02 יולי 2017

1. התובע , עובד חברת החשמל לשעבר, הגיש תביעה לנתבע במסגרתה ביקש להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית דו-צדדית ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק) וזאת מכח תורת המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה וערעור על החלטת הנתבע נשמע בפנינו.

במסגרת דיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמות בדבר מינוי מומחה רפואי בגין תקופת עבודתו של התובע כמכונאי בתקופה שמחודש אפריל 1974 ועד לחודש 2002. תקופת עבודתו של התובע כמנהל מחלקה בחברת החשמל החל משנת 2002 ועד לפרישתו ביום 31.1.2016 נותרה במחלוקת וביום 2.2.2017 ניתן על ידינו פסק דין (חלקי) ולפיו תקופת עבודתו של התובע כמנהל מחלקה אינה מקימה תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה.

לפיכך, ביום 2.2.2017 מונה ד"ר יפה כמומחה רפואי מטעם בית הדין לשם מתן חוות דעת בעניינו של התובע על בסיס העובדות המוסכמות לגבי תקופת עבודתו של התובע כמכונאי.

2. ואלו העובדות המוסכמות:

א. התובע, יליד 5.3.1951.

ב. בתקופה שמחודש אפריל 1974 ועד לשנת 2002, התובע עבד כמכונאי בחברת החשמל ובמסגרת עבודתו זו עבד במשך 6 ימים בשבוע, 4-5 שעות בממוצע ליום במצטבר עם כלים רוטטים כגון: פטישון, מקדחים, כלים פנאומטיים וכדומה.

ג. ידו הדומיננטית של התובע היא יד שמאל.

3. ביום 19.2.2017 ניתנה חוות דעתו של ד"ר יפה ולפיה לאור פרק הזמן הממושך שחלף ממועד הפסקת עבודתו של התובע עם כלים רוטטים (2002) ועד לתיעוד הראשון בגין תלונות המאפיינות תסמונת התעלה הקרפלית (2014) והעובדה שהתובע סובל מהשמנת יתר, לא ניתן למצוא קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית בסבירות העולה על 50%.

4. למומחה הועברו שאלות הבהרה וכדלקמן:

א. האם קיימת בספרות המקצועית התייחסות להכרה בקשר סיבתי בין תסמונת התעלה הקרפלית לבין תנאי העבודה של העובד שעבד עם כלים רוטטים במשך 4-5 שעות ליום במצטבר, כאשר המחלה התפרצה בחלוף פרק זמן ממושך מתום העבודה בכלים רוטטים? נא פרט והסבר.

ב. האם קביעתך בדבר העדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית דו-צדדי ממנה הוא סובל החל משנת 2014 תשתנה בהינתן כי במהלך התקופה שמחודש 2002 ועד חודש 2016, התובע עבד עם כלים רוטטים בהיקף של 1.5 – 3 שעות בשבוע על פני תקופה של חצי שנה בכל שנה מתקופה זו?

5. ביום 18.4.2017 השיב המומחה כך:

"תשובה א': על פי התיאור העובדתי מר מנשה כדיר עבד כמכונאי בחברת החשמל ונדרש במהלך עבודתו לשימוש יומיומי בכלי עבודה היוצרים רטט עד שנת 2002. מר כדיר החל סובל מרדימות הידיים דו צדדי בשנת 2014 ואובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית בידיים דו צדדי בשנת 2016. הספרות הדנה על התפרצות מחלה פרק זמן ממושך מתום העבודה, בין אם עם כלים רוטטים או חשיפה לגורמים תעסוקתיים מוכרים אחרים דלה. בחוזר נפגעי עבודה בתסמונת התעלה הקרפלית, אגף ביטוח נפגעי עבודה מתאריך 3.2.2005 (מסומן 1) מצוין כי מקובל לראות בתסמונת כקשורה לעבודה אם התופעה הופיעה עד חודש מתום הפסקת העבודה הנטענת כגורם למחלה. במאמר הסקירה

Tunnel Syndrome as an Occupational Disease Carpal (מסומן 2) מצוין כי מציאת קשר אפשרית באלה שהבעיה הרפואית מאובחנת מספר חודשים ולעיתים מספר שנים לאחר החשיפה.

במקרה הנדון מדובר על 12 שנה עד הופעת התלונות ו -14 שנה עד שמר כדיר אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית, פער זמן אשר אינו מאפשר מציאת קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית אשר אובחן בידיים דו צדדי בסבירות של מעל 50% וגם לא בדרך של החמרה.

תשובה ב: חשיפה של 3 שעות בשבוע אינו מהווה פרק זמן מספק לשם מציאת קשר בין גורם סיכון זה לבין תסמונת התעלה הקרפלית."

טענות הצדדים

6. לטענת התובע בסיכומיו, פרק הזמן הממושך בו עבד באינטנסיביות עם כלים רוטטים עד שנת 2002 והמשך עבודתו בצורה חלקית עם כלים רוטטים וכלים נוספים עד לפרישתו לפנסיה בשנת 2016, היוו את הסיבה הבלעדית להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיו. לטענת התובע, בית הדין וכן המומחה לא ייחסו חשיבות מיוחדת לעובדה כי התובע עבד תוך אימוץ פרקי כפות הידיים גם בכלים אחרים במהלך תקופת עבודתו הארוכה וגם לאחר שהפך למנהל בשנת 2002 ואילך, והתמקדו אך ורק בחשיפה לכלים רוטטים, ולכן מבקש התובע להדגיש כי עבודתו עם כלים אלו תרמה תרומה משמעותית להופעת התסמונת. זאת, בנוסף לעבודה עם מכשירים רוטטים.

המומחה סבר כי התובע הפסיק לעבוד בשנת 2002 והוא סבר כך גם לאחר שהועברו אליו שאלות ההבהרה.

עוד נטען כי עשרות מעובדי מחלקתו ומחלקות מקבילות בחברת החשמל, אשר ביצעו או מבצעים עבודה דומה וסובלים מתסמונת התעלה הקרפלית הוכרו על ידי הנתבע מכח תורת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע ולכן נוצרה בלבו הרגשת קיפוח ו/או הפליה קשה כלפיו.

7. הנתבע מצידו טוען כי אין הצדקה לסטות מחוות דעתו המנומקת של ד"ר יפה אותה הבהיר במסגרת המענה לשאלות ההבהרה.

באשר לטענות התובע כי עבד גם עם כלים אחרים חוץ מכלים רוטטים, הרי שבאשר לתקופה שמשנת 1974 ועד לשנת 2002, הצדדים הגיעו להסכמה בדבר העובדות המוסכמות, שלא כללו התייחסות לכלים אחרים.

לגבי התקופה שמשנת 2002 ועד לפרישת התובע בשנת 2016, התובע בתצהירו כמו גם ב"כ התובע בסיכומיו לא התייחס לכלים אחרים או נוספים מלבד הכלים הרוטטים, טענותיו התמקדו בעבודת התובע עם כלים רוטטים גם בתקופה זו וכל שנטען על ידו לגבי כלים אחרים נטען בלקוניות, ללא פירוט של סוג הכלים האחרים, היקף ותדירות העבודה עימם וכיוצא בזה. לפיכך, הנתבע מושתק כעת מלטעון לגבי עבודה עם כלים אחרים.

הנתבע הוסיף וטען כי דין טענות התובע להפלייה להידחות מכל וכל. ראשית, התובע לא העיד עדים מטעמו ולא הגיש כל ראיה בעניין זה. עוד נטען כי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו. מכל מקום, המומחה הוא שדחה את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית ממנה הוא סובל בשתי הידיים.

דיון והכרעה

8. הלכה פסוקה היא שלצורך הכרה בליקוי כפגיעה בעבודה, על המבוטח להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי. לצורך הכרעה בשאלת קיומו של קשר סיבתי, נעזר בית-הדין במומחים-יועצים רפואיים אשר עליהם לבחון את הרקע הרפואי של המבוטח ואת העובדות המתארות את תנאי העבודה אשר, לטענתו, גרמו להתהוות הליקוי.

9. בנוגע לחוות דעתם של המומחים מטעם בית הדין נקבע בפסיקה כי:

"חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת 'אורים ותומים' לבית-הדין בתחום הרפואי וככלל, בית-הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע (ארצי) נו/0-244 המל''ל - פרבר (לא פורסם); עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המל''ל (לא פורסם)). בית-הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע (ארצי) 411/97 בוטרוס - המל''ל (לא פורסם); וכן עב"ל (ארצי) 341/96 מליחי - המל''ל, פד"ע לד 377; עב"ל (ארצי) 579/06 צמח - המל''ל (ניתן ביום 23.08.2007))"^[1].

10. המסכת העובדתית נקבעה בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 17.1.2017 לגבי התקופה שמשנת 1974 ועד למינוי של התובע כמנהל מחלקה בשנת 2002. לגבי תקופה זו הצדדים הסכימו על עובדות שהתייחסו לעבודת התובע בכלים רוטטים בלבד. כך גם, הצדדים הגדירו את המחלוקת שנותרה ככזו העוסקת אך ורק במשך הזמן שבו עבד התובע עם כלים רוטטים בתקופה שבה שמש כמנהל מחלקה (עמ' 1 ש' 11-21 לפרוטוקול). בהתאמה, סיכומי ב"כ התובע התמקדו בשאלת פרק הזמן שבו עבד התובע עם כלים רוטטים בתקופת עבודתו כמנהל מחלקה. ב"כ התובע לא טען בסיכומיו לאופן העבודה עם כלים אחרים והסתפק באמירה כללית ולפיה התובע עבד בכלים אחרים שדרשו עבודה פיזית בכפות הידיים (עמ' 9 ש' 22-31, עמ' 10 ש' 1-16 לפרוטוקול). למותר לציין, כי גם בתצהירו לא העיד התובע לגבי אופן העבודה עם הכלים האחרים ועל היקף ותדירות העבודה בכלים אלו.

זאת ועוד. ביום 2.2.2017 ניתן פסק דין חלקי שקבע כי בתקופה שבמחלוקת בה שמש התובע כמנהל מחלקה, התובע לא עבד עם כלים רוטטים באופן העונה על הנדרש בפסיקה לצורך קביעת תשתית עובדתית מספקת לפי תורת המיקרוטראומה. התובע לא הגיש ערעור על פסק הדין. באופן דומה, התובע לא טען דבר לגבי המסכת העובדתית שהועברה למומחה וטענותיו כי לעבודה עם כלים אחרים ישנה תרומה משמעותית להופעת התסמונת הועלו כעת, לראשונה, במסגרת הסיכומים מטעמו ולאחר שהמומחה נתן את חוות דעתו והשיב לשאלות ההבהרה.

לפיכך, צודק הנתבע בטענתו כי התובע מושתק מלטעון טענות בדבר העבודה עם כלים אחרים.

11. לגבי העבודה עם כלים רוטטים, המומחה מטעם בית הדין הבהיר בחוות דעתו כי חשיפה של 3 שעות בשבוע לכלים רוטטים, כפי שהתובע עבד בתקופת העבודה בה שמש כמנהל מחלקה, אינה מהווה פרק זמן מספק לשם מציאת קשר בין גורם סיכון זה לבין תסמונת התעלה הקרפלית. לפיכך, קביעתו של המומחה כי התפרצות המחלה לאחר 12 שנים מהמועד בו הפסיק התובע לעבוד עם כלים רוטטים באופן אינטנסיבי, שוללת קשר סיבתי בין העבודה של התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית ממנה הוא סובל בידיו, היא סבירה ולא מצאנו הצדקה לסטות ממנה.

12. אשר על כן, התביעה נדחית.

13. כמקובל בדיני ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

14. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ז, (02 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל (ארצי) 30165-10-10 סויסה - המל''ל (ניתן ביום 24.01.2012); וההפניות שם. ↑