1. הנאשם העלה טענה לאכיפה בררנית במסגרת הטיעונים לעונש וביקש לזמן מספר עדים מטעמו להוכחת הטענה, בכלל זה את ראש עיריית קריית גת, מר אבירם דהרי.
2. לאחר שנעתרתי לבקשתו, המאשימה ביקשה לבטל את ההחלטה בעניין זימונו של ראש העיר מהטעמים שפורטו בהודעתה והוגשה תגובה מטעם הנאשם.
3. אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל את טענותיה של המאשימה ולהורות על ביטול ההחלטה בעניין זימונו של ראש העיר למתן עדות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
4. בסעיף 106(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") שעניינו "הזמנת עד" נקבע-

"בית המשפט יזמין, לבקשת בעל דין, כל אדם להעיד במשפט, זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט, וכן רשאי בית המשפט להזמין עד מטעמו".

בעניין שנדון ב-ע"פ 1280/06 רועי כרמלי נ' מדינת ישראל (1.3.2007), נקבע שלנאשם מוקנית זכות יסודית להביא עדים שלדעתו עשויים להוכיח את חפותו אלא שזכות זו כפופה לסייג שעדותו תועיל לבירור השאלות שבמחלוקת.

"... אכן "זכותו היסודית של נאשם להעיד כל אדם שלדעתו עשוי להוכיח את חפותו, לעולם אינה פוקעת, ומשמבקש נאשם להעיד אותו אדם יזמינו בית המשפט" (ע"פ 440/87 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 793, 806 - השופט גולדברג). זכות זו כפופה - עקרונית - לסייג אחד "זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט" (סעיף 106(א) לחוק סדר הדין הפלילי; ע"פ 440/97; ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 217 – השופט, כתארו אז, אור). "לענין זה אין בית המשפט חי מפי הצדדים, אלא הוא רשאי וחייב לנווט את הדיון - שלא לקבל ראיות ושלא להתיר שאלות לעד אם אינן רלבנטיות" (מ' שלגי וצ' כהן, סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, תשס"א) 376; ע"פ 99/88 דקלו אליק נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 409; ע"פ 699/84 מרום נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 528, 529)" (פסקה ז').

ב-עפ"א 7453-07-12 (מחוזי מרכז) מאיר ורדי נ' עיריית נתניה (3.4.2013), נקבע כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין מידת הרלבנטיות של העדים שזימונם התבקש לבירור העניין הנדון לפניו.

"בימ"ש קמא בצדק דחה בקשה נוספת של המערער להזמנת בעלי מגרשים סמוכים ואת יו"ר הוועדה תוך שקבע כי אין מקום להרחיב את יריעת הדיון אל מעבר להליך המצוי בפני בימ"ש קמא ... בימ"ש קמא ציין בצדק כי זימון עדים מצוי תחת ביקורתו ופיקוחו של בית המשפט הדן בנושא שלפניו והוא המוסמך שלא להתיר הזמנת עד אם סבור בית משפט כי העדות אינה דרושה לצורך בירור העניין שלפניו (סעיף 106 לחסד"פ). בית המשפט רשאי על פי שיקול דעתו לסרב לבקשת זימון עדים, מקום שאין בעדות להואיל. ראה ע"פ 1280/06 רועי כרמלי נ' מדינת ישראל וכן בג"צ 4311/10 נילי וינברג נ' כב' הש' לימור מרגולין לעניינים מקומיים תל אביב" (סעיף 7).

בעניין שנדון ב-עפ"א (מחוזי מרכז) 17472-07-09 ז.י.ר.ש. בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" הוד השרון (16.5.2010), התבקש מטעם הנאשמת זימונם של שני בעלי תפקידים בכירים במחלקת הנדסה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ובית משפט השלום דחה את הבקשה בעניין זה מהטעם שלא הונחה תשתית מינימאלית לטענה של הגנה מהצדק. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק הדין, ובכלל זה על הקביעה שלא לזמן את העדים, תוך שנקבע שלא הונחה תשתית עובדתית לטענה של אכיפה בררנית, כאשר הנטל בעניין זה מוטל על הנאשמת, ולבית המשפט מוקנית סמכות שלא לזמן עד כאשר אין בעדותו לתרום תרומה עניינית לעניין הנדון.

"בית משפט קמא לא טעה בשעה שדחה בקשת המערערת להעיד העדים מטעמה בהעדר תשתית עובדתית מינימאלית לטענת הגנה מן הצדק. שכן, בית משפט קמא דחה בדין טענת הגנה מן בצדק, לפיה נבצר ממנה לקיים פעילות הפריקה והטעינה אלא דרך חלקה 129.

מתוך כל חומר הראיות לא הוצגה תשתית עובדתית כלשהי לטענת המערערת בדבר התעמרות המשיבה במערערת ופעולות המשיבה כנגד המערערת במישור הפלילי מתוך תכלית להתיש המערערת ולסגור המפעל המתנהל על ידה, בעקבות הקמת קניון וחנות "חצי חינם" בסמוך לחלקה.

על המערערת הנטל להוכיח טענת הגנה מן הצדק, המערערת לא עמדה בהוכחת נטל זה. כך, לא עולה מחומר הראיות כי הוכחה טענת אכיפה בררנית.

העדר אכיפה מוחלטת לכל מבצעי העבירות כמציאות, אינה הופכת את האכיפה בהכרח לאכיפה בררנית. לענין זה ראה ע"פ 3520/91 תורג'מן נ' משטרת ישראל פד"י מז(1) 441, בו הכיר בית המשפט העליון במגבלות כוח אדם, במגבלות תקציב ובהקניית שיקול דעת לתביעה בדבר העמדה לדין בתוך מתחם של אפשרויות סבירות.

המערערת לא הוכיחה פגיעה בעיקרון השוויון כדי לבסס טענתה להגנה מן הצדק. כך, ראה בג"ץ 95/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע פד"י נג(3) 289.

בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא משלא אפשר להביא עדים מטעם המערערת לעניין אפשרויות פריקה וטעינה ותכניות פיתוח.

למעלה מהצורך אציין כי בית משפט רשאי לסרב לזימון עד כזה או אחר כאשר אין בעדותו של העד לתרום תרומה עניינית כלשהי לבירור השאלות השנויות במחלוקת, כאמור בסעיף 106(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב-1982.

לא היה מקום להביא כתמיכה לטענותיו של ב"כ המערערת ע"פ 11/89 מדינת ישראל נ' ביטון (כמצוין בסעיף 5 להודעת הערעור), שכן בענייננו בית המשפט נימק מדוע סרב לזמן העדים, ואני מוצאת כי בית משפט קמא לא טעה בנימוקו זה.

1. בענייננו, הנאשם לא פירט בבקשתו לזימון עדים- ולו כזית- טעמים המצדיקים את זימונו של ראש העיר למתן עדות. בתגובתו לבקשת המאשימה טען הנאשם כי "המדובר בעדות הכרחית של עד הכרחי שלא ניתן להחליפו בבעל תפקיד אחר בעירייה שכן נטען כנגד העד שהוא סייע לבנות בית כנסת במתחם בו קיים המבנה שבגינו הוגש כתב אישום. אף צורפו ראיות תומכות בכך שהעד בעצמו השתף בטקסים של בית הכנסת". עוד נטען שלנאשם טענות נוספות וראיות שבכוונתו להציג לפני העד. המאשימה טענה שהנאשם לא הציג טענות של ממש המצדיקות את זימונו של העד. בדיון שנערך ביום 13.2.2020 טען ב"כ הנאשם כי "יש טענה של אכיפה בררנית מסוג אחר לגמרי. הטענה שלנו שראש העיר רוצה את המקום הזה בעבור הקצאה לקהילה חרדית אחרת, וזאת רק הסיבה שכתב האישום הוגש, ולכן אני רוצה שראש העיר יסביר למה רק נגדנו הוגש כתב אישום וזאת אני רוצה להוכיח באמצעות ראש העיר, הוא מקצה הקצאות, הוא ראש הוועדה" (ע' 40, ש' 11-14).

סבורני שלא עלה בידי הנאשם להעלות טעם של ממש המצדיק את זימונו לעדות של ראש העיר ככל שהדברים נוגעים לטענה של אכיפה בררנית ולא מצאתי שעדותו עשויה לקדם את בירור הסוגיה בעניין זה.

בכתב האישום המתוקן שהוגש בגדרו של הליך זה נטען להקמת מבנה העשוי מחומר קל בגודל של 157 מ"ר על מקרקעין שייעודם למגורים, ללא היתר כדין, שהנאשם עושה בו שימש למטרה מסחרית (מכולת) החל מיולי 2016, ומשכך הואשם בעבירות של שימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר כדין ושימוש במקרקעין בסטייה מתכנית.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם ביקש להביא עדים לשלב הטיעונים לעונש לעניין קיומה של אכיפה בררנית, ולמרות שמיקומה של טענה מסוג הוא בדרך כלל בשלב בירור האשמה, מצאתי לנכון לאפשר לו להעיד עדים מטעמו בעניין זה, בשלב הטיעונים לעונש (סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי; וראו לדוגמא- ע"פ (ארצי) 1723-01-17 סמדר דרורי גולן - מדינת ישראל, פסקאות 65-66, 7.8.2019).

בהמשך קבעתי שאדרש למתן החלטה בעניין זימונו של ראש העיר למתן עדות לאחר שמיעת יתר העדים שזומנו על ידי הנאשם.

ראוי לציין כי לאחר שבחנתי את עדותם של אלה לא מצאתי שעלה בידו של הנאשם להניח תשתית ראייתית לגבי קיומה של אכיפה בררנית בהגשת כתב האישום בשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט בסוגיה זו.

לעניין זה, לא ברור כיצד הטענות לגבי הקמת בית כנסת בסמוך לבנייה האסורה, וביקורו של ראש העיר באותו בית הכנסת, יש בהן כדי לתמוך בטענה לאכיפה בררנית, מקום שלא נטען כי בית הכנסת הוקם ללא היתר בנייה ולא הוצגו ראיות בעניין זה.

הטענה שלפיה כתב האישום הוגש מכיוון שראש העיר מעוניין למסור את המקום לקהילה חרדית אחרת לא נטענה מלכתחילה, הועלתה לראשונה בשלב מתקדם של ההליך, ויש לתהות לגבי רצינותה. מכל מקום, וגם אם אניח לצורך הדיון- בדוחק רב- שיש בטענה זו ממש, הרי שלא ברור, ולו על פני הדברים, כיצד הנאשם יכול להיבנות ממנה משלא נטען כלל שננקטה מדיניות אכיפה שונה בעניינים דומים כלפי קהילה חרדית אחרת, או ציבור אחר, ולא הוצגו ראיות לכך.

להשלמת התמונה אזכיר את שנקבע זה מכבר בפסיקת בתי המשפט שהעדר אכיפה מלאה גוררת בהכרח את המסקנה לפיה ננקטה אכיפה בררנית.

1. מעבר לכך, הנאשם העלה במסגרת בקשתו לחזרה מהודיה - בקשה שנדחתה על ידי - טענות שונות לגבי מצגים שנעשו על ידי ראש העיר לגבי הבנייה החריגה ולגבי ההליך המשפטי שננקט בעניינו וראיתי לנכון לקבוע, בין היתר, כי "... לראש העיר לא הוקנתה סמכות בדין להתערב בתוצאותיו של הליך שיפוטי תלוי ועומד בבית המשפט, ושיקול הדעת בענייניים אלה הוקנה ליועץ המשפטי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ולרשויות האכיפה המוסמכות" (החלטה מיום 13.2.2020).
2. מהמקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה שעדותו של ראש העיר אינה נחוצה לצורך בירור הטענה לאכיפה בררנית שהעלה הנאשם ולא מצאתי שקיימת הצדקה לזימונו לעדות.
3. דיון לשמיעת העדים מטעם המאשימה, במסגרת טיעונים לעונש, יערך ביום 6.7.2021, בשעה 8:30.
4. לסיום אציין שהיה מקום להידרש למתן החלטה בעניין הנדון זה מכבר אלא שמסיבה שאינה מחוורת לי דיה חל שיהוי במתן ההחלטה ועל כך התנצלותי לפני הצדדים.
5. מחובתו של הנאשם להתייצב לדיון וככל שלא יתייצב יכול ויוצא צו הבאה.
6. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשפ"א, 02 יוני 2021, בהעדר הצדדים.