ביום 8.3.17 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה. על פי סעיף 18 (ג) לחוק, אם הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה, ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על פרסום הודעה. לפי החלטתי מיום 9.3.17, נדרשו הצדדים להבהיר מספר נושאים בבקשה לאישור הסדר פשרה, והבהרה מטעם המשיבה הוגשה ביום 13.3.17.

על פי הבהרות המשיבה, ולאור המוסכם בין הצדדים, אני דוחה את הבקשה לאישור הסדר הפשרה על הסף, מן הטעמים הבאים:

א. בהסדר הפשרה נקבע חיוב עמום, לפיו "המשיבה מתחייבת כי המוצרים ייארזו בהתאם לתקנות אריזות סגורות והתקנים". המשיבה נדרשה להבהיר כיצד היא מתכוונת לארוז את המוצרים, במיוחד לאור טענתה שגם היום היא אורזת בהתאם לדין. בהבהרות שהגישה הסכימה בעתיד, לאחר שינוי פסי הייצור, לשנות את סגירת אריזות מוצרי הלחמים, על ידי יצירת סגירה שפתיחתה ניכרת לעין. גם זהו חיוב עמום למדי, אבל אילו זה היה הפגם היחיד בהסדר, לא הייתי קובע שיש לדחות את הבקשה לאישורו על הסף.

ב. המשיבה טענה שהיא זקוקה ל-3 שנים לשם תיקון האריזות על ידי פיתוח מכונת אריזה מתאימה, מו"מ לרכישת הציוד, ביצוע ההזמנה, ייצור, הובלה ימית והתקנה במפעל המשיבה. לאחר מכן, יש צורך בניסויים והתאמות עד לייצור רציף בהיקפים סיטונאיים. לדבריה, מההזמנה ועד ההתקנה בישראל זהו תהליך שלוקח לא פחות מחצי שנה. אין לי כלים לבדוק את הטענות האלה של המשיבה, ולצורך כך יהיה צורך במינוי בודק, שהצדדים הסכימו שלא למנותו. בנסיבות אלה לא אאשר הסדר פשרה שלא יכלול מינוי בודק.

ג. על פי סעיף 19 (א) לחוק, בנוסף על קביעת הקבוצה, יש לקבוע מה השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה. הצדדים לא הסכימו על הגדרת הקבוצה. ממילא גם לא הסכימו על השאלות המהותיות המשותפות לחברי הקבוצה. משלא הסכימו, אין לדעת כיצד הם מתייחסים לתביעה בדבר סימון לא נכון של "לחם קל". על פי הסכמתם, שתיקון האריזות ייעשה בעוד 3 שנים, הם מסכימים למעשה שלחברי הקבוצה הידועים היום, יתווספו כל הלקוחות שיקנו את המוצרים של המשיבה, כשהם לא ארוזים בהתאם לנטען, במשך 3 השנים הבאות. אין בבקשה הסדר לפיצוי חברי קבוצה אלה או בגין נזקיהם.

ד. ההתחייבות לתקן את האריזות לא נכללה בנוסח ההודעה שצורף לבקשה. אני מקבל את טענת המשיבה, שמדובר בהשמטה בטעות.

ה. הצדדים הסכימו על פיצוי בסך של 70,000 ₪, בשווי מחיר לצרכן, שיינתן לעמותות על ידי תרומת מוצרי מזון של המשיבה. על פי סעיף 20 (ג) לחוק, יש הבחנה בין פיצוי כספי לחברי הקבוצה, סעד אחר לטובת הקבוצה, או לטובת הציבור. בהסדר הפשרה המוצע נאמר שהמשיבה תעניק פיצוי לציבור. לאחר שנדרשו הצדדים לבאר כיצד מתיישב הפיצוי בדרך של מתן מוצרים עם הוראות סעיף 20 (ג) (2) לחוק, הודיעה המשיבה כי פיצוי על דרך של תרומת מוצרים לעמותות, הוא פיצוי מקובל, כפי שעולה מהחלטות אחרות של בתי משפט. אני דוחה את ההסתמכות על החלטות אחרות, שהתקבלו לפני תיקון חוק תובענות ייצוגיות בתיקון מס' 10 משנת 2016, אשר קבע את הדרך שבה יינתן פיצוי או סעד אחר לטובת הציבור.

ו. על פי ההסדר, והבהרות המשיבה, לא ניתן לתת פיצוי לחברי הקבוצה בדרך של מתן הנחות, משום שהמשיבה אינה מוכרת את מוצריה לצרכנים אלא לקמעונאיים, ועל כן כל הנחה שתיתן לא תתגלגל לציבור אלא לקמעונאיים, סיטונאיים או קייטרינג. עובדות אלה טרם התבררו, ולא ניתן לפעול על פיהן, בהיעדר בודק שיאשר זאת.

ז. תרומת מוצרים, כל שכן כאשר היא מבוטאת במחיר לצרכן הכולל גם את הרווח של המשיבה, לא צריכה להיות הסעד הראשי הניתן לציבור, שאינו הקבוצה. על פי הוראות תיקון 10, יש להעדיף תרומה כספית על פני תרומה במתן מוצרים. בבקשה לא נכלל הסבר מדוע יש לבצע את הפיצוי בדרך של תרומת מוצרים ולא בדרך של תרומה כספית. על כן, איני רואה מקום לאשר תרומה של מוצרים, אלא תרומה כספית. כמובן, שאם יסכימו הצדדים על שינוי בענין זה, לאחר החלטתי, התרומה לא תינתן אלא בדרך הנקובה בחוק, דהיינו לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, על פי סעיף 27 א' לחוק.

ו. על פי המוסכם בין הצדדים, הפיצוי שהוסכם, מוצרים במחיר לצרכן של 70,000 ₪, לא יינתן מיד אלא מחציתו במהלך שנת 2017, שנותרו ממנה כ-9 חודשים, ומחציתו במהלך 2018, עד 30.6.18. למרות החלטתי מיום 9.3.17 לא ניתן הסבר מדוע לא תתן המשיבה את הפיצוי המוסכם על ידה בתוך 21 יום מהיום, ולא בעוד יותר משנה ורבע. אילו ניתנו פרטים על מחזור המשיבה, והיה מוכח ש-70,000 ₪ מחיר לצרכן הם מחצית או שליש מהמחזור החודשי של המשיבה, ניתן היה להבין מדוע היא מתקשה לתרום סכום זה במהלך חודש אחד. משלא ניתן הסבר, אני רואה לדחות את הבקשה לאישור הסדר כזה על הסף.

ז. על פי המוסכם בהסדר הפשרה, היה צריך לתת פסק דין המאשר את הסכם הפשרה, שהוא מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה המסלק את תביעתם כעת. הצדדים נדרשו להבהיר מדוע יש להמתין לביצוע התחייבויות המשיבה בין שנה ורבע ל-3 שנים, בעוד התביעות של חברי הקבוצה, שלפי המוסכם אינם מקבלים דבר, מסולקות כעת. המשיבה טענה שאישור הסדר הפשרה הוא פסק הדין בתובענה, ויום השלמת מתן הפיצוי הוא יום סיום ביצוע פסק הדין, וכמבוקש התביעות תסולקנה עם מתן פסק הדין ולא עם סיום הליכי הביצוע. אכן, בדרך כלל התביעות מסולקות עם מתן פסק הדין, ולא עם סיום הליכי הביצוע. זאת, מתוך הנחה שהביצוע יארך אפילו 60 יום, אבל במקרה זה מבקשת המשיבה, שאינה נותנת לחברי הקבוצה כל פיצוי, לבצע את פסק הדין עד עוד 3 שנים, תוך הוספת נזק לחברי הקבוצה שיתווספו במהלך 3 השנים האלה, אך לסלק את תביעותיהם כבר עתה. בנסיבות אלה, לא אאשר סילוק תביעות חברי הקבוצה אלא לאחר השלמת ביצוע ההתחייבויות של המשיבה.

ח. במסגרת הסדר הפשרה נקבע סכום פיצוי לתובע וסכום שכר טירחה, כתנאים מהותיים בהסדר. סכום שכר הטירחה שהוסכם הוא 32,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יש להשוות לסכום הפיצוי בשווי מחיר לצרכן, דהיינו כולל מע"מ, כך שמדובר ב-37,440 ₪ לעומת פיצוי של 70,000 ₪, 53%. הצדדים ציינו כמה שיקולים התומכים בפסיקת שכר טירחה בהיקף כזה, שהם היקף העוולה הצרכנית, תועלת לחברי הקבוצה, הסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובאי כוחו בניהול ההליך, הזמן הרב שהושקע בניהול ההליך, ההוצאות שהוצאו והטירחה שטרחו בעבור חברי הקבוצה המיוצגת. לא הוכחו ההוצאות שהוצאו על ידי המבקש ובא כוחו, הטירחה שטרחו והזמן הרב שהושקע בניהול ההליך, כאשר הוגשה על ידו רק בקשה לאישור. המבקש אפילו לא טרח להגיש תשובה לתשובת המשיבה.

ט. מכל מקום, השיקול המרכזי כאמור בסעיף 23 לחוק הוא התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. תועלת כספית לא הביא הסדר הפשרה כלל. אשר לתועלת בכך שהמשיבה תשנה את האריזות שלה, כנגד התועלת הצפויה בעוד 3 שנים, צפוי מספר חברי הקבוצה לעלות במשך 3 שנים אלה. בנסיבות אלה אין הצדקה לפסיקת שכר טירחה בשיעור של 53% מהתרומה שהסכימה המשיבה לתרום. על כן, לא אאשר שכר טירחה זה, ומכיוון שהוסכם בין הצדדים שזהו תנאי מהותי בהסדר, המשמעות היא שאיני מאשר את ההסדר.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור הסדר פשרה.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ז, 13 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.