תוכן הענינים

עמוד

תמצית הכרעת הדין - 3

הכרעת הדין בהרחבה - 16

עבירת מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ועקרון החוקיות - 16

ראיות נסיבתיות - 21

על פרשנות ופרשנות יתר - 24

החלק הכללי לכתב האישום המתוקן - 25

אישום ראשון – פרשת הופס וקליר - 35

אישום שני – הקמת חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ - 72

פרק א' באישום השני – קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה וניסיון לקבלת דבר במרמה - 73

חברת דנה – הקמתה, בעלי התפקידים במסגרתה ותחומי עיסוקה - 77

טיב פעילות חברת דנה - 85

פרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת - 88

פרק ג' באישום השני– פרשת נשר - 132

פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים - 150

פרק ה' באישום השני – פרשת שמן - 169

פרק ו' באישום השני – העברת כספי שוחד, הלבנת ההון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה - 199

אישום שלישי – פרשת צ'יף אסיה - 216

אישום רביעי – הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים חסויים ומסירתם לחברת דנה - 237

החקירה, התנהלותה, והתייחסות לטענות המקדמיות - 246

סוף דבר - 258

החלטתי להורות על זיכוי שלושת הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. הזיכוי באישום הראשון, באישום השני ובאישום הרביעי, אינו אך מחמת הספק. הראיות באישומים אלו מביאות למסקנה פוזיטיבית כי לא בוצע ע"י הנאשמים המיוחס להם בכתב האישום. הזיכוי באישום השלישי הינו מחמת הספק.

הכרעת הדין בתמצית

כתב האישום

1. כתב האישום המתוקן כולל 4 אישומים, להלן עיקריהם בתמצית, ובהמשך, בהתייחסות נפרדת לכל אישום, יובאו פרטיהם.

האישום הראשון מיוחס לנאשמים 1 ו- 2, ועניינו פרשת הופס וקליר, האישום השני מיוחס לשלושת הנאשמים ועניינו חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ, וארבע פרשות במסגרתו, האישום השלישי מיוחס לנאשם 3 בלבד, ועניינו פרשת צ'יף אסיה, אשר בבסיסה אינה קשורה בפעילות בנמל עצמו, האישום הרביעי מיוחס לנאשם 1 בלבד, בקשר עם הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים שנטען כי הם חסויים, והעברתם לחברת דנה.

בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום היה הנאשם 1 עובד של נמל אשדוד, ושימש בתפקיד יו"ר אחד הוועדים בנמל – וועד ציוד מכני ותפעול. הנאשם 2 היה מנכ"ל הנמל. הנאשם 3 קרוב משפחה של נאשם 1, בן דודו.

כללי

2. פרשת התביעה כללה העדת חוקרים, גורמים שונים בנמל, בעבר ובהווה, בעלי תפקידים בחברות השונות הנזכרות באישומים, גורמים מהמשרד להגנת הסביבה, שני עדי מדינה, ועדים נוספים, הוגשו הודעות, מזכרים, תדפיסי הנהלת חשבונות, פרוטוקולים, ועוד, כפי שיפורט בהמשך ביחס לכל אישום בנפרד.

בפרשת ההגנה העידו שלושת הנאשמים, ועדי הגנה ספורים.

לאחר שנשמעו העדים, הוגשו הראיות, ונטענו טענות הצדדים בהרחבה, ולאחר בחינת כלל הראיות ושקילת טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לזכות את שלושת הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

האישומים מתבססים אך באופן חלקי על ראיות, ובעיקר על חיבור ביניהן, באופן הנעדר עיגון ראייתי, וחלק גדול מהראיות מהוות ראיות נסיבתיות.

הטענה המרכזית בכתב האישום מייחסת לנאשמים חבירה יחדיו לביצוע הפעולות המיוחסות להם בכתב האישום ובהן קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, סחיטה באיומים, קשירת קשר ועבירות נוספות כמפורט בכתב האישום.

חלק מטענות ההגנה המרכזיות היו - כי הטענות שהופנו כנגד הנאשם 1 והנאשמים האחרים, נבעו ממניעים הקשורים במאבקי כוחות ואינטרסים בתוך הנמל, וכי החקירה אשר בשלב מסוים עמד בראשה מי שלימים הורשע, בין היתר, בביצוע עבירות כנגד הנאשם 1, היתה מוטה.

הנטל המוטל על המאשימה הינו הוכחה מעל לספק סביר, ודי בהעמדת ספק סביר כדי שלא יורשע אדם. ודאי שמסכת הראיות שבפני מקימה את הספק הסביר, ואולם, אני מוצא כי לא רק בספק סביר מדובר, אלא בתמונה השונה מזו המוצגת בכתב האישום.

עוד מתחילת ההליך נעשה ע"י עדי תביעה, חוקרים, שימוש בביטוי "רעשי רקע", בהתייחס לטענות רבות שהועלו עוד בתחילת החקירה, ע"י הנאשמים ומי מטעמם, כנגד בעלי תפקידים וגורמים אחרים, בנמל ומחוצה לו.

המסכת הראייתית הרחבה שבאה בפני, מביאה למסקנה כי אותם "רעשי רקע", כהגדרת גורמי החקירה, הינם הצליל המרכזי שהיה עליהם להאזין לו, וכי "רעשי הרקע" הינם הדברים הנטענים כנגד הנאשמים.

הועלו טענות הגנה מן הצדק ביחס להתנהלויות כאלה ואחרות של היחידה החוקרת, עוד בשלבים הראשונים של ההליך, וגם בסיומו. הגם שנמצאה בעייתיות בחלק מההתנהלות, כפי שיפורט להלן, הרי שההכרעה אינה נובעת מקבלת טענות אלו. גם כאשר קיימים כשלים, אין הדבר שולל את הצורך לבחון את הראיות לגופן, ולבדוק אם ביצע נאשם את המיוחס לו. כך נעשה, והמסקנה היא כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכח המיוחס לנאשמים בכתב האישום.

באישומים הראשון, השני והרביעי, אין מדובר אך בזיכוי מחמת הספק, ואין מדובר אך באי עמידת המאשימה בנטל המוטל עליה להוכחה מעל לספק סביר, אלא, באישומים אלו, המסקנה הפוזיטיבית הינה כי לא בוצע ע"י הנאשמים המיוחס להם בכתב האישום.

ביחס לאישום השלישי המיוחס לנאשם 3 בלבד – רב הנסתר על הנגלה, המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, והזיכוי הינו מחמת הספק.

האישום הראשון – פרשת הופס וקליר

3. חברת הופס שייכת לנאשם 1, ונטען כי חומר ניקוי שהיא ייצרה נמכר לנמל באמצעות חברה אחרת, בשם חברת קליר אשר תיווכה במכירה על מנת לעקוף מניעה משפטית למכירה, ולהסתיר ניגוד עניינים בו מצוי הנאשם 1, וכי היה ידוע לנאשם 1 מראש, שהצעות המחיר שתגיש חברת קליר יהיו הזולות ביותר ויזכו, וכי הכספים שקיבלה חברת קליר מחברת הנמל, הועברו לחברת הופס שבבעלות הנאשם 1, בניכוי עמלה בגובה 10%.

מהראיות עולה כי המכירה של החומר מחברת הופס לחברת קליר היתה עסקה שאיננה תיווך. חברת הופס או הנאשם 1 לא היו מעורבים באופן כלשהו בביצוע המכירה של החומר ע"י חברת קליר לנמל. המכירה של החומר מחברת קליר לנמל היתה עצמאית, וללא כל התערבות שהיא של הנאשם 1 או מי מטעמו, לא במכירה, ולא בכל תהליך שקדם לה, ואין ראיה להתערבות ישירה או עקיפה של נאשם 1 או מי מטעמו בעניין כלשהו הקשור למכירות של החומר מקליר לנמל. החברה השייכת לנאשם 1 מכרה חומר זה וחומרים רבים אחרים גם לחברות אחרות, וגם חברת קליר מכרה את החומר לחברות נוספות. בתחילה לא היה ידוע כלל לגורמים העוסקים ברכישה, בנמל, דבר הקשר בין החומר לחברה השייכת לנאשם 1, וכאשר נודע הדבר במסגרת פרסום תקשורתי, נערכו בדיקות מקיפות בנמל ע"י כל הגורמים הרלבנטיים, לרבות המחלקה המשפטית והדירקטוריון, תוך שרשות החברות הממשלתית פונה בשאלות ובקשות בעניין זה לגורמים בנמל, ולאחר שנערכה גם בדיקה ע"י המבקר הפנימי, הודיע יו"ר הדירקטוריון לדירקטוריון, כי אין כל מניעה ואין כל פעילות ישירה של חברת הופס אל מול הנמל. גם לאחר כל הבדיקות האמורות, ולאחר שהיה ידוע כי החומר מיוצר ע"י חברה השייכת לנאשם 1, לא ראתה חברת הנמל, על כל גורמיה, להורות על הפסקת המכירה של החומר, וגורמי הנמל לא ראו בכך כל פסול.

לא הוכחה כל מרמה, לא הוכחה הפרת אמונים ולא הוכח ניגוד עניינים. לא הוכח ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, וגם אם נראה בכך ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, אין הוא עולה כדי היסודות שהוגדרו לעבירת מרמה והפרת אמונים.

האישום השני –חברת דנה שרותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ

4. האישום השני כולל ארבע פרשות אשר בשלוש מהן התקשרות של חברת דנה עם גורמי חוץ המבצעים פעילות בנמל, ופרשה נוספת ביחס להתנהלות אשר לבסוף לא הביאה להתקשרות כאמור.

המיוחס באישום השני נשען על טענה לפיה פעולותיו של נאשם 1 נעשו על מנת לקדם כניסת חברה שנטען כי נאשם 3, בן דודו, שותף בה, לתוך הנמל, למתן שירותים לחברות חיצוניות העובדות בנמל.

מכלול הראיות מביא למסקנה כי פעולותיו של נאשם 1 היו מחויבות לאור הצורך להגן על זכויות העובדים. פעולות תקיפות ובלתי מתפשרות שלו לצורך הגנה על זכויות העובדים, הביאו, מטבע הדברים, למצוקה של יצואנים ויבואנים, אשר החומרים שייצאו וייבאו פגעו באיכות הסביבה.

אין כל ראיה לכך שנאשם 1 ביצע פעולה, באופן ישיר או באופן עקיף, לעידוד התקשרות עם חברת דנה, או ליצירת מצב דברים לפיו תועדף חברת דנה.

התמונה העולה מהראיות הינה כי שנים רבות הוזנח עד מאוד נושא השמירה על איכות הסביבה, עד כדי כך שנפילת גרוטאות המיוצאות לחו"ל, למימי הים, תוך כדי הטענת אוניות, הביאה לעליית מפלס קרקעית הים בכמה מטרים. מהזנחה מתמשכת זו של אכיפת דיני הגנת הסביבה נהנו גורמים שונים, אשר לא חוייבו בביצוע קפדני של פיקוח או נקיטת אמצעים, למניעת זיהום.

שינוי גישה של המשרד להגנת הסביבה, ותחילת אכיפה, הביאו לצורך בשינוי ההתייחסות לנושא זה.

לפני התייחסות לארבעת הפרשות באישום זה, יצויין כי מהעדויות שבאו בפני עולה כי בזמנים הרלוונטיים לאישום, אנשי המשרד להגנת הסביבה לא חקרו, לא נתנו דוחות ולא קנסו, לא את היצואנים ולא את היבואנים, וכאשר ביקשו להתחיל באכיפה, עשו זאת רק כנגד עובדי הנמל, אף שפעולת ההעמסה או הפריקה נעשית בשילוב פעולות ואחריות בין עובדי הנמל לבין גורמים אחרים.

פרשת יצואני הגרוטאות

5. תחילת הפרשה אשר באישום השני, על כל חלקיה, בכך שיום אחד, לפתע, למרות שנים של הזנחה ואי אכיפה שהביאה לנפילת טונות רבות מאוד של גרוטאות לקרקעית הים, התקבלה החלטה ע"י מפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, לפתוח בחקירה בגין נפילת גרוטאה אחת למימי הים, בעת הטענת אוניה. פתיחת חקירה זו היתה כנגד עובדי נמל, וכנגדם בלבד. כפועל יוצא מכך, החלה השבתה של כל העמסת גרוטאות מתכת על אוניות ע"י עובדי נמל. נאשם 1 עמד מאחורי השבתה זו. אותה עת חברת דנה פעלה בנמל, בניסיון להשתלב בתחום אחסון כלי רכב המיובאים לארץ.

החלטת נאשם 1 על השבתה נעשתה במסגרת תפקידו כיו"ר וועד. כתב האישום מייחס מניעים ותאוריית קשר להשבתה זו. אין ממש בטענות אלו, והמסקנה הינה כי ההשבתה היתה מחויבת המציאות, ומחויבת מתפקידו. אי השבתה היתה מביאה להותרת עובדי נמל חשופים לאישומים במסגרת עבודתם, ויכולה היתה להיחשב כאי מתן הגנה לעובדים.

לא היה במסגרת פעולה זו כל ניגוד עניינים או הפרת אמונים, וזו פעולה מתבקשת ומחויבת, להגנה על העובדים, אשר הפכו, לפתע, לחשופים לדוחות, קנסות וכתבי אישום, ע"י המשרד להגנת הסביבה, אשר בחר לפעול כנגדם, וכנגדם בלבד.

משהתמשכה ההשבתה, מובן כי גברו הלחצים, ומובן כי היה צורך בהגעה לפתרון בשני תחומים – בשאלת ההגנה על העובדים, ובשאלת השמירה על איכות הסביבה, כאשר האחרונה אך זה באה לעולם, עקב שינוי הגישה והמדיניות של המשרד להגנת הסביבה.

בהינתן כל אלו, נערכה בשלב מסוים ישיבה, בין נציגי הגורמים השונים, לרבות המפקח האחראי על הנמל מטעם המשרד להגנת הסביבה, והצדדים הגיעו לסיכום. מסמך זה, מרכזי הוא בטענות המאשימה כנגד הנאשם 1, וביחס לטענת הקשר שהיא מעמידה כנגדו, ואולם, מוצא אני כי מסמך זה הינו מסמך מרכזי דווקא להגנת הנאשמים. הסיכום כלל דרישה לפיקוח תהליך טעינת הגרוטאות, ומנגד הסכמה של המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה להתריע על כל בעיה לפני הגשת תלונה.

נתון חשוב ומרכזי הוא שמהראיות הוכח כי הדרישה לפיקוח באה מהמשרד להגנת הסביבה דווקא. עובדה זו שוללת את התאוריה כי כל מטרת אותה שביתה היתה להביא למצב בו יהיה צריך פיקוח, וחברת דנה תיכנס כך לעבודה. הסיכום האמור, ובפרט אותו חלק המתייחס להסכמת נציג המשרד להגנת הסביבה, הקים הגנה לעובדים, ובעקבות זאת חודשה העבודה.

אין, ולא הוכח, קשר בין העובדה שלאחר מכן, התקשרה חברת דנה עם יצואני מתכות כדי לתת שירותי פיקוח ושירותי שמירה מפני נפילת גרוטאות למים, לבין ההתנהלות דלעיל.

הוכח כי חברת דנה נתנה פתרון חדש, הן במישור הטכני והן באופן הפיקוח, באופן שמנע נפילת גרוטאות ודוחות נוספים. גורמים רבים שיבחו עד מאוד את עבודת חברת דנה, ובשלב מסוים גם ב"כ המאשימה אישר זאת לפרוטוקול, אך בשלב מאוחר יותר חזר בו.

הועלתה טענה כי בעלים של חברה המיצאת גרוטאות נדרש לתשלום נוסף לחברת דנה, ומשסירב הופסקה עבודתו בנמל על ידי הנאשם 1. כמו בכמה טענות נוספות, משנתבררו הראיות עולה כי מדובר בגורם אשר הפר, כמה פעמים, את כללי העבודה בנמל, ביצע עבודות במקום עובדי נמל, הנאשם 1, עמד על כך שתופסק עבודתו, וקיבל גיבוי מלא לכך מהנמל עצמו, ולא היה כל קשר לדרישת תשלום נוסף.

שוב, נטען לקשר בין פעולה המבוצעת ע"י נאשם 1 כדין, במסגרת תפקידו וחובתו, פעולה מתבקשת מנקודת המבט של המופקד על הגנת זכויות העובדים, לבין פעילות של חברת דנה או הטבה עם חברת דנה. מעבר להיעדר כל ראיה לקשר, בין הדברים, הרי שדוגמא זו מוכיחה דווקא את ההיפך, שכן חברת דנה עבדה אותה עת בנמל בפיקוח על הגרוטאות, ומשכך פעולה זו של נאשם 1, הינה לכאורה כנגד מקבלי שירותים מחברת דנה.

יודגש, כרקע הן לפרשת הגרוטאות והן לפרשות האחרות, כי באף ראיה שבאה בפני אין מעשה שנעשה ע"י נאשם 1 כלפי חברת דנה, בהתייחס לחברת דנה, או כלפי פעילות מסוימת של חברת דנה. פעולות של השבתה נעשו, אולם, אלו פעולות הקשורות בחברות אשר הן הלקוחות של הנמל, וחברת דנה איננה לקוח של הנמל, ולא היתה כזאת בזמנים הרלבנטיים.

הפעילות של נאשם 1 לא היתה תוך ניגוד עניינים, לא היתה תוך הפרת אמונים, ולא היתה תוך מרמה.

ביחס לנאשם 2, די היה במסקנות האמורות לעיל בעניינו של נאשם 1, כדי להביא לשלילת כל אחריות פלילית מצידו, ואולם, מעבר למסקנות ביחס לנאשם 1, לא נמצאת בפני כל ראיה למעשה או מחדל של נאשם 2, אשר ניתן להסיק ממנה דבר הפרת אמונים, ניגוד עניינים, מרמה, או כל מעשה או מחדל שניתן לייחסו לרצון להטיב עם חברת דנה, או בעקיפין או במישרין, עם נאשם 1.

בהינתן כל האמור, וודאי שגם המיוחס לנאשם 3, דינו להידחות, שכן אין כל ראיות לאותה קשירת קשר וקנוניה נטענת.

הנאשם 3 לא היה בעלים של חברת דנה, ואולם, ניתן לומר כי היה בעל ענין ברווחיה בשלב מסויים, לאור המפתח שנקבע לשכרו. אין כל ראיה או תחילת ראיה להסתרה אשר נטען כי עומדת בבסיס אי רישומו – הוא לא היה באף שלב בעלים של חברת דנה, ולא נשא במסגרתה תפקיד המחייב רישום אצל רשם החברות. יתירה מכך, חברת דנה נרשמה כפי שנרשמה זמן רב לפני שהחל המשבר בעקבות שינוי הגישה של המשרד להגנת הסביבה באכיפה, ולא ניתן לייחס רישום חברה באופן מסויים כתכנון פעולה, אשר עילתה טרם באה לעולם.

הראיות הנסיבתיות הנטענות לא הוכחו בחלקן הגדול. כל שנותר הוא למעשה בקשה להגיע למסקנות על בסיס "השערות נסיבתיות". כך הוא בחלק גדול מהאישומים.

פרשת נשר

6. בפרשת נשר הטענה הינה, שוב, כי השבתת עבודת פריקה של מטען קשורה היתה ברצון להביא את חברת דנה לעבודה עימה. תמונת הראיות מעלה מצב דברים שונה בתכלית – החומר המיובא ע"י חברת נשר גם הוא חומר אשר יכול לפגוע באיכות הסביבה, וכתב האישום עצמו מציין כי הליך פריקתו, בעת משבי רוח, כרוך ביצירת מפגעי אבק המחייבים הפסקת הליך הפריקה.

גם כאן, מצב דברים בו נחשפו עובדים לאישומים, ולבעיות הקשורות באיכות הסביבה, מחייב היה נקיטת צעדים מצד ועד העובדים. במצב דברים זה ברורה היתה המצוקה של החברה. מכאן ועד למסקנה הקושרת זאת בחברת דנה, הדרך ארוכה.

יש לציין כי מאחרי השביתה עמדה ההסתדרות, אשר תמכה בשביתה, ואף התקיים הליך בבית הדין לעבודה, במסגרתו ההסתדרות תמכה בטענות העובדים ובשביתה. זאת ועוד, כפועל יוצא משביתה זו הושג, שוב, פיתרון על דעת אנשי המשרד להגנת הסביבה, הפעם בדמות היתר הזרמה לים.

אנשי חברת נשר בחרו להתקשר עם חברת דנה, אשר העניקה להם פתרון הן במישור הפיקוח והן במישור הטכני והמעשי, למניעת מפגעים.

אין ולא היתה כל מניעה כי חברת דנה תתקשר עם חברת נשר, ואך מובן הוא כי יבואן המייבא חומר אשר עלול לפגוע באיכות הסביבה, יפעל, בין באופן ישיר ובין באמצעות חברה אחרת מטעמו, למניעה של מפגעים אלו.

אין כל בסיס לאמור בכתב האישום, בדבר אי חוקיות העלות שנגבתה מחברת נשר ע"י חברת דנה, לצורך פיקוח בעת פריקה ונקיטת אמצעים לצורך כך. בהקשר זה עלתה השאלה מיהו זה אשר צריך לשאת בעלות זו.

עמדת המאשימה, הינה עמדה העומדת בניגוד לאינטרס של המדינה, האינטרס הכלכלי, כמו גם בניגוד להוראת תקנות הנמלים, ובניגוד למתבקש מהגיון הדברים.

עמדת המאשימה הינה, כי התשלום הקרוי "דמי ניטול", אשר מחוייבים בו גורמי חוץ המבקשים לעשות שימוש בנמל לייבוא חומרים ומוצרים, כולל גם את העלות הנדרשת לצורך מניעת מפגעים שמקורם באותם חומרים המיובאים ע"י אותם גורמים. עמדה זו לא רק שמנוגדת לאינטרס הכלכלי של הנמל, לא רק שמטיבה היא עם היבואנים והיצואנים, אלא שגם אין היא מתיישבת עם משמעות הדינים של הגנת הסביבה ותקנות הנמלים.

הדין מטיל אחריות מסויימת על קברניט כלי שיט, ונותן סמכויות למתן הוראות הן לקברניט והן לכל אדם הממונה על פריקה של כלי שיט או טעינתו.

קיימת הוראה מפורשת בתקנה 88 לתקנות הנמלים, שעניינה בשמירה מפני נפילת חומרים הנטענים או נפרקים, למי הים.

עובדי הנמל מבצעים את עבודת הפריקה והטעינה באמצעות כלי עבודה, "באגרים", וכלים שונים להעמסה או לפריקה, כאשר אותה עת, במקביל, ויחד עימם, נמצאים עובדים של אותן חברות פרטיות המספקות שירותים ליבואנים וליצואנים, ומקבלות את השכר מהם, וחברות אלו דואגות למתיחת ברזנטים או הצבת פלטות ברזל, או כל אמצעי אחר, בין האוניה לבין הרציף, על מנת שתימנע נפילה של חומרים אל מי הים, שעה שמתבצעת הטעינה או הפריקה ע"י עובדי הנמל.

מדובר בעבודה משותפת, ולצד עבודת העובדים של הנמל, מבוצעת עבודה מטעם החברות הפרטיות.

זאת ועוד, בעיות מסוימות קשורות לא רק בפעולת הפריקה וטעינה, אלא גם בטיבו של החומר, ענני אבק הנוצרים ממנו ושוקעים לים, ועוד.

אין זה ברור מדוע על הנמל לשאת בעלות הקשורה בפיקוח על פריקה וטעינה של חומרים אשר להם פוטנציאל של זיהום.

דמי הניטול, על פי גישתו של איש הנמל, האחראי על איכות הסביבה בנמל, שהעיד בפני, אינם כוללים את עלויות הפיקוח על השמירה על הגנת הסביבה. הוא אף פנה וביקש, לאחר שהנמל החל לקחת על עצמו ביצוע עבודה זו, לחייב את היבואנים בעלויותיה, ע"י שינוי אותם דמי ניטול, אולם בקשתו לא נענתה.

לכשהוצאה חברת דנה מהנמל, החל נמל אשדוד מבצע בעצמו את הפעילות שביצעה קודם לכן חברת דנה, ובחלקה באמצעות עובדים שעבדו קודם לכן אצל חברת דנה, וכעת, בעלות של כמיליון עד מיליון וחצי שקלים בשנה, נמל אשדוד בעצמו מבצע פעילות זו, על חשבונו. יוצא מהאמור לעיל, כי לא רק שבדין היה על היבואנים לשאת בעלויות הפיקוח, אלא שסילוק חברת דנה הטיב עימם והרע עם הנמל, שכן הנמל נושא כעת בתשלום.

מכל האמור, הטענה בסעיף 45 לכתב האישום בדבר "אי חוקיות" של עלות אשר נגבתה מחברת נשר, חסרת בסיס.

פרשת כי"ל דשנים

7. בחלק זה של כתב האישום נטען כי נאשמים 1 ו – 3 ביצעו כלפי אנשי כי"ל עבירות סחיטה באיומים, על מנת שחברת כי"ל תעבוד עם חברת דנה, ואף היתה דרישת שוחד.

לא הוכח מאומה מטענות אלו. הוכח, בראיות פוזיטיביות, בדברים שנאמרו על ידי אנשי כי"ל עצמם, כי לא היה כל איום.

הראיות עליהן מבקשת המאשימה לבסס עבירות סחיטה באיומים המיוחסות לנאשמים 1 ו- 3 כוללות דברי עד אשר עדותו אינה אמינה, דבריו עוברים שינויים, ואינם מתיישבים עם דברים כתובים, מוקלטים, ועדויות אחרות. אין זה ברור כיצד לא ניתנה הדעת לאותה התנהלות של העד האמור, לתכתובות דואר אלקטרוני, ולשאר הראיות אשר יפורטו בהמשך.

מהראיות עולה כי פעילות נאשם 3, אל מול חברת כי"ל, היתה פעילות ראויה ולגיטימית, ועניינה היה ניסיון לצרף גם את חברת כי"ל כלקוח של חברת דנה, ניסיון שלא צלח.

לא הוכח כל איום ואף לא ראשית ראיה לאיום, סחיטה באיומים, או דרישת שוחד של מי מהנאשמים 1 ו- 3 כלפי מי מעובדי או נציגי חברת כי"ל.

רבות נחקר נאשם 1 בחקירה נגדית על ידי ב"כ המאשימה, ביחס לפגישה אשר הוקלטה הן ע"י איש כי"ל והן ע"י נאשם 3, ואשר התקיימה לאחר שהפרשה פורסמה. למרות החקירות הנגדיות הארוכות, אין כל בסיס לטענה כלשהי ממנה ניתן ללמוד על איום כלשהו. וודאי לא מתוכן ההקלטה.

בפגישה מוקלטת זו לא רק שלא נשמע דבר איום, אלא שתוכנה שולל טענות לאיום במפגשים קודמים.

פרשת שמן

8. בפרק זה מייחס כתב האישום לנאשמים ביצוע פעולות לצורך יצירת התקשרות בין חברת שמן לחברת דנה, ובהן מירמה, הפרת אמונים, שוחד, ואף מרמה כלפי חברת שמן עצמה.

חברת שמן היתה אותה עת לקוח פוטנציאלי לנמל, אשר נחשב כלקוח אסטרטגי. אין זה שכיח כי חברה המתעתדת לכרות נפט מגיעה לבדוק אפשרות להתקשר עם הנמל במתן שירותים. על רקע זה יש לבחון את כלל ההתנהלות אל מול חברת שמן.

יש להדגיש נקודת מוצא זו, הואיל ויש בה להסביר את הרצון של המנכ"ל, נאשם 2, לפעול להבאת חברת שמן לנמל כלקוח. הניסיון להסיק מ"השערות נסיבתיות" קשר לחברת דנה, נעדר ראיה. הבאת חברת שמן לנמל היתה ענין עצמאי, מנותק, ולא קשור לחברת דנה, והיתה בבחינת אינטרס של הנמל.

חברת שמן בחנה כמה חלופות, כמה נמלים, וכמה חברות לקבלת שירותים. בסופו של דבר בחרה בנמל אשדוד, אולם לא בחרה בחברת דנה, אלא בחברה אחרת, ורק לאחר שהגיעו תלונות מהמפעיל של הקידוח על החברה האחרת, עברה חברת שמן לקבלת שירותים מחברת דנה.

חברת שמן לא התקשרה בתחילה, לעניין מתן שירותים, עם חברת דנה. עובדה זו, המצומצמת בטיעוני המאשימה, הינה מרכזית, שכן אם אכן היו הנאשמים 1 ו- 2 פועלים כנטען בכתב האישום, מדוע זה שחברת שמן תתקשר דווקא עם חברה אחרת ? הסיבה למעבר לחברת דנה כלל לא היתה קשורה בנמל או במי מהנאשמים, אלא במפעיל אסדת הקידוח כאמור.

ביחס להשכרת השטחים לחברת דנה, שטחים אשר שימשו לפעילות חברת שמן, ולהתקשרות חברת שמן עם חברת דנה - השכרת השטחים בוצעה בתהליכים אשר היו על פי הכללים הנהוגים בנמל.

היו שני הסכמים, האחד של הנמל מול חברת דנה, והשני של חברת דנה מול חברת שמן. כפי שקיימות גם התקשרויות אחרות.

אנשי חברת שמן אמרו כי קיבלו את השטח שרצו.

גם אם תאמר כי במידה מסוימת, לא היה קיום דקדקני של ההסכם בין חברת דנה לבין שמן, הרי שמעבר לכך שבפועל ניתנו השטחים בפועל במלואם לחברת שמן, מדובר לכל היותר במחלוקת אזרחית בין שמן לבין חברת דנה, הקשורה בפרשנות הצדדים להסכם, ואין ענייננו להליך פלילי.

אין להביא לפתחו של בית המשפט בהליך פלילי, עניין אזרחי מובהק.

לצד החקירה בענינה של חברת דנה, אני למד כי לא בוצעה חקירה ביחס לדברים אחרים אשר בוצעו, והקשורים לקשר בין גורם אחר בנמל לבין חברה אחרת הנותנת שירותים.

טענות רבות הועלו ע"י ב"כ המאשימה כנגד העובדה שכשנודע הדבר לנאשם 2, מידר הוא גורם בנמל מהמשך טיפול בעניין חברת שמן. זהו ניסיון לנתב מעשה של נאשם 2 לתמיכה בתאוריה על כי בכך הוא מבקש לקדם את חברת דנה. המעשה שביצע הנאשם 2 היה מחויב המציאות. משנתקל מנכ"ל במעשה של עובד בכיר אשר הינו בסתירה לאינטרס מובהק ומרכזי של החברה, חברת הנמל, הוא היה מחויב לעשות כן.

האמור שולל כל טענה לגבי שוחד, מרמה, הפרת אמונים או ניגוד עניינים.

פרק ו' לאישום השני – שוחד, הלבנת הון, תצהירי שקר וקבלת דבר במירמה

9. בפרק זה מיוחסת קבלת שוחד ע"י הנאשם 1 בכמה אופנים, ובנוסף מיוחסות לו עבירות של הלבנת הון, חתימה על תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה.

האופנים אשר נטען כי בהם התבטאה העברת שוחד אל הנאשם 1, התבררו כעסקאות אמת, כקבלת דבר אשר ניתנה תמורה כנגדו, וכעסקאות כלכליות, לאחר התייעצות עם גורמים רלבנטיים, וניתנו הסברים והובאו ראיות להוכחת סבירות העסקאות האמורות.

מנגד, הוכח כי אין כל קשר בינן לבין חברת דנה, או בינן לבין תמורה מחברת דנה, ואף עסקה אינה עם חברת דנה.

התצהירים אשר נטען כי הם תצהירי שקר, הוכח כי תוכנם אמת הוא, משקף את מצב הדברים לאשורו, כפי שהיה בעת חתימתם.

משלא הוכח האמור ביחס לאותה קנוניה נטענת ולאותם תשלומי שוחד נטענים, הרי שאין הכספים הנטענים באים בגדר רכוש אסור, ולא הוכח הנטען מכוח חוק איסור הלבנת הון.

האישום השלישי

10. האישום השלישי, אינו קשור בפעילות בנמל, ומיוחסות בו לנאשם 3 עבירות של הלבנת הון, שימוש במסמך מזוייף, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שיבוש מהלכי משפט, עורמה מרמה ותחבולה, השמטת הכנסה מדו"ח וניהול ספרי חשבונות כוזבים.

הפרשה עניינה בניסיון של הבעלים של חברת דנה, לבצע שיתוף פעולה נוסף עם שני עדי מדינה, במסכת של גניבת דלקים מאוניות ומכירתם, תוך זיוף מסמכים, ותוך שילוב גורמים מכמה מדינות. לא מיוחס לנאשם 3 כי היה שותף למי מהאופרציות של גניבות הדלקים אשר יצאו אל הפועל, אלא מיוחסות לו ביצוע עבירות לאחר שתי האופרציות שבוצעו, בניסיון להלבין הון, תוך זיוף מסמכים, ושאר העבירות כאמור לעיל.

לא הוכח כי נאשם 3 ניהל את ספרי החשבונות של חברת דנה, ולא הוכח ביצוע השמטת הכנסה מדו"ח, על ידו.

בפרשה זו רב הנסתר על הנגלה, עדי המדינה אשר העידו, ואשר היו הגורמים הפעילים בפרשות אלו, מסרו גרסאות שלא ניתן לקבוע על סמכן ממצא במשפט פלילי, ולא ניתן ליתן אמון בגרסאותיהם אשר השתנו, ובעדויותיהם נעדרות המהימנות.

ביחס לאישום זה, עלתה בעייתיות מסוימת בגרסת נאשם 3, ואולם, בסופו של הליך שמיעת הראיות, המסקנה הינה כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכח המיוחס לנאשם 3, ברף הנדרש במשפט פלילי.

האישום הרביעי

11. האישום הרביעי עניינו בהעברת פרוטוקולים של דירקטוריון חברת הנמל ודו"ח ביקורת פנימי לחברת דנה, ואלו הוגשו לבית המשפט במסגרת הליך שקיימה חברת דנה כנגד הנמל.

לא הוכח כי מי ממסמכים אלו היה מסמך סודי. לא הפרוטוקולים של הדירקטוריון, ולא דו"ח הביקורת הפנימי, אשר אין מחלוקת כי תוכנו פורסם עוד קודם לכן בכלי התקשורת.

במסגרת שמיעת הראיות עלה כי חברת דנה הוצאה מהנמל בהליך שהיה בניגוד להחלטת הדירקטוריון, ובמצב דברים שבו המסמכים מובאים בפני בית משפט על מנת שיוכל לרדת לחקר האמת, אין מדובר בפעולה בניגוד לאינטרס של הנמל, ואין מדובר במרמה או הפרת אמונים.

12. מכל האמור, לא הוכח המיוחס לנאשמים בכתב האישום, ויש לזכותם מכל העבירות המיוחסות להם.

הכרעת הדין - בהרחבה

13. לפני התייחסות לאישומים, תיבחן תחילה המסגרת הנורמטיבית לעבירת מרמה והפרת אמונים, שהדיון בה נמצא במרכז המחלוקות. בהתאם לעקרונות הפרשניים וליסודות שנקבעו לה, יבחן המיוחס לנאשמים במסגרתה.

הואיל וחלק מהנטען כנגד הנאשמים נשען על ראיות נסיבתיות, ועל מסקנות שמתבקש להסיק מראיות חלקיות, נתייחס בהמשך גם לכללים לבחינת ראיות נסיבתיות.

עבירת מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, ועקרון החוקיות

14. סעיף 284 לחוק העונשין קובע: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".

אין מחלוקת של ממש ביחס להיות הנאשם 1 עונה להגדרת "עובד ציבור", ולפיכך, ההתייחסות תהיה לשאר יסודות העבירה.

המתח בין העבירה של מרמה והפרת אמונים אל מול עקרון החוקיות, קיבל התייחסות נרחבת כאשר נדונו שאלות פרשניות הקשורות ביישומו על מסגרת עובדתית כזו או אחרת.

כך, בבג"צ 2534/97 ח"כ יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה ואח' פ"ד נא(3)1, בעמ' 17 נאמר כי "העבירה של הפרת אמונים היא עבירת מסגרת, אשר יסודותיה העובדתיים אינם מוגדרים דיים. כתוצאה מכך מהווה האשמה המוסרית אחד המנגנונים לוויסות היקף התפרסותה של העבירה".

התייחסות דומה ניתן לראות בע"פ 884/80 מ"י נ' יצחק גרוסמן פ"ד לו(1), 405, בעמ' 416: "המחוקק השתמש בביטוי קצר מבלי להגדירו. לכך יש, כמובן יתרונות, שכן ניתן לצקת בהוראה זו תוכן, כפי שמתבקש על פי נסיבות החיים המשתנות. אך יש לכך יש גם חסרונות, שכן הכוונה החקיקתית היא דלה, ויציקת התוכן נעשית, כטבע ההליך השיפוטי, לאחר התרחשותו של אירוע תוך הטלת הנורמה למפרע". ובעמ' 417 "עלינו להלך על חבל דק, המפריד בין האיסור הפלילי מזה לבין ההתנהגות הלא פלילית מזה, גם אם זו האחרונה פגומה מבחינה אסתטית או אתית".

בע"פ 4148/96 מ"י נ' יעקב גנות פ"ד נ(5) 367, זוכה המשיב ובית המשפט העליון לא התערב בזיכוי זה, ביחס לעבירת קבלת דבר במרמה והפרת אמונים, תוך שנבחן "קו התפר" בין המישור הפלילי למישור המשמעתי (שם, בעמ' 388) ונשאלה השאלה "אם מידתה של הפגיעה באינטרס הציבורי מצדיקה את הפעלתו של מנגנון המשפט הפלילי" (שם, בעמ' 389), ונקבע כי נותר ספק "אם חצו המקרים את גבול השחיתות, ואם עברו מתחום העבירה המשמעתית אל תחום העבירה הפלילית" (שם, בעמ' 391).

גם במסגרת דנ"פ 1397/03 מ"י נ' שמעון שבס פ"ד נט(4) 385 ("הלכת שבס") בו הוגדרו יסודות העבירה של הפרת אמונים, לאחר שנשמעו גישות שונות ביחס לרכיביה, ניתנה התייחסות, הן במסגרת דעת הרוב והן במסגרת דעת המיעוט, להיבטים הקשורים בעקרון החוקיות.

עקרון החוקיות קיבל את ביטויו בסעיף 1 לחוק העונשין, ובהוראת סעיף 34 כא לחוק העונשין שעניינה פרשנות. סעיף 1 לחוק העונשין, הנמצא בפרק א' שכותרתו "הוראות יסוד" קובע: "אין עבירה ואין ענישה עליה אלא עם נקבעו בחוק או על פיו".

עקרון החוקיות מרכזו בחובת האזהרה, מראש, שהינה הבסיס להתייחסות לאשמו של אדם, המהווה רכיב מרכזי בפליליות מעשה או מחדל. מימוש עקרון החוקיות מותנה בשורת כללים פרוצדורליים ומהותיים, בהם פומביות הנורמה האוסרת, והגדרה ברורה מדויקת של האיסור. ר' ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין, כרך א', עמ' 19 "הגדרה מפורטת של האיסור, כך שהציבור ידע באורח המדויק ביותר אילו הם דפוסי ההתנהגות שעליו להימנע מהם, תוך בטחון שכל התנהגות אחרת היא מותרת מבחינת דיני העונשין".

בע"פ 53/54 אש"ד נ' היועמ"ש פ"ד ח' 785, בעמ' 791 הוגדר הכלל "אין עונשין אלא אם מזהירין" ככלל "מקודש במשפט הפלילי".

בע"פ 77/64 הירש ברנבלט נ' היועמ"ש פ"ד יח(2) 72, נפסק (בעמ' 81, 82) תוך התייחסות לדיני העונשין, כי "אין בית משפט רשאי להרחיב תכולתם, בדרך הפרשנות המשפטית, מעבר לתחום משמעות המילים אשר בהן ראה המחוקק להשתמש... ואין עונשין מן הדין".

עקרון האשם במשפט הפלילי מיישם את תפיסת הבחירה העומדת בביצוע עבירה פלילית, והזיקה בין עקרון האשם לעקרון החוקיות קשורה באופן ישיר לטיבה של האזהרה. יש לומר כי עקרון האשם הינו למעשה חלק מעקרון החוקיות.

בהלכת שבס ניתנה התייחסות נרחבת לשאלת הגדרת גבולותיה של עבירה פלילית, תוך התייחסות למשמעות של עקרון החוקיות בהקשר זה, וכב' השופט מ. חשין אף ביצע השוואתה של עבירת הפרת אמונים אל העבירה של תקלה ציבורית שהיתה אותה עת עדיין בחוק העונשין (סעיף 198).

"אין צורך בהעמקת יתר כדי להבין ולידע כי עבירה זו של הפרת אמונים עבירה היא שגבולותיה – כהגדרתה – גבולות פרוצים הם משהו". (בעמ' 434)

"עיון בעבירה זו של הפרת אמונים מעלה בדעתנו עבירה אחרת השוכנת בחוק העונשין, עבירה דומה ושאינה דומה, הלא היא העבירה הקרויה "תקלה ציבורית"" (עמ' 434, 435).

כב' השופט מ. חשין מבחין בין שתי העבירות, אולם מוסיף כי הגם שהמושג "תקלה ציבורית" הינו מושג "שאין לו שיעור", והעבירה של הפרת אמונים מצמצמת עצמה לעובדי ציבור בלבד, הרי "שגם כך תחומי תחולתה של עבירת "הפרת אמונים" תחומים רחבים הם למדי...". בית המשפט מציין את התפקיד החשוב של עבירת הפרת אמונים לדרכי התנהלות עובדי ציבור, ומוסיף: "ואולם גם זו אמת, שחייבים אנו להיות זהירים בדרכי יישומה של העבירה, שכן פרישתה באורח גמיש יתר על המידה על פני מרחבים יקרב אותה קרבה מסוכנת אל העבירה של "תקלה ציבורית", ומתוצאה זו שומה עלינו ליזהר כמפני אש מכלה" (כב' השופט מ. חשין, בעמ' 435, 436 להלכת שבס).

גם כב' הנשיא ברק, אשר להגדרתו את יסודות העבירה הצטרפה דעת הרוב בהלכת שבס, מתייחס להעדר הגדרה מדויקת לגבולות העבירה – "אכן, גבולותיה של הפרת אמונים מעורפלים הם". (בעמ' 406).

ואולם, כפי שנפסק בהלכת שבס, הבעייתיות הכרוכה בשאלת גבולות העבירה של הפרת אמונים, אין משמעותה אי יישומה או ביטולה, אלא, בשל היותה מכשיר חשוב להבטחת פעולה ראויה של המינהל הציבורי, הדרך הנכונה הינה פרשנותה הראויה.

"התרופה למצב דברים זה אינה בביטולה של העבירה, אלא בפירושה הראוי. התרופה אינה בביטול העבירה, שכן על ידי כך תחסר שיטת המשפט שלנו מכשיר חשוב להבטחת פעולתו הראויה של המינהל הציבורי.... אכן, האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה, או אף צמצומה מעבר לנדרש, יפגעו בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון" (הלכת שבס, בעמ' 406).

ביחס ליסודות של עבירת הפרת אמונים, נבחנו הערכים המוגנים ע"י האיסור ונקבע כי הוא בא לשמור על שלושה ערכים מוגנים שהם: אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של פקידי הציבור, ואינטרס הציבור עליו מופקד עובד הציבור (עמ' 408 להלכת שבס).

כל אחד משלושת הערכים האמורים, נקבע כי הוא ערך מוגן בפני עצמו, לא קיימת דרישה כי ייפגעו כל השלושה גם יחד, ודי בפגיעה במי מהם כדי להקים יסוד זה של העבירה (עמ' 409 להלכת שבס).

בהלכת שבס נקבע כי היסוד העובדתי כולל את הרכיב ההתנהגותי שהוא "מעשה מרמה או הפרת אמונים", את הרכיב הנסיבתי – עובד הציבור העושה במילוי תפקידו, ורכיב שלישי, אשר ביחס אליו התקבלה העמדה כי הוא איננו רכיב תוצאתי אלא רכיב נסיבתי, והוא כי מדובר במעשה "הפוגע בציבור". (הלכת שבס עמ' 414).

בהקשר זה מהווה הלכת שבס שינוי גישה אל מול ע"פ 884/80 מ"י נ' יצחק גרוסמן פ"ד לו(1), 405, שם ההתייחסות אל היסוד השלישי היתה כרכיב תוצאתי. בכך התקבלה העמדה אשר הובעה בפסיקה מאוחרת לע"פ 884/80, ואשר הובאה ע"י דר' מ. קרמניצר, במאמרו "על העבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ועל המחשבה הפלילית", משפטים יג' תשמ"ד – 1984, עמ' 275 בעמ' 280 – "אין מדובר איפוא ברכיב תוצאתי אלא ברכיב נסיבתי".

ביחס לפרשנות המונח "הפרת אמונים" נפסק בהלכת שבס כי ""הפרת אמונים" משתרעת על מגוון של מעשים או מחדלים" (עמ' 414), ותוך ניתוח של מצב "ניגוד עניינים" נפסק כי "המאפיין מצב של ניגוד עניינים הוא הימצאותו של עובד הציבור במצב שבו קיים ניגוד בין האינטרס שעליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס אחר כלשהו". (עמ' 415). נפסק כי "לא כל מצב של ניגוד עניינים אף אם יש בו פסול מבחינה מינהלית או מבחינה מוסרית, מוביל בהכרח לעבירה פלילית" (עמ' 415).

בקביעת המבחן אשר יכניס מעשה המביא לניגוד עניינים לגדרי איסור פלילי, נקבע כי נדרש שלהתנהגות יהיה נלווה "פן מחמיר נוסף" (עמ' 416).

המבחן שנקבע הינו: "הדיבור "מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור" משמעותו – לעניין התנהגות שיש בה ניגוד עניינים – אותו ניגוד עניינים המביא לפגיעה מהותית באינטרס המוגן על ידי האיסור על הפרת אמונים. נמצא כי ניגוד עניינים מקים את היסוד העובדתי של "הפרת אמונים" אם ניגוד העניינים פוגע פגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור, או בטוהר המידות של עובדי הציבור או בתקינות פעולת המינהל הציבורי" (עמ' 416, 417).

בהתייחס לכך שבבסיס הרכיב ההתנהגותי בעבירה של הפרת אמונים מונח ניגוד עניינים מסוגים שונים, נפסק כי "לא כל ניגוד עניינים גורר פגיעה מהותית באינטרס המוגן. זו תלויה במהותו ובאופיו של ניגוד העניינים " (בעמ' 419).

ביחס ליסוד הנפשי בעבירה של הפרת אמונים, גם כאן, בשונה מגישות שקדמו, והובאו הן בפסיקה והן במאמרים, נפסק, כי הדרישה הינה למחשבה פלילית, במובן של "יחס נפשי לטיב הפיזי של ההתנהגות. לא נדרש כי העושה יהא מודע לכך כי מעשהו מהווה "הפרת אמונים", או כי מעשהו פוגע בערכים שהאיסור הפלילי נועד להגן עליהם". נקבע כי אין מקום לדרישה של מודעות לרכיבים אחרים, למודעות סובייקטיבית להעדר פסול, וגישות דומות, אלא כי המודעות צריכה להיות לרכיבים העובדתיים, דהיינו מחשבה פלילית, בהתאם לדרישה הרגילה של מחשבה פלילית למודעות ליסודות העובדתיים של העבירה – "הפרת האמונים אינה דורשת מחשבה פלילית מיוחדת", ונשללה הגישה לכלול גם דרישת מניע (עמ' 423).

ביחס להיבט המאוחר של הקביעה השיפוטית בדבר היות מעשה הפרת אמונים עבירה פלילית, נאמרו הדברים הבאים ע"י כב' השופט מ. חשין "בדומה לחובת הזהירות שבעוולת הרשלנות, חובת האמונים מגלה עצמה כביכול אפוסטריורית, לאחר הפרתה ... ואולם, מתוך שמצמצמים אנו את העבירה של הפרת חובת אמונים אך לפגיעה מהותית בטוהר המידות ובתקינות פעילותו של המינהל הציבורי, הנחת היסוד היא שעובד הציבור היה מודע לעובדה שעובר הוא על לאו שבחוק" (הלכת שבס בעמ' 445).

מצאנו לנכון להרחיב ביחס ליסודותיה של עבירת הפרת אמונים, גדריה וסייגיה, והבאתה אל מול עקרון החוקיות ועקרון האשם, הואיל ועבירה זו, ויישום היסודות העובדתיים אשר הוכחו במסגרת הליך זה, נמצאים במרכז הכרעת הדין, ביחס לחלק מרכזי ממנה.

נוסיף עוד, כי הזהירות הרבה אשר ננקטה בהלכת שבס, כמו גם בפסיקה אשר קדמה לה, ושלאחריה, עת בא בית המשפט להחליט, בדיעבד, האם מעשה או מחדל שנעשו עולים כדי הפרת אמונים בכלל, וניגוד עניינים במסגרת הפרת אמונים בפרט, זהירות זו מחוייבת, עת באים אנו לבחון פליליות מעשה או מחדל, תוך שימוש במונחים כגון "פגיעה מהותית" ושאר היסודות, אשר נעדרים גדרים מדויקים.

עקרון החוקיות, אשר קיבל משנה תוקף בחקיקת חוקי היסוד, ונמצא בבסיס המשפט הפלילי, מחייבנו כי מעשה שנביאו בגדרי איסור פלילי, על כל המשמעויות החברתיות, האישיות, והעונשיות של הטלת איסור פלילי, יהא מעשה אשר נמצא בליבת אותה הגדרה של "פגיעה מהותית", לא בצידיה ולא בשוליה.

ספק בשאלה זו, צריך ליישום דומה לספק בשאלת התקיימות עובדה הנטענת כנגד נאשם, במסגרת הכלל הבסיסי במשפט הפלילי, על כי בית המשפט ישתכנע מעל לספק סביר.

סעיף 34 כא' לחוק העונשין קובע: "פרשנות 34 כא. ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".

יש ליישם עקרון פרשני זה גם בבואנו לבחון כניסת תשתית עובדתית אל ההגדרה של אותו פן מחמיר נוסף הנדרש, בדמות פגיעה מהותית באחד משלושת הערכים המוגנים. זאת בפרט לאור כך שמדובר באיסור אשר גבולותיו מעורפלים.

באספקלריה של היסודות שנקבעו לעבירה בהלכת שבס, העקרונות פרשניים, ושורת הכללים האמורים, תיבחן המסכת הראייתית שהובאה.

ראיות נסיבתיות

15. חלק מהמסכת הראייתית כולל ראיות נסיבתיות. לאור כך שמתבקשת הסקת מסקנות מראיות נסיבתיות, להלן התייחסות לכללים אשר נקבעו ביחס לראיות נסיבתיות, ולאפשרות הסתמכות עליהן במשפט הפלילי.

ראיות נסיבתיות הינן ראיות אשר יכולות להקים מסקנה בדבר העדר ספק סביר, ולהביא להרשעה, ומשקלן אינו נופל ממשקל ראיות ישירות, אך כאשר מדובר בראיות נסיבתיות הרי שהאפשרות להגיע על סמכן למסקנה בדבר העדר ספק סביר, וכתוצאה מכך הרשעה, מחייבת כי ניתן יהיה להסיק מהן מסקנה הגיונית אחת, ואחת בלבד, וכי אין במכלול הנסיבות כדי להביא למסקנה בדבר אפשרות אחרת לזו המועלת בכתב האישום.

במסגרת הקביעה כי מדובר במסקנה הגיונית אחת ויחידה, אין להביא ספקולציות או השערות נטולות הגיון או בסיס, ומנגד יש לבחון היטב כי אכן אין אפשרות אחרת זולת המסקנה היחידה, כי המיוחס בכתב האישום אכן בוצע.

ר' לעניין זה ע"פ 11541/05 11733/05 פלוני נ' מ"י (21.08.2006):

"הרשעתו של המערער מושתתת, רובה ככולה, על ראיות נסיבתיות, שבחינתן והסקת המסקנות מהן נעשית על יסוד ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים. כלל נקוט בידינו כי משקלן של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שניתן יהיה להסיק מהן מסקנה הגיונית אחת ויחידה שאין בלתה, אשר בכוחה להוביל להרשעה. בתוך כך יש להבהיר כי ראיות נסיבתיות, אשר לכל אחת מהן כשלעצמה כוח "מחשיד" בלבד, עשויות להשתלב זו בזו עד כי לקיבוצן יהיה משקל ראייתי מפליל, אשר בכוחן לבסס הרשעה בדין ... בקובעו מהי המסקנה העולה מן הראיות הנסיבתיות, על בית-המשפט לבחון אם ניתן להסיק מהן מסקנה שאינה מפלילה, אשר תוביל לזיכויו של הנאשם. אם הנאשם מציע הסבר תמים, שאינו תיאורטי או מרוחק, אלא הסבר סביר המתיישב עם חפותו, לא יהיה די בראיות הנסיבתיות לשם הרשעתו."

ר' ע"פ 1977/05 דויד גולה נ' מ"י (06.11.2006), אשר התייחס, בהסכמה, לע"פ 11541/05:

"כידוע, הלכה היא כי "ראיות נסיבתיות נבחנות על-פי עקרונות לוגיים המגלמים את ניסיון החיים והשכל הישר… בעניין זה הכלל הוא כי אם האפשרות להסיק ממכלול הראיות קיומן של עובדות שאין בהן אשמה של הנאשם היא אפשרות דמיונית, ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומן של עובדות שיש בהן אשמת הנאשם, הרי שיש להרשיע את הנאשם. שכן, במצב כזה לא נותר כל ספק סביר באשמתו"

עוד ר' ע"פ 3018/04 עבד אל רחמן בן סאלח תאפל נ' מ"י (06.01.2005):

"כידוע, הלכה היא כי "ראיות נסיבתיות נבחנות על-פי עקרונות לוגיים המגלמים את ניסיון החיים והשכל הישר… בעניין זה הכלל הוא כי אם האפשרות להסיק ממכלול הראיות קיומן של עובדות שאין בהן אשמה של הנאשם היא אפשרות דמיונית, ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומן של עובדות שיש בהן אשמת הנאשם, הרי שיש להרשיע את הנאשם. שכן, במצב כזה לא נותר כל ספק סביר באשמתו.""

ר' ע"פ 6392/13 מ"י נ' קריאף (21.1.2015), שם מתייחס בית המשפט העליון לקושי המובנה בהסתמכות על ראיות נסיבתיות, ולמתודה אשר השתרשה בפסיקה לבחינת ראיות נסיבתיות, שהיא בדיקה תלת שלבית:

"הליך הסקת המסקנה המפלילה מהראיות הנסיבתיות הוא תלת-שלבי: בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה מימצא עובדתי; בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה אם היא מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך; בשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר באשר להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית-המשפט מניח את התזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תזה של ההגנה ובוחן אם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גירסתו והסברו של הנאשם...". (תוך הפניה לע"פ 6372/03 עמוס פון וייזל נ' מ"י (פ"ד נט(1) 745).

עוד במסגרת ע"פ 6392/13 התייחסות לספק הסביר ביחס לראיות נסיבתיות:

"קיומו של ספק סביר, ככל שהוא נוגע לראיות נסיבתיות מפלילות, משמעוֹ כי ניתן להסיק מן הראיות הנסיבתיות הסבר אפשרי אחר השולל אחריות פלילית. "כדי לקבוע ממצא מרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות, נדרש כי שילובן יוביל למסקנה מפלילה כמסקנה סבירה אפשרית יחידה. בהתקיים מסקנה סבירה אפשרית אחרת, שהיא ממשית ואינה דמיונית, שאין בה כדי הפללת הנאשם, דינו לצאת זכאי...אמת מידה מחמירה זו היא פועל יוצא של הרף הגבוה הנדרש לשם הרשעה בפלילים בכלל, מחמת חומרתה של הרשעה ותוצאותיה הקשות, ולאור הכרת הפסיקה בקושי הקיים בהרשעה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד בפרט... עם זאת, בתי המשפט חזרו והדגישו כי על ההסבר המועלה על-ידי הנאשם להיות מתקבל על הדעת, ולא הסבר מאולץ או תאורטי ... על ההסתברות להתקיימותה של האפשרות האחרת, להיות מהותית ולא זניחה, צריך שתהיה לה אחיזה סבירה בחומר הראיות, ועליה לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים ... יתר על כן, הסבר תמים לכל ראיה נסיבתית בפני עצמה אינו מספק, משום שהמסקנה המרשיעה מושתתת על בחינת הראיות כמכלול. לפיכך, על הנאשם להציע גרסה שלמה, המתייחסת למכלול הראיות נגדו. גם אם הנאשם אינו מציע הסבר מזכּה, על בית המשפט לבחון מיוזמתו-שלו הסברים אפשריים כאלה. בית המשפט נדרש לבחון גם גרסאות שאינן מתיישבות עם טענות ההגנה...".

על פרשנות ופרשנות יתר

16. בהליך המשפטי עוסקים אנו בפרשנות. פרשנות במישורים ורבדים שונים. פרשנות הדין צריכה ללכת במתווה אליו מוליכות מילותיו, תוך יישום העקרונות הפרשניים הישימים במסגרת המשפטית בה מתקיים הדיון, דוגמת הפרשנות התכליתית, לצד עקרונות הפרשנות בפלילים.

התייחסות המעשה הפרשני למילות החוק, אינה בבחינת שימוש בהן כנקודה ארכימדית המשמשת משענת, מכוחה יובא הפירוש למחוזות הרחוקים ממשמעותן הרגילה. מעשה הפרשנות צריך לאחיזה בכל הביטוי הלשוני במסגרתו בא הדין לידי ביטוי.

יש להישמר מפני פרשנות יתר, אשר לכשעצמה אינה מתיישבת עם העקרונות המנחים בתהליך הפרשני - משפטי, וודאי שלא בהליך הפלילי. פרשנות יתר משמעותה יציאה מהמסלול הפרשני הרגיל, למחוזות אשר קיים קושי ליישבם עם הבהירות, הידיעה, האזהרה, ועיקרון האשם.

כך הוא ביחס לפרשנות דין, וכך הוא גם כשיוצקים אנו משמעות פרשנית למעשה או מחדל, בבחינת הדבר העומד מאחוריהם, סיבתם ומטרתם, והאם עולים הם כדי פגיעה בערכים עליהם מבקש הדין להגן. זאת בפרט כאשר הוראת הדין לה מבקשים ליצוק תוכן, עמומה.

"...ישנם במקום כלשהו קריטריונים להגבלת הפרשנות." (אומברטו אקו, פרשנות והיסטוריה, פרשנות ופרשנות-יתר, עמ' 43). "כיצד אפשר להוכיח השערה המתייחסת לכוונת היצירה? הדרך היחידה היא לבחון אותה על הטקסט כשלם עקבי ... כל פרשנות המוצעת לחלק מסוים בטקסט עשויה להתקבל אם תאושר בידי חלק אחר באותו טקסט, וחייבת להידחות אם היא מועמדת בסימן שאלה בידי חלק אחר בטקסט." (אומברטו אקו, פרשנות-יתר של טקסטים, על פרשנות ופרשנות-יתר, בעמ' 66).

מצאתי בטענות שהועלו בהליך זה, שוב ושוב, פרשנות יתר, למעשים אשר ניתן לפרשם גם כנטולי איפיון פלילי. שוב ושוב היה צריך לכייל את התהליך הפרשני, לבחון את הדברים בהקשרם, ורק אז להסיק מה משמעותם, ולתת לדברים את מובנם הרגיל, ואת הפרשנות הטבעית וההגיונית לביצועם.

תהליך הסקת מסקנה מראיות נסיבתיות צריך לשמירה מפני פרשנות יתר של מעשה, שיכול וטבעי ומתבקש הוא בהקשרו, ומקישורו להשערה כזו או אחרת.

"...מנקודת מבט מסויימת כל דבר מקיים יחסי אנלוגיה, סמיכות ודמיון עם כל דבר אחר." (אומברטו אקו, פרשנות יתר של טקסטים, על פרשנות ופרשנות-יתר, עמ' 50).

טענות אשר מתמקדות באווירה, בשמועות, בריח לא טוב העולה מהתנהלות, וכיו"ב, אין מקומן בתהליך הגעה למסקנה בדבר פליליות מעשה. חוש הריח אינו יסוד מיסודות עבירה, ואינו כלי פרשני. גם ראיות נסיבתיות, אשר מהן מתבקשת גזירת מסקנה בדבר פליליות מעשה, צריכות להיות ראיות קבילות, והחיבור ביניהן אינו יכול להיעשות בדרך של השערה, אלא במסקנה מעל לספק סביר.

החלק הכללי לכתב האישום המתוקן

17. על פי החלק הכללי לכתב האישום, חברת נמל אשדוד בע"מ הינה חברה ממשלתית, הנמצאת בפיקוח רשות החברות הממשלתיות וגופים נוספים, ועובדיה ומנהליה, ובהם הנאשמים 1 ו-2, הינם עובדי ציבור.

נאשם 1 עובד נמל אשדוד מיום 24.11.91, ומיום 6.2.03 שימש כמזכיר וועד ציוד מכני ותפעול בנמל, שהינו וועד העובדים הגדול והמשפיע בנמל, וככזה עמד בראש וועדי העובדים בנמל בתקופה הרלבנטית, ושימש נציג העובדים אל מול הנהלת הנמל וכל גורם רלבנטי אחר.

מתוקף סמכויותיו ומעמדו, אישיותו וקשריו הקרובים עם נאשם 2, אשר שימש מנכ"ל הנמל בתקופות הרלבנטיות, היה לנאשם 1 מעמד רב עוצמה בנמל כלפי מנהלי הנמל, עובדיו, לקוחותיו, חברות למתן שירותים, ואף כלפי גורמי ממשל המפקחים על פעילות הנמל.

כמו כן, שימש הוא בתקופה הרלבנטית כחבר "מועצת ייצור" בנמל, גוף המורכב מחברי וועד וחברי הנהלה, אשר בסמכותו היה לקבוע את תקן עובדי הנמל הנדרש לכל משימה תפעולית המתבצעת בתחומי הנמל ובוצעה ע"י החברות הקבלניות לחברות השירותים שפעלו בתחומי הנמל אשדוד.

בתקופה הרלוונטית פעל נאשם 1 בנמל תוך התעלמות בוטה מנהלי הנמל המחייבים, ותוך התעלמות מחלוקת האחריות בין גורמי נמל וגורמי וועד.

לצד עבודתו של נאשם 1 בחברת הנמל, ובזמנים הרלבנטיים, החזיק נאשם 1 גם בעסקים פרטיים לרבות, חברת "א.י. הופס תעשיות (2008) בע"מ" ("הופס"), "בן עידן הובלות בע"מ ("בן עידן"), "ז.י.ג. השקעות וניהול" ("ז.י.ג.") וכן החזיק בחברת "שיפודי גן העיר" וזאת במסגרת שותפות עם יניב בלטר, אשר פעל בשותפות זאת באמצעות חברת "טל חרמון בע"מ" שבבעלות יניב בלטר.

"חברת הופס", פעלה החל מאוגוסט 2010 ועד יולי 2013, לספק לחברת הנמל חומרי ניקוי בהיקף של כ- 400,000 ₪ בשנה, וזאת תוך ביצוע עבירות מרמה והלבנת הון כמתואר באישום הראשון.

לחברות "הופס" ו"בן עידן", אשר בבעלות נאשם 1, הוזרמו החל מינואר 2013 כספים שמקורם ברווחי חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ ("חברת דנה") בהתקשרויות המתוארות באישומים, בהיקף של למעלה מ- 2 מיליון ₪, בין היתר, באמצעות חברת "ד.ח. נכסים" שבבעלות נאשם 3, וחברת "טל חרמון" שבבעלות יניב בלטר.

נאשם 2 מונה לתפקיד מנכ"ל הנמל בשנת 2005 וביום 28.7.13 הודיע על סיום תפקידו, זאת בסמוך לאחר החלטת דירקטוריון הנמל על הפסקת עבודת חברת דנה בתחומי נמל אשדוד, עקב ממצאי דו"ח חיצוני שהתקבל בדירקטוריון הנמל ביחס לעסקיו הפרטיים של נאשם 1 בתחומי הנמל.

במהלך כהונתו כמנכ"ל הנמל, ניהל נאשם 2 את ענייניה השוטפים של חברת הנמל, כמו גם ענייניה האסטרטגיים ותכניותיה לעתיד, לרבות בסוגיית הפרטת הנמל, בתיאום צמוד עם נאשם 1, ובין היתר נהגו נאשמים 1 ו- 2 לקיים פגישות אישיות שלא בנוכחות גורמי נמל אחרים, באופן שוטף, ללא תיעוד, ולצאת לנסיעות משותפות לחו"ל לבדם במסגרת בחינת ההתכנות למהלכים אסטרטגיים עתידיים בנמל.

בנוסף, ניהל נאשם 2 קשר קרוב עם נציגי חברת דנה ובעליה הרשום, יניב בלטר, ונהג להמליץ על חברת דנה בפני לקוחות מובילים בנמל.

בתקופה נשוא כתב האישום הובא לידיעת נאשם 2 דבר הקשר הפסול המתקיים בין נאשם 1 לבין עסקי שיווק חומרי הניקוי לחברת הנמל כמתואר באישום הראשון, ודבר הקשר הפסול המתקיים בין נאשם 1 לחברת דנה ועסקיה בתחום הנמל כפי שיפורט בהמשך, ולמרות האמור, נמנע מפעולה ממשית בעניינים אלה, ואף נתן את ידו להעצמת פעילותה של חברת דנה בתחומי הנמל ושגשוגה, זאת תוך פעולה בניגוד לטובתה הכלכלית והציבורית של חברת הנמל.

נאשם 3 הנו בן דודו של נאשם 1 ובין השניים שררו, במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום ולפניה, יחסי אמון מיוחדים וקרובים במיוחד, אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, בעניינים המפורטים בכתב האישום.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ובמקביל להליכי הקמת חברת דנה, במסגרתה שימש נאשם 3 כשותף וכמנהל, החל אחיו של נאשם 3 ושותפו העסקי, אבי חסן ("אבי"), לשמש כמנהל הכספים בחברות "הופס" ו"בן עידן", שבבעלות נאשם 1, ובמסגרת זו הפך אבי למורשה חתימה בחשבונות החברות הנ"ל, והאחראי על כלל ענייניהן הכספיים של החברות הנ"ל.

החל מחודש ינואר 2013, פעל נאשם 3 באמצעות חברת ד.ח. השקעות בע"מ, שבבעלותו, ואשר שימשה אותו לצרכי משיכת חלקו ברווחי חברת דנה, להזרמת כשני מיליון ₪ מתוך הכספים שנמשכו על ידו מחברת דנה , לחברות "הופס" ו"בן עידן", אשר בבעלותו המלאה של נאשם 1, באופן המעיד על כוונת הסתרה. כן היה מעורב נאשם 3 בניהולן התפעולי והפיננסי של החברות "הופס" ו"בן עידן", אשר בבעלותו המלאה של נאשם 1, באופן המעיד על כוונת הסתרה.

יניב בלטר הינו יזם נדל"ן מוביל בעיר אשדוד, הפועל באמצעות מספר חברות לרבות: טל חרמון בע"מ, ירקון ב.ר. פרויקטים בע"מ וחברות נוספות. בתקופה הרלוונטית התאפיינו יחסי יניב בלטר עם נאשם 1 בקרבה רבה, על רקע הכרות רבת שנים וקשרים עסקיים ואחרים שנרקמו בין השניים. במסגרת יוזמות נדל"ן שבהובלת יניב בלטר, ובמועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, נקשר יניב בלטר, באמצעות חברת ירקון ב.ר. פרויקטים בע"מ, שבשליטת יניב בלטר, עם נאשם 1 ועם אשת נאשם 1 בהסכם הלוואה, במסגרתו הלוו נאשם 1 ואשתו ליניב בלטר סכום של 1 מיליון ₪. מועד עריכת הסכם ההלוואה לא צוין על גבי הסכם ההלוואה שנחתם על ידי הצדדים. הסכם הלוואה דומה ערך יניב בלטר גם עם אביו של נאשם 1 ועם דודתו ובמסגרתם הלוו גם הם 1 מיליון ₪ ליניב בלטר.

במסגרת המתואר לעיל, הועברו במהלך חודש יוני 2013, המחאות בסך כולל של 2,450,000 ₪ מחשבון אביו של נאשם 1, אשר כללו את חלקו של נאשם 1 ואשתו במתן ההלוואה, לחשבון חברת אוצר אביב השקעות בע"מ, שבשליטת יניב בלטר, וזאת שעה שנאשם 1 או אשתו כלל אינם מופיעים כנהנים בחשבון הבנק המעביר.

במהלך שנת 2010, קשרו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה קשר לביצוע עבירות מרמה, הפרת אמונים, הלבנת הון, שוחד ועבירות נוספות, זאת על דרך הקמת חברת דנה כחברה למתן שירותים בנמל, ותוך הסתייעות במעמדו רב העוצמה של נאשם 1 בנמל ובקשריו הקרובים עם נאשם 2, מנכ"ל הנמל בתקופה הרלוונטית, להשגת התקשרויות עסקיות מול לקוחות הנמל הכול כמתואר באישום השני.

בשלהי שנת 2012, במהלך פעילותה המשגשגת של חברת דנה בתחומי הנמל, כמפורט בכתב האישום להלן, התקשרו נאשם 1 ויניב בלטר בשותפות עסקית להקמת וניהול מסעדת "שיפודי גן העיר" בעיר אשדוד. שיעור השקעתו של נאשם 1 במסגרת "שיפודי גן העיר", באמצעות חברת ז.י.ג. שבבעלותו עמד על 600,000 ₪ מכוחם החזיק נאשם 1, באמצעות ז.י.ג. ב- 20% מהמניות. שיעור החזקות יניב בלטר ב"שיפודי גן העיר" באמצעות "טל חרמון" עמד על 40%, והמניות הנותרות (40%) הוחזקו בידי שותף שלישי. לימים, כאשר עקב חקירה פנימית שיזם דירקטוריון הנמל, בין היתר, באשר לניגודי העניינים שהתקיימו בין נאשם 1 לבין חברת דנה ובעליה, פעלו נאשם 1 ויניב בלטר להעברת המניות שהיו בשליטת יניב בלטר לשליטת נאשם 1, באופן המנתק, כביכול, את שותפותם של השניים במסגרת "שיפודי גן העיר", ואולם המחאות שהעביר נאשם 1 ליניב בלטר בגין המניות הנעברות כלל לא נפרעו ע"י יניב בלטר. בהמשך גובש בין השניים הסכם הלוואה למראית עין במסגרתו הפכו סכומי ההמחאות שלא נפרעו, לחוב נושא ריבית כביכול. הכול כמפורט באישום השני.

אורי בלטר הינו אחיו הצעיר של יניב בלטר, אדריכל במקצועו, אשר הוצג ע"י יניב בלטר כמנהלה של חברת דנה, והיה מורשה חתימה בחשבון הבנק שניהלה חברת דנה. אורי בלטר חתם, בין היתר וביחד עם אחרים על פניות רשמיות מטעם חברת דנה לחברת הנמל, והוא שייצג באופן רשמי את חברת דנה מול חברת הנמל ומול לקוחותיה בתחומי הנמל.

חברת דנה הינה חברה בע"מ, אשר נרשמה ברשם החברות ביום 8.7.2010. על פי הדיווחים לרשם החברות, יניב בלטר החזיק בתקופה הרלוונטית לכתב האישום 100% ממניותיה, והיה רשום בה כדירקטור יחיד. בחשבון הבנק של חברת דנה נרשם יניב בלטר כבעל שליטה וכמורשה חתימה לצד אורי בלטר. לצד נאשם 3, קרוב משפחתו ושותפו העסקי של נאשם 1, עבדו בחברת דנה בזמנים הרלוונטים לכתב האישום גם גיסו של נאשם 1, משה אסרף, ומכרים אחרים שלו, לרבות מי ששימש נהגו הצמוד של יניב בלטר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.

המענה לחלק הכללי של כתב האישום, והטענות המקדמיות

18. שלושת הנאשמים כופרים במיוחס להם בכתב האישום.

בטרם מענה הועלו ע"י הנאשמים ארבע טענות מקדמיות – האחת כי הפרשה נחקרה באופן מוטה, השנייה כי לא היה מקום לצרף את אישום מס' 3 המתייחס לנאשם 3 בלבד לכתב האישום, השלישית מתייחסת לניסוח כתב האישום על כי הוא כולל עובדות רבות שאינן מהוות עבירה ונועדו הן לשתול בליבו של הקורא עוד לפני ששמע את הראיות תאוריה מסוימת וליצור אווירה, והרביעית הינה לאכיפה בררנית על כי קיימות עשרות חברות הפועלות כחברות חיצוניות עם נמל אשדוד, כאשר בהן קשרי משפחה עם עובדים בכירים ביותר מנמל אשדוד. בהחלטה מיום 13.9.16 נדחו הטענות המקדמיות השנייה והשלישית. ביחס לטענות המקדמיות הראשונה והרביעית, נקבע כי הן נעדרות פירוט, אינן מאפשרות התייחסות, וכי לא ניתן להכריע בהן באותו שלב. ביחס לטענות הראשונה והרביעית, לא נדחו לגופו של עניין, אלא צוינה בכלליות, והעדר אפשרות ההכרעה בהן באותו מועד.

במענה הנאשם 1 לחלק הכללי, נטען כי כתב האישום נוסח במטרה לשתול תמונה ואווירה עוד לפני הבאת כל ראיה. הנאשם 1 מאשר את העובדות ביחס לתפקידו כיו"ר וועד עובדים, ואולם, זאת תוך הדגשה כי הנאשם 1 היה יו"ר וועד אחד בלבד, וועד הציוד המכני והתפעול בנמל, אשר מבחינה עובדתית זהו וועד אשר בו מספר העובדים הגדול ביותר, ובהתייחס לסמכויות שיוחסו בכתב האישום, נאמר כי היו לנאשם 1 סמכויות לפעול בשם העובדים כחלק מוועד מסוים אשר בו חברים נוספים, והוא יו"ר הוועד, ולא היתה לנאשם 1 סמכות למנות אנשים. עוד נטען לגבי הסמכויות השונות שיוחסו לנאשם 1, כי הדברים מנוסחים באופן כללי, אך הוסכם כי מטבע הדברים היתה לנאשם 1 השפעה בתחום התפעול והפעלת הציוד המכני בנמל, ולא היו לו סמכויות למנות עובדים, לקבוע היקף עבודתם ולקדם עובדים. עוד אישר נאשם 1, כי אכן שימש כחבר במועצת הייצור בנמל, וזו מורכבת מחברי וועד וחברי הנהלה של הנמל, והוסיף כי לא ישב במכלול ישיבות מועצה זו, ובכל פעם שמשימה מסוימת דרשה תקן, היא נקבעה ע"י מועצת הייצור, לאו דווקא בהקשר הספציפי שמכוון בכתב האישום.

הנאשם 1 מאשר כי הוא בן דודו של נאשם 3, מאשר כי מר אבי חסן עבד בחברות הופס ובן עידן, והפך למורשה חתימה בחשבונות החברות הללו, אך כפר בכל קשר בין תחילת עבודתו לבין הקמתה ופעילותה של חברת דנה.

בעניין החברות הופס וקליר – נטען כי חברת הופס לא סיפקה כלל חומרי ניקוי לנמל, והנאשם 1 כפר בכך שאספקה בכלל היתה תוך ביצוע עבירות, הגם שהיא לא בוצעה ע"י חברת הופס כלל.

הנאשם 1 כפר בכך שהוזרמו כספים לחברות שבבעלותו, אשר מקורם ברווחי חברת דנה, ובהתקשרויות המפורטות בכתב האישום. נטען כי זו טענה נוספת מספקולציות אשר מכיל כתב האישום, אשר כולל טענות שנועדו ליצור אווירה ללא שקיימת הוכחה.

הנאשם 1 מאשר כי בין החברות ד.ח. מצד אחד, והופס ובן עידן מצד שני, היתה התקשרות עסקית, אשר פורטה במסגרת חקירותיהם במשטרה, הן של נאשם 1 והן של נאשם 3, וכי אמרותיהם משקפות את האמת, וכי מדובר בהשקעה של חברת ד.ח., ובהלוואה שהוחזרה.

ביחס לטענה כי הנאשם 2 ניהל את ענייני הנמל בצמוד לנאשם 1, נטען כי זו טענה שערורייתית אשר לא היה לה מקום בכתב האישום, וגם זה ניסיון ליצור אווירה מסוימת.

נטען כי נאשמים 1 ו- 2 לא קיימו פגישות אישיות, התקיימו ביניהם פגישות עבודה מחויבות שהפרו את תפקוד את הנמל לכל הצדדים, ומדובר בשיתוף פעולה מבורך, והניסיון להציגו באור אחר נועד ליצור את אותה אווירה.

ביחס לטענה כי הנאשם 1 והנאשם 2 נהגו לצאת לנסיעות משותפות לחו"ל, נטען כי התביעה יודעת שאין בטענה זו אמת, וכי היא עשתה מעשה שלא יעשה. נטען כי מדובר בנסיעה אחת ויחידה שנסעו השניים, יחד עם שניים נוספים, ראש אגף תקציבים באוצר, והרפרנט הרלבנטי לנמלים בנושא מסוים, נסיעה שכל הצדדים התבקשו לשמור בסוד, בשל החשיבות, וכי ציור הדברים כפי שמובא בכתב האישום הינו מעשה שלא יעשה.

הנאשם 1 מאשר כי מר יניב בלטר הינו יזם נדלן בעיר אשדוד ולו מספר חברות, וכי היו ביניהם יחסי קירבה.

ביחס להלוואה הנטענת ביחסים שבין נאשם 1 למר יניב בלטר, נטען כי הדבר נעשה במסגרת עסקית מקובלת ורגילה, אלו כספים שהועברו בפועל ע"י אביו של נאשם 1 שעזר לבנו, כפי שכל אב עוזר לבנו.

הנאשם 1 מאשר כי היה הסכם בינו לבין מר יניב בלטר ביחס לשותפות עסקית במסעדה, וכי מהלך קניית חלקו של מר בלטר, היה בעקבות דרישה של ההסתדרות והיה צריך להתבצע באופן מידי כתנאי לסיום השעייתו של נאשם 1, וכך בוצע באופן אמיתי, ולא כפי שנטען בכתב האישום, למראית עין.

נטען כי נאשם 3 היה שותף עסקי של נאשם 1, ככל שהדבר קשור למהלך בין חברת ד.ח. וחברות הופס ובן עידן, אולם ללא כל קשר לחברת דנה.

הנאשם 1 מאשר כי מר משה אסרף שהוא גיסו, עבד בחברת דנה, אולם לאחר הקמתה.

תשובת הנאשם 2 ביחס לחלק הכללי לכתב האישום, הינה כי חברת נמל אשדוד כפופה לרגולציה רבה ביותר, ע"י כמעט כל משרד ממשלתי. נטען כי הדירקטוריון הוא הגוף בעל העוצמה והאחריות על הנעשה בחברה, הוא ממונה ע"י שרי התחבורה, האוצר והתמ"ת, והוא האמצעי בו הממשלה מפקחת על התנהלות נמל אשדוד מבחינת מדיניות, להבדיל מרגולציה. נטען כי עת נכנס נאשם 2 לתפקידו, לא היה נמל אשדוד המוביל בישראל, ופעילותו הניהולית, המסורה, הטובה, והנקייה בניקיון כפיים מלא של נאשם 2, הביאה את נמל אשדוד להיות הנמל המוביל בישראל, הן בהכנסות והן ברווחים.

נטען כי חברות שירות פועלות כחלק ממנגנון הנמל, ולנאשם 2 אין כל נגיעה לשאלה מי החברות הנותנות שירותים בתוך הנמל, למעט מקרים חריגים או תקלות באירועים מסוימים, בהם הדבר מונח על שולחנו לקבלת החלטה. נטען כי קיימת כמות עצומה של חברות הפועלת בנמל אשדוד, ולמנכ"ל אין ידיעה מדויקת על כלל החברות הפועלות בנמל, וגם לא יכולה להיות לו ידיעה כזו.

הנאשם 2 כופר בכל קשר לכל עניין פלילי ולכל עבירה שהיא, וטוען כי לאורך כל הפרשה החלטותיו היו החלטות ניהוליות, לגיטימיות וחוקיות.

ביחס לתפקידו של נאשם 1, נטען ע"י נאשם 2, כי הינו מזכיר וועד ציוד מכני, ויו"ר וועד זה בלבד.

נטען כי הגם שהנאשם 1 היה בולט ודומיננטי, הוא לא נהנה מכל יחס מועדף מעדיפות כלשהי, וכי מעמדו היה מעמד הזהה ושמור ליתר יושבי ראש הוועדים.

נטען כי ראשי כל 11 הוועדים בנמל, הינם מטבע הדברים, כל אחד בעתו, שותף למועצת ייצור, וכל אחד מהם יכול להעלות טענות, ולהכריז על סכסוך עבודה, כמו גם על שביתה, ובכך להשבית את הנמל כולו.

הנאשם 2 כופר בטענה בדבר יחסי אמון מיוחדים בינו לבין נאשם 1, טוען כי ניהל את ענייניה השוטפים של חברת הנמל, וכי עניינים אסטרטגיים עתידיים היו בעיקרי בידי הדירקטוריון, בוודאי לא במסגרת עבודתו השוטפת של הנאשם 2.

ביחס לטענה בדבר תיאום צמוד עם הנאשם 1, נטען כי אכן לעניין ההפרטה דן נאשם 2 גם עם נאשם 1, אך מכל מקום הפגישות ביניהם היו בענייני עבודה, וכי היו פגישות של נאשם 2 עם גורם נוסף אחד בלבד במסגרת העבודה, גם עם אנשים אחרים, לרבות ראשי וועדים אחרים, וכי התיאור המובא בכתב האישום כפגישות ללא תיעוד, הינו ניסיון לזרוע תחושה שנוהלו דברים מחוץ לפרוטוקול, וכי מרבית פגישות המנכ"ל הן פגישות ללא פרוטוקול. נאשם 2 מצטרף לטענת נאשם 1 ביחס למיוחס בדבר נסיעות לחו"ל, וכי היתה נסיעה אחת בלבד, יחד עם אחרים, כאמור. נטען כי התביעה יכולה היתה לבדוק זאת לפי נתוני כניסה ויציאה מישראל, וזהו שוב ניסיון לייצר אצל הקורא תחושה לא נעימה.

הנאשם 2 כופר בטענה בדבר קשר קרוב ליניב בלטר, ומוסיף כי לא ניהל כל קשר עם נציגי חברת דנה ובעליה יניב בלטר.

נטען כי כאשר הוא נשאל במצב שניתן היה להגדירו כמצב חירום, כשאוניה עוגנת בחוץ, מי יכול לסייע, הוא נתן שמות של שלוש חברות, שאחת מהן הינה חברת דנה, וזה היה במקרה אחד בלבד.

נטען כי מעולם לא המליץ נאשם 2 לאיש לבחור דווקא בחברת דנה.

ביחס לכך שהובא לידיעתו דבר קשר פסול בין נאשם 1 לבין עסקי שיווק חומרי ניקוי לחברת הנמל, כאמור באישום הראשון, כפר בכך הנאשם 2, למעט בעובדה שעצם העניין הובא לידיעתו, במסגרת פרסומים בכלי התקשורת, ומשכך בוצעו על ידו כל הפעולות האפשריות בתיאום הדוק עם רשות החברות הממשלתית וכל גורם רלבנטי אחר.

נטען כי במשך שנים רבות נמל אשדוד היה המעסיק העיקרי והגדול ביותר באשדוד, ומטבע הדברים, ועד היום קיימים קשרים רבים משפחתיים בדרגות שונות בין עובדי נמל, והעיר אשדוד היא ספקית העובדים העיקרית בנמל אשדוד, אשר בו קיימים קרובי משפחה רבים שעובדים, וקיימות חברות חיצוניות שעובדות עם הנמל, בהן עובדים שהם קרובי משפחה של עובדי נמל, וזהו דבר שכיח ולא נדיר.

ביחס לקשר המשפחתי בין נאשם 3 לבין נאשם 1, נטען כי נאשם 2 ידע רק באיחור רב, בסמוך לפרסומים, וגם לגבי היות יניב בלטר יזם נדלן ידע בשלבים מאוחרים.

הנאשם 3 הצטרף לטענות של נאשמים 1 ו- 2 ביחס לחלק הכללי, ואישר הן את הקרבה המשפחתית והן יחסים של בני דודים טובים בינו לבין נאשם 1, וכי היו להם יחסים קרובים במיוחד.

התייחסות לחלק הכללי

19. האמור בחלק הכללי ידון בעיקרו במסגרת הדיון בארבעת האישומים, ואולם, ביחס לחלק מהטענות, הכלליות, והמענה להן, להלן חלק מהראיות והמסקנות, ולאלו, השלכה גם על ההתייחסות לאישומים עצמם.

ייאמר כבר עתה, כי כתב האישום כולל עובדות אשר לא רק שלא הובאה לגביהן כל ראיה, אלא שאני למד כי גם לא בוצעה לגביהן חקירה, ומתבקשת הסקת מסקנות בדבר פליליות מעשים, כאשר מדובר גם בהתנהלות רגילה, מקובלת, וללא ראיות לחריגותה.

אפנה לשני עניינים ובהמשך לנוספים.

האחד, בסעיף כב' לחלק הכללי של כתב האישום, עלתה טענה כי הנאשמים 1 ו- 2 נהגו לקיים פגישות אישיות שלא בנוכחות גורמי נמל אחרים, באופן שוטף וללא תיעוד, ולצאת לנסיעות משותפות לחו"ל לבדם.

מהראיות שבאו בפני, לא נלמד על "נסיעות משותפות לחו"ל", אלא עלה כי הנאשם 1 והנאשם 2 ביצעו נסיעה אחת בלבד משותפת לחו"ל, ונסיעה זו כלל לא היתה "לבדם", אלא היתה יחד עם גורמים נוספים, ממשרדי ממשלה שונים, וזאת במסגרת עבודה ובמסגרת תפקיד.

לכאורה, נראה כי מדובר בסעיף שאיננו מרכזי בכתב האישום, והינו אך לצורך הבאת רקע לדברים. ואולם, ניסוח של כתב אישום באופן שכזה, ללא ראיות, הינו בעייתי.

ביחס לחלק הראשון של סעיף כב', בדבר קיום פגישות אישיות, שלא בנוכחות גורמי נמל אחרים, באופן שוטף וללא תיעוד - מהגיון הדברים, וכפי שנטען ולא הובאה כל ראיה לסתור זאת, פגישות בין מנכ"ל לבין יו"ר וועד עובדים, יכול ויתקיימו גם ללא נוכחות אנשים אחרים, וגם ללא תיעוד, מתבקש כאן ללמוד מהתנהלות אשר יכולה להתקיים ברגיל, בכל חברה, דבר קשר בעייתי. מנתון עובדתי מסויים, שאינו במחלוקת, ואשר משקף התנהלות שאין בה לכשעצמה לא פגם ולא חריגות, מתבקש להסיק מסקנות בדבר קונספירציה בין השניים.

עניין נוסף, בהקשר זה, והגם שאיננו בחלק הכללי, קשור לפרשת נשר. בסעיף 42 לכתב האישום, נכתב כי עובדי הנמל הונחו, מעת לעת, ע"י וועד הנמל להתמיד במלאכת פריקת קלינקר גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות סביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר. על פני הדברים, מטרת הכנסת סעיף זה לכתב האישום בהקשרו הינה כדי להראות כי וועד הנמל מבצע פעולות, שמטרתן תמיכה באותו קשר נטען ופסול, אשר קיבל ביטוי במעשים של נאשם 1 על מנת שחברת דנה הקשורה לנאשם 3, בן דודו, תהנה מפירותיהם.

ואולם, מתברר מהראיות שבאו בפני, ואשר היו בפני ב"כ המאשימה עת ניסחו הם את כתב האישום, כי טענה זו בסעיף 42 לכתב האישום, מתייחסת לפרק זמן בו הנאשם 1 היה מושעה, בהשעיה עצמית, וכלל לא היה בוועד, עת בוצע האמור על ידי הוועד. הבאת סעיף זה בהקשרו בכתב האישום, באה על מנת להראות פעילות, של הוועד, שלכאורה מטרתה להטיב עם חברת נשר, לאור כך שחברת נשר התקשרה עם חברת דנה.

המשמעות הינה כי באי כוח המאשימה מבקשים מבית המשפט לקבוע שוועד העובדים, בזמן שהנאשם 1 מושעה ואיננו נמצא בו, עושה מעשה שותפות לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. כך, ולא פחות, משמעות טענות ב"כ המאשימה.

איש מחברי הוועד אשר המאשימה מבקשת לייחס להם ביצוע עבירות פליליות שכאלו, לא נחקר ביחס לכך. איש מחברי הוועד הללו לא העיד בפני. לאיש מחברי הוועד הללו לא ניתנה הזדמנות כלשהי להתגונן מפני טענה קשה שכזו.

מעבר לכל אלו, אין כל ראיה, או ראשית ראיה, לאותו קשר פלילי שמבקשת המאשימה לייחס לעובדי הוועד.

הכרעת דין, כמו גם כל ההתנהלות הראייתית, צריכים להתייחס לראיות, קבילות, ואליהן בלבד. מאלו יש להסיק מסקנות, לעיתים ישירות, לעיתים נסיבתיות, אולם לא בתאוריות עסקינן.

מצאתי לנכון להביא את האמור לעיל בפתח הדברים, הואיל ואלו דוגמאות לחלקים נוספים בכתב האישום, וחלק מהטענות שנטענו נגזרות מפיסת ראיה המשמשת מעין נקודה ארכימדית, להעלאת תיאוריה בדבר קשר הדוק בין מעשים שביצע הנאשם 1 לבין מתן שירותים ע"י חברת דנה ליצואנים ויבואנים בנמל, לעיתים ללא כל ראיה, ולעיתים אף בסתירה לחלק מהראיות שהובאו.

האישום הראשון – פרשת הופס וקליר

20. על פי האישום הראשון, המתייחס לנאשמים 1 ו- 2, עובר לשנת 2010 ייצרה חברת הופס חומרי ניקוי שונים, ובמועדים הרלבנטיים חברת קליר הוחזקה בבעלות גב' דניאלה צבן שהינה קרובת משפחתו של נאשם 1, ובבעלות מר ברוך רונן שהוא ידידו של נאשם 1, וחברה זו עסקה בין היתר בפינוי פסולת מנמל אשדוד. נוכח מודעות נאשם 1 למניעה משפטית של חברת הופס לשווק חומרי ניקוי ישירות לנמל, הוא התקשר עם חברת קליר כדי למכור באמצעותה לנמל את חומרי הניקוי, ובכך לעקוף במרמה את המניעה המשפטית ולהסתיר מגורמי הפיקוח את ניגוד העניינים בו הוא מצוי, ואת העובדה שמוצרי חברת הופס שבבעלותו נמכרים לנמל.

במסגרת התקשרות זו סוכם בין הופס לקליר כי מלוא התמורה שתתקבל מהנמל עבור חומרי הניקוי, תועבר לחברת הופס בניכוי עמלה בגובה 10%, אשר יוותרו בידי חברת קליר.

חברת קליר, בין התאריכים 9.8.10 עד 16.6.13, הציעה לנמל הצעות מחיר לאספקת חומרי ניקוי של חברת הופס, כאשר נאשם 1 יודע מראש שהצעות אלו יהיו הזולות ביותר ויזכו תוך הסתרת העובדה שמדובר במוצרים המיוצרים ע"י חברת הופס, וההצעות שאכן היו הזולות ביותר התקבלו ע"י הנמל, ובתקופה האמורה סיפקה חברת קליר לנמל חומר ניקוי שיוצרו ע"י חברת הופס בהיקף כולל של כ- 990,000 ₪, שהתקבלו בחשבונות הבנק של חברת קליר, ומשם הועברו לחשבון חברת הופס, סה"כ הועברו מקליר להופס 900,000 ₪.

נאשם 1, לאורך השנים 2010 עד 2013, פעל בעצמו ובאמצעות עובדי נמל אחרים מטעמו מול מדור הרכש בנמל, על מנת להבהיר את העניין האישי שיש לו בקידום ענייניה של חברת קליר, זאת בין היתר, בשליחת אנשים שונים לגב' ענת ברק, אשר שימשה בתקופה הרלבנטית כראש מדור רכש בנמל.

גורמים נוספים נהגו להגיש הצעות מחיר לאספקת חומרי הניקוי לנמל, והחל מחודש מרס 2011 ואילך, הופיעו בהצעות המחיר גם הצעות עדכניות שנחזו להיות בכזב הצעות מטעם חברה אחרת ושותפות אחרת, למרות שאלו הפסיקו לשלוח הצעות כבר בחודש ינואר 2011, והכללת הצעות המחיר הכוזבות, עליהן נכתב תאריך כוזב, נועדה ליצור מצג שווא, לפיו חברות נוספת השתתפו כביכול בהליך ההצעות מול חברת קליר, כדי ליצור מראית עין של הליך תקין כביכול, ובכך להבטיח את זכיית קליר, שכן המחירים שהופיעו בהן היו ידועים לנאשם 1 מראש.

סמוך לאחר פתיחת הבדיקה הפלילית בנמל, באשר לזיקת נאשם 1 לעסקים פרטים שפעלו בו, הופסקה בחודש יוני 2013 התקשרות הנמל עם חברת קליר, כמתואר לעיל.

נאשם 2, אשר דבר זיקת נאשם 1 לחומרי הניקוי הנרכשים ע"י חברת הנמל באמצעות חברת קליר, הובא לידיעתו במספר הזדמנויות כבר במהלך 2010, על דרך תלונות ופרסום בכלי תקשורת, וע"י עובדים בכירים בנמל, בחר להנחות להמשיך את ההתקשרות ולהימנע מכל בדיקה ממשית, ולהמשיך ברכישת מסיר השומנים, אף שהתקבלו תלונות מפורשות באשר לצריבת החומר בעיני העובדים, וחרף ניגוד העניינים שהובא לידיעתו, למעט ביחס למחלקות בנמל שהתלוננו על צריבת חומר.

באישום הראשון מיוחסות העבירות הבאות:

לנאשם 1 – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, איסור הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ואיסור הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

לנאשם 2 - מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, ומרמה והפרת אמונים של עובדי ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

המענה לאישום הראשון

21. הנאשם 1 מאשר כי הוא רכש בשנת 2008 מפעל לייצור חומרי ניקוי באמצעות חברת הופס, אשר ייצרה עוד לפני 2010 חומרי ניקוי שונים, לרבות מסיר שומנים מסוג PL909, ועוד מאשר הוא כי באותם מועדים חברת קליר הוחזקה בבעלות גב' דניאלה צבן קרובת משפחתו, אם כי טוען שמדובר בקרובת משפחה רחוקה, ובבעלות מר רונן ברוך ידידו, וכי חברה זו עסקה בין היתר לפינוי פסולת מנמל אשדוד.

הנאשם 1 כפר בכך שהיתה מניעה משפטית לחברת הופס לשווק את חומרי הניקוי ישירות לנמל, וגם כופר בקשר הסיבתי הנטען בין המניעה האמורה לבין התקשרות עם חברת קליר, וטוען כי לא נעשה דבר למניעה או הסתרה מגורמי הפיקוח לדעת כי קליר רכשה את מוצרי הניקוי מחברת הופס, הוכחש כל ניגוד עניינים, ונטען כי חברת הופס היתה ספק של חברת קליר.

מוכחש כי ההתקשרות עם חברת קליר היתה כדי למכור באמצעותה לנמל את חומרי הניקוי. הנאשם 1 מאשר כי הופס היתה הספק היחיד של קליר, לצורך מכירת חומרי הניקוי לנמל אשדוד, ומוסיף כי חברת הופס מכרה את החומר האמור גם ללקוחות נוספים.

הנאשם 1 מכחיש מכל וכל כל פעולה לא באופן ישיר ולא באמצעות אחרים, כדי להבהיר קיומו של עניין אישי, כי חברת קליר תזכה, והוסיף כי הנושא נבדק ונקבע שאין ניגוד עניינים לחברת הופס.

ביחס להצעות של חברות אחרות, כאמור בכתב האישום, נטען לאי ידיעה וכי מדובר בטענות שהן כנגד הנמל.

הנאשם 1 מאשר כי בחודש יוני 2013 מיד לאחר שפורסמה כתבה, ומוסיף כי בעקבות הכתבה וללא שנערך בירור מעמיק, הוחלט בו ביום להפסיק את עבודת חברת קליר.

הנאשם 1 כופר בטענה כי הכסף שהתקבל אצל חברת קליר הועבר לחברת הופס בניכוי עמלה, נטען כי כספים שהועברו מקליר להופס היו תמורת המוצרים שהופס סיפקה לקליר וזאת לא תמורה שהיתה 90% מההכנסות.

הנאשם 2 טוען כי ידע אך ורק מאמצעי התקשורת על קשרים כאלה ואחרים של נאשם 1 בפעילות שונות, ומשעה שעלו הפרסומים פעל כפי חובתו על פי דין, ונשמע להנחיות הדירקטוריון שאליו הוא כפוף, ולרשות החברות הממשלתיות שגם לה הוא כפוף. הנאשם 2 כופר בכל המיוחס לו ביחס לביצוע או אי ביצוע של מעשים בעקבות ידיעתו כי חומרי הניקוי הנרכשים באמצעות חברת קליר, הם בזיקה לנאשם 1, וטוען כי בשלב מסוים היה צריך לבדוק את הנוהל, ולא היה נוהל מסודר, ונוהל מו"מ להסדרת נוהל מתאים.

דיון והכרעה - האישום הראשון – פרשת הופס וקליר

22. אין מחלוקת כי הנאשם 1 הבעלים של החברה הופס המייצרת חומרי ניקוי ומוכרת אותם לגופים שונים, כי הופס מכרה לחברה אחרת, קליר, חומר ניקוי מסוים, וכי חברת קליר, הגישה לנמל הצעה למכירתו, ולאחר שהתמודדה עם הצעות אחרות, זכתה הצעתה, והיא מכרה את החומר לנמל. עוד אין מחלוקת בדבר הבעלות בחברת קליר כאמור.

מהראיות שבאו בפני עולה כי אכן חברה השייכת לנאשם 1, והמייצרת חומר ניקוי מסוג PL909 מכרה חומר זה לחברה אחרת, בשם קליר, וזו הגישה הצעות לנמל, בנוסף להצעות אחרות שהוגשו, ומכרה, במשך השנים 2010- 2013 את החומר האמור לנמל. ואולם, המכירה מחברת הופס אל חברת קליר, הינה מכירה של ממש, ואין מדובר בתיווך כפי שנטען בכתב האישום.

ביחס לשאלה אם הוסתר או לא הוסתר דבר הקרבה המשפחתית האמורה, המסקנה מהראיות שבפני היא כי לא היתה כל הסתרה, וגם לא היתה כל התערבות שהיא, באופן ישיר או באופן עקיף, של נאשם 1, או מי מטעמו, בהליך של בחינת ההצעות שהוגשו, או בהחלטה איזו הצעה תזכה.

אין ראיה להתערבות של הנאשם 1 או מי מטעמו בהליך המכירה, או לשימוש כלשהו שעשה הנאשם 1 בעצמו או באמצעות מי מטעמו במעמדו או תפקידו בנמל לצורך קידום המכירה האמורה. אין מדובר אך בהעדר ראיות, אלא מהראיות עולה כי לא בוצעה כל התערבות ולא נעשה כל שימוש במעמד או בתפקיד בהקשר זה.

בסופו של ההליך, אין בפני ראיה כי הנאשם 1 ביצע "במסגרת תפקידו" פעולה כלשהי ביחס למכירה של החומר אל הנמל.

עדות מנהלת הרכש, אשר חזרה בה מדברים מסוימים שאמרה במשטרה, מעלה כי בירור שנעשה ע"י חברת וועד, שהיתה מקורבת לנאשם 1, נעשה ביחס לחומר אחר, אשר לא היה חומר מתחרה לחומר שנמכר כאמור, זאת ועוד, עולה כי הפניה האמורה היתה רק לאחר שהפרשה עלתה והתבררה, ולמעשה כבר לאחר סיום ההתקשרויות, ולא במטרה הקשורה לביצוע מכירה, אלא לבדיקה בדיעבד של פעילות שנעשתה לגבי חומר אחר, שנמכר באמצעות ספק יחיד, ובמחיר גבוה הרבה יותר.

עדות מנהלת מחלקת הרכש, כללה טענות שלה שבאו כנגד דברים שאמרה במשטרה, וכך גם עדות הגב' לוגסי.

אני מוצא לנכון להעדיף את עדויות שתיהן, בבית המשפט.

אשר לנאשם 2, אין כל ראיה הקושרת אותו למכירת החומר כאמור, או להימנעותו מביצוע פעולה בה הוא מחוייב.

הנאשם 2 בהתייחס לפעולה שביצע בקשר לחומר אחר, אשר מחירו היה גבוה הרבה יותר, ביצע פעולה זו כדין, במסגרת תפקידו, והניסיון לייחס לו עקב כך רצון לעזור לנאשם 1 או לחומר שחברתו מייצרת, חסר בסיס ראייתי. בנוסף, הניסיון לייחס לנאשם 2 פעולה שכביכול חריגה להתנהלותו הרגילה, אינו מתיישב עם ראיות שבאו בפני כי כך נהג נאשם 2 בכמה פעמים נוספות בקשר לעניינים אחרים.

23. העדים הרלוונטיים לאישום זה הם: ע.ת. 30, שהקים את חברת קליר, ע.ת. 45 מר ברוך רונן שעימו הוקמה החברה, כאשר מי שנרשמו כבעלים בחברת קליר הם ע.ת. 45, ורעייתו של ע.ת. 30, היא ע.ת. 29. ע.ת. 35 מר אלברט בן הרוש, עובד בנמל שפעל לקבלת הצעות מחיר ואישורן, ע.ת. 36 גב' מיכל לוגסי, שהייתה חברה בועד ופנתה בשלב מסוים למנהלת מחלקת הרכש, הגב' ענת ברק, ע.ת. 34 שהייתה ראש מדור רכש בנמל בזמנים הרלוונטיים, ע.ת. 42 מר עופר צורף, בזמנים הרלוונטיים עבד בחברת זוקו – שיווק והפצה, חברה שפעלה מול הנמל במכירת חומרים שונים וגם היא הגישה הצעות ביחס לאותו חומר שהציעה קליר, ע.ת. 28 מר אבי חסן, כן העידו נאשם 1 ונאשם 2, ביחס לנטען כנגדם בפרשה זו.

ביחס לעצם ההתקשרות בין החברות הופס וקליר, מבקשים באי כוח המאשימה להסתמך על הודעתו של ע.ת. 30 במשטרה (ת/365) ומבקשים שלא לקבל את דבריו של ע.ת. 45, מר רונן ברוך, במסגרת שלוש הודעותיו במשטרה, אשר הוגשו בהסכמה. בסיכומים טוענים באי כוח המאשימה כי הגשת הודעות העד רונן ברוך הייתה בכפוף לשמירת הזכות לטעון פלגינן דיבורא, ביחס לאמור בהודעות, ונטען כי אין לקבל את גרסתו בהודעות אשר אין בה אמת.

אין לקבל את טענות באי כוח המאשימה בעניין זה מכמה טעמים – ראשית, ההודעות של ע.ת. 45 הוגשו על ידי באי כוח המאשימה בישיבת 23.7.2017, בהסכמה, ולא נאמר שם דבר בקשתם האמורה. יצוין כי עוד קודם לכן, בישיבת 5.2.2017 (עמ' 1666-7) הוגשו שלוש הודעות אלו בהסכמה מטעם ההגנה וסומנו נ/9, נ/10, נ/11. גם כאן, לא נאמר כי יש בקשה לערוך לגביהן פלגינן דיבורא.

גם אם נניח כי המאשימה שמרה על זכותה לעשות כן, קיימת בעיתיות ביחס לכך שכן עיון בשלושת ההודעות של ע.ת. 45, מר רונן ברוך, מעלה כי העד עקבי בכל הודעותיו, ובנוסף אין הנמקה של ממש שלא לקבל מה מדבריו למעט אמירה כללית של ב"כ המאשימה, כך, שאין מה לפלג ממה.

למרות כל האמור, נבחנו שלושת ההודעות של עד זה, ולא מצאתי, שלא לקבל את גרסתו, שכונתה על ידי באי כוח המאשימה בביטויים קשים. אין בפני נימוק של ממש שיביא למסקנה כי חלק כלשהו מהודעותיו איננו מדויק.

על פי הודעתו, של ע.ת. 45 (ת/404), הוא הקים את חברת קליר, ושותפתו היא ע.ת. 29, רעייתו של ע.ת. 30.

ע.ת. 45 משיב לשאלה כיצד הגיעו הם לכך שקנו מחברת הופס מסיר שומנים ומכרו לנמל – ואומר כי הוא פנה לנמל לאדם שאחראי על הרכש, שאלו מה אפשר להכניס לנמל, זה אמר לו שהם צריכים מסירי שומנים קשים, ואז הוא פנה להופס, לבחור שמנהל את המקום, יגאל גוזלן, ולא לנאשם 1, וביקש לקנות מסירי שומנים. (ת/404, עמ' 5).

משלושת הודעותיו של העד עולה תמונה ברורה לפיה הוא לא פעל מול הנאשם 1 בקנייה של החומר מחברת הופס, במסגרת חברת קליר עסק בפינוי של דברים מהנמל, ומשאיות של חברת קליר היו נוסעות לנמל ריקות (ת/405 שורות 29-30). בהמשך, לאחר שפנה למחלקת הרכש, בוצעה הדגמה של החומר, ולאחר שלבים נוספים נשלחה מהנמל לקליר בקשה לקבלת הצעת מחיר לאספקת החומר, הוא מילא את ההצעה אשר נשלחה למחלקת הרכש (ראה ת/405 עמ' 2).

ע.ת. 45 אומר במסגרת הודעתו, ת/405, כאשר נשאל כיצד קבע את המחיר של החומר, כי זה היה מחיר הרכישה פלוס 15% רווח, ולאחר מכן העלה ב-40%. (ת/405 שורות 119-122).

העד אומר כי את החומר הזה הוא מכר לא רק לנמל, אלא לשתי חברות נוספות, 150 יחידות לכל אחת מהן (ת/405 שורה 139 ושורות 159-161).

העד מוסיף כי הם סיפקו חומר לניקוי ידיים לחברות נוספות, דרך הופס "בלי קשר לנמל" (ת/405 שורה 167). העד אומר מפורשות כי נאשם 1 אף פעם לא השקיע כסף בחברת קליר (ת/405 שורה 214). העד אומר כי אין קשר בין מכירת החומר של חברת קליר לנמל אשדוד, והוא אינו יודע על כל התערבות של הנאשם 1 (ת/405 שורות 359-360), זאת לאחר שהוטחה בפניו טענה כי הנמל רכש במשך שנים חומר אחר וכי לאחר התערבות הנאשם 1, החלה גם רכישת חומר הניקוי שמכרה קליר. הוא שולל דברים אלו.

בהודעתו השלישית, ת/406, העד חוזר באופן עקבי על הדברים שאמר קודם לכן והוגש גם מזכר שנערך בסוף הודעתו, ת/406, מיום 18.6.2014, אשר הוגש הן כצרופה לת/406, והן כת/86. במזכר נרשם כי החשוד רונן ברוך נשאל האם הודלף לו מהנאשם 1, או מגורם כלשהו בנמל, אודות הצעות המחיר שניתנו עבור אספקת חומרי ניקוי לנמל על ידי חברות נוספות, מלבד קליר, והוא השיב כי לא היה כזה דבר.

מר אלברט בן הרוש, ע.ת. 35, עבד בנמל אותה עת, תפקידו היה קניין במדור לוגיסטיקה והיה כפוף לגברת ענת ברק. (ראה הודעתו ת/179). לדבריו, היו מוגשות הצעות מחיר ואף אחד חוץ ממנו לא נחשף להצעות מחיר אלו. העד אמר בעדותו בבית המשפט כי את כל ההזמנות ביצע לפי נוהל, והעביר הלאה לממונים עליו (פר' עמ' 1733 שורות 25-26), לא מתוך פחד מאיש, גם לא מהנאשם 1 (פר' עמ' 1733 שורות 27-30).

עד זה נחקר ארוכות בבית המשפט, גם ביחס לדברים שאמר במשטרה בהודעתו השנייה, לאחר שנחקר כחשוד (ת/180), על כי "כולם פחדו" וכי היו "שמועות" בנמל, וכי בהתעסקות עם החומר הזה הייתה "הסכמה בשתיקה" ואמר שוב ושוב כי כל פעולותיו היו בהתאם לנוהל. העד עמד על כך שלא זייף הצעות מחיר של החומר הזה "לא זייפתי. אמרתי כי עד שלושה חודשים אני יכול להתנהל עם החומר, עם ההצעות מחיר" (פר' עמ' 771 שורות 22-23).

24. בהקשר זה, יש להתייחס לעניין "מיחזור הצעות מחיר" שהועלה, ומדברי העד וכך גם מדברי הגב' ענת ברק, עולה כי היו, לא רק ביחס לחומר זה, ולא רק ביחס לספק זה, מיחזורים של הצעות קודמות, וזו היתה תופעה ואף "נוהל" בנמל, שנים רבות, בלא כל קשר לחומר המדובר, אלא ככלל בנמל.

העד מאשר כי לגבי החומר הספציפי הזה התקבלו הצעות מחיר לא רק מחברת קליר, אלא גם מחברות אחרות (פר' עמ' 1772, שורות 1-3), ועולה כי היה מדי פעם, כפי שהיה במקרים אחרים, מיחזור של הצעות מחיר, וזהו עניין שלא היה רק במקרה זה.

נאמר על ידו, כי היה נוהל פנימי, ועל הצעה ישנה של מציע היה רושם מספר הצעה חדשה, וזאת בפרקי זמן של עד שלושה חודשים (פר' עמ' 1742).

מדבריו עולה כי "זה היה הנוהל" (פר' עמ' 1742 שורה 12) וחוזר על כך שוב בשורה 17, כי זה היה הנוהל שלהם, נוהל פנימי.

הדברים נאמרו לא בהקשר לחומר הספציפי הזה, אלא כי זהו נוהל פנימי, ככלל.

הגברת ענת ברק, אשר הייתה ראש מדור הרכש אשר ע.ת. 35 היה קניין במסגרתו, אמרה, מפורשות, כי היא מודעת לתופעה של מיחזור הצעות מחיר. לעניין מהות המונח היא אומרת כי "מיחזור הצעות מחיר" הינו שימוש באותה הצעת מחיר לכמה הזמנות (פר' עמ' 1832 שורות 24-25) ומעידה היא ביחס לכך כדלקמן: "...אני מודעת לתופעה של מחזור הצעות מחיר, אני ניסיתי להילחם בה מיום כניסתי לתפקיד" (פר' עמ' 1867 שורות 28-30) ומוסיפה בהמשך כי היה לה קשה והיא מאשרת שזו תופעה שהייתה מבוצעת גם על ידי קניינים אחרים ואומרת כי זו תופעה "שהלכה ופחתה עם הימים. היא הייתה קיימת גם בתחומים אחרים." (פר' עמ' 1888 שורה 4).

אם לא די בכך, הרי שמדברי העדה עולה כי גם בזמנים מאוחרים משמעותית לכניסתה לעבודה בתפקיד, בשנים 2013 - 2014, היה מיחזור של הצעות מחיר, וזאת בתחום הצמיגים, והיה שימוש באותן הצעות מחיר מס' פעמים (פרו' עמ' 1891, 1892).

מכל האמור עולה תמונה, ברורה, לפיה, עניין מיחזור הצעות המחיר היה מעין נוהל בנמל, זמן רב, שנים רבות, על ידי קניינים רבים, בתחומים רבים, ואין כל קשר בין ביצוע מיחזור הזמנות אלו, גם ביחס לחומר המסוים הזה, למעשה המכוון דווקא לחומר זה, בשל קשר כלשהו לנאשם 1.

25. ע.ת. 42, מר עופר צורף, שהודעתו הוגשה בהסכמה (ת/178), אומר במסגרתה שבמשך כמה שנים הוא הגיש בקשות להצעת מחיר לחומר מסיר השומנים PL909, עשה כן כמה שנים, אולם, מידי פעם ולא באופן קבוע (ת/178 עמ' 3 שו' 76 – 80).

הוצגה לעד במהלך הודעתו הצעת מחיר, שהוא מאשר שהוא חתום עליה והקניין אלברט בן הרוש חתום עליה, והוא אומר שהוא קובע את המחיר הכתוב בבקשה להצעת מחיר (ת/178 שו' 101 – 112).

בהמשך משמראים לו כי הנמל עשה שימוש באותה בקשה שהוא הגיש כמה פעמים, הוא אומר כי לא ידע שהנמל עושה זאת, והדבר לא היה באישורו (ת/178 שו' 123- 129).

כאן יש להפנות לאותו "נוהל" של מיחזור הצעות מחיר שנהג בנמל שנים רבות, לפני הזמן הרלבנטיים, בזמנים הרלבנטיים, וגם לאחריהם, ואנו רואים כי כפי שנעשה ביחס לתחומים רבים, הזמנות רבות וחומרים רבים בנמל, כך נעשה גם ביחס להצעת מחיר שהוגשה ע"י ע.ת. 42.

מכל האמור, עולה כי הוגשו הצעות מחיר המתחרות להצעות המחיר של קליר, דבר המחזק את העולה מהעדויות, על כי ההזמנות בוצעו לפי הנוהל המחייב שלוש הצעות. חלק מההצעות שהוגשו, היו למעשה הצעות ש"מוחזרו", כפי שהיה נהוג לעשות בנמל שנים רבות, במובן זה שבפרק זמן של שלושה חודשים, הצעה שהוגשה, היתה נכנסת שוב לאותו מוצר.

אין בכל אלו כדי להביא למסקנה שביחס לחומר PL909 נעשתה פעולה כלשהי בשונה מאשר נעשה לגבי חומרים אחרים בנמל. יש לציין כי היה חומר אחר, שגם הוא שימש לניקוי, ואולם החומר האחר כלל לא התבקשו לגביו כמה הצעות מחיר, והוא סופק ע"י ספק יחיד. מכאן, שהחומר PL909 שסופק ע"י חברת קליר, עבר אף נוהל מחמיר יותר מהחומר האחר.

26. ב"כ המאשימה מבקשים לסמוך טענותיהם ביחס להתקשרות בין הופס לקליר על דברי ע.ת. 30, אשר הינו למעשה השותף השני בחברת קליר, כאשר המניות רשומות על שם רעייתו ע.ת. 29. בהודעתו עליה מבקשים באי כוח המאשימה להסתמך, ת/365, נאמר על ידו כי הוא ומר רונן ברוך, ע.ת. 45, ישבו עם נאשם 1, שהסביר שהוא אינו יכול להכניס סחורה לנמל והפתרון הוא שהם יקנו סחורה ממנו, והם יכניסו לנמל דרך הצעות מחיר. לטענת המאשימה, בדבריו אלה, מפליל עד זה את הנאשם 1 כמי שיזם והגה את רעיון הכנסת מוצרי הניקיון של חברת הופס, באמצעות חברת קליר, כדי להתגבר על המניעה המשפטית הקיימת.

ב"כ המאשימה מבקשים להעדיף עדות זו על פני עדותו של מר רונן ברוך, שהוגשה כאמור בהסכמה. אינני מוצא מקום לעשות כן מכמה טעמים – הראשון שבהם הינו ההתרשמות של בית המשפט מעדותו של ע.ת. 30 בבית המשפט. מפאת צנעת הפרט אינני מוצא מקום לפרט את התנהלותו של העד בבית המשפט, אפנה לדברים שנאמרו על ידו בישיבת 5.2.2017 ובפרט לעמ' 1569 שו' 10, עמ' 1570 שו' 26 ואילך, עמ' 1574 שו' 28 עד עמ' 1575 שו' 6. יצוין כי העד בעדותו בפר' עמ' 1598 ו-1599 גם לא אישר אמירות מסוימות שהופנה אליהן בהודעתו.

מעבר לאמור, מתייחס העד לדברים שאמר לו ערן מלכה: "אז הוא הכניס אותי שם, יש שם ממד...אומר לי "מה עם השמן? לא רוצה לסגור איתנו את העניינים?" (פרו' עמ' 1595 שו' 24-29) ומוסיף בהמשך "תקשיב, היו איומים, היה האיומים של ההוא, איך קוראים לו? ערן מלכה גם. כן. אני גם אמרתי לעמיחי..." (פרו' עמ' 1628 שו' 26-28).

עוד מתאר העד את מצבו בעת חקירתו בפרו' עמ' 1653-1654, ובפרט את מצבו באותה תקופה מבחינת תרופות שהיה נוטל ומצבו הכללי (פר' עמ' 1654 שו' 15-18).

מכל האמור אין להעדיף את עדות ע.ת. 30, מהסיבות האמורות לעיל, ואשר חלקן לא פורט מפאת צנעת הפרט, ומופיע באותן הפניות לפרוטוקול. באי כוח המאשימה מבקשים כי נעדיף את העדות הזו על ההודעות העקביות והברורות של ע.ת. 45. אין כל מקום לעשות כן, ויש להעדיף, באופן ברור, את הודעות ע.ת. 45 על דבריו של ע.ת. 30, אשר מעדותו בבית המשפט גם עולה ספק בדבר השאלה אם הייתה לו ידיעה של ממש אודות ההתנהלות שהייתה בחברת קליר, הגם שרעייתו הינה בעלת המניות שם.

ב"כ המאשימה מבקשים לתמוך את מסקנותיהם מעדותו של ע.ת. 30 גם בדברי רעייתו ע.ת. 29, בחקירתה במשטרה, אשר הוגשה בהסכמה, ת/168 שו' 37-39, שם כאשר נשאלה מדוע אמרה במהלך החיפוש בבית לבעלה, ע.ת. 30, כי היא מקווה שהוא לא סיבך אותה, היא השיבה "על אלון היו"ר של הנמל, חמו של אלון, יוסף, וחמתי שקוראים לה זמירה אחים".

מדברים כלליים וסתמיים אלה מבקשת המאשימה ללמוד על חיזוק לקשר פסול בין הנאשם 1 לע.ת. 30. אין ממש בטענות אלו ובבקשה זו.

27. ביחס לעדויות הגברת ענת ברק, ע.ת. 34 והגברת מיכל לוגסי ע.ת. 36 – כפי שיפורט להלן – אין ללמוד, לאחר שבוחנים את מכלול עדויותיהן, כי הייתה פניה של ע.ת. 36 לע.ת. 34, ביחס לחומר הספציפי שנמכר על ידי חברת קליר, אלא הייתה פנייה, במועד מאוחר, לאחר שהפרשה כולה עלתה בפני כל הגורמים, וזאת ביחס לחומר אחר, שאף אינו חומר שנמצא בתחרות עם החומר שנמכר על ידי חברת קליר.

גם אם היתה מתקבלת הטענה כי היתה פניה של הגב' לוגסי אל הגב' ענת ברק ביחס לחומר שנמכר מקליר, הרי שאין כל ראיה, ואף לא ראשית ראיה, כי היה זה לבקשת הנאשם 1, או מי מטעמו, והפניה האמורה, גם לדברי ענת ברק, היתה פניה, כפי פניות אחרות, שהיו לעיתים ביחס לחומרים כאלה או אחרים.

הפניה היחידה שלמעשה אין עליה מחלוקת, ושבוצעה ע"י הגב' לוגסי אל הגב' ענת ברק, הינה פניה אשר באה לעולם, לאחר שהפרשה כולה עלתה, ולאחר שהחומר כבר לא נמכר ע"י קליר, ופניה זו הינה בקשר לחומר אחר, והיא באה לצורך בירור הכיצד זה מועלות טענות לגבי החומר שנמכר ע"י קליר, כאשר קיים חומר אחר שנמכר ע"י ספק יחיד, במחיר גבוה בהרבה.

תחילה לעדותה של הגב' ענת ברק – ב"כ המאשימה בסיכומיהם מדגישים את העובדה שהגב' ענת ברק מאשרת כי הגם שחומר הניקוי אשר נמכר ע"י חברת קליר ויוצר ע"י חברת הופס, החל להירכש בנמל עוד בשנת 2010, הרי שרק בשנת 2012 ועקב פרסומים תקשורתיים, נודע לה שהחומר מיוצר ע"י חברה בבעלות הנאשם 1. כך אכן נאמרו הדברים ע"י העדה - פרו' 13.2.17 עמ' 1802 שו' 3, שם היא אומרת כי רק בעקבות הכתבות ב- 2012 ידעה שיצרנית החומר היא החברה הקשורה לנאשם 1. יצויין כי העדה מתייחסת לשנת 2012, ואולם, הכתבה הרלבנטית היתה בסוף 2011. מכאן, שיש לייחס לדבריה כוונה לתחילת שנת 2012, לכל המאוחר.

מכאן מבקשים ב"כ המאשימה ללמוד על הסתרה של נאשם 1 את עובדת הקשר האמור. טיעון ב"כ המאשימה נע בין טענה להסתרה, לטענה להשפעה על המכירה. אם אכן לא ידעה ראש מדור הרכש, האחראית על הקניינים, והאחראית המרכזית בנמל, על הרכישות, דבר קשר זה, הרי שעל פני הדברים לא ניתן לומר כי הושפעה היא מהנאשם 1 או מי מטעמו באופן כלשהו לעניין הרכישה של החומר. זאת ועוד, המסקנה הברורה מדברים אלו היא, כי גם לא חזתה היא, עד לכתבות, בכל השפעה של נאשם 1 או מי מטעמו על אדם אחר, שכן, אם היתה רואה השפעה שכזו, הרי מובן שהיתה מקשרת בין החומר לבין נאשם 1.

אם כך, עד לשנת 2012 (כך על פי עדות מנהלת מחלקת הרכש, אך סביר שהיה זה עד סוף 2011), לא ניתן לטעון ל"השפעה". הטענה היחידה שניתן להעלות הינה טענה בדבר "הסתרה". אולם החומר לא נמכר ישירות ע"י נאשם 1, ולא על ידי חברה בבעלותו, אלא נמכר לחברה אחרת, ובכך נותק הקשר עם הנאשם 1. הבעלות עברה לחברה האחרת, ואין כל אינדיקציה להשפעה, ההיפך הוא נכון, יש אינדיקציה להעדר כל השפעה.

ביחס לניתוק, ולמכירה ללא "תיווך" כנטען, ר' בהמשך התייחסות לדברי ע.ת. 28.

מעדות גב' ענת ברק עולה כי הדרישה לחומר PL909 היתה מבתי המלאכה, כפי כל דרישה לכל חומר, שבאה מפעם לפעם מבתי המלאכה הרלבנטיים (פרו' 13.2.17 עמ' 1800).

ב"כ המאשימה מבקשים להעלות תמיהה, הכיצד זה חומר זה, הגם שהתקבלו לגביו תלונות על צריבה בעיניים לאחר שימוש הוזמן ע"י הנמל והמשיך השימוש בו?

לפני התייחסות לטענה זו, יש מקום לציין כי טענה זו הינה דוגמת טענות רבות המועלות בכתב האישום וגם בסיכומים, ולפיהן מבקשת המאשימה להיאחז במעין ראיה נסיבתית, על מנת להסיק מסקנות, נעדרות כל ראיה אחרת.

הכללים לגבי ראיות נסיבתיות והסתמכות עליהן לקביעת ממצא בהליך פלילי ידועים וברורים, על הראיות הללו להביא למסקנה אחת ויחידה, מעל לספק סביר.

שורה ארוכה של טענות המועלות הן בכתב האישום והן בסיכומים, אף לא עולה כדי הסתמכות על ראיות נסיבתיות, אלא הן בבחינת "השערות נסיבתיות", אשר ב"כ המאשימה מבקשים שבית המשפט ילמד מהן דבר המסקנה שהם מבקשים להסיק, על כי מעשה שחיתות, בהתערבות של נאשם 1, בהשפעתו, הביא למעשה כזה או אחר, דוגמת רכישת אותו חומר נשוא האישום הראשון.

הועלתה טענה ע"י ב"כ המאשימה בדבר בעיה של צריבה כתוצאה מהשימוש בחומר PL909. כאמור, אין כל ראיה או תחילת ראיה להשפעה של נאשם 1 על רכישת החומר. ההיפך הוא הנכון, עד שנת 2012 ׁׁ(ולמען הדיוק – סוף 2011) ראש מדור הרכש עצמה לא ידעה כלל כי החומר קשור אל הנאשם 1. בהעלאת הטענה האמורה, יש כדי ניסיון ליצור קשר סיבתי, בין השפעה מסוימת על רכישה, לבין רכישה של חומר, שנטען כי קיימת לגביו בעיה. קשר סיבתי נטען זה הינו בבחינת השערה, ואם לא די בכך, הרי שגם העובדות הנטענות בבסיס הטענה, התבררו במסגרת ההליך כלא נכונות.

תחילה לעצם הטענה – גם אם היינו מגיעים למסקנה כי מדובר בחומר בעייתי, אשר נטען כי צריכות לעלות תמיהות על עצם השימוש בו, אין כל ראיה או תחילת ראיה להשפעה של נאשם 1 או מעמדו על הרכישה.

ואולם, כפי שעולה מדברי ענת ברק עצמה בעדותה, חומר זה כלל לא היה בעייתי. בתחילה היה אירוע נקודתי (כדבריה) של צריבה בעיניים כתוצאה מהשימוש בו. הדבר נבדק ע"י מהנדס הבטיחות, ומהנדס הבטיחות אישר את החומר, והצריבה האמורה היתה אך ורק כפועל יוצא משימוש לא נכון בחומר. כך, חומר אשר הנמל ביצע בו שימוש משך למעלה משלוש שנים, ואושר ע"י מהנדס הבטיחות, לאחר תלונה מסוימת שהגיעה, כאשר נתברר שהתלונה מקורה בשימוש לא נכון בחומר, לא ניתן לומר לגביו כי עולה תמיהה ביחס לעצם ההזמנה שלו.

אפנה לעדותה של ענת ברק בפרו' 13.2.17 עמ' 1857 שם היא מאשרת כי החומר נבדק ע"י כל הגורמים המקצועיים (שו' 16), החומר עבר בדיקה בטיחותית (שו' 21), מהנדס הבטיחות בדק, היו טענות של צריבה לאחר בדיקת מהנדס הבטיחות, הוא בדק שוב, והחומר אושר לשימוש ע"י מהנדס הבטיחות (שו' 22 – 32), והיא מבהירה בהמשך בעמ' 1858 שו' 1 ו- 2 כי הנמל התחיל לרכוש את החומר, כשהתחיל השימוש באחת הסדנאות היתה אותה טענה ואז הוא נבדק שוב. העדה מאשרת בהמשך כי מהנדס הבטיחות קבע שמדובר בחומר חדש ולא השתמשו בו בהתאם להוראות היצרן, וצריך להשתמש בו בהתאם להראות היצרן ואז התוצאות האלו לא יקרו (פרו' עמ' 1858 שו' 16 – 19). זאת ועוד, העדה, ראש מחלקת הרכש, מאשרת בעמ' 1803 כי אותו אירוע ביחס לחומר היה מקרה נקודתי. "זה היה מקרה נקודתי. אחרי המקרה הזה, באותה סדנה שהיו בה את התלונות. חודש לאחר מכן שוב, כל סדנה הזמינה את החומר שהיא החליטה להזמין" ובהמשך מאשרת כי זה כולל את החומר הזה. (פרו' עמ' 1803 שו' 3- 7).

הנה כי כן, מדובר בחומר שמחלקות בנמל ביקשו אותו, וקיבלו אותו, ועבדו עמו משך שלוש שנים ויותר, לאחר שהחומר עבר אישור של מהנדס בטיחות, והתברר כי במקרה נקודתי, בתחילת השימוש בו, נעשה בו שימוש שלא בהתאם להוראות היצרן.

מכאן, למדים אנו, שהראיות שבאו בפני בית המשפט, שומטות אף את הבסיס העובדתי לאותה השערה שמועלית ע"י ב"כ המאשימה.

העדה, ראש מחלקת הרכש, אומרת מפורשות דבר העדר כל השפעה של נאשם 1, ואין מדובר רק במסקנה מכך שלא ידעה. רוב מנהלי העבודה העדיפו חומר אחר שיוצר ע"י "זוהר דליה", חומר שהיה יקר בהרבה, והיו בקשות של חלק ממנהלי העבודה והמחלקות לחומר האחר, שנמכר ע"י חברת קליר, שהיה זול באופן משמעותי, והעדה אומרת מפורשות כי לא שמעה על כל לחץ ביחס להעדפת החומר האמור (ר' פרו' עמ' 1855). החומר האחר של "זוהר דליה" אף לא היו לגביו מתחרים, שכן הוא נמכר תחת אישור של ספק יחיד, והיה יקר הרבה יותר (עמ' 1856).

העדה מאשרת כי החומר שנרכש ע"י חברת קליר אושר בהתאם לנהלי החברה (הנמל), (פרו' עמ' 1857 שו' 13), ונבדק ע"י כל הגורמים המקצועיים.

דברים ברורים אלו של העדה מביאים למסקנה אחת ויחידה והיא כי תהליך הרכישה של החומר בוצע כמקובל בנמל, ואף מעבר לכך, שכן חומר אחר יקר יותר, נמכר ללא כל תחרות, כספק יחיד, ללא כל מכרז, וללא צורך להציע הצעות אחרות, בעוד החומר של חברת קליר כלל לא היה כזה, אלא נמכר תוך ביצוע הנוהל המקובל של שלוש הצעות מחיר.

שני החומרים לא היו חומרים מתחרים, שכן כל חומר מוזמן בהתאם לבקשה של בית המלאכה והמחלקה הרלבנטית – ר' עדותה עמ' 1886 שו' 11. זאת, הגם ששני החומרים משמשים לאותה מטרה, ניקיון, אין הם מתחרים, במובן זה שמחלקה מזמינה חומר ספציפי, ואז התחרות הינה בין הספקים של אותו חומר ספציפי. תחרות שלא התקיימה ביחס לחומר האחר, והתקיימה ביחס לחומר שמכרה קליר.

28. בהקשר זה יש להתייחס לטענה שמועלית כנגד נאשם 2, על כי ניסה הוא בשלב מסוים להתערב ביחס לחומר האחר. שוב, מוצאים אנו ניסיון ללמוד הסקת מסקנות מ"השערות נסיבתיות", וכאשר יורדים לפרטי העובדות, מתברר שההשערות סותרות את הראיות שבפני בית המשפט.

השתלשלות העניינים הרלבנטית הינה כדלקמן: הנאשם 2, מנכ"ל הנמל, פונה ביום 14.6.10 בדואר אלקטרוני בשאלה מדוע זה היתה בקשה לרכוש חומר ניקוי לרצפת מוסכים מסוג יקר, בעוד שבוצע ניסוי על חומר דומה בעלות נמוכה יותר (ת/182). הגב' ענת ברק משיבה ביום 16.6.10 תשובה מפורטת (במסגרת ת/183), ביחס לשני המוצרים, וכותבת כי "מדובר בשני חומרי ניקיון שונים היכולים להוות תחליף אותם לא מתאימים לכל מתחם".

היא מוסיפה כי אכן המחיר של החומר PL909 זול יותר "אולם לא תמיד רק מהמחיר מנחה את מדור הרכש, וכאמור במקרה הנוכחי יש היבטים נוספים. לכן לא ברור לי על מה הזעקה. אם יש טענות על אופן הפעולה של מדור רכש בכלל – אשמח לשמוע. משום מה יש לי תחושה שהמניע הוא אחר והדברים יצאו מפרופורציה. אגב, יש לי דוגמאות רבות בהן מדור רכש רוכש את הפריט היקר ולא הזול המוצע בשוק מסיבות מקצועיות!".

תשובתו של המנכ"ל היתה כי "ההסבר מקובל".

שני דברים מבקשים ב"כ המאשימה ללמוד ולהסיק מהשתלשלות עניינים זו, שני דברים אשר הוכחו כחסרי בסיס ראייתי. האחד, על כי מדובר בהתערבות חריגה של הנאשם 2, והדבר השני הוא כי היה עליו לבדוק מיד את טענתה בדבר "מניע אחר", והוא לא בדק את הדברים ששטחה בפניו מנהלת מדור הרכש, ומכאן מבקשת המאשימה ללמוד על פעולה של נאשם 2 עבור נאשם 1.

אשר לטענה כי התערבותו זו של נאשם 2, ביחס לחומר ומחירו, הינה התערבות נקודתית וחריגה לפעילותו, שמעלה תמיהות, התברר, בעדותה של הגב' ענת ברק עצמה, כי אין מדובר בהתערבות חריגה, וכי בעבר התערב המנכ"ל בענייני הזמנת מוצרים אחרים – כך לדוגמא אישרה היא היתה התערבות של מנכ"ל הנמל הנאשם 2, בעניין רכישת צמיגים, שם המנכ"ל הורה לעצור מכרז כי לא היה מקובל עליו שיוצאים לרכש של מוצר ספציפי פרו' עמ' 1888 שו' 3, והוא דרש לצאת למכרז שיאפשר תחרות.

לא רק בתחום הצמיגים אנו רואים התערבות של המנכ"ל כאשר קיימות הזמנות ללא תחרות, מעדותה של גב' ענת ברק ניתן לראות שהיתה התערבות כזו גם כאשר היה מכרז למחשבים (עמ' 1897).

ביחס לעניין השני, והוא ההערה של העדה במסגרת ת/183 על כך שיש לה תחושה "שהמניע הוא אחר והדברים יצאו מפרופורציה" תחילה ייאמר כי מדובר במייל משנת 2010, אשר העדה אמרה מפורשות כי באותו זמן לא ידעה מאומה על קשר בין החומר לבין הנאשם 1. ומכאן שלא ניתן לייחס לפיה אותה עת אפילו לא רמיזה של קשר לנאשם 1. לגופו של עניין, העדה נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע אמרה את המשפט האמור, והשיבה כי הדבר היה תמוה בעיניה שכן לא קיבלה הרבה מיילים, על תהליך רכש של החומרים, בטח לא מהמנכ"ל (פרו' עמ' 1805 שו' 11- 14), והמשיכה ואמרה כי איננה זוכרת פניות של המנכ"ל אליה בענייני רכש שוטף (שו' 22), ולא אמרה דבר כלשהו ביחס לנאשם 1 או למקורו של החומר.

שוב רואים אנו ניסיון להסיק מסקנות בדבר קונספירציה בין נאשם 2 לנאשם 1 ממשפט כללי שנאמר ע"י עדה, אשר נתנה תשובה למייל אשר הביע ביקורת על כך שהיא מאשרת רכישה של מוצר ללא תחרות. לא רק שאין ללמוד לא מהמייל ולא מהתשובה שנתנה בחקירתה הנגדית על קשר כלשהו בין נאשם 2 לנאשם 1, או להיות החומר קשור לנאשם 1, שכן אותה עת היא לא ידעה כלל על קשר כזה, אלא שמהמשך תשובותיה בחקירה נגדית עולה כי אין זה מקרה חריג, ואי התערבות המנכ"ל צומצמה לביטוי "רכש שוטף".

עולה כי המנכ"ל היה מעורב כמה פעמים במקרים של רכש, כאשר מדובר היה ברכש שבוצע ללא תחרות בין מציעים שונים. כך היה הדבר גם ביחס לחומר האחר, ומכאן שהתערבות המנכ"ל היתה במקומה ואין לראות בה כל חריג להתנהלותו.

האמירה של העדה על מניע כזה או אחר, קשורה גם במשפט שקדם לכך, דהיינו ברצונה להגן על עצמה ועל תפקידה ועל התנהלותה, וההסבר שנתנה בדיון בבית המשפט, מרחיק אותנו מאותה השערה, נעדרת בסיס ראייתי, שמועלית ע"י ב"כ המאשימה.

מעדות מנהלת מחלקת הרכש, הגברת ענת ברק, עולה כי ההליך של רכישת החומר על ידי הנמל בוצעה, ללא כל סטייה מההתנהלות הרגילה והמקובלת.

29. הניסיון ללמוד מעדת התביעה הגב' לוגסי, כי היה ניסיון של הנאשם 1 לברר את מחירי המוצרים שהנמל משלם של חומר אחר, לא רק שאינו מעלה ואינו מוריד, אלא שבמהלך שמיעת הראיות נתברר כי ניסיון זה בא לאחר שחברת קליר כבר הפסיקה למכור חומרים, דהיינו לאחר שעלתה הפרשה בתקשורת, וגם אז התייחסה הבקשה למוצר של חברה אחרת. בירור זה נעשה שלא בתקופה אליו מתייחס כתב האישום, ואשר מטרתו, בהיותו בשלב זה, ברורה, והיא ניסיונו של נאשם 1 להגן על עצמו.

בהקשר זה יצויין כי מתקבלת ע"י בית המשפט עדות הגב' לוגסי בבית המשפט, בשים לב לכך שמהודעתה במשטרה עולים סימני שאלה ביחס לאופן ניהול החקירה כלפיה, כמו גם כלפי אחרים. כך, מתמליל הודעתה מיום 9.6.14 (ת/177) עולה, כדרך אגב, כי היתה קודם לכן שיחה של הגב' לוגסי עם החוקר וחוקרים נוספים בחדר אחר: "נו אבל אמרתי לכם בחדר שכן" (עמ' 3 שו' 18). אם לא די בכך, הרי שמתוארת בהמשך אותו עמוד התנהלות מסוימת במעלית בין החוקר לבין העדה, וכי הוא, במעלית "מתעצבן", ואף מאשר זאת בדבריו. רב הנסתר על הנגלה, מדוע זה החוקר "מתעצבן", על נחקרת במעלית, מהו אותו דו שיח שבוצע, שמא אין לדברים הללו השפעה על דברי נחקר לאחר מכן, שמא נכון הוא שלא להביא תמונה מלאה וברורה על כל מהלך החקירה, שמא אין זה חלק מהחקירה, שחוקר מטיל חיתתו על נחקרת במעלית, כאשר היא חוששת מחשדות כלפיה, ואין בפנינו מאומה מתוכן הדברים. יש להוסיף כי מדברי החוקר (ת/177 עמ' 3 שו' 33) עולה כי אכן היתה שיחה קודמת ואכן היה "עצבני".

בהמשך בשו' 39 לעמ' 3 ובשו' 1 – 4 לעמ' 4, רואים אנו כי היתה התנהלות שלמה מחוץ לחדר החקירות. כך, אומרת הנחקרת גב' מיכל לוגסי "כן, אתה התעצבנת עלי במעלית". והחוקר משיב "לא נכון. מה אמרתי לך אחר כך?" הנחקרת חוזרת "אתה התעצבנת...", החוקר משיב "אמרתי לך סליחה שהתעצבנתי..", והנחקרת אומרת "צרחת עלי".

על מה ולמה, מחוץ לחדר החקירות, צורח החוקר על הנחקרת? לא נדע. הכיצד זה יכולים אנו במצב דברים זה, לקבל כל מילה שנאמרת ע"י נחקרת מפוחדת בחדר חקירות, כדברים שניתן לקבוע על פיהם ראיה מעל לספק סביר?

אם לא די בכך, הרי שבעדותה בבית המשפט, מתארת הגב' לוגסי את הפחד שהוטל עליה, אומרת כי שיחתה עם מנהלת הרכש הגיוני שהיתה בקיץ 2013, ואומרת "אני יודעת שהנתונים, אם אני לא טועה, אוקיי? נתבקשו אחרי שכל הפרשה הזאת התפוצצה בתקשורת..." (פרו' עמ' 1674 שו' 23, 24), והיא שבה ומאשרת שהנתונים התבקשו אחרי שהפרשה התפוצצה כי הנאשם 1 אמר לה שהוא רוצה לראות מה אחרים מקבלים (פרו' עמ' 1674 שו' 26-29).

העדה ענת ברק אומרת מפורשות ביחס לפניית הגב' לוגסי אליה כדלקמן: "היא ביקשה לדעת את המחירים את הכמויות שהנמל קונה מהחומר המתחרה, מה"V P"". ולאחר מכן אומרת כי היא הולכת לומר דברים שונים ממה שאמרה בחקירה, ואומרת שלא העבירה לגב' מיכל לוגסי מחירים אלא רק אמרה שהמחיר יותר גבוה, וכל מה שרצתה הגב' לוגסי לדעתי זה באיזה פערי מחיר קונים את החומר השני (פרו' עמ' 1840 שו' 31, 32 ועמ' 1841 שו' 15 – 17, ושו' 20). העדה מוסיפה ביחס לדבריה בחקירה כי "בנקודה הזאת בחקירה אני לא זכרתי והזכירו לי בחקירה, מעבר ללחץ שהייתי בו בחקירה הרגשתי שאמרתי דברים לא נכונים" (עמ' 1841 שו' 28, 29).

30. הנה כי כן, אין בפנינו כל ראיה כי תהליך מכירת המוצרים של קליר לנמל בוצע בהתערבות של הנאשם 1. כל שיש בפנינו הוא פניה של גב' לוגסי, לאחר שהפרשה עלתה, ולאחר שמסתיימת רכישה של מוצרים מחברת קליר, לחלוטין. פניה זו אינה פניה המתייחסת למכירות האמורות בכתב האישום, שכן היא באה אחרי שהופסקו.

אשר להתייחסות לחומרים כמתחרים, הרי שכפי שצויין לעיל, בפועל לא היתה תחרות, שכן, כל גורם בנמל יכול היה לבקש, וכך היה בפועל, חומר מסוים, ובקשה זו היתה מניעה את התהליך של הרכישה של אותו חומר, וההזמנה מתבצעת לחומר המבוקש, ולא חומר אחר.

הועלתה טענה ביחס לאירוע שבו נמצא משלוח אחד של החומר, כאשר התוויות גזורות, ומתבקש להסיק מכך על ניסיון הסתרה.

האמור לעיל, ביחס לניסיון ללמוד מ"השערות נסיבתיות", דבר מסקנה לקשר של נאשם 1 או לניסיון הסתרה, נכון גם ביחס לטענה זו.

בנקודת זמן מסוימת נמצא משלוח מסוים שבו היו התוויות גזורות. כלל לא ברור הכיצד זה ממשלוח אחד מיני רבים, משלוח בודד מתוך משלוחים רבים שבוצעו משך למעלה משלוש שנים, מתבקשת המסקנה כי היה ניסיון הסתרה. לא ברור מדוע היו המדבקות גזורות, והניסיון להסיק מהו המועד בו נגזרו המדבקות, האם כאשר יצא החומר מחברת הופס, האם בדרך, האם לאחר שהגיע לנמל, אינו נסמך על כל ראיה שהיא. לא ברור מדוע אירע הדבר, אולם, אם עסקינן בניסיון הסתרה, לא ברור מדוע זה מדובר רק במשלוח אחד, וכלל לא ברור כיצד אירע הדבר. תשובות רבות יכולות להיות לכך, ושוב נמצאים אנו בשלב של "השערות נסיבתיות". יצויין כי בוצע בירור בעניין זה, עם סמנכ"ל לוגיסטיקה אל מול רונן ברוך, הבעלים של חברת קליר, ובעקבות זאת המשיכה הרכישה. והחשוב - המדובר באירוע שאירע לאחר שכבר היה ידוע לכולם, לרבות לעדה, ולגורמים בנמל, כי מדובר בחומר שמיוצר ע"י חברה השייכת לנאשם 1, דהיינו לאחר הפרסומים. אם כך, בשלב זה, אין גם כל מניע לגזור תוויות, לצורך הסתרה, שכן בנקודת זמן זו לא רק מנהלת מדור הרכש ידעה, אלא כולם ידעו דבר הקשר, והרכישה לא הופסקה אלא נמשכה (ר' פרו' 1822 שו' 19).

לאחר שנודעה בשנת 2012 העובדה שיצרנית החומר הנמכר ע"י חברת קליר היא חברה הקשורה לנאשם 1, נבדקו הדברים, והנמל לא ראה לנכון לעצור את הרכישה. העדה ראש מדור הרכש, ענת ברק, מעידה כי לאחר הכתבה ב- 2012 "הדרישות המשיכו להגיע. בדקתי מול הממונים שלי, גם מול הגורם המקצועי, האם אנחנו אמורים להמשיך לקנות את החומר, למרות שאנחנו יודעים על הקשר. קיבלתי הנחיות להמשך תהליכי רכש בהתאם לנהלי החברה" (פרו' 1819 שו' 23 – 26).

ובהמשך, מוסיפה, גם לאחר האירוע שבו התגלה משלוח בו התוויות היו גזורות, כי המשיכו להזמין את החומרים: "ההנחיה היתה לפעול לפי הנהלים, אם יש הצעות מחיר, הכי זול, אז אפשר לקנות".

העדה מאשרת דבריה במשטרה כדלקמן: "...שוקי סגיס אמר כי גם אם הדברים בכתבה נכונים ולאלון חסן יש קשר לחברת א.י. הופס אז אנחנו קונים ממשווק ולא מהופס, אז מבחינתו הוא לא ראה שום בעיה בכך" (פרו' עמ' 1829 שו' 29 עד עמ' 1830 שו' 2).

לאחר שנודע הקשר האמור, לא נותר הדבר ללא בדיקה. גורמים שונים בדקו זאת, ולא רק המנכ"ל. מסקנת המנכ"ל היתה כי באם לא מדובר ברכישה ישירות מהופס, הרי שאין מניעה, והעיקר הוא שהנמל ירכוש את החומר הזול ביותר.

אין כאן הסתרה, לא של נאשם 1 ולא של נאשם 2, ואין כאן ניסיון לבצע פעולה שלא בידיעת כל הגורמים הרלבנטיים. גורמים רבים בנמל שותפו בעניין זה, ומסקנה בדבר מעין קנוניה בין נאשם 1 לנאשם 2, הינה, שוב, השערה בלבד.

החלטתו של נאשם 2 בעניין זה הינה החלטה העומדת במתחם סבירות של החלטות מנכ"ל. כך או כך, אין כל ראיה לעובדה היכולה לבסס הפרת אמונים או ניגוד עניינים מצד המנכ"ל בקבלו החלטה זו.

גם לאחר שהפרשה עלתה בכל הדרגים של חברת הנמל, לא הופסקה פעילות מכירת חומרי ניקוי על ידי קליר לנמל, גם כאשר היה ידוע כי מדובר בחומרים של חברת קליר שנרכשו מחברת הופס, השייכת לנאשם 1.

לדבר משמעות ביחס לשאלה האם מדובר במעשה פסול לכשעצמו מבחינת הגוף הציבורי שכלפיו נעשה המעשה, אם לאו. הגם שאין לכך השלכה ישירה לשאלה אם יש כאן ניגוד עניינים פסול, הרי שעמדת הגוף הציבורי עצמו הינה נסיבה שיש להביא במסגרת מכלול השיקולים. עמדת חברת הנמל היתה כי אין כל פסול.

31. נטען ביחס לחברת קליר, כי מכירת חומרי הניקוי על ידה היתה חריגה לפעילותה. יש להפנות לאמור לעיל בהודעותיו של ע.ת. 45, על כי היו מכירות לחברות נוספות, ומכל מקום, שוב, גם אם היה הדבר נכון, אין בכך כדי להביא למסקנה בדבר פליליות המעשה.

כך גם ביחס לחברת הופס, גם היא מכרה את החומר לגופים אחרים, אם כי מרביתו נמכרה לחברת קליר. בנוסף גם היו מכירות של חומרים אחרים למקומות אחרים – ר' הודעותיו של ע.ת. 28 מר אבי חסן, אשר הוגשו בהסכמה – כך בהודעתו הראשונה ת/336 אומר הוא כי חברת הופס עוסקת בשורה ארוכה של מוצרים, כחמישים מוצרים (ר' שו' 36, 37 ושו' 104 ו- 105). החומר אשר נמכר לחברת קליר נמכר לחברות נוספות (שו' 58). ובהמשך כאשר נשאל שוב לגבי החברות הנוספות, הותר לו להתקשר כדי לערוך בירור, עם מנהל הלוגיסטיקה, והוא מסר שורת לקוחות בהם מוסכים וגופים נוספים, שקונים מהם את החומר (שו' 113 – 119). העד מאשר כי החומר האמור היה המוצר העיקרי שחברת קליר רכשה מחברת הופס, הגם שייתכן שרכשו דברים נוספים.

בהודעתו השנייה ת/336ב', מפרט הוא שורת לקוחות עיקריים של חברת הופס, אשר קליר היתה אחד מהם, עד חודש יוני 2013. הוא נשאל מדוע נמכר החומר לחברת קליר ולא ישירות לנמל, והוא משיב "מכרנו ל"קליר" כמו כל לקוח אחר, ואף פעם לא ניסינו לעבוד מול הנמל" (ת/336ב' עמ' 34 שו' 2-4). וקודם לכן, בעמ' 22 שו' 2-5, אומר הוא "אני אומר את זה בפשטות. זה שמכרתי ל"קליר" זה מעניין אותי. אני מכרתי ללקוח בשם "קליר". מה הוא עשה עם זה, זה לא ענייני".

ביחס להיקף של הפעילות של קליר אל מול חברת הופס, אומר הוא, בעמ' 22 שו' 15- 17: "עד לפרשה "קליר" היתה לקוח אחד ה... הבינוניים ומטה נקרא לזה ככה שלנו. שלא תטעה המחזור עם "קליר" היה ... מאוד מאוד נמוך". ומוסיף בהמשך: "הלקוח שאני מוכר לו היום הוא יכול מחר להתמודד בנמל" (שו' 22- 23).

32. בכתב האישום נטען כי מדובר בעסקת תיווך, דהיינו כי חברת הופס קיבלה מחברת קליר את מלוא התשלום ששילם הנמל לחברת קליר עבור החומר, בניכוי עשרה אחוז שהם דמי תיווך – יש לדחות טענה זו, אשר לא רק שאינה נסמכת על ראיות, אלא שעומדת היא בסתירה לראיות. ב"כ המאשימה מפנים בסיכומיהם למאזן בוחן של חברת קליר (צרופה לת/405) ולעמ' 6 שם, ונטען כי עמוד זה מלמד שההכנסות של חברת קליר ממכירות נעוצות ברובן המוחלט ממוצרים שנרכשו מחברת הופס בתוספת דמי תיווך בגובה 10% כמוסכם ובתוספת מע"מ. עיון בעמוד 6 זה למאזן הבוחן, ובכל שאר הצרופות, לא רק שאינו מלמד את הנטען ע"י ב"כ המאשימה, אלא מלמד את ההיפך. אין כל ראיה, ואף תחילת ראיה, להפרש הנטען ע"י ב"כ המאשימה. קיימים סכומים של קניה וסכומים של מכירה. ב"כ המאשימה לא פירטו בסיכומיהם אף לא סכום אחד, אשר יצביע על אותו הפרש נטען, ובחינה של המוצג אליו מפנים ב"כ המאשימה, כמו גם שאר המוצגים, לא רק שלא תומכת בטענה, אלא שוללת אותה.

עוד נטען כי מפרט טכני שנשלח לנמל ביחס לחומר שחברת קליר ביקשה למכור לנמל (ת/250) הינו מפרט שבמסגרתו הוסתר שם המותג "הופס" ונרשם בכותרת שם החברה המשווקת קליר. שוב עסקינן ב"השערה נסיבתית". מעיון בת/250 איננו מוצאים כל "הסתרה" שהיא. מדובר במסמך אשר חברה שמבקשת למכור מוצר לגוף מסוים, כותבת את שמה שלה בכותרתו. אין בכך כל פסול ואין בכך כל הסתרה.

המסקנה שמתבקש להסיק, על כי חברה שמבקשת למכור מוצר, ושולחת פירוט טכני לגביו, חייבת לציין על גבי מסמך שהיא שולחת לרוכש פוטנציאלי, את השם של היצרן, אינה מחויבת. זוהי טענה כללית בלבד. מדובר בחומר מסוים, שיש לו זיהוי מסוים, ותכונות מסוימות, ואלו מפורטות במסמך. המסמך נועד לפרט פרטים אלו, תכונות החומר והרכבו, ואלו בלבד.

זאת ועוד, מת/250 יש ללמוד כי חברת קליר ראתה במכירה שלה את החומר לנמל כפעולה עצמאית של חברת קליר, המנותקת מחברת הופס, וכי מדובר במוצר שחברת קליר, לא כמתווכת, ולא כפועלת מטעם חברה אחרת, מבקשת למכור לנמל, ומפרטת את כל הפרטים הרלבנטיים ביחס לתכונות חומר זה.

לפני התייחסות לעדויות הנאשמים 1 ו- 2 ביחס לאישום הראשון, יש לציין את השתלשלות העניינים ביחס לרכישת החומר מחברת קליר, לאחר שנודע שמיוצר הוא עם חברת הופס.

33. לקראת סוף שנת 2011, התפרסם אותו פרסום שהעידה לגביו הגב' ענת ברק, כי בעקבותיו נודע לה שהחומר הנרכש מחברת קליר הינו חומר המיוצר ע"י חברה הקשורה לנאשם 1. בעקבות פרסום זה וטענות על עניינים נוספים, החלו פניות ובדיקות, בנמל, וגם אל מול רשות החברות. בוצעה בדיקה פנימית בנמל ע"י מבקר הפנים של הנמל, בהתאם להחלטת דירקטוריון הנמל, אשר הורה לו לערוך דו"ח ביקורת מיוחד ביחס לטענות שהועלו בכתבה בהקשר לעיסוקים נוספים של הנאשם 1.

בוצעה ביקורת, והוגש ע"י מבקר הפנים דו"ח ביקורת (ת/224). דו"ח הביקורת מיום 29.7.12, הוגש לגורמים הרלבנטיים בנמל, לרבות יו"ר הדירקטוריון, יו"ר וועדת הביקורת, חברי וועדת הביקורת והמנכ"ל (הנאשם 2). בדו"ח מפורטות בעלויות של נאשם 1 בחברות, לרבות בעלויות חלקיות, והתייחסות לחברות נוספות ולכמה נושאים, לרבות כאלו הקשורים באישומים האחרים.

ביחס לאמור באישום הראשון, דהיינו מכירת חומר ניקוי ע"י חברת קליר לנמל – מפרט דו"ח הביקורת את העובדה שחברת הופס נמצאת בבעלות מלאה של הנאשם 1, ומצויין בדו"ח הביקורת כי לחברת הופס "אין פעילות ישירה מול הנמל".

הדו"ח מפרט רכישת חומר ניקוי המשמש לניקוי משטחי מוסכים ומחלקת ציוד משמשת מחלקת ים מאת חברת קליר.

על פי הדו"ח: הרכישות בוצעו במהלך השנים באמצעות הליכים של פניה לקבלת הצעות ממספר ספקים – עבור חומר הניקוי האמור. בכל ההליכים זכתה "חברת קליר אחזקות" – בהיות הצעותיה הזולות ביותר.

עוד מפורט כי נמסר לביקורת שבוצעו ניסיונות להכנסת חומרי ניקוי נוספים לנמל, שלא צלחו.

ההמלצה של מבקר הפנים הינה כי לאור ההיקף המצטבר של הרכישות תהיה יציאה להליך מכרזי לרכש חומרי ניקוי.

לאחר שהתקבל דו"ח ביקורת זה, התקיימה ישיבת דירקטוריון ביום 5.9.12 (נ/23), במהלכה מציין יו"ר הדירקטוריון את דבר הפרסומים בעיתונות, הבקשה של רשות החברות וקבלת דו"ח מבקר הפנים, ואומר את הדברים הבאים: "קיבלתי דו"ח ממבקר הפנים שבדק אחת לאחת את כל הטענות שעלו בעיתון ומצד שני את המידע הפומבי לגבי אחזקותיו ופעולותיו של אלון חסן בחברות. הדו"ח הועבר ליו"ר וועדת הביקורת, למנכ"ל ולי. ערכתי דיון עם מבקר הפנים בארבע עיניים, והגעתי למסקנה שהמסקנה שהוא הגיע אליה היא נכונה, שאין יחסים ואינטרסים של ארבע החברות האלה באופן ישיר או הסכמים חתומים מול הנמל".

יו"ר הדירקטוריון מוסיף כי נושא השני שאותו בדק "הוא נושא הוצאת נהלים בנוגע לניגוד עניינים שעלול להיווצר בכל מיני רמות ושכבות של פעילות הארגון והגעתי למסקנה שנעשה את זה בשלבים...".

יש לציין כי בישיבה זו נכחה היועצת המשפטית של הנמל, הגב' ענבר טור שלום, נכח הנאשם 2, מנכ"ל הנמל, ונוכחים נוספים.

גם לאחר הפרסום בסוף שנת 2011, גם לאחר קבלת הדו"ח הפנימי, וגם לאחר ישיבת הדירקטוריון מיום 5.9.12, המשיכה רכישת חומרי הניקוי ע"י הנמל מחברת קליר, כסדרה, וכפי שהיתה קודם לכן.

מהאמור עולה כי גם לאחר שעניין הבעלות בחברה המייצרת את החומר, עניין הבעלות בחברה האחרת המוכרת את החומר לנמל, והעובדה שהנאשם 1 הוא הבעלים של החברה המייצרת, לא ראה מבקר הפנים, לא ראה יו"ר הדירקטוריון, לא ראתה היועצת המשפטית, ולא ראה הדירקטוריון, כל פגם, וכל בעייתיות, בהתקשרות זו.

הנימוק המרכזי להעדר כל בעייתיות, ולדברים הברורים שנאמרו ע"י יו"ר הדירקטוריון, והעמדה החד משמעית של הנמל על כל גורמיו, הניהוליים והמשפטיים, בדבר העדר כל מניעה לרכוש את החומרים כפי שנרכשו, נובעת מהמסקנה של מבקר הפנים על כי לחברת הופס, שהיא החברה אשר בבעלות הנאשם 1 – "אין פעילות ישירה מול הנמל".

מובן שכאשר מצויים אנו בהליך פלילי, אין לדו"ח הבדיקה משמעות ראייתית, במובן זה שמסקנותיו אינן בבחינת ראיה מחייבת, ואין במסקנותיו של מבקר, בין מבקר פנימי ובין מבקר חיצוני, כדי להוות ראיה, מכוחה ניתן לקבוע ראיות במשפט.

ואולם, מהשתלשלות העניינים האמורה עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי כל גורמי הנמל הרלבנטיים, כולם, יו"ר דירקטוריון, מבקר פנים, יועצת משפטית ודירקטוריון, לא ראו בביצוע מכירה של חומר ע"י חברת קליר לנמל, כפעולה שיש בה ניגוד עניינים, הפרת אמונים, מרמה, או כל בעיה אחרת. ההיפך הוא הנכון, כל הגורמים הללו, בהינתן העובדה שהמכירה לא בוצעה ע"י החברה השייכת לנאשם 1, אלא ע"י חברה אחרת, ובהינתן העובדה שאין פעילות ישירה מול הנמל, ראו ברכישה הזו עומדת בכל הכללים הרלבנטיים בנמל.

היועצת המשפטית שנכחה בישיבת הדירקטוריון בה נאמרו דברים ע"י יו"ר הדירקטוריון על בדיקתו את דו"ח המבקר, אל מול המבקר, לא אמרה דבר בעייתיות כלשהי במכירה ע"י קליר לנמל, כאשר ידוע, והדבר מהווה חלק מהדו"ח, כי קליר מוכרת חומר המיוצר ע"י חברה אחרת השייכת לנאשם 1.

זאת ועוד, גם רשות החברות אשר בתחילה ביקשה לבצע בדיקות בנושא זה, לא העמידה דרישה, איסור, או כל מניעה להמשך ההתקשרות באותו אופן שהיה קודם לכן, ואכן גם לאחר כל הביקורת האמורה, וישיבת הדירקטוריון, המשיכה המכירה מקליר לנמל, של חומר ניקוי המיוצר ע"י חברה השייכת לנאשם 1, כסדרה.

עובדה זו לכשעצמה, אין בה כדי להביא להכרעה בשאלה אם יש במעשה כדי ניגוד עניינים אם לאו. דהיינו, חברה אשר גורם מסוים במסגרתה פועל בניגוד עניינים, אינה יכולה להכשיר את אותו ניגוד עניינים, גם אם לגישת כל הגורמים בחברה לא קיים ניגוד עניינים שכזה. ואולם, לעמדה זו של גורמים אלו, והחברה כולה, יש כדי להוות ראיה, אשר היא נסיבה המצטרפת לשאר הנסיבות, כאשר נבחנת ע"י בית המשפט השאלה האם המעשה מהווה סטייה מן השורה, ניגוד עניינים, הפרת אמונים או מרמה. השפעת עמדה זו של הגוף המשפטי, אשר במסגרתו בוצעו המעשים אשר מבקשים לייחס מכוחם ביצוע עבירה, היא עמדה הרלבנטית בבחינת מכלול כל הנסיבות, ובכפוף להן ייקבע משקלה.

מצאתי לנכון להרחיב בעניין זה, הואיל וכפועל יוצא מהשתלשלות עניינים זו, מתבקש בית המשפט, ע"י ב"כ המאשימה, לקבוע כי מעשה מסוים הינו בבחינת ניגוד עניינים העולה כדי הפרת אמונים, גם כאשר אושר הוא ע"י החברה הממשלתית הרלבנטית, וגם כאשר רשות החברות לא דרשה הפסקת המכירה.

זאת ועוד, ההתנהלות האמורה מחלקת את פרק הזמן הרלבנטי שהוא מתחילת 2010 עד יוני 2013, לשניים – האחד לפני ההכרזה של המבקר, וכל הגורמים הרלבנטיים, על כשרות המכירה, והשני לאחריו.

כך, מצב דברים בו חברה מודיעה באמצעות כלל הגורמים המוסמכים מטעמה כי ביצוע מעשה מסוים הינו, מבחינתה, נכון, ראוי, ונעדר כל בעייתיות וכל ניגוד עניינים, מעמיד ביתר תוקף את השאלה האם מי שפועל בהתאם לעמדה זו של החברה, ניתן יהיה לומר עליו כי פועל הוא בניגוד עניינים, ותוך ביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים.

למשמעויות של הדברים האמורים אתייחס בהמשך, במסגרת הדיון המסכם באישום הראשון, ובחינת יסודות העבירה שמבקשים ב"כ המאשימה לייחס, בהינתן התשתית הראייתית האמורה.

להלן יובאו גרסאותיהם של הנאשמים 1 ו- 2, ולאחר מכן תתבצע הבחינה האמורה.

34. הנאשם 1 העיד כי יש לו מספר עסקים, כבר מגיל צעיר, ובנוסף לחברת הופס שלה היה מפעל ליצור לחומרי ניקוי שרכש בשנת 2008, היתה לו גם חברת משאיות, ועוד (פרו' עמ' 5481, 5482).

ביחס לחברת קליר ולמכירה אליה, הנאשם 1 אינו מסתיר מאומה מהקשרים והיחסים, בין המשפחתיים ובין החבריים, בינו לבין גורמים אחרים, וכך העיד:

" אני מכיר את הבעלים של חברת קליר. יש הייתה לנו היו לנו גם התנהלויות משותפות כמו הובלות שעשיתי, פינויים שהם עשו של פסולת, היו יחסי גומלין ביננו, רונן ברוך הבעלים של קליר זה בחור שאני מכיר אותו מהעיר מילדות, ... שותפה של רונן ברוך, בעלה הוא בן דודה של אשתי, זה ברמה האישית, לגבי מכירת החומרים לחברת קליר, אני בשלב הראשון לא ידעתי, זאת אומרת שהם קונים ומוכרים לנמל לא ידעתי באונליין, לא.. מספר חודשים לאחר מכן אני הבנתי שהם מוכרים, אני לא התערבתי כי זה לא עניין אותי, ... אם זה המנכ"ל ששמע, בא ודיבר איתי אמר לי אלון תשמע, קנית אל תמכור לא הייתה לי כוונה למכור לנמל אף פעם, המפעל הזה לא מוכר לכל אחד, הוא מוכר בסיטונאות, ... ומלכתחילה לא הייתה לי שום כוונה למכור למפעל. זאת אמרת למרות שלדעתי אין שום ענין משפטית כי אין לי שום קשר לבתי המלאכה אני לא עובד שם אני לא אחראי על העובדים שם... אני מראש לא התערבתי בזה זה לא ענין אותי, בשלבים מאוחרים יותר, עם הפרסומים ועם הבלגן שהיה, אז ברור שאני נכנסתי לעניינים, היו בדיקות, הדירקטוריון בדק את הדברים שם וראה שאין מניעה, כל מיני כתבות שהעירו את העניין הזה אף אחד לא אמר שום, להיפך, ואם היו אומרים שיש בעיה אז היו קוראים לי והיו מדברים איתי..." (פרו' עמ' 5482 שו' 21- עמ' 5483 שו' 18).

הנאשם 1 מוסיף כי הופס מייצרת "40, 50, 60 מוצרים".

ביחס לנטען לגבי התעניינותו הוא אומר את הדברים הבאים:

"בחיים אני לא התעניינתי לא בהצעות מחיר ולא בשום דבר, זה לא עניין אותי, מבחינתי קליר קנו את החומר שימכרו באיזה מחיר שהום רוצים, הדבר היחידי שאני התעניינתי, וזה היה אחרי שהתפוצצה הפרשה, רק אחרי שהתפוצצה הפרשה בעקבות כל הפרסומים, והכתבה בערוץ 2, שאני הפרתי נהלים, ואני עזרתי לקליר לקבל העדפה למכור חומר, הדבר היחידי שהתעניינתי זה איזה מחירים קליר קיבלה ואיזה מחירים זוהר דליה שזה החומר המקביל קיבל, כדי לראות על מה מדברים..." (פרו' עמ' 5484 שו' 10-16).

ביחס לבדיקה שנערכה לאחר הפרסום הראשון, והאישור להמשיך לפעול כאמור, הוא מעיד כדלקמן:

"ביולי 2012 הדירקטוריון הודיע לי, הודיע לפני כן לי בשיחה בארבע עיניים עם היו"ר שהוא אמר לי, אלון אני שמח להגיד לך שבדקנו הכל, אין ניגוד עניינים, יש דיווח על דירקטוריון שהוגש או שנגיש, אני לא יודע, שהכל בסדר אין מניעה, יודעים שקליר קונה את החומרים מהופס, יודעים הכל אף אחד לא אמר לי שום דבר, אם היה מה להגיד אז הם היו צריכים לבוא להגיד לי.." (פרו' עמ' 5484 שו' 23 – 28). והוא חוזר על הדברים בהמשך "...וקיבלתי בשורה לקראת הדיווח שהיה ביוני 2012 אם אני לא טועה, מגדעון סוטרמן שקרא לי אליו ללשכה, ואמר לי אלון אני שמח לבשר לך עשינו בדיקות, הכל בסדר אנחנו לא רואים שום בעיה" (פרו' עמ' 5486 שו' 25-27).

הנאשם 1 נשאל אם במשך השנה שלאחר שהסתיימה הבדיקה ונמצא העדר ניגוד עניינים, בא אליו מישהו בטענה והוא משיב בשלילה.

את הטענה בכתב האישום, על כי היתה מתכונת קבועה של הפרש 10% בין המחיר בו קליר קונה את החומרים מהופס ובין המחיר של המכירה מקליר לנמל, מכחיש הנאשם 1 מכל וכל (פרו' עמ' 5490 שו' 22 ועמ' 5491 שו' 1-4), גם תוך הפניה לדבריו של העד רונן ברוך.

בהמשך אומר הוא: "התעניינתי, זה שני הדברים שביקשתי, זה מחיר כמה כל אחד ואתה יודע אני ראיתי שזוהר דליה קיבלה פי שתיים כסף יותר מקליר, פי שתיים" (פרו' עמ' 5485 שו' 1-2). הנאשם 1 נשאל בהמשך מתי ראה זאת, ומשיב - אחרי שהתפרסמו הכתבות.

בהמשך מעיד הוא כי לאחר פרסום הכתבה ביוני 2016, התקבלה ההחלטה להפסיק את העבודה עם חברת קליר, ומאז חברת קליר לא מכרה עוד לנמל (פרו' 5485 שו' 10 -12 ושו' 24).

ביחס לגב' מיכל לוגסי ולפנייתה אל ענת ברק, מעיד הנאשם 1 כי הוא והגב' לוגסי היו קרובים, וגם משפחותיהם בחברות, וחוזר על כך שהוא התעניין בשני דברים, האחד מהו הנוהל, והשני כמה כספים חברת זוהר דליה, אשר לה היה חומר ניקוי אחר, אשר כאמור סופק על ידה כספק יחיד, וקליר קיבלו:

"מיכל לוגאסי הייתה חברה שלי, היא הייתה פה העידה, היא אמרה אני גם אומר את זה היינו קרובים היא הייתה יו"ר ועד המנהל, אני ציוד מכני גם המשפחות חברים, ומיכל אמרה מה שאמרה אני יכול להגיד לאדוני אני התעניינתי בשני דברים כמו שאמרתי קודם, אחרי שהתפרסמה הכתבה והעלילו עלי עלילות מפה עד להודעה חדשה, כדי לטהר את השם רציתי לדעת שני דברים, את הנוהל וכמה כספים זוהר דליה וקליר קיבלה בגלל הטענות שטענו בכתבות, שהיו והיו המון המון כתבות על זה ורציתי גם לבדוק מה זה הדבר הזה איך ככה מפסיקים עבודה לבן עידן הובלות ואיך קליר צריכה לסבול מכל הסיפור הזה שמפסיקים לקנות ממנה, שרק לפני שנה בדקו את כל הטענות ואני הייתי מאד מאד מתוסכל מהסיפור הזה, גם לקחתי על עצמי, להיות מושעה מהוועד השעיתי את עצמי מהתפקיד בגלל הבום התקשורתי שזה יצר, יצאתי.. השעיתי את עצמי, תיכף אחרי הכתבה, הכתבה הייתה ביום שישי, ביום ראשון הודעתי ליו"ר ההסתדרות שאני משעה את עצמי, חזרתי בתחילת אוקטובר 2013 משהו כמו ארבעה חודשים הייתי מושעה והתעסקתי רק בזה, כי רציתי לדעת מה מה מה קרה פה מעלילים עלי, הייתי מאד מאד מתוסכל התעניינתי גם עם מיכל התעניינתי עם אנשים, אני רוצה לראות נוהל אני חושב גם עם המנכ"ל דיברתי כמה פעמים, תראה לי את הנוהל על מה מדברים איזה נוהל אני הופתעתי זו הפעם היחידה שאני התעניינתי בנושא הזה, אחרי שכבר קליר כבר לא בנמל, ובן עידן לא בנמל מיכל שמעה אותי היא ראתה שאני מתעניין ורוצה לדעת מה קורה, היא הלכה ביוזמתה לא שזה סוד צבאי או שזה נתונים סודיים שחס וחלילה אסור להוציא אותם, אני בעצמי יכולתי והתכוונתי דרך עורכי הדין שלי להגיש בקשה, גם כדי לתבוע את ערוץ 2 על הוצאת דיבה על מה שהם עשו לי, וגם לדעת איפה הדברים עומדים, מיכל הלכה שמעה שאני רוצה את הנתונים" (פרו' עמ' 5492 שו' 3-27).

אשר לשאלה האם ביקש נאשם 1 מפורשות מהגב' לוגסי לעשות את הבדיקה האמורה, או שמא היא עשתה זאת מיוזמתה, בהינתן כי מדובר במעשה שהוא כבר לאחר המועדים הרלבנטיים לכתב האישום, ועניינו רק בדיקה בדיעבד של נתונים, אינני רואה לכך כל חשיבות. יצויין כי הנאשם 1 מאשר שהוא התעניין ורצה לדעת, והגב' לוגסי אומרת כמפורט לעיל, שהיא הלכה לבצע את הבירור עבורו, ייתכן שהבקשה נאמרה מפורשות, וייתכן שכך הבינה הגב' לוגסי והחליטה לעשות, כך או כך, אין זה משנה את העובדה כי בדיקה זו שבוצעה ע"י הגב' לוגסי, בוצעה כבר לאחר שחברת קליר כבר איננה עובדת עם הנמל כלל וכלל.

ביחס לטענה המועלית כנגדו, על כי הוא גרם לכך שאנשים בנמל יידעו שחברת קליר קשורה אליו, משיב הנאשם 1 בשלילה מוחלטת ואומר את הדברים הבאים:

"אדוני, אני ראיתי את חומרי החקירה, אדוני לא ראה, אין מנהל שלא שאלו אותו מה הקשר אלי אם פניתי אליו, או ביקשתי ממנו, לא היה מנהל אחד שבא ואמר כן אלון פנה אלי, אלון דיבר איתי. הם יודעים שזה לא נכון. אנחנו היינו פה במשפט לא ראיתי מנהל אחד שאמר אלון דיבר איתי, אלון ביקש ממני אני לא יודע מה הטענה הזו, אני לא שלחתי זה לא עניין אותי, ענין אותי דבר אחד טובת העובדים זה מה שעניין אותי, לא חומרים, מדובר על חומר אחד מתוך 50 חומרים, אם היה לי יד בזה או אם הייתי יכול להשפיע, הייתי מוכר את כל החמישים, אז חצי הייתי מוכר, לא הייתי שם, אני לא שם, חד משמעית, אני גם לא יודע, אני לא ראיתי פה אף מנהל שבא וטוען שאמרתי לו משהו, אני כופר בזה לחלוטין" (פרו' עמ' 5494 שו' 13-22).

אני מוצא את עדותו של הנאשם 1 מהימנה, מדויקת, ומתיישבת עם שאר הראיות שבאו בפני.

הנאשם 1 השיב לשאלות שנשאל, השיב באופן ברור, לא התחמק, לא צמצם, ולא נמנע מלהתייחס גם להיבטים שהועלו לגביהם טענות קשות כנגדו, קשרי משפחה וחברות עם גורמים כאלה ואחרים.

ההתרשמות הישירה של בית המשפט מהנאשם 1, הינה כי הוא הקפיד לומר את הדברים כהווייתם, ועדותו היתה מהימנה ואמינה, לכל אורכה.

יש להוסיף כי הנאשם 1 נחקר חקירה נגדית ארוכה, על פני מספר ישיבות, ע"י ב"כ המאשימה. למרות החקירה הארוכה, אין למצוא בעדותו סתירות או אמירה הגורעת מגרסתו ומהימנותה.

התמונה העולה מדברי הנאשם 1 לעיל, ברורה. מבחינתו, הוא בעלים של כמה חברות, ויש לו עסקים, גם מחוץ לתפקידו במסגרת חברת הנמל, אחת החברות שבבעלותו מכרה חומרי ניקוי מסוגים רבים לגורמים רבים, אחד מהם חברת קליר, מכירה שהיא איננה תיווך, ואיננה למראית עין. מכירה אשר בעקבותיה אין זה מעניינו מה חברת קליר עושה עם המוצר שנמכר לה, ואין זה מעניינו מה המחיר שהיא גובה. אין כל דרך אחרת לפרש את דבריו, את המסכת הראייתית העומדת בפני, ואת כלל הנסיבות וכלל העדויות.

35. אשר לנאשם 2 – בהינתן המסקנות העובדתיות דלעיל ביחס לנאשם 1, הרי שמצטמצם הצורך בדיון במיוחס לנאשם 2, שכן המיוחס לו קשור ונגזר משורת הטענות שנטענו ביחס לנאשם 1, ואולם, אתייחס לטענות שהועלו כנגדו.

אין ממש בטענות המבקשות ליצור את הזיקה בין הנאשם 2 לבין המכירה של החומר כאמור. לא במעשה ולא במחדל, וגם לא בהימנעות כלשהי שלו מביצוע מעשה שנטען כי היה מחויב לעשות.

נטען כנגד הנאשם 2 – כי למרות ידיעתו לאחר הפרסומים, כי חומר המיוצר ע"י חברה של נאשם 1, נמכר לחברה אחרת, וממנה לנמל, הוא נמנע מלנקוט פעולה להפסקת המכירה.

נטען כי מעשיו ומחדליו של נאשם 2 מהווים סטייה קשה מן השורה – לא מצאתי ממש בטענות אלו. הראיות שבאו בפני מביאות למסקנה ברורה כי הנאשם 2 פעל באופן עקבי לטובת הנמל, התערב כשהיה צריך להתערב באופן ביצוע רכישות, גם במקרים שאינם קשורים לחומר הנטען, וגם ההתערבות שלו אשר ממנה מבקשת המאשימה ללמוד מסקנות נסיבתיות, היתה התערבות שקשורה לחומר אחר, שלא היה חומר מתחרה הלכה למעשה.

ב"כ המאשימה טוענים כי כבר בשנת 2011 לאחר שרשות החברות הממשלתיות פנתה אל הנאשם 2, בעקבות פרסומים, והוא הנחה את הנאשם 1 לערוך תצהיר ושלח אותו לרשם החברות, מבלי להביא את הדברים לבחינת הייעוץ המשפטי של הנמל כמתחייב, כי בכך עשה הנאשם 2 מעשה פסול ולמעשה הסתיר את הדברים מהייעוץ המשפטי, ונטען אף למידור הייעוץ המשפטי.

הנאשם 2 העיד כי הוא איננו מוסמך לקבוע אם קיים או לא קיים ניגוד עניינים, ולכשנעשה אותו דו"ח הביקורת הראשון, מיום 26.6.12 "זה הדו"ח כשהוא דווח בדירקטוריון שבוצע הדו"ח שאין ניגוד עניינים", הוא המשיך להתנהל כרגיל – "כמנהל ממשיכים לעבוד כרגיל. לא קרה שום דבר". ובהמשך מעיד "למעשה בדו"ח הזה הוא אישר את כל הנושאים גם של קליר נבדק והופס נבדק המשאיות שלו, נבדק דנה, כל העניין הזה נבדק". (פרו' עמ' 6535 שו' 15-32).

ביחס לפעולות שביצע, או שלא ביצע לאחר הכתבה מאוקטובר 2011, מעיד הוא כי פנה לממלא המקום וסמנכ"ל הלוגיסטיקה מר יוסי בסן, ולגב' ענת ברק, וביקש מהם לבדוק את הקשר של הנאשם 1 לקליר. (פרו' עמ' 6536 שו' 16-22), ומציין בהמשך כי ביקש לבדוק גם את העניין עם המדבקות הגזורות.

על פי עדותו, הללו חזרו אליו ואמרו "הם חזרו ואמרו ענת אני זוכר שהיא אמרה, אין קשר בין אלון לחסן לקליר, והמדבקות הגזורות הם בדקו עם הבחור הזה רונן אם אני זוכר את השם נכון קליר, היתה טעות שלהם או משהו כזה ואין בעיה, התקלה היתה חד פעמית ונגמר הסיפור" (פרו' עמ' 6536 שו' 25- 28).

הנאשם 2 ממשיך ומתאר את הפעולות שעשה לאחר הפרסום האמור, כי דיווח ליועצת המשפטית, וליו"ר וועדת הביקורת של הדירקטוריון, ומוסיף כי התקשרו אליו מרשות החברות, ומתאר את המשך השתלשלות העניינים, ומוסיף כי "רשות החברות אמרו כי אין מענה בנוהל של הנמל".

וכך מעיד הנאשם 2:

"אני מידע אחרי הפרסום, אני קודם כל דיווחתי לשני אנשים. אחד זה יועצת משפטית, עדכנתי אותה מה קורה ובדיקה מה צריך לעשות בעקבות זה, וליו"ר ועדת ביקורת של הדירקטוריון דאז, קראו לו מיקי בראל, תת אלוף במילואם, היה מפקד משטרה צבאית אני חושב. דיווחתי לשניהם, באותו יום זה היה יום שישי, הכתבה אפילו אני זוכר באותו יום, יום ראשון כבר, התקשרו מראשות חברות. דרך אגב, היה גם טלפון שלי אחד אליהם בנושא מה בודקים בדבר כזה. אני לא מבין, לא ידעתי, לא מבין מה לעשות עם דברים כאלה. הוא אומר צריך לראות אם זה חברות על שמו, לא על שמו. לא הבנתי כל כך מה הוא רצה, היה בחור בשם צחי נחום, אבל היועצת המשפטית שלהם, מיד פנתה ליועצת המשפטית שלנו, וביקשו את הנוהל עיסוקים נוספים בנמל. אוקי, העברנו את הנוהל, ואז התחילה התכתבות בין היועצים המשפטיים שם, כשאנחנו מכותבים דרך אגב, מיקי בר אל גם מכותב לכל המכתבים האלה, אפשר לראות את זה. הם ביקשו, אמרו תחמירו עם הנוהל ותלכו לכיוון של, הנוהל של נציבות שירות ה מדינה, שצריך להבין שהוא הכי מחמיר שיש בישראל...

...

... כי אמר היועצת המשפטית הנוהל לא מכסה,... הוא לא מראה שום דבר שיכול להראות בכלל איזשהו ניגוד עניינים והוא יש לו, הוא מופשט מידי, הוא לא מכסה שום דבר שאפשר להיאחז בו ולבדוק כמו שצריך אפילו. זאת אומרת הנוהל מבחינתם לא היה טוב. אני לא מבין בזה, אני לא משפטן, הנוהל היה צריך להרחיב בו... מבחינת רשות החברות הם אמרו הנוהל שלכם לא עונה, אין מענה בנוהל בכלל בכל מה שכתוב בכתבות האלה על אלון חסן" (פרו' עמ' 6537 שו' 1 – 25).

הנאשם 2 מעיד גם כי ביקש בעקבות האמור לצאת למכרז (פרו' עמ' 6538 שו' 24).

ביחס ליחסי קרבה של עובדים בנמל באופן כללי, העיד הנאשם 2 כי על פי דו"ח מבקר המדינה האחרון, בשנת 2008, היו 44% קרובי משפחה בנמל, ומציין כי זה ירד, ובהמשך ירד ל- 38- 39 אחוזים (פרו' עמ' 6539 שו' 15-31).

הנאשם 2 נחקר ביחס לתצהיר שנערך ועליו חתם הנאשם 1 (ת/450), תצהיר המתייחס לחברה אחרת של הנאשם 1, בן עידן הובלות בע"מ, חברה אשר ביחס אליה אין כל אישום, והטענה כלפיו בהקשר זה הינה כי הוא "דילג" (כלשון ב"כ המאשימה), על הייעוץ המשפטי, ולמעשה נטען כלפיו שהוא הסתיר מהייעוץ המשפטי התנהלות זו ותשובתו של נאשם 2 בעניין זה היתה ברורה – היתה פניה אליו מרשות החברות, ובדיון עם מבקר הפנים הנאשם 2 הנחה לעשות תצהיר, ומי שביצע את הפעולות ביחס לתצהיר זה סמנכ"ל משאבי אנוש, כאשר ההנחיה של הנאשם 2 הינה שיעשה תצהיר, ואז סמנכ"ל משאבי אנוש העביר את התצהיר לרשות החברות, ולכשנשאל מדוע לא העביר זאת ליעוץ המשפטי שלו, השיב "תשאל את סמנכ"ל משאבי אנוש מה הוא עשה, הוא העביר את זה לרשות החברות... רשות חברות זה דרג משפטי יותר גבוה... ועובדה שהם לא חזרו אלי עם זה ולא חזרו לנמל עם זה בכלל" (פרו' עמ' 7068 שו' 17 - עמ' 7069 שו' 12).

הנאשם 2 נשאל ומסביר כי ביחס לאותה חברה, בן עידן, הועלתה טענה כי הנאשם 1 הינו בעלים יחיד ודירקטור בחברה, והיתה המלצה של המבקר שייערך תצהיר, והכחיש בתוקף את הטענה בדבר "דילוג" על הייעוץ המשפטי. (פרו' עמ' 7069 שו' 20 – עמ' 7070 שו' 7).

מהאמור עולה כי הטרוניה המועלית כלפי נאשם 2, נעדרת בסיס. מנכ"ל הנמל, בעת תהליך אל מול רשות החברות, ותוך כדי דיונים עם מבקר הפנים, כאשר בין לבין הגורמים המשפטיים בין רשות החברות לבין הנמל בקשר זה עם זה, מנחה, בהתאם לדיון שהיה עם מבקר הפנים, סמנכ"ל, לדאוג לכך שיוכן תצהיר ע"י נאשם 1, תצהיר שיפרט את עניין הבעלות והניהול שלו באותה חברה שלגביה הועלתה שאלה, והסמנכ"ל מבצע זאת, נאשם 1 חותם על תצהיר, ואותו סמנכ"ל מעביר את התצהיר לרשות החברות.

לא ניתן לומר על מי שפועל באופן הזה, כי הוא "מסתיר" דבר כלשהו מהייעוץ המשפטי או "מדלג" על הייעוץ המשפטי. הפעולה שביצע אינה מעידה מאומה על ניסיון הסתרה כלשהו. ההיפך הוא הנכון. הנאשם 2 פועל בשקיפות מלאה ומפנה את התצהיר לגורם המרכזי שאמון על אותה בדיקה, רשות החברות, הטענה בדבר ניסיון "לדלג" על הייעוץ המשפטי, חסרת בסיס.

הנאשם 2 מאשר כי לכשהפרשה עלתה בעקבות הפרסום האמור, הוא ביקש מהנאשם 1 לא למכור בנמל מוצרים של הופס, וזאת "בשביל הנראות..." (פרו' עמ' 6546 שו' 2-4). כמפורט לעיל, המכירה ע"י קליר, אושרה על ידי הגורמים, וכאמור לא היתה כל מכירה ע"י הופס לנמל.

ביחס לטענות על ישיבה בפגישות אישיות ללא תיעוד עם הנאשם 1, מעיד הנאשם 2 כי לא כל פגישה, גם עם וועדים ועם מנהלים, הינה בתיעוד, ופעמים רבות הוא אינו רושם פרוטוקול עם כל מי שהוא מדבר איתו, כך בשוטף בנמל ובכל חברה אחרת (פרו' עמ' 6546 שו' 15-17), ובהמשך מוסיף כי כך היה יושב גם עם אחרים, וועדים, מנהלים, סמנכ"לים ולקוחות.

בהקשר של מעורבות המחלקה המשפטית בקשור בעניין העולה מפניית רשות החברות הממשלתיות בנובמבר 2011, דהיינו לאחר הכתבה שעסקה בעסקיו של הנאשם 1, מפנה הנאשם 2 לפרוטוקול דירקטוריון מיום 26.6.12 אשר הוגש, נ/28, ולדבריה של ענבר טור שלום, שהיתה היועצת המשפטית של הנמל, וזאת ביחס לכל ההתנהלות שהוא מתאר על פניית רשות החברות, ועניין הנוהל, ובקשת היועמ"ש של רשות החברות לתקן את הנוהל, ועיון בפרוטוקול זה מאשר את דבריו של נאשם 2, ומצביע באופן ברור כי הייעוץ המשפטי היה בתמונת ההתנהלות אל מול רשות החברות הממשלתיות, ללא כל סייג.

גם ביחס לעדותו של הנאשם 2 ההתרשמות של בית המשפט הינה מעדות מהימנה ביותר, ישירה ומדויקת, ויש לומר כי עלה ממנה גם כאבו בדבר תחושה שעוול נעשה עימו.

עדות נאשם 2 מהימנה, מדויקת, אין בה כל התחמקות, ואין בה כל ניסיון להמעיט או לשנות מהעובדות כהווייתן.

אני נותן אמון מלא בעדותו של נאשם 2, על כל חלקיה. החקירות הנגדיות הארוכות שנחקר, לא היה בהן כדי לשנות מאומה ממהימנות עדותו.

זאת ועוד, עדותו מתיישבת היטב עם המסמכים, הפרוטוקולים, והראיות האחרות.

התמונה העולה ממכלול הראיות, ביחס לנאשם 2, הינה כי המיוחס לו באישום הראשון - חסר בסיס.

הטענות בדבר קשר פסול כזה או אחר, או סטייה מן השורה, לא רק שנעדרות הן כל בסיס ראייתי, אלא שהמסכת הראייתית שבאה בפני מביאה למסקנה הפוכה. ההתרשמות הינה כי הנאשם 2 פעל לטובת הנמל, ללא כל קשר פסול, ללא כל קנוניה נטענת, וללא כל הטבה מיוחדת עם נאשם 1.

לא רק שלא היתה פה כל סטייה מן השורה, כנטען, אלא שהנאשם 2 פעל בתפקידו כמנכ"ל, כשורה, כדין, וכמתחייב מתפקידו. לכשנודע אשר נודע בעקבות הכתבות, פעל הוא כמתבקש, בוצעו בדיקות, חלקן בהנחייתו, חלקן בהנחיית גורמים אחרים, ופעל הוא ליישום כל הנדרש. הניסיון להסיק מפעולותיו מסקנות בדבר קשר פסול עם הנאשם 1 או מעין יחסי אמון פסולים בינו לבין הנאשם 1, חסר בסיס.

מטבע הדברים, לא רק מכוח עדותו של נאשם 2, אלא מהגיון התנהלות חברה, אין זה סביר כי מנכ"ל מתעד כל פגישה, כל אמירה וכל היוועדות עם מי מעובדיו או מי מיושבי ראש הוועדים שלו, ואין בכך כל פסול.

זאת ועוד, לא מצאתי כל ראיה שיהיה בה כדי לתמוך באותן טענות על "נסיעות לחו"ל" (בלשון רבים), על כל המשתמע מטענה זו.

36. לסיכום, המסקנות העובדתיות מהתשתית הראייתית שבאה בפני באישום הראשון הינן כדלקמן:

אין בפני כל ראיה, או תחילת ראיה, למרמה, להתערבות פסולה, או להתערבות כלשהי, של הנאשם 1 או מי מטעמו בתהליך מכירת חומר הניקוי מחברת קליר לנמל. הטענה בכתב האישום על כי מדובר במעין "תיווך" של חברת קליר במכירה מהופס לנמל, לצורך הסתרה, הינה בבחינת השערה. אין כל ראיה לאותה טענה בדבר 10% מהמחיר כ"דמי תיווך". הראיות, ובכללן, תדפיסים מהנהלת החשבונות, מביאות למסקנה כי היתה מכירה ע"י חברת הופס, וקניה ע"י חברת קליר. בנקודה זו תמה הזיקה של הנאשם 1 והחברה בבעלותו לחומר, שנמכר לבסוף ע"י חברה אחרת, לנמל.

מסקנתי הינה כמסקנה שבאה בדו"ח הביקורת הראשון, מיום 29.7.12 (ת/224), בעניין מכירת חומר הניקוי, על כי לא היתה לחברה הופס, אשר בבעלות הנאשם 1, פעילות ישירה מול הנמל.

מהראיות שבאו בפני אני למד כי לא רק שאין ראיות להעדר התערבות ישירה או עקיפה של הנאשם 1, או מי מטעמו, בעניין כלשהו הקשור למכירות של קליר את החומר לנמל, אלא שהראיות מוכיחות, באופן פוזיטיבי, את ההיפך, והוא כי הנאשם 1 לא פנה, לא השפיע, ואיש לא הושפע, בעניין כלשהו הקשור למכירה של החומר מקליר לנמל.

שתי עסקאות עצמאיות ונפרדות זו מזו היו עסקת מכירת חומר הניקוי מהחברה הופס השייכת לנאשם 1 אל חברת קליר, ומחברת קליר, שאינה שייכת לנאשם 1, אל הנמל.

המכירות בוצעו תוך שהיו הצעות נוספות מתחרות, ולבסוף נבחרו ההצעות הזולות ביותר. לא מצאתי מאומה בהתנהלות הקשורה למכירות, חריגה כלשהו לאשר היה קיים בנמל, כנוהל, בכל המישורים.

זאת ועוד, לכשנודע, בסוף שנת 2011, ברבים, ובוודאי לכל גורמי הנמל, דבר היות חומר הניקוי הנמכר ע"י קליר מיוצר בחברה אחרת השייכת לנאשם 1, נערכו בדיקות מקיפות ע"י כל הגורמים האפשריים, החל מרשות החברות הממשלתיות, המשך במבקר הפנים, ולבסוף המחלקה המשפטית, הדירקטוריון, וכל גורם רלבנטי הוכנס לתמונה, נשאלו שאלות, וניתנו תשובות, והמסקנה היתה אחת, על כי אין פעילות ישירה מול הנמל, ואף אחד מהגורמים האמורים לא מצא כל פסול. הלכה למעשה המשיכו המכירות כסדרן, כפי שהיו קודם לכן, גם לאחר שהדבר התגלה ברבים, וגם לאחר שנעשו כל הבדיקות. לא הייעוץ המשפטי, לא רשות החברות הממשלתיות, לא הדירקטוריון ולא יו"ר הדירקטוריון, לא אמרו, לא הנחו, ולא דרשו שלא תימשך המכירה של החומר האמור.

הנאשם 2, בהינתן האמור, הן לפני הבדיקה והן לאחריה, פעל כדין וכמתחייב. כאשר נערך בירור פעל הוא בהתאם למסקנות של הבירור, שלא מצאו כל דופי. לכשהיה צורך בחתימת נאשם 1 על תצהיר, בקשר לחברה אחרת שלו, דאג נאשם 2, כי דרישה זו של רשות החברות הממשלתיות, תבוצע באמצעות הסמנכ"ל הרלבנטי, והוא עשה כן.

להשלמת התמונה יש להוסיף כי לחברת הופס לחברת קליר, פעילויות אחרות, עם גורמים אחרים, ואין כל ראיה לכך שפעילותן מתמקדת אך באותה מכירה, או שמי מהן באה לעולם לצורך אותה מכירה.

מהאמור נשללת שורת הטענות שמועלות בכתב האישום כנגד הנאשם 1 וכנגד הנאשם 2.

37. גם לאחר שנדחות הטענות, כמפורט לעיל, נותרת השאלה האם מכירת חומר מחברה השייכת ליו"ר וועד עובדים, אל חברה אחרת שבבעלות קרובת משפחה, וממנה לחברה בה הוא עובד, הינה מעשה מרמה או מעשה הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, גם כאשר החברה האחרת מוכרת את החומר, בהליך תקין, ללא התערבות כלשהי של יו"ר וועד העובדים, אל מקום העבודה.

תשובתי לשאלה זו הינה כי לא מתקיימת מירמה, ולא מתקיימת הפרת אמונים. למעשה מתבקשת כאן ע"י המאשימה הרחבה של המונח "ניגוד עניינים", והרחבה של עבירת הפרת אמונים, מעבר לכל ההלכות הקיימות, ובפרט מעבר להלכת שבס בדיון הנוסף.

תחילה, לחלק ביסוד העובדתי בעבירה בדבר - מעשה במסגרת התפקיד – לא הוכח ביצוע מעשה במסגרת התפקיד. התפקיד, לעניין סעיף 284 לחוק העונשין, הוגדר בפסיקה באופן רחב, ככזה שיחשב כפעולה במסגרת התפקיד, גם אם הוא אך בזיקה לו.

הגדרת "במילוי תפקידו" פורשה בפסיקה בהרחבה כך שדי שהתפקיד הרשמי של עובד הציבור איפשר לו את ביצוע העבירה, ולא התבקש כי המעשה יהיה באופן מדויק ומצומצם במסגרת התפקיד. ר' לעניין זה דנ' 3/82 גרוסמן נ' מ"י פ"ד לו(1) 771, בעמ' 774: "די בכך שתפקידו הרשמי של עובד הציבור איפשר לו את ביצוע העבירה. לעניין זה נראה לי ההיקש, שנציג המדינה מבקש להקיש מן העבירה של קבלת שוחד בעד "פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור, לפי סעיף 290 של חוק העונשין".

ובהקשר זה להפניה למונח במסגרת עבירת השוחד, ר' ע"פ 288/81 שמואל קישליס נ' מ"י, פד"י ל"ז(2), 617 בו נפסק ביחס לעבירה לפי סעיף 290, כי את המונח פעולה הקשורה בתפקיד יש לפרש פירוש מרחיב.

גם כאשר נבחן את המעשה במסגרת הפרשנית הרחבה, עדיין לא ניתן לומר כי הוא מעשה שבמסגרת התפקיד. יודגש כי אין מדובר במכירה ישירות לנמל, ואין מדובר בהשפעה כלשהי שהשפיע, או ניסה להשפיע, הנאשם 1 על מי מעובדי הנמל, או על מי ממקבלי ההחלטות בנמל, על הרכישה של החומר.

הרכישה של החומר ע"י הנמל בוצעה אך ורק אל מול חברת קליר, במנותק מכל זיקה שהיא, ישירה או עקיפה, לנאשם 1.

האם יש לומר כי במחדל ביצע הנאשם 1 הפרת אמונים, כך שהמחדל הינו אי אמירתו, בזמן אמת, לנמל, ולגורמים הרלוונטיים במסגרתו, כי החומרים שמוכרת חברת קליר הינם חומרים המיוצרים ע"י חברה בבעלותו? גם התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

תחילה, למשמעות של אי הגילוי, או ההסתרה, כטענת המאשימה – מדובר בפעולה של מכירה, מחברת הופס לחברת קליר, אשר מרגע שבוצעה, איבד החומר את זיקתו לחברת הופס. הבעלות בחומר עברה לחברת קליר, אין בפני כל ראייה לכך שמדובר היה בתיווך, ההפך הוא הנכון, הראיות מעידות על מכירה של ממש. זאת ועוד, אין בפני כל ראייה לכך שמדובר היה בהפרש קבוע של המחיר לנמל אל מול המחיר של הרכישה של קליר מהופס. ההפך הוא הנכון.

מכל האמור, אין מדובר במעשה או במחדל במסגרת התפקיד. גם אם תאמר כי עסקינן במעשה במסגרת התפקיד, במסגרתו "הסתיר" נאשם 1 את עובדת היותו הבעלים של החברה המייצרת את החומר הנמכר ע"י חברה אחרת, הרי שעולה השאלה האם הדבר עולה כדי העמדתו בניגוד עניינים, המהווה פגיעה מהותית באחד מהערכים המוגנים שפורטו לעיל, כפי הלכת שבס. התשובה לכך שלילית בשני מישורים – האחד, במישור הנובע מהראיות והוא על כי המעשה או המחדל הנטען, לא היה בו, באופן כלשהו כדי להשפיע על אותה משמעות של ניגוד עניינים, בשלב הראשון, ועד לפרסומים, בהעדר כל מעורבות שהיא, והשפעה שהיא, ומכאן העדר פגיעה מהותית במי מהערכים המוגנים. בשלב השני, לאחר הפרסומים, לאחר שהדבר נודע ברבים, ולאחר שבוצעו בדיקות ששללו כל בעייתיות ולא אסרו את המשך ההתקשרות, הרי שמנקודת זמן זו ואילך, המעשה או המחדל בדבר הסתרה חדל להתקיים שכן הידיעה היא מרגע זה נחלת הכלל.

גם אם נראה באמור כדי פגיעה במי מהערכים המוגנים, עולה השאלה האם קיימת אותה תוספת נדרשת, של פגיעה מהותית, והתשובה היא שלילית. בתהליך יישום תשתית עובדתית על המסגרת הנורמטיבית של עבירת הפרת אמונים בכלל, ובמקום של ניגוד עניינים בפרט, כאמור, נדרשים אנו לזהירות הקשורה בעיקרון החוקיות, ובצורך להימנע מפגיעה בעיקרון בסיסי זה בדין הפלילי. הנסיבות האמורות אינן מעמידות את המעשה, במסגרת אותו מבחן של פגיעה מהותית המתחייב מהלכת שבס.

38. כפי שפורט לעיל, הנמל עצמו לא ראה כל פסול במכירה האמורה, והיא המשיכה גם לאחר התגלות כל הנתונים וגם לאחר כל הבדיקות המשפטיות של כל הגורמים הרלוונטיים. הגם שדו"ח הביקורת, כמו גם הקביעות של אותם גורמים אינם בבחינת ראיה או בסיס לשאלה אם מתקיימת עבירה אם לאו, ועניין זה הינו לבית המשפט, הרי שמדובר בנסיבה אשר צריכה לבוא במסגרת השיקולים, כשמכריעים אנו בשאלה אם מתקיים ניגוד עניינים, אם לאו.

כך, במצב בו הגוף אשר ביחס לאינטרסים שלו נטען לניגוד עניינים, שולל זאת מכל וכל, ולא רק גוף זה אלא גם כל הגורמים במסגרתו, ללא יוצא מן הכלל, לרבות ייעוץ משפטי, דירקטוריון ודירקטור, וכן הרגולטור המפקח על אותו גוף, דהיינו רשות החברות הממשלתיות, כולם בלי יוצא מן הכלל, נחה דעתם שלא מתקיים ניגוד עניינים, הרי שקביעה, בדיעבד, למרות כל האמור, צריכה למצב דברים של ניגוד עניינים חריג ביותר, ולא כך הוא.

זאת ועוד, אותה עת לא היה, וככל הנראה גם עתה, אין, בנמל, נוהל האוסר את ההתנהלות האמורה.

הוגש נוהל עיסוק נוסף של חברת נמל אשדוד, במסגרת ת/96א', ואין הוא אוסר בעלות בחברה חיצונית, כמו גם לא מצב בו אותה חברה חיצונית אף מוכרת ישירות לנמל מוצר כלשהו, אף שבענייננו, לא מדובר במכירה ישירה מחברה של נאשם 1 אל הנמל.

נוהל זה הוא הנוהל אשר היה באותה עת הנוהל הנוהג בחברה. מהראיות שבפני עולה כי לא היתה כל טענה מצד גורם כלשהו על כי מה שנעשה הינו בניגוד לנוהל כלשהו. לא הרגולטור, לא הדירקטוריון, לא יו"ר הדירקטוריון, לא וועדת הביקורת ולא המחלקה המשפטית, מי מהם לא טען כי מדובר בפעולה בניגוד לנוהל.

הגורמים הללו, גם כשהדבר נודע נבדק והוגש לגביו דו"ח והיו התכתבויות רבות, לא אסרו את הפעילות ולא הפסיקו אותה, והיא המשיכה בידיעתם המלאה והגמורה. בשלבים אלו, החלה התדיינות לגבי שינוי הנוהל, כך שנוהל עיסוק נוסף יורחב גם על עניין בחברה נוספת, והיה דין ודברים בשאלה אם להחיל את הוראות התקשיר בעניין זה, אם לאו, ומעדות הנאשם 2, עולה כי הוא עצמו פעל להכנסת הוראות מחמירות במסגרת הצעה לנוהל מתוקן, כשביקש להחיל הוראות של התקשיר, והצעתו לא התקבלה (ר' עדותו של נאשם 2 פרו' עמ' 7072, 7073).

ר' לעניין זה גם עדותה של עו"ד ענבר טור שלום, שהיתה היועצת המשפטית של הנמל במועד הרלבנטי, היא מעידה כי: "רשות החברות ביקשה להרחיב את הנוהל כך שיחול גם על, לא רק על עבודה נוספת בחברה מסוימת. אלא גם ככל שלעובד יש, הוא בעל עניין בחברה. ז"א, הוא בעל מניות מהותי. גם אם הוא לא עובד פיזית בחברה הזאת" (פרו' עמ' 2394 שו' 16-22).

עו"ד ענבר טור שלום מעידה כי עמדתו של הנאשם 2 היתה שלא צריך לתקן את הנוהל כך שיחול גם על מניה (דהיינו החזקת מניות) (פרו' עמ' 2396 שו' 6-7).

השאלה מה היתה עמדת גורם זה או אחר לתיקון הנוהל, לאחר שכל הפרשה עלתה, הינה פחות רלבנטית, אולם ייאמר כי בעניין זה מעדיף אני את גרסת הנאשם 2, אשר מתיישבת גם עם פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 26.6.12 (נ/28), אשר עיון בו מראה כי היה זה יו"ר הדירקטוריון, מר גדעון סיטרמן, אשר העלה קושי בהחלת הוראות התקשיר על חברה ממשלתית. מובן, כי הקושי הזה הועלה לאור תיקון מוצע, ומי שהציע את התיקון הינו נאשם 2. מכאן, המסקנה היא שהנאשם 2 ביקש לתקן את הנוהל, כך שיחיל הוראות של התקשיר, והגורם אשר התנגד לכך הוא יו"ר הדירקטוריון, ולא כדברי עו"ד ענבר טור שלום.

להלן הדברים שנאמרו ע"י יו"ר הדירקטוריון במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 26.6.1 אשר עסקה בין היתר בנושא הנוהל: "כרגע אנחנו לא בשלים לקבל החלטה בנוגע לנוהל, וצריך לעשות בחינה מדוקדקת לגבי השפעות רוחב, מאיפה זה נובע ולאן זה יכול להוביל... לכן ההצעה שלי, ואני לא רוצה להיכנס לנוהל, היא לבקש באמצעות יועץ משפטי חיצוני חוו"ד שמתייחס להשלכה של אימוץ התקשיר, שכשלעצמו מהווה תקדים כי אנו לא עובדי מדינה והעובדים פה אינם עובדי מדינה. התקשיר קשור לעובדי משרדי ממשלה. חלק מהפילוסופיה שלה קמת רשות החברות היתה להוציא פעילויות כלכלית מתוך הגדר של משרד ממשלתי. פעם החברות פעלו כיחידות סמך של משרדים. אני לא חושב שצריך ללכת אחורה בזמן". (עמ' 5 לנ/28). מעמדה ברורה זו של יו"ר הדירקטוריון אנו רואים כי הוא מתנגד "ללכת אחורה", דהיינו להחיל את התקשיר. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי היה זה הנאשם 2 אשר התנגד להחלת הוראות התקשיר. אמנם, מדובר בעניין שאיננו מרכזי, הואיל ומדובר בתיקון בדיעבד של הנוהל, אולם, בחרתי להתעכב עליו, שכן כתב האישום ומסכת הראיות, כוללים שורה של עניינים שמתבקשת מהם מסקנה, אף שאין הם מהווים ראיה ישירה.

39. מתבקש מבית המשפט להסיק מסקנה על סמך ראיות נסיבתיות, תוך הבאת עניין כזה ועניין אחר שאיננו מצביע באופן ישיר על ניגוד עניינים, או על שיתוף פעולה מצד נאשם 2 לניגוד עניינים, ומתבקש שבית המשפט יסיק מהמכלול את אותו שיתוף פעולה נטען. כך, בטענה היה זה הנאשם 2 שמבקש שלא לתקן את הנוהל, מקופלת טענה לפיה נאשם 2 פעל לטובת הנאשם 1, וכך ביקש הוא שלא יהיה נוהל שלא יאפשר לנאשם 1 להמשיך בפעילות, ומכאן מבקשים לגזור מסקנה בדבר שיתוף פעולה. מעבר לכך, שגם אם היו הדברים נכונים הרי שמדובר ב"השערה נסיבתית", אך כשאנו בודקים את הראיות עצמם, גם אותו עניין צדדי שמבקשים ללמוד ממנו ראיה נסיבתית שתוביל למסקנה, איננו נכון כלל וכלל.

הראיות מביאות למסקנה כי נאשם 2 הוא שביקש להחיל את הוראות התקש"יר, ויו"ר הדירקטוריון הוא שהתנגד להחלת התקש"יר. מכאן, שהבסיס העובדתי ל"השערה נסיבתית", שמבקשים ב"כ המאשימה שתהיה הבסיס למסקנה, נשמט.

כפי שנאמר לעיל - על עמדת הגורמים השונים בנמל לא תכריע בשאלה אם היה ניגוד עניינים אם לאו, אלא מדובר בהכרעה שיפוטית, אך העמדה האמורה הינה חלק מהנסיבות הנשקלות.

כך, גם קיומו או העדרו של נוהל איננו המבחן לשאלה אם התקיים ניגוד עניינים, אם לאו. יחד עם זאת, קיומו או העדרו של נוהל, יש בהם כדי להוות אחת הנסיבות בבחינת שאלה זו, וודאי שיש לה השלכה על שאלת אותה דרגה של ניגוד עניינים, או הפרה של ניגוד עניינים, והאם נכנסים אנו לגדר פגיעה מהותית, אם לאו.

הנסיבות לפיהן הגוף עצמו, על כל גורמיו, נהליו, לרבות פיקוח של גורמים חיצונים וייעוץ משפטי, אינו רואה כל פסול בפעילות מסוימת שנעשית אל מולו, יכול ויהיה בכך כדי להביא למסקנה כי גם אם בדיעבד נסבור שמדובר בניגוד עניינים, הרי שאין מדובר בניגוד עניינים אשר יעלה כדי העבירה הפלילית, שכן, גם אם יש כאן פגיעה במי מהערכים המוגנים, קיים קושי לקבוע שהיא פגיעה מהותית, כאשר בזמן אמת לא ראו בכך פגיעה מהותית, ואף לא ראו בכך כל פגיעה שהיא, אלא דבר מותר ואפשרי, ואף לא אסרו את המשכו.

נדגיש, כי אין באמור כדי להוציא מכלל אפשרות מצב בו למרות כל הנסיבות הללו יוכל בית המשפט להכריע ביחס לביצוע מעשים מסוימים, שעולים הם כדי אותו ניגוד עניינים המהווה הפרת אמונים, אולם בהינתן הנסיבות הללו, נדרשות נסיבות אשר במובהק יביאו למסקנה זו, ולא כך הוא בענייננו.

40. גם אם תאמר, כי קיימת מראית עין שלילית כתוצאה מההתנהלות האמורה, וגם אם תאמר כי התנהלות זו מעלה "ריח" של חשד להתערבות שלא כדין במכירה, או לפלילים, הרי שכאמור גם בפסיקה שהרחיבה את יסודותיה של עבירת המרמה והפרת האמונים, לאור העדר גבולותיה של העבירה, וכפועל יוצא מכך משמעות הדבר אל מול עקרון החוקיות, כדי להכריע בדבר כניסת מעשה או מחדל ליסודות העבירה, צריך הוא להיות נטוע עמוק, במרכז הפגיעה בשלושת הערכים המוגנים ע"י העבירה, ונדרשת אותה חומרה מיוחדת.

אותו "ריח רע", איננו, ואינו יכול להיות הבסיס לקביעה בדבר החומרה המיוחדת הנדרשת, אלא הדרישה היא לפגיעה מהותית באותם ערכים מוגנים.

חוש הריח של המשפטן, יהא הוא אנין ומדויק ככל שיהא, אין הוא בבחינת יסוד מיסודות עבירה, ואין הוא הבסיס לקביעה אם נעברה עבירה, אם לאו.

מכל האמור, לא הוכח קיומו של ניגוד עניינים, לא הוכחה הפרת אמונים, ולא הוכחה מרמה.

כתב האישום מייחס גם עבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425, וכל האמור לעיל ישים גם ביחס לעבירה זו.

אין בכל האמור לעיל כל תשתית ליסודותיה של עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וכך גם לא לעבירות שיוחסו לפי חוק איסור הלבנת הון.

יש להוסיף כי המסקנות העובדתיות המפורטות לעיל, אינן אך מחמת הספק, אלא השלילה של המיוחס באישום הראשון, הוכח בראיות פוזיטיביות.

לפיכך, יש לזכות את הנאשמים 1 ו-2 מכל העבירות המיוחסות להם באישום הראשון, וזיכוי זה איננו אך מחמת הספק, אלא בבחינת זיכוי פוזיטיבי, בדבר אי ביצוע המיוחס להם באישום זה.

האישום השני – הקמת חברת דנה כפלטפורמה לפעילות עבריינית כלפי נמל אשדוד, ייצואני המתכות, והחברות נשר, כי"ל ושמן

41. באישום זה שישה פרקים: א. קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה כחברה למתן שירותים בנמל וניסיון לקבלת דבר במרמה. ב. פרשת יצואני גרוטאות המתכת. ג. פרשת נשר. ד. פרשת כי"ל דשנים. ה. פרשת שמן. ו. העברת כספי שוחד לנאשם 1, הלבנת הון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה.

במסגרת האישום השני מיוחסות לנאשמים העבירות הבאות:

לשלושת הנאשמים - מרמה והפרת אמונים של עובד הציבור – עבירות רבות לפי סעיף 284 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירות רבות לפי סעיף 425 לחוק העונשין.

לנאשם 1, בנוסף - קשירת קשר לביצוע פשע (הלבנת הון +שוחד) – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע עוון (מרמה והפרת אמונים + מרמה והפרת אמונים בתאגיד + קבלת דבר במרמה) – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, לקיחת שוחד – 2 עבירות לפי סעיף 290 לחוק העונשין, בקשת שוחד – עבירה לפי סעיף 290 +294(א) לחוק העונשין.

לנאשם 3, בנוסף - קשירת קשר לביצוע פשע (הלבנת הון +שוחד) – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע עוון (מרמה והפרת אמונים + מרמה והפרת אמונים בתאגיד + קבלת דבר במרמה) – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.

פרק א' באישום השני – קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה כחברה למתן שירותים בנמל וניסיון לקבלת דבר במרמה.

42. על פי פרק זה בכתב האישום המתוקן - בסמוך לפני 8.7.10, פעלו הנאשם 3 ויניב בלטר להקמת חברת דנה, כחברה למתן שירותים בתחומי הנמל, אורי בלטר הצטרף לפעילות הניהול בחברת דנה לאחר הקמתה לכל המאוחר ביום 1.2.11. נאשם 1 תפקידיו בנמל ובמעמדו, ועקב הזיקות עם נאשם 3 ויניב בלטר, נמצא במצב של ניגוד עניינים בנוגע אליהם ולחברת דנה, והיה אמור להיות מנוע מלפעול כל פעולה בעניינה של חברת דנה, הקשורה לנמל ולעובדי הנמל.

על מנת להסתיר מפני הנמל והרשויות את זיקתה של חברת דנה לנאשם 1 ואת הימצאותו של נאשם 1 בניגוד עניינים, פעלו נאשמים 1, 3 ויניב בלטר כך שחברת דנה, תירשם ביום 8.7.10 ברשם החברות בבעלותו הבלעדית של יניב בלטר, בעוד שעובדת היותו של נאשם 3 – שותפו של יניב בלטר ברווחי חברת דנה, מנהל התפעולי בפועל ובן דודו הקרוב של נאשם 1 – הוצנעה עד כדי אי רישומו של נאשם 3 כבעלים או כנושא משרה רשמי בחברת דנה, ואי הכללתו של נאשם 3 כמורשה חתימה או מורשה מידע בחשבון הבנק של חברת דנה.

אורי בלטר לא שימש כאורגן או כנושא משרה בחברת דנה, אולם לבקשת יניב בלטר, הוצג כמנכ"ל חברת דנה מול הנהלת הנמל ובכלל, ושימש מורשה החתימה בחשבונותיה לצד יניב בלטר.

משהוקמה חברת דנה הצטרפו לשורותיה, כעובדים מן המניין, גיסו של הנאשם 1, משה אסרף, אשר קודם לכן עבד בשירות נאשם 1 במשך 3.5 שנים בחברת הופס וכן נקלטו לשורותיה מקורבים אחרים של נאשם 1.

החל ממועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, וכל המאוחר החל מחודש אוגוסט 2011, קשרו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה קשר להפקת רווחים כספיים באמצעות חברת דנה, ע"י ביצוע עבירות כדלקמן: א. נאשם 1 יבצע פעולות הקשורות במילוי תפקידו בנמל על מנת לקדם את ענייניה של חברת דנה בתחומי נמל אשדוד ומול לקוחות הנמל, באופן שיסייע לחברת דנה להפיק רווחים כספיים, ומתוך רווחים אלו ישולמו כספים לנאשם 3, ליניב בלטר ולאורי בלטר וכן לנאשם 1 עצמו. ב. הנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה יפעלו כך שחברת דנה תשיג התקשרויות עסקיות מול לקוחות הנמל, כשהם מודעים לפעילותו האסורה של נאשם 1 המכשירה את הקרקע לפעילותם זו. ג. הכספים שיתקבלו בחברת דנה כפועל יוצא מהפעילות העבריינית המתוארת לעיל ירשמו בספרי חברת דנה כהכנסות לגיטימיות ותוך ניפוק חשבוניות מס וקבלות על שם חברת דנה למעבירי התשלומים.

בתוך כך, קשרו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה, בין היתר, קשר לנצל אכיפתם ההולכת וגוברת של דיני איכות הסביבה בנמל, כמנוף להשגת התקשרויות למתן "שירותי פיקוח איכות סביבה" כביכול עם יצואנים ויבואנים מובילים שפעלו בתחומי הנמל וזאת, בין היתר, תוך הפעלת לחצים לא הוגנים כלפי אותם יצואנים ויבואנים, ותוך שימוש לרעה במעמדו של נאשם 1, בתפקידו, ובסמכויותיו כיו"ר וועד העובדים בנמל.

המענה לפרק א' באישום השני

43. שלושת הנאשמים כופרים בכל המיוחס להם באישום השני, וכן באמור בפרק הכללי לו. הטענה המרכזית הינה כי הנאשם 1 פעל במסגרת תפקידו כיו"ר וועד עובדים, כאשר הדבר היה מחויב למנוע פגיעה בעובדי הנמל וכחלק מחובותיו מכוח תפקידו.

הנאשם 1 כופר בכל קשר נטען בין עצירת עבודה והשבתות לבין חברת דנה. נטען כי ככל שנאשם 3 ויניב בלטר פעלו כדי להציע את שירותיהם לגורמים שעובדים עם הנמל או בנמל עצמו, הדבר נעשה על ידם כחלק ממהלך עסקי תקין, כאשר אין קשר בין זה לבין עצירת עבודות.

הנאשם 2 כופר במיוחס לו, מדגיש כי החלטותיו היו ענייניות, וכי הוא לא נתן כל העדפה או המלצה ביחס לחברת דנה, ומדגיש כי פעילותו הביאה לפיתוח הנמל ולהגדלת מעמדו ורווחיו של הנמל, באופן משמעותי ביותר.

הנאשם 3 כופר גם הוא בכל המיוחס לו, וטוען כי חברת דנה הוקמה ע"י מר יניב בלטר, בכספו של מר יניב בלטר, והטענה המרכזית הינה כי חברת דנה פעלה באופן לגיטימי וחוקי ליצירת התקשרויות עם לקוחות בתוך הנמל.

דיון והכרעה - פרק א' באישום השני

כללי

44. פרק זה כולל התייחסות כללית, כרקע לשאר הפרשות המפורטות באישום השני. ההתייחסות לעיקר האמור בפרק זה תהיה במסגרת התייחסות לפרשות המפורטות בפרקים הנוספים של האישום השני, ולהלן מספר מסקנות כלליות, ביחס לאמור בפרק הכללי באישום השני לשאר התייחסות בהמשך.

האישום השני כולל ארבע פרשות אשר בשלוש מהן התקשרות של חברת דנה עם גורמי חוץ המבצעים פעילות בנמל, ופרשה נוספת ביחס להתנהלות אשר לבסוף לא הביאה להתקשרות כזו.

הטענה המשותפת לכל הפרשות ולכל ההתנהלות המתוארת בפרק השני הינה כי פעולותיו של נאשם 1 נעשו על מנת לקדם כניסה לנמל של חברה אשר הנאשם 3, בן דודו, שותף בה, היא חברת דנה, וזאת למתן שירותים לחברות חיצוניות העובדות בנמל.

מהראיות עולה מסקנה כי פעולות נאשם 1 היו במסגרת תפקידו, והיו אף מחויבות, לאור הצורך להגן על זכויות העובדים. פעולותיו של נאשם 1, היו פעולות תקיפות ובלתי מתפשרות לצורך הגנה על זכויות העובדים, והביאו, מטבע הדברים, למצוקה של יצואנים ויבואנים, אשר פעילותם זיהמה את מי הים ופגעה באיכות הסביבה. מצוקה זו היתה כפועל יוצא מהשבתות אשר נועדו להגן על העובדים מפני פגיעות קשות בהם, משינוי מצב שנוצר לפתע, הביא את העובדים עד כדי חשיפה להליכים פליליים כנגדם.

אין כל ראיה או ראשית ראיה לכך שנאשם 1 ביצע פעולה, באופן ישיר או באופן עקיף, לעידוד התקשרות עם חברת דנה, או לעצם יצירת מצב הדברים לפיו תועדף חברת דנה.

יודגש כי אין מדובר בהתקשרות של חברת דנה עם הנמל, אלא בהתקשרותה עם גורמים חיצוניים לנמל, הפועלים בנמל, יצואנים ויבואנים, וגורמים נוספים, שהם מקבלי שירותים מהנמל. ההתקשרויות, או אי ההתקשרויות של אותם גורמים עם דנה, לא נעשו, ולא יכולות היו להיעשות, כחלק מהתקשרותם עם הנמל. המדובר בהתקשרות עצמאית בין גופים שונים לבין חברת דנה, לקבלת שירותים ממנה.

עוד יודגש כי כך הייתה, ועודנה, ההתנהלות בנמל משך שנים רבות מאוד, באופן שיצואנים ויבואנים, מתקשרים עם חברות הנותנות שירותים מסוימים, וחברות אלו אינן מהוות חלק מהנמל, ואינן כפופות לנמל.

עת ביקשה חברת דנה להיכנס לעבודה מסוג זה, אל מול יצואנים ויבואנים בנמל, היו קיימים גופים אשר היו נותנים שירותים ליצואנים וליבואנים, ומדובר בגופים ותיקים שעשו זאת שנים רבות, הכל תוך התקשרות ישירה בינם לבין הגורמים המקבלים שירותים מהנמל, שהם היצואנים והיבואנים.

מצאתי לנכון להדגיש צורת התקשרות זו, כבר בפתח ההתייחסות לאישום השני, שכן, עניין ההפרדה, ואי ההתקשרות של הנמל עצמו עם החברות נותנות השירותים, הינו עניין אשר מפעם לפעם מיטשטש בטיעונים, ויש להבהיר זאת, הואיל והדבר קשור לסמכויות, לתפקידים, וככלל לפעילות של גורמי הנמל, ובהם הנאשמים 1 ו-2, אל מול הגורמים החיצוניים לנמל.

האמור לעיל עניינו במתן השירותים. לצד זאת, הייתה התקשרות מסוימת של חברת דנה ישירות עם הנמל, וזאת לצורך שכירת שטחים לפעילות שהיא ביצעה עבור חברת שמן, ולעניין זה תהיה התייחסות בפרק הרלוונטי. כך גם חברות אחרות הנותנות שירותים ליצואנים ויבואנים, שוכרות שטחים באופנים שונים, בין בדרך של שכירת שטח ספציפי, ובין באופן של אחסנה ממושכת של ציוד, כפי שיפורט בהמשך.

תחילת כל הפרשה המתוארת באישום השני, על כל חלקיה, הינה בשינוי גישה של גורמי האכיפה מטעם המשרד להגנת הסביבה, ובהחלטתם להתחיל לאכוף שמירה על הגנת הסביבה, בנמל, בנקודת זמן מסוימת. זאת תוך שפעולות האכיפה שלהם מכוונות כנגד עובדי הנמל, ונגדם בלבד.

התמונה העולה מהראיות שבפני, ואשר אינה במחלוקת של ממש, הינה כי שנים רבות הוזנח נושא השמירה על איכות הסביבה, עד כדי כך שלדוגמא, נפילת גרוטאות המיוצאות לחו"ל, למימי הים, תוך כדי ההטענה על אניות, הביאה לעליית מפלס קרקעית הים בכמה מטרים, והביאה לצורך, מידי פעם, בכריה של הגרוטאות באמצעים מיוחדים, מתחת לפני המים.

הזנחה זו של אכיפת דיני הגנת הסביבה היתה מתמשכת, והזיהום שבוצע בתהליכי הייצוא והיבוא של ציוד וחומרים שונים לא זכה למענה כלשהו. הלכה למעשה לא היה פיקוח של ממש לצורך מניעת זיהום, ולא היתה מניעה של זיהום, אשר בוצע בהיקפים גדולים ומשמעותיים ביותר.

עוד בהקשר זה, מהעדויות שבאו בפני, ובראשן עדויות אנשי המשרד להגנת הסביבה, עולה כי גם כאשר החלו הם בתהליכי אכיפה, הם עשו זאת אך ורק כנגד עובדי הנמל, ולא כנגד היצואנים, היבואנים, או מי הפועל מטעמם, הגם שפעולת הטעינה והפריקה של חומרים ומוצרים, הייתה נעשית בשילוב בין פעולות מסוימות של עובדי הנמל, לפעולות מסוימות של החברות אשר נתנו שירותים ליצואנים וליבואנים, במסגרת ההטענה.

כך, העבודה על גבי המכשיר אשר פרק או טען גרוטאות, קלינקר, גופרית, ושאר חומרים, הייתה מבוצעת על ידי עובדי הנמל, ולצד זאת, ההנחה של מחסום, משטח, ואמצעים אחרים, בין האוניה לבין הרציף, כדי שחומרים לא יפלו אל הים, הייתה מבוצעת לא על ידי עובדי הנמל, אלא על ידי החברות אשר נתנו שירותים ליצואנים ויבואנים, והתקשרו עמם ישירות לעניין זה ואלו ביצעו גם עבירות נוספות.

עולה כי אנשי המשרד להגנת הסביבה פעלו, כאשר החלו להתחיל באכיפת דיני הגנת הסביבה, כנגד עובדי הנמל, וכנגדם בלבד, ונמנעו מלבדוק את חלקם של מבצעי תהליכי הפריקה והטעינה, מטעם היבואנים והיצואנים, ולא נתנו דעתם לחלק של אלו, כמו גם לכלל האמצעים שנכון כי ינקטו על ידי היבואנים והיצואנים למניעת מפגעים.

אין מדובר ברקע כללי, אלא מדובר בלב העילה לתחילת ההשבתה אשר בוצעה ע"י נאשם 1 כיו"ר ועד העובדים אשר במרכזה הפגיעה מפעולות האכיפה החדשות.

תחילת אכיפת דיני הגנת הסביבה, יצרה מצב חדש בו עובדי הנמל מצאו עצמם חשופים לחקירות, דוחות, קנסות, ואף כתבי אישום, כפועל יוצא מזיהומים במהלך טעינה ופריקה.

משזה רקע הדברים, הרי שכבר בשלב זה ניתן להבין, כי טענות המבקשות לקשור בין ההשבתה לבין הרצון לקדם פעילות חברה שמתכוונת לתת שירותים ליבואנים או יצואנים, מתעלמות, או לכל הפחות מצמצמות עד מאוד, את הצורך האמיתי אשר עלה, בהגנה על עובדי הנמל, אשר עליה עמד נאשם 1 בתוקף רב.

חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ – הקמתה, בעלי התפקידים במסגרתה ותחומי עיסוקה

45. לפני דיון בארבעת הפרשות המפורטות באישום השני, להלן ההתייחסות לחברת דנה, הקמתה, והגורמים הפועלים במסגרתה, והדברים קשורים בכל הפרשיות להלן.

אין מחלוקת כי הבעלים הרשום של מניות חברת דנה הוא מר יניב בלטר. אין מחלוקת כי הנאשם 3, בן דודו של הנאשם 1, איננו רשום כבעל מניות בחברת דנה, וגם איננו רשום כבעל תפקיד ברשם החברות.

על פי דברי מר יניב בלטר (ע.ת. 213) בחקירתו במשטרה, הרקע להקמת החברה הוא המצב בו חברה שהיתה שייכת לנאשם 3 פשטה את הרגל, ונאשם 3 אמר לו כי בנמל אשדוד קיימת אפשרות להשכרת שטחי אחסנה למכוניות, ואפשר לנסות לקבל זכות מהנמל לאחסן מכוניות (ר' הודעתו מיום 27.5.14 ת/389א', עמ' 12, 13).

עוד על פי הודעתו במשטרה של מר יניב בלטר, מיופי הכוח בחשבון הבנק של חברת דנה היו אחיו מר אורי בלטר, ונאשם 3 (ת/389א' עמ' 14).

מר בלטר מעיד ביחס לניסיון הקודם של נאשם 3, שהוא איש לוגיסטיקה והיתה לו חברה של כ- 120 עובדים לאחזקת מבנים, עסק בניהול עובדים, ניהול כוח אדם, וניהול מערכות גדולות (ת/389א' עמ' 17, 18).

בתחילה ביקשה חברת דנה להיכנס לפעילות במסגרת השכרת שטחים בנמל ליבואני מכוניות. זאת לפני המועדים הרלבנטיים לאישומים בכתב האישום, וכתב האישום איננו מתייחס לכך.

ייאמר כבר עתה, כי עצם העובדה שתחילת עבודתה של חברת דנה היתה ביחס לתחום אחר לחלוטין מהתחומים אשר בכתב האישום, לעניין ניסיון של החברה להשתלב בהשכרת שטחים ליבואני מכוניות, ניסיון שכשל, ועצם העובדה שהחברה הוקמה והחלה לנסות פעילות זו עוד בטרם כל המיוחס בכתב האישום, כאשר כבר אז הרישום לא כלל את הנאשם 3, בכך יש כדי להעלות ספק בטענה כי אי הכללתו של נאשם 3 ברישומים באה כדי להביא להסתרת חלקו או מעורבותו בחברה. מדוע זה, בטרם באו לעולם כל העניינים הקשורים באמור בכתב האישום, תבוצע הסתרה שכזו, על כך אין בפני כל תשובה. מכאן ספקות בדבר הטענה המועלת בכתב האישום, כי על מנת להסתיר את זיקת חברת דנה לנאשם 1, ואת הימצאותו של נאשם 1 בניגוד עניינים, פעלו נאשמים 1, 3 ויניב בלטר, בחברה בבעלות הבלעדית של יניב בלטר, בעוד שעובדת היותו של נאשם 3 שותף ברווחים ומנהל תפעולי, הוצנעה.

אין מחלוקת כי חברת דנה, כאשר הנאשם 3 פועל במסגרת ומטעמה, עשתה ניסיון להשתלב בתחום השכרת שטחים בנמל לצורך אחסון מכוניות המיובאות ע"י היבואנים. בזאת החלה הפעילות, עוד בטרם עניין ההשבתות, פרשת הגרוטאות, וכל שאר הפרשות, באו לעולם. עוד אז, ב – 2010, נרשמה החברה כפי שנרשמה.

כל הפרשות המתוארות באישום השני בכתב האישום החלו באותו אירוע מתחילת שנת 2011.

עוד אפנה בעניין זה לת/270 שהוא התכתבות מחודש 3/2011 בין מר יצחק קודוביצקי המפקח מהמשרד להגנת הסביבה עם מר רני עמיר אשר היה מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה, ועל פי תכתובת זו נראה כי בשלב זה מתחיל אותו שינוי גישה של המשרד להגנת הסביבה, לאכיפה ביחס לזיהום הים כתוצאה מנפילת גרוטאות.

כך, על פי תכתובת זו (ת/270) פונה מר רני עמיר אל מר יצחק קודוביצקי ונוספים בתכתובת דואר אלקטרוני שכותרתה "תיק חקירה – נמל אשדוד טעינת סחורות ברזל" – "אנא עדכונכם היכן עומדת יוזמתכם לחקירת פעולות פריקה/ טעינת סחורות וגרוטאות ברזל וזיהום הים בנמל אשדוד".

מר קודוביצקי משיב לו כי "בינתיים יש לנו רק ת מונות של שאריות גרוטאות ברזל על הפנדרים והרציפים ... לא ראיתי בעיניים טעינה רשלנית, כנראה שהם נזהרים כשאני בסביבה. רונן מציע צילום מרחוק/מעקב. ממשיך לעקוב קודו".

תשובתו של מר רני אמיר הינה כי כשהוא רואה מרחוק אם מתקיימת העמסה "... כל מה שאתה צריך לעשות זה להגיע עם הרכב מאחורי המחסן שלנו עד קרוב לאוניה ולצלם. אם תציב כמטרה – תנעץ אותם".

הנה כי כן אנו רואים כי במרץ 2011 מחליט האגף הרלבנטי במשרד להגנת הסביבה לאכוף את החוק, על מנת למנוע את זיהום הים כתוצאה מפריקה וטעינה של סחורות וגרוטאות ברזל.

מנהל היחידה הארצית, המנחה את הגורם הפועל בנמל מטעם המשרד להגנת הסביבה, מר קודוביצקי, משתמש בביטוי "תנעץ אותם". דהיינו, מבקש הוא אכיפה ללא פשרות.

כרקע לדברים אלו, נפנה לעדותו של מר יצחק קודוביצקי (ע.ת. 51), ביחס למצב אשר היה בקרקעית הים אותה עת. העד מעיד כי הגיע לנמל, וצלל, ולהפתעתו הוא מוצא כי קרקעית הים איננה בעומק של 12 מ' אלא בעומק של 5 מ', וכל השאר מלא בגרוטאות. דהיינו, בקרקעית הים בנמל אשדוד, נמצאות גרוטאות בגובה של כ- 7 מטר, כך על פי עדותו.

וכך הוא מעיד: "... ולהפתעתי, מצאתי שקרקעית הים לא 12 מ' עומק, כמו שצריך להיות במפות הימיות, אלא, 5 מ', כל השאר היה מלא בגרוטאות..." (פרו' עמ' 3112 שו' 16-18).

מכל האמור, התמונה העולה היא הזנחה בת שנים של אכיפת דיני איכות הסביבה, העדר פיקוח של ממש משך שנים, אשר הביא למצב שמפלס הקרקע של נמל אשדוד עלה בכמה וכמה מטרים של גרוטאות, ועניין זה הביא רק בסביבות מרץ 2011, לאכיפה של ממש, אשר היא שהביאה לתחילת כל הפרשה כולה.

כפי שיפורט בהמשך, רק ב- 10.8.11, במסגרת ישיבה המתקיימת בנמל אשדוד עם גורמים שונים בנמל, לרבות נאשם 1, ולרבות נציג יצואני הגרוטאות, וייתכן שגם אורי בלטר מחברת דנה, רק אז קיים סיכום בנושא טעינת גרוטאות, סיכום שבמסגרתו היצואנים באמצעות נציגם מר שאול עבודי, מתחייבים למנות מפקח. (ר' ת/255).

חברת דנה הוקמה למעלה משנה קודם לכן, עוד ב – 8.7.10, ניסתה וכשלה להשתלב בתחום שאיננו קשור כלל וכלל לנטען בכתב האישום. חברת דנה עוד כשניסתה להשתלב באותו תחום הקשור לאחסנת כלי רכב, נרשמה באופן שנרשמה, והגורמים הפועלים מטעמה נרשמו, או לא נרשמו, כאמור לעיל.

רק זמן רב לאחר מכן החלה אותה אכיפה מוגברת של דיני איכות הסביבה ע"י הגורמים מטעם המשרד להגנת הסביבה, ורק למעלה משנה לאחר מכן היה הסיכום ת/255. הכיצד זה נוכל להסיק מאותו רישום, ניסיון הסתרה ביחס לעניין אשר לא בא לעולם כאשר בוצע הרישום האמור? ולא רק שלא בא לעולם, אלא שגם הגורם לאותו עניין, דהיינו תחילת האכיפה של דיני איכות הסביבה, עוד לא בא לעולם, ולא היה ידוע כלל כי יבוא לעולם.

כאן יש להוסיף, כי אכן כנטען ע"י ב"כ המאשימה בסיכומיהם, ראיות נסיבתיות גם הן, בפרט בעבירות של קשירת קשר, מהוות לעיתים תשתית למסקנות בדבר קיומו של אותו קשר. אכן, קשר פלילי הינו מסוג המעשים אשר נעשים בחשאי, וניתן להסיק גם מראיות נסיבתיות דבר קיומו של קשר, ואולם, הכלל הבסיסי בהתייחסות לראיות נסיבתיות הינו כי העולה מהן הוא בבחינת מסקנה הגיונית אחת, מעל לספק סביר. לא רק שאיננו רואים כי קיימת מסקנה הגיונית אחת, אלא שאותה מסקנה שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק מאופן הרישום של המניות ובעלי התפקידים בחברת דנה, כלל אינה המסקנה שיש להסיק.

46. אשר למעמדו של נאשם 3 במסגרת חברת דנה, ולגרסתו שלו ביחס להקמתה וחלקו בכך – נאשם 3 מעיד ביחס להקמת חברת דנה כי "הליך ההקמה למעשה, ההחלטה והכסף היו של יניב באופן בלעדי... היו לנו שיחות, אני עבדתי בנמל במסגרת עמילות נכס..." (פרו' עמ' 7140 שו' 23-26).

הנאשם 3 מתאר כי קודם לכן הקים חברה אחרת וניהל אותה, חברה בעלת היקף נרחב שלה היו מעל 180 עובדים ונסגרה בסוף שנת 2009, ולאחר מכן החל לעבוד בעמילות נכס, במסגרת נמל אשדוד. (פרו' עמ' 7140 שו' 3-8).

נאשם 3 מתאר כי בתחום המכוניות היה מונופול של חברה אחת ויחידה שסיפקה את כל השירות, היא קנתה שטח חניה מהנמל, בתעריף מסוים, ומכרה ללקוחות בתעריף אחר, וכיוון שהיה מדבר במונופול אז המחשבה היתה לנסות להיכנס לתחרות בענף זה, וכך התפתח הרעיון (פרו' עמ' 7141 שו' 5-8).

בהמשך מתאר הוא כי יניב בלטר הביא ייפוי כוח מחברת מכוניות "וברגע שהוא הביא את אותו ייפוי כוח נקבע תאריך יעד לתחילת עבודה. שנקבע תאריך היעד הזה אני עזבתי את העבודה שלי בעמילות נכס. ובאתי למעשה לנהל את הפעילות של הרכבים..." (פרו' עמ' 7141 שו' 4-14) ומוסיף כי גם עסק בענייני התוכנה בעניין הזה. מתואר הקושי בהשתלבות בתחום הזה, בנסיבות הקשורות בכך שקיים מספר מועט של יבואנים, והכמות הקטנה של האחסון שחברת דנה היתה יכולה לתת, אל מול אותו מונופול, ואף שהיו תכתובות ביחס לכך שהדבר מהווה פגיעה קשה בתחרות, וכי הנמל מנסה לשמר מצב לא נכון, הדבר לא סייע בידם. (ר' פרו' עמ' 7141).

נאשם 3 מתאר כי הוא היה, במסגרת חברת דנה, איש השטח, בעל התפקיד הביצועי, אחראי לגיוס עובדים, לנהלי עבודה, לפיתוח שיטות עבודה, ולכל הקשור לפעילות השוטפת של החברה ברמה הביצועית, בשטח (פרו' עמ' 7142 שו' 1-3).

נאשם 3 מתאר כי הסיכום בתחילת הדרך היה שמר יניב בלטר משקיע את הכסף, לוקח את הסיכון, ונאשם 3 בא לנהל, ובשלב מסוים, הודיע לו בלטר שהוא פתח חברה, החליט למנות את אחיו כמנכ"ל, וכי הדבר לא יפגע בסיכום בעניין השכר, וכי הנאשם 3 לא יפגע באופן אישי, וכך הם יצאו לדרך (פר' עמ' 7142 שו' 5-9). שמה של החברה הינו לאור שם בתו הבכורה של מר יניב בלטר (פרו' עמ' 7141 שו' 14-16).

הנאשם 3 מתאר מצב, אשר למעשה אינו במחלוקת, על כי עוד לפני כניסתה של חברת דנה לנמל, היו כמה חברות נותנות שירותים בנמל, 4 במספר, האחת לעניין המכוניות, השניה קשרי ים ביחס לנובל אנרג'י, ואוניות מכולה, השלישית רוממה ביחס לטלי (פעילות במסגרתה נמנית הסחורה), ואמקו ים "בכל הנושא הזה של ברזנטים וניקוי ספנות והיה מעין איזשהו סטטוס קוו כזה שנשמר במשך 30, 40 שנה, אף אחד לא מפריע לאף אחד, אין תחרות, בסה"כ הכללי ככה התנהל הנמל על מי מנוחות בתחום הזה. כשנכנסה דנה לפעילות הנמלית אז למעשה הסטטוס קוו נגמר. כי מבחינת דנה כל לקוח הוא לקוח פוטנציאל" פרו' עמ' 7142 שו' 20-27).

אין כל ראיה הסותרת טענות אלו, ולפיכך לא ארחיב בעניין, אשר התייחסו לגביו עדים נוספים.

נאשם 3 מעיד כי החברה דנה נכנסה לעניין המכוניות, למרות שהכוונה היתה להתרחב "אבל הרעיון היה להתחיל במכוניות כי שמה גם מבחינה כלכלית זה נכון, וגם מבחינת זה שיש מונופול ולהכניס תחרות לענף הזה. אני בתקופה של הגרוטאות הייתי כמו שאמרתי במכוניות ועדיין בעמילות נכס..." (פרו' עמ' 7142 שו' 29 – עמ' 7143 שו' 12).

הנה כי כן, חברת דנה באה לעולם כדי לנסות ולהשתלב בנמל, עוד זמן רב לפני תחילת משבר הגרוטאות, והחלה היא את פעילותה במסגרת ניסיון שכשל לשכירת שטחים לצורך השכרתם ליבואני מכוניות, והמונופול הקיים הכריע אותה.

נאשם 3 מתאר כי כניסתה של חברת דנה היתה בבחינת כניסת "שחקן חדש", וכי הם התחרו בחברות אמקו ים וקשרי ים, תוך שהוא מעיד כי חברת אמקו ים נתנה שירות גרוע. (פרו' עמ' 7144 שו' 25- 7145 שו' 2).

ביחס לתחום איכות הסביבה, אשר כאמור החל להתעורר לאחר שחברת דנה הוקמה והחלה את פעילותה בנמל, נאשם 3 מעיד שכשהם החלו לעסוק באיכות הסביבה, הוא יצא ללימודים בתחום זה, וכאשר החל עניין איכות הסביבה, ו"למשרד להגנת הסביבה נהיה שינים וברגע שהיתה את הבעיה הזאתי, אז החלטנו, זה גם נתן איזשהו משהו שאתה לא צריך לקחת לקוחות לחברות אחרות, כי בסופו של דבר אין וואקום בנמל. כשאתה מביא לקוח אתה לקחת אותו ממישהו אחר. אז בתחום איכות הסביבה ראינו איזשהו פוטנציאל למעשה להיכנס מבלי יותר מידי לקומם עלינו את החברות המתחרות. האמת היא שזה די היה בסדר מבחינת החברות האחרות למעט מוטי דהן, הוא לקח את זה קשה, למרות שזה לא תחום שהוא התעסק בו ולמרות שהוא לא ידע מה עשינו בו, הפריע לו שחברת דנה מתפתחת ב..." (פרו' עמ' 7145 שו' 4-17).

בחקירתו הנגדית נשאל נאשם 3 שוב בעניין זה, והוא עומד על עמדתו "הסיכום היה שיניב משקיע כסף, מקים את החברה ואני בא לנהל אותה עוד לפני הקמת החברה... אני לא מקים את החברה" (פרו' עמ' 7194 שו' 25-28). ובהמשך "דיברנו על זה שיש פוטנציאל להקים חברה עם פעילות בנמל, כיוון שיניב יש לו את האמצעים וכיוון.. שחברה כזו להקים מצריך כיס עמוק של מאות אלפים ומיליונים, ויניב הוא כן בן אדם שיש לו יכולת להשקיע בהקמה של חברה כזו, אז כן, זה היה הדיבור. והוא קודם פתח ואח"כ אמר שהוא פתח" (פרו' עמ' 7200 שו' 15-19), ובהמשך מציין כי יודע שמר בלטר הינו קבלן בניין, יש לו עסקי בניה, עסקים בחו"ל, חברות תיווך, והוא "מרושת, איפה שהוא רואה פוטנציאל עסקי אז הוא נכנס" (פרו' עמ' 7200 שו' 31-32), ובהמשך כי הם מכירים עוד מתקופת החברה שהיתה לנאשם 3, אשר תחזק בניינים שאותו יניב בלטר רכש (פרו' עמ' 7201 שו' 4-5).

נאשם 3 מתאר כי בתחילה היה מקבל "שכר מינורי.. אני לא זוכר סכומים אולי 6, 7 אלף", וזאת באופן חודשי (פרו' עמ' 7202 שו' 14-21), זאת, עד אשר נחתם ההסכם בינו לבין חברת דנה, בשנת 2012 (נ/29 הנושא תאריך 1.7.12), ומסביר "הנ/ הזה הגיע לדעתי אחרי שנחתם החוזה עם שמן אם אני לא מתבלבל בתאריכים וכשהיה מדובר על החוזה עם שמן היה ברור שזו עסקה שמצריכה לעשות סדר בסיכומים בינינו וכך נעשה. דרך אגב יניב אמר לי תעשה הסכם" (פרו' עמ' 7205 שו' 18-20). נאשם 3 אומר כי הסיכום היה מלכתחילה ששכרו יהיה מחצית ממה שלוקח יניב בלטר, ודבר זה היה עוד מלכתחילה "בשלב הרעיון זה היה אפילו" (פרו' עמ' 7203 שו' 10), ומוסיף "אבל היה ברור שכל עוד החברה לא מרוויחה וכל עוד אין הכנסות וכל עוד יש רק ניסיונות לפעול אתה לא בא לבקש כסף שאין" (פרו' עמ' 7203 שו' 10-12).

מההסכם נ/29, למדים כי ההסכם הינו בין החברה דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ באמצעות מנהלה יניב בלטר לבין הנאשם 3, אשר הוגדר בהסכם כ"העובד", באמצעות ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע"מ, וכי זהו הסכם אישי המסדיר היחסים בין החברה לעובד. על פי ההסכם תפקידו של הנאשם 3 הוא תפקיד בכיר של ניהול פיקוח ופיתוח עסקי של החברה ואחראי לנושאים רבים. בסעיף 7.1 להסכם נכתב כי שכרו עד לתחילת יצירת רווחים והכנסות לחברה עד לחודש 6/12 עת הועסק כשכיר, היה בשיעור נמוך, וכי במסגרת ההסכם השכר מועלה וייקבע על בסיס רווחי החברה.

סעיף 7.2 להסכם קובע כי שכרו של נאשם 3 יהיה מבוסס על תוצאת רווחי החברה – "כך ששכרו של העובד יהיה בשיעור של 50% מהמשיכות מהחברה ע"י חברת "טל חרמון" אשר בבעלות יניב בלטר".

סעיף 7.3 להסכם קובע כי השכר לעובד ישולם באמצעות חברה מטעמו, ואין בכך כדי לשנות את יחסי העובד ומעביד הנוצרים על פי הסכם זה.

זאת מהות ההתקשרות בין הנאשם 3 לבין חברת דנה, ואין בפני כל ראיה הסותרת את הדברים אשר ניתן לסכמם כדלקמן: הבעלות המלאה בחברת דנה הינה של מר יניב בלטר, הנאשם 3 איננו דירקטור, איננו מנכ"ל ואיננו בעל תפקיד בחברה המחייב את רישומו בספרי רשם החברות. הנאשם 3 היה עובד של החברה, עובד בכיר, מרכזי, אשר ניהל את הפעילות בשטח הלכה למעשה, שכרו עד למחצית שנת 2012 היה על בסיס תשלום חודשי בשיעור של כ- 6 – 7 אלף ₪, וממחצית 2012 שכרו הפך להיות מבוסס על רווחי החברה, כך שהיה הוא זכאי לקבלת מחצית מכל רווח שנטל הבעלים של החברה. הסיכום בדבר שכר בגובה מחצית מהרווחים, הינו סיכום בין הנאשם 3 לבין מר יניב בלטר עוד בטרם הקמת החברה, ואולם, הוא עלה על הכתב רק במחצית 2012. כמו כן, מר יניב בלטר הוא אשר ביצע את כל ההשקעה הכספית בהקמת החברה, ובכל הקשור אליה.

מכל האמור, המסקנה בדבר "הסתרה" או "הצנעה" של מקומו וחלקו של הנאשם 3 בחברת דנה, איננה מסקנה המתבקשת מהשתלשלות העניינים האמורה לעיל. ראשית, כאמור, בעת ההקמה, לא באו לעולם מי מהפרשות נשוא כתב האישום, ולפיכך, לא ברור הסתרה על שום מה. לגופו של עניין, סביר והגיוני כי מי אשר משקיע את הכספים בחברה, והוא הנוטל את הסיכונים ביחס אליה, ירשום אותה על שמו, ויחסי הכוחות יהיו כמתואר לעיל.

לצד זאת, עניינו של נאשם 3 בחברת דנה, איננו כעניינו של שכיר גרידא. נאשם 3 הינו בעל עניין של ממש ברווחי החברה, בהצלחתה, ובכל הקשור בפעילותה. לא רק שהיה הוא הפועל המרכזי מטעמה בכל פעילותה, אלא שהיה לו עניין מובהק ברווחיה, שכן מלכתחילה ברור היה כי ככל שיהיו רווחים, יהיה לו חלק בהם, הגם שאיננו בעל מניות.

47. ביחס לנאשם 1, אל מול חברת דנה – אין מחלוקת, והנאשם 1 מאשר זאת, כי הוא היה בקשרי חברות עם מר יניב בלטר, בשלב מסוים אף נכנס להתקשרות עסקית יחד עמו, כך ששניהם רכשו, יחד עם חברה נוספת, מסעדה, וגם אין מחלוקת כי הנאשם 1 ומשפחתו, רכשו דירות בפרויקט של מר יניב בלטר.

ביחס לנאשם 1 אל מול הנאשם 3 והחברות של שניהם – אין מחלוקת על כך שבשלב מסוים הנאשם 3 העביר כספים לחברה של הנאשם 1, המחלוקת הינה בשאלה האם מדובר בהעברה במסגרת הלוואה או השקעה, לגיטימית, עניינית, וכלכלית, כטענת הנאשמים 1 ו- 3, או שמא, מדובר במתת במסגרת העברת כספי שוחד מהנאשם 3 וחברת דנה, אל הנאשם 1, בשל פעילותו לטובת חברת דנה, כפי שנטען בכתב האישום.

יצוין כי במהלך הסיכומים ביקשו ב"כ המאשימה, וזאת כתוספת לנטען בכתב האישום, נטען כי גם ההתנהלות של הנאשם 1 ומשפחתו אל מול החברה השייכת ליניב בלטר, ורכישת הדירות ממנה, תחשב כחלק מאותו מתת במסגרת קבלת כספי שוחד.

לעניין זה תהיה התייחסות בהמשך, אולם, יש לומר כבר עתה, כי המסקנה, וזוהי מסקנה ברורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים, הינה כי הנאשם 1 לא ביצע כל פעולה שהיא על מנת להטיב עם חברת דנה, לא הוכחה כל קשירת קשר לפשע, לא הוכח כל ניסיון לקבלת דבר במרמה, לא הוכח כל מעשה שנעשה במסגרת פעילות שמטרתה לקיחת שוחד, ולא הוכח כי מי מהכספים האמורים הינם בבחינת מתת שוחד לנאשם 1.

העברת הכספים מהנאשם 3 באמצעות חברה מטעמו, אל חברת הופס השייכת לנאשם 1, היתה במסגרת השקעה שנעשתה לאחר התייעצות וקבלת חוות דעת מרו"ח-כלכלן, שבחן את החברות ואת ההתכנות לרווחים. גם רכישת הדירות מחברה השייכת למר יניב בלטר בוצעה בתשלום תמורה ע"י משפחת נאשם 1, ואין כל ראיה לרבב בעסקאות אלו.

הודעותיו של מר יניב בלטר הוגשו בהסכמה לאחר שהגיע להסדר, משפט הנאשמים הופרד, והוא צורף כעד תביעה 213. לא התבקשה העדתו. אין בהודעותיו של מר בלטר כדי לתמוך בנטען בכתב האישום. מר בלטר שולל בהודעותיו קשר בין נאשם 1 לחברת דנה. מר בלטר אומר דברים ברורים - "אין שום קשר לאלון חסן לחברת דנה" (ת/387 שו' 4), מכחיש בתוקף טענה שלנאשם 1 היתה השפעה על עסקי חברת דנה, ואומר שזה היה להיפך (ת/387 שו' 35-37). מר בלטר דוחה טענות על קשר בין חברת דנה לנאשם 1. הוא נשאל לגבי הגעתו של נאשם 1 למשרדי חב' דנה, גרסתו מתיישבת עם גרסת נאשם 1, והוא אומר שמשרדו היה צמוד והיה מגיע לעשן סיגריה. הוא מכחיש שהיה לוקח את נאשם 1 לפגישה עם לקוח (ת/389 עמ' 33 שו' 22-23 36-37). ב"כ המאשימה הודיעו בסיכומיהם על אלו מדבריו הם מבקשים להסתמך. אין בדברים אלו כדי לתמוך בטענות בדבר הסיבה להקמת חברת דנה, וככלל במיוחס בכתב האישום. יתירה מכך, אין בדברים אלו אמירה ביחס ללקוח מסויים, או אירוע מסויים, או ביחס למעשה מסויים שביצע נאשם 1. הדברים אליהם מפנים ב"כ המאשימה בת/389/א, עמ' 35-36, אינם מעידים על כל פעולה של נאשם 1. מועלית פרשנות של ב"כ המאשימה, שאין בה ממש, לדברים כלליים. יצויין כי בחלק גדול מהודעותיו נחקר מר בלטר על חלקו בפרשת צ'יף אסיה.

טיב פעילותה של חברת דנה

48. מהראיות שבפני, ומעדויות ודברים מפורשים שאמרו גורמים שונים במהלך העדויות, פעילותה של חברת דנה היתה פעילות שזכתה לתשבחות רבות, הביאה לצמצום משמעותי ביותר בפגיעה באיכות הסביבה, במקומות בהם היא פעלה, החברה פעלה באופן מקצועי ונתנה פתרונות הן במישור הטכני, מעשי, של הגנה מפני נפילת גרוטאות למים, או יצירת מפגעים כתוצאה מאבק העולה לאוויר בפריקת מטענים מסוג אחר, והן במישור הפיקוח על הפעילות של הגורמים שעימם עבדה, בתחום השמירה על איכות הסביבה. בשלב מסוים אמר ב"כ המאשימה עצמו את הדברים הבאים: "אם יורשה לי, אדוני, לחסוך לחברי, אני מוכן להסכים, לצורך הדיון, שחברת דנה עשתה עבודה מצוינת בתחום פיקוח איכות הסביבה, אם זה מקצר לחברי, אם זה עוזר במשהו לחברי אז אני מצהיר שלהבנתי, מקריאת החומרים, דנה עשתה עבודה טובה מאוד בתחום הפיקוח" (פר' עמ' 3161 שו' 4-7). בשלב מאוחר יותר ביקש ב"כ המאשימה לחזור בו מדבריו אלו. מכל מקום, גם בהעדר אמירה ברורה ומפורשת זו, הראיות שבפני מביאות למסקנה כי העבודה אשר בוצעה ע"י חברת דנה הייתה מקצועית ביותר והביאה לצמצום משמעותי ביותר בפגיעה באיכות הסביבה.

כך מעיד ע.ת 54 ד"ר היימליך ביחס לעבודת דנה - הוא נשאל: "מהניסיון שלך, מה שראית במו עיניך, המפקחים של דנה, הפסיקו המון פעמים את העבודה, אם בגלל רוח לא תקינה ואם בגלל שהיה צריך להפסיק כי החיבורים של הפלטות לאנייה התרופפו, מכל מני סיבות שיכולות לגרום לזיהום ים הם הקפידו מאוד להפסיק את העבודה גם כשהדבר פוגע, באופן טבעי ביצואני הגרוטאות, נכון?" תשובתו היא "הם הפסיקו את העבודה", והוא מוסיף: "ממה שאני ראיתי, כשהיה צריך הם הפסיקו את העבודה...הם ביצעו את הפיקוח בצורה טובה מאוד" (פר' עמ' 3184 שו' 14-24).

מר דדה בנודיס ע.ת 6, רמ"ח תפעול בנמל בזמנים הרלוונטיים, נשאל ביחס לפיקוח של חברת דנה: "העבודה התנהלה בצורה הטובה ביותר והיה מינימום שבמינימום שבמינימום פגיעה באיכות הסביבה, נכון?" והוא משיב בחיוב (פר' עמ' 4635 שו' 23-24).

מר יצחק קודוביצקי, ע.ת 51, אשר היה המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, על הנמל מעיד כי שיתוף הפעולה עם ענאל, אשר עבדה מטעם חברת דנה, מנע זיהום, תרם לשיפור מצב איכות הסביבה בנמל, ושיפר מאוד בנושא הגרוטאות את המצב הגרוע שהיה קודם (פר' עמ' 3130 שו' 5 - עמ' 3131 שו' 4).

מר קודוביצקי מאשר כי כתב שני מכתבים בעניין פעילות חברת דנה, ת/268, נכתב מיום 8.2.12 ות/269 מיום 30.5.13.

במסמך שנכתב על ידו ת/268 נכתב על ידי מר יצחק קודוביצקי, המפקח על הזיהום מטעם המשרד להגנת הסביבה, כדלקמן:

מתחילת אוגוסט 2011 משמשת חב' "דנה שרותי נמל" בין שאר תפקידיה כמפקחת מטעם היצואנים על טעינת גרוטאות הברזל ברציפים 3 –ו4 בנמל אשדוד.

מפקח מטעם החברה נמצא בכל מהלך טעינת הברזל בכל משמרת ומשגיח שהעמסה תתבצע ללא הפלה של מטען לים. מקפיד על הנחת ה"מגינים": בין דופן האוניה לרציף, הצמדת האוניה במקרה של התרחקות, מיקום האמבטיות וניקוי הרציפים מגרוטאות.

מסיורים שגרתיים של מפקחי זיהום ים (דרור אריאלי ואני) העבודה מתבצעת היטב ובשיתוף פעולה מלא עם מפקחי החברה וצורת העבודה הוכחה כנכונה."

במסמך שנכתב על ידו ת/269 נכתב כדלקמן: "חברת דנה שירותי נמל מבצעת פיקוח סביבתי על מספר סוגים של מטעני תפזורת בנמל אשדוד (קלינקר, פטקוק, גרוטאות מתכת).

בשל היעדר מתקנים נקיים לפריקת מטעני תפזורת בנמל, בולט הצורך המיידי בפיקוח סביבתי צמוד על משך פריקה/טעינת של כל מטעני התפזורת, ע"מ למזער את הזיהום הימי.

במהלך פיתוח נהלי העבודה והפתרונות הסביבתיים השונים, נתנו משוב לחברה לגבי שיפורים ותיקונים שראינו לנכון, עד שהגיעו לתוצאה הרצויה מבחינתנו.

עברתי על נהלי העבודה של החברה, וההנחיות שניתנו לעובדיה של ענאל ניר – מנהלת מח' איכות סביבה בחברה, ואני מוצא אותם ענייניים ומעשיים.

יישום הנהלים שהוצגו בפני תעזור מאוד במניעת זיהום הים.

אנחנו (מפקחי זיהום הים של האגף) נמצאים בקשרי עבודה רצופים עם אנשי השטח של החברה ומנהלת האגף ומשתפים פעולה בכל מה שקשור במניעת זיהום ים וקיום פגישות עבודה שוטפות."

יצוין כי מר קודוביצקי מעיד כי על מכתבים אלו באו כלפיו בטרוניות במשרד להגנת הסביבה, ואף היה לו בגין זאת הליך משמעתי, ושני המכתבים נכתבו לבקשת הגב' ענאל אשר עבדה בחברת דנה, כהמלצה, לבקשתה (פר' עמ' 3127-3128).

ע.ת 49, מר שאול עבודי, היצואן הראשי של הגרוטאות, נשאל: "אתה מציין כאן, הוא מציין כאן שמבחינה כמותית, הפתרון של דנה גרם לירידה חדה בנפילת הגרוטאות למים, יחסית למה שהיה קודם?" והוא משיב בחיוב. הוא נשאל האם זה ב-100%, והוא משיב: "ב-100%" (פר' עמ' 3338 שו' 14-22).

גם מר אסי גואטה, ע.ת 48, אחד היצואנים של הגרוטאות, מציין ביחס לחברת דנה "הם הביאו פלטות חדשות, פיקחו כל הזמן שהפלטות יהיו כמו שצריך. לכן, נפל פחות ברזל לים" (פר' עמ' 3512 שו' 7-8), וכך גם מר אריק דולב ע.ת 47, אשר עבד מטעם יצואן גרוטאות אחר אומר: "אני אשמח לתת לדנה את מיטב המחמאות, מגיע להם, הם עשו עבודה טובה. אמרתי את זה על כל במה אפשרית" (פר' עמ' 3498 שו' 16-17).

גם מר רונן אלוש ע.ת 78, גורם בכיר בחברת שמן, מאשר את העבודה הטובה של חברת דנה. הוא אומר מפורשות: "דנה עבדו למופת". העד נשאל: "זאת אומרת, מכל הבחינות ההתקשרות עם דנה הייתה מוצלחת. גם מחיר יותר זול וגם עבודה יותר טובה, נכון?" והוא משיב: "כן והדבר הכי חשוב שכל תהליך העבודה התבצע בתוך הנמל" (פר' עמ' 4919 שו' 6-10).

גם ע.ת 3, מר אלדד וקסמן, הסמנכ"ל, מאשר כי עבודת חברת דנה נתנה פתרון, אם כי לא של 100% אלא חלקי, אך הוא מאשר כי זה צמצם את הנזקים ואומר את הדברים הבאים: "זה צמצם יפה. היו שם פלטות. הבעיה הייתה שהאוניה לא מחוברת לרציף בריתוך, האוניה זזה קדימה ואחורה...אז בין תזוזה לתזוזה כן נופל למים. אבל הפתרון היה הפתרון הכי הגיוני שניתן היה לעשות באמצעים שעמדו לרשותנו". (פר' עמ' 2700 שו' 30-31) ובהמשך אומר: "אני אומר שדנה עזרו לנו לפיתוח אמצעים להגנה" (פר' עמ' 2790 שו' 26).

מכל האמור הגורמים מהנמל עצמו, המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, ולקוחות חברת דנה, משבחים את פעילותה ומאשרים כי פעילותה הביאה לצמצום הפגיעה בסביבה.

למעשה היחיד אשר טוען כנגד איכות העבודה של חברת דנה, הוא מי אשר כלל לא היה לקוח של חברת דנה, וביחס לעדותו אתייחס בהמשך, זהו ע.ת 68, מר יוסי גלעד.

רקע זה מוליכנו לפרק ב' באישום השני – פרשת יצואני גרוטאות המתכת.

פרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת

49. על פי פרק זה בכתב האישום המתוקן - החברות "גרין לנד מחזור בע"מ", "נבארי מתכות בע"מ", "משה שלי מתכות בע"מ", ו"שאול גוטאה בע"מ" הנן חברות, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עסקו ביצוא ימי של גרוטאות מתכת מישראל בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר העמסת אניות המשא בגרוטאות הברזל נעשתה בנמל אשדוד, ותוך הסתייעות בעובדי נמל אשדוד. הכל, כפי שיפורט להלן.

עקב מהלכי אכיפה שהחלו להינקט מצד נציגי המשרד להגנת הסביבה כלפי עובדי הנמל, בתחום יצוא גרוטאות המתכת בנמל, פעל נאשם 1 במהלך חודש יוני 2011, או בסמוך לכך, באמצעות כוחו כיו"ר ארגון העובדים של הנמל, לעצירה מידית ומוחלטת של פעילות יצואני המתכות בתחומי נמל אשדוד, זאת בתואנה של הגנה הנדרשת של עובדי הנמל מפני מהלכי אכיפה אלו, וזאת שלא על דעת דרישת הגורמים המקצועיים בנמל או במשרד להגנת הסביבה, וללא הכרזת סכסוך עבודה כדין.

עקב עצירת העבודות כמתואר לעיל, נגרמו ליצואני הגרוטאות הפסדים כלכליים ניכרים, וזאת על רקע העיכוב בהטענת גרוטאות המתכת לאניות המשא שנשכרו על ידן לשם כך, על כל המשתמע מכך.

נאשם 2, אשר אמון באופן ישיר על תחום איכות הסביבה בנמל ואשר ביום 5.7.11 הודע אישית במשבר לעיל, לרבות בקשה מפורשת כי יפעל מול נאשם 1 בעניין, נמנע מלפעול.

במסגרת הקשר נשוא פרק א' ולשם קידומו, ובמקביל לעצירת העבודות כאמור, יצרו נאשם 3 ויניב בלטר קשר עם יצואני גרוטאות המתכת, והציעו להם לפעול בעבורם, באמצעות חברת דנה, מול גורמי הנמל הרלוונטיים, כך שיוכלו לחזור ולפעול כיצואני גרוטאות מתכת בנמל אשדוד, וזאת תמורת 2$ לטון ברזל שייוצא בפועל, ואשר יועבר לידי חברת דנה, וזאת בנוסף לתשלומים בהם נשאו יצואני המתכות כלפי נמל אשדוד. באותו מעמד, ועובר להתקשרות חברת דנה עם יצואני המתכות כמתואר לעיל, נאמר ליצואני המתכות, ע"י נציגי חברת דנה, כי זו תפעל מול נמל אשדוד לכך שהם יקבלו החזר העלות הנוספת, מתוך "דמי הניטול" השוטפים בהם חויבו יצואני המתכות ע"י הנמל.

בעשותם כן הדגישו הנאשם 3 ויניב בלטר בפני יצואני המתכות את קשריהם הקרובים במיוחד עם נאשם 1, כאמצעי להבטחת חידוש עבודת יצואני המתכות בנמל, וחזרו והדגישו בפני היצואנים את המסר לפיו יובטח ליצואנים "שקט תעשייתי" בנמל באמצעות "שירות איכות סביבה" שיסופקו, כביכול, ע"י חברת דנה. כן טענו בפני היצואנים כי בכוחם להציע פתרון תפעולי שיניח את דעת הגורמים הרלוונטיים בנמל.

נוכח המצוקה הכלכלית אליה נקלעו יצואני המתכות, ולמרות שהיה ברור ליצואנים כי הפתרון התפעולי המוצע ע"י חברת דנה הינו מלאכותי, בלתי נדרש ואינו שונה באופן מהותי מהפתרון שנהג קודם לכן, נאלצו יצואני הגרוטאות להסכים להצעת הנאשם 3 ויניב בלטר, ופעלו להתקשר עם חברת דנה בהסכם למתן שירותי פיקוח איכות סביבה, הסכם במסגרתו נדרשו יצואני הגרוטאות לשלם לחברת דנה סך של 2$ בעבור כל טון ברזל שייוצא על ידם מתחומי נמל אשדוד, ולמסירת התשלום מראש.

במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, נכח אורי בלטר בסדרת מפגשים מול גורמי נמל שונים, לרבות מול נאשם 1, כשהוא מציג את עצמו כנציג יצואני המתכות ופועל בהתאם לאמור בסעיף 7 לעיל, כדי להביא להחזרת עבודת יצואני המתכות לסדרה, וזאת בכפוף לאמצעי פיקוח שיופעלו ע"י חברת דנה ונציגיה. הדברים נעשו תוך הסתרה מרשויות הנמל את זיקתו של נאשם 1 לנאשם 3, ליניב בלטר ולחברת דנה כפי שפורטה לעיל.

נאשם 1, חרף זיקותיו לחברת דנה בעליה ומנהליה, השתתף במפגשים לעיל, אשר בחלקם נערכו במשרדו של נאשם 1 ואף זומנו על ידו, ולא דווח לגורמים בנמל שהשתתפו במפגשים הנ"ל אודות זיקות אלה, לא במהלך אותם מפגשים ולא לאחריהם.

בהמשך לאמור לעיל, קיים נאשם 1 מפגש בתאריך 10.8.11. במפגש השתתף, בין היתר, נציג המשרד להגנת הסביבה, אולם הגורם האחראי על תחום איכות הסביבה בנמל לא השתתף. במפגש אישר נאשם 1 את המתווה שהושג בין גורמי הנמל לבין אורי בלטר כנציג יצואני המתכות.

בסיכום ישיבה זו נערך מתווה בכתב, שכלל בתוכו תניה לפיה עובר לפעולות אכיפה עתידיות מצד נציגי המשרד להגנת הסביבה, בתחום יצוא גרוטאות המתכת, תוקדם פניית התראה מצד נציג המשרד להגנת הסביבה לנאשם 1. התניה הנ"ל נכללה במתווה, זאת ללא ידיעתו של נציג המשרד לאיכות הסביבה וללא הסכמתו. העתק מפרוטוקול המתווה גם לא הובא לידיעת נציג המשרד להגנת הסביבה. תניה זו נועדה להציג רושם כוזב לפיו עלה בידי נאשם 1 להביא ליצירת הגנה על עובדי הנמל מפני הליכי אכיפה עתידיים. העתק מפרוטוקול המתווה שוגר לנאשם 2.

סמוך לאחר אישורו של נאשם 1 את המתווה שהושג, חודשה עבודות יצואני הגרוטאות בנמל כשגרה.

בהמשך לאמור לעיל, נאשם 1 השתתף ביום 1.9.11 בסיור בו נטלו חלק אורי בלטר ונציגי הנמל והמשרד להגנת הסביבה, ובמסגרתו אישרו נציגי הנמל את תכנית הפיקוח כפי שגובשה ואושרה ע"י נאשם 1 במפגש מיום 10.8.11.

בהמשך, התקשרו יצואני המתכות במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2011 עם חברת דנה בהסכמים כתובים שנוסחו ע"י חברת דנה, במסגרתם נקבע, בין היתר, כי חברת דנה תספק ליצואני המתכת "שירותי ייעוץ, פיקוח ובקרה בתחומי חברת נמל אשדוד", וכן נקבע כי חברת דנה "תפעל בשם הלקוח מול כל הגורמים הרלוונטיים בנמל שמנעו את פעילות הלקוח בעבר ותוודא כי כל דרישותיהם יתמלאו על מנת למנוע את עצירת העבודה בשנית".

מכאן ואילך התנהלה עבודת יצואני הגרוטאות כסדרה וחברת דנה זכתה להכנסות מפעילות הפיקוח על עבודת היצואנים בהיקף כולל של למעלה מ- 2 מיליון ₪ במהלך התקופה מאוגוסט 2011 עד יוני 2013.

פעילות הפיקוח מצד חברת דנה הסתכמה בהצבת פלטות ברזל מגשרות בין רציף ההטענה לבין האניות הנטענות, שעלותם הסתכמה בכ- 10,000 ₪, והצבת מפקח, אשר עלות העסקתו כ- 350 ₪ ליום, כך שהעלות שגבתה חברת דנה הייתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה. בתוך כך, ביום 9.2.12 פנה אורי בלטר, כנציג חברת דנה, לרמ"ד נכסים בנמל בבקשה לאשר לחברת דנה את המשך העמדת משרדי חברת דנה בתחומי הנמל, וזאת תוך הסתרת חלק מהפרטים באשר לנסיבות בעטיין הפכה חברת דנה למפקחת על פעילות יצוא המתכות כמפורט לעיל, ותוך הסתרת חלקו המרכזי של נאשם 1 באישור פעילות הפיקוח של חברת דנה כתנאי לחידוש עבודת יצואני המתכות.

בהמשך, במהלך החודשים ספטמבר – אוקטובר 2012, פעלו נציגי חברת דנה, בהובלת יניב ואורי בלטר, לחייב את יצואני המתכות ב- 1$ נוסף עבור כל טון ברזל שיועמס לאניות בגין "פטור מהנחת אמבטיות ברציף" ומשאחד מיצואני המתכות, מר משה שלי, התנגד לגביה הנוספת, סברו עובדי הנמל להטעין את סחורתו עד שיחתום ויאשר את הגביה הנוספת. בעקבות סירובו לשלם את הגביה הנוספת, נועד עמו יניב בלטר, לפגישה אישית, מחוץ לנמל, דרש ממנו שוב להסכים לגביה הנוספת, ואיים עליו בפגיעה בפרנסתו, בין היתר, בדברים הבאים: "אתה לא יודע מי אנחנו, כמה כוח יש לנו בנמל, וכמה אנחנו יכולים לעשות בעיות" או בדומה לכך.

במקביל, פעל נאשם 1, באותה העת והחל מיום 6.9.12, להפסקת עבודות טעינת סחורתו של מר משה שלי, ולמניעת המשך כניסתו ופעולתו בנמל, באופן שאילצו להמשיך את פעילות יצוא המתכות מטעמו באמצעות יצואן מתכות חלופי.

נאשם 2 היה הממונה על תחום איכות הסביבה בנמל, ועל המנהל התקין בנמל, והיה מודע לפעולת חברת דנה כנותנת שירותי פיקוח איכות סביבה בנמל. נאשם 2 היה מודע לקשר הפסול בין חברת דנה לנאשם 1, אך חרף זאת, נמנע מלברר את טיב ההליכים וזהות הגורם המוסמך בנמל מכוחם הפכה חברת דנה לנותנת שירותי פיקוח איכות סביבה בנמל אשדוד ונמנע מכל פעולת בדיקה בעניין. כשהובאו לידיעתו, על ידי הגורמים המקצועיים בנמל, טענות לגבי איכות פעולתה של חברת דנה בתחום איכות הסביבה בנמל – נמנע נאשם 2 מלפעול והשיב את פניהם של הפונים ריקם. בנוסף, במהלך פעילות חברת דנה בנמל, נאשם 2 נשאל על ידי גורמים מקצועיים בנמל מדוע יש צורך כלשהו להיעזר בעובדי חברת דנה בתחום הפיקוח על איכות הסביבה בנמל במקום שעבודה זו תבוצע על ידי עובדי הנמל, והשיב שזהו תנאי שנדרש על ידי המשרד להגנת הסביבה, וזאת כשהוא יודע שמדובר בטענה שאינה אמת. במעשיו ובמחדליו אלה נאשם 2 אפשר לנאשמים 1, 3, ליניב בלטר, לאורי בלטר ולחברת דנה לבצע את העבירות נשוא פרק זה.

לימים, כשהוחלט ע"י דירקטוריון הנמל להפסיק את פעילות חברת דנה בנמל, חדלו יצואני הגרוטאות מלשאת בעלות הנוספת בה חויבו בקשר עם פעילות חברת דנה, ושירותי פיקוח איכות הסביבה ניתנו כבעבר ע"י מחלקת איכות הסביבה בנמל, ועלותם הוכללה בתעריף דמי הניטול הנגבים מיצואנים בהתאם לתקנות שירות הנמלים.

המענה לפרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת

50. שלושת הנאשמים כופרים הנאשמים במיוחס להם. נטען, כי למיטב ידיעת נאשם 1 יצואני הגרוטאות התקשרו עם חברת דנה משיקולים עניינים, וכי כתב האישום כולל תיאוריות אשר הביאו לפתיחת החקירה, וכי החוקרים לא בחלו באמצעים על מנת להשפיע על נחקרים כדי לאשש את התיאוריה.

נטען להעדר כל ניגוד עניינים בפגישה כלשהי שנערכה.

הנאשם 1 מאשר את המפגש מיום 10.8.11 בו השתתף בין היתר נציג המשרד להגנת הסביבה, מפגש שהנאשם 1 הוזמן אליו, ומוסיף כי מה שהיה חשוב לו היה כי לא יירשם דו"ח או יוגש כתב אישום כנגד עובד מעובדי הנמל, בטרם תינתן התרעה ולפיה קיים מהלך עבודה שאינו סביר ואינו כחוק.

נטען כי הדרישה של נאשם 1 היתה דרישה עצמאית לחלוטין מתוך דאגה לאינטרס העובדים, וכי לנאשם 1 הזכות לעמוד על תנאי זה, כדי שיהיה שקט תעשייתי, וכדי שהעובדים לא ייפגעו פגיעה שלדעתו אינה מוצדקת.

הנאשם 1 כופר בכל קשר סיבתי נטען או נרמז בין פעילותו לבין התקשרות יצואני מתכות עם חברת דנה, וביחס לעניינו של מר משה שלי נטען כי עבודתו הופסקה לאור כך שהוא ביצע פעילות אסורה בניגוד לכללי בטיחות והסכמי עבודה.

הנאשם 1 מוסיף כי הפסקת פעילות דנה לא היתה חוקית והיתה ממניעים פסולים, ואף בית משפט קבע זאת והפך את ההחלטה. נטען כי בשלב מסוים דנה הפסיקה לעבוד בנמל, לאור הפרסומים שהיו, ואז בניגוד גמור לאינטרס הנמל ומתוך רצון לנגח גורמים מסוימים בנמל, התקבלה החלטה לא נכונה, ולא כלכלית, שהנמל מספק בחינם שירותי איכות סביבה, החלטה הפוגעת בכספי ציבור, כדי להשיג מטרות שאינן עולות בקנה אחד עם טובת הנמל.

הנאשם 2 כופר במיוחס לו ביחס לפרשת הגרוטאות, וטוען כי המשמעות המעשית של מצב בו מוגש כתב אישום בשל נפילת גרוטאות נגד בעלי תפקידים, מהמנכ"ל ועד המלגזן, בגין זיהום מי הים, הינה כי העמסת הגרוטאות הופכת להיות רגישה ומסוכנת, ואף אחד אינו מוכן שיהיה לו רישום אישי פלילי בגין עבודה שהוא עושה כדין, והיה חייב להימצא פתרון להעמסת גרוטאות.

נטען כי עצירות העבודה כולן, לפי מיטב ידיעת נאשם 2, היו ענייניות, וכי לייצואן גרוטאות קיים אינטרס להעמיס אוניה כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול, ומנגד, לעושי המלאכה מתוקף תפקידם, יש אינטרס שלא לעמוד לדין על העבודה, וכי בדיאלקטיקה בין שני האינטרסים נכנסה התביעה בניסיון לשוות לדבר נפח פלילי.

הנאשם 2 טוען כי פעל מול כל הגורמים, גם מול הנאשם 1, וכי הנזק של ההשבתה היה נזק ציבורי חמור, התקיים דיון מקצועי, נעשתה בדיקה מעמיקה, והגורמים הגיעו למסקנה שהוצגה גם לנאשם 2, בדבר פתרון טכני, פתרון שהיה מקובל ע"י הגורמים המקצועיים בנמל, ולא היתה לנאשם 2, בשום שלב בעת ההיא, כל אפשרות או צורך לפקפק באמינות של ההמלצות.

נטען כי הפתרון שהובא לבסוף הינו פתרון שמשתמשים בו גם היום בנמל אשדוד, וכי העלות שיצואני הגרוטאות נשאו בה, היום, הינה עלות אשר הציבור וחברת נמל אשדוד נושאים בה, והמשמעות היא שחברת נמל אשדוד היום, מכיסה, מצמצת את רווחיה, על מנת לתת הגנה ושירות ליצואני הגרוטאות כדי שיוכל להרוויח יותר, וכי הציבור מממן גורמים פרטיים.

הנאשם 2 כופר בדבר ידיעה על קשר פסול בין חברת דנה לנאשם 1.

נטען כי התנאי בדבר פיקוח חיצוני היה תנאי שנדרש ע"י המשרד להגנת הסביבה, אשר דרש זאת, ולא דרש להיעזר בחברת דנה.

נטען כי הקשר בין חברת דנה לבין יצואני הגרוטאות לא היה מעניינו של נמל אשדוד, ואלו היו דברים שלא בשליטתו או ביכולתו של הנאשם 2.

ביחס למיוחס לנאשם 2 על דברים שנטען כי אמר על עובדי חברת דנה, הנאשם 2 מכחיש זאת, ואומר כי דיבר רק על הצורך בפיקוח חיצוני.

הנאשם 3 כופר במיוחס לו באישום השני, טוען כי לא היה שותף בחברת דנה, ולא היו ניסיונות הסתרה, ומאשר כי היה מנהל תפעול במסגרתה, ומוסיף כי ההחלטה על הקמת חברת דנה היתה של יניב בלטר, והכסף להקמתה היה כספו של יניב בלטר.

עוד טוען הנאשם 3 כי אורי בלטר היה מנכ"ל בפועל, ומכחיש את האמור בכתב האישום בדבר הצגתו בלבד ככזה, ומאשר כי מר משה אסרף גיסו של נאשם 1, עבד בחברת דנה.

נאשם 3 מוסיף כי היתה רגולציה ואכיפה מוגברת בתחום איכות הסביבה בנמל אשדוד, וטוען כי חברת דנה פעלה באופן לגיטימי וחוקי להתקשרויות בתחום זה עם לקוחות בנמל.

נטען כי נחתמו הסכמים של חברת דנה עם יצואני הגרוטאות בתחום איכות הסביבה, וביחס לפתרון שהוצע, נטען כי הוא כיעיל, וכי עובדתית עובדים כך עד היום.

נטען כי במהלך העבודה של חברת דנה היו לא מעט הפסקות עבודה לצורך ביקורת של איכות סביבה, אולם לא ניתן אף לא דו"ח אחד על זיהום ים, ומאז שהופסקה עבודתה של דנה, התקבלו כמה דוחות, כאשר האחרון היה על סך 2.7 מיליון ₪ בגין זיהום הים בגופרית.

ביחס להוצאת דנה מהנמל נטען כי לא היתה החלטת דירקטוריון, אלא של המנכ"ל, שהיא החלטה שלא היתה חוקית, ובשלב מסוים דנה הוצאה באופן לא חוקי ע"י הנמל ובית המשפט החזירה לנמל.

נאשם 3 מוסיף כי הפעילות של דנה הומשכה ע"י הנמל ע"י פועלים שהם עובדים ישירות של הנמל, וחלקם היו בעבר אנשי חברת דנה.

דיון והכרעה - פרק ב' לאישום השני – פרשת יצואני גרוטאות המתכת

51. תחילת הפרשה באישום השני, על כל חלקיה, בכך שלפתע, לאחר שנים של הזנחה ואי אכיפה שהביאה לנפילת טונות רבות עד מאוד של גרוטאות לקרקעית הים, ועליית מפלס קרקע הים בכ- 7 מטר, התקבלה החלטה במשרד להגנת הסביבה, להתחיל באכיפה.

עד אז לא הוגשו דוחות ולא היתה בפועל כל אכיפה.

יש להדגיש עניין זה, הואיל וכתב האישום מבקש הסקת מסקנות מרחיקות לכת, מפעולה שבוצעה להגנה על העובדים, כאשר יום אחד, לפתע, השתנתה המציאות האכיפתית, וברגע מסוים בעקבות החלטה של המשרד להגנת הסביבה, הפכו העובדים חשופים, במסגרת עבודתם, באופן אישי, להליכים פליליים כנגדם, כפועל יוצא מפעולות שהם מבצעים לפריקה וטעינה של חומרים המובאים ע"י יבואנים או מיוצאים ע"י יצואנים.

ברקע הדברים נציין כי אופן העבודה, כפי שהוצג, ואשר לגביו אין מחלוקת בין הצדדים, הינו כך שיבואן או יצואן המבקש לפרוק או להעמיס חומרים שונים על כלי שיט ומכלי שיט, איננו זה אשר מבצע בעצמו את כל הפעולות הקשורות בכך, אלא קיימת חלוקה בינו לבין עובדי הנמל, חלוקה שעניינה להסכמות שנהגו בנמל.

כך, העבודה על "באגרים" ועל כלי העבודה השונים אשר באמצעותם מבוצעת בפועל הפריקה או הטעינה של החומר וכל מוצר, מהאוניה או ממנה, מבוצעת ע"י עובדים של הנמל.

אותה עת, בשיתוף פעולה, מבצעים היבואנים והיצואנים תהליכים מקבילים, באמצעות חברות פרטיות אשר נותנות שירותים, בקשר לתיאומים עם כלי השיט והפועלים מטעמו, אחסנה, ובפרט את כל הקשור בצורך להצבת מחסום בין האוניה לבין הרציף, כך שתימנע נפילת חומרים וחפצים תוך כדי הפריקה והטעינה אל מי הים.

עניין אחרון זה הוא החשוב והרלבנטי לענייננו – כך, חברות פרטיות הנותנות שירותים ליבואנים וליצואנים, דואגות לביצוע בפועל של מתיחת ברזנטים, או הצבת פלטות מתכת, או אמצעים אחרים, באותו מרווח אשר בין האוניה לבין הרציף, בעת שעובדי נמל מבצעים את הפריקה ואת הטעינה בפועל.

מדובר בעבודה משותפת, בין עובדי נמל לבין גורמים פרטיים, כאשר אותן חברות פרטיות הן חברות אשר אינן מועסקות ע"י הנמל, ושכרן לא משולם ע"י הנמל, אלא ע"י היבואנים או היצואנים, בהתקשרות פרטית בין אלו לבין אלו.

חברות פרטיות אלו הן דוגמת החברות אמקו ים וקשרי ים, וחברות אלו נותנות גם שירותים נוספים לאניות וליצואנים ויבואנים המביאים את האניות לנמל.

כפי שנתייחס בהמשך, קיימות חובות על פי דין לקברניט כלי שיט, למתיחה של "רשתות וקולטי מפולת בין כלי השיט לרציף" (תקנה 88 לתקנות הנמלים תשל"א – 1971), וקיימות סמכויות של מנהל הנמל לתת מפעם לפעם הוראות ביחס לפריקה וטעינה, הן לקברניט כלי שיט והן לכל אדם הממונה על פריקה או טעינה של כלי שיט (סעיף 89 לתקנות הנמלים התשל"א – 1971).

הצבת תנאים ודרישות מטעם נמל לגורמים המבקשים לייבא או לייצא חומרים או לעשות פעילות כלשהי במסגרת הנמל, הינה ענין מתבקש, מתחייב והוא אף בבחינת הכרח. אנו מוצאים לנכון לציין זאת כבר עתה, ולהדגיש זאת, לאור טענות ב"כ המאשימה, כי פעולות של נאשם 2, לחייב במעשה כזה או מעשה אחר, הן בבחינת הפרת החובה של הנמל לאפשר לכל גורם לפעול במסגרתו, ולא כך הוא. העמדת תנאים, כאלה ואחרים, לרבות דרישה לפיקוח, כך שלא יהיה חשש לפגיעה באיכות הסביבה, הינה עניין מתבקש והכרחי. עולה בבירור כי נושא זה הוזנח לחלוטין משך שנים רבות עד לאירועים נשוא כתב אישום זה, ומכאן התבקש פתרון.

בהינתן תשתית זו, ביחס לחלוקת העבודה כפי שהיה נהוג בנמל, והמסגרת הנורמטיבית לפעילות של הגורמים השונים, יש לבחון את כל השתלשלות העניינים, כפי שתפורט להלן.

נחזור כעת להשתלשלות העניינים כפי שהוכחה בפני, ביחס לפרשת יצואני גרוטאות המתכת.

52. כאמור, לא היתה עד לתחילת שנת 2011 כל אכיפה של ממש, של דיני איכות הסביבה, לא היתה שמירה מפני זיהום הים, ומפלס הקרקע עלה ב- 7 מטרים, של גרוטאות ברזל, על פי עדות מר קודוביצקי, המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה.

ע.ת. 51 מר יצחק קודוביצקי, שימש כמפקח הגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה משנת 91. ביחס לנמל אשדוד עד לשנת 2010 היה מפקח יחיד, ומשנת 2010 נכנס מפקח נוסף (פרו' עמ' 3110 שו' 6-9). קיימות היו לו סמכויות לאכיפה פלילית, סמכויות חקירה ואף סמכויות מעצר (פרו' עמ' 3110 שו' 22).

בעדותו בבית המשפט אומר מר קודוביצקי מפורשות כי עד לאותו אירוע של נפילת צינור, שהוא החל לחקור בגינו, לא בוצעו על ידם חקירות, לא היו דוחות, ולמעשה ניתן לומר כי לא נעשה דבר. כך הוא מעיד "לא היו דוחות, לא על תלונות". חוזר על כך "לא היו דוחות" אולם מאשר כי היו תלונות, ומאשר כי כך היה עד החקירה של אותו אירוע של צינור שנפל למים בשנת 2011.

לכשנשאל מדוע לא חקרו הואיל ואף אחד לא מנע ממנו לחקור הוא משיב "אף אחד לא מנע ממני, אף אחד לא.. אני לא חקרתי את זה כי לא ראיתי את ההודעות, הרבה פעמים הן הודעות אנונימיות" (ר' פרו' עמ' 3173).

לדברי ע.ת. 51, העבודה ביחס לטעינת הגרוטאות "היתה מאוד רשלנית" הוא מתאר זאת בעדותו (פרו' עמ' 3111 שו' 27-30). לדבריו העבודה הרשלנית היתה "העבודה של עובדי הנמל, אלה שמפעילים את הבאגרים, כל הפעלת הבאגרים, למרות שהם שייכים ליצואנים והגרוטאות שייכים ליצואנים, בעצם העבודה בפועל נעשית ע"י עובדי הנמל, הם אלה שמפעילים את הבאגרים האלה ומעמיסים על האוניות" (פרו' 3112 שו' 1-4).

למרות כל האמור, לא ניתן ולו דו"ח אחד, כך על פי עדותו המפורשת של מר קודוביצקי, כפי שפורטה לעיל, וזאת עד לאירוע שיפורט להלן.

ר' לענין זה גם עדותו של מר רני עמיר, ע.ת.53, מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, שהעיד כי הם זיהו ב – 2010 2011 אופן רשלני של פריקת סחורות, ויצוא גרוטאות, והוא הנחה את המפקחים של נמל אשדוד לשים דגש על ענין טעינת הגרוטאות. (פרו' עמ' 4518-4519). מעדותו של העד עולה כי בזמן הרלבנטי היה כתב אישום אחד, והוא כנגד נמל אשדוד, בגין טעינת הגרוטאות. (פר' עמ' 4522).

מר קודוביצקי מתאר את האירוע בו החלה לראשונה האכיפה, האירוע אשר החל את כל הפרשה כולה:

"באחד המקרים אני הגעתי מוקדם בבוקר בכוונה, על מנת לראות מול העיניים את צורת העבודה, הגעתי בשעה מאוד מוקדמת, עם השמש מכיוון מזרח, ראיתי טעינה רשלנית כזאת של אנייה, עד כדי כך שבזמן העמסת ה... כשהבאגר הזה עבד נפל ממנו צינור 8 אינץ', באורך 6 מטר, פגע ברציף ונפל לים.

...

אני צילמתי, צילמתי את כל האירוע, התקשרתי למנהל שלי ואמרתי לו שאני פותח בחקירה על הרשלנות הזאת ובעצם, זימנתי את ה(לא ברור) ואת מנהל העבודה שהיה ברציף וחקירה אצלי במשרד, שזה קרוב, בעצם, באותו רציף בנמל, דרך אגב, באותו אירוע, בשבת, זה היה באמצע השבוע, באחד הימים, אני לא זוכר בדיוק, בשבת אני הגעתי לנמל, צללתי, אני אמרתי שאת הצינור הזה אני מוציא כדי להראות באמת את זה שהוא הגיע לקרקעית הים ולהפתעתי, מצאתי שקרקעית הים לא 12 מטר עומק, כמו שצריך להיות במפות הימיות, אלא, 5 מטר, כל השאר היה מלא בגרוטאות, כמובן שצילמנו, תיעדנו בווידיאו וכולי, תיק חקירה לנמל והגענו עם תיק החקירה הזה עד לבית המשפט והייתה הרשעה בסוף" (פרו' עמ' 3112 שו' 4-19).

מר קודוביצקי מעיד כי כבר למחרת היום היתה שביתה בנמל ולא היתה יותר טעינה של גרוטאות:

"למעשה, למחרת, בזמן שהלכנו... כשגביתי הודעה מה(לא ברור) וממנהל העבודה, נודע לי שיש שביתה בנמל, לא טוענים יותר גרוטאות, שביתה בנמל זה לא מענייני" (פרו' עמ' 3112 שו' 21-23).

בהמשך מתאר מר יצחק קודוביצקי כי בעקבות ההשבתה התקשרו אליו אנשים אשר הזדהו כסוחרי גרוטאות, שלושה קבלנים, ואלו באו יחד עם אדם בשם אורי בלטר, וזה שאלו מה הבעיות עם טעינת הגרוטאות, וע.ת. 51 סיפר שהבעיות הן שגרוטאות נופלות לים והטעינה היא רשלנית. (פרו' עמ' 3113, 3114).

ע.ת. 51 איננו זוכר שאורי בלטר הציג עצמו, ומוסיף שהבין כי היו שם "שלושה סוחרים שדופקים להם את האוניות שמחכות והם משלמים הרבה כסף ובוער להם לייצא כמה שיותר" (פרו' עמ' 3114 שו' 17-18).

53. מיד לכשהחלה אכיפה, לראשונה, לאחר שנים של אי ביצוע כל חקירה, אי מתן כל דו"ח ואי אכיפה כלשהי, הושבתה העבודה של ביצוע טעינה מסוג זה, בנמל.

אין מחלוקת כי נאשם 1 הוא זה שעמד על השבתה זו, והוא למעשה זה שהנהיגה.

על פי עדותו של נאשם 1:

"סיפור הגרוטאות נולד בגלל כתבי אישום הניסיון להגיש כתבי אישום נגד עובדי ציוד מכני שאני הוועד שלהם. מהרגע שהייתה כוונה להגיש כתבי אישום אני הוריתי להפסיק את העבודה כדי להגן על העובדים בשום פנים ואופן אנחנו לא נחשוף עובדים שבאים לעבודה לחטוף כתבי אשום. שמה זה התחיל כשפקחי איכות הסביבה רצו לאכוף את נושא איכות הסביבה זיהום ים זיהום אוויר הם את שלהם זה לגיטימי שיעשו את העבודה שלהם, אבל אני זה לגיטימי שאני אגן על העובדים אבל אני לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן לחשוף את העובדים לתביעות אישיות ולתביעות לכתבי אישום. בהתחלה באתי בדין ודברים עם הנמל הם אמרו שהם יכולים לכסות את העובדים רק בכל מה שקשור לכסף. אבל כתב אישום אין מצב הם לא יכולים להגן, מאותו רגע הנמל נעצר בכל מה שקשור לגרוטאות.

...

נעצרה העבודה עקב כוונה להגיש כתבי אישום, וחיפשו מה לעשות, חיפשו מה לעשות איך לפתור את הבעיה". (פרו' עמ' 5495 שו' 27 – עמ' 5496 שו' 13).

בהמשך מעיד נאשם 1: "...אין סיכוי בעולם שאני הייתי מחזיר את העובדים לעבודה כשהם חשופים לכתב האישום אחרת למה הפסקתי את העבודה" (פרו' עמ' 5498 שו' 8-9).

בעדותו בבית המשפט הועמד נאשם 1 אל מול הטענה של המאשימה לפיה הוא הפסיק את העבודה כדי שיצטרכו להכניס את חברת דנה, ולאחר מכן איפשר עבודה בנמל תוך כדי סכנה לעובדים, העיקר שחברת דנה תחזור לעבוד, והוא משיב כדלקמן:

"הבל הבלים זה לא נכון אני הפסקתי את העבודה כמו שהפסקתי גם שנה וחצי אחרי זה" (פרו' עמ' 5498 שו' 11-19). לכשנשאל מה קרה שנה וחצי לאחר מכן, הוא משיב "על אתו אירוע שהיה בשנת 2008 שבגללו הפסקתי את העבודה, החליטו אחרי שנה וחצי להגיש כתב אישום, באותו רגע שדנה נתנה שירותים לגרוטאות ונתנה שירותים לנשר הפסקתי את העבודה". (פרו' עמ' 5498 שו' 21-23). בהמשך מתקן נאשם 1 טעות, על כי מדובר ב- 2011 ולא 2008 (פרו' עמ' 4598 שו' 3-5).

ביחס לשלב הראשון, של עצם הפסקת העבודות, עולה התמונה הבאה – לפתע, יום אחד, לאחר שלא נעשה כך בעבר, מחליט המשרד להגנת הסביבה לאכוף את דיני הגנת הסביבה, עקב טעינות רשלניות של גרוטאות מתכת המיוצאות לחו"ל, וזיהום הים בהיקף אדיר, אשר הגיע להעלאת מפלס פני הקרקע מתחת למים בכ- 7 מטרים. התחלת האכיפה החלה באירוע של נפילת צינור מתכת למי הים תוך כדי הטענת גרוטאות מתכת על אוניה. בנקודה זו החלה האכיפה, והגורם האחראי על האכיפה מטעם המשרד להגנה על הסביבה, פתח בחקירה של עובדים בנמל.

מיד למחרת היום השבית יו"ר וועד עובדי הציוד המכני, הנאשם 1, את כל עבודת העמסת הגרוטאות בנמל. לדבריו, הדבר נעשה עקב החשיפה של עובדי הנמל, ובפרט אותם עובדים שהוא בראש הוועד המסוים שלהם, הציוד המכני, לתביעות אישיות ולכתבי אישום.

האישום השני, כולו, מושתת על טענה לפיה השבתה זו, כמו גם השבתה שבאה כשנה ומחצה לאחר מכן, היתה כחלק מקשירת הקשר הפלילי, כחלק מאותה קנוניה ליצירת מצב בו אין כל פתרון למעט התקשרות עם חברת דנה, השייכת לבן דודו של הנאשם 1, ומכאן מתבקשת המסקנה לאותו מעשה פלילי של נאשם 1 במסגרת סמכויותיו ותפקידו, כשכל מטרתו הינה להביא לכניסת חברת דנה לפעילות בתחום הפיקוח החיצוני על איכות הסביבה, תוך ניצול מצוקת היצואנים של הגרוטאות, ובהמשך גם היבואנים של חומרים אחרים.

אין, ולא יכולה להיות מחלוקת, כי השבתה כאמור, הן ההשבתה בשנת 2011 של טעינת הגרוטאות, והן ההשבתה הנוספת אליה תהיה התייחסות בהמשך בפרשת נשר, משמעותן קשה ליצואנים וליבואנים. מובן, כי עצירת תהליכי פריקה וטעינה, הינה בעלת משמעות כלכלית נכבדה ביותר, לכל הגורמים הרלבנטיים. מובן, כי העמדת אוניות בהמתנה, וככלל צוותי עובדים, ציוד וכל שאר הנדרש לביצוע הפעולות, בהשבתה, הינה בעלת משמעויות כלכליות רחבות ביותר.

עוד מובן כי תמונת מצב זו מציירת ניגודי עניינים מובנים ומובהקים בין שורה של גורמים בנמל ומחוצה לו. כך, עניינם של אנשי איכות הסביבה באכיפה, אשר לראשונה החלו לבצעה, אכיפה המתבצעת, בין היתר באמצעות הליכים פליליים, לצד זאת, עניינם של יצואני הגרוטאות, כמו גם יבואני חומרים שונים לנמל, הינו כי הטעינה והפריקה של כלי השיט תבוצע במלוא המהירות והיעילות האפשרית, לצד זאת, עניינה של הנהלת הנמל הינו בהמשך עבודה תקין, ללא הפסקות, כך שלא תהיה פגיעה בלקוחות של הנמל, היצואנים והיבואנים, ולצד זאת עניינם של העובדים, ובפרט המחלקה הרלבנטית אשר הנאשם 1 הינו יו"ר הוועד שלה, הינו למנוע מצב בו במסגרת עבודתם הרגילה, כבימים ימימה, הופכים הם לפתע לחשופים לחקירות, דוחות, קנסות, כתבי אישום, ורישומים פליליים, על כל המשתמע מכך.

כל גורם והאינטרסים שלו, כל גורם ורצונו להגן על האינטרסים שלו, ועל זכויותיו.

משזהו הרקע וזו התשתית העובדתית, הרי שמסקנה לפיה הנאשם 1 ביצע פעולתו זו משיקולים זרים, ולמעשה במסגרת קשר פלילי פסול להכנסת חברה חיצונית לפיקוח, הינה מסקנה מרחיקת לכת עד מאוד, ומהמכלול של הראיות, אני מוצא כי היא מסקנה חסרת בסיס. לא ניתן לומר על מעשה שבוצע לאחר שלפתע אירע האירוע של חקירה ראשונה ותחילת אכיפה, כי הוא מתוכנן.

פעולתו של הנאשם 1 היתה פעולה מחויבת המציאות. הנאשם 1 בהשביתו את העבודה, פעל אשר הינה במובהק פעולה להגנה על העובדים באותו תחום אשר במסגרתו הוא יו"ר הוועד שלהם.

פעולתו התקיפה של נאשם 1, הינה פעולה אשר קשה עד מאוד למצוא בה פגם, וקשה עד מאוד לייחס לה כל מניע אחר, זולת הגנה תקיפה על זכויות העובדים.

בתפר אשר בין האינטרסים המנוגדים האמורים לעיל, נוצר מצב שבו העובדים, והם בלבד, הופכים להיות, לפתע, חשופים, למדיניות חדשה של המשרד להגנת הסביבה.

מצב דברים זה חייב הגנה על העובדים, מידית, וללא כל דיחוי. כך עשה, בתוקף, הנאשם 1.

הוסף לכך את העובדה, שעד אותה עת לא בא לעולם כלל עניין האכיפה ע"י איכות הסביבה, לא בא לעולם כלל צורך בפיקוח כלשהו על שמירה על איכות הסביבה, ולא בא לעולם החשש שממנו ביקשה השביתה לשמור על העובדים, והמסקנה הברורה, ויש לומר היחידה, ממכלול הראיות הנסיבתיות הללו, הינה הפוכה מהמסקנה שמבקשת המאשימה להסיק.

אם לא היה פועל נאשם 1 במסגרת סמכויותיו, מסגרת המצומצמת להשבתה, הרי שייתכן והיה חשוף הוא לטענות כלפיו על אי שמירה על זכויות העובדים.

אני מוצא את התנהלות נאשם 1, מכל מכלול הראיות שבאו בפני, בהקשר זה של ההשבתה, כהתנהלות ראויה ומחויבת המציאות. אלמלא התקיפות בעמידה על זכויות העובדים, המשמעות היתה כי עובדים המבקשים למצוא את פרנסתם בעבודה בנמל, והם בלבד, יהיו חשופים לדוחות, חקירות, תלונות וקנסות, עד כדי העמדה לדין, זאת כאשר כל שאר הגורמים, ובהם הגורמים החיצוניים לנמל, אשר הם עצמם אלו שמייבאים ומייצאים את החומרים, נהנים ממעין חסינות מצד המשרד להגנת הסביבה, אותה עת.

54. לאור ההשבתה האמורה של כל הטענת גרוטאות מתכת, אשר נבעה משינוי הגישה הפתאומית של המשרד להגנת הסביבה, נוצר קושי מובן, הן ליצואני הגרוטאות, והן לנמל עצמו, אשר מטבע הדברים, מבקש לקדם את הפעילות במסגרתו, ללא שביתות וללא תקלות.

השביתה הסתיימה מיד לאחר סיכום שנערך בין גורמים מהנהלת הנמל, העובדים, נציג יצואני הגרוטאות ומר יצחק קודוביצקי שהיה מפקח הגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, והיה זה האחראי על הגנת הסביבה בנמל אשדוד. באותה ישיבה נכח מר אורי בלטר, אולם הוא אינו צד לסיכום.

המדובר בדיון שנערך בתאריך 10.8.11, הועלה על הכתב ע"י מר רפי משעל, מטעם הנמל, והוגש כת/255 (יצויין כי מסמך זה הוגש שוב וסומן גם ת/267).

ביחס למסמך מרכזי זה, אשר הביא לסיום השביתה, הועלו טענות רבות ע"י הצדדים.

הטענה המרכזית בכתב האישום ביחס לפרשת הגרוטאות, ובהקשר לשאר הפרשות באישום השני, הינה כי סיכום זה בין הגורמים האמורים בוצע תוך הסתרת זיקותיו של נאשם 1 לחברת דנה, וכי הסעיף המרכזי בסיכום שנערך, סעיף 9, נכלל במתווה האמור בסיכום הדיון ת/255, ללא ידיעתו של נציג המשרד לאיכות הסביבה (הכוונה למר קודוביצקי אשר השתתף בפגישה), וללא הסכמתו. נטען כי תניה זו (הכוונה לאותו סעיף 9), נועדה להציג רושם כוזב לפיו עלה בידי הנאשם 1 להביא ליצירת הגנה על עובדי הנמל מפני הליכי אכיפה עתידיים.

הנאשם 1 כופר בטענה זו בתוקף, ועומד על כך שזהו המתווה אשר סוכם, אין כאן כל ניגוד עניינים מטעמו, ובעקבות מתווה זה, וההגנה המסוימת אשר סעיף 9 לו נותן לעובדים, הופסקה השביתה.

בחינת כלל הראיות הקשורות לאותו דיון ולמתווה אשר סוכם במסגרתו, מביאה למסקנה ברורה כי האמור בכתב האישום אינו מתיישב, לא עם הראיות, ולא עם הגיון הדברים, כפי שעולים מהשתלשלות העניינים הקשורה למסמך זה.

תחילה לעצם כינוס הדיון האמור ולנוכחים בו – על פי ת/255 אשר כותרתו "סיכום דיון בנושא טעינת גרוטאות" הנוכחים הם כדלקמן: "נכחו מהנמל: דדה רמ"ח תפעול, אלון חסן מזכיר וועד ציוד מכני, דני שטרית רע"נ תפעול והח"מ" במילה "הח"מ" הכוונה למי אשר רשם את הסיכום – רפי משעל – אחראי או"ש.

נוכחים נוספים – "גורמי חוץ: שאול עבודי ואורי מחב' גרינלנד יצואנית גרוטאות. קודוביץ מנהל איכות הסביבה בנמל". על פי סיכום הדיון: "פגישה זו זומנה ע"י הנהלת הנמל ומזכיר וועד ציוד מכני במטרה למצוא פתרון הולם למניעת נפילת פסולת ולהמשיך בטעינת גרוטאות".

לאור חשיבות הדברים ומרכזיות המסמך לטענות אשר מועלות בכתב האישום, להלן תוכנו של המסמך תחת הכותרת "החלטות", הכולל 9 סעיפים (יצויין כי הציטוט להלן הינו הנוסח במקור, וכך גם בכל הציטוטים האחרים):

"1. מר שאול עבודי נשלח לדדה מכתב התחייבות שימנה מפקח מטעמו בכל אחת מהמשמרות עבודה לפקח על הטעינה וכן למניעת נפילת פסולת ברזל לים.

2. המפקח מטעמו ידווח מידית במידה והמפעיל מפיל שלא בכוונה פסולת לים, למנהל הרציף וכן למנהל העבודה.

3. במידה וידווח על נפילת פסולת לים רמ"ח תפעול או מטעמו יפסיק מיד את הטעינה.

4. הנהלת הנמל והיצואנים ידונו במצב ויבצעו פעולות להמשך העבודה.

5. תוך שבוע מר שאול עבודי ישלח מכתב התחייבות למציאת פתרון קבוע למניעת נפילת הפסולת.

6. רמ"ח תפעול ינחה את צוות החירום לערוך סיור בכל אחת מהמשמרות לבדוק שהפלטות מונחות כנדרש ושלא נופלות גרוטאות לים.

7. רמ"ח תפעול ינחה את מנהלי העבודה בהתאם לסיכום.

8. מנהל איכות הסביבה מר קודוביץ מקבל ומסכים לתוכן הסיכום.

9. סוכם עם מר קודוביץ שבמקרה שהוא מתכוון להגיש תלונה בגין טעינה לא נכונה יפנה תחילה להנהלת הנמל ולמזכיר הועד".

מסמך זה כולל שני עניינים מרכזיים, ביחס להתנהלויות מעתה והלאה. הנושא הראשון הינו התנהלות יצואני הגרוטאות, ימונה מפקח בכל משמרת, כדי לפקח על הטעינה ולמנוע נפילת פסולת ברזל לים, וככל שיהיה דיווח, תופסק מיד הטעינה.

העניין המרכזי השני, הינו הסיכום עם המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, לפיו במקרה שהוא מתכוון להגיש תלונה בגין טעינה לא נכונה הוא יפנה תחילה להנהלת הנמל ולמזכיר הוועד.

העתק ממסמך זה הועבר למנכ"ל.

55. מר שאול עבודי ע.ת. 49, שהינו עו"ד, העיד בבית המשפט, בין היתר ביחס למפגש זה. על פי עדותו חברת גרינלנד מיחזור בע"מ אשר הוא מנכ"ל ושותף בה, עוסקת ביצוא גרוטאות, ולחברה ספקים שהם מגרשי גרוטאות, וכי הספקים אחראים לכל התהליך עד אשר הסחורה נמצאת בתוך האוניה (פרו' עמ' 3237, 3238). את הציוד שבאמצעותו מבוצעת הטענת הגרוטאות על האוניות, הספקים היו מביאים, וציוד זה כלל באגרים, מנופים עם זרוע ארוכה, ועוד, ומי שהיה מתפעל את הציוד היו עובדי הנמל (פרו' עמ' 3241). העד אמר כי השהיית הטענת הגרוטאות, משמעותה קשה ביותר ביחס לעסק שלהם, וגורמת להפסד כספי רב (פרו' עמ' 3243). על פי עדותו, הגורם אשר עסק בנושא התפעולי מטעם הנמל, והוא היה הגורם העיקרי מולו הם התנהלו, היה מר דדה בנודיס (פרו' עמ' 3244).

היתקלותו של מר עבודי בחברת דנה היתה לראשונה כשנוצרה בעיית זיהום ים בגרוטאות, ולדבריו "... זאת חברה שהציעה ונתנה סוג של פתרון לבעיה הזאת שנוצרה באותו זמן" (פרו' עמ' 3244 שו' 17, 18).

העד טען בתחילה כי המפגש האמור (ת/255) היה במשרדו של הנאשם 1, ושם פגש הוא לראשונה את אורי בלטר, במשרדו של הנאשם 1 בנמל אשדוד, והוא אינו זוכר מי זימן אותו לפגישה זו (פרו' עמ' 3245 שו' 5-9).

הוא נשאל אם נכח נציג הנהלה או נציג מחלקת תפעול באותה פגישה, ותשובתו "לא מישהו מהנציגים שאני מכיר" (פרו' עמ' 3246 שו' 1). עוד הוא מוסיף כי לא נוהל פרוטוקול לישיבה זו (פרו' עמ' 3246 שו' 3).

העד מתאר כי בישיבה זו הוצע ע"י אורי בלטר פתרון למניעה ולצמצום בעיית זיהום הים בגרוטאות תוך כדי העמסה (פרו' 3246), ומוסיף כי מבחינת הנמל הם, דהיינו חברת גרינלנד, היו מי "שכל הפעילות התנהלה תחת השם שלנו... תחת השם גרינלנד" (פרו' עמ' 3246 שו' 21- עמ' 3247 שו' 1), אולם הדגיש כי בפועל האחריות לכל התהליך היתה של הספקים שלו, אולם מבחינת הנמל מי שמבצע את הייצוא, זה הם, חברת גרינלנד. העד מציין כי על פי ידיעתו הספקים התקשרו עם חברת דנה, וחברת גרינלנד לא חתמה באותו שלב על הסכם עם חברת דנה, הואיל והאחריות שלהם לגבי הסחורה היתה רק מהרגע שהיא בתוך האוניה, אולם בשלב מסוים, אחד מספקיהם, משה שלי, נתקל בבעיה לבצע פעילות תחת שמו בנמל, וביקש מהם שייקחו אחריות על פעילות זו, ואז הם התקשרו בהסכם עם חברת דנה, הסכם ישיר בין חברת גרינלנד לחברת דנה, שני הסכמים כאמור, הוגשו (ת/285, ת/286), והוא מוסיף כי הסיבה לחתימה היתה כי "משה שלי לא יכול היה להיכנס לנמל אשדוד" (פרו' עמ' 3254 שו' 24).

העד נשאל אם היה ניסיון מצידם לפנות לחברות אחרות, ומשיב בשלילה ונשאל האם היתה סיבה שלא פנה לחברות אחרות מלבד חברת דנה, והוסיף "אף אחד לא הציע את השירות הזה במקום חברת דנה, והיה מדובר בפתרון שמקובל, מצד אחד על העובדים, ומצד שני, על ההנהלה, אז לא היו לנו אלטרנטיבות אחרות " (פרו' עמ' 3268 שו' 16-21).

העד מתייחס להסכם השני (ת/286) אשר במסגרתו עולה שהחברה תישא בסכום נוסף, ומציין כי כך יהיה "אם הם יצליחו לגרום למצב של אפשרות לשים סחורה על הרציף, לא היה" (פרו' עמ' 3275 שו' 17-18).

כאן נציין, כי לנתון זה חשיבות בהתייחסות בהמשך לעניין מר משה שלי. מהעדות עולה כי לאחר שנחתם ת/285 שעניינו הפעילות של דנה והמחיר המשולם לה, נחתם ת/286, אשר ממנו עולה כי ככל שישונה אופן טעינת הגרוטאות כך שהגרוטאות יונחו על הרציף, וממנו יוטענו אל האוניה, הדבר יהיה כרוך בעלות נוספת, אולם, עניין זה כלל לא יצא אל הפועל, והעלות הנוספת, לא נדרשה ולא נגבתה, שכן לא שונה אופן הטעינה (ר' לעניין המשך עדותו פרו' 3276, 3278).

ובחזרה למסמך ת/255 ולסיכום הדיון מיום 10.8.11 – מר שאול עבודי אומר כי לראשונה נתקל במסמך זה בחקירתו במשטרה (פרו' עמ' 3278 שו' 23) – (יצויין כי ההתייחסות לת/267 אולם זהו המוצג הזהה לת/255).

לדבריו בתשובה לשאלה עד כמה מסמך זה משקף את אותה ישיבה, הוא משיב "דמיון חלקי בלבד, בלבד, א' הפורום זה לא הפורום של הפגישה בה הייתי נוכח, שנית, יש בו חלקים שאני לא... לא היו בפגישה הזו, לדוגמא מכתב ההתחייבות וכל הדברים האלה..." (פרו' עמ' 3279 שו' 22 – עמ' 3280 שו' 2).

בחקירה הנגדית חזר בו העד מדברים מסוימים שאמר בחקירה הראשית, לאור כך, לדבריו, כי מדובר באירוע שאירע לפני שנים רבות. כך, בחקירה הראשית אמר כי באותה פגישה נשוא ת/255 דובר על כסף, דהיינו על אותו סכום שצריך היה לשלם עבור אותו פיקוח ואותה פעילות, וכך אמר "למיטב זכרוני, דובר על שני דולר לטון, במסגרת הפגישה הזאת" (פרו' עמ' 3247 שו' 22). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית חזר בו מדברים אלו לחלוטין, ואמר מפורשות כי בפגישה זו לא דובר על כסף, וחזר שוב ושוב על התשובה והשלילה המפורשת שלא דובר בפגישה הזו על כסף ( פרו' עמ' 3294 שו' 8-18).

לכשנשאל מדוע קודם לכן בחקירה הראשית אמר שדובר על כסף ואף נקב בסכום, השיב כי "מדובר על דבר שאירע לפני הרבה שנים ומאחר ובעדות שנתתי פה אמרתי שלא דובר על כסף, אז שם זכרוני היה יותר טוב, הנושא של הכסף לא דובר בפגישה הזאת, ועלה בסמוך לאחר מכן זה ההסבר שלי" (פרו' עמ' 3294 שו' 24 עד עמ' 3295 שו' 2).

ולאחר מכן, הוא אף מוסיף כי את העלויות ייתכן שמי שאמר לו אלו בכלל הספקים ולא האנשים של חברת דנה (פרו' עמ' 3295 שו' 5, 6).

יצוין כי לאחר שעומת העד עם דברים שנכתבו בסיכום ישיבת הכנה שנעשתה עם העד לפני עדותו, הוזהר העד שוב כי עליו לומר את האמת (פרו' עמ' 3230 שו' 7-9).

העד אינו זוכר אם מר קודוביצקי היה בפגישה, הוא זוכר שהיה אדם נוסף, אך אינו יודע אם מדובר במר קודוביצקי (עמ' 3231 - 3232).

העד נחקר ארוכות ביחס לנוכחותו של מר קודוביצקי, וביחס לדברים שאמר בחקירתו במשטרה, לאחר שהראו לו את סיכום הדיון ת/255 שם אמר "אני חושב שקודוביץ היה בפגישה הזאת", והוא מאשר שאמר את הדברים הללו (פרו' עמ' 3326 – שו' 7-11). העד מנסה להסביר את דבריו אלו בכך שהציגו לו בחקירה פרוטוקול (ר' עמ' 3326). ייתכן שאכן מכך נבעו דבריו של העד בהודעתו במשטרה, ואולם, בהתייחס לסעיף 9 שבסיכום הדיון ת/255, הסעיף המרכזי המתייחס לפעילות המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, הוא מאשר את הדברים הבאים אשר נאמרו על ידו בחקירתו במשטרה: "אני חושב שקודוביץ' היה בפגישה הזאת כי בסעיף 9 כתוב שסוכם עם קודוביץ' ואני זוכר שדובר על זה בפגישה" (פרו' עמ' 3328 שו' 18-21). ומוסיף את הדברים הבאים: "אני בהחלט זוכר כי בפגישה אצל אלון התוכן של הסעיף הזה אכן עלה, ועוד פעם אני חוזר ואומר, מבחינתי, הבן אדם שישב שם אני לא זוכר אותו כקודוביץ' (פרו' עמ' 3329 שו' 1-3). העד אומר מפורשות בהמשך כי הגם שאיננו זוכר את קודוביץ' בפגישה הזאת (יצויין כי כך נכתב בת/255 קודוביץ' במקום קודוביצקי), הרי ש"אני כן זוכר שהנושא הזה עלה ואני כן זוכר שדובר על זה כי במידה ואיכות הסביבה ירצו להגיש תלונה הם יפונו, קודם כל, לוועד ולהנהלה" (פרו' עמ' 3329 שו' 15-17) וחוזר שוב על כך שהוא זוכר את התוכן של סיכום זה (פרו' עמ' 3329 שו' 20-21). לכשעומת עם השאלה האם ייתכן שסיכום זה יהיה רק עם איכות הסביבה, הוא משיב "... יכול להיות שהבן אדם שישב שם היה נציג איכות הסביבה" (פרו' עמ' 3330 שו' 3). העד מכחיש כי בפגישה זו היו נוכחים דדה או דני שטרית, אנשים שהוא מאשר שהוא מכיר (פרו' עמ' 3330 שו' 14-21).

העד נשאל הכיצד זה כעת, בעדותו בבית המשפט, אומר הוא באופן פוזיטיבי כי השניים לא היו, והוא זוכר שהם לא היו, ולעומת זאת בהודעתו במשטרה אמר כי ייתכן שהיו ייתכן שלא היו, ומשיב כי אין לו הסבר, וכי הוא זוכר שהם לא היו (פרו' עמ' 3332 שו' 7-11).

לגבי מיקומה של הפגישה, אומר העד כי היא נערכה אצל הנאשם 1, ואומר "אני זוכר בדיוק איפה הייתי ומה נאמר בפגישה" (פרו' עמ' 3334 שו' 1).

העד מציין לשבח את פעילות חברת דנה, ומאשר כי הפתרון שהיא נתנה גרם לירידה חדה בנפילת הגרוטאות למים (פרו' עמ' 3338 שו' 14-18).

העד אומר כי למעט חתימתה של גרינלנד על חוזה עם חברת דנה, כשנכנסה לנהליו של משה שלי, היא לא חתמה על חוזה עם חברת דנה, ומאשר כי איש לא דרש מהם לחתום עם חברת דנה על חוזה, למעט בכל הקשור למשה שלי (פרו' עמ' 3343 שו' 1-7).

ביחס למר משה שלי, אומר העד כי מר משה שלי נתפס עובד על הבאגר, וכתוצאה מזה הוא נכנס לבעיה של הפרת כללים בנמל וכתוצאה מכך הרחיקו אותו, והוא מוסיף "הוא לא עבד במשך 15 חודשים על הבאגר, הוא נתפס במספר הזדמנויות, עושה את זה" (פרו' 3344 שו' 21-22), הוא מוסיף כי מר משה שלי חתם על הסכם עם חברת דנה, ו"אף אחד מהנמל לא הכתיב לעבוד דווקא עם דנה" (פרו' עמ' 3345 שו' 13). והוא מאשר שוב כי לא היו אלטרנטיבות לחברת דנה (ר' פרו' עמ' 3345).

בהמשך חקירתו הנגדית מאשר מר שאול עבודי כי עניין התוספת שהתבקשה, זאת בהקשר לחוזה ת/286, לתשלום, קשורה לפתרון שהוצע לפיו הגרוטאות יונחו על הרציף, כך שהנמל "יסכים להטענה מהרציף עצמו" וביחס התוספת האמורה הוא אומר "אני מסכים איתך שחלק מהכסף הזה היה אמור לתקן את הנזק", והכוונה היא לנזק אשר היה נוצר מכך שהגרוטאות יהיו על הרציף (ר' לעניין זה פרו' עמ' 3347, 3348).

מכל האמור, חברת גרינלנד היא היתה הגורם המרכזי ביחס ליצור הגרוטאות, ולמעשה הגורמים הפועלים בשטח הינם אלו שהוא רוכש מהם את גרוטאות והיא מייצאת את הגרוטאות לחו"ל בתהליך בו החברות השונות אשר מוכרות לה את הגרוטאות מביאות אותן לנמל ומעמיסות אותן על האוניה, באחריותן שלהן.

ניתן לסכם את הדברים העולים מגרסת המנכ"ל והשותף בחברת גרינלנד, שהינה החברה אשר מהווה את גורם המרכזי כאמור בייצור הגרוטאות, וכל שאר הגורמים פועלים למעשה מטעמה כדלקמן: הוא אכן נכח באותה ישיבה, אולם לדבריו היו נוכחים במסגרתה רק אלון חסן ואורי מגרינלנד, ואדם אחד נוסף שהוא איננו יודע את זהותו, אבל ככל הנראה הוא היה מהמשרד להגנת הסביבה, והפגישה התקיימה לגרסתו במשרדו של אלון חסן. זוהי הפגישה היחידה שלדברי העד הוא נכח בה.

העד מאשר כי סעיף 9 לת/255 עלה במסגרת הפגישה האמורה. העד מאשר כי חברת דנה נתנה שירות ליצואני הגרוטאות, למעשה לחברות שפעלו מטעם חברת גרינלנד, העד מאשר כי השירות שחברת דנה נתנה היה שירות ששינה מהקצה לקצה את הפגיעה באיכות הסביבה, ומתייחס בחיוב רב לפעילות חברת דנה.

העד מאשר, מפורשות, כמה פעמים, כי איש לא דרש מחברת גרינלנד, או מגורם אחר, להתקשר עם חברת דנה.

העד מאשר כי באותו דיון לא דובר מאומה על כספים.

עוד מאשר העד כי חברת גרינלנד נכנסה בנעלי החברה של מר משה שלי, לאחר שנאסר עליו להיכנס לנמל, בעקבות העובדה שהוא נתפס כשהוא עובד על באגר, בניגוד לכללי הנמל, ולאחר שנתפס מפר את הכללים כמה פעמים קודם לכן.

ביחס להסכם השני ת/286, אשר התייחס לתוספת תשלום, מאשר העד כי הסכם זה עניינו לאפשרות שעלתה לשינוי אופי הפעילות, כך שהגרוטאות יוערמו על הרציף, ומהרציף יועברו לאוניות, וככל שאופן ההטענה הזה ייצא לפועל, אזי יחול תשלום נוסף על חברת גרינלנד, ותשלום נוסף זה עניינו תיקון נזקים שיכול וייגרמו לרציף כתוצאה משינוי זה בשיטת העבודה.

השינוי הזה בשיטת העבודה לא יצא אל הפועל.

מצאנו לנכון להאריך ביחס לעדותו של מר עבודי, הואיל וניתן להבין מחלק מעדותו, גם את הרקע לטענות קשות שמועלות ע"י ב"כ המאשימה ביחס לפרשת הוצאת מר משה שלי מעבודה בנמל, וביחס לנימוק לכך, אשר נטען כי הוא קשור בקשר ישיר לחברת דנה, וכי הוא קשור בקשר ישיר לניסיון של חברת דנה לקבל תשלום נוסף ממר משה שלי. הראיות שבפני שוללות טענה זו, אשר אינה מתיישבת לא עם הגיון הדברים, ולא עם הדברים המפורשים שנאמרים בין היתר, ע"י מר שאול עבודי.

ביחס למקום שבו התקיימה הפגישה, כמו גם ביחס לנוכחים בה, קיימות עדויות אחרות, אשר אני מוצא לנכון להעדיפן בהקשר זה, והן יפורטו להלן. ניתן לייחס את האמור, לחלוף הזמן בין האירועים לבין החקירה במשטרה, ובהמשך לעדות בבית המשפט.

ביחס לנוכחים בפגישה, אין מחלוקת של ממש ביחס לנוכחות של כל הגורמים המפורטים בה, ואשר לגבי חלקם מר עבודי טוען בעדותו בבית המשפט שלא נכחו, ולעומת זאת בחקירתו במשטרה אמר כי איננו זוכר אם נכחו אם לאו.

לפני התייחסות לעדויות הנוספות, נדגיש, כי עדותו של מר עבודי מחזקת את המסקנה כי האמור בסעיף 9 לת/255, הנמצא במחלוקת בין הצדדים, עלה גם עלה, בישיבה ביום 10.8.11 שהתקיימה בנמל.

ביחס לנוכחים בפגישה וביחס לתוכן הסיכום, נפנה, מבחינת גורמי הנמל, תחילה למי אשר ביצע את הרישום של אותה ישיבה, הוא מר רפי משעל, אחראי או"ש בנמל.

56. מר רפי משעל, ע.ת. 58, לא העיד, והודעתו במשטרה הוגשה בהסכמה - ת/343. על פי הודעתו הוא עבד בנמל כ- 43 שנים, ובזמן הרלבנטי היה אחראי או"ש שזה "ארגון ושיטות". (שו' 9-10).

בחטיבת התפעול הוא היה אמון על רישום הפרוטוקולים – "לא ידוע לי שמישהו אחר כתב פרוטוקולים מלבדי" (שו' 25-26). העד אומר ביחס לרישום תוכן הישיבות או הוספת רישומים להם לאחר פיזור הישיבה כי "היחידים שיכולים להגיד לי להוסיף דברים אלו הם דדה או אלדד" (שו' 29) – הכוונה לדדה בנהודיס או אלדד וקסמן. לדבריו הישיבות היו מתקיימות בחדרו של הסמנכ"ל אלדד וקסמן או במשרדו של דדה בנהודיס (שו' 42-48). הוא לא היה רושם שמות אנשים אשר אינם נוכחים בדיון "... הייתי רושם רק אנשים שנוכחים בדיון" (שו' 59-60). העד נשאל אם היה נוכח בישיבות במשרדו של הנאשם 1 ומשיב "לא, מעולם לא" (שו' 70). הוא נשאל אם היה נוכח בישיבות הקשורות לחברת דנה ומשיב כדלקמן: "פעם אחת, זה היה לפני כמה שנים בשנת 2011 משהו כזה... על פי דרישה של איכות הסביבה אני לא זוכר שמות, אחרי מה שקרה, היה איזה תקל בין קודוביצקי ובין מנהל עבודה ועלתה דרישה אני חושב ע"י קודוביצקי שיהיה מפקח על הטעינה של הגרוטאות וביקשו מפקח ניטרלי... לשאלתך מי ביקש אני לא יודע... קודוביצקי מצא שיש גרוטאות בתוך קרקעית הים וביקש ממנהל העבודה להפסיק את העבודה... ואז התפוצץ כל העסק הזה וקודוביצקי הגיש תלונה על מנהל העבודה ואולי גם על המפעיל ובעקבות זה החליטו להתכנס ולהחליט על מפקח שיעצור את העבודה אם יפול גרוטאות לים" (שו' 76-84).

מוצג לעד המסמך שהוא סיכום הדיון בנושא טעינת גרוטאות מיום 10.8.11 והוא מאשר שהוא אשר רשם את הפרוטוקול (שו' 85-89).

העד מאשר את תוכן המסמך לאחר שהוא מעיין בו, ואומר שהוא זוכר את הישיבה הזאת.

העד נשאל היכן התקיימה הישיבה ומשיב "בבניין התפעול". הוא נשאל אם הוא בטוח בכך ומשיב "אני חושב, אני לא זוכר, במקרים כאלה זה רק שם היינו עושים את הישיבות" (שו' 95-98).

העד נשאל מי היה נוכח בישיבה, והוא משיב "כל האנשים שיש פה", והוא מפרט את כל השמות המופיעים במסמך (שו' 99-101).

לשאלה מדוע הוא השתתף בפגישה הוא משיב "על פי בקשתו של דדה" שהוא הבוס שלו (שו' 105-108).

העד נשאל כדלקמן: "מחומר החקירה עולה כי הישיבה הנ"ל התקיימה במשרדו של אלון חסן, תגובתך?" והוא משיב "ממש לא, אני לא זוכר שזה היה שם". העד עומת שוב עם הטענה ונשאל "אז אני אומרת לך שהישיבה הזאת התקיימה במשרדו של אלון חסן" והוא משיב "אני ממש לא זוכר את הדבר הזה. אצל אלון חסן אני ממש לא זוכר שהייתי אצלו בדיון כזה וגם לא מקובל לקיים ישיבות אצלו או אצל וועד אחר".

העד נשאל האם ישיבות כאלה אמורות להתקיים במשרדו של אלון חסן והוא משיב "ממש לא, אני מופתע שאת אומרת שזה היה אצל אלון". העד נשאל עוד בהקשר זה "האם היית נוכח אי פעם כרושם פרוטוקול בישיבה במשרדו של אלון חסן?" ותשובתו היא "מעולם לא". (ת/343 שו' 109-117).

העד נשאל "מי זימן את הנוכחים לישיבה?" ומשיב "המזכירה של התפעול אתי מאראש". (שו' 118, 119).

הנה כי כן, תשובתו של רושם הפרוטוקול, חד משמעית, ואינה משתמעת לשתי פנים, על כי הפגישה האמורה לא התקיימה במשרדו של אלון חסן, והנוכחים בה היו כל הנוכחים הכתובים באותו סיכום דיון ת/255, והעד אינו אומר זאת אך על סמך קריאת תוכנו של ת/255, אלא מזכרונו, וגם על סמך הנהוג.

כבר מהדברים האמורים ניתן ללמוד כי כלל לא מדויק האמור בסעיף 17 בכתב האישום, על כי "בהמשך לאמור לעיל, קיים נאשם 1 מפגש בתאריך 10.8.11", לא הנאשם 1 קיים את המפגש. העד רפי משעל, אשר הודעתו הוגשה בהסכמה, ואשר ערך את הרישום של המפגש, מעיד באופן מפורש אחרת, לחלוטין. לא הנאשם 1 קיים את המפגש, לא במשרדו של הנאשם 1 התקיים המפגש, ויש להדגיש עניין זה, הואיל ושוב ושוב מוצאים אנו טענות עובדתיות בכתב האישום, אשר אינן מתיישבות עם הראיות המרכזיות אשר בתיק.

כפי שעולה מהמשך הודעתו של ע.ת. 58 מר רפי משעל, במשטרה, ת/343, סעיף 9 היה גם היה כחלק מהמתווה, אשר סוכם באותו מפגש שהוא ערך את רישומו, שוב, בניגוד לעולה מכתב האישום (סעיף 18).

ביחס לתוכן הישיבה – נשאל העד "איזה פתרון הוצע בישיבה?" והוא משיב "מה שכתוב פה" העד נשאל "האם אתה זוכר את תוכן הישיבה או שאתה נסמך על הכתוב מולך?" והוא משיב "אני זוכר את הישיבה". (שו' 120-123).

העד אמר כי הוא איננו מכיר את אותו אורי מחברת גרינלנד הנזכר בת/255, וכך גם לגבי מר שאול עבודי, ואומר "אני לא מכיר אותם ולא יודע מי הם בדיוק" (שו' 138-140). וביחס לכך שנכתב כי אחד הנוכחים הוא אורי מחברת גרינלנד נשאל האם אותו אורי הציג עצמו מחברת גרינלנד והוא משיב "אני מניח שכן, אני לא כתבתי סתם" (שו' 136-137).

על פי עדותו הוא אינו מכיר את "אורי בלטר מדנה" וראה אותו פעם אחת בעיתון (שו' 140-142). העד נשאל "האם חברת דנה הוזכרה במהלך הישיבה?" והוא משיב "פה לא", לשנשאל היכן כן הוזכרה הוא משיב יותר מאוחר ראה אותם בנמל, וכי "כולם ידעו מה זה דנה". העד נשאל "מה זה דנה?" והוא משיב "מפקח מטעם הלקוח שהם היצואנים" (שו' 149-154).

העד עומת עם דברים שנאמרו ע"י שאול עבודי בהסתייגותו מסעיפים 1 ו- 5, לאותו סיכום, ונשאל "האם זכורים לך סעיפים 1 ו- 5 אשר הוצגו כפי שהם בישיבה?" והעד משיב "כן, זה היתה הדרישה של דדה" (שו' 187-188).

הנה כי כן, על פי עדותו של מי שביצע את רישום תוכן הפגישה, והוא זה אשר נכח בה, סעיפים 1 ו- 5 הכוללים מכתבי התחייבות שעל נציג היצואנים לשלוח, היו גם היו, כחלק מהסיכום בפגישה, ואם לא די בכך, הוא אומר מפורשות כי היתה זו דרישה של דדה בנודיס, שהוא רמ"ח התפעול.

כותב התוכן של הישיבה שמעיד עליה מזיכרונו ולא רק מתוכן הדברים, אומר מפורשות כי לא הנאשם 1 הוא זה שדרש זאת, אלא כי מר דדה בנודיס, גורם מהנהלת הנמל, רמ"ח תפעול, הוא זה היה דרש מכתבי התחייבות אלו מהיצואנים.

העד נשאל "האם אלון חסן הכתיב לך מה לרשום בישיבה זו?" הוא משיב "ממש לא".

העד נשאל "מה פתאום אלון חסן נוכח בישיבה הזו?" והוא משיב "כי זו היתה יוזמה של ההנהלה מזכיר ציוד מכני למצוא פתרון בנפילת פסולת לים" (שו' 199-202).

התשובה ביחס לנאשם 1 ברורה, ושוללת היא את העולה מכתב האישום.

ביחס לתוכנו של סעיף 9, הוקרא לעד מלוא תוכן הסעיף, והוא נשאל האם זכורה לו אמרה כזאת או הסכמה כזאת של קודוביצקי והוא משיב בחיוב (ש' 205-207).

בעניין זה נשאל העד "מדוע גורם אכיפתי צריך להודיע להנהלת הנמל ולמזכיר הוועד בטרם הוא מבצע אכיפה, זה נראה לך הגיוני?" והוא משיב "כי בפעם הקודמת הוא ישר הגיש תלונה וההנהלה ביקשה לא לעשות את זה ואם צריך לתקן אז היא תתקן ולא ישר לתת תלונה" העד מעומת אל מול הכחשת מר קודוביצקי את סעיף 9 הוא משיב "זה מה שכתבתי וזה מה שאני יודע". העד מעומת שוב עם טענה של מר קודוביצקי שלא היה סעיף כזה והוא משיב "ממה שרשמתי זה מה שאני יודע, אין לי פרשנות לזה". העד נשאל אם הוא שמע את יצחק קודוביצקי מאשר את סעיף 9 והוא משיב "לא זוכר" (שו' 205-217).

מדבריו עולה כי זכורה לו הסכמה של מר קודוביצקי כמפורט בסעיף 9. לעומת זאת בסוף דבריו הוא אינו זוכר אם מר יצחק קודוביצקי אישר את סעיף 9.

העד עומד בתוקף כי תוכנו של סעיף 9 עלה בישיבה, וזו היתה ההסכמה, גם של מר קודוביצקי, והוא אף מסביר את הצורך בסעיף, מדוע עלה, וכי ההנהלה ביקשה שלא תבוצע האכיפה בטרם מודיעים להנהלת הנמל, והכל במסגרת אותה ישיבה בה נכח העד וגם נכח מר קודוביצקי. לעומת זאת, בסוף נכתב מפיו בתשובה לשאלה אם שמע את מר קודוביצקי מאשר את סעיף 9 "לא זוכר".

אני מוצא כי המשקל שיש לתת הוא לכלל עדותו ולא רק לאותה אמירה אחרונה בעדות לא מוקלטת זו.

כל עדותו, המפורטת והמדויקת, מאשרת את מלוא תוכנו של ת/255, לרבות הנוכחים, לרבות מקומו ומעמדו של נאשם 1 בניהול הישיבה וזימונה, וביחס לסעיף 9 לת/255.

הן שאול עבודי, והן רפי משעל, מאשרים את תוכנו של סעיף 9 לת/255, ולא רק הם עושים זאת, אלא למעשה כל הנוכחים בישיבה מטעם הנמל.

מר קודוביצקי מכחיש את הדברים, אולם, כפי שיפורט בהמשך, אין לקבל את גרסתו בעניין זה, אשר עלתה רק לאחר הפרסומים, ובעקבות ביקורת שהופנתה אליו ממקום עבודתו ביחס לכך.

57. מר דדה בנודיס, ע.ת. 6, מעיד כי הוא היה רמ"ח תפעול בנמל אשדוד בזמנים הרלבנטיים.

ביחס לדבר ידיעתו את ההיכרות בין נאשם 1 לנאשם 3, הוא משיב "שכל העולם יודע", דהיינו דבר הקרבה המשפחתית בין הנאשם 3 לנאשם 1 (פרו' עמ' 3665 שו' 1-2).

ביחס לפתרון שגובש כדי לסיים את משבר נושא הגרוטאות, הוא נשאל מי הביא בפניו פתרונות והשיב "שניים או שלושה חברות, אני לא זוכר בדיוק, אבל לא רק דנה הביאה, גם קשרי ים הביא לי..." (פרו' עמ' 4661 שו' 5-6).

ביחס לשאלה מה היתה מעורבות הוועד בהחלטה איזה פתרון ייבחר, תשובתו היתה ".. הנושא היה במשבר, המשבר היה גם בצד ההנהלה, גם בצד התפעולי, כולם היו בצלחת הזו אז כולם היו שותפים, גם הוועד היה שותף, גם ההנהלה היתה שותפה וגם הסוכנים היו שותפים, אני לא עשיתי את זה בחדרי חדרים, עשינו את זה בשקיפות" (פרו' עמ' 4611 שו' 10-13).

בהמשך אומר "גם אני הייתי מקבל כתב אישום" (פרו' עמ' 4611 שו' 24).

בהמשך אומר העד כי קשרי ים ואמקו ים הביאו הצעות לפתרון, (פרו' עמ' 4612 שו' 3-4).

העד עומד בתוקף על כך שלא היתה הכתבה, וכי היה פורום של הנהלה, וועד ואיכות סביבה, והיה מספר אנשים וברוב דעות התקבלה החלטה לכיוון מסוים, והיתה השתתפות של הוועד, ומטעם הוועד היה זה הנאשם 1 (פרו' עמ' 4612 שו' 10-16).

העד מתאר תהליכים תפעוליים בשטח שבהם נבדקו הצעות של קשרי ים אמקו ים וחברת דנה (פרו' עמ' 4613, 4614), הוא מעיד כי הנאשם 1 הוא זה שפעל מטעם הוועד (אך העד הוא זה שבסוף היה מקבל את ההחלטה), (פרו' עמ' 4616 שו' 1-13).

העד מאשר כי הוא זימן את נאשם 1 לדיונים, אשר ישב שם כנציג העובדים, וכי לא היה לו מעמד מקצועי, וכי הוא לא זומן לוועדה כגורם מקצועי שיביע את דעתו לטיב הפתרון, וכי מבחינתו, של הנאשם 1, כל פתרון המקובל על איכות הסביבה ועליכם (דהיינו הנהלת הנמל) ולא מסכן את העובדים הוא ייתן לו יד. העד מעיד מפורשות כי הנאשם 1 לא התערב "כהוא זה במהלך הדיונים בטיב הפתרון הטכני" ומאשר כי מה שהטריד היה שלא תהיה פגיעה מתביעה פלילית, וזה הטריד גם את ההנהלה, וגם את העובדים (ר' עמ' 4616 – עמ' 4618), ודבריו על כי היחידה אשר נתנה פתרון ועל כי לא היה לו כל עניין להעדיף את חברת דנה על מישהו אחר.

העד נשאל לגבי ת/255, ומאשר את הסיכום המפורט בו ואת התחייבותו של מר קודוביצקי כאמור באותו סיכום, ובמסגרת זו מאשר גם כי הנאשם 1 לא התערב בתנאים המהותיים ומה שהניע את הנאשם 1 להחזיר את האנשים לעבודה, זו רק ההתחייבות של מר קודוביצקי (פרו' עמ' 4620 שו' 1-11).

יצויין כי בשלב מסוים, ביקשו ב"כ המאשימה להעדיף הודעות העד בנודיס מכוח סעיף 10א', אולם בסיכומים הודיעו על חזרה מבקשה זו ביחס אליו (פרו' עמ' 7583 שו' 29-30).

העד נשאל מפורשות "האם איכות הסביבה דרשו שיהיה פיקוח חיצוני?" והוא משיב בחיוב, והוא נשאל שוב, ומשיב שוב בחיוב (פרו' עמ' 4635 שו' 5-9).

העד נשאל האם העובדה שזו היתה דרישה של איכות הסביבה, הינה הואיל ו"זה היה ברור לכולם וגם לך שאין מה לעשות, הנמל לא יכול לפקח על עצמו. הנמל קשה לו מאוד לפקח על עצמו נכון?" והוא משיב "נכון מאוד אני הייתי נגד זה שהנמל יפקח על עצמו." והעד נשאל "כי הוא לא יכול לפקח על עצמו" והוא משיב מפורשות "זה לא עובד", ונשאל גם לגבי מצב בו מנהל עבודה נמצא במקום לצורך פיקוח, וחוזר על כך כי "הפיקוח צריך להיות חיצוני ולא פנימי" (ר' פרו' עמ' 4635 שו' 10-19).

העד נשאל, ביחס לפיקוח של חברת דנה – "העבודה התנהלה בצורה הטובה ביותר והיה מינימום שבמינימום שבמינימום פגיעה באיכות הסביבה נכון?" והוא משיב בחיוב, ונשאל "אז כולם יצאו נשכרים, קודם כל הענין הציבורי של איכות הסביבה נכון?" ומשיב בחיוב. וחוזר בהמשך שוב על כך שהוא היה בעקרון כנגד פיקוח פנימי, ומאשר כי "על עובדי הנמל כשאין עליהם פיקוח חיצוני יכול להיות שלא יעשו את העבודה" (פרו' עמ' 4635 שו' 22 עד עמ' 4636 שו' 10).

העד מר דדה בנודיס חוזר על כך שדרישתו שלו מהיצואנים שיהיה פיקוח "היתה בעקבות דרישה של איכות הסביבה" וחוזר ומאשר בחיוב את הדברים שהופנו אליו בשאלה "אתה הפנית את הדרישה ליצואנים לפיקוח רק בעקבות הדרישה של איכות הסביבה נכון?" עוד נשאל העד האם "זה כדי לרצות את איכות הסביבה?" והוא משיב בחיוב (פרו' עמ' 4637 שו' 14-20)

מהדברים האמורים מעדותו של מר בנודיס עולה בבירור העדר כל מעורבות של הנאשם 1 בענין טכני כלשהו, ומעורבותו היתה אך במובן זה שרצה הוא פתרון שיניח את דעת המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה.

מעדותו של מר דדה בנודיס, הגורם הבכיר בנמל שעסק בפתרון של משבר הגרוטאות, והיה מטעם ההנהלה, עולה באופן מפורש כי הדרישה לפיקוח חיצוני באה מן המשרד לאיכות הסביבה, וגם הוא היה זה אשר דרש זאת, לאור כך שעובדי נמל, לגישתו, אינם יכולים לפקח על עבודתם שלהם בעצמם, וכי צריך גורם חיצוני. לא היה זה הנאשם 1 שדרש זאת, לא היה זה הנאשם 1 שהתערב בהחלטה זו, והמפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, כמו גם ההנהלה, היא זו שדרשה זאת.

עוד ביחס לת/255 מעיד מר דדה בנודיס ע.ת. 6, כי הוא זימן את אותה ישיבה (פרו' עמ' 4638 שו' 3-4). ביחס למקום בו היתה ישיבה זו הוא אומר כי הישיבה היתה אצלו והוא זה שזימן אותה. (פרו' עמ' 4638 שו' 17,18). העד מאשר כי לאחר הסיכום במסגרת ת/255 התחילה העבודה לפעול ו"היתה טובה לעין ארוך ממה שהיתה קודם, היתה לשביעות רצונו המלאה של קודוביץ' ובגלל זה הוא לא נתן מכאן ולהבא דוחות" (פרו' עמ' 4642 שו' 16-18).

מר בנודיס מאשר כי הוא זה שזימן את כולם לאותה ישיבה ביום 10.8.11, לרבות הנאשם 1, מאשר כי הנאשם 1 עצמו לא ידע את מי עוד הוא מזמן, וכי מר בנודיס בעצמו לא ידע שיבוא אותו אורי לאותה ישיבה (פרו' עמ' 4642 שו' 20 - עמ' 4643 שו' 2).

עוד מאשר הוא כי ללא אישורו של קודוביץ' לא היו העובדים חוזרים לעבודה (פרו' עמ' 4643 שו' 2-3), (יצויין כי בפרוטוקול לעיתים משתמשים בשם זה במקום בשם קודוביצקי).

ביחס לת/255 אותו סיכום ישיבה במחלוקת, ניתן לסכם את עדותו של מר דדה בנודיס, הגורם הבכיר ביותר אשר השתתף באותה פגישה, כי הוא זימן את אותה פגישה, לרבות את הנאשם 1, כי הנאשם 1 לא התערב בכל ענין מהותי, כי הדרישה לפיקוח חיצוני באה מהמשרד להגנת הסביבה, כמו גם מהעד בנודיס עצמו, כי הסיכום האמור בת/255 הינו הסיכום אשר היה, וכי רק ההתחייבות של מר קודוביצקי האמורה בת/255 היא אשר הביאה את הנאשם 1 להסכים.

מדובר בעדותו של הגורם הבכיר בנמל ביחס לאותו שלב בתהליך, המנהל את התהליך, והמזמן את אותו דיון במסגרתו הושגו ההסכמות אשר הביאו לסיום השביתה.

אני מקבל את עדותו של מר בנודיס כעדות אמינה, עדותו זו משתלבת עם חלק מעדותו של מר שאול עבודי, ועם דבריו של מר רפי משעל בהודעתו במשטרה, וכן עם עדותו של נאשם 1 בעניין זה.

יצוין כי על עדותו של ע.ת.55 מר דני שטרית, אשר היה אחד המשתתפים בדיון האמור, וויתרה המאשימה.

58. גרסת המפקח מהמשרד להגנת הסביבה, מר יצחק קודוביצקי, ע.ת.51 הינה כי הוא אכן השתתף באותה ישיבה, סיכום הדיון בנושא טעינת הגרוטאות, מיום 10.8.11, אותה ישיבה אליה מתייחס ת/255. (כאמור ת/255 זהה לת/267, ההתייחסות תהיה לת/255 אף שחלק מהשאלות התייחסו לת/267, הזהה).

אשר למקום המפגש, גם מר קודוביצקי מאשר כי הוא התקיים במשרדו של מר דדה בנודיס (פרו' עמ' 3114 שו' 27).

ע.ת. 51 מר קודוביצקי, התבקש להתייחס למסמך ת/255 והאם הוא משקף את אותה פגישה ותשובתו היא: "לא, בטח לא מה שכתוב בסעיף 9, שסוכם שאני אתאם עם הנהלת הנמל ולמזכיר הוועד על כל מיני דברים, לא היה ובחיים לא הייתי מסכים לזה, דרך אגב, את זה ראיתי רק בעיתון הארץ, נדמה לי, הראו את זה ואחרי זה, בחקירה ובבירור שעשו לי במשרד". פרו' עמ' 3120 שו' 11 -16).

העד נשאל מה הבעיה עם סעיף 9 והוא משיב: "כי משתמע ממנו כאילו שבמקרה ויש איזשהן תקלות או זיהום, זיהום ים, אני אדבר עם הנהלת הנמל ואתאם איתם כל מיני דברים או אתאם איתם חקירות או עם מזכיר הוועד, ברור שאני לא אעשה כזה דבר, "במקרה שהוא מתכוון להגיש תלונה בגין טעינה לא נכונה, אפנה תחילה להנהלת הנמל ומזכיר הוועד", ברור שאני לא יכול להסכים לזה ואני לא אעשה את זה בחיים, לא מסמכותי". (פרו' עמ' 3120, שו' 17-23).

העד קודוביצקי מציין כי לא הכיר את חברת דנה כלל, באחד המקרים בהם אורי בלטר רצה להציג לו פתרונות, הוא הזמינו למשרדו, אמר לו שהם מתכוונים להיכנס חזק לנושא איכות הסביבה, שמירה על איכות הסביבה, התייעץ עמו בנושאים מקצועיים בדבר המפגעים בנמל, ומה צריך לעשות, ואפילו הזמין את מר קודוביצקי לראיין אנשים, ואז התוודע העד לחברת דנה. העד מעיד כי בשלב מסוים הוצגה לו מי שחברת דנה קיבלו לעבודה בעיקר לפיקוח על גרוטאות הברזל, בוגרת הפקולטה ברחובות, בשם ענאל, אשר העד אומר שנראה לו "שעשתה את העבודה כמו שצריך" (פרו' עמ' 3122 שו' 14-27).

העד קודוביצקי מעיד כי נערכו לו במשרד להגנת הסביבה שלושה בירורים משמעתיים, עוד לפני החקירה במשטרה, לרבות שימוע, ביחס לסעיף 9 לת/255 וגם ביחס למכתבים שהוא כתב, ואשר שיבחו את עבודתה של חברת דנה (ת/268 ו-ת/269) (פרו' עמ' 3140 שו' 9-16).

העד קודוביצקי אמר כי ראה את הסיכום האמור בת/255 רק בכתבה בעיתון הארץ, ובחקירה במשטרה.

לכשנחקר בחקירה נגדית באופן מפורט בעניין זה, מתברר מדבריו כי בעקבות כתבה בעיתון הארץ מיום 27.10.11, כתבה שהראו לו, הוא לא הוציא כל מסמך השולל את מה שנכתב, גם לא ביחס לסעיף 9 לת/255. (פרו' עמ' 3166 שו' 12-27).

העד נשאל מפורשות: "...זאת אומרת, עד שלא היה רעש תקשורתי, תיק תקשורת, אתה לא אמרת לאף אחד דבר וחצי דבר ואף אחד גם לא בא אליך בטענה, כזו או אחרת, על הסיכום משנת 2011, נכון?" והוא משיב בחיוב (פרו' עמ' 3171 שו' 16-19).

אין לקבל את גרסתו של ע.ת.51 מר יצחק קודוביצקי, בדבר שלילת הסיכום האמור בסעיף 9 לת/255, שנעשה יחד עמו, בהסכמתו, יחד עמו בנוכחותו ובהסכמתו, בדיון מיום 10.8.11.

59. אינני מוצא מקום להעדיף את גרסתו של מר קודוביצקי בעניין זה על פני עדויות שאר המשתתפים בפגישה, כמו גם דברי מי שהעלה את הדברים על הכתב, מר רפי משעל.

ראשית, ביחס לגרסתו של מר קודוביצקי עצמו – מצב הדברים הוא שלאחר הדיון בו נכח מר קודוביצקי ביום 10.8.11, שבה העבודה לסדרה, והסתיימה ההשבתה. בשלב מסוים נכנסה חברת דנה לפיקוח, ומתן שירותים ביחס לגרוטאות, ולמניעת נפילתן לים, ולא רק שמר קודוביצקי היה מודע לכך, אלא שהוא אף מוציא מכתבים בהם דברי תשבחות לעבודת חברת דנה (ת/268, ת/269, מכתבים אשר ביחס אליהם היו כנגדו הליכים כאלה ואחרים במשרד להגנת הסביבה.

גם אם נקבל את גרסתו של מר קודוביצקי שהוא לא חזה בנוסחו של ת/255 מיד לאחר שהוצא והופץ, הרי שלכל הפחות, באוקטובר 2011, ידע הוא על התוכן הנטען לגבי אותה הסכמה, והוא לא אמר על כך דבר להנהלת הנמל, והדברים המשיכו להתנהל, ובפועל, רק לאחר הכתבה השניה ביוני 2013, והתחלת השימועים והטרוניות שבאו כנגדו מהמשרד להכנת הסביבה, החל הוא מתכחש לתוכנו של סעיף 9.

בבירור יש להעדיף את גרסתו האמינה של רמ"ח התפעול מר דדה בנודיס, המפורטת לעיל, ואת דבריו של מר רפי משעל אשר ערך את סיכום אותה ישיבה. דברי שניהם חד משמעיים על כי הסיכום האמור היה הסיכום באותה ישיבה, בה השתתף מר קודוביצקי, והדברים היו על דעתו ובהסכמתו, וכי אלמלא הסכמתו לא היה מדובר בפתרון למעשה, ולא היתה העבודה שבה לסדרה.

אין לקבל את הנטען בכתב האישום בסעיף 18, על כי התניה הכלולה בת/255, והכוונה לסעיף 9, נכללה במתווה, ללא ידיעת נציג המשרד לאיכות הסביבה וללא הסכמתו.

הראיות שבפניי מוכיחות את ההיפך.

מר קודוביצקי בוקר על ידי המשרד להגנת הסביבה עקב סיכום זה אשר הוא היה חלק ממנו והסכים לו באופן מפורש.

למעט עדותו של מר קודוביצקי, אין בפניי כל עדות של מי מהמשתתפים באותה ישיבה, אשר תומכת בגרסתו, וכל העדויות אשר בפניי, של משתתפים אחרים באותה ישיבה, סותרות את גרסתו, זאת גם לרבות עדותו של מר שאול עבודי, נציג היצואנים, בהקשר זה.

גם עדות הנאשם 1 בעניין זה, מתיישבת עם עדות מר דדה בנודיס ומר רפי משעל אשר רשם את תוכן הסיכום של הפגישה ת/255.

ביחס למקום הפגישה מעיד הנאשם 1 כי הפגישה היתה במשרדו של רמ"ח התפעול (דהיינו מר דדה בנודיס) (פרו' עמ' 5497 שו' 18-21).

ביחס לדברי מר קודוביצקי כי הסיכום אינו משתקף נכון בפרוטוקול, מעיד נאשם 1: "הוא היחידי שאומר את זה, זה היה הסיכום, אין סיכוי בעולם שאני הייתי מחזיר את העובדים לעבודה כשהם חשופים לכתב אישום אחרת למה הפסקתי את העבודה". (פרו' עמ' 5498 שו' 8-10).

ביחס לטענה כי הנאשם 1 הפסיק את העבודה כדי שאפשר יהיה להכניס את חברת דנה, ויצטרכו אותה, ולאחר מכן שאפשר עבודה בנמל תוך סכנה לעובדים, העיקר שחברת דנה תחזור לעבודה, משיב נאשם 1: "הבל הבלים זה לא נכון אני הפסקתי את העבודה כמו שהפסקתי שנה וחצי אחרי זה" ומתייחס לאשר אירע שנה וחצי לאחר מכן ואומר: "באותו רגע שדנה נתנה שירותים לגרוטאות ונתנה שירותים לנשר הפסקתי את העבודה... לגרוטאות ולנשר ולכל התפזורות בנמל בגלל שהבנתי שלמעשה עומדים עכשיו בסכנה של כתבי אישום.. ואני לא יכולתי לחשוף את העובדים לכתבי אישום והפסקתי את העבודה בכל האופנים, שחברת דנה נתנה שירותים לגרוטאות נתנה שירותים לנשר אז איך זה עומד, חד משמעית אין קשר". (פרו' עמ' 5498 שו' 11 עמ' 5499 שו' 5).

אחזור על כך שעדותו של נאשם 1 היתה עדות אשר ההתרשמות הישירה ממנה היתה כי מדובר בעדות אמינה ומהימנה, עדות כנה, אשר מתיישבת עם ראיות רבות אחרות.

מהעולה מדברי הנאשם 1 הוא הפסיק את העבודה לא רק בשנת 2011 כאשר החלה חקירה בעקבות נפילת גרוטאת ברזל לים, וחשיפת עובדים לחקירה אותה עת, אלא, גם שנה וחצי לאחר מכן, כאשר מהתברר שלמרות הסיכום ת/255, הרי שיש כוונה להגיש כתבי אישום ביחס לאותו אירוע של נפילת צינור המתכת.

לנתונים אלו חשיבות הואיל והשביתה בשנת 2011 היתה כאשר חברת דנה עדיין לא החלה כל פעילות בענין איכות הסביבה, ומיד לאחר שהחלה החקירה הראשונה בענין זה, מה שאינו מתיישב עם טענת התאוריה לאותה קנוניה, שכן אם כך פני הדברים, הרי שהיה על נאשם 1 והנאשם 3 כמו גם אנשי חברת דנה, לצפות מראש את שינוי הגישה של המשרד להגנת הסביבה. אם לא די בכך, הרי שההשבתה השניה שנה וחצי לאחר מכן באה עת חברת דנה כבר נותנת שירותים בנמל, הן בנושא הגרוטאות והן בחברת נשר, ומכאן שהשבתת הנמל, לכאורה, עומדת בניגוד לטענה שנאשם 1 רצה להיטיב עם חברת דנה.

כאן המקום להזכיר שוב, כי חברת דנה לא נתנה שירותים לנמל. חברת דנה נתנה שירותים לחברות חיצוניות לנמל אשר עסקו בייבוא וייצוא. ההשבתה עניינה היה מנותק מחברת דנה ולא קשור אליה, וכך גם החזרה לעבודה לאחר הסיכום ת/255.

העובדה שנכח במסגרת הדיון ת/255 גם נציג מחברת דנה, אשר התלווה לנציג היצואנים, אינה מעמידה את הנאשם 1 בניגוד עניינים כלשהו. הנאשם 1 לא השפיע, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף על התקשרות בין יצואני הגרוטאות כמו גם יבואני חומרים אחרים, דוגמת חברת נשר בהמשך. הפעילות היחידה של הנאשם 1 היתה השבתה או החזרה לעבודה, בעקבות פעילות המשרד להגנת הסביבה, ובעקבות הסכמות שהיו עם הנציג של המשרד להגנת הסביבה, המבצע את הפיקוח בנמל, הוא מר קודוביצקי. במפגש זה לא היתה כל הסכמה עם אותו אדם, אלא בין הנמל, יצואני הגרוטאות והמפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה.

60. העידו כמה עדים מטעם החברות אשר עסקו בייצוא הגרוטאות, ואשר כאמור היו בקשר עם חברת גרינלנד, אשר העד שאול עבודי מנכ"ל ושותף בה.

העדים הללו הם ע.ת. 48 מר אסי גואטה, ע.ת 46 מר תייסיר אלנבארי, ע.ת. 47 מר אריק דולב, וע.ת 50 מר משה שלי. ביחס לע.ת 46 ו- ע.ת 48 מבקשת המאשימה להעדיף את הודעותיהם במשטרה, מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש).

ע.ת 48 מר אסי גואטה העיד כי הוא מנהל החברה "שאול גואטה מתכות" העוסקת במסחר מתכות למחזור ומשווקת אותן לחו"ל בעיקר דרך נמל אשדוד, הוא תיאר כיצד מתבצעת הפעילות בחלקה באמצעות חברת גרינלנד, וכי החלק השייך לו להביא את הברזל, לעבדו, ולהעמיסו על האנייה, הוא מביא משאיות ובאגר מטעמו, ומי שמפעיל אותם בפועל הם עובדי הנמל. (ר' פרו' עמ' 3504-3506).

לדבריו הקשר עם חברת דנה החל כשהופסקה טעינת גרוטאות ברזל בנמל והם חיפשו פתרון להמשך הטענת אניות, והוא הכיר את מר יניב בלטר (פרו' עמ' 3506 שו' 27-28).

העד מתאר כי הם חיפשו משך כמה חודשים פתרון, ואז היתה הפגישה שלו עם מר יניב בלטר. (פרו' עמ' 3507 שו' 13-16). על פי עדותו "העבודה חודשה לאחר שאיכות הסביבה הסכימו לפתרון שהגענו אליו, שלא יפול ברזל למים וגם זה הגיע... זה התחיל מאנית ניסיון אחת או שתיים בשביל לראות אם אנו נעמוד בזה" ( פרו' עמ' 3508 עמ' 23-25).

ביחס לטיב הפתרון שנתנו חברת דנה הוא מעיד כי הנמל דרש חברה חיצונית שתפקח כי היצואנים התחייבו שלא יפול ברזל לים ובפועל כן היה נופל. (פרו' עמ' 3509 שו' 4-8).

לדבריו כל היצואנים ניסו למצוא פתרון ולאחר שהוא מצא קצה חוט של פתרון, הם הגיעו לפיילוט הוא פנה לשאר היצואנים, כולם הסכימו ו" קפצו על המציאה שאפשר להמשיך לחזור ולעבוד בנמל אשדוד והסכימו כביכול להתיישר ולהתחנך שלא יפול עוד הפעם ברזל לים והמשכנו ...עשינו את הניסיון הזה וזה הצליח". (פרו' עמ' 3510 שו' 15-19).

העד נשאל לגבי התהליך אל מול היצואנים האחרים ואומר "כולם הסכימו בשמחה לחזור ולעבוד בנמל אשדוד כמו כל אדם שיכול לחסוך משהו. כולם הביעו את הרצון שלהם. יכולנו לעשות את זה לבד אבל אני אומר לך אם אתה שואל אותי, שבן אדם שומר על עצמו, הוא לא שומר כמו שמישהו חיצוני שומר עליו, לכן יש חברת פיקוח חיצונית... לפני כן, גם אם היינו שמים פלטות אבל לא שמנו פלטות כמו שצריך, לכן היה נופל ברזל לים. כל אחד היה מביא איזו פלטה רעועה שהיתה לו. הם הביאו פלטות חדשות, פיקחו כל הזמן שהפלטות יהיו כמו שצריך. לכן נפל פחות ברזל לים". (פרו' עמ' 3511 שו' 1-8).

העד ממשיך ומתייחס לשאלה מדוע הם לא יכלו לפתור את זה בעצמם, ומפרט כיצד הגיעו לפתרון שחברת פיקוח חיצונית תשמור על היצואנים וחוזר על כך שאתה שומר על עצמך אתה לא שומר מספיק טוב. (ראה פרו' עמ' 3513).

לדבריו הוא קיבל הנחה מחברת דנה הואיל והיה היצואן של הכמות הגדולה ביותר וגם ארגן את כולם. (פרו' 3514 שו' 23-31).

העד מעיד כי כשהוא נפגש עם יניב בלטר ושומע ממנו על הפיילוט ועל האפשרות שהוא מציע וחברת פיקוח, הוא בשלב הזה אינו יודע דבר על הקשר בין יניב בלטר לנאשם 1 (פרו' עמ' 3515 שו' 29-32).

לשאלה מה אמרו לו יניב בלטר ונאשם 3 בהמשך, בפגישות שהיו כשהתחילה העבודה בפועל, הוא משיב "תדאגו שלא יפול ברזל לים ואנחנו נדאג שתוכלו להמשיך לעבוד. זה הכל מבחינת איכות הסביבה" וביחס לקשר לנאשם 1 הוא מעיד כי לא נאמר דבר, ומוסיף כי בדיעבד ידע שהם משפחה. (פרו' עמ' 3516 שו' 9-25).

העד נשאל האם נאמר לו על ידי מר בלטר והנאשם 3 כי הם "ידאגו לשקט מול הנמל" והוא משיב: "אני לא יודע להתפרש בדקויות של מילה פה מילה שם, אני יודע להגיד לך את העיקרון, שאם לא ייפול ברזל לים, יהיה לנו שקט מאיכות הסביבה." (פרו' עמ' 3519 שו' 18-21).

העד הופנה להודעתו במשטרה וצוטט לו כי אמר שהנאשם 3 אמר לו שהוא ממשפחתו של הנאשם 1 ואמר כי את זה אינו זוכר, אך הוא זוכר שנאמר לו שהם ידאגו לשקט מאיכות הסביבה (פרו' עמ' 3521 שו' 28 – עמ' 3522 שו' 8).

בשלב זה ביקש ב"כ המאשימה להגיש את ההודעה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות.

העד חוזר על כך שהוא אינו זוכר שנאשם 3 אמר לו מפורשות שהוא ממשפחתו של נאשם 1, וייתכן שהוא שמע את זה ממקור אחר והוא אינו זוכר שנאשם 3 אמר לו זאת ומוסיף "יכול להיות שכן". (פרו' עמ' 3526 שו' 9-11).

העד נשאל שוב אם הוא משוכנע במאה אחוז שנאשם 3 לא אמר הוא משיב: "בהתחלת הדרך, בפגישות הראשונות אני משוכנע במאה אחוז". (פרו' עמ' 3526 שו' 30-31).

הודעתו של ע.ת 48 הוגשה במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות וסומנה ת/430.

ביחס לגביית עדותו העידה ע.ת 185, אשר במסגרת החקירה שימשה כחוקרת וגבתה את הודעתו מיום 17.6.14 (ת/430). העדה מעידה כי כל התשובות נאמרו מפיו של העד אסי גואטה והיא לא כתבה דברים על דעת עצמה (פרו' עמ' 4397 שו' 8).

גם אם נקבל כי העד אמר את הדברים במילים הללו במסגרת הודעתו במשטרה, אין בכך כדי לשנות את התמונה הראייתית.

אין כל אמירה של העד בדבר הרלוונטיות של עובדה זו לעובדה שהם התקשרו עם חברת דנה. ההיפך הוא הנכון הדברים היחידים שנאמרים על ידי העד ביחס להתקשרות עם חברת דנה קשורים אך ורק בפתרון שהיא נתנה ובפיילוט שנערך. עיון בת/430 מביא למסקנה כי דבריו גם במשטרה בהודעתו שוללים את הקשר לקרבה המשפחתית וכך אמר במסגרת ת/430 שו' 126—27: " אני אגיד את זה בצורה כמו שזה נאמר בפועל בצורה ישירה, דוד ויניב אמרו שאם אנחנו היצואנים נדע לשמור שלא ייפול ברזל לים הם ידעו לתת לנו שקט ופתרון לנושא הזה מול הנמל בנושא איכות הסביבה".

העד שלל בהודעתו ת/430 היא הוא הפעיל לחץ על אריק דולב מחברת נבארי או על תייסיר מחברת נבארי לעבוד עם חברת דנה (ת/430 שו' 147-149). העד נשאל לגבי הביטוי "שקט" ותשובתו שוללת כל קשר לקשר כלשהו בין נאשם 1 לנאשם 3 (ת/430 שו' 158-163). העד נשאל "מהיכן נבע הלחץ לשכור דווקא את שירותיה של חברת דנה ?" הוא משיב כי הם חיפשו פתרון לחזור לעבוד בנמל אשדוד – "ופגשתי את יניב שהוא יגיע מול הנמל להבנות על אוניית ניסיון ואם הכל יהיה בסדר באוניית ניסיון אז הוא ידאג שנחזור לעבוד בנמל והוא ייתן לנו שקט בצורה איכות הסביבה" (ת/430 שו' 165-168).

מהאמור עולה כי גם לאחר שנחקר ע.ת 48 בדקדקנות על כל ביטוי, אין כל אמירה שלו בדבר קשר כלשהו בין הקרבה המשפחתית לבין החלטתם להתקשר עם חברת דנה. כך שגם אם נקבל את אמירתו במסגרת סעיף 10א על כי נאשם 3 אמר לו דבר הקרבה המשפחתית, אין לכך כל משמעות לשינוי המסקנה.

יש להוסיף כי בהינתן העובדה שהעד אומר מפורשות שהקרבה המשפחתית לא היתה בבחינת סוד, יתכן אי דיוק כזה או אחר אשר אין לו משמעות של ממש.

מכל מקום, אינני מוצא להעדיף את דבריו בחקירה על פני עדותו בבית המשפט, אשר ניתנו בה הסברים לפרשנות שמבקשים לייחס לפרשנות.

הוגשה גם הודעה של ע.ת 48 מיום 9.9.13 ועדות זו מחזקת את המסקנות האמורות לעיל שכן הוא אומר דברים מפורשים וברורים ביחס להתקשרות עם חברת דנה, על כי הסיבה להתקשרות היתה עסקית בלבד, לא היתה כל השפעה לקשר כלשהו בין נאשמים 1 ל -3 על ההתקשרות וכי אם חברה אחרת היתה נותנת להם את הפתרון היו מתקשרים עם חברה אחת. עדותו בעניין זה ברורה, ושוללת כל נסיון לקשור בין קרבת משפחה לבין ההתקשרות של החברה שלו עם חברת דנה. ר' ת/418, בתמליל ההודאה מיום 9.9.13, עמ' 48 שו' 37 - עמ' 50 שו' 11, עמ' 65 שו' 31 - עמ' 66 שו' 36 – כאן אומר העד, דברים מפורשים, שולל הוא את הבחירה בחברת דנה לאור קושי שהיה יכול לעמוד אם לא היה בוחר בה, אומר מפורשות כי בחירתו היתה "עסקית נטו" ומוסיף כי אם חברה אחרת דוגמת אמקו ים היתה היו מסכימים או מבקשים סכום סביר, הם היו נותנים להם את העבודה.

61. ע.ת.46 מר תייסיר אל נבארי העיד כי הוא הבעלים של חברת נבארי הובלות בע"מ אשר עסקה בברזל וגרוטאות, לדבריו לאור משבר שעבר הוא אינו זוכר הרבה (פרו' עמ' 4254 שו' 10-12) . הוגשה הודעתו מיום 17.10.13 ת/419, אשר לגביה מבקשים באי כח המאשימה העדפתה מכח סעיף 10א' לפקודת הראיות (נוסח חדש).

תחילה לעדותו של העד, בבית המשפט – העד אינו זוכר מתי עבד עם חברת דנה, ומפנה הוא למר אריק דולב שלדבריו הוא שהיה עושה את העבודה בקשר לבעיות של נפילת גרוטאות (פרו' עמ' 4268 שו' 1-9).

העד מעיד כי אינו קורא וכותב עברית (פרו' עמ' 4271 שו' 8-11). העד מאשר את חתימתו על ההודעה במשטרה. יצויין כי, באי כח המאשימה אמרו שאין תרגום לערבית של הודעה זו וגם אין הקלטה שלה (פרו' עמ' 4271 שו' 22-25).

בהודעתו ת/419, הכתובה בשפה העברית, ולא מצויין כי קיים מתורגמן, הגם שהעד חתם עליה, אף שאינו קורא את השפה העברית, אך דובר את השפה העברית, הוא אומר כי מר אריק דולב ביצע את כל ההתנהלות מול חברת דנה (ת' 419 שו' 34). יש לציין כי חלקים גדולים מעדותו אינם כוללים עדויות קבילות, חלק בגדר שמועות, חלק בגדר "הבנות" שהוא הבין, ללא ציון ראיה לכך, וחלק כולל טענות שונות ביחס לחברת דנה, שעולה על פני הדברים שהם מהרהורי ליבו. בנסיבות אלו, איני מוצא מקום להעדיף את דבריו של העד, במסגרת הודעתו במשטרה מיום 17.10.2013, בפרט לאור כך שרובה הגדול כולל עדויות שאינן קבילות. בתמצית יאמר כי לעד, בעדותו זו, טרוניות רבות ביחס לעובדה שהיה צריך לשלם כסף לחברת דנה, ומחמי זאת "גניבה" ועולה בבירור כי מי שביצע את הפעילות מטעמו או מטעם חברתו הוא מר אריק דולב, ונעדרת ידיעה שלו על הפרטים הקשורים בהידברות עם חברת דנה, ופרטי ההתקשרות עימה, למעט העובדה שהוא יודע את הסכום שהם שילמו וטרוניה רבה יש לו על עצם הצורך לשלם.

יצויין כי עוד בהחלטה מיום 26.7.17, בהתייחסות לבקשה להגיש את הודעת ע.ת מכח סעיף 10א, נאמר כי עיון בהודעה מעלה שחלקים נרחבים ממנה כוללים אמרות שאינן קבילות, וכי הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש) אין משמעותה שניתן להגיש באמצעותה ראיה קבילה.

נחזור על הדברים האמורים תוך הפנייה להוראת סעיף 10ג, לפיה "אין האמור בסעיפים 10א ו-10ב כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מסיבה אחרת שבדין...". פקודת הראיות (נוסח חדש) קבעה את החריג לכלל לפיו עדות עד נשמעת בבית משפט, ואפשרה במסגרת סעיף 10א לקבל, ואף להעדיף, דברים שאמר מחוץ לכתלי בית המשפט בהינתן התנאים שנקבעו במסגרת אותו סעיף. יחד עם זאת, הוראת סעיף 10א מצומצמת אך ורק לחריג שנקבע במסגרתה, ואין משמעותה כי כעת, ניתן יהיה להגיש מכח האפשרות להגיש הודעה של עד, גם דברים לא קבילים שנאמרו על ידו במסגרת הודעתו. זהו, הגיון הדברים, שאם לא כן, כניסה לתוככי סעיף 10א מבטלת את כל דיני הקבילות אשר בפקודת הראיות, גישה שאין לקבל.

כאמור, סעיף 10ג לפקודת הראיות, אומר את הדברים באופן מפורש ומצאתי מקום להרחיב בעניין זה, הואיל והובעה על ידי באי כח המאשימה עמדה שונה.

מכל מקום אינני מוצא להעדיף גם לא את החלקים הקבילים בהודעתו, לאור הספקות הרבים בדבר הבנתו את מה שאמר שם.

גם אם נעדיף את החלקים הקבילים מהודעתו, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, הרי שהחלקים הקבילים אינם מעלים ואינם מורידים ביחס להתקשרות החברה השייכת לו, ויש להתייחס לעדות של מי אשר פעל מטעמו, מר אריק דולב שהוא עד תביעה 47.

62. על פי עדותו של מר אריק דולב ע.ת.47, בזמנים הרלוונטיים הוא היה מנהל תחום הייצוא בחברה של מר תייסיר נבארי וגם בחברה של אחיו. על פי עדותו בשנת 2011 היה אירוע, שהיה אבן דרך, שבו מפקח איכות הסביבה והמשטרה הירוקה באשדוד עצר את העבודה בטעינת הגרוטאות בטענה של זיהום ים (פרו' עמ' 3469 שו' 25-29), ואז נמל אשדוד מודיע להם על הפסקת טעינת גרוטאות עד להודעה חדשה, והוא מתאר את המשמעות הקשה של עובדה זו עליהם, לאור כך שיש להם חוזים חתומים למכירה (פרו' עמ' 3470). ע.ת. 47 מעיד כי הוא פנה לרמ"ח התפעול מר דדה בנודיס, אשר היתה לו אצלו דלת פתוחה וזה אמר לו, שידיו כבולות, ואין באפשרותו לעשות – "מכיוון שהעובדים חשופים לתביעות פליליות לפי מה שנאמר לי בגלל הנושא של זיהום ים. הוועד הנמלים החליט לעצור את טעינת הגרוטאות בשלב הזה עד שימצא לעניין הזה פתרון" (פרו' עמ' 3471 שו' 8-22).

העד מעיד כי הנאשם 1 היה יו"ר וועד הציוד המכני, הם פנו אליו והוא אישר שכך הדברים – "העובדים שלי חשופים לתביעות פנימיות וזה מצב שאני לא יכול לקבל אותו וזהו" (פרו' עמ' 3471 שו' 31-32).

העד מתאר כי היו פגישות בעקבותיהן לא הצליחו להחזיר את העבודה, ואז לדבריו התארגנו כל אנשי הגרוטאות להגיש בקשה דחופה לבית המשפט בצו עשה, והדבר לא הסתייע, הם הגיעו עד בג"צ ולא קיבלו מענה (פרו' עמ' 3472 שו' 1-25).

הם הסיטו את העבודה לנמל חיפה בעלויות גדולות ובמקביל ניסו להחזיר את העבודה באשדוד. העד מתאר כי היתה התקשרות בין החברה של תייסיר נבארי וחברת אחיו, לחברת דנה, ומיד לאחר חתימת ההסכם הם חזרו לטעון אניות באשדוד, הוא הכיר מספר אנשים שעבדו בחברת דנה, הראשון הוא הנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וצוות נוסף (פרו' עמ' 473). לדבריו הוצג לו מסמך שהוא אינו זוכר אם כותרתו היתה של המשרד להגנת הסביבה או של חברת דנה, אך הוא התרשם ממנו שקיימות הבנות שחברת דנה יכולה ומוסמכת לבצע אכיפה של נושא פתרון טעינת הגרוטאות ונותנת פתרון המקובל על המשרד להגנה על הסביבה (פרו' עמ' 3474 שו' 5-11). העד מתאר את הבעיות הקשורות בזיהום של הים כתוצאה מנפילת ברזלים ומעיד "הפתרון שהביאו דנה הוא פתרון כולל. הוא לא רק פתרון של פלטות, הוא פתרון של בעיקר אכיפה. זאת אומרת, אכיפה תוך כדי הטעינה, מה שלא היה קיים אצלנו קודם" העד מוסיף כי גם הם הביאו פלטות כאלה, וממשיך ומתאר את הפעילות של חברת דנה (פרו' עמ' 3476-3477) העד נשאל מדוע לא עשו זאת לבד, מדוע לא פנו לנמל לעשות זאת לבד והוא משיב "הנושא עלה בראשנו וההחלטה היתה עסקית לגמרי. יש לנו פתרון. אנחנו עובדים באשדוד, אנחנו מרוצים" (פרו' עמ' 3477 שו' 16-29). העד מעיד כי בשלב מסויים, הם קיבלו שירותים נוספים מחברת דנה (פרו' עמ' 3480). על פי עדותו הפיקוח בנושא איכות הסביבה השביע את רצונו, היה להם טוב והכל היה בסדר, אולם הוא לא סבר שיש להוסיף עוד תחומים כי לא סבר שנכון לעשות הכל באמצעות גוף אחד, אך בדיעבד זאת ההחלטה שהתקבלה "זה היה בסדר גמור, זה עבד מצוין" (פרו' עמ' 3481 שו' 1-4).

הוגשה במסגרת ת/291 תכתובת דואר אלקטרוני ששלח העד אריק דולב למר דדה בנודיס, וגורמים נוספים בנמל, אלדד וקסמן, המנכ"ל שוקי שגיס (נאשם 2) ומר דניאל שטרית, במסגרתו הוא מוחה על ההחלטה שלהם להפסיק את טעינת גרוטאות הברזל ומפרט כי קיימות אניות שהוזמנו לטעינת גרוטאות ואחרות צפויות להגיע, ובטול הטעינה יעשה להם נזק ישיר של מיליוני שקלים חדשים, וטענות נוספות.

הנה כי כן, גם כאן בעדותו של מי שלמעשה פעל מטעם החברה של ע.ת.48 תייסיר אל נבארי, אין כל אמירה על קשר כלשהו בין נאשם 1 לנאשם 3 שהביא להתקשרות עם חברת דנה, אלא, שוב, למדים אנו שמדובר בהתקשרות עסקית ובפתרון שהביאה חברת דנה, ואשר פעל, הלכה למעשה.

63. העד הנוסף בפרשת ייצוא הגרוטאות הינו ע.ת. 50 מר משה שלי. ביחס אליו, הועלתה טענה בכתב האישום (סעיפים 24 עד 26) לפיה, בשלב מסויים, פעלו נציגי חברת דנה לחייב את יצואני המתכות בדולר נוסף עבור כל טון ברזל שיועמס לאניות ומשאחד מהם, מר משה שלי, התנגד לגבייה הנוספת, סירבו עובדי הנמל להטעין את סחורתו עד שיחתום ויאשר את הגבייה הנוספת וטענות נוספות בהקשר זה, ואף כי נאשם 1 פעל להפסקת עבודות טעינת סחורתו של מר שלי ולמניעת המשך כניסתו ופעולתו בנמל באופן שאילץ את מר משה שלי לעבוד באמצעות יצואן מתכות חלופי.

בחינת הראיות, עדות מר משה שלי, ועדויות נוספות, מעלה תמונה שונה בתכלית. כפי שיפורט להלן, הראיות מביאות למסקנה כי מר משה שלי פעל בניגוד לנהלי הנמל פעמים רבות וביצע בעצמו עבודות השמורות לעובדי הנמל, דבר שהביא להתרעות כנגדו, עד אשר כלו כל הקיצים, ובנקודת זמן מסויימת משהמשיך הוא לפעול בניגוד לנוהל בנמל, ניתנה הוראה, לא על ידי הנאשם 1, אם כי לדרישתו של נאשם 1, כי מר משה שלי יחדל מלעבוד בנמל, לאור פגיעתו בעבודת עובדי הנמל. זאת ועוד, ההסכם הנוסף שנחתם לעניין תוספת של דולר נוסף, לא רק שאינו קשור לאירוע זה, אלא שהסכם זה כלל לא יצא אל הפועל. ההסכם קשור באופן אחר שעלה לאפשרות הטענת הגרוטאות כך שיהיה מהיר ויעיל יותר, והגרוטאות, על פי רעיון זה, יונחו ישירות על הרציף ומהרציף יוטענו ישירות אל האניה. באופן זה, הטעינה תהא מהירה הרבה יותר, דבר שהינו באינטרס מובהק של יצואני הגרוטאות אך מנגד יפגע הרציף שכן גרוטאות מתכת מונחות עליו באופן ישיר, שלא כמקודם. משכך, התוספת של הדולר הנוסף, נועדה לאפשר את התיקון הנדרש, לרציף. כל התהליך הזה כלל לא יצא אל הפועל. לא היה שינוי, לא הונחו גרוטאות על הרציף ולא נגבה דולר נוסף.

תחילה לעדותו של ע.ת.6, מר דדה בנודיס, ביחס למר משה שלי, ביחס להפרתו את נהלי הנמל, וביחס להוצאתו אל מחוץ לנמל – עדות ברורה וחד משמעית.

מר דדה בנודיס מעיד כי הוא זוכר את המקרה. הוא מאשר כי מר משה שלי הוזהר גם על ידו באופן אישי, פעמים רבות. העד נשאל, לכשאמר כי מר משה שלי הוזהר על ידו אישית – כדלקמן: "גם על ידך אישית שיפסיק להפר את ההסכמים והוא פועל בניגוד להסכמים, במקום להזמין ידיים שיבצעו פעולות שצריכים להיעשות ע"י עובדי הנמל הוא בעצמו עולה על כל מיני כלים ורק מסתכל ימינה ושמאלה שיש לו הזדמנות שאף אחד לא רואה אותו, עולה על הכלי ומבצע בעצמו. כמה פעמים הוזהר על העניין הזה?" והוא משיב "הרבה פעמים". ואז נשאל העד "ורק אחרי שכל האזהרות האלה לא עזרו רק אחרי שהוא הגדיש את הסאה רק אז אלון עמד על זה שהוא לא יעבוד יותר בנמל נכון?" והוא משיב בחיוב. ואז הוא נשאל "זה לא היה משהו אישי, זה היה משהו שהוא מוצדק" והוא משיב "זה הפרה בוטה של ההסכם". העד מאשר מפורשות כי דרישה כזו היתה בסמכותו של הנאשם 1, וכי זו היתה חובתו של נאשם 1, ומוסיף שהוא עצמו, מר דדה בנודיס ביקש לקחת למר משה שלי את הרישיון: "אני ביקשתי לקחת לו את הרישיון" ואומר בתוקף כי הוא פעל בסמכות (ר' לעניין זה פרו' עמ' 4636 שו' 13, עמ' 4637 שו' 13).

הנה כי כן, עדותו של רמ"ח התפעול, דדה בנודיס, שוללת כל שיקול זר מדרישתו של נאשם 1 לפעול כנגד מר משה שלי, ומאשרת באופן חד משמעי כי הוצאתו מהנמל היתה בדין, בסמכות, ולאור התנהלותו של מר משה שלי בהפרת הכללים.

איני מוצא מקום להרחיב בהבאת עדותו של נאשם 1 בעניין זה. עדותו מתיישבת עם עדותו של מר דדה בנודיס ומפרטת את אותה השתלשלות עניינים ואת אותה התנהלות של מר משה שלי, אשר חייבה נקיטת צעדים כנגדו.

לא רק מכח עדותו של מר בנודיס, יש ללמוד על הגיון הדברים ועל סמכותו של נאשם 1. הדברים ברורים. משנציג חברה חיצונית הנותנת שירותים לחברה אחרת בנמל, מבצע עבודות אשר שמורות לעובדי הנמל, על פי הנוהל, הנוהג, ההסכמות, והתנאים שנקבעו מראש, הרי שבכך, פוגע אותו אחד בעבודתם של עובדי הנמל אשר הם המופקדים על ביצוע המעשים שביצע מר משה שלי. משכך, וודאי שדרישתו התקיפה של נאשם 1 להפסקת עבודתו של מר משה שלי, בתחומי הנמל, עולה כדי פעולה שהיא באופן ישיר במסגרת סמכותו, במסגרת תפקידו, ואף מחוייבת במצב דברים בו מר משה שלי, חוזר שוב ושוב על ביצוע מעשיו.

מר משה שלי, מאשר בעדותו בבית המשפט (פרו' עמ' 3389 שו' 26 - עמ' 3390 שו' 10) כי הוא, החברה שלו, היתה מכניסה באגר השייך להם, מפעיל שלו היה שם אותו בסמוך לאניה ומכינו לטעינה, ואז מפעיל של הנמל היה מעמיס את הגרוטאות מתוך האמבטיה לתוך הבטן של האניה. מר משה שלי מאשר מפורשות כי מפעיל הנמל הוא שמבצע את ההטענה מכיוון שבנמל אשדוד אסור להם היה להפעיל את הציוד בתוך הנמל.

העד מאשר כי הוא חתם על החוזה עם חברת דנה, וייפוי כח שהם רשאים לפעול עם החברה שלו, שלי משה מתכות בע"מ מול שירותי הנמל (פרו' עמ' 3393-3394). על פי עדותו אנשי חברת דנה היו דואגים להצבת פלטות על הרציף כך שלא יפלו גרוטאות וכך שהיה נציג שלהם היה עומד באופן קבוע לידי האניה (פרו' עמ' 3397). מר משה שלי מעיד, כי קיבלו מסמך מנמל אשדוד האומר שהנמל לא יוכל לתת יותר "שירותי אמבטיות כי כל האמבטיות שלו התקלקלו והוא צריך זמן לשפץ אותן ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, כאילו" (פרו' עמ' 3397 שו' 23-25).

בהמשך מתאר הוא כי נפגש עם מר יניב בלטר, אשר אמר לו שהם רוצים לפרוק את פסולת הברזל על הרצפה וצריך לשלם דולר נוסף והוא מאוד התנגד ולא הסכים לשלם. ואז אומר הוא שמר בלטר אמר לו "אתה לא יודע מי אני, כמה כח יש לי, אני אעשה לך צרות" אך הוא עמד בסירובו (פרו' עמ' 3397 שו' 31 עד עמ' 3398 שו' 2), ואז מתאר כי האניה הראשונה שקיבלו לטעון גרוטאות הגיעה לרציף אך אף אחד מעובדי הנמל לא הגיע (פרו' עמ' 3398 שו' 2-3), אך דבריו אלו, הם עדות מפי השמועה מדברים שאמר לו בנו. העד מתאר כי פנה למר דדה בנודיס, ושאלו מדוע הוא לא מעמיס לו את הגרוטאות והוא השיב שאין לו יותר אמבטיות (פרו' עמ' 3398 שו' 28-30). העד מעיד, כי תוך כדי השיחה נכנס הנאשם 3, יצאו הוא ומר דדה בנודיס, מר בנודיס חזר וכשחזר אמר שהוא מטפל בנושא, ואחרי שעה הגיעה אמבטיה לרציף. יצויין כי כפי שנאמר לפרוטוקול, עובדה זו הועלתה על ידי העד לראשונה בראיון שלו אל מול בא כח המאשימה (פרו' עמ' 3401-3402).

ביחס לאותו מקרה, הטענה שהועלתה כנגדו שהוא מבצע עבודה של עובדי נמל, מעיד מר משה שלי, כי העובדים שלהם היו מבצעים, באישור הנמל, פעולות של "הידוקים" לאחר שהמפעיל מטעם הנמל היה יורד מהבאגר. ובאותו יום, הוא עלה על הבאגר וביצע את אותם הידוקים. ואז, אמרו לו עובדיו כי הנאשם 1 היה שם ועצר את העבודה, והוא ניגש לנאשם 1 ששאל אותו אם הוא מטעין גרוטאות והוא אמר שהוא לא מטעין ובסה"כ הידק את האניה והנאשם 1 לא האמין לו ואמר להם להפסיק את העבודה, ולמחרת היום לא היו עובדי נמל להטענת האניה (פרו' עמ' 3403 שו' 10 עד עמ' 3403 שו' 17).

אינני נותן אמון בגרסתו של מר משה שלי, לא גרסתו ביחס לאירוע עצמו שבו הופסקה עבודתו וגם לא הגרסה הכבושה שלו אשר נשמרה על ידו עד לראיון עם בא כח המאשימה. אל מולה, נמצאות גרסאות, האחת של גורם בכיר בנמל מר דדה בנודיס, והשנייה עדותו האמינה של הנאשם 1.

עולה על פני הדברים, כי כעס רב לו, למר משה שלי, על כי הוצא מהנמל ועל כי הופעלה נגדו סנקציה, אולם מהראיות שבפניי עולה כי בדין הופעלה נגדו הסנקציה האמורה והקשר שמבקש הוא לייצר בדיעבד בין אירוע זה לבין אותה דרישה של דולר נוסף, חסר כל בסיס.

יש לציין, כי הוגשו כפי שפורט לעיל, ביחס לעדותו של מר שאול עבודי, שני ההסכמים שחתמה החברה של מר שאול עבודי, גרינלנד – ת/285 ו-ת/286. ת/285 הינו ההסכם הראשון שחתמה חברת גרינלנד עם חברת דנה ביום 1.10.12 הסכם שבמסגרתו היא נכנסה לנעליה של החברה השייכת למר משה שלי, בשל כך שמר משה שלי, היה מוגבל בכניסה לנמל. הסכם זה הינו דוגמת ההסכם של החברה של משה שלי, דהיינו בתמורה של שני דולר לטון. לאחר מכן, ביום 11.10.12 נחתם ההסכם השני, אשר מתייחס לתשלום חצי דולר נוסף, כאמור לאור הרעיון בדבר האפשרות להנחת הגרוטאות ישירות על הרציף.

אין, ולא נטען גם לא על ידי מר שאול עבודי, קשר בין החתימה על החוזה השני ת/286 לבין האפשרות של חברת גרינלנד להיכנס בנעליה של משה שלי. מכאן, שאין כל קשר בין החתימה על החוזה הנוסף, 10 ימים לאחר מכן, על תשלום חצי דולר נוסף לטון, לבין עצם עבודתה של חברת משה שלי, כמו גם עצם כניסתה לעבודה של חברת גרינלנד בנעליה של חברת משה שלי.

אם לא די בכך, הרי שבכל השלבים מדובר היה בעניין רעיוני בלבד, ובאפשרות בלבד, והלכה למעשה התשלום הנוסף כלל לא יצא אל הפועל, אלא הוא היה בבחינת רעיון, לאופן שינוי צורת העבודה, אשר תיטיב עם יצואני הגרוטאות ותזרז את העמסת הגרוטאות אל האניות, אך כאמור הדבר לא יצא אל הפועל.

מכל האמור, לא היה בהתנהלות אל מול מר משה שלי והחברה מטעמו כל חריגה מהתנהלות לגיטימית וראויה, במסגרת הסמכויות ובמסגרת החובה להגן על עובדי הנמל מפני מי שנטען כנגדו כי הוא מפר את נהלי הנמל ופוגע בעבודת העובדים, ואין כל קשר, בראיה כלשהי שבאה בפני, בין הפסקת עבודתו, לבין העניין האמור של תשלום נוסף.

64. כאן המקום להתייחס לשאלה העולה מכתב האישום - האם ההוצאות של יצואני הגרוטאות בשל הפיקוח הינן בבחינת "עלות נוספת" כנטען בסעיף 28 לכתב האישום כמו גם בסעיף 44 בהקשר של פרשת נשר, או שמא מדובר בעלות אשר נכון ומחויב היה כי יישאו בה היצואנים, כמו גם היבואנים.

על פני הדברים, מועלית על ידי ב"כ המאשימה, עמדה אשר נחזית להיות, מהבחינה הכלכלית, כעומדת בניגוד לאינטרס הברור של הנמל.

מקבלי השירותים, היצואנים והיבואנים, נושאים בתשלום "דמי ניטול". על פי עדות ד"ר יהודה היימליך ע.ת.54, אשר בזמנים הרלוונטיים היה עובד של נמל אשדוד והיה אחראי מטעם הנמל על איכות הסביבה, הוא אינו רואה בדמי הניטול ככוללים את העלות הנוספת של פיקוח למניעת פגיעה באיכות הסביבה.

הוא אף ביקש, לאחר שהופסקה פעילות חברת דנה, והנמל החל לקחת על עצמו ביצוע עבודה זו, כי היבואנים יחוייבו בעלויות של עבודה זו על ידי שינוי דמי הניטול, אולם בקשתו לא נענתה. אין בפני כל ראיה או ראשית ראיה לסתור או לשלול את גישתו זו של ד"ר יהודה היימליך. על פני הדברים מדובר במצב דברים חדש לחלוטין, שנוצר עקב תחילת אכיפה של המשרד להגנת הסביבה ועקב דרישה של המשרד להגנת הסביבה לפיקוח וכפועל יוצא מכך, סיכום במסגרתו הוסכם על פיקוח חיצוני. ללא כל קשר לשאלה מיהו המפקח החיצוני. קיים קושי עם הטענה כי פיקוח חיצוני זה כלול בדמי הניטול.

נוצר מצב חדש, אשר חייב פיקוח, ואין זה ברור מדוע בניגוד לעמדתו של הגורם מטעם הנמל עצמו, ד"ר יהודה היימליך, טוענים באי כח המאשימה טענה העומדת בניגוד לאינטרס הכלכלי של הנמל.

העובדה שהנמל בחר, לאחר הוצאת חברת דנה, לשאת בעצמו בעלויות פיקוח אלו, על ידי כך שמבצע הוא את הפיקוח בעצמו בעלות גבוהה מאוד, בין מיליון למיליון וחצי שקלים לשנה, אין משמעותה כי דמי הניטול אכן כוללים תשלום זה.

אינני מוצא להרחיב עוד בעניין זה, ואפנה אך לכמה נקודות בעדותו של ד"ר יהודה היימליך, שלא נסתרה, היתה מהימנה, נטולת כל אינטרס, וברורה.

העד מאשר כי, כשמשלם יבואן או יצואן דמי ניטול "אף אחד לא לקח בחשבון את העלות של הפיקוח" (פרו' עמ' 3203 שו' 1-3). על פי עדותו, היום, נושא הנמל בעלות של "סדר גודל של מיליון, מיליון וקצת, כל העלות של הצוות, תלוי... כל שנה" (פרו' עמ' 3204 שו' 9-11).

עוד מוסיף הוא, שבמקום שהיבואנים, המזהמים, ישלמו על הפיקוח, הנמל מוציא זאת מכיסו וכך הוא אומר: "כן, מכיוון ש...ואני יודע את הזה בידיעה מוחלטת בגלל שאני פניתי, אני פניתי במכתב לוועדת התעריפים של המשרד לתחבורה וביקשתי להוסיף עוד כמה שקלים... לדמי הניטול כדי שיכסו באמת את הוצאות הנמל לצוות הפיקוח לציוד והכל, זאת אומרת, הייתי מודע לכך באופן מוחלט...לא כלל את כל הדברים האלה ואני ביקשתי להוסיף עוד כמה שקלים וזאת פשוט לא סברה זאת ידיעה" (פרו' עמ' 3205 שו' 14-24). והעד מוסיף כי התוספת לא אושרה (פרו' עמ' 3206 שו' 13).

הנה כי כן, איש הנמל, מבקש להעלות את דמי הניטול והדבר נתקל בסירוב, למרות שכעת נושא הנמל בעלויות גבוהות ביותר של תשלומים הנובעים מפעילות של יבואנים ויצואנים שאיננה מהווה חלק מדמי הניטול שהם מחוייבים בהם. האמור, שולל את הטענה העולה מסעיף 28 לכתב האישום.

שירותי פיקוח איכות הסביבה לאחר יציאת חברת דנה, לא "ניתנו כבעבר על יד מחלקת איכות הסביבה בנמל", אלא ניתנו הם באופן אחר אשר חייב פיקוח ומחייב עלויות נוספות אשר כעת, משהוצאה חברת דנה מהנמל, נושא בהם הנמל, והנמל בלבד.

גם השינוי לאחר יציאת דנה, בשכירת עובדים חדשים על ידי הנמל והוצאות גבוהות נוספות של הנמל, מעיד שזה לא כבעבר.

65. כפי שפורט לעיל, הראיות מביאות למסקנה כי הנאשם 1 פעל, כדין, ובמסגרת סמכויותיו ומתוך מטרה ברורה, מתבקשת ומתחייבת, להגן על זכויות העובדים. כפועל יוצא מכך, ומהראיות הנוספות ובפרט עדותו של מר דדה בנודיס, על כי הנאשם 1 כלל לא נכנס לכל שאלה הקשורה בפתרון המהותי או הטכני, עולה המסקנה כי גם בהשתתפות הנאשם 1 באותו דיון אשר כונס על ידי מר דדה בנודיס (ת/255) לא עמד נאשם 1 בניגוד עניינים.

השאלה היחידה שעמדה בפני נאשם 1, והדבר מאושר לא רק על ידו אלא גם על ידי מר דדה בנודיס ועדויות נוספות כמפורט לעיל, הינה האם קיים או לא קיים פתרון אשר יגן על העובדים. הסיכום ת/255 כלל לא מחייב התקשרות עם חברת דנה. חברת דנה לא נזכרת בו, חברת דנה אינה צד לו, ואין משמעותו כי חברת דנה היא זו שתבצע את הפיקוח החיצוני.

הסיכום, אשר היה על דעתו ובהסכמתו של מר קודוביצקי מטעם המשרד להגנה על הסביבה, היה כי יהיה פיקוח חיצוני וכי לפני הגשת תלונה, יפנה תחילה מר קודוביצקי להנהלת הנמל ולמזכיר הוועד.

זאת ועוד, מהראיות דלעיל עולה כי הדרישה לפיקוח חיצוני באה מהמשרד להגנת הסביבה. לנתון זה חשיבות, שכן הטענה כנגד הנאשמים מתבססת על כך שהשביתה והסיכום נועדו להכניס את הפיקוח, אולם הדרישה לפיקוח לא באה ממי מהם, אלא מהמשרד להגנת הסביבה.

מכל האמור, לא היה ניגוד עניינים בו עמד הנאשם 1, כנטען.

אין בפני ראיות ל"הסתרת" הקשר בין נאשם 1 לנאשם 3. רבים ידעו על הקשר המשפחתי ומאומה לא היה בסתר, כנטען.

עצם העובדה, שאדם מחברת דנה, נותן ייעוץ לנציג היצואנים מר שאול עבודי, איננה מעמידה את הנאשם 1 בניגוד עניינים. כך היה במסגרת הדיון ת/255, יחד עם מר שאול עבודי נציג היצואנים, הגיע מר אורי בלטר, ולא קם ניגוד עניינים, גם כאשר נבחנות הנסיבות באספקלריה של הלכת שבס כמפורט לעיל.

66. לסיכום פרשת יצואני גרוטאות המתכת – אין כל ראיה המעידה על סטייה מהשורה של נאשם 1, אין כל ראיה המעידה על החלטות שלו, במסגרת תפקידו, אשר באו במטרה או מתוך מניע, העומדים בסתירה או בניגוד עניינים לתפקידו – יושב ראש וועד עובדים. מדובר בהחלטות ענייניות ומחוייבות במציאות חדשה שנוצרה אשר ניתנו שלא במצב של ניגוד עניינים. אין כאן כל פעולה הקשורה לנטען בדבר שוחד, אין כאן כל הפרת אמונים או ניגוד עניינים, ומדובר בפעילות במסגרת התפקיד ומחוייבת ממנה.

הובאו ראיות, אשר בחינת כל אחת ואחת מהן, מביאה למסקנה ברורה בדבר שלילת כל הנטען בכתב האישום ביחס לעבירת שוחד או לעבירות מרמה או הפרת אמונים.

נדגיש, כי עוד בטרם בא לעולם משבר הגרוטאות הוקמה חברת דנה, כפי שהוקמה, ברישום כפי שבוצע. משבר הגרוטאות בא במפתיע לכולם, ויצר לפתע, מציאות חדשה, של אכיפה כנגד עובדי נמל והעמדתם בסיכון משפטי. מיד פרצה השביתה, אשר נתמכה על ידי גורמי ההנהלה שגם הם היו חשופים לאותו מצב משפטי חדש, ואין כל ראיה או ראשית ראיה לטענה בדבר קנוניה ופעולה להכנסת חברה כמו דנה לנמל, לבסיס שביתה זו.

הדיון בנושא טעינת הגרוטאות (ת/255), לא היה ביוזמת הנאשם 1, הוא הוזמן לדיון זה על ידי גורם בכיר בנמל מר דדה בנודיס, וכל עניינו שם כי אם ימצא פתרון אשר יסיר את הסיכון מעל עובדי הנמל. כך היה, והסיכום של אותו דיון, מהווה שינוי המצב במובן זה שיש פתרון בשני מישורים, האחד להנחת דעת המשרד להגנת הסביבה, כך שדרישתו של המשרד להגנת הסביבה לפיקוח חיצוני התקבלה על ידי היצואנים, והשני המשרד להגנת הסביבה באמצעות המפקח מטעמו, הסכים למנגנון כפי שמפורט בסעיף 9 לת/255, אשר מגן על העובדים.

הנאשם 1, לא רק שלא התייחס באופן מהותי או טכני לתכני של הפתרון, אלא שהפתרון, כלל לא התייחס לחברת דנה, הפתרון לא נקב באופן ביצועו, אלא בזהות מבצעו. הפתרון היה כללי, ובאותו מועד, לא חברת דנה היא זו שהיה ידוע כי תפעל מטעם היצואנים.

מכל האמור, אין כל תשתית לטענות בדבר קשירת קשר, קבלה או מתן שוחד, מרמה, הפרת אמונים, או העבירות האחרות המיוחסות לנאשם 1, במסגרת פרשה זו.

כך המסקנה גם לגבי הנאשם 3, והמסכת הראייתית דלעיל, שוללת גם לגביו כל טענה מהסוג האמור.

מובן כי בשלילת כל היבט פלילי בהתנהלות הנאשם 1, יש גם כדי שלילת המיוחס לנאשמים 2 ו-3 בפרשה זו, שכן המיוחס להם קשור ישירות למיוחס לו.

דומה שבעניין הנאשם 2, כה ברור העדר כל חלק שלו בכל טענה הנטענת בכתב האישום, עד כי די בתיאור הראייתי דלעיל כדי להביא למסקנה בדבר זיכויו מכל המיוחס לו. נוסיף, כי אין כל ראיה, או ראשית ראיה, בדבר שיתוף פעולה כלשהו שלו עם פעולה כלשהי מהמיוחס לנאשמים 1 ו-3.

לאור האמור, יכול היה להתייתר הצורך בבחינה של שאלת טיב ומשמעות הכספים שנטען כי הועברו כמתת לעבירת שוחד. יחד עם זאת, נתייחס לדברים, ובהמשך ייבחנו כל הטענות בקשר למתת השוחד. כפי שיפורט להלן, לא רק שאין מדובר במתן שוחד, ולא רק שלא מדובר בתמורה למעשה כלשהו שלא כדין, אלא מדובר בתשלומים אשר הרקע להם כלכלי, הגיוני, ומנותק מהשתלשלות העניינים האמורה, כפי שהוכח בפניי בראיות שיפורטו להלן.

פרק ג' באישום השני– פרשת נשר

67. על פי פרק זה בכתב האישום המתוקן - חברת נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ ("חברת נשר") הנה חברת ייצור המלט הגדולה בישראל, ונוהגת לייבא דרך נמל אשדוד חומרי גלם הדרושים לתעשיות המלט שבבעלותה בהיקף של למעלה ממיליון טון בשנה, ואחד מחומרי הגלם הינו קלינקר, אשר הליך פריקתו, בעת משבי רוח, כרוך ביצירת מפגעי אבק המחייבים הפסקת הליך הפריקה.

במהלך שנת 2013 גבר קצב הייבוא של הקלינקר, ובהתאם תכפו הפסקות עבודת הפריקה מצד עובדי הנמל, בין היתר, בהוראתו הישירה והמפורשת של נאשם 1, עד כדי מעט השבתה בפריקת הקלינקר על כל הנזק הכלכלי המשתמע מכך לחברת נשר, והפסקות העבודה לעיל הצטרפו לגרעון מתמשך במצבת כוח האדם שהקצה הנמל למלאכת פריקת הקלינקר, ולעיצומי עובדים שננקטו בנמל מעת לעת, ואשר גרמו לחברת נשר למצוקה תפעולית וכלכלית כבדה.

עקב המצוקה הכלכלית אליה נקלעה חברת נשר כמתואר לעיל, ומשעה שפניות כתובות ואחרות מטעם חברת "נשר" לגורמים הרלוונטיים בנמל, לרבות לנאשם 2, לא הועילו, נועדו קברניטי חברת נשר, לפגישה בעניין עם נאשם 2, אשר נערכה מחוץ לנמל, ובמסגרתה העלו את מצוקת החברה, במלוא חריפותה, ודרשו מנאשם 2 פתרון מידי. במסגרת הפגישה הסביר נאשם 2 את הקשיים שמעורר תחום איכות הסביבה בנמל, וטען בפניהם כי פועלות בנמל מספר חברות המספקות שירותי איכות סביבה, ואשר שכירת מי מהן תוכל לסייע לחברת נשר במצוקתה המתוארת לעיל. כן המליץ נאשם 2 על חברת דנה ועל בעליה, יניב בלטר, כמי שיוכלו לסייע לחברת נשר במצוקתה המתוארת לעיל. בכך יצר נאשם 2 מצג שווא לפיו לכאורה זקוקה חברת נשר לחברות חיצוניות אלה בכלל, ולחברת דנה בפרט, על מנת להמשיך את פריקת הקלינקר בנמל, זאת על אף שלא הייתה דרישה מצד מאן דהוא להצבת פיקוח חיצוני. במעמד הפגישה הבטיח נאשם 2 כי יניב בלטר יצור קשר עם שניר (אחד מנציגי חברת נשר) בעניין.

בחלוף מספר ימים התקשר יניב בלטר לשניר והצהיר בפניו כי חברת דנה הינה חברה המספקת שירותי איכות סביבה בנמל, ויש לה את הכלים "לשחרר את צוואר הבקבוק". בכך הוסיף יניב בלטר על מצג השווא שהציג נאשם 2 בפני חברת נשר לפיו התקשרות עם חברת דנה חיונית כביכול להבטחת עבודה רציפה של פריקת הקלינקר בנמל.

בהמשך לשיחת הטלפון לעיל, התקיימה בנמל פגישה בין שניר לבין נאשם 3 ויניב בלטר, בה סוכם מתווה הפיקוח שתספק חברת דנה לחברת נשר, במסגרת פריקת הקלינקר. מתווה שעיקר נוכחות נציגי חברת דנה במהלך פריקת הקלינקר, שהסתכמה בעלות שכר עובד יומי, וללא כל אמצעי פיקוח ייחודיים.

אמצעי הפיקוח שסיפקה בפועל חברת דנה, בהמשך להתקשרות לעיל, התמצו בהצבת עובדים מטעמה במהלך פריקת הקלינקר, בסמוך לאניות הנפרקות. עובדי חברת דנה נהגו להסתכל על כיוון הרוח וכשהרוח נשבה לכיוון הים, עובדי חברת דנה עצרו את עבודת הפריקה. מעבר לכך לא סיפקה חברת דנה כל שירות אחר לחברת נשר, ואף לא עשתה שימוש בכל אמצעי פיקוח ייחודי, ולו הפשוט ביותר כגון "שרוולי רוח".

באותו מעמד סיכמו נאשם 3 ויניב בלטר עם שניר את אופן התשלום עבור "שירותי הפיקוח" שתספק חברת דנה לחברת נשר, ונקבע כי התשלום לחברת דנה יעמוד על 2 ₪ עבור כל טון קלינקר שיפרק בפועל בנמל אשדוד.

משהוגש הסיכום האמור לעיל, שבה מלאכת פריקת הקלינקר לפעולה סדירה ולשביעות רצון חברת נשר, וחברת נשר העבירה לחברת דנה תשלום חודשי כמוסכם לעיל, ובהיקף שהסתכם בסך של 1,384,193 ₪ במהלך החודשים אפריל עד אוקטובר בשנת 2013, ועד הפסקת פעולתה של חברת דנה בתחומי הנמל ע"י הנהלת הנמל ביום 11.9.13. העלות שגבתה חברת דנה הייתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה.

במהלך התקופה לעיל, הונחו עובדי הנמל, מעת לעת, ע"י וועד הנמל להתמיד במלאכת פריקת קלינקר גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות הסביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר.

נאשם 1, היה מודע לכך שעבודת פריקת הקלינקר חודשה עקב התקשרותה של נשר עם חברת דנה למתן שרותי פיקוח איכות סביבה, ועל רקע זה הפסיק לפעול באופן בו פעל קודם לכן – דהיינו לגרום להפסקות עבודה של פריקת הקלינקר בנמל עבור חברת נשר למרות שבפועל תרומת חברת דנה לצמצום מפגעי איכות סביבה, אגב פריקת הקלינקר, הייתה אפסית.

משהופסקה עבודת חברת דנה בנמל, נמשכה פריקת הקלינקר תוך פיקוח אנשי איכות הסביבה בנמל, ומבלי שחברת נשר תישא בעלות הנוספת.

נוכח אי חוקיות העלות הנוספת שנגבתה מחברת נשר ע"י חברת דנה באו הנמל וחברת נשר לכדי הסכמה בדבר הנחה בדמי הניטול המשולמים ע"י חברת נשר באופן שיקזז את מלוא העלות בה נשאה חברת נשר כלפי חברת דנה בתקופת התקשרותן כמפורט בסעיף 41 לעיל וכך נגרמה לנמל אשדוד פגיעה כלכלית משמעותית.

המענה לפרק ג' באישום השני - פרשת נשר

68. הנאשמים כופרים במיוחס להם. נטען כי הפסקות עבודה, לרבות אלו שהיו ביוזמת נאשם 1, היו ענייניות ומוצדקות, ונדחו הטענות בדבר קשר בין התנהלות נאשם 1 לבין התקשרות חברת נשר עם חברת דנה למתן שירותי פיקוח איכות סביבה, ונטען בתוקף כי נאשם 1 פעל תמיד בצורה עניינית ולטובת האינטרס הרחב של הנמל ושל העובדים, ודחה טענות ורמזים כאילו פעילותו היתה מונעת ממניעים זרים.

ביחס לאמור בכתב האישום על המשך פריקת הקלינקר לאחר הפסקת עבודת חברת דנה בנמל וביחס לטענה בדבר אי חוקיות עלות שנגבתה מחברת נשר ע"י חברת דנה, נטען כי הגבייה היתה חוקית לחלוטין, וכי אשר אירע לאחר הפרסומים, היה פעולות בניגוד אינטרסים וקבלת החלטות הפוגעות בנמל ובציבור כולו.

הנאשם 2 מאשר כי חומר הגלם אותו יבאה חברת נשר דרך נמל אשדוד, כרוך ביצירת נפגעי אבק המחייבים הפסקת הליך הפריקה, ומוסיף כי זהו אחד המפגעים הסביבתיים הקשים שיש.

ביחס להפסקות עבודה בפריקת קלינקר, נטען כי לא היה זה אך הסקטור של הנאשם 1, אלא וועדים אחרים.

הנאשם 2 מאשר כי נועד עם קברניטי חברת נשר, שם הועלתה בפניו מצוקה של אוניה מסוימת שהגיעה ונמצאת מחוץ לנמל ויש לפרוק אותה כי נמצא עליה מטען הדחוף ובהול עבורם, ואישר כי הוא הסביר את הקשיים שמעורר תחום איכות הסביבה בנמל, אולם, מעולם לא המליץ על חברת דנה ועל בעליה יניב בלטר כמי שיוכלו לסייע לחברת נשר, ולא יצר כל מצג כי הם זקוקים לחברת דנה.

גם הנאשם 2 מצטרף לדברים האמורים ביחס הטלת העלות על הציבור היום, וטוען כי הדבר נעשה כעת תוך הפרת אמון הציבור.

נאשם 3 טוען כי ניתנו ע"י חברת דנה שירותי פיקוח אמיתיים, וכי החברה ועובדיה השתמשו באמצעים רבים ומגוונים, ומאשר את הסכום שנגבה מחברת נשר.

דיון והכרעה - פרק ג' לאישום השני – פרשת נשר

69. במסגרת אישום זה הטענה המרכזית הינה, כי הנאשם 1 יצר השבתות אשר יצרו מצוקה תפעולית אצל חברת נשר, המייבאת חומרים דרך הנמל, כאשר מנגד ניתנו המלצות על חברת דנה כחברה אשר בידיה לסייע לפיתרון מצוקות חברת נשר.

הרקע המתואר לעיל בפרשת ייצור גרוטאות המתכת, רלבנטי גם לפרשה זו, שכן בעקבות תחילת האכיפה של המשרד להגנת הסביבה, האכיפה היתה לא רק בנושא הגרוטאות.

גם באישום זה מתבקשת הסקת מסקנה מפעולה שמבצע נאשם 1 שלא ביחס לחברת דנה. למעשה כל התהליך המתואר בפרשה זו בדבר אותה קנוניה בין נאשם 1, נאשם 2, ונאשם 3 אשר עובד בחברת דנה, נשען על המסקנה שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק, על כי השביתה שהשבית נאשם 1 לא היתה שביתה שצריכה היתה להתבצע, אלא מדובר היה בהשבתה שנועדה ליצור מצוקה, וכפועל יוצא מכך להביא לכך שחברת נשר תסתייע בשירותים של חברת דנה.

באופן דומה לתהליך ההשבתה בפרשת הגרוטאות, גם כאן, מהראיות שבפני עולה, כי ההשבתה היתה פעולה במסגרת תפקידו של נאשם 1, משיקולים ענייניים, ומשיקולים ענייניים בלבד, ומטרתה היתה הגנה על העובדים, בדיוק כפי ההשבתה הקודמת.

הטענה המבקשת ליצור את אותו קשר נטען בין ההשבתה לבין הקנוניה הנטענת, הינה טענה המבקשת ליטול ראיה, אשר אינה במחלוקת, ולהסיק ממנה מסקנות מרחיקות לכת, תוך התעלמות מכך שניתן להסיק גם מסקנות אחרות, הגיוניות יותר, סבירות יותר, ואף מתבקשות.

הראיה האמורה הינה עצם ההשבתה, והיא אינה במחלוקת. המסקנה שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק מהשבתה זו, הינה מסקנה נעדרת כל ראיה לתמיכה בה, היא בבחינת השערה שניתן להגדירה כ"השערה נסיבתית". אין לנו כאן אף לא ראיות נסיבתיות להוכחת הנטען אלא אך "השערות נסיבתיות".

הראיות שבאו בפני מביאות למסקנה, כי לא רק שמדובר היה בשביתה כדין, לא רק שמדובר היה בשביתה הכרחית ומתבקשת לאור פגיעה מחודשת בעובדים, אלא שהתברר, כי אף היה הליך בבית הדין לעבודה ביחס לשביתה זו, ואף ההסתדרות גיבתה את מעשהו של הנאשם 1.

מתבקש היה כי במסגרת חקירה הבודקת מניעים להשבתה, ייבדק ההליך המשפטי הקשור להשבתה. כך, ניתן אולי ללמוד מתצהירים וכתבי טענות המוגשים להצדקת ההשבתה, או כנגדה, מה היו המניעים, ומה הלכה למעשה הביא לאותה השבתה. כל זה לא נעשה כלל. רק במהלך הדיון בפני, משהועלתה על ידי בית המשפט השאלה, נעשה בירור ביחס להליך הזה, והוגשו מסמכים, כפי שיפורט להלן.

70. תחילה לעצם ההשבתה – הנאשם 1 מתאר בעדותו, כי כשנה ומחצה לאחר אותו אירוע של הגרוטאות משנת 2011, הוחלט להגיש בגין אותו אירוע כתב אישום: "אנחנו מדברים על אוגוסט 2011 שנה וחצי לאחר מכן, על אותו אירוע שהיה באוגוסט 2011 החליטו להגיש כתב אישום שנה וחצי לאחר מכן אחרי שסיכמנו את מה שסיכמנו... כנגד אותם מפעילים שהיו באותו אירוע הראשון שהיה שבגללו אז הופסקה העבודה ובאותו רגע הפסקתי את העבודה בכל החופנים". (פרו' עמ' 5499 שו' 15-20).

אין בפני כל ראיה אחרת לסיבה להפסקת עבודה זו. יתרה מכך, התנהלו בעניין זה הליכים משפטיים לא רק בבית הדין לעבודה אלא גם בבית המשפט המחוזי, בבקשה לצו להמשך עבודות.

נאשם 1 נשאל מפורשות ביחס לסעיף 31 לכתב האישום המייחס לו, כי במהלך שנת 2013 ניתנה הוראה ישירה ומפורשת שלו וכפועל יוצא ממנה תכפו הפסקות עבודה פריקה מצד עובדי הנמל – ותשובתו עקבית, ובהתאם לאמור לעיל – "פעם אחת רק אני הוריתי לא לעבוד חופנים זה היה באותו פעם שהחליטו להגיש כתבי אישום נגד עובדים, זה לא היה ספציפית נגד נשר, זה היה נגד נשר למרות שדנה הביאו להם שירותים זה היה נגד הגרוטאות למרות שחברת דנה הביאה להם שירותים זה היה אם היה גופרית או חיטה לא משנה מה כל החופנים עבדו למעט הפעם הזאת, פעם אחת לא הוריתי להפסיק עבודה... אף פעם" ובהמשך הוא מעיד "... וכשהתקבלה ההחלטה מאיפה שהיא התקבלה להגיד כתבי אישום נגד עובדים, אני הפסקתי את מה שהיה בנמל באותו רגע, במקרה הזה היתה חברת נשר עם האוניה שלה קלינקר הפסקתי לה את העבודה יחד עם כולם, לא בגלל שיש לי משהו זה לא התפקיד שלי לעצור את העבודה בכלל זיהום, אני לא אחראי על זיהום, אף פעם לא עשיתי את זה, אני אחראי על עובדים, כל מה שקשור לעובדים ברגע שעובדים בסכנה אני נכנס לתמונה, למעט הפעם הזאת, לא היתה אפילו פעם אחת שהפסקתי עבודה על הקלינקר". (פרו' עמ' 5503 שו' 6 עד עמ' 5504 שו' 2).

כתב האישום בנוסחו מתייחס לכך ש"תכפו הפסקות עבודת הפריקה מצד עובדי הנמל, בין היתר בהוראתו הישירה והמפורשת של נאשם 1, עד כדי השבתה בפריקת הקלינקר על כל הנזק הכלכלי המשתמע מכך לחברת נשר". (סעיף 31 לכתב האישום). אין בפני כל עדות של מי מעובדי הנמל ביחס להפסקות עבודה או ביחס להוראה כלשהי של נאשם 1.

אין בפני כל ראיה או ראשית ראיה התומכת באמור בסעיף 31 בדבר הפסקות עבודה מצד עובדי הנמל "בהוראתו הישירה והמפורשת של נאשם 1", וגם לא ראשית ראיה להוראה של נאשם 1, אף לא במשתמע.

כל שיש בפני הוא עניין שלא היה במחלוקת, על כי הנאשם 1 השבית את עבודת החופנים כולם, ולא רק את אלו של חברת נשר, והנימוק היחיד שניתן למצוא לכך הינו אותו נימוק שמעלה נאשם 1, נימוק שעלה לאורך כל הדרך וכל ההליכים.

הניסיון לייחס לנאשם 1 את כל פעולותיו ככאלו שעניינן חברת דנה, לא רק שהינו מרחיק לכת, לא רק שאינו מתיישב עם הראיות, אלא הוא אף מנוגד להן.

כך, אותו זמן, עבדה דנה עם יצואני הגרוטאות. כפי שמעיד נאשם 1, ההשבתה אשר הוא הורה עליה, משמעותה היתה פגיעה גם בהטענת גרוטאות. מדובר בשביתה אשר עצרה כל עבודה עם חופנים בנמל. המשמעות האופרטיבית של השבתה זו היתה פגיעה בלקוחות של חברת דנה, יצואני הגרוטאות. עובדה זו אינה מתיישבת עם התאוריה הנסיבתית המועלית כנגד נאשם 1.

כפי שראינו בהתייחסות לעניינו של מר משה שלי, יצואן הגרוטאות, שם, כמו כאן, החלטות של נאשם 1, היו ענייניות, וקשורות בטובת העובדים, ובכך בלבד. זאת גם כאשר החלטותיו אלו עומדות בניגוד לאינטרס של לקוח של הנמל, אשר חברת דנה נותנת לו שירותים.

ההחלטה מנותקת מחברת דנה. עניינה פעולת עובדי הנמל אל מול לקוחות הנמל. חברת דנה אינה לקוח של הנמל בהקשר זה.

71. נחזור לעניין השבתה זו – בעקבות ההשבתה הוגשו בקשות והתקיימו דיונים בבית הדין הארצי לעבודה. מהמסמכים שהוגשו עולה, כי ההשבתה האמורה של החופנים, בתחילת 2013, היתה למעשה תחילתו של סכסוך עבודה, והיתה עתידה לפרוץ גם שביתה כללית בנמל (ר' נ/21/ג' שהינו תגובת חברת נמל אשדוד לסעד זמני דחוף שהתבקש על ידי התאחדות התעשיינים בישראל).

המסמך המרכזי אשר ניתן ללמוד ממנו על הסיבה האמיתית להפסקת העבודה, וכמו גם על עמדת ההסתדרות בעניין זה, הינו מסמך שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה במסגרת אותו הליך, מסמך מאת ההסתדרות הכללית.

ניתן לראות כי ההסתדרות עצמה עומדת מאחורי ההשבתה ותומכת בה בתוקף.

משזו התמונה הניבטת מהשתלשלות העניינים בקשר לאותה השבתה עולה, השאלה הכיצד זה ניתן לייחס השבתה שהיא בתמיכה מנומקת של ההסתדרות אל מול בית הדין הארצי לעבודה, כי זוהי השבתה שכל כולה נועדה לקנוניה בין נאשם 1 לבין הנאשמים 2 ו-3?

מעבר לעובדות כפי שפורטו לעיל וכפי שהועלו על ידי ההסתדרות עצמה, יש להוסיף, כי גם כאשר מנסים אנו להסיק מסקנה מעובדה מסוימת, צריך הדבר להעשות תוך התייחסות להגיון ההתנהלות הנטענת.

נחזור לתגובת הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד עובדי תפעול וציוד מכני כבד, אשר הוגשה ביום 19.3.13 לבית הדין הארצי לעבודה. בתגובה ראשונית זו נכתבו הדברים הבאים, אשר מתיישבים היטב עם עדות הנאשם 1, כמו גם עם הגיון הדברים: "לאחרונה, פקחים מטעם המשרד להגנת הסביבה החלו להגיש כתבי אישום פליליים אישיים כנגד עובדי התפעול – כך שמוטלת עליהם אחריות פלילית, על כל המשתמע מכך – בשל ואך ורק בשל ביצוע עבודתם, כנדרש על ידי הנהלת החברה". נכתב כי מר דדה בנודיס, רמ"ח תפעול הנמל, אמר בדיון שהתקיים אותו יום את הדברים הבאים: "אני מצהיר כרמ"ח תפעול, שכל עוד הפיתרון התפעולי הוא בעזרת חופן, אין כל אפשרות בשיטה זו למנוע לחלוטין את בעיית זיהום הסביבה והים. בלתי ניתן למנוע לחלוטין את בעיית הזיהום. ומכאן שאין פתרון תפעולי לתפזורות אלו".

עוד נכתב בתגובת ההסתדרות הכללית, אשר ממנה עולה תמיכה חד משמעית בשביתה, כי אין זה סביר שהנהלת הנמל תיתן הנחיות שמשמעותן כי העובדים יהיו חשופים להליכים פליליים, וכך נכתבו הדברים:

"ברי, כי הנהלת הנמל אינה רשאית ליתן לעובדיה הנחיות עבודה, אשר יהפכו אותם לעבריינים, בשל ביצוע העבודה. אולם לא רק שאינה רשאית, אלא שגם לא סביר מצידה לצפות, כי עובדיה יהיו חשופים להליכים פליליים בשל הוראותיה – והדבר אף לא עומד בקנה מידה של תום לב בסיסי. על החברה לספק לעובדיה את הכלים שיאפשרו להם לבצע עבודתם – מבלי לחשוף אותם באופן כמעט וודאי, להליכים פליליים".

הדברים ברורים, ועולה מהם באופן חד משמעי, כי המדובר בשביתה ראויה, מחוייבת ואף הכרחית, לא רק על דעתו של נאשם 1 שהוא יו"ר וועד עובדי התפעול והציוד המכני הכבד, אשר הם הנפגעים הישירים מהגשת כתבי אישום, לראשונה, על ידי המשרד להגנת הסביבה, אלא גם על דעת הסתדרות העובדים הכללית, אשר עומדת מאחורי השביתה, ובתגובתה לבית הדין הארצי לעבודה, מבקשת להדגיש את המשמעות הקשה של המצב החדש, כלפי העובדים. אם לא די בכך, הרי של-נ/21ד' צורפה גם פניה מאת יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות לנאשם 2 ולסמנכ"ל הנמל, בטענות כנגד חשיפת העובדים להגשת כתבי אישום פליליים כנגדם.

הנה כי כן, הראיות מביאות למסקנה, כי התמונה המוצגת בכתב האישום, בחלקה האחד נעדרת ראיות ובחלקה האחר עומדת בסתירה לראיות ברורות וחד משמעיות.

72. הפיתרון אשר בא לעולם בעקבות השבתה זו היה פיתרון אשר איפשר חזרה לעבודה, והפיתרון נוסח במסגרת החלטת כב' נשיאת בית הדין הארצי לעבודה מיום 22.3.13 (נ/21ז'), ופיתרון זה הינו בדמות היתר הזרמה שהעניק המשרד להגנת הסביבה לנמל. ולאור היתר ההזרמה מסרה נציגות העובדים לנמל, כי העובדים ישובו לעבודתם הסדירה.

המשמעות של היתר ההזרמה הינה, כי בנסיבות מסוימות, בהתאם לאותו היתר, אשר לקח זמן לנסחו אך לבסוף הוצא, כי למרות האיסור המוחלט אשר בדין להזרים למי הים חומרים כלשהם, הרי שההיתר מאפשר זאת, בכפוף לתנאיו. המשמעות האופרטיבית הינה, כי כל עוד נשמר האמור בהיתר, לא ניתן להגיש כתבי אישום בגין זיהום הים, לא כנגד העובדים, ולא כנגד גורמים אחרים בנמל.

כפי שעלה בפרשת הגרוטאות, גם כאן, הראיות מביאות לתמונה ברורה לפיה העמדת עובדים בחשיפה לחקירות, כתבי אישום, הליכים פליליים, קנסות, וכל המשתמע מכך, לא עברה לסדר היום על ידי יו"ר וועד העובדים, הנאשם 1, ונענתה בתגובה תקיפה שלו, מתוך הצורך להגן על העובדים.

אין אלא לומר, כי תגובה תקיפה זו היתה במסגרת סמכותו, מחויבת מכורח המציאות שנוצרה, עניינית, והביאה היא לשני פתרונות אשר הגנו על העובדים. הפתרון הראשון היה בפרשת הגרוטאות במסגרת אותה הסכמה ת/255, והפתרון השני, כשנה ומחצה לאחר מכן, כאשר החליט המשרד להגנת הסביבה להגיש כתבי אישום בפועל, ופתרון זה כעת היה בדמות היתר ההזרמה.

להלן התייחסות לטענות הנוספות בפרשת נשר, ואולם כבר עתה ניתן לומר, כי משהתשתית העובדתית הינה כמפורט לעיל, נשמט הבסיס הקנונייתי הנטען לכל פרק זה באישום, אך ייבחנו להלן כל הטענות.

73. ב"כ המאשימה מבקשים לתמוך טענותיהם ביחס למצוקה אליה נקלעה חברת נשר, לא רק באותה השבתה, אלא גם בעדויות והודעות אנשי נשר ואח' - ע.ת.63 מר חזי שניר, הודעת ע.ת.62 גב' אסתר ג'יבלי (ת/272) הודעת ע.ת.66 מר גיל מורל (ת/273) והודעת ע.ת.67 מר ארז פרידר (ת/274), וכן דברי נאשם 1 ונאשם 2.

ע.ת.63, מר חזי שניר שימש בזמנים הרלבנטיים כסמנכ"ל מסחר ולוגיסטיקה של חברת נשר המייצרת מלט, ולשם כך מייבאת חומרי גלם, אשר אחד מהם הינו "קלינקר". לדבריו בשנת 2013 חל גידול גדול מאוד בהבאת הקלינקר הן בשל תקלה שהיתה להם במפעל והן בשל גידול בדרישה של מלט והם החליטו כהחלטה אסטרטגית להביא כמויות הרבה יותר גדולות בסדר גודל של כחצי מיליון טון, דרך נמל אשדוד (פרו' עמ' 3932 שו' 10-15). לדבריו הם נתקלו בשני סוגי הפרעות האחד מזג האוויר והשני לא מעט שביתות ועיצומים בנמל אשדוד שמנעו מאיתם להיכנס בזמן עם האוניות, וכשהאוניות כבר הגיעו לרציף זמן הפריקה של האוניות. לפעמים לא היו מספיק ידיים, ולפעמים אי אפשר היה לפרוק מסיבה כזו או אחרת (פרו' עמ' 3932 שו' 26-29). לדבריו האנשים שמולם עבד בחברת נמל אשדוד היו סמנכ"ל איכות הסביבה מר יהודה היימליך, סמנכ"ל התפעול מר אלדד וקסמן, והמנכ"ל, הנאשם 2 (פרו' עמ' 3933 שו' 8-10).

הוא פנה לגורמים האמורים בנמל וביחס לנאשם 2 הוא מציין, כי הנאשם 2 אמר לו שנושא איכות הסביבה מקשה גם עליו וכי היתה החמרה – "שוקי הסביר שזה לא בידיים שלו, ששוב, זה הנושא של איכות הסביבה שמקשים גם עליו את החיים. אם אני לא טועה, הם אפילו החמירו באותה תקופה חלק מהדרישות וניסינו לדסקס עצה איך בכל זאת יוצאים מהפלונטר... שוקי אמר שקיימות בשוק מספר חברות שמתעסקות בנושא של איכות הסביבה ושהוא ממליץ לנו פשוט לפנות אליהם על מנת הם יעמדו מול החברה להגנת הסביבה, איכות הסביבה". (פרו' עמ' 3936 שו' 1-6). בהמשך, לאחר שנשאל שוב ושוב על אותה שיחה הוא אומר את הדברים הבאים: "שאלתי את שוקי אם הוא מכיר חברות, שוקי אמר שיש מספר חברות ושאלתי אם הוא מכיר ספציפית, הוא אמר שלא, אבל הוא אמר שהוא יכול לשאול מישהו שיכול לתת לי כיוון לפתרון הבעיה, שאלתי מי זה, הוא אמר שהוא יצור איתי קשר, אדם בשם יניב... כעבור מספר ימים התקשר אלי באמת יניב, הציג את עצמו, מסביר לי שיש לו את היכולות לפתור את הבעיות אל מול איכותה סביבה. הסברתי לו את הבעיות שלנו בנמל, שאנחנו לא מצליחים לפרוק בעיקר בגלל בעיות איכות הסביבה. הוא הסביר שהוא יוכל להביא אנשים שמתאימים ויודעים את העניין ועל מנת שנוכל לעבוד יחד קבענו גם להיפגש... נפגשנו, הוא הציג את עצמו, אני שוכנעתי שיש ביכולתו למעשה לפתור לנו את הבעיה בפריקת המטענים. סיכמנו בעל פה את המחיר... סיכמנו שעל כל פריקה של כל טונה, החברה תקבל שני ₪ לטונה". ומדובר בחברת דנה. (פרו' עמ' 3938 שו' 14 - עמ' 3939 שו' 2). העד מעיד כי ההתקשרות עם חברת דנה היתה ביחס לשני חומרי גלם האחד קלינקר והשני פטקור והוא אומר כי "אלה החומרים למעשה שעושים את האבק" (פרו' עמ' 3941 שו' 10).

שוב נתקלים אנו בסיטואציה דומה לזו שהיתה בפרשת הגרוטאות. שם גרוטאות ברזל שיוצאו על ידי היצואנים גרמו לזיהום מי הים, והתופעה החלה להיתקל באכיפה מצד גורמי איכות הסביבה. כאן, מתחילה חברת נשר להעלות באופן משמעותי ביותר את היקפי החומרים שהיא מייבאת לנמל אשדוד, חומרים אשר קיימת ביחס אליהם בעיית אבק, דבר המביא לבעיות איכות הסביבה, ונוצר מצב שמחייב פתרון.

יודגש, כי ע.ת. 63 מר חזי שניר אומר מפורשות, כי הפתרון שהוא היה צריך היה בגלל בעיית איכות הסביבה. כך בדבריו שלו עצמו. מצאתי לנכון להדגיש זאת לאור כך שלאורך כל הדרך וכל הטיעון של ב"כ המאשימה, יש מעין התעלמות מאותה בעיה שנוצרה, בעיה שהראיות שבפני מביאות למסקנה כי היא היתה בעיה אמיתית הקשורה באיכות הסביבה ובאכיפה שהיתה בהקשר זה. לדבר חשיבות הואיל ומשנבחנים הדברים על הרקע הזה. ברור כי קיימים קשיים שיש לתת להם פתרון, בפריקה של כמויות גדולות מאוד של חומרים אשר מטיבם קיים בהם פוטנציאל לפגיעה באיכות הסביבה ולו ביצירת אבק.

ע.ת.63 עצמו מתייחס לבעיית איכות הסביבה, ואין סיבה להתעלם מכך.

יש להוסיף ביחס לטענות כאלה ואחרות שהועלו גם על ידי עדים נוספים שפורטו לעיל ביחס לקשיים בפריקה, וביחס לקצב פריקה שלא היה לטעמם של אנשי נשר, כי הדברים נעדרים כל קשר ראייתי לאותה קנוניה נטענת בדבר הכנסת חברת דנה גם כנותנת שירותים לחברת נשר.

חברת נשר החליטה להגדיל בהיקפים גדולים ביותר את היבוא של חומרים אשר ביחס אליהם קיימת בעיית אבק, ובמקביל מצויים אנו בתקופה של אכיפה מוגברת של דיני הגנת הסביבה. ברור שכפועל יוצא מכך, ובהעדר נקיטת אמצעים של ממש על ידי היבואן של החומר, לשמירה על הגנת הסביבה, יהיו עיכובים בחומרים הקשורים הן בכמות והן בחשש מפגיעה בהגנת הסביבה וצוין מפורשות, כי למזג האוויר גם היה מקום באותם עיכובים.

השלכת העיכובים על קנוניה נטענת, נעדרת ראיות, הינה בבחינת השערה נסיבתית, המנוגדת לראיות המרכזיות שבאו בפני בית המשפט.

על פי עדותו של מר חזי שניר, לאחר שחברת דנה הוצאה מהנמל, הפיקוח שבוצע על ידי חברת דנה קודם לכן, ניתן לחברת נשר באמצעות חברת נמל אשדוד (פרו' עמ' 3955 שו' 14-15).

ביחס לאבק – העד מאשר כי ככל שפורקים יותר, "יש יותר אבק" (פרו' עמ' 3969). וביחס לאותו חומר, קלינקר הוא מאשר בתשובתו, כי "חלקו הולך לים, חלקו הולך לאשדוד, חלקו הולך לארבע כנפות הארץ. הכל תלוי במשטר הרוחות" (פרו' עמ' 3970 שו' 5-7). בהמשך הסתייג מעניין ההגעה לאשדוד.

בחקירה הנגדית עולה, כי עד זה דיבר רבות עם מר היימליך ועם גורמים אחרים באיכות הסביבה והוא מאשר, כי "הם היו גורם מרכזי שהפסיק את העבודה". (פרו' עמ' 3970 שו' 22-24). עוד מאשר העד, כי השורה התחתונה שקיבל הינה, כי הם לא יאפשרו פריקה שגורמת זיהום סביבתי (פרו' עמ' 3970 שו' 25-30).

העד נחקר לגבי אמירתו, כי היו שני גורמים שהביאו להפסקת עבודה, איכות הסביבה ועיצומים או שביתות. מעדותו עולה, כי הוא יודע מהגורם מטעמו שהיה בנמל, כאשר היה מדובר בהפסקות מהסיבה של איכות הסביבה. תשובתו היא: "לגבי איכות הסביבה זה די ברור. איכות סביבה פונה... אני לא זוכר בדיוק למי, או לגורמי הנמל או אלינו ישירות, מאחר שהיה לי אדם באופן קבוע בנמל, אז ידעתי אם איכות הסביבה עצר את העבודה". (פרו' עמ' 3971 שו' 12-18). ביחס לעיצומים הוא מאשר כי לא ידע מידיעה אישית אם הפסקות או האטת פריקת הקלינקר היו כתוצאה מעיצומים, ואיזה עיצומים ואיזה גורם בנמל החליט על עיצומים. (עמ' 3971 שו' 30 - עמ' 3972 שו' 3).

לעניין החלוקה בין בעיות איכות הסביבה לבין עיצומים/השבתות, לא ידע העד לתת תשובה ברורה אך הוא נשאל: "אז היה חלק נכבד לבעיות של איכות הסביבה בהאטת קצב פריקת הקלינקר? נסכם את זה. זה נכון?" והוא משיב בחיוב (פרו' עמ' 3971 שו' 27-29).

מעדותו של ע.ת.63 מר שניר עלה בתחילה כי מה שעשתה חברת דנה היה "לייצג את חברת נשר מול החברה לאיכות הסביבה על מנת לעזור לנו מולם לפרוק מהר יותר את הסחורות" (פרו' עמ' 3942 שו' 6-7). קודם לכן נשאל : "בפועל, מה האנשים של חברת דנה היו עושים בשטח?" והשיב: "הם ישבו בשטח וכל עצירה, אני הייתי מתקשר, אני או מי מטעמי, היה מתקשר לדוד ולוחץ כדי שהעסק הזה ייפתר." (פרו' עמ' 3941 שו' 2-4).

בחקירתו הנגדית הוסיף כי זה לא היה רק לדבר עם איכות הסביבה (פרו' עמ' 3977 שו' 2-3) ואישר כי מדובר היה גם ב"תיחום של חזית האונייה שפונה לכיוון הרציף במתחם מסוים עם רשת מעל על מנת שהאבק לא יצא מגבולות התיחום ובכך בעצם, גם אם יש אבק, הוא נשאר במסגרת המתחם". (פרו' עמ' 3976 שו' 7-9).

בשלב זה נשאל העד מדוע קודם לכן הוא צמצם את תפקידה של חברת דנה לקשר עם איכות הסביבה, והוא אומר כי ייתכן שלא הבין והוא מסביר, העד מציין כי היו גם קונטיינרים, אשר נשכרו ועליהם שילמו בנפרד, והיה גם שופל ומוסיף כי שני שקלים לטון לא היו כדי לדבר עם איכות הסביבה אלא כדי לפרוק את החומר (ר' פרו' עמ' 3976 -3977).

בהמשך הוא נשאל האם אמר את הדברים הללו גם במשטרה והוא משיב בחיוב, ואין לו הסבר מדוע זה לא נרשם בהודעתו במשטרה, אשר לא קיימת לגביה הקלטה (פרו' עמ' 3979-3980).

74. ביחס להשבתות, סעיף 42 לכתב האישום מייחס את הדברים הבאים: "במהלך התקופה לעיל, הונחו עובדי הנמל, מעת לעת, על ידי וועד הנמל להתמיד במלאכת פריקת קלינקר גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות סביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר".

סעיף זה בא לאחר סעיף 41 לכתב האישום אשר מתאר כי משהושג הסיכום בין חברת נשר לחברת דנה שבה מלאכת פריקת הקלינקר לפעולה סדירה, ונטען כי העלות שגבתה חברת דנה היתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה.

ההתייחסות כעת הינה לסעיף 42 – ממנו עולה כי באי כוח המאשימה מיחסים במסגרת כתב האישום, ל- "וועד הנמל" כי זה הנחה את עובדי הנמל להתמיד במלאכת הפריקה גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות סביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר.

סעיף 42, בהקשר שבו הוא מובא, לאחר סעיף 41, מקפל במסגרתו טענה כי וועד הנמל הנחה את עובדי הנמל להתמיד בפריקה גם שזו נאסרה עקב מפגעים, וזאת משהושג סיכום בין חברת נשר לחברת דנה.

דהיינו, כתב האישום מייחס לוועד שותפות בקנוניה, שותפות בפעילות שלא כדין, אשר משמעותה קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים.

זהו מה שמייחס כתב האישום לנאשם 1. ואולם, בסעיף 42 לא צוין כי זהו הנאשם 1 אשר הנחה את העובדים להתמיד במלאכת פריקת הקלינקר כאמור, אלא כי היה זה וועד הנמל.

עיון במסמכים אליהם מפנה ב"כ המאשימה כדי לתמוך טענתו זו (במסגרת ת/275א') מעלה כי כל הפעמים הללו היו בזמן שנאשם 1 כלל לא היה בנמל ובוועד, שכן הוא היה בפרק הזמן של השעייתו העצמית מהעבודה.

דוגמא לאחד מהאירועים הללו ניתן לראות במסמך מיום 12.8.13 שכותרתו : "יומן שינוע אניות" שם נכתב כי: "נערך ניסיון לעבוד יש עבירה פלילית קשה של זיהום אויר. העבודה הופסקה . בשעה 12:00 הגיע וועד תפעול והנחה את העובדים לחזור לעבוד בניגוד להוראת מנ"ע. שלחתי מייל לעובדיה לעשות בירור לעובדים". הנה כי כן וועד התפעול מנחה את העובדים לחזור לעבודה בניגוד להוראות שניתנו והקשורות בזיהום האוויר.

כתב האישום מקשר פעולה זו של הוועד לאותה הסכמה ולאותה התקשרות בין חברת נשר לחברת דנה, והמובן היחיד שניתן להבין מהכנסת סעיף זה בהקשרו לכתב האישום, הינה כי המאשימה טוענת שהוועד עצמו משתתף בביצוע העבירות החמורות המיוחסות בכתב האישום.

משיודעים אנו, והדבר אינו במחלוקת, כי הנאשם 1 כלל לא היה בוועד באותם ימים, הרי שניסוח זה של סעיף זה בכתב האישום, טוב היה לו לא היה מובא כלל.

במסגרת סעיף זה מייחסים באי כוח המאשימה לוועד הנמל, מעשים של שותפות לביצוע עבירות פליליות חמורות מיוחסות.

ב"כ המאשימה מבקשים למעשה כי בית המשפט יקבע שוועד עובדים, בשעה שנאשם 1 מושעה ואיננו נמצא בו, מבצע מעשה שותפות לעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים.

איש מחברי הוועד אשר המאשימה מבקשת לייחס לו , בעקיפין, את ביצוע העבירות האמורות לא נחקר ביחס לכך, לא העיד בפניי, ולא ניתנה לו הזדמנות להתגונן מפני טענה קשה שכזו.

אין בפניי כל ראיה או ראשית ראיה לטענות הללו שמועלות כנגד הוועד, ויש לדחות טענות אלו על הסף בנסיבות האמורות.

ראוי היה כי בעת ניסוח כתב האישום היתה ניתנת הדעת לראיות כמו גם למשמעות של הדברים כלפי אנשים שכלל אינם בכתב האישום, וכלל לא הוחשדו ולא נחקרו בזמן החקירה ביחס לכך.

75. התמונה העולה מהראיות ביחס לפרשת נשר, הינה כי בשלב מסוים היתה השבתה של כל פעולת החופנים בנמל, לא רק ביחס לפריקת החומרים שמייבאת חברת נשר, אלא ביחס לכל פריקה וטעינה שהיא, אשר מבוצעת באמצעות חופנים. השבתה זו נבעה מהגשת כתבי אישום בפרשת הגרוטאות. שביתה זו זכתה לגיבוי של ההסתדרות הכללית, וכתוצאה ממנה ניתן פיתרון להגנה על העובדים, והוא היתר הזרמה.

אותה עת חברת נשר הגדילה באופן משמעותי ביותר ייבוא חומרים לנמל, מסיבותיה שלה, חומרים אשר נתקלו בבעיות מצד אנשי המשרד להגנת הסביבה, בשל אבק אשר נוצר מחומרים אלו. נוצרו לחברת נשר קשיים בקצב הפריקה, בעיקר בשל בעיות איכות הסביבה, אך גם בשל עיצומים ושביתות בנמל. עיצומים ושביתות אשר אין כל תחילת ראיה לטיבם, סיבתם, והקשר שלהם לחברת נשר או לחברת דנה.

שוב, מתבקש הקשר נעדר בסיס ראייתי.

חברת נשר התקשרה עם חברת דנה על מנת לפתור את הבעיות הקשות שהיו לחברת נשר עם המשרד להגנת הסביבה והמפקחים מטעמו, בשל כך שמדובר היה בחומר היוצר אבק, אשר מגיע למי הים, ולמקומות נוספים, והדבר יצר בעיות, אשר אך גברו לאור הכמויות הגדולות מאד של החומר שהחלה חברת נשר לייבא.

חברת נשר התקשרה לצורך זה עם חברת דנה, והאחרונה נתנה לה שירותים מקיפים שאינם קשורים רק לקשר עם איכות הסביבה, אלא יצרה מנגנון חדש של פריקת הקלינקר מהאנייה, תוך העמדת קונטיינרים, הצבת רשת מעליהם, ויצירת מתחם מיוחד למניעת אבק.

מכל האמור, לא עולה כל מניע זר, כל ניגוד עניינים, כל שוחד, וכל פעילות שניתן לומר עליה שהיא מהווה סטייה מהשורה.

להלן אתייחס לשני עניינים והם - הראיות הנוספות ביחס לפעילות חברת דנה בהקשר של חברת נשר והבעיות להן נתנה פתרון, והמיוחס לנאשם 2 בהקשר זה.

76. ביחס לפתרון שנתנה חברת דנה לחברת נשר ייאמר כי הצמצום של הפעילות של חברת דנה בתמורה לתמורה שקיבלה מחברת נשר, איננו מתיישב עם הראיות. עולה כי לא מדובר בפעילות מצומצמת אלא בפעילות מקיפה עם מתן פתרונות לא רק בדמות פיקוח, אלא גם פתרונות טכניים ומעשיים בשטח.

הנאשם 3 מעיד כי מר יניב בלטר זימן אותו לפגישה עם מר חזי שניר, אשר סיפר שסגרו להם את נמל חיפה כתוצאה מבעיות איכות הסביבה והוא מנתב אניות שלהם לנמל אשדוד, וכי אם תהיה בעיה בנמל אשדוד לא יהיה מלט במדינה, והוא מוכן להשקיע כל שנדרש כדי שלא תופסק הפריקה גם בנמל אשדוד ובאותו מועד היתה גם אניה שלא פרקו ממנה והיתה עמוסה בקלינקר ומחכה לפריקה ומר שניר ביקש מהם באופן מיידי להיכנס לעבודה. (פרו' עמ' 7161).

מה שחברת נשר ביקשה מהם, על פי עדות נאשם 3: "שאנחנו נוודא שהפריקה תתבצע ללא זיהום, והם נשר ישקיעו את כל המשאבים שנדרשים כדי לתת לנו את התמיכה מבחינת הצורך הפיזי אם צריך מתקן, אם צריך דברים כאלה, הם נותנים את הגיבוי המלא". (פרו' עמ' 7161 שו' 24-26).

הנאשם 3 מתאר בהרחבה את הפתרון הטכני שהם נתנו לחברת נשר, פתרון טכני מורכב, הקשור בתיחום מקום מסוים בעזרת קונטיינרים ואז נוסו פתרונות שונים למניעת האבק הנוצר, הוא מתאר את השקעת המשאבים מבחינת חברת דנה, ומתאר את היעילות שהיתה ואת הקצב של פריקת החומרים של חברת נשר.

הנאשם 3 מציין כי בשלבים מסוימים כשהיתה פריקה בנמל אשדוד. משאיות הסיעו את החומר לחיפה, לאור הבעיה שהיתה לחברת נשר עם נמל חיפה.

ר' לדברים האמורים ביחס לתהליכים, לפעילות של חברת דנה, לפתרונות שנתנה, ולבעיות של חברת נשר, את עדותו של נאשם 3 פרו' עמ' 7160- 7165.

אני נותן אמון בעדותו של נאשם 3 ביחס לפרשת חברת נשר. העדות היתה אמינה והתיישבה גם עם דברים שאמר מר שניר, בחקירתו הנגדית. אין בפניי כל ראיה לסתור דברים אלו.

77. לנאשם 2 מיוחס כי בפגישה שהיתה לו עם אנשי נשר, הוא המליץ על חברת דנה, וזאת כחלק מאותה קנוניה נטענת בינו לבין נאשם 1, לטובת חברת דנה.

הנאשם 2 העיד כי עבודת חברת נשר היתה איטית בגלל איכות הסביבה, ובשלב מסוים יצרו איתו קשר אנשי חברת נשר וביקשו איתו פגישה דחופה הואיל ולדבריהם המפעל שלהם עומד לעצור, ואניות שלהם תקועות בחוץ והרציפים אינם מתפנים לעבודה בגלל הרוחות (פרו' עמ' 6555 שו' 20-31).

הוא נפגש עימם, נאמר לו דבר המצוקה של חברת נשר והתבקשה עזרה. הנאשם 2 אמר להם שיש חברות שמטפלות בנושא הזה וצריך פיקוח, והבקשה ממנו היתה לתת מישהו ספציפי כעת, הואיל והם צריכים לשחרר את צוואר הבקבוק. נאשם 2 מעיד: "אמרתי לו תשמע, אמרתי לך יש חברה אחת שהיא מתעסקת בתחום הזה, אני במחשבות שלי, אני אומר, אני חשבתי דנה כי היא היחידה שהיה לה ניסיון בפיקוח איכות סביבה בגרוטאות כבר. ואני אמרתי לו, אתה רוצה אני אשיג לך את הטלפון שלה כי לחוץ לך. אז הוא אומר לי שניר, לא, אני יודע מי הם, אני מכיר אותם והוא לא רצה לקבל. ואמרתי לא אני אדאג שמישהו מהנמל ידבר איתך כי אני חייב לעוף לשדה תעופה. וזה מה שהיה ... זה התהליך שהיה, אני ניסיתי לעזור ללקוח, כמו שעזרתי להרבה לקוחות אחרים... לקוח במצוקה, מפעל שלו עומד להיסגר, הדבר הראשון שאני קופץ זה לעזור לו... זה בדיוק האסטרטגיה שלי לעזור ללקוחות. " (פרו עמ' 6556 שו' 11-21).

נאשם 2 נשאל למה נוצרה המצוקה והוא משיב: "מאותה בעיה של איכות הסביבה. הרציפים לא זז שום דבר. הכבודה שם בקושי היתה זזה, הרצפים מלאים, אין מקום לאוניות להיכנס אפילו. הוא עומד אין שתי אוניות בחוץ". לשאלה מדוע הכבודה לא זזה משיב נאשם 2: "בגלל שאנשים פחדו", וכשנשאל מיהם אותם אנשים שפחדו הוא משיב: "העובדים, פחדו. כל דבר קטן אמרו אלה מגישים להם כתב אישום עוצרים עוצרים, לא היתה תפוקה כמעט, תפוקה שאתה לא כיול למלא איתה כלום. ואני בבעיה, גם המנהלים שלי, אפילו וקסמן אמר לי, אני לא מעניין אותי אני משבית אני אחר כך חוטף גם כן, עזוב אותי לא מעניין אותי . מה, אלה כל היום רק תוקפים אותנו איכות סביבה, עזוב אותנו אנחנו לא לקוחים את האחריות על כל המדינה." (פרו' עמ' 6556 שו' 25- עמ' 6557 שו' 5).

עדותו האמינה של נאשם 2 אינה מרחיקה את עצמו מהטענה כי הוא הציע לאנשי חברת נשר, במצוקתם, ליצור קשר עם אנשי חברת דנה. הוא מסביר זאת הסבר המתיישב עם הראיות ועם ההיגיון, על כי היתה זו מצוקה רגעית של אנשי נשר והיה צורך בפתרון רגעי, מר שניר ביקש פתרון דחוף ומיידי למצב בו אניות עומדות, והוא הציע את חברת דנה ומר שניר סירב. בהקשר זה קיים שוני בין עדות מר שניר לבין עדות נאשם 2 ובאופן ברור יש להעדיף את עדותו האמינה של נאשם 2 על פני עדות מר שניר, אשר היו בה שינוים מסוימים בין חקירתו הראשית לחקירתו הנגדית, והוא אף הוזהר על ידי בית המשפט כי מחובתו לומר את האמת, יותר מפעם אחת.

מכל מקום, גם אם היינו מקבלים את גרסתו של מר שניר (אשר כאמור אין לקבל אותה אלא את גרסת נאשם 2) הרי שגם אם בפועל חיבר נאשם 2 בין חברת דנה לבין מר שניר, היה זה לאור המצוקה הרגעית של חברת נשר כמתואר לעיל.

אין כל פסול במעשה זה של נאשם 2, אין כאן כל ניגוד עניינים, ואין כאן כל שותפות למעשה פלילי כלשהו.

לקוח נמצא במצוקה קשה, עד כדי כך שמפעל של אותו לקוח עומד לעצור את עבודתו, אניות ממתינות לפריקה, קיימת בעיה קשה הנובעת מבעיית איכות הסביבה שיוצר החומר הנפרק, הלקוח מבקש שיינתן לו שם של גורם שיכול לפתור לו את הבעיה באופן דחוף, ומנכ"ל חברת הנמל מוסר את השם של מי שהוא יודע שעוסק בפיקוח באותו העניין בדיוק. אין כל היבט פלילי להתנהלות האמורה.

78. אשר לאמור בכתב האישום בסעיף 45 בדבר אי חוקיות של עלות שנגבתה על ידי חברת דנה מחברת נשר – אין בסיס לטענה זו בדבר אי חוקיות. מדובר בהתקשרות כדין בין שני גורמים עסקיים, אשר האחד ביקש לפתור בעיה של חומר שהוא מייבא בכמויות גדולות יוצר, ואשר כפועל יוצא ממנה קיימת בעיה בקצב פריקתו, שכן החומר גורם לבעיות אל מול הגורמים של איכות הסביבה. מהראיות שבפניי עולה כי חברת דנה ביצעה פעילות לא רק של פיקוח אלא גם פעילות של מתן פתרונות טכניים מקיפים ושינתה את אופן הפריקה של הקלינקר באופן שפתר בעיות.

כפי שפורט קודם לכן בפרשת הגרוטאות, לאור עדותו של ד"ר היימליך, ולאור היגיון הדברים, דמי הניטול שגובה הנמל אינם כוללים את הנדרש לאחר שינוי מדיניות האכיפה של המשרד להגנת הסביבה.

על פי גישת ד"ר היימליך, העולה עם ההיגיון, ככל שהנמל בוחר לבצע בעצמו כעת את הפיקוח שנעשה קודם לכן על ידי גורם חיצוני, וקודם לכן נשאו בו היצואנים והיבואנים, הרי שיש לשנות את גובה דמי הניטול ולחייבם בתשלום זה.

אין כל אי חוקיות בכך שיצואן או יבואן המייבא חומר הגורם לבעיה באיכות הסביבה, יישא הוא, והוא בלבד, באמצעות גורמים מטעמו, בעלויות הנובעות מכך.

ייתכן כי הנמל רוצה להיטיב עם יצואנים או יבואנים, ומסיבה זו הוא לוקח על עצמו לשאת בתשלום של כמיליון עד מיליון וחצי ₪ בשנה, לבצע פיקוח שנעשה בעבר על ידי עובדים של חברת דנה, וכיום מבוצע על ידי עובדים מטעם הנמל, שחלקם היו בעבר עובדים של חברת דנה. זוהי שאלה כלכלית, ויתכן שהנמל בוחר בכך, על מנת לשמור לקוחות בנמל ולהיטיב איתם. ואולם, העובדה שהנמל בוחר לשאת בעצמו בתשלום שאינו כלול בדמי הניטול, ושנובע באופן ישיר מפעילות של יצואן או יבואן, שהחומר אותו הוא מייבא או מייצא יוצר בעיות שמחייבות פתרון, עובדה זו אין לה כל השלכה לגבי השאלה האם היה או לא היה היבט של אי חוקיות בעלות שנגבתה על ידי חברת דנה מחברת נשר.

לסיכום ענין זה – יש לדחות את הטענה בדבר אי חוקיות העלות אשר גבתה חברת דנה מחברת נשר טענה זו חסרת בסיס. כעת הנמל, לאחר הוצאת חברת דנה, מבקש להיטיב עם היצואנים והיבואנים על חשבון הנמל עצמו, ודווקא הטבה זו היא זו שמעלה סימני שאלה.

79. הראיות שבפניי מביאות למסקנה כי עבודת חברת דנה, אשר זכתה לתשבחות מכל הגורמים שעבדו עמה, הביאה למניעת פגיעה באיכות הסביבה, באופן משמעותי ביותר. מדובר היה בעבודה שכללה עובדים רבים מטעם חברת דנה, הן מפקחים והן מבצעים בפועל של עבודות והתקנת מתקנים, למניעת פגיעה בהגנת הסביבה.

פעילות חברת דנה היטיבה עד מאד, הן עם יצואני הגרוטאות והן עם חברת נשר, זירזה את הפריקה של הכמויות הגדולות של החומר שחברת נשר ייבאה, ופתרה בעיות קשות לחברת נשר.

כל האמור מביא למסקנה ברורה כי אין כל ממש במיוחס לנאשמים בכתב האישום, גם לא בפרשת נשר. אין כל ראיה לשוחד, מרמה או הפרת אמונים. אין כל ראיה לקנוניה או לשיקולים זרים.

לא רק שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המיוחס לנאשמים בכתב האישום מעל לספק סביר, אלא שהראיות שבאו בפניי מביאות למסקנה פוזיטיבית השוללת את המיוחס לנאשמים.

פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים

80. על פי האמור בפרק זה בכתב האישום המתוקן - חברת כי"ל דשנים הינה חברה העוסקת בייצור דשנים ובמסגרת זאת מייצאת ומייבאת חומרי גלם דרך נמל אשדוד, וזאת בהיקף של מאות אלפי טון בשנה. חומר גלם עיקרי אותו ייבא כי"ל דרך נמל אשדוד לאורך השנים הנו גופרית מוצקה, אשר הליך פריקתה כרוך לעיתים ביצירת מפגעי איכות סביבה.

בהמשך להצלחת חברת דנה לספק את שירותיה ליצואני גרוטאות המתכת, ובמקביל להתקשרותה עם חברת "שמן" כפי שיתואר בהמשך, פעלו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה, במסגרת הקשר ולשם קידומו, לכפות את שירותי חברת דנה גם על חברת כי"ל וזאת תוך הפעלת מסכת לחצים, והצגת מצגי שווא, ולצורך כך, בתחילת שנת 2012, החלו עובדי חברת דנה לתעד את הליך פריקת הגופרית ע"י כי"ל ומפגעי הסביבה שנוצרים אגב כך, ולהעביר ממצאים אלה לנציגי המשרד להגנת הסביבה בנמל, ולנאשם 1, ובהמשך פנו נציגי חברת דנה, בתיווכו של נאשם 1, לנציגיה הבכירים של כי"ל כדי להיפגש עם נציגי כי"ל בנמל ולהציע לכי"ל את שירותיה של חברת דנה.

בהתאם, התקיימה בתאריך 12.2.12 פגישה בין נציגי חברת דנה – הנאשם 3 ואורי בלטר מצד אחד – ונציגי כי"ל – מנהל מפעל השינוע של כי"ל בנמל יוסי גלעד, ונדב בלוך מצד שני, ובפגישה זו פרס אורי בלטר בפני נציגי כי"ל את פעילותה "היעילה", לטענתו, של חברת דנה בקשר עם יצוא גרוטאות המתכת, והציע את פתרונותיה של חברת דנה כמענה למפגעים הסביבתיים הנגרמים ע"י כי"ל אגב פריקת הגופרית.

בהמשך לדברי אורי בלטר, ומשנציגי כי"ל הבהירו כי הפתרון הטכנולוגי המוצע אינו רלוונטי ואינו ישים ביחס לכי"ל, וכי כי"ל קשורה בחוזה עם חברה אחרת בעניינים המוצעים, הוסיף נאשם 3 והדגיש בפני נציג כי"ל כי יתרונה היחסי של חברת דנה אינו מתמצה בפתרון הטכנולוגי אלא "הערכות כוללת סביב פריקת הגופרית" לרבות בעניינים תפעוליים הקשורים בעובדי הנמל עצמם, ובאותו מעמד הצהיר נאשם 3 בפני נציגי כי"ל על קרבתו המשפחתית לנאשם 1 ועל כך שנאשם 3 צפוי לקבל מנאשם 1 כל עזרה שנדרשת בעניין לרבות הסדרת "עניינים אם יעלו בנושא פרמיות או עיכובים" מצד עובדי הנמל.

בהמשך, מעת לעת, פנה נאשם 3 לנציגי כי"ל במטרה לשכנעם לשכור את שירותיה של חברת דנה לאור מפגעי הסביבה אשר פעילות פריקת הגופרית של כי"ל ממשיכה לייצר. פניות אלה כללו שיחות טלפון, מיילים וכן פגישה ברציף פריקת הגופרית, במהלכה נאשם 3 הציע בפני יוסי גלעד את יניב בלטר כשותף בחברת דנה, השניים הצביעו בפניו על מפגעים הקשורים בעבודת מנופאי הנמל אגב פריקת הגופרית, והדגישו בפני יוסי גלעד כי ביכולתה של חברת דנה לסייע לכי"ל גם בעניינים תפעוליים הקשורים בעבודת מנופאי הנמל, מעבר לשירותי פיקוח איכות הסביבה המוצעים על ידם.

בהמשך לאותה פגישה, הזמינו נאשם 3 ויניב בלטר את גלעד למשרדי חברת דנה בנמל, ושם שבו והציגו בפני יוסי גלעד את הפתרון המוצע ע"י חברת דנה להפחתת מפגעי הסביבה שמייצר הליך הגופרית, בדומה לפתרון המופעל על ידי חברת דנה ביחס ליצוא גרוטאות המתכת.

באותו מעמד זימנו הנאשם 3 ויניב בלטר לפגישה עם יוסי גלעד את עובדת חברת דנה, ענהאל ניר, והציגו אותה בפני יוסי גלעד, בכזב, כמהנדסת איכות סביבה בחברת דנה, וכעורכת מחקר אקדמי בנושא הטיפול בגופרית, וכבעלת קשרים קרובים במיוחד עם אנשי האגף לפיקוח ים וחופים במשרד להגנת הסביבה הפועלים בנמל. כל זאת בידיעה שהיא אינה מהנדסת ואינה עורכת מחקר אקדמי כלשהו.

ענהאל התריעה בכזב בפני יוסי גלעד כי אנשי האגף לפיקוח "בונים תיק חקירה כנגד כל המעורבים בפריקות הגופרית".

בהמשך הצטרף לפגישה גם נאשם 1, אשר הוסיף החרה אחר ענהאל אודות מהלכי האכיפה הצפויים לגבור ביחס לפריקת הגופרית והצביע על הנאשם 3 ויניב בלטר תוך שהוא טוען באזני יוסי גלעד כי "נכון לשמוע מה יש לאנשים האלה להציע".

כן הוסיף נאשם 1 והשמיע באזני יוסי גלעד אזהרה לפיה לא יאפשר את המשך פריקת הגופרית "אם לא תהיה כאן עבודה יותר מסודרת כמו זו שמוצעת ע"י חברת דנה".

באותו מעמד גם שיתף נאשם 1 את יוסי גלעד בכך שתיאום הקשר הראשוני בין נציגי חברת דנה לכי"ל נוצר באמצעותו, אגב פגישה אקראית של נאשם 1 עם בכיר בכי"ל.

בהמשך, ביום 31.3.12 שב נאשם 3 ופנה טלפונית לגלעד להציג בפני יוסי גלעד את תכנית חברת דנה ל"פיקוח וניהול" פריקת הגופרית, תוך שהוא טוען בכזב באוזני יוסי גלעד כי התכנית זכתה לאישור המשרד להגנת הסביבה.

הנהלת כי"ל פעלה בדרכים מדרכים שונות להתגונן ולהדוף את מסכת הלחצים המתוארת לעיל, ולאור זאת נאשם 3 הודיע ביום 17.4.12 ליוסי גלעד על משיכת הצעות חברת דנה בענין פריקת הגופרית.

בתאריך 28.2.13, נאשם 3 ויניב בלטר הקימו שותפות חדשה בין חברת דנה ובין דוד מלכה שהיה מנהל תפעול בחברת אמקו ים (שסיפקה עד אז שירותי תפעול לכי"ל בנמל). החברה המשותפת היא חברת "אכעד מרין בע"מ" ומטרתה לספק שירותים לוגיסטיים ופיקוח איכות סביבה ללקוחות בנמל.

בתאריך 28.2.13, שבו נציגי חברת דנה, בהובלת נאשם 3, וחידשו את מאמציהם לכפות על כי"ל לשכור את שירותיהם.

במסגרת זו, שב נאשם 3 ונועד עם יוסי גלעד לסדרת פגישות במסגרתן הציג נאשם 3 את התרחבות פעילותה והתעצמות כוחה של חברת דנה בתחומי נמל אשדוד, לרבות קבלת רציף פרטי בנמל והיתר לעבודה בשבתות, והכל כדי להניע את יוסי גלעד להיענות להצעות חברת דנה להתקשר עמה בהסכם לשירותי פיקוח.

בהמשך לכך, בתאריך 3.3.13, נועדו נאשם 3, ושותפו בחברת ראעד מרין, דויד מלכה, עם גלעד והממונה על יוסי גלעד בכי"ל, עדי וינוגרד (להלן: "וינוגרד") לפגישה נוספת במהלכה ש נאשם 3 וציין בפני וינוגרד ויוסי גלעד את קרבתו המשפחתית לנאשם 1, והוסיף: "כמו שאתם יודעים יש לו השפעה על מה שקורה בנמל בהרבה תחומים וכדאי לכם לעבוד אתנו".

בתחילת חודש יוני 3013, במסגרת פגישת ריענון והדרכה של נציגי כי"ל עם סמנכ"ל התפעול בנמל, מר אלדד וקסמן, הודיע האחרון לנציגי כי"ל כי בכוונת הנמל לדרוש מכי"ל פיקוח נוסף להליך פריקת הגופרית מחברה שתוסמך ע"י המשרד להגנת הסביבה. במקביל נאשם 3 התקשר לגלעד והדגיש באוזניו כי הוא אחראי לגיבוש ההדרכה שתידרש בעניין זה על ידי הנמל וכי עלות הפיקוח תהיה 2 ₪ לטון, בדומה לסכום הנגבה על ידי חברת דנה מ"חברת נשר" בנושא פיקוח פריקת הקלינקר.

במקביל, במשך כל אותה תקופה, המשיכה עובדת חברת דנה, ענהאל, לתעד במפגיע את פריקת הגופרית, והעבירה את ממצאיה לאנשי הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה במטרה להפעיל לחץ על כי"ל להתקשר עם חברת דנה.

בתאריך 1.8.13, לאחר שהפרשה נשוא פרק זה התפרסמה באמצעי תקשורת, פנה מנהל משמרת במתקני התפזורת בנמל זאב אביטן ליוסי גלעד, בשם נאשמים 1 ו- 3, והשמיע באוזניו את טרוניית נאשמים 1 ו- 3 ביחס לגלעד כמי שעומד מאחורי הפרסום התקשורתי ואת רצונו של נאשם 1 לפגוש את יוסי גלעד בעניין.

כעבור יומיים, זאב אביטן הזמין את יוסי גלעד לפגישה בעניין זה. לצד זאב נכחו בפגישה גם נאשמים 1 ו- 3, ובמהלכה דרש נאשם 1, תוך שהוא מקליט את חילופי הדברים שלא בידיעת יוסי גלעד, לקבל מיוסי גלעד פרטים אודות התנהלות יחסי חברת דנה וכי"ל עובר לפרסום התקשורתי, ואודות עצם פניית כי"ל לתקשורת ולהנהלת הנמל, ואודות תחושות האיום שחוו נציגי כי"ל מפני נציגת חברת דנה.

באותו מעמד נאשם 1 הטיח ביוסי גלעד, על רקע חשדותיו לעיל, כי הוא מאוכזב מהתנהלות כי"ל בעניין, וכי ברצותו יש בכוחו להפסיק את עבודת כי"ל בנמל באופן שרירותי, ומידי, ותוך גרימת נזקים ממשיים לכי"ל.

במסגרת זו, השמיע נאשם 1 באזני יוסי גלעד את הדברים הבאים: אני לא מבין מה אתם רוצים, אני עוזר לכם מאוד, אני יכול להפריע לעבודה, שהרי אני אסתובב במחסן או במשרד ואראה מנורה לא תקינה ומיד אפסיק את הפעילות בגין בטיחות... אם אני אראה גרגר גופרית ברציף אני מיד אפסיק את הפריקה ואתם תתחילו לרוץ...".

נאשם 1 אף הודיע ליוסי גלעד כי בכוונתו להגיש תביעה אישית כנגד הממונה על גלעד בכי"ל, והוסיף כי חוקרים מטעם נאשם 1 צפויים להגיע ליוסי גלעד ולתחקרו ביחס לעניינים לעיל.

למרות כל הלחצים, האיומים, ודרישת השוחד – כי"ל לא התקשרה בהסכם כלשהו עם חברת דנה.

המענה לפרק ד' באישום השני - פרשת כי"ל דשנים

81. הנאשמים כופרים במיוחס להם. הנאשם 1 כופר במיוחס לו בפרשה זו, כמו גם בתיווך המיוחס לו למפגש אנשי חברת דנה עם נציגי חברת כי"ל, וכופר בכל הטענות המייחסות לו אזהרות כאמור בכתב האישום.

ביחס למפגש שהתקיים לאחר פרסום הפרשה באמצעי התקשורת, בין הנאשם 1 לנאשם 3 ואנשי כי"ל, וביניהם מר יוסי גלעד, נטען כי אכן אמר שתוגש תביעה כנגד מי שהזין את התקשורת במידע שקרי, שלטענתו הינו עדי הממונה על יוסי גלעד. נטען כי ביקש לדעת אם אכן מישהו איים על מי מחברת כי"ל כפי שפורסם בכתבה, ונטען כי הוא קיבל תשובה חד משמעית שגם בנושא זה הפרסום התקשורתי היה שקרי.

נטען כי נדבכים מרכזים בפרסום התקשורתי הוכחשו ע"י מר יוסי גלעד מחברת כי"ל זאת בשעה שאותו יוסי גלעד יודע שהדברים מוקלטים, שכן הוא בעצמו הקליט את השיחה.

צויין כי במהלך פגישה זו הנאשם 1 כבר היה בהשעיה עצמית אותה קיבל על עצמו בסמוך לאחר הפרסומים, כדי לאפשר בדיקת הדברים החמורים אשר פורסמו בתקשורת, באופן שלא ניתן יהיה לטעון כאילו הוא משפיע עליהם.

נטען כי לא היה כל לחץ וכל איום במפגש זה.

הנאשם 2 טוען כי עניין הגופרית הינו בבחינת פיגוע סביבתי, וכופר בנטען ביחס לפרשה זו.

הנאשם 3 מכחיש כל פעולה לכפות שירותי חברת דנה על חברת כי"ל, וטוען כי חברת דנה פעלה במסגרת תפקידה, ומאשר כי תועדו מפגעי איכות סביבה במהלך פריקת גופרית ע"י חברת כי"ל.

הוכחשה כל קשירת קשר וכל תיווך של נאשם 1, ונטען כי המפגשים עם חברת כי"ל היו מפגשים עניינים בלבד, וכי הם היו במטרה לגייס את חברת כי"ל כלקוח, בדרך לגיטימית, מכובדת, חוקית, מקובלת ועניינית, פגישות בהן נכח נאשם 3.

נטען כי מעולם לא נאמר ולא נכתב ע"י מי מאנשי כי"ל כי הם אינם מעוניינים בשירות אותו מציעה חברת דנה.

ביחס למפגש שלאחר הפרסומים וההשעיה העצמית של נאשם 1, מאשר נאשם 3 בדבר הפגישה, מאשר כי הפגישה הוקלטה, ודוחה את הפרשנות שמנסה התביעה לתת לדברים, וככלל כופר בכל המיוחס לו בפרשה זו.

הנאשם 3 מאשר כי חברת כי"ל לא התקשרה עם חברת דנה בהסכם כלשהו.

דיון והכרעה - פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים

82. במסגרת פרשה זו מיוחס לנאשמים 1 ו-3 ביצוע עבירות סחיטה באיומים אשר נטען כי הופנו כנגד איש כי"ל, ע.ת.68 מר יוסי גלעד, וכן דרישת שוחד.

אין מחלוקת כי חברת דנה לא התקשרה עם חברת כי"ל, וכי חברת דנה רצתה ופעלה בניסיון להתקשר עם חברת כי"ל, למתן שירותים הקשורים לפיקוח ולשמירה מפני פגיעה באיכות הסביבה. אין גם מחלוקת כי אנשי חברת דנה, ובהם הנאשם 1, יניב בלטר ואורי בלטר נפגשו עם אנשי כי"ל ובהם גם ע.ת.68 מר יוסי גלעד.

הטענות מתמקדות בכמה מפגשים, האחד מפגש מיום 12.12.12, דהיינו כאשר חברת דנה כבר פועלת בנמל. השני, זמן מה לאחר מכן, מפגש שבו טוען מר יוסי גלעד כי הוזמן למשרדי חברת דנה, ונכנס לשם גם הנאשם 1, מפגש נוסף בו השתתפו מטעם כי"ל מר עדי וינוגרד ומר יוסי גלעד ומטעם הנמל מר אלדד וקסמן ואחרים, ומפגש מיום 1.8.13, אשר הוקלט (ת/261) והשתתפו בו הנאשם 1, הנאשם 3, מר יוסי גלעד ע.ת.68, ונציג נוסף של חברת כי"ל, ע.ת.73 מר אפי אייזנבך. המפגש האחרון הינו מפגש שהתקיים לאחר ובעקבות הכתבה, ביוני 2013.

תחילה לכתב האישום ולאיום המיוחס במסגרתו.

סעיף 135 לכתב האישום מתייחס לאיום הנטען ונכתב בו כי: "נאשמים 1 ו-3 במעשיהם המתוארים, בפרק ד' לעיל, איימו על יוסי גלעד כנציג כי"ל, ועל כי"ל בפגישה שלא כדין בפרנסתם, כדי להניע אותם להתקשר עם חברת דנה בחוזה למתן שירותי פיקוח איכות סביבה". (בכתב האישום המתוקן נכתב בטעות נאשמת 6).

פרק ד' הינו הפרק המתייחס לפרשת כי"ל, ומנוסחו של סעיף 135, ברור כי האיום המיוחס עניינו המפגשים הראשונים, ובפרט המפגש השני. באוגוסט 2013, מועד המפגש האחרון, הינו לאחר הפרסומים, הביקורת, והחלטת הדירקטוריון, ומובן כי לא ניתן ליחס במועד זה איום שנועד כדי להתקשר עם חברת דנה בחוזה למתן שירותי פיקוח איכות סביבה.

הדברים ברורים, וכל ניסיון לייחס איום במהלך המפגש האחרון, מחייב תיקון כתב האישום או החלטה במסגרת סעיף 184 לחסד"פ. סעיף 184 לחסד"פ מאפשר להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה "נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלו לא נטענו בכתב האישום".

ודוק, עצם העובדה שמיוחסת עבירת איום אחת, אין משמעותה כי ניתן לייחס כל איום אחר, אלא כתב האישום מפרט עובדות ומפרט עבירות בהתייחס לאותן עובדות. כתב האישום בענייננו לא ייחס איום או סחיטה באיומים במסגרת המפגש באוגוסט 2013.

כתב האישום באישום השני מייחס עבירה אחת בלבד של סחיטה באיומים, איננו מייחס עבירה נוספת של סחיטה באיומים ואיננו מייחס עבירת איומים. במקרים אחרים בהם נתבקשה הרשעה בכמה מופעים של סעיף עבירה הדבר צוין מפורשות בכתב האישום.

הרחבנו בעניין זה הואיל וב"כ המאשימה, בסיכומים, מבקשים לייחס עבירת סחיטה באיומים גם באירוע השני וגם באירוע האחרון, תוך שנטען כי כך יש לפרש את כתב האישום. זאת, לאחר שכשהדבר עלה במסגרת חקירתו הנגדית של נאשם 1, אמר ב"כ המאשימה כי אין הם מייחסים מהשיחה האחרונה עבירה של איומים (ר' לענין זה פרו' עמ' 5938-5941, שם חלק מהדברים נאמרים כציטוט של ב"כ נאשם 1 עת ב"כ נאשם 3, אולם כך נאמרו הדברים כפי שאושר בדיון). ב"כ המאשימה בסיכומיו החליטו לחזור מאותה אמירה, וכעת מתבקש, בניגוד לדברים שנאמרו באותו דיון, כי תיוחס עבירת איומים גם במפגש האחרון. כאשר הועלתה במהלך הסיכומים השאלה אם הם "משנים עכשיו מהדברים שכבודכם אמרתם בדיון", התקבלה התשובה: " בדיון אדוני אנחנו נחפזנו להשיב לטרוניה לא טרוניה אולי שאלה שבאותו רגע השבנו את אשר השבנו. לאחר שאני ישבתי ואני קראתי את כתב האישום שהמילים והעניינים בו נבראו בקפידה, אנחנו הקפדנו על הניסוחים שלנו ואנחנו כללנו את כל האירועים הללו כאירוע מתמשך אחד שבו נעשה מעשה איומים ואני מפנה להוראת סעיף 135 לכתב האישום". (פרו' עמ' 7562 שו' 26-31). במהלך הדיון ניתנה החלטה כי דברי ב"כ המאשימה אינם מתיישבים עם כתב האישום וגם לא עם דבריו בדיון שהיה במהלך חקירתו הנגדית של נאשם 1 וכי "אין אלה להצטער על התנהלות שכזו מטעם ב"כ המאשימה, שבית משפט מוצא שבהתנהלות מסוג זה יש פגיעה בהגינות המתחייבת בהליך כלפי נאשמים... מובן כי תיקון שכזה לא יותר על ידי בית המשפט" (פרו' עמ' 6753).

הנה כי כן, בדיון מיום 27.2.18 נדחתה הבקשה שמשמעותה תיקון מסוים לכתב האישום, להכליל גם את האירוע האחרון במסגרת הטענה בדבר איומים.

גם בהתייחס לסעיף 184 לחסד"פ, אינני מוצא כי יש לאפשר שימוש בו, כאשר מדובר במצב דברים בו כל החומר הרלוונטי לנטען כעת, היה בפני המאשימה בטרם הגשת כתב האישום. לא היה כל חידוש שהוא, במסגרת שמיעת הראיות, והפעלתו של סעיף 184 צריכה להיות שמורה למצב בו הוכחו עובדות שקודם לכן ניתן היה לומר שהמאשימה לא היתה יכולה להביא במסגרת כתב האישום.

למרות כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לבחון גם את האירוע האחרון, וגם את טענת ב"כ המאשימה כי היו במסגרתו איום או סחיטה באיומים. כפי שיפורט להלן, המסקנה הברורה הינה כי לא היה במסגרתו כל איום ולא היתה במסגרתו כל סחיטה באיומים, לא למטרה שצוינה בכתב האישום ולא לכל מטרה אחרת. יתרה מכך, במפגש האחרון נאמרו ע"י אנשי כי"ל דברים ברורים, בהתייחס למפגשים הקודמים, ובהתייחס לכל ההתנהלות שהיתה אל מולם, ודברים מפורשים אלו, שוללים גם את כל הנטען ביחס לאיומים, סחיטה באיומים, או דרישת שוחד, גם במפגשים הקודמים, ובכל ההתנהלות הקודמת.

83. לאחר שבחנתי את הראיות, העדויות, והעולה מת/261, התמליל וההקלטה, אני מוצא כי אין כל בסיס לטענה בדבר איום, סחיטה באיומים, או דרישת שוחד, במי מהמפגשים או בכלל ההתנהלות הנטענת.

המסקנה האמורה עולה לא רק מהדברים המוקלטים במפגש מיום 1.8.13, אלא גם משאר הראיות, כפי שיפורט להלן.

פעילות חברת דנה היתה פעילות לגיטימית, ואין לייחס מעשה איום, מעשה סחיטה באיומים או מעשה של דרישת שוחד, או כל היבט פלילי או שלילי אחר, בכך שגוף הנותן שירותים, ומבקש להתקשר בהתקשרות עסקית עם חברה אחרת, יפנה לאנשי אותה חברה, יציע את השירותים שהוא מעוניין לתת, ואף יציג בפני הלקוח הפוטנציאלי את הבעיות שיש לאותו לקוח פוטנציאלי, ואת האפשרויות שלו לפתור אותן.

ההתרשמות של בית המשפט הינה כי עדותו של ע.ת. 68 מר יוסי גלעד לא היתה אמינה. עדותו כללה שינוי גרסה, ובנוסף אי התיישבות עם התנהלותו בזמן אמת, בכך שלא ציין מאומה בתכתובות שכתב, דבר איום. לא ניתן לקבל את דבריו של עד זה כגרסה אשר על סמכה ניתן לקבוע ממצא עובדתי. עד זה אף נדרש לאזהרה נוספת של בית המשפט כי מחובתו לומר את האמת, ועומת שוב ושוב במהלך הדיון עם חוסר ההיגיון בגרסתו ועם סתירה בין גרסאות, תוך שהוא התבקש ליישב את הדברים, ולהסבירם. למרות שניתנה לו האפשרות להסביר את דבריו, לא היה בהסבריו ממש.

נחזור על האמור, כי הדברים אשר נאמרו במפגש האחרון המוקלט מ- 1.8.13 (ת/261), מתייחסים גם למפגשים קודמים, ומהדברים שנאמרו שם עולה מפורשות כי במפגשים הקודמים לא היה כל איום.

84. תחילה לעדותו של עד אחר בפרשה זו, ע.ת.69 מר עדי וינוגרד. על פי עדותו הוא סמנכ"ל לוגיסטיקה בחברת כי"ל, ובמסגרת תפקיד זה אחראי לשינוע דשנים מאתרים שונים לנמל ומהנמל לחו"ל. בתקופה הרלוונטית מי שהיה בנמל ותפקידו היה לנהל את המתקן שם ואת כל הפעילות בנמל היה מר יוסי גלעד, מעליו היה אחראי מנהל אגף ששמו מר אפי אייזנבך, וע.ת. 69 אחראי על שניהם. (פרו' עמ' 3979-3980).

ע.ת. 69 מעיד כי בתאריך 3.3.13 הוא פגש את נאשם 3 ואת דוד מלכה במשרדו של יוסי גלעד שגם הוא נכח באותה פגישה (פרו' עמ' 2992 שו' 19-21). הוא מעיד כי במהלך הפגישה הזו " הם הציעו לי לקבל את השירותים של חברת דנה, בתחום של איכות הסביבה. ציין דוד חסן שהוא בן דוד של אלון חסן ושאני מכיר את ההשפעה של אלון חסן בנמל ולכן כדאי לנו לעבוד איתו" (פרו' עמ' 2992 שו' 8-11).

ע.ת.69 מעיד כי הם לא התקשרו עם חברת דנה מפני שהיתה להם התקשרות עם חברה אחרת (פרו' עמ' 3006 שו' 28-32).

העד מאשר את דבריו בהודעתו על כי בפגישה עם מר אלדד וקסמן, מר וקסמן הסביר לו כי קיימים קשיים עם הדוחות שהוא מקבל מאיכות הסביבה, וסוכם שהם, אנשי כי"ל, יקיימו הדרכה לאנשי ג'סקו שהיא חברת פיקוח שלהם.

העד נשאל אם בפגישה הזו לא דיברו על דנה והוא מאשר זאת - "בפגישה הזאת לא, כי לא דיברנו על דנה." (פרו' עמ' 3011 שו' 22) ומוסיף לאחר מכן שדיברו במקומות אחרים על דנה (שו' 24).

עוד קודם לכן אמר את הדברים באופן החלטי יותר כאשר נשאל "אין דנה בישיבה הזאת. יש דרישה צודקת להגביר את הפיקוח של חברה שעובדת עם ג'סקו, אין דנה, נכון? אתה מאשר לי? והוא משיב: "בזה אין דנה, אבל... " (פרו' עמ' 3011 שו' 14-16). לאחר מכן נשאל שוב ושוב בעניין זה – "אם יבוא מישהו ויגיד שבאותה פגישה הציעו לכם לקחת את דנה... והוא משיב – " אני לא עונה על חלופות דמיוניות". והוא אומר שוב על האפשרות שהציעו לו את חברת דנה בפגישה הזאת כי – "זה לא היה". (פרו' עמ' 3011 שו' 25-32).

לעומת דבריו הברורים הללו, אומר העד בהמשך כי אינו זוכר. לכשעומת עם דבריו הקודמים על כי קודם לכן היה החלטי, הוא מאשר כי היה החלטי ומסביר: " ברגע שהסנגור ציין בפניי שזה מה שיוסי גלעד אמר, אז זה ערער אצלי את החשיבה, אולי זה כן היה, אני לא זוכר. זאת הסיבה". (פרו' עמ' 3013 שו' 1-9).

כאמור, בתחילה העמיד מר וינוגרד בעדותו בבית המשפט גרסה החלטית על כי במפגש עם אלדד וקסמן לא דובר על חברת דנה. לאחר מכן אמר כי הוא - "לא זוכר".

עדותו של מר יוסי גלעד, שאומר כי דובר שם על חברת דנה, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הראשונה, ההחלטית, של מר עדי וינוגרד, על כי לא דובר על חברת דנה באותו מפגש שנכח בו גם יוסי גלעד.

כך, מר יוסי גלעד אומר בעדותו בבית המשפט כי במפגש עם מר אלדד וקסמן, בו נכח מר עדי וינוגרד, הועלתה על ידם, דהיינו על ידי אנשי כי"ל, השאלה : "האם יש חברה ספציפית שנועדה לפיקוח הזה או האם אנחנו יכולים להכשיר את החברה שאיתה אנחנו קשורים בהקשר מסחרי לענין הזה". הוא מעיד בבית המשפט כי: "...בפירוש אומר דנה" וכאשר הוא נשאל מי אומר דנה הוא משיב: "דדה בנודיס" (בפרו' נרשם בתמלול ההקלטה – דדה ונוטיס, אולם הכוונה למר דדה בנודיס). (פרו' עמ' 2845 שו' 28- עמ' 2846 שו' 3).

לא רק שוני ביחס לשאלה האם שמה של חברת דנה הועלה באותו מפגש שנערך עם עדי וינוגרד, אלדד וקסמן ונוספים, אלא שבחינת מהות הדברים שנאמרו על ידי זה ועל ידי זה, מקימה שוני נוסף.

כך, מר עדי וינוגרד מעיד כי הסיכום של אותה פגישה היה שאנשי כי"ל יקיימו הדרכה לאנשי ג'סקו שזו חברה שלהם, חברת פיקוח (ר' עמ' 3007). לעומת זאת, מר יוסי גלעד מעיד על אותה פגישה לכשנשאל "מה אדוני חשב שהולך להשתנות לפי הישיבה הזאת" הוא משיב: " העסקת חברה נוספת שתבצע פיקוח נוסף על הגופרית שהמשמעות הכספית שלה תבוא לידי ביטוי זאת אומרת תוספות" (פרו' עמ' 3844 שו' 2-5).

עדותו המגמתית של מר יוסי גלעד מנסה להציג את העולה מאותה ישיבה שהתקיימה אצל מר אלדד וקסמן, כי בעקבותיה יהיה צורך להעסיק חברה נוספת, שתבצע פיקוח נוסף על הגופרית, ולדבר יהיו משמעויות כספיות. עדותו של מר וינוגרד אשר נכח באותה ישיבה, לא רק ששוללת, בחלקה, אזכור של חברת דנה, אלא שכל אשר היה כפועל יוצא מאותה ישיבה זה שהם יקיימו הדרכה לחברת פיקוח שלהם.

יצויין, בהקשר של משמעות פריקת גופרית, כי התברר שבשלב מסוים, מאוחר יותר, הוטל על הנמל קנס בסך 2.7 מיליון ₪ בגין גופרית אשר הגיעה למי הים. איש איכות הסביבה בנמל, ע.ת. 54 מר היימליך, מאשר כי הנמל קיבל קנס בסך 2.7 מיליון ₪ בגין הגופרית, ומוסיף כי במקרה זה הקנס ניתן "על עבודת חופן לא נקיה". (ר' פרו' עמ' 3183 – 3184). מר יוסי גלעד אישר כי הוטל קנס בסך 2.7 מיליון ₪ כתוצאה מפריקת גופרית של חברת כי"ל (פרו' עמ' 2898 שו' 22).

85. מר יוסי גלעד ע.ת.68, מעיד כי במפגש הראשון שהיה לו עם הנאשם 3 והשתתפו בו עובדי כי"ל, מר נדב בלוך ומאיר גל, הנאשם 3 ואורי בלטר, נאמר בה: "דוד חסן אמר גילוי נאות אני בן דוד של אלון וזה יכול לעזור לפעילות..." (פרו' עמ' 2808, שו' 8-9). בהמשך הוא מאשר כי אמר במשטרה את הדברים שאמר נאשם 3 בנוסח הבא: אני בן דוד של אלון חסן ואני אקבל כל עזרה שצריך כדי להסדיר עניינים אם יעלו בנושא פרמיות או עיכובים." (פרו' עמ' 2809 שו' 1-4).

דבריו אלו של מר יוסי גלעד אינם מתיישבים עם דברי עד תביעה אחר, ע.ת.74 מר נדב בלוך, עובד של חברת כי"ל, אחראי מטעמה על הגנת הסביבה, אשר היה נוכח באותה הישיבה וביחס לכך יפורט בהמשך.

מר יוסי גלעד מעיד על מפגש נוסף שהתקיים עם נאשם 3, במשרדי חברת דנה בנמל, ועל כי בשלב מסוים הגיעה גברת בשם ענאל, אשר עבדה בחברת דנה, יצאה ולאחר מכן נכנס נאשם 1. לדבריו, הגב' ענאל אמרה "אתה יודע בונים תיק נגד כל המעורבים בגופרית, אני בקשר צמוד עם קודוביצקי, שהוא הפקח של רשות ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה והיא יוצאת מתוך המשרד, הפגישה ממשיכה בכך שנכנס אלון חסן ומתיישב אל אותו שולחן." (פרו' עמ' 2814, שו' 16-19). בהמשך מתקן העד ואומר כי באותו מעמד לא נאמר על מקורבותה לאנשי איכות הסביבה או לעיסוקה בתחום הגופרית אלא רק שהיא מהנדס הסביבה בחברת דנה (פרוטוקול, עמ' 2815 שו' 29 עד עמ' 2816 שו' 3).

מר גלעד מעיד כי נאשם 1 אשר נכנס למפגש זה, אמר כי הוא מוטרד מאירועים שבהם עובדי נמל נקנסו ונתבעו פלילית וכי כדי לשמור על האנשים הוא רוצה לראות את הדברים אחרת ברציפים וכי הוא אמר "נכון לך לשמוע מה חברת דנה מציעה". בעקבות זאת טוען העד, כי הוא חש אי-נוחות (פרו' עמ' 2814, שו' 29 עד עמ' 2815 שו' 4).

בהמשך, עדותו של העד אינה ברורה האם היתה קריאה נוספת לגברת ענאל אם לאו, והוא אומר שאינו זוכר (פרוטוקול, עמ' 2818, שו' 13-29).

ולאחר מכן הוא חוזר ואומר כי הנאשם 1 הזמין חזרה את הגב' ענאל אל החדר (פרוטוקול עמ' 2812 שו' 1-3). העד מעיד כי בעקבות הפגישה הוא תעד אותה ודיווח עליה למר אפי אייזנבך ולמר עדי וינוגרד (פרוטוקול עמ' 2822 שו' 1-4).

העד מתאר בהמשך פגישה שלו ושל מר נדב בלוך עם אנשי המשרד להגנת הסביבה. עוד מתאר מר יוסי גלעד כי נאשם 3 ביקש ממנו בשיחה טלפונית לתאם שיחה עם הממונה עליו (פרוטוקול, עמ' 2830-2831), ומוסיף ומתאר ניסיונות נוספים של הנאשם 3 לתאם פגישה איתו ועם הממונה שלו וכי מתקיימת פגישה כזאת, פגישה במסגרתה הציעו לו שוב לתת שירותי פיקוח על פריקת גופרית (פרוטוקול עמ' 2835-2838).

86. אשר לטענה בדבר איומים –ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד מאותו מפגש בו נכח הנאשם 1, לטענת מר יוסי גלעד, ומהפניות האחרות של נאשם 3, כי מדובר באיומים.

הנאשם 1 בעדותו אומר כי המשרדים של חברת דנה היו סמוכים למשרדו בנמל, ומדי פעם היה מגיע לשם, ללא כל הסתרה של הקרבה שלו לנאשם 3 או למר יניב בלטר והוא איננו זוכר את הפגישה הנטענת (פרו' עמ' 5511, שו' 20-24). הנאשם 1 מוסיף כי היה מגיע לשם כפעמיים שלוש בשבוע, הוא מוסיף כי הוא לא הפנה לחברת דנה וחברת דנה לא עניינה אותו (פרו' עמ' 5512).

הנאשם 3 מעיד כי כי"ל היה לקוח פוטנציאלי גדול עם פעילות ענפה בנמל ובדנה ראו פוטנציאל גדול, וכל ההתנהלות שלו באופן אישי מול כי"ל היתה 3 או 4 פעמים, עם תכתובת מייל אחת, וכי הם מעולם לא אמרו לו שהם אינם רוצים, אלא תמיד אמרו לו שהם בודקים, שוקלים וחושבים (פרו' עמ' 7166). ביחס לאיומים הוא מכנה זאת כדבר הזוי, ואומר כי אין לו מושג "מאיפה זה בא" (פרו' עמ' 7167, שו' 1-2).

למרות שמר יוסי גלעד אומר שהוא מוציא תכתובת אחרי מפגש, אין בפניי כל ראיה כי בתכתובת כלשהי שהוא הוציא היתה אמירה כלשהי על איום כלשהו. העד מעיד שהוא אמר למר זאב אביטל, כדלקמן: "שאני לא חש מאוים ועל כל המפגשים דיווחתי, זה מגיע כשזאב אומר לי מה בדיוק אלון חסן מבקש ממני אז אני רושם, ככה תיעדתי. שאני לא חש מאוים ועל כל המפגשים דיווחתי כפי שאני מחויב לדווח על כל פגישה עסקית לממונים עליי וכפי שלא חשבתי מאוים גם לא אמרתי שאיימו עליי או על פעילות כי"ל." (פרו' עמ' 2875 שו' 16-21).

העד אומר כי הוא דיווח למר עדי וינוגרד על הפגישה שהיתה לו עם זאב, אולם אומר הוא לא ציין בדבריו למר וינוגרד שמה שאמר לזאב לא נכון (פרו', עמ' 2877, שו' 5-8). ואולם קודם לכן נשאל העד "אמרת לוינוגרד שאמרת לזאב משהו לא נכון?" והוא משיב "נכון" (פרו' עמ' 2876, שו' 20-21) ומאשר את הדברים הללו שוב גם בעמ' 2876 שו' 22-25.

גרסתו של מר גלעד בעייתית. הוא אומר דברים שונים, מעלה גרסאות לא ברורות, אומר כי לא כתב מאומה על איום במהלך הפגישות, בנוסף מעיד כי אמר לזאב דברים שאינם נכונים, לעומת זאת אומר שאמר למר וינוגרד דברים נכונים, ושגם אמר למר וינוגרד שאמר לזאב דברים לא נכונים.

זאת ועוד, העד מאשר כי דיווח כל פעם והעמיד את הממונים עליו ואת הסביבה העסקית שלו במה שקורה (פרו' עמ' 2878 שו' 3-6). הוא נשאל הכיצד, למרות שהוא מבצע תיעוד של הדברים, דווקא את העובדה שהוא מאוים הוא לא מתעד. הוא משיב שהוא מבין את הקושי בכך, אך הוא אינו נותן הסבר של ממש ואומר "אני לא זוכר ששמתי את רחשי הלב שלי או חששות שלי על כתב" (פרו' עמ' 2878 שו' 17). לעד מוצגת תכתובת על המפגש מיום 01.08.13, תכתובת שהיא דיווח שהוא דיווח למר עדי וינוגרד על המפגש והוא אינו מציין בתכתובת זו דבר על איום (פרו' עמ' 2879).

מצוטטים לעד הדברים הבאים: "דוד חסן יצר איתי מספר פעמים קשר לפגישה עצמית וטלפונית ופעם אחת גם אלון עצמו ובאף אחת מהפגישות לא חשתי מאוים ועל כל המפגשים דיווחתי כפי שאני מחויב לדווח על כל פגישה עסקית לממונים עליי וכפי שלא חשתי מאוים גם לא אמרתי שאיימו עליי או על הפעילות של כי"ל." ותשובתו של העד הינה – "כך עניתי לזאב נכון." (פרו' עמ' 2881, שו' 12-16).

בעקבות זאת נשאל העד אם למר עדי וינוגרד הוא אמר שאכן אמר את הדברים הללו לזאב, אך הם לא נכונים, דהיינו כי הוא אמר לעדי וינוגרד שהרגיש מאוים, והוא משיב כי כך אמר.

בשלב זה נשאל העד הכיצד ניתן להאמין לאמירה זו כאשר כל הכתובים אינם תומכים באמירה זו, ומדובר בכתובים שיצאו מידיו של העד, ולא רק שאינם תומכים באמירה הזו אלא משתמע מהם אחרת לגמרי, והעד משיב כי הוא מבין את הקושי בדבר וגם "אני רואה גם את עצמי מתקשה להסביר." ועושה ניסיון מסוים להסביר, ניסיון אשר אין בו הסבר של ממש.

העד נשאל על כך שגם להנהלה שלו הוא לא כתב שהוא חש מאוים והוא מאשר: "לא כתבתי. אני מודה אני מתקשה להסביר, אני מתקשה אני אומר כאן, מצהיר כאן שאני דיווחתי באופן ישיר על החששות שלי מכל מפגש כזה..." ואומר כי אמר שהוא חש מאוים למנכ"ל החברה, מנהל התפעול של החברה, לאיש הביטחון ולאדם נוסף, וכשנשאל מדוע לא כתב להם זאת אף פעם, למרות שכתב מיילים ותיעד, השיב כי הוא מתקשה לזכור משהו שכתב (ר' – עמ' 2881-2882).

87. בעייתיות נוספת העולה מעדותו של עד זה קשורה לדבריו ביחס למפגש שהתקיים ביום 1.8.13. ביחס לעצם קיום המפגש – תחילה הוא אומר ביחס לפגישה זו עם נאשם 1, את הדברים הבאים: "לכן חשבתי שגם הוא לא יוכל להגיע לתוך הנמל ולכן עניתי שאני בשמחה אפגוש אותו בתוך הנמל כי לא היה לי אפילו סיכוי לפגוש אותו כשהוא מנוע להיכנס." (פרו' עמ' 2886, שו' 8-10). גרסה ראשונה זו של העד מר יוסי גלעד הינה כי הואיל והוא ידע שנאשם 1 היה אותה עת מושעה ומנוע מלהיכנס לנמל, הרי שלא היה לו אפילו סיכוי לפגוש אותו, ולכן הוא השיב שהוא בשמחה יפגוש אותו בתוך הנמל. גרסה זו עברה שינוי בהמשך.

העד מר גלעד מאשר כי אמר למר אפי אייזנבך, הממונה עליו, לפני המפגש, כי ייתכן שגם מר אלון חסן יהיה שם. (פרו' עמ' 2886 שו' 23-26). אמירה זו אינה מתיישבת עם טענתו הקודמת כי חשב שאין סיכוי שנאשם 1 יהיה במפגש.

לעד יוסי גלעד ניתנה האפשרות להסביר את דבריו, את השוני בין גירסאותיו, ונאמר לו שהדעת אינה נוחה מתשובותיו. למרות כל ההזדמנויות אשר ניתנו, אין אלא לומר כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת. (ר' לענין זה עמ' 2886 - 2889 לפרו').

אין מדובר בענין שולי, שכן גרסה זו של מר גלעד, על כי סבר שאין סיכוי שהנאשם 1 יגיע, נועדה ליישב את האמירה שלו בדבר שמחה להיפגש עם נאשם 1, עם הטענה בדבר איום. שכן, אם היה איום קודם לכן, או אף "תחושה לא נוחה" במפגש קודם, אין הדבר מתיישב עם "שמחה" למפגש נוסף. הדברים ברורים.

המפגש עצמו, שהתקיים ביום 1.8.13, בנוכחות מר יוסי גלעד, מר אפי אייזנבך, הנאשמים 1 ו – 3 ומר זאב אביטל, הוקלט. הן ע"י מר יוסי גלעד עצמו, והן ע"י נאשם 3.

מר אפי אייזנבך, ע.ת.73, אשר היה אחראי על מר יוסי גלעד, מעיד מפורשות לגבי המפגש ב- 1.8.13 כי הוא לא חש מאוים, ולא רק שלא היו בפגישה זו איומים אלא גם לא היו בה לחצים, והוא זה שהציע להצטרף לפגישה הזאת.

הוא אומר מפורשות כי הנאשם 1 רצה להבין אם היו איומים עליהם והם אמרו שלא, שלא הרגישו מאוימים בשום שלב ומוסיף: "גם בשיחה לא הרגשנו מאוימים" (פרו' עמ' 3061 שו' 24-26).

מר אפי אייזנבך לא מציין מאומה שניתן לפרשו כאיום כלשהו באותה פגישה. יתרה מכך, הוא אומר דברים מפורשים השוללים כל איום באותה פגישה.

בהמשך אומר שוב: "אני לא הרגשתי מאוים". (פרו' עמ' 3066 שו' 1).

הוא נשאל: "עכשיו תאשר לי בבקשה שהשיחה עצמה הזו היתה נינוחה. לא היו בה לחצים, לא היו בה איומים, היתה שיחה..." והוא משיב תשובה מפורשת וברורה: "לא היו בה לחצים. היא התנהלה בצורה נינוחה, כן". העד נשאל: "וגם לא היו בה איומים?" ושוב הוא משיב תשובה ברורה: "לא. לא היו בה איומים". (פרו' עמ' 3066 שו' 4-9).

תמלול ההקלטה של השיחה מיום 1.8.13 הוגש (ת/261), וגם ההקלטה עצמה (ת/261א').

תוכן הדברים שנאמרו במפגש זה מיום 1.8.13 שולל כל טענה בדבר איום כלשהוא של הנאשם 1 או של הנאשם 3, במהלך אותו מפגש, ואם לא די בכך, שולל גם כל טענה בדבר איום קודם, שכן יש במסגרתו הכחשה של העד יוסי גלעד דבר קיומו של איום קודם.

ביחס למפגש ביום 1.8.13 מעיד נאשם 1 כי מטרתו היתה לבדוק אם נאשם 3 השתמש בשמו של הנאשם 1, והאם מה שנכתב בכתבה נכון. (פרו' עמ' 5513 שו' 27). הנאשם 1 מעיד כי הוא לא איים, וכי מר יוסי גלעד עצמו אמר שלא היה איום ובעקבות זאת רווח לנאשם 1. (פרו' עמ' 5515).

חקירה נגדית ארוכה שנחקר נאשם 1, בפרט ביחס למפגש מיום 1.8.13 ו – ת/261, לא היה בה כדי לגרוע ממהימנות גרסתו, אשר מתיישבת הן עם דבריו המוקלטים של מר יוסי גלעד עצמו במפגש האמור, הן עם דברי מר אייזנבך, והן עם הגיון הדברים מכלל השתלשלות העניינים המפורטת לעיל.

לאור תוכן הדברים שנאמרו בפגישה, הוקלטו ותומללו ת/261, ת/261א', המסקנה הברורה הינה כי הסיבה למפגש הינה אכן הסיבה המתוארת ע"י נאשם 1, וגרסת נאשם 1 אמינה ומתיישבת עם הדברים שעלו בשיחה. נאשם 1 במפגש מעמת את נאשם 3 עם הטענות בדבר שימוש בשמו של נאשם 1, ותוכן השיחה מביא למסקנה ברורה כי הוא מגיע אליה על מנת לבדוק את הטענות המועלות כנגדו.

אין בתוכן המפגש המוקלט כל אמירה שהיא אשר יכולה להתפרש כאיום, או כסחיטה לאיומים, או דרישה לשוחד.

מר יוסי גלעד אומר דברים בנינוחות. אותה נינוחות אשר מר אייזנבך מתאר בביטוי זה את הפגישה, ושולל איומים ואף לחצים כלשהם.

מר יוסי גלעד אומר מפורשות במפגש זה, בהתייחס למפגשים קודמים, את הדברים הבאים : "מייד אחרי פסח, דוד זימן שיחה, ישבנו אצלי במשרד. כל השיחות היו נעימות. לא הרגשתי מאויים. לא הרגשתי אף פעם, אחרת לא הייתי נענה לפגישות, ובאמת הייתי חפשי לגמרי" (ת/261 עמ' 11 שו' 1-4).

יודגש כי אלו דברים אשר נאמרים ע"י מר גלעד בשיחה אשר הוא בעצמו מקליט אותה. מכאן שהוא יודע ומבין את המשמעות של כל מילה שהוא אומר, כי היא מתועדת.

הנה כי כן, מר יוסי גלעד מתאר את השיחות הקודמות בביטוי "נעימות", ושולל במילותיו שלו, כל איום.

במהלך הקלטה זו יש התייחסויות למפגשים, לכך שנאשם 3 הציג עצמו כקרוב משפחה של נאשם 1, ואין כל אזכור של תוספת שנטענת בעדותו של מר גלעד, בדבר אמירה על יכולת נאשם 1 לעזור.

במהלך ההקלטה יש מדי פעם מעין צחוק, והאווירה הינה אווירה אשר לא ניתן לומר שמעלה ולו חשד קל לאיום כלשהוא.

מכל האמור, לא הוכח קיומו של איום בפגישה ב – 1.8.13, המפגש המוקלט, וכך גם לא הוכח איום במי מהמפגשים הקודמים. הראיות מביאות למסקנה בדבר היעדר כל איום.

המסקנה בדבר היעדר איום אינה אך מחמת הספק, אלא שהראיות מובילות למסקנה ברורה שלא היה איום.

88. להלן הדברים העולים מהתנהלות הקשורה בתכתובת דואר אלקטרוני, שהוציא מר אפי אייזנבך ליוסי גלעד, בעקבות הנחיה שנתן לו עדי וינוגרד.

בחקירתו הנגדית מצוטט למר אפי אייזנבך משפט מתוך דואר אלקטרוני מיום 4.8.13 והוא נשאל אם הוא הוציא בתאריך זה למר יוסי גלעד דואר אלקטרוני שבו נכתבו הדברים הבאים, על כי במפגש שלו עם דוד חסן הוצא כרטיס ביקור: "אני בן דוד של אלון חסן. כמו שאתם יודעים יש לו השפעה על מה שקורה בנמל בהרבה תחומים. וכדאי לכם לעבוד איתנו".

מר אפי אייזנבך מאשר כי את המשפט הזה הוא לקח ממה שעדי וינוגרד העביר לו (פרו' עמ' 3068 שו' 7-21).

מר אייזנבך נשאל האם את המילים הללו, המצוטטות בדואר אלקטרוני שהוא כותב למר יוסי גלעד, הוא שמע אי פעם מהנאשם 3, והוא משיב: "אני לא פגשתי אותו".

לא ארחיב ביחס לתכתובת זו אך יש לציין כי תוכנה מעלה ספק בדבר אפשרות קבלת הנוסח המדויק של העדות של מר יוסי גלעד בקשר לאותו חלק מצוטט לעיל.

תכתובת דואר אלקטרוני זו כוללת כותרת "דנה הנחיות" (פרו' עמ' 3016 שו' 14) והדברים שנאמרים בהמשך, דומים עד מאוד בנוסחם לנוסח של אותה תכתובת דואר אלקטרוני.

מר עדי וינוגרד מאשר כי מדובר היה בהנחיה שלו והוא אומר את הדברים הבאים: "... אני באתי ואמרתי לאנשים שלי "רבותיי, תדעו מה שקרה בפגישה שלי לאפי, כן? ויוסי היה גם נוכח בה, אבל מה שקרה בפגישה שלי עם חסן, עם דוד חסן ודוד מלכה הוא זה וזה וזה ... כי אני אמרתי להם שים לב, זה מה שהיה , אני מזכיר לכם. זו הסיבה". (פרו' עמ' 3017 שו' 28- עמ' 3018 שו' 2).

לאחר שיוצא מסמך שכזה עם הכותרת "דנה הנחיות", וכולל הוא אמירה מפורשת שחוזרת על עצמה לאחר מכן, קיימים ספקות מסוימים ביחס אליה. אין מדובר רק בתזכורת אלא מדובר בדואר אלקטרוני שנושא כותרת "הנחיות דנה".

89. ביחס למפגש הראשון, בו נכח ע.ת.74 מר נדב בלוך אשר גם הוא עובד בכי"ל בזמן הרלבנטי, הוגשה הודעתו של מר נדב בלוך, ת/265, ושם הוא מעיד כי נאשם 3 אמר "שלמען הגילוי הנאות שהוא בן-דוד של אלון חסן." (ת/265, שו' 23). העד נשאל בחקירתו במשטרה, לגבי אמירת נאשם 3, שהוא בן-דודו של נאשם 1 – "האם דוד אמר את זה רק לשם הגילוי הנאות או מסיבות אחרות?" ותשובתו הינה – "לדעתי זה נאמר בשל הגילוי הנאות אך מי שרצה להבין מה זה אומר הבין. אני לא הבנתי כי לא ידעתי מי זה אלון חסן. הבנתי אחרי הישיבה." (ת/265, שו' 43-45).

מדבריו של מר בלוך, אשר הוגשו בהסכמה, והוא לא נחקר לגבי דברים אלו חקירה נגדית, עולה כי הסיפא, אשר מעיד לגביה מר יוסי גלעד, ואשר מופיעה בתכתובת הדואר האלקטרוני שמוציא אפי אייזנבך עם הכותרת "דנה הנחיות", אינה נכונה.

ראשית, כאמור, מר אפי אייזנבך לא נכח בפגישה זו, והוא הוציא מייל ביחס לפגישה שהוא לא נכח בה, בעקבות הנחיה שקיבל ממר וינוגרד.

מר יוסי גלעד מעיד לגבי פגישה זו כי נאמר בה "דוד חסן אמר גילוי נאות אני בן דוד של אלון וזה יכול לעזור לפעילות...".

לא רק שעדותו של מר נדב בלוך, עובד אחר בחברת כי"ל, אינה מציינת את הסיפא, אשר הוא החלק החשוב, ואשר מתבקש ללמוד ממנו דבר ההשפעה של הנאשם 1, אלא שדבריו של מר בלוך ביחס להקשר כולו מביאים למסקנה ברורה שהדברים לא נאמרו.

מר בלוך אומר כי הוא מעריך שדבריו של נאשם 3 נאמרו בשל הגילוי הנאות, ומובן שאם היה הוא שומע באותו מפגש את החלק השני המיוחס לנאשם 3, הרי שקשה להבין מכך שזה אך ורק לצורך גילוי נאות.

עוד יש להוסיף, ביחס לאותן ספקולציות שמועלות, לעיתים במפורש ולעיתים באופן משתמע, בדבר קשר בין בעיות סביבתיות לבין חברת דנה, כי מר נדב בלוך נשאל בהקשר זה ביחס לאמירתו הבאה: "אני באופן כללי בגלל המודעות שלי שיכולים להיות בעיות סביבתיות יזומות, זה קפץ לי לראש שיכול להיות קשר לדנה" – הוא משיב: "לשאלתך אם אני עושה את הקורלציה לדנה או שיש לי בסיס סביר לחשד בנושא, אני משיב שאין לי בסיס סביר לחשד וזה רק ספקולציה." (ת/265, שו' 111-114).

הדברים ברורים - עובד של חברת כי"ל, מר בלוך, אשר על פי עדותו במשטרה הוא מטפל בנושא איכות הסביבה בנמל אשדוד בכל הנוגע לפעילות של חברת כי"ל, אומר מפורשות כי אין לו כל בסיס סביר לחשד לקשר בין חברת דנה לבין בעיות סביבתיות, וכי זו ספקולציה.

אם זוהי האמירה המפורשת של מי שאחראי מטעם חברת כי"ל על איכות הסביבה בנמל, אין זה ברור כיצד ניתן להעלות חשדות שכאלו, בהליך אשר מבוסס על ראיות, ולא ספקולציות.

90. מכל האמור, המסקנה הברורה הינה כי לא היה כל איום במי מהמפגשים, לא היתה כל סחיטה באיומים, לא היתה כל אמירה בדבר השפעה כזו אחרת של נאשם 1.

לא הוכח כל רכיב עובדתי אשר יהיה בו כדי לבסס איום, על פי המבחנים שנקבעו בדין לאיום. אינני מוצא מקום להרחיב בניתוח יסודות האיום בעבירת סחיטה באיומים, המיוחסת, הואיל והתמונה הראייתית כה ברורה, ושוללת כל חשד לכך.

זאת ועוד, לא ניתן לקבל את עדותו של מר יוסי גלעד, כעדות שניתן על סמכה לקבוע ממצא עובדתי. אינני נותן כל אמון בגרסאותיו אשר עברו שינוי, ולא ניתן לקבוע על פי גרסאות אלו, כפי שפורט לעיל, כי נאשם 1 אמר דבר כלשהו הקשור לחברת דנה, במפגשים שנטען כי התקיימו, לפני המפגש מיום 1.8.2013.

ביחס למיוחס לנאשם 3, בדבר דברים שאמר עת הציג עצמו בפני מר יוסי גלעד ואנשי כי"ל - אין מחלוקת כי הציג הוא, למען הגילוי הנאות, את היותו קרוב משפחה של נאשם 1. ואולם, החלק השני של הדברים שנטען כי נאמרו, הוכח בפני כי לא נאמרו כלל, כפי שפורט לעיל.

המסקנה העובדתית הינה, כי במפגש אחד שהיה בין אנשי חברת דנה לאנשי חברת כי"ל, נכח נאשם 1 לרגע ולא אמר מאומה ביחס לחברת דנה, במפגש אחר, בתאריך 1.8.2013, לא היה כל איום, ולא רק שלא היה כל איום, אלא שגם הדברים שנאמרו במפגש זה, מוכיחים שלא היו איומים קודמים.

מכאן שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המיוחס לנאשמים 1 ו-3 במסגרת פרשת כי"ל. מעבר לכך, מהראיות שבפניי עולה כי נאמרו דברים מפורשים בדבר העדר כל איום, ומכאן כי לא מדובר רק באי עמידה בנטל להוכיח מעל לספק סביר אלא במסקנה פוזיטיבית, כי לא היה כל איום.

מהאמור לעיל, בפרט ביחס למסקנה העובדתית, כי פעולות נאשם 1 כלפי אנשי כי"ל, לא כללו את העובדות הנטענות בכתב האישום, ובפרט לא כללו את אותם חלקים של אמירות ביחס לחברת דנה, הרי שיש לדחות את הטענה, כי פעולתו של נאשם 1 במסגרת פרשת כי"ל מהווה דרישת שוחד.

כך גם ביחס לנאשם 3 – משהתשתית העובדתית אשר הוכחה כוללת את המפורט לעיל, הרי שלא ניתן לומר כי יש באמירותיו או במעשיו כדי דרישת שוחד.

יש להוסיף, כי הניסיון להבין מדברים שנאמרים במסגרת ת/261, כי הם עצמם מהווים דרישת שוחד, לא רק שאינם מתיישבים עם תוכן הדברים, אלא שגם אינם מתיישבים עם היגיון ההתנהלות, שכן במועד שבו התקיימה השיחה ת/261, כבר היתה הפרשה בתקשורת, וכבר הועלו טענות כנגד קשר נטען עם חברת דנה, ולא ניתן לומר כי במועד זה עולה דרישה לשוחד.

הפעילות של נאשם 3 כלפי אנשי כי"ל היתה במסגרת ניסיונו לגייס לקוח נוסף, פעולות לגיטימיות, אשר לא היה בהן כל איום. העדר איום הינו על פי גרסת מי שנטען שהם עצמם המאויימים.

פרק ה' באישום השני – פרשת שמן

91. על פי האמור בפרק זה בכתב האישום המתוקן - חברת שמן הנה חברה לאנרגיה, אשר נכון לשנת 2011 החזיקה בזיכיון ממשלת ישראל לביצוע קידוחי נפט במימי הים התיכון, ובנובמבר 2011 הונפקו מניותיה בבורסה לניירות ערך בתל אביב והיא הפכה לחברה ציבורית (להלן: "חברת שמן" או "שמן").

במסגרת רצונה של חברת שמן לממש את זיכיון הקידוח לעיל, ולאחר שקברניטיה התקשרו בחוזה עם מפעיל קידוח מתאים אשר עלות הפעלתו נאמדה לכמיליון ₪ ליום קידוח, ותחילתו פעילותו נקבעה לספטמבר 2012, נפנו קברניטי חברת שמן בראשית שנת 2012, לשכור שירותי נמל הנדרשים לתמיכה לוגיסטית במפעיל הקידוח.

לאחר סקר חלופות ביחס לאתרי נמל אפשריים לקידוח התגבשה בחברת שמן ההחלטה כי נמל אשדוד הוא הנמל המתאים ביותר להעמדת שירותי הנמל הנדרשים למפעיל הקידוח.

נוכח מסגרת הזמן הדוחקת שעמדה לרשותם, קיימו יוסי לוי מנכ"ל שמן, ורונן אלוש, סמנכ"ל חברת שמן, פגישה ראשונית עם אלדד וקסמן, סמנכ"ל התפעול בנמל, ממנה עלה שבנושאים שונים יש לפעול באמצעות חברות שירותים, ולא ישירות עם הנמל עצמו. לפיכך פנו קברניטי חברת שמן לחברות השירותים, אשר פעלו בנמל באותה העת, לרבות לחברת דנה, כדי לברר מי מהן תוכל להעמיד את מכלול השירותים שנדרשו למפעיל הקידוח, לרבות שירותי רציף, שירותי אחסון מקורה, ושירותי אחסון שאינו מקורה.

יוסי לוי ורונן אלוש נפגשו עם יניב בלטר, במשרדי חברת דנה בנמל על מנת לבחון את כדאיות התקשרות חברת שמן עם חברת דנה כמפורט לעיל. במהלך הפגישה, הגיע נאשם 1 למשרדי חברת דנה בנמל, הציג עצמו בפניהם כיו"ר וועד העובדים בנמל, והצהיר בפני הנוכחים כי יעשה כל שדרוש כדי שפעילות שמן בנמל תתבצע כסדרה, ואגב כך נטע בקברניטי שמן את ההבנה כי בינו לבין יניב בלטר קיים קשר ישיר וטוב, אשר יש בו לתמוך בהצלחת פעילות שמן בנמל, ככל ששמן תפעל באמצעות חברת דנה.

במהלך אותה פגישה יניב בלטר יצא עם יוסי לוי ורונן אלוש לסיור בנמל והציג בפניהם שטחים ורציף ספציפיים שיוכלו לשמש את חברת שמן בפעילותה המתוכננת בנמל במידה וחברת שמן תבחר להתקשר בהסכם עם חברת דנה.

בעוד שחברות השירותים הוותיקות בנמל, "אמקו ים" ו"קשרי ים", יכלו להציע לחברת שמן מענה חלקי בלבד לצרכיה כאמור לעיל, הרי שבפגישה שהתקיימה בין קברניטי שמן ויניב בלטר, כבעלי חברת דנה, ועוד טרם קבלת הרשאת הנמל לפעילות חברת שמן בתחומי הנמל באמצעות חברת דנה, הצהיר יניב בלטר בפני קברניטי חברת שמן כי יש באפשרות חברת דנה להעמיד לרשות שמן מענה כולל ומקיף לצרכיה הן בתחום שירותי קו רציף, הן בתחום שטח תפעולי צמוד לקו הרציף, הן בתחום שרותי האחסון, והן בתחום שירותי האחסון המקורה, והכל בתחומי נמל אשדוד גופא.

חברת דנה הייתה היחידה מבין חברות השירותים המוזכרות לעיל, אשר הבטיחה לקברניטי חברת שמן כי תפעל ככל יכולתה כדי שעבודת חברת שמן בנמל לא תופרע משביתות, עיצומי עובדים וכיוצא בזה.

חברת שמן, ביקשה לוודא כי ההתקשרות עם חברת דנה כמתואר לעיל, מקובלת על הנהלת הנמל, וזוכה לקבל את הרשאת הנמל כנדרש. לפיכך בתאריך 14.3.12, גבי אשכנזי יו"ר דירקטוריון שמן, יוסי לוי ורונן אלוש, נפגשו עם נאשם 2, כאשר בחלק מהפגישה נכח גם יניב בלטר כנציג חברת דנה.

בפגישה זו ביקשו קברניטי חברת שמן לברר עם נאשם 2 מדוע לא יתאפשר לחברת שמן לפעול ישירות מול הנמל, לכל הפחות בתחום שכירות שטחי אחסון ורציף בתחומי הנמל, ונענו ע"י נאשם 2 בכזב שנהלי הנמל אינם מאפשרים התקשרות עם חברה דוגמת חברת שמן נוכח הזמן הקצר בו הייתה צפויה לפעול בנמל, וכי ישנן בנמל חברות שירות, אשר רק באמצעותן תתכן עבודת חברת שמן בנמל.

נוכח האמור לעיל, ובאותו מעמד, שיתפו קברניטי חברת שמן את נאשם 2 בכוונתם להתקשר עם חברת דנה בחוזה לאספקת שירותי נמל הנדרשים לה, וקבלו מנאשם 2 את ברכת הדרך להתקשרות, את המלצתו החיובית ביחס לחברת דנה, ואת הבטחתו בדבר מתן הרשאה לחברת דנה לפעול עבור חברת שמן בתחומי הנמל.

באותו מעמד נתן נאשם 2 לקברניטי חברת שמן את הבטחתו כי השטחים הדרושים להם יועמדו לרשותם, וזאת עוד טרם התכנסות "וועדת המכרזים" בנמל, וחרף עמדתו המקצועית של סמנכ"ל התפעול בנמל בדבר מצוקת שטחים בנמל המונעת את העמדת היקף השטחים הנדרש ע"י חברת שמן.

באותו מעמד הבהיר נאשם 2 לקברניטי חברת שמן כי מלבד הסכמתה של הנהלת הנמל למהלך הנדון, וכדי להבטיח שהפעילות המתוכננת תמומש בפועל, יש לקבל גם את הסכמת וועד העובדים בנמל לפעילות המתוכננת.

לפגישה המתוארת לעיל לא נערך פרוטוקול כנדרש.

סמוך לאחר הפגישה לעיל, ולפני שנחתם ההסכם בין חברת דנה לבין חברת שמן, נפגש יו"ר שמן, גבי אשכנזי, עם נאשם 1, במשרדי חברת שמן בת"א, לפגישה אישית. במהלך הפגישה הסביר יו"ר שמן לנאשם 1 את המשמעויות הכלכליות האדירות שתהיינה להשבתת פעילות הקידוח מבחינת שמן, ולו ליום אחד, את הצורך של חברת שמן לפעול בעתות חרום גם בשבתות, חרף הסכמי העבודה בנמל, וכן ביקש מנאשם 1 להפחית למינימום ההכרחי את תקן עובדי הנמל בו תחויב שמן במהלך פעילותה בנמל.

באותו מעמד, ובכלל, נמנע נאשם 1 מלשתף את יו"ר שמן בקשריו עם חברת דנה, בעליה, מנהליה ועובדיה, ופעל להניח את דעת יו"ר שמן בנושאים האמורים לעיל. נאשם 1 על אף תפקידו כיו"ר ועד העובדים, נמנע מלהעלות את עמדתו המוצהרת של וועד העובדים בנמל בדבר התנגדות לעבודת עובדים שאינם עובדי נמל, בקו המים, ובכלל – וזאת למרות שהתקשרות חברת שמן עם חברת דנה משמעותה בין היתר עבודת עובדים שאינם עובדי נמל בקו המים ובכלל.

בנוסף, ביקש יו"ר שמן לבחון עם נאשם 1 את אפשרות הפחתת עלויות השכרת השטחים שהתעתדה שמן לשכור באמצעות חברת דנה. נאשם 1 שלל אפשרות זו.

בהמשך לכל הפגישות שתוארו לעיל, נתנה חברת שמן בתאריך 20.3.12 ייפוי כוח לחברת דנה לפעול מטעמה לשכירת שטחי נמל מסוגים שונים בהיקף כולל של כ- 12,000 מ"ר, וזאת בכפוף לחתימת הסכם בין שמן לבין חברת דנה.

הקצאת שטחים בהיקף הנ"ל מחייבת מכרז.

בתאריך 21.3.12 פנתה חברת דנה, ע"י ייפוי הכוח הנ"ל, לנמל על מנת שיאותרו עבורה השטחים שהתבקשו ע"י שמן, כדי שחברת דנה תוכל להתקשר עם שמן בהסכם.

בתאריך 16.4.12 חברת דנה וחברת שמן חתמו על הסכם ביניהן בו הוצהר ע"י חברת דנה שהיא בעלת זכות מימוש כברת רשות בכל השטח שהתבקש ע"י חברת שמן בייפוי הכוח: "בהתאם להרשאה בכתב שקבלה חברת דנה מנמל אשדוד מיום _____ נא להשלים". במסגרת ההסכם חברת דנה הצהירה שהיא מעניקה לשמן זכות שימוש באותם שטחים בתמורה לתשלום חודשי קבוע בסך 1,150,000 ₪ וכן חברת דנה מתחייבת לספק לשמן 12 עובדי נמל וציוד נמלי נוסף.

בנוסף חברת דנה התחייבה כי תעמוד במחויבויותיה כלפי שמן גם במידה ונמל אשדוד יושבת מעבודה או שיחולו עיצומים שעלולים לפגוע בפעילות שמן. בנוסף, חברת דנה התחייבה כי פעילותה בשבתות וחגים תתאפשר בשעת חירום. לחברת דנה, בזכות קשריה עם נאשם 1, לא הייתה אפשרות כלשהי להתחייב בנושאים הקשורים לעבודת עובדי הנמל.

ההסכם לעיל נחתם בטרם התכנסה וועדת המכרזים בנמל כדי לדון בבקשת חברת דנה לקבלת הרשאה בעניינה של חברת שמן. לפיכך בהסכם נקבע תנאי מתלה לקיום ההסכם.

לנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה נודע שוועדת המכרזים של הנמל לא תוכל להקצות לחברת דנה ולחברת שמן את מלוא השטחים המבוקשים.

נאשם 2 ידע שהנמל לא יוכל להעמיד את מלוא השטח שהתבקש על ידי חברת דנה עבור חברת שמן בתוך תחומי הנמל, אך על מנת לקדם את ההתקשרות בין חברת דנה לחברת שמן, הנחה את בעלי התפקידים הרלוונטיים בנמל להעמיד לרשותם את מלוא השטח למרות המניעה המשפטית הקיימת ביחס לכך ולשם כך הנחה את בעלי התפקידים בנמל לפעול בדרך של מרמה כמפורט להלן.

נאשם 2 הנחה את בעלי התפקידים הרלוונטיים בנמל לאפשר לנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר, וחברת דנה לקבל את מלוא השטח המבוקש על ידם, בתוך שטח הנמל באופן הבא: כ- 1,500 מ"ר יושכרו לחברת דנה מתוך ידיעה ששטח בהיקף זה ניתן לקבל בפטור ממכרז, ויתרת השטח (כ- 10,500 מ"ר) תועמד לרשותם כשטחי "אחסנה ממושכת" – מתוך ידיעה שפעילות מסוג זה אינה מצריכה אישור של ועדת מכרזים. נאשם 2 עשה זאת למרות שידע שצרכיה המבוקשים של חברת שמן ואופי הפעילות המבוקש על ידה אינם "אחסנה ממושכת", אלא השכרה של שטח במיקום קבוע בתחום הנמל.

"אחסנה ממושכת", הנה זכות השמורה ליבואני טובין מסוגים מסוימים ואשר תנאיה קביעות בתקנות הנמלים, התשל"א – 1971 (להלן: "התקנות"), ועלותה נמוכה באופן משמעותי מדמי שכירות לצרכים תפעוליים. בנוסף, אחסנה ממושכת אינה מקנה ליבואן זכות להשתמש בשטח מסוים בנמל, אלא זכות להחזיק את הטובין בתחומי הנמל, כשלנמל אפשרות לשנות את המקום בו מוחזקים הטובין, בהתאם לצורכי הנמל.

לאור זאת , פעלו נאשמים 2, 3, יניב בלטר, אורי בלטר, וחברת דנה במרמה כלפי הנמל על מנת לקבל מהנמל הרשאה להשתמש בשטחי הנמל במקום מסוים דווקא, תוך יצירת מצג שווא כלפי הנמל לפיו היקף השטחים המבוקשים קטן בהרבה, ומאפשר פטור ממכרז. נאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה פעלו במרמה גם כלפי שמן ויצרו כלפי שמן מצג שווא לפיו ההרשאה שהתקבלה מהנמל הינה להשכרת היקף השטחים המלא שהתבקש על ידי חברת שמן בייפוי הכוח.

בתאריך 24.4.12, אורי בלטר, לצורך המרמה כאמור, פנה במכתב לישראל יוסף, רמ"ד נכסים בנמל, ובו בקש על סמך יפויי הכוח, להקצות לחברת דנה, עבור חברת שמן, שטחים בהיקף כולל של כ- 1,500 מ"ר, וזאת בטענה כזב שזהו היקף השטח הדרוש לחברת שמן, ותוך הסתרת ההסכם שנכרת בין חברת דנה לחברת שמן, שבו הוסכם על הקצאת שטחים בהיקף כולל של כ- 12,000 מ"ר.

בתאריך 1.5.12, ישראל יוסף, על סמך המצג הכוזב במכתבו של אורי בלטר שלעיל, פנה בכתב לוועדת המכרזים של הנמל, ציין שחברת דנה מבקשת להשתמש בשטחי נמל של כ- 1500 מ"ר לצורך התקשרותה עם חברת שמן, ובהתאם בקש לפטור את חברת דנה ממכרז ולאשר את ההתקשרות בין הנמל לחברת דנה.

בתאריך 6.5.12, ועדת המכרזים פטרה את חברת דנה ממכרז ואישרה את התקשרות הנמל עם חברת דנה לגבי שטח של כ- 1,500 מ"ר, על מנת שהאחרונה תוכל להתקשר עם חברת שמן, וזאת על סמך מצג השווא שהוצג לוועדת המכרזים במכתבו של אורי בלטר מתאריך 24.4.12, ובפנייתו של ישראל יוסף מתאריך 1.5.12.

באותו מועד, לאחר שהתקבלה החלטת ועדת המכרזים, ישראל יוסף שלח חברת דנה אישור בכתב על כך שוועדת המכרזים אישרה לנמל להתקשר עם חברת דנה, לצורך התקשרותה של חברת דנה עם חברת שמן, לגבי שטח של כ- 1,500 מ"ר. באותו יום, שלח ישראל יוסף לחברת דנה אישור נוסף, לבקשת חברת דנה, ובו הושמט גודל השטח שאושר על ידי ועדת המכרזים (להלן: "האישור המצונזר").

אורי בלטר, העביר בתאריך 7.5.12, לחברת שמן את ה"אישור המצונזר" על מנת לקבל במרמה את הנחת דעתה שכל השטח שהתבקש על ידי חברת שמן, כ- 12,000 מ"ר, אושר על ידי הנמל כדין לשימושה של חברת דנה.

עקב המרמה שתוארה לעיל, קיבלה חברת דנה מהנמל שטח של 12,000 מ"ר במקום קבוע, מתוחם, מסומן ומגודר, בשונה מהדרך בה ניתנים שטחי אחסנה ממושכת, ובשטח זה נעשה ע"י חברת דנה השימוש לצורך ההסכם עם שמן.

בהתאם להסכם מיום 16.4.12, בין חברת שמן וחברת דנה, במסגרת ההתקשרות לעיל, והחל מחודש יולי 2012, ובמשך 14 חודשים עד להפסקת פעילות חברת דנה בנמל ע"י הנהלת הנמל בספטמבר 2013, העבירה שמן לידי חברת דנה סך של למעלה מ- 16,000,000 ₪ עבור השכרת שטחים בתחומי נמל אשדוד.

חברת דנה שילמה לנמל עבור השטחים שהעמידה לרשות שמן, 85,000 ₪ לחודש, כיון שעיקר השטח חויב לפי תעריך של אחסנה ממושכת, שהינו זול בהרבה מתעריף של שכירת שטח בנמל. חברת דנה לאור מצג השווא שיצרה כלפי חברת שמן, לפיו ההרשאה שקבה מהנמל הינה לקבל את מלוא השטחים שהתבקשו ע"י חברת שמן, חייבה את שמן בתעריף גבוה לאין ערוך בסף 1,150,000 ₪ לחודש.

בנוסף, בהתאם לאותו הסכם, כמפורט לעיל, הושג תוך ביצוע עבירות שונות ובין היתר, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, חברת שמן שילמה לחברת דנה, במסגרת ההתקשרות לעיל, למעלה מ- 3 מיליון ₪ עבור שירותים תפעוליים.

בסך הכל שילמה חברת שמן לחברת דנה סך כולל של כ- 20 מיליון ₪ במהלך השנים 2012-13.

נאשם 1, בתפקידו כיו"ר וועד העובדים בנמל, פעל בהמשך לפגישתו עם יו"ר שמן לעיל, במסגרת "מועצת הייצור" בנמל בה השתתף ביום 31.7.12, להעמיד את תקן עובדי הנמל בו תחויב חברת שמן במהלך פעילותה בנמל על מינימום של 2 עובדים בלבד למשמרת וזאת מבלי ליידע את חברי "מועצת הייצור" או את חברי הוועד האחרים בקשריו לחברת דנה, ובדבר קשרי חברת דנה לחברת שמן.

לאחר שהעובדות נשוא הפרשה לעיל התפרסמו בתקשורת, הסכימו נאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה להפחתת גובה החיוב החודשי בו נשאה חברת שמן כלפי חברת דנה ב- 50,000 ₪, ובהמשך הסכימו נציגי חברת דנה להפחתה חודשית בסך חצי מיליון ₪, כך שתשלומי חברת שמן לחברת דנה עבור שכירת השטחים בחודש אוקטובר 2013 הועמדו בסופו של דבר, בעקבות הפחתת גובה התשלום וסיום ההתקשרות, על 555,000 ₪ בלבד לחודש זה.

המענה לפרק ה' באישום השני - פרשת שמן

92. הנאשמים כופרים במיוחס להם. הנאשם 1, וכך גם הנאשם 2, מאשרים את הרקע, לפיו חברת שמן, במסגרת רצונה לממש זיכיון קידוח, החלה לבדוק אפשרות שכירת שירותי נמל לתמיכה לוגיסטית במפעיל הקידוח.

נאשם 1 טוען כי אינו זוכר שהגיע למפגשי חברת דנה בשעה שהיה מפגש בין נציגיה לחברת שמן, כנטען בכתב האישום, ואולם, מוסיף כי היתה סמיכות בין משרדו לבין המשרדים של חברת דנה במסגרת הנמל, וכי היה זה מעשה שגרתי מצידו לשתות קפה במשרדי חברת דנה.

ביחס לטענה כי לפגישה זו לא נערך פרוטוקול כנדרש, נטען כי יש לקבל תשובה מכוח מה טוענת המאשימה כי היה צריך להיות פרוטוקול.

הנאשם 1 מאשר כי קיים מפגש עם יו"ר חברת שמן, מר גבי אשכנזי, אולם הוסיף כי אין מדובר בפגישה אישית, אלא בפגישת עבודה, שהתקיימה לבקשת מר אשכנזי, ובמהלכה נאשם 1 ציין כי אין לעובדים שהוא מדבר בשמם כל אינטרס להשבית פעילות, אולם, הוא לא הבטיח, בשום אופן, כי אם יתרחשו אירועים שיצדיקו את הפסקת הפעילות, אזי הפסקה כזו לא תחול לגבי שמן.

ביחס לנטען כי חלק מהשיחה היה בקשה להפחתת תקן עובדי נמל, הדבר אינו זכור לנאשם 1.

הנאשם 1 מאשר כי לא שיתף את מר גבי אשכנזי ביחסיו עם הדמויות הפועלות בחברת דנה, וטוען כי לא היה צריך לעשות כן.

הנאשם 1 כופר במיוחס בכתב האישום באשר להתייחסותו לאפשרות הפחתת עלויות השכרת שטחים, וטוען כי אמר שאינו עוסק בכספים אלא הוא קשור לוועד עובדים.

הנאשם 1 מאשר כי לבסוף אכן נחתם הסכם בין חברת דנה לבין חברת שמן, אולם מעבר לכך הנאשם 1 אינו יודע פרטים, ומכחיש קשר בין הסכם זה לבין פגישתו של נאשם 1 עם מר גבי אשכנזי.

ביחס לקביעת מועצת היצור בה השתתף נאשם 1, את תקן עובדי הנמל בו תחויב חברת שמן במהלך פעילותה בנמל, על מינימום של שני עובדים בלבד, נטען כי מועצת היצור כוללת 4 חברים, מהם שניים מהנהלת הנמל, וכי התקן הזה הוא אותו תקן אשר נקבע שנים קודם לכן לחברת נובל אנרג'י. תקן שהועבר בבחינת "העתק הדבק", מהתקן שנקבע קודם לחברת נובל אנרג'י, ומוכחש הניסיון לצייר בכתב האישום את התקן, כאילו היה הוא תולדה של מהלך לא ענייני של נאשם 1, או של מועצת היצור.

הנאשם 1 מדגיש כי הוא כמו שאר חברי מועצת היצור, ביצעו פעולה פשוטה של העתקת התקן שנקבע קודם לכן לנובל אנרג'י, לא היתה כל סיבה לסטות ממהלך זה, והדבר התקבל על דעת כולם.

בהתייחס לטענה כי לא יידע הנאשם 1 את חברי מועצת היצור ביחס לקשריו עם חברת דנה, וביחס לקשרי חברת דנה לחברת שמן, נטען כי הקשר שלו לנאשם 3 והיחסים החבריים שלו עם מר יניב בלטר, לא היו סוד, והיו ידועים היטב לכל מי שפעל בנמל, והנאשם 1 פעל באופן שגרתי לשתות קפה במשרדי חברת דנה.

הנאשם 2 טוען כי הגם שאין לו ידיעה על הפגישות של נאשם 1 עם יו"ר שמן, הרי שתמיד כשהוא, הנאשם 2, נשאל בהקשר של ענייני השבתה של עובדים, השיב תמיד כי עניין זה תלוי בעובדים, ומעולם לא הציג מצג כאילו ההנהלה יכולה לשלוט בעובדים.

הנאשם 2 מאשר קיום פגישה עם אנשי חברת שמן, וכי בחלק מהפגישה נכח מר יניב בלטר, אך הוא כופר בדברים המיוחסים לו בפגישה זו, וטוען כי הסביר שקיימות מספר חברות העובדות בנמל ואפשר להסתייע בהן, ומכחיש כי אמר דבר כלשהו שאינו נכון כפי שנטען בכתב האישום.

ביחס לתנאים, הרי שהיתה "השוואת תנאים" בין שמן לחברת נובל אנרג'י, שעבדה בנמל תקופה מסוימת, והיתה זכיינית גז.

הנאשם 2 כופר בטענה כי נתן המלצה חיובית ביחס לחברת דנה או ביחס למתן הרשאה לחברת דנה לפעול עבור חברת שמן בתחומי הנמל, וכך גם כופר בהבטחה למתן שטחים, אך מדגיש כי לאורך כל תקופת ההתקשרות עם חברת דנה, לא היו חסרים שטחים בנמל.

ביחס לטענה כי באותו מעמד הבהיר נאשם 2 לקברניטי חברת שמן כי יש צורך לקבל גם את הסכמת וועד העבדים בנמל לפעילות בנמל, והשיב כי הדבר התייחס רק לעבודה בשבת.

ביחס לאי קיום פרוטוקול, נטען כי בפגישת היכרות כפי שהיתה פגישה זו, אין חובה לקיים פרוטוקול.

ביחס להקצאת שטחים מכחיש הנאשם 2 את המיוחס, וטען כי אחת הדרכים להקצאת שטחים היא אכן מכרז, אולם קיימות דרכים נוספות להקצות שטח.

נטען כי מעולם לא דיבר עימו איש על שטח של 12,000 ממ"ר, מעולם לא היה מחסור של שטח בנמל, הוא לא הנחה בעלי תפקידים בנמל ביחס למתן שטח מסוים, והפתרונות של אחסנה ממושכת אשר נמצאו, הם פתרונות המאפשרים להנהלת הנמל גמישות ניהולית ביחס לשטחים.

הנאשם 2 כופר בכל טענה בדבר פעולה במרמה כלפי הנמל, או בכלל, ומוסיף כי חברת שמן נתפסה בעת ההיא כמי שיכולה להוות גורם מתחרה בחברת נובל אנרג'י, שעיקר פעילותה היתה בנמל חיפה על אף שפעלה גם בנמל אשדוד, וכי הנאשם 2 ראה בחברת שמן כלקוח חשוב אשר יש לעשות על מנת להביאו ולהשאירו בנמל, בפרט לאור כך שהם בחנו את אפשרויותיהם גם במקומות נוספים, ובנמל חיפה המתחרה בנמל אשדוד, ועמדו בפניהם גם אופציות נוספות של קצ"א ומספנות ישראל.

הנאשם 3 מאשר כי היה הסכם בין חברת דנה לבין חברת שמן, ומוסיף כי אחסנה ממושכת היא זכות המוקנית ללקוח מכוח צו תעריפים נמלי, וכי חברת דנה עמדה בכל הנדרש לצורך אחסנה ממושכת.

הנאשם 3 כופר בסכום שנטען שדנה שילמה וטוען כי הוא גבוה הרבה מזה אשר פורט בכתב האישום.

דיון והכרעה - פרק ה' באישום השני – פרשת שמן

93. בפרשה זו העבירות הנטענות כוללות גם טענות למרמה וקבלת דבר במרמה כלפי חברת שמן, בנוסף לשאר העבירות.

עדי התביעה המרכזיים הם גורמים בחברת שמן, מר אלדד וקסמן ע.ת.3 אשר היה בזמנים הרלבנטים סמנכ"ל תפעול בנמל אשדוד, והגורמים בנמל הקשורים להשכרת השטחים אשר נועדו לחברת שמן.

תחילה נזכיר, כי מדובר בהתקשרות של חברת שמן עם הנמל לקבלת שירותים מהנמל, וכי ההתקשרות ביחס למתן שרותים לחברת שמן, הינה התקשרות שבוצעה באופן עצמאי על ידי חברת שמן עם חברת דנה. במקביל התקשרה חברת דנה עם הנמל, בהסכם לשכירת שטח, וחלק נוסף קיבלה כשטח לאחסנה ממושכת.

עד תביעה נוסף הוא מר ג'קי בן זקן, אולם אינני מוצא את גרסתו, אשר גם לא היתה מהימנה, וכללה סתירות, ככזו אשר יש לה השפעה על המסקנה.

עד תביעה נוסף הקשור בפרשת שמן, הינו מר מוטי דהן ע.ת.13 אשר בזמנים הרלבנטיים היה אחד הבעלים של חברת אמקו ים שהיא חברה הנותנת שרותים לחברות אחרות בנמל, ואשר דנה התחרתה בה.

כפי שיפורט להלן, פעולות נאשם 1 ונאשם 2, עליהן מעידות הראיות שבפני, היו פעולות אשר נעשו במסגרת תפקידם, ואין בפעולה כלשהי של מי מהם כדי פעולה שיש בה הקמת יסודות עבירת שוחד, שותפות לעבירת שוחד, מרמה או הפרת אמונים.

גם כאן מתבקשת הגעה למסקנה כתוצאה מראיות חלקיות נסיבתיות, מסקנה אשר לא רק שאיננה המסקנה ההגיונית היחידה שניתן להסיק מאותן ראיות חלקיות, אלא שהמסקנה ההגיונית יותר הינה שונה.

רבות נטען ביחס לפעולות נאשמים 1 ו-2 , אשר יש בהן כדי להיטיב עם חברת שמן. הניסיון להסיק מרצונו של נאשם 2 כמנכ"ל הנמל, להביא אל הנמל לקוח בסדר גודל של חברת שמן, אשר הינה בבחינת לקוח אסטרטגי, מעשה פסול או סטיה מן השורה, צריך לראיות של ממש, שכן אך מתבקש כי מנכ"ל של נמל, הנמצא בתחרות אל מול נמלים אחרים, ישאף לגייס לקוח זה, לטובת הנמל, כחלק מהניסיון להגדיל את לקוחות הנמל, בלקוח אסטרטגי. כך גם ביחס לנאשם 1 – אך מובן כי כיו"ר וועד עובדים, גם הוא אמון על מתן שרות ללקוחות, ועל הצורך לגייס לנמל לקוחות נוספים, וודאי לקוחות בסדר גודל של חברת שמן.

מדובר בחברה אשר היתה בעלת זיכיון לביצוע קידוחי נפט במימי הים התיכון, ובפעילות אשר לצורך מתן שרותים לה, קיימים מתחרים רבים.

זהו הבסיס אשר צריך להוות את אחת מנקודות המוצא המרכזיות לבחינת פעולותיו של נאשם 2, וכך גם ביחס לנאשם 1.

מובן כי אין בכך לכשעצמו, כדי לשלול את האפשרות למסקנה בדבר סטייה מן השורה או פעולות שמטרתן קבלת או מתן שוחד, ואולם משעוסקים אנו בראיות נסיבתיות, קיימת החובה לבחון את היגיון הדברים, ואת היגיון הפעולות הנטענות, אשר מבקשים להסיק מהן מסקנות כאלה ואחרות.

מצאנו לנכון להתחיל בדיון בפרשת שמן באמור לעיל, לאור כך שלאורך טיעוני ב"כ המאשימה, עולות טענות המבקשות לייחס לפעולה מסוימת היבט שלילי, כאשר אל מול טענות אלו, ניתן לייחס לאותה פעולה גם היבט חיובי, מובן והגיוני, ולטובת הנמל והפעילות במסגרתו. מהראיות עולה כי המסקנה החיובית גוברת, שוב ושוב, כפי שיפורט להלן.

נביא כבר עתה דוגמא אחת, ולאחרות נתייחס בהמשך – ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד על סטייה מהשורה של נאשם 2, מעצם העובדה שנאשם 2 הבטיח לחברת שמן, עוד בטרם ביצוע הליכי מכרז או הליכים פורמליים אל מול הגורמים הרלבנטיים בנמל, כי ינתנו להם שטחים בהיקפים גדולים. מנגד, גם אם היתה הטענה בדבר הבטחה של נאשם 2 נכונה, וכפי שיפורט להלן נכונה היא אך באופן חלקי, הרי שמדובר בתחום עסקי – כלכלי, כאשר בסופו של דבר הועמדו לחברת שמן שטחים באופן שריצה את דרישותיה.

מעשה של הבטחה ללקוח אסטרטגי ומשמעותי ביותר, ע"י מנכ"ל, כי יינתנו לו שטחים הדרושים לו במסגרת הנמל, יכול להתפרש גם כמעשה שכל כולו בטובתו של הנמל, וכל כולו ברצון להביא לקוח אסטרטגי לנמל, ואין בעובדה שהקצאה בפועל של השטחים לאחר מכן צריכה לנוהל מסודר ולמכרזים, כדי לגרוע מההיבט החיובי של פעולת המנכ"ל, ואין בה כדי לשוות לה נופך של סטייה מן השורה כפי שמתבקש הדבר ע"י ב"כ המאשימה. נוסיף, כי כפי שיפורט להלן, ה"הבטחה" הנטענת, איננה, גם מבחינה עובדתית, כפי הנטען, דבר השולל גם את הבסיס העובדתי הנטען לאותה מסקנה שמתבקש להסיק.

יוער, ביחס לסיכומי ב"כ המאשימה, כי ביטויים בהם נעשה שימוש כנגד הנאשם 2 לגבי הבטחות שנתן, טוב היה לו נכתבים היו בלשון אחרת.

גם חברת דנה, כפי שחברות אחרות פעלו, ביקשה לרכוש לקוח חשוב, גדול ומשמעותי, בדמות חברת שמן. קיום התחרות עם חברת אמקו ים ברור, מדובר בחברה המתעתדת לבצע קידוחי נפט בים, מדובר בהיקף ניכר של מתן שרותים, וחברות הנותנות שירותים כדוגמת אמקו ים וחברת דנה, התחרו על כך ביניהן.

הנאשם 2 מעיד ביחס לחברת שמן כדלקמן – הוא ראה את חברת שמן כ"לקוח אסטרטגי לטווח ארוך בהנחה שהוא מוצא גז או נפט... אני ראיתי מודל מה עשו נובל ואיזה הצלחה היתה להם שם בצפון... זה היה מספנות ישראל... זה הכניס למספנות הרבה כסף שהם מצאו שם את הגז... אני ראיתי בזה צעד חשוב לטווח הארוך של הנמל" (פר' עמ' 6557 שו' 25 - עמ' 6558 שו' 1).

94. אשר למפגש הראשון עם אנשי שמן ולטענה על המלצה - נאשם 2 העיד על פגישת ההיכרות שלו עם חברת שמן, כך שהתקשרו ללשכתו של מר גבי אשכנזי, הם ביקשו סיור ופגישת היכרות, והואיל ונאשם 2 היה בכנס הוא שלח את סמנכ"ל התפעול מר אלדד וקסמן לבצע את הסיור, והוא הגיע לפגישה לאחר הסיור, הגיעו אליו מר גבי אשכנזי, מר יוסי לוי ומר רונן אלוש מטעם חברת שמן, ועימם הגיע גם מר יניב בלטר ומטעם הנמל היו הנאשם 2, העוזרת האישית שלו, ומר אלדד וקסמן. הנאשם 2 מעיד כי אנשי שמן אמרו שהם בודקים עדיין בין נמל קצ"א לנמל אשדוד, מי יעשה עבורם את העבודה, והוא נשאל אם "דנה בסדר?" והוא השיב בחיוב, נשאל מה הם עושים פה והשיב כי הם מפקחים בגרוטאות. (פרו' עמ' 6558).

ביחס למפגש זה, נטען כנגד נאשם 2, כי עצם נוכחותו של מר יניב בלטר, הבעלים של חברת דנה במפגש, הימנעותו של נאשם 2 מלשתף את קברניטי חברת שמן במידע המצוי ברשותו אודות יחסיהם המיוחדים של חברת דנה והנאשם 1, והמלצתו על חברת דנה, מהווים סטיה מן השורה, ומהווים מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

יש לדחות טענות אלו. נאשם 2 לא זימן את מר יניב בלטר לפגישה זו. הנאשם 2 הגיע לאחר שנערך סיור על ידי אלדד וקסמן, והמשתתפים בסיור באו ללשכתו של נאשם 2.

מר יניב בלטר בא יחד עם אנשי שמן.

נאשם 2 נשאל ישירות, לא מיוזמתו, אלא על ידי הנוכחים באותה ישיבה, ביחס לחברת דנה. נאשם 2 אמר את הידוע לו אותה עת ממר קודוביצקי, אשר הוציא מכתב שאמר "שמאז שהם באו הכל בסדר" (פרו' עמ' 6558 שו' 30).

מר רונן אלוש סמנכ"ל תפעול של חברת שמן, מעיד כי הפגישה מתקיימת לבקשתם וביוזמתם, ומוסיף כי בחלק מהפגישה השתתף מר יניב בלטר ואומר "לא אנחנו יזמנו ולא ביקשנו את זה" (פרו' עמ' 3762 שו' 1-8).

ביחס לחברת דנה הוא מעיד, כי הם שביקשו לדעת האם החברה טובה ומקצועית והאם אפשר לסמוך עליה וכי תשובת נאשם 2 בנקודה זאת היתה: "כן, הוא אמר שחברת דנה היא חברה טובה והוא ממליץ עליה והיא טובה מאוד" (פרו' עמ' 3762 שו' 17-21).

מר גבי אשכנזי, אשר נכח במפגש זה, אומר בהודעתו במשטרה: "הוסבר לנו על ידי שוקי סגיס שעלינו לעבוד מול חברות שיש להן רישיון הפעלה הניתן להם ע"י הנהלת הנמל וכך כל החברות שמקבלות שירותים בנמל פועלות. משכך פנינו לשלוש החברות בוסופו של דבר המענה המתאים ביותר ניתן ע"י חברת דנה. לדעתי חברת שמן פעלה בתום לב מתוך דאגה לאינטרס של החברה ומתוך רצון לתת את המענה המקצועי הטוב ביותר לצורך פעולות הקידוח" (ת/347 שו' 233-236).

מר רונן אלוש נשאל למי הם פנו מלכתחילה בנמל אשדוד הוא משיב כי הפניה הראשונה התבצעה למר אלדד וקסמן סמנכ"ל התפעול בנמל אשדוד הוא סיפר להם על הנמל, הסביר שיש שלוש חברות, שיש להם הרשאה לפעול בשטח "הוא ציין את דנה, את קשרי ים ואת אמקו, הוא המליץ בחום על אמקו ים... הוא אמר שהשטחים של אמקו ים הם מחוץ לנמל ולא בתוך הנמל" (פרו' עמ' 3733 שו' 25-30).

העד חוזר שוב ושוב על ההמלצה של מר אלדד וקסמן על חברת אמקו ים (פרו' עמ' 3733-3734). כן אומר מר רונן אלוש, כי אלדד וקסמן אמר לו שהוא אינו יכול לפעול ישירות מול נמל אשדוד אלא "אתה צריך לעבוד עם חברות שרותים, אלה חברות השרותים ואיתם אתה צריך לעבוד, אני ממליץ בחום רב לעבוד עם אמקו ים" בהמשך מתאר כי הם קיבלו שלוש הצעות מחיר מהחברות דנה, קשרי ים ואמקו ים. (פרו' עמ' 3735 שו' 15-28).

מר רונן אלוש מתאר את ההתנהלות של חברת שמן אל מול נמל קצ"א, וניסיונות אחרים למצוא חלופות לנמל אשדוד, וביחס לנמל קצ"א מעיד כי נאמרו לו על ידי סמנכ"ל נמל קצ"א הדברים הבאים: "אתה חותם הסכם על השטחים מולי, כאשר חברת השרותים שתיתן לך את כל השרותים זו אמקו ים, הוא הגדיר, חברת אמקו ים היא החברה שאיתה אני עובד והיא תיתן לך את כל השרותים שאתה לא יודע את השפה המקצועית שלהם, כן? הם הכתובת, מבחינתי, לכל פאשלה שתהיה, מעבר לזה, סע לשלום, השטח שלך, תעשה מה שאתה רוצה, תקדח, תעשה מה שאתה רוצה, עכשיו, אתה עובד רצוף, שבתות וחגים, אין וועד עובדים בקצ"א..." (פרו' עמ' 3739 שו' 7-11). (יצויין כי בפרוטוקול כתוב "בקצה" – וצ"ל "קצ"א).

מהדברים האמורים עולה, כי החלופה לנמל אשדוד היתה נמל קצ"א, כאשר בחלופה זו, בנמל קצ"א, הנתונים הם – חברת השרותים שעימה עובד נמל קצ"א היא חברת אמקו ים, וככל שחברת שמן תעבוד בנמל קצ"א, חברת אמקו ים תזכה בפעילותה, בנוסף בנמל קצ"א אין בעייה של עבודה בשבתות וחגים, ובנוסף בנמל קצ"א אין וועד עובדים. כך נאמר על ידי סמנכ"ל נמל קצ"א לנציג חברת שמן.

ביחס להמלצה של נאשם 2 על חברת דנה, אשר מבקשים לייחס לה משקל רב – הנאשם 2 איננו מכחיש כי בתשובה לשאלה שנשאל על חברת דנה נתן תשובה חיובית, זאת בהסתמך על מידע שניתן לו מאת מר קודוביצקי, מהמשרד להגנת הסביבה. מעדות מר רונן אלוש, שהוא מחברת שמן, אנו למדים, כי היוזמה היתה של אנשי חברת שמן, במובן זה שהם אשר ביקשו את המידע לגבי חברת דנה. אינני מוצא חשיבות גדולה להבדל בין האופן שבו מתוארת התשובה של נאשם 2 על ידו לבין האופן שבו מתוארת התשובה על ידי מר אלוש, כשני הציטוטים המצוטטים לעיל. מהאמור עולה כי חברת שמן פנתה לשלושת החברות ולבסוף החליטה על בסיס כך שהמענה המתאים ביותר ניתן ע"י חברת דנה.

ניתן ללמוד כי חברת שמן ביצעה בדיקות מקיפות ביחס להתקשרויותיה, וביחס לחלופות העומדות בפניה, הן מבחינת הנמל והן מבחינת החברות נותנות השרותים. המדובר בבדיקה מקיפה, והתוצאה לבסוף היתה שחברת שמן התקשרה דווקא עם חברת אמקו ים, ובהמשך, לאחר פרק זמן קצר, עברה להתקשר עם חברת דנה. מכאן גם ניתן ללמוד על כי סבירה יותר הגרסה המעודנת יותר של נאשם 2 בדבר הדברים שאמר על חברת דנה.

העובדה שיחד עם חברת שמן מגיע בעלים של חברה אשר קרוב משפחה של יו"ר וועד עובדים עובד במסגרתה, ואף בעל עניין בה, אינה מקימה לנאשם 2 חובה לציין עובדה זו. מדובר בנציגים של שני גופים עסקיים כלכליים אשר מגיעים לפגישה אצל הנאשם 2. למעשה מדובר בנציגים של גוף אחד, גדול, אשר אמור להיות לקוח של הנמל, כפי ששואף לכך נאשם 2, ויחד עם אנשי גוף זה מגיע גם בעלים של חברה כלכלית אחרת, עצמאית, חיצונית לנמל, אשר מבקשת לתת שרותים לחברת שמן.

המסקנות שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק מנוכחות בעלי חברת דנה באותה פגישה הינה מרחיקת לכת.

באשר לשאלה מי זימן את מר יניב בלטר – אין כל ראיה או ראשית ראיה לכך שנאשם 2 זימן את מר יניב בלטר לאותו מפגש.

הניסיון לקשור בין הגעת יניב בלטר לבין נאשם 2, נעדר כל ראיה שהיא.

ללשכתו של מנכ"ל הנמל מגיעים קברניטי חברה גדולה, ועימם אדם מחברה אחרת שרוצה לתת שרותים לאותה חברה גדולה. בעצם ישיבת נאשם 2 בישיבה זו, לא נפגע עיקרון שוויון בין חברות מתחרות.

האמירה של נאשם 2 ביחס לחברת דנה באה בתשובה לשאלה שהוא נשאל על ידי חברת שמן באותה פגישה. תשובתו היתה בהתייחס למידע שהוא קיבל ביחס לחברת דנה אותה עת. ייחוס מרמה והפרת אמונים כתוצאה מאמירה שכזו, אינו עולה בקנה אחד עם יסודות העבירה. אין כאן ניגוד עניינים, אין כאן מרמה, אין כאן אמירת דבר שאיננו נכון, וגם אין כאן את אותה הסתרה נטענת שכן מבחינת הנאשם 2, מנכ"ל הנמל, אין רלבנטיות לשאלה האם חברת דנה מקורבת או לא מקורבת לנאשם 1.

יש לבחון את הדברים בהקשרם, שכן המדובר בפגישה ראשונה, פגישה שבה המנכ"ל מבקש לעשות לטובת הנמל, והוא לרכוש לקוח אסטרטגי, מרכזי, בדמות חברת שמן שלה זיכיון לקידום בים לאחר שסיור נעשה על ידי הסמנכ"ל לנציגי החברה.

עצם העובדה שנאשם 2, בטרם המפגש, גרם לכך שאחר, הסמנכ"ל מר אלדד וקסמן, יצא בלעדיו, לסיור עם אנשי חברת שמן, מביאה למסקנה כי לא מטרה פסולה עמדה לנגד עיניו במפגש האמור, ולא ביקש הוא לנכס לעצמו בלבד את הטיפול בחברת שמן.

יצויין כי מר אלדד וקסמן מקורב למר מוטי דהן, שהוא באותם זמנים אחד הבעלים של חברת אמקו ים, חברה אשר גם היא חברה הנותנת שרותים בנמל ונמצאת בתחרות עם חברת דנה על הלקוח הגדול. לקשריו של מר אלדד וקסמן עם מר מוטי דהן, ופעולותיו של מר אלדד וקסמן אל מול מוטי דהן ואל מול חברת שמן, ביחס לפעילותה של חברת שמן בנמל, נתייחס בהמשך.

לסיכום עניין זה – אין כל היבט פסול באותו מפגש של נאשם 2 עם אנשי שמן, אשר נכח בו גם מר יניב בלטר. אין פסול, ואין סטייה מהשורה, בדברים שנאמרו ובדברים שלא נאמרו, על ידי נאשם 2 במסגרתו, ודומה, כי מתבקשת כאן הרחבה של עבירת מרמה והפרת אמונים, באופן, שלא רק שאינו מתיישב עם העקרונות שנקבעו בהלכת שבס, אלא שמתבקשת הכנסה לגדרי מעשה פלילי, כל היבט שולי, צדדי, ומקרי, העולה בפגישה עסקית של מנכ"ל עם לקוח פוטנציאלי.

נאשם 2 איננו אמון על ההתקשרות בין לקוח פוטנציאלי של הנמל לבין חברה חיצונית. ההגעה של הבעלים של חברת דנה יחד עם אנשי חברת שמן, לפגישה עם נאשם 2, אינה קשורה לנאשם 2, אלא קשורה היא דווקא לאנשי חברת שמן.

השטחים שניתנו בקשר לפעילותה של חברת שמן

95. תחילה לעניין הטענה כי הנאשם 2 הבטיח לחברת שמן קבלת שטחים, וכי הדבר נעשה עוד בטרם הליכי מכרז ביחס לשטחים, ובטרם חתימת הנמל על חוזה הרשאה ביחס לשטחים לפעילותה של חברת שמן, עם חברת דנה.

הנאשם 2 בפגישתו עם קברניטי חברת שמן, נתן התחייבות, אולם ההתחייבות לא כללה שטח ספציפי, היתה כללית, והיתה התחייבות בדבר האפשרות של הנמל לתת שטחים. הא ותו לא.

הנאשם 2 מעיד: "אמרו שהם צריכים שטחים אני אמרתי אין בעיה, בעיקרון יש לנו שטחים הרצויים, מה שאני הנחתי כשטח שאפשר לתת... הנושא הזה יורד לאנשים שלי והם מטפלים בזה, זהו. אני מנכ"ל אני לא מטפל בכל פיפס" (פרו' עמ' 6927 שו' 15-18).

הנאשם 2 התבקש להסביר את אותה התחייבות ואומר "אני התכוונתי לזה שבפגישה שהיתה עם גבי אשכנזי אצלנו התחייבתי ליכולת לספק שטחים", ונשאל האם התחייב ליכולת הוא משיב בחיוב, ומסביר כי מדובר ב"התחייבות שיהיה לי סדר גודל של גודל סביר על פי איך שיסגרו אח"כ האנשים...", ומסביר כי לא היתה באותו מועד התחייבות לתת - "לא, לא. זה לא היה כבר עכשיו לתת. יש לי למעשה איך אומרים, שטח קיים תהיה אפשרות להשתמש בשטח. כפי שתסגרו עם האנשים למטה, זה הכוונה" (פרו' עמ' 6931 שו' 23 - עמ' 6932 שו' 8).

הנה כי כן, אין כאן התחייבות לשטח מסוים, ולמעשה אין כאן התחייבות בעלת פועל הסכמי לתת את השטחים, אלא ישנה אמירה בדבר היכולת לתת שטחים. הדבר מובן וברור, ונמצא במסגרת האינטרס המובהק של הנמל, ובמסגרת סמכויותיו של המנכ"ל, לומר ללקוח אשר מתכוון לבוא לנמל ופעילותו מצריכה שטח, כי קיימת לנמל היכולת לתת את השטחים הללו. מובן, כי הדבר תלוי בכל התהליכים שיהיו לאחר מכן, זוהי אך פגישה ראשונית, ואין להסיק מדברים אלו כל היבט שלילי, כל סטייה מן השורה, או אמירות קשות שנאמרות ע"י ב"כ המאשימה, על מעשה שכזה. זהו מעשה סביר, הגיוני, ונמצא במרכז פעילותו של מנכ"ל הנמל, להביא לקוחות לנמל, ובפרט לקוח אסטרטגי ומרכזי בדמות חברה בעלת זיכיון לקידוח נפט.

ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד מתכתובת דואר אלקטרוני שנשלחה אל נאשם 2, מאוחר יותר (ת/420), כי היתה התחייבות, והתחייבות זו אף היתה לשטח ספציפי. יש לדחות טענה זו, ושוב נמצאים אנו בטיעון שמבקש להסיק מסקנות, כאשר לא נבחן הקשר הדברים, והקשר אותה תכתובת.

במסגרת ת/420 שהינו מיום 24.4.12, כותב מר אלדד וקסמן כי אין לו בעיה להעמיד את השטחים כל עוד הם הלקוח היחיד, אולם, אומר כי יש לקבל חוות דעת משפטית לפני כן.

הנאשם 2 כותב, למר אלי בר יוסף ולמר אלדד וקסמן "אנחנו התחייבנו לתת שטח (כל זה לתקופות מוגבלות) והיו עם שמן דיונים על כך. אנא בצעו זאת".

אין כאן כל אמירה על התחייבות לשטח ספציפי, ואף יש כאן אמירה בדבר תקופות מוגבלות.

אין כאן כל סתירה לדברים דלעיל, ולכך, שמדובר באמירות עקרוניות.

אין כל פסול בכך שמנכ"ל נמל, פועל במסגרת הנמל, להקצאת שטח ללקוח אסטרטגי, אשר הוא רואה אותו כלקוח בעל חשיבות גדולה.

אין כאן כל סטייה מן השורה. רבות נטען ביחס לכך ע"י ב"כ המאשימה, ואינני מוצא מקום להעברת כל פעולה עסקית, כלכלית, שמבצע מנכ"ל, לפי שיקול דעתו, לטובת החברה אותה הוא מנהל, אל עבר פליליות המעשה, גם אם יסבור אדם אחר כי לא נכון היה לעשות זאת אותה עת.

אין כאן כל ניגוד עניינים, אין כאן כל הפרת אמונים, אין כאן כל מעשה פלילי שהוא, ואף לא קרוב לכך.

מובן, כי גם הדברים שנאמרו ע"י נאשם 2 לאנשי שמן, אשר היו דברים כללים בלבד, היו בכפוף לכל ההליכים אשר יש במסגרת הנמל להקצאת שטחים. כך גם ברור שאותם דברים שנכתבו בכתב יד על גבי ת/420, הינם בכפוף לכל הכללים אשר בנמל.

אין כל אמירה של מי מחברת שמן, על כי הובטח להם במהלך אותה פגישה עם נאשם 2, שטח מסוים ומוגדר בגודלו בנמל.

96. להלן התייחסות לקשר אשר בין סמנכ"ל התפעול בנמל אשדוד מר אלדד וקסמן לבין מר מוטי דהן, שהוא הבעלים של חברת אמקו ים, אשר היתה מתחרה על הלקוח שמן, ולהשתלשלות העניינים בקשר לשטחי הנמל לצורך פעילות חברת שמן. לקשר זה של השתלשלות העניינים, חשיבות להבנת הרקע לדיונים סביב השטחים.

מהראיות עולה כי מר מוטי דהן, אשר היה בזמנים הרלבנטיים הבעלים של חברת אמקו ים, שפעלה לתת שירותים לחברת שמן, ואף נתנה לה שירותים בתחילת פעילות חברת שמן בנמל, הינו חברו של מר אלדד וקסמן, סמנכ"ל התפעול בנמל. מר מוטי דהן, לוקח עמו למפגש עם חברת שמן, אשר מתקיים בארה"ב, ביוסטון, את מר אלדד וקסמן סמנכ"ל הנמל, בנסיעה פרטית, כיועץ. מר מוטי דהן משלם את כרטיס הטיסה של הסמנכ"ל הנמל. במסגרת המפגש ביוסטון, אומר סמנכ"ל הנמל לאנשי חברת שמן, כי נמל אשדוד אינו יכול להעמיד להם שטחים, הוא מעלה קשיים שונים ביחס לפעילות של שמן בנמל אשדוד, בעקבות זאת, מר יניב בלטר אשר נודע לו על כך, בא בטרוניה אל הנמל, ומוציא מכתב מיום 8.5.12. בעקבות זאת, ממדר נאשם 2 את מר אלדד וקסמן, סמנכ"ל התפעול, מפעילות אל מול חברת שמן.

ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד מהעדר התייחסות לטענה על התחייבות לשטחים, כמו גם מעצם מידור מר אלדד וקסמן, ובנוסף מדברים שכתב נאשם 2 בכתב יד, על קיומה של התחייבות למתן שטחים, בהיקף של לפחות 6,000 מ"ר.

המסקנה העולה מהראיות הינה הפוכה. יש לתת אמון בעדותו של נאשם 2, המהימנה, האמינה, והמתיישבת עם השתלשלות העניינים והגיון הדברים. אין לתת אמון בעדותו של מר מוטי דהן, אשר שינה גרסתו מהקצה אל הקצה, מדיון לדיון, ולא היסס לעשות כן. אין לתת אמון גם לא בגרסתו של מר אלדד וקסמן בהקשר זה, אשר מגמתיותה היתה ברורה וקשור הוא בקשר הדוק למר מוטי דהן.

מר אלדד וקסמן מעיד: "אני חבר של אמקו ים... אני חבר של אמקו ים, ומה רע בזה שאני ממליץ על חבר" (פרו' עמ' 2734 שו' 12, 21-22). ביחס לחברות הזאת הוא אומר דברים מפורשים – "שני הבעלים של חברת אמקו ים חברים שלי מעל 40 שנה. שכנים שלי. אנחנו חברים ברמה המשפחתית. אני מכיר אותם עוד לפני שאמקו ים קמה. כל אחד בנפרד ואת שניהם ביחד. ואני ייעצתי להם עוד כשהייתי עוזר קב"ט הם היו באים אלי כשכנים לשאול אותי מה נעשה בחג? אני מכיר אותם הרבה מאוד שנים..." (פרו' עמ' 2725 שו' 6-11).

מר מוטי דהן אומר שהם היו חברים הרבה מאוד שנים וגם שכנים, אולם בשנה וחצי האחרונות הם כבר לא חברים: "היום אנחנו לא חברים, היינו חברים הרבה מאוד שנים, גם שכנים" (פרו' עמ' 2060 שו' 7, ור' גם שו' 8-16).

מר מוטי דהן העיד במהלך שני דיונים. בדיון הראשון הוא נשאל ביחס לנסיעה לתערוכה ביוסטון "למה יצאת איתו ביחד ליוסטון?" והוא משיב "לקחתי אותו כמין יועץ כזה" מר מוטי דהן מאשר שהוא שילם לסמנכ"ל הנמל, מר אלדד וקסמן, את הכרטיס "בגלל זה שילמת לו את הכרטיס, בגלל שלקחת אותו כיועץ? והוא משיב "כן". מר מוטי דהן נשאל "יועץ על מה?" והוא משיב "יועץ על לוגסטיקה, הוא היה סמנכ"ל הנמל, לוגיסטיקה טיפול הכל" (פרו' 1507 שו' 22-32).

לאור תשובותיו אלו של העד, אמר ב"כ המאשימה במהלך הדיון כי הוא שוחח עם העד וערך התייעצות, והודיע לפרוטוקול "אנחנו מתחייבים כלפי העד שלא לעשות שום שימוש בדברים הללו כנגד העד, העד יכול להשיב לשאלות בצורה חופשית ובטוחה". ניתנה לעד האפשרות להיוועץ עם עו"ד, ולבקשתו הופסק הדיון, וניתנה לו האפשרות להיוועץ עם עו"ד והמשך עדותו נדחה לדיון אחר.

בדיון הבא שבו העיד מר מוטי דהן, הוא משנה את גרסתו מהקצה אל הקצה. הוא אומר כעת כי לא לקח את מר אלדד וקסמן לתערוכה. הוא נשאל לגבי התערוכה, השיב כי כל שנה הוא הולך לתערוכה זו ונשאל "כמה פעמים לקחת איתך את אלדד?" ותשובתו "אף פעם". ובהמשך אומר "גם הפעם הזאת לא אני לקחתי אותו" (פרו' 2046 שו' 5-10).

העד נשאל אם הוא זוכר מה העיד בפעם הקודמת, והוא משיב "אני זוכר מצוין, בדקתי את עצמי. אני לא לקחתי אותו. הוא נסע מטעם עצמו, נפגשנו שם, אנחנו חברים". בהמשך אומר "אני בדקתי אם שילמתי או לא, ולא שילמתי. כי אני לא מתעסק, לא התעסקתי באמקו ים בחיים בכספים מי שהתעסק זה השותף שלי" (פרו' עמ' 2046 שו' 18-20). בשלב זה בית המשפט העמיד שוב את העד על חובתו לומר את האמת, והוא הוזהר שוב כי מחובתו לומר את האמת.

בהמשך נשאל מר מוטי דהן שאלות נוספות בהקשר לטיסה עם אלדד וקסמן, והוא אומר שהוא אינו בטוח שטס איתו באותה טיסה, וממשיך הוא בהכחשה של דברים שאמר בדיון קודם.

המסקנה הברורה מדברים אלו של העד, אל מול דברים קודמים שאמר, הינה כי עד זה לא דבר אמת בעדותו בבית המשפט.

הסברים מהסברים שונים ניסה הוא לתת, הסברים אלו אף החמירו את בעיית האמינות הקשה אשר עלתה מעדותו.

אינני מוצא מקום לתת אמון בעדותו של עד זה, אשר לא היסס לומר דברים והיפוכם, משהבין את המשמעות של הדברים שאמר.

אשר לטיסתו של מר אלדד וקסמן לאותה תערוכה ביוסטון, מר אלדד וקסמן סמנכ"ל הנמל מעיד – "הנסיעה שלי ליוסטן באה מתוך סיבה אחת בלבד. אני אגיד לך למה נסעתי ליוסטון, אני הייתי שנתיים או שלוש שנים לפני הגעתי לגיל פנסיה. אחד הדברים שראיתי בהם פוטנציאל לגבי העתיד שלי יום אחרי שאני פורש מהנמל או שאני אעזוב את הנמל קודם ואלך להצטרף לחברת נובל אנרג'י... ורציתי ללמוד את הנושא, להכיר את הנושא ולנסות להשתלב יום אחרי עזיבתי את הנמל בחברת נובל אנרג'י. שום קשר לא היה לשמן" (פרו' עמ' 2742 שו' 24-32).

העד מאשר כי הוא פנה לנאשם 2 ואמר לו "אני רוצה לנסוע לתערוכה ביוסטון, להכיר את הנפשות הפועלות, ללמוד על הנושא של הקידוחים, ללמוד את הנושא של הקשר" מר אלדד וקסמן מאשר שהוא ביקש שההנהלה תממן את הטיסה, ועוד מאשר מר אלדד וקסמן כי לא הציג לנאשם 2 את הצד השני ואמר "הצד השני ביני לבין עצמי היה" (פרו' עמ' 2743 שו' 8-14).

יש לציין כי העד מר אלדד וקסמן, נפגש עם מר מוטי דהן לאחר עדותו השניה של מר מוטי דהן בבית המשפט, ולפני שמר וקסמן העיד, שבוע לפני העדות של מר אלדד וקסמן, מר מוטי דהן מתקשר אליו, ואומר לו שמזמן לא שתו קפה, ואז הם ישבו, שתו קפה, ומר אלדד וקסמן הלך לדרכו (ר' פרו' 2745).

מר אלדד וקסמן, בעדותו שלאחר השיחה עם מר מוטי דהן, אומר שמוטי דהן לא שילם על הטיסה ליוסטון (פרו' עמ' 2730 שו' 20), הוא אומר שבמקרה פגש את מר מוטי דהן ביוסטון. הוא פגש אותו בבית מלון: "אז אני פגשתי אותו בבית מלון" ונשאל האם הוא פגש את מר מוטי דהן במקרה שם והוא משיב "במקרה לחלוטין. לא תיאמתי איתו. לא ידעתי שהוא בא ליוסטון, הוא לא הגיע באותה טיסה איתי, הוא לא הגיע באותו מטוס איתי" (פרו' עמ' 2743 שו' 18-27). בהמשך אומר כשמצוטטים לו דברי מר דהן שאמר שהוא קנה לו כרטיס ושהוא לקח אותו כיועץ "אז הוא אומר. אני לא הייתי יועץ שלו בשום תנאי" (פרו' עמ' 2744 שו' 27-29).

אינני נותן אמון בעדותו של מר אלדד וקסמן. עד זה אשר ביקש תחילה מימון של הטיסה לתערוכה ביוסטון מהנמל, כאשר המטרה המרכזית של טיסתו הינה לדאוג לעבודתו לאחר שיעזוב את הנמל, מצוי בקשרי חברות של כ- 40 שנה, כאשר גם המשפחות בקשרי חברות, עם מר מוטי דהן, אחד הבעלים של חברת אמקו ים.

המסקנה העובדתית מהראיות שבאו בפני הינה כי מר אלדד וקסמן הוטס על ידי מר מוטי דהן לתערוכה ביוסטון, שם פגש הוא, יחד עם מר מוטי דהן, את אנשי חברת שמן, בתערוכה שעניינה היה קידוחי נפט בים. מר אלדד וקסמן לא פגש "במקרה" את חברו הטוב מזה עשרות שנים, ושכנו, מר מוטי דהן ביוסטון, והוא נלקח ע"י מר מוטי דהן, לתערוכה זו, כיועץ, למרות שבאותו זמן הוא מכהן כסמנכ"ל הנמל, וזאת בטיסה פרטית, שהנמל סירב לממן לו.

אינני נותן אמון בגרסתו השנייה של מר מוטי דהן בעניין הטיסה, ואינני נותן אמון בגרסתו של מר אלדד וקסמן, שבאה לאחר פגישה שערך עם מר מוטי דהן, לאחר שמר דהן שינה את גרסתו.

מר אלדד וקסמן, היה בכל הזמנים הרלבנטים סמנכ"ל תפעול בנמל, תפקיד בכיר.

מר אלדד וקסמן, מאשר, כמה פעמים, כי המליץ לאנשי שמן על חברת אמקו ים. (עמ' 2751 שו' 4, 5, 7, פרו' עמ' 2752 שו' 2).

מר אלדד וקסמן מאשר כי נפגש עם מר יוסי לוי מחברת שמן שהכיר אותו בעבר. מר יוסי לוי הגיע למשרדו של מר אלדד וקסמן לאחר שביקש להיפגש עימו, סיפר למר וקסמן שחברת שמן קיבלה זיכיון לביצוע קידוחים בים. עולה מהעדות של מר אלדד וקסמן כי במהלך פגישה זו הוא מתאר למר יוסי לוי מחברת שמן קשיים שיש בנמל אשדוד, ומנגד הוא ממליץ לו על חברת אמקו ים.

מדובר בהתנהלות בעייתית ביותר, ולהלן ציטוט מעדותו בהקשר זה, אשר ממנה עולה כי סמנכ"ל נמל אשדוד מתאר את הקשיים בנמל, ומנגד, ממליץ על חברה של חברו הטוב מזה עשרות שנים, החברה אמקו ים השייכת למר מוטי דהן.

"הסברתי לו שיש שינויים בתפיסה בין מה שהיה שהוא היה בישרמקו שהיינו אז נמל שקיים ברשות הנמלים ואנחנו לא היינו בכלל קשורים לקידוחים אלא הכל נעשה דרך רשות הנמלים בזמנו . עכשיו אנחנו חברה עצמאית וכל עבודה שהיא עבודה בתחום העבודות התפעוליות והימיות חייבות להתבצע על ידי עובדי הנמל , כי עובדי הנמל לא מוכנים שקבלנים כאלה ואחרים יעבדו בנמל בעבודות ניהוליות . ועבודות שהנמל לא יודע לעשות ולא אחראי על העשיה שלהם אין בעיה . אבל עבודות שהנמל יודע לעשות זה חלק מתוך עיסוקיו רק עובדי הנמל עובדים. אמרתי לו לקחת את זה בחשבון. ועוד אמרתי לו אם אני זוכר שעלות עובדי הנמל היא גבוהה יחסית כי עובדי הנמל עם משכורות טובות וצריך לשבת עם ההנהלה ולדעת בדיוק כמה יעלה לו שירותים , וכמה עובדים אם צריך, ואיזה משימות וכולי , אז הוא ביקש אם אני זוכר נכון גם המלצות לגבי חברות שעוסקות בעבודות ימיות ואני נתתי המלצה ואמרתי שבעבודות תפעולויות יש כמה חברות ובעבודות ימיות יש רק חברה אחת שנקראת אנקו ים שיש לה גובירום ויש לה סירות , ויש לה צוללנים וכולי. הוא אמר לי אוקי, שזה יהיה אקטואלי נבוא ונשב, תודה רבה .והלך לדרכו" (פרו' עמ' 2664 שו'10-25).

ציטוט דברים אלו הובא בהרחבה לאור כך שב"כ המאשימה מעלים טענות קשות כלפי מנכ"ל נמל אשדוד, הנאשם 2, על כי הוא מידר את הסמנכ"ל מר אלדד וקסמן מלטפל בנושא של שמן. דומה, כי די בדברים המצוטטים לעיל, אשר משמעותם הינה אמירת דברים אשר אך מציגים בעיות בנמל אשדוד, ומנגד, ממליצים על חברת אמקו ים, כדי להביא למסקנה כי הפעולה של נאשם 2, לא רק שלא היה בה סטייה מן השורה, אלא היא פעולה מתחייבת ומתבקשת. להלן המשך השתלשלות העניינים, שהביא למידורו של מר וקסמן.

98. לאחר אותה תערוכה ביוסטון מקבל הנאשם 2 מכתב ממר יניב בלטר, במסגרתו מלין מר בלטר על כך שבאותו מפגש ביוסטון, "בתערוכה המדוברת השתתף נציג מטעם הנמל, סמנכ"ל התפעול מר אלדד וקסמן, שניצל כל הזדמנות להבהיר לכל מי שהיה מעוניין לשמוע, ובמיוחד למנהלי חברת שמן, שחברת נמל אשדוד לא תאפשר את ביצוע הפרויקט דווקא. הסמנכ"ל הדגיש כי מתוקף תפקידו כאחראי על מערך התפעול של הנמל הוא מתנגד לפעילות וכי לא תתאפשר ביצוע העבודה בנמל בשל המגבלות התפעולויות הקיימות" (ר' מכתב מיום 8.5.16, במסגרת ת/98ב').

לאחר אותה תערוכה ביוסטון, קיבל הנאשם 2 פניה גם ממר רונן אלוש מחברת שמן, ונמסר על כעסם של אנשי שמן על דברים שנאמרו ע"י הסמנכ"ל אלדד וקסמן, לנציגי שמן בארה"ב, שאין שטחים בנמל ושמן לא יקבלו שטחים בנמל. בעקבות זאת, מעיד נאשם 2, הוא החליט להעביר את האחריות לאלי בר יוסף.

הנאשם 2 מעיד: "ואז אני כעסתי כי הוא למעשה קודם כל פעל שלא בסמכות, הוא פעל ביוסטון בנסיעה פרטית, הוא אמר שם דברים שהוא לא הוסמך להגיד אותם, לא היה צריך להגיד אותם, יצר בעיה מאוד לא פשוטה. ולכן זה היתה הסיבה המרכזית מעבר לכך שאני שומע שמועות גם מרונן אלוש לגבי עם מי הוא מסתובב שם... מוטי דהן... מאמקו ים" (פרו' עמ' 6904 שו' 27 – עמ' 6905 שו' 5). ולכל השתלשלות העניינים האמורה ר' עוד פרו' עמ' 6904 – 6908.

כך, בתאריך 9.5.12 מודיע נאשם 2 למר אלדד וקסמן ולשורה ארוכה של גורמים נוספים בנמל: "אני מבקש שכל הפניות אם יש למישהו רק לאלי בר יוסף אף אחד מבחינתי לא מנהל את הנושא חוץ ממנו!" (ת/421).

הועלו טענות כנגד נאשם 2 על המידור שהוא ממדר את הסמנכ"ל אלדד וקסמן מהמשך הטיפול בנושא השטחים עבור חברת שמן, שטחים שאמורים היו להיות מושכרים באמצעות חברת דנה.

לא רק שיש לדחות טענות אלה, אלא שטוב היה לו לא נשמעו כלל. ההיפך הוא הנכון. מנכ"ל נמל אשר מבקש להביא לקוח אסטרטגי לנמל, ושומע כי הסמנכ"ל אומר דברים ללקוח האסטרטגי, שמעלים קשיים על קבלתו כלקוח, ואומר דברים על הנמל באופן בעייתי, אך מובן, מתבקש ומתחייב, למדר סמנכ"ל זה מהמשך טיפול באותו לקוח.

מכל האמור, לא ניתן למצוא כל פגם או כל סטייה מן השורה בפעולה של נאשם 2 ביחס לפעילות אל מול חברת שמן, כמו גם בהעברת הטיפול מהסמנכ"ל אלדד וקסמן אל גורם אחר בנמל.

בסופו של דבר, בוצעה השכרה של שטחים לחברת שמן בתהליכים על פי הכללים הנהוגים בנמל.

די באמור לעיל כדי לשלול את כל המיוחס לנאשם 2, במסגרת פרשת שמן. אוסיף את הציטוטים הבאים מהודעות יו"ר שמן, מר גבי אשכנזי, ומנכ"ל שמן מר יוסי לוי. הציטוטים להלן מעידים על הדיוק של הדברים שאמר נאשם 2, ושוללים את הטענות בדבר הבטחת שטח ספציפי או הבטחת גודל מסוים של שטח, וודאי שיש להעדיף דברים אלו שנאמרו בחקירה במשטרה, על עדותו הבלתי אמינה של מר אלדד וקסמן, אשר עליה מבקשים ב"כ המאשימה להסתמך.

99. בהודעתו במשטרה (ת/347), אומר יו"ר דירקטוריון חברת שמן, בזמנים הרלבנטיים, מר גבי אשכנזי, את הדברים הבאים:

"אני כן יודע שאחרי בדקנו את נמל חיפה ואת קצ"א וזה לא התאים לנו והלכנו לאשדוד. בחנו את האפשרות לפעול דרך קצ"א ומבחינה מקצועית המפעיל החליט שלא ניתן לעבוד איתם מבחינה טכנית.

...

אני זוכר ששמן פנתה לשלוש חברות ובסוף יוסי, רונן אלוש והמפעיל בחרו בחברת דנה. זה דווח לדירקטוריון.

...

בפגישה שוקי סגיס אמר לנו שחברות כמו שמן לא עובדות ישירות מול הנהלת הנמל אלא מול חברות שקיבלו היתר מהנהלת הנמל לספק שירותים כגון דנה, אמקו ים וקשרי ים.

...

לא זכור לי שהעלתי לשוקי בקשה קונקרטית לשטח מסוים.

....

אני לא זוכר שדיברתי איתו באופן ספציפי על שטח. אני לא התעסקתי בכמות השטח שנקבל בנמל ולא זכור שנכנסתי לדקויות כאלו.

...

... שמן ביקשה הצעת מחיר לשירות הכולל מכל החברות שהזכרתי.

...

ש. מחומר החקירה עולה שחששתם משביתות שישביתו לכם את העבודה ולכן פנית לשוגי סגיס בעניין זה מה תגובת.

ת. בהחלט ייתכן שהעליתי לשוקי כי כל יום עולה לחברת שמן מיליון ₪ ואמרתי את זה לכולם לא זוכר את המקרה עם שוקי אחד מהדירקטורים... המליץ לי גם להיפגש עם אלון חסן כדי החברה תוכל לפעול במינימום פגיעה כי היא רגישה לכל אובדן יום עבודה". (ת/347 שו' 48-117).

דברי מר יוסי לוי מנכ"ל שמן מתיישבים עם הדברים האמורים, והוא מוסיף גם ביחס לדברים שאמר לו אלדד וקסמן, על כי יהיה קושי להשיג שטח אחסון, וכי מר אלדד וקסמן המליץ להתקשר עם חברת אמקו ים (ת/372 שו' 18-19).

לגבי אופן העבודה אל מול הנמל או אל מול גורם חיצוני אומר מר יוסי לוי : "מודל נובל וקשרי ים, זה המודל שעבדנו מול דנה..." (ת/372 שו' 57).

הוא אומר כי החברות שסיפקו שירותים לחברת שמן הן "דנה אחסון רציף כ"א מנופים ומלגזות, אמקו שירותים עבור זיהום ים, שירותי כוננות עבור זיהום ים והיתה עוד חברה שפינתה את הזבל..." (ת/372 שו' 107-109). ביחס למעבר של שמן מעבודה עם חברת אמקו ים לחברת דנה, מעיד מנכ"ל חברת שמן כי "המפעיל ציין כי העובדים מחברת אמקו ים אינם מקצועיים והוא ממליץ לא לעבוד איתם" וכי את ההחלטה לעבור לעבוד עם דנה גם בנושא כוח אדם, קיבלו הוא, מר יוסי לוי, ורונן, בהמלצת המפעיל (ת/342 שו' 115-116).

הדברים ברורים, החלטת חברת שמן לעבוד בנמל אשדוד באה לאחר בדיקות שביצעו גם בנמל חיפה וגם בקצ"א וזה לא התאים להם, והאפשרות לעבוד עם נמל קצ"א נפסלה ע"י המפעיל. ביחס לקבלת שירותים הם פנו לשלוש חברות, ביניהן חברת דנה, בסוף פנו לחברת דנה לאור הצעתה של חברת דנה, הגם שבשלב הראשון היתה העבודה בחלקה גם עם חברת אמקו ים. החלטת חברת שמן לעבור לחברת דנה באה לאור דברים של המפעיל על טיב העבודה של חברת אמקו ים. כמו כן מהראיות עולה כי לא היתה כל הבטחה לשטח ספציפי.

ביחס לנאשם 1 – ב"כ המאשימה מבקשים לייחס לשני מפגשים שלו עם אנשים מחברת שמן, היבטים של מרמה והסתרה, והפרת אמונים אל מול חובתו כעובד ציבור להבטיח הזדמנות שווה והוגנת לחברות שונות שפועלות בנמל.

לפני בחינת העובדות, ייאמר כי לא ניתן לקבל את עצם הטענה לפיה - העובדה שנאשם 1 אינו אומר לאנשי חברת שמן דבר הקרבה המשפחתית שלו עם גורם בחברת דנה, מהווה פגיעה במתן הזדמנות שווה לחברות השונות הפועלות בנמל בהתמודדותן על עסקת מתן שירותים לחברת שמן.

שהכי, אם אין הנאשם 1 אומר שיש לו קשר משפחתי עם אדם העובד בחברת דנה, הכיצד זה פוגע נאשם 1 בתחרות של חברות אחרות עם חברת דנה בניסיונן להתקשר עם חברת שמן בחוזה?

למעשה אין מחלוקת כי הנאשם 1 לא אמר לאנשי חברת שמן כי קיים קשר משפחתי בינו לבין אחד הגורמים בחברת דנה.

כך טוענים ב"כ המאשימה בסיכומים, וכך גם עולה מהראיות.

100. שני מפגשים היו. מפגש אחד – במהלך פגישה של אנשי חברת שמן עם אנשי חברת דנה במשרדים של חברת דנה בנמל, נכנס הנאשם 1 לאותו מפגש. כפי שציינו לעיל, המשרדים של נאשם 1 ושל חברת דנה היו קרובים, ונאשם 1 היה נכנס מידי פעם למשרד חברת דנה.

ב"כ המאשימה מפנים לעדויות מר רונן אלוש ומר יוסי לוי מחברת שמן, ומדגישים כי נאשם 1 הציג עצמו בפניהם באותו מעמד כיו"ר וועד העובדים, והביע בפניהם באותו מעמד במשרדי דנה, עמדה חיובית ואוהדת במיוחד באשר לאפשרות פעילותה של חברת שמן מנמל אשדוד.

אין ראיה לכך שמפגש זה היה מתוכנן. מכל מקום, העובדה שיו"ר וועד העובדים מציג לחברת שמן עמדה חיובית ואוהדת באשר לאפשרות פעילות שמן, בעניין זה לכשעצמו אין כל מרמה, אין כל הפרת אמונים, ואין כל ניגוד עניינים.

אין כל ראיה כי היתה שם התייחסות לחברת דנה. אין כל ראיה לכך שהיתה העדפה או אמירה של חברת דנה.

המדובר הוא בפגישה מקרית, ואין כל ראיה אחרת לענין זה.

אנשי חברת שמן אינם אומרים דבר על המלצה כלשהי או על אזכור קשר כלשהו לחברת דנה.

הפגישה השנייה היתה פגישה במשרדי חברת שמן, אשר נכחו בה מר גבי אשכנזי, אדם נוסף מחברת שמן, והנאשם 1. מר גבי אשכנזי מתאר בהודעתו במשטרה את מטרת הפגישה ומהלכה כדלקמן:

"הפגישה היתה אצלי במשרדי חברת שמן ומי שנכח בה היה אלון חסן וניצב בדימוס רז.

...

מטרת הפגישה היתה להסביר לאלון חסן את הרגישות באובדן ימי עבודה, קרי העלויות הכבדות שתספוג החברה אם חלילה תופסק העבודה אפילו ליום אחד. אלון חסן אמר לי שהוא יעשה כל מאמץ לתת מענה לצורכי החברה. לציין כי למיטב זכרוני היו כמה שיבושים מינוריים במהלך העבודה של החברה בנמל. הסברתי לאלון חסן את הצורך ביציבות של הפעילות השוטפת הקבועה היום יומית מהנמל אל אתר הקידוח וחזרה והתלות המאוד גבוהה שלנו בפעילות שהחברה מבצעת בנמל לצורך הפעלת הקידוח ובעיקר למנוע אובדן כספי כתוצאה משיבושים שלא תלויים בנו... נכון למועד הפגישה לא ידעתי על קשריו של אלון עליהם למדתי מהתקשורת מאוחר יותר.

...

... התרשמתי שיעשה מאמץ לתת את המענה הכי טוב אבל לא היתה הבטחה של מאה אחוז. יצאתי מההתרשמות מהפגישה עם אלון שאלון הבין את הפוטנציאל של הפגיעה באובדן ימי עבודה וייעשה מאמץ להתחשב בזה. למיטב זכרוני לא ניתנה שום הבטחה ממנו בעניין זה.

...

אז לא ידעתי על שום קשר של אלון לחברת דנה. היום מהפרסומים אני יודע". (ת/347 שו' 132-172).

דברים אלו מתיישבים עם גרסתו של נאשם 1, והתמונה העולה הינה ברורה. נאשם 1 אינו ממליץ על חברת דנה, אינו מזכיר כל קשר לחברת דנה, ואיננו מבצע כל מעשה שיש בו כדי מרמה, הפרת אמונים, ניגוד עניינים או כל תמיכה מרומזת כזו או אחרת בחברה כלשהי.

עצם כניסתו המקרית למשרדי חברת דנה במפגש הראשון, אין בה כדי להוות מעשה עבירה. גישתו החיובית לחברת שמן, הינה עניינית, ומתבקשת, ומנותקת היא מכל זיקה או קשר לחברת דנה.

המפגש השני מתבצע לבקשת אנשי שמן, לאור חששותיהם, ונאמר מפורשות ע"י מר גבי אשכנזי כי לא ניתנה כל הבטחה ע"י נאשם 1.

יש לדחות את הטענה כי מדובר ב"הסתרה" שהסתיר נאשם 1 את הקשר לחברת דנה. עניין חברת דנה אינו רלבנטי כלל. העניין היחיד שהיה רלבנטי הינו השאלה אם חברת שמן תגיע לעבוד בנמל אשדוד, אם לאו. מובן, כי תפקידו של יו"ר וועד עובדים, קשור גם במטרותיו של המקום כולו, של החברה בה הוא עובד, ואחת המטרות האסטרטגיות אותה עת, היתה הבאת חברה המחזיקה בזיכיון לקידוח נפט, לעבודה בנמל, דבר שמטבע הדברים יביא להכנסות לנמל ויביא צורך בעבודה נוספת, וטיפולו של נאשם 1 בעניין זה היה ענייני, מה גם שלא היה ביוזמתו, והוא אף לא הבטיח מאומה.

101. נטען כנגד נאשם 1 כי השתתפותו במועצת היצור, אשר קבעה את מספר העובדים אשר ייתן הנמל, ולמעשה יחייב הנמל, את חברת שמן לקבל, הינו בניגוד עניינים.

מועצת הייצור הינו גוף המורכב מכמה גורמים בנמל, וביניהם אנשי וועד עובדים, והנאשם 1 היה מידי פעם משתתף בישיבות והחלטות של מועצת היצור. מועצת היצור היתה קובעת את תקן העובדים לפרויקט כזה או אחר בנמל.

התקן אשר נקבע בנמל לחברת שמן, במועצת היצור, בה השתתף הנאשם 1, הינו תקן הזהה לתקן שנקבע במקרה אחר, קודם, לחברה אחרת אשר קדחה בים, היא חברת נובל אנרג'י.

הנאשם 1 מעיד, ואין כל ראיה הסותרת עדות זו: "התקן הזה נקבע למעשה פעם אחת כשחברת נובל אנרג'י הביעה רצון לקדוח והתקן נקבע. זה מה שהנחה אותי" (פרו' עמ' 5522 שו' 6, 7).

הנאשם 1 ממשיך בעדותו ומפרט את הסיכום, ומדגיש כי מדובר בתקן הזהה לתקן שהיה לחברה הקודמת שעסקה בקידוח ימי.

הנה כי כן, התקן שקבעה מועצת הייצור היה תקן זהה לתקן שנקבע קודם לכן לקידוח אחר. מדובר בתקן קטן, ואולם, אין כל ראיה להעדר ענייניות בהחלטה על התקן הזה, אשר הוא כאמור זהה לחלוטין לתקן שניתן לקידוח אחר.

בקידוח האחר, של נובל אנרג'י, בתחילת הפעילות התקן היה גדול יותר, אולם הוא התייצב לבסוף על התקן הזהה לתקן שלאחר מכן נקבע לחברת שמן. אין בכך כל פסול, אין בכך כל אפליה או שוני, ואין כל ראיה למניע זר או שיקול זר כלשהו.

אין לקבל את הטענה כי על נאשם 1 היה לפרט את הקשרים שלו עם חברת דנה. מדובר בתקן שנקבע לחברת שמן ולא בתקן שנקבע לחברת דנה. חברת שמן היא המשלמת על התקן הזה. חברת שמן היא המחויבת בתקן הזה. העובדה שחברת דנה נותנת שירותים לחברת שמן, איננה רלבנטית. לא הוכח, לא בעדות, ולא בראיה בכתב, קשר כלשהו, אף לא תאורטי, בין חברת דנה לבין קביעתו של תקן זה, ולא הוכחה כל משמעות אשר יכולה היתה להיות לקביעת תקן אחר, ביחס לחברת דנה.

מועצת היצור, במסגרת הנמל, קבעה את התקן המחייב את הלקוח, חברת שמן, ולא את מי שנותן שירותים ללקוח.

102. ביחס לשטחים אשר הושכרו לחברת שמן באמצעות חברת דנה – אכן מהראיות שבפני עולה כי ההתקשרות של הנמל עם חברת דנה, ביחס לשטחים שנועדו לחברת שמן, שונה מההתקשרות של חברת דנה עם חברת שמן, וזאת באופן המפורט להלן.

בהסכם שנכרת בין חברת שמן לחברת דנה, חברת דנה מציינת כי הינה בעלת זכות שימוש כברת רשות בשטחים של 4,000, 6,000 ו- 2,000 מ"ר בנמל, וכי היא תעניק לשמן זכות שימוש בשטחים כאמור, פחות 500 מ"ר (ר' המבוא בסעיף 2.1 להסכם מיום 16.4.12 במסגרת ת/98ב'). בנוסף על פי ההסכם, חברת דנה מתחייבת לספק עובדים, ושירותים נוספים. מנגד, ההתקשרות של חברת דנה עם הנמל היתה בשני אופנים – האחד, התקשרות חוזית לשכירת 1,500 מ"ר בכל פעם לפרקי זמן של שלושה חודשים, ובנוסף השתמשה חברת דנה, עבור חברת שמן, בשירותי אחסנה ממושכת של הנמל.

האחסנה הממושכת, עניינה באחסנה המחושבת לא על בסיס השטח, אלא על בסיס המשקל של המאוחסן במקום. ר' עדותו של נאשם 3, אשר אין מחלוקת לגבי רכיב הזה שלה – "המחיר של אחסנה ממושכת שונה מהשכרת שטח". כמו כן המחיר של אחסנה ממושכת נמוך באופן משמעותי מהמחיר של השכרת שטח. (פרו' עמ' 7310 שו' 18-22).

האישור של וועדת המכרזים את שכירת השטח ע"י חברת דנה, בהיקף של 1,500 מ"ר, היה מאוחר למועד שנחתם החוזה בין חברת דנה לחברת שמן, ואישור זה הוא מיום 6.5.12 (ת/98ב').

הועלו טענות כלפי נאשם 3 על מרמה כלפי חברת שמן, ועל הסתרה מחברת שמן את העובדה שההסכמים היו משני סוגים, לאחסנה ממושכת ולשכירות, ועל כך שאחסנה ממושכת הינה זולה יותר משכירות.

המדובר הוא בעניין חוזי – עסקי – כלכלי, בין שני גופים עסקיים, שמן וחברת דנה.

תחילה נפנה לדברי שניים מאנשי חברת שמן: מר רונן אלוש אומר שהם קיבלו את מלוא השטחים שהם ביקשו: "קיבלנו, קיבלנו את מלוא השטחים שביקשנו, גידרנו אותם בבטונדות שמסומנות באדום לבן, ובעצם זה היה בסיס הפעילות, שגם נבדק ונמדד על ידי מפעילי קידוח בשלב ההוא".

מר יוסי לוי, מנכ"ל חברת שמן אומר שלא מעניין אותו האם חלק מהשטחים נלקחו שטחים תפעוליים וחלק לצורך אחסנה ממושכת, והוא מאשר כי מדובר היה בשטח כללי של 11-12 אלף מ"ר, וכי הוא לא מתמצא בחלוקה הפנימית של השטח בכל מה שקשור ליחסים של דנה עם הנמל, והוא אף מאשר שזה לא עניינו.

עולה כי אין זה מעניינה של חברת שמן באיזה אופן מקבלת חברת דנה את הרשות להשתמש בשטח בנמל, לצרכים של חברת שמן. את חברת שמן מעניין כי ינתנו שטחים אשר נדרשים לצרכיהם.

השטח אשר נעשה בו שימוש שלא במסגרת של שכירתו אלא במסגרת של אחסנה ממושכת, היה שטח ששימש לצורך אחסנת ציוד של חברת שמן, ציוד שהונח שם והועבר אל אסדת הקידוח.

מבחינת חברת שמן, כפי שעולה מדברי נציגיה הבכירים, מר יוסי לוי ומר רונן אלוש, השטח הכולל אשר חברת שמן קיבלה, לצורך כלל פעילותה, היה קרוב לסך שטחים אשר בהסכם, והחלוקה הפנימית, אינה מעניינם.

להלן הדברים שנאמרו ע"י מר יוסי לוי בעדותו בבית המשפט:

"ש... אם אנחנו עכשיו נסתכל בשטחים שבהם היו ממוקמים הציודים שלכם וקצת עבודות שעשיתם שמה בשטחים הצמודים לרציף אתה זוכר אותם פחות או יותר היום?

ת. כן.

ש. אוקי. היה שטח כללי של משהו כמו 11 – 12 אלף מ"ר, נכון?

ת. כן.

ש. אתה לא מתמצה בחלוקה הפנימית בתוך השטח הזה בכל מה שקשור ביחסים של דנה עם הנמל. אתה לא יודע איזה חלק מהשטח הזה הם לקחו בכותרת א' ואיזה חלק מהשטח הם לקחו בכותרת ב'. נכון? זה לא עניינך גם נכון?

ת. ממש לא.

ש. ז"א אם אני עכשיו אגיד לך שחלק מהשטחים נלקחו כשטחים תפעוליים וחלק לצורך אחסנה ממושכת אתה לא תדע להגיד לי מה זה, נכון?

ת. זה לא מעניין אותי גם.

...

ת. אותי מעניין השורה האחרונה המחיר הסופי.

...

ת. מול כל האלטרנטיבות שיש.

..

ת. ובדיקה מול הנמל שיש את ההרשאה הזאת.

ש. ... אתה כשאתה הגעת למקום לא ידעת להבין בין הייעוד של השטחים, אתה ראית שבחלק מהשטח יש אחסנה, למשל הצינורות. שהם אולי 95 אחוז מהשטח אם אני לא טועה, נכון?

ת. נכון.

ש. 95 אחוז צינורות ובחלק אחר של השטח גם היה ציוד תפעולי. כל מיני דברים של תפעול, נכון?

ת. נכון".

כאן אומר העד כי אינו יכול לומר 95%, אך בהמשך אומר – "הרוב המכריע זה שטח פתוח שבו היה צנרת" ובהמשך מאשר כי הציוד התפעולי היה כ- 10- 15 אחוז מהשטח הכולל, וכל השאר צינורות. (פרו' עמ' 4217 שו' 13 – עמ' 4219 שו' 23).

103. התמונה העולה מהאמור לעיל, כי הגם שחלק היה באחסנה ממושכת, וחלק היה בשכירות לפי שטח, הרי שבפועל, השטח בו נעשה שימוש, לצורך האחסנה הממושכת ולצורך התפעול שהוא בשטח שבשכירות, הינו שטח אשר מוערך כשטח באותו סדר גודל של השטח שבהסכם בין חברת דנה לנמל.

מכאן שחברת דנה העמידה למעשה את השטחים להם התחייבה, בקירוב.

את אנשי חברת שמן לא עניין באופן כלשהו הכיצד מתבצעת קבלת השטח אל מול הנמל, והם אומרים דברים מפורשים, על כי הם קיבלו "את מלוא השטחים" שביקשו.

השאלה, האם היה על נאשם 3 וחברת דנה לומר לחברה שחתמה על חוזה עם חברת דנה, כיצד מחולק השטח במסגרת ההסכם של חברת דנה אל מול הנמל, היא שאלה של פרשנות ההסכם, וכלל אינה שאלה במישור הפלילי או במישור של החלת הוראות החוק בדבר מרמה.

מובן כי לא זה המקום להכריע בשאלה של פרשנות ההסכם, האם קויים, אם לא קויים, האם מהווה אי הגילוי האמור הפרה, או הפרת חובת תום לב, או כל עניין אחר, חוזי – אזרחי. עסקינן במשפט פלילי, וסוגיה זו, איננה סוגיה להכרעה כאן.

השאלה המוכרעת במשפט הפלילי, הינה האם המעשה עולה כדי יסודות עבירת מרמה, והתשובה לכך הינה שלילית.

גם אם היתה קביעה כי מדובר בהפרה של ההסכם, או בחוסר תום לב, ויודגש כי אין כאן כל הבעת דיעה שהיא, ביחס לכך, הרי שגם אז, אין משמעות הדבר זליגה של דינים אזרחים, והפרות חוזיות, בהתקשרות עסקית בין שני צדדים, לכדי מעשה בר עונשין במסגרת המשפט הפלילי. הפרת חוזה בין שני צדדים עסקיים, ואף קיומו בחוסר תום לב, ככל שקיימים, אינם מהווים, כשלעצמם, יסוד לעבירה פלילית, אלא יש לבחון את העבירה הפלילית המיוחסת על פי יסודותיה שלה, לרבות קיום היסוד העובדתי והנפשי.

נאשם 3 אומר כי ההסכם של חברת דנה אל מול חברת שמן היה הסכם שאינו קשור לסוג האחסנה "בלי שום קשר לכלום. זה סכום פאושלי שמשלמים כל חודש" (פרו' עמ' 7310 שו' 25).

הנאשם 3 אומר את פרשנותו להסכם – "שבמחשבתי שמן קנה במחיר פיקס פרייס שירות אחסנה של כל המטענים שיגיעו לו מחו"ל, הוא קיבל אותם מבחינתנו זה היה עמידה בתנאי החוזה ולא ראינו את זה ככה שצריך ליידע בתנאי ההסכם עם הנמל" (פרו' עמ' 7317 שו' 29-32). זו פרשנותו, ולא המשפט הפלילי הוא ההליך לקבוע אם פרשנות זו נכונה, אם לאו.

מכל האמור, אין בהתנהלות מי מהנאשמים בפרשת שמן, כדי עבירה פלילית מהעבירות המיוחסות בכתב האישום. אין כל סטייה מן השורה, אין כל קבלת שוחד, אין כל מתן שוחד, ואין מרמה, הפרת אמונים, או ניגוד עניינים.

פרק ו' באישום השני – העברת כספי שוחד לנאשם 1, הלבנת הון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה

104. על פי האמור בפרק זה בכתב האישום המתוקן – הכנסות חברת דנה מההתקשרויות נשוא אישום זה הנן "רכוש אסור" כהגדרתו בהוראות סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000, והסתכמו בסך כולל של למעלה מ- 22 מיליון ₪ במהלך השנים 2011-2013 (להלן: "הרכוש האסור").

הכספים לעיל, בסך למעלה מ- 22 מיליון ₪, התקבלו אצל חברת דנה, כאשר כוונת נאשמים 1, 3, יניב בלטר וחברת דנה הנה להסתיר את זיקת נאשם 1 לכספים אלו כמפורט בפרק א' לאישום זה, וכן להסתיר שמקורם של הכספים בביצוע העבירות נשוא אישום זה. מקורם האסור של הכספים עיל הוסווה בכך שכספים אלו הוצגו בספרי חברת דנה כהכנסות עסקיות כשרות של חברת דנה, נערכו לגביהם הסכמים משפטים, והוצאו בגינם חשבוניות וקבלות על ידי חברת דנה.

החל מראשית שנת 2013, ובהתאם למתואר בפרק א' לעיל, החלו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, וחברת דנה לפעול להעברת כספים לנאשם 1 בעד הפעולות שביצע בקשר עם תפקידו בנמל, עבור השאת רווחי חברת דנה כמתואר בפרקים ב', ג' ו- ה' באישום זה, וזאת תוך נקיטה בפעולות שמטרתן להסתיר או להסוות את מקור הרכוש האסור, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו ואת עצם עשיית הפעולה בו.

בין התאריכים 3.9.12 עד 5.1.14 פעל נאשם 3 באמצעות חברת "ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע"מ" שבבעלותו (להלן: "ד.ח."), וביצע פעולות ברכוש אסור בכך שמשך מחברת דנה אל חשבון ד.ח. סך כולל של 2,397,770 ₪, כדמי ניהול עבור פעילותו בחברת דנה, וזאת בהתאם להסכם השותפות שנרקם בינו לבין יניב בלטר ביחס לחלוקת הרווחים בחברת דנה עובר להקמתה, ובהמשך, בין התאריכים 20.1.13 עד 6.3.14 פעל נאשם 3 להעביר 1,797,522 ₪ מחשבון ד.ח. לחשבונות החברות "הופס" ו"בן עידן", אשר בבעלותו הבלעדית של נאשם 1, וזאת כהשקעה על ידי נאשם 3.

העברות הסכומים הנ"ל מד.ח. לחברות הופס ובין עידן שבבעלות נאשם 1 נעשו בדרכים המעידות על הסתרת הרכוש האסור, הסוואת מקורו, זהות בעלי הזכויות בו, תנועותיו, ועצם עשיית הפעולה בו, וזאת, בין היתר, על דרך העברת כספים שוטפת בגין החברות, שלא בסכומים עגולים, באופן שאינו תואם את כרטסות הנהלת החשבונות בחברות, ובגיבוש הסכם קש המתיימר לשוות מצג עסקי לגיטימי להעברות הכספים.

בכך צמחו לנאשם 1 טובות הנאה כלכליות מתוך הכספים ששולמו במקור לחברת דנה כמתואר בפרקים ב' וג' באישום זה ככספי שוחד וכמתואר בפרק ה' ככספים שהתקבלו במרמה: השקעה כספית של כמיליון ₪ בעסקיו הפרטיים של נאשם 1 שהיו נתונים אותה עת במצוקת אשראי מתמשכת, והעמדת אשראי בהיקף של כ- 800,000 ₪ נוספים לעסקים אלה.

נאשמים 1 ו- 3 והחברות שבבעלותם ובשליטתם (הופס ושיפודי גן העיר שבבעלות נאשם 1 וד.ח. שבבעלות נאשם 3) לא נרשמו כנהנים בחשבונות הבנק של חברת דנה, זאת במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7(א)(2) לחוק איסור הלבנת הון או כדי לגרום לדיווח לא נכון לפי סעיף זה.

יניב בלטר ביצע פעולות ברכוש אסור, בכך שמשך מכספי חברת דנה דמי ניהול בהיקף של קרוב ל- 5 מיליון ₪ במהלך השנים 2012-2013 וזאת באמצעות חברת "טל חרמון" שבבעלותו המלאה.

בשלהי שנת 2012, ובאמצעות חברת טל חרמון הנ"ל ביצע יניב בלטר פעולה ברכוש אסור בכך שנקשר לשותפות עסקית עם נאשם 1, להקמת חברת "שיפודי גן העיר בע"מ", אשר בהקמתה ביום 8.4.13 השקיע יניב בלטר, באמצעות טל חרמון, 750,000 ₪. בכך צמחה לנאשם 1 טובת הנאה כלכלית – השקעה כספית של יניב בלטר בחברת שיפודי גן העיר בע"מ, מתוך הכספים ששולמו במקור לחברת דנה כמתואר בפרקים ב' ו- ג' ככספי שוחד וכמתואר בפרק ה' ככספים שהתקבלו במרמה.

בחודש יוני 2013, כשהחל הליך הבדיקה החיצוני בחברת נמל אשדוד, באשר לזיקתו של נאשם 1 לעסקים פרטיים ובעליהם בתחום הנמל – הליך בעקבותיו הודיע נאשם 1 ביום 16.6.13 על השעיית עצמו מוועד העובדים בנמל – פעל יניב בלטר למכור, כביכול, ביום 17.7.13, לנאשם 1 את מלוא מניותיו בחברת "שיפודי גן העיר", באופן המנתק, כביכול, את שותפותם העסקית של נאשם 1 ויניב בלטר, בעוד שבפועל ההמחאות בסך 750,000 ₪ שמסר נאשם 1 ליניב בלטר עבור המניות לעיל כלל לא נפרעו, ובהמשך סיכמו השניים לראות בהמחאות שלא נפרעו משום הלוואה נושאת ריבית.

ביתר הרכוש האסור לעיל בוצעו ע"י נאשם 3, יניב בלטר, וחברת דנה פעולות רבות ברכוש אסור, לרבות, קליטת הכספים בחשבונות הבנק של חברת דנה, תשלום משכורות לעובדי חברת דנה, העברת תשלומים לספקים, התקשרות במיזמים לסחר בדלק החשוד כגנוב כמתואר באישום השלישי להלן ופעולות נוספות אחרות והכל במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם האסור של הכספים לעיל, וזהות בעלי הזכויות בכספים אלו.

בהמשך למתואר לעיל, מסר נאשם 1 ביום 15.9.13 תצהיר שקר בפני עוה"ד אלי בוסקילה, המוסמך לקבל תצהירים, ובו הצהיר נאשם 1, בין היתר, בסעיף 4 לתצהיר, כי "נכון להיום אין לנו קשרים עסקיים" בעוד שבפועל התקיימו בין נאשם 1 ליניב בלטר עסקאות אשראי בעניין המניות כמתואר בסעיף 120 לעיל, וכן עמדו בתוקפן הלוואות על סך מיליוני ₪ שהעמידו נאשם 1, אשתו, ואביו ליניב בלטר כמתואר בחלק הכללי לעיל.

ביום 16.9.13, או בסמוך לכך, מסר נאשם 1 תצהיר שקר בפני רואי החשבון של עסקיו, מינץ גדז' ושות', המוסמכים אף הם לקבל תצהירים, והצהיר כי אין לו כל הכנסה או תקבול מחברת דנה ומכל גורם עסקי אחר שעובד בנמל אשדוד, בעוד שבפועל היו לו הכנסות שמקורן בחברת דנה כמתואר לעיל (להלן: "תצהיר השקר השני").

בהמשך למתואר לעיל, פעל נאשם 1 להעביר את התצהירים הנ"ל לידי הגורמים המוסמכים כ"הסתדרות העובדים: (להלן: "ההסתדרות") בכדי לקבל במרמה על סמך תצהירים אלה את המלצתם החיובית לשובו של נאשם 1 לוועד העובדים בנמל. בתאריך 29.9.13, עקב מצב שווא זה, אושרה חזרת נאשם 1 לוועד העובדים בנמל.

המענה לפרק ו' באישום השני

105. הנאשם 1 כופר במיוחס לו. נטען כי אכן היתה השקעה של נאשם 3 בחברות הופס ובן עידן השייכות לנאשם 1, שהיתה בבחינת הלוואה.

הנאשם 1 כופר בנטען ביחס לכך שבוצעה פעולה ברכוש אסור, להקמת חברת שיפודי גן העיר בע"מ, ומאשר כי אכן היתה השקעה של חברת טל חרמון בסך 750,000 ₪ לצורך הקמת חברת שיפודי גן העיר, וטוען כי לאחר הפרסום התקשורתי השעה עצמו מהנמל, והמכירה של מניות שיפודי גן העיר מיניב בלטר לנאשם 1, אכן בוצעה, אולם זאת בהתאם לדרישה של ההסתדרות כדי לסיים בכך את ההשעיה שגזר על עצמו נאשם 1, והתקבלה התמורה במלואה, והגם שההמחאות לא נפרעו, הרי שעל פי ההסכם צריכה היתה התמורה להשתלם במועדים מאוחרים יותר, ואשר נאשם 1 יוכל לשלם, מה שלא היה יכול לעשות במועד שנקבע.

ביחס לתצהירים שהועברו ע"י נאשם 1, נטען כי התצהירים הם תצהירי אמת שהועברו לגורמים המוסמכים בהסתדרות, וזאת בהקשר לאותה דרישה של ההסתדרות האמורה לעיל.

הנאשם 3 כופר באמור בפרק ו' לכתב האישום, למעט העובדה שקיבל שכר מבעלי חברת דנה, ולמעט העובדה שהשקיע בחברת הופס ובחברת בן עידן.

דיון והכרעה - פרק ו' באישום השני

בפרק ו' שלושה נושאים – הלבנת הון, קבלת ומתן שוחד, מתן תצהירי שקר.

הלבנת הון

106. לאור מסקנתי דלעיל בדבר העדר כל היבט פלילי בהתנהלות של הנאשמים 1, 2, ו- 3 בכל הקשור לאישום השני, הרי שאין הכנסות חברת דנה בבחינת "רכוש אסור". אין הסתרה, אין הסוואה של מקור אסור של כספים, והכספים אינם קשורים בעבירת מקור.

אין, ולא הוכחה, כל זיקה בין כספים של חברת דנה לבין נאשם 1.

העובדה שבעל מניות בחברת דנה מקיים שותפות עסקית עם נאשם 1 במסעדה איננה ראיה לכך שמדובר בכספי דנה. מדובר במי שאין מחלוקת ...פעילויות נוספות אחרות.

משכך, אין כל ראיה לפעולה ברכוש אסור, ולא בוצעה כל עבירה מכוח חוק איסור הלבנת הון.

השוחד הנטען

107. היסוד העובדתי של עבירת השוחד, הן העבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, והן העבירה של מתן שוחד לפי סעיף 291, כולל את הרכיב של "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".

אין כל פעולה שבוצעה על ידי נאשם 1 במסגרת תפקידו, אשר הביאה להטבה כלשהי, אשר ניתן היה להסיק ממנה, ככל שהיה מוכח קבלת תשלום או טובת הנאה ללא הסבר, כי הם מהווים תשלום "בעד" פעולה כאמור. למרות האמור נבחן את הטענות בדבר מתן שוחד.

נטען כי מתן השוחד מתבטא בכמה אופנים: האחד - ההלוואה/השקעה של הנאשם 3 בחברה הופס ובחברה בן עידן השייכות לנאשם 1; השני - אשר הועלה בסיכומים, רכישת הדירות על ידי הנאשם 1 ומשפחתו ממר יניב בלטר, שהוא הבעלים של חברת דנה ובמקביל גם קבלן אשר בנה פרוייקטים של דירות מגורים; השלישי – המיזם העסקי המשותף לנאשם 1 וליניב בלטר במסגרת שיפודי גן העיר בע"מ; הרביעי – עצם ההתקשרויות של חברת דנה עם גורמים שונים;

לטענות לבקשת שוחד, במסגרת פרשת כי"ל, ההתייחסות לכך הינה בדיון בפרק הרלבנטי.

108. האופן הראשון הנטען לקבלת שוחד - הלוואת/השקעת נאשם 3 בחברות השייכות לנאשם 2 – אפנה להלן, לעדותו של נאשם 3, לעדותו של נאשם 1, ולעד ההגנה המרכזי בעניין זה, הוא רואה החשבון והכלכלן מר יהודה מינץ אשר עדותו שוללת את האפשרות להסקת מסקנה כי ההלוואה/השקעה, יכולה היתה להיות בבחינת תמורה המהווה חלק מעבירת שוחד.

הנאשם 3 מעיד כי הוא ראה פוטנציאל בחברות של הנאשם 1, בתחילה מתייחס לחברת המשאיות בן עידן ובהמשך לחברת הופס, ואומר כי התייעץ, ובנוסף אחיו אבי חסן עבד בחברות אלו והוא שוחח איתו רבות בענין, תוך ניתוח היכן הבעיות בחברות, היכן הכשלים ומה קורה במפעל, והתייעץ עם רואה החשבון, לבסוף ראה פוטנציאל והחליט להשקיע, לאחר ניתוח המצב בחברות אלו. את ההשקעות ביצע באמצעות החברה ד.ח. אשר הוקמה עוד ב – 2008, הוא מכחיש כל הסתרה, מציין כי הכל נעשה לאחר התייעצות ובדיקות הפוטנציאל, וכי הכל בוצע באמצעות המחאות והעברות בנקאיות, באופן שקוף, ללא כל הסתרה ובעצת רואה החשבון, והכל בספרים. (ר' פר' עמ' 7174 עמ' 17 - עמ' 7176 שו' 20).

ביחס להסכם בכתב יד שנערך בינו לבין נאשם 1 אומר נאשם 3 את הדברים הבאים:

"ההסכם הזה נערך ממש בכתב יד כתוצאה מזה שכשהרואה חשבון שלי אמר לי דוד, אם תהיה לי ביקורת של מס הכנסה, אני רוצה שיהיה לי נייר במשרד. תסכמו ביניכם ותרשום גם ריבית. אמרתי לו מה זה תרשום גם ריבית, הוא אומר לי תשמע, לא נהוג שחברה מעבירה כסף במסגרת ההסכם, כי דיברנו על אופציה של הלוואה או השקעה, הלוואה שאפשר להמיר אותה להשקעה, שזה הנושא שדובר, אז הוא אמר לי בכאלה מקרים תרשום גם ריבית. אז עשינו פריים פלוס אחד ואמרו פה שאלון עשה עסקה טובה, אז יכול להיות שהוא עשה עסקה טובה, אבל הענין הזה של הריבית הוא היה ממש מינורי מבחינתי, וההסכם הזה גם נערך בכתב יד, לא הקדשתי לו הסכם משפטי שאני אתבע אותך או אתה תתבע אותי, לא זאת היתה הכוונה של העסק. ההסכם היה לצרכי זה שאם תבוא ביקורת, אז הרואה חשבון אומר, יש הסכם". (פרו' עמ' 7176 שו' 22 עד 7177 שו' 2).

ההסכם האמור הוגש – ת/154, וזהו הסכם בכתב יד בין החברות ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע"מ לבין החברות הופס ובן עידן הובלות.

הנאשם 3 נחקר חקירה נגדית על ההסכם, נסיבות ההתקשרות בהסכם, היותו בכתב יד, ומדוע אין בו ערבויות, ולא היה בחקירה הנגדית כדי לפגוע באמינות עדותו של נאשם 3 בהקשר זה. כפי שיפורט בהמשך, רואה החשבון והכלכלן מר יהודה מינץ, אשר העיד כעד הגנה, הוא זה אשר עמו התייעץ נאשם 3, והוסיף כי פעמים רבות לא עושים שותפים הסכמים עם עורכי דין, למרות המלצותיו.

הנאשם 1 מעיד ביחס להלוואה/השקעה כי – מתחילת 2013 נאשם 3 הביע התעניינות להיות שותף יחד איתו בחברת הופס, זאת כאשר אחיו שימש כמנהל כספים בחברת הופס והייתה בעיית ניהול וארגון מכיוון שהנאשם 1 לא היה שם. הנאשם 1 מעיד כי הנאשם 3 הביע התעניינות להשקיע במפעל, ביצע את הבדיקות שביצע עם אחיו ואחרים שהתייעץ עמם והוא החליט שהוא נכנס להיות שותף וגם יעזור בניהול ואת השקעתו הוא השקיע חלק כהלוואות כאשר העברות הכספים היו בצ'קים והכל מקבל ביטוי בספרים, וכי הערך המוסף של כניסת הנאשם 3, מעבר להשקעה הכספית, היה הצורך בנוכחותו לאור כך שהוא ניהל חברות (פר' עמ' 5529-5530).

רואה החשבון מר יהודה מינץ מעיד כי הוא רואה חשבון במשרד הקיים שנים רבות, מעסיק עובדים רבים ומדורג בין 40 המשרדים הגדולים בארץ. על פי עדותו הוא גם כלכלן, יש להם גם מחלקה כלכלית, והוא נותן גם הערכות שווי ועושה תכניות עסקיות. (פר' עמ' 7469 שו' 30 עד עמ' 7470 שו' 2).

בעדותו הוא מפרט כי הנאשם 3 פנה אליו לפני שנכנס לחברות הופס ובן עידן, הם ישבו "מספר פעמים" וירדו לרזולוציות "ממש קטנות כדי להבין את ההשקעה ולבחון אותה מכל היבט. הייתה התלבטות, התלבטנו ביחד מצד אחד היו מחזורים לא היו רווחים...מכיוון שאחרי שניתחנו ביחד והגענו למסקנה שכן יש ייתכנות עם קצת שינוי של תמהיל המוצרים, שינוי שיווקי, ועוד הגדלת המחזור וייעול התהליך הייצור, אז קיבלנו ביחד כמובן שזה החלטה שלו אבל הייעוץ שלי היה כן להכנס" (פר' עמ' 7464-7465).

לא רק שזו הייתה המלצתו, אלא שהוא גם ליווה את הנאשם 3. רואה החשבון מינץ הוסיף גם יועץ כלכלי, קולגה שלו שעובד עמו, וליווה את תהליך הכניסה של הנאשם 3. הם נפגשו כמה פעמים במפעל הופס, גם בנוכחות הנאשם 3 והתייעצו והתלבטו על ההמשך.

לגבי העובדה שמדובר בהלוואה עם אופציה להשקעה, הוא מעיד כי זו הייתה נוסחה שהוא אשר הציע אותה, ואומר "דאגנו להעלות את זה על כתב כי מס הכנסה...הוא נותן יותר משקל כשיש צדדים עם הסכמים כתובים מאשר בלי הסכמים כתובים". הוא אף מנמק מדוע במשא ומתן הוא תמיד ישאף לעשות הסכם בו הוא יכול באופן גמיש להחליט שזו הלוואה או השקעה. העד מוסיף כי הוא לא נחקר במשטרה, אולם הגיעו ותפסו אצלם מסמכים ומחשבים (פרו' עמ' 7466-7467).

על פי עדותו, רואה החשבון של החברות של הנאשם 1 הוא רואה חשבון אחר באותו משרד, אולם הייעוץ היה ייעוץ שלו לנאשם 3. הוא מאשר כי מדובר למעשה במעין משא ומתן של שני השותפים למשרד, מציין כי הדברים באווירה חברית, והכל בשקיפות (פרו' עמ' 7466 שו' 26-31).

בחקירתו הנגדית שב רואה חשבון מינץ על דבריו כי הוא המליץ לערוך חוזה בכתב והוא המליץ כי זה יהיה עם ריבית (פר' עמ' 7480 שו' 25-27). הוא מאשר כי הוא ראה את ההסכם ת/154 (פרו' עמ' 7481 שו' 1). העד נחקר ארוכות לגבי הביטוי של ההסכם וההשקעות במאזנים, נתן לכל השאלות תשובות ברורות, וכשנשאל לגבי סכומי ההשקעה אמר כי ההשקעה הראשונית הייתה בסדר גודל של כ-500-600 אלף ₪ ולאחר מכן נוצרו קשיים תזרימיים וכל אחד הוסיף את חלקו, שזה היה עוד כמה מאות אלפי שקלים (פר' עמ' 7488 שו' 3-5).

העד עומד על כך כי נוסחת ההתקשרות של הלוואה, עם אופציה להפיכה למניות, זו ההמלצה הטובה ביותר בעיניו, ובמועד העברת הכספים לא היה צריך להודיע לרשם החברות דבר (פר' עמ' 7494 שו' 24-27).

רואה החשבון מינץ מעיד כי לא הנחה את הנאשם 3 כיצד לרשום את הסכם ההלוואה, אלא הנחייתו הייתה שצריך להיות הסכם, וביחס לעריכת הסכם הוא תמיד ממליץ שיקחו עו"ד, וכך גם היה בעניינו של נאשם 3, וכי פעמים רבות לא נערכים הסכמים כאלו: "אנחנו תמיד ממליצים שיקחו עו"ד לכל הסכם והם לא עושים, זה לא שונה אצלם" (פר' עמ' 7490).

מכל האמור עולה כי הכספים שהנאשם 3 העביר לחברה הופס השייכת לנאשם 1 הועברו במסגרת תהליך שבו הוא ביקש להיכנס כמשקיע, כבעל מניות, וכבעל תפקיד ומנהל בחברה זו, ובמקביל גם בחברה הנוספת של הנאשם 1, חברת משאיות, בן עידן.

מעדותו המהימנה, המפורטת והברורה של רואה החשבון מינץ, עולה כי הנאשם 3 התייעץ עמו, היה תהליך מעמיק של התייעצות, ובדיקה של החברות ע"י רואה החשבון מינץ, עבור הנאשם 3, נעשתה בדיקת היתכנות של ההשקעה, וההשקעה באה בעקבות עצתו של רואה החשבון מינץ.

יש לתת אמון בעדותו המהימנה של רואה החשבון מינץ, אשר נחקר בחקירה נגדית, ונשאל שוב ושוב על טיבו של ההסכם, ועל היעוץ אשר נתן, ולא היה בחקירתו הנגדית מאומה כדי לגרוע מאמינותו, ומהתמונה הברורה שהוצגה על ידו ביחס לתהליך האמור.

האופן של ההשקעה, והתוכן של ההסכמה שבאה לידי ביטוי בהסכם ת/154 היו כפי המלצתו של רואה החשבון והכלכלן מינץ. זה היה הסכם הלוואה, אשר כלל אופציה לנאשם 3, להפוך את הלוואתו להשקעה, כך שיהפוך הוא לשותף בחברה. רואה החשבון מינץ הדגיש כי זו הייתה המלצתו, וכי זו ההמלצה הטובה ביותר מבחינתו, שכן היא מאפשרת ללקוח להחליט בסופו של דבר, לאחר שיכנס לתוככי החברה, באיזו דרך לבחור, האם לקבל חזרה את כספו, או להכנס כמשקיע.

לא רק שמדובר היה ביעוץ כלכלי, לפני החתימה על ההסכם, אלא שגם לאחר שנכנס הנאשם 3 לעבוד בחברת הופס, בפועל, הביא רואה החשבון מינץ יועץ כלכלי אשר ליווה את התהליך, והוא אף נפגש עם היועץ הכלכלי ועם הנאשם 3 כמה פעמים בחברת הופס.

אין מדובר בתשלום גרידא. מדובר בהשקעה, מחושבת ומתוכננת, לאחר יעוץ ובחינת הסכומים.

ביחס לטענה כי ההסכם אינו כולל ערבויות או הוראות לגבי ההחזר, הרי שראשית ההלוואה הינה למועד מסוים קצוב, ושנית, מובנת תשובת הנאשמים 1 ו-3 לעניין זה, כי הם בני משפחה.

במצב דברים זה, ההסבר להעברת הכספים הינו הסבר שלא רק שהוא סביר ובעל אחיזה בחומר הראיות, אלא זהו הסבר שהוכח באופן פוזיטיבי, כי אמת ביסודו והוא ברור ומתיישב עם ההתנהלות שהייתה סביב הכניסה של נאשם 3 לחברות של הנאשם 1.

לא מדובר במתת, ולא מדובר בטובת הנאה הניתנת, אלא מדובר בהשקעה לכל דבר ועניין.

ההסבר אשר ניתן ע"י הנאשמים 1 ו-3 להעברת הכספים מחברה השייכת לנאשם 3 אל חברות השייכות לנאשם 1, הינו הסבר סביר ביותר, ובעל אחיזה מוצקה ביותר בחומר הראיות, עומד במבחן ההיגיון והשכל הישר ועומד במבחנים אשר נקבעו בפסיקה לבחינת הסברים של מי שנחשדים בקבלת שוחד, לתמורה שקיבלו. ר' לעניין זה ע"פ 4506/15 צבי בר נ' מ"י (11.12.2016). הראיות שבפניי אינן מביאות אך למסקנה הנובעת מסבירות ההסבר, אלא שזוהי מסקנה פוזיטיבית מהראיות.

אין לקבל טענה נוספת בהקשר זה, על כי הימנעות נאשם 3 מלממש את הסכם ההלואה כלפי החברות הופס ובן עדין על דרך הגשת תביעה או הצטרפות לנושים, מובילה למסקנה כי מדובר בכספי שוחד. אפשרויות רבות אחרות יכולות להיות לאי נקיטת הליך משפטי. שוב יש לתת את הדעת לרקע של הדברים, וטענה כללית שכזו, אינה יכולה להביא למסקנות ברורות, וודאי שלא מעל לספק סביר. כך, מתוארת נפילת שתי החברות הללו, עם פרוץ הפרשה, וכלל לא ברור אם יש בהצטרפות שכזו או בתובענה שכזו כדי להביא למימוש כספי. כמו כן, יש לזכור שמדובר בקרובי משפחה, וגם שיקול זה רלבנטי. מכל מקום, עדיין לא חלה התיישנות.

109. האופן השני הנטען של קבלת שוחד - רכישת הדירות על ידי משפחת הנאשם 1

האמור לעיל נכון וישים גם ביחס לנטען לגבי רכישת הדירות ע"י משפחתו של הנאשם 1.

במהלך הסיכומים, עלתה הבקשה של המאשימה לראות בהסכמים של רכישת הדירות, גם כן כחלק ממתת השוחד הנטענת. ב"כ המאשימה מציין כי בכתב האישום המקורי הם לא ראו בטובות הנאה אלה כמתת נוספת, אולם הם מבקשים בסיכומים, בכתב ובעל פה, לראות בכך מתת נוספת אשר הגם שאינה מצמיחה עבירת לקיחת שוחד נוספת, הרי שנטען כי היא משתלבת בדברים שפורטו בכתב האישום המקורי (פר' עמ' 7499 שו' 19-25).

על פני הדברים, דבר זה צריך היה לתיקון כתב האישום, ולחילופין להתייחסות במסגרת סעיף 184 לחסד"פ. בראיות שבאו בעניין זה לא היה בבחינת חידוש למה שהיה בפני באי כוח המאשימה עת נוסח כתב האישום, ולפיכך אינני סבור כי יש מקום לאפשר שינוי חזית זה.

יחד עם זאת, אתייחס לטענה, כאילו נכתבה במקורה בכתב האישום המקורי והמסקנה היא כי יש לדחותה, כשם שנדחית הטענה ביחס להשקעות בחברת הופס ובן עידן, הואיל וגם כאן, קיים הסבר, סביר, ברור והגיוני, וישנו תשלום תמורה עבור הדירות.

ב"כ המאשימה מבקשים לבסס את הטענה על שני הסכמים מתאריך 5.6.2013, הנושאים את הכותרת הסכם הלוואה. הראשון בין נאשם 1 ורעייתו לבין חברה של מר יניב בלטר, בשם ירקון ב.ר פרויקטים בע"מ, והשני הסכם בין אביו של הנאשם 1 לבין אותה חברה. שני ההסכמים הוגשו במסגרת ת/155.

תחילה ביחס להסכמים עצמם (ת/155) - בהסכמים הללו מקבלת ההלוואה הינה חברה בשם ירקון ב.ר. פרויקטים בע"מ, השייכת למר יניב בלטר, ונותני ההלוואה הם הנאשם 1 ורעייתו ואביו של הנאשם 1. מובן שההסכמים הללו עצמם אינם יכולים להיות מפורשים ככאלו שקיימת בהם מתת שוחד, שכן אלו הסכמים שבהם הנאשם ובני משפחתו משלמים כספים ולא מקבלים כספים.

הנאשם 1 נשאל בחקירתו הנגדית על ההסכמים הללו והוא מעיד כי הסכם ההלוואה הינו בעצם רכישת דירה, וכי מר יניב בלטר הינו קבלן בנייה בעיר אשדוד, והוא ואביו קנו דירות.

נאשם 1 נשאל כיצד ההסכמים אינם מפרטים רכישת דירה והשיב "זאת הלוואה שניתנה לקבלן לצורכי אותו פרויקט. יש לי אופציה לקנות שמה דירה ואכן זה מה שהיה". הנאשם 1 נשאל כמה הוא הלווה באותו מעמד והוא משיב: "בערך 4 מיליון, 4 מיליון ₪ שזה אני, אבא שלי, אחים של אבא שלי. כולנו רכשנו דירות באותו פרוייקט." ולאחר שנשאל שוב כיצד לא מוזכרת דירה שהוא קונה הוא השיב: "זאת עסקה שקבלנים עושים את זה." ובהמשך "מדובר על הסכם הלוואה ספציפי לפרויקט מסוים, גם אם הפרטים לא מצוינים בהסכם אנחנו יודעים בדיוק לשם מה זה. הדירות צולמו, הקומות צולמו, הכל ידוע, יש לי אופציה לקנות בית במחיר שנקבע מראש, וזה מה שהיה...זה הסכם הלוואה שניתן לחברה שבונה פרויקטים ובניינים וכמו שאני קניתי שמה דירה אבא שלי קנה, האחים שלו קנו במחיר שנקבע מראש." (ר' פרו' עמ' 5573 - 5575).

יש לציין כי על גבי ההסכם השני עליו חתום אביו של הנאשם, מצוינים מספרים של שתי דירות, לצד התמורה – "דירה 45" ו – "דירה 58".

הנאשם 1 נחקר שוב ביחס להסכמי ההלוואה הללו והוא עומד על כך שמדובר בהסכמים שמהותם רכישת דירה ומוסיף: "כשניתנה ההלוואה הזו לא הייתה דירה. לא היה בניין. לא היה היתר בנייה. לא היה שום דבר. אי אפשר לרשום בהסכם דירה שהיא לא קיימת...יש ליווי, יש הסכמים כאלה שיזם בא לאנשים שהוא מכיר והוא סומך עליהם והם סומכים עליו. נותנים לו את ההון הראשוני לקנות את המגרש...תמורת הדבר הזה אותו אחד מקבל דירה במחיר עלות, רווח קטן...וזה טרם רכישת, לפני שיש דירה...אבא שלי קנה עוד שתי דירות כאלה בשיטה ובדרך הזאת...בפועל יש דירה...יש דירה שאני משכיר אותה. יש דודה שלי, בשכנות לדירה שלי. קומה 12 גרים גם אחותי ודוד שלי השני" (ר' פרו' 6279-6280).

באי כוח המאשימה מבקשים להסתמך על דברים שנאמרו ע"י מר יניב בלטר בהודעתו ת/390א' שם הוצגו למר יניב בלטר הסכמי ההלוואה ת/155 והוא מסביר מדוע הוא ביקש הלוואה מהנאשם 1 ואשתו באמירה "בחברות בנייה כאשר...הן מתחילות פרויקט חדש...להלוות כספים מאנשים לצורך ההון העצמי הדרוש לפרויקט". (ת/360א' עמ' 63 שו/ 37 - עמ' 64 שו' 2). מר יניב בלטר נשאל האם הוחזרו כספי ההלוואה והוא משיב "לא, עדיין לא". (ת/360א' עמ' 64 שו' 28).

מהודעתו מיום 5.6.14 ת/360 עולה כי הוא אינו יודע להגיד במדויק, הואיל ושותפו בקיא בעניינים הכספיים של החברה, מה הסכום המדויק של הכספים שהושקעו ע"י הנאשם 1 ואביו והוא אומר כי הנאשם 1 ורעייתו הלוו כסף לחברה כדי להרוויח כסף.

מר יניב בלטר מאשר כי חברת ירקון ב.ר פרויקטים בע"מ שינתה את שמה לאוצר אביב השקעות בע"מ.

בהודעתו של נאשם 1 במשטרה ת/87א' הוא אומר כי הם עשו חוזה מול אוצר השקעות, שזו חברת בנייה, הוא שילם מקדמה מיליון ₪, ואת הכסף הזה שילם אביו ובסוף זה אמור לעלות 1.6 מיליון ומוסיף כי עשה הסכם הלוואה מול הקבלן אוצר השקעות, הסכם על מיליון ₪ שהוא צריך להחזיר עם ריבית, ובמידה והוא לא יצליח להחזיר יש אופציה להוסיף 600,000 ₪ ולרכוש דירה (ר' ת/87א' שו' 646-652).

עוד בהודעתו במשטרה מסביר הנאשם 1 את השתלשלות מתן ההלוואה ורכישת הדירות, כפי שהוא מסבירה בעדותו בבית המשפט, ועדותו עקבית בעניין זה.

אין מחלוקת, וזו עמדת המאשימה בכתב האישום בסעיף 122, כי הנאשם 1, אישתו ואביו העמידו הלוואות בסך מיליוני שקלים למר יניב בלטר. ר' לעניין זה גם בחלק הכללי של כתב האישום סעיפים ל' עד ל"ב, שם אף נכתב כי הסכם ההלוואה עם נאשם 1 ורעייתו נחתם "במסגרת יוזמות נדלן שבהובלת יניב בלטר".

המסקנות אשר מבקשים להסיק מהסכמי הלוואה אלו, אינן מתיישבות עם עבירת שוחד, שכן, מי שעל פי הנטען הוא מקבל השוחד, הוא זה שמשלם ולא זה שמקבל, על פי הסכמי ההלוואה. משכך, עצם העובדה שהיו הסכמי הלוואה לא יכולה להיות קשורה לשוחד שנטען כי קיבל הנאשם 1, שכן הוא ובני משפחתו משלמים לחברה של מר יניב בלטר כארבעה מיליון ₪.

הנאשם 1 אמר כי ההסכמים הללו היו הסכמי הלוואה, הואיל ומדובר היה בתחילתו של הפרויקט, עוד לפני שהיו אף היתרי בנייה, ולפיכך החלו כהסכמי הלוואה, וסוכם כי זו תהיה מעין אופציה לרכישת דירה, ואף מוסיף כי לבסוף נרכשו דירות.

ההסבר הזה הינו הסבר סביר, הגיוני ומעל הכל, אין כל ראייה הסותרת אותו.

הנאשם 1 מעיד כי משפחתו קנתה דירות מחברה קבלנית לבנייה, אשר שייכת למר יניב בלטר.

ככל שמועלית טענה כי רכישת הדירות הללו הינה בבחינת קבלת שוחד ע"י הנאשם 1 וכי הדירות הן מתת השוחד, הרי שהיה על באי כוח המאשימה להראות כי לא ניתנה על הדירות הללו תמורה, או לחילופין כי התמורה שניתנה איננה תמורה המתיישבת עם שווי הדירות, והיא נמוכה יותר. לא זה הוכח, ולא זה הוכח. ההפך הוכח, הוכח שהנאשם 1 ומשפחתו שילמו מיליוני שקלים, ונאמר כי זו היתה אופציה לרכישה, אשר מומשה, היה תשלום נוסף, ובתמורה קיבלו את הדירות. אין בפני לא ראייה ולא ראשית ראייה לקבלת שוחד.

מעבר לכך אני למד, כי למרות שהנאשם 1 העלה גרסה זו עוד בחקירתו במשטרה, לא נבדק העניין, לא נבדקו כל הפרטים ביחס לרכישות הדירות, ומכל מקום, אין בפני כל ראייה הקשורה לתמורה של רכישת הדירות, לסבירותה, ולשאלה האם מיליוני השקלים האמורים שהועברו ממשפחתו של הנאשם 1 אל החברה שבבעלות מר יניב בלטר, בתמורה לדירות שרכשה המשפחה, הינם תמורה ראויה, אם לאו.

מכל האמור אין לראות, גם לא בדירות האמורות שהנאשם בעדותו אומר שמשפחתו רכשה, כמתת שוחד.

110. האופן השלישי הנטען לקבלת שוחד – המיזם העסקי המשותף לנאשם 1 וליניב בלטר במסגרת שיפודי גן העיר בע"מ –

אין מחלוקת כי הנאשם 1 ומר יניב בלטר, יחד עם אדם נוסף, היו שותפים במסעדה בשם ”שיפודי ציפורה".

כפי שעולה מהמסמכים אשר הוגשו במסגרת ת/164, ומעדותו של נאשם 1, בשלב שבו עלתה הפרשה, והחלו להשמע טענות כנגד הנאשם 1, והוא השהה את עצמו, הוא פנה אל ההסתדרות, ולדרישת ההסתדרות, סיים שותפות זו, על מנת שיוכל להכנס חזרה לועד העובדים.

השותפות במסעדה הייתה באמצעות חברות השייכות ליניב בלטר, הנאשם 1 ושותף נוסף.

אשר לעצם הכניסה לשותפות, עולה כי מדובר בשותפות עסקית, במסעדה אשר אף עברה שיפוצים, ואין ראיה כי כניסה זו הינה בבחינת שוחד. קיים הסבר סביר, כלכלי והגיוני לעסקה. בחינת התהליך של הניתוק של השותפות העסקית, ממחישה זאת, אין כל ראיה אחרת, ואין כל ראיה כי מדובר בכספים הקשורים לחברת דנה. יצויין כי היה אף שותף נוסף.

הנאשם 1 מעיד כי לאחר שהשעה עצמו מהנמל, הודיעה לו ההסתדרות כי הוצאה תקנה חדשה, למען הנראות, למרות שאין ניגוד עניינים, ולמרות שאין קשר בין שיפודי ציפורה לחברת דנה, ואמרו לו "אם אתה רוצה לחזור לתפקידך אתה חייב להפרד מיניב. אתה לא צריך שיהיה לך שותפות, למרות שאין שום בעיה למען הנראות. טוב, אני באתי ליניב, אמרתי לו תשמע, אין ברירה, חיפשנו קונה ביחד, חיפשנו קונה לא הצלחנו למצוא קונה, האמת שבתקופה הזו ברחו ממנו כמו מאש...בגלל הכתבות...ואז הוחלט או אני קונה את יניב או יניב קונה אותי. אחד קונה את השני...הלחץ היה שלי לא של יניב הלחץ הדרישה הייתה ממני, אני ויניב חברים טובים הוחלט שאני קונה את החלק של יניב. המחיר שהערכנו אז שהשקענו 600,000 שקל, כל אחד 20% אבל המסעדה כבר בנינו אותה השקענו שם המון כסף, בנוסף לווינו כסף, הערכנו...הערכה 750,000 שקל...ה-20% של יניב". (פר' עמ' 5532 שו' 6-24).

על הרקע הזה בוצעה העברת מניות בחברת שיפודי גן העיר בע"מ מהחברה השייכת למר יניב בלטר, לחברה השייכת לנאשם 1. ת/164 כולל הסכם העברת מניות, בכתב, בין שלושת הגורמים הרלוונטים, החברה השייכת ליניב בלטר, החברה השייכת לנאשם 1 והחברה "שיפודי גן העיר בע"מ". ההסכם מפרט את הבעלויות, את ההסכמה וההתחייבות להעברת המניות, ואת התמורה בסך 750,000 ₪.

במסגרת ת/164 גם הסכם נוסף של העברת מניות הפעם בין החברה השייכת ליניב בלטר לבין מי שהיה שותף איתו, בחלקו, בחברת שיפודי ציפורה, להעברת המניות אליו, כך שמר יניב בלטר וחברה מטעמו לא נותרת בעלת מניות.

במסגרת ת/164 גם מכתב מיום 10.9.13 מעורך דין, המציין כי הוא מאשר, כעורך דין של החברה "שיפודי גן העיר בע"מ", כי ביום 15.8.13 דווחו לרשם החברות שתי הודעות בדבר העברת מניות בחברה, מחברת טל חרמון למר אבו שי ולחברת זיג חברות וניהול (2010) בע"מ. יצוין כי החברה האחרונה היא החברה שנאשם 1 החזיק באמצעותה את מניות שיפודי גן העיר בע"מ. עוד צוין במסגרת המכתב מעורך הדין האמור כי העברת המניות בפועל טרם הושלמה ברשם החברות.

הוגשה הודעתו של מר תמיר ברנץ, ע.ת 18, קרוב משפחה של הנאשם 1, (ת/400) שאמר בהודעתו כי לקראת כניסתו של נאשם 1 לשותפות במסעדת שיפודי ציפורה הוא פנה אליו ושאל את דעתו המקצועית כרואה חשבון, והוא מתאר את הכניסה לאותה חברה, באופן המתואר ע"י נאשם 1. הנה כי כן, הכניסה לשותפות נעשתה בהתייעצות עם רו"ח. לדברי ע.ת. 18 לאחר הפרסום של הכתבה, וטענה בדבר ניגוד עניינים, הן הנאשם 1 והן יניב בלטר רצו למכור את המניות, אולם לא מצאו קונה, ובסופו של דבר המניות הועברו כפי שתואר לעיל, והסך של 750,000 ₪ חולק לשבע המחאות. העד אומר בעדותו כי ממועד חתימת ההסכם לא נחה דעתו על ההסכם ועל היכולת של חברת זיג (היא החברה באמצעותה החזיק נאשם 1 את המניות) לפרוע את ההמחאות שניתנו בגין המניות וחברת זיג החלה בחיפוש אחר קונים פוטנציאליים למניות שנרכשו מהחברה של יניב בלטר (ת/400 שו' 88-112).

בהמשך, לאור קושי של חברת זיג לאתר רוכשים ואי יכולתה לפרוע את ההמחאות שניתנו, על פי עדותו של ע.ת 18, הוסכם על אי הפקדת ההמחאות, ותשלום ריבית שנתית בגין עיכוב בפרעון ההמחאות, כמפורט במסמך מתאריך 31.12.13, בין חברת זיג לחברת טל חרמון. (ר' לעניין זה ת/400 שו' 127-136). בהמשך המשיכו המאמצים לאתר קונה, ובחודש אפריל 2014 הועברה דרישה מאת חברת טל חרמון לחברת זיג לשלם את הריבית עבור הרבעון הראשון של 2014.

ע.ת 18 מתאר בהודעתו, ת/400, כי ביום 26.5.14 סיכמה חברת זיג עם אדם בשם מורדי ועם מר יניב בלטר, כי אותו מורדי ירכוש את 20% מהמניות שנרכשו מחברת טל חרמון, החברה השייכת למר יניב בלטר, ומוסיף כי התנאים סוכמו בטיוטת הסכם שנערכה אצל עורך דין, ונותרה סוגיה אחת שהייתה צריכה להיבדק, ואולם סמוך לאחר מכן נעצר הנאשם 1 ונעצר מר יניב בלטר והעסקה לא יצאה אל הפועל. (ת/400 שו' 144-152). בהודעתו השניה, ת/401 חוזר ע.ת 18 על הדברים (ר' ת/401 שו' 64-92, ומוסיף כי אותו רוכש פוטנציאלי בשם מורדי מעוניין בעסקה זו עד היום.

כפי שניתן לראות בצרופות של ת/400, ההמחאות נשוא הסכם העברת המניות, היו המחאות דחויות. הנאשם 1 מאשר בעדותו בבית המשפט כי המניות עברו (פר' עמ' 6320 שו' 18-19).

מכל האמור עולה כי העסקה אשר נערכה להעברת מניות שהוחזקו ע"י חברה השייכת ליניב בלטר לחברה השייכת לנאשם 1, עסקת אמת היא. נחתם הסכם, עורך דין של החברה שיפודי גן העיר בע"מ ביצע את העברת המניות בפועל, שלח את המסמכים הנדרשים לרשם החברות, והמניות עברו.

מנגד, שולמה התמורה בסך 750,000 ₪, בשבע המחאות דחויות.

כבר עתה יאמר כי די באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי מדובר בהסבר סביר לקבלת המניות של חברת שיפודי גן העיר בע"מ. הסבר סביר במובן זה, שנותן הוא את ההסבר הנדרש, להסיר את האפשרות כי העברת מניות זו היא בבחינת מתן שוחד.

הן הרקע האמור, הן הדרישה של ההסתדרות, הן העדווית האמורות והמסמכים, מעידים כי מדובר בעסקת אמת.

נטען ביחס לעובדה שהיה קושי בפרעון ההמחאות, שהיה הסכם נוסף ההופך את מתן ההמחאות להלוואה, ולכך שלמעשה ההמחאות לא נפרעו.

העובדה שההמחאות טרם נפרעו, אין בה כדי להביא למסקנה שלא מדובר בעסקת אמת.

כפי שמתואר בעדותו של ע.ת 18, כפסע היה לפני הכנסת גורם נוסף בחברה, אשר למעשה היה הוא משלם את הסך אשר היה צריך נאשם 1, באמצעות החברה מטעמו, לשלם למר יניב בלטר. כבר הוחלפו טיוטות, והסכם עמד להחתם, והמעצר שיבש ומנע את המשך התהליך.

אני נותן אמון בגירסתו של נאשם 1 בעניין זה הנתמכת במסמכים רבים, ונתמכת גם בהגיון הדברים, לרבות בהשתלשלות העניינים אל מול ההסתדרות.

לא ניתן לומר על העברת המניות לנאשם 1, גם לא לאחר שמתברר כי עמד בפניו קושי כלכלי לשלם את התמורה, כי מדובר במתת שוחד. לא מדובר בשוחד, אלא מדובר בעסקת אמת, של פירוק השותפות העסקית.

111. האופן הרביעי הנטען לקבלת שוחד – עצם ההתקשרויות העסקיות שצמחו לנאשם 3, ליניב בלטר ולאורי בלטר באמצעות חברת דנה מול יצואני הגרוטאות ומול חברת נשר.

כפי שפורט לעיל, בפרשת הגרוטאות ובפרשת נשר, אין קשר בין נאשם 1 לבין ההתקשרויות, של חברת דנה עם לקוחות בנמל. לא היה במעשיו של הנאשם 1 כל סטייה מן השורה. הנאשם 1 לא גרם במעשיו, או בכל מחדל נטען, למי מהתקשרויות אלו. הנאשם 1 פעל באופן ענייני, במסגרת סמכויותיו שלו. הן ליצואני הגרוטאות והן לחברת נשר היו כל האפשרויות לנקוט בכל דרך אחרת שיכולים היו.

הנאשם 1 לא נהנה, באופן ישיר או עקיף, מהתקשרות של חברת דנה עם מי חברות אלו, או חברה אחרת כלשהי.

מכל האמור עולה כי לא ניתן ולא התקבל כל שוחד, ולא ניתנה ולא התקבלה כל תמורה אחרת למעשה פסול כלשהו.

כל האופנים הנטענים של קבלת השוחד, מתבררים כבעלי הסבר הגיוני מגובה בראיות, ולא יכולים להחשב כמתן שוחד כלל.

הטענה בדבר עדות שקר כפועל יוצא מחתימה על תצהירים

112. סעיפים 122-124 לכתב האישום מתייחסים לשני תצהירים שחתם עליהם הנאשם 1 בתאריכים 15.9.13 ו- 16.9.13. נטען כי שניהם תצהירי שקר. התצהיר הראשון הוגש במסגרת ת/164. התצהיר השני הנטען קשור למכתב ממשרד רו"ח, בו נכתב כי על פי הצהרתו ונתונים שהועברו למשרדם, אין לנאשם 1 כל הכנסה או תקבול מחברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ, ומכל גורם עסקי אחר שעובד עם נמל אשדוד. אין מחלוקת כי המסמך האמור הינו מ- 16.9.13, וכך נטען גם בכתב האישום ובסיכומים, כפי שעולה ממועד שליחתו, הגם שבתוכנו כתוב 2012, ככל הנראה בטעות.

התצהיר הראשון, מיום 15.9.13, הינו תצהיר מפורט אשר נכתב בו בסעיף 1, כדלקמן: "אני מצהיר כי נכון ליום חתימת תצהיר זה אני לא מקיים קשרים עסקיים מכל מין וסוג שהוא במישרין או בעקיפין לרבות באמצעות קרובי משפחה מדרגה ראשונה עם חברת נמל אשדוד, ואני מצהיר כי אין בכוונתי לקיים קשרים עסקיים כאמור כל עוד אני חבר בוועד העובדים".

בהמשך התצהיר מבהיר נאשם 1, בהתייחס לטענות שהועלו כלפיו, כי חברת ההובלות בן עידן בע"מ נמצאת בבעלותו, ומחודש יוני 2013 לא מתאפשרת כניסת משאיות של החברה לשטח הנמל, כי הוא בעלים של חברת הופס, והוא אינו מחזיק במניות חברת קליר, אשר בעבר מכרה לנמל מוצרי ניקיון שנקנו מחברת הופס, אולם הדבר הופסק בחודש יוני 2013, ולגבי חברת דנה, הבהיר כי החברה אינה מצויה בבעלותו, זו חברה שאין לו עסקים איתה, והוא לא מקבל ממנה לא במישרין ולא בעקיפין כספים, ואין לו אינטרס כספי בה, תוך שהוא מציין כי החברה בבעלות מר יניב בלטר.

כאן נכתב בתצהיר: "מר בלטר הוא חבר שלי אך הוא לא קרוב משפחה. הוא היה שותפי העסקי בחברת שיפודי גן העיר בע"מ, אך לאחרונה אני קניתי את חלקו, ונכון להיום אין לנו עוד קשרים עסקיים. אציין כי בן דודי, דוד חסן, הוא עובד בחברה".

נטען כי האמירה בדבר העדר קשרים עסקיים מול יניב בלטר, מהווה עדות שקר מצד נאשם 1, שכן באותו מועד התקיימה בין נאשם 1 לבין יניב בלטר עסקת אשראי ביחס להעברת המניות בשיפודי גן העיר מיניב בלטר לבעלות הנאשם 1, וכן התקיימו בין יניב בלטר לנאשם 1 ואביו עסקאות אשראי באופציה לרכישת דירות בהיקף של מיליוני שקלים.

אין ממש בטענות אלו בדבר שבועת שקר.

ביחס לשותפות במסעדת שיפודי ציפורה – בהתייחסות לעבירת השוחד, דלעיל, פורטו הנסיבות של העברת המניות.

על פי המתואר לעיל, בפועל, הסתיימה השותפות העסקית בין הנאשם 1 לבין מר יניב בלטר, במסגרת מסעדת שיפודי ציפורה, עוד לפני חתימת התצהיר מיום 15.9.13. כפי שפורט לעיל, מסמכי העברת המניות כבר הועברו לרשם החברות עוד קודם לכן, לאחר שנחתמו.

מכאן כי נכון למועד חתימת התצהיר, 15.9.13, האמור בו אמת.

הנאשם 1 אומר בתצהירו כי מר יניב בלטר היה שותפו העיסקי בשיפודי גן העיר "אבל לאחרונה אני קניתי את חלקו, ונכון להיום אין לנו קשר עסקיים" מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל ביחס לעבירת השוחד עולה כי אכן הסתיימה השותפות העסקית.

אמנם, התמורה למניות שהועברו מחברה השייכת למר יניב בלטר אלא חברה השייכת לנאשם 1, ניתנה בהמחאות דחויות, אך עדיין מדובר בסיום השותפות העסקית. העובדה שהצד השני קיבל המחאות דחויות אשר טרם נפרעו, איננה הופכת את האמירה בתצהיר לאמירה שיקרית.

אין עוד בין הצדדים קשרים עסקיים. התצהיר נחתם ביום 15.9.13, וביום זה טרם הגיע אף לא מועד הפרעון של ההמחאה הראשונה מבין ההמחאות אשר ניתנו בתמורה.

ההמחאה הראשונה הייתה לתאריך 31.10.13, ובשלב זה עדיין גם לא התעורר הצורך שהתעורר מאוחר יותר להסכם הלוואה, בשל כך שהיה קושי למצוא קונה נוסף, ובאופן זה לגייס את הכסף נשוא ההמחאות.

אשר לטענה כי באותה עת היו לנאשם 1 הכנסות שמקורן בחברת דנה – אין כל בסיס לטענה זו, אין כל ראייה התומכת בכך, וככל שהכוונה היא לאותם כספים שהשקיע נאשם 3 בחברות הופס ובן עידן, הרי שמדובר בהשקעה, השקעת אמת ועסקת אמת, של הנאשם 3. ללא קשר לחברת דנה. אין כל הכנסת שוחד נטענת, אין כל העברה שהיא מחברת דנה לנאשם 1, ואין ולא היה כל קשר עסקי בין נאשם 1, או בין חברה מטעמו, לבין חברת דנה.

אין לקבל את הטענה כי במועד חתימת התצהיר, התקיימו בין יניב בלטר לנאשם 1 ואביו עסקאות אשראי ואופציה לרכישת דירות, כבסיס לראות בכך קשרים עסקיים בניגוד לאמור בתצהיר.

מדובר ברכישת דירות מגורים מחברה קבלנית, אין לומר כי מדובר בשותפות עסקית או בקשרים עסקיים. אין ולא הייתה כל שותפות עסקית בהקשר זה, אין בפני כל ראייה לכך. מדובר ברכישה , פרטית, של דירות מגורים, ואין מדובר בשותפות עסקית או קשרים עסקיים. יש להוסיף כי בפועל, הכספים במסגרת אותן הלוואות שהפכו לעסקאות רכישת דירות, הועברו ע"י אביו של הנאשם 1.

מכל האמור יש לדחות את כל הטענות בדבר היות התצהיר הראשון מיום 15.9.13, בבחינת תצהיר שקר.

113. אתייחס לאמור באותו מכתב של רואה החשבון, שנכתב בו דבר הצהרה כי אין לנאשם 1 "כל הכנסה או תקבול מחברת דנה", תוך יציאה מנקודת הנחה שאכן נחתם תצהיר האומר דברים אלו.

כפי שפורט לעיל, אין, ולא הוגשה כל ראיה, היכולה להביא למסקנה כי נאשם 1 קיבל הכנסה או תקבול כלשהם מחברת דנה, בזמן כלשהו מהזמנים. ביחס להלוואות/השקעות של נאשם 3 בחברות הופס ובן עידן התייחסנו לעיל, אין מדובר בהכנסות מחברת דנה, מדובר בכספים של נאשם 3, ושלו עצמו.

לפיכך, גם הטענה השניה בדבר תצהיר שקר, נדחית.

האישום השלישי – פרשת צ'יף אסיה – שימוש בחברת דנה לצורך סחר בדלק החשוד כגנוב, הלבנת הון, שימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט ועבירות מס

114. על פי האישום השלישי, המתייחס לנאשם 3 בלבד - בתחילת שנת 2013, נועד יניב בלטר עם מר א.כ., אזרח ישראלי שהיה נציג חברת צ'יף אסיה אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "צ'יף אסיה") למספר פגישות במסגרתן הציע א.כ. ליניב בלטר להתקשר עמו לעסקאות לסחר בדלק גנוב, הצפויות להתבצע מחוץ למימיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל.

במסגרת זו, הסביר א.כ. ליניב בלטר כי לצ'יף אסיה קשרים עם מספר אניות העוסקות בהובלה ימית של דלק בהיקפי ענק של עשרות אלפי טון במשט, וכי מכוח קשרים אלו יש באפשרותו לרכוש כ – 300-500 טון דלק גנובים מכל אניה בכל משט, וזאת בכפוף להעמדת מימון במזומן לעסקאות, ובכפוף להעמדת האמצעים הלוגיסטיים הדרושים לשינוע דקל הגנוב ומכירתו בלב ים.

נוכח האמור לעיל, ונוכח הכדאיות הכלכלית שמצא יניב בלטר בעסקאות שהוצגו בפניו, הביע יניב בלטר את רצונו, את נכונותו ואת יכולתו הלוגיסטית והפיננסית להתקשר בעסקאות כמתואר לעיל ולהביאן ליד מימוש וקשר קשר עם א.כ. לבצע עוון: לקנות את הדלק הגנוב ולמכור אותו ברווח לאחרים.

במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, צרף יניב בלטר את נאשם 3 ואת חברת דנה לסיכום המתואר לעיל. בהמשך, התקשר יניב בלטר עם חברת צ'יף אסיה להסכם שיתוף פעולה עסקי, במסגרתו הוסכם בין הצדדים על רכישת 1000 טון דלק מסוג דיזל, ולמכירתם, כאשר מימונה של העסקה, יגיע מחברת דנה ומצ'יף אסיה בחלקים שווים, וכי הרווחים מהעסקה יחולקו שווה בשווה בין הצדדים ולאחר ניכוי הוצאות.

בהמשך, במהלך החודשים ינואר 2013 ועד מאי 2013 מומש הסיכום המתואר לעיל, כאשר חברת דנה וצ'יף אסיה השקיעו כל אחת כספים בביצוע העסקה, העסקה בוצעה והניבה לשותפות הכנסות בסך 700,000$. מחצית ההכנסות (כ-350,000$) הועברה ליניב בלטר לחשבון בנק בהונג קונג, כאשר יניב בלטר סיפק את פרטיו לצורכי העברת הכספים, והמחצית שנייה (כ-350,000 $) נותרו בידי צ'יף אסיה.

חלקו של יניב בלטר, כמתואר לעיל, בסך 1,295,000 ₪ התקבל, בסופו של יום ,במזומן, לידי יניב בלטר במשרדי נותן שירותי מטבע בעיר אשדוד וכלל לא נרשם כתקבול בספרי חברת דנה, ולא נכלל בדוחות המס השנתיים של חברת דנה ו/או בספרי הנהלת החשבונות ו/או בדוחותיו האישיים ו/או עסקיים אחרים של יניב בלטר.

בהמשך, במהלך אוגוסט 2013 שבו הצדדים ונדברו לביצוע סבב נוסף של רכישת דלקים החשודים כגנובים ומכירתם, סבב זה הובל ע"י נאשם 3 מטעם יניב בלטר, ובמסגרתו הושקעו ע"י נאשם 3 ויניב בלטר מכספי חברת דנה סכומים נוספים. לאחר שנאשם 3,יניב בלטר וחברת דנה יחד עם צ'יף אסיה השקיעו כספים במימוש העסקה, העסקה לא יצאה לפועל, ולכן הושבו סך של 150,000 $ במזומן לידי נאשם 3, אשר גם הם לא נרשמו כתקבול בספרי חברת דנה ו/או בדוחותיה השנתיים ו/או בספרי הנהלת החשבונות של נאשם 3, ו/או בדוחותיו האישיים ו/או עסקיים אחרים של נאשם 3.

בהמשך, פנה נאשם 3 לד.כ., אחיו של א.כ. לעיל והשותף עמו במסגרת חברת צ'יף אסיה, וביקש כי יערך בדיעבד חוזה ביחס לפעילות העסקית שתוארה לעיל, וזאת כדי לשוות כסות עסקית לגיטימית להוצאת הכספים מחברת דנה, וכן כדי לנצל את ההפסדים שנגרמו לנאשם 3, ולחברת דנה לצורך הפחתת החבות במס בחברת דנה (להלן: "החוזה הפיקטיבי").

החוזה הפיקטיבי, שנערך ע"י נאשם 3, תוך שהוא מציין עליו בכזב כי נערך ביום 15.1.13 הגם שנערך במהלך חודש אוגוסט 2013 או מאוחר יותר, הוכתר בכותרת "הסכם לשיתוף פעולה עסקי", אשר הצדדים לו הנם צ'יף אסיה כצד א' לחוזה וחברת דנה כצד ב' לחוזה. בחוזה הפיקטיבי נכתב כי חברת דנה תשקיע 650,000$ בהתקשרות זו.

את החוזה הפיקטיבי הביא נאשם 3 לחתימתו של ד.כ., תוך שהוא טוען בכזב באזני ד.כ. כי תוכן החוזה הפיקטיבי אושר ע"י א.כ., אשר שהה באותה עת בחו"ל, וכי כל שנותר לד.כ. הוא רק לחתום על החוזה הפיקטיבי בשם צ'יף אסיה, ובכך קיבל את הסכמת ד.כ. לחתימה על החוזה בראשי התיבות של שמו ובחותמת חברת צ'יף אסיה.

כשהתברר לד.כ. כי החותם הנגדי, מטעם חברת דנה, הנו יניב בלטר, בעוד הוא נועד עם נאשם 3 בלבד, סרב ד.כ. לצרף את חתימתו לדף האחרון בחוזה הפיקטיבי, וסוכם כי הליך החתימות יושלם כשא.כ. ישוב ארצה וייפגש בעניין עם נאשם 3. בהמשך זויפה חתימת ד.כ. ע"ג החוזה הפיקטיבי והוספה לדף האחרון בחוזה הפיקטיבי בצירוף מספר ת.ז. של ד.כ. ובצירוף חותמת חברת צ'יף אסיה שהוחזקה בידי נאשם 3 מבעוד מועד לצורך תפעולן השוטף של עסקאות הדלקים המתוארות לעיל.

החוזה הפיקטיבי צורף למסמכי הנהלת החשבונות של חברת דנה, ושימש בסיס לרישום הוצאות כוזבות בספריה, ולצורך הפחתת חבות חברת דנה במס.

במהלך החודשים ינואר 2013 עד אוגוסט 2013, נאשם 3 פעל בצוותא עם יניב בלטר, למשיכת 2.3 מיליון ₪ מכספי חברת דנה, שהנם "רכוש אסור" כאמור בסעיף 113 לאישום השני לעיל, להמרתם לכספי מזומן באמצעות נותני שירותי מטבע בעיר אשדוד, והעברת 1.9 מיליון ₪ מתוכם לגורמים שנקבעו למימוש העסקאות לעיל וקידומן, לרבות אריק דולב ואחרים, ונקיטה באמצעותם בדרכי פעולה שמטרתם להסתיר את מקור הכספים, את תנועתם, את זהות בעלי הזכויות בהם, ואת עצם עשיית הפעולה בהם. בין היתר נעשה שימוש בחשבון בנק באנגליה דרכו הוזרם הכסף שמקורו בחברת דנה, לצורך תשלום הוצאות שונות הקשורות בעסקאות הדלק הגנוב.

במסגרת זאת, פעלו נאשם 3, ויניב בלטר כך שהפעולות הכספיות המתוארות לעיל, לרבות משיכות הכספים מחברת דנה כמתואר לעיל, לא נרשמו כהווייתן בספרי חברת דנה.

392,000 ₪ מתוך הכספים שנמשכו מחברת דנה לטובת עסקאות הדלק לעיל, ונרשמו בספרי חברת דנה כ"עסקה משותפת צ'יף אסיה" כלל לא הועברו לטובת מימוש העסקאות, ונותרו בידי יניב בלטר מבלי שהכנסה זו דווחה על ידו לרשויות המס.

לימים, כשנפתחה חקירת משטרה ביחס לאירועים נשוא כתב האישום, והתגלה גם דבר ביצוע העבירות המפורטות באישום זה, מיד לאחר שנאשם 3 ויניב בלטר שוחררו ממעצרם ושהו במעצר בית, פנה נאשם 3 ביום 8.6.14 לא.כ., עוד טרם יזומן א.כ. לחקירת משטרה, זימנו לביתו בהודעת סמס ממכשיר סלולרי של אחר וכשהגיע א.כ. לביתו של נאשם 3 אמר לו האחרון: "אתם הולכים להיחקר לך מה ליניב". בעקבות זאת א.כ. ניגש לביתו של יניב בלטר, אשר ברור עם א.כ. האם נקרא לחקירה במשטרה, ועדכן את א.כ. אודות הגרסה שנמסרה על ידו בחקירת המשטרה ביחס לאירועים נשוא אישום זה. בכך פעל נאשם 3 ויניב בלטר לשבש את חקירת המשטרה.

מהאמור מיוחסות באישום השלישי, לנאשם 3 העבירות הבאות: הלבנת הון – עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, שימוש במסמך מזוייף – עבירה לפי סעיף 418 ו- 420 לחוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד – עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

המענה לאישום השלישי

115. במענה לאישום השלישי, המתייחס לנאשם 3 בלבד, כופר הוא במיוחס לו. הנאשם 3 מאשר כי מונה ע"י מר יניב בלטר להוביל את ביצוע העסקה השנייה בין חברת דנה לבין צ'יף אסיה, עסקה אשר בסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, והוא מאשר פגישות רבות עם האחים כחלון, שני עדי המדינה, לא רק לעניין רכישת הדלקים אלא גם בנושאים נוספים, ומכחיש מכל וכל קבלת כספים כפי שנטען בכתב האישום, אולם מאשר כי התבקש ע"י האחים כחלון להעביר כסף לאחרים.

ביחס לטענה בדבר חוזה פיקטיבי, טוען נאשם 3 כי אכן נערך חוזה בכתב, אולם מדובר בחוזה אמיתי ולא פיקטיבי, בהמשך למו"מ בעל פה, וטוען כי לא היו זיופי חתימות וכי הוא מעולם לא החזיק בחותמת של חברת צ'יף אסיה.

הנאשם 3 טוען כי כלל לא היה מעורב בעסקה הראשונה, וכך גם לא היה אחראי לאישום רישום הפעולות בספרי חברת דנה. וביחס לנטען בהקשר של שיבוש הליכי משפט, טען כי אכן מר אפי כחלון, עד המדינה, הגיע לביתו, יחד עם רונן, אולם הנאשם 3 "זרק אותם מביתו".

דיון והכרעה - האישום השלישי

116. אישום זה מתייחס לנאשם 3 בלבד. האישום מפרט מסכת מקיפה של התנהלות פלילית של שני עדי המדינה אל מול גורמים שונים. המיוחס לנאשם 3 קשור, בעקיפין, לפעילות אשר כלל לא יצאה אל הפועל.

המיוחס לנאשם 3 איננו ביצוע של הפעילות הפלילית האמורה, אלא ביצוע עניינים נלווים לכך, דוגמת פעולות ברכוש אסור, במטרה להסתירו להסוות מקורו, שימוש במסמך מזויף, ניהול ספרי חשבונות כוזבים והשמטת הכנסה מדו"ח. לכשעצמן אלו עבירות חמורות, אולם מצאנו לנכון להשתמש בביטוי "עניינים נלווים", הואיל והמסכת העבריינית אשר עדי המדינה מודים בביצועה, ואיננה מיוחסת לנאשם 3, הינה של ביצוע עבירות חמורות ביותר, חובקות יבשות וימים, ומסכת מאורגנת של גניבות, מרמה וזיופים.

באישום זה, ובכל הקשור בגיוס עדי המדינה, רב הנסתר על הנגלה. המסכת של הפעילות העבריינית חובקת היבשות של עדי המדינה, לא נחקרה חקירה של ממש, העובדות אשר בבסיס טענותיהם לרקע לביצוע השורה הארוכה של העבירות הקשות שהם מודים בביצוען, לא נחקר לעומקו.

בהינתן מצב דברים זה, ומעל הכל משנעלמת מעינינו הסיבה האמיתית להסכמתם של עדי המדינה להפוך לכאלו, ולשנות גרסתם מהקצה לקצה, קיים קושי להגיע למסקנה, ברף הנדרש במשפט פלילי.

זאת בפרט כאשר גיוס עדי המדינה ככאלו נעשה תוך העדר תיעוד של הדברים שנאמרו על ידי ערן מלכה, ראש צוות החקירה, לעד המדינה המרכזי מבין השניים בפעילות הפלילית.

עד המדינה מוצא אל מחוץ לחדרי החקירות, נלקח אל מחוץ למשרדי היחידה החוקרת, לפרדס, בליווי ראש צוות החקירה וחוקר נוסף. ראש צוות החקירה, מר ערן מלכה, לוקחו הצידה, מנהל עימו שיחה, אשר אין לגביה כל תיעוד, והחוקר השני לא שמע את תוכנה. בעקבות שיחה זו, משנה עד המדינה את גרסתו וגישתו מהקצה אל הקצה, כך על פי עדותו שלו.

עד המדינה, באופן מוזר, איננו זוכר את תוכן השיחה, אין בפנינו כל הקלטה, מזכר או תרשומת כלשהי על תוכן אותה שיחה.

נקודת הזמן בה הופך נחקר לעד מדינה, היא נקודת זמן מרכזית באפשרות בחינת מהימנותו, שכן, למניע להסכמתו לשנות מהקצה אל הקצה את הגרסה שהוא מוסר, קיימת חשיבות, ובהעדר נתונים, לא נדע האם איום היה זה, הבטחה היתה זו, הסרת חשש לחקירה בעניינים חמורים הרבה יותר, או כל סיבה אחרת.

הפירוט שיובא להלן בדבר מסכת הפעולות העברייניות שמבצעים עדי המדינה, ומודים בהן מפורשות, מביא למסקנה ברורה כי הם המבצעים העיקריים והמרכזיים. מנגד, הנאשם 3 איננו חלק מביצוע בפועל של הפעילות העבריינית המקיפה ביותר של שני עדי המדינה, ובכל זאת, למרות מרכזיותם של עדי המדינה, מגוייסים הם ככאלו.

ייאמר כבר עתה, כי אין לתת אמון בגרסת עדי המדינה, הכוללת סתירות וחוסר היגיון, ועולה בבירור כי רב הנסתר על הנגלה בכל הקשור בפעילותם.

117. להלן העולה מהראיות שבפני, ביחס לתהליך גיוסו של עד המדינה המרכזי מר אפי כחלון, אשר בעקבות הסכמתו להפוך לעד מדינה, הסכים גם אחיו, עד המדינה השני, מר דני כחלון, להפוך לעד מדינה.

מהראיות עולה בעייתיות בתהליך גיוסם של העדים כעדי מדינה, ובכמה מישורים אין התהליך מתיישב עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ביחס לגיוס עדי מדינה.

על פי עדותו של מר אפי כחלון, נסיבות חתימתו על הסכם עד המדינה הן: "אחרי שנחקרנו במשטרה, עשו חיפוש לדני, אחי, עצרו אותו, הגענו למשטרה, היו כמה חקירות. שיקרתי קצת בהתחלה, אחרי זה הבנתי שאני מסתבך, ראיתי איזה הסכם שאני לא מכיר בניירות שם, והיתה לי ברירה או להפליל את אחי או לדבר אז חתמתי..." (פרו' עמ' 5021 שו' 1-5).

עד המדינה מר אפי כחלון חוזר ומאשר שוב ושוב כי בעדות הראשונה, ועד שחתם על הסכם עד מדינה, לא אמר דברי אמת "אני משקר בעדות הראשונה. עד שאני חותם על ההסכם אני משקר" (פרו' עמ' 5022 שו' 7-8).

מספר גרסאות בפנינו לתהליך גיוסו של מר אפי כחלון לעד מדינה. רב הנסתר על הנגלה, ומכיוון שלא בוצע תיעוד של התהליך, הרי שאין בידי בית המשפט ראיות אשר יכולות להסביר את המניע של העד להפוך לעד מדינה, והאם בשלבים כאלה ואחרים נאמרו לו, הוצעו לו או הובטחו לו, דברים שלא תועדו.

אין מחלוקת, כי נקודת הזמן המרכזית שבה הסכים העד להפוך לעד מדינה, אינה מתועדת. הדבר אירע בפרדס או במגרש, סמוך למתקן החקירה, בשיחה עלומה בין ערן מלכה לבין עד המדינה, כאשר בסמוך נמצא חוקר נוסף, אשר אינו שומע את תוכן השיחה.

כך מעיד עד המדינה אפי כחלון: "הם הציעו לי להיות עד מדינה. ערן מלכה לקח אותי מהמתקן החוצה, עם צמח, לאיזה מגרש. ליד להב שם. והם דיברו איתו על זה ואז הסכמתי" (פרו' עמ' 5064 שו' 13-14).

זאת, במהלך חקירותיו, ואולם, עולה כי לא רק שיחה זו אינה מתועדת, אלא כי מבוצעות שיחות במסדרון, בכניסה, שאינן מתועדות. כך מעיד העד "הם דיברו איתי בכללי לפני החקירה גם, כן... במסדרון, בכניסה... אני לא זוכר אם הבנתי מהשיחה במסדרון שהם רוצים את אלון, הם דיברו איתי במסדרון לפני השיחה, החוקרים" (פרו' עמ' 5065 שו' 31- עמ' 5066 שו' 4).

ביחס לנאשם 1 אומר עד המדינה כי הוא אמר ביחס לנאשם 1 דברים בגלל שידע שהחוקרים רוצים את הנאשם 1: "אני מניח שאמרתי את זה בגלל שידעתי שהם רוצים את אלון. אלון היה מעורב. אני לא ממציא דברים" (פרו' עמ' 5065 שו' 15-16).

העד אומר מפורשות כי לא אמר אמת כשאמר דברים ביחס לנאשם 1. הוא נשאל "אז למה אתה אמרת לחוקרים שיש לך דברים על אלון חסן? מה הסיבה שאמרת את זה? דברים שעכשיו אתה אומר שהם לא נכונים?" והוא משיב "אמרתי ששיקרתי, הייתי בלחץ, לקחו אותי בבוקר לחקירה, עצרו את אחי, זה למה אמרתי את זה" (פרו' עמ' 5065 שו' 4-7).

ביחס לאותה יציאה אל מחוץ לבניין היחידה החוקרת, אומר עד המדינה אפי כחלון, כי המקום שבו סוכם שיהפוך לעד מדינה היה בפרדס "אני לא זוכר אם הם הציעו ואני הסכמתי או שאני אמרתי להם שאני מוכן לתת להם והם יעזבו אותי. אני לא ממש זוכר. אני זוכר שבפרדס סיפרתי לו הכל וסיכמנו שעל בסיס זה אני אהפוך לעד מדינה" (פרו' עמ' 5101 שו' 5-7).

עוד מאשר העד את הדברים הבאים שהוצגו בפניו בחקירתו הנגדית: "באותה שיחה בפרדס הגעתם להסכמה עקרונית שאתה תהיה עד מדינה. עוד לא הגעתם לפרטים, עוד לא הסכם בכתב. אבל הוא דיבר איתך על מה תיתן ומה תקבל, ככה זה הסכם עד מדינה, נכון? ותשובתו לכך חיובית (פרו' עמ' 5099 שו' 4-7).

העד מתאר את הסיטואציה לפיה הוא נלקח מחדר החקירות ע"י שניים, מר ערן מלכה והחוקר אליעזר צמח, והם – "נוסעים ברכב. יורדים לחניה, יוצאים עם הרכב מהמתקן ומגיעים לאיזה מגרש" בהמשך מאשר כי מדובר במקום נטוש.

העד אומר כי הוא וערן מלכה מתרחקים מהאוטו והחוקר צמח נשאר באוטו, ולא שומע את השיחה שהם מנהלים. העד נשאל אם הוא זוכר את תוכן השיחה עם מר ערן מלכה והוא משיב "אני באמת לא זוכר את תוכן השיחה". העד נשאל שוב ואומר "אני לא מתחמק, אני לא זוכר את השיחה".

בהמשך הוא אומר "... אני סיפרתי לערן מלכה כל מה שהיה, את כל הסיפור בפרדס ואז הוא החליט שכן...". (ר' לעניין זה עמ' 5097 – עמ' 5101).

העד מעלה גרסאות שונות ביחס לסיבה להסכמתו להיות עד מדינה, והוא נע בין יוזמה שלו ליוזמה של החוקרים להיות עד מדינה, ולכשעומת עם הבעייתיות הזאת, ונשאל האם "יכול להיות שאתה פנית למישהו מהחוקרים ואמרת לו "אני אהיה עד מדינה"?" תשובתו הינה "יכול להיות" וכשנשאל מדוע יעשה זאת הוא משיב "כדי להינצל. כדי לספר את האמת. כדי לצאת מהסיפור הזה" (ר' פרו' עמ' 5101).

בתחילת עדותו בה אמר העד כי הסכם מסוים שראה בחקירתו, ויודגש כי אין מדובר בהסכם עד המדינה אלא בהסכם שהראו לו בחקירה, הוא היה הסיבה להיות עד מדינה. כך הוא מעיד "אתה לא ישר אומר "גנבנו דלקים עשינו" אני מנסה לשחק. ואז באיזשהו שלב אני רואה את ההסכם הזה ואז מציעים לי להיות... שלא סיכמנו שאנחנו, לא חתמנו עליו ולא הרשנו להם להציג את המסמך הזה או לתת אותו, ז"א שזה לא בהסכמה איתנו, ואני מחליט, אחרי שמבקשים ממני שם להיות עד אני מסכים" ואז נשאל העד מה הקשר בין ההסכם לבין הסכמתו והוא אומר "ההסכם הזה, אם הייתי מסכים לעזור להם להלבין את הכספים האלה או לרכב על ההפסדים האלה אז הייתי לוקח אחריות. לא הסכמתי. הם שמו אותו שם. דני לא נמצא בתאריך הזה בארץ".

העד נשאל מה הקשר בין זה שהוא ראה את ההסכם הזה לבין זה שהוא הסכים להיות עד מדינה והוא משיב "זה הטריגר שהסכמתי להעיד..." והעד נשאל שוב מדוע זה הטריגר "כי הרגשתי שהם מנסים לדפוק אותנו אז יש לנו לגיטימציה לדפוק אותם" העד נשאל האם מזה שהוא ראה את ההסכם הוא הגיע למסקנה זו, והוא מסביר "כי לא הרשיתי להם להציג את ההסכם הזה, לא חתמנו על ההסכם... לא הסכמנו לעשות את הדבר הזה" (ר' פרו' עמ' 5038, 5039).

החוקר אליעזר צמח העיד ביחס לעד המדינה. הוא היה נוכח בחלק מחקירותיו של עד המדינה. באותו אירוע בו נלקח העד אל מחוץ ליחידה הוא עמד בצד. (ר' פרו' עמ' 1125).

הוגש מסמך בחתימתו של העד, שנערך על ידו ביום 7.12.16, לאחר שהיה בישיבת הכנה בפרקליטות לקראת עדותו (ת/122). במסמך זה נכתב בסעיף א' כדלקמן: "במהלך הליך גיוסו של אפי כחלון כעד מדינה בתיק בפרשיית צ'יף אסיה היה אירוע בו ביקש המיועד לגיוס אפי כחלון לצאת ולדבר מחוץ לכתלי היחידה. ביקשתי מערן מלכה שנצא איתו החוצה. במהלך השיחה מחוץ ליחידה ביקש אפי לשוחח ביחידות עם ערן. השניים זזו הצידה ושוחחו מספר דקות מעטות כאשר אני בצד ולא שומע את תוכן הדברים".

הנה כי כן, עדים אנו לתהליך גיוס עד מדינה, אשר בו נשמעות ע"י עד המדינה גרסאות שונות ביחס לסיבה שהוא הופך להיות עד מדינה, ביחס לשאלה מי הציע זאת, וביחס לאותו דבר שגרם לו לשנות גישתו, להפסיק לומר דברים שהוא אומר היום שלא היו אמת, ולהתחיל לומר דברים אחרים, ובין היתר לומר דברים לא רק כנגד הנאשם 3, אלא גם כנגד אחרים, דברים שהוא חוזר בו מהם ואומר שאינם אמת.

השתלשלות עניינים זו מחדדת את הצורך בהקפדה על הכלל בדבר תיעוד בכלל, ובדבר תיעוד התהליך והמו"מ עם עד המדינה לקראת כריתת הסכם.

118. אין זו הפעם הראשונה, וגם לא השנייה, בה לא מתועדת שיחה מסוימת ההופכת נחקר לעד מדינה, ומביאה אותו להסכים לשנות את גישתו כמו גם את גרסתו, מהקצה אל הקצה.

אפנה בעניין זה לפרשה שנדונה בתיק פ"ל 1078/08 (בית משפט מחוזי באר שבע) מ"י נ' זגורי ואח' ולהכרעת הדין שם מיום 30.11.09, במסגרתה נאמרו דברים מפורשים על החובה לתעד כל מילה שאומר עד המדינה:

"אין ולא יכולה להיות מחלוקת לחובה לתעד חקירת עד המדינה. לתעד משמע, כל מילה שאומר עד המדינה הנוגעת לנאשמים חייבת היתה לקבל ביטוי בכתב. הייתי גם מצפה שחקירת עד המדינה, טרם חתימת הסכם עימו, תקבל ביטוי גם חזותי וגם קולי. יש חשיבות ומשמעות לדרך בה הגיע עד המדינה למסור עדותו כדי למנוע טענות ההגנה, שהאינפורמציה שמסר עד המדינה מקורה בחוקרים. אין לסנגורים אלא את הכלי של חקירה נגדית ואי התיעוד המלא של מהלך הכניסה לטרקלין של חתימת עד הסכם המדינה יש בו כדי להשפיע על משקל הראיות כפי שיובהר בהמשך".

גם בענייננו אין תיעוד של אותה שיחה אשר הינה המרכזית והמשמעותית ביותר בכל התהליך של גיוס העד לעד מדינה.

הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2201 (50.031) מתייחסת לעניין זה, לאור החשיבות הרבה שלו, ובסעיף 12א' להנחיה נכתב: "יש לתעד משא ומתן עם המועמד להיות עד מדינה לקראת הסכם".

החקירה בעניין גיוסו של העד, בוצעה בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

זאת, לא רק בשל אי תיעוד אותה שיחה עלומה, שתוכנה אינו ידוע, ושבוצעה בפרדס או במגרש, אלא גם הואיל ואנו למדים שהיו שיחות נוספות של העד עם חוקריו, במסדרונות, ולא ידוע היכן עוד. שיחות שאינן מתועדות, שיחות אשר בהן מתנהל מעין מו"מ, מעין הצעות מזה ומזה, ביחס לאשר יכול העד ליתן, וביחס למה שיכול הוא לקבל.

העובדה שעד המדינה עושה מאמצים רבים להסתיר את הסיבה האמיתית ואת תוכן אותה שיחה, מעידה על החשיבות בתיעוד האמור, ועל כך שככל הנראה רב הנסתר על הנגלה.

במצב דברים זה, ייתכן שהעד מנסה להסתיר דברים שלא עלו על הכתב, ועלומים מאיתנו דברים שמסר למר ערן מלכה, או שמר ערן מלכה אמר לו. לכל אלו יש חשיבות גדולה לא רק להערכת מהימנותו של עד המדינה, אלא גם לבחינת התהליך כולו של גיוסו, ולהבנה האם הסכם עד המדינה אכן מבטא את העובדות כהווייתן.

אני מוצא כי ההסכם עם עדי המדינה (ת/425), אינו משקף את מצב הדברים כפי שהיה עוד בזמן החתימה של ההסכם, ובנוסף, עולים ספקות באשר לנכונות פרטים נוספים אותם מאשרים עדי המדינה במסגרתו.

כך, לא ברור הכיצד ניתן היה לשלב בהסכם עד המדינה את הדברים הבאים: "והואיל והעדים מצהירים שחלקם בפרשות משני, ואין הם עבריינים עיקריים". (העמוד הראשון להסכם עד המדינה ת/425).

הכיצד ניתן לומר על מעשי עבריינות כה מקיפים של עדי המדינה, כי במעשיהם אין הם מהווים את העבריינים העיקריים, וכי חלקם משני, כאשר זה אשר מבקשים להעמידו לדין, לא נטל חלק כלל וכלל בשתי הפרשות הראשונות בהן מבצעים עדי המדינה את עבירות הגניבה, המרמה, הזיוף ועבירות חמורות נוספות, בתהליכים של גניבות דלק ומכירתם, בהיקפים גדולים מאוד, כשהם המרכזיים והמובילים בשתי פרשות אלו, ומנגד, הנאשם 3 עורך בדיקות ביחס לפרשה שלישית מתוכננת, אשר כלל לא יצאה אל הפועל ואשר גם בה עדי המדינה 1 ו- 2 הם המרכזיים.

ההטבה אשר קיבלו עדי המדינה במסגרת ההסכם שנחתם עימם, מפליגה ביותר, ויוצאים הם פטורים לגמרי, ממכלול המעשים העבריינים הקשים שביצעו, ללא כל ענישה, ואף ללא הגשת כתב אישום כנגדם.

המשמעות הברורה הינה כי הסכם עד מדינה זה נעדר מידתיות, ובתמורה לעדותם שמטרתה לתמוך באישום כנגד הנאשם 3, אשר אינו כולל אף לא אחת מהעבירות הקשות והחמורות שביצעו עדי המדינה, על פי גרסתם שלהם, הם אף לא מועמדים לדין.

נפנה שוב להנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, ולפתיח של סעיף 3 להנחיה, הקובע כי "במסגרת המו"מ יש לשקול באופן מידתי, על פי צרכי המו"מ, את טיב טובת ההנאה".

מצאנו לנכון להרחיב בעניין זה, הואיל וב"כ המאשימה עומדים על כך שיש לקבל את גרסת עדי המדינה, וזאת למרות כל האמור לעיל, ולמרות, שכפי שפורט לעיל, עד המדינה מר אפי כחלון, במילותיו שלו, בעדותו בבית המשפט, סותר את הכתוב בהסכם עד המדינה.

המנגנונים אשר נקבעו בדין לתיעוד חקירות בכלל, עניינם באפשרות להתחקות אחר האמת, במסגרת ההליך השיפוטי. מנגנונים אלה, אשר להם חשיבות רבה, צריכים להקפדה, ביתר שאת, כאשר עסקינן בגיוס עד מדינה.

התהליך שבמסגרתו נעשים דברים במסגרת החקירה, ללא תיעוד, אינו מאפשר לבית המשפט לבחון את הדברים לאשורם, ואינו מאפשר ירידה של ממש לחקר האמת. אין מדובר בעניינים שוליים או טכניים, אלא מדובר בעניין מהותי ומרכזי ביותר, והוא הגיוס של עד המדינה, והדברים שנאמרו לו או שנאמרו על ידו, ושהביאו לגיוסו כאמור.

קשה להפריז בחשיבותו של המניע של אדם לשנות מהקצה לקצה גרסאות קודמות שאמר בחקירות קודמות, ולפתע פתאום להודות באופן מקיף וגורף, בשורה ארוכה של עבירות חמורות ביותר, תוך העלאת גרסה שנועדה להפליל אחרים.

משלא ידוע לנו אם כפועל יוצא מאיום או הבטחה נסתרים באה ההסכמה הזו לעולם, נפגעת האפשרות לרדת לחקר האמת.

גם כשהיה ברור שעד המדינה המרכזי, ע.ת. 96, מבקש להפליל גם את נאשם 1, וכבר היה ברור לחוקרים כי לפחות דבריו ביחס לנאשם 1 אינם אמת, ולבסוף אף לא הוגש אישום כלשהו כנגד נאשם 1 בקשר לפעילותם, גם לאחר מכן, עדיין מתבקש לתת אמון בגרסאותיהם המשתנות מהקצה אל הקצה, של עדי המדינה. יש לדחות זאת, שכן המסקנה הברורה הינה כי מדובר בעדויות לא אמינות, שלא ניתן לקבוע על סמכן ממצא כלשהו.

בשלב מסוים, התבקש גורם ממח"ש לבדוק האם עד המדינה מסר את עדותו עקב לחץ פסול של ערן מלכה, וכל שנעשה במסגרת אותה בדיקה הינו מפגש של איש מח"ש עם עד המדינה, שבעקבותיו הוצא מזכר קצר בכתב יד (נ/26). חקירה של ממש לא בוצעה, עדים אחרים לא נחקרו, וגם השיחה שבוצעה, לא ניתן להגדירה כחקירה. כל הגורמים הרלבנטיים הסתפקו במעין תשאול זה, ובמזכר אשר אף אינו נושא כותרת שניתן ללמוד ממנה כי מבוצעת חקירה, אלא הכותרת היא "פגישה עם ...".

הרקע האמור יוצר מצב שבו לבית המשפט אין את האפשרות לרדת לחקר האמת. לבית המשפט לא מובאים הנתונים המרכזיים והחשובים, אשר מביאים נחקר לשנות מהקצה אל הקצה את גרסתו. במצב זה ומשלא ידוע מהו המניע, קיים קושי לקבוע מסקנות מעל לספק סביר.

וכעת, לרקע העובדתי על פי גרסת עדי המדינה.

119. שני עדי המדינה הם ע.ת. 96 מר אפי כחלון, ואחיו ע.ת. 97 מר דני כחלון. על פי עדותו של מר אפי כחלון, הוא ואדם נוסף, ע.ת. 107 מר רונן הראל, פגשו קברניט ספינה ואותו קברניט מספר לו "שיש איזו עסקה, איזו קומבינה לגנוב דלק" (פרו' עמ' 5022 שו' 18, 19). הוא מתאר כי מדובר בקברניט של אוניה גדולה הלוקחת דלקים מטרמינל, לדוגמא בהודו, ומפליגה דרך תעלת סואץ, האוניה לוקחת בין 50 ל- 100 אלף טון של דלק, והוא מתאר את תהליך גניבת הדלק באופן הבא – "אנחנו שוכרים טנקר קטן שעומד במסלול של האוניה הזו ומתחברים לאוניה הזו עם צינור ולוקחים דלק מהאוניה הזאת... מכרתי אח"כ את הדלק באוקראינה... יש איזה אחוז מהכמות הזאת של הדלק שאפשר למשוך ולא ירגישו בבדיקות. יש איזה טולרונס שלא מרגישים בבדיקות... הטולרונס הוא בין 500, 300 לאלף טון... הם עלו על איזה גאפ שלא מצליחים לתפוס בבדיקות" (ר' פרו' עמ' 5022 – עמ' 5024).

העד מתאר כי נפגש עם מר יניב בלטר, ונרקמת פרשה הראשונה של גניבת דלקים באופן האמור, ומבוצעת בפועל גניבת דלק: "ומתחילים לעבוד. מושכים דלק מהאוניה. מצטברת כמות בטנקר שלנו של 1000 ומעלה טון, שזה למעלה ממיליון דולר" (ר' פרו' עמ' 5025- עמ' 5028).

העד מתאר את חלוקת התפקידים בינו לבין מר יניב בלטר: "חלקו של יניב היה למצוא את האוניה, לתפעל אותה, למצוא קונה ולממן חצי... ואני התפקיד שלי לממן חצי ולהביא את הקשר הזה ... ואנחנו מסכמים ביחד שנמצא עוד אוניות כאלה שרוצות לתת" (פרו' עמ' 5028 שו' 28 – עמ' 5029 שו' 1).

הואיל ועד המדינה עצמו לא ביצע במו ידיו את פעולת לקיחת הדלק, אלא כאמור אוניה מטעמו, הוא נשאל כיצד הוא יודע שהדלק גנוב, ותשובתו ברורה: "אנחנו גונבים אותו. אנחנו חכרנו אוניה כדי להתחבר לטנקר, כדי לקחת, אנחנו משלמים למלחים על הדלק, לחשבונות פרטיים ולא לאיזה חברה עם חשבונית וקבלה. אנחנו מזייפים מסמכי מקור של דלק. דלק גנוב" (פרו' עמ' 5029 שו' 23-26).

עד המדינה מדבר על פעילות במדינות שונות תוך ניסיון למכור את הדלק, מתאר את הבעייתיות שהיתה להם בכך, מתאר כי מדובר באוניות ממדינות שונות, העברות כספים באמצעות צ'אנג' בשיתוף עם מר יניב בלטר ואחרים, ולדבריו הוא מבצע שתי העברות של כסף. "יניב מקבל את זה במזומן. אח"כ הוא מאשר שהוא מקבל" (פרו' עמ' 5033 שו' 24-26). ומתאר כי בסיום אופרציה זו הם ממשיכים לבד – "נפרדים. אנחנו ממשיכים לבד... אני, רונן ודני אח שלי. מנסים לחכור אוניה חדשה..." (פרו' עמ' 5034 שו' 1-6).

120. עד המדינה אומר מפורשות כי התפקיד שלו הוא התפקיד המרכזי לאורך כל הדרך, הוא נשאל אם התפקיד מרכזי יותר משל כל האחרים, והוא עונה שתפקידו שווה לתפקידו של בלטר, והוא ומר יניב בלטר היו "חצי חצי ברווחים, חצי חצי בהשקעות. הוא מטפל בצד של האוניה ואני מטפל בצד של הדלקים". ביחס לכל האחרים, למעט מר בלטר, אומר העד כי תפקידם שוליים, וכך הוא אומר גם לגבי נאשם 3, העד אומר שגם מר אריק דולב היה עיקרי ומרכזי אך הוא לא הרוויח מהעניין.

הנה כי כן, עד המדינה אומר כי הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים בפרשה הראשונה של גניבת הדלקים.

לעד הוקרא האמור בהסכם עד המדינה שהוא חתם עליו ביום 7.7.14 (ת/425) שם נכתב כי "והואיל והעדים מצהירים שחלקם בפרשות משני ואין הם מהווים עבריינים עיקריים" והוא נשאל האם המשפט הזה נכון, והוא משיב בשלילה. ולאחר מכן מוסיף "דני הוא משני, אני לא משני". (פרו' עמ' 5071 שו' 1-4).

דומה שאין צורך בדבריו אלו של עד המדינה כדי להבין שהוא איננו משני כלל וכלל, אלא הוא המרכזי, ואף המרכזי ביותר בכל הפרשה.

אולם, העד גם אומר את הדברים הללו מפורשות בעדותו בבית המשפט. עד המדינה אומר כי הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים, זו גרסתו.

הנה כי כן, עד המדינה המרכזי מעיד כי סעיף מרכזי בהסכם עד המדינה, עליו הוא חתם, איננו נכון.

יש לדחות את כל הניסיונות הפרשניים שהועלו ע"י ב"כ המאשימה במהלך אותו דיון, לאי ההבנה של העד, או לכך שהוא אינו משפטן, בנותנו את התשובה האמורה.

מדובר בתשובה ברורה של העד, אשר משמיטה עובדה בסיסית ומהותית בהסכם עד המדינה שהוא חתם עליו, עובדה אשר מהווה, במקרה זה, ובמקרים אחרים, את אחד השיקולים בגיוסו של אדם להיות עד מדינה.

כך, על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2201 (50.031), בעניין עד מדינה, סעיף 2 אשר מונה את השיקולים להפיכתו של שותף לעבירה לעד מדינה, מפרט באחד הנימוקים – בס"ק ד', את: "מעמד העד ומרכזיותו – שיקול נוסף למעמדו של העד – אם בעבירה עצמה ואם בחבורה העבריינית אליה הוא משתייך. ככלל, לא ייחתם הסכם עד מדינה עם העבריין העיקרי בפרשה או עם ראש הכנופיה העבריינית, מי שהוא בגדר "מנהיג מובהק"... במקרים חריגים ניתן לשקול הסכם גם עם מבצע עיקרי, ככל שישנם שיקולים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון איכות המידע, כמותו, האפשרות לפענח באמצעותו פרשיות חמורות ולהעמיד לדין שורה של עבריינים שהם מבצעים עיקריים ...".

עוד באותן הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה בס"ק ז' נכתב: "ככל שהעבירה הנחקרת חמורה יותר וככל שפגיעתה קשה יותר בפרט ובציבור, כן יהיה מקום לשקול בחיוב שימוש בעד מדינה להוכחת העבירה וביצועה ע"י שותפיו...".

עולה כי גיוסו של מר אפי כחלון, ע.ת. 96, לעד מדינה, עומד בניגוד להנחיית היועמ"ש, ומשהעד עצמו, בעדותו בבית המשפט, אומר דברים השוללים נימוק מרכזי בהפיכתו לעד מדינה, נכון היה לשקול כבר בנקודה זו את המשך ההתנהלות במסגרת העדתו, ולא נעשה כך.

מדובר בביצוע עבירות שהעד מודה בביצוען, בנסיבות שהעד מפרט את ביצוען, ואשר עולה מהאמור, כי העד מבצע מעשי גניבה בהיקפים גדולים ביותר, תוך שיתוף פעולה עם גורמים מכמה וכמה מדינות, גיוס אוניות, ציוד ומבצעים אחרים יחד עימו, זיוף מסמכים, ושאר הפעולות המתבקשות, במערכת מתוחכמת, חובקת יבשות וימים, לגניבת דלק ומכירתו, ולא יכול להיות חולק כי מדובר בפעילות עבריינית אשר מרכזיותה, היקפה וחומרתה, עולים כמה וכמה מונים על מה שמיוחס לנאשם 3 באישום זה, כפי שיפורט להלן.

לגרסת עד המדינה, הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים, והוא מתאר את חלקו המרכזי של מר יניב בלטר בפעילות זו.

121. עד המדינה מר אפי כחלון מתאר בהמשך ביצוע פרשה נוספת של גניבת דלקים, אולם הפעם ללא מעורבות של מר יניב בלטר. זאת עקב מחלוקות שהיו (פרו' עמ' 5034). הוא מתאר שוב פעילות של גניבת דלקים, הפעם מאוניה שעושה דרכה ממלטה דרך תעלת סואץ בשיתוף עם חכירת אוניה אחרת.

הנה כי כן, שתי פרשות של גניבות דלקים על כל הפעילות המסועפת הקשורה אליהן, גניבות דלקים אשר בוצעו בפועל על פי עדותו של עד המדינה, מבוצעות ללא כל קשר וללא כל זיקה לנאשם 3, וללא כל מעורבות של נאשם 3 בהן. הפרשה הראשונה בשיתוף מר יניב בלטר, שהינו מרכזי בה, כעד המדינה אפי כחלון עצמו, והפרשה השנייה בלעדי מר בלטר. כך הן על פי כתב האישום והן על פי גרסת עד המדינה.

שני עדי המדינה, מר אפי כחלון ואחיו מר דני כחלון, בתמורה להסכמתם, כלל לא מועמדים לדין, ולא מוגש כנגדם כתב אישום. כך על פי סעיף 8 להסכם עד המדינה (ת/425).

העד מתאר כי לאחר הפרשה השניה, שבוצעה כאמור, ללא מר יניב בלטר, הוא נפגש עם מר בלטר, ו"מסכימים שהוא חוזר לאופרציה אבל בתנאי שדולב ונורי לא נמצאים ... אני לא מוכן לעבוד איתם... הוא מציע שדוד חסן ינהל את זה עכשיו מטעמו. אני אומר שאני לא מכיר את דוד חסן" (פרו' עמ' 5034 שו' 28 – עמ' 5035 שו' 4).

העד מתאר כי הם נפגשים עם הנאשם 3, וזה רוצה לראות את הדלקים שנלקחו גם מהאוניה השניה – "אנחנו נוסעים ביחד לניקולייב זאת עוד עיר נמל באוקראינה שמצאנו בה לקוח חדש שמשלם יותר טוב מהקודם... אני ודני, אם אני לא טועה, וטסים לניקולייב אפילו עולים על האוניה. נוסעים עם תג אוניה... רואים את הדלקים היה לנו מצב שם של דלק מלוכלך שקיבלנו... הוא בא כדי לראות. הוא לא שותף בפריקה הזאת, דוד". וכאן אומר העד דברים מפורשים: "דוד חסן לא מוציא איתנו לפועל אופרציה". (פרו' עמ' 5035 שו' 14-26).

על פי עדות העד ביצוע אופרציה שלישית של גניבת דלקים כלל לא יוצא אל הפועל. והוא אומר "ושם זה נגמר מבחינת האופרציות" (פרו' עמ' 5035 שו' 6).

מכאן, שנאשם 3 לא היה שותף כלל להוצאה אל הפועל של אופרציית גניבת הדלקים.

ע.ת. 96 מעיד כי "אז יום אחד דוד מבקש להתלבש על ההפסדים של כל האופרציה, אחורה, של להוציא מסמך, לא להוציא מסמך, אני אומר לא ומתחמק, וטס לליבריה. ואז דני מתקשר אלי, אומר לו שהוא יושב איתו... עם דוד חסן. ויש איזה מסמך ואם אני מאשר לו לחתום, אם סיכמתי איתו כי דוד אמרתי שסיכמתי. ואמרתי לו לא" (פרו' עמ' 5036 שו' 6-12).

כאן מגיעים אנו לחלק המיוחס לנאשם 3 בכתב האישום, אולם קודם לכן, נתייחס לעניין העברות הכספים, והאם הנאשם 3 אכן היה חלק מהן – אין בראיות שבפני כל עדות לפיה נאשם 3 קיבל לידיו כספים או שהוא עצמו ביצע בפועל העברת כספים.

122. העיד ע.ת. 99 שהוא בעל עסק למתן שירותי מטבע, צ'ינג' ואומר כי הנאשם 3 לא הגיע אליו מעולם לרכישת מט"ח "הוא לא רכש מט"ח מעולם" (פרו' עמ' 1951 שו' 26-27).

העד מתאר פעמיים בהן הגיע מר יניב בלטר, בפעם אחת לא היה עימו איש, ובפעם השנייה היו עימו שלושה ארבעה אנשים, וביניהם הנאשם 3, אשר "היה נוכח" (פרו' עמ' 1996 שו' 11).

העד מתאר כי הפעילות היתה מול מר יניב בלטר, הוא מסר ליניב בלטר, ופעם אחת אף הובאו אליו כספים לצורך העברה לחשבון בנק ברוסיה, ואולם, אף אחת מפעולות אלו לא בוצעה ע"י הנאשם 3, וזה היה נוכח רק פעם אחת, כאשר מר יניב בלטר בא לקבל כסף, וגם אז אין כל ראיה לביצוע פעולה על ידו, אלא רק נוכחות, יחד עם עוד מספר אנשים שבאו עם מר יניב בלטר.

123. לנאשם 3 מיוחס כי הכין הסכם, למטרות המפורטות בכתב האישום, ניסה להחתים את עד המדינה השני, מר דני כחלון, על חוזה פיקטיבי, לאור רצונו לעשות שימוש בעסקאות כאלו ואחרות על דרך רישומן כהפסדים של חברת דנה, דבר המהווה גם עבירות מס וגם רישום כוזב במסמכי תאגיד.

עד המדינה מר דני כחלון, מעיד גם כן על שלושת האופרציות האמורות, אשר בשתיים מהן יצאה אל הפועל גניבת דלקים, בלא כל קשר או מעורבות של נאשם 3, וכי השלישית כלל לא יצאה אל הפועל. עדותו בעניין זה דומה לעדות של אחיו, עד המדינה מר אפי כחלון.

ביחס לאירוע של חתימת החוזה, הוא מעיד כי בשלב מסוים הנאשם 3 אומר לו כי צריך לעשות חוזה בין החברות צ'יף אסיה לחברת דנה, ביחס לכסף שיצא.

כאן נציין, ולא נרחיב ביחס לכך – כי עדי המדינה טוענים שהם פועלים מטעם חברה בשם צ'יף אסיה – טענותיהם ביחס לקיומה של חברה זו וביחס למעמדה בהם כעובדים בלבד, וביחס למשרדיה של החברה במדינה באפריקה, אינן אמינות, ונראה בבירור כי מבקשים הם להסתיר רבות ביחס לאופן פעילותם, ולנסות להעמיד את פעילותם באופן שקשור לחברה עלומה, ובדבריהם סתירות והעדר היגיון של הגרסה, אשר אינני מוצא מקום להרחיב ביחס אליה, אציין אך כי כלל לא ברור הכיצד זה אופרציה כה מקיפה, פלילית, בהיקפים כה גדולים ובשותפות כל כך הרבה גורמים, מבוצעת על ידם כ"שכירים" המקבלים תלוש שכר מאותה חברה עלומה באפריקה.

העד מעיד כי כשפנה אליו הנאשם 3 לעניין חתימת חוזה, הוא השיב בחיוב, הוא הלך והכין חוזה ואף מסר את החוזה לנאשם 3, חוזה שלדבריו היה קצר ובשפה האנגלית, בין צ'יף אסיה לבין חברת דנה. הוא ניסח את החוזה ולדבריו החוזה תמצת את העסקה, כפי שתיאר, ומסרו לידיו של הנאשם 3, ולא בדואר אלקטרוני. לדבריו נאשם 3 אמר לו כי החוזה אינו טוב ויש לערוך חוזה חדש. וכי הנאשם 3 ינסח חוזה חדש, ייפגשו ויחתמו עליו.

הם נפגשים, נאשם 3 מציג לו את החוזה, חוזה בשפה העברית, שכתוב בו 650 אלף דולר, והעד אומר "ואנחנו כבר החזרנו כספים אז למה 650? צריך להיות כתוב הסכום שאולי נשאר פתוח..." (פרו' עמ' 5177 שו' 27, 28, לעניין ההתנהלות הקודמת ר' עמ' 5177 שו' 1-22).

העד מתאר כי הדבר הפריע לו, הוא דיבר עם אחיו עד המדינה מר אפי כחלון, ועם רונן, והחוזה אינו נוח לו, הוא מתחמק מהנאשם 3, ולבסוף הם נפגשים בבית קפה, הנאשם 3 מניח את החוזה, עד המדינה קורא אותו שוב, ואז הוא חותם בראשי תיבות על העמוד הראשון ועל העמוד השני, ובמקביל מתקשר לאחיו מר אפי כחלון, אשר אומר לו לעצור ולא לחתום. העד מאשר כאמור את חתימתו בראשי תיבות, ואז אומר כי קיימות חותמות של חברת צ'יף אסיה שהעד נתן לנאשם 3 באחת הפעמים שהם נפגשו, וכשנשאל מדוע הוא משאיר חותמות אצל הנאשם 3, השיב כדי שאם יצטרכו לעשות מסמך מסוים ולשים עליו חותמת והם בחו"ל, אזי האופרציה תצא לפועל והעניינים יתקדמו, כך שהנאשם 3 ישתמש בחותמת של צ'יף אסיה ויחתום בשם צ'יף אסיה, העד נשאל אם קיבלו אישור מניגריה הוא השיב בשלילה, לעומת זאת הוא מאשר שעל נוסח של חוזים הוא כן מקבל אישור מניגריה (ר' לעניין זה פרו' עמ' 5178- עמ' 5180).

העד נשאל שוב לאיזה צורך הוא משאיר את החותמות אצל הנאשם 3, ותשובותיו אינן מניחות את הדעת. העד אומר כי הוא חתם בראשי תיבות בסוף כל דף (פרו' עמ' 5183 שו' 8), ובהמשך אומר שאת החותמת לא הוא שם (פרו' עמ' 5183 שו' 14) וחוזר על כך שוב (שו' 16). עוד מוסיף העד כי במעמד אותה חתימה הוא לקח את החותמות בחזרה (פרו' עמ' 5183 שו' 19-28).

ביחס לחותמת על ההסכם, בשלב מסוים אומר העד כי היה זה הנאשם 3 ששם את החותמת, בשלב שני אומר שהוא אינו זוכר. גרסתו אינה אמינה, ומכל מקום הוא מאשר כי בראשי תיבות הוא חתם על המסמך.

אין לתת אמון בעדותו של עד זה, אשר מאשר כי חתם על המסמך בראשי תיבות, אומר פעם כי התייעץ עם אחיו עוד לפני ולאחר מכן תוך כדי, וניכר כי הוא מנסה להרחיק עצמו מהחתימה, בתואנה על חשש מפני תביעה שחברת דנה תתבע את צ'יף אסיה.

כך הוא אומר "ואני פחדתי שדנה תתבע את צ'יף אסיה או יתבעו אותנו על 50 אלף דולר כשאנחנו כבר החזרנו חלק מהכספים או מרבית כספים. היו הפסדים אבל הרבה כסף חזר" (פרו' עמ' 5178 שו' 11-13), וקודם לכן הוא אומר ביחס לחוזה הזה "הלחיץ אותי מאוד, לא היה לי נוח עם החוזה, ממספר בחינות, אבל הבחינה העיקרית שבחוזה כתוב 650 אלף דולר ואנחנו כבר החזרנו כספים אז למה 650?" (פרו' עמ' 5177 שו' 26-28).

הנה כי כן, עד המדינה השני, מר דני כחלון, אשר מבצע יחד עם אחיו, מר אפי כחלון, עבירות גניבה וזיופים בהיקף כמפורט לעיל, תוך הפעלת גורמים רבים, הפלגות, טיסות, זיופים, תיאומים, וביצוע עבירות גניבה ומכירת דלק גנוב, בכמה מקומות בעולם, עד זה מבקש שיינתן אמון בדבריו על כי הדבר אשר הלחיץ אותו, ואשר הוא חשש ממנו, הינו כי חברת דנה תגיש תביעה, כנגד חברת צ'יף אסיה.

אינני מוצא מקום להרחיב ביחס לחוסר ההיגיון בגרסה זו. אינני נותן כל אמון בעדותו של עד זה. הוא אשר חתם על ההסכם, לא רק בראשי תיבות אלא גם בחתימה, והוא שם את החותמת של החברה העלומה צ'יף אסיה.

נציין, כי העד מאשר כי במסגרת האופרציות האמורות, הוא "בין היתר" זייף מסמכים, גם באמצעות אחרים, חתם חתימות מזוייפות גם כשהיה צריך לעשות כך, בשלב מסוים החל להתחמק ממתן תשובות ביחס לזיוף מסמכים ועבר לגרסה של "לא זוכר". (ר' לעניין זה פרו' עמ' 5125 – עמ' 5128).

העד עומת עם חוסר ההיגיון בכך שהוא עצמו עסוק במסע זיוף, אולם הוא חושש שמישהו יגיש תביעה לבית המשפט, ותשובתיו, אינן מניחות את הדעת, ואז הוא אומר גרסה חדשה "מעולם לא זייפתי מסמכים, מעולם לא הייתי במסע זיופים" (פרו' עמ' 5218 שו' 20-21), ונראה כי אין הוא מהסס לשנות מגרסה קודמת שבה נשאל מפורשות "אדוני זייף מסמכים?" והשיב "גם, בין היתר" (פרו' עמ' 5215 שו' 24-26).

לא ארחיב במובאות נוספות לסתירות וחוסר היגיון בעדותו של עד זה, והמסקנה הברורה הינה כי לא ניתן לתת אמון בגרסה חסרת הבסיס שהוא מעלה.

מכל האמור, אין בפני ראיות של ממש להוכיח זיוף כלשהו שבוצע ע"י נאשם 3 ביחס לחתימה על החוזה ת/426.

אין בפני ראיה שניתן לקבוע על סמכה ממצא במשפט הפלילי, האם החוזה האמור הינו חוזה פיקטיבי אם לאו.

124. אשר לטענה בדבר פיקטיביות – גם על פי עדויותיהם, הלא אמינות, של עדי המדינה, קיימת אפשרות מסוימת, כי החוזה כלל אינו פיקטיבי. אין מחלוקת של ממש כי הכספים אכן הועברו. הטענה של עדי המדינה הינה כי חלקם הגדול הוחזר. גם אם הוחזר חלק מהכספים, העובדה שנכתבה בחוזה על כי מדובר בכספים שחברת דנה העבירה, אינה פיקטיבית. אם הועברו כספים כגרסת עדי המדינה עצמם, הרי שהחוזה מתאר את אותה ההעברה. העובדה שהושבו כספים, אינה הופכת את הרישום האמור בחוזה לכוזב.

מכל מקום, אין בפני ראיות שמכוחן ניתן יהיה לקבוע אם גרסה זו או הגרסה האחרת היא האמינה, ולא ניתן לשלול את העמדה כי החוזה אכן פיקטיבי, אך מנגד לא ניתן לשלול את העמדה כי הנתונים אשר בו אינם פיקטיביים.

כך הוא גם ביחס לטענה המבקשת לייחס רישום כוזב של ההוצאות, כספי ההשקעה של יניב בלטר, בעסקאות האמורות אשר יצאו אל הפועל, בטרם נכנס הנאשם 3 לתמונה.

כל שניתן ללמוד, וגם זאת לצד ספקות, שכן רב הנסתר על הנגלה, הוא שבפרשה הראשונה מר יניב בלטר הוא זה שהיה פעיל. אין כל ראיה לכך שהנאשם 3 ביצע פעולה כספית כלשהי ביחס לכספים האמורים. אין כל ראיה לכך שהנאשם 3 ביצע, הוא עצמו, או שהוא נתן הוראה לכך, לרשום בפנקסי חברת דנה ובספריה, דבר הכנסה או הוצאה הקשורה בעסקאות הללו, שהוא כלל לא היה חלק מהן. כך גם לא ביחס לאותה אופרציה שלישית שהחל הוא להיות מעורב בה, אך היא לא יצאה אל הפועל.

גם רישום ההוצאה, ככל שנרשמה, אין הוא לכשעצמו בבחינת רישום כוזב, ככל שההוצאה הזאת היתה אכן בפועל.

הטענה כי זהו רישום כוזב לאור כך שחלק מהכספים הוחזרו, היא טענה שאין לקבלה, שכן הכזב הנטען איננו ברישום של ההוצאה, אלא הוא באי רישום, נטען, של הכנסה שהכספים הושבו. ואולם, לא רק שנאשם 3 איננו בעל מניות, איננו מנכ"ל ואינו דירקטור בחברת דנה, אלא שעולה שהוא כלל לא קיבל לידיו כספים כלשהם.

125. מכל האמור, לא עמדה המאשימה בנטל להוכיח את המיוחס לנאשם 3, ויש לזכותו מהמיוחס לו, מחמת הספק.

יש להוסיף ביחס לאישום השלישי, כי קיימת בעייתיות בגרסתו של נאשם 3, וקיים קושי לתת אמון בגרסתו ביחס לאישום זה. זאת לאור דבריו בחקירתו הנגדית, על כי לא היה מודע לאי החוקיות ביחס לאותו עניין שהוא התבקש לבדוק על ידי מר יניב בלטר. יחד עם זאת, למרות העובדה שקיים קושי כאמור, אין בדבר כדי להשפיע על ההכרעה באישום זה, שכן קיים קושי, ואולי אף גדול יותר, לתת אמון, בעדויות של העדים האחרים בהקשר זה, וכאמור רב הנסתר על הנגלה.

עבירת השיבוש

126. באישום זה מיוחסת לנאשם 3 גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט. הטענה היא כי כשנפתחה חקירת משטרה ביחס לאירועים נשוא כתב האישום, פנה נאשם 3 מיד עם שחרורו לעד המדינה אפי כחלון, וכשזה הגיע לביתו של נאשם 3, אמר לו הנאשם 3 כי הם הולכים להיחקר ושיילך ליניב.

לאור זאת שהעובדות הנטענות בכתב האישום בהקשר זה לא הוכחו במלואן, מבקשים ב"כ המאשימה בסיכומיהם ללמוד דבר שיבוש מהעובדות הבאות.

האחת, מדברי מר יניב בלטר ע.ת. 213, בהודעתו במשטרה ת/393א', שם הוא אמר (שו' 17,18) "אפי כחלון ורונן הראל חיכו לי בתחתית הבניין... אה, אני אגיד לך, לאחר שאמרו לי שהיו קודם אצל דוד".

השניה, מדבריו של ע.ת. 107 רונן הראל בעדותו בבית המשפט שם אמר:

"ת. פעם אחת היתה שיחה של דוד אלי.. של דוד חסן להיפגש ונתבקשתי במהלך בחקירה שלי לא לדבר עם אף אחד, לא להיפגש עם אף אחד אז כמובן לא נפגשתי והיה אס אם אס או שני אס אם אסים של יניב גם כן להיפגש ואני סירבתי...

ש. דוד חסן רצה להיפגש איתך. איפה?

ת. לא הגענו לזה אמרתי שאסור לי להיפגש וזהו. כשנחקרתי ואסור לי להיפגש וזהו".

אתייחס תחילה לדברים של ע.ת. 107 רונן הראל – אין בדברים אלה כדי להקים כל עבירה של שיבוש. לא היה מפגש, לא נאמרו דברים, ואין ראיה לאמירת המיוחס בכתב האישום. מכוח דברים אלו, לא ניתן לייחס עבירה של שיבוש. העד אומר מפורשות שהם לא הגיעו לידי מפגש, וכל מה שהוא אומר זה שהנאשם 3 ביקש להיפגש עימו, מפגש שלא יצא אל הפועל. בכך אין כדי להוות עבירה של שיבוש מהלכי משפט. אף שכתב האישום לא מייחס אף לא ניסיון, אינני מוצא גם ראיה לניסיון לשיבוש. אין כל ראיה מעבר לדברים האמורים.

וביחס לדברים שמבקשים ב"כ המאשימה בסיכומיהם ללמוד מדבריו של מר יניב בלטר, ע.ת. 213, המדובר בעדות מפי השמועה. מר יניב בלטר מספר מה סיפרו לו אחרים. מדובר בעדות מפי השמועה, שאינה קבילה. מדובר בדברים שמתוכנם עולה בבירור העדר הקבילות שלהם כראיה להוכחת תוכנה. בהקשר זה יש לציין כי פעמים רבות במהלך הדיונים התבקשה ע"י ב"כ המאשימה הגשת ראיות שאינן קבילות, וניתנו החלטות אשר לא איפשרו הגשת ראיות שאינן קבילות.

מכל מקום, הנאשם 3 אינו מכחיש הגעת מר כחלון אליו, וכלל לא היה צורך להידרש לעדות מפי השמועה. ואולם, הנאשם 3 אומר כי "זרק אותם מביתו".

מכל האמור, לא הוכח כי בוצעה ע"י הנאשם 3 עבירה של שיבוש מהלכי משפט, ויש לזכות את הנאשם 3 מביצוע עבירה זו, מחמת הספק.

אישום רביעי – מרמה והפרת אמונים, הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים חסויים מדירקטוריון הנמל ומסירתם לחברת דנה לצורך הליכיה המשפטיים נגד חברת הנמל

127. על פי האמור באישום הרביעי, המתייחס לנאשם 1 בלבד - ביום 18.6.13 וביום 2.7.13 התקיימו בדירקטוריון נמל אשדוד דיוני ועדת ביקורת ב"דו"ח בדיקה מיוחדת על פי החלטת ועדת הביקורת בנושא פעילות תאגידים הקשורים ליו"ר ועד העובדים" (להלן: "דו"ח הבדיקה") אשר עסק בפעילותם של תאגידים עסקיים הקשורים בנאשם 1, ובחשש לניגוד עניינים שהתקיים בין אותם תאגידים לבין נאשם 1.

דו"ח הבדיקה הוכתר כ"טיוטה לדיון פנימי – סודי", וכותרת זו, כמו גם הכיתוב: "מיועד לחברי דירקטוריון בלבד – אין להפיץ או להשתמש במידע הכלול בו למטרה כלשהי" נרשמו על גבי כל עמוד ועמוד של הדו"ח.

בעקבות ישיבות הדירקטוריון לעיל הוחלט על הפסקת התקשורת הנמל עם תאגידים עסקיים אשר נמצאו קשורים בנאשם 1, על פי דו"ח הבדיקה, ועל הפסקת פעילותם של תאגידים אלה, לרבות חברת דנה, בתחומי הנמל, הודעה מתאימה נמסרה לתאגידים הרלוונטיים, ולמחלקות הנמל הרלוונטיות.

הודעה על הפסקת פעילות חברת דנה, עובדיה ומנהליה בתחומי נמל אשדוד נמסרה ליניב בלטר, כמנכ"ל חברת דנה, ביום 10.9.13 (להלן: "הודעת הפסקת הפעילות").

עקב הודעת הפסקת הפעילות, הגישה חברת דנה ביום 17.9.13 תובענה אזרחית כנגד נמל אשדוד, בצירוף בקשה למתן צו מניעה זמני כלפי חברת נמל אשדוד, כנגד הודעת הפסקת הפעילות האמורה לעיל (להלן: "התובענה האזרחית").

סמוך לאחר הגשת התובענה האזרחית, ומיד עם שובו של נאשם 1 לתפקידו כיו"ר ועד העובדים בנמל ביום 1.10.13, החל נאשם 1 בהפעלת מסכת לחצים כלפי עובדת הנמל, הגב' מיכל לוגסי, כדי שימסרו לידיו פרוטוקולי ישיבות הדירקטוריון ודו"ח הבדיקה, אשר הובילו להודעת הפסקת הפעילות.

מאמצי נאשם 1 נשאו פרי ודו"ח הבדיקה כמו גם הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון הרלוונטית הועברו לרשות נאשם 1, ע"י הגב' מיכל לוגסי, שנעזרה לשם כך בעובד נוסף, עד ליום 10.10.13 לכל המאוחר.

במקביל לאמור לעיל, ומרגע מתן הודעת הפסקת הפעילות לחברת דנה ואילך, נועצו נאשם 2 ויניב בלטר בנאשם 1 באופן שוטף באשר למהלכים המשפטיים והאחרים בהם כדאי לחברת דנה לנקוט מול חברת הנמל במסגרת התובענה האזרחית ובכלל, וזאת בין היתר, תוך עשיית שימוש בדו"ח הבדיקה והפרוטוקולים לעיל, אשר נאשם 1 פעל להעביר לעיון נאשם 2 ואחרים, הכל במסגרת מאמציו של נאשם 1 לקדם את הצלחת חברת דנה בתובענה האזרחית שהוגשה על דיה כנגד חברת הנמל.

נאשם 1 בפועלו כמתואר לעיל נהג אגב מילוי תפקידו במרמה והפרת אמונים הפוגעים בחברת הנמל, באמון הציבור בחברת הנמל ועובדיה, והפוגעים באמון הציבור בעובדי הציבור בכלל. נאשם 1 במעשיו כמתואר לעיל, עשה במילוי תפקידו מעשי מרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור, פעל בניגוד מוחלט לאינטרסים המשפטיים, הכלכליים והאחרים של הנמל והאינטרס הציבורי עליו הופקד, ועשה שימוש לרעה במעמדו, תוך השחתת עובדים הנתונים להשפעתו וזאת כדי לקדם את ענייניה של חברת דנה.

מהאמור מיוחסות לנאשם 1 העבירות הבאות: מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, ומרמה והפרת אמונים של עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

המענה לאישום הרביעי

128. במענה לאישום הרביעי המיוחס לנאשם 1 בלבד, כופר הוא במיוחס לו. נטען כי אישום זה הינו בבחינת שימוש לרעה בכוח הסמכות של המדינה.

נטען כי הדו"ח אליו מתייחס האישום פורסם בכלי התקשורת עוד לפני שהנאשם 1 מסרו לצרכים משפטיים.

נטען כי ההכפשות שהוכפש נאשם 1 והוכפשה חברת דנה, והקשר שעשו ביחס אליהם, וההד התקשורתי, כל אלו פגעו קשות גם בנאשם 1, והיה לו אינטרס מוצדק כי האמת תתברר בבית המשפט, וחברת דנה פנתה לבית המשפט והפרוטוקול כמו גם הדו"ח היו כלי בידי בית המשפט, אשר הסתמך עליהם, על מנת לבטל את ההחלטה.

הנאשם 1 מאשר כי העביר לחברת דנה את הפרוטוקולים ואת הדו"ח כאמור באישום הרביעי, אולם טוען כי בדין עשה זאת וטוב שעשה זאת, וכי היה מצפה כי המדינה היתה מבקשת להעמיד לדין את מי מהנהלת הנמל שייתכן מאוד שעמד מאחרי ההדלפה הסלקטיבית לתקשורת, ולא העברה מלאה כפי שהנאשם 1 דאג שבית המשפט יקבל, העברה מלאה של הפרוטוקול והדו"ח. עוד מוסיף נאשם 1 כי היה מצפה כי המדינה תעשה את אותה ההעברה של הפרוטוקולים והדו"ח.

נטען כי הפרוטוקולים והדו"ח הגיעו לנאשם שלא באמצעות הגב' לוגסי, הם הונחו במשרדו, והוא אינו יודע מי הניחם.

נטען כי בכל הקשור להליך המשפטי של חברת דנה, היתה לנאשם 1 כל ההצדקה לסייע להליך המשפטי באמצעות הפרוטוקולים והדו"ח, כדי שגם שמו יטוהר באמצעות ההליך, זאת הואיל והפרסומים לא עשו כל אבחנה בינו לבין חברת דנה, קשרו אותם יחד, וטענו כי השחיתות משותפת, והכל בטענות שקריות.

נטען כי פעולה זו של נאשם 1 לא היתה במרמה, ולא היתה תוך הפרת אמונים, אלא פעולה מתבקשת ואם לא היה עושה פעולה זו, הוא היה מכשיל את בית המשפט.

ביחס להפסקת עבודת חברת דנה, נטען כי היא לא היתה על פי דו"ח הבדיקה אלא על פי כתבה בטלוויזיה וכי הדבר בוצע ע"י מר סיטרמן בניגוד לסמכותו.

ביחס לגב' מיכל לוגסי הנאשם 1 מכחיש כי הפעיל לחצים, אולם מאשר כי ביקש ממנה שיימסרו לידיו פרוטוקולי ישיבות דירקטוריון ודו"ח הבדיקה, אולם היא לבסוף סירבה לתת לו את הדו"ח.

דיון והכרעה - האישום הרביעי

129. האישום הרביעי מייחס עבירת מרמה והפרת אמונים, בקשר עם הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים, שנטען כי הם חסויים, מהדירקטוריון של חברת הנמל, ומסירתם לחברת דנה, לצורך הליכיה המשפטיים נגד חברת הנמל.

לפני התיחסות לאישום, יש להתייחס לתהליך הוצאת חברת דנה מנמל אשדוד, לאור הטענות המועלות באישום זה.

כתב האישום מעלה טענה ביחס להוצאת חברת דנה, בשני מקומות, כאשר בסעיף 28 לפרק ב' באישום השני נכתב "כשהוחלט ע"י דירקטוריון הנמל להפסיק את פעילות חברת דנה בנמל..." ובסעיף 3 לאישום הרביעי נכתב "בעקבות ישיבות הדירקטוריון לעיל, הוחלט על הפסקת התקשרות הנמל עם תאגידים עסקיים אשר נמצאו קשורים בנאשם אחד, על פי דו"ח הבדיקה, ועל הפסקת פעילותם של תאגידים אלה, לרבות חברת דנה..."

דירקטוריון חברת הנמל לא קיבל החלטה על הוצאת חברת דנה מהנמל. ההחלטה שהתקבלה בדירקטוריון בישיבה מתאריך 18.6.13 (ת/241) הינה כדלקמן: "החליט הדירקטוריון פה אחד: להפסיק רכישת מוצרים של חברת א.י. הופס תעשיות בע"מ ולא לאפשר כניסת משאיות של חברת בן עידן הובלות בע"מ בשטח הנמל, כל עוד מתקיים ניגוד עניינים בעניין החברות הנ"ל. לבצע השלמה של הבדיקה לגבי חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ, ולקיים דיון נוסף בהמשך הפעילות מול חברה זו".

הנה כי כן, הדירקטוריון לא רק שלא החליט על הוצאת חברת דנה, אלא החליט על בדיקה, שלאחריה אמור להתקיים דיון נוסף בהמשך פעילות מול חברת דנה.

כך, גם לא ניתן לומר, כפי הניסוח של סעיף 3 לאישום הרביעי, כי "בעקבות ישיבות הדירקטוריון" הוחלט על הפסקת ההתקשרות עם חברת דנה.

כפי שיפורט להלן, ההפסקה של ההתקשרות של חברת דנה, עם הנמל הייתה במסגרת הודעה שהוציא מ"מ המנכ"ל, מר יוסי בסן, ביום 10.9.2013. ההודעה אשר מתברר מהראיות כי הינה על דעת יו"ר הדירקטוריון מר סיטרמן, ולמעשה התקבלה החלטה משותפת של מר סיטרמן ושל מר בסן, להוציא את חברת דנה מהנמל. החלטה המנוגדת להחלטת הדירקטוריון.

לפני קבלת ההחלטה, נערכה לגביה פגישה בין מר סיטרמן, מר יוסי בסן ובין היועצת המשפטית של הנמל, עו"ד ענבר טור שלום.

מצב הדברים אשר נוצר הינו כי חברת דנה מוצאת אל מחוץ לנמל, בניגוד להחלטת דירקטוריון הנמל, והנאשם 1 נתקל במצב בו מועלות כנגדו טענות קשות מאוד ביחס להתנהלותו.

בהינתן האמור, הרי שהבאת התמונה לאשורה בפני בית משפט, ע"י העברת פרוטוקולים ודו"ח ביקורת, וודאי שאינה מהווה פעולה בניגוד לאינטרסים של המקום בו הוא עובד. הפעולה שבוצעה להוצאת חברת דנה מהנמל, היתה פעולה שבוצעה בניגוד להוראות מפורשות של הדירקטוריון בחברה בה הנאשם 1 עובד. במצב דברים זה, אין לטעון כנגדו כי פעל הוא במרמה, או בהפרת אמונים הפוגעת בחברת נמל אשדוד או באמון הציבור. ההיפך הוא הנכון, פעולתו שלו היתה להביא בפני בית משפט הדן בעניין, את מלוא הנתונים.

לא ניתן לומר על עובד שמבקש להראות לבית משפט כיצד זה מבוצע מעשה במקום עבודתו, בניגוד להחלטת דירקטוריון, כי הוא פועל תוך הפרת אמונים.

לא ניתן לומר על עובד שמבקש להגן על עצמו מפני טענות אשר הוא מכחיש אותן בתוקף רב, ואשר קושרות בינו לבין אותה חברה אשר בוצעה לגביה פעולה בניגוד להחלטת הדירקטוריון, כי הוא פועל בניגוד עניינים לנמל שהוא עובד בו.

להלן תפורט השתלשלות העניינים אשר הביאה להוצאתה של חברת דנה מפעילות בנמל. ייאמר כבר עתה – יו"ר הדירקטוריון העמיד בבית המשפט גרסה בעניין תהליך הוצאת חברת דנה מהנמל, וגרסתו אינה מתיישבת עם גרסאות שני עדים נוספים.

אני מוצא כי יש בפעולת הוצאת חברת דנה מהנמל, בתהליך כפי שבוצע כאמור לעיל, כדי מעשה המנוגד להחלטת הדירקטוריון מיום 18.6.13, וזוהי פעולה העוקפת החלטת הדירקטוריון לקיים דיון נוסף.

130. שלושה עדים העידו ביחס לקבלת ההחלטה להוצאת חברת דנה מהנמל.

ע.ת. 1 יו"ר הדירקטוריון מר גדעון סיטרמן, ע.ת. 39 מר יוסי בסן אשר היה ממלא מקום המנכ"ל אותה עת, והוא החתום על המסמך המורה על הוצאת חברת דנה מהנמל (ת/240), וע.ת. 7 עו"ד ענבר טור שלום שהיתה היועצת המשפטית בנמל בזמן הרלבנטי.

כאמור, ביום 18.6.13 ניתנה החלטה לבצע השלמת הבדיקה לעניין חברת דנה ולקיים דיון נוסף. לא הוצגה כל החלטה של הדירקטוריון להוצאת חברת דנה מהנמל.

ביום 10.9.13 נחתם ע"י מר יוסי בסן, ממלא מקום המנכ"ל, מכתב אל מר יניב בלטר לחברת דנה, בשם חברת נמל אשדוד בע"מ, על הפסקת פעילותה של חברת דנה בנמל.

יו"ר הדירקטוריון נשאל, כמה זמן אחרי ישיבת הדירקטוריון האמורה לעיל, הוא נתן הוראה שדנה לא תעבוד בתחום הנמל והוא משיב "אני לא נתתי הוראה, מי שפועל בתחום הזה זה יוסי בסן, ממלא מקום המנכ"ל. אם הוא הגיע למסקנה שצריך להוציא אותה אז זו החלטה שלו" (פרו' עמ' 2348 שו' 27-32).

מר סיטרמן נשאל האם זו לא החלטה שלו, והוא משיב "לא" (פרו' עמ' 2349 שו' 1, 2).

לדבריו, הדירקטוריון קיבל את ההחלטה האמורה, וביקשו חוות דעת, וחוות הדעת הוגשה למר יוסי בסן ממלא מקום המנכ"ל וזוהי חוות דעת של ממלאת מקום היועצת המשפטית, ענבר טור שלום, ומכוחה הורה המסומך למלא את ההחלטה מר יוסי בסן להוציא את החברה מהנמל וכך נאמר על ידו "הדירקטוריון קיבל החלטה, לפי הפרוטוקול שאתה מציג בפני, לגבי דנה, באמת ביקשו חוות דעת, וחוות הדעת הזו הוגשה ליוסי בסן ממלא מקום המנכ"ל שהוא הסמכות לניהול.. יש חוות דעת שאין לי את זה מול העיניים, של ממלאת מקום היועצת המשפטית... ענבר ויש שם חוות דעת שהיא מתייחסת..." (פרו' עמ' 2349 שו' 12-19).

העד נשאל האם לאחר חוות הדעת המשפטית שהורה עליה הדירקטוריון תובא חוות הדעת לעיון חברי הדירקטוריון הם ייעיינו יקיימו דיון ויקבלו החלטות בהתאם, והאם כך צריך להיות והעד משיב "כך צריך נהוג, כן" (פרו' עמ' 2350 שו' 11-15).

מר סיטרמן מאשר שמר יוסי בסן קיבל החלטה להפסיק את הפעילות של דנה (פרו' עמ' 3251 שו' 14, 15), ונשאל מדוע לא הורה לו לחזור בו מכיוון שההחלטה איננה על דעת הדירקטוריון, ותשובתו של מר סיטרמן הינה "למנכ"ל יש שיקול דעת ניהולי והוא קיבל החלטה ניהולית. המנכ"ל שהוא ממלא מקום, הוא המנכ"ל. אבל אתה יכול לשאול ישירות את יוסי בסן" (פרו' 2351 שו' 19,20).

מר סיטרמן נשאל האם ידע שמר בסן עומד להוציא את המכתב האמור והוא משיב "אני הבנתי לא ידעתי מה המסקנה הסופית שלו" (פרו' עמ' 2463 שו' 31, 32). מר סיטרמן נשאל שוב האם לא ידע שמר בסן עומד להוציא את המכתב הוא משיב בשאלה "הוא עומד בעתיד להוציא אותם?" ומשיב לכך "לא ידעתי. הוא אמר לי שהוא עורך להם שימוע" (פרו' עמ' 2464 שו' 1-5). לכשנשאל לעניין השימוע אמר כי היועצת המשפטית העירה את תשומת הלב שצריך אולי לבדוק משפטית את ההסכם עם דנה "ומטבע הדברים מי שבודק את דברים האלה זה ההנהלה, אז יוסי בסן עם היועצת המשפטית אני מניח שבעצה שלה ערך שימוע" (עמ' 2464 שו' 15-17).

העד אומר כי מר בסן לא יידע אותו לפני שקיבל את ההחלטה (פרו' עמ' 2466 שו' 5-11). בהמשך הוא התבקש להבהיר והוא אומר "אני מדייק לא זכור לי" (פרו' עמ' 2466 שו' 20).

מר סיטרמן הועמד על קושי להאמין לכך שמר בסן מוציא את המכתב והוא לא ידע על כך מראש, והוא משיב "אני לא ידעתי מראש על המכתב" (פרו' עמ' 2467 שו' 23-26).

וביחס לפעולתו לאחר מכן, הוא אומר "הוא הוציא להם את המכתב, אני לא הגבתי לעניין הזה באופן פורמלי" (פרו' עמ' 2468 שו' 26, 27).

לסיכום, גרסת מר סיטרמן הינה כי ההחלטה התקבלה ע"י מר בסן ולא על ידו, הוא ידע שזה מוביל לכך, אולם הוא לא ידע מראש על הוצאת המכתב ע"י מר בסן, המכתב אשר מוציא את חברת דנה מהנמל. כמו כן מניח מר סיטרמן כי נערך שימוע.

לגרסתו, הוא לא היה מי שקיבל את ההחלטה על הוצאת חברת דנה מהנמל – לדבריו, למנכ"ל יש שיקול דעת ניהולי, והמנכ"ל קיבל את ההחלטה, והוא לא ידע על כך מראש.

גם אם היתה מתקבלת גרסה זו, הרי שכבר בשלב זה ניתן לראות בעייתיות בהתנהלותו, שכן ההחלטה הזו הינה בניגוד להחלטת הדירקטוריון שהוא עומד בראשו, וגם אם היה שימוע, עדיין, החלטת הדירקטוריון מחייבת שהדירקטוריון יבדוק את העניין, ולא כך נעשה.

ואולם, כפי שעולה מהדברים שיפורטו להלן, ומעדויות שני עדים אחרים, קיים קושי לקבל את גרסתו של מר סיטרמן, על כי הוא לא היה חלק מתהליך הוצאת חברת דנה מהנמל.

עולה כי מר סיטרמן מבקש לצמצם את חלקו במעשה זה, זאת בניגוד לעדויות שני עדים אחרים.

כך מעידה ע.ת. 7 עו"ד ענבר טור שלום בבית המשפט העדה נשאלה אם היתה נוכחת "בתהליך שבו התקבלה החלטה שכזו, ככל שהתקבלה" ותשובתה היא "הייתי נוכחת" (פרו' עמ' 2378 שו' 11-17). ומעידה על קבלת ההחלטה: "היינו בחדר אני, יוסי בסן שהיה ממלא מקום מנכ"ל.. וגדעון סיטרמן שהיה יו"ר דירקטוריון הנמל בזמנו, ושם התקבלה ההחלטה". העדה נשאלת "באותו חדר שבו היו מר יוסי בסן וגדעון סיטרמן?" והיא משיבה "למיטב זכרוני, כן". העדה מאשרת כי המכתב מיום 10.9.13 (ת/240) היה לאחר המפגש שהיא תיארה. (פרו' עמ' 2383 שו' 7-8). לעדה הוצג המסמך ת/240, המכתב מ- 10.9.13 של מר בסן, ולאחר שעיינה בו נשאלה "וזאת ההחלטה שהתקבלה יום קודם למכתב הזה ע"י מר יוסי בסן וגדעון סיטרמן במשרדו של מר סיטרמן בנוכחות גברתי" והיא משיבה "כן".

העדה אומרת שהוציאה חוות דעת – "אני הוצאתי חוות דעת" ואז נשאלה האם חברת דנה סולקה מהנמל לפני או אחרי חוות הדעת והיא משיבה "אני זוכרת שלפני" (פרו' עמ' 2505 שו' 7-10).

ביחס למפגש האמור שלה עם מר סיטרמן ומר יוסי בסן אומרת העדה "אני זוכרת שהם דנו בנושא וכל מה שעלה שהתברר שדנה עושה, כמו שאמרתי על הפעילויות, ודנו בכל המשמעויות של זה. אני זוכרת שאני אמרתי שככל ההחלטה תהיה להפסיק את העבודה של דנה מעכשיו לעכשיו קיימת חשיפה משפטית. יכול להיות שהם יפנו לבית משפט..." (פרו' עמ' 2507 שו' 8-12). בהמשך אומרת העדה "... הזכרתי להם שיש החלטה כזו לדירקטוריון שיש מה שנקרא סדר, נקבעו שלבים לנושא. זה סדר הנושא. והחשיפה המשפטית בקבלת החלטה אחרת היא בעקבות העובדה שיש החלטה.. ולכן הסברתי שקיימת חשיפה משפטית...הצגתי את החשיפה המשפטית עם שני הצדדים האלה והם קיבלו את ההחלטה הזאת" ואז נשאלת העדה "איזו החלטה הם קיבלו" והיא משיבה "להפסיק בכל זאת את העבודה של דנה בנמל" ומוסיפה "הם קיבלו החלטה להפסיק את הפעילות של דנה בחברת הנמל. למעט הפעילות של שמן שהיא לקראת סיום. שאר הפעילויות האחרות שלה חוץ משמן" ואז היא נשאלה האם ההחלטה היתה להפסיק את הפעילות לאלתר היא משיבה "כן. חוץ משמן. כן" העדה נשאלה למשמעות האמירה שהם קיבלו את ההחלטה והאם שניהם יחד קיבלו החלטה זו, והיא משיבה "הם שוחחו על כך". העדה אומרת כי הישיבה המשותפת שלה עם מר בסן ומר סיטרמן היתה יום או יומיים לפני הוצאת המכתב ת/240. העדה נשאלה מה אמר יו"ר הדירקטוריון במפגש זה היא משיבה "הוא חשב שצריך להפסיק את הפעילות שלהם" והוסיפה "הוא אמר שהנתונים שהוא הציג בסן הם מעלים חשש לניגוד עניינים ולכן יש להפסיק את הפעילות שלהם בנמל לדעתו" העדה מוסיפה כי הגיעה לפגישה לאחר שכבר החלה בנוכחות מר סיטרמן ומר בסן. (פרו' עמ' 2507 – 2510). בהמשך אומרת העדה כי בסן "הצטרף לדעתו. וזה מה שעשו". לדבריה של העדה מר בסן אמר באותו מפגש שחברת דנה פועלת בתחומים נוספים ומוסיפה "שמענו את זה פעם ראשונה, שהם חוץ משני נושאים, שני התחומים שהבנו בהם, שהם דנה מטפלת בעוד תחומים בנמל". (פרו' עמ' 2514 שו' 26-29). לטענת העדה אין מדובר בעקיפה של החלטת דירקטוריון, והיא אומרת כי למנכ"ל החברה יש סמכות לפעול כנגד גורמים בחברה. (פרו' עמ' 2517).

אינני סבור כי יש לקבל את פרשנותה של עו"ד טור שלום, על כי אין מדובר בעקיפה של החלטת דירקטוריון. החלטת הדירקטוריון ברורה, וככל שהיו נתונים חדשים שהדירקטוריון לא ידע אותם, הרי היה צריך להביא אותם בפניו.

מר יוסי בסן, ממלא מקום המנכ"ל אותה עת, והחתום על המכתב אשר מודיע לחברת דנה כי עליה להפסיק פעילותה בנמל, מעיד כי "ההחלטה היתה ביחד עם יו"ר הדירקטוריון והיא נעשתה על סמך המכתב הזה" (פרו' עמ' 2604 שו' 1-2) וכאשר הוא אומר "המכתב הזה" כוונתו למכתב נ/15. הוא אומר בתשובה לשאלה האם הוצאת ההודעה לדנה על הפסקת עבודתה (ת/240) היתה בניגוד להחלטת דירקטוריון או על פי ההחלטה של הדירקטוריון "זה היה על פי הנחיה של רשות החברות לעניין של ניגוד עניינים". עיון בנ/15 מראה כי זהו מכתב המופנה ליו"ר הדירקטוריון וליו"ר וועדת הביקורת, והמכתב מדבר על כך שוועדת הביקורת והדירקטוריון יקבלו לאלתר החלטות לגבי צעדים נדרשים. זהו מכתב מיום 16.6.13. אינני מוצא את הקישור הנטען בין המכתב לבין ההחלטה, וודאי שגם על פי המכתב, לא ניתן לפרש כי הסמכות נתונה למר יוסי בסן, וכך גם לא ליו"ר הדירקטוריון, אלא לדירקטוריון.

מעדותו של מר יוסי בסן עולה בבירור כי ההחלטה התקבלה ביחד עם מר סיטרמן. הוא אומר "ואז אנחנו החלטנו" ואז הוא נשאל "מי זה אנחנו החלטנו?" והוא משיב "סיטרמן ואני ביועצת המשפטית". הוא נשאל "מה החלטתם והוא משיב "שדנה תפסיק לפעול בנמל". הוא נשאל שוב ע"י מי התקבלה ההחלטה הוא משיב "היה פורום של יו"ר הדירקטוריון היועצת המשפטית.. ואז הוחלט לבצע את זה. וכי זה היה לפני המכתב מה- 10.9". (ר' עמ' 2605).

מכל האמור, עולה כי ההחלטה התקבלה ע"י יו"ר הדירקטוריון וממלא מקום המנכ"ל. ע"י שניהם יחדיו. ההחלטה התקבלה בפורום בו נוכחים הם ונוכחת היועצת המשפטית.

מדובר במעשה אשר יש בו פעולה בניגוד להחלטת דירקטוריון, ומדובר בתהליך בו יו"ר הדירקטוריון עצמו מעורב בו מעורבות רבה, והוא שותף לקבלת ההחלטה.

פעולת הוצאת חברת דנה, מהנמל, הינה בניגוד להחלטת הגוף המשפטי הבכיר ביותר בחברה, ואשר בסמכותו היה להורות את אשר הורה, ופעולת מר יוסי בסן ממלא מקום המנכ"ל יחד עם יו"ר הדירקטוריון, היתה בניגוד להחלטה זו.

המשמעות של ביצוע פעולה המנוגדת להחלטת דירקטוריון, הינה פגיעה בסדר הדברים הראוי בתוככי החברה הציבורית, נמל אשדוד.

131. משזהו הרקע לכך שבפני בית משפט מובאים מסמכים הקשורים בכך, הרי שיש לדחות את הטענות כי מדובר בפעולה בניגוד עניינים לתאגיד.

הטענה כי מסירת המסמכים לחברת דנה במסגרת הליך של חברת דנה אל מול הנמל, היא בבחינת פעולה בניגוד לאינטרס של הנמל, טוב היה לו לא נשמעה, שכן מדובר במתן אפשרות לבית משפט לרדת לחקר האמת, על ידי כך שמובאים לבית המשפט מסמכים, לא חסויים, דוגמת דו"ח ביקורת אשר כבר פורסם תוכנו לכולי עלמא, ופרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון, שאין בהם מאומה חסוי, והם לא הוגדרו כחסויים.

ביחס לשאלה אם מדובר כלל במסמכים חסויים - דו"ח הביקורת הפנימי והפרוטוקולים, אינם מסמכים חסויים, ולא הובאה כל ראייה או כל נוהל פנימי הקובע דבר סודיותם של מסמכים אלו. העובדה שמבקר שמחבר דו"ח ביקורת בוחר לכתוב כותרת כזו או אחרת על המסמך, לא הופכת אותו למסמך סודי. מה גם שהדו"ח ותוכנו הופצו לכולי עלמא.

כאמור, המסמכים, מטרתם, וכך גם היה בפועל, הגשה לבית משפט, כדי שיוכל לרדת לחקר האמת.

החקירה, התנהלותה, והתייחסות לטענות המקדמיות

132. בטרם מענה לכתב האישום, הועלו ארבע טענות הגנה מן הצדק, שתיים מהן נדחו, וביחס לשתיים נקבע כי לא ניתן היה להכריע בהן באותה העת, הכל כמפורט לעיל.

בהינתן המסקנה העולה מהדיון באישומים לגופו של עניין, ומזיכוי הנאשמים מהמיוחס להם בכתב האישום, אינני מוצא מקום להכריע בשתי טענות אלו (הראשונה – על כי הפרשה נחקרה באופן מוטה, והרביעית – בדבר אכיפה בררנית), ואולם, יש מקום להתייחס לאשר בא בפני במסגרת שמיעת הראיות, בכמה נושאים הקשורים לחקירה, התנהלותה, לאשר נעשה, ולא נעשה, במסגרתה.

ההכרעה אינה נשענת על מי מהדברים המפורטים להלן, אלא על ההתייחסות לגופו של עניין לאישומים, לראיות ולטענות, כמפורט לעיל. יחד עם זאת, משנחזים הדברים האמורים בפני בית המשפט, יש לציינם ולהתייחס אליהם, גם אם לעיתים אין בהם כדי להוות נימוק להכרעה לכאן או לכאן. חלק מההתייחסות להלן, קיבלה ביטוי בהקשר הרלבנטי, בדיון והכרעה באישומים עצמם, דלעיל.

הטענות המקדמיות: הראשונה – טענה לחקירה באופן מוטה, והרביעית – טענה לאכיפה בררנית

133. כאמור, אינני מוצא מקום להידרש להכרעה לגופו של עניין בטענות אלו להגנה מן הצדק, לאור המסקנה העולה מהראיות.

יחד עם זאת, יש לציין כי מהראיות שבאו בפני עולה כי החקירה היתה חקירה של נאשם 1, יו"ר הוועד. הוא, סביבתו, ונחקרים אחרים, בקשר למה שיוחס לו, בלבד.

בשלב החקירה הועלו טענות ותלונות כנגד גורמים שונים בנמל, ביניהם גורמים בכירים, אשר לא נחקרו. בחלקן מדובר בטענות לניגודי עניינים ולפעולות שבוצעו. מטבע הדברים לא נידרש לסוגיות אלו, וגם לא תובע דעה ביחס אליהן, אולם יש לציין כי אלו לא נחקרו.

החקירה המרכזית היתה כנגד יו"ר וועד העובדים.

ראש צוות החקירה מר ערן מלכה – העדר חקירת מח"ש לבדיקת התנהלותו ומשמעויותיה לחקירה

134. משהפכה החקירה לגלויה, עמד מר ערן מלכה בראשה. מונה הוא לראש צוות החקירה, ופעילותו החלה עוד בתהליך המעבר של החקירה מסמויה לגלויה.

בשלב מסוים נעצר, הוגש נגדו כתב אישום, הוא הודה, הורשע, ונדון למאסר במסגרת ת.פ. 28759-05-15 של בית המשפט המחוזי בירושלים, ולאחר הפרדת ההליך בעניינו – ת.פ. 44139-07-15.

החלק הרלבנטי בכתב האישום המתוקן בו הודה והורשע מר ערן מלכה (ת/167/ב'), הינו האישום הרביעי שם, אשר מעובדותיו עולה כי בטרם מונה לעמוד בראש צוות החקירה של הנאשם 1, בתהליך המעבר מחקירה סמויה לגלויה, וגם לאחר היות החקירה לגלויה, בוצעו על ידו, כלפי נאשם 1, שורת עבירות ובהן ניסיון לקבלת שוחד, קבלת שוחד, שיבוש מהלכי משפט, גילוי בהפרת חובה, מרמה והפרת אמונים, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

האישום הרביעי בכתב האישום שהוגש כנגד מר ערן מלכה ואח', מתייחס לשתי פרשות שנחקרו כנגד נאשם 1, ואשר ביחס אליהן לא הוגש כתב אישום, ואין הן באישומים בכתב אישום זה.

באותו אישום רביעי בכתב האישום אשר בעובדותיו הודה מר ערן מלכה והורשע, יש התייחסות מסויימת גם לשתי פרשות אשר נדונו בהליך שבפני, ויש לומר כי שתי פרשות אלו הן מרכזו של ההליך. אלו הן פרשיות, אשר בסעיף 10 לאישום הרביעי באותו כתב אישום כנגד מר ערן מלכה ואח', כונו פרשיות "דנה" ו"קליר".

בסעיף 10 הנ"ל, מיוחסות, בין היתר, העובדות הבאות: "עוד הבטיח נאשם 2 לחסן כי ידאג גם לכך שיקבל הטבות במסגרת הפרשיות המכונות "דנה" ו-"קליר", בגינן עתיד להיות מוגש כתב אישום נגד חסן".

אנו למדים כי למעט האמור באותו אישום רביעי באותו כתב אישום, לא בוצעה חקירה ביחס להתנהלות מר ערן מלכה בקשר לעניין כלשהו מהעניינים עליהם היה הוא מופקד כשהיה ראש צוות החקירה של הנאשם 1, ואשר כלולים בכתב האישום שהוגש כנגד נאשם 1. כל שבוצע הוא מספר פעולות שיפורטו להלן, אשר אינן בבחינת חקירה, והן אף מבוצעות שלא באמצעות הגוף שמונה לחקור התנהלות של אנשי משטרה, אלא ע"י אותה יחידה עצמה, למעט "פגישה" של חוקר ממח"ש עם אחד מעדי המדינה.

במהלך הדיונים בפני, נתברר כי במהלך החקירה שהיתה כנגד נאשם 1, אחד החוקרים חקר בתאריך 19.6.14 את הנאשם 1, ומר ערן מלכה ביקש מהחוקר שלא לשייך את החקירה הזו לפל"א. יוסבר כי הפל"א הינה המערכת הממוחשבת של המשטרה בה מתועדות, בין היתר, חקירות. עדות זו הושארה על שולחנו של מר ערן מלכה, לבקשתו, ולאחר שהפרשה בעניינו של מר ערן מלכה נתגלתה, התבררו הדברים.

בהינתן העולה מהחשדות שהיו כלפי מר ערן מלכה, והודאתו בכתב אישום מתוקן, מחויבת היתה חקירה בדבר ההוראה של מר ערן מלכה, לבצע חקירה כך שלא תהא מתועדת במסגרת המערכת הרגילה והמקובלת.

נתברר, כי החוקר אשר ביצע את אותה חקירה של נאשם 1, מסר הודעה ביחס לכך. ואולם, מי שגבה את הודעה מהחוקר הינו חוקר אחר מהיחידה להב 433.

אין זה ברור מדוע אותה יחידה חוקרת את אנשיה, ואותה יחידה מנהלת את הבדיקות אשר אמורות להתבצע ע"י המחלקה לחקירות שוטרים. מדובר בבדיקה של הוראה שניתנה ע"י ראש צוות חקירה אשר הורשע בביצוע עבירות חמורות כלפי נאשם 1.

הודעתו של החוקר הוגשה (נ/25), והוא אף העיד בפני. הוא מפרט כי ההוראה של מר ערן מלכה היתה שלא לשייך את גביית ההודעה מהנאשם 1 לתיק הפל"א, מר ערן מלכה אמר לו להעביר אליו את העדות לאחר שהוא מסיים, ובאותו זמן הדבר לא נראה לו חריג. (פרו' עמ' 857 שו' 17-27 ונ/25).

אין לנו אלא להפנות לסעיף 49ט(א) לפקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א – 1971, הקובע: "על אף האמור בכל דין, חקירה של עבירה כמשמעותה בתוספת הראשונה, אשר בביצועה חשוד שוטר, לא תיערך בידי משטרת ישראל, אלא בידי המחלקה לחקירת שוטרים שבמשרד המשפטים...". התוספת הראשונה לפקודת המשטרה (נוסח חדש), אשר אליה מפנה סעיף זה, כוללת כל עבירה, למעט חמישה סייגים, אשר אף לא אחד מהם חל בענייננו.

על פני הדברים, חקירתו של אותו חוקר אשר גבה הודעה בנסיבות האמורות, ע"י אותה יחידת משטרה, מנוגדת להוראה המפורשת של סעיף 49ט(א) לפקודת המשטרה (נוסח חדש).

הקושי בעניין זה הועמד בפני ב"כ המאשימה בשלב הסיכומים, והתבקשה עמדתם. אין לקבל את הנמקתם בה נאמר כי גביית ההודעה לא נעשתה באותה יחידה, שכן יחידת להב 433 מורכבת מכמה יחידות, וכי מי שגבה את ההודעה נ/25 היה חוקר מיחידה אחרת במסגרת להב 433. מה לי אותה יחידה או יחידה אחרת סמוכה. הוראת החוק ברורה.

נימוק נוסף שניתן ע"י ב"כ המאשימה הוא שהחקירה נ/25 בוצעה ביום 24.12.15, בעוד שגזר הדין בעניינו של מר ערן מלכה ניתן ביום 20.9.15, ונאמרו הדברים הבאים: "זאת אומרת סיפור ערן מלכה הסתיים וירד מהמדף. לא תהיה חקירה נוספת בעניינו... החקירה הזאת מתבצעת אחרי שמח"ש הגורם החיצוני שאליו אדוני מכוון סיים את הפעילות שלו" (פרו' עמ' 7352).

ואולם, ההליך בעניינו של מר ערן מלכה, בבית המשפט המחוזי בירושלים, היה בעניין אחר, ולא היה בעניינים הללו, ולא בעניין נשוא נ/25, ומכאן שאין משמעות לטענה כי "עניינו של מר ערן מלכה הסתיים", שכן עניין אחר של מר ערן מלכה הסתיים, ולא העניין הזה, אשר כלל לא החל.

לסיכום עניין זה, לא נחה הדעת מההתנהלות האמורה, ואין בתשובות ב"כ המאשימה כדי מתן הסבר של ממש לכך שהמשטרה חוקרת את עצמה.

עניין זה איננו עומד לפתחה של היחידה החוקרת, אלא עומד הוא לפתחם של הגורמים אשר הורו כי הבדיקה ביחס לפעילותו של מר ערן מלכה במהלך החקירה שהיתה כנגד נאשם 1, תבוצע במסגרת אותה יחידת להב 433.

החתמת החוקרים על הצהרות

135. כאן נפנה לעניין בעייתי נוסף אשר עלה מההתנהלות, והוא העובדה שחוקרי משטרה התבקשו לחתום על הצהרה בנוסח מוכתב מראש.

בפני החוקרים אשר פעלו במסגרת תיק החקירה שנפתח כנגד הנאשם 1 הונח נוסח הצהרה כדלקמן:

"הנדון: הצהרה

1. אני _____ שם ________ דרגה ______ מ.א.

שימשתי חוקר בפרשיית "לא לעולם", תיק פל"א ________

2. כל חומרי החקירה שהפקתי הועברו על ידי לר' צוות החקירה או לרכז החקירות. לא נשאר אצלי כל חומר חקירה הקשור לפרשייה.

3. לא נתקלתי בכל הנחיה או הוראה תמוהה מצד רפ"ק ערן מלכה (ראש המחלק) או ממפקדים אחרים במהלך הפרשיה".

שורת חוקרים חתמו על הצהרה בזה הנוסח. ר' לדוגמא ההצהרה מיום 7.1.16 - ת/7.

חוקרת אחת בלבד סירבה לחתום על הנוסח האמור, והיא מתייחסת לסעיף 3 להצהרה ואומרת כי לאור נוסחו של סעיף זה אינה יכולה לחתום על ההצהרה, אולם זאת, לאור עניין הקשור בחשוד אחר, מר יעקב בן זקן, ומעצרו. (ר' בעניין זה ת/60 ועדותה של החוקרת ע.ת. 111).

מובן כי החתמת תצהירים אלו הינה מעין פעולת חקירה. עוד מובן, כי למעשה אין מדובר בחקירה של ממש, שכן, מדובר בהנחת תצהירים לחתימה, ללא בירור פרטים.

זאת ועוד, משנחתם תצהיר בנוסח מוכתב כאמור, הרי שככל שנפתחת היתה חקירה בעניין התנהלות מר ערן מלכה ביחס לחקירה של נאשם 1, הרי שהעובדה שנחתמו תצהירים, מטבע הדברים יוצרת קושי מובנה בהמשך החקירה.

גם כאן לא יכולה לבוא בעניין זה טענה כלפי מי מהיחידה החוקרת עצמה, כלפי מי שחתם על התצהירים, או כלפי מי שבמסגרת היחידה העביר את התצהירים לחתימה. נתברר, כי לא מדובר ביוזמה של יחידה 433 או מי מטעמה.

ב"כ המאשימה נשאלו בשלב הסיכומים ביחס לכך, והתשובה שניתנה הינה "אנחנו רצינו שתיערך בדיקה מול כל מי שחקרו אנשים בתיק הזה. חוקרים לא אחרון התופסים, אנשים שחקרו עדים לעשות איתם בדיקה האם במהלך גביית ההודעות עם נחקרים הם נתקלו באיזה שהיא הנחיה תמוהה כלשהי יוצאת דופן מצידו של ערן מלכה... אנחנו ביקשנו ממפקד היאל"כ שתתבצע החקירה בעניין הזה".

בשלב מסוים ניתנת ע"י ב"כ המאשימה תשובה, אשר הדעת אינה נוחה ממנה. ב"כ המאשימה אומר לבית המשפט שהוא איננו רוצה לתת לבית המשפט תשובה. כך, במילים אלה:

"אני לא רוצה לתת לאדוני תשובה לגבי מה בדיוק התבקש, אבל זאת בהחלט היתה דרישה של הפרקליטות לאחר הטענות שבאו לבצע מהלך שיוודא שלא, לברר אם היו באמת הנחיות חריגות ותמוהות".

נשאלו שאלות נוספות בעניין זה, לא ניתנה תשובה ברורה, ולבסוף נאמרו הדברים הבאים:

"העניין הזה הועלה בפניו של משנה לפרקליט המדינה, מר אלי אברבנאל ונשאלה האם לאור טענות, לא חשד קונקרטי שמועלה ולאור מה שכן קרה, ולאור דברים שאנחנו יודעים האם אין מקום לבצע חקירה של כל החוקרים בתיק. ומר אברבנאל כתב לנו שהעניין הזה לא מחייב חקירה פלילית, ויכולה להעשות בדיקה גם במסגרת, אני יכול להביא לאדוני את המייל עצמו... במסגרת היחידה החוקרת עצמה. ולגבי הדרך הספציפית היתה גם אי נוחות מהרעיון שכל עכשיו ייקחו את כל היחידה אחרי הטראומה ויעבירו את כל חוקריה לחקירת מח"ש כשאין חשד קונקרטי נוסף מעבר למה לכל מה שהתגלה בנוגע במח"ש, שהרי ערן מלכה תוך שפעל תוך שחפרפרת, הרי אנשים סביבו לא ידעו ולא יכלו לדעת שכך הדברים מתפתחים, חקירת מח"ש ביררה כבר מה היו ההשלכות של מעשים אלו, לא היה חשד קונקרטי אבל כל זאת היתה התלבטות האם לבצע את הבדיקה הנוספת הזאת...".

בשלב מסוים אמר ב"כ המאשימה כי הוא יכול להביא לבית המשפט את המייל שכתב מר אברבנאל, אולם לאחר מכן, כשנשאל האם הוא רוצה להציג אותו, תשובתו היתה "... אני כרגע התייחסתי לדברים מזכרוני, אני מעדיף שהעניינים האלה של תרשומת פנימית לא יצאו החוצה...".

לשאלות ותשובות אלה ר' פרו' עמ' 7543 – עמ' 7545.

לא יוזמה של היחידה החוקרת היתה כאן, אלא הנחיה מגורם בכיר בפרקליטות המדינה, שהיחידה החוקרת עצמה, תערוך בדיקה בעצמה, האם היו הנחיות חריגות ותמוהות של מר ערן מלכה.

אין לקבל את הניסיון להגדיר את מתן הוראה ליחידת משטרה לחקור את עצמה, כתרשומת פנימית, וודאי שלא כנימוק למנוע מבית המשפט לקבל תשובה לשאלה מה היה תוכן ההוראה.

שוב, מדובר בפעולה אשר על פני הדברים הינה בניגוד להוראת סעיף 49ט(א) לפקודת המשטרה (נוסח חדש). בדיקה אם היתה הנחיה חריגה ותמוהה מאת מפקד צוות החקירה, אינה עניין פשוט. מדובר בעניין מורכב, אשר יכולות להיות לו משמעויות מרחיקות לכת ביחס לכל תיק החקירה, כמו גם ביחס לאפשרות פתיחת חקירה נוספת כלפי אותו מפקד צוות החקירה מר ערן מלכה, הגם שהוא הועמד לדין בעניין אחר.

זאת ועוד, מה היה אמור לקרות, לגישת נותני ההנחיה, אילו היו נאמרות ע"י חוקרים אמירות בדבר הנחיות חריגות ותמוהות של מר ערן מלכה? האם אז היה העניין עובר לחקירת מח"ש? הקושי בהתנהלות האמורה ברור. כפי שפורט לעיל, חוקרת אחת אכן העלתה הנחיה חריגה ותמוהה בעיניה, אולם, לא שמענו כי עניין זה הועבר לחקירת מח"ש.

מהאמור עולה כי הקושי בהתנהלות האמורה, אינו עומד לפתחם של גורמי החקירה, החוקרים, והממונים עליהם במסגרת היחידה.

ההנחיות, כולן, באו מגורמים בפרקליטות המדינה, ויש לומר כי החוקרים ביחידת המשטרה, הועמדו מכח הנחיות הפרקליטות, בסיטואציה בעייתית. קיים קושי באופן ההתנהלות האמורה של הגורמים אשר הורו ליחידת המשטרה, לבדוק את עצמה.

אין באמור כדי להשפיע על התוצאה בהליך שכן, לטעמי, גם כאשר קיימת בעיה כזו או אחרת בתהליך חקירה, אין משמעות הדבר שלילת בדיקת פליליותו של מעשה הנעשה ע"י הנחקר.

המסקנה בהכרעת הדין, על זיכוי הנאשמים, אינה נובעת מהשתלשלות העניינים ביחידה החוקרת כאמור לעיל, אלא מהראיות עצמן, ומההכרעה לגופו של עניין, כמפורט לעיל.

אי ביצוע חקירה ביחס לחשש שעלה, להפעלת לחץ פסול על עד המדינה מר אפי כחלון

136. בשלב מסוים, התבקש גורם במח"ש לבדוק, לגבי עד המדינה מר אפי כחלון, האם עדותו של עד מדינה זה נמסרה עקב לחץ פסול של ראש צוות החקירה מר ערן מלכה. כפי שעולה מהאמור לעיל, לא בוצעה חקירה של ממש בעניין זה, אלא אך מפגש שבעקבותיו הוצא מזכר.

לא נחקרו עדים, ולא נערכה בדיקה אשר ראוי היה שתיעשה. השאלה אם הופעל על עד מדינה לחץ פסול, אם לאו, הינה שאלה שראוי היה כי תקבל התייחסות מקיפה יותר. כלל לא נפתח תיק חקירה במח"ש בעניין זה. נכתב מזכר המפרט "פגישה" ותו לאו.

עדי המדינה – העדר תיעוד

137. כפי שפורט לעיל, שיחה עם עד המדינה המרכזי, המהווה את הרגע החשוב ביותר במסגרת חקירתו, אותה שיחה בה הוא משנה עמדתו מהקצה אל הקצה, אינה מתועדת. זו אותה שיחה בה הוא מקבל החלטה להפוך לעד מדינה (כך על פי גרסתו, ולמען הדיוק על פי אחת מגרסאותיו).

הגם שהיעדר התיעוד האמור עניינו במעשה שנעשה ע"י מר ערן מלכה, אשר היה ראש צוות החקירה, הרי שכפי שאנו למדים, נוכח היה באותו מקום חוקר נוסף, הגם שהוא לא שמע את תוכן הדברים, ובנוסף עולה כי היו שיחות מסדרון אחרות, שיכול וחוקרים נוספים נכחו בהן.

אי תיעוד שיחות חשובות עם עד מדינה, ובפרט אי תיעוד השיחה בה העד משנה גישתו, אינו עניין רק למקרה זה, ולפעולתו האמורה של מר ערן מלכה. כפי שצויין לעיל, אין זה המקרה הראשון, וגם לא השני. לא אחת נחקרים עדי מדינה באופן שאינו כולל תיעוד. מצב דברים זה מקשה על ירידה לחקר האמת, ואינו מאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות הקשורה בעדותו של עד המדינה, סיבת שינוי גישתו, הבטחות או שמא איומים כלפיו, או כל עניין אחר שהועלה באותה שיחה נעלמה.

מדובר בפעולה שהינה בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה כפי שפורט לעיל.

לא רק לפתחה של היחידה החוקרת יש להעמיד עניין זה של העדר התיעוד. פרקליטים מלווים היו לחקירה זאת, אני למד כי הפעולות במסגרתה לוו בפיקוח צמוד של כמה גורמים, ועולה השאלה האם נעשה בירור בעניין זה.

אין מדובר בעניין קטן, שולי או זניח. מדובר במרכז בחינת עדותו של עד מדינה, אשר על סמכה מבקשת המאשימה להרשיע אדם.

העדר תיעוד מלא של חקירת נחקרים

138. אנו למדים כי לא מעט חקירות לא תועדו כראוי. כך, כפי שפורט לעיל, מע.ת. 30, ע.ת. 36 ומעד המדינה מר אפי כחלון ע.ת. 96, אנו למדים כי היו חקירות לא מתועדות, מחוץ לחדר החקירות. לא מדובר בשיחת חולין מחוץ לחדר החקירות, או בדברים טכניים כאלה ואחרים, אלא בדברים הקשורים במהותם לחקירה, עד כדי כך שע.ת. 36 מציינת בחקירתה את השיחה שהיתה מחוץ לחדר החקירות, ואף צעקות שצעק עליה החוקר ו"התעצבן" עליה, ומדבריו של החוקר עצמו ניתן להבין כי אכן היתה התנהלות שכזו מחוץ לחדר החקירה, כפי שפורט לעיל.

היעדר תיעוד מלא של החקירה, הינו בעייתי, ומנוגד לכללים הבסיסים בניהול חקירה.

אפנה עוד לדבריה של החוקרת גב' יעל רייכט ע.ת. 112, אשר אומרת את הדברים הבאים: "אנחנו בד"כ מתשאלים בעל פה ואחרי זה מעלים על הכתב" (פרו' עמ' 4822 שו' 30-31). לכשהעדה נשאלת לצורך מה מבצעים תחקור בעל פה לפני שמעלים על הכתב ותשובתה היא כי זה מרענן את זכרונם (פרו' עמ' 4823 שו' 6-10).

העדה נשאלה האם "אתם באופן רגיל מתחילים לתשאל שואלים שאלות. עונה תשובות לא רושמים ואז מתחילים את החקירה הכתובה. ואת כל החלק הראשון אתם לא מעלים על הכתב אלא לפעמים בדו"ח תחקור" ותשובתה היתה: "אנחנו מעלים על הכתב אך ורק אם יש סתירה בין מה שהעד אמר בתשאול ובין מה שאמר בחקירה. אם אין הלימה בין מה שהוא נשאל קודם לבין מה שהוא נחקר עליו" (פרו' עמ' 4825 שו' 7-15).

העדה ניסתה להסביר בהמשך את הדברים, אולם אין בהסברים כדי לשנות את התמונה האמורה, גם לא כדי להסביר הכיצד זה ניתן יהיה לדעת מה אירע במסגרת אותו "תשאול".

זאת ועוד, חלק מהחקירות המחייבות תיעוד חזותי וקולי, כאמור בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) התשס"ב – 2002, לא בוצעו בהתאם להוראת החוק.

כך, שתי חקירות שנחקר נאשם 2, תועדו באופן קולי בלבד. אין כל אינדיקציה לתקלה שהיתה, אין כל מזכר המתייחס לתקלה שכזאת, ואין כל הסבר של ממש לכך. יש לציין כי הנאשם 2 היה אזוק בידיו במסגרת חקירות אלו. איזוק אשר היתה לו השפעה עליו, כפי עדותו בפני, אשר מצאתי אותה מהימנה.

מכל האמור, רואים אנו בעייתיות בתיעוד חקירות בכלל, ובתיעוד חקירות על פי הכללים שנקבעו בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), בפרט.

שוב, מדובר במצב דברים, המקשה על בית המשפט לרדת לחקר האמת. כך, ע.ת. 36, מעידה בעדותה המתועדת, בעקבות שיחה, צעקות ואימה המוטלת עליה ע"י חוקר מחוץ לחדר החקירות. לא ניתן לומר כי לתהליך זה אשר אירע מחוץ לחדר החקירות ואינו מתועד, אין השפעה על העד. יש להביא התנהלותם של תהליכים אלו בפני בית המשפט, בבואו לבחון עדותו של עד.

איזוק נחקרים במהלך חקירתם

139. איזוק איננו כלי חקירה. איזוק מטרתו לאפשר קיום החקירה, למנוע הימלטות, ולאפשר שמירה והגנה על החוקר, כאשר קיים בכך צורך.

אנו למדים כי כמה פעמים נעשה במסגרת הליך זה, שימוש באיזוק ככלי חקירתי. התרשמות בית המשפט הינה כי הדבר נעשה באופן לא ראוי, אשר נועד להשפיע על הנחקר.

איזוק של נחקר עניינו לשיקול דעת של גורמי החקירה, ומובן כי בכל מקרה של חשש כזה או אחר, רשאים הם להפעיל את שיקול דעתם. ואולם, עצם העובדה שאדם נחקר כחשוד, או עצם העובדה שהוא במעצר ונחקר כחשוד, אינה מביאה באופן אוטומטי לאיזוקו.

כך, למדים אנו מצילום חקירה של ע.ת. 27 כי תוך כדי חקירתו, לפתע נאמרת אמירה שהוא עצור ולכן יש לאזוק אותו. מדובר באדם מבוגר אשר נחקר במשטרה, ובאמצע חקירתו, ללא כל חשש מהימלטות, אלימות או כל עילה לאיזוק, הושמו עליו אזיקים.

על פני הדברים הדבר נחזה כשימוש פסול בסמכות לאזוק אדם.

איזוק אינו יכול להוות כלי להטלת אימה על נחקר, ואינו יכול להוות כלי להשפעה על נחקר. איזוק מטרתו ברורה, כמפורט לעיל.

גם נאשם 2, בשתיים מחקירותיו, נאזק.

בעניין זה מסכים ב"כ המאשימה כי אין זה ראוי – "הדבר הזה לא ראוי שיקרה, לא היתה הצדקה שנאשם 2 עם כל הכבוד יישב אזוק בזמן החקירות, שתי החקירות שבהן הוא היה, זה לא היה ראוי" (פרו' עמ 7557 שו' 27-29).

שוב, עדים אנו, לבעייתיות בביצוע החקירה.

אין כל סמכות לחוקר משטרתי לעשות שימוש באמצעים פסולים דוגמת אמצעי פיזי של איזוק נחקר, לצורך החקירה, ולצורך השפעה על הנחקר.

שימוש שכזה באזיקים, או בכל אמצעי פיזי אחר, למטרה זו, פסול מעיקרו.

הנאמר כי עובד בנמל, ע.ת. 27, אדם מבוגר, בן למעלה מ- 60 שנה, אשר נחקר על מעשה הקשור בהוראות שנתן או שלא נתן למפעיל מתקן בנמל, מסוכן? הנאמר כי קם חשש לבריחתו? הנאמר כי הנאשם 2, מנכ"ל נמל שנעצר לצורך חקירה, עולה ממנו מסוכנות המחייבת איזוק? או שמא היה חשש שיקום וימלט מחדר החקירות? התשובות ברורות. הסברים של ממש – אין.

סגירת תיקי חקירה כנגד עדים בסמוך לעדותם בבית המשפט

140. במהלך שמיעת הראיות, כבר בשלבים הראשונים של העדויות, עולה כי למרות שההחלטות על הגשת כתבי אישום כנגד הנאשמים התקבלו זה מכבר, נותרה שורה ארוכה של עדים אשר לא ניתנה לגביהם עדיין החלטה ביחס לתיקי החקירה שנפתחו כנגדם באופן אישי.

שוב ושוב, ביחס לשורה ארוכה של עדים, נמסר כי תיק החקירה כנגדם נסגר, בין בנימוק של חוסר עניין לציבור, בין בנימוק של חוסר אשמה ובין בנימוק של חוסר ראיות מספיקות, וזאת רק בסמוך להגעתם להעיד בבית המשפט. לעיתים סמוך לפני הריאיון של העדים אצל ב"כ המאשימה טרם העדתם בבית המשפט, לעיתים במהלך הריאיון.

מדובר בעדים, אשר משך זמן רב עמד כנגדם, פתוח, הליך חקירתי, ועמד כנגדם חשד לביצוע עבירות, חמורות יותר וחמורות פחות. מטבע הדברים, לעצם העובדה שמרחף מעליהם החשש שמא יוגש כנגדם כתב אישום, יש השפעה.

נוצר מצב ששורה ארוכה של עדים, משך פרק זמן ארוך, עד סמוך מאוד להגעתם להעיד בבית המשפט, נמצאים במצב זה, מבלי שהגורמים המוסמכים מקבלים החלטה ביחס לתיקים הפתוחים כנגד עדים אלו.

מצב בו אך בסמוך לעדותו של עד, יורדת ממנו העננה של היותו חשוד בפלילים, ולגבי חלקם מדובר בעבירות חמורות, איננו יכול לסלק לגמרי את סימן השאלה, שמא יש בכך כדי להשפיע באופן כזה או באופן אחר על עדותו.

מדובר בעדים אשר עדיין, לאור סמיכות הזמנים, חוששים מאימת החשדות שהופנו כלפיהם.

התמשכות קבלת ההחלטות באופן זה ובהיקף זה, הינה בעייתית.

אם לא די בכך, הרי שב"כ המאשימה טענו בשלב מסויים כי ההחלטה אם להעמיד לדין או לא להעמיד לדין עד, הינה תרשומת פנימית. טענה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 13.2.17, ואין אלא לחזור על הדברים, על כי כאשר מתנהלת חקירה כנגד עד אשר אמור להעיד במסגרת ההליך הקשור בעד, ואשר נטענת לשותפות מסוימת של העד בדברים שנטענים בכתב האישום, הרי שבמובהק ההחלטה אם להעמיד לדין את העד אם לאו, הינה נתון רלבנטי ומהותי ביחס לבדיקת מהימנותו, אפשרות ההגנה להתגונן, ואפשרות בית המשפט לרדת לחקר האמת. בעקבות החלטה זו, הודיעו ב"כ המאשימה ביחס לכל עד, האם התיק התלוי ועומד כנגדו נסגר, לפני עדותו של העד.

כך, לדוגמא, בישיבת 13.2.17 מודיעים ב"כ המאשימה כי לגבי עדה שהיתה אמורה להעיד באותו יום, הוחלט על סגירת התיק בעניינה ביום 7.2.17, דהיינו שישה ימים קודם לכן, וההחלטה נמסרה לעדה ביום 8.2.17, דהיינו חמישה ימים קודם לכן.

ביום 13.2.17 מודיעים ב"כ המאשימה כי ביחס לעד אשר אמור להעיד ביום 19.2.17, עדיין לא התקבלה החלטה.

כך ביחס לשורת עדים אשר אינני מוצא מקום לפרט פירוט נוסף ביחס אליהם, אולם העקרון ברור. עד שאך זה נאמר לו כי לא יועמד לדין, מגיע לעדות על אותו עניין בדיוק שלגביו נאמרו לו הדברים, וודאי שתהיה לכך השפעה מסוימת על עדותו.

נכון היה, כאשר מדובר בעדים אשר היה ידוע עוד בעת הגשת כתב האישום שהם אמורים להעיד, כי ההחלטות על הגשה או אי הגשה של כתב אישום כנגדם, היו ניתנות לא בפרקי זמן של כמעט שנה לאחר מכן, וחלקם אף יותר.

סוף דבר

141. לאור כל האמור לעיל, לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים, אני מחליט לזכות את שלושת הנאשמים, מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, במעמד הצדדים.