1. בקשת המבקשת, גרושתו של החייב, להורות על ביטול החלטה בדבר פירוק השיתוף בנכס מקרקעין.

רקע:

2. המנהל המיוחד הגיש בקשה להורות על פירוק השיתוף בזכויות בנכס מקרקעין המצוי ברחוב דליה נצרת עלית, הידוע כגוש 17754 חלקה 6 תת חלקה 66 (להלן: הנכס).

3. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 28.6.17.

4. בעניינו של החייב אושרו תביעות חוב בסכום כולל של 317,693 ₪, מתוכם אושר בדין קדימה סכום של 153,378 ₪, מתוכו סכום של 106,139 ₪ לטובת המבקשת, ועוד סכום של 47,239 ₪ לטובת הנושה גב' וידר.

5. על פי נסח לשכת רישום המקרקעין, הנכס רשום מיום 27.6.06 בבעלות מלאה של המבקשת.

על הנכס רשומה משכנתה לטובת המשיבה 4 (להלן: הבנק).

כמו כן רשומה הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, מתאריך 13.4.10, לטובת החייב, על מחצית מהנכס, וזאת בהתאם לפסק דין.

יצוין שרשומים גם שני עיקולים, מחודש 3/11 ומחודש 7/17 על ההערה לטובת החייב, מלשכות ההוצאה לפועל.

6. המנהל המיוחד צירף פסיקתה בתמ"ש 3181/06 (בית המשפט לענייני משפחה בנצרת) מיום 21.2.10, לפיה בהתאם לפסק דין שניתן ביום 14.1.10 בעניין שבין החייב (התובע) לבין המבקשת (הנתבעת) התובע הוא הבעלים של מחצית הזכויות בנכס והורה על רישום זכויותיו של התובע בדירה בלשכת רישום המקרקעין (להלן: פסק הדין).

בהתאם לכך עתר להורות על פירוק השיתוף בנכס ובבקשה למתן הוראות בהתאם.

השתלשלות הדיון בבקשה לפירוק השיתוף:

7. הבקשה לפירוק השיתוף הועברה לתגובת המבקשת והחייב.

8. ביום 2.7.20 המבקשת הגישה הודעה בדבר עדכון ייצוג בתיק ובקשה לביטול כל הליך שבכוונת המנהל המיוחד לנקוט ביחס לדירה, בטענה שלחייב מעולם לא היו זכויות בדירה, למרות פסק הדין.

9. החייב בתגובתו, הסכים לבקשת הנאמן ותמה על תגובת המבקשת, אשר טענה בניגוד לפסק הדין כי אין לו זכויות בדירה.

10. למבקשת ניתנו מספר אורכות על מנת שתבהיר בקשתה ותמסור את תגובתה לבקשת הנאמן אך היא לא הגישה תגובה מנומקת (ראו החלטות מיום 9.7.20, 29.7.20, ו- 18.8.20).

11. לאחר עיון בבקשה ונוכח הסכמת החייב ובהעדר התייחסות מטעם המבקשת הוריתי על פירוק השיתוף, ומיניתי את המנהל המיוחד ככונס למכירת הנכס, זאת בהחלטה מיום 15.9.20.

12. לאחר אותה החלטה, הגישה המבקשת תגובה.

13. בהחלטה שניתנה באותו יום הפניתי לכך שכבר ניתנה החלטה בבקשה. לאחר מספר החלטות נוספות, ניתנה למבקשת הזדמנות להגיש בקשה לביטול ההחלטה, בתוך 60 ימים מיום 1.10.20.

אף בכך המבקשת לא עמדה, ורק ביום 22.12.20, באיחור ניכר, הגישה את הבקשה לביטול ההחלטה.

14. כפי שציין המנהל המיוחד בצדק, היה מקום לדחות את בקשתה של המבקשת אך מחמת השיהוי והעובדה שלא עמדה במועדים שקבע בית המשפט במשך מספר חודשים.

עם זאת, הבקשה תידון לגופה.

טענות הצדדים:

15. טענה ראשונה של המבקשת הייתה, כי יש "להציץ מעבר לפרגוד" של פסק הדין. המבקשת טענה כי היא זו ששילמה את כל החיובים והתשלומים השוטפים עבור הנכס, והיא היחידה שהשביחה אותו. לטענתה, לחייב לא הייתה מעולם זיקה ממשית לנכס. המבקשת הוסיפה כי מצב הדברים במערכת הזוגית הוא מצב שכיח, שבו זוגות קובעים את כתובתם בכתובת אחד מבני הזוג, בלי שיש בכך כדי ליצור הגדרה פורמלית של נישואין או יחסי ממון. המבקשת טענה כי החייב עצמו הודה כי אין לו זכויות בנכס.

טענה שנייה של המבקשת הייתה, כי אין תועלת בפירוק השיתוף בנכס, משום שתביעות החוב היחידות העומדות על הפרק הן שלה ושל בתה, והיא מעוניינת לבדוק את פדיון חלקו של החייב.

המבקשת הוסיפה כי למיטב ידיעתה לחייב יש זכויות גם בעיזבון אביו המנוח, ויש להורות על מימוש זכויות ונכסים אחרים של החייב תחילה.

16. החייב התנגד לבקשה לביטול ההחלטה בדבר פירוק השיתוף.

החייב טען כי מעולם לא ויתר על זכויותיו הקנייניות בנכס, וקיים בנדון פסק דין חלוט של בית המשפט לענייני משפחה. החייב עמד על כך שיש לו זיקה לדירה, שכן הצדדים חיו חיים משותפים משנת 1992 ורכשו את דירתם המשותפת הראשונה מהשקעה שלו ומתשלומים מהכנסותיהם המשותפות של בני הזוג. כשלוש שנים לאחר רכישת הדירה הראשונה, נרכש הנכס, מכספי מכירת הדירה הראשונה ומגרירת המשכנתה. החייב לא נרשם כבעלים לצד המבקשת רק משום שלא יכול היה לקבל אותה עת משכנתה.

אשר לפדיון, החייב טען כי אם המבקשת רוצה לעשות כן, תתכבד ותציע הצעת פדיון, תחת הגשת הבקשה לביטול פירוק השיתוף, וכפוף לכך שזכויותיו לא ייפגעו.

17. המנהל המיוחד התנגד לבקשה. המנהל המיוחד טען כי הבקשה כל כולה מבוססת על הטענה לפיה לחייב אין זכויות בנכס, אך טענה זו עומדת בניגוד לפסק דין חלוט משנת 2010. המנהל המיוחד דחה את טענת המבקשת לפיה ניתן להתמודד מול פסק הדין, שלא ערערו עליו ולא שינו אותו, באמצעות דוקטרינת ה"הצצה מעבר לפרגוד" כפי שטענה המבקשת. כן ציין, כי לא התנגד באופן עקרוני לפדיון חלקה של המבקשת בנכס, אך עד כה המבקשת לא הציעה הצעה ראויה, ואף האריכה את הליך בקשת פירוק השיתוף, בכך שתחילה נמנעה פרק זמן ארוך מהגשת תגובה, ולאחר מכן אף את בקשת הביטול הנוכחית הגישה באיחור ניכר.

דיון והכרעה:

18. דין בקשת המבקשת להידחות. המבקשת לא הצביעה על כל טעם בגינו לא הגיבה לבקשה לפירוק השיתוף, והתנהלותה גילמה זלזול ממשי בהחלטות בית המשפט, תוך אובדן זמן שיפוטי יקר. בהיעדר הצדקה לכך שלא הוגשה תגובה במועד, די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

19. עם זאת, גם לגופו של עניין, המבקשת לא הוכיחה כל סיכוי של ממש לקבלת עמדתה. ממילא – אין מקום לביטול פסק הדין, בהיעדר כל טענת ראויה של המבקשת שיש בה כדי להדוף את הבקשה לפירוק השיתוף.

20. בתמצית, המבקשת טענה שלוש טענות ביחס לפירוק השיתוף:

א. אין לחייב זכויות בדירה;

ב. אין תועלת בפירוק השיתוף שעה שהיא בעלת תביעת החוב המשמעותית ביותר;

ג. יש לפעול להקניית נכסים אחרים של החייב תחילה.

זכויות החייב בדירה:

21. המבקשת הפנתה למסמך נספח א' לתגובתה, תצהיר של החייב מיום 5.10.03, במסגרתו החייב אישר כך:

"1. אין ולי ולא אהיה לי (כך במקור – מ.ב.) כל תביעות ו/או טענות ו/או דרישות מכל סוג שהוא, בכל הנוגע לרכוש, אשר יפורט להלן:

1.1 דירה בת ארבעה חדרים ... הידועה בגוש 17531 חלקה 16 אשר זכויות חכירה בה רשומות על שם לנגר ויקטוריה...

...

2. הנני מתחייב לשאת במזונותיה של ילדתנו המשותפת... אשר פרטיה כדלקמן:..."

22. המבקשת טענה כי הליך פשיטת הרגל הוא בגין חובות שהחייב צבר ללא קשר אליה, לאחר שהקשר הזוגי בינו לבינה הסתיים. עוד טענה, כי ביקשה לקבל מסמכים דרושים, כאשר מדובר במקרה שכיח שבו בני זוג לא קבעו את יחסיהם בהגדרה פורמלית של נישואין או הסכם ממון, והיה ברור כי לבן הזוג המצטרף אין ולא תהיינה זכויות בנכסי בן הזוג. לא בכדי, טענה, החייב חתם על נספח א'. בהתאם לאותו נספח, החייב הבין ואישר שאין לו זכויות בדירת המבקשת. המבקשת טענה כי נוכח אישור החייב והזמן הרב שחלף הרי שלא ניתן ולחילופין לא סביר לנקוט כעת בהליך הזהה במהותו לביטול הענקה. עוד טענה המבקשת כי לחייב מעולם לא היו זכויות בדירה, ולכן, לא העניק למבקשת זכויות בה, אלא הצהיר, שאין לו זכויות. כן טענה המבקשת כי מאז מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, התרחשו "אירועים רבים" כלשונה, והחייב, מתוך הכרה שאין לו חלק או זכויות בדירה, לא פעל לממש את פסק הדין.

23. דין טענות המבקשת להידחות, מהטעם הפשוט שהן עומדות בניגוד לפסק דין חלוט של בית המשפט לענייני משפחה. המסמך שהמבקשת הגישה הוא משנת 2003, בעוד ששבע שנים לאחר מכן, בשנת 2010, בית המשפט לענייני משפחה הצהיר כי לחייב יש 50% מהזכויות בנכס. פסק הדין "בולע" בתוכו כל טענה שהייתה למבקשת ביחס למסמך הנ"ל, או כל טענה אחרת ביחס לחיים המשותפים של הצדדים, ואין מקום להרהר אחריו כל עוד לא בוטל ואפילו לא הוגשה בקשה לבטלו.

אשר לאירועים לאחר מתן פסק הדין: בקשתה של המבקשת הייתה כוללנית, ללא אסמכתאות, ואפילו ללא פירוט מינימלי. המבקשת הסתפקה בכך שלאחר מתן פסק הדין "התרחשו אירועים רבים", לא פירשה ולא הציגה אסמכתאות, ומובן שבכך לא נכנסה לפרטי הטענה המקנה לה סיכוי כלשהו בבקשה זו, כנדרש. יתרה מכך, אף לו הציגה המבקשת פירוט ואסמכתאות כנדרש, הרי מעת שלא פעלה בערכאה המוסמכת ביחס לפסק הדין, הוא שריר וקיים, ואין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה או כערכאה חלופית לו.

24. אף מובן לחלוטין, כפי שציין המנהל המיוחד בצדק, כי טענת המבקשת ביחס ל"הצצה מאחורי הפרגוד" של פסק הדין היא טענה שגויה, משום שסמכות זו אינה רלבנטית במקרה דנן. דוקטרינה זו נועדה למצבים שבהם הנושים נפגעים כתוצאה מפסק דין שמחייב את החייב, בלי שהחוב נבדק לגופו. אין הדוקטרינה רלבנטית לפסק דין שמעניק לחייב זכויות. במצב אחרון זה, פשיטא שלא נדרשת התערבות, שכן במצב של פסק דין מזכה, אם סבור בעל הדין שחויב שפסק הדין שגוי, הוא יכול ורשאי היה לפעול לשנותו, דבר שלא נעשה במקרה זה.

תועלת בפירוק השיתוף:

25. המבקשת טענה כי אושרו תביעות חוב בסכום כולל של 164,315 ₪, שרובן תביעות מזונות שלה ושל בתה המתגוררת עמה, ולכן, אין טעם בפירוק השיתוף.

26. טענה זו של המבקשת מתעלמת מכך שכבר בהחלטה מיום 1.10.20 הבהרתי כי נפלה טעות בהחלטתי בנושא פירוק השיתוף, וכי מצבת החובות היא כמצוין בסעיף 4 להחלטה זו. כך או כך, המבקשת לא הציעה הצעה קונקרטית לפדיון הזכויות, וממילא, בהיעדר הצעה כזו, יש להתקדם ולפרק את השיתוף.

זכויות של החייב בנכסים אחרים:

27. טענה זו של המבקשת אינה ממן העניין. המבקשת אינה מנהלת הליך זה, אינה צד להליך זה כנושה, ואין לה זכות עמידה בדין לעתור כיצד יפעל בעל התפקיד למימוש נכסי החייב. אף אין מקום שתתערב בשיקול דעתו של בעל התפקיד, המורכב מפרמטרים שונים.

לגופו של עניין, אין בטענה זו של המבקשת להועיל, משום שבכל מצב, החייב זכאי לקבל את חלקו מפירוק השיתוף בנכס. גם אם לצורך העניין יסופקו חובותיו של החייב ממקורות אחרים, שכרגע אינם ידועים, החייב הודיע על הסכמתו לפירוק השיתוף במסגרת זו, כאשר פירוק השיתוף נועד להבטיח גם את זכויות החייב, והחייב עתר בתגובתו לוודא שזכויותיו מובטחות גם במסגרת הפדיון, אם יוצע.

הווה אומר: מעת שהחייב מעוניין בפירוק השיתוף, לו הוא זכאי לפי פסק הדין, אין רלבנטיות למצבת החובות והנכסים האחרים של החייב. בכל מקרה, המבקשת צריכה לפדות את חלקו של החייב בנכס (ולא רק את סכום החובות), שאם לא כן – זכויותיו של החייב על פי פסק הדין ייפגעו.

סיכום:

28. לאור האמור לעיל, בקשתה של המבקשת לביטול ההחלטה בדבר פירוק השיתוף – נדחית.

בהיעדר הצעה לפדיון, העולה אף כדי חלקו של החייב בנכס, כפי שהובהר לעיל, אין מקום להמשיך ולדחות את פירוק השיתוף.

למותר לציין, כי המבקשת רשאית להציע לרכוש את מחצית הנכס בעצמה, וזכויותיה בדין בנושא זה, שמורות.

29. המנהל המיוחד רשאי לפעול להמשך פירוק השיתוף לאחר יום 15.2.21.

המזכירות תמציא החלטה זו לכלל הצדדים שבכותרת (למעט המשיב 4 - הבנק). המנהל המיוחד אף הוא ימציא לב"כ המבקשת את החלטה זו כדין, בתוך שבוע מהיום, וכן ימציא אותה למשיב 4.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"א, 17 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.