הבקשות ותגובות

1. בפני ביהמ"ש בקשה מיום 27.12.2017 לביטול צו הריסה מחמת קיומו של היתר בניה ב"הליך רישוי מקוצר".

2. ביום 09.01.2018 הוגשה בקשה להשהיית ההליכים ביחס לביצוע צו ההריסה שיפוטי. באותו יום ניתנה החלטה המזמינה תגובת המשיבה.

3. ביום 10.01.2018 הוגשה תגובת המשיבה לשתי הבקשות.

דיון והכרעה

4. ביום 22.02.2016 ניתן פס"ד ע"י כב' השופטת נמרודי. פסה"ד ניתן בהתאם להסדר טיעון בין הצדדים. במסגרת גזה"ד נקבע כי על הנאשמים (המבקשים בענין דנן) להתאים את המבנה, בין היתר בהיתר או בדרך הריסה עד ליום 22.02.2017. נכון להיום טרם בוצע הצו.

5. המבקשים טוענים כי יש לבטל את צו ההריסה השיפוטי, נוכח קיום הליך מקוצר למתן היתר. בנוסף, קיימת טענה כי לחלק מהמבנה אין צורך בכלל להיתר.

6. בתחילה יש להדגיש כי אין בסמכות ביהמ"ש כדי לבטל צו שיפוטי שניתן במסגרת גז"ד חלוט. אם קיים פגם כלשהו ביחס לפסה"ד החלוט וחלף מועד ערעור, יש לפעול בהליכים בהתאם לקבוע בחסד"פ, הנקרא: "משפט חוזר", לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

7. עמדת המשיבה היא, על המבקשים להמציא היתר או אישור מחלקת ההנדסה נכונה כי המבנה פטור מהיתר, כדי לקיים את המוטל עליה לפי ס' 3 לגזה"ד מיום 22.02.2016.

8. אין בתצהיר המהנדס מיום 11.12.2017 כדי לסייע למבקשים. המהנדס בעצמו מסביר כי אין ביכולתו לפרט התוכנית להכשרת המבנה עד ליום 19.12.2017. נכון להיום לא הוגש תצהיר משלים בענין.

9. המבקשים מעלים מספר טענות ביחס לטיפול הרשות לבקשתם לפי הליך רישוי מקוצר. צורף מסמך לבקשה אשר לפי הכותרת הוא מדובר ב"בקשה להיתר עבודה מצומצמת". לא מדובר בהליך לקבלת היתר בניה.

המבקשים טוענים בעקבות פגם בטיפול הרשות בבקשתם, ניתן לקבוע כי קיים היתר להכשרת המבנה. הלנת המבקשים ביחס לאופן טיפול בקשתם וההשלכות, יש להעלות בעתירה מנהלית בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים. אין בסמכות ביהמ"ש לעניינים מקומיים כדי להכריע בנטען ביחס להליך הרישוי/היתר מול הרשות. הטענה כי קיים היתר בעקבות פגמים להליכים, נדחית.

10. המבקש בעצמו מעלה בבקשתו מיום 09.01.2018 נסיבות אישיות מחייבות השהיית ההליך להכשרת המבנה בהתאם לס' 3 לגזה"ד. ברור לביהמ"ש כי מצבו של המבקש, כפי שתואר בבקשה, אינו פשוט. אולם, אין בסמכות ביהמ"ש זה להשהות הליכים. מדובר בצו שיפוטי, כאשר התנאים לקיומו של הרישוי/ההיתר, אינו הליך פלילי, אלא הליך מנהלי. לא זו אף זו, אין ממש בטענה כי המבקש הוא היחיד שיכול לטפל בהכשרת המבנה. לפי הנסיבות, על המבקש לפעול להסמכת אנשי מקצוע כדי להשלים את ההליכים להכשרת המבנה בהיתר או קבלת אישור פטור. כאמור, אין בסמכות ביהמ"ש זה להתערב בהליך הרישוי.

11. הלכה פסוקה כפי שציינה המשיבה, היא כי בהעדר מסגרת תכנונית לפיה ניתן להכשיר את המבנה במועד הנראה לעין, לחילופין הכשרת המבנה בהיתר בהישג יד, דין הבקשה למתן ארכה לפי ס' 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, להידחות.

במקרה דנן, אין בבקשת המבקשים אם מדובר מיום 27.12.2017 או 09.01.2018 מסמכים המקימים עילה למתן ארכה נוספת למטרת הכשרת המבנה.

לאור האמור הבקשה נדחית.

אולם, נוכח הנסיבות, כפי שעולות מתיק ביהמ"ש, מעכב ביצוע הצו עד ליום 10.02.2018 כדי לאפשר התארגנות או פניה לערכאת ערעור לפי הענין.

במידה ותוגש הודעת ערעור, יש לפנות לערכאת ערעור בכל בקשה נוספת הארכת מועד עיכוב ביצוע הצו.

כאמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ח, 10 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.