גזר הדין ניתן ביום 22.2.2016 תוך שצויין מפורשות שהוא ניתן בהתחשב במצבם הרפואי של הנאשמים. אין בסמכותי לעיין מחדש בגזר דין שניתן. אדגיש כי כל האסמכתאות הרפואיות שצורפו לבקשה דנן הן ממועדים קודמים למועד מתן גזר הדין ולפיכך ברור שהובאו בחשבון בעת מתן גזר הדין. בבקשה כאן לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לגבי האירועים מאז מתן גזר הדין. בפרט לא הוכח שחלה התרחשות בלתי צפויה.

לא נטען להרעה פתאומית במצבם הכלכלי של הנאשמים (ולא הוכח דבר בעניין) ולפיכך העובדה שהכשרת הבינוי דורשת תשלום לאנשי מקצוע אינה מהווה עילה לדחיית המועד לביצוע ההריסה.

יתירה מזאת, במקרה דנן נמסרה מלכתחילה סמכות הריסה גם לוועדה המקומית לתכנון ובניה - וזאת מתוך רצון לבטל את המפגע התכנוני ומתוך מה שנראה כיום כהבנה אז שאין בטחון שהנאשמים עצמם יעשו זאת.

אין לפניי ראיה שהיתר של הבינוי נמצא בהישג יד ואין כל טענה לגבי טווח זמן לשם הוצאת היתר. אין לפניי טענה לנקיטה בהליכים להוצאת היתר. אף אין לפניי כל טענה קונקרטית לגבי היתכנות היתר לבינוי נשוא ההליך. יוזכר כי הבינוי דנן הוא פרגולה בשטח של כ-120 מ"ר (כעשירית תחומה בקירות). אין מדובר בבינוי זעיר ו/או כזה אשר דינים חדשים מאפשרים את הכשרתו בהליך מזורז.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.