הבקשה

1. לפני בקשת התובעים להכריז על מר יעקב ג'ומעה כעד עוין ולאפשר חקירתו בחקירה נגדית. עוד התבקש ביהמ"ש לקבל תצהירה של הגב' ענת מלינבוים, עו"ד, כחלק מראיות התביעה וכן להורות על זימונה של גב' מאיה ג'ומעה, רעייתו של מר ג'ומעה, כעדה לביהמ"ש כאשר במסגרת עדותה תתבקש לתן הסברים ללחצים שהופעלו על בעלה על מנת שיחזור בו מתצהיר עדותו הראשית שהוגש לתיק ביהמ"ש מטעם התובעים.

הרקע לבקשה

1. בין הצדדים התגלע סכסוך ובמסגרתו, בקצירת האומר, טענו התובעים, סוכן ביטוח וסוכנות הביטוח שבבעלותו, כי הנתבעים, באמצעות הנתבע 2, הפרו עמם הסכם עת גרמו להרחקתם מעסקיהם בהם שימשו כסוכני ביטוח ואליהם הופנו בין רוכשי רכבים חדשים בין באופן ישיר ובין באמצעות סוכנויות משנה, כמו גם מנעו הנתבעים את המשך היות התובעים סוכני ביטוח בתחומים נוספים עבור עובדי הנתבעים וסוכנויות המשנה, והכל בעקבות סכסוך שהתגלע בין התובע 1 לרעייתו, בתו של מר עזרא דגמי ז"ל שהיה בעבר שותפו של הנתבע 2 בעסקי הנתבעת 1. לפיכך, הגישו התובעים תביעה כספית על סך 7 מיליון ₪ בגין נזקיהם כאמור.
2. בתאריך 4.1.18 הגישו התובעים את ראיותיהם לתיק. כחלק מראיות התובעים הוגש גם תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר יעקב ג'ומעה שנחתם בתאריך 25.12.17 ולפיו, בקצירת האומר, מציין מר ג'ומעה, שהינו חתנו של מר ברוך כהן, בעליה של סוכנות משנה טויוטה באור יהודה, כי הוא מכיר את התובע, כי התובע הינו חתנו של מר דגמי ז"ל, כי בעבר התקבלה הוראה "מגבוה" לדאוג לתובע ולפרגן לו בסוכנות המשנה, דהיינו לערוך באמצעותו ביטוחים. כפועל יוצא אמנם דאגו בסוכנות לתובע 1 ובצעו באמצעותו ביטוחי רכב, ביטוח רכוש וביטוחי עובדים. כך גם ידוע לו שפעלו סוכנויות משנה נוספות. עוד ציין, כי התובע היה בן בית בסוכנויות המשנה ומעמדו היה כשל "סוכן הבית". לקראת שנת 2012 החל חמיו של העד לדבר באופן שונה על התובע 1 לאחר שהתובע 1 "הורחק מהמגדלים" (משרדי הנתבעת 1) לאור הסכסוך בינו לבין רעייתו, בתו של מר דגמי ז"ל, ולפיכך ציין כי יש להתרחק ממנו ולהפסיק לעבוד אתו. העד אף התייחס לשיחות שהיו לו עם סוכנויות משנה אחרות שאף מהן למד כי התבקשו להפסיק לעבוד עם התובע 1. העד הוסיף וציין, כי הינו מעלה עובדות אלה במסגרת תצהיר עדות ראשית כי "האמת צריכה להיאמר".
3. מר ג'ומעה זומן להיחקר על תצהירו. העד לא התייצב לדיון שנערך בתאריך 7.1.19 ולפיכך הוצא צו הבאה כנגדו בתאריך 9.1.19. בעקבות צו ההבאה מר ג'ומעה התייצב לדיון שנערך בתאריך 21.1.19 ועמד לחקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית. חקירתו הנגדית ציין מר ג'ומעה כי לא קרא את התצהיר לפני שחתם עליו, כמו כן ציין כי לא הוזהר כדין בטרם חתם על התצהיר, עוד הוסיף כי לא ידע שהתצהיר בכלל מיועד לביהמ"ש. בתום הדיון, ולאחר שלא אפשרתי להכריז על העד כעד עוין בשלב החקירה החוזרת, אפשרתי לב"כ התובעים להגיש בקשה מתאימה לזימון עדים, זו הבקשה שלפני.

נימוקים המבקשים

1. לטענת המבקשים, עסקינן במקרה ייחודי בו עד שחתם על תצהיר עדות ראשית מציין על דוכן העדים בשעת החקירה הנגדית ובאופן מפתיע שחתם עליו מבלי לקרוא אותו ומבלי שהוזהר כדין ואף לא הבין שתצהירו אמור להוות עדות בביהמ"ש. משעסקינן בטענות כוזבות ומפתיעות התבקש ביהמ"ש להכריז עליו כעד עוין. המבקשים מדגישים, כי קיים חשש ממשי שעדותו של מר ג'ומעה בביהמ"ש נמסרה לאחר שהופעל עליו לחץ שלא להעיד אמת בניגוד לסעיף 246 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, היינו עבירה של הדחת עד. המבקשים הוסיפו, כי תצהיר עדותו הראשית של מר ג'ומעה נחתם לפני עוה"ד מלינבוים במשרדו של המבקש ביום 25.12.17, התצהיר הוכן על ידה, היא הקריאה אותו למר ג'ומעה שביצע בו תיקונים וחידודים ולאחר שאישר את נוסחו, הוזהר כדין וחתם עליו. כך גם הובהר למר ג'ומעה ע"י עו"ד מלינבוים שתצהירו הינו כמו עדות בבימ"ש והוא יצטרך להגיע ולהיחקר עליו בביהמ"ש. במענה ציין מר ג'ומעה כי אינו מפחד מאיש ולטובת המבקש יגיע להעיד את האמת. לדבריו אלה היה עד מר ראובן שמעיה חברו של מר ג'ומעה שהגיע יחד אתו. לאחר שהוגשו ראיות התביעה התברר לתובעים, כי בין ראיות ההגנה נמצא תצהירו של מר ברוך כהן, חמיו של מר ג'ומעה, ולפיו מר ג'ומעה חתם על תצהיר עדותו הראשית מבלי לקרוא אותו וכי האמור בו אינו משקף את דבריו, התצהיר כוזב ושגוי ומר ג'ומעה מבקש לפנות לבימ"ש בדרישה להוציאו מהתיק. במצב דברים זה ומהחשש שמופעל על מר ג'ומעה לחץ פסול, התקיימה ביום 6.6.18 פגישה במשרד ב"כ המבקשים במסגרתה שלל מר ג'ומעה את הנטען בתצהירו של מר כהן, וחזר על כך שכל האמור בתצהירו שלו הינו אמת וכי הוא אינו מוכן לתת כל עדות אחרת מלבד האמת. באותה פגישה ציין מר ג'ומעה כי מופעל עליו לחץ מצד רעייתו וחמיו, מר כהן, שכן המשיבים כועסים שנתן תצהיר לטובת התובע וכי יש עליו לחץ שלא להעיד. מר ג'ומעה הבין שיידרש להגיע לביהמ"ש להיחקר על תצהירו, ולא אמר כי הוא מסרב לכך בשום שלב. במצב דברים זה, חתם מר ג'ומעה על תצהיר קצר נוסף (להלן: "התצהיר הנוסף" נספח 1 לבקשה), בו אישר את העולה מתצהיר עדותו המקורי, והוסיף כי הדבר יצר לו קשיים בבית. לאחר שהוסיף תיקונים וחידודים ולאחר שהוזהר כדין, נחתם התצהיר הנוסף. המבקשים תכננו להגיש את התצהיר הנוסף לביהמ"ש, אולם לבקשת מר ג'ומעה המבקש נעתר וזה לא הוגש. המבקשים הוסיפו, כי מר ג'ומעה הוזמן במקור לדיון שנערך ב- 10.12.18 ומשלא התייצב זומן לדיון ב- 7.1.19. לאחר שלא התייצב למועד הדיון ב- 10.12.18 שוחח המבקש עם הגב' ג'ומעה רעייתו של מר ג'ומעה, שאמרה שחשוב לה להוציא את עדותו של מר ג'ומעה מתיק ביהמ"ש שכן היא חוששת להשלכות עדותו על עסקו של אביה. בהמשך גם מר ג'ומעה הבהיר למבקש כי מופעלים עליו לחצים אדירים על ידי רעייתו ואביה ולפיו ככל שיתייצב להעיד יבולע להם. כך גם בשיחה שבין המבקש למר ג'ומעה מ- 30.12.18 הבהיר מר ג'ומעה, כי מופעלים עליו לחצים אדירים על ידי רעייתו ואביה שלא להעיד, וכך גם ב- 30.12.18 טרח מר ג'ומעה והגיש בקשה בכתב יד לביהמ"ש, בו ביקש לבטל ולא לעשות שימוש בתצהיר, אך ביהמ"ש הורה לו להתייצב לדיון. המבקש מסר למר ג'ומעה זימון לדיון ב- 7.1.19. באותו מעמד הבהיר שוב מר ג'ומעה כי מופעלים עליו לחצים אדירים שלא להגיע להעיד, ואמנם לא התייצב לדיון ב- 7.1.19 אלא רק לדיון ב- 21.1.19, לאחר הוצאת צו ההבאה. במסגרת הדיון כאמור העיד לטענת המבקשים עדות שאינה אמת, ולפיה לא קרא את תצהירו וחתם עליו למרות שלא הוזהר כדין. המשיבים במצב דברים זה ביקשו למשוך את תצהירו של מר ג'ומעה מהתיק שכן אינו מהווה תצהיר, אלא שבקשתם זו נדחתה. לפיכך, סברו המבקשים כי יש צורך לחקור את מר ג'ומעה אודות נסיבות חתימת תצהירו ולרבות אודות הלחצים שהופעלו עליו והובילו אותו לנסות ולסגת למתן עדותו תוך העלאת טענות כוזבות, וכן לזמן את רעייתו שתשפוך אור אף היא על לחצים אלה ולבסוף לצרף לתיק ביהמ"ש את תצהירה של עו"ד מלינבוים כחלק מראיות התביעה ובו הסברים אודות מעמד חתימת תצהיר העדות הראשית. המבקשים הסבירו, כי עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית הינו חשיפת האמת ובמסגרתו מוצדק להגיש ראיות משלימות ולזמן את העדים, כאשר הקווים המנחים העיקריים הינם: אופי הראיה הנוספת; השלב אליו הגיע הדיון המשפטי; המועד שבו נודע למבקש אודות הראיה החדשה; ולבסוף הנזק שייגרם למבקשים למול הנזק שייגרם למשיבים לו תידחה בקשתם. לטעמם כל השיקולים פועלים לטובת הגשת הראיות הנוספות ובהם היותן של הראיות קריטיות להוכחת גרסת התביעה; היות השלב בו מתבקשת הוספת הראיות כזה ובו התובע טרם הכריז אלו עדיי; המועד שבו נודע אודות עמדתו של מר ג'ומעה לחרוג מתצהירו הייתה בעת הדיון בתאריך 21.1.19; ולבסוף איזון האינטרסים אף הוא מצדיק זימונם של העדים לאור חשיבותו של תצהירו של מר ג'ומעה לתביעה כולה, ואפילו יהיה צורך בתשלום הוצאות בגין כך.

לגבי הכרזתו של מר ג'ומעה כעד עוין, חזרו וציינו המבקשים כי ניתן להורות על הכרזתו כעד עוין גם בשלב החקירה החוזרת, ולפיכך יש להורות על הכרזתו כעד עוין ולאפשר למבקשים לחקרו בחקירה נגדית. המבקשים הדגישו, כי מר ג'ומעה סתר במהלך חקירתו הנגדית את שעלה במסגרת תצהיר עדותו הראשית שהינה בגדר אמרת חוץ וכך גם התנהל בעוינות המצדיקה עפ"י הדין הכרזתו כעד עוין. המבקשים אף הפנו לפרו' הדיון, לשם הצגת עוינותו של העד.

לבקשה צרפו המבקשים את תצהירו של התובע 1, כמו גם צרפו כנספחים תצהירה של עו"ד מלינבוים, שאישרה את חתימתו של מר ג'ומעה וכן תצהירו הנוסף של מר ג'ומעה מ- 6.6.18.

עמדת המשיבים

1. לטענת המשיבים עסקינן בבקשה חריגה ומקוממת המוגשת בעיצומו של הליך ההוכחות לאחר שנחקרו עדי התביעה וחקירת עדי ההגנה החלה. לטעמם עסקינן בבקשה נגועה בחוסר תום לב קיצוני ובהסתרת עובדות מהותיות מביהמ"ש. בפועל מבקשים התובעים, כך הנתבעים, לזמן את מר ג'ומעה לעדות חוזרת ואף להכריז עליו עד עוין, למרות שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמם ונחקר עליו חקירה נגדית וחקירה חוזרת, עת העד הינו אדם רחוק ללא נגיעה לנושאים שבמחלוקת, שגרסתו אינה אלא גרסת בדים מוכתבת שהושמה בפניו ע"י התובעים. עוד ציינו, כי עסקינן בעדות מפי השמועה ברובה שאף אינה תומכת כלל בתביעה. לעניין זימונו של מר ג'ומעה לעדות חוזרת, הפנו המשיבים לכך שזאת תינתן בנסיבות חריגות ויוצאות דופן וזאת רק למקרים בהם דרושה הבהרה שאי קבלתה תפגע בזכותו של בעל דין, וכי הסוגיה המבקשת הבהרה מהותית להליך ובעלת משקל להכרעה בו. עוד הוסיפו, כי התובעים ידעו היטב ומזה זמן אודות אי רצונו של מר גו'מעה להופיע בבימ"ש ולבטל תצהיר עליו חתם ופעלו בסתר להחתימו על תצהיר נוסף כבר בחודש יוני 2018, ומדוע קם הצורך באותו תצהיר נוסף שלא הוצג לצדדים ולביהמ"ש ומוצג בבקשה לראשונה, תשובה על כך אין. בכך יש כדי ללמד על שיטת פעולה תכסיסנית וקלוקלת של המבקשים. כתמיכה לכך הציגו את הודעת התובעים מ- 3.1.19 בו ציינו בפני ביהמ"ש כי מר ג'ומעה לא הופיע לדיון והקשר עמו נותק (דיון מ- 10.12.18), ובכך יצרו מצג כוזב שאין קשר עמו למרות שבבקשה עתה נלמד כי היה גם היה קשר ואף מספר פעמים (ס' 12-16 לבקשה) וגם בשיחות אלה ברור שמר ג'ומעה אינו מעונין להעיד וכי קיימת בעיה עם התצהיר עליו הוחתם. די בהחתמה על התצהיר הנוסף כדי ללמד על מידת "ההפתעה" בדבר התנהלות מר ג'ומעה במהלך הדיון. כך גם למרות שלא התייצב לדיון ב-7.1.19, עדיין לא מצאו המבקשים לנכון להציג את התצהיר הנוסף לביהמ"ש. המשיבים אף ציינו, כי התמונה המוצגת הינה של המבקש דווקא המפעיל מכבש לחצים על העד. במצב דברים זה אין לזמנו פעם נוספת, העד נחקר בחקירה נגדית וחקירה חוזרת נרחבת ואין צורך בהבהרות נוספות. כך גם אין כל צורך בהבהרה נוספת ביחד לעדותו של מר ג'ומעה ואין בה הבהרה מהותית ובעלת משקל להכרעה בדיון עצמו.

בכל הקשור עם הבקשה להכריז על מר ג'ומעה כעד עוין, ציינו המשיבים, כי בהעדר עילה לזימונו לחקירה חוזרת, אין גם עילה להכרזתו כעד עוין ולחקירה נגדית כמקצה שיפורים. מעבר לכך, הכרזתו כעד עוין חסרת בסיס, בין מאחר והבקשה להכרזתו כעד עוין נדחתה ע"י ביהמ"ש, בין מאחר שאפשרו לב"כ המבקשים לשאול בחקירה חוזרת שאלות רבות שלא היו רק בגדר הבהרת החקירה הנגדית, מה גם שבהחלטת ביהמ"ש בתום הדיון לאפשר הגשת הבקשה דנא, התיר ביהמ"ש להגיש בקשה לזימונו של העד לעדות נוספת וכן לזימונם של עדים נוספים אך מבלי שהותר להם להגיש בקשה להכריז עליו כעד עוין. בכך יהיה כדי לפגוע בזכויות דיוניות ומהותיות של הנתבעים. מעבר לכך, התצהיר שעליו חתום מר ג'ומעה אינו יכול להיות מוגש כתצהיר עדות ראשית משלא הוזהר ומבלי שהעד קרא ותו, ולפיכך אינו קביל כראיה. מעבר לכך, אין כל עוינות מצד העד כלפי התובעים. להיפך, התובע 1 הינו חברו של התובע ואף הוצג ככזה על ידו. אפילו הייתה עוינות מצד מר ג'ומעה, יש צורך כי העד ישהה במתכוון את עוינותו לשלב החקירה הנגדית, בעוד שנושא זה היה ידוע למבקשים מזה זמן, ומכאן שהיה מקום להכריז עליו כעד עוין עוד קודם לדיון. עוד אין כל מקום להתייחס לתצהיר הנוסף שעליו הוחתם מר ג'ומעה לאחר שזה הוסתר ע"י התובעים ואינו יכול לשמש הודעת חוץ של העד.

1. בכל הקשור עם זימונן של עו"ד מלינבוים והגב' ג'ומעה, ציינו המשיבים כי על בעל הדין להגיש ראיות בחבילה אחת ואינו רשאי לפלגן, כך גם אין מדובר בראיות משלימות לתמיכה בטענות התביעה והן אינן שופכות אור על המחלוקת, וכי ראיות אלה אינן עומדות במבחני הפסיקה להגשת ראיות חדשות, במיוחד לא בשלב זה. תרומת הראיות החדשות בחקר האמת ולהכרעה צודקת הינה אפסית, התובעים ידעו על הראיות זמן רב קודם לכן והתעכבו בהגשתן, כי אנו מצויים בשלב מתקדם של דיוני ההוכחות, הנזק שייגרם לנתבעים הינו עיוות דין והכבדה נכבדה על ההליך, מה גם שאין מקום לאפשר לתובעים לפגוע בניהולו התקין של ההליך. עוד ציינו הנתבעים, כי חקר האמת העומד ביסוד בקשת המבקשים אינו נר לרגליהם הם, הראיות הנוספות אף הן אינן ראיות חדשות ואין לחרוג מסדר הבאת הראיות הנהוג בסדר הדין האזרחי.

תשובה לתגובה

1. בתשובה לתגובה טענו המבקשים, כי חשיפת האמת הינה הערך העליון, במיוחד עת עסקינן בעד הטוען כי חתם על תצהיר אך לא ידע על שחתם והוא לא הוזהר טרם חתימתו, יש מקום לברר את הסיבות לחזרתו מתצהירו. כך גם יש לאפשר לעוה"ד מלינבוים להציג את טיעוניה בנושא חתימת התצהיר כחלק מהאפשרות לפגיעה באמינותה ויושרתה המקצועית; התובעים גם חזרו על טיעוניהם בבקשה עצמה ולרבות הצורך המהותי שבתצהירו של מר ג'ומעה להליך בהיותו עד חיצוני יחיד לעדות התובע; והעובדה ולפיה טרם הסתיימה פרשת התביעה. כך גם בכל הקשור עם התצהיר הנוסף שמבוקשת הגשתו, בו מצוינת הפעלת הלחצים על העד. מעבר לכך, טענו לכך שביהמ"ש אפשר עיון מחדש בהחלטתו בעניין הכרזת מר ג'ומעה כעד עוין, התנהלותו בחקירה הנגדית מצביעה על עוינותו, מה גם שתצהירו של מר ג'ומעה כמו תצהירו הנוסף הינם בבחינת אמירת חוץ ויש באלה כאמור כדי להצדיק הכרזתו כעד עוין.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ועל מנת להקדים מסקנה לניתוח, מצאתי להורות על צירוף תצהירה של עוה"ד ענת מלינבוים כחלק מראיות התביעה, וזאת בשלב זה של ההליך. לצורך חקירתה הנגדית הנני קובע דיון לתאריך 13.3.19 שעה 09:30 עד 11:00. מאחר ויתכן כי בתום חקירתה יבקשו ב"כ הנתבעים לחקור פעם נוספת את מר ג'ומעה, לאחר שחקירתו למעשה הסתיימה בעקבות אמירות אלה ואחרות שלו במהלך הדיון בעניין היות תצהיר עדותו הראשית קביל כראיה, אבחן הצורך בזימונו לחקירה נגדית בתום הדיון. לא מצאתי להכריז על מר ג'ומעה כעד עוין ובכל הקשור עם זימונו פעם נוספת להיחקר מטעם התביעה נושא זה יידון לאחר חקירתה של עוה"ד מלינבוים. כך גם לא מצאתי להורות על זימונה של רעייתו לעדות בביהמ"ש אודות הלחצים המופעלים עליה ועל בני משפחתה ואבהיר.

צירוף תצהיר עוה"ד מלינבוים

1. בנסיבות עסקינן למעשה בבקשה לצירוף ראיה, תצהירה של עו"ד מלינבוים, בדבר נסיבות החתמת העד מר ג'ומעה, על תצהיר עדותו הראשית לאחר שטען בעדותו בביהמ"ש כי לא ידע על מה הינו חותם וכי לא הוזהר כדין. ראיה זו הינה בפועל ולמעשה בגדר עדות הזמה לטענות אותו עד ולטענות הנתבעים בעקבותיו כי אין עסקינן בתצהיר עדות ראשית כלל.

תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי ככל שלא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה:

"158 (א)(1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;"

ראיות מפריכות מתייחסות כדרך של כלל לראיות ההגנה, מה הדין כאשר טוען עד שהגיש תצהיר עדות ראשית כי לא הובהר לו על מה הינו חותם וכן לא הוזהר קודם שחתם על התצהיר, והצד שכנגד (בנסיבות, הנתבע) טוען כי בנסיבות אלה אין עסקינן בתצהיר עדות ראשית?

בעניין זה טוען ב"כ התובעים, כי יש להחזיר למסמך שהוגש כתצהיר עדות ראשי את מעמדו ככזה באמצעות תצהירה של עוה"ד מלינבוים. מעבר לכך, עתר לאפשר לו לחקור את מר ג'ומעה בחקירה נגדית לאחר שיוכרז כעד עוין בעקבות התנהלותו. בנסיבות סברתי, כי נכון יהיה לאפשר לתובע להשיב את מעמדו של המסמך כתצהיר עדות ראשית למכונו, שכן הטענה כי אין מדובר בתצהיר עדות ראשית הינה טענה מפתיעה, שנטענה לראשונה במהלך הדיון, ועל פי כלל העובדות המלוות את הבקשה, לא הוכח כי היה בכוונת מר ג'ומעה לציין שאין מדובר בתצהיר עדות ראשית שנערך ונחתם כדין, להבדיל מטענות בדבר העדר רצון לשתף פעולה, להופיע לדיון ולהגישו ככזה לביהמ"ש. במצב דברים זה, בין שעסקינן בראיות מפריכות ובין באפשרות להציג ראיה נוספת, מצאתי לאפשר הגשת תצהיר עדותה של עו"ד מלינבוים ולאפשר חקירתה בחקירה נגדית במועד הדיון שנקבע לעיל.

1. בכל הקשור עם זימונו של מר ג'ומעה, פעם נוספת, כעד לבימ"ש לאחר הכרזתו כעד עוין, לא מצאתי בנסיבות כי יש להכריז על מר ג'ומעה כעד עוין. המסכת העובדתית מלמדת על כך שהתובעים ובאי כוחם היו ערים ללחצים המופעלים לכאורה על מר ג'ומעה וזו הסיבה אף שהכינו את התצהיר הנוסף (נספח 1 לבקשה) למעלה מ- 6 חודשים קודם למועד עדותו. מכאן, שחשש בדבר האפשרות שהעד יחזור בו מעדותו היה קיים כבר לכל אורך תקופה זו, והתובעים ובאי כוחם אף התכוננו לאפשרות שכזו עת הכינו את התצהיר הנוסף, לפיכך הכרזתו כעד עוין בשלב החקירה החוזרת אינו ראוי בנסיבות העניין כפי החלטת ביהמ"ש במועד הדיון. נכון היה, לו סברו התובעים כי כך עומדים להיות פני הדברים, להציג בפני ביהמ"ש את התצהיר הנוסף, עוד קודם לדיון, וליידע את ביהמ"ש על אפשרות קיומם של לחצים שאת השלכותיהם אינם יודעים לאמוד נכון למועד ההודעה, באופן שהיה מאפשר לחקור את מר ג'ומעה בחקירה נגדית כבר בשלב זה של ההליך, או לחלופין להגיש את אותו תצהיר נוסף קודם לדיון באופן שימנע כל אפשרות לחזרה ממנו. מכל מקום, לא הוריתי על הוצאת תצהיר העדות הראשית מתיק ביהמ"ש, וככל שייקבע לאחר חקירתה של עו"ד מלינבוים כי אמנם נערך ונחתם כדין, כי אז תצהיר העדות הראשית יעמוד על מכונו וניתן יהיה לשקול זימונו לחקירה נגדית ע"י הנתבעים לצורך השלמת חקירתו הנגדית.
2. בכל הקשור עם זימונה של הגב' ג'ומעה לביהמ"ש להעיד אודות הלחצים המופעלים, על העד שלא להעיד, נדמה, ומבלי לקבוע כל מסמרות, שאין בכך כל צורך בנסיבות, שכן עדות מר ג'ומעה כבר מציגה התנגדות לעצם ההגעה להליך. לו סברו התובעים, כי מסכת הלחצים מצדיקה זימון עדים נוספים, היו בוודאי טורחים לעשות כן, אלא שהם הסתפקו בעדותו של מר ג'ומעה, שככל שיסתבר כי תצהיר עדותו הראשית ערוך כדין, אין להוסיף עליה ראיות נוספות, בין שתאמר שמסכת הלחצים הייתה ידועה קודם לדיונים, ובין שתאמר כי למרות הידיעה הסתפקו התובעים אך בתצהיר מר ג'ומעה.

סוף דבר

1. במועד הדיון שנקבע לתאריך 13.3.19 תחקר עו"ד מלינבוים. בסוף ההליך אתייחס להתוויית המשך ניהולו לרבות הצורך בהמשך חקירה נגדית למר ג'ומעה.

ניתנה היום, י"ד אדר א' תשע"ט, 19 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.