22 ינואר 2018

התובע סובל מפגיעה בכלי הדם ברגליו (נפיחות ואי ספיקה ספנופמורלית). בהליך זה עותר התובע כי ליקוי זה יוכר כתולדה של פגיעה בעבודה, בין אם כמחלת מקצוע ובין אם על דרך המיקרוטראומה.

רקע עובדתי

1. התובע, יליד 1953, מועסק כאזרח עובד צה"ל מיום 1.6.1976, בהיקף משרה מלאה.

2. בתקופה שבין השנים 1976 – 1985 (להלן – התקופה הראשונה) הועסק התובע כנהג משאית מסוג D400, בה נהג כ- 5 שעות ליום. למשאית זו תיבת הילוכים ידנית, שלצורך הפעלתה נדרשת הפעלת לחץ עם רגל שמאל על דוושת המצמד, כך שלצורך העברת הילוך נדרשת לחיצה כפולה (לחיצה בעת המעבר מהילוך אחד להילוך ניוטראל, ולחיצה נוספת במעבר מהילוך ניוטראל להילוך אחר – "דאבל קלאץ'") .

3. בתקופה שבין השנים 1985 – 1992 (להלן – התקופה השניה) שימש התובע בתפקיד מנהל יחידת שק"ם בבסיס בטירת הכרמל, ונדרש בין השאר לעסוק, בתדירות של פעמיים בשבוע, בהובלה ובפריקה של ציוד שהועבר מהיחידה בטירת הכרמל לשקמית בבסיס נוה-דוד בחיפה, ובחזרה.

4. בתקופה שבין השנים 1992 ועד 2005 (להלן- התקופה השלישית) שימש התובע כמנהל בית מלאכה לשיקום ציוד המצוי בבסיס כלא 6, המהווה שלוחה של בסיס ציוד טירת הכרמל.

במסגרת תפקידו נדרש התובע לשבץ את חיילים בעמדות העבודה בהן מתבצעים התיקונים של הציוד הבלוי, וכן לספק לחיילים את הציוד המתאים לעבודתם. במסגרת תפקידו זה עוסק התובע בין השאר בסחיבת והובלת הציוד ממחסן הציוד לבית המלאכה ולתחנות העבודה.

5. בתקופה שמשנת 2005 ועד חודש 11/2015 (להלן – התקופה הרביעית) שימש התובע כאחראי על הובלת ציוד תקול ובלוי ממחסן הציוד המרכזי (מצ"ם) לבסיס כלא 6 על-גבי משאית, ולהובלת הציוד המתוקן מבסיס כלא 6 בחזרה למחסן הציוד המרכזי.

6. בהחלטה מיום 3.8.17 קבענו כי יש לדחות את הטענות בנוגע לקיומה של תשתית עובדתית מספקת לעניין עילת המיקרוטראומה הן באשר לעמידה ממושכת, באשר לביצוע משימות של הרמת משאות ומשיכת עגלות ובאשר לביצוע משימות של הרמת משאות. כן נדחו טענותיו של התובע בדבר נהיגה בכבישי עפר, בדרכים לא סלולות או בכבישים ישנים עם מהמורות.

יחד עם זאת, קבענו באותה החלטה כי כאמור בהחלטה מיום 3.8.17, כי באשר לתקופה הראשונה הוכחה בפנינו תשתית ראשונית לכאורית בדבר ביצוע פעולות חוזרות ונשנות הפועלות בין השאר על רגליו של התובע, או על רגלו השמאלית, בהתיחס לעבודתו כנהג משאית בתקופה הראשונה.

7. על יסוד האמור והמפורט בהחלטה מיום 3.8.17, מונה פרופ' רפאל אדר כמומחה יועץ רפואי (להלן – המומחה) בפניו הוצגה התשתית העובדתית כמפורט להלן:

א. התובע, יליד 1953, מועסק כאזרח עובד צה"ל מיום 1.6.1976, בהיקף משרה מלאה.

ב. בתקופה שבין השנים 1976 – 1985 (להלן – התקופה הראשונה) הועסק כנהג משאית, במתכונת של 6 ימי עבודה בשבוע, 8.5 שעות בכל יום.

מתוך יום עבודה בן 8.5 שעות בילה התובע כ- 5 שעות בנהיגה, וזאת על-פי-רוב בכבישים סלולים.

ג. התובע נהג בתקופה זו במשאית מסוג D400, שלה תיבת הילוכים ידנית, כך שלצורך הפעלתה נדרשת הפעלת לחץ עם רגל שמאל על דוושת המצמד - לצורך העברת הילוך נדרשת לחיצה כפולה (לחיצה בעת המעבר מהילוך אחד להילוך ניוטראל, ולחיצה נוספת במעבר מהילוך ניוטראל להילוך אחר – "דאבל קלאץ'") .

ד. במשאית הותקן כסא מרופד ללא קפיצים בולמי זעזועים.

ה. התובע אינו מעשן.

ו. כרקע לדברים יצוין עוד כי בשנים 1985 – 1992 (להלן – התקופה השניה) שימש התובע בתפקיד מנהל יחידת שק"ם בבסיס בטירת הכרמל, ועסק במשימות מגוונות שכללו העמסה, פריקה והובלה של ציוד אל משאית וממנה בתדירות של פעמיים בשבוע.

בשנים 1992 – 2005 (להלן- התקופה השלישית) שימש התובע כמנהל בית מלאכה לשיקום ציוד המצוי בבסיס כלא 6. בתקופה זו מביצע משימות מגוונות שכללו שינוע מיכלים ובהם ציוד תקול ממחסן בית המלאכה לעמדות העבודה באמצעות עגלת הרמה הפועלת על לחץ זמן, חלוקת ציוד בין עמדות העבודה ואיסופו חזרה למחסן, וכן פיקוח על עבודת הכלואים.

בשנים 2005 – 2014 (התקופה הרביעית) עסק התובע בביצועמשימות מגוונות הכרוכות בהעמסת והובלת ציוד מבסיס כלא 6 למחסן ציוד מרכזי וחזרה.

8. בחוות-דעתו מיום 27.8.17 קבע המומחה כי התובע סובל מדליות ברגליו (VV-Varicose veins).

באשר לאפשרות קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי קבע המומחה כך:

"אני מזכיר כי מהעובדות המוסכמות ברור כי בתקופה הראשונה א.ע היה נהג משאית, ולא עסק במלאכה שיש בה עמידה ממושכת עם הגבלה ביכולת ההליכה. התיאור של פעולת ה- Double Clutch שנדרשת בעת החלפת מהלכים במשאית שבה נהג א.ע איננה גורמת לשום שינוי פתו-פיזיולוגי בוורידי הרגליים. לכן תשובתי לשאלה 4 ב' היא שלילית.

למען השלמות אציין כי עבודתו של של א.ע. בתקופות ב', ג', ד' שעיקרן העמסה ושינוע של ציוד למטרות שונות, גם היא איננה מוכרת כעבודה בתנאים העשויים לגרום או להחמיר את מחלת הדליות.".

9. בהתאם להחלטה מיום 22.10.17 הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות מטעם התובע, עליהן השיב המומחה ביום 3.11.17 .

בפתח תשובותיו לשאלות ההבהרה, סיפק המומחה את ההסבר הבא:

"החזרה של הדם הוורידי מהרגליים לכיוון הלב, נגד כוח הכבידה, מתאפשר בגין הפעלת שרירי הסובך בעיקר, שמשמשים כמשאבה שדוחקת את הדם כלפי מעלה, כאשר מנגנון של שסתומים חד-כיווניים מכוון את הדם מהוורידים השטחיים אל המערכת העמוקה של ורידי הרגליים ומשם לכיוון הלב.

הדליות נגרמות ומוחמרות אצל מטופלים שיש להם נטיה קוסטיטוציונית לפתח חולשה של דופן הווריד.

בהינתן הנטייה הקונסטיטוציונית, גורמים שונים יכולים להשפיע על החמרת המצב של הדליות, ביניהם גיל מקתדם, תרומבוזיס קודמת בוורידים, עודף משקל, ובנשים הריונות ולידות מרובים, וכן מאפיינים של סיבת העבודה במקצועות שמחייבים עמידה ממושכת בלא אפשרות להתנייד ליותר ממספר צעדים בין תקופות העמידה הממושכות.

בזמן שהעובד עומד ובנוכחות הנטיה הקונסטיטוציונית להיחלשות דופן הווריד, והעדר פעולת משאבת השרירים ( muscle pump), הלחץ הסטטי בוורידים עולה, הווריד מתרחב, וההתרחבות פוגעת פגיעה נוספת בתפקוד השסתומים, וחוזר חלילה, במנגנון המתאים קונצפטואלית למנגנון המיקרו-טראומה.

אבל דבר מכל אלה לא היה אצל א.ע בזמן שנהג במשאית שלו והפעיל את רגל שמאל כדי לבצע החלפת מהלכים בלחיצה כפולה (Double clutch).

הפעלת השרירים החוזרת, אם השפיעה על תפקוד הוורידים, היתה בכיוון של שיפור החזרה הוורידית ולא עיכובה."

נפרט להלן את השאלות שהועברו למומחה ואת תשובותיו מיום 3.11.17:

1. בחוות דעתך ציינת כי התיאור של פעולת ה- Double clutch שנדרשת בעת החלפת הילוכים "איננה גורמת לשינוי פתו-פיזיולוגי בוורידי הרגליים".

אנא הבהר האם לשיטתך חזרה על הפעולה הנ"ל מספר רב של פעמים במהלך 5 שעות נהיגה ביום, 5 ימים בשבוע, אין בה כדי להגביר את הלחץ הוורידי ברגליים?

לכך השיב המומחה:

"בהינתן שהפעלת ה- Double clutch איננה פוגעת בתפקוד השריר, ואיננה קשורה בעיכוב הזרימה של הדם מהמערכת השטחית לעמוקה ומשם לכיוון הלב, הרי שגם חזרה עליה "מספר רב של פעמים" אין בה כדי להגביר את הלחץ בוורידי הרגליים".

2. האם דליות ברגליים עשויות להיווצר על רקע סיבות שונות שיוצרות עומס על הורידים ובסופו של דבר גורמת להתפתחות הדליות? אם כן, האם ניתן להניח כי הלחץ החוזר על עצמו שהופעל על רגלו השמאלית של התובע בעת לחיצת ה- Double clutch, במהלך כל שנות עבודתו, גרם להתפתחות המחלה אצל התובע?

תשובת המומחה לחלקה הראשון של השאלה: "התשובה הכללית לשאלה הכללית הזו חיובית (ראה הסבר לעיל על המנגנון)".

באשר לחלקה השני של השאלה השיב המומחה: "התשובה לשאלה זו זהה לתשובה לשאלה מס' 1 והיא שלילית."

3. האם מבחינת השינויים הפיזיולוגיים בגוף בעת ישיבה ממושכת על כסא הנהג תוך הפעלת לחץ על הרגליים, דומים במהותם לשינויים הפיזיולוגיים שמתרחשים בזמן עמידה ממושכת? אנא נמק תשובתך.

תשובת המומחה:

"התשובה שלילית.

הפעלת Double clutch אולי מעייפת את הנהג אבל הפעלת השרירים הדרושה הינה ההיפך הגמור לשיתוק משאבת השריר שמתרחשת בזמן עמידה ממושכת".

4. האם אין בתנאי עבודתו של התובע כל השפעה על הצטברות דם ברגליים ועליית הלחץ הוורידי?

תשובת המומחה:

"להפעלת Double clutch אין שום השפעה על הצטברות דם ברגליים או על עליית הלחץ הוורידי".

5. האם הנך סבור כי מחלתו של התובע הייתה מופיעה גם אם הוא היה עובד בכל תפקיד אחר שאינו כרוך בנהיגה ממושכת?

תשובת המומחה:

"אני סבור שאין קשר כלשהו בין עבודת התובע כנהג משאית לבין מצב הוורידים ברגליו. אני מבקש לציין שמחלת הדליות בוורידי הרגליים היא שכיחה יחסית ובמקרים רבים של דליות ראשוניות קיימת רק הנטיה הקונסטיטוציונית, ללא גורם נוסף."

6. האם לדעתך העובדה כי התובע במהלך עבודתו היומיומית והפעלת הלחץ על רגלו בעת החלפת הילוך, לאורך כל השנים הנ"ל, ישב על כסא מרופד ללא קפיצים בולמי זעזועים, לא תרמה למחלתו של התובע, גם אם בדרך של החמרה?

תשובת המומחה:

"ראה תשובותי לשאלות קודמות. התוספת של "כסא מרופד ללא קפיצים בולמי זעזועים" לא גרמה ולא תרמה להחמרה של מחלת התובע."

7. האם ייתכן כי עבודתו של התובע תרמה וסייעה להרחבת הדליות ולהופעתן הברורה וכן לאי ספיקה ורידית?

תשובת המומחה:

"ראה תשובתי לשאלות הקודמות. התשובה לשאלה זו שלילית גם היא".

8. האם יש בתנאי העבודה כמתואר בתשתית העובדתית, כדי לסייע להרחבת הפגיעה או להחמרתה, וככל שכן האם מדובר בהשפעה משמעותית.

תשובת המומחה:

"תשובה שלילית, כנ"ל".

10. לטענת התובע, המומחה התעלם מהשאלות שהופנו אליו וחזר על הקביעות הבלתי מפורטות שניתנו בחוות-הדעת הראשונה. עוד נטען כי המומחה כלל לא השיב על השאלה הנוגעת להשפעה הישיבה הממושכת על כסא הנהג תוך הפעלת לחץ על הרגליים. כן נטען כי "קריאה זהירה" של האמור בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההברה מעלה כי אכן קיים קשר סיבתי, אלא שהמומחה לא ידע להתמודד עם שאלת מידת ההשפעה. לאור האמור, נטען כי יש לקבל את התביעה ולהכיר בליקוי ברגליו של התובע כפגיעה בעבודה.

לחילופין, התבקש בית הדין להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף או אחר.

11. עמדת הנתבע היא כי יש לאמץ את האמור בחוות-דעת המנומקת בדבר היעדר קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הליקוי ברגליו.

12. לאחר שנתנו את דעתנו לאמור בחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית, מצאנו כי דין התביעה להידחות.

בניגוד לטענת התובע, המומחה קבע מפורשות כי פגיעה בכלי הדם נגרמת בנסיבות של העדר פעולת משאבת שרירים. במקרים בהם קיימת נטיה קונסטיטוציונית אליה מתווספות נסיבות של העדר פעולת משאבת שרירים – יעלה הלחץ הסטטי בורידים, אלה יתרחבו, וההתרחבות תפגע בתפקוד השסתומים באופן חוזר ונשנה.

המומחה קבע כי הפעולה של הפעלת לחץ לצורך העברת הילוכים, כפי שביצע התובע, אין בה כדי לפגוע בתפקוד השריר, להגביר את הלחץ הסטטי או לעכב את הזרימה של הדם מהמערכת השטחית לעמוקה ומשם ללב, וזאת גם אם הפעולה בוצעה מספר רב של פעמים. מכאן, שהפעלת השרירים לצורך ביצוע הפעולה של לחיצה על דוושת המצמד היא "ההיפך הגמור" משיתוק משאבת השריר. על יסוד האמור קבע המומחה כי אין קשר סיבתי כלשהוא בין עבודת התובע כנהג משאית לבין מצב הוורידים ברגליו.

13. אין ממש בטענת התובע לפיה המומחה לא השיב לשאלות שהוצגו לו, או כי ניתן להסיק מחיוות דעתו כי קיים קשר סיבתי.

בחוות-הדעת ובתשובותיו לשאלות ההבהרה סיפק המומחה תשובות מלאות לשאלות שנשאל והניח רקע כללי להבנת מנגנון היווצרות הליקוי ממנו סובל התובע. המומחה בחן את התשתית העובדתית בנוגע לעבודת התובע ונימק את קביעתו לפיה אין בפעולה שתוארה כדי לגרום לליקוי או להחמירו.

לאור הסבריו של התובע בדבר מנגנון הפגיעה הגורם לדליות ברגליים בנסיבות של העדר פעולה של משאבת השרירים, לא מצאנו כי נדרשת תשובה מקיפה יותר בנוגע להשפעת השפעת הישיבה ממושכת תוך הפעלת לחץ על הרגליים.

לאור האמור, אין הצדקה לסטות מקביעותיו המנומקות של המומחה.

14. לא מצאנו כי התקיימו הנסיבות המצדיקות את בקשתו החלופית של התובע למינוי מומחה רפואי נוסף או אחר. הבקשה בעניין זה, כאמור בסיכומי התובע, כלל לא נומקה. משניתנה חוות-דעת מנומקת והמומחה השיב לכלל השאלות שהוצגו לו, לא סטה מהאמור בתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין ולא הוצג כל טעם אחר לפסילת חוות-דעתו - אין הצדקה למינוי מומחה נוסף או אחר.

15. סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ח, (22 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.