לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

נציגת ציבור (עובדים): גב' וילט ח'ורי

נציג ציבור (מעסיקים):גב' יפעת ליכט

החלטה

1. תביעת התובע להכיר באוטם שריר הלב שארע לו ביום 7/12/16, כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי הנתבע במסגרת מכתב דחיה מיום 8/3/17.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. מהלך הדיון

בתאריך 6/3/18 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו על תצהירי עדותם הראשית:עד התובע - מר פוקס שחר (להלן:"מר פוקס" או "עד התובע") והתובע.

בסיום ישיבת ההוכחות ציין ב"כ התובע כי הוא עד לנושא הרשומות הרפואיות אך סבור שהתובע והעד מטעמו כן הוכיחו קיומו של אירוע חריג ולכן ביקש כי ביה"ד יקצוב מועדים לשם הגשת סיכומי הצדדים.

ביה"ד קצב לצדדים מועדים ולאחר שהם הגישו את סיכומיהם (סיכומי התובע ביום 30/4/18 וסיכומי הנתבע ביום 1/7/18) הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. להלן העובדות הרלוונטיות:

א. התובע יליד 1953, נשוי, רופא משפחה בהכשרתו, עובד, משנת 1993, בתפקיד זה, בקופת חולים "לאומית" (להלן:"הקופה").

ב. בשנת 2014 פוטר התובע מעבודתו ופיטוריו בוטלו בעקבות הליך משפטי שנקט, במסגרת סע"ש 50847-11-14, הליך שהסתיים במסגרת פסק דין מיום 7/1/15, אשר נתן תוקף להסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

ג. לפני שפוטר התובע הוא עבד בסניף הקופה ביוקנעם ולאחר שחזר פוצלה עבודתו לשני מקומות - מגדל העמק ודלית אל כרמל.

ד. בתאריך 6/12/16 התקיימה פגישה בין התובע לבין העד מטעמו שהוא - מנהל אזור חיפה ועמקים בקופת וכן לבין ד"ר בשארה - הרופא האזורי של הקופה. במהלך פגישה זו דובר על שינוי בהצבתו של התובע וניודו לסניף אחר.

ה. בבוקרו של יום ה - 7/12/16 הגיע התובע לסניף הקופה בדלית אל כרמל והתחיל מקבל מטופלים .

ו. בשעה 11:00 או בסמוך לכך התחיל התובע מרגיש לא טוב ובשלב מסויים הזעיקו עובדי הקופה אמבולנס שפינה את התובע לבית חולים "בני ציון" שם אושפז מיום 7/12/16 ועד ליום 12/12/16, תקופה במהלכה עבר אירוע לבבי נוסף.

ז. על גבי טופס התביעה שהגיש התובע לנתבע (נ/4) הוא רשם בסעיף "תאור הפגיעה":"סחרחורת, זיעה קרה וחולשה כללית, תוך כדי עבודה בקופת חולים לאומית דליית אל כרמל".

ח. על גבי טופס בל/250, בסעיף "פרטי התאונה" נרשם כי זו ארעה ביום 7/12/16 בשעה 11:30 בקופת חולים דלית אל כרמל."תאור התאונה", נרשם:"לדבריו, בזמן עבודה במחשב, הרגיש חולשה כללית, זיעה קרה, כאבי בטן תחתונה וחשב שיש לו התק, IBS - ניגש לשירותים, לדבריו הרגיש חולשה גדולה יותר וסחרחורות, הגיע לחדר אחות ולדבריו נבדק וקיבל עזרה ראשונה להתקף לב. לדבריו הוזמן נט"ן ופונה לבית חולים".

ח. ברישומים הרפואיים שנערכו לתובע בבית חולים וגם לאחר מכן לא צויין אירוע חריג שארע לו בסמוך להתרחשות האוטם הלבבי.

4. לטענת התובע, האירוע הלבבי, ארע לו, בתאריך 7/12/16, כתוצאה מהמתח והלחץ הנפשי האדיר בו היה מצוי כתוצאה מהפגישה שהתקיימה בעבודתו, ביום 6/12/16, פגישה בה דובר על שינוי צפוי בעבודתו והעברתו לסניף אחר של הקופה – דבר שהדיר שינה מעיניו וגרם לו להתרגשות רבה גם יום לאחריה.

5. מנגד טען ב"כ הנתבע, כי יש לדחות את התביעה, בהתאם לפסיקה לענין המשקל הרב שמייחס ביה"ד לרישומים הראשונים שנמסרו, כאשר מבוטח עדיין "מסיח לפי תומו" והואיל וגרסתו של התובע כפי שמצאה ביטוי באנמנזה הרפואית מהמועדים הסמוכים לאירוע הנטען, סותרת את טענותיו לקיומו של אירוע חריג בעבודתו, שהרי בבית החולים הוא סיפר כי כאביו התחילו "בזמן מנוחה בזמן שהיה במרפאתו".

6. המסגרת הנורמטיבית

תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ:"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

על פי הפסיקה, על מנת להכיר באירוע הלבבי, האוטם, בו לקה מבוטח, כתאונת עבודה, יש צורך בהוכחת אירוע חריג או מאמץ מיוחד, בעבודה, בסמוך לפני האירוע (דב"ע נא/0-133 צבי כץ - המוסד לביטוח לאומי עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך א(2), 445; עבל 502/09 סידה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21/10/10); עב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21/6/15); עב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21/6/15)).

כאשר השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג (עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.2.14) בפסקה 13 וההפניות שם; עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17.1.12), בפסקה 8 וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.12.12), בפסקה 11 וההפניות שם).

מכל מקום, נטל ההוכחה בדבר קיומו של אירוע חריג בעבודה, בסמוך למועד בו אירע אוטם שריר הלב, הוא על הטוען להתרחשותו, קרי על המבוטח.

7. דיון והכרעה

לאחר שבחנו את הראיות, קראנו את כתבי הטענות, את התצהירים, על נספחיהם, עיינו בראיות שהוגשו, נתנו דעתנו לעדויות התובע והעד מטעמו וכן מקראנו את סיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי הפגישה שהתקיימה, בעבודתו, ביום 6/12/16, היתה בבחינת אירוע חריג מבחינתו.

להלן הטעמים לקביעתנו:

א. הרושם המהימן שהותיר עלינו התובע בעדותו.

ב. העובדה שחרף טענת הנתבע, לא מצאנו בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע (נ/4) משום סתירה לטענתו בדבר הפגישה מיום 6/12/16, שהיא בבחינת אירוע חריג, בעבורו, שכן ניכר, גם מתשובות התובע בענין (עמ' 11 שורות 14 לפרוטוקול) וגם מקריאת סעיף "תיאור התאונה" בטופס שהוא התייחס לדברים כפשוטם, קרי - מה עשה כשארע לו האוטם:" סחרחורת, זיעה קרה וחולשה כללית, תוך כדי עבודה בקופת חולים לאומית דליית אל כרמל". הנה כי כן - מדובר בתיאור קר וענייני של מה שארע, כאשר העובדה שהתובע לא ציין במקום זה את האירוע החריג מיום 6/12/16, לא פגעה במהימנותו גם בשל העובדה שבסעיף זה של הטופס נרשם:"כיצד נגרמה ובמה התעסקת בזמן הפגיעה" וגם בשל התכתבות הרשום עם התשובות, הכנות והישירות, שנתן עת נשאל בענין, למשל:"זה אומר מה שקרה באותו רקע.." וכן במענה לשאלה:"אתה לא מוצא לנכון לציין את העובדה של הפגישה בטופס שהגשת לביטוח הלאומי" - "לא ראיתי צורך, אין גם שאלון על זה. אפשר שהטופס ישופר כך שתהיה שאלה כזו".

ג. העובדה שגם בטופס בל/250 (נ/3) מופיע בסעיף "תאור תאונה": לדבריו, בזמן עבודה במחשב, הרגיש חולשה כללית, זיעה קרה, כאבי בטן תחתונה וחשב שיש לו התק, IBS - ניגש לשירותים, לדבריו הרגיש חולשה גדולה יותר וסחרחורות, הגיע לחדר אחות ולדבריו נבדק וקיבל עזרה ראשונה להתקף לב. לדבריו הוזמן נט"ן ופונה לבית חולים" קרי - תיאור התואם את שנרשם בנ/4 ואשר גם הוא, בצירוף תשובותיו של התובע, הוכיח לנו כי זה התייחס אל השאלה כפשוטה, עבודה שלא מצאנו לנכון לזקוף לחובתו.

ד. החיזוק שמצאנו לטענות התובע בעדותו המהימנה של העד מטעמו – "..אולי עצם הציפיה שלו שכל השיחות הקודמות בחדר שלי היו קשות, עניינים משמעתיים, אז אולי הוא ציפה שהוא בא לעוד מפגש מהסוג הזה" (עמ' 6 שורות שורות 14-16 לפרוטוקול).

ה. העובדה שעדות עד התובע באשר לכך שהתובע "הוא איש חייכן ומצד שני מאוד עצור ומתוח" (עמ' 6 שורות 22-23 לפרוטוקול), תאמה את ההתרשמות שלנו מהתובע ולכן לא מצאנו לנכון ליתן משקל למשפט שאמר עד התובע, בסמיכות (לפני ואחרי) קביעתו הנ"ל:"אחד אני לא באתי לאבחן את זה. אני לא ראיתי משהו חריג...בסוף הוא מחייך גם כשהוא מתוח.." (עמ' 6/ שורות 22-25 לפרוטוקול).

ו. הרקע של התובע והמטען שהוא סוחב עימו מאז הפרשה בשלה פוטר ושבגינה פתח בהליך משפטי, לא פשוט, כנגד הקופה, הליך שבסיומו בוטלו פיטוריו (כשהתקופה בה היה בבחינת מפוטר, נחשבה לו כחל"ת, קרי הוא לא קיבל בה משכורת) אך הוא מצא עצמו משובץ בשני מקומות עבודה חדשים, על כל המשתמע מכך (במקום מקום מאחד מוכר), - עובדה זו, בהחלט הסבירה, לדידנו, את הסיבה בעטיה הפגישה, במסגרתה דיברו עימו על שינויים שצפויים להערך בהצבתו, תלחיץ אותו מאוד, גם אם בסופו של יום, היתה ההחלטה על ניודו, למרפאה בנוה שאנן, "בסופו של דבר זו היתה בשורה טובה" (עמ' 13 שורה 27 לפרוטוקול).

ז. העובדה שלמרות שבהתאם להלכה הפסוקה לפיה קיים משקל משמעותי לאנמנזה הראשונית, שכן בדרך כלל יעדיף בית הדין את התבטאות המבוטח סמוך לאחר התרחשות האירוע הנטען שכן זה המועד בו ניתן להניח כי האיש מסיח לפי תומו (עב"ל 248/98 מקסים פרץ נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך ל"ג (2) 24 וכן דב"ע מט/ 23-0 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349; (עב"ל 1076/99 דניאל גרץ - המוסד, לא פורסם), הרי שמקום שביה"ד משתכנע מעדות המבוטח ו/או עדיו (כפי שקרה במקרה שלפנינו) כי למרות שבמסמכים הרפואיים אין אזכור לאירוע, אין בכך כדי להוביל למסקנה שהאירוע הנטען לא התרחש, כאשר במקרה שלפנינו מעבר לעדותו המהימנה של התובע, באשר לפגישה שהתקיימה ביום 6/12/16 ולתחושות שליוו אותו בפגישה זו ולאחריה, מצאנו גם בעדותו של מר פוקס משום תמיכה לא רק לעצם התרחשות הפגישה, אלא להשפעות שהגיוני שהיו לה על התובע, לאור סיפור הפיטורים הלא סימפטי שחווה כשנה ומשהו קודם.

8. סוף דבר

לנוכח כל האמור לעיל, בשים לב לרושם המהימן שהותיר עלינו התובע וחרף הרישומים הרפואיים, הרינו קובעות כי הוא הרים את נטל ההוכחה הנדרש באשר לכך שביום 6/12/16, ארע לו אירוע חריג בעבודתו, בדמות הפגישה בה נדונה שאלת הצבתו מחדש.

9. בשים לב לקביעתנו הנ"ל, נזקקות אנו למינוי מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין , על מנת שיחווה בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי, בין האירוע החריג שארע לתובע, בעבודתו, ביום 6/12/16, לבין האירוע הלבבי שארע לו ביום 7/12/16.

10. החלטה באשר למינוי המומחה, תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ג' באב תשע"ח, (15 ביולי, 2018) בהעדר הצדדים.