן צור נגד ההתארגנות. עובדה שאף אושרה על ידי גב' בן צור בעדותה^[52].

42. לאחר האירוע כינסה גב' כרמון את העובדים, סיפרה את שאירע בבוקר וטענה כי המנכ"ל זרק את השלט לכיוונה או לכיוון גב' אמיר. גב' כרמון הבהירה את הדברים הבאים:

".... מבחינתי דבר כזה זה חציית קו אדום, ברמה אישית אני לא נלחמת באף אחד אישית. אני לא נלחמת במר אורי אומיד ולא במר טובי שמלצר ולא באף אחד מההנהלה.

אני רוצה שלאנשים יהיה פה יותר טוב – זה המסר היחיד שאני רוצה להעביר.

חמור בעיני מה שקרה, אבל זה לא מרפה את ידי ולא את ידם של חברי הוועד. התחלנו את המאבק הזה ואנחנו נסיים אותו עם הסכם קיבוצי אין בכלל שאלה. אז אנחנו נמשיך את מה שאנחנו עושים טוב – שלטים ימשיכו להיתלות כי מותר לנו. זהו רציתי פשוט לעדכן אתכם שזה המנכ"ל של חברת ביטוח – זורק על עובדים דפים".

דבריה של גב' כרמון צולמו והועלו לאתר הפייסבוק של המשיבה^[53].

43. באותו היום (16.3.2016) שלחה ההסתדרות מכתב וטענה שהמשיבה ממשיכה לפגוע בהתארגנות וביקשה שתפסיק את מעשיה, תכיר בהתארגנות וביציגות ותפתח עימה במשא ומתן קיבוצי^[54].

44. באותו היום (16.3.2016) נקראה גב' כרמון למשרדה של גב' זקצר וקיבלה לידיה מכתב שהוכנס לתיקה האישי שכותרתו "התנהלות לא נאותה במשרדי החברה מיום 16.3.2016"^[55].

45. להשלמת התמונה נציין שביום 24.3.2016 שלחה גב' בן צור הודעת דואר אלקטרוני לעובדים שבה כתבה בנוגע לאירוע של תלישת השלט על ידי המנכ"ל, בין היתר, כך^[56]:

"מבירור שערכנו עם עובדים נכחו במקום בשעת המקרה מר אורי אומיד לא השליך על חברות הועד את הנייר אלא השליך על הריצפה כאשר ישנה מחיצה גבוהה ביניהם!! מר אורי אומיד ביקש בנימוס מספר פעמים לא לתלות את השלטים כי זה לא מכובד וכי הוא מבקש לשמור על יחס של כבוד. לא הייתה שום בעיה עם הרצון להתאגד ההפך, הוא ציין שהוא מכבד את הרצון להתאגד...".

יצוין כי על אף האמור בהודעה זו וההצדקות שניתנו למעשהו של המנכ"ל הודתה גב' בן צור שהיא התעלמה מהוראת המנכ"ל ותלתה שלטים נגד ההתארגנות^[57]. לעניין זה נתייחס בהמשך.

שינוי נהלי העבודה – שעת ההגעה והדיווחים על איחורים

46. באותו היום (16.3.2016) זומן מר הרמן למשרדו של המנכ"ל לשיחה לאחר שאיחר לעבודה. בתום השיחה התבקש מר הרמן לדווח למנכ"ל באופן אישי על כל איחור צפוי בתחילת יום העבודה וזאת למרות שמנהלו הישיר הוא מר איתן מור.

לאחר השיחה עם מר הרמן נשלחה הודעת דואר אלקטרוני מלשכת המנכ"ל לכל ראשי הצוותים שבה נכתב כי יש להגיע לעבודה עד לשעה 8:00 וכי בעת ההגעה יש לשלוח "מייל עדכון" למנכ"ל ולגב' אוחיון. עוד נכתב כי בכל איחור יש לעדכן את המנכ"ל באופן אישי^[58].

יצוין כי מעדותו של המנכ"ל עולה שלפני משלוח ההודעה לא הייתה הקפדה על הנוהל והעובדים הגיעו לעבודה גם לאחר השעה 8:00^[59].

47. באותו היום (16.3.2016) שלחה ההסתדרות מכתב נוסף שבו התריעה על הפגיעה בהתארגנות ועל כך שההקשחה של תנאי העבודה מצביעה על שיקולים פסולים. ההסתדרות ביקשה, בין היתר, כי המכתב יוסר מתיקה האישי של גב' כרמון וכי המשיבה תימנע מהפצת נהלים חדשים ללא הסכמת העובדים וללא משא ומתן עימה^[60].

באותו היום השיבה המשיבה וטענה שגב' כרמון התנהגה באופן בלתי הולם, שההסתדרות אינה הארגון היציג ושעליה להנחות את גב' כרמון להתנהג כמצופה^[61].

הצדדים המשיכו לשלוח האחד למשנהו תכתובות בנוגע להתנהלות חברי הוועד והמשיבה^[62].

התקנת מצלמות במקום העבודה

48. ביום 17.3.2016 במהלך יום העבודה הגיעו טכנאים למקום העבודה, הסירו את המצלמות שהיו ממוקמות בקומה הראשונה והתקינו אותן בקומה השלישית, שבה נמצאים רוב עובדי המשיבה. יצוין כי המצלמות הותקנו במרחב העבודה ולא בעמדות עבודה ספציפיות^[63].

"אנשי צל" – הכנות המשיבה להתמודד עם שביתה

49. מספר ימים לאחר הודעת ההסתדרות על הכרזת סכסוך עבודה התבקשה גב' אורן על ידי הפיקוח על הביטוח לעדכן בדבר היערכות המשיבה לשביתה כך שתוכל להמשיך ולתפקד, לתת שירות ללקוחות ולעמוד בהתחייבויות כלפיהם.

50. ביום 17.3.2016 התקיימה פגישת עבודה בין המנכ"ל לראשי הצוותים בחברה וביניהם גב' כרמון, מר הרמן וגב' פדידה – חברי הוועד. הפגישה הוקלטה על ידי חברי הוועד^[64].

במהלך הפגישה סיפר המנכ"ל שקיבל הנחיה מהפיקוח להסביר כיצד המשיבה תעבוד בזמן עיצומים והשבתות. המנכ"ל הסביר שעל ראשי הצוותים לייצר "מודל צל", ובלשון המנכ"ל^[65]:

"... רק כדי שתדעו כל אחד מהאנשים גייסנו לו איש צל. יהיו פה אנשים וכמובן התענוג הזה עולה לנו. כל אחד מהאנשים... once הוא לא הגיע לעבודה יש לידו מחליף... למה אני אומר את זה? במקרה שלכם... אנשי צל ואני אדאג שהם יהיו פה במוקד, בסריקה, בקסטות. אנחנו ננתח, אני מבקש שיתוף פעולה שלכם, מי שיבוא זה אנשים לא מהחברה, צריך לחנוך אותם והם צריכים להיות פה...." (ההדגשות הוספו – ק.כ).

51. להשלמת התמונה נציין כי ביום 24.3.2016 התייחסה גב' בן צור בהודעת דואר אלקטרוני גם לנושא זה, בזו הלשון^[66]:

"... נכון שנאמר שלכל אחד יש צל זה לא בא ממקום של איום זה בא ממקום של דאגה לעסק שימשיך לתפקד. לאחר שהובן שלא ניתן לממש זאת מס עובדים בשלמה החליטו לשנס מותניים לתגבר ללא צורך בצל.

אנו לא רואים בזה משהו פסול להפך זה מעיד על אנושיות!! הוועד מתנהג כגוף 'בריוני' ולא מכבד כלל!! 24 שעות בחיפוש אחריי סיבות לתבוע, צילומי עובדים והקלטות שלא כחוק!!

אורי אומיד הינו בעל משפחה שמושמץ בצורה עבריינית ולא מכבדת!!

.....

אני רווית 15 שנה מועסקת במשפחת שלמה, עזרתי עם מספר עובדים להקים את חברת הביטוח ב-1.1.2008 לכן כואב לי אישית לראות את החברה מגיעה למצב כזה שהעובדים פוגעים ביד שמפרנסת ומאכילה אותם. עצוב לנו שזה מה שצמח בחברה!!

א.א.א מתנגדות להסתדרות" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

נציין כי לאמירה של גב' בן צור בנוגע ל"הבנת" המשיבה שלא ניתן להביא עובדים מבחוץ בכדי להחליף את העובדים השובתים וכן לעובדה שגב' בן צור כותבת את שמה הפרטי עם "וו" אחת - רוית ולא עם שני "ווים" - רווית (כפי שנכתב במייל)^[67], נתייחס בהמשך.

הגשת בקשת הצד הראשונה לבית הדין

52. ביום 23.3.2016 הגישה ההסתדרות בקשת צד לבית הדין. ההסתדרות טענה כי המשיבה מתערבת בהתארגנות וביקשה כי יינתנו צווים המורים לה לחדול מכל פנייה לעובדים, מלהתערב במהלכי ההתארגנות, מלהתחקות אחר העובדים, להימנע מכל התנכלות או אפליה של העובדים בשל התארגנותם, להימנע מכוונתה לקבל שירותים מעובדים חלופיים במקום העובדים העתידים לשבות וכן להסיר את המצלמות שהותקנו במשרדים (להלן: בקשת הצד הראשונה).

53. ביום 31.3.2016 הגישה המשיבה תגובה לבקשת הצד הראשונה וטענה שיש לדחותה מכיוון שאינה מתערבת בהתארגנות. המשיבה אף ביקשה כי יינתנו צווים נגד פעולות המבקשת, חברי וועד הפעולה והעובדים הנוטלים חלק בהתארגנות המורה להם לא להטריד או לאיים על עובדים לרבות צילומם באמצעות הטלפון הנייד, להימנע משימוש באלימות מילולית נגד עובדים או מנהלים, להימנע מפגיעה בקניין המשיבה, להימנע מתליית שלטי מחאה בתוך משרדי המשיבה, להימנע משיבוש בסדר היום התקין של העבודה, להימנע משימוש באמצעי הגברה ברחבי המשיבה וכן ליתן צו המורה לעובדים השובתים באופן מלא או חלקי שלא להגיע למקום העבודה.

54. ביום 3.4.2016 התקיים דיון בבקשת הצד הראשונה.

54.1 במהלך הדיון הודיעה המשיבה כי מבלי להודות בטענות המשיבה ומבלי לפגוע בכפירתה באמור בבקשת הצד הראשונה היא מצהירה שלא תפנה לעובדים בכל הנוגע להתארגנות, בין במישרין ובין בעקיפין; שלא התערבה ולא תתערב במהלכי ההתארגנות של העובדים, לרבות בדרך של הפעלת לחץ על עובדים לביטול החברות; שלא התנכלה, לא תתנכל ולא תפלה עובדים על רקע התאגדותם בהסתדרות ופעילותה בה, בפרט כלפי חברי הוועד; שלא יובאו עובדים מחוץ לחברה כדי להחליף את העובדים השובתים ושלא תרכוש שירותים שלא רכשה עד לאותו מועד; שלא התחקתה ולא תתחקה אחרי עובדים החברים בהסתדרות.

המשיבה הוסיפה כי אינה מתכוונת להסיר את המצלמות מכיוון שקיים אי שקט במקום העבודה וכי מדובר במצלמות כלליות, ללא קול, ויהיו טובות לשני הצדדים אם יהיה אירוע חריג במשיבה.

המשיבה ביקשה כי לא ייעשה שימוש באמצעי הגברה במקום העבודה בשעות העבודה וכי יינתן צו המורה לעובדים השובתים באופן מלא או חלקי שלא להגיע למקום העבודה.

המשיבה ביקשה כי יינתן צו המורה להסתדרות להעביר לעיונה את כל ההקלטות והסרטונים שברשותה.

54.2 ההסתדרות התנגדה לבקשה למתן צו המורה לעובדים השובתים שלא להגיע לעבודה מכיוון שלטענתה מדובר בפגיעה בהתארגנות.

ההסתדרות הוסיפה וטענה כי הסיבה להתקנת המצלמות בקומה השלישית היא לפגוע בהתארגנות ולעקוב אחר הפעילות הארגונית של העובדים, להפחידם ולהלחיצם.

ההסתדרות ביקשה להגיב באופן מסודר לסעדים שהתבקשו בתגובת הצד.

ההסתדרות הוסיפה וטענה כי היא מתנגדת לגילוי ההקלטות והסרטונים הנמצאים ברשותה מן הטעם שמדובר בצו כללי.

54.3 לאחר הפסקה בדיון הודיעה ההסתדרות כי היא מעוניינת להגיש בקשת צד מתוקנת שבה יתווסף סעד של הכרה ביציגות. ההסתדרות הודיעה שתקפיא את כל הצעדים הארגוניים וביקשה כי הדיון בבקשת הצד המתוקנת יתנהל באופן מהיר.

54.4 נוכח הודעת ההסתדרות הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות בנוגע למועדים להגשת בקשת צד מתוקנת, תגובה לבקשה, בקשות לגילויי מסמכים ותצהירים. המשיבה אף שבה על ההצהרות שניתנו בתחילת הדיון שלא תפגע בהתארגנות.

יצוין כי המשיבה ביקשה לפנות לעובדים שביטלו את חברותם על מנת שיתייצבו להעיד מרצונם החופשי בפני בית הדין. ההסתדרות התנגדה בתוקף שתיעשה פנייה לעובדים.

54.5 בסיום הדיון ניתן תוקף של החלטה להסכמות הדיוניות ונקבע כי "בשלב זה לא תעשה פניה לעובדים מטעם המשיבה לצורך מתן עדות בכל הנוגע לביטול החתימה על טופסי ההצטרפות. החלטה בבקשת המשיבה לפנות לעובדים תינתן לאחר קבלת בקשת הצד המתוקנת והתגובה לבקשה".

בהקשר זה נציין כי בסופו של יום לא ניתנה החלטה נוספת בנוגע לפנייה לעובדים שביטלו את חברותם בהסתדרות, מכיוון שסברנו שנוכח טענות המשיבה בתגובת הצד די בעדויות שנזכרו בה (שתי עובדות בנוסף לשלושת מנהלי המשיבה) ובעדותה של גב' בן צור על מנת לפרוס בפני בית הדין את התמונה המלאה על אופן ההתארגנות והסיבות לביטולים. בנוסף סברנו שאין צורך בפניה לעובדים בנושא, במיוחד כאשר מדובר בהתארגנות ראשונית שטרם הוכרה ושנטען כי המשיבה מבצעת פעולות לסכלה.

התשתית העובדתית ממועד הגשת בקשת הצד הראשונה ועד להגשת בקשת הצד המתוקנת

מניעת כניסת העובדים החברים בהסתדרות למקום העבודה

55. ביום 27.3.2016, ארבעה עשר ימים לאחר ההכרזה על סכסוך עבודה, החלו העובדים בנקיטת צעדים ארגוניים נוספים. העובדים הפסיקו את עבודתם, צעקו ברמקולים במשרדי המשיבה ושרקו במשרוקיות על מנת לשבש את יום העבודה. חברות הוועד אף יצאו ממקום העבודה באמצע יום העבודה, על פי טענת המשיבה, ללא הודעה מראש.

גב' זקצר ביקשה מהעובדים להפסיק את מעשיהם וביקשה שמי שרוצה לשבות שיחתים כרטיס ולא יפריע לעבודה. סרטון המתעד את ההתנהלות הופץ בפייסבוק^[68].

56. יצוין כי באותו יום הגיעו חברי הוועד לעמדת העבודה של גב' בן צור, שוחחו עימה על ההתארגנות ושאלו אותה מדוע היא לא שובתת ומחליפה את העובדים השובתים.

יצוין כי השיחה התלהטה וגלשה לפסים אישיים ולצעקות^[69].

57. למחרת, ביום 28.3.2016 בשעות הצהריים, עזבו כעשרים עובדים את מקום העבודה והלכו הביתה. נוכח התנהלות זו החליטה המשיבה שלא לקבל עבודה חלקית מהשובתים. ביום 28.3.2016 שלח המנכ"ל הודעה לכל עובדי החברה המביאה לידיעתם את החלטת המשיבה^[70]:

"הנדון: סירוב לקבל עבודה חלקית

1. במהלך היומיים האחרונים החלה קבוצה קטנה מקרב עובדי חברה בהשבתת העבודה.

2. במסגרת זו מבצעים אותם עובדים, במהלך שעות העבודה, פעולות שונות, אשר נועדו לגרום לפגיעה בעבודה, ונמנעים מביצוע פעולות הנדרשות במסגרת תפקידם.

3. עוד ובמסגרת הפעולות, אשר נועדו לפגוע בעבודה, עזבו עובדים אלו את מקום העבודה במהלך היום, וזאת כאמור בכל אחד מהיומיים האחרונים.

4. התנהלות זו מצד קומץ עובדים בחברה, הכוללת הפרעות פעילות וקולניות, והטרדה של עובדים אחרים באמצעים שונים, נועדה לפגוע בחברה, בלקוחותיה וביתר עובדי החברה, אשר מעוניינים בהמשך עבודה סדירה ותקינה.

5. אין בכוונת החברה להשלים עם התנהגות זו.

6. אי לכך, החל ממחר, יום ג' ה-29.3.2016, תסרב החברה לקבל עבודה חלקית מצד עובדים שובתים, על כל המשתמע מכך. עובדים, אשר אין בכוונתם לעבוד עבודה מלאה ותקינה במהלך כל יום העבודה נדרשים שלא להתייצב כלל לעבודה".

מכתב דומה שלחה המשיבה, באמצעות באי כוחה, להסתדרות. ההסתדרות השיבה לאמור במכתב המשיבה ביום 29.3.2016^[71].

58. ביום 29.3.2016, בתגובה להתנהלות העובדים, הציבה המשיבה מאבטחים בכניסה למשרדים. למאבטחים הייתה רשימה שמית של העובדים שהצטרפו להסתדרות והם אסרו על כניסתם למקום העבודה^[72].

יצוין כי לא נעלם מעינינו שבבקשת הצד ובתצהירה של גב' כרמון נכתב שהאירוע התרחש ביום 28.3.2016 אולם בסיכומים הודתה ההסתדרות שהאירוע התרחש ביום 29.3.2016, דהיינו לאחר משלוח מכתב המנכ"ל ומכתב ב"כ המשיבה להסתדרות.

59. ביום 3.3.2016 חילקו חברי הוועד פליירים בשעות העבודה שבהם נכתב שהמשיבה תהיה סגורה למחרת (יום חמישי) והזמינו את העובדים ל"קבלת שבת" באותו היום. בשעה 14:00, לערך התארגנו העובדים באמצע הקומה, ערכו קבלת שבת וכ-20 עד 25 מהם עזבו את מקום העבודה^[73].

הפגנות מחוץ לביתו של המנכ"ל

60. ביום 29.3.2016 בשעה 6:20 התייצבו ארבעה מחברי הוועד ואנשים נוספים שאינם קשורים למשיבה, בהנהגת מר אידה, מול ביתו של המנכ"ל וקיימו הפגנה קולנית ורעשנית תוך השמעת סיסמאות שונות באמצעי הגברה. ההפגנה הסתיימה לאחר כשעה ושלושת רבעי השעה.

המשיבה שלחה מכתב התראה להסתדרות בגין הפגנה זו ודרשה שפעולות אלה לא יישנו. ההסתדרות השיבה וטענה שמדובר בפעולות חוקיות^[74].

61. לאחר יומיים, ביום 31.3.2016 בשעות הבוקר המוקדמות הפגינו חברי הוועד מול ביתו של המנכ"ל פעם נוספת. ההפגנה תועדה על ידי המנכ"ל.

יצוין שהמנכ"ל העיד שקיבל ייעוץ משפטי לנקוט בהליכים נגד העובדים שהפגינו מול ביתו לרבות הגשת תלונה במשטרה, אולם החליט להימנע מכך^[75].

ארוחת בוקר שארגנה המשיבה ביום השביתה

62. ביום 31.3.2016 הזמינה המשיבה את העובדים שלא השתתפו בשביתה לארוחת בוקר חגיגית. יצוין כי מדובר באירוע חריג. חברי הוועד שמעו על הארוחה והגיעו אף הם להשתתף בה. המנכ"ל נשא נאום בארוחת הבוקר, שהוקלט על ידי חברי הוועד. נביא להלן את הקטעים הרלוונטיים מנאומו של המנכ"ל^[76]:

"אין לי בעיה. מי ששובת, אני מכבד אותו ואני מאחל לו מכל הלב, שכל מה שהוא רוצה שיקרה, שיקרה... אני חלוק על הדרך, ועל השיטה, יהיו תנאים כאלה, יהיו תנאים כאלה. אבל יש דבר אחד שלא ימחק מהלב. להעליב, לאיים, ולהזיק, זה לעולם לא ימחק....

ביקשתי הבוקר להגיד תודה לכל אלה שעובדים יותר קשה. הימים האלה לא קלים.... מי שעוזר אני מכבד. מי שקשה לו, כנראה ניפרד. אבל בכל מקרה, לכל מי שיושב פה וגם לכל מי שלא, אני מכבד אותו ואני מודה לו על מה שהוא עושה, למעט דבר אחד: אני מבקש וביקשתי – לא להזיק לחברה. יש יום אחרי. כולנו, כולנו אלה שאיתנו ואלה שנגדנו ואלה שבאו והלכו. כולנו עדיין מתפרנסים ממה שקורה כאן.....

אני לא אסלח ולא אמחל למי שיהרוס את הפעילות הזו של החברה. החשבון בוא יבוא. כל השאר באמת מכל הלב, תודה על מה שאתם עושים. סליחה על מה שאתם נאלצים לעבור. זה לא שההנהלה לא נמצאת. זה לא שאנחנו לא יודעים. לקחנו החלטה משפטית טהורה. אני התחייבתי ביום הראשון לא להתערב. חלק מהאנשים ניצלו את זה. חלק הלכו עם זה רחוק. יש הנהלה בחברה. הכל רשום הכל קיים. כל מי שצריך שנבוא איתו בחשבון, נבוא איתו גם בחשבון...." (ההדגשות הוספו – ק.כ).

מכתבי התראה לחברי הוועד ושינויים בתנאי העבודה

63. ביום 30.3.2016 ניתנו שני מכתבי התראה לחברי הוועד^[77].

63.1 מר הרמן קיבל מכתב התראה שכותרתו "התנהלות לא נאותה מיום 23.3.2016". נטען כי מר הרמן סירב לתת הרשאות לעובדים אחרים להשתמש במערכת, בניגוד לדרישת המשיבה. עוד נכתב שהפרת משמעת זו מצטרפת להפרות משמעת נוספות המתבטאות בעיסוקים הנוגעים להתארגנות על חשבון שעות העבודה והאטה מכוונת בקצב העבודה. המשיבה הוסיפה ופירטה במכתב מחדלים שונים של מר הרמן.

63.2 גב' אלשטיין קיבלה אף היא מכתב התראה שכותרתו "התנהלות לא נאותה מיום 23.3.2016". במכתב נטען שסירבה להסביר על תהליך העבודה שלה ועל הדוחות המופקים ביחס לעבודת הסריקה במשיבה. עוד נטען כי גב' אלשטיין צעקה על האקטואר הראשי בפני העובדים והאשימה את החתם הראשי שהוא נוהג כלפיה באלימות.

64. בנוסף, לאחר הכרזת היציגות, החלה המשיבה לשלוח לגב' אמיר מכתבים שונים הכוללים טענות נגד הספק עבודתה וכן הודעות שבהן היא מתבקשת להעביר את עבודתה לאחרים^[78].

65. ביום 3.4.2016 זומנה גב' אלשטיין לפגישה ביום 5.4.2016 עם המנכ"ל וגב' גואטה, שנושאה לא פורט. ביום 5.4.2016 התקיימה פגישה שבה הודיע המנכ"ל לגב' אלשטיין שגב' גואטה תמונה לממונה הישירה שלה בשל סיום עבודתה של המנהלת גב' אתי זיאת.

בהקשר זה יצוין כי גב' גואטה הייתה בעבר הממונה הישירה של גב' אלשטיין אולם בעקבות מחלוקות קשות בין הראשונה לבין גב' אלשטיין ועובדים נוספים, החליטה המשיבה לפני כשנה לבצע הפרדה מקצועית בין השתיים.

לאחר הפגישה גב' אלשטיין חשה ברע והיה צריך לפנותה ממקום העבודה לבדיקות רפואיות בשל חשש לבריאותה. למקום העבודה הגיע צוות רפואי שהחל לטפל בה. חברתה, גב' גרושקא, ביקשה להישאר בקרבתה אולם נדרשה על ידי גב' זקצר לחזור לעבודתה.

בהמשך היום ניתן לגב' גרושקא מכתב התראה שהוכנס לתיקה האישי בטענה שדיברה לגב' זקצר בחוצפה ועזות מצח^[79].

66. להשלמת התמונה העובדתית נציין את המאורעות הבאים שהתרחשו לאחר הגשת בקשת הצד המתוקנת:

66.1 ביום 7.4.2016 בקשה גב' זקצר מהמנהלים להודיע לעובדים שאסור להם להביא ילדים בימי חופשה למקום העבודה מכיוון שאין למשיבה אחריות ביטוחית עבורם. וכך כתבה גב' זקצר^[80]:

"...

על כן אבקש להבהיר לעובדים טרם חופשת הפסח, שאתם מבקשים להימנע מלהביא ילדים לעבודה בימי עבודה סדירים ו/או חול המועד ו/או חגים ובכלל,

ההנחיה היא לכלל העובדים בחברה, בנוסף רצוי לציין בפני העובדים, כי אין למעסיק אחריות ביטוחית כלפיהם" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

נציין כי מעדותה של גב' זקצר עולה שאין מחלוקת כי לפני הוצאת ההנחיה היו העובדים מביאים ילדים לעבודה בחופשות וכי קיים כיסוי ביטוחי לכולם^[81].

66.2 ביום 13.4.2016 (לאחר הגשת בקשת הצד) נפגשו חברי הוועד עם מר אידה בזמן העבודה מחוץ למשרדי המשיבה. לטענת המשיבה חברי הוועד אמרו שהם יוצאים לפגישת עבודה^[82].

חברי הוועד החתימו כרטיס נוכחות ביציאה לפגישה ובחזרה ממנה^[83].

גב' כרמון ויתר חברי הוועד קיבלו מכתב התראה כששבו לעבודה לאחר הפגישה^[84].

בהקשר זה נזכיר כי מכתב זה מתווסף למכתב שקיבלה גב' כרמון ביום 16.3.2016^[85].

הגשת בקשת הצד המתוקנת

67. ביום 6.4.2016 הגישה המשיבה את בקשת הצד המתוקנת (להלן: בקשת הצד).

ביום 17.4.2016 הגישה המשיבה תגובה לבקשת הצד.

68. ביום 9.5.2016 הסתיימו הליכי גילוי המסמכים בין הצדדים. יצוין כי המשיבה הגישה בקשות לגילוי כל ההקלטות המצויות בידי ההסתדרות לרבות בידי חברי הוועד. לאחר ששקלנו את הבקשה הורינו על גילוי כל הקלטות והסרטונים אולם התרנו עיון רק במסמכים, בקלטות ובסרטונים שלא היה חשש שיפגעו בעובדים או בפרטיותם.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה – נדחתה^[86].

69. בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות.

דיון ההוכחות הראשון התקיים ביום 22.5.2016 ובו העידו מטעם ההסתדרות: מר אידה וחברי הוועד – גב' כרמון, מר הרמן וגב' אמיר.

מטעם המשיבה העידו: גב' אורן, גב' זקצר, המנכ"ל - מר אומיד ועובדות המשיבה – גב' ענת זיו (להלן: גב' זיו) וגב' בן צור.

דיון ההוכחות השני התקיים ביום 1.6.2016 לצורך שמיעת עדותה של גב' ליאת ניסים – עובדת המשיבה (להלן: גב' ניסים), אשר נבצר ממנה להתייצב לדיון ההוכחות הראשון מסיבות רפואיות.

70. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

71. נציין כי הצדדים הגישו סיכומים שהתפרשו על פני עשרות עמודים שבהם נטענו טענות רבות בנוגע להתנהלות הצדדים במהלך ההתארגנות. מטבע הדברים נתייחס במסגרת פסק הדין רק לטענות הרלוונטיות לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת.

תחילה נדון בטענות הצדדים בנוגע למועד הקובע לבחינת היציגות ונבחן אם ההסתדרות הוכיחה את יציגותה במועד הקובע ולסיום נדון בטענות בנוגע להפרעה להתארגנות ולהתנכלות לחברי הוועד ולעובדים חברי ההסתדרות.

דיון והכרעה

1. האם ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי המשיבה?

טענות הצדדים

72. ההסתדרות טענה שהמועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד מתן ההודעה למשיבה על ההתארגנות, קרי – יום 18.2.2016. נטען כי באותו מועד הצטרפו לשורותיה למעלה משליש עובדי המשיבה ולכן היא הארגון היציג של עובדי המשיבה. ההסתדרות טענה שיש לדחות את טענת המשיבה ולפיה יש להביא בחשבון את טפסי הביטול שנמסרו לה ביום 10.3.2016, שלושה שבועות לאחר הכרזת היציגות. נטען שבהתאם לפסיקה כאשר ממסכת הראיות עולה שהמעסיקה התערבה ברצונם החופשי של העובדים אין לבחון את טענותיה לאובדן היציגות. ההסתדרות הוסיפה וטענה כי המשיבה יצרה במתכוון תקופת ביניים מלאכותית בבקשה להמתין עם פגישת היכרות בין הצדדים על מנת להוציא אל הפועל את תכניתה לסכל את ההתארגנות, הכוללת התבטאויות של המנכ"ל נגד ההתארגנות, תלישת שלטי מחאה על ידי נציגי ההנהלה, התנכלות לחברי הוועד, התקנת מצלמות במקום העבודה, איום בשימוש במיקור חוץ בזמן השביתה ועוד.

73. מנגד טענה המשיבה כי במועד הגשת תגובת הצד עולה בבירור שפחות משליש עובדי המשיבה חברים בהסתדרות וכי המגמה הברורה של העובדים היא לבטל את החברות בהסתדרות ולא להצטרף אליה. עוד נטען שההסתדרות לא הייתה הארגון היציג ביום 18.2.2016 מכיוון שמהלך ההחתמות נעשה בחופזה ובאופן שלא אפשר לעובדים הצטרפות אמיתית, וולונטרית וחופשית. נטען שחברי הוועד איימו על עובדים שצפוי גל של פיטורים על מנת שיחתמו על טפסי ההצטרפות. המשיבה טענה שיש להביא בחשבון את ביטולי החברות שנעשו סמוך למועד ההכרזה על היציגות, שכן החתמת עובדים על טפסי חברות בתוך 40 דקות מצביעה על החתמה טכנית ללא הסבר אמיתי וכי מדובר במחטף. המשיבה הוסיפה כי הכלל ולפיו המועד לבחינת היציגות הוא המועד שבו נמסרה ההודעה למעסיקה, אינו חלוט, אלא מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. המשיבה הוסיפה כי בחינה תכליתית של היציגות מחייבת לבחון את רצון עובדי המשיבה כפי שהוא נלמד מהתנהלותם לאורך השבועות שחלפו ממועד הכרזת היציגות.

לחלופין נטען שאף אם המבקשת הייתה ארגון עובדים יציג במועד ההכרזה, היא איבדה את היציגות מאוחר יותר נוכח טפסי הביטול שנמסרו לידיה. נטען כי מדובר באובדן יציגות הנובע מרצון חופשי של העובדים וללא התערבות ההנהלה.

התשתית המשפטית

זכות ההתארגנות וההגנה על זכות זו

74. אין צורך להכביר מילים בדבר החשיבות של זכות העובדים להתארגן במקום העבודה. כידוע, זכות זו הוכרה כזכות יסוד הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקת בית הדין הארצי^[87].

בעניין ק.א.ל - קווי אוויר למטען בע"מ^[88] נפסק כי:

"יסודותיה של הזכות לחופש ההתארגנות היא הזכות לחירות אישית שהתארגנות קבוצתית משמשת בסיס למימושה, על דרך של הגשמת יעדים משותפים. חופש ההתארגנות בארגון עובדים מאפשר מתן קול לאלה שקולם מוחלש במסגרת הממוסדת המקובלת; לקידום ההליך הדמוקרטי; ולהבטחת החופש הכלכלי והחברתי של כל אזרח במדינה. הזכות לחופש ההתארגנות מאפשרת הגשמת יעדיו של משפט העבודה הקיבוצי ובכללם איזון החסר דמוקרטי (democratic deficit); השמעת קולם של העובדים והגדלת השתתפותם, ולו במידת-מה, בניהול המפעל; יתר-שוויון בין העובדים עצמם; ויתר יעילות של המפעל, כשעצם היחסים הקיבוציים מרחיבים את שיתוף הפעולה מצד העובדים, מצמצמים עלויות של ניהול ומשא ומתן מול עובדים שונים, ומאפשרים רציונאליזציה של השקעת המשאבים במקום העבודה תוך חשיבה כללית ולטווח רחוק".

75. בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) עיגן המחוקק את העקרונות שנקבעו בפסיקה^[89] והרחיב את ההגנה על זכות ההתארגנות. בסעיפים 33ח – 33טז לחוק נקבעה זכות העובד לפעול למען ההתארגנות במסגרת ועד עובדים וארגון עובדים ולהיות חבר בהם. בנוסף, נקבעו הגנות על עובדים הפועלים למען התארגנות במקום העבודה ובין היתר ניתנה לבית הדין סמכות ליתן צו מניעה או צו עשה ולפסוק פיצויים לדוגמא בסכום שלא יעלה על 200,000 ₪, בהתחשב בחומרת ההפרה ובנסיבותיה. כמו כן, הוסף סעיף 33 ח1 לחוק הקובע את חובת המעביד לנהל משא ומתן בעניינים המנויים בסעיף 1 לחוק עם ארגון עובדים יציג במקום העבודה בהתארגנות ראשונית.

76. במהלך השנים הובאו לפתחם של בתי הדין לעבודה מקרים רבים שבהם התעוררו סוגיות משפטיות בנוגע לזכות העובדים להתארגן במקום העבודה. בשורה ארוכה של פסקי דין ביצרו בתי הדין את מעמדה של זכות ההתארגנות ופיתחו את ההגנות עליה בכלל ובשלב ההתארגנות הראשונית בפרט^[90]. בתי הדין הגנו על עובדים מפני פיטורים במקרים שבהם נקבע שהפיטורים נבעו מניסיונות המעסיק לפגוע בזכות ההתארגנות^[91]; קבעו סעדים במקרים שבהם נפסק שהתערבות המעסיק בהתארגנות הייתה לא מידתית^[92]; התירו לארגון עובדים יציג לנקוט בצעדים ארגוניים במסגרת התארגנות ראשונית במטרה להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון במקום העבודה^[93]; קבעו גבולות להתנהלות המעסיק והגבילו את חופש הביטוי שלו בזמן התארגנות ראשונית במקום העבודה^[94].

הצורך בהגנה על זכות ההתארגנות התעורר נוכח הקשיים הרבים העומדים בפני עובדים המבקשים לממש את זכותם היסודית להתארגן. לעיתים נתקלים העובדים בהתנגדות פעילה מצד המעסיק לפעילותם הארגונית, בפיטורים של עובדים מרכזיים בהתארגנות ובהתנכלות כלפיהם מצד המעסיק, בהצרת צעדי העובדים המאורגנים ובהפעלת לחץ מצד המעסיק, בניכור מצד המעסיק ובשיפור תנאים של עובדים שאינם פעילים בהתארגנות ולעיתים אף בהקמת ארגוני עובדים מתחרים לא אותנטיים. קשיים אלה ואחרים עלולים במקרים רבים לאיין את האפשרות להתארגן במקום העבודה.

77. מכאן, שנוכח החשיבות של זכות ההתארגנות המגמה בפסיקת בתי הדין היא להגן על זכות ההתארגנות במקום העבודה בכלל ועל זכות ההתארגנות הראשונית בפרט.

ארגון עובדים יציג והמועד הקובע לבחינת היציגות

78. חופש ההתארגנות היא זכות המשלבת מימד אישי ומימד קיבוצי. המימד האישי עניינו בזכות הפרט להצטרף לארגון עובדים על פי בחירתו ואילו המימד הקיבוצי עניינו בזכות לפעול במסגרת קיבוצית ומאורגנת^[95].

הלכה היא כי במסגרת המימד האישי של חופש ההתארגנות נתונה לעובד הזכות להחליט אם להצטרף לארגון עובדים אם לאו, הזכות לבחור את ארגון העובדים אליו הוא מעוניין להשתייך, הזכות להפסקת חברותו בארגון העובדים בכל רגע נתון וכן הזכות להצטרף לארגון עובדים אחר^[96]. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בעניין פלאפון: "החלטת העובדים אם להתארגן אם לאו, ובאיזה ארגון עובדים יתארגנו – הם מעניינם של העובדים בלבד ונתונים להכרעתם לבחינתם ולשיקולם, בינם לבין עצמם".

79. כידוע, לא די בהצטרפות עובדים לארגון עובדים על מנת שיחתם עם הארגון הסכם קיבוצי מיוחד, אלא יש צורך שאותו ארגון עובדים יהיה "ארגון יציג".

סעיף 3 לחוק מגדיר מהו 'ארגון עובדים יציג' לגבי הסכם קיבוצי מיוחד וקובע כי על בית הדין להשתכנע כי הארגון ממלא אחר שני תנאים מצטברים: האחד, שעם חבריו נמנה המספר הגדול של העובדים המאורגנים שעליהם יחול ההסכם. והשני, שמספר העובדים שהצטרפו לשורותיו אינו פחות משליש כלל העובדים עליהם יחול ההסכם.

בענייננו, ההסתדרות היא ארגון העובדים היחיד במשיבה ולכן די שתוכיח כי היא ממלאת אחר התנאי השני בלבד^[97].

80. בעניין הורן את ליבוביץ^[98] קבע בית הדין הארצי כי המועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון עובדים "הוא המועד שבו ארגון העובדים מודיע למעסיק ששליש מעובדיו הם חברי הארגון, ובתנאי שבמועד ההודעה הנ"ל אכן לפחות שליש מעובדי המפעל נמנים עם חבריו".

בית הדין הארצי חזר ואישר את ההלכה ולפיה המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד ההודעה למעסיק על היציגות במקרים נוספים שנדונו לפניו^[99]. בעניין אל בטוף, שבו נדונה סוגיית התמודדות בין-ארגונית על היציגות במקום עבודה אחד, סיכם בית הדין את ההלכה בנוגע ל'מועד הקובע', בזו הלשון:

"משהגענו עד הלום, ולאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, הרינו קובעים כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה. אי לכך, 'המועד הקובע' לבחינת יציגותו של ארגון עובדים במקום העבודה, לרבות בנסיבות של יריבות על יציגות בהתארגנות ראשונית פורצת במקום העבודה או במקום עבודה מאורגן, הוא המועד בו מסר ארגון העובדים הודעתו למעסיק על היותו הארגון המייצג את רוב העובדים במקום העבודה, ולא פחות משליש העובדים" (ההדגשות במקור – ק.כ.).

מכאן, שהמועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון העובדים במקום העבודה הוא המועד שבו הודיע הארגון למעסיק על היציגות.

נציין כי הקביעה בדבר בחינת היציגות על פי המועד שבו נמסרה ההודעה למעסיק נועדה, בין היתר, למנוע הפעלת לחץ על עובדים לבטל את חברותם בארגון לפני שהאחרון יוכרז כארגון היציג של העובדים במקום העבודה. כך למשל בעניין הורן את ליבוביץ, לאחר מסירת הודעת היציגות למעסיק, ביטלו מאה וחמישים עובדים את חברותם בעקבות לחץ שהופעל עליהם מצד ההנהלה, אולם עובדה זו לא שינתה דבר מכיוון שהיציגות נבחנה לפי מועד מסירת הודעת היציגות למעסיק.

81. בעניין האוניברסיטה הפתוחה הוסיף בית הדין הארצי לעניין 'המועד הקובע' את הדברים הבאים:

"במקרה המקובל והרצוי, בו מעורב ארגון עובדים יחיד בניסיונות לארגן את העובדים במקום העבודה, 'המועד הקובע' לבחינת יציגותו הוא המועד בו הודיע למעסיק כי הוא ארגון העובדים היציג במקום העבודה.

במאמר מוסגר, נוסיף לעניין קביעת היציגות בנסיבות בהן מעורב ארגון אחד במהלכי ההתארגנות, דברים אלה: מחד גיסא, קביעת היציגות בנסיבות של ארגון עובדים אחד המעורב במהלכי ההתארגנות תיעשה גם על סמך הצטרפותם של עובדים לארגון לאחר ההודעה למעביד, והארגון רשאי לחזור על הודעתו למעביד, תוך צירוף אסמכתאות נוספות שיובאו בכלל חשבון בקביעת היציגות. מאידך גיסא, קיימת חזקה הניתנת לסתירה, לפיה עזיבה של עובדים את הארגון לאחר ההודעה למעסיק, נעוצה בלחץ בלתי הוגן של המעסיק. לפיכך, ככלל, ובהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, אין להביא בחשבון בקביעת היציגות עזיבה של עובדים את הארגון לאחר ההודעה למעסיק" (ההדגשות במקור – ק.כ).

82. נוסיף כי בעניין הורן את ליבוביץ שלל בית הדין הארצי את הטענה ולפיה יש לבחון את היציגות במועד הפנייה לבית הדין וקבע שאין לאפשר למעסיק ליצור תקופת ביניים מלאכותית על מנת להשפיע על העובדים לבטל את היציגות. ובלשונו של בית הדין הארצי:

"לא מצאנו כל טעם או הגיון בטענה זו ואין בידנו לקבלה. מועד הגשת התובענה הוא המועד בו מבקש ארגון העובדים למצות את זכויותיו בבית הדין לאחר שאלה נדחו על ידי המעסיק. לשון אחר, במועד הפנייה לבית הדין זכויות הארגון עומדות לעצמן, אלא שהוא מבקש מבית הדין לסייע בידו במימושן. זאת ועוד.... למועד הגשת התובענה אין נגיעה למועדים בהם הצטרפו העובדים לארגון, לרבות המועד בו הצטרף העובד שהביא את שיעור ההצטרפות לידי השליש הדרוש. יתרה מכך, ניסיון החיים מלמד, כי ארגון עובדים לא מגיש תובענה לבית הדין לעבודה כפעולה ראשונה המצביעה על מעמדו כארגון יציג, אלא דורש מהמעסיק לנהל עימו משא ומתן. ברי, כי אין לעודד הגשת בקשות מסוג זה בטרם מיצו הצדדים את הליכי המשא ומתן ביניהם. כמו כן, אין ליצור תקופת ביניים מלאכותית, בה יוכל המעסיק להפעיל לחץ ואיומים על עובדיו במטרה שיבטלו את חברותם בארגון, כפי שככל הנראה אירע במקרה דנן. תקופת ביניים מעין זו, בה רשאי המעסיק להשתדל בין עובדיו כנגד ארגון העובדים, תפגע בחופש ההתארגנות של עובדי המפעל ותמנע מהם לממש את רצונם להתאגד, כפי שבא לידי ביטוי בהצטרפותם לארגון העובדים" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

הכרעה

83. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו, שוכנענו כי המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד מתן ההודעה על היציגות למשיבה, קרי – יום 18.2.2016. כמו כן לא מצאנו שטפסי הביטול שנמסרו להסתדרות על ידי גב' בן צור מחייבים את בחינת היציגות במועד אחר, וזאת מכיוון ששוכנענו שהמשיבה התערבה שלא כדין בהליך התארגנות. נפרט טעמנו לקביעות אלה.

84. ראשית, בהתאם לפסיקה המועד הקובע לבחינת היציגות של ארגון עובדים, ההסתדרות בענייננו, הוא מועד ההודעה על היציגות וזאת על מנת לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן קיבוצי ולמנוע מהמעסיק את האפשרות להפעיל על העובדים לחץ ואיומים במטרה שיבטלו את חברותם בארגון^[100].

אי לכך, משאין חולק כי ההסתדרות הודיעה למשיבה על היציגות ביום 18.2.2016, הרי שעל פי הפסיקה המועד הקובע לבחינת היציגות הוא תאריך זה.

85. שנית, מהעדויות של חברי הוועד ומר אידה, אשר עשו עלינו רושם מהימן ולא נסתרו, עולה כי החתמת העובדים על טפסי ההצטרפות נעשתה כדין וללא השפעה בלתי הוגנת או מסירת מידע שגוי לעובדים.

85.1 מהעדויות עולה כי המהלך תוכנן מספר חודשים לפני ביצועו. חברי הוועד תודרכו להסביר לעובדים על ההתארגנות, על היתרונות שבה ועל חובת התשלום הנגזרת מההצטרפות להסתדרות. נאמר לחברי הוועד לא לאיים על עובדים, לא להפעיל עליהם לחץ ולא למסור להם מידע חלקי^[101]. עוד עולה מהעדויות כי חברי הוועד, שחלקם משמשים בתפקיד מנהלי צוותים, פעלו על פי הנחיות ההסתדרות וחילקו ביניהם את העובדים כדי למנוע מצב שראש צוות יחתים את העובדים הכפופים לו, וזאת על מנת לאפשר להם לשקול את ההצטרפות להסתדרות ללא חשש ומרצון חופשי^[102].

85.2 גב' כרמון נשאלה לגבי המידע שמסרה לעובדים לפני החתמתם והשיבה כך^[103]:

".... הגעתי לעובד, אמרתי לו שאנחנו רוצים להקים וועד עובדים בחברה על מנת לשפר את התנאים של העובדים, אמרתי שזה תהליך ארוך וזה לא יקרה מחר בבוקר וזה מה שהיה חשוב לי לומר כדי לא ליצור ציפייה. שאלתי את אותם עובדים האם נדרש להם הסבר על הסכם קיבוצי או על תשלום להסתדרות ואני אשמח להסביר, יש עובדים שרצו הסבר מפורט, יש עובדים שהגיעו מחברות ביטוח מאוגדות וידעו על מה מדובר והייתה תחושה מאוד טובה כי לא הפתענו אף אחד".

85.3 גם מר הרמן נשאל לגבי המידע שמסר לעובדים שהחתים והעיד שאמר לעובדים "שאנחנו עושים הסטוריה בחברה ואנחנו החלטנו להתאגד קבוצה של עובדים ותיקים ושאנו רוצים להחתים את העובדים על כך שאנו מתאגדים בחסות ההסתדרות, הסברנו לעובדים אילו דרישות באופן כללי אנו נדרוש בשלב המו"מ, הסברנו לעובדים שחברות להסתדרות כרוכה בתשלום לאחר ההסכם הקיבוצי. זה הדברים שהיו בכלליות"^[104].

85.4 נוסיף כי גב' כרמון וגב' אמיר הכחישו בעדותן את הטענות ולפיהן חברי הוועד אמרו לעובדים שצפוי גל של פיטורים או שאיימו עליהם שאם לא יחתמו על טפסי ההצטרפות הם צפויים להיות מפוטרים^[105]. עדותן עשתה עלינו רושם מהימן ואף נתמכה בעדויות של העובדות שהעידו מטעם המשיבה. גב' בן צור לא טענה שהעובדים הצטרפו לאחר שנמסר להם מידע שגוי בנוגע לגל פיטורים וגב' ניסים טענה שנושא הפיטורים הצפוי הועלה רק לאחר שביקשה לבטל את חברותה בהסתדרות ולא בטרם הצטרפותה^[106].

לכך יש להוסיף כי למרות שגב' זיו, שהעידה אף היא מטעם המשיבה, הצהירה שחברי הוועד אמרו, בין היתר, שצפוי גל של פיטורים היא הוסיפה שהצטרפה להסתדרות מכיוון שרצתה לשפר את תנאי העבודה^[107]. עדות זו מצביעה על כך שאף אם נאמר שצפוי גל של פיטורים, דבר שלא הוכח כאמור, אמירות אלה לא יצרו אווירת 'איום' ולא היוו תנאי לחתימה על טפסי ההצטרפות.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שהמשיבה הוכיחה שהעובדים חתמו על טפסי ההצטרפות בעקבות קבלת מידע שגוי או איום בנוגע ל"גל של פיטורים" שצפוי לפקוד את המשיבה.

85.5 לא זו בלבד, גב' כרמון וגב' אמיר העידו שחלק מהעובדים סירבו לחתום על טפסי הצטרפות מסיבות שונות^[108] – עובד אחד אמר שהתנאים שלו טובים ושהוא לא מרגיש שירוויח, מספר עובדים ביקשו לחשוב על הנושא, עובדת אחרת אמרה שהיא לא מעריכה את ההסתדרות, עובדות מחלקת חיתום רצו לקבל אישור מהמנהלת שלהן. גב' כרמון וגב' אמיר העידו שלא שידלו עובדים אלה לחתום בניגוד לרצונם או ש"איימו" עליהם. גרסה זו לא נסתרה.

85.6 זאת ועוד. גב' אמיר העידה שאחת העובדות הזמניות שהצטרפה להסתדרות פנתה אליה בנוגע לזכויותיה והיא ייעצה לה לבטל את חברותה מכיוון שלא הייתה לה תשובה ברורה לגבי האופק התעסוקתי של אותה עובדת^[109]. עובדה זו מצביעה על כך שחברי הוועד פעלו באופן "שקוף" והסבירו לעובדים את מטרת ההצטרפות להסתדרות ואת השלכותיה.

85.7 כאמור, מעדותה של גב' זיו עולה באופן מפורש שהיא הצטרפה להסתדרות מרצון חופשי ולאחר שהבינה את המשמעות של הצטרפות כחברה להסתדרות^[110]. עדות זו של עדה מטעם המשיבה מחזקת אף היא את גרסת ההסתדרות ולפיה הצטרפות העובדים הייתה מרצון חופשי ומתוך הבנה מלאה של המהלך.

85.8 נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת המשיבה ולפיה מהצהרותיה של גב' בן צור עולה שחברת הוועד - גב' פדידה לא הסבירה לה דבר בעת חתימתה על טופס ההצטרפות ואף אמרה לה ש'כולם כבר חתמו'^[111]. אלא שלא נתנו אמון בעדותה היחידה של גב' בן צור בעניין, שכן עדותה לא עשתה עלינו רושם מהיימן ואף שוכנענו שהסיבה לביטול חברותה ולפעילותה הנמרצת נגד ההתארגנות הייתה השפעה פסולה מצד המשיבה, כפי שיפורט בהמשך. כמו כן, למרות שגב' פדידה לא הובאה למתן עדות לצורך סתירת גרסתה של גב' בן צור, גרסתה של האחרונה בנוגע לאופן ההחתמה נסתרה בעדויות שנשמעו לפנינו, לרבות בעדותה של גב' זיו.

לכך יש להוסיף, כי התרשמנו שגב' בן צור יודעת היטב מה היא עושה ואינה מסוג העובדים שיחתמו על מסמכים מבלי לדעת במה מדובר. אין גם מחלוקת שגב' בן צור פעלה לבדה נגד ההתארגנות בגלוי וללא חשש ולכן אנו מתקשים לקבל את טענתה שחתמה על טופס ההצטרפות ללא הסבר וללא הבנה.

בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענות המשיבה בדבר החתמת "בזק" של העובדים ללא מתן הסברים ולו המינימליים ביותר, המתבססות על גרסתה היחידה של גב' בן צור, אשר ביטלה את חברותה בהסתדרות והחלה לפעול נגד ההתארגנות בעקבות השפעה בלתי הוגנת של המשיבה, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.

85.9 נוכח האמור, שוכנענו כי חברי הוועד פעלו כדין במועד החתמת העובדים על טפסי ההצטרפות, מסרו לעובדים מידע אמין ולא איימו עליהם בשום צורה שהיא או מסרו להם מידע שגוי וחלקי.

86. שלישית, לא מצאנו פגם בכך שמהלך ההצטרפות ארך כארבעים דקות בלבד. חברי הוועד מונים חמישה עובדים וכאמור הם חילקו ביניהם את המחלקות השונות, כך שכל אחד פנה לעובדים אחרים והחתימם ואין מדובר של החתמת כל העובדים באותו מועד על ידי כל חברי הוועד. לדוגמא, גב' כרמון העידה שהיא החתימה כחמישה עשר עובדים^[112]. ברור שאין קושי בהחתמת 15 עובדים בתוך 40 דקות ואין המדובר בהחתמת עובדים במשך דקה וחצי לכל עובד, כטענת המשיבה^[113]. נוסף על כך, במקום העבודה יושבים העובדים ב"חלל אחד", כך שהדעת נותנת שמספר עובדים האזינו להסבר של חבר/ת הוועד יחד ושלא היה צורך להסביר לכל עובד בנפרד על ההתארגנות.

אי לכך, לא מצאנו פסול בכך ששישים ושישה עובדים חתמו על טפסי הצטרפות בפרק זמן של 40 דקות.

נוסיף, כי המשיבה אינה חברת הביטוח הראשונה שנעשה בה ניסיון התארגנות, כך שברי שנושא ההתארגנות אינו זר לעובדיה ושאין הם צריכים הסבר ארוך על מנת להבין מהי מטרת החתימה על טפסי ההצטרפות ואת המשמעות של חתימתם.

87. רביעית, ביטולי החברות והפעולות נגד ההתארגנות החלו בעקבות התערבותה הפסולה של המשיבה. מהעדויות והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו שגב' בן צור ביטלה את חברותה והחלה לפעול נגד ההתארגנות לאחר שגב' זקצר שוחחה עימה ביום 18.2.2016 בשעות הצהריים המוקדמות, ואלה טעמנו:

87.1 סמיכות הזמנים בין שעת הגעתה של גב' זקצר למשרדי הנתבעת (שעה 13:00) לבין שעת משלוח הודעת הביטול של גב' בן צור (שעה 13:37) מחזק את גרסת ההסתדרות ולפיה גב' בן צור ביטלה את חברותה כתוצאה מהתערבותה הפסולה של גב' זקצר.

גב' בן צור העידה שחתמה על טופס ההצטרפות בשעה 9:30 לערך ואף סייעה להחתים עובדים נוספים על טפסי הצטרפות. לאחר מכן נסעה גב' בן צור לניחום אבלים של אחת העובדות ושבה לעבודה בשעה 13:00 לערך^[114].

גב' זקצר העידה שהגיעה לעבודה ביום 18.2.2016 בשעה 12:00 או 13:00^[115].

גב' בן צור שלחה להסתדרות טופס ביטול חברות באמצעות הפקס בשעה 13:37, דהיינו כ-37 דקות בלבד לאחר ששבה מניחום אבלים^[116].

סמיכות זמנים זו מחזקת את טענות ההסתדרות בדבר ההשפעה הפסולה של גב' זקצר שהובילה לביטול החברות של גב' בן צור.

87.2 כמו כן, גרסת גב' בן צור בדבר הסיבות שהובילו לביטול החברות אינה מתיישבת עם משלוח טופס ביטול בשעה 13:37. גב' בן צור הצהירה בסעיף 6 לתצהירה (עמ' 2), כך:

"....החלטתי שאני רוצה לבטל את חתימתי ולהבין על מה אני חתמתי ולקרוא על ההסתדרות. פניתי ללילך פדידה וביקשתי ממנה להחזיר לי את הטופס שעליו חתמתי. לילך אמרה שהטופס כבר לא אצלה משום שהיא מסרה אותו. לאחר מכן, נכנסתי לאתר האינטרנט של ההסתדרות וקראתי חומר באינטרנט. בנוסף דיברתי בטלפון עם חברות שלי בחברות ביטוח אחרות. אח"כ ניסיתי להתקשר להסתדרות כדי לשאול איך מבטלים חברות (מצאתי את מספר הטלפון והפקס' באתר האינטרנט של ההסתדרות). לא היה מענה. העתקתי את מס' הפקס. בהמשך (בשעות אחר הצהריים) נכנסתי למחשב והורדתי טופס ביטול מהאינטרנט (דרך 'גוגל') והדפסתי אותו. ישבה לידי עובדת מהצוות שלי בשם איילת מלול, שגם היא לא רצתה להצטרף להסתדרות. באותו זמן ראינו את מנהלת משאבי אנוש, לידור זקצר, בקומה והיא שאלה אותנו מה אנחנו עושות ואם הכל הסדר. אמרתי ללידור שאני מכינה הודעת ביטול חברות להסתדרות (לאחר שהחלטתי בעניין הביטול היתה ברורה). לידור אמרה לי שאסור לה להתערב ואסור לה לדבר, והלכה".

גב' בן צור שבה ואישרה גרסה זו בעדותה וטענה שפגשה את גב' זקצר בשעה 17:00^[117].

גרסתה של גב' בן צור ולפיה בשעות אחר הצהריים מצאה טופס ביטול חברות ורק לאחר הפגישה המקרית והקצרה עם גב' זקצר בשעה 17:00 שלחה את טופס הביטול, אינה מתיישבת עם השעה שנשלח טופס ביטול (13:37). סתירה זו מעלה בספק את גרסת גב' בן צור ומחזקת את גרסת ההסתדרות בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד גב' זקצר עוד בשעות הצהריים המוקדמות.

87.3 זאת ועוד. ניסיונה של גב' בן צור לתרץ את הסתירה בין תצהירה לבין מועד משלוח הודעת נחל כישלון חרוץ והצביעה על חוסר מהימנותה, ונסביר.

כאשר גב' בן צור עומתה עם שעת משלוח טופס הביטול (13:37) ושעת הפגישה הנטענת עם גב' זקצר (17:00) הסבירה כי "זה לא מה שאמרתי. שלחנו את זה בצהרים איילת מלול ואני ביחד עם סיוון מתתיהו וגב' מירי בן דרור, לא קיבלנו אישור, שלחנו את זה שוב פעם לפני שיצאנו הביתה בסביבות השעה 17:00, לא הסתכלתי בשעון" (ההדגשה הוספה – ק.כ)^[118].

לא נתנו אמון בעדותה של גב' בן צור בעניין זה, משני טעמים:

האחד, מדובר ב"עדות כבושה". גרסה זו נטענה לראשונה במהלך החקירה הנגדית עת עומתה גב' בן צור עם שעת משלוח טופס ביטול החברות להסתדרות.

השני, גרסה זו אינה נכונה כלל מכיוון שגב' מלול חתמה על טופס ביטול חברות רק ביום 22.2.2016 וגב' מתתיהו חתמה על טופס ביטול רק ביום 23.2.2016.

סתירות אלה בעדותה של גב' בן צור מחזקות אף הן את גרסת ההסתדרות ולפיה השיחה בין גב' זקצר לבין גב' בן צור נערכה לפני השעה 13:37, שבה נשלח להסתדרות טופס ביטול החברות של גב' בן צור.

במאמר מוסגר נציין כי לא נעלם מעינינו שאמנם גב' בן דרור שלחה את טופס ביטול החברות ביום 18.2.2016 בשעה 14:20 אולם זה הטופס היחיד שהוכח שנשלח אותו מועד, ואין בו כדי להסביר את הסתירה בין גרסתה של גב' בן צור לבין מועדי ביטול החברות של גב' מלול וגב' מתתיהו.

87.4 לא זו בלבד. העובדה שהן גב' זקצר והן גב' בן צור טענו שהפגישה ביניהן התרחשה בשעה 17:00 ושבאותה פגישה אמרה לה גב' בן צור שהיא ועובדת נוספת מכינות (לא שולחות בפעם השנייה) הודעות ביטול חברות^[119], כאשר הוכח שגרסה זו אינה מתיישבת עם הראיות האובייקטיביות שהוצגו לפנינו, מצביעה על תיאום גרסאות.

כאמור, הוכח כי גב' בן צור שלחה את טופס ביטול החברות כבר בשעה 13:37; הוכח כי גב' בן צור טענה ששלחה את טופס הביטול פעמיים רק במהלך חקירתה הנגדית; לא הוצג טופס ביטול חברות נוסף של גב' בן צור או אישור פקס בשעה מאוחרת יותר; הוכח שגרסת גב' בן צור ולפיה שלחה עם עובדות נוספות טופס ביטול ביום 18.2.2016 בשעות אחר הצהריים, אינה נכונה, מכיוון שחלק מאותן עובדות חתמו על טפסי ביטול במועדים אחרים; הוכח שהעובדת שגב' זקצר אמרה שהכינה טופס ביטול חברות יחד עם גב' בן צור (איילת מלול) חתמה על טופס ביטול במועד מאוחר יותר ממועד הפגישה לכאורה.

אי לכך משגרסתן של גב' זקצר וגב' בן צור הן בנוגע למועד הפגישה ביניהן (שעה 17:00) והן בנוגע לתוכנה (אמירתן של גב' בן צור וגב' מלול שהן מכינות הודעות ביטול חברות), קרסה במהלך חקירתן הנגדית ונסתרה בראיות אובייקטיביות, שוכנענו כי הן תיאמו גרסאות ביניהן.

87.5 מהאמור עולה שאין ליתן אמון בגרסתן של גב' זקצר וגב' בן צור בנוגע לשעת הפגישה ביניהן ולתוכנה ושניסיונותיהן הלא מוצלחים לתאם גרסאות נכשלו מן הטעם שגרסתן סותרת ראייה אובייקטיבית (טופסי הביטול של גב' בן צור, גב' מלול וגב' מתיתיהו).

כמו כן, הצורך בתיאום הגרסאות בנושא זה מחזק את גרסת ההסתדרות ולפיה הפגישה בין גב' זקצר לבין גב' בן צור התקיימה בשעות הצהריים המוקדמות, ושבעקבותיה שלחה גב' בן צור טופס ביטול חברות והחלה לפעול באופן נמרץ נגד ההתארגנות.

87.6 בהקשר זה נציין כי נוכח האמור לעיל אנו דוחים את טענת המשיבה בסיכומים^[120] שהתימוכין היחידי לקיומה של שיחה בין גב' זקצר לגב' בן צור הוא "בסברה" של גב' כרמון, כלשונה. שכן כאמור שוכנענו מהגרסאות הסותרות וטפסי הביטול השונים שאכן גב' זקצר שוחחה עם גב' בן צור בשעות הצהריים המוקדמות (13:00), שיחה שהובילה למשלוח הודעת ביטול החברות של גב' בן צור ולתחילת פעילותה נגד ההתארגנות.

בנסיבות אלה, שוכנענו שגב' בן צור ביטלה את חברותה ופעלה נגד ההתארגנות בעקבות התערבות פסולה של המשיבה.

88. חמישית, לא שוכנענו שכל שלושים ותשעה טפסי ביטול ההצטרפות נחתמו מרצונם החופשי של העובדים ושלא כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של המשיבה באמצעות גב' בן צור, ונפרט:

88.1 כל טפסי הביטול הם טפסים לקוניים פרט לשלושה טפסים. באותם שלושה טפסים נרשם שהסיבה לביטול החברות היא 'קבלת מידע שגוי ואמירה שהן בראש רשימת המפוטרים'. אלא שעיון בטפסים אלה מצביע על כך שמדובר בטפסי ביטול של גב' איילת מלול, גב' מירי בן-דרור וגב' סיוון מתתיהו.

תמוה בעינינו שדווקא שלוש העובדות שבשמותיהם נקבה גב' בן צור בעדותה שהיו שותפות לכאורה למשלוח הודעת ביטול החברות ביום 18.2.2016, שלחו הודעות ביטול שבהן מצוינת סיבה לביטול (ואף אותה סיבה) ולא הודעת ביטול לקונית כמו יתר העובדים. העובדה שרק אותן שלוש עובדות שלחו טפסי ביטול עם הסבר (ואותו הסבר) מחזקת את גרסת ההסתדרות ולפיה לא נפל פגם באופן ההתארגנות וכי ביטולי החברות נעשו בשל השפעה בלתי הוגנת.

88.2 לא זו בלבד. חלק מטפסי הביטול שהוצגו מעלים תהיות וספקות בנוגע לחתימת העובדים באופן מודע עליהם, ונפרט:

ישנו טופס ביטול עליו חתום עובד שכלל אינו חבר בהסתדרות^[121]; עובדת אחת חתומה על שני טפסי ביטול למרות שלא הייתה חברה בהסתדרות במועדים המפורטים בטפסים אלא הצטרפה להסתדרות רק במועד מאוחר יותר^[122]; שני עובדים חתמו על שני טפסי ביטול^[123].

הדעת נותנת שעובד יחתום על טופס ביטול חברות מרצון חופשי רק אם חתם קודם לכן על טופס הצטרפות. כמו כן, עובד שכזה לא יחתום על שני טפסי ביטול ללא סיבה. אי לכך הטפסים הכפולים והטפסים החתומים על ידי עובדים שלא היו חברים בהסתדרות מעלים בספק את האותנטיות של ביטולי החברות ומצביעים על "לחץ" שבו היו שרויים העובדים עד כדי כך שחתמו על טפסי ביטול שלא לצורך.

בהקשר זה נדגיש כי מנגד לא הוגשו טפסי הצטרפות כפולים, עובדה המחזקת את טענות ההסתדרות בדבר החלטת העובדים להצטרף לשורותיה באופן מסודר, מודע ומרצון חופשי. למען הסר ספק נבהיר כי אמנם ישנם שני טפסי הצטרפות של עובד בשם דניאל שרעבי אולם טופס ההצטרפות השני נחתם לצורך חידוש החברות וזאת לאחר שמר שרעבי ביטל את חברותו מספר ימים קודם לכן^[124].

88.3 זאת ועוד. הוכח שגב' ניסים ביטלה את חברותה כתוצאה מהשפעתה של גב' בן צור וכי גב' בן צור היא אף זו שמילאה את טופס הביטול של גב' נסים, ונסביר.

א) גב' ניסים הצהירה שביום ההצטרפות להסתדרות (18.2.2016) הייתה בנופש בצפון הארץ וקיבלה מסרון להיכנס ללינק של ההסתדרות ולהצטרף לשורותיה. באותו מועד היא אף קיבלה טלפון מגב' בן צור בנושא. גב' ניסים חתמה על טופס הצטרפות באופן מקוון בשעה 12:25^[125].

גב' ניסים המשיכה והצהירה כי שוחחה במהלך סוף השבוע עם גב' בן צור וחברות נוספות, ערכה חישובים והגיעה למסקנה שעשתה טעות כשהצטרפה להסתדרות. בהתאם להצהרתה, רק ביום ראשון (21.2.2016) ביקשה מגב' בן צור טופס ביטול חברות וחתמה עליו^[126].

גב' ניסים חזרה על גרסתה גם במהלך עדותה לפנינו^[127].

ב) עיון בטופס ביטול החברות של גב' ניסים מעלה בספק רב את גרסתה ולפיה חתמה על הטופס והראיות מצביעות על כך שהטופס מולא על ידי גב' בן צור עצמה, מהסיבות הבאות:

האחת, גרסתה של גב' ניסים ולפיה ביטלה את חברותה ביום ראשון ה-21.2.2016, אינה מתיישבת עם העובדה שטופס ביטול חברותה נחתם עוד ביום 18.2.2016^[128].

השנייה, גב' ניסים הייתה בנופש בצפון הארץ ביום 18.2.2016 ולא הגיעה למקום העבודה, כך שברור שלא יכלה לחתום על טופס הביטול באותו מועד.

השלישית, גב' ניסים העידה שהיא זו שמילאה את טופס הביטול ושייתכן שטעתה בתאריך שרשמה על הטופס, אולם לא נתנו אמון בעדותה^[129]. שכן מהשוואת חתימתה על התצהיר לחתימה על טופס הביטול עולה שאין המדובר באותן חתימות.

נוסף על כך, מהשוואת התאריך והמספרים הרשומים על טופס הביטול של גב' ניסים לתאריך ולמספרים הרשומים על טופס ביטול החברות של גב' בן צור עולה כי מדובר באותו כתב יד, ואין צורך בחוות דעת גרפולוגית כדי להגיע למסקנה זו.

בנסיבות אלה שוכנענו כי גב' ניסים לא מילאה את טופס ביטול החברות ולא חתמה עליו.

88.4 כמו כן, העובדה שכל טפסי הביטול נשמרו אצל גב' בן צור ולא נשלחו להסתדרות על ידי העובדים שחתמו עליהם מעלה בספק את טענות המשיבה בדבר ביטול החברות מרצון חופשי. לא מצאנו ולו סיבה אחת לכך שטפסי הביטול ימסרו להסתדרות על ידי גב' בן צור באופן מרוכז, במיוחד כאשר מדובר בטפסים שנחתמו בתאריכים שונים (מיום 18.2.2016 ועד 2.3.2016).

יתרה מכך, גב' זקצר העידה שהעובדים הביאו למזכירתה טפסי ביטול והיא הורתה להחזירם לעובדים עצמם (ולא לגב' בן צור)^[130]. אולם אין מחלוקת שבפועל הטפסים לא הועברו על ידי אותם עובדים להסתדרות אלא נמסרו לה על ידי גב' בן צור באופן מרוכז.

בנסיבות אלה, אם אכן העובדים חתמו על טפסי ביטול מרצונם החופשי מדוע הם נזקקו לגב' בן צור כדי להעביר את טפסי הביטול להסתדרות ולא עשו זאת בעצמם? לא מצאנו כל הסבר מניח את הדעת לעובדות אלה.

בנסיבות אלה לא שוכנענו שהעובדים ביטלו את חברותם מרצונם החופשי וללא השפעה פסולה מצד גב' בן צור, שהחלה לפעול נגד ההתארגנות בעקבות השפעה פסולה של המשיבה.

89. שישית, מעדותה של גב' זיו עולה כי הסיבה לרצונה לבטל את החברות בהסתדרות, הגם שלא חתמה על טופס ביטול, היא ההתנהלות במקום העבודה לאחר ההכרזה על היציגות. דהיינו, "חוסר השקט" שנוצר כתוצאה מאי ההכרה בהתארגנות על ידי המשיבה.

כאמור, מעדותה של גב' זיו עולה באופן מפורש כי חתמה על טופס ההצטרפות מרצון חופשי ולאחר שהבינה את המשמעות של חתימתה וכי לא נמסר לה מידע שגוי או חלקי בעת ההצטרפות.

גב' זיו הוסיפה שהיא מעוניינת לבטל את החברות בעקבות המריבות והוויכוחים של העובדים במקום העבודה לאחר הכרזת היציגות. כלומר, הסיבה לרצון לבטל את החברות נעוצה בהתנהלות המשיבה ובהתעקשותה שלא להכיר ביציגות סמוך למועד קבלת הודעת היציגות. המשיבה יצרה פרק זמן מלאכותי, ללא סיבה אמיתית (שכן כ-47% מהעובדים הצטרפו לשורות ההסתדרות), כאשר בפרק זמן זה שרר "אי שקט" במקום העבודה שהוביל למתחים ולוויכוחים בין העובדים. ובלשונה של גב' זיו: "אני אמרתי גם קודם, שאני לא בעד שום קרקס משום צד, התכוונתי לשני הצדדים ולכן לא השתתפתי לא במחאות, לא בהכרזות ולא במריבות של אף צד"^[131].

מכאן, שאם המשיבה הייתה מכירה בהתארגנות במועד הקובע, כפי שהיה עליה לעשות, לא הייתה לגב' זיו עילה לבטל את החברות. כלומר, הסיבה לרצונה של גב' זיו לבטל את חברותה נובעת מהתנהלות המשיבה ומיצירת פרק זמן של חוסר וודאות ואי שקט במקום העבודה, דבר האסור על פי הפסיקה.

90. שביעית, שוכנענו כי פעולותיה של גב' בן צור נגד ההתארגנות נעשו בעידודה הסמוי ולעיתים אף הגלוי של המשיבה, כפי שיפורט להלן:

90.1 המשיבה הסירה שלטים של חברי הוועד בעד ההתארגנות אולם השאירה את השלטים שתלתה גב' בן צור נגד ההתארגנות.

90.2 המנכ"ל בעצמו אישר לגב' בן צור לצאת ביום 10.3.2016 במהלך יום העבודה בכדי למסור את טפסי הביטול להסתדרות למרות שמנהלה הישיר הוא מר איתן מור.

90.3 הודעות הדואר האלקטרוני שכתבה גב' בן צור נגד ההתארגנות כללו מידע שנמסר לה על ידי המשיבה ואף הוכח שלא היא זו שכתבה בעצמה את כל ההודעות, ונפרט.

א) בהודעה מיום 3.3.2016 מעדכנת גב' בן צור שהמשיבה "טרם נענתה על ידי ההסתדרות לעניין אחוזי הסרת חתימות ולטפסי ההצטרפות"^[132].

בהודעה מיום 10.3.2016 ממשיכה גב' בן צור ומעדכנת ש"המידע שמועבר אליכם על ידי 'הועד' הינו שגוי ולא עדכני. ברצוננו לעדכנכם כי הדברים עדיין נבחנים לאור הכמות הלא מבוטלת שנמסרה להסתדרות"^[133] (ההדגשה הוספה – ק.כ).

בהודעה מיום 24.3.2016^[134] כתבה גב' צור בהתייחס ל"אנשי הצל" כי "נכון שנאמר שלכל אחד יש צל זה לא בא ממקום של איום זה בא ממקום של דאגה לעסק שימשיך לתפקד. לאחר שהובן שלא ניתן לממש זאת מס עובדים בשלמה החליטו לשנס מותניים ולתגבר ללא צורך בצל".

הודעות דואר אלקטרוני אלה כוללות מידע בנוגע להתנהלות המשיבה ובנוגע לייעוץ משפטי שקיבלה ההנהלה באשר לתכנית "אנשי הצל" שביקשה ליישם. המקור היחיד למידע שנכתב בהודעות ששלחה גב' בן צור הוא הנהלת המשיבה, שכן אין כל מקור מידע אחר ממנו יכלה לקבל את המידע בנוגע לכך שהמשיבה טרם השיבה להכרזת היציגות, שהמשיבה בודקת את הנושא בשל טפסי הביטול או שהמשיבה הבינה שלא ניתן ממש את תכנית "אנשי הצל".

התוכן של הודעות הדואר האלקטרוני מצביע על קשר הדוק בין גב' בן צור לבין הנהלת המשיבה.

ב) נוסף על כך, בתגובה להודעת דואר אלקטרוני של אחד העובדים שבה נכתב כי הקמת וועד פנימי אינו חוקי השיבה גב' בן צור ש'הכל חוקי והכל נבדק משפטית'. מנגד בעדותה הודתה גב' בן צור שלא קיבלה ייעוץ משפטי מעו"ד בתחום דיני העבודה^[135]. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת ההסתדרות ולפיה גב' בן צור קיבלה סיוע מהמשיבה במאבקה נגד התארגנות.

ג) כמו כן, בהודעה מיום 7.3.2016^[136] כתבה גב' בן צור כי "בבדיקות שעשינו לדוגמא: במגדל, ההעלאה שהם מקבלים לאחר התערבות ההסתדרות הינה בסך 150 ₪ בשעה בעוד שבשנה 804 ₪ בגין דמי חבר הסתדרות. מכאן שיצאנו בהפסד בסך של 644 ₪ בשנה הידעתם???".

במהלך עדותה נחקרה גב' בן צור בנוגע למידע זה אך לא ידעה להסבירו. תחילה העידה גב' בן צור שבדקה את ההסכם הקיבוצי של חברת מגדל ושל חברת כלל וחישבה בנוסף לתוספת השכר גם את ההטבות הנוספות של ההסכם "הכל ביחד יצא 2%", אולם לאחר שהוצג בפניה ההסכם הקיבוצי של חברת מגדל והיא נשאלה בנוגע להטבות הנוספות הרשומות בו שינתה את גרסתה וטענה כי "כל חודש יורד לכל עובד מהשכר שלו ע"י ההסתדרות 1% והעלאה שנתית היא 2%. חברה שעובדת במגדל הראתה לי את תלוש השכר שלה וההעלאה השנתית שלה הסתכמה ב-150 ₪ בעוד שהיא משלמת דמי חבר להסתדרות כל חודש, ברור ש-80% מעובדי מגדל בוכים על הרגע שחתמו על כניסת ההסתדרות לחברתם"^[137]. כלומר, גב' בן צור לא יכלה להסביר את תוכנו של המייל שלכאורה היא עצמה כתבה, עובדה המצביעה על כך שההודעה לא נכתבה על ידה, ולמצער, על כך שהנתונים שנרשמו באותה הודעה נמסרו לה מגורם אחר.

ד) זאת ועוד. בהודעה מיום 24.3.2016 נכתב שמה הפרטי של גב' בן צור עם שני "ווים"- רווית, בעוד שגב' בן צור כותבת את השמה הפרטי עם "וו" אחד בלבד – רוית. גב' בן צור אף העידה כי "... בחברה החליטו שהשם שלי הוא עם שני ווים, אבל אני כותבת עם ו' אחת, זו אותה רוית" (ההדגשה הוספה – ק.כ)^[138]. אין חולק שכל אדם מקפיד על רישום שמו ושכל תוספת של אות או השמטתה משמעותית בעיניו ולכן אפסיים המקרים שבהם אדם שוגה ברישום שמו. בנסיבות אלה, רישום שמה הפרטי של גב' בן צור באופן שגוי בהודעה מיום 24.3.2016 מצביע בבירור שלא היא זו שרשמה הודעה זו.

ה) גב' בן צור לא ידעה לספק מידע בנוגע לסלוגן "אומרים לא להסתדרות" שנכתב על גבי הודעות הדואר האלקטרוניות שנשלחו לעובדים (להלן: הסלוגן). נציין כי בפני גב' בן צור הוצג הסלוגן שבו עשו שימוש עובדי "מנורה מבטחים" והיא נשאלה בנוגע לזהותו לסלוגן שנכתב על גבי ההודעות ששלחה. גב' בן צור עיינה במסמכים שהוצגו לפניה ולא טענה שמדובר בסלוגן ששונה בתוכנו, בגודלו, בצבעו ובפונט מהסלוגן שנרשם על גבי ההודעות ששלחה. גב' בן צור אף לא ידעה להסביר את פשר הזהות בסלוגן וטענה כי "אין לי מושג, אולי הם עשו את מה שאנחנו עשינו"^[139]. אלא שאין חולק שההתארגנות ב"מנורה מבטחים" החלה לפני ההתארגנות במשיבה, כך שרק גב' בן צור או המשיבה יכלו להעתיק את הסלוגן שבו עשו שימוש ב"מנורה מבטחים" ולא להיפך.

העובדה שגב' בן צור לא ידעה להסביר מהיכן 'הועתק' הסלוגן שבו נעשה שימוש בהודעות הדואר האלקטרוני מהווה חיזוק לטענת ההסתדרות ולפיה גב' בן צור לא כתבה לבדה את הודעות הדואר האלקטרוני אלא קיבלה סיוע מהמשיבה.

90.4 גב' בן צור לא קיבלה ולו תלונה אחת על עבודתה במהלך ההתארגנות בעוד שכל חברי הוועד קיבלו מכתבי התראה שהוכנסו לתיקם האישי בגין התנהגות לא נאותה^[140].

טענת המשיבה ולפיה מכתבי ההתראה ניתנו לחברי הוועד במקרים נקודתיים בלבד דינה להידחות^[141]. שכן במכתב ההתראה שניתן לגב' כרמון ישנה התייחסות לתליית שלטים במקום העבודה באופן כללי ונכתב שהיא "פוגענית, מטרידה, גורמת נזק לארגון ואינה חוקית"^[142]. אין חולק כי גם גב' בן צור תלתה שלטים אולם היא לא קיבלה מכתב אזהרה. עובדה זו מחזקת את העובדה שהמשיבה הפלתה את גב' בן צור בשל פעולותיה נגד ההתארגנות.

90.5 בנסיבות אלה, שוכנענו כי פעולותיה של גב' בן צור נגד ההתארגנות נעשו בסיוע המשיבה, ולמצער, בעידודה הגלוי.

91. שמינית, המשיבה המתינה עם תשובתה להכרזת היציגות במשך למעלה משלושה שבועות ורק לאחר שגב' בן צור מסרה להסתדרות את הודעות הביטול ביום 10.3.2016, טענה המשיבה שההסתדרות אינה הארגון היציג. פרק הזמן שבו המתינה המשיבה אינו פרק זמן קצר כאשר מדובר בהתארגנות ראשונית ומהראיות והעדויות שהוצגו לפנינו עולה שבפרק זמן זה ביצעה המשיבה פעולות שונות על מנת לסכל את ההתארגנות. בנסיבות אלה אין לשנות ממועד בחינת היציגות כפי שנקבע בפסיקה, קרי - מועד הכרזת היציגות.

בהקשר זה נציין שהמשיבה לא הצביעה על מועד חלופי שבו לטענתה יש לבחון את היציגות^[143]. עובדה זו מצביעה על כך שהמשיבה לא פעלה ב"תום לב" ושמטרתה האמיתית הייתה לסכל את ההתארגנות ולהמתין עם מתן תשובתה להכרזת היציגות עד למועד שבו יהיו בידיה טפסי ביטול בכמות השוללת את טענת היציגות. נדגיש כי במקרה שלפנינו כמות העובדים שהצטרפה להסתדרות (47%) גדולה בהרבה מהכמות הנדרשת על פי החוק (שליש) ולכן לא הייתה סיבה אמיתית שלא להכיר בהתארגנות, פרט לניסיונות המשיבה לגרום לחוסר וודאות ואי שקט, לוויכוחים בין עובדים ולחשש של העובדים מפני פגיעה או התנכלות מצד המשיבה עד שבסופו של יום יבטלו העובדים את חברותם בהסתדרות.

אי לכך, אין לקבל את טענת המשיבה ולפיה יש לדחות את מועד בחינת היציגות למועד "עלום" על פי בחירתה, שכן פרט לכך שקבלת הטענה תוביל למתן כוח בלתי סביר בידי המעסיק - שהוא ממילא הצד החזק ביחסי העבודה - לקבוע את המועד שבו תיבחן היציגות, היא אף תשמוט את הקרקע מתחת לכלל הבסיסי ביחסי העבודה הקיבוציים ולפיו מועד מתן ההודעה למעסיק על ההתארגנות הוא המועד שבו תיבחן היציגות. קבלת הטענה עשויה להוביל לחוסר יציבות ביחסי העבודה הקיבוציים בכלל ובהתארגנויות ראשוניות בפרט ולחוסר וודאות בנוגע למועד שבו תיבחן היציגות.

92. מן המקובץ עולה כי בנסיבות המקרה שלפנינו המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד ההודעה על היציגות (18.2.2016) וכי אין להביא בחשבון את ביטולי העובדים, לרבות ביטולה של גב' בן צור שכן הוכח שהביטולים נעשו בעקבות התערבותה הפסולה של המשיבה, כפי שאף נוסיף ונפרט בהרחבה בהמשך.

93. בנסיבות אלה נפנה לבחון אם ההסתדרות הוכיחה כי היא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה ביום 18.2.2016, שבו נמסרה למשיבה ההודעה על היציגות.

1. האם הוכחה יציגות ההסתדרות במועד הודעת היציגות (18.2.2016)?

94. מהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי המשיבה במועד הקובע, כמפורט להלן.

94.1 בחודש פברואר העסיקה המשיבה מאה ארבעים ואחד עובדים (132 עובדים; 7 עובדות בחופשת לידה; עובד אחד בחופשה ללא תשלום; מנכ"ל שמקבל את שכרו בנפרד)^[144].

94.2 ביום 18.2.2016 היו חברים בהסתדרות שישים ושישה עובדי המשיבה.

בהקשר זה נציין כי בידי ההסתדרות היו שישים ושבעה טפסי הצטרפות חתומים אולם אחת העובדות הודיעה על התפטרותה מעבודתה במשיבה ביום 1.2.2016, דהיינו לפני המועד הקובע לבחינת היציגות^[145].

95. אי לכך, משבמועד הכרזת היציגות היו חברים בהסתדרות שישים ושישה עובדי המשיבה, הרי שהוכח שבמועד ההודעה על היציגות (יום 18.2.2016), היו חברים בה למעלה משליש מכלל עובדי המשיבה (כ-47%).

96. בנסיבות אלה, ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי המשיבה במועד הקובע לבחינת היציגות, הוא מועד מתן הודעת היציגות למשיבה.

97. מלאכתנו לא תהיה שלמה אם לא נתייחס לטענות המשיבה בסיכומים, ונציין עובדות אלה:

האחת, אף אם היינו מביאים בחשבון את טפסי הביטול שנחתמו ביום 18.2.2016, למעט טופס הביטול של גב' ניסים, אשר הוכח שלא נחתם ביום 18.2.2016, נמצא שמתוך שישים ושישה עובדים רק שמונה עובדים ביטלו חברותם^[146]. כך באותו היום היו חברים בהסתדרות 41% מכלל העובדים, דהיינו למעלה משליש עובדי המשיבה (חמישים ושמונה מתוך 141 עובדים).

השני, המשיבה טענה בסיכומים שבהתאם להלכת אל בטוף נקבעה "תקופה השהייה" בת 10 ימים על מנת ליתן לארגון עובדים קיים לבחון את האותנטיות של הצטרפות העובדים לארגון עובדים חדש. דין הטענה להידחות. במקרה שלפנינו לא מדובר במקום עבודה מאורגן שבו קיימת תחרות בין שני ארגוני עובדים אלא מעסיק המתנגד להתארגנות מול ארגון עובדים בהתארגנות ראשונית לכן ברור שתקופת ה"השהייה" שנקבעה בעניין אל בטוף אינה רלוונטית לענייננו.

לא זו בלבד, תקופת ההשהיה שנקבעה בעניין אל בטוף לא נועדה לשנות את מועד בחינת היציגות, שהוא מועד ההכרזה על היציגות, אלא תקופה זו נועדה לבחון את האותנטיות של טפסי החברות טרם ההכרזה על החלפת ארגון העובדים במקום העבודה. לכן אין רלוונטיות לתקופת ה"השהייה" שנקבעה בעניין אל בטוף לענייננו.

נוסיף, כי העובדה שמקביעת "תקופת השהייה" בעניין אל בטוף עולה שקיימת אפשרות שהצטרפות העובד לארגון עובדים לא נעשית תמיד מתוך המניעים הרצויים, כטענת המשיבה^[147], אינה רלוונטית לענייננו מכיוון שקבענו כי הוכח שהעובדים הצטרפו להסתדרות מרצונם החופשי וללא הפעלת לחץ וכי דווקא ביטולי החברות נעשו בהשפעתה הפסולה של המשיבה.

98. לאחר שקבענו שההסתדרות הארגון היציג של עובדי המשיבה, נפנה לבחון אם הוכחה פגיעה בזכות ההתארגנות.

1. האם הוכחה פגיעה בזכות ההתארגנות?

99. ההסתדרות טענה שהמשיבה פגעה בהתארגנות במספר דרכים: הביעה עמדתה בנוגע להתארגנות והתערבה בה בשיחות שונות של המנכ"ל ובארוחת בוקר לעובדים שלא לקחו חלק בשביתה; הפעילה לחצים על עובדים לבטל את החברות באמצעות נציגי ההנהלה ובאמצעות גב' בן צור; הציבה מצלמות בחלל העבודה המרכזי; אסרה על העובדים לתלות שלטים במקום העבודה למרות שמדובר במחאה לגיטימית; הודיעה שעובדים שישבתו יוחלפו בעובדים חיצוניים; התנכלה לחברי הוועד והרעה את תנאי עבודתם; הגבילה את כניסתם של העובדים החברים בהסתדרות למקום העבודה.

100. המשיבה הכחישה את טענות ההסתדרות וטענה שלא הוכחה פגיעה בהתארגנות. נטען כי טענות ההסתדרות על התערבות כביכול של ההנהלה בהתארגנות מתבססות על עדויות מפי השמועה; כי המשיבה פעלה כדין וללא דופי ולא התערבה בפעילות הארגונית; כי המשיבה נמנעה מלהביע עמדה בדבר ההתארגנות על אף שחברי הוועד מכפישים את נושאי המשרה במשיבה, יוצרים פרובוקציות, מקליטים ומצלמים את המנכ"ל וגב' זקצר ללא ידיעתם. המשיבה נהגה באיפוק ורק כאשר החלו העובדים ב"שביתה איטלקית" ובחבלה בעבודה הודיעה שלא תקבל עבודה חלקית מהשובתים וביקשה מהם לא להגיע לעבודה. המשיבה הוסיפה כי לא הפעילה לחצים על עובדים לבטל את החברות; כי אין בהתבטאויות המנכ"ל משום הפרעה להתארגנות; כי הסרת שלטי המחאה הוא מעשה לגיטימי וחוקי; כי אין ראיות להתנכלות לחברי הוועד וכי היא נהגה בהם באיפוק חסר תקדים; כי הצבת מצלמות אינה דבר חריג ושתי הקומות הראשונות מרושתות במשך זמן רב והצורך בהצבת המצלמות בחלל המרכזי נוצר בשל כאוס וויכוחים בין עובדים; כי היא מנעה מהעובדים שבחרו לשבות להיכנס למקום העבודה מכיוון שעובדים אלה שיבשו את מהלך העבודה והפריעו לעובדים אחרים; כי המנכ"ל לא אמר שהעובדים השובתים יוחלפו באחרים וכי המשיבה "ספגה" את נזקי השביתה ללא גיוס עובדים חיצוניים; כי חברי הוועד ביצעו פעולות "אפורות", פגעו בעבודה השוטפת והתנכלו לעובדים שמתנגדים להתארגנות.

התשתית המשפטית

101. בפסק הדין בעניין פלאפון^[148] נדרש בית הדין הארצי לבצע איזון בין זכות המעסיק לחופש הביטוי לבין זכות העובד להתארגן. נקבע כי זכותו של המעסיק לחופש הביטוי נסוגה מפני זכותו של העובד להתארגן עת מדובר בהתארגנות ראשונית וזאת עד לכינונו של ארגון יציג בשל פער הכוחות המובנה שבין המעסיק לבין עובדים. לעומת זאת, נקבע כי לאחר כינונו של ארגון עובדים יציג במקום העבודה זכות הביטוי של המעסיק רחבה יותר אולם אסור לו להשתמש בה כדי להשפיע על ההתארגנות באופן בלתי הוגן.

102. בהמשך פסק הדין קבע בית הדין הארצי כללים מנחים בנוגע להתנהלות הצדדים במהלכי התארגנות בכלל ובמהלכי התארגנות ראשונית בפרט. באשר לפעולות המעסיק במהלך מימוש זכות ההתארגנות של העובדים נקבע, בין היתר כי:

".........

ב. המעסיק לא יתערב במהלכי ההתארגנות במקום העבודה, במעשה או בהתבטאות השוללים את ההתארגנות, במישרין או בעקיפין.

ג. המעסיק לא יטען כי מימוש זכות העובדים להתארגנות בארגון עובדים אסורה ונוגדת את החוק. המעסיק לא יקבע בחוזה עבודה אישי של העובד, או בהתקשרות אחרת עמו, כי העובד אינו רשאי להיות מיוצג על ידי ארגון עובדים.

.........

ו. בכל הנוגע להתארגנות והשלכותיה ולמימוש הזכות להתארגנות, המעסיק לא יפנה לעובדים בתכתובת אישית באמצעים אלקטרוניים או אחרת, לא יזום ולא יקיים פגישות עם עובדים בקבוצות או בשיחות אישיות one-on-one discussions.

ז. במהלך ההתארגנות, המעסיק לא יחתים עובדים על מכתב בנוסח אחיד לפיו אינם מעוניינים בייצוג של ארגון עובדים ולא ישכנע עובדים לבטל טפסי החברות שלהם בארגון עובדים.

ח. המעסיק לא יתחקה אחר העובדים, לשם סיכול מהלכי התארגנות, ולא ינהל רשימות מעקב מי מהם הצטרף לארגון העובדים או פעיל במסגרתו לקידום ההתארגנות.

ט. המעסיק לא ינצל כוחו בהפעלת לחץ על העובדים, בכפיה, בהפחדות או באיומים בפיטורים, או בפיטורים, בגין התארגנותם, לא ינקוט בהליכי פיטורים כלפי חברי ועד וכלפי פעילים בהתארגנות הראשונית, לא ינקוט בפעולות העברה מתפקיד, בהתנכלות, בהליכים משמעתיים או בסגירת מפעל, ולא יפלה בין העובדים על רקע התאגדותם בארגון עובדים או פעילותם בו.

י. נקיטת המעסיק באמצעים של הפחדה, כפיה או השפעה בלתי ראויה ביחסי עבודה קיבוציים, במישרין או בעקיפין, משמעותה הפעלת לחץ מצד המעסיק לשם השפעה על החלטת העובד אם להתארגן אם לאו, ובאיזה ארגון עובדים.

יא. פעולות המעסיק, במעשה או בהתבטאות, כלפי עובדים פעילים בהתארגנות, בנוגע לסיום יחסי עבודה או המשפיעות על תנאי עבודתם, מקימות חזקה לשיקולים שאינם עניינים, ומטילות נטל מוגבר על המעסיק לשכנע אחרת.

יב. בבחינת קיומה של חזקת לחץ והשפעה בלתי הוגנת על ידי המעסיק או מי מטעמו, במעשה או בהתבטאות, בנסיבות המקרה הנדון, תינתן הדעת לתסמינים אלה: תוכן ההתבטאות של המעסיק; עיתוי ההתבטאות והפורום בה הושמעה; מידת ההשפעה של האמצעים בהם נקט המעסיק לצורך הבעת עמדתו לרבות: הפצת חומר כתוב לעובדים באגרת, בתכתובת מסרונים לטלפון נייד, בתכתובת אלקטרונית, בשיחות אישיות בטלפון, או פנים מול פנים, או בחיוב העובדים להשתתפות באסיפות כ'קהל שבוי'.

יג. ככל שהמעסיק טוען כי פעולות והתבטאויות של מנהלים בכירים, או זוטרים, או עובדים אחרים, בקשר להתארגנות עובדים במקום העבודה נעשו שלא על דעתו ובידיעתו - על המעסיק הנטל להוכיח טענה זו, ובאילו אמצעים נקט נגד מי שפעלו ללא רשותו, בשמו או מטעמו.

יד. נודע למעסיק על פעולות או התבטאויות בנוגע להתארגנות, שלא ברשותו ושלא מטעמו, ימסור על כך הודעה מוסמכת לארגון העובדים המעורב במהלכי ההתארגנות במקום העבודה".

יצוין כי על פסק הדין בעניין פלאפון הוגשה עתירה לבג"צ שנדחתה^[149].

103. מכאן, שבהתאם לפסיקה, על מעסיק להרחיק את עצמו מהתערבות בהתארגנות בכל שלב משלביה במהלך יחסי העבודה ובמיוחד בשלבי ההתארגנות הראשונית בשל פערי הכוחות הקיימים במקום העבודה. כמו כן, התבטאויות המעסיק נגד ההתארגנות בכל שלב משלביה, בין אם טרם הוכרה היציגות ובין אם הוכרה, מקימות חזקה להשפעה ולחץ בלתי הוגן של המעסיק על העובדים במקום העבודה.

הכרעה

104. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו שהמשיבה פעלה לסיכול ההתארגנות במישרין באמצעות ביצוע פעולות שונות לרבות התבטאויות נגד ההתארגנות והפליית חברי הוועד והעובדים המאורגנים וכן בעקיפין באמצעות גב' בן צור, כפי שיפורט להלן.

א. הימנעות המשיבה מלהכיר בהתארגנות העובדים וביציגות ללא סיבה אמיתית

105. כאמור, המשיבה קיבלה לידיה במועד הכרזת היציגות שישים ושישה טפסי הצטרפות חתומים כדין. מדובר בשיעור גדול של עובדים, כמחצית העובדים (47%), העולה על המינימום הנדרש בחוק הסכמים קיבוציים. על אף שיעור המצטרפים הגבוה והעובדה שלמשיבה לא היו טענות בנוגע לטפסי ההצטרפות, קיבלה המשיבה החלטה מודעת שלא להכיר בהתארגנות ואף פעלה כדי לסכלה, כפי שפורט לעיל ואף יפורט בהמשך.

התנהלות זו של המשיבה נועדה ליצור פרק זמן של חוסר וודאות ואי שקט בין העובדים, על מנת שהעובדים יבטלו את חברותם, בין מיוזמתם מחשש מהתנכלות המשיבה ובין כתוצאה מפנייה של גב' בן צור אליהם.

106. נוסף על כך, פרק הזמן שהמתינה המשיבה - למעלה משלושה שבועות, הוא פרק זמן בלתי סביר בנסיבות העניין ולא הייתה סיבה אובייקטיבית להמתין פרק זמן זה. שכן מספר העובדים במשיבה אינו גדול (מאה וארבעים עובדים) ולכן לא נדרש זמן רב לבדיקת שישים ושישה טפסי הצטרפות. כמו כן, שיעור המצטרפים להסתדרות גבוה בהרבה משליש (השיעור הנדרש לצורך ההכרה בהתארגנות) ולכן עובדת יציגותה של הסתדרות לא הייתה צריכה להיות במחלוקת.

107. כאמור, אי ההכרה בהתארגנות העובדים במקרה שלפנינו שבו כ-47% מעובדי המשיבה הצטרפו להסתדרות במשך זמן בלתי סביר של שלושה שבועות היא התנהלות שנועדה לפגוע בהתארגנות ולהוביל לביטולי חברות של עובדים.

ב. הפעלת לחצים על עובדים כדי שיבטלו את החברות

108. הוכח כי ביום 18.2.2016 לאחר שהמשיבה שמעה על ההתארגנות, פנתה גב' זקצר בשעות הצהריים המוקדמות לגב' בן צור, שהייתה באותו בוקר בעד ההתארגנות ואף החתימה עובדים על טפסי ההצטרפות, על מנת שתסיר את חברותה. גב' בן צור פעלה בהתאם לבקשתה של גב' זקצר וביטלה את חברותה סמוך לשיחה.

109. בנוסף, גב' זקצר אף הודתה בשיחה מיום 23.2.2016 ששוחחה עם העובדים בנוגע להתארגנות. לאחר שחברי הוועד אמרו לגב' זקצר שנודע להם שהיא שוחחה עם העובדים בנוגע להתארגנות השיבה גב' זקצר כי "... אני לא חייבת לכם לא דין ולא דיין בעניין הזה"^[150]. תשובה זו מצביעה על כך שטענות ההסתדרות בנוגע לשיחות שניהלה גב' זקצר עם העובדים לאחר שנודע לה על ההתארגנות, נכונות.

נציין כי אמנם בהמשך השיחה הכחישה גב' זקצר את תוכן השיחות עם העובדים, אולם לא נתנו אמון בדבריה, ונסביר:

109.1 באותה שיחה סיפרה גב' זקצר שיש ברשותה תצהירים של עובדים שביטלו את חברותם שבהם נטען שחברי הוועד איימו עליהם בפיטורים. וכך אמרה גב' זקצר בשיחה^[151]:

"לילך: את חושבת שאנחנו איימנו על מישהו לידור (גב' זקצר – ק.כ)?

לידור: לא. לא באו אלי העובדים. באו אלי עובדים ואמרו את זה.

לילך: את פנית לעובדים.

לידור: והם גם חתומים על תצהירים. הם חתומים.

דובר: איזה תצהירים? איזה תצהירים?

לידור: שהם טוענים שאתם איימתם עליהם בפיטורים.

(מדברים יחד)

לידור: יש לי את התצהירים האלה בידיים..." (ההדגשות במקור – ק.כ).

על אף דבריה של גב' זקצר, תצהירים אלה לא הוגשו לבית הדין ובעדותה טענה שהתכוונה לטפסי ביטול ולא לתצהירים^[152]. נציין שגב' זקצר היא בעלת השכלה משפטית^[153] ולכן אין ספק שהיא מודעת להבדל בין תצהירים לבין טפסי ביטול.

109.2 זאת ועוד. גב' זקצר טענה בעדותה לפנינו בתחילה כי לא ראתה את טפסי הביטול ("אני לא ראיתי את טופסי הביטול.... בפועל לא היו לי ביטולים בידיים..."^[154]), אולם בהמשך שינתה גרסתה וטענה שהגיעו אליה טפסי ביטול אולם היא ביקשה להשיבם לעובדים ("... לא פעם ולא פעמיים טפסי ביטול הגיעו למזכירות כדי להעביר אותם אליי ואני ביקשתי להחזיר אותם חזרה ולהגיד שאני לא מעורבת בזה"^[155]). נוסיף שאף בשיחה עם חברי הוועד מיום 23.2.2016 אמרה שיש ברשותה טפסי ביטול של עובדים.

109.3 להבדלי הגרסאות הללו של גב' זקצר יש גם להוסיף את הסתירה בין השעה שבה טענה שפגשה את גב' בן צור (17:00) לבין השעה שבה גב' בן צור שלחה את טופס הביטול (13:37), סתירה ש"פתרה" בטענה הסתמית שלא ראתה את טופס הביטול של גב' בן צור עד לדיון וכן לקביעתנו בדבר "תיאום הגרסאות" בינה לבין גב' בן צור בעניין זה.

109.4 סתירה נוספת ניתן למצוא בעדותה של גב' זקצר בנוגע להסרת השלטים. גב' זקצר העידה שלא קיבלה הוראה להסיר את שלטי המחאה אלא פעלה מיוזמתה^[156]. אולם מנגד העיד המנכ"ל שהוא זה שנתן הוראה למנהלי המשיבה להסיר את השלטים^[157]. עדות המנכ"ל מצביעה על כך שהסרת השלטים על ידי גב' זקצר לא נעשתה מיוזמתה, כפי שהעידה.

109.5 נוכח האמור, לא נתנו אמון בעדותה של גב' זקצר ובהכחשותיה את הפניות לעובדים בעניין ההתארגנות ושוכנענו כי טענות ההסתדרות בעניין זה נכונות.

110. בנסיבות אלה, מצאנו כי גב' זקצר, חברת הנהלת המשיבה, פנתה לגב' בן צור על מנת שתבטל את חברותה בהסתדרות ותפעל נגד ההתארגנות. כמו כן, גב' זקצר אף פנתה לעובדים אחרים בנוגע להתארגנות והכל מתוך כוונה מודעת לסכלה.

בהקשר זה נציין שלא נעלמה מעינינו טענת ההסתדרות בבקשת הצד בנוגע לפנייה של גב' אורן לאחת העובדות בנוגע להתארגנות. אלא שההסתדרות לא חזרה על טענה זו בסיכומים ובצדק. שכן, העובדת אף לא הובאה למתן עדות ולכן מול טענת ההסתדרות ניצבת עדותה של גב' אורן ולפיה הנושא עלה במסגרת שיחה רגילה ושגרתית עם אותה עובדת וכי היא לא הביעה כל עמדה נגד ההתארגנות^[158]. לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת ההסתדרות בעניין זה.

ג. מתן לגיטימציה לפעולות נגד ההתארגנות ודה-לגיטימציה לפעולות בעד ההתארגנות

1. הפרעה לכינוס עובדים

111. ביום 28.2.2016, כאשר גב' כרמון כינסה את העובדים על מנת לעדכן אותם בהליכי ההתארגנות, כינוס שארך מספר דקות, יצאה גב' גואטה חברת הנהלה וצעקה על העובדים שיחזרו לעבודה וכי יתחילו להפחית להם את שעות העבודה.

אין מחלוקת שכינוס עובדים במקום העבודה בשעות העבודה עשוי לפגוע בעבודה השוטפת ויש לבצע כינוסים אלה במשורה ולעיתים בתיאום עם המעסיק^[159]. עם זאת במקרה זה, שבו מדובר בכינוס של מספר דקות, לא מצאנו שדבריה של גב' גואטה בנוגע להפחתה בשכר העובדים מידתיים וראויים בנסיבות העניין.

2. הסרת שלטים נגד ההתארגנות בלבד

112. ביום 16.3.2016 הסירו מנכ"ל המשיבה וגב' זקצר הסירו שלטים בעד ההתארגנות שנתלו במקום העבודה בנוכחות העובדים, אולם שלטים שתלתה גב' בן צור נגד ההתארגנות באותו מקום לא הוסרו^[160].

לעניין טענת המשיבה ולפיה הדבר נעשה על מנת למנוע פגיעה בסביבת העבודה ולשמור על סביבת עבודה נאותה, נציין כי דינה להידחות. שכן במועד הסרת השלטים שאל המנכ"ל את חברות הוועד אם הן מגיעות לעבודה בשעה מוקדמת בשביל לתלות את השלטים? ולא ביקש להסירם בשל פגיעה בסביבת העבודה או בשל הרצון לשמור עליה. טענות אלה הועלו רק בשלב מאוחר יותר על ידי המשיבה ואין בהם כדי להסביר מדוע לא הוסרו גם השלטים שנתלו נגד ההתארגנות.

לא זו בלבד. גם טענת המשיבה ולפיה גב' זקצר הסירה את השלטים רק באותו היום ולא במועדים אחרים, אין בה כדי להועיל לה^[161]. שכן מבלי להביע עמדתנו בשאלה אם אכן השלטים הוסרו רק באותו מועד, נציין שאף אם נקבל גרסה זו, לא ברור מדוע גב' זקצר לא הסירה את כל השלטים שנתלו, לרבות השלטים נגד ההתארגנות, אם אכן לא הייתה לה כוונה לפגוע בהתארגנות.

בנסיבות אלה, מצאנו כי הסרת שלטים בעד ההתארגנות בלבד תוך הותרת השלטים נגד ההתארגנות תלויים מהווה פגיעה בהתארגנות ונועדה למטרה אחת – סיכולה של ההתארגנות.

3. הפלייה של חברי הוועד

113. המשיבה הפלתה בין חברי הוועד לבין גב' בן צור, ונפרט.

113.1 ממועד ההכרזה על היציגות קיבלו חברי הוועד מכתבי התראה בנוגע להתנהגות לא ראויה במקום העבודה וטענות על אופן ביצוע עבודתם שתויקו בתיקם האישי, בעוד שלפני מועד זה לא קיבלו חברי הוועד מכתבי התראה ולא הייתה כל תלונה על התנהלותם או עבודתם.

לעומתם, גב' בן צור שאין חולק כי ההנהלה הייתה מודעת לתלונות בנוגע להתנהלותה בשעות העבודה ועל ניסיונותיה לשכנע עובדים לחתום על טפסי ביטול בזמן העבודה, לא קיבלה כל מכתב התראה מהמשיבה.

113.2 בנוסף, גב' בן צור קיבלה אישור מהמנכ"ל עצמו להיעדר בשעות העבודה על מנת למסור את טפסי הביטול להסתדרות בעוד שכאשר חברי הוועד יצאו במהלך יום העבודה לפגישה עם מר אידה, לאחר שהחתימו כרטיס נוכחות, ניתנו להם בתגובה מכתבי התראה.

התנהלות זו של המשיבה היא בגדר התנהלות מפלה בין חברי הוועד לבין גב' בן צור הפועלת נגד ההתארגנות. התנהלות זו אסורה על פי דין, יש בה כדי לפגוע בהתארגנות והיא אף מצביעה על תמיכתה הגלויה של המשיבה בסיכול ההתארגנות.

4. מניעה מהעובדים המאורגנים להיכנס לעבוד

114. המשיבה מנעה מהעובדים החברים בהסתדרות להיכנס למקום העבודה ביום 29.3.2016, בתגובה לכך שבתאריכים 27.3.2016 ו-28.3.2016 הפסיקו העובדים את עבודתם ונקטו בצעדים ארגוניים. המשיבה הציבה מאבטחים בכניסה למקום העבודה שהחזיקו בידיהם רשימה של העובדים המאורגנים ומנעו את כניסתם. מניעת כניסתם של העובדים באופן סלקטיבי וניהול רשימות של עובדים שהצטרפו להסתדרות נועדה לפגוע בהתארגנות ובעובדים החברים בהסתדרות.

יצוין שהעובדים הפריעו לעבודה השוטפת רק ביום 27.3.2016 ושמיום 28.3.2016 החלו לשבות מהשעה 14:00. אין מדובר ב'עבודה חלקית' אלא בשביתה מוגנת. לכן לא ניתן למנוע מעובד ששבת יום אחד ובחר לעבור למחרת, להיכנס למקום העבודה. המשיבה מנעה מהעובדים ששבתו להיכנס למקום העבודה, ללא סיבה ומבלי שיהיו ברשותה ראיות לכך שבכוונתם לעבוד באופן חלקי או להפריע לעבודה השוטפת. אי לכך, אין המדובר בפעולת מנע מותרת שעניינה אי קבלת עבודה חלקית, אלא בפעולה מכוונת כלפי העובדים ששבתו שמטרתה למנוע מהם לעבוד באותו מועד. פעולה זו נועדה לרפות את ידי העובדים המאורגנים מתוך מטרה לסכל את ההתארגנות.

5. הטבה לעובדים שאינם חברי הסתדרות

115. המשיבה ארגנה ארוחת בוקר חגיגית ביום שבו שבתו העובדים החברים בהסתדרות (31.3.2016). אין חולק כי לא מדובר בארוחת בוקר שתוכננה מראש לצורך אירוע מסוים וכי המשיבה ידעה שבאותו בוקר לא יתייצבו לעבודה העובדים החברים בהסתדרות. כלומר, המשיבה נתנה הטבה לעובדים שלא נטלו חלק בהתארגנות. התנהלות זו מהווה התערבות בוטה בהתארגנות ונועדה לצורך אחד בלבד – להביא לסיכול ההתארגנות.

116. מן האמור עולה כי המשיבה ביצעה בפומבי פעולות המצביעות על חוסר שביעות רצונה מההתארגנות העובדים בעוד שלא נקטה כל פעולה נגד המתנגדים להתארגנות. המשיבה אף נתנה הטבה לעובדים שאינם חברים בהסתדרות כאשר ארגנה להם ארוחת בוקר חגיגית על חשבונה. מתן לגיטימציה לפעולות נגד ההתארגנות והטבות לעובדים הלא מאורגנים, מהווה פגיעה חמורה בזכות ההתארגנות ונועדה לסכלה.

ד. שימוש בגב' בן צור לצורך ביצוע פעולות נגד ההתארגנות

117. כפי שפורט בהרחבה לעיל שוכנענו כי גב' בן צור ביטלה את חברותה בהסתדרות כתוצאה משיחה עם גב' זקצר. עוד שוכנענו כי הודעות הדואר האלקטרוני ששלחה גב' בן צור לעובדים כוללים מידע בנוגע להתנהלות המשיבה שיכול להגיע לידיעתה רק מהמשיבה עצמה (כגון: בחינת הטפסים ואי הכרה ביציגות וכן הבנת המשיבה שלא ניתן לממש את כוונתה להחליף את העובדים השובתים בעובדים חיצוניים).

118. נוסף על כך, שוכנענו שגב' בן צור לא כתבה את כל הודעות הדואר האלקטרוני ששלחה לעובדים בעצמה הן מכיוון שלא ידעה להסביר את החישוב שנערך בהודעה ששלחה ביום 7.3.2016 לאחר שהופנתה להסכם הקיבוצי של חברת מגדל והן מכיוון ששמה הפרטי של גב' בן צור נכתב באופן שגוי בהודעה מיום 24.3.2016 ("רווית" במקום "רוית").

119. בנסיבות אלה, הוכח שהמשיבה עשתה שימוש בגב' בן צור לצורך משלוח הודעות נגד ההתארגנות ולצורך החתמת עובדים על טפסי ביטול, ולמצער, נתנה לגיטימציה לפעולות שביצעה גב' בן צור נגד ההתארגנות.

ה. התבטאויות המנכ"ל נגד העובדים המאורגנים, יחסו לחברי הוועד והתעלמותו מפניותיהם

120. המנכ"ל התבטא נגד העובדים החברים בהסתדרות בארוחת הבוקר שארגנה המשיבה ביום שבו שבתו. המנכ"ל הודה לעובדים ש'עוזרים' בתקופה זו והוסיף ש"מי שקשה לו, כנראה ניפרד"; המנכ"ל השתמש כלפי העובדים החברים בהסתדרות בביטוי "אלה שנגדנו"; המנכ"ל הוסיף ש"לא אסלח ולא אמחל למי שיהרוס את הפעילות הזו של החברה, החשבון בוא יבוא"; המנכ"ל אף איים ש"הכל רשום הכל קיים. כל מי שצריך שנבוא איתו חשבון, נבוא איתו חשבון". התבטאויות אלה של מנכ"ל הנתבעת נגד העובדים החברים בהסתדרות הן התבטאויות קשות ומאיימות שמטרתן לרפות את ידיהם על מנת שיבטלו את חברותם בהסתדרות.

אין ספק כי אמירות המנכ"ל בארוחת הבוקר משמעותן הפעלת לחץ מצד המשיבה לצורך השפעה על העובדים לבטל חברותם בהסתדרות והינן בגדר "הפרעה להתארגנות".

בהקשר זה נציין כי אנו דוחים מכל וכל את טענת המשיבה שלפיה אין להתייחס לאמירות המנכ"ל בחומרה מכיוון שהן נאמרו לאחר שבאותו בוקר נערכה הפגנה מול ביתו הפרטי^[162]. ההפגנה מול ביתו של המנכ"ל לא נזכרה בדבריו והוא לא קשר את דבריו לתחושותיו כתוצאה מאותה הפגנה. מדברי המנכ"ל עולה במפורש שיש למשיבה רשימות של עובדים הפועלים בעד ההתארגנות אותם הגדיר המנכ"ל "אלה שנגדנו" וכי בעתיד המשיבה תבוא 'בחשבון', כלשונו, עם כל אותם עובדים. העובדה שדברים אלה נאמרו לאחר ההפגנה אינה מצדיקה אמירות חמורות מסוג זה ואין להן כל הצדקה במיוחד בשלב שבו טרם הוכרה התארגנות על ידי המשיבה.

נוסיף כי בניגוד לטענת המשיבה, דווקא העובדה שהמנכ"ל התיר לחברי הוועד להיכנס לארוחת הבוקר מצביעה על חומרת מעשיו. המנכ"ל, שכבר ידע באותה עת שחברי הוועד מקליטים את דבריו (הארוחה התקיימה לאחר הגשת בקשת הצד הראשונה לה צורפו הקלטות שונות של חברי ההנהלה לרבות המנכ"ל) היה מעוניין שחברי הוועד ישמעו את דבריו כדי לגרום להם לחשוש מהמשך פעולותיהם למימוש זכות ההתארגנות. כפי שיפורט להלן גם בעדותו לפנינו לא בחל המנכ"ל באמירות כלפי חברי הוועד והתרשמנו שהוא מזלזל בהם ורואה בהם עובדים הפוגעים במשיבה.

121. בנוסף, הוכח כי המנכ"ל התעלם מטענות ההסתדרות בנוגע לפגיעה בהתארגנות ולפניותיה של גב' זקצר לעובדים על מנת שיבטלו את חברותם ולא ביצע כל בירור בנושא. עם זאת, למרות התעלמותו מטענות ההסתדרות הוא העיד שאין הן נכונות ואף זלזל בהן. וכך העיד המנכ"ל^[163]:

"ש. במכתבים שההסתדרות שלחה לחברה היא הלינה על כך שגב' זקצר מפעילה לחצים על עובדים לבטל חברות. אתה הזמנת את גב' זקצר לבירור בענין?

ת. אז היא הלינה. לשאלתך, מאחר שכל מה שקורה בחברה מדווח אלי, מאחר ולא היתה שום הנחיה להפעיל לחצים, אז השבתי 'אז היא הלינה'. אני לא זימנתי את גב' זקצר לבירור בענין.

ש. אתה זימנת מנהלים אחרים שהלינו עליהם שהתערבו, לבירור הענין?

ת. ביום ראשון, אחרי יום חמישי הגדול (18.2.16) בשעה 14:00 (ב)ישיבת הנהלה מיוחדת הנחתי לא להפריע להתארגנות, לתת לעובדים להמשיך מה שהתחילו, אנו אדישים. בדרך כלל לפחות עד היום, כל מה שאני מנחה בחברה, קורה.

ש. בגלל שאתה הנחת, למרות שהגיעו תלונות לא ערכת בירור למנהלים עליהן התלוננו?

ת. לא היה בסיס לתלונות.

ש. איך אתה יודע אם לא ערכת בירור?

ת. כמו עוד הרבה דברים שהגיעו ללא ביסוס" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

מעדות המנכ"ל עולה כי הסתפק במתן הנחיות ולא בדק אם הן מיושמות בפועל. לא כך מצופה ממנכ"ל אם אכן מדובר במקום עבודה ש"אדיש", כלשונו, להתארגנות העובדים. שכן מקום העבודה מחויב לשמור במקרה של התארגנות על זכויות העובדים המאורגנים ולמנוע פגיעה בהם. לפיכך, התעלמות המנכ"ל מטענות ההסתדרות בנוגע להתערבות בוטה של מנהלי המשיבה בהתארגנות ואי עריכת בירור בנוגע אליהן מחזקת את טענות ההסתדרות ולפיה המשיבה עודדה את הפעולות הבלתי חוקיות נגד ההתארגנות.

122. לא זו אף זו. על יחסו של המנכ"ל לחברי הוועד ועל הזלזול בהם ניתן ללמוד מעדותו לפנינו במהלך חקירתו החוזרת בנוגע לשיחה שעסקה ב"אנשי צל". וכך העיד המנכ"ל^[164]:

"השיחה הייתה ישיבה עם המנהלים בחברה. בטעות יסודה, חשבתי שהם מנהלים בחברה. אני יושב ומסביר ולא יודע שאני מוקלט שאני מבקש להיערך לשביתה. דיברתי לכובע שלהם כמנהלים וביקשתי את עזרתם בהכשרה של אנשי צל.... הסברתי בישיבה שאנו אמורים להיות מפוקחים על ידי משרד המפקח על הביטוח. כמובן שבשביתה לא התבדתי, חלקם של המנהלים לא רק שלא סייעו, אלא הכשילו אותנו. כדי שיהיה לזה סוף טוב, יום חמישי האחרון, 19.5.16 קיבלנו קנס של 800,000 ₪ על עבודה 'המצטיינת' של העובדים במח' תביעות שה'כוכבים' שלה יושבים כאן" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

בדבריו אלה ביטא המנכ"ל באופן מפורש את "שאט הנפש" שהוא חש כלפי חברי הוועד בגין פעולות ההתארגנות ואת תפיסת עולמו ולפיה חברי הוועד הכשילו את המשיבה. עדות המנכ"ל מבטאת באופן חד משמעי את יחסה של המשיבה להתארגנות, את רצונה בסיכול ההתארגנות בכל דרך שהיא ואת כוונתה לבוא בחשבון עם העובדים המתארגנים, כפי שאמר באופן מפורש בארוחת הבוקר שהתקיימה ביום 31.3.2016.

123. לעניין השיחה של חברי הוועד עם המנכ"ל מיום 13.3.2016 נציין כי לא מצאנו שיש בה כדי לפגוע בהתארגנות. חברי הוועד נכנסו לשוחח עם המנכ"ל על ההתארגנות. זה היה נושא השיחה ולכן ברור שהמנכ"ל יביע עמדתו בפני חברי הוועד בעניין ויסביר להם את ההשלכות של ההתארגנות לפי ראות עיניו. כמו כן, לא מצאנו שהמנכ"ל איים בשיחה על חברי הוועד או שהביע את הדעות שהשמיע בארוחת הבוקר. לכן לטעמנו אין בשיחה זו כדי לפגוע בהתארגנות.

124. בנסיבות אלה מצאנו כי התבטאויות המנכ"ל נגד ההתארגנות, איומו המפורש שהמשיבה תפגע בעובדים המאורגנים והתעלמותו מבדיקת טענות העובדים המאורגנים על פניות מצידה של גב' זקצר לעובדים לצורך ביטול חברותם מהוות הפרעה להתארגנות ומטרתן אחת – לסכלה.

ו. הכוונה להשתמש באנשי צל כדי להחליף את העובדים השובתים

125. הוכח כי המשיבה התכוונה להכשיר עובדים חיצוניים כדי להחליף את העובדים שישבתו. המנכ"ל אמר באופן מפורש בשיחה מיום 17.3.2016 עם ראשי הצוותים כי מדובר בעובדים חיצוניים שיחליפו את העובדים שישבתו ואף כינה אותם "אנשי צל". נוכח דבריו המפורשים של המנכ"ל אנו דוחים את טענת המשיבה ולפיה דובר בהכשרה של עובדים מתוך עובדי המשיבה^[165].

126. כוונת המשיבה להכשיר עובדים חיצוניים כדי שיחליפו את העובדים שהצטרפו להסתדרות ושעתידים לשבות נועדה לרפות את ידיהם של העובדים החברים בהסתדרות ולפגוע בזכותם הלגיטימית לשבות ולהפעיל על המשיבה לחץ לגיטימי על מנת שתכיר בהתארגנות. לפיכך מדובר בפגיעה נוספת בהתארגנות.

127. בהקשר זה נציין כי העובדה שבסופו של יום העובדים השובתים לא הוחלפו בעובדים חיצוניים אלא בעובדים מתוך עובדי החברה, אין בה כדי לאיין את הפגיעה בהתארגנות שכבר נעשתה. עם זאת, ברור כי מדובר בפגיעה פחותה מאשר במקרה שבו היה נעשה שימוש בעובדים מחוץ למשיבה כדי להחליף את העובדים השובתים.

ז. הקשחת נהלים ושינויים בתנאי העבודה

128. ביום 16.3.2016 שינתה המשיבה את הנהלים בנוגע לשעות ההגעה של מנהלי הצוותים, אשר שלושה מהם חברי וועד, וביקשה כי יגיעו לעבודה עד לשעה 8:00 בבוקר. בנוסף התבקשו ראשי הצוותים לדווח את שעת הגעתם בכל יום למנכ"ל ולמנהלת לשכתו ולעדכן את המנכ"ל באופן אישי על כל איחור, זאת למרות שהמנהל הישיר שלהם הוא מר איתן מור. שינוי הנהלים נעשה ללא סיבה אמיתית ואף המנכ"ל לא הסביר את העיתוי להקשחת הנהלים למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן בעדותו^[166].

אנו דוחים את טענת המשיבה ולפיה מדובר ב"פעולה פשוטה של ניהול עובדים"^[167], שכן ישנה חשיבות לעיתוי מתן ההוראה. המשיבה לא נתנה הסבר לעיתוי הקשחת הנהלים ולצורך בדיווח למנכ"ל דווקא ומסקנתנו החד משמעית היא שההוראה נועדה למטרה אחת בלבד והיא פגיעה בהתארגנות.

אי לכך, הקשחת הנהלים כלפי ראשי הצוותים, שרובם חברי הוועד, וחיובם לדווח למנכ"ל על כל איחור בעיתוי זה וללא סיבה אמיתית, מצביעים על כך שפעולות אלה נועדו לפגוע בהתארגנות ולרפות את ידיהם של חברי הוועד.

129. ביום 7.4.2016 שינתה המשיבה את הנהלים בנוגע להבאת ילדים למקום העבודה בחופשות ואסרה על הבאתם. אין חולק שלפני מתן ההנחיה ניתן היה להביא ילדים לעבודה בחופשות. נציין כי גב' זקצר ניסתה לנמק את הסיבה להוצאת ההנחיה באווירה העכורה הקיימת במקום העבודה ובפיגור שנוצר בעבודה^[168]. אלא שמעיון בהנחיה עולה שהיא מתייחסת לכל החגים ולא רק לחג הפסח שחל בחודש אפריל 2016. לכן איננו מקבלים הסבר זה שאף לא נכתב בהנחיה עצמה. בהנחיה צוין כי אין למשיבה אחריות ביטוחית כלפי העובדים – דבר שהתברר כלא נכון^[169].

לטעמנו אף נוהל זה המשנה מתנאי העבודה של העובדים שקדמו להתארגנות, נועד להקשות על העובדים ולהניא אותם מהמשך ההתארגנות במסגרת ההסתדרות.

130. לעניין שינוי זהות המנהלת הישירה של גב' אלשטיין נציין כי אכן תמוה בעינינו מדוע היה צורך להציב דווקא את גב' גואטה כממונה הישירה שלה, כאשר אין חולק שיש ביניהן מחלוקות קשות שכתוצאה מהן הועבר מדור הסריקות תחת מחלקת תביעות (ולא תחת מחלקת המיכון) ולא להמתין עד למציאת מחליף לגב' זיאת – מנהלת מחלקת תביעות. אולם משאין חולק שגב' זיאת סיימה את עבודתה במשיבה וגב' גואטה ניהלה במשך למעלה משלוש שנים את המחלקה^[170], אנו סבורים שהחלטת המשיבה להציבה בתפקיד זה פעם נוספת היא בגדר החלטה ניהולית שנמצאת בתחום הפררוגטיבה הניהולית שלה.

131. בנסיבות אלה, הוכח כי השינויים בנהלי העבודה שביצעה המשיבה הן בנוגע לשעת ההגעה של מנהלי הצוותים והדיווח למנכ"ל והן בנוגע לאי הבאת ילדים למקום העבודה בחופשות ובחגים נועדו לפגוע בהתארגנות ולרפות את ידי העובדים החברים בהסתדרות.

התייחסות לטענות נוספות של ההסתדרות

132. התקנת המצלמות במקום העבודה: נציין כי מהעדויות עולה שבמקום העבודה במשיבה החלו וויכוחים בין עובדים המצדדים בהתארגנות ובין אלה המתנגדים לה, שחצו את הרף של ניסיונות שכנוע תמימים. כמו כן, חלק מהוויכוחים גלשו לצעקות ולאיומים ואף הייתה חבלה מכוונת בגלגל רכבה של גב' בן צור ובעמדת העבודה של גב' אלשטיין^[171]. בנסיבות אלה אנו סבורים כי התקנת המצלמות בצורה גלויה במרחב הפתוח, שבו לא יכולה להיות לעובדים ציפייה סבירה לפרטיות, ללא מיקוד המצלמות על עובדים ספציפיים כדי לתעד ללא קול את המתרחש במקום העבודה, היא מעשה לגיטימי שנועד להבטיח את שלומם של כלל עובדי המשיבה נוכח הוויכוחים שבין העובדים.

נציין כי לא נעלם מעינינו שהתקנת מצלמות במקום העבודה עשויה להטיל אימה ופחד על העובדים החברים בהסתדרות במיוחד כאשר מדובר בהתארגנות ראשונית במקום העבודה. אולם יש לזכור כי שתי הקומות הראשונות של המשיבה כבר היו מרושתות במצלמות עוד קודם להתארגנות וכי בהתאם לפסיקה המעסיק רשאי להתקין מצלמות במרחב הפתוח של מקום העבודה תוך יידוע העובדים בדבר התקנת המצלמות^[172]. לפיכך, בנסיבות המקרה שלפנינו איננו מוצאים פגם בהתקנת המצלמות במקום העבודה.

אנו מקווים כי לאחר מתן פסק הדין יירגעו הרוחות במשיבה ויתברר כי אין עוד צורך במצלמות והן תושבנה למקומן בקומה הראשונה.

133. המועד שבו מסרה גב' בן צור את טפסי הביטול: העובדה שגב' בן צור הביאה למשרדי האגף את טפסי ההצטרפות יום לאחר הפגישה שנערכה בהסתדרות עם נציגי המשיבה, אינה מצביעה על כך שהמידע על כך נמסר לה מהנהלת המשיבה דווקא. שכן הוכח שגב' כרמון עדכנה את כל העובדים על תוכן הפגישה בהסתדרות. בנסיבות אלה לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שגב' בן צור נסעה להסתדרות לאחר שהבינה את תוכן הפגישה מגב' כרמון.

התייחסות לטענות נוספות של המשיבה

134. לעניין טענות המשיבה בנוגע להתנהלות חברי הוועד לאחר ההכרזה על היציגות נציין כי התייחסנו להתנהלות חברי הוועד כאשר הדבר נדרש לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בלבד. אין בכוונתנו להידרש לדיון בהתנהלותו של כל אחד מחברי הוועד משני טעמים: האחד, התנהלות חברי הוועד אינה חלק מהשאלות הדרושות הכרעה במסגרת פסק הדין וסוגיה זו לא עמדה במרכז הדיונים ולכן לא הובאו לפנינו מלוא הראיות והעדויות בנוגע להתנהלותו של כל אחד מחברי הוועד. השני, אף אם מקבלים את טענות המשיבה ומשוכנעים שהתנהלות חברי הוועד או חלקם הייתה בעייתית, ואין אנו קובעים מסמרות בעניין, נציין כי הסיבה להתנהלות נבעה מכך שהמשיבה יצרה "פרק זמן מלאכותי" ללא הצדקה, שבמהלכו פעלה לסיכול ההתארגנות באמצעות שימוש בגב' בן צור, שקיבלה יד חופשית לפעול כרצונה. פעולות המשיבה הובילו לשיח מתלהם בין העובדים ולנקיטת פעולות מצד חברי הוועד שנועדו להקשות על המשיבה ולשבש את העבודה. אין לנו ספק כי אם המשיבה הייתה מכירה בהתארגנות סמוך למועד הכרזתה, כפי שהייתה צריכה לעשות, לא היה צורך בנקיטת פעולות שונות על ידי חברי הוועד והמצב במקום העבודה לא היה מתדרדר לשיח מתלהם ולפגיעה ברכוש העובדים.

135. לעניין הימנעות ההסתדרות מהעדתם של מר עידן בקר, גב' אלשטיין ועובדים נוספים אציין כי לא מצאנו שיש לזקוף עניין זה לחובתה של המשיבה. עדותם של גב' אלשטיין ומר בקר אינה נדרשת ואינה מחויבת לצורך הוכחת ההפרות הנטענות. כמו כן, עדותם של עובדים נוספים לצורך הוכחת הליך ההתארגנות אינה נדרשת אף היא נוכח עדויותיהם של יתר עובדי ההסתדרות בעניין. לפיכך לא מצאנו כי יש לזקוף לחובת ההסתדרות את אי העדתם של יתר חברי הוועד ועובדים נוספים במשיבה.

136. לעניין אי הצגת מלוא ההקלטות אציין שבנוגע להקלטות המצויות בידי ההסתדרות, ניתנו החלטות מנומקות ומפורטות במהלך ההליך בנוגע להצגתן או אי הצגתם בפני המשיבה. כמו כן, בנוגע להקלטות אחרות שלטענת המשיבה מצויות בידי ההסתדרות נציין כי מדובר בטענות בעלמא שלא הוכחו. טענות גב' זקצר שהוקלטה במספר שיחות עם חברי הוועד, לא הוכחה ולכן לא מצאנו כי ההסתדרות הסתירה ראיות מהמשיבה.

לסיכום

137. מן המקובץ עולה כי המשיבה נקטה בפעולות שונות כדי לפגוע בהתארגנות הן במחדלה להכיר ביציגות סמוך למועד קבלת ההודעה על הצטרפות של למעלה משליש עובדיה, הן בהפעלת לחצים על עובדים לבטל את חברותם במשיבה באמצעות גב' זקצר ובאמצעות גב' בן צור, הן במתן לגיטימציה לפעולות נגד ההתארגנות, הן בהקשחת נהלים ושינויים בתנאי העבודה, הן בהכנת רשימות עובדים החברים בהסתדרות ומניעת כניסתם לעבודה, הן בארגון ארוחת בוקר חגיגית לעובדים שהגיעו לעבודה ביום שביתה והן בהתבטאויות המנכ"ל נגד העובדים הפעילים בהתארגנות באותה ארוחת בוקר, יחסו המזלזל בחברי הוועד והתעלמותו מבדיקת טענותיהם בנוגע לפגיעה בהתארגנות מצד גב' זקצר.

138. בנסיבות אלה נפנה לדון בסעדים להם זכאית ההסתדרות לרבות הפיצוי הכספי שיש לפסוק לזכותה בשל הפגיעה בזכות ההתארגנות.

1. מהם הסעדים להם זכאית ההסתדרות בגין הפגיעה בחופש ההתארגנות?

139. ההסתדרות ביקשה כי יינתנו סעדים הצהרתיים וכן כי יפסק לזכותה פיצוי בסכום של 200,000 ₪ בגין כל פגיעה בזכות ההתארגנות ובסה"כ סכום של 1,600,000 ₪.

מנגד טענה המשיבה כי לא פגעה בהתארגנות ולכן יש לדחות את טענות ההסתדרות. המשיבה הוסיפה שההסתדרות טענה בסיכומים להפרות חדשות שבגינן התבקש בית הדין לפסוק לה פיצוי כספי, אשר לא נטענו בבקשת הצד.

לטעמנו, על אף שההסתדרות פירטה במסגרת הסיכומים הפרות נוספות שיש לפסוק בגינן פיצוי, הרי שמשהוצגו בפני בית הדין כל הראיות בנוגע להפרות אלה על ידי שני הצדדים ומשהמשיבה הציגה את מלוא גרסתה וראיותיה בנוגע לכל ההפרות הנטענות, לרבות אלה שנטענו בסיכומים, ניתן לפסוק פיצוי גם בגין אותן הפרות, וזאת כל עוד סכום הפיצוי הכולל לא יעלה על הסכום הנתבע.

הסעדים ההצהרתיים

140. נוכח קביעותינו שפורטו לעיל אנו קובעים כך:

140.1 המשיבה הפרה את הוראות חוק הסכמים קיבוציים בפעולות שונות שביצעה שנועדו לפגוע בזכות ההתארגנות של העובדים.

140.2 המשיבה תחדל מכל אמירה שהיא ומכל פנייה לעובדים בכל הנוגע להתארגנות והשלכותיה ולמימוש זכות ההתארגנות, בכל דרך שהיא.

140.3 המשיבה תחדל מלהתערב במהלכי ההתארגנות, במעשה או בהתבטאות השוללים את ההתארגנות, לרבות הפעלת לחץ על עובדים לבטל את חברותם.

140.4 המשיבה תחדל מלהתחקות אחרי עובדים באמצעות ריכוז רשימות שלהם וניהול מעקב אחר טפסי ביטול חברות.

140.5 המשיבה תימנע מכל התנכלות או הפליה של עובדים על רקע התאגדותם בארגון עובדים ופעילותם בו לרבות כלפי חברי וועד העובדים.

140.6 ההסתדרות היא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה החל מיום 18.2.2016.

נציין כי לא מצאנו ליתן צו המורה להסתדרות לחדול מלצלם העובדים במהלך עבודתם, שכן לא מצאנו שהמשיבה פגעה בהתארגנות בדרכים אלו.

הסעדים הכספיים

141. סעיף 33יא(ב)(1) לחוק קובע כך:

"מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעסיק הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמא), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמא בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה;".

142. בית הדין הארצי בעניין אלקטרה מוצרי צריכה דן באופן קביעת שיעור הפיצויים לדוגמה מכוח הוראות סעיף 33יא לחוק וקבע רשימה פתוחה של שיקולים ונסיבות שעל בית הדין לבחון לצורך קביעת שיעור הפיצוי. ובלשונו של בית הדין הארצי:

"א. בראש ובראשונה, אל מול עיני בית הדין צריכים לעמוד השיקולים החוקתיים שעומדים בבסיסה של תכלית החוק וחשיבותה של הזכות החוקתית להתארגנות והשמירה עליה, ובמיוחד כאשר מדובר בנסיבות של התארגנות ראשונית במקום העבודה... במסגרת זו יביא בחשבון בית הדין את השיקול הציבורי ההרתעתי ואת הצורך בהטמעת המודעות לזכויות עובדים בהתארגנות ראשונית והחובות המוטלות על מעסיק בנסיבות כאלה.

ב. בלב העניין של פסיקת הפיצוי, יש לתת את הדעת למהותה של ההפרה (המעשה אותו הוכח כי המעסיק ביצע) ולהעריך את עוצמתה וחומרתה...

ג. יש לבחון את מספר ההפרות אותן ביצע המעסיק ואם מדובר בהפרה כשיטה נוהגת אצל אותו מעסיק, כאשר בית הדין מוסמך לפסוק פיצוי בנפרד בגין כל הפרה והפרה.

ד. על בית הדין להתייחס לשלב בו מצויה ההתארגנות. כאשר ההתארגנות מצויה בשלב הראשוני, טרם הוכר ארגון עובדים יציג, לפגיעה בזכות ההתארגנות עלולות להיות השלכות חמורות יותר...

ה. יש להתייחס לנסיבות הקשורות לגורמים המעורבים בהפרת הזכות להתארגנות, וביניהן זהות הגורם שביצע את ההפרה וזהות העובד שהיה המושא להפרה...

ו. ניתן לתת משקל גם לגודל החברה ולמהותו של המעסיק: ככל שמדובר בחברה גדולה יותר... כך הצורך בהרתעה גדול יותר, והפרת זכות ההתארגנות מצד מעסיק מהסוג הזה תיבחן בחומרה יתרה...

ז. השלכות ההפרה עשויות להיות שיקול בהגדלת סכום הפיצוי....

ח. באשר למהות המעסיק – חברה פרטית או גוף ציבורי...."

143. במקרה שלפנינו הוכח שהמשיבה התנהלה בחוסר תום לב קיצוני החל ממועד קבלת ההודעה על היציגות ועד למועד זה. המשיבה סירבה להכיר ביציגות על אף שאין חולק שכ-47% מעובדיה הצטרפו להסתדרות, דהיינו הרבה יותר מהשליש הנדרש, ופעלה לסיכול ההתארגנות הן באמצעות גב' זקצר והן באמצעות גב' בן צור. המשיבה ביצעה במהלך החודשים האחרונים דה-לגיטימציה להתארגנות ונתנה דרור לפעולות נגד ההתארגנות. המשיבה הפלתה בין חברי הוועד לבין גב' בן צור והחלה לשלוח אליהם מכתבי התראה, ולחלקם אף מכתבים בנוגע לפיגור בעבודתם וזאת בעוד שגב' בן צור שפעלה נגד ההתארגנות, לא קיבלה ולו מכתב התראה אחד על אף שחברי הוועד התלוננו על התנהלותה. המשיבה אף ניצלה את השביתה של העובדים החברים בהסתדרות וארגנה ארוחת בוקר חגיגית לעובדים שהגיעו לעבודה, שם בחר המנכ"ל להתבטא באופן חריף נגד העובדים החברים בהסתדרות ונגד הפעילים בהתארגנות. בנוסף, חברי הוועד זכו ליחס מזלזל מצד המנכ"ל והוא אף התעלם מטענותיהם המוצדקות בנוגע לפניותיה של גב' זקצר לעובדים. לעניין זה נוסיף שפעולות המשיבה צלחו ועובדים רבים חתמו על טפסי ביטול בין מיוזמתם ובין כתוצאה מפניותיהן של גב' זקצר ושל גב' בן צור.

144. נציין שלמרות שמדובר באירועים שניתן לבודדם אנו סבורים שיש לפסוק פיצוי כולל אך משמעותי בגין התנהלות המשיבה. בעת קביעת שיעור הפיצוי הראוי הבאנו בחשבון את סירובה של המשיבה להכיר בהתארגנות ללא סיבה אמיתית, את חומרת הפגיעה בהתארגנות בעקבות מחדלי המשיבה ומעשיה שפורטו בהרחבה לעיל, את התבטאויות המנכ"ל בפומבי וללא חשש ואיומיו כלפי העובדים המתארגנים, את העובדה שהתנהלות המשיבה הייתה מכוונת ושיטתית ונועדה לגרום לעובדים לבטל את חברותם ולמנוע מעובדים אחרים להצטרף להסתדרות והן את השיקול ההרתעתי אשר נועד למנוע הישנות מקרים דוגמת המקרה שלפנינו. עוד נציין כי אנו נמצאים מספר שנים לאחר פסק הדין בעניין פלאפון שבו פורטו הכללים המנחים בנוגע להתנהלות הצדדים בזמן התארגנות ראשונית ולאחר שכבר ניתנו מספר פסקי דין שבהם חויבו מעסיקים בפיצוי כספי בגין פגיעות בהתארגנות^[173] ואשר זכו לפרסום ברבים. לכן גם מסיבה זו אין להקל ראש בפעולות הפסולות שביצעה המשיבה באופן גלוי ומכוון על מנת לסכל את ההתארגנות. נוסיף שלטעמנו המעשים שהוכחו מהווים "עליית מדרגה" בפעולות נגד ההתארגנות ולכן יש לפסוק פיצוי בהתאם.

145. בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל הגענו למסקנה כי הפיצוי הכספי הכולל וההולם בגין המעשים הקיצוניים והפסולים שביצעה המשיבה לצורך סיכול ההתארגנות, בשים לב לגובה הפיצוי המרבי בגין כל הפרה והפרה ובשים לב לשיקולים שפורטו לעיל, הוא בסכום של 500,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

סוף דבר

146. בקשת הצד מתקבלת.

147. ההסתדרות היא הארגון היציג בקרב עובדי המשיבה ומשכך על המשיבה לפעול בהתאם להוראות סעיף 33ח1 לחוק הסכמים קיבוציים ולנהל עם ההסתדרות משא ומתן קיבוצי בעניינים המפורטים בסעיף 1 לחוק לצורך גיבוש הסכם קיבוצי.

148. המשיבה תחדל מכל אמירה שהיא ומכל פנייה לעובדים בכל הנוגע להתארגנות; המשיבה תחדל מלהתערב במהלכי ההתארגנות, במעשה או בהתבטאות השוללים את ההתארגנות, לרבות הפעלת לחץ על עובדים לבטל את חברותם; המשיבה תחדל להתחקות אחרי עובדים באמצעות ריכוז רשימות וניהול מעקב אחר טפסי ביטול חברות; המשיבה תימנע מכל התנכלות או הפליה של עובדים על רקע התאגדותם בארגון עובדים ופעילותם בו לרבות כלפי חברי וועד העובדים.

149. המשיבה תשלם להסתדרות, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי בסכום של 500,000 ₪ בגין פגיעה בזכות ההתארגנות. לא ישולם הסכום במועד האמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

150. משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו תמוז, התשע"ו, (1 באוגוסט, 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. הוגשו למשיבה שישים ושבעה טפסי הצטרפות אולם התברר כי אחת העובדות הודיעה על עזיבתה לפני ההכרזה על היציגות. ↑

2. סעיפים 28 – 30 לתגובת הצד. ↑

3. סעיף 6 לבקשת הצד; סעיף 4 לתצהיר מר הרמן; עדות מר אידה – עמ' 6 לפרוטוקול ש' 5 – 7. ↑

4. סעיף 5 לתצהיר גב' כרמון; נספח 2 לבקשת הצד. ↑

5. עדות מר אידה – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 7 – 17; עמ' 10 ש' 9 – 19, עמ' 11 ש' 13 – 17, עמ' 15 ש' 23 – 27 עד עמ' 16 ש' 6, עמ' 16 ש' 28 עד עמ' 17 ש' 2; עדות גב' כרמון – עמ' 18 ש' 3 – 25; עדות מר הרמן – עמ' 31 ש' 1 – 32; עדות גב' אמיר – עמ' 35 ש' 30 עד עמ' 36 ש' 5. ↑

6. סעיף 10 לבקשת הצד; סעיף 7 לתצהירים של גב' כרמון ומר הרמן; עדות מר הרמן – עמ' 31 לפרוטוקול ש' 1 – 16; סעיף 6 לתצהיר גב' אמיר. ↑

7. סעיף 11 – 13 לבקשת הצד; סעיפים 8 – 10 לתצהיר גב' כרמון; סעיפים 8 ו-9 לתצהיר מר הרמן; סעיף 7 ו-8 לתצהיר גב' אמיר; סעיף 6 לתצהיר גב' בן צור. ↑

8. עדות גב' כרמון – עמ' 24 לפרוטוקול ש' 9. ↑

9. עדות גב' זקצר – עמ' 44 לפרוטוקול ש' 30 – 32. ↑

10. סעיף 14 – 16 לבקשת הצד; סעיפים 12 ו-13 לתצהיר גב' כרמון. ↑

11. עדות גב' בן צור – עמ' 58 לפרוטוקול ש' 28 – 2; נספח 3 לתגובה לבקשת הצד. ↑

12. סעיפים 25 ו-26 לבקשת הצד; סעיפים 22 ו-23 לתצהיר גב' כרמון. ↑

13. סעיף 10 לתצהיר גב' זקצר; עדות גב' זקצר עמ' 45 לפרוטוקול ש' 2 - 4; סעיף 6 לתצהיר גב' בן צור (6 שורות אחרונות) וסעיף 7; עדות גב' בן צור – עמ' 59 לפרוטוקול ש' 13 – 22. ↑

14. סעיף 17 לבקשת הצד; נספח 3 לבקשת הצד; סעיף 33 לתגובת הצד; נספח מש/4 לתגובת הצד. ↑

15. נספח מש/2 לתגובת הצד. ↑

16. סעיף 18 לבקשת הצד; נספח 4 לבקשת הצד. ↑

17. סעיף 34 לבקשת הצד; נספח מש/5 לבקשת הצד. ↑

18. סעיפים 38 – 40 לתגובת הצד; סעיף 19 לתצהיר מר אומיד; סעיף 13 לתצהיר גב' זקצר; סעיף 6 לתצהיר גב' אורן. ↑

19. נספח 5 לבקשת הצד. ↑

20. סעיף 24 לתצהיר גב' כרמון; סעיף 10 לתצהירי מר הרמן וגב' אמיר; סעיף נספח 43 להודעה על הגשת מסמכים מיום 19.4.2016. ↑

21. סעיף 32 לבקשת הצד; נספח 6 לבקשת הצד; נספח 45 לתגובת הצד; נספח מש/6 לתגובת הצד. ↑

22. סעיף 33 לבקשת הצד; נספח 7 לבקשת הצד; סעיף 46 לתגובת הצד; נספח מש/7 לתגובת הצד. ↑

23. סעיף 37 לבקשת הצד; נספח 8 לבקשת הצד; סעיף 31 לתצהיר גב' כרמון; סעיף 47 לתגובת הצד. ↑

24. סעיף 38 ו-39 לבקשת הצד; סעיפים 14 ו-15 לתצהיר גב' נלי אמיר; נספחים 8 ו-9 לבקשת הצד; סעיף 49 לתגובת הצד. ↑

25. סעיף 100 לבקשת הצד; נספח 30 לבקשת הצד; סעיף 13 לתצהיר גב' בן צור; נספח א' לתצהיר. ↑

26. סעיף 101 לבקשת הצד; נספח 31 לבקשת הצד; סעיף 14 לתצהיר גב' בן צור; נספח ב' לתצהיר. ↑

27. נספח 31 לבקשת הצד. ↑

28. עדות גב' בן צור – עמ' 60 לפרוטוקול ש' 14 -18. ↑

29. נספח 32 לבקשת הצד; נספח מש/8 לתגובת הצד. ↑

30. סעיף 43 לבקשת הצד; נספח 11 לבקשת הצד; סעיף 58 לתגובת הצד; נספח מש/9 לתגובת הצד. ↑

31. סעיף 44 לבקשת הצד; נספח 12 לבקשת הצד; סעיף 59 לתגובת הצד; נספח מש/10 לתגובת הצד. ↑

32. סעיף 60 לתגובת הצד; נספח מש/11 לתגובת הצד. ↑

33. סעיף 105 לבקשת הצד; נספח 33 לבקשת הצד. ↑

34. סעיף 106 לבקשת הצד; נספח 34 לבקשת הצד. ↑

35. סעיף 107 לבקשת הצד; נספח 35 לבקשת הצד. ↑

36. סעיף 108 לבקשת הצד; נספח 36 לבקשת הצד. ↑

37. סעיפים 46 – 51 לבקשת הצד; נספח 13 לבקשת הצד; סעיף 61 לתגובת הצד. ↑

38. סעיף 62 לתגובת הצד. ↑

39. סעיף 53 לבקשת הצד; נספחים 14 ו-15 לבקשת הצד; סעיף 63 לתגובת הצד; נספח מש/12. ↑

40. עדות גב' בן צור – עמ' 58 לפרוטוקול ש' 24 – 25; עמ' 64 ש' 11 – 14. ↑

41. סעיף 56 לבקשת הצד; נספח 16 לבקשת הצד; סעיף 67 לתגובת הצד; נספח מש/13 לתגובת הצד. ↑

42. סעיפים 82 – 85 לתגובת הצד; סעיפים 33 - 35 לתצהיר גב' אורן. ↑

43. עדות גב' כרמון – עמ' 25 לפרוטוקול ש' 30 עד עמ' 26 ש' 17. ↑

44. סעיף 41 לבקשת הצד; נספחים 8 ו-10 לבקשת הצד; סעיפים 72 – 77 לתגובת הצד. ↑

45. סעיפים 89 ו-90 לתגובת הצד; סעיפים 32 לתצהיר גב' אורן. ↑

46. סעיף 57 לבקשת הצד; סעיף 81 לתגובת הצד; נספח מש/14 לתגובת הצד. ↑

47. סעיף 58 לבקשת הצד; סעיף 92 לתגובת הצד. ↑

48. סעיף 61 לבקשת הצד; נספח 17 לבקשת הצד. ↑

49. נספחים 17 ו-18 לבקשת הצד; עדות גב' זקצר – עמ' 48 לפרוטוקול ש' 4 – 11. ↑

50. נספח 41 להודעה על הגשת מסמכים מיום 19.4.2016; עדות גב' זקצר – עמ' 48 לפרוטוקול ש' 17 – 19; עדות גב' בן צור – עמ' 61 לפרוטוקול ש' 31 עד עמ' 62 ש' 2. ↑

51. סעיפים 61 – 64 לבקשת הצד; נספח 18 לבקשת הצד; סעיפים 95 – 98 לתגובת הצד; עדות גב' זקצר – עמ' 47 לפרוטוקול ש' 27 עד עמ' 48 ש' 3. ↑

52. עדות גב' זקצר – עמ' 48 לפרוטוקול ש' 12 – 23; עדות גב' בן צור – עמ' 62 לפרוטוקול ש' 3 – 4. ↑

53. סעיפים 99 ו-100 לתגובת הצד; נספח מש/15 לתגובת הצד. ↑

54. סעיף 65 לבקשת הצד; נספח 19 לבקשת הצד; סעיף 101 לתגובת הצד; נספח מש/16. ↑

55. סעיף 66 לבקשת הצד; נספח 20 לבקשת הצד; סעיף 102 לתגובת הצד; נספח מש/17 לתגובת הצד. ↑

56. נספח 44 להודעה על הגשת מסמכים מיום 19.4.2016. ↑

57. עדות גב' בן צור – עמ' 62 לפרוטוקול ש' 5 – 9. ↑

58. סעיפים 68 ו-69 לבקשת הצד; נספח 21 לבקשת הצד; סעיפים 17 ו-18 לתצהיר מר הרמן. ↑

59. עדות המנכ"ל – עמ' 53 לפרוטוקול ש' 11 – 15. ↑

60. סעיף 73 לבקשת הצד; נספח 22 לבקשת הצד. ↑

61. סעיף 75 לבקשת הצד; נספח 23 לבקשת הצד. ↑

62. סעיפים 76 ו-77 לבקשת הצד; נספחים 24 ו-25 לבקשת הצד. ↑

63. סעיף 80 לבקשת הצד; סעיף 65 לתצהיר גב' כרמון; סעיף 106 לתגובת הצד; עדות גב' זקצר – עמ' 45 לפרוטוקול ש' 30 – 32. ↑

64. סעיף 93 לבקשת הצד; נספחים 8 ו-29 לתגובת הצד. ↑

65. נספח 29 לבקשת הצד – עמ' 1 ש' 24 עד עמ' 2 ש' 4. ↑

66. נספח 44 להודעה על הגשת מסמכים מיום 19.4.2016. ↑

67. עדות גב' בן צור – עמ' 62 לפרוטוקול ש' 13 – 22. ↑

68. סעיפים 48 ו-49 לתצהיר גב' זקצר; נספח מש/36. ↑

69. סעיף 33 לתצהיר גב' בן צור; נספח מש/38 הוגש במלואו ביום 23.5.2016 לתיק בית הדין. ↑

70. סעיפים 123 – 125 לתגובת הצד; נספח מש/20 לתגובת הצד. ↑

71. נספחים מש/21 ו-מש/22 לתגובת הצד. ↑

72. סעיפים 82 ו-83 לבקשת הצד; נספח 43 להודעה על הגשת מסמכים מיום 19.4.2016 (סרטון); סעיפים 67 ו-68 לתצהיר גב' כרמון; סעיף 106 לסיכומי המבקשת; סעיף 50 לתצהיר מר אומיד. ↑

73. סעיף 132 לתגובת הצד. ↑

74. סעיף 54 לתצהיר המנכ"ל; נספחים מש/23, מש/22 ומש/27 לתגובת הצד. ↑

75. סעיף 55 לתצהיר המנכ"ל; נספח מש/28 לבקשת הצד. ↑

76. סעיף 85 לבקשת הצד; סעיף 69 לתצהיר גב' כרמון; סעיף 57 לתגובת הצד; מוצג מש/29 לתגובת הצד. ↑

77. סעיפים 133 ו-134 לתגובת הצד; נספחים מש/24 ו-מש/25 לתגובת הצד. ↑

78. סעיף 87 לבקשת הצד; נספח 27 לבקשת הצד; סעיף 26 לתצהיר גב' אמיר. ↑

79. סעיפים 88 ו-89 לבקשת הצד; נספח 28 לבקשת הצד; סעיפים 71 - 73 לתצהיר גב' כרמון; נספח 38 לתגובת ההסתדרות לבקשה להארכת מועד מיום 13.4.2016; סעיף 138 לתגובת הצד. ↑

80. נספח 40 לתגובת ההסתדרות לבקשת המשיבה להארכת מועד מיום 13.4.2016. ↑

81. עדות גב' זקצר – עמ' 50 לפרוטוקול ש' 21 – 23, ש' 13 – 14; סעיף 76 לתצהיר גב' כרמון. ↑

82. סעיף 130 לבקשת הצד; סעיף 60 לתצהיר גב' זקצר; מוצג ת/51 א' – ת/51 ד'. ↑

83. עדות ב' זקצר – עמ' 49 לפרוטוקול ש' 7 – 9. ↑

84. נספח 39 לתגובת ההסתדרות לבקשת המשיבה להארכת מועד מיום 13.4.2016. ↑

85. נספח מש/17 לתגובת הצד. ↑

86. בר"ע (ארצי) 30677-05-16 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (17.5.2016). ↑

87. דב"ע (ארצי) נה/30 – 4 'עמית' הסתדרות עובדים מכבי – ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע כ"ט 61 (1995); בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63 (1997) (להלן: בג"צ עמית); דב"ע (ארצי) מח/5 – 1 ארגון עובדי בנק המזרחי בע"מ – הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, פד"ע כא 283 (1990); דב"ע (ארצי) שם/18 – 4 ההסתדרות הכללית של העובדים – עיריית תל-אביב, פד"ע יב 62; דב"ע (ארצי) לח/5 – 1 מרקוביץ – ארגון עובדי קופת חולים, פד"ע ו' 197 (1975); בג"צ 789/78 אופק נ' שר הפנים, פ"ד לג(3) 480 (1979); דב"ע (ארצי) 98/10 – 4 "דלק"-חברת הדלק הישראלית בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לג 337 (1998) (להלן: עניין דלק); עס"ק (ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה 145 (2000) (להלן: עניין הורן את ליבוביץ); אהרון ברק פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית 431 (1994). ↑

88. ע"ע (ארצי) 56/10 חביב – ק.א.ל.- קוי אוויר למטען בע"מ, (לא פורסם, 24.3.2010). ↑

89. עס"ק (ארצי) 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אי.סי.איי טלקום בע"מ, פד"ע לו 298 (2001); עס"ק (ארצי) 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מתנ"ס קרית מלאכי, פד"ע לט 295 (2003) (להלן: עניין מתנ"ס קרית מלאכי); עס"ק (ארצי) 28/07 איגוד עובדי הדפוס, התקשורת והאומנים – ידיעות אחרונות בע"מ, (12.1.2008); עס"ק (ארצי) 2/03 מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לט 106 (2003). ↑

90. עס"ק (ארצי) 64/09 כוח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי – עמותת סינמטק ירושלים-ארכיון ישראלי לסרטים, (2.7.2009) (להלן: עניין הסינמטק); עס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – פלאפון תקשורת בע"מ, (7.1.2013). ↑

91. עניין דלק; עניין הורן את ליבוביץ; עניין מתנ"ס קרית מלאכי. ↑

92. עס"ק (ארצי) 57/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מדינת ישראל, פד"ע מ 481 (2005). ↑

93. עניין הסינמטק. ↑

94. עס"ק (ארצי) 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – פלאפון תקשורת בע"מ, (לא פורסם, 2.1.2013) (להלן: עניין פלאפון). ↑

95. עניין פלאפון; סב"א 50718-07-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות העובדים הלאומית בישראל, (לא פורסם, 17.11.2010). ↑

96. דב"ע (ארצי) לג/7 – 4 אוניברסיטת תל אביב – ארגון הסגל האקדמי באוניברסיטת תל אביב, פד"ע ה 85 (1973); דב"ע (ארצי) מב/5 – 2 הסתדרות העובדים הכללית של העובדים בארץ ישראל – אגודת העובדים הבכירים בפז, פד"ע יד 367 (1983). ↑

97. סב"א (ארצי) 31575-02-13 הסתדרות העובדים הלאומית – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (9.9.2013) (להלן: עניין אל בטוף). ↑

98. עניין הורן את ליבוביץ. ↑

99. סב"א (ארצי) 32690-10-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי, (20.1.2011) (להלן: עניין האוניברסיטה הפתוחה); סב"א (ארצי) 9685-07-12 ועד עובדי רכבת ישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (15.7.2012) (להלן: עניין ועד עובדי הרכבת). ↑

100. עניין הורן את ליבוביץ; עניין האוניברסיטה הפתוחה. ↑

101. עדות מר אידה – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 10 – 17; עדות גב' כרמון – עמ' 18 לפרוטוקול ש' 3 – 18; עדות מר הרמן – עמ' 31 ש' 17 עד עמ' 32; עדות גב' אמיר – 35 ש' 32 עד עמ' 36 ש' 8. ↑

102. עדות מר אידה – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 7 – 11; סעיף 7 לתצהירים של גב' כרמון ומר הרמן; סעיף 6 לתצהיר גב' אמיר; עדות מר הרמן – עמ' 30 ש' 32 עד עמ' 31 ש' 13. ↑

103. עדות גב' כרמון – עמ' 22 לפרוטוקול ש' 27 – 33. ↑

104. עדות מר הרמן – עמ' 32 לפרוטוקול ש' 6 – 9. ↑

105. עדות גב' כרמון – עמ' 18 ש' 33 עד עמ' 19 ש' 11 ↑

106. סעיף 8 לתצהיר גב' ניסים; סעיפים 6 ו-9 לתצהיר גב' בן צור. ↑

107. סעיף 6 ו-7 לתצהיר גב' זיו. ↑

108. עדות גב' כרמון – עמ' 23 ש' 1 – 6; עדות גב' אמיר – עמ' 37 לפרוטוקול ש' 29 – 31, עמ' 38 ש' 1 – 3. ↑

109. עדות גב' אמיר – עמ' 38 לפרוטוקול ש' 9 -20. ↑

110. סעיף 6 ו-7 לתצהיר גב' זיו. ↑

111. סעיף 6 לתצהיר גב' בן צור; סעיפים 43 – 45 לסיכומי המשיבה. ↑

112. עדות גב' כרמון – עמ' 22 לפרוטוקול ש' 24 – 25. ↑

113. סעיף 37 לסיכומי המשיבה. ↑

114. עדות גב' בן צור – עמ' 58 לפרוטוקול ש' 26 – 30; עמ' 59 ש' 1 – 2. ↑

115. עדות גב' זקצר – עמ' 44 לפרוטוקול ש' 30 – 32. ↑

116. נספח מש/3 לתגובת הצד (עמוד שני). ↑

117. עדות גב' בן צור – עמ' 59 לפרוטוקול ש' 8 – 22. ↑

118. עדות גב' בן צור – עמ' 59 לפרוטוקול ש' 28 31. ↑

119. סעיף 10 לתצהיר גב' זקצר; עדות גב' זקצר – עמ' 45 לפרוטוקול ש' 2 – 13. ↑

120. סעיפים 16 – 25 לסיכומי המשיבה. ↑

121. העובד דניאל עשיר. טופס הביטול צורף כנספח 14 לבקשת הצד (עמ' 18 לנספח). ↑

122. העובדת אביה לוי – נספח 14 לבקשת הצד: טפסי ביטול מהתאריכים 21.2.2016 ו-2.3.2016; נספח 13 לבקשת הצד: טופס הצטרפות מיום 8.3.2016. ↑

123. העובדים לירון חי ומירי בן-דרור. ↑

124. העובד דניאל שרעבי חתם על טופס הצטרפות ביום 18.2.2016, ביטל את חברותו ביום 22.2.2016 והצטרף שוב כחבר בהסתדרות ביום 8.3.2016. ↑

125. סעיף 4 לתצהיר גב' ניסים; נספח 3 לבקשת הצד (עמוד אחרון). ↑

126. סעיפים 5ו-6 לתצהיר גב' ניסים. ↑

127. עדות גב' ניסים – עמ' 67 ש' 18 עד עמ' 38 ש' 13, עמ' 68 ש' 22 – 28. ↑

128. נספח 14 לבקשת הצד (עמוד 28). ↑

129. עדות גב' ניסים – עמ' 69 לפרוטוקול ש' 1 – 2, ש' 14- 15. ↑

130. עדות גב' זקצר – עמ' 49 לפרוטוקול ש' 19 – 22. ↑

131. עדות גב' זיו – עמ' 58 לפרוטוקול ש' 8 – 9. ↑

132. נספח 31 לבקשת הצד. ↑

133. נספח 15 לבקשת הצד. ↑

134. נספח 44 להודעה על הגשת מסמכים מיום 17.4.2016. ↑

135. נספח 31 לתגובת הצד; עדות גב' בן צור – עמ' 60 לפרוטוקול ש' 14-17. ↑

136. נספח 36 לבקשת הצד. ↑

137. עדות גב' בן צור – עמ' 60 לפרוטוקול ש' 6 – 13; עמ' 61 ש' 16 – 30. ↑

138. עדות גב' בן צור – עמ' 62 לפרוטוקול ש' 13 – 17. ↑

139. עדות גב' בן צור – עמ' 64 לפרוטוקול ש' 10. ↑

140. עדות גב' בן צור – עמ' 65 לפרוטוקול ש' 14 – 15. ↑

141. סעיף 190 לסיכומים (נקודה שלישית). ↑

142. נספח 20 לתצהיר לבקשת הצד. ↑

143. דברי ב"כ המשיבה – עמ' 2 ש' 13 – 18. ↑

144. סעיף 15 לתגובת הצד; נספח מש/1(א) לתגובת הצד. ↑

145. נספח 3 לבקשת הצד; נספח מש/2 לתגובת הצד. ↑

146. נספח 14 לבקשת הצד: לודמילה גאורגיב, שני נויהוף, אסף ישלח, שני אלגלי, יהודית שרעבי, מורן בן יחיאל, מירי בן דרור, רוית בן צור. ↑

147. סעיף 254 – 256 לסיכומי המשיבה. ↑

148. עניין פלאפון. ↑

149. בג"צ 4719/13 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ' בית הדין הארצי לעבודה, (לא פורסם, 7.7.2014). ↑

150. נספח 43 להודעה על הגשת מסמכים מיום 19.4.2016 – עמ' 4 ש' 8 – 10. ↑

151. נספח 43 להודעה על הגשת מסמכים – עמ' 3 ש' 1 – 4, עמ' 5 ש' 3 -9. ↑

152. עדות גב' זקצר – עמ' 49 לפרוטוקול ש' 14 – 20. ↑

153. עדות גב' זקצר – עמ' 44 לפרוטוקול ש' 15 – 16. ↑

154. עדות גב' זקצר – עמ' 47 לפרוטוקול ש' 10 – 13. ↑

155. עדות גב' זקצר – עמ' 49 לפרוטוקול ש' 18 – 20. ↑

156. עדות גב' זקר – עמ' 47 לפרוטוקול ש' 29 – 30. ↑

157. עדות המנכ"ל – עמ' 52 לפרוטוקול ש' 13 – 14. ↑

158. סעיף 37 לתצהיר גב' אורן. ↑

159. י. לובוצקי סדר הדין המשפט העבודה, מהדורה חמישית, פרק 19 עמ' 28 – 29. ↑

160. עדות גב' זקצר – בנוגע למיקום השלטים בעד ההתארגנות עמ' 48 ש' 4 – 5 ובהמשך בנוגע למיקום השלטים נגד ההתארגנות – עמ' 48 ש' 18 - 20. ↑

161. סעיפים 104 – 105 לסיכומי המשיבה. ↑

162. סעיפים 142 – 144 לסיכומי המשיבה. ↑

163. עדות המנכ"ל – עמ' 52 לפרוטוקול ש' 1 – 12. ↑

164. עדות המנכ"ל – עמ' 54 ש' ש' 15 – 23. ↑

165. סעיפים 112 ו-114 לתגובת הצד. ↑

166. עדות המנכ"ל – עמ' 53 לפרוטוקול ש' 11 – 15. ↑

167. סעיף 157 לסיכומי המשיבה. ↑

168. עדות גב' זקצר – עמ' 50 לפרוטוקול ש' 14 – 18; סעיף 159 לסיכומי המשיבה. ↑

169. עדות גב' זקצר – עמ' 50 לפרוטוקול ש' 13 – 14. ↑

170. סעיף 147 לסיכומי המשיבה. ↑

171. ראו בקשת ההסתדרות לגילוי סרט הצילום מהמצלמות שהותקנו במשיבה מיום 19.4.2016. ↑

172. ד"מ (ת"א) 2734/00 אייזנר – ריצ'מונד מפעל לסריגה, (30.7.2001) והפסיקה בעקבותיו. ↑

173. עס"ק (ארצי) 33142-04-13 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ-הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (10.4.2014); עס"ק (ארצי) הוט מובייל בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (26.5.2015); עס"ק (ארצי) 11508-09-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הוט טלקום שותפות מוגבלת, (26.5.2015); עס"ק (ארצי) 15315-10-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - דין שיווק וקליה בע"מ (23.12.2015); עס"ק (ארצי) 2764-09-15 קל אוטו בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית בישראל, (21.3.2016). ↑