<#1#>

נוכחים:

ב"כ המבקש –עו"ד חאג' יחיא אחמד

המבקש

ב"כ המשיבים – עו"ד אסף שטרן

פרוטוקול

*** בהסכמת הצדדים מתנהל דיון מחוץ לפרוטוקול ***

ב"כ הצדדים:

בהמלצת ביהמ"ש ובשים לב לסוגיות העולות בפרשה זו, אנו מסכימים כי הצדדים יטענו ביחס לשאלה איזה מבין שני הצווים יוותר בתוקפו, האם הצו שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טייבה או הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז מרכז, ביהמ"ש יכריע בסוגייה זו כאשר הצו שיקבע כעומד בתוקף יהיה הצו היחיד שיוותר על כנו והצו השני יפקע.

אותו צו מבין השניים שיוותר על כנו, ביצועו יעוכב עד ליום 01.02.17 וזאת לאור מאמצי המבקשים להכשיר את הבנייה הקיימת.

ב"כ המשיבים:

אבקש להבהיר כי הסכמתי להצעה האמורה מתבססת על המלצת ביהמ"ש ושיקולי יעילות בהתחשב בהליכים האחרים העשויים לנבוע מהכרעה אחרת בתיקים אלה.

ב"כ המבקשים:

הסכמנו להסדר האמור נובעת בהתחשב בכך שמתנהלות תוכניות להכשרת הבנייה במקרקעין הנ"ל והכללת המקרקעין בתוך הקו הכחול.

<#2#>

החלטה

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

הצדדים יטענו לעניין הצו התקף מבין שני הצווים העומדים להכרעה כעת.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"ו, 26/09/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקשים:

יו"ר הוועדה המחוזית, הוועדה המחוזית בעצמה החליטה שעיריית טייבה צריכה להוציא צו הריסה. היא חשבה שזה הסמכות של הוועדה המקומית טייבה. הוועדה המקומית קיבלה סמכות זו, פעלה לפיה והוציאה צו הריסה. הוועדה המחוזית, יו"ר שלה, סברו כי העירייה לא הוציאה את הצו. ברור שטעו. ביססו הוצאת צו חדש על סמך אותה טעות שהם היום מאשרים שהיתה טעות.

בידי יו"ר הוועדה המחוזית היתה אפשרות לקחת את התיק לטיפולו. הדבר המתבקש שהיה צריך לעשות באותו רגע זה לא להוציא צו הריסה נוסף כנגד המבקשים אלא לקחת את הטיפול בצו ההריסה של הרשות המקומית כפי שהוא ולבצעו.

מה עשו היום? ביום הראשון שהוגשה התגובה של הוועדה המחוזית לבקשה שלנו, הם כתבו שהם יקחו את הסמכות.

מה שהם עשו חמור מאוד. מדובר כאילו בשני צווים כפולים. אני מדמה זאת להגשת שני כתבי אישום פליליים על אותה עבירה נגד אותו אדם.

אנו יודעים היום כי צו הריסה הוא מעין הליך פלילי. מעמידים את האדם – בכוונה – בסיכון כפול של שני כתבי אישום?

לכן טענתנו היא כי בסיס הצו של שלוש השורות הוא מוטעה ויש לבטלו.

פניתי ליו"ר הוועדה המחוזית אך הוא לא ענה לי. ביקשתי לזמנו ולומר לו שהוא חתום על טעות/הטעייה/שקר – אני חושב שלו היה רואה זאת היה עוצר הכל.

כמערכת, וועדה מחוזית ויו"ר וועדה מחוזית זה גורם מכובד, אנו מצפים מהמערכת למחוק את טעותם ולהתנצל.

אם בהגינות היו אומרים שהצו של הוועדה המקומית בטל ולכן רוצים לעשות צו חדש – היה עוד ניתן להבין זאת. אבל לבוא להילחם על זה שהצו של הוועדה המקומית נכון ותקף ולשלוח נציג של היועץ המשפטי לטעון בזכות הצו שהוא נכון וכיום לומר שהצו בטל? באיזה מצב נשאר האזרח? זו טעות שמישהו היה צריך להתנצל עליה.

גם הצו כשלעצמו בטל וזאת ממספר סיבות:

לא סתם כתוב שיש לפרט את המקרקעין. מוציאים גוש-חלקה ורואים 20 בעלים, 30 דונם. הולכים ומדביקים על הגדר? אבישי אישר שהדביק 3 צווים על הגדר. נכון שיש בפנים 4 בתים ואף בית נוסף לשכן נוסף. אבישי הודה שהדביק 3 צווי הריסה על הגדר החיצונית – ההדבקה לא נכון. לפי הפסיקה החדשה צריך אף לתעד בצילום. להדביק על הבניין ולצלם את ההדבקה. אבישי מאשר שלא צילם את ההדבקה בשטח ואף הדביק על הגדר החיצונית שלושה צווים. זה כשלעצמו צריך להביא לביטולו של הצו.

הוועדה המקומית היא זו שצריכה לזרז ולדון בתוכניות ולהסתכל על עתיד העיר. חברי עו"ד שטרן הוא זה שיעמוד מולנו ויבדוק את האורכות. כל הבסיס של ההסכמה שלנו היא בציפיה של הוצאת היתר על 01.02.17 או שנצליח לקבל ארכה אם נציג שהתקדמנו בתוכניות.

חברי ניסה לבסס את ההצדקה בהוצאת הצו הכפול בסיפור של ה-14 ימים. הסברתי לביהמ"ש שבסיס הטיעון של לקיחת הסמכות שהעירייה לא ביצעה תוך 14 ימים לא נכון כי הם חישבו שהעירייה היתה צריכה לבצע את הצו עד 12.05 אך בפועל היתה צריכה לבצע עד 13.05. ביום 1305 הגשנו בקשה להתלות.

הסיפור של לקיחת הסמכות גם הוא צריך לעמוד תחת ביקורת הסבירות המינהלית. יו"ר הוועדה – לו היה נדרש לשאלה אם להוציא ולקבל את הסמכות אחרי ה-14 יום, היה נותן את היומיים. איך אנו יודעים זאת? ברגע שהוא רצה לקחת את הסמכות בגלל הסיפור של השבע ימים הוא נתן שבוע נוסף. אנו למדים מהתנהלותו זו שהיה נותן עוד יומיים. זה הגיוני. צו ההריסה של עיריית טייבה יעמוד בתוקף 30 יום. אם חלפו רק 14 ימים היה ניתן לתת הזדמנות להרוס עוד יומיים. האחרון שצריך לדבר איתנו על תאריכים של איחור בגין שעה ויום זו הוועדה המחוזית וזו משתי סיבות:

א. המתנה של חמש שנים עד שנכנסו לטפל באזור.

ב. התנהלותה של הוועדה.

תצהיר התומך בצו ההריסה ניתן ב-16.05.16, לכאורה בחלוף 30 יום אי אפשר להוציא צו הריסה מינהלי. לכאורה הצו בטל מתוכנו מארבע סיבות:

א. בשל תאריכים.

ב. בשל הדבקה לא נכונה.

ג. פירוט מקרקעין לא נכון.

ד. תנאי מקיים מוטעה.

לעניין הפירוט של המקרקעין: מבנה מגורים בשטח של 300 מ"ר הבנוי 2 קומות – זה כל התיאור.

מה ההוכחה שפירוט זה לא ראוי ולא נכון? מוצאים שלושה צווי הריסה באותו נוסח במתחם סגור של כשני דונם מתוך קרקע של 39 דונם. איפה הפירוט?

היות ואנו מתמקדים בשאלת הסמכות לא אפרט כי מה שעמד בבסיס הצו של איכלוס שני בתים, שהוכחנו אותם, וסיום עב' הבנייה בגדול בבניין השלישי – הם הסיבה שפוסלות את הצו של הוועדה המחוזית. זה פוסל את עצם הוצאת הצו לבתים המאוכלסים.

הסכמתי למתווה הנ"ל רק בגלל שמרשי רוצה לסיים את העניין ולהוציא היתרים.

ב"כ המשיבים:

מהותית צריך להבין שאין הבדל בין ניהול צו הריסה מינהלי על ידי הוועדה המקומית לבין הוועדה מחוזית. הצווים צריכים להיות מבוצעים כך או אחרת.

לגבי הטענה של הדבקת הצו: החוק קובע בסעיף 238 א' (ה) שצו מודבק על המבנה. לא צריך לחפש את הבעלים ולא לאתרם אלא להדביק על המבנה. ההיגיון הוא כי הצו מופנה כלפי המבנה. החשיבות בכך וכן בתיאור המקרקעין היא שמי שמקבל את הצו ידע לאיזה מבנה מתייחס אותו צו. עניינית ומעשית לא היו כאן ספקות. כולם יודעים בדיוק באילו מבנים מדובר ולכן ההיגיון שעומד בבסיס הסעיף התקיים.

באשר להדבקה עצמה: היא נעשתה על גדר המתחם כי הוא היה נעול. מציג תמונה של המתחם. מוגש ומסומן מש/1.

לגבי הטענה שמדובר בשני כתבי אישום שונים: זה לא מדוייק כל כך משום שאין מחלוקת שרק אחד מהצווים הוא בתוקף. או שביהמ"ש יקבע שהצו של הוועדה המקומית בתוקף או המחוזית. אין טענה ששניהם בתוקף.

לגבי לוחות הזמנים: כפי שאפשר לראות בתגובות שלנו ההוראה שניתנה ליו"ר הוועדה המקומית ניתנה ב-25.05.16 – מפנה לנספח 7 עמ' 58 לתגובה (בתיק של שריף).

צווי ההריסה שהוצאו על ידי הוועדה המקומית הוצאו ב-29.05.16. לא עבר אפילו שבוע.

לכן הטענה שחיכו עוד זמן לא נכונה עובדתית.

הצווים הודבקו באותו יום ב-29.05.16 על ידי הוועדה המקומית.

הוראות החוק קובעות שהיה ויו"ר וועדה מקומית יוציא צו תוך שבעה ימים הסמכות ממשיכה להיות אצלו, במקרה זה זה קרה, אך ממשיכות ואומרות שהוא חייב ולבצע את הצו תוך 14 ימים אלא אם כן נמנע הביצוע על ידי החלטת בימ"ש.

14 הימים כאן הסתיימו ביום 12.06.16.

אין מחלוקת שביום 12.06.16 לא היה עיכוב ביצוע של הצו.

על מנת לחסוך את הויכוח לגבי פקודת הפרשנות אני מוכן להניח כי מאחר ו-12.06.16 נפל בחג השבועות, נניח שהיתה יכולה הוועדה המקומית לבצע את הצו עד ה-13.06.16 על אף שאיני בטוח שהנחה זו יכולה להתקיים בגלל שאני בספק אם זה מסוג המועדים שניתן להאריכם כי הם נופלים ביום האחרון לביצוע. (מדובר בביצוע של צו הריסה מינהלי ולא משהו שמגישים לבימ"ש).

בכל מקרה רק ביום 13.06.16 הוגשה בקשה לבימ"ש. באותו שלב לא ניתנה החלטה על עיכוב ביצוע.

החלטת עיכוב הביצוע ניתנה רק ב-14.06.16.

בנסיבות כאלה, בהתאם להוראות החוק, הסמכות מסורה עדיין לוועדה המחוזית שכן הצו לא בוצע תוך 14 יום. הוועדה המחוזית המשיכה לפעול להוצאת הצו ועשתה את הנדרש.

ברור שעצם הדבקת צו ההריסה על ידי הוועדה המקומית לא יכול לאיין את הסמכות של הוועדה מחוזית שהרי בחוק כתוב במפורש שגם אם הוצא צו על ידי הוועדה המקומית אך לא בוצע, הסמכות תימסר לוועד המחוזית.

מכוח הוראת סעיף 238 א' (ב 1)(3) נקבע כי מניין הימים שבהם אנו ממתינים לפעולות שמבצעת הוועדה המקומית לא יספר במסגרת 30 הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי.

לכן לוח הזמנים שאותו מנו קודם לכן המבקשים לגבי המועד שבו ניתן לבצע את הצו ביחס למועד שהוגש התצהיר של יו"ר הוועדה המחוזית, הוא לא מדוייק כי לא לקח בחשבון את העובדה שימים אלה לא נספרים.

משחזרה הסמכות לוועדה המחוזית והיא השלימה את כל הנדרש הוצא הצו. עולה טענה כי בנוסח הצו שנחתם על ידי יו"ר הוועדה המחוזית כי הצו הוצא לאחר שהוועדה המקומית לא הוציאה צו הריסה. לא נכתב ההמשך של הסעיף מהוראות החוק : או הוציאה צו הריסה אך לא קיימה אותו תוך פרק הזמן הנדרש. אני סבור כי הפרשנות המשפטית הנכונה של הדברים היא כי העדר המילים האמורות אינו גורע מהסמכות של הוועדה המחוזית לפעול. הכתוב בתצהיר הינו למעלה מן הנדרש. אין חובה לפרט את הרכיב הזה בכלל בנוסח של התצהיר.

בכל מקרה לא מדובר בפגם מינהלי שגורע מהסמכות שכן אין חולק כי מכוח הוראות החוק הסמכות נתונה ליו"ר הוועדה המחוזית. על כן לא ניתן לטעון כי הצו נחתם בחוסר סמכות.

ניתן לכל היותר לומר שחסר בצו פירוט שאפשר היה לכלול אותו אך אין חובה שיכלל.

אזכיר כי החוק מפרט מהם הרכיבים שמחוייב שיפורטו בצו הריסה מינהלי – סעיף 238 א' (ד) 0 שם יש פירוט של הסעיפים שחייבים לפרט בצו הריסה מינהלי. אין חובה לפרט את הוראות סעיף ב'.

לכן אין נפקות משפטית אמיתית להעדר המילים הרשומות. לכן אנו סבורים שהצו של הוועדה המחוזית הוא שתקף.

ב"כ המבקשים:

היתה אופציה ליו"ר הוועדה המחוזית להוציא צו חדש או שיקח את סמכות הביצוע מהוועדה המקומית.

<#4#>

החלטה

לאור הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה, נותרה להכרעתי השאלה איזה מבין שני צווי ההריסה המינהליים, זה של המשיבים 1+2 או זה של המשיבים 3+4, הוא שיוותר בתוקף.

אדרש לטענות הצדדים הרלוונטיות להלן:

טוען ב"כ המבקשים כי זיהוי המקרקעין בצו ההריסה של המשיבות 3+4 פגום מאחר שמדובר בחלקה גדולה שבה מספר רב של בעלים וכי לא ייתכן זיהוי המתייחס לחלקה בכללותה ולשטח המבנה כמזהה ממשי של המבנה נשוא הצו.

ב"כ המבקשים טוען כי הזיהוי הוא עניין מהותי ובשל פגם זה דינו להיבטל.

אינני יכול לקבל טענה זו. דווקא צווי ההריסה שהוציאו המשיבים 1+2 נעדרים זיהוי מדוייק של המבנה ומתייחסים ל"מבנה מגורים 2 קומות, שטח של כ-300 מ"ר" לאחר ציון הגוש והחלקה.

שונה המצב בצווי ההריסה של המשיבים 3+4. לגביהם כולל הצו לא רק את זיהוי הגוש והחלקה אלא גם נ.צ. מדוייק של כל אחד מהמבנים.

מטרתה המובהקת והעניינית של הדרישה לזיהוי מקרקעין הינה היכולת לוודא לאיזה מבנה במדוייק מתייחס הצו וכמובן למנוע את ייחוסו וחלילה את הוצאתו לפועל כלפי מבנה שגוי.

כל עוד מושגת מטרה זו, ובמקרה דנן סבור אני כי הצו של המשיבים 3+4 השיג מטרה זו באופן מובהק, אינני סבור כי ישנה דרישה פורמאלית לניסוח זיהוי המקרקעין באופן כזה או אחר.

בהקשר זה אפנה להחלטתי בתל"ת 1032/05 וועדה מקומית לתכנון ובנייה נתניה נ' צ'ארלי מסיקה (21.09.16) בה התייחסתי לסוגיית זיהוי שגוי ולפסיקה שצוטטה שם העוסקת גם היא בשאלה האם ניתן לזהות בפועל ובאופן מדוייק את המבנה אליו מתייחס הצו.

לאור האמור לעיל סבור אני כי צווי ההריסה שהוציאו המשיבים 3+4 עונים על דרישת הזיהוי בצורה טובה יותר מן הצווים שהוציאו המשיבים 1+2.

באותו הקשר טוען ב"כ המבקשים כי הדבקת הצווים על גדר המתחם הכולל בתוכו מספר מבנים אף היא הנמקה השוללת את כשרותם של צווי ההריסה שהוציאו המשיבים 3+4.

ב"כ המשיבים טוען מנגד כי הדרישה המופיעה בסעיף 238 א' (ה) מקבלת מענה באופן ההדבקה המתועד במש/1 על גבי שער המתחם.

סעיף 238 א' (ה) דורש כי צו ההריסה יודבק על "קיר חיצון של הבניין ובהעדר קיר חיצון על מקום אחר הנראה לעין במקרקעין".

כעולה ממש/1 ובשים לב לעובדה שמדובר במתחם סגור אשר היה קושי מצד פקח המשיבה 4 להיכנס לתוכו, סבור אני כי לכל הפחות מטרתה של ההדבקה הושגה באופן בו בוצעה בפועל, ובמצטבר לעמדה שביטאתי לעיל לעניין היכולת לזהות במדוייק את המבנים אליהם מתייחסים הצווים, אינני סבור כי אופן ההדבקה מהווה פגם היורד לשורש הצווים.

לפיכך, אינני סבור כי אופן ההדבקה, אשר תועדה כנדרש, מביא לבטלותם של הצווים שהוציאו המשיבים 3+4.

עתה לעניין מסגרת המועדים: בהקשר זה העלה ב"כ המבקשים שתי טענות: האחת – כי חלפו 30 הימים ממועד הגשת התצהיר בדבר בנייה בלתי חוקית ועד הוצאתו בפועל של הצו על ידי המשיבים 3+4, השנייה – כי הצו הוגש טרם שחלפו בפועל 14 הימים מיום נתינתו מבלי שבוצע.

אשר לטענה לעניין חלוף 30 הימים: קובע במפורש סעיף קטן (3) סיפא של סעיף 238 א' (ב1) כי המועדים הנזכרים בו לא יבואו במניין 30 הימים להוצאת הצו מאז עריכת התצהיר המתעד את הבנייה הבלתי חוקית.

אשר לעניין 14 הימים: בהקשר זה קובע סעיף קטן (3): המועדים בהם זכאי יו"ר הוועדה המחוזית להפעיל סמכותו כדלקמן: כי יו"ר הוועדה המקומית לא הוציא את הצו תוך שבעה ימים מיום המצאת ההודעה לוועדה ברשותו או אם נתן יו"ר הוועדה המקומית צו כאשר הצו לא בוצע תוך 14 יום מיום נתינתו "זולת אם נמנע ביצועו על פי החלטה של בית משפט".

צו ההריסה של המשיבים 1+2 הוצא ביום 29.05.16 ועל כך אין חולק.

פרק הזמן של 14 יום ממועד זה ואילך חלף ביום 12.06.16 מבלי שעד אז ניתנה החלטת בית משפט המונעת את ביצועו.

טוען ב"כ המבקשים כי ב-12.06.16 חל חג השבועות ועל כן המועד נדחה.

לטעמי אין בטענה זו כדי להשיג את מטרת המבקשים משני נימוקים, תחילה מאחר שהמשיבים 1+2 נמנים על רשות הפועלת ומציינת בעיקר את חגי העדה המוסלמית ולא חגי העדה היהודית, החגים היהודיים מהווים ימי עבודה ופעילות מלאה עבורם ואין בכך עילה של ממש לדחיית המועד.

שונה הדבר לו היה מדובר במועד בו יש להגיש בקשה לביהמ"ש הסגור בימים אלה, אולם המחוקק קבע ימי מנוחה המותאמים לבני הדתות השונות ולא בכדי.

נוסף לכך, גם ביום 13.06.16 למחרת המועד הקלנדרי האחרון של 14 הימים מיום הוצאת צו ההריסה, לא ניתנה החלטת בימ"ש המעכבת את ביצועו ואף לא למחרת.

העובדה כי ב"כ המבקשים הגיש בקשתו ביום 14.06.16 אינה עונה על האמור בסעיף קטן (3) בדבר מניעת ביצוע עקב החלטת בימ"ש ועצם הגשת הבקשה לא מנעה את הביצוע בכל דרך שהיא.

לפיכך סבור אני כי הוצאת צווי ההריסה ביום 15.06.16 נעשתה לאחר חלוף המועד הקבוע בסעיף קטן (3) ואין פגם במועד הוצאתם.

בהקשר זה של המועדים טוען ב"כ המבקשים אף כי ניסוח הצו על ידי המשיבים 3+4 לוקה בכך שנאמר בו כי הוצא לאחר "שיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טייבה לא נתנה על אף הוראתי בכתב צו הריסה מנהלי", בעוד שאין מדובר בהנמקה נכונה מאחר שצו ההריסה הוצא אך לא בוצע במועד הקבוע בסעיף קטן (3).

לשיטת המבקשים, מדובר בפגם מהותי בשיקול הדעת שהפעיל המשיב 3 טרם חתימת הצו, ולפיכך מדובר בצו בטל.

עיון בסעיף קטן (3) מלמד כי הסעיף מגביל שני תנאים להפעלת סמכותו של יו"ר וועדה מחוזית בנסיבות של חדילת הוועדה המקומית מנקיטת צעדים – אם תוך שבעה ימים מהוראה לא הוצא צו הריסה או אם תוך 14 ימים להוצאתו לא בוצע הצו.

סבור אני כי פרשנותו התכליתית והנכונה של סעיף קטן (3) הינה כי המועדים הללו הינם תנאי לקבלת הסמכות לידי יו"ר הוועדה המחוזית ולא טיב השיקולים שעליו להפעיל בעת הוצאת צו על פי סמכות זו.

כאשר מדובר בשיקול אותו על גורם מינהלי לשקול, נוקב המחוקק באופן מפורש בפעלים וביטויים המצביעים על כך כי מדובר בשיקול אשר יש לשקול או להביא בחשבון, בעוד שבנידון דידן מדבר הסעיף אך ורק על פרקי זמן אשר חלפו בהעדר מעש מצד הוועדה המקומית.

אכן הניסוח בצווים אלה אינו מדוייק, אולם מאחר ופרשנותו התכליתית של הסעיף נוגעת לתנאי ולא לשיקול דעת, סבור אני כי אין בכך פגם מהותי הגם שראוי היה לתקנו.

טענה נוספת שבפי ב"כ המבקשים הינה כי העובדה שהוצאו צווים כפולים דומה באופייה לסיכון כפול בהליך פלילי וכי בנסיבות אלה דינו של הצו המאוחר לפקוע.

פסיקת בתי המשפט קבעה במקרים רבים כי עניינם של צווי הריסה, אף אם ניתנו במסגרת הרשעה בהליך פלילי, וקל וחומר שלא במסגרת הליך שכזה, אינה ענישה אלא מניעת הותרתם של פירות בנייה שלא כחוק בשטח. משמעות הדבר כי צו ההריסה אינו מכתים את מבצע הבנייה בכתם אותו מכתימה הרשעה בהליך פלילי וממילא התוצאות ארוכות הטווח והמשמעות הציבורית של הריסה כזו שונה לחלוטין ועל כן ספק אם ההיגיון שבבסיס העיקרון של מניעת סיכון כפול נכון גם לצו הריסה מינהלי.

כך או אחרת, מאחר ומוסכם על הצדדים שבפני כי אחד משני הצווים יפקע, הרי שהתוצאה המבוקשת הושגה ממילא.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר וקבעתי שזיהוי המקרקעין בצווי ההריסה של המשיבים 3+4 מדוייק יותר ועונה באופן מיטבי על המטרה שבבסיס דרישת הזיהוי, אני קובע כי מבין שני זוגות הצווים אשר הוצאו ייפקעו הצווים אשר הוצאו המשיבים 1+2 וייוותרו על כנם הצווים שהוציאו המשיבים 3+4.

לגבי הצווים שיוותרו על כנם: יחולו ההסכמות בין הצדדים אשר קיבלו תוקף של החלטה בהחלטתי הקודמת בישיבת היום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"ו, 26/09/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי פני שמעוני