לפניי בקשה מטעם הנתבעת בהליך העיקרי (להלן המבקשת) לחייב את התובעת (להלן המשיבה) בהפקדת ערובה ממשית, להבטחת תשלום כל הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה כנגדה.

רקע

1. עסקינן בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בעילה כספית, חוזית, נזיקית, עשיית עושר ולא במשפט, מתן חשבונות וצו עשה בסכום כולל של 2,993,990.
2. עיקרי הדברים עוסקים בפרויקט להקמת מרכז המבקרים החדש על שם אילן ואסף רמון ז"ל במצפה רמון.
3. המשיבה זכתה במכרז שערכה המבקשת להקמת הפרויקט בסכום כולל של 6,356,868 ₪ עבור הקמתו. בין הצדדים קיימת מחלוקת אודות הסכומים ששולמו ויתרת התשלום ועל כך התביעה העיקרית.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשת, על בית המשפט להורות למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערובה כספית מאחר שקיים חשש, כי המשיבה לא תוכל לשאת בהוצאות המשפט, באם יושתו עליה. המבקשת התבססה בבקשתה על הכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן חוק החברות) לפיו תחויב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אי הפקדת ערובה הוא החריג לכלל, והוא יחול רק מקום בו החברה התובעת הוכיחה את איתנותה הכלכלית, או מקום בו נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה. לטענתה, נוכח מהות התביעה והיקפה, מועד הגשתה ובהתחשב בטענות ההגנה שפורט בהרחבה בכתב ההגנה, הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות בשיעור שיהלום את ההוצאה הכספית של ניהול התביעה, עומדת על בסיס איתן. עוד המבקשת הפנתה לטענות המשיבה בכתב התביעה לפיהן חילוט ערבות הביצוע על ידי המבקשת גרם לה לנזק שבא לידי ביטוי בהקטנה האובליגו על ידי הבנק, בהצרת צעדיה על ידי הבנק, לאבדן אמינות מול נותני האשראי ולקשיים תזרימיים, כך שטענות אלה שנטענו על ידי המשיבה עצמה מחזקים ומבססים מעבר לנדרש את הצורך לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות בהתייחס לתביעה שהוגשה מטעמה. לדידה, הדברים באים לידי ביטוי בכך שהמשיבה הגישה תביעה מנופחת וחסרת בסיס, תוך העלאת טענות שעומדות בניגוד להוראות ההסכם והמפרט הטכני שצורף להסכם.
2. המשיבה התנגדה לבקשה להפקדת ערובה וטענה שבקשת המבקשת הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר, כשנה לאחר הגשת התביעה נגדה, מתוך ניסיון ללחוץ על המשיבה ולרפות את ידיה בתביעתה המוצדקת לקבלת תמורה לעבודתה, הכל כחלק מההתנהלות שאפיינה את המבקשת לאורך כל ההתקשרות עם המשיבה. המשיבה הפנתה לדוחותיה הכספיים מהשנים 2015-2016 ולחוות הדעת של רואי החשבון המבקרים של החברה לפיהם מצבה הכלכלי של המשיבה איתן ואין חשש שהיא לא תוכל לעמוד בהוצאות משפט שייפסקו לחובתה, ככל שייפסקו הוצאות. עוד הוסיפה המשיבה כי גם אילולא הייתה למשיבה יכולת כלכלית איתנה, הרי שבחינת נסיבות העניין בשל הערכת המשיבה כי סיכויי התביעה להתקבל טובים, שכן כל בקשת התובעת היא לקבל את התמורה שמגיעה לה בגין עבודתה, תום לבה של המשיבה אשר הגישה את התביעה רק לאחר שפנתה מספר פעמים למבקשת על מנת למצוא פתרון למחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, ומאחר שהמבקשת היא אחראית למצבה הכלכלי של המשיבה בכך שגרמה למשיבה נזקים, אין המבקשת יכולה להיבנות מהטענה להיעדר יכולת של המשיבה לשלם הוצאות, ככל שאלה יפסקו לחובתה, שכן בכך נפגעות זכויות הקניין והפנייה לערכאות של המשיבה. לטענה גופה, מסרה המשיבה כי מדובר בחברה פעילה מזה 18 שנים, אשר נותרה יציבה ובעלת איתנות פיננסית חרף הנזקים האמורים שנגרמו לה בעטיה של המבקשת.

1. בתגובה לתשובת המשיבה לבקשה, המבקשת שבה על דבריה והדגישה את הסתירה הפנימית הקיימת בין טענותיה של המשיבה, בכך שמחד, המשיבה הצהירה בכתב התביעה שמצבה הפיננסי התערער באופן דרסטי מחמת חילוט ערבות בנקאית בסכום כספי של 217,446 ₪, ולכך שהוצרו צעדיה בהיבטים הכספיים, ואף תובעת סכום של 150,000 ₪ בשל כך, ומאידך, כאשר התבקשה להפקיד ערובה להוצאות, המשיבה הציגה עצמה כחברה בעלת איתנות פיננסית, ללא כל קושי לשלם הוצאות ככל שיפסקו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהמשיבה הסתירה את הדוחות הכספיים ולא הציגה אותם למבקשת לבחינת טענותיה. כן ציינה שהתביעה הוגשה שנים רבות לאחר שהסתיים הפרויקט ולאחר שהוגש החשבון הסופי שנבדק ושולם במלואו. אשר לטענה על סיכויי התביעה, המבקשת טענה שטענתה זו לא מבוססת ודי בעובדה שהיא הוגשה בניגוד להוראות ההסכם עליו היא חתומה. המבקשת טענה שהמשיבה היא זו שניסתה לסטות מהאמור במסמכי ההתקשרות עליהם חתמה ולא התייחסה למפרט הטכני שמשליך באופן דרמטי על טיעוניה בתביעה והפנתה לטיעוניה בכתב ההגנה שכל טיעון בו מבוסס ומעוגן בתשתית ראייתית מבוססת ובמסמכים מהימנים שצורפו על ידי המבקשת לכתב ההגנה. אשר לטענת השיהוי בהגשת הבקשה, המבקשת טענה שבהתאם להחלטת בית המשפט מיום 2.1.17, כל הבקשות שיש לדון בהם קודם שמיעת הראיות יוגשו עד 45 יום טרם מועד קדם המשפט ועל כן לא היה שיהוי בהגשת הבקשה. כן המבקשת טענה כי הבקשה לחיוב בערובה להוצאות לא פוגעת בזכות הגישה לערכאות ואף לא בזכות הקניין שלה משום שלנתבעת קיימות זכויות דיוניות ומהותיות. עוד טענה המבקשת כי ככל שלשיטת המשיבה מצבה הפיננסי איתן, הרי שלא יהיה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות משום הכבדת יתר על המשיבה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, אני סבורה כי אין לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות, מהטעמים שיפורטו להלן.
2. מקור חיובה של חברה תובעת אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, במתן ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע בתובענה, בהוראת סעיף 353א לחוק החברות הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

1. בהלכה הפסוקה נקבע כי הכלל הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה ואי חיובה הוא החריג. (ר' ברע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל (18.1.15)). הרציונל לכלל זה הוא למנוע הסתתרות החברה התובעת מאחורי אישיות משפטית של חברה, ובכך להימנע מלשלם לנתבעים הוצאות, ככל שאלה תפסקנה בסוף ההליך. (ר' ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08)).
2. הכלל ניתן לסתירה בשתי דרכים חלופיות: האחת, אם הוכיחה החברה שיהא לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. והשנייה, אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.
3. כב' השופט מלצר ברע"א 10376/07, ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, (ניתן ביום 11.2.09), קבע מתווה תלת שלבי שעל בית המשפט לבחון בדונו בשאלה האם לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אם לאו. בראש ובראשונה על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה, כאשר נטל הראיה להוכחת מצבה הכלכלי של החברה הוא על התובעת. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. על בית המשפט להמשיך לשלב הבדיקה השני ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. בהקשר זה בית המשפט ישקול בין היתר את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע); את ההנחה שהכלל הוא חיוב החברה להפקיד ערובה (אם לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע), והחריג הוא הפטור מהפקדת ערובה. שאלת סיכויי ההליך יכולה להישקל במסגרת בחינת הנסיבות לסתור את החזקה המצדיקה חיוב החברה בערובה. כך, למשל, סיכויי הליך גבוהים יכולים להוות נסיבות שבעטיין מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה. בהקשר זה כב' השופט מלצר הוסיף והעיר, כי הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת, להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערבות, וכי בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.
4. אם לאחר שלב הבדיקה השני מצא בית המשפט כי על החברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, במסגרת שלב הבדיקה השלישי, על בית המשפט לבחון את גובה הערובה הנדרשת אשר תאזן את שלל השיקולים הרלוונטיים.
5. בע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ ואח' נ' פרופסור אמיר ברנע ואח' (פורסם בנבו, 22.9.2014), חזר בית המשפט על הלכה זו וקבע כי בית המשפט יפטור חברה מהפקדת ערובה בשני מצבים: (א) כאשר ניתוח מצבה הכלכלי של החברה מעלה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאת הנתבע אם תידחה תביעתה (ב) כאשר בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה, ובעניין זה יש להביא בחשבון בין היתר את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים. שאלת סיכויי ההליך אף היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט, אולם לזו תהא השפעה רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד.

מן הכלל אל הפרט

1. המבחן המרכזי הוא מצבה הכלכלי של החברה והאם הציגה ראיות בדבר יכולת לשלם את הוצאות המבקשת ככל שהיא תזכה בדין. המשיבה הציגה דוחות כספיים של רואה החשבון המבקר לבעלי המניות של המשיבה לשנת 2015- 2016 וכן מנכ"ל החברה מראלי מרגי הגיש תצהיר בדבר מצבה הכלכלי של החברה. לאחר שעיינתי בדוחות הכספיים של החברה הנתמכים בתצהיר (כאשר המבקשת לא ביקשה לחקור את המצהיר ולא עתרה לגילוי הדוחות הכספיים, אלא רק טענה כי המבקשת לא תוכל להתבסס עליהם בהעדר גילוי המסמך), נחה דעתי כי המשיבה עמדה בנטל המונח על כתפיה.
2. אשר לסיכויי התביעה, המשיבה טענה שסיכויי ההליך טובים וכן הגשת הבקשה נועדה אך לעכב את בירור התובענה. אשר לסיכויי התביעה, אזכיר, כי ההלכה היא שבדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, אלא אם מדובר על פניו בסיכויים גבוהים או נמוכים במיוחד. במקרה זה, בשלב המקדמי בו מצוי ההליך, בטרם הונחו בפני ביהמ"ש ראיות הצדדים, ובין היתר בשים לב לטענת השיהוי שנזכרה בתשובת המבקשת ולזמן שחלף עד למועד הגשת התובענה, לא ניתן לאמוד את סיכויי התביעה עד כדי קביעה כי מדובר בתביעה שסיכוייה "גבוהים במיוחד או קלושים מאוד".
3. אשר לעיתוי הגשת הבקשה קרי כעשרה חודשים לאחר הגשת התובענה וסמוך למועד הקבוע לקדם המשפט, אשר יכולה לכאורה מחד להצביע על חוסר תום לב בבחירת העיתוי, במטרה למנוע את ברור התובענה לגופה, אולם מנגד, קיים היגיון בהגשת הבקשה טרם תחילתו של השלב המהותי של המשפט, עוד טרם התקיים דיון בבית המשפט ובטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים. סבורני, כי המשיבה לא השכילה להוכיח חוסר תום לב מצידה של המבקשת בעיתוי הגשת הבקשה, שכן היא הוגשה לאחר שנקבע המותב שידון בתיק ובתוך סד הזמנים שקצב להגשת בקשות. בהקשר זה יוער כי הגשת הבקשה היתה מוצדקת, נוכח טענות המשיבה בכתב התביעה בדבר הנזקים שנגרמו לה שבאו לידי ביטוי בהקטנה האובליגו על ידי הבנק, בהצרת צעדיה על ידי הבנק, לאבדן אמינות מול נותני האשראי ולקשיים תזרימיים.
4. בסופו של יום, לאחר ששקלתי מחד את זכות הנתבע לא להיגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש הוצאות הצפויות לזכותו, אם אכן תתקבל עמדתו, ומאידך נתתי משקל נכבד לזכותה של המשיבה לגישה לערכאות וחשיבות אי חסימת דרכה למיצוי זכויותיה בשל מעמסה כספית, וכן נתתי משקל לכך שאין מדובר בחברה המצויה כעת בקשיים כלכליים, וכי מדובר בחברה בעלת רכוש קבוע, וכן לאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, מצאתי שלא להיעתר לבקשה.
5. בנסיבות העניין לא מצאתי להטיל הוצאות.

54678313המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ז, 27 יוני 2017, בהעדר הצדדים.