מבוא

1. מונחת לפניי בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו בכתב האישום המתוקן (בשנית) ולבטל את הרשעתו.
2. בכתב האישום המתוקן (בשנית) נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה בוצעו במקרקעין ברחוב הצדיק משטפנשט 21, קריית גת, הידועים כגוש 1534, חלקה 18, עבודות בנייה של הקמת מבנה העשוי מחומר קל (פנל מבודד) בגודל של כ- 157 מ"ר; על פי התב"ע החלה על המקרקעין ייעודם של המקרקעין הינו מגורים; הנאשם מחזיק בנכס לכל המאוחר מיום 20.7.2016, ועושה במבנה שימוש לצרכי מסחר-מכולת, וזאת ללא היתר בנייה כדין; הנאשם הואשם בשימוש במקרקעין הטעון היתר בלא היתר, ושימוש במקרקעין בסטייה מתוכנית.
3. הנאשם הורשע על פי הודאתו בדיון שנערך ביום 23.1.2018. הנאשם היה מיוצג בהליך זה עד לאחרונה על ידי עו"ד צבי רוזנטל.
4. בדיון שנערך ביום 19.3.2019 למתן טיעונים לעונש הודיע בא כוחו הנוכחי של הנאשם, עו"ד ישראל ביאלוסטוצקי, שההודאה במסגרת הסדר הטיעון אינה יכולה לעמוד מכיוון שהנאשם אינו בעלים של הנכס אלא שוכר הנכס ולכן אין באפשרותו להרוס אותו.

בדיון הנ"ל נקבע שהצדדים יגישו טיעונים לעונש בכתב ובהמשך הוגשה הבקשה הנדונה, ולעניין התנהלותו הדיונית של הנאשם בנוגע להגשת הבקשה אתייחס בהמשך.

עיקרי טענות הצדדים

1. הנאשם טען בבקשה הנדונה, בעיקרי הדברים, שנפגש עם נציגי המאשימה ועם ראש העיר קריית גת, וגובש הסדר לפיו יודה בכתב האישום, יקבל עונש של קנס בסכום זעום, והמאשימה תאשר את השימוש החורג במבנה עד לקבלת הקצאה של מקרקעין על מנת להמשיך את פעילותו בצרכנייה עבור קהילת חסידי גור בעיר, ובכלל זה חלוקת מצרכים למשפחות ברוכות ילדים ומעוטות יכולת בתשלום סמלי או ללא תמורה; הנאשם שילם סכום כסף ניכר לאדריכל לצורך הכנת תכנית לשינוי התב"ע, וזו אושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה; הנאשם הסכים להסדר שהתגבש על מנת לקדם את הקצאת המקרקעין, ולכן הודה בעבירה שלא ביצע ולא יכול לבצע מכיוון שהמקרקעין אינם בבעלותו; לנאשם התברר שבכוונת העירייה להקצות את המקרקעין לצד שלישי, והתחוור לו שנוהל עמו משא ומתן בחוסר תום לב על מנת שיסכים להרשעתו; בנסיבות שתוארו יש מקום להיעתר לבקשה.
2. המשיבה טענה בתגובתה, בעיקרי הדברים, כי הנאשם הודה בבקשה גופה בביצוע העבירות שבהן הורשע, והעלה טענות לעניין העונש; הנאשם היה מיוצג בהליך המשפטי; לא הוצגו נימוקים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה; לא הוכח שהנאשם לא היה מודע להודאתו; לצורך חזרה מההודאה נדרשים טעמים מיוחדים, שאינם בנמצא בענייננו, ויש לבחון האם הבקשה מגלמת רצון כן ואמתי של הנאשם לתת מענה לכתב האישום, או שהגשתה נעשתה מטעמים טקטיים, על מנת לסרבל ולהאריך שלא לצורך את ההליך השיפוטי; כוונתו האמתית של הנאשם הינה לגרום לדחייה במתן גזר הדין; לבקשה לא צורפו תצהיר ואסמכתאות;
3. הנאשם טען בתשובתו, בעיקרי הדברים, כי היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו בהליך זה, אך המגעים נעשו במישרין בינו לבין ראש העיר מהטעם שהמדובר בנכס ציבורי ולא פרטי; הנאשם אינו בעל הנכס ולא מחזיק בנכס המשמש את הקהילה, ולכן לא היה יכול להודות בעןבדה שאינה נכונה; הנאשם הוטעה על ידי המאשימה; הנאשם הגיש את הבקשה לאחר שנודע לו כי העונש שלו עותרת המאשימה הינו בניגוד להסכמות שגובשו עם ראש העיר; הנאשם אינו יכול להרוס בניין שלא שלו, אינו בבעלותו, והוא אינו מחזיק בו.

דיון והכרעה

1. אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכל שנטען והוגש בהליך זה מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה.
2. הטענה שהעלה הנאשם לגבי ההסכמה שגובשה עם ראש העיר לפיה ייגזר עליו קנס כספי בסכום זעום ויוקצו לו מקרקעין לצורך הפעלת הצרכנייה, הינה בבחינת לאו טענה בגדרו של הליך זה. המדובר בטענות שבעובדה שלא נתמכה בתצהיר מטעמו של הנאשם, ודי בכך לטעמי כדי לדחותה. הטענה נטענה באופן כללי וסתמי וללא פירוט של ממש לגבי המגעים הנטענים מול ראש העיר (וללא אסמכתאות). מעבר לכך, גם אם אניח שיש בטענה זו ממש עדיין אין בכוחה כדי לסייע לנאשם בגדרו של הליך זה. לראש העיר לא הוקנתה סמכות בדין להתערב בתוצאותיו של הליך שיפוטי תלוי ועומד בבית המשפט, ושיקול הדעת בענייניים אלה הוקנה ליועץ המשפטי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ולרשויות האכיפה המוסמכות.
3. מעיון בבקשה עולה הודאה ברורה בכך שהנאשם עשה במקרקעין שימוש לצורך הפעלת עסק מסחרי, צרכנייה, "הנכס נשוא כתב האישום הינו צרכנייה ... הנאשם עבד בה לטובת הציבור חסידי גור אשר נהנו מהצרכנייה אשר לא רק מכרה מוצרים..." אלא גם חילקה מוצרים בתשלום סמלי או ללא תמורה כלל (סעיף 2 לבקשה; הדגשה לא במקור- מ.ה.). יוצא אפוא שהנאשם ניהל בנכס פעילות עסקית- מסחרית, כך על פי הנטען בבקשה הנדונה, ומכאן שהטענות הנוספות שהועלו לגבי העדר זיקה של הנאשם לנכס, הינן בבחינת טענות חילופיות שבעובדה שאין להן על מה לסמוך, ולו על פני הדברים.

הטענה לפיה הנאשם אינו בעלים של הנכס אינה מעלה או מורידה לגבי הודאתו והרשעתו, שכן די בכך שניהל בנכס פעילות עסקית- מסחרית ללא היתר כדין.

הנאשם הגיש ביום 6.9.2018 בקשה בהסכמה לדחיית מועד דיון (שנקבע ליום 12.9.2018) בטענה שהגיש תכניות להסדרת השימוש החריג, ונותרו השלמות אחרונות לצורך מתן היתר בנייה לנכס (וראו בקשה דומה מיום 11.12.2018), ובא כוחו הנוכחי של הנאשם, עו"ד ישראל ביאלוסטוצקי, טען בדיון שנערך ביום 19.3.2019, כי מרשו "... בסך הכל שוכר שם" (ע' 32, ש' 19). לא ברור אפוא כיצד הועלו בבקשה טענות שעניינן העדר זיקה של הנאשם לנכס, ויש לראותן, בכל הכבוד הראוי, כטענות סרק.

למותר לציין שניהול פעילות של גמילות חסדים למען הקהילה, מבורכת ככל שתהיה, בנכס הפועל ללא היתר כדין, אינה מהווה טעם של ממש המצדיק היעתרות לבקשה.

1. התרשמותי הברורה הינה שלא נפל פגם כלשהוא בהודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן, והגשת הבקשה אינה משקפת רצון כן ואמיתי מטעמו לחזור מההודאה על מנת להוכיח את חפותו, אלא לדחוק את הקץ בנוגע לגזירת דינו.

אין מחלוקת של ממש בין הצדדים שהנאשם שוכר את הנכס ומנהל בו פעילות עסקית- מסחרית, ללא היתר בנייה ושימוש כדין, שאחרת לא היה טורח לנקוט בפעולות שמטרתן להסדיר את השימוש החורג, כך על פי הטענות שהועלו מטעמו בגדרו של הליך זה.

מכל מקום, גם אם אניח שיש ממש בטענה שלפיה העירייה חזרה בה מהסכמה להקצות מקרקעין אחרים לצורך הפעלת הצרכנייה (למרות שלא הוצג ולו בדל של ראיה בעניין זה), הרי שאין בכך כדי לסייע לנאשם בכל הנוגע לשימוש החורג שנעשה בנכס שנשכר על ידו.

לנאשם לא אצה הדרך, בלשון המעטה, להודות בעובדות שנטענו בכתב האישום המתוקן, ובא כוחו דאז, עו"ד צבי רוזנטל, העלה דרישות שונות לחשיפת נתונים שונים, ובכלל זה לגבי מדיניותה של המאשימה בהגשת כתבי אישום לגבי נכסים אחרים שבהם שנעשה שימוש מסחרי ללא היתר כדין, והגיש בקשות לדחיית מועדי דיון מטעמים שונים הנוגעים למאמציו של הנאשם לקבל היתר בנייה כדין, לאור המגעים בין הצדדים, ובשל מצבו הרפואי. ראוי לציין שהנאשם ובא כוחו לא התייצבו לכל הדיונים שנקבעו, גם מקום שבקשות הדחייה נדחו על ידי מותב זה.

הטענה לפיה המאשימה לא כיבדה את ההסכמות שגובשו עם ראש העיר הועלתה על ידי עו"ד צבי רוזנטל בדיונים שקדמו להודאתו של הנאשם בכתב האישום והרשעתו. כך למשל, בדיון שנערך ביום 9.5.2017 נטען "למרות שנטען כי יש סיכום עם ראש העיר והמאשימה מבקשת בכל זאת לעמוד על כתב האישום", ועל כך השיבה באת כוח המאשימה שהמדובר במקרקעין של רשות הפיתוח ולא של העירייה (ע' 6).

בדיון שנערך ביום 23.1.2019 טען עו"ד רוזנטל שבתחילת הדיון התעדכן במגעים שנערכו עם העירייה על מנת להסדיר את השימוש החורג בנכס, והודיע על הסכמת הנאשם להרשעתו על פי הודאתו, אך ביקש לטעון לעניין העונש במועד אחר על מנת לנסות ולהסדיר את השימוש החורג (ע' 28).

הנאשם הודה בטענות שפורטו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי מעו"ד רוזנטל.

בדיון הנ"ל הודיע ב"כ המאשימה כי "הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויורשע. הנאשם הציג כי היום צריכה להיות מוגשת בקשה להיתר שימוש חורג. על מנת לאפשר את אישור הבקשה ביקש הנאשם פרק זמן של 45 יום כדי לאפשר לו לקבל את ההיתר. המאשימה מבקשת לקבוע את הטיעונים לעונש לעוד 3 חודשים כדי שיהיה זמן גם מעבר ל- 45 יום ובתקווה שיהיה לנאשם בשורות בעניין". עו"ד רוזנטל טען "הסברתי למרשי את כתב האישום והוא מודה בעובדות כתב האישום המתוקן. אנו מסכימים להסדר האמור. הסברתי למרשי כי בית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון". הנאשם טען "אני מכיר את כתב האישום ואני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן", ועל יסוד הודעות אלה ניתנה הכרעת הדין (ע' 28; הדגשות לא במקור- מ.ה.).

1. סבורני שהתנהלותו של הנאשם בנוגע להגשת הבקשה הנדונה, מעוררת תהיות לגבי מידת תום הלב הדיוני, הכנות והרצינות, שניתן ליחס לו.

בדיון שנערך ביום 19.3.2019 לצורך טיעונים לעונש טען בא כוחו של הנאשם, עו"ד ביאלוסטוצקי, שקיבל עליו את ייצוגו של הנאשם כחצי שעה לפני הדיון, והוסיף "... ממה ששמעתי בחצי שעה עסקת טיעון אינה יכולה לעמוד, שכן מבקשים מהנאשם להרוס נכס שלא בבעלותו, הוא בסך הכל שוכר שם" (ע' 32). בנסיבות העניין נקבע שהצדדים יגישו בכתב את הטיעונים לעונש בפרקי הזמן שנקבעו לכך. ביום 24.3.2019 הוגשו טיעונים בכתב מטעם המאשימה. ביום 1.5.2019 הוגשה בקשה מטעם הנאשם לדחיית המועד להגשת טיעוניו בעשרה ימים בשל נסיבות אישיות של בא כוחו, וניתנה ארכה כמבוקש. ביום 12.5.2019 הוגשה הבקשה הנדונה, מבלי שניתן הסבר של ממש לגבי עיתוי הגשתה, לאחר הגשת טיעוני המאשימה, ולאחר שהתבקשה ארכה להגשת הטיעונים לעניין העונש.

התוצאה

1. מהמקובץ לעיל, הבקשה להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולבטל את הרשעתו נדחית.
2. הנאשם יגיש טיעונים לעונש בכתב עד ליום 30.7.2019.

נקבעת תזכורת פנימית למעקב.

1. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.