1. לפני בקשה מטעם הנתבעים למתן פרטים נוספים. הבקשה הייתה במקור רחבה יותר ולבסוף הצטמצמה לשאלה האם יש להורות לתובעים לפרט כיצד צומצם סכום התביעה מסך של כ-17 מיליון ₪ לסך של כ-7 מיליון ₪ "לצרכי אגרה", ביחס לרכיבי הנזק הנטענים והסכום הנתבע בגין כל רכיב.

רקע וטענות הצדדים

1. המדובר, בתמצית, בתביעה להפרה נטענת של הסכמים בין הצדדים. על פי כתב התביעה, התובעים סיפקו במשך 13 שנים באופן בלעדי שירותי ביטוח רכב ללקוחות הנתבעת 1, יבואנית "טויוטה" ו"לקסוס", ולסוכנויות משנה שלה וכן שירותי ביטוח פנסיוני לעובדי הנתבעת. נטען, כי הנתבעים הפסיקו את ההתקשרות עם התובעים מטעמים פסולים, בחוסר תום לב וללא הודעה מוקדמת.
2. התובעים טענו לנזקים הבאים:
3. הפסדי עמלות מכ-1,152 לקוחות קיימים שבוטחו באמצעות התובעת 2 ולא חידשו את הפוליסה החל מיוני 2012 ועד נובמבר 2013. סך הנזק הנטען בגין רכיב זה הינו 814,880 ₪ בכל שנה (ס' 60.1 ו-85.1 לכתב התביעה).
4. הפסדי עמלות מ-751 לקוחות קיימים נוספים שלא חידשו את הפוליסות שלהם באמצעות התובעים החל מדצמבר 2013 ועד לינואר 2015, לתקופה של שלוש שנים ובתוספת מכפיל רווח הנהוג בשוק בשיעור של 1.8. סך הנזק הנטען בגין רכיב זה הינו 2,493,532.6 ₪ (ס' 60.2 וס' 85.2 לכתב התביעה).
5. פיחות קיצוני בפניית לקוחות חדשים מסוף שנת 2012 ועד למועד הגשת התביעה, בתוספת מכפיל רווח מקובל בשיעור 1.8. סך הנזק הנטען בגין רכיב זה הינו 5,376,038.4 ₪ (ס' 61 וס' 85.3 לכתב התביעה).
6. פגיעה בכוח המו"מ של התובעים מול חברת הביטוח בעקבות הפיחות המשמעותי במספר הלקוחות וללא הזדמנות להיערך לכך מראש, עניין שהוביל בתורו לפגיעה במוניטין של התובעים, פגיעה באטרקטיביות מוצריהם ובפגיעה ברווחיהם. סך הנזק הנטען בגין רכיב זה הינו 5,000,000 ₪ (ס' 62-63 וס' 85.5 לכתב התביעה).
7. אבדן רווח בגין 100 פוליסות ביטוח פנסיוני לעובדים במשך 4 שנים, מחודש יוני 2011 ועד חודש יוני 2015, בתוספת מכפיל רווח נהוג של 2.5. סך הנזק הנטען בגין רכיב זה הינו 3,500,000 ₪ (ס' 67 וס' 85.4 לכתב התביעה)

סך כל הנזקים הנטענים מצטברים לסך של 17,184,451 ₪.

1. לחילופין, התבקשו פיצויי קיום לתקופה של 3 שנים בסך 8,177,559.6 ₪; בנוסף ו/או לחילופין פיצוי ראוי בגין הפרת ההתחייבויות כלפי התובעים בסך של 1,000,000 ₪; בנוסף ו/או לחילופין פיצוי בגין העדר הודעה מוקדמת של 36 חודשים בסך 8,177,559.6 ₪. (ס' 87 לכתב התביעה).

נזקים חלופיים אלו, מצטברים לסך של 17,355,119 ₪.

התובעים העמידו את תביעתם "לצרכי אגרה" על סך של 7,000,000 ₪.

1. הנתבעים טענו בבקשה כי בכדי לאפשר להם להתגונן כראוי בפני כל אחד מרכיבי התביעה, על התובעים לפרט את הרכיבים עליהם ויתרו כאשר העמידו את התביעה על סך של 7 מיליון ₪ וכן לפרט לצד כל רכיב שנותר בתביעה את הסכום הנתבע בפועל (להבדיל מהסכום התיאורטי, בטרם ההפחתה משיקולי אגרה). הנתבעים טענו, כי לא ניתן להגיש תביעה על "סכום גלובאלי" והפנו בין היתר להחלטה בת"א (מחוזי ת"א) 60381-01-14 זיתוני נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (29.7.2014).
2. התובעים טענו בתגובה, כי אין הלכה התומכת בעמדת הנתבעים וכי יש החלטות סותרות בערכאות שונות והפנו להחלטה בת"א (מחוזי ת"א) 1044/08 ארגון סוכני הדואר נ' חברת דואר ישראל בע"מ (7.1.2010). לגופו של עניין נטען כי ראשי הנזק, מרכיביהם ואופן חישובם מפורטים כדבעי.
3. בהמשך, הגישו הנתבעים הודעה לבית המשפט לפיה התובעים מסרבים לתת את הפרטים הנוספים כמבוקש ויש לתת החלטה בבקשה. התובעים הגישו תגובה להודעה, אליה צירפו מכתב ששלח ב"כ התובעים לנתבעים ביום 12.1.2017 ובו הפנו להחלטה ברע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (12.07.2012) [להלן: "עניין מיפרומאל"] וכן פירטו היכן בכתב התביעה מופיע פירוט מקיף של טיב, הרכב והמועדים ביחס אליהם נתבע כל ראש נזק.

בתשובת הנתבעים לתגובת התובעים נטען, שהמכתב שצורף הינו ניסיון פסול לשרבב "כתב טענות" נוסף ללא רשות לאחר שתגובה מפורטת לבקשה לפרטים נוספים הוגשה זה מכבר. נטען שיש להתעלם ממכתב ב"כ התובעים מיום 12.1.2017 ולהכריע על בסיס כתבי הטענות שהוגשו.

דיון והכרעה

1. בעניין מכתבו של ב"כ התובעים מיום 12.1.2017, הרי בכל הנוגע לפירוט הנוגע לראשי הנזק הנתבעים, יש טעם בטענות הנתבעים כי מדובר בתוספת לכתבי הטענות שכבר הוגשו. ברם, בכל הנוגע להפניה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מיפרומאל, איני רואה כל מניעה להפנות את בית המשפט להלכה הנוגעת לעניין, גם מחוץ לכתבי הטענות, וזאת במסגרת חובתם הכללית של ב"כ הצדדים, בהיותם "קציני בית המשפט", לסייע לבית המשפט לעשות משפט (ר' גם לימון זר גוטמן חובת עורך הדין לא להטעות את בית המשפט, עיוני משפט כ"ד(2), 413, 428-429 (2000)).
2. בהלכה המנחה בעניין מיפרומאל העוסקת בעוולה אחת (אירוע קריסת גג) במסגרתו נתבעו ראשי נזק שונים, נקבע כי התובע אינו חייב להגביל את היקף הנזק או את היקף אחריות הנתבע רק כיוון שהגביל את סכום הסעד המבוקש לצרכי אגרה וכי התובע רשאי להמשיך ולטעון ואף להוכיח כי היקף הנזק שנגרם לו עולה על סכום זה (ס' 6 לפסק הדין). בפסק הדין נקבע, כי אין ממש בטענת הנתבעים כי תיפגע הגנתם וזאת משום שראשית, הנתבע מוגבל בחשיפה לסיכון ובסופו של דבר עשויה חבותו הכספית להיות פחותה מהיקף אחריותו; שנית, צרכיו של הנתבע ממלאים תפקיד משני בשיקולי אגרה, שנבחנת בעדשה "ציבורית" ביחסי התובע עם המדינה כשמחד התכליות בחובת תשלום אגרה ומאידך זכותו החוקתית של התובע לגישה לערכאות. [לגישה לפיה מקום בו מדובר בתביעה הכוללת עוולות שונות יש לכמת כל סעד מבוקש בגין כל עוולה בנפרד ר' יששכר רוזן צבי ההליך האזרחי, 391-392, 2015].
3. בענייננו מדובר בטענה להפרת התחייבויות חוזיות ממנה נגזרים ראשי נזק שונים. לאור האמור, לא מצאתי כי הגנתם של הנתבעים תפגע אילו התובעים לא יפרטו את סכומו של כל רכיב בנפרד בהתאמה לסכום הנתבע משיקולי אגרה. יצוין, כפי שעמד על כך בית המשפט העליון בעניין מיפרומאל, כי אף אם התובעים היו מצמצמים כל ראש נזק כך שיעמוד על 40% מהנזק המפורט בגינו בכתב התביעה, עדיין היו נאלצים הנתבעים להתגונן באותה דרך כלפי ראשי הנזק השונים.

ראוי גם להפנות בעניין זה לפסק הדין ברע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (25.09.2008), לפיו אין מקום להגדלת סכום התביעה (שהוקטן במקור משיקולי אגרה) לאחר שהוכרעה שאלת האחריות, וייתכן שגם לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים ותם קדם המשפט. "קיבוע" סכום התביעה מספק "שכבת הגנה" נוספת לנתבע מפני תובע המבקש לנצל לרעה את האפשרות להעמיד את סכום התביעה על סכום נמוך מ"שיקולי אגרה".

סוף דבר

1. הבקשה נדחית. התובעים אינם צריכים להתאים את פירוט הנזקים הנתבעים על ידם לסכום התביעה משיקולי אגרה.
2. בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.