1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות לפי סעיפים 2(א)(1) – (ב) ו – (ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, בגין העסקת עובדת זרה שלא כדין בעבודות משק בית וניקיון, במשך כשנה, תוך הלנתה בביתם.

2. בקשת הנאשמת להפנותה לקבלת תסקיר שירות מבחן, לשם בחינת אפשרות של ביטול ההרשעה, נדחתה בהחלטה מיום 27.8.19.

3. הצדדים טענו לעונש.

א. לטענת המאשימה, מדובר במקרה חריג יחסית, בו תקופת העסקה ממושכת הכוללת הלנה. על כן במקרה זה, מתחם הענישה הראוי הוא בין 25% ל – 60% מהקנס המקסימלי בגין העסקה שלא כדין (הקנס המקסימלי עומד על 58,400 ₪) ובגין אי ביטוח רפואי, מתחם הענישה נע בין 7,000 ₪ ל - 12,000 ₪.

המאשימה עמדה על חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים וטענה כי על פי הדין יש לגזור את עונשו של כל נאשם, גם אם מדובר בבני זוג המנהלים משק בית אחד.

עמדת המאשימה בעניינם של הנאשמים היא כי יש להטיל על כל אחד מהם קנס בסך 25,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וקנס נוסף בסך 9,000 ₪ בגין אי ביטוח רפואי. כן התבקש שהנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות.

לאחר שהנאשמת השיבה למספר שאלות, המאשימה הוסיפה וטענה כי טענות לגבי מצבו של הנאשם היו אמורות להישמע מפיו ובסופו של דבר, גם הנאשמת לא הציגה אסמכתא לגבי הכנסותיה.

ב. לטענת הנאשמים, הם הודו בביצוע העבירה, חסכו זמן שיפוטי ולכן יש לקבוע מתחם ענישה שבין כפל הקנס המנהלי (10,000 ₪), לפי תיקון מס' 15 לחוק, ובין 50% מהקנס המירבי. עוד נטען כי ההליך הפלילי היווה גורם מרתיע, במיוחד בהתחשב במקצועה של הנאשמת ובנזק שצפוי לה עם הרשעתה. הנאשמים גם הצביעו על כך שמדובר בעבירה יחידה וכי חלפו ארבע שנים מאז ביצועה. עוד ביקשו הנאשמים להתחשב בהרשעתו של הנאשם בהליך אחר, במסגרתו הוטל עליו עונש של עבודות לתועלת הציבור, אותן הוא מבצע כיום. עניין זה הפך את הנאשמת למפרנסת יחידה של התא המשפחתי.

4. בהתאם לסימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע את מתחם הענישה ההולם, טרם גזירת הדין על הנאשם הספציפי. בשלב הראשון, יש לקבוע אם הנאשם הורשע במספר עבירות ואם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים, ובהתאם לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד. בשלב השני, יש לקבוע את מתחם הענישה ההולם לעבירה ולאור נסיבות ביצועה. בשלב השלישי והאחרון, יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, תוך בחינת נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה (ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל – חדוות הורים בע"מ, 8.11.14).

5. בעניינם של הנאשמים, מדובר בשתי עבירות, בנסיבות המהוות אירוע אחד של העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין ומבלי שבוטחה בביטוח מתאים.

6. במסגרת קביעת מתחם הענישה, יש להתחשב בעקרון ההלימה, היינו להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

לגבי העבירות בהן הנאשמים הורשעו, נפסק כי מדובר בעבירות חמורות וכי העסקת עובדים זרים ללא היתר הפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית, בעלת השלכות על שוק העבודה המקומי. על כן יש מקום לקבוע קנס שייצור הרתעה משמעותית מפני ביצוע העבירה ויהפוך את ביצועה לבלתי כדאית (ע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים, פד"ע לח 145 (2002)).

7. גם נסיבות ביצוע העבירה נשקלות לחומרה, מקום בו מדובר בהעסקה ממושכת (כשנה) ובהעסקה הכוללת הלנה בביתם של הנאשמים.

8. לאור האמור לעיל, מתקבלת עמדת המדינה לפיה בנסיבות העבירות בהן הורשעו הנאשמים, יש לקבוע את מתחם הענישה כך שיעמוד על 25% עד 60% מהקנס המקסימלי בגין העסקה שלא כדין, ובגין אי ביטוח העובדת – 7,000 עד 12,000 ₪.

9. בהקשר זה יש להעיר כי אין לקבל את עמדת הנאשמים לפיה גם במקרים של העסקה בתקופה לא קצרה, תוך הלנת העובדת הזרה, יש להעמיד את הרף התחתון לענישה על 10,000 ₪ (כפל הקנס המנהלי). רף תחתון זה אינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה.

10. בבחינת נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך מתחם הענישה שנקבע, ניתן משקל לעובדה שהנאשמים הודו בעבירות ובכך חסכו זמן שיפוטי. כן יש לתת משקל לחרטה הכנה שנשמעה מצד הנאשמת, ובנוסף כי מדובר בעבירה יחידה, עברם של הנאשמים והעובדה שלא חזרו על אותה עבירה מאז שנעברה. בנוסף, נשקלות נסיבות משפחתיות ספציפיות אשר תוארו בהרחבה במסגרת הטיעונים לעונש, אשר כתוצאה מהן כיום הנאשמת היא מפרנסת יחידה של התא המשפחתי.

בשקלול כל אלה, מצאתי כי יש להטיל על הנאשמים עונש ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע.

היינו, קנס בסך 14,600 ₪ בגין העסקה שלא כדין וקנס נוסף בסך 7,000 ₪ בגין אי ביטוח לעובדת.

11. סוף דבר –

א. על הנאשמת מוטל עונש בגין עבירות לפי סעיף 2(א)(1) ו – (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991, של תשלום קנס בסך 14,600 ₪, שישולם ב – 16 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.12.2019.

כמו כן מוטל על הנאשמת קנס בגין עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, של תשלום קנס בסך 7,000 ₪, שישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.12.2019.

ב. על הנאשם מוטל עונש בגין עבירות לפי סעיף 2(א)(1) ו – (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991, של תשלום קנס בסך 14,600 ₪, שישולם ב – 16 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.12.2019.

כמו כן מוטל על הנאשם קנס בגין עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, של תשלום קנס בסך 7,000 ₪, שישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.12.2019.

ג. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה על חוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, וזאת במשך שלוש שנים מהיום, שאם לא כן יחוייבו בקנס המירבי שיהיה קבוע בחוק בעת ביצוע העבירה.

על הנאשמים לפנות למזכירות בית הדין בתוך 7 ימים מקבלת גזר הדין, על מנת לחתום על ההתחייבות האמורה.

המזכירות תשלח לצדדים את גזר הדין בדואר.

ניתן היום, ל' תשרי תש"פ, 29 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.