01 פברואר 2021

עיקרי ההליך

1. התובעת נפלה במסגרת עבודתה ביום 12.11.2015 והאירוע הוכר כתאונת עבודה, בגינה נפגעה בברכיים ובכפות הידיים, אך לא בגב (להלן – תאונת העבודה).
2. בשים לב למחלוקת בין הצדדים בשאלת אופן הנפילה של התובעת, נקבע בהחלטה מיום 17.10.2018, לאחר שמיעת ראיות, תיאור התאונה, בהתאם לרישום בטופס התביעה.
3. בהחלטה מיום 21.11.2018 מונה דר' יוג'ין כהן, מומחה מתחום האורתופדיה (להלן – המומחה), לצורך מתן חוות דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין פגימה בגב תחתון.
4. התשתית העובדתית שהוצגה בפני המומחה הינה כדלקמן:

א. התובעת, ילידת 1971, עבדה במועד הרלוונטי כמזכירה בחברת נקו שירותי מדע בע"מ.

ב. ביום 12.11.2015 נכנסה התובעת לחדרו של מנהלה, נתקלה בתיק כבד שהיה מונח על הרצפה, מעדה והתגלגלה בעוצמה חזקה.

ג. הנתבע הכיר בתאונה כתאונת עבודה והפגיעה שהוכרה הינה חבלה בברכיים ובכפות הרגליים. הנתבע לא הכיר בקשר סיבתי בין הפגיעה בגב לבין התאונה.

ד. התובעת פנתה לראשונה לטיפול רפואי ביום 15.11.15 (מוצג נ/4).

חוות הדעת הראשונה שניתנה בתיק

1. בחוות דעתו קבע המומחה כי לא מצא בתיקה הרפואי של התובעת עבר משמעותי בתחום כאב גב, לפני מועד התאונה. בנוסף בדיקות CT ו-MRI אינן מצביעות על שינויים ניווניים משמעותיים או ממצא ישן בעל משמעות. המומחה העריך שבעת הנפילה, בה נפלה התובעת על ברכיה, היתה העברת כוחות מכיוון המכה כלפי מעלה לעמוד השדרה. למרות שלא מדובר בתאונה בעוצמה רבה כתאונת דרכים או נפילה מגובה רב, עדיין יכול להיגרם נזק מיקרוסקופי בטבעת של הדיסקים עם שחרור חומרים דלקתיים והופעת כאב. על יסוד זה קבע המומחה כי לדעתו לתאונה יש השפעה מכרעת על הופעת כאבי גב תחתון אצל התובעת.
2. במענה לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי האפשרות לנזק מיקרוסקופי בטבעת הדיסק אינו מחייב לחץ מכני על הדיסק, אמנם לא נצפה בבדיקת ה-CT קרע בטבעת הדיסק, אך יש ממצאים אחרים שתומכים באפשרות של קרע בטבעת הדיסק והם בקעים דיסקליים, התפתחות כאב רדיקולרי, ממצאים בבדיקה קלינית וממצאי EMG. הטיפולים במרפאת כאב כוונו אף הם לכאב שהחל בינואר 2016.

המומחה הפנה שנית להסברו בדבר ספיגת האנרגיה מהמכה בברכיים עד לעמוד השדרה.

אשר לשאלה בדבר מועד הפניה לטיפול רפואי, השיב המומחה כי שחרור חומרים דלקתיים הוא תהליך שאורך זמן, בשונה מלחץ מכני שהתסמינים בעקבותיו מופיעים במהרה, לכן ובצירוף העובדה שלא מעט אנשים מעדיפים להמשיך באורח חיים רגיל חרף כאב, אין זה בלתי סביר שהתובעת פנתה לטיפול רפואי במועד שפנתה.

ביחס לתלונות עבר השיב המומחה שהן לא רלוונטיות והפנה כדוגמא לתלונה משנת 2013 בה נרשמה תלונה על כאבי גב בגלל גודל השדיים. המומחה הוסיף והפנה לחוות הדעת בה ציין שיש לתובעת "שינויים ניווניים קלים שקשורים לגיל".

סיכומי הצדדים

1. התובעת הגישה סיכומיה ועתרה לקבלת התביעה על יסוד חוות הדעת.
2. במסגרת סיכומיו עתר הנתבע לדחות את מסקנת המומחה בחוות הדעת ולכל הפחות למנות מומחה אחר/נוסף בתיק. לטענת הנתבע, בעוד שבדיקת CT מציינת מפורשות "שינויים ניווניים קלים לאורך עמ"ש מותני, ללא עדות לבקע דיסקי או ללחץ מהותי על השק הדוראלי", קבע המומחה אבחנה שגויה בדבר קיומם של בקעים דיסקאליים.

עוד נטען כי לא ניתן להבין מחוות הדעת, כיצד זה תאונה שהמומחה עצמו קובע שלא היתה בעוצמה רבה, גורמת לקרע דיסק באדם בריא.

לבסוף, המומחה התעלם מתלונות וממצאים שקדמו למועד התאונה ואף כאשר נשאל עליהם באופן מפורש, בחר להתייחס רק לאחד וטענתו כי העבר אינו רלוונטי, בשים לב לכך שחלק ממנו כולל שתי תאונות דרכים ופגיעת גב, לא נומקה.

1. בהחלטה מיום 1.8.19 נתבקשה התובעת להגיב לטענות הנתבע ביחס למינוי מומחה אחר, והשיבה כי הנתבע מנוע מעתירה למינוי מומחה אחר/נוסף ומכל מקום הוא לא הצביע על פגמים בחוות הדעת המצדיקים זאת. נטען כי העלאת הטענה למינוי מומחה אחר לאחר סיכומי התובעת הינה מאוחרת ומדובר ב"פגיעה שאינה בת תיקון בזכויות התובעת". אשר לגופה של חוות הדעת – נטען כי המומחה נימק באופן מדוקדק את קביעותיו הנחרצות ופרט לחוסר שביעות של הנתבע מתוצאת חוות הדעת, לא הועלתה כנגדה טענה של ממש. בדיקת CT הדגימה בלטי דיסק וממילא שהמומחה הסביר שלא רואים ב-CT קרע מיקרוסקופי בטבעת הדיסק והפנה לממצאים אחרים התומכים בקיומו. המומחה הסביר כיצד עברו כוחות אנרגתיים מנקודת המכה (ברכיים) אל עמוד השדרה והתבסס על התשתית העובדתית שבפניו לפיה התובעת נפלה והתגלגלה "בעוצמה חזקה". המומחה פירט את עברה הרפואי של התובעת והתייחס אליו ככל שנדרש.
2. בהחלטה מיום 2.12.2019 נקבע כי ימונה מומחה נוסף בתיק, זאת בעיקר לנוכח התייחסותו הלקונית של המומחה לעברה הרפואי של התובעת בעניין הגב (בר"ע על החלטה זו נדחתה – בר"ע (ארצי) 16336-12-19). בהחלטה נוספת מאותו יום מונה דר' איל ריבלין.

חוות דעתו של המומחה הנוסף

1. דר' ריבלין קבע בחוות דעתו כי בבדיקת CT מיום 22.1.2016 ובבדיקת MRI מיום 21.9.2016 אובחן לתובעת בלט דיסק בין חוליות L5-S1. בבדיקת EMG מיום 26.7.2016 נצפתה הפרעה תפקודית של עצבים באזור בלט הדיסק. פנייתה הראשונה של התובעת לטיפול רפואי, 3 ימים לאחר התאונה, לא כללה תלונה על כאבי גב או הקרנה לרגל, אלא רק כאב בירכיים ובכפות הרגליים. התלונה הראשונה על כאבי גב מתועדת ביום 17.1.2016 "כאב גב תחתון מקרין לרגל שמאל", מבלי שהתובעת ייחסה את הכאב לתאונה. מכך, הסיק המומחה כי אין מדובר בכאב גב שליווה את התובעת מאז התאונה. את מסקנתו זו תמך גם בביקור אצל אורתופד מיום 6.9.2016, אשר רשם במפורש מפיה של התובעת שכאבי הגב עם הקרנה לרגל שמאל החלו "אחרי תקופה" ממועד התאונה.
2. דר' ריבלין הפנה לתיעוד מיום 16.9.2010 בדבר כאב גב בלתי ספציפי בעקבות תאונת דרכים מיום 5.9.2010 ולתיעוד נוסף מיום 9.8.2013 בדבר "כאב גב תחתון", אך ציין כי אלו התלונות היחידות שמצא ביחס לכאבי גב בשנים שקדמו לתאונה. בנוסף בדיקת EMG משנת 2007 פורשה כתקינה, כחלק מבירור להפרעות תחושה לא ספציפיות.
3. המומחה הנוסף מנה את הגורמים התומכים בקשר סיבתי: אירוע חבלתי משמעותי, הופעת כאב גב לאחר חודשיים, היעדר תלונות דומות לפני התאונה, ממצא בבדיקת EMG מיום 26.7.2016 התומך בפגיעה עצבית לעומת בדיקה תקינה משנת 2007; וכן ממצאים בבדיקות ההדמיה לאחר התאונה.
4. המומחה הנוסף הוסיף ומנה את הגורמים שאינם תומכים בקיומו של קשר סיבתי: העדר כאב מיידי; הממצא שהודגם בבדיקות הוא בלט דיסק ללא לחץ על מערכת העצבים, השכיח לגיל התובעת; מידת ומשך הכאב אינם פרופורציונליים לממצאי ההדמיה; לא ניתן לקבוע מתי התרחש בלט הדיסק; על פי מאמר שצורף הסיכוי להתפתחות כאב גב תחתון משמעותי בעקבות חבלה קלה, למשך 6 חודשים מהחבלה הינו נמוך מאוד.
5. על יסוד אלו קבע המומחה הנוסף כי "לא ניתן לשלול לחלוטין אפשרות לקשר כלשהו בין האירוע החבלתי הנדון לבין התפתחות כאב בעמוד השדרה המותני חודשיים לאחר מכן" והוסיף כי לדעתו מידת האפשרות לקשר סיבתי אינה עולה על 50%.
6. במסגרת שאלות הבהרה שהופנו אל המומחה הנוסף, הוא חידד (בתשובה לשאלות 1, 4, 7, 8, 10 כי בהעדר תלונות על כאבי גב בסמוך לאחר התאונה, הסבירות לקשר סיבתי אינה עולה על 50%.

השלמת טיעוני הצדדים

1. לאחר חוות דעתו ותשובותיו של המומחה הנוסף, הוסיפה התובעת על סיכומיה את הטענות הבאות: המומחה הראשון קבע שקיים קשר בין כאבי הגב של התובעת לבין התאונה והסביר מדוע יש הגיון בפניה מאוחרת לטיפול רפואי, לנוכח שחרור איטי של חומרים דלקתיים. גם המומחה הנוסף לא קבע "נחרצות שלילה מוחלטת של הקשר הסיבתי", אלא מנה שיקולים לכאן ולכאן ולמעשה הסתמך בעיקר על הפניה המאוחרת בתלונה לכאבי גב, לבסס את קביעתו כי אין מדובר בקשר סיבתי בשיעור הנדרש. המומחה הנוסף הסכים שלתובעת אין עבר משמעותי של ליקוי בגב ואף סבר כי יש בכך כדי לתמוך בקיומו של קשר סיבתי. המומחה הנוסף אף הסכים שמנגנון התאונה עשוי לגרום לכאבי הגב מהם סובלת התובעת. עיקר הנימוק של המומחה הנוסף נעוץ במועד הפניה בתלונה על כאבי גב, אף שהוכח כי מאז התאונה נטלה התובעת אתופן לשיכוך כאבים, דבר היכול לשיכוך כאבי הגב עד למועד הפניה. בנוסף, המומחה הנוסף הסכים כי קביעת תור לאורתופד עשויה להתעכב למעט מקרים דחופים.

על יסוד עיקרי דברי אלו מבקשת התובעת להכיר בכאבי הגב מהם היא סובלת כקשורים לתאונה.

1. הנתבע ביקש בהשלמת סיכומיו לפסוק בהתאם לחוות דעתו של המומחה הנוסף.
2. התובעת השיבה וטענה כי המומחה הנוסף מסר חוות דעת שאינה חד משמעית ואינה תומכת בהכרח בדחיית התביעה. יש להפעיל את הספק העולה ממנה לטובת התובעת.

הכרעה

1. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים אל מול חוות הדעת והחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה להכיר בכאבי גב כקשורים לתאונה, זאת על יסוד שתי חוות הדעת.
2. כפי שפורט לעיל, מונה מומחה נוסף בתיק בעיקר לנוכח הרושם שנוצר מחוות דעתו של המומחה הראשון, שאינו נותן משקל מספק לעברה הרפואי של התובעת (סעיף 12 להחלטה הראשונה מיום 2.12.19). מחוות דעתו של המומחה הנוסף עולה בבירור, כי אף הוא סבור שעברה הרפואי של התובעת אינו מבסס את כאבי הגב שפקדו את התובעת לאחר התאונה. המומחה הנוסף אף מציין זאת כסיבה להכיר בקשר סיבתי, ובכך הוא למעשה מסכים עם המומחה הראשון.
3. למעשה, הנימוק העיקרי החוזר לאורך חוות דעתו של המומחה הנוסף, ובעיקר בתשובותיו לשאלות ההבהרה, הוא התלונה המאוחרת על כאבי גב. המומחה הנוסף הבהיר כי לו היה רואה רישום רפואי המתעד תלונה על כאבי גב בסמוך לאחר התאונה, היה מכיר בקשר הסיבתי בין כאבים אלו לבין התאונה. יחד עם זאת, המומחה הנוסף לא נתן כל משקל בסוגיה זו, לעובדה שאינה במחלוקת ולפיה התובעת נטלה משככי כאבים לאחר התאונה. המומחה הנוסף אמנם ציין בתשובותיו כי אתופן מהווה "קו ראשון" של טיפול תרופתי וכי משככי כאבי מפחיתים כאב באופן חלקי וזמני, תוך שהכאב חוזר עם התפוגגות השפעת התרופה ומכל מקום לא סביר שיאלחש כאב טוטאלי למשך חודשיים, אך לא חלק על עצם העובדה כי על פי הרישומים הרפואיים התובעת נטלה משככי כאבים אשר יכלו לשכך את כאבי הגב ולעכב פניה לטיפול רפואי.
4. המומחה הראשון מסר לעניין זה הסבר - שהנתבע לא חלק עליו ואין בפני בית הדין סיבה רפואית שלא להביאו בחשבון – ולפיו שחרור החומרים הדלקתיים נעשה באופן איטי, באופן שיכול להסביר את הופעת כאבי הגב לאחר תקופה מסוימת מהתאונה.
5. מומחה נוסף אינו מחליף את המומחה הראשון וחוות דעתו מצטרפת לתיק לצד זו של המומחה הראשון, כאשר תפקידו של בית הדין לערוך את השקלול הנדרש של כלל הראיות שבפניו, לרבות חוות הדעת הרפואיות, לצורך ההכרעה בתיק.
6. על פי ההלכה, "בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" .

(דב"ע ל"ו/64- 0 המוסד לביטוח לאומי – שרף, פד"ע ז 461).

עוד נקבע בהקשר זה כי :

"... חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן..." (עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון, מיום 15.5.07).

1. במקרה שבפני, שני המומחים מסכימים כי לתובעת אין עבר משמעותי של כאבי גב וכי מנגנון התאונה שתוארה בפניהם יכול היה לגרום לכאבי הגב שדווחו על ידה בחודשים שלאחר התאונה. המומחה הנוסף נתן כאמור משקל מכריע למועד הפניה בתלונה על כאבי גב, לצורך שלילת הקשר הסיבתי בשיעור הנדרש, אם כי לא שלל את האפשרות שגם חרף הפניה המאוחרת עשוי להיות קשר סיבתי בין השניים. בנסיבות האמורות, לאור העובדה שהתובעת נטלה משככי כאבי (אנטי דלקתיים) בסמוך לאחר התאונה, לאור ההסבר שניתן על ידי המומחה הראשון להופעה מאוחרת של כאבי גב ולנוכח העובדה כי התלונות על כאבי גב תועדו חודשיים לאחר התאונה – אני סבורה כי יש להכיר בכאבי הגב כתוצאה של תאונת העבודה, תוך שלוועדה הרפואית שתדון בתביעה לקביעת דרגת נכות, תהא סמכות ההכרעה ביחס למידת הנזק שנגרם לתובעת בגב, כתוצאה מהתאונה.
2. סוף דבר – התביעה מתקבלת כך שנקבע כי בנוסף לליקויים שהוכרו על ידי הנתבע כתוצאה של תאונת העבודה מיום 12.11.2015, יוכרו גם כאבי הגב כתוצאה של אותה תאונה.
3. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 5,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ט שבט תשפ"א, (01 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.