רקע – ההליכים

תחילתו של הליך זה בבקשה לביטול צווי הריסה מנהליים שהגיש המבקש כנגד צווי הריסה מנהליים שהוציאו המשיבים 2-1 ביום 29.5.16, על פי הוראת המשיב ,3 וצווי הריסה מנהליים נוספים שהוציאו המשיבים 4-3 ביום 15.6.16, הכל ביחס לשלושה מבנים שבנה ללא היתר במקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 7839 בטייבה, האחד בנ"צ 684471/188758 (להלן: "מבנה 1"), השני בנ"צ 684490/199770 (להלן: "מבנה 2") והשלישי בנ"צ 684465/199783 (להלן: "מבנה 3") (שלושת המבנים יחד יקראו להלן: "המבנים", והמתחם בו נבנו יקרא להלן: "מתחם המבקש").

יש לציין כי הצדדים אינם חלוקים על העובדה שבמתחם המבקש מבנה אחד נוסף שהיה מאוכלס כבר באותו מועד ולגביו לא הוצא צו הריסה מנהלי.

דיון במעמד הצדדים התקיים בפני ביום 26.9.16 ובפתחו הסכימו הצדדים (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 11-6), הסכמה אשר קבלה תוקף של החלטה, כדלקמן –

"בהמלצת ביהמ"ש ובשים לב לסוגיות העולות בפרשה זו, אנו מסכימים כי הצדדים יטענו ביחס לשאלה איזה מבין שני הצווים יוותר בתוקפו, האם הצו שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טייבה או הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז מרכז, ביהמ"ש יכריע בסוגייה זו כאשר הצו שיקבע כעומד בתוקף יהיה הצו היחיד שיוותר על כנו והצו השני יפקע.

אותו צו מבין השניים שיוותר על כנו, ביצועו יעוכב עד ליום 01.02.17 וזאת לאור מאמצי המבקשים להכשיר את הבנייה הקיימת."

בתום הדיון במעמד הצדדים ושמיעת העדים השונים מטעמם ניתנה החלטתי, על פיה נותרו על כנם רק צווי המשיבים 4-3 וצווי המשיבים 2-1 פקעו.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור בעפ"א (מחוזי מרכז) 38766-11-16 ובדיון שהתקיים ביום 23.5.17 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 29-24) –

"מוסכם עלינו שהמחלוקת העובדתית היחידה בינינו היא האם המבנה היחיד המאוכלס במתחם היה גמור ואוכלס על פי דרישות החוק לצורך הוצאת צו הריסה מנהלי. עוד מוסכם עלינו כי מחלוקת עובדתית זו תבורר בבימ"ש השלום. מוסכם עלינו כי צווי ההריסה לגבי שני המבנים האחרים יעוכבו למשך 6 חודשים בכפוף לכך שיישארו לא מאוכלסים וצו ההריסה לגבי המבנה המאוכלס יעוכב עד למתן החלטה אחרת בבימ"ש השלום. שמורה למערערים הזכות להגיש כל בקשה שירצו עם השתנות הנסיבות."

בנסיבות אלה נקבע בפני דיון ליום 24.9.17 בשאלת אכלוסו של מבנה 1, המסומן 1 בתצלום האוויר המהווה מוצג במ/1, כפי שהסכימו הצדדים בפתח הדיון.

הצדדים הסכימו כי מבנים 3-2, המסומנים בהתאמה ב-במ/1, לא אוכלסו ומנגד כי המבנה עליו נכתב ב-במ/1 – "מאוכלס" היה מאוכלס במועד הרלוונטי להוצאת הצווים, על כן לא הוצא לגביו צו.

עוד הסכימו הצדדים כי (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 7-5) –

"המחלוקת בשאלת אכלוס המבנה. צריך לזקוף זאת לצורך מתן ארכה. ניתנה הסכמה במאי לארכה למשך 6 חודשים כאשר הדרישה מבנים שהיו ריקים בעת הוצאת הצו יהיו ריקים גם בזמן מתן הארכה."

לגבי מבנה 1 טענו המשיבים 4-3 כי אוכלס לאחר המועדים הרלוונטים להוצאת צו ההריסה המנהלי ולכן התנאי שלהם למתן הארכה לכניסת הצו לתוקף, על פי ההסכמה בבית המשפט המחוזי, היה שיפונה למשך תקופת הארכת המועד, ואילו המבקש טען כי מבנה זה היה מאוכלס במועדים הרלוונטיים ולכן ניתן לקבל את הארכה על פי ההסכמה גם אם ימשיך להיות מאוכלס.

הובהר, איפוא, כי הקביעה האמורה אינה לענין תוקפו של צו ההריסה המנהלי ביחס למבנה 1 אלא רק ביחס לשאלה האם יש לפנותו כתנאי לארכה עד כניסתו לתוקף בתום 6 החודשים ממועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"א (מחוזי מרכז) 38766-11-16.

בתום ישיבת יום 24.9.17 הסכימו הצדדים לקיום דיון נוסף לשמיעת עדות פקח המשיבה 4, מר אבישי בן עמי, ודיון זה התקיים ביום 25.9.17.

העדויות והראיות

מטעם המבקש העידו – הוא עצמו, שכנו מר נידאל חג' יחיא המחזיק משרד בצמוד ממערב למתחם עליו בנויים המבנים, מר וליד טיבי פקח המשיבה 2 וראש העיר טייבה, עו"ד שועאע מנצור, המשיב 1.

אפתח דווקא מן הסוף ואבהיר כי ראש העיר לא ראה את הבתים ולא ביקר במקום (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 25 ועמ' 11 שורה 6) והכרותו עם העובדות נוצרה בהמשך, לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי, עת ערך בירור עם המפקח מר וליד טיבי אשר לדבריו אמר לו כי במועד הרלוונטי להוצאת הצווים היה מבנה 1 גמור, אך לא יכול היה להעיד בנושא זה מאומה מידיעה אישית ואף לא ידע לומר מהם התאריכים המדוייקים לגביהם נמסר לו כי הבניה הסתיימה (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 13).

ראש העיר אף הוסיף והעיד בהגינות כי לא בדק את הדברים טרם חתימתו על צו ההריסה המנהלי אלא הסתמך על החומר שהובא בפניו בעת חתימתו ככתבו וכלשונו (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 5).

גם המפקח מר וליד טיבי לא יכול היה לתרום רבות בנושא זה, באשר העיד כי לא נכנס אל המבנים אלא רק הדביק עליהם מבחוץ את הצוים ביום 29.5.16 (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 17-14) ולא יכול היה לומר בוודאות אפילו אם היה מבנה 1 גמור במועד זה (שם, שורה 19), קל וחומר שלא אם היה מאוכלס באותו מועד (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 20-18).

מר טיבי העיד כי למעשה כל המידע עליו התבססו צווי ההריסה המנהליים שהוציאו המשיבים 2-1 נבע מעבודת וממצאי אנשי המשיבה 4 (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 33).

באמצעות מר טיבי הוגשו המוצגים מב/3 שהיא תמונת מבנה 1 אשר צילם ביום 29.5.16, מועד הדבקת צו ההריסה המנהלי של המשיבים 2-1, ו-מב/4 שהיא תמונת מבנה 3 מאותו תאריך, כאשר בשני המקרים מדובר בתמונות שצולמו מבחוץ – של מבנה 1 מעבר לחומה כלשהי המסתירה את קומת המסד שלו, ושל מבנה 3 במלואו, ללא הפרעה לשדה הראיה, ממרחק של מספר מטרים.

מבנה 1 נראה ב-מב/3 כשמורכבים בקומתו העליונה חלונות ומעקות וללא פיגומים סביבו, אך גם ללא אפשרות לראות את קומת הקרקע שלו ומצבה, ואילו מבנה 3 נראה ב-מב/4 מוקף פיגומים וללא חלונות ודלתות.

המבקש עצמו העיד כי מבנה 1 אוכלס לפני פברואר 2016, שכן בנו תאמר עבר לגור שם לקראת חתונתו שנערכה באפריל 2016, ולגרסתו בפברואר 2016 היה כבר הבית מרוהט ומאוכלס.

המבקש טען כי ייתכן שפקח המשיבה 4 התבלבל בין הבתים הזהים כמעט וכי התמונות של הבתים שאינם גמורים קשורות למבנים 3-2 ולא למבנה 1, אך אישר כי זו רק אפשרות וכי אינו יודע מה בדיוק צילם הפקח (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 23-22).

לראיה הגיש המבקש ריכוז חשבונות חשמל למתחם – מב/1 – לתקופה שבין 10.4.16 ו-10.2.17, המראה בחשבון מיום 10.4.16 צריכה של 1,289 קוט"ש, בחשבון מיום 10.6.16 עליה דרסטית לצריכה של 7,791 קוט"ש כשרמת צריכה קרובה לכך נשמרה גם בשני החשבונות שלאחר מכן והחל מחשבון יום 14.12.16 חלה עליה ניכרת נוספת בצריכת החשמל עד תום התקופה.

כן הגיש המבקש תדפיסים מתיק הארנונה של המתחם – מב/2 – המתייחסים לתתי חלקה 2 ו-3, שגודל כל אחד מהם 300 מ"ר, והמצביעים על תאריכי האיכלוס 31.10.15 ו-1.1.16.

המבקש לא הציג תמונות המעידות על מועד אכלוס הבית או על אירוע לרגל הכניסה או תמונה כלשהי המצביעה על היות מבנה 1 מאוכלס במועד כלשהו.

השכן מר נידאל חאג' יחיא העיד כי הבית אוכלס בתחילת אפריל 2016, לקראת חתונת תאמר, אחד מבניו של המבקש (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 21-20), כי עזר לתאמר בהובלת והכנסת מוצרי חשמל שונים ארוזים לתוך ביתו – הוא מבנה 1 – אך לא בהרכבתם שאת תוצאותיה ראה בהמשך (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 30 – עמ' 7 שורה 25), כי בעת הכנסת המוצרים היה הבית מרוצף (שם, שורות 29-28), וכי היו בבית חלונות באותה עת (שם, שורות 5-1).

מנגד העיד פקח המשיבה 4, מר אבישי בן עמי, אשר צילם את התמונות שהוגשו לצד דו"חות הפיקוח שערך כנספח 3 לתגובת המשיבים 4-3 לבקשה המקורית וכן את התמונות המהוות נספחים 4-2 להודעה על הגשת מסמכים בקשר לשאלת אכלוס המבנים (להלן: "הודעת המשיבים"), שהגישו המשיבים 4-3 בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזרת התיק לדיון בבית משפט זה בשאלה האמורה. מדובר בתמונות המבנים מבית ומחוץ.

הפקח העיד כי התמונות בנספח 2 להודעת המשיבים הן תמונות מבנה 1 שצילם ביום 9.5.16, בו ביקר במקום לאחר שקודם לכן הדביק שם צו הפסקה מנהלי ביום 21.4.16, וכי ניתן לראות מהן בבהירות ובבירור כי מבנה 1 רחוק מלהיות גמור במועד זה, אין לו חלונות ודלתות, הריצוף, האינסטלציה, טיח הפנים ועבודות החשמל טרם הסתיימו בו וכי בחלק גדול מתוכו עומדים פיגומים ומונחים חומרי בנין וכלי עבודה, וקל וחומר שאין מדובר במבנה מאוכלס או מרוהט.

דיון והכרעה

המסגרת הדיונית – נטל השכנוע

תחילה יש להבהיר כי הנטל להוכחת איכלוסו של מבנה 1 מוטל על המבקש, תחילה על פי הוראות סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 הקובע כי –

"לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת"

נקודת המוצא שקבע המחוקק היא כי הצו לא יבוטל אלא אם הוכחו החריגים המצדיקים את ביטולו, וברי כי הוכחתם במסגרת בקשה המוגשת על פי סעיף זה מוטלת על המבקש, וכפי שנקבע בע"פ 9019/09 וחידי סייד שויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (25.11.2009) לאחר ציטוט הסעיף האמור כי –

"ברי, אפוא, כי הטוען לפגם בהוצאת צו ההריסה המנהלי, עליו הנטל להוכיח את הפגם בצו."

הדברים האמורים נכונים גם אם בשלב הנוכחי הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי בכל מקרה לא יבוטל הצו והמחלוקת העובדתית נוגעת לתנאי הארכת המועד לכניסתו לתוקף, כאשר עדיין עסקינן בשלב דיוני מתוך הליך של בקשת ביטול צו הריסה מנהלי, לגביו נקבע האמור.

יש לזכור כי בענייננו לא נטען כי המבנים נבנו על פי היתר והדיון נסב רק סביב מועד אכלוס מבנה 1.

ראוי להדגיש כי ביחס לביקורת השיפוטית על צוי הריסה מנהליים נקבע כבר ברע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (פ"ד נד(1) 438, 447 (14.2.2000)) –

"במתן פירוש לסעיף 238א, יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם ביעילות בבנייה בלתי חוקית"

מקור שני ממנו עולה כי נטל השכנוע בענייננו מוטל על המבקש הוא חזקת תקינות המעשה המנהלי החלה על פעולות המשיבים בהוצאת צווי ההריסה המנהליים.

אחד התנאים להוצאת צוים אלה הוא כי המבנה לא אוכלס יותר מ-30 יום קודם להוצאת הצו, שאלה העומדת כאן להכרעה ולגביה בא מענה הן בתצהיר מהנדס המשיבה 2 התומך בצו ההריסה המנהלי מטעמה והן בתצהיר מתכננת המחוז הגב' דניאלה סמיטס-פוסק התומך בצו ההריסה המנהלי שהוציאו המשיבים 4-3 (נספח 4 לתגובתם לבקשה המקורית) ובדו"ח הפקח ביחס למבנה 1 (שם), עליהם חלה חזקת התקינות, כאמור.

בעפ"א (מחוזי באר שבע) 4519-04-13 סולימאן זיאדנה נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (30.9.2013) קבע בית המשפט המחוזי כהאי לישנא –

"בהחלטתו של בימ"ש קמא קבע ביהמ"ש, שנוכח העובדה שאין מחלוקת שלמבנה הישן אין היתר בניה ונוכח העובדה שאין מחלוקת על כך שלעבודות שבוצעו במבנה לא היה היתר בניה, קיימת חזקה של תקינות המעשה המנהלי, המבוססת על פעולות שעושים מפקחי בניה במסגרת תפקידם וגילויים שהם מגלים בסיוריהם. כן ציין ביהמ"ש קמא, שחזקת תקינות המעשה המנהלי מניחה יכולת זיהוי של הבניה החדשה ע"י המפקחים ומעבירה הנטל למבקש את ביטול הצו להראות שאין מדובר בבניה חדשה. קביעתו זו של בימ"ש קמא נראית לי כקביעה ראויה ..."

נקודת המוצא לדיון זה היא, איפוא, החזקה על פיה הוצאו צווי ההריסה המנהליים על ידי המשיבים באופן תקין, קריא – טרם חלוף 30 יום מאכלוס מבנה 1 או 60 יום מתום בנייתו, וחזקה זו על המבקש לקעקע ברצותו להוכיח טענתו.

ניתוח חומר הראיות

העד מטעם המבקשת, המפקח אבישי בן עמי, תאר בעדותו באופן סדור את המהלכים שנקט לבחינת התאמת מצבו של מבנה 1 להוצאת צו הריסה מנהלי, הציג את התמונות שצילם ביום 9.5.16, המראות באופן מובהק את המבנה ככזה שעליו לעבור עוד כברת דרך עד מצב של סיום הבניה ומטבע הדברים עד היותו ראוי לאכלוס, כאשר הוא נעדר כל סממן אכלוס בפועל אך עתיר סממנים המלמדים על ההפך, כגון – העדר חלונות ודלתות, העדר ריצוף מלא, אי השלמת מערכות האינסטלציה, טיח הפנים ועבודות החשמל והמצאות פיגומים, חומרי בנין וכלי עבודה בחלקים ניכרים ממנו, ואין כמעט צורך לומר העדר ריהוט.

מאחר שאחת הטענות שעלתה היתה החשש שמא נוצר בלבול בין המבנים השונים במתחם המבקש, הדומים האחד למשנהו, הבהיר פקח המשיבה 4 (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 11-10) – "צלמתי את שלושת המבנים כל אחד בנפרד, צילמתי ריצפה או משהו קרוב כדי שנוכל לדעת להפריד בין המבנים. יש צילום אויר, יש תשריט של המתחם".

בהמשך שב ועלה נושא החשש לבלבול או ערבוב בין תמונות המבנים בעדות פקח המשיבה 4 בזו הלשון (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 11-3) –

"ש. תסכים איתי שבית 1 ובית 2 נראה אותו הדבר גם בתמונות שלך?

ת. המבנים העתק הדבק אותו דבר רק פוזיציה שונה.

ש. איך יכול להיות מושג שלא עשית העתק הדבק על בית אחד לשני?

ת. רואים בתמונות. מבנה 1 יש בכניסה פיגום בחזית הכניסה לבית באחרים אין. בתוך המבנה בסלון יש פיגום חלל עובר כפול עם הכנה למיזוג אויר, רואים שאין חלונות. אין חיבור לחשמל אין שקעים. חומר גלם אקרילים עם דלי צבע שפכטל נמצאים במקום. שאר המבנה נראים אחרים מבפנים במצבים שונים של הבניה. לצורך העניין מבנה 2 שתואם למבנה 1 נראה לא מרוצף גם כן ללא חלונות ודלתות, ללא שקעים בנקודות חשמל. תמונות שונות לחלוטין אחת מהשניה."

דהיינו, פקח המשיבה 4 הבהיר אילו אמצעים נקט לשם מניעת טעות בין המבנים השונים ומניעת החלפת תמונותיהם לאחר צילומן ומה האבחנות ביניהם.

בחקירתו הפגין פקח המשיבה 4 הכרות טובה עם המתחם וזיהוי המבנים השונים המצויים בו ובסמוך אליו, וכך למשל השיב בחקירתו הנגדית (שם, שורות 25-17) –

"ש. אתה אומר שהיו שלושה מבנים לא מאוכלסים?

ת. כן.

ש. מתוך כמה מבנים?

ת. במתחם הספציפי יש 4 מבנים.

ש. אנחנו רואים שיש 5 מבנים, יש בית אחד של ליית חאג' יחיא, יש את המבנים שסימנת 1, 2 ,3 ויש את המבנה שכתוב מאוכלס, אולי 3 לא מאוכלסים זה אחת של ליית ואחד מבנה 2 ואחד 3?

ת. לא. המתחם הספציפי של שריף, מתחם הבריכה עם שלושת המבנים כולל בתוכו בריכה + 4 מבנים. מתחם נוסף של ליית כמו שאמרת והיה עוד בהמשך. ז"א שלושה מתחמים בסה"כ. המתחם הגדול ביותר רלבנטי לדיון עכשיו זה של שריף חאג' יחיא, 4 מבנים אחד מאוכלס ובריכה במרכז."

עיון ב-במ/1 מראה כי צמוד למתחם בו בנויים מבני המבקש מצוי מבנה על גביו נכתב כי שייך הוא לליית חג' יחיא, מי שלא הובא לעדות כשכן קרוב, אך בינו לבין מתחם בתי המבקש ממוקמת מחיצה הנראית בתצלום כגדר חיה המבחינה בינו לבין אותו מתחם.

הפרדה זו תואמת את עדות פקח המשיבה 4 ומחזקת את יכולתו להבחין בין מבנה זה לבין מבני מתחם המבקש ולקבוע כי המתחם נושא הדיון כולל ארבעה מבנים, שמתוכם שלושה לא היו מאוכלסים כמתבטא בתמונות שצילם, בהם מבנה 1, ולא חמישה מבנים כהצעת ב"כ המבקש.

בנסיון להראות כי פקח המשיבה 4 אינו מבחין בין המבנים השונים במתחם הציג לו ב"כ המבקש את מב/3 (תוך קיפול חלקו התחתון, עליו הכיתוב לאיזה מבנה הוא מתייחס) ושאלו באיזה מבנה מדובר, ומשהפקח לא ידע לומר באיזה מבין המבנים מדובר (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 13-12) ניסה ב"כ המבקש להסיק מכך כי הפקח אינו מבחין בין הבתים ואין לקבל את עדותו ביחס למבנה 1.

אינני מקבל מסקנה זו כלל ועיקר.

מדובר בתמונה שצילם מר טיבי ולא פקח המשיבה 4, המראה חלק מאחד המבנים במתחם המבקש, אשר אין ספק כי קיים ביניהם דמיון ניכר מאוד, מזוית לא ידועה.

ספק רב אם במצב דברים זה יוכל מאן דהוא מבין המכירים את המתחם היטב, זולת מצלם התמונה היודע מאיזו זוית צולמה, לקבוע בוודאות באיזה מבין בתי המתחם מדובר, והעובדה שפקח המשיבה 4 לא ידע לקבוע איזה מן המבנים צולם בתמונה קשה לזיהוי זו אינה פוגמת בזיהוי המבנה בתמונות הברורות שצילם הוא, קל וחומר שאין היא פוגעת במהימנותו.

בהקשר זה יוזכר כי גם מר טיבי, פקח המשיבה 2 אשר צילם את התמונה מב/3, לא ידע לומר בוודאות מאומה על הבתים השונים ואף לא על מצב מבנה 1 לאור תמונה זו (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 19-12).

פגם נוסף שניסה ב"כ המבקש למצוא בפעילות פקח המשיבה 4 היה העובדה שצוי ההפסקה וההריסה הוצאו בשלב מתקדם של הבניה ולא בשלב ראשוני, שלטעמו אמור היה להתאים לתדירות הסיורים שהעיד כי הוא מקיים בעיר טייבה, וכך נאמרו הדברים במהלך החקירה הנגדית (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 18-9) –

"ש. כשאתה צילמת בעין לא מקצועית רואים שזו בניה של חודשים רבים, אתה נמצא שם פעמיים בשבוע למה לא עשית שום דבר במשך חודשים רבים?

ת. לא יכול להסתובב בכל העיר טייבה, יש לי עוד עבודה נוספת. כשהגעתי למתחם המבנים לא מאוכלסים מתאימים לצו הריסה מינהלי ופעלתי.

...

ש. אתה בתצא"ות רואה חודשים מבנים קיימים ולא ניגש רק בסוף הבניה מגיע איפה היית?

ת. הייתי בטייבה במקומות אחרים וכשהגעתי למתחם הבניה היתה עדיין לא הסתיימה הבניה ופעלתי בהוצאת צווים. המתחם של שריף לא היחידי שנמצא באיזור יש עוד מבנים והתווספו עוד צווי הריסה מינהליים באיזור בתקופה האחרונה."

ב"כ המבקש ביקש לטעון כי ייתכן שבשל העומס המוטל על כתפיו, אשר גרם לו לתת לבניה להתקדם עד שלב משמעותי במשך תקופה לא מבוטלת, התבלבל פקח המשיבה 4 בין המבנים וכי עבודתו אינה מסודרת.

בכל הכבוד, מדובר במסקנה שבינה לבין תוכן העדות אין מאומה.

עומס עבודה וריבוי עבירות הבניה בתחומי אחריותו של פקח המשיבה 4 אינם מובילים באופן ישיר לאי סדר בעבודתו, וגם מי שעובד תחת עומס יכול לעשות עבודתו נאמנה ובאופן מסודר ותקין.

רשויות האכיפה אינן בעלות משאבים בלתי מוגבלים, העובדה שכל פקח אחראי על תא שטח נרחב אינה עומדת לו לרועץ, הגם שברי כי מכבידה היא עליו, והעובדה שמאן דהוא בוחר לבנות ללא היתר שלא כדין, בנסיון לנצל מצב זה על מנת לקבוע עובדות מוגמרות בשטח, אינה יכולה לשמש בידיו כסות להתכסות בה כנגד הליכי האכיפה.

אדרבה, זוהי אחת הסיבות בעטין יש חשיבות להליכי האכיפה המנהליים, שהועצמו בתיקון 116 לחוק התכנון והבניה העומד להכנס לתוקף, ובודאי שאין בה כדי לפגוע בחזקת תקינות המעשה המנהלי או בעדותו של פקח המשיבה 4, אשר תוכנה ואופן הגשתה מעידים על מהימנותה.

כך נכתב בנושא זה בהחלטה בתיק בב"נ (באר שבע)28325-06-11 ‏ חמאד עביאת נ' מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (30.7.2012) (ההדגשה במקור – א.ב.) –

"לא בכדי נקבע נטל ההוכחה בהליך זה, כפי שנקבע. אין ולא היתה מחלוקת כי למבנים אין היתר בניה. בהליכים אלו קיימת גם חזקה של תקינות המעשה המנהלי, המבוססת על פעולות שעושים מפקחי הבניה במסגרת תפקידם וגילויים שהם מגלים במסגרת סיוריהם. ... הדעת נותנת, וזו גם מהותה של חזקת התקינות של המעשה המנהלי, כי המפקחים יודעים לזהות בניה חדשה, או למצער – בניה הנחזית להיות חדשה. ... הדין יוצר את החזקה אולם אין מדובר בכלל הכרעה בלבדי, אלא בחזקה כאמור, הניתנת לסתירה על ידי מי שמבקש את ביטול הצו. מכאן עובר הנטל אל מי שטוען כנגד הצו להוכיח, במאזן ההסתברות, את מועד סיום הבניה ואיכלוס המבנה.

כאשר יועמדו הדברים בבחינה של "מילה כנגד מילה" מבלי יכולת הכרעה עובדתית תגבר חזקת תקינות המעשה המנהלי והבקשה לביטול הצו תידחה. במסגרת ההכרעה העובדתית, על בית המשפט לבחון כמובן את מהימנות העדים שלפניו, וככל שמהימנותם תגבר, כך יינתן משקל רב יותר לגרסתם, ולהיפך. בבחינת מהימנות העדים על בית המשפט להיזהר מפני הכללות כלשהן, ובהקשר לכך יש להדגיש כי העובדה שעד כלשהו אינו מדייק בפרט מסויים, אין המשמעות כי כל עדותו אינה מהימנה. הדברים נבחנים בנוגע לכל נקודה בעדות וביחס לכלל העדות במכלול הרחב של הדברים."

נמצא, איפוא, כי אין בעדות פקח המשיבה 4 כל יסוד המבסס פגם בחזקת תקינות המעשה המנהלי החלה על הוצאת צווי ההריסה המנהליים או על טיב פעילותו בענייננו, ונסיונותיו של ב"כ המבקש להפיק קשיים מעדותו אשר יקימו את הבסיס הנדרש לסתירת החזקה לא צלח, ודומה הדבר לדקדוקיהם של חכמי ישיבת פומבדיתא בתקופת התלמוד, עליהם מתחו החולקים עליהם בקורת במילים "דמעיילין פילא בקופא דמחטא" (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל"ח עמ' ב').

חשוב להדגיש ולזכור, כפי שציין ב"כ המשיבים 4-3 בצדק, כי פקח המשיבה 4 הוא עד אובייקטיבי, נעדר אינטרס וחזקת התקינות לגביו אינה קביעה שרירותית בעלמא.

נשאלת, אם כן, השאלה האם בראיות שהביא המבקש יש כדי לשנות את התמונה ולהביא לסתירת החזקה והעברת נטל השכנוע אל כתפי המשיבים.

בית המשפט העליון נדרש לא אחת לשאלה מה מידת הנטל המוטל על אזרח המבקש לסתור את חזקת תקינות המעשה המנהלי, ובעע"מ 4072/11 עיריית בת-ים נ' ירדנה לוי (6.11.2012) קבע כדלקמן –

"30. חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חזקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין. כך למשל, כל עוד החזקה לא נסתרה – הרשות פטורה מלהוכיח, שאכן קוימה התייעצות במקום שבו נדרשה הרשות לקיים התייעצות ... במקביל, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האזרח המבקש לסתור את החזקה "לסדוק" בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות …

32. על יסוד הגיון הדברים ניתן להוסיף עוד, כי "ראשית הראייה" שעל האזרח להביא כדי לסתור את חזקת התקינות צריכה להיות בהלימה לעניין העומד על הפרק. כפי שנקבע עוד בעניין מחמוד: "על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על-ידי עובדות"..."

עיון בראיות ובעדויות שהביא המבקש מלמד כי גרסתו היא כי מבנה 1 אוכלס בפברואר 2016 (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 23-22) ובהמשך העלה את האפשרות כי מבנה זה אוכלס דווקא בתחילת מרץ 2016, לאור העובדה שחתונת הבן שאכלס, לטענת המבקש, את הבית התקיימה ביום 2.4.16 (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 30-29).

אעיר כבר עתה כי בהקשר זה נהנית עדותו החד משמעית של פקח המשיבה 4 מיתרון אל מול עדותו המסופקת של המבקש, המכונה בשפה התלמודית – "ברי ושמא, ברי עדיף" (מופיע במספר מקומות בתלמוד הבבלי, כגון מסכת בבא מציעא דף צ"ז עמ' ב').

מנגד, העיד שכנו של מתחם המבקש מר נידאל חאג' יחיא כי מבנה 1 אוכלס בתחילת חודש אפריל 2016, סמוך לפני חתונת אותו בן (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 21-19).

נמצא כי העדים היחידים מטעם המבקש המעידים מידיעה אישית על מועד אכלוס מבנה 1 חלוקים ביניהם באשר למועד אכלוס המבנה בהפרשי זמן מהותיים.

בהקשר זה יש להעיר כי למר נידאל חג' יחיא הוצגו תמונות מבנה 1, שצילם פקח המשיבה 4 ביום 9.5.16, והוא התבקש להבהיר כיצד הן מתיישבות עם טענתו לאכלוס מבנה 1 בראשית אפריל 2016 והעלה את האפשרות של שיפוץ לאחר הכניסה לבית – טענה תמוהה כשמדובר בבית יוקרתי וחדש כמו מבנה 1, במיוחד אם מדובר בשיפוץ בהיקף הנגלה מן התמונות, אך לא העלה את האפשרות של אי התאמת התמונה למבנה 1 והחלפה בינו לבין אחד המבנים 3-2 שאין חולק כי לא אוכלסו.

יש להבהיר כי העד לא אמר פוזיטיבית כי התקיים שיפוץ כזה בו נכח כשכן קרוב אלא העלה את הדבר כסברה אפשרית נוכח התמונות העומדות בסתירה לעדותו, וסברה זו מוקשית עד מאוד.

עוד יש להזכיר כי שכן נוסף של המתחם שעדותו יכולה היתה, אולי, לתרום לבירור הענין, מר ליית חג' יחיא, לא הובא לעדות מטעם המבקש.

המבקש הביא שתי ראיות אובייקטיביות המלמדות, לטעמו, על מועד אכלוס הבית.

הראשונה מבין ראיות אלה היא מב/1 – ריכוז התנועות הכספיות, לחובה ולזכות, בגין חשבונות החשמל המתייחס, כאמור בו, לכתובת 7839/24/3 בטייבה.

המבקש ביקש לטעון כי לא ניתן אישור לחיבור חשמל למבנה שאינו גמור, ועל כן כי קיומו של חיבור חשמל מעיד על סיום העבודה ואכלוס הבנין, וכי היקף צריכת החשמל מלמד כי לא ייתכן שמדובר בבית בודד.

מן הכתובת המצויינת על גבי מב/1 לא ניתן להבין ביחס לאיזה נכס במדוייק מתנהל חשבון, זה שכן כל המבנים במתחם המבקש מצויים בחלקה 24 אשר בגוש 7839, ולכאורה התוספת "3/" מצביעה על ייחוס החשבון ליחידת דיור בודדת, בדומה לחלקת משנה ברישום בית משותף בפנקסי המקרקעין.

דא עקא, אין חולק כי במתחם בו קיימים מבני המבקש יש מבנה מאוכלס אחד שלגביו כלל לא הוצא צו הריסה מנהלי והדעת נותנת כי אם ניתן אישור חיבור לחשמל ביחס למבנה בודד במתחם המבקש היה הדבר ביחס למבנה המאוכלס ללא עוררין.

זאת ועוד, כפי שצויין לעיל, מדובר בריכוז תנועות לתקופה שבין 10.4.16 ו-10.2.17, המראה בחשבון מיום 10.4.16 צריכה של 1,289 קוט"ש, עליה ניכרת בצריכה בחשבון מיום 10.6.16 לצריכה של 7,791 קוט"ש, והחל מחשבון יום 14.12.16 עליה ניכרת נוספת בצריכת החשמל.

דפוס צריכה שכזה יכול שיצביע, אולי, על אכלוס הדרגתי כך שהמבנה שאין חולק שאוכלס צרך חשמל למן החשבון הראשון והמבנה השני – בהנחה שמבנה 1 הוא הבא מבין המבנים שהחל לצרוך חשמל – רק מאז 10.6.16, וברי כי מדובר בראיה התומכת דווקא בטענת המשיבים שכן צו ההריסה של המשיבים 2-1 הודבק ביום 29.5.16, קודם למועד זה, וזה של המשיבים 4-3 הודבק ביום 15.6.16 הרבה פחות מ-30 יום לאחר מועד זה.

אולם אין צורך להדרש להכרעה גם ביחס אל האמור לעיל, שכן עליה בצריכת החשמל יכולה להגרם לאו דווקא מאכלוסו של מבנה נוסף אלא גם מהאצת עבודות הגמר לגביו, שחלקן טעון שימוש בציוד חשמלי, האצה שיכולה היתה לבא בעקבות צו ההריסה הראשון של המשיבים 2-1.

יש לציין כי ב-מב/1 מופיעים חיובים בגין התראות וניתוקי חשמל, מצב שאין הדעת נותנת כי יתרחש ביחס לבית מידות חדש, דוגמת מבנה 1, המאכלס חתן ערב חופתו ובסמוך לאחריה, אך מסתבר יותר אם עסקינן בקבלני משנה הנכנסים לאתר לשם ביצוע עבודות שונות ומותירים חובות ניכרים.

זאת ועוד, הצריכה בחשבון הראשון עמדה על 1,289 קוט"ש ובחשבון שלאחריו עלתה ל-7,791 קוט"ש, עליה של למעלה מפי שישה!!!, שאין סבירות כי משקפת תוספת אכלוס של יחידת דיור בודדת בה מתגורר זוג צעיר בלבד.

כאקורד סיום בענין זה יש להזכיר כי המבקש העיד כי אין חלוקת חשבונות חשמל בין המבנים השונים במתחם אלא יש חיבור זמני אחד מרכזי למתחם כולו (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 25-24), מה שבודאי שומט את הקרקע מתחת הטענה כי אישור חברת החשמל מעיד על סיום הבניה ואכלוס מבנה 1.

כך או אחרת, ברי כי אין ב-מב/1 ראיה משכנעת לקביעה כי יותרמ-30 יום טרם הוצאת צוי ההריסה היה מבנה 1 מאוכלס, בודאי לא ראיה שתסתור את חזקת תקינות המעשה המנהלי.

השניה מבין הראיות בהן ביקש המבקש לעשות שימוש היא מב/2, הכולל 2 תדפיסים מתיק הארנונה של המתחם, המתייחסים לתתי חלקה 2 ו-3 בחלקה עליה מצוי המתחם, שגודל כל אחד מהם 300 מ"ר, ומציינים איכלוס בתאריכים 31.10.15 ו-1.1.16.

ביחס לראיות אלה יש לציין תחילה, כי תאריכי האכלוס הנקובים בהן אינם תואמים אף לא אחת מן העדויות מטעם המבקש ביחס למועד אכלוס מבנה 1.

שנית, יש לציין כי לא ברור מהם המבנים במתחם המהווים תתי חלקה 2 ו-3.

שלישית, יש להעיר כי מדובר בתרשומות מתיק הארנונה ללא אסמכתאות אודות תשלום בפועל, כאשר לא ברור מה מקור המידע בתרשומות העירייה, האם המבקש או מי מבניו אינו חולק על מועדי תחילת חיובים אלה במגעיו עם העירייה, שמא מנהלים הם עימה דין ודברים אודות מועדי תחילת חיוב אלה או אף הליכים מסוג כלשהו.

נוכח האמור המסקנה המתבקש היא כי אין ב-מב/2 כדי להוות ראיה משכנעת לתמיכה במועד האכלוס הנטען על ידי המבקש, ולמען הדיוק באחד ממועדי האכלוס האפשריים הנטענים על ידו, בודאי לא ראיה שתקים סתירה לחזקת תקינות המעשה המנהלי.

יש לשוב ולהזכיר כי עדותו של המבקש עצמו צריכה להבחן תחת הפריזמה של היותו בעל אינטרס מובהק בתוצאה, ולצד בחינה ביקורתית זו צריכה להשאל השאלה מדוע זה נמנע המבקש מהעדת עדים ומהבאת ראיות רלוונטיים.

כך למשל לא העיד בן המבקש, אשר נטען כי אכלס את מבנה 1 בפברואר 2016, ואף לא מר ליית חג' יחיא, ולא הוצגו ראיות חד משמעיות אודות מועד האכלוס כגון – תמונות מתוארכות המצביעות על מצב הבית מבפנים בסמוך למועד האכלוס הנטען, כאשר הדעת נותנת כי כניסת זוג טרי לבית חדש ומרשים אשר נבנה במיוחד עבורם תלווה באירוע כלשהו או למצער בהנצחה בתמונות, או מסמכי הדיווח לעירייה על מועד האכלוס או חשבונות ארנונה משולמים ביחס למבנה 1 או למצער אסמכתא אשר תלמד על זיקה בין מבנה 1 לבין אחת מתתי החלקות המופיעות ב-מב/2.

בהקשר זה ידועה החזקה הראייתית, הפועלת כאן לרעת המבקש, על פיה (כאן מתוך ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980)) –

"כלל הנקוט [על] ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

כפי שכבר ציינתי לעיל, אין בעדות ראש עיריית טייבה או הפקח מטעם המשיבה 2 כדי להניח מצע עובדתי מבוסס אודות מועד אכלוס מבנה 1 מאחר שהללו לא היו בתוכו מעולם וראש העירייה אף לא ביקר במקום מעולם, ואילו פקח המשיבה 2 ביקר שם לראשונה רק עם פקח המשיבה 4, דהיינו לא לפני 21.4.16, אך נותר מחוץ למתחם ובפעם השניה היה שם ביום 29.5.16, אירוע שלדבריו היה כמה ימים לאחר ביקורו הקודם במקום (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 15-13), דהיינו – הביקור הראשון התקיים סמוך יותר לסוף חודש מאי.

בעדויות אלה אין גם כדי להניח תשתית עובדתית אשר תסדוק את חזקת תקינות המעשה המנהלי ביחס לצווי המשיבים 4-3.

טרם חתימה אעיר, למעלה מן הנדרש, כי ב"כ המשיבים 4-3 טען כי עמדת המבקש במחלוקת העומדת עתה להכרעה סותרת את הסכמת הצדדים בפתח הדיון מיום 26.9.16, אשר צמצמה את המחלוקת רק לשאלה איזה מבין צווי ההריסה ייוותר בתוקף.

עקרונית נכון אני להניח, לזכות המבקש וכפי שטען פרקליטו, כי לא הבין את משמעות צמצום המחלוקת, בין היתר בשים לב לעובדה שבחר להחליף את פרקליטיו בשלב הגשת הערעור, אך אינני נדרש להכרעה כזו מאחר שהכרעתי בבקשה לגופה מובילה לאותה תוצאה אופרטיבית שהיתה מתקבלת עקב קבלת טענת ב"כ המשיבים 4-3 בענין זה.

סיכום

ראינו כי לא עלה בידי המבקש להרים את נטל השכנוע ביחס למועד אכלוס מבנה 1 וביחס לטענה כי אוכלס טרם המועדים הרלוונטיים להוצאת צווי ההריסה, לאחר שלא הביא ראיה פוזיטיבית מובהקת ומהימנה בענין, נמנע מהבאת ראיות ועדים רלוונטיים והעדויות הפוזיטיביות היחידות מטעמו שניתנו מידיעה אישית לקו בסתירות וקשיים מהותיים ולא העניקו מענה מספק אל מול התמונות הברורות הסותרות שצילם פקח המשיבה 4 והוצגו להם.

עוד ראינו, כי לא עלה בידי המבקש להביא ראשית ראיה לאי תקינות המעשה המנהלי אשר תיצור את הסדק הנדרש עבורו בחזקת התקינות באופן שיעביר את נטל השכנוע בדבר תקינות הוצאת צו ההריסה המנהלי ביחס למבנה 1 אל כתפי המשיבים.

למעלה מן הנדרש, לאור האמור לעיל, ראינו כי בידי המשיבים ראיות פוזיטיביות טובות כי מבנה 1 לא היה מאוכלס ואף העבודות בו היו רחוקות מסיום לפחות ביום 9.5.16 התומכות בעדותו המהימנה של הפקח מר אבישי בן עמי.

הפועל היוצא ממכלול האמור הוא כי לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו ועל כן אינני מקבל את טענתו כי מבנה 1 היה מאוכלס לפני המועדים הקובעים לענין צווי ההריסה המנהליים.

לאור קביעה זו ועל פי הסכמת הצדדים שבבסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"א (מחוזי מרכז) 38766-11-16, אשר חזרה והובהרה ואושררה בפני, אני קובע כי לשם קבלת הארכה לכניסת צו ההריסה המנהלי של המשיבים 4-3 לתוקף כפי שסוכמה בבית המשפט המחוזי על המבקש או מי מטעמו לפנות את מבנה 1 עד יום 15.10.17, אחרת תבוטל הארכה וצו ההריסה יכנס לתוקף.

המזכירות תשלח עותק אל ב"כ הצדדים, תיישם החלטה זו בכל ארבעת התיקים שבכותרת ותסגור את ארבעתם.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ח, 26 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.