1. בקשה שהוגשה מטעם המערער, להורות כי הדיון בערעור יתקיים לפני מותב תלתא.

2. פסק הדין שניתן לראשונה בבית משפט השלום, ניתן בתאריך 21.5.2016. על פסק דין זה הוגש ערעור (ע"א 36404-09-16). הערעור נשמע לפני כב' השופט ד"ר מ' רניאל, שהורה להשיב את הדיון לבית משפט השלום. פסק דינו השני של בית משפט השלום ניתן בתאריך 4.4.2017, ולטענת בא כוח המערער, פסק דין זה הפך לחלוטין את פסק הדין הקודם.

3. בבסיס בקשת המבקש עומדת טענת בא כוח המערער, כי "חריגותו" של פסק הדין שבערעור, שהפך תוצאה קודמת מבלי ששונתה התשתית הראייתית, ומבלי שנעשה ניסיון ליישב את קביעותיו העובדתיות שנקבעו בפסק הדין הראשון, מצדיקה דיון לפני מותב תלתא. בא כוח המערער אף עותר לכך, שהמותב לא יכלול את כב' השופט רניאל, אשר הביע דעתו בערעור בגלגול הראשון.

4. בא כוח המשיב, בתגובתו לבקשה, סבור שאין כל נימוק המצדיק קביעת הערעור לפני מותב תלתא. לטענת בא כוח המשיב, ומטרתה האמיתית של הבקשה היא למנוע את שמיעת הערעור לפני כב' השופט רניאל.

5. לאחר ששקלתי הבקשה ותגובת בא כוח המשיב, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

מעיון בכתבי הטענות ובפסק הדין העומד לערעור, לא מצאתי כי מתעוררות שאלות משפטיות המצדיקות סטיה מהוראות החוק, המורות כי ערעור זה, על פי שוויו, יידון לפני שופט דן יחיד.

6. ככל שהדברים נוגעים לטענה, שאין לכלול במותב שידון בערעור את כב' השופט רניאל, כי אז אין מקום לטענה זו כלל. נסיבות העניין מצדיקות שדווקא כב' השופט רניאל הוא שידון בערעור, שהרי הוא כבר דן בערעור הקודם והסכסוך בין הצדדים מוכר לו. גם אם אניח, שפסק הדין שנתן כב' השופט רניאל בערעור הקודם, מלמד על כך שיש לו דעה בעניינו של הסכסוך, כי אז מדובר בדעה שהתגבשה כתוצאה מהדיון בטענות הצדדים, טענות שנשמעו לפניו במהלך הדיון בערעור שהונח על שולחנו, בו היה עליו ליתן פסק דין.

7. אשר על כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.