בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו-"בקשת האישור"). עניינה של בקשת האישור בהפרת חובה שנקבעה בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון) תשנ"ג – 1992 (להלן: "תקנות אריזות סגורות").

רקע ובקשת האישור

1. המבקש הוא גבר נשוי, אב לשניים, אשר קנה ממוצרי המשיבה.

2. המשיבה, לפי בקשת האישור, היא חברה מובילה בתחום המזון, המפעילה 10 חנויות למכירת לחמים, ומוצריה משווקים בכל רשתות השיווק.

3. לפי בקשת האישור, המבקש שם לב לאחר אחת מקניותיו את מוצרי המשיבה, בעת שחזר הביתה, כי מוצרים המשווקים על ידי המשיבה אינם ארוזים בצורה ניאותה, וחלק מהם "כמעט" פתוח או שניתן לפתוח את אריזתו ללא כל קושי, דבר המאפשר לכל אדם לקחת חלק מהמוצר, למשש אותו, להרגיש את טריותו או לבצע בו כל פעולה אחרת, כאשר הצרכן שיבוא אחריו לא יוכל לדעת שצרכן אחר פתח את האריזה וביצע במוצר פעולות, שהמבקש קרא להן "מעשה מגונה". עוד נטען, כי כתוצאה מהעובדה שהאריזה אינה סגורה כראוי המוצר פגום מחמת חדירת חיידקים, וכלל ידוע הוא שמוצרים באריזה לא סגורה כראוי מאבדים איכותם, שבלעדיה לא היה הצרכן קונה את המוצר, כך שיש לראות את המוצר כשונה מזה שהמשיבה התיימרה למכור.

4. לטענת המבקש בבקשת האישור, בדק ומצא שמספר רב של מוצרי המשיבה לא משווק בהתאם לתקנות, ועל כן אין מדובר בכשל נקודתי. עוד נטען כי לאחר שמצא המבקש שהמוצרים לא נארזו כדין, לא צרך אותם אלא זרק אותם, ורק בעקבות פנייתו לייעוץ משפטי קנה אותם שוב לשם הצגתם בבית המשפט. המוצרים שאליהם התייחס המבקש בבקשה היו "לחם אחיד קל", "לחם אחיד פרוס", "לחם שפע קל", ו-"לחם דגנים לייט". לבקשה צורפו צילומים של אריזות לחם במותג "בריאות ושובע" ו"בריאות שובע קל". בהחלטתי בעמ' 15 מיום 15.3.17 החלטתי שניתן לשאול שאלות על האריזות שצילומיהן צורפו, ואין מדובר בהרחבת חזית. בקשה לרשות ערעור על החלטה זו נדחתה ביום 19.4.17.

5. לטענת המבקש, המוצרים אינם ארוזים כדין על פי צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998, ותקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון), תשנ"ג-1992 (להלן: תקנות הסגירה או תקנות אריזה סגורה), הקובעות שלא ישווק אדם מזון ארוז מראש אלא באריזה סגורה, שהוגדרה כ-"אריזה של מזון הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצבה המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון". אריזה מראש על פי התקנות, המפנות לתקן רשמי 1145, היא אריזה לפני המכירה הקמעונאית.

6. עוד טען המבקש, כי בעת בדיקת רכיבי המוצרים, בהיותו מקפיד על רכישת מוצרים קלים ודיאטטיים בשל בעיות רפואיות, נתגלה לו כי מוצרי המשיבה המסומנים בכינוי "קל" אינם עומדים בהוראות תקן 1241 (להלן: תקן הלחם). על מנת לסמן מוצר במילה "קל" על המוצר להכיל עד 66.66% מערך הקלוריות המצוי במוצר המשווק כמוצר "רגיל", דהיינו הפחתה של 33.34% מכמות הקלוריות של המוצר הרגיל. לפי טבלת הערכים של הלחם הרגיל, המוצר מכיל 210 קלוריות ל-100 גרם מוצר, ואילו המוצר המקביל המסומן "קל" מכיל 169 קלוריות ל-100 גרם מוצר, דהיינו 81% מהקלוריות במוצר הרגיל. על כן, נטען כי המשיבה לא היתה רשאית לסמן את המוצרים כקלים, משום שאינם עונים על הוראות סעיף 107.5 לתקן הלחם.

7. עילות התביעה, כפי שצוינו בבקשת האישור, הן עילות מכוח הפרת חובה חקוקה; רשלנות; פגיעה באוטונומיה של הצרכן בגין "הטעיה צרכנית"; הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובת ההגינות ותום הלב לפי דיני החוזים

8. בקשת האישור עוסקת בקבוצות הבאות:

קבוצה ראשונה: כלל הצרכנים שקנו ממוצרי המשיבה ואלה לא היו ארוזים כדין בהתאם לדרישות והוראות התקנות משך שבע השנים האחרונות, ועד למתן פסק דין בבקשת האישור.

קבוצה שניה: כלל לקוחות המשיבה אשר הוטעו על ידה עת רכשו את מוצריה המסומנים כמוצרים "קלים".

9. המשיבה, כנטען בבקשת האישור, משווקת את מוצריה בכל סניפי רשתות הקמעונאות בפרישה ארצית, ובמכולות השכונתיות. בהנחה שהמשיבה שיווקה ומכרה במשך 7 שנים 84,000 יחידות לפי 1,000 יחידות בחודש, ומחציתן מהמוצרים המכונים "קל", טען המבקש שהמשיבה מכרה כ-126,000 יחידות, במחיר ממוצע של 12 ₪, ולפי השבה של מלוא ערך המוצר, נזקו של המבקש שרכש פעמיים ממוצרי המשיבה הוא 24 ₪, ונזקו הלא ממוני הוערך ב-5 ₪ נוספים. הנזק הקבוצתי הוערך ב-3,654,000 ₪.

10. בתשובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי העילה בדבר אריזה שלא כדין מבוססת על תקן שאינו רלוונטי, ובפרט אינו רלוונטי ללחם, ואינו רלוונטי לאריזת הלחם בה משתמשת המשיבה, האורזת את הלחם על פי תקנים ספציפיים המתירים זאת. כמו כן, העילה בדבר פער קלוריות מבוססת לטענת המשיבה על נתונים עובדתיים לא נכונים, ולכל היותר מדובר בחריגה שולית ואקראית.

11. לטענת המשיבה בקשה זו היא חלק מסט של בקשות דומות המוגשות באופן רוחבי וסידרתי, בגין אותן עילות, כל פעם נגד רשת מאפיות אחרת, על ידי מבקש שונה ובבית משפט אחר, במטרה ברורה ומכוונת לסגור את התיקים בהסדרי פשרה או בהודעות סילוק עם גמול לתובע ולבא כוחו, מבלי לשלוח פניות מוקדמות להגשת התביעה, ומבלי לעדכן את בתי המשפט בדבר תביעות נוספות. לטענת המשיבה, המבקש הוא תובע סדרתי, שהגיש ב-3 השנים האחרונות לא פחות מ-28 תובענות יצוגיות נגד בתי עסק שונים.

12. לטענת המשיבה, שניים מהמוצרים, לחם שפע קל ולחם דגנים לייט, אינם של המשיבה, היא לא מייצרת אותם ולא משווקת אותם. היא אכן משווקת את המוצרים לחם אחיד פרוס ולחם אחיד קל.

13. לטענת המשיבה, היא אורזת את הלחמים בשקיות פוליאתילן, כשסגירת השקיות נעשית באמצעות חוט תיל מצופה פלסטיק. ישנם שני תקנים הרלוונטיים להסדרת אריזתם של לחמים בשקיות פוליאתילן, תקן הלחם 1241, ותקן השקיות 945. על פי סעיף 106.1 לתקן הלחם, "האריזה תגן על המוצר ותשמור על התכונות האורגנופלטיות האופייניות לו. האריזה תהיה נקייה, היא לא תוסיף למוצר טעם, צבע וריח כלשהם ולא תזהם את המוצר. חומר האריזה יתאים לתקנים ולתקנות התקפים בישראל. בהיעדרם, יתאים חומר האריזה לדרישות לחומרי אריזה למזון של המינהל הפדרלי למזון ולתרופות בארה"ב (FDA)". תקן השקיות קובע כי אריזה בשקיות פוליאתילן תהיה באמצעות חוט מתכת, חוט תיל או כל חומר מתאים אחר, כאמור בסעיף 201 לתקן השקיות. על כן טענה המשיבה, שהיא אורזת את הלחמים בדיוק לפי דרישות התקנים.

14. המשיבה התייחסה לסתירה הנחזית בין הגדרת "אריזה סגורה" לפי תקנות הסגירה לבין הגדרת האריזה לפי תקן הלחם ותקן השקיות, וטענה שזו רק סתירה לכאורה שכן כל אחד מדברי החקיקה חל על סוג שונה של מזונות. תקן הלחם ותקן השקיות חלים על לחמים, בעוד התקנות אינן חלות על לחמים, שכן הגדרת "מזון ארוז מראש" היא כמשמעותו בתקן 1145, ותקן זה אינו עוסק באריזות ואינו עוסק בלחמים אלא באופן שבו יסומנו המוצרים על גבי אריזתם, כלומר הערכים התזונתיים, ארץ הייצור, היבואן וכיוצא באלה. לטענתה, תקן סימון מזון מכוון למזונות מעובדים, שנועדו לצריכה לטווח ארוך, כגון קופסאות שימורים ועוגיות. התקן מחריג את תחולתו לגבי מוצרים שיש להם תקנים ספציפיים. כפיפותו של התקן הכללי, תקן סימון מזון, לתקן הספציפי, תקן הלחם, תואם את הכלל שלפיו דין ספציפי יגבר על דין כללי. לשיטתה של המשיבה, המבקש עצמו מסכים שתקן הלחם גובר על תקן סימון מזון, בטענותיו לגבי הסימון הקלורי. בהתאם, נטען כי התקנות חלות רק על מזונות הנכללים בגדר תקן סימון מזון, שאינו חל על אריזת לחמים, ולכן התקנות אינן חלות על לחמים.

15. עוד טענה המשיבה, כי תקנות הסגירה קובעות סמכות למנהל שירות המזון במשרד הבריאות לקבוע סוגים של אריזות שייחשבו לאריזות סגורות. המנהל לא עשה שימוש בסמכותו, ולכן, לטענת המשיבה אין לקבוע שאריזותיה אינן כנדרש.

16. לטענת המשיבה, סגירת השקית באמצעות חוט תיל, היא דבר בולט ונראה לעין, שלא ניתן להתעלם ממנו ולא ניתן שלא להבחין בו בטרם הרכישה, כאשר הצרכן בוחר את הלחם. חוט התיל נסגר באופן צפוף באמצעות מכונה, וניתן לזהות כאשר החוט נפתח ונסגר על ידי אדם. אם סבור הקונה שחוט התיל נפתח, והוא "צרכן היפוכונדר", הצרכן לא יקנה את הלחם, ואם יקנה יחזיר אותו לחנות ויזדכה על כספו. לטענת המשיבה, צרכן מסוגו של המבקש הוא צרכן היפוכונדר עם תיאוריית קונספירציה. הלחמים הנמכרים ביותר בישראל הם לחמים מפוקחים הנמכרים ללא אריזה כלל, וכל עובר אורח יכול למשש את הלחם, לבדוק את טריותו ואף להתעטש עליו. האדם הסביר אינו דואג מ-"מעשים מגונים" וטענת המבקש מלאכותית, מה עוד שלא הקטין את נזקיו. בכל העולם אין הוראות המחייבות סגירה של לחמים באריזה סגורה, שכן סגירה של שקית הלחם באופן שניתן לזהות כי נפתח לראשונה, אינה משנה לגבי הטריות, עובשים וחיידקים, כשניתן לזהות את חוסר הטריות במישוש, ריח, קושי, עובש וירוקת.

17. לעניין טענת ההטעיה בסימון לחם של המשיבה כלחם קל, טענה המשיבה שהנתונים בדבר הערך הקלורי של סוגי הלחם שנרשמו בבקשה אינם הנתונים הנכונים, ואינם הנתונים הרשומים על גבי הלחמים. לטענתה, בלחם אחיד פרוס יש 230 קלוריות ל-100 גרם, ולא 210 קלוריות כנטען על ידי המבקש, ובלחם אחיד קל יש 160 קלוריות ל-100 גרם, ולא 169 קלוריות. אמנם, גם הערך הקלורי הנטען על ידי המשיבה הוא יותר מהמותר לפי תקן הלחם, אך מדובר לטענתה ב-69% לעומת 66.6%, והמשמעות הקלורית האמיתית אפסית, שכן מדובר בסטיה טבעית המשתנה מלחם ללחם, בהתאם ללחות הקמח ואחוזי המים. לחילופין, גם אם יש פער בין מספר הקלוריות המותרות למספר הקלוריות בלחם הקל, מדובר בפער זניח וחסר משמעות של כ-2 קלוריות בלבד לפרוסת לחם. אציין, כי לפי הנתונים שמסרה המשיבה, בלחם אחיד קל יש 69.56% מהקלוריות בלחם רגיל, ומדובר בסטיה של 7 קלוריות. מכל מקום, טענה המשיבה שיש לדחות את הבקשה בעילה זו, מחמת "זוטי דברים".

18. עוד טענה המשיבה, שהמבקש אינו תובע ייצוגי ראוי, משום שהוא תובע ייצוגי סדרתי, שב-3 השנים האחרונות "הקים לו עסק להגשת תובענות יצוגיות", שכן מאז 2013, הגיש 28 תובענות יצוגיות, חלקן באותו יום נגד בתי עסק שונים. לטענת המשיבה, במסגרת אותו עסק מעדיף המבקש להגיש תובענות יצוגיות בנושאים שחוזרים על עצמם, ובשנת 2016 החל להתמחות בהגשת תובענות נגד בתי עסק בתחום המזון. המשיבה ראתה להפנות לתובענה יצוגית שהוגשה לטענתה בנוסח כמעט זהה, בעילה של אריזה סגורה בת"צ 1590-01-16 חנא נ' ויטה פרי גליל, אשר נמחקה ביום 4.1.16, ות"צ 43121-04-16 חנא נ' כמיליה שיווק, שנמחקה ביום 29.5.16. על כן טענה שנהיר על פניו שהמבקש אינו תובע יצוגי ראוי אלא אדם המגיש תביעות באופן שיטתי במטרה לעשות לו עסק ממנו הוא מרוויח עשרות אלפי שקלים ולא מתוך מטרות של טובת הקבוצה. לטענתה, על פניו ברור שגם התובענה הזו לא תנוהל לטובת הקבוצה, שכן מטרה זו אינה עומדת לנגד עיניו של המבקש.

19. הוסיפה המשיבה וטענה, שמבדיקה שערכה עולה שבקשה זו היא חלק מסט של בקשות המוגשות באופן רוחבי וסדרתי, בנפרד, בגין אותן עילות, בכל פעם נגד רשת מאפיות אחרת, על ידי מבקש שונה, ובבית משפט אחר, במטרה ברורה ומכוונת לסגור את התיקים בהסדרי פשרה או בהודעות סילוק עם גמול לתובע. המשיבה הפנתה לארבע תביעות שהוגשו החל מפברואר 15' ועד יוני 16'. לטענת המשיבה, על פי הדין תום הלב נשלל כאשר הבקשה מוגשת מתוך מניעים פסולים, כגון פגיעה בחברה מתחרה או רצון לסחוט פשרה. לטענתה, בקשה זו הוגשה מתוך רצון לסחוט פשרה.

20. בעניין הנזק טענה המשיבה, שבקשה זו הועתקה מהבקשה כנגד מאפיית דוידוביץ', שהוגשה בת"צ 12242-06-16, ועל כן הועתקו סכום התביעה, הנזק הממוני, הנזק הלא ממוני, גודל הקבוצה. לטענתה, כימות התביעה בצורה זהה לתביעה כנגד מאפיית דוידוביץ' מעידה על מופרכותה, שכן נתח השוק של דוידוביץ' עומד על כ-15%, בעוד נתח השוק של המשיבה עומד על כ-3% בלבד. מכאן, שלא נערכה כל בדיקה לגבי הנזק המוערך אלא מדובר בבדיה פרי ליבו של המבקש, המתחזקת לאור העובדה שעלות לחם אחיד פרוס לצרכן היא כ-6.5 ₪ ולא 12 ₪, כנטען על ידי המבקש.

21. מטעם המבקש לא הוגשה תשובה לתשובת המשיבה, אף שהמועד הוארך ביום 4.1.17, לבקשת המבקש.

15. בבקשה לאישור נתבקש לאשר תביעה ייצוגית מטעם שתי הקבוצות שפורטו לעיל, ולקבוע את המבקש כתובע מייצג ואת בא כוחו, עו"ד ניזאר טנוס, כב"כ מייצג.

דיון והכרעה

16. הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא שלב מקדמי לדיון בתובענה גופה. בגדר הליך מקדמי זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, במידה הסבירות הראויה, כי המבקש ממלא לכאורה אחרי דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית (ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 329 (1997)). עם זאת, ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את האישור רק במקרים מתאימים, העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בעמ נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 713 (1998)).

17. על כן, יש להידרש לבחינת התנאים לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. לפי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה[...]'', הוא אחד הרשאים להגיש בקשת אישור. על המבקש לאשר תביעה כתובענה ייצוגית לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות:

"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;

(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

18. כלומר, בנוסף על הוכחת העילה האישית, על בית המשפט להגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תתקבל, במובן זה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. בעניין זה נקבע, כי יש ליצור איזון בשאלת נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע המייצג, על מנת שלא להטיל עליו נטל כבד מדי מחד גיסא, אך לא לפטור אותו מחובת השכנוע מאידך גיסא. וכפי שנקבע בעע"מ 980/08 מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל- משרד האוצר [פורסם בנבו] (6.9.2011):

"אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל בית המשפט עומס יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגים פוטנציאליים. מאידך, מידת הוכחה קלה מדי עלולה לפגוע בנתבע שייאלץ לעמוד בהוצאות כבדות של ההליך, ואף להביאו להסכם פשרה גם בתביעה אשר אין בה ממש. כך גם עלולים להיפגע הפרטים שייוצגו על ידי הקבוצה ואשר דחיית התביעה תיצור מעשה בית בית דין לגביהם ותחסום אותם מלהגיש את תביעתם האישית באופן מבוסס יותר [...]"

19. על מנת להשתכנע כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב – משפטית ועובדתית, האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים.

20. במקרה זה, לאחר בחינת הפרמטרים הנדרשים, הגעתי למסקנה שמתקיימים התנאים לאישור תביעת המבקשת כתובענה ייצוגית, מהטעמים שיפורטו להלן. תחילה אעמוד על קיומה של עילת תביעה אישית של המבקשים כנגד המשיבה.

קיומה של עילת תביעה אישית

21. הבקשה עסקה בארבעה סוגי לחם: לחם אחיד פרוס, לחם אחיד קל, לחם שפע קל, ולחם דגנים לייט. אין ספק לאחר שמיעת הראיות בבקשה, שהמשיבה אינה משווקת ואינה מייצרת את שני סוגי הלחם האחרונים. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 15.3.17, הבקשה תיסוב גם על לחם בריאות ושובע ולחם בריאות ושובע קל, שצילומיהם צורפו לבקשה ולתצהיר, המיוצרים ומשווקים על ידי המשיבה. המבקש הודה בחקירתו הנגדית שכלל לא רכש את שני הסוגים הראשונים, ועל כן אין צורך לדון בהם לצורך תביעתו האישית, אבל אין בכך כדי למנוע את כלילתם במסגרת הקבוצה, גם במסגרת הקבוצה העוסקת בפגמים באריזה, וגם במסגרת הקבוצה העוסקת בסימון "קל", לאור הודאת המשיבה, והמצהיר מטעמה שהיא מייצרת ומשווקת סוגי לחם אלה, ואורזת את כל סוגי הלחם באותן אריזות.

עילת האריזה

22. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון), התשנ"ג-1992, הן תקנות קצרות, שזה לשונן:

1. בתקנות אלה –

"אריזה סגורה" - אריזה של מזון הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצבה המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון;

"המנהל" - מנהל שירות המזון במשרד הבריאות;

"מזון ארוז מראש" - כמשמעותו בתקן ישראלי ת"י 1145 תמוז תשמ"ב (יולי 1982) - סימון מזון ארוז מראש, או כל תקן אחר שיבוא במקומו.

2. (א) לא ישווק אדם מזון ארוז מראש, לא ייצרו, לא ייבאו ולא יחסינו אלא באריזה סגורה.

(ב) המנהל רשאי לקבוע סוגי אריזות שלענין תקנות אלה יראו אותן כאריזות סגורות.

תקנה נוספת עוסקת במועד כניסת התקנות לתוקף, שחלף זה כבר.

23. אני דוחה את טענת המשיבה, ממנה משתמע שתקנות אלה החילו את תקן 1145, או שתוקפן תלוי בכך שהן חלות רק על מוצרים הכלולים בתקן 1145. ההפניה היחידה לתקן 1145 היא לצורך הגדרת המונח "מזון ארוז מראש". תקן 1145 לא הוחל בתקנות אלה, והתקנות חלות הן על מוצרים הכלולים בתקן 1145, והן על מוצרים שאינם כלולים בתקן 1145. להסיר ספק, התקנות אינן חלות על "מזון ארוז מראש" שעליו חל תקן 1145, אלא על "מזון ארוז מראש" כהגדרתו בתקן 1145. על כן, שווא טענת המשיבה, שתקן 1145 עניינו באופן שבו יסומנו מוצרים על גבי אריזתם, ומכוון למזונות מעובדים. תכליתו של תקן 1145 אינה רלוונטית. תקן 1145 משמש רק לצורך שאיבת הגדרת "מזון ארוז מראש", לצורך תקנות אריזה סגורה. ממילא לא רלוונטית גם ההוראה בתקן סימון מזון, שאם יש סתירה בין דרישות הסימון בתקן זה לבין דרישות סימון בתקן מיוחד, דרישות הסימון בתקן המיוחד יגברו. איננו עוסקים בדרישות הסימון, אלא רק בהגדרת מזון ארוז מראש.

24. תקן 1145 "סימון מזון ארוז מראש" מגדיר אריזה מראש בסעיף 2.3, כ-"אריזה שהמזון נארז בה לפני המכירה הקמעונאית ולא בזמן הקנייה". בהתאם, הוא קובע חובות סימון לאריזת מזון ארוז מראש, ואינו מוציא מההגדרה סוגי מזון כלשהם. על כן אני דוחה את טענת המשיבה, כאילו תקנות אריזה סגורה אינן חלות על סוגי המזונות הכלולים בתקן הלחם ובתקן השקיות. תקנות אריזה מראש חלות על כל סוגי המזון, גם על לחם.

25. אין סתירה בין ההוראות בתקנות אריזה סגורה לבין תקן הלחם. תקנות אריזה סגורה דורשות ש-"אריזה של מזון הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצבה המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון". תקן הלחם דורש "האריזה תגן על המוצר ותשמור על התכונות האורגנופלטיות האופייניות לו. האריזה תהיה נקייה, היא לא תוסיף למוצר טעם, צבע וריח כלשהם ולא תזהם את המוצר. חומר האריזה יתאים לתקנים ולתקנות התקפים בישראל. בהיעדרם, יתאים חומר האריזה לדרישות לחומרי אריזה למזון של המינהל הפדרלי למזון ולתרופות בארה"ב (FDA)". השילוב בין שתי ההוראות הוא שיש לארוז לחם המגיע כמוצר ארוז מראש ב"אריזה של מזון הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצבה המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון, אשר תגן על המוצר ותשמור על התכונות האורגנופלטיות האופייניות לו. האריזה תהיה נקייה, לא תוסיף למוצר טעם, צבע וריח כלשהם ולא תזהם את המוצר. חומר האריזה יתאים לתקנים ולתקנות התקפים בישראל. בהיעדרם, יתאים חומר האריזה לדרישות לחומרי אריזה למזון של המינהל הפדרלי למזון ולתרופות בארה"ב (FDA)". אין סתירה בין הדרישות. לא הוכח שאריזה סגורה באופן שלאחר פתיחתה הראשונה לא ניתן להחזירה למצב המקורי, היא אריזה הפוגעת בתכונות האורגנופלטיות האופייניות ללחם, לא נקייה, מוסיפה למוצר טעם, צבע וריח כלשהם או מזהמת את המוצר.

26. אשר לתקן השקיות, הודתה המשיבה שהוא אינו תקן רשמי, ואין לו תוקף כופה. לטענתה לפי סעיף 11 (ב) לחוק התקנים, עמידה בתנאיו מהווה תנאי לקבלת תו תקן. טענה זו יכולה להיות נכונה אבל היא לא רלוונטית, שכן איננו עוסקים בקבלת תו תקן, ולא נטען שיש ללחם או לאריזה תו תקן. זהו פשוט תקן לא מחייב, ובוודאי שאינו יכול להוציא מתחולת תקנות אריזה סגורה. למעלה מן המידה אומר שאין סתירה גם בין התקן הזה לבין תקנות אריזה סגורה, כפי שיפורט להלן.

27. בתקן 945, שלמרות שיצא בפברואר 1976 לא זכה להיות תקן מחייב נאמר שהוא עוסק ב-"שקיות פוליאתילן לאריזת מאפה". לא מדובר על אריזת מזון מראש אלא על המקרה שבו אורזים דברי מאפה בשקיות עשויות פוליאתילן (סעיף 101 לתקן). סעיף 102 לתקן שכותרתו "אריזה", קובע ש-"שקיות, שגימורן אחד וגודלן אחד, יוצמדו בחבילות בעזרת קשת מתיל מתכת או מחומר דומה אחר. החבילות ייארזו בקופסות קרטון או באריזה מתאימה אחרת, שתגן על השקיות מפני זיהום ומפני פגיעות מכניות. בכל אריזה יושמו חבילות של שקיות שגודלן אחד וגימורן אחד". מכאן שאין מדובר באריזת דברי מאפה אלא באריזת השקיות אשר ישמשו לאריזת דברי מאפה. מסקנה זו מתחזקת כאשר קוראים את סעיף 103 לתקן הקובע שעל כל אריזה תוצמד תוית סימון, שיודפסו עליה בכתב ברור שם יצרן השקיות וכתובתו, והמילים "שקיות פוליאתילן לאריזת מאפה, מוצמדות בתיל", וכן מידות השקית, מספר השקיות בחבילה ומספר החבילות באריזה. אף אחד לא יחשוב שהלחם משווק כשעליו תוית סימון כזו ועל האריזה כתובות המילים האלה. התווית והמילים האלה יופיעו על אריזת חבילת השקיות, שתשמש לאחר מכן לאריזת לחם, ולא על אריזת הלחם.

28. מכאן לסעיף 201 לתקן, שרק אותו ציטטה המשיבה, לפיו נקבע ממה יש לעשות את השקיות, וכן נקבע "התיל המצמיד את השקיות יהיה ממתכת או מחור מתאים אחר. קוטר התיל יהיה 3 מ"מ לפחות, ומשטחו יהיה חלק, ללא בליטות וללא חיספוסים". המשיבה טענה כאילו זהו התיל המצמיד את השקית הספציפית שבה נארז הלחם. זה אינו התיל המצמיד את השקית הספציפית, אלא התיל המצמיד את חבילת השקיות, כאמור בסעיף 102 לתקן. אין צורך לעסוק בשאלה אם פס המתכת הסוגר את שקית הלחם שמשווקת המשיבה, הוא אכן תיל בעל קוטר (דהיינו עגול) שמשטחו חלק, ולא בעל שני פסים בולטים משני צידיו. התיל שבו עוסק תקן השקיות אינו התיל, או פיסת המתכת, הסוגרת את השקית שבה משווקת המשיבה את מוצריה.

29. אני דוחה את טענת המשיבה, כי מכיוון שהמנהל לא עשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 2 לתקנות אריזה סגורה "לקבוע סוגי אריזות שלעניין תקנות אלה יראו אותן כאריזה סגורה", אין לקבוע כלפי המשיבה שאריזותיה אינן כנדרש. התקנות קובעות את התנאי שבו חייבת לעמוד אריזה סגורה. המנהל לא צריך לקבוע שום דבר לשם כך. הוא יכול לקבוע שסוגי אריזות מסוימים ייחשבו כאריזה סגורה, ואם יקבע כך, סוגי אריזות אלה ייחשבו כאריזה סגורה. לא ניתן להבין מכך, כבקשת המשיבה, שאם לא קבע המנהל סוגי אריזה שייחשבו כאריזה סגורה, אזי אין שום דרישה בתקנות לאריזה סגורה של מזון ארוז מראש. זו פרשנות המבטלת את תוקפה של התקנה לחלוטין, כל עוד לא קבע המנהל סוגי אריזות שייחשבו כאריזה סגורה, ואין לנקוט בפרשנות זו, הן משום שאינה סבירה, והן לפי סעיף 25 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, החל גם על חיוב בתקנות לפי סעיף 61 (ב) לאותו חוק.

30. המשיבה טענה שהסוגר של השקית, הקרוי בפיה "חוט תיל", נסגר באופן צפוף באמצעות מכונה, וניתן לזהות כאשר חוט התיל נפתח ונסגר על ידי אדם. נטען, שלקוחותיה של המשיבה מעדיפים את הסגירה באמצעות חוט תיל, שכן סגירה זו מאפשרת להם לעשות שימוש חוזר בשקית באופן נוח, תוך שמירה על היגיינת המוצר וטריותו לאורך זמן. הטענה האחרונה אינה רלוונטית, משום שהחובה לארוז את המוצר לפי תקנות אריזה סגורה, חלה כך שהפותח השני יבחין בפתיחה הראשונה. אם הפותח הראשון קנה את המוצר, הוא יהיה כנראה גם הפותח השני וגם השלישי, ולא אכפת לו שהמוצר נפתח קודם לכן. לא על כך דיברה התקנה האמורה.

31. אריזת מוצרי הלחם שהמשיבה מייצרת ומשווקת חייבת לעמוד בתנאי תקנות אריזה סגורה, באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצבה המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון. אם אכן הסגירה של השקית היא כזו שניתן לזהות כאשר חוט התיל נפתח ונסגר על ידי אדם, באופן שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון, אזי עומדת המשיבה בהוראות התקנה. אם לא כך הדבר, היא לא עומדת בהוראות התקנה. המצהיר מטעם המשיבה הצהיר שכך הדבר. על פי עדותו של המבקש, לא ניתן לזהות אם הסוגר נפתח קודם לכן, וזה נראה "פתוח. ילד בן 3 פותח את זה. תראה איזה קליפסים שמו כאן" (עמ' 3). לא אקבע כעת אם הסגירה היא כזו שניתן לזהות אם היא נפתחה ונסגרה קודם לשימוש הראשון, ורק אקבע שזו שאלה משותפת של עובדה, שיש אפשרות סבירה שהיא תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.

32. המשיבה טענה, שסגירת השקיות בצורה זו בולטת ונראית לעין, וניתן להבחין בה בטרם הרכישה, כשצרכן בוחר את הלחם אותו הוא מעוניין לרכוש. לטענתה, אם מדובר בצרכן הזוכה לשמות תואר שאותם פירטתי לעיל, הוא לא יקנה את הלחם, ולא ברור כיצד קנה את הלחם והבין שהוא לא רוצה בו רק בבית, ומדוע לא החזיר את הלחם לחנות לאחר שהחליט שאינו מעוניין בו. בנושא מועד ההבחנה בפגם נחקר המבקש, והסביר שנוכח לדעת שהסגירה היא באופן הנקרא על ידו "פתוח", רק בביתו, ואז נגעל מהאפשרות שהמוצר נפתח קודם לכן. עדות זו לא נסתרה, והיא מספיקה על מנת להקים אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה בשאלה האם הבחין הצרכן בכך שהלחם אינו ארוז לפי תקנות אריזה סגורה, לפני הקנייה, ובשאלה האם נגרם לו נזק עקב כך. המבקש לא נחקר בשאלה מדוע לא החזיר את הלחם לחנות, ואם קיימת אפשרות כזו, ועל כן לא אדון בכך.

עילת הלחם הקל

33. בסיכומיה, הוסיפה המשיבה טענה חדשה, לפיה תקנות בריאות הציבור מתירות סטיה של עד 20% ממספר הקלוריות שננקב על גבי אריזת הלחם, והסטיה לה טוען המבקש היא בתחום אותם 20% המותרים. אני דוחה טענה זו, מבלי לדון בכך שהיא מרחיבה את החזית. הטענה מבוססת על תקנה 8 א' לתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ"ג-1993, לפיה "שיעורם של פרטי הסימון התזונתי לא יפחת מ-80% מהשיעור המסומן ולא יעלה על 120% ממנו." ברור ומובן, שתקנה זו אינה עוסקת כלל בהפרש שבין לחם קל ללחם רגיל, אלא בהפרש שבין השיעור המסומן של הערך הקלורי על גבי האריזה, לבין הערך הקלורי האמיתי של המזון הארוז באותה אריזה. על כן אני דוחה את הטענה שתקנות בריאות הציבור האלה מאפשרות למשיבה לשווק לחם כקל, כאשר יש בו יותר מ-66.66% מהקלוריות בלחם הרגיל.

34. אין מחלוקת בין הצדדים, שתנאי לסימון לחם כקל, הוא אם יש בו לא יותר מ-66.66% מהקלוריות המצויות בלחם רגיל מאותו סוג. המחלוקת היא מה מספר הקלוריות בלחם הרגיל של המשיבה לעומת מספר הקלוריות בלחם הקל מאותו סוג. כעולה מצילום אריזת הלחם האחיד הפרוס של המשיבה, הערך הקלורי הוא 230 קלוריות ל-100 גרם. לגבי לחם אחיד קל, הערך הקלורי הוא 160.4 קלוריות, כאמור בתוצאות המעבדה שצורפו על ידי המשיבה. נתון זה אינו מאפשר למשיבה לסמן את הלחם האחיד הקל כ-"קל", משום שלפי התקנות אין לסמנו כ"קל", אם הערך הקלורי שלו עולה על 66.66% מהלחם הרגיל, דהיינו 153 קלוריות.

35. המשיבה טענה בתשובתה שמדובר בפער של 2 קלוריות בלבד לפרוסת לחם, במשקל כ-50 גרם, שהן זוטי דברים. המדידה נעשית לפי 100 גרם. אין טעם בחלוקת 100 גרם לפרוסת לחם במשקל של 50 גרם, או לחצי פרוסת לחם במשקל של 25 גרם, כדי להגיע לבסוף לחלוקה שבה יש הפרש של קלוריה אחת ולטעון שאלו "זוטי דברים". ב-100 גרם ההפרש הוא 7 קלוריות (לא מובן כיצד הגיעו לשתי קלוריות ל-50 גרם). ההפרש בערך הקלורי לעומת הערך שהיה מותר למשיבה הוא הפרש של כ-4.5% מהערך הקלורי המותר. אלו אינם זוטי דברים. במיוחד לגבי מי שסופר את הקלוריות, ולכן משתמש דווקא בלחם קל לעומת הלחם הרגיל, זהו הפרש משמעותי מספיק כדי לשנות את הרכישה.

36. הדברים חמורים יותר לגבי שני סוגי הלחם הנוספים. כפי שאישר המצהיר מטעם המשיבה בעמ' 14 שורה 25, הערך הקלורי של לחם בריאות ושובע הוא 210 קלוריות ל-100 גרם, ובבריאות ושובע קל, הערך הקלורי הוא 169 קלוריות ל-100 גרם. דהיינו הערך הקלורי של הלחם הקל הוא למעלה מ-80% מהערך הקלורי של הלחם הרגיל מאותו סוג. אלו בוודאי אינם זוטי דברים.

37. אציין, שבמסגרת בקשה לאישור הסדר פשרה טענה המשיבה שנושא הערך הקלורי של לחם קל תוקן. המצהיר מטעם המשיבה חזר על כך בעמ' 16, ואז הסביר, שהמשיבה ראתה שיש טעות בקלוריות והמוצר תוקן. "עשינו אפייה חדשה של הלחמים ושלחנו לבדיקות מעבדה פעם נוספת, ותוקן. מצאנו שהערך הקלורי מתאים לזה שזה לחם קל, ועומד בקריטריונים". ואולם, כשהוצג לו לחם שתוקפו עד 19.3.17 (ארבעה ימים לאחר עדותו), ולאחר שאישר שחיי המדף של המוצר הם חמישה ימים, ומכאן שהמוצר יוצר ביום 14.3.17, יום לפני עדותו, אישר שהערך הקלורי המופיע על הלחם הוא הערך ללא כל תיקון (עמ' 17). בצדק אישר, שדבריו קודם לכן שהמוצר תוקן לא היו אמת.

38. אני דוחה את טענת המשיבה, לפיה כנראה אין ערך לבדיקת מספר הקלוריות בלחם, למרות שצירפה תוצאות בדיקות, שכן בדיקת מספר הקלוריות תלויה במועד שבו נבדק הלחם. אפילו היה הדבר נכון, שהתוצאות יכולות להשתנות לפי המועד ותנאי הסביבה, לא ברור שהן משתנות לכיוון אחד בלבד. ואם בכיוון אחד, שהערך הקלורי של לחם רגיל משתנה בצורה אחרת מאשר הערך הקלורי של לחם קל, או שהיחס ביניהם נשמר. בפניי סימון על אריזות הלחם, ואם טוענת המשיבה שהסימון אינו נכון, הרי היא עוברת על תקנות אחרות מתקנות הסימון. בפניי גם תוצאות בדיקות שהגישה המשיבה, ועדות של נציג המשיבה, ודי בכך כדי לקבוע את הערך הקלורי שמותר לסמן, לעומת הערך הקלורי שסומן בפועל.

39. המשיבה טענה, שאין למבקש עילת תביעה אישית בגין הלחם הקל, שכן תקן הלחם אינו מחייב רף עליון של קלוריות בלחם הקל, אלא רף המתייחס למספר הקלוריות בלחם הרגיל. לטענתה, עלה מהחקירה של המבקש שהדבר היחיד שהטריד אותו הוא שמספר הקלוריות בלחם קל אינו עומד בהוראת התקן. מכאן הסיקה המשיבה כאילו המבקש שוגה בהבנת תקן הלחם, כאילו תקן הלחם מגביל את מספר הקלוריות לפרוסה.

40. אני דוחה את טענת המשיבה, כאילו מה שהטריד את המבקש היה רק מספר הקלוריות לפרוסה, ולא השוואתה ללחם רגיל. מלבד העובדה שהמבקש העיד בבקשה בסעיף 17 אודות ההשוואה ללחם הרגיל, דבריו בחקירה הנגדית לא עמדו בסתירה לכך. בעמ' 6 שורה 29, העיד שהוא בדק את הנתונים בסעיף 17 לתצהירו, שהם נתוני ההשוואה לערך הקלורי של לחם רגיל, ואז נשאל המבקש "ואם אתה בדקת ואמרת שהנתונים צריכים להיות נמוכים יותר בקלוריות ביחס למה?", וענה "ביחס לכל אחד, לכל פרוסה". לאחר מכן הסביר שהוא קונה ב-70 קלוריות לפרוסה, והצביע על הנתון של 210 קלוריות בלחם הרגיל, ו-169 קלוריות בלחם הקל. אני לא מבין מעדותו שהוא בדק רק את הפרוסה ולא את ההשוואה ללחם רגיל. אני סבור שהעד לא הבין את השאלה שהיתה בניסוח קצת מסובך. הוא לא הבין ששואלים אותו על הקנייה עצמה, ולדעתי הבין ששואלים אותו למה באופן כללי הוא רוצה לקנות לחם עם פחות קלוריות. עובדה היא, שעל המוצר אין שום נתון האומר מה הערך הקלורי של פרוסה, או מה המשקל של פרוסה, על מנת שניתן יהיה לחשב את הערך הקלורי של הפרוסה לפי הערך הקלורי של 100 גרם. לכן תשובתו של העד-המבקש על הפרוסה לא עסקה בקניית המוצר הרלוונטי, אלא בנטייתו לקנות לחם בערך קלורי נמוך יותר.

41. המבקש העיד שרכש לחם בריאות ושפע קל, הגם שלא הציג קבלות, ועל כן יש לו עילת תביעה אישית בעניין זה.

42. המשיבה הטעתה את הציבור כאשר סימנה את חלק ממוצרי הלחם שלה כלחם קל, בעוד הערך הקלורי שלהם אינו עומד בתנאים המאפשרים לסמן אותם כלחם קל. לפי חוק הגנת הצרכן, די באפשרות להטעיה, ואפשרות זו התקיימה במקרה זה, כאשר בבחירה בין שני סוגי הלחם, עשוי הצרכן להניח מידו את הלחם הרגיל, ולקנות את הלחם הקל, בשל הסימון, כשסימון זה אינו נכון.

41. בהתאם לסעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, על המבקש להראות שיש לו עילה בתביעה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם (סעיף 4(א)(1)) וכי לכאורה נגרם להם נזק (סעיף 4(ב)(1)). המבקש הראה, במידת הסבירות הראויה לשלב זה, שקיימות לו, לכאורה, עילות תביעה, הראויות להתברר בתובענה ייצוגית כנגד המשיבה, ובראשן עילות מכוח חוק הגנת הצרכן והפרת חובה חקוקה. הוא אף הראה כי נגרמו לו, לכאורה, נזקים בני-תביעה כתוצאה מהתנהלותה של המשיבה.

הפרת חובה חקוקה

42. הפרת החובה לפי תקנות אריזה סגורה מקימה לכאורה עילה של הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין. כך גם הפרת החובה בעילה השניה, לפי חוק הגנת הצרכן, כפי שיפורט להלן.

חוק הגנת הצרכן

43. העילה השניה, בגין סימון הלחם כקל, היא הטעיה צרכנית בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן הקובע כדלקמן:

"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:

(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;

(2) המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;..."

44. דין מעשה או מחדל כזה כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ראו סעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן). הרציונל העומד בבסיס חוק הגנת הצרכן בא להבטיח שיהיו בידי הצרכן הסביר כל הנתונים האמיתיים באשר לאותו מוצר. "הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שקיימת חובה לגלותם" (רע"א 2837/98 ארד נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד (1) 600, 608-609 (2000)).

45. לעניין תביעה אישית ותובענה ייצוגית שבבסיסה טענה ל"הטעיה" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, חייבים להתקיים שלושת היסודות הבאים: הטעיה, נזק וקשר סיבתי בין ה"הטעיה" לנזק. בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות נדרש המבקש להראות כי "לכאורה" נגרם לו נזק (הוראת סעיף 4(ב)(1) לחוק, היקפו המדויק הוא עניין לענות בו בשלב הדיון לגוף התביעה); כי נגרמה "הטעיה", לפחות ברמה של "אפשרות סבירה" (הוראות סעיף 8(א)(1) לחוק) וכי קיים קשר סיבתי בין אותה "הטעיה" לבין הנזק (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז (6) 385 (2003) להלן: עניין ברזני)).

46. כפי שפורט, עלה בידי המבקש לבסס את היסודות המרכיבים את עילת ההטעיה. ההטעיה הנטענת היא סימון מוצר הלחם כ"קל", כאשר הסתבר למבקש שהסימון אינו נכון, ובשל כך נאלץ שלא לצרוך את המוצר ונגרם לו גם נזק לא ממוני עקב כך. כאן המקום לחדד, כי עילה לתביעת פיצויים בשל הפרת איסור ההטעיה אינה מחייבת להראות שהתרחשה "הטעיה מכוונת" הלכה למעשה. די בכך שיש במעשה או במחדל של המשיבה דבר "העלול להטעות צרכן". הוראות הסעיף אינן אוסרות רק הטעיה מכוונת בפועל אלא גם עשיית דבר העלול להטעות (עניין ברזני).

עילות רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט

47. בהתאם לעילת הרשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, הוכח לכאורה כי המשיבה, בשיווק מוצרי לחם ארוזים מראש שאינם עומדים בתנאי תקנות אריזות סגורות, ובסימון מוצרי לחם כ"קל" מבלי שהערך הקלורי שלהם יאפשר לה זאת, היתה יכולה וצריכה לצפות שהדבר יגרום נזק ללקוחותיה. על כן, יש אפשרות סבירה שהמשיבה תחוייב לפי עילת הרשלנות.

48. לעומת זאת, לא הוכח אף לכאורה קיומה של עילת התעשרות שלא כדין, בהתאם לסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. לא הוכח שהמשיבה התעשרה מהפרת ההוראות האלה.

49. לצורך קיום עילת תביעה, על המבקשים להוכיח גם קיומו של נזק. בעניין פריניר נקבע, כי בשלב המקדמי של הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, די בכך שהמבקשים הוכיחו כי לכאורה נגרם להם נזק. כן נדרשים המבקשים להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי בין התנהלותה העוולתית לכאורה של המשיבה לבין הנזקים שנגרמו להם לטענתם, כתוצאה ממנה.

50. לעניין סכום הנזק, טענה המשיבה שהסכומים הועתקו מתביעת דוידוביץ' (שהוגשה אחרי תביעה זו). יכול להיות שההיפך הוא הנכון. אפשר שהסכומים בתביעה המאוחרת הועתקו מהתביעה המוקדמת. מכל מקום, ברור שהזהות אינה מעידה על מופרכות. השאלה החשובה היא האם יש אפשרות סבירה שייפסק לקבוצה נזק. בבקשה לאישור תובענה יצוגית, לא צריך לדייק בחישוב מספר חברי הקבוצה, אלא די ב-"מספר משוער", כלשון תקנה 2 (א) (6) לתקנות תובענות יצוגיות, ובסכום או שווי משוערים של תביעותיהם של הנמנים עם הקבוצה, והאופן בו חושב. אין פגם בחישוב שנעשה על ידי המבקש בבקשתו, הכולל החזר של מחיר הלחם, ועוד נזק בלתי ממוני צנוע. במהלך בירור התובענה היצוגית, יתברר אם מחיר הלחם הוא 12 ₪ או 6.5 ₪, אם מספר חברי הקבוצה הראשונה הוא 84,000 או יותר או פחות, אם מספר חברי הקבוצה השנייה הוא 42,000 או יותר או פחות, אם יש זהות בין חברי הקבוצה הראשונה לחברי הקבוצה השנייה, ושאר השאלות בעניין הנזק.

51. אני קובע איפוא, כי לצורך בקשה זו, עמד המבקש, ברמה של סיכוי סביר, בתנאים המחייבים קיומה של עילת תביעה אישית כאמור לעיל.

שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ואפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובתה

52. "נקודת המוצא היא, כי לא נדרש שכל השאלות המתעוררות בגדר התובענה הייצוגית תהיינה משותפות לחברי הקבוצה. די בכך שיש שאלות משותפות של עובדה או משפט שהן 'מהותיות'." (ע"א 6687/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים [פורסם בנבו] (20.7.2010), סעיף 25 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס). נוסחו של סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות אינו דורש כי משקלן של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיבידואליות, אלא די בכך שקיימות שאלות משותפות כלשהן (ראו: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי [פורסם בנבו] (5.7.2012)).

53. בקשת האישור מעוררת שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה: האם ייצרה המשיבה או שיווקה לחברי הקבוצה מוצרי לחם ארוזים מראש, באריזה הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצב המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון, בשבע השנים האחרונות, ומה הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה עקב כך (לגבי הקבוצה הראשונה), והאם ייצרה המשיבה או שיווקה לחברי הקבוצה מוצרי לחם המסומנים כ-"קל", כשהערך הקלורי שלהם עולה על שני שליש מהערך הקלורי של מוצרים מקבילים רגילים, ומה הנזקים שנגרמו להם עקב כך (לגבי הקבוצה השניה).

התקיימות יתר התנאים שבסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות

54. על המבקשים לעמוד בתנאי הסף הנוסף שבסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות לפיו "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". נראה, כי התובענה בענייננו היא אכן הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. מדובר במחלוקת הרלוונטית לציבור הצרכנים הגדול למדי של המשיבה, עת סכומי הנזק האישיים הינם קטנים יחסית ואינם מספיקים להגשת תביעות אישיות.

55. עוד נמצא, כי מתקיימים התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) לחוק תובענות ייצוגיות, הדורשים שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

56. פירטתי לעיל את טענות המשיבה לעניין חוסר תום הלב בהגשת הבקשה, וחוסר תום ליבו של המבקש עצמו. אני דוחה את הטענה החדשה לחוסר תום לב בשל שינוי סוגי הלחמים שעליהם מבקש המבקש אישור (סעיף 203 לסיכומי המשיבה). כפי שקבעתי, וכפי שאושר על ידי בית המשפט העליון, מדובר בסוגי לחם שהיו בבקשה מלכתחילה, בדרך של צילום האריזות במצורף לתצהיר.

57. אני דוחה את טענת המשיבה, שהגשת 28 תביעות יצוגיות ב-3 שנים מצביעה על חוסר תום לב. לכל היותר היא מצביעה על כך שהמבקש נכון לקחת עליו את הסיכון והסיכוי שבהגשת בקשה לאישור תובענה יצוגית, בשל עוולות והפרות נטענות על ידי משיבים שונים. לא הוכח שמדובר בעסק לתובענות יצוגיות, ואין די בהפרחת השערות. אני דוחה גם את הטענה שהמבקש אינו מבקש לברר את התובענות אלא לזכות בגמול הניתן לתובע ייצוגי, ושכר טירחה לבאי כוחו, בהיעדר ראיה כלשהי לכך. במיוחד תמוהה הטענה שמטרתו של המבקש לסחוט פשרות בחוסר תום לב, כאשר המשיבה עצמה הסכימה עם המבקש לפשרה, שלא אושרה.

58. ת"צ 1590-01-16 שהגיש המבקש נמחקה לאחר שלא פורטה כדין, למרות הזדמנויות שניתנו לעשות כן. אילו היה למבקש עסק לתביעות יצוגיות, כטענת המשיבה, היה מפרט את בקשתו בהזדמנויות שניתנו לו ולא מניח לה להימחק. כך גם בת"צ 43121-04-16. לא ניתן להסיק מבקשות אלה שהמבקש מנהל עסק ואינו תם לב. ת"צ 25972-03-16 רובין נ' מאפיית יוסף ברון לא הוגש על ידי המבקש ולא על ידי בא כח המבקש, ולא מובן כיצד בקשה זו מצביעה על תום ליבו של המבקש. ת"צ 12242-06-16 שחר לוי נ' מאפיית דוידוביץ', הוגש על ידי בא כח המבקש כאן, ארבעה ימים לאחר הגשת בקשה זו. ת"צ 68782-12-15 מתתיהו נ' שלמה א. אנג'ל בע"מ לא הוגש על ידי המבקש ולא על ידי בא כוחו, ולא מובן כיצד בקשה זו מצביעה על תום ליבו של המבקש, כך גם ת"צ 68781-12-15 אבטבי נ' ברמן. אציין, כי בתיק אנג'ל האמור, הושגה פשרה שלפיה תתקן המאפייה את אריזותיה.

59. אני דוחה את טענת המשיבה כאילו נמצא המבקש לא מהימן. בעניין סוגי הלחם כבר דיברנו. אני דוחה את הסתירה הנטענת בין אמירתו של המבקש בתצהיר שבגלל בעיות רפואיות קלות מהן הוא סובל הוא מקפיד על תזונה נכונה, לבין אמירתו בחקירה הנגדית שאין לו בעיות רפואיות אבל הוא שמן. מובן מדבריו שהוא רואה בהיותו שמן בעיה רפואית קלה. אין לו בעיות רפואיות אחרות מלבד היותו שמן. בוודאי שלא מוצדק לומר שלא רק שהמבקש לא סובל מבעיות רפואיות, אלא גם אינו מקפיד על תזונה נכונה. ההיפך הוא הנכון. מכיוון שהוא שמן, מסיבה שאיננו יודעים, ולא ברור שהיא תוצאה של תזונה לא נכונה, הוא מקפיד עתה על תזונה נכונה. כך גם כל הטענות האחרות בדבר מהימנותו של המבקש. אמנם, חלק מהשאלות נענו ב-"לא זוכר", והוא לא ראה את תקן הלחם שעליו הצהיר בתצהירו, כנראה לפי חוות דעת משפטית, אבל הקביעה שהוא לא מהימן באופן המשפיע על ההחלטה בשלב זה, אינה נכונה.

60. אציין, כי שיקולים תועלתניים וכספיים, שהניעו את מבקש האישור להגיש את בקשתו – אין בהם כדי לשלול את תום לבו ולהכשיל את אישורה של התובענה כייצוגית. כך נפסק בהקשר זה בע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 296 (2001) (להלן: עניין רייכרט): "עצם העובדה שהתובע יפיק רווח לעצמו כתוצאה מהיותו התובע המייצג אין בה – כשלעצמה – לשלול את תום-לבו. לעניין זה מקובלים עליי דבריה של השופטת קמא, כי: 'אילו רצה המחוקק לאפשר את התביעה רק לתובעים המבקשים לייצג את הקבוצה משיקולים אלטרואיסטיים לא היה קובע תמריץ כלכלי... משנקבע בחוק כי בית המשפט רשאי לפסוק תגמול מיוחד לתובע ייצוגי, אין מקום לטעון לחוסר תום ליבו רק משום שנענה לקריאת המחוקק'".

61. לא אחת נקבע, כי המניע הכלכלי הוא מניע לגיטימי להגשת תובענות ייצוגיות, ואין בו כשלעצמו כדי להעיד על חוסר תום לב או פגם אחר בהגשת התובענה. אין במניעיו של התובע היוזם את ההליך הייצוגי, המבקש לזכות ברווח, כדי לשלול את תום לבו ולהכשיל את בירור תביעתו כייצוגית, בכפוף להתקיימותם של יתר התנאים הנדרשים. (דברי השופט ח' מלצר בענין פריניר, בפסקה 87). וראו גם דבריו של כב' השופט מלצר בהמשך:

"נוכח התמקדותו של המחוקק בדרישת תום הלב בייצוג ובניהולה של התובענה, ולא בהגשתה, הרי שמניעיו האישיים של עורך הדין (או של התובע) בהגשת התובענה הייצוגית, אינם צריכים איפוא להכריע את גורל הבקשה לאישור התובענה כייצוגית לשבט – כל עוד אין בהם כדי להעיד על כך שעניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב וכל עוד הם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של חברי הקבוצה. מנגנון התובענה הייצוגית מבוסס על רתימת האינטרס הפרטי של עורך הדין (ושל התובע) למטרה הציבורית. הרצון לקבל שכר טירחה, או גמול באמצעות התובענה הוא ממהותו ועיקרו של מכשיר זה. לפיכך הגשת התובענה ממניעים של עשיית רווח, אין בה כשלעצמה כדי להעיד על חוסר תום לבו של עורך הדין המייצג (ראו: קלמנט קווים מנחים, 150-148; וכן: ישי לויט, תביעה ייצוגית לפי חוק ניירות ערך, הפרקליט מב 465, 471 (1996); גיל לוטן, אייל רז, תובענות ייצוגיות, כרך א', 131 (תשנ"ו); דויטש, 327 (2004))." (עניין פריניר, בפסקה 93).

62. גם פרופ' אלון קלמנט במאמרו "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט כרך מט (תשס"ז-תשס"ח) 131, ציין כי "לאור ההתמקדות בדרישת תום הלב בייצוג ובניהול התובענה ולא בהגשתה, מניעיהם של עורכת הדין או של התובע להגיש את התובענה הייצוגית, אינם צריכים להישקל כיום בבחינת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית".

סוף דבר

63 על פי כל האמור, המבקשים הוכיחו שנתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית. לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן:

א. אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, כבקשת המבקשים, בכפוף לאמור בהחלטה זו.

ב. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל לקוח שרכש לחם ממוצרי המשיבה, כארוז מראש, באריזה הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצבה המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון, בשבע השנים הקודמות למועד אישור הבקשה, ונגרם לו נזק עקב כך (להלן: "הקבוצה הראשונה"); כל לקוח שרכש לחם קל ממוצרי המשיבה, בשבע השנים הקודמות למועד אישור הבקשה, ונגרם לו נזק עקב כך (להלן: "הקבוצה השנייה")".

ג. בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.

ד. זהות התובעים המייצגים ובא-כוחם הם כמפורט בכותרת להחלטה זו.

ה. עילות התובענה הן הפרת חובה חקוקה לפי צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998, תקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון) התשנ"ג – 1992 (לגבי הקבוצה הראשונה), תקן הלחם (לגבי הקבוצה השנייה), ורשלנות.

ו. השאלות המשותפת לחברי הקבוצה הראשונה הן:

האם ייצרה המשיבה או שיווקה לחברי הקבוצה מוצרי לחם ארוזים מראש, באריזה הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצב המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון, בשבע השנים האחרונות, ומה הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה עקב כך.

השאלות המשותפות לחברי הקבוצה השניה הן:

האם ייצרה המשיבה או שיווקה לחברי הקבוצה מוצרי לחם המסומנים כ-"קל", כשהערך הקלורי שלהם עולה על שני שליש מהערך הקלורי של מוצרים מקבילים רגילים, ומה הנזקים שנגרמו להם עקב כך.

ז. הסעד הנתבע הוא פיצוי בגין נזק ממוני ונזק לא ממוני בגין עוולות כאמור.

ח. ב"כ המבקש יפרסם תוך 21 יום, ע"ח המשיבה, הודעה על אישור התובענה הייצוגית כאמור בסעיף 25 לחוק בשניים מבין העיתונים הארץ, ידיעות אחרונות, וישראל היום, בסוף השבוע, וכן באחד העיתונים גלובס וכלכליסט, הכל בגופן שלא יפחת מהגופן שבו מפורסם החומר המערכתי של העיתונים הנ"ל, לפי נוסח שיוגש לאישורי תוך 7 ימים. ב"כ המבקשים יברר את עלות הפירסום, וידרוש אותה המשיבה, שתעביר אליו את עלות הפירסום תוך 7 ימים מדרישתו.

ט. המבקשים יגישו תוך 14 יום כתב תביעה ייצוגית מתוקן לפי החלטה זו. המשיבה תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת כתב התביעה.

אני קובע מעקב ליום 16.7.17.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ז, 25 מאי 2017, בהעדר הצדדים.