החלטה בבקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת.

1. בהתאם להחלטה בפרוטוקול מיום 9.10.18, הבקשה שעל הפרק היא בקשת הרשות להתגונן שהוגשה ביום 3.1.17. אציין כי בישיבה מיום 9.10.18 הודיעה התובעת שאין ברצונה לחקור את הנתבעת על תצהירה שצורף כתמיכה לבקשה, ולכן לא נקבעה ישיבה נוספת לדיון בבקשה. עוד אציין כי באותו מועד ניתנה לצדדים הזדמנות להגיש סיכומים עד ליום 16.10.18, וזאת הגם שעמדותיהם הוצגו בכתב קודם לכן ובבחינת הזדמנות להשלמת טיעונים. במועד כתיבת החלטה זו אין לפניי סיכומים מאת התובעת. סיכומי הנתבעת הוגשו באיחור של יממה, כלומר היום.
2. לגוף הבקשה, סבורני שיש לקבלה תוך התניית הרשות להתגונן בהפקדה משמעותית. אפרט:
3. כידוע, לקבלת רשות להתגונן די בהגנה לכאורה, ולא נדרש להוכיח סיכויים נכבדים. אלא, שבית המשפט אינו פטור מבחינת סיכויי ההגנה ומקום בו משקלם מדוד ניתן לתת לכך ביטוי בדרך של התניית הרשות בהפקדה.
4. כך במקרה דנן. התביעה היא לחיוב הנתבעת בחוב ארנונה של חברת מורן-טרי שרותי מזון קייטרינג בע"מ (להלן: "החברה"), לתקופה 28.2.14-23.11.15. זאת, בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 (להלן "סעיף 8(ג)").
5. אין מחלוקת כי הנתבעת היא בעלת מניות יחידה בחברה. הטענות המרכזיות שמועלות כבסיס לרשות להגן עוסקות בנושאים הבאים: ראשית, בטיעון לפיו החברה פעילה (לפי סעיף 5 לתצהיר המבקשת, החברה עזבה את הנכס מושא החוב אך מחודש ינואר 2016 היא מפעילה שירותי קייטרינג) ולכן לא מתקיים התנאי הרלבנטי לעניין זה הנדרש לחיוב אישי לפי סעיף 8(ג). שנית, הוצגו הכחשות של חוב הארנונה תוך ציון כי משנת 2015 שולמו לתובעת 12,000 ₪ לחודש וכי סכומים אלה לא הופחתו מסכום התביעה, וכי קיימת מחלוקת בין החברה לעיריה לעניין שטח הנכס. בהקשר זה נטען גם כי למרות שניתן פסק דין נגד החברה בתביעת חוב ארנונה, הוא ניתן בהעדר הגנה.
6. אציין כי בבקשה נטען גם באופן כללי כי לא מתקיימים התנאים לשימוש בסעיף 8(ג), אך לא די בטענה כללית ובהעדר התייחסות ספציפית ומנומקת לא ניתן יהיה לאשר רשות להתגונן בגין תנאים נוספים.
7. חריג לכך הוא התנאי להפעלת סעיף 8(ג), לפיו הנתבעת קיבלה לידיה את נכסי החברה.

העתירה למתן רשות להגן בעניין זה אינה נקיה מקושי. זאת, משום שהנתבעת לא העלתה בבקשת הרשות להגן טיעון משפטי מפורש כנגד התקיימות התנאי האמור. הנתבעת אף ביקשה בהמשך לתקן את בקשת הרשות להתגונן, בין היתר בטיעון הנוגע לנכסי החברה, אך משלא התייצבה לדיון בבקשה היא נמחקה. מכאן הקושי בניסיון הנתבעת, בסיכומיה ולאחר שהחליפה ייצוג, להיזקק לסוגיית קבלת הנכסים וזאת בדיעבד ובדרך של פרשנות טענות שהועלו בבקשת הרשות להגן ככוללות התייחסות גם לנכסים (למשל הניסיון להקיש טיעון בנושא מהטענה כי החברה לא פעילה, או מהתייחסותה לאי-חלוקת דיבידנדים בשנת 2015).

1. למרות זאת מצאתי לאפשר לנתבעת להתגונן גם בשאלה האם קיבלה לידיה את נכסי החברה. זאת, ראשית, משום שבתצהיר שהציגה (גם אם באיחור) לתמיכה בבקשת הרשות להגן, טענה הנתבעת כי לחברה לא היו נכסים וממילא שלא קיבלה אותם לרשותה. הטענה המהותית הועלתה אפוא, גם אם לא ב"לבוש" משפטי מפורש. שנית, שקלתי את גישת הפסיקה המקלה-יחסית במתן רשות להגן ואת העובדה כי ניתנת לנתבעת ממילא רשות להגן בסוגיות אחרות.
2. כידוע, לקבלת רשות להתגונן די בהגנה לכאורה ולא נדרש להוכיח סיכויים נכבדים. טענת המבקשת בדבר היות החברה פעילה עומדת בדרישה זו ודורשת בירור עובדתי. כך גם הטענה לאי-ניכוי סכומים ששולמו על חשבון חוב הארנונה מן הסכום הנתבע, והטענה לפיה הנתבעת לא קיבלה לידיה את נכסי החברה. אני מוצא לתת לנתבעת רשות להגן בסוגיות אלה.
3. להבדיל, הטענה בדבר שטח הנכס אינה מצדיקה רשות להתגונן, סוגיה זו מצויה בסמכות מנהל הארנונה לפי סעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, ובהעדר כל הסבר מדוע לא הוגש ערר או ביסוס כי מדובר במקרה חריג, אין מקום לחרוג מן הכלל הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק האמור ולאפשר טיעון גם בסוגיה זו (לקריטריונים בעניין זה ראו בין היתר ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה נ' עיריית טירת הכרמל (6.2.02), עע"מ 2611/08 בנימין נ' עיריית תל אביב (5.5.10)).
4. עם זאת, מצאתי להתנות את הרשות להתגונן בתנאים. זאת, ראשית, בשים לב לחוסר יכולתה של המבקשת עד כה ולאורך ההליך, למרות שנדרשה לכך במפורש, לספק ראיות לפעילות החברה כנטען. מקום בו חברה מספקת שירותי קייטרינג, ניתן היה לצפות ליכולת להציג ראיות דוגמת חשבוניות לקוחות וספקים, משכורות עובדים או הזמנות. המבקשת נסמכת בבקשתה על אינדיקציות כגון רישום ברשות המיסים וברשם החברות, תשלום אגרה לרשם, ופריעת הלוואה. מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי הדרישה המשפטית אינה לסגירה פורמלית של החברה אלא לפעילות במובן המהותי. על רקע זה, לא ניתן להתרשם מסיכויים גבוהים להוכחת הטענה בדבר היות החברה פעילה.
5. דברים דומים אמורים בנוגע לטענת הנתבעת הנוגעת לנכסי החברה. לעניין זה קיים פער בין האמור בתצהירה שצורף לבקשה, ובין האמור בתצהיר מאוחר מיום 24.9.17 אותו צרפה כתמיכה לבקשה מתוקנת לרשות להגן, שכאמור לא התקבלה. בתצהיר המוקדם טענה כי לחברה כלל לא היו נכסים וממילא שלא הועברו אליה. בתצהיר המאוחר טענה כי נכסי החברה נמכרו לחברה בשם "אור הזוהר אירועים בע"מ". פער זה משליך על סיכויי ההגנה, כמו גם העובדה כי בהתקיים יתר התנאים להפעלת סעיף 8(ג), עשויה לקום חזקה בדבר התקיימות תנאי קבלת הנכסים על ידה, שיהא על הנתבעת להפריכה.
6. עוד יש לתת את הדעת לפגיעה בתובעת בשים לב לגובהו המשמעותי של חוב הארנונה ולהימשכות ההליך. כל אלה מחייבים הפקדה בסכום של ממש. מנגד, אתחשב ברצון שלא למנוע מהמבקשת את יומה בבית המשפט.
7. לסיכום, אם תפקיד המבקשת סך של 35,000 ₪ במזכירות בית המשפט עד ליום 15.11.18, תינתן לה רשות להתגונן בסוגיות שפורטו בפיסקה 9 לעיל, התובענה תידון בסדר דין רגיל נוכח סכומה, ותצהירה של המבקשת שצורף לבקשה המתוקנת למתן רשות להתגונן יהווה כתב הגנה. אם לא תפקיד את הסכום במועד, תוכל התובעת להגיש פסיקתא לחתימתי.

הבקשה למחיקת כותרת

1. איני יכול להיענות לבקשה זו. כך בשים לעיתוי בו בחרה הנתבעת להעלות לראשונה את הטענה המהותית במישור זה, לאחר שהחליפה ייצוג.
2. בקשת הרשות להתגונן הוגשה ביום 3.1.17. הגם שבפתח הבקשה נרשמה, בשורה אחת, עתירה למחיקת כותרת, הרי שזו לא נומקה כלל ואף לא נתבקשה בפרק האופרטיבי שבסוף הבקשה. ממילא שלא נזכר בבקשה טיעון למניעה משפטית לדון בהליכים לפי סעיף 8(ג) בסדר דין מקוצר. בהתאמה, לא התייחסה התובעת לעניין זה בתגובתה לבקשה.
3. בחלוף כשנה ותשעה חודשים, בחודש אוקטובר 2018 ובסמוך לדיון שנקבע בבקשתה לתקן את בקשת הרשות להתגונן, החליפה הנתבעת ייצוג. בדיון שנערך ביום 9.10.18, כחלק משורת טענות שהציג, טען בא כוחה החדש לראשונה כי "סעיף 8ג לא יכול להתברר בסדר דין מקוצר". בסיכומיו שהוגשו היום הרחיב ופירט לראשונה את הטיעון.
4. כאמור, בקשתה של הנתבעת לתקן את בקשת הרשות להתגונן נמחקה, לאחר שלא התייצבה לדיון בה. במצב דברים זה, מתן פתח להעלאת הטענה המהותית הנדונה כאן בדרך אחרת, תוך-כדי הדיון בבקשת התיקון ובסיכומים, יעקוף את החלטת המחיקה ויאפשר תיקון-בפועל של בקשת הרשות להתגונן. לכך אין מקום.

עוד אצביע על השיהוי הניכר בהעלאת הטענה, כאשר בתווך ומאז הגשת בקשת הרשות להגן חלפה תקופה ניכרת במהלכה הגישו הצדדים תגובות ובקשות שונות, וההליך התקדם במתווה של סדר דין מקוצר. אפשור העלאת הטענה הנדונה כעת עלול לתת לגיטימציה ל"מקצה שיפורים" עם החלפת ייצוג, וגם לכך אין מקום. יש בכך פגיעה ברורה בזכויות הצד שכנגד.

1. על רקע זה, אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת. למעלה מן הצורך אציין כי הנתבעת לא ביססה את טענתה לקיומו של כלל משפטי לפיו תביעות לפי סעיף 8(ג) לא תידונה בסדר דין מקוצר – או לטענתה החלופית לפיה רק תביעות בהן אין מחלוקת בנושא הנכסים או פעילות החברה יכולות להיות מטופלות בסדר דין מקוצר. ההחלטות אליהן הפנתה בסיכומיה, ואשר עוסקות בסוגיה הספציפית, הן החלטות של ערכאות דיוניות שאינן בבחינת הלכה מחייבת, ומנגד קיימות החלטות שקבעו כי ניתן לתבוע לפי סעיף 8(ג) גם בהליך של סדר דין מקוצר (לדוגמא תא"ק (ראשל"צ) 2579-02-10 עיריית חולון נ' קסטרו 2001 (26.10.10); בש"א (ראשל"צ) 4533/05 הדס התמחויות נ' עיריית חולון (23.4.06)). נוכח מסקנתי שהוצגה לעיל, איני סבור כי ההחלטה הנוכחית היא הזירה ההולמת לחוות דעה בנושא.
2. לסיכום, הבקשה למחיקת כותרת נדחית והבקשה למתן רשות להגן מתקבלת, במתווה שפורט בפיסקה 13 לעיל.
3. המזכירות תקבע עיון פנימי ביום 17.11.18.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ט, 17 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.