04 מאי 2021

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי

נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר

נציג ציבור (מעסיקים) מר דניאל הרפז

החלטה

לפנינו שתי תביעות שאוחדו לתשלום דמי פגיעה בעבודה מהמוסד לביטוח לאומי (המוסד). האחת בנושא ליקוי שמיעה - ירידה בשמיעה וטנטון עקב חשיפה לרעשם מזיק (ב"ל 50588-12-17); והשנייה בנושא נזקי עור עקב חשיפה לשמש (ב"ל 40168-02-18).

הרקע הצריך לעניין

1. ביום 9.12.15 ערך התובע בדיקת שמיעה בה נמצא כי קיימת ירידה בשמיעה.
2. בשנת 2016 אובחן התובע גם כסובל מ-"ריבוי נזקי עור מסוג סולר ואקטיניק קרטוזיס" באיזורי החשיפה לשמש.
3. ביום 30.10.16 הגיש התובע למוסד תביעה בגין ליקוי שמיעה בעבודה.
4. ביום 1.1.17 הגיש התובע תביעה בגין נזקי עור.
5. ביום 22.7.17 תביעתו נדחתה בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), השתנ"ה-1995 (החוק). כן נדחתה תביעת התובע להכיר בנזקי העור כפגיעה בעבודה.
6. ביום 2.5.19 וביום 4.3.19, נקבעו הפלוגתאות הבאות:

ליקוי שמיעה – האם התובע נחשף לרעש מזיק? ככל שכן, האם יש קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין ליקוי השמיעה? (המוסד הודיע שאין לו טענות נוספות לאי עמידה בתנאי הסף לפי סעיף 84א חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (החוק).

נזקי עור – האם הונחה תשתית למיקרוטראומה? האם יש קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה? שאלת מאזן ההשפעות.

הראיות בתיק

1. פרט לתצהיר התובע הוגשו לתיק מספר דוחות מדידות רעש שנערכו בשדה דב בין השנים 2002 עד 2016. כן העיד בתיק מטעם המוסד מר דני סונגו – אחראי בטיחות ברשות שדות התעופה (מר סונגו).
2. עדותו של מר סונגו התמקדה בתיאור תפקידיו, תנאי עבודתו וחשיפתו של התובע לרעש ולשמש. על פי עדותו, התובע לא הוגדר בתפקידיו השונים כעובד ברעש מזיק ולכן לא נערך לגביו ניטור פרטני לרעש. עם זאת, הוא העיד שהתובע שהה כמחצית מיום עבודתו (3-4 שעות ביום) בשטח, לרבות בשטחי המראות ונחיתות ששם תועדו מדידות חריגות לרעש. בחקירתו לפנינו הוא גם העיד שהתובע היה חשוף לשמש במהלך יום עבודתו בחוץ – "בשדה דב אין מקומות מקורים. 3-4 שעות במקומות בשטח הם בחשיפה לשמש מלבד הטרמינל שמקורה. בטרמינל זה חצי שעה, שעה על כל הערכות... אני חושב ש – 3-4 שעות בשטח זה מספר השעות שמשקף את השהייה שלו בשטח" (עמ' 26, ש' 8-9, 16 לפרוטוקול).

התשתית העובדתית

1. להלן נתאר את תקופות עבודתו של התובע לגביה אין מחלוקת או שלא נסתרה על ידי המוסד והיא עלתה מתוך חומר הראיות, לרבות העדויות והמסמכים שהוגשו לתיק.^[1]
2. התובע יליד 1947, עבד בין השנים 1979-2006 בתחום התעופה.
3. בשנים 1979-1983 – עבד בנתב"ג כמתכנן מערכות תעבורה אווירית (תכנון נתיבי טיסה ותהליכי המראה ונחיתה של מטוסים) בחטיבת המבצעים של רשות שדות התעופה (רש"ת). המדובר בעבודה במשרה מלאה, בימים א'-ו'.
4. בשנים 1983-1999 – עבד כמנהל מודיעין טיס פנים ארצי מרכזי בשדה דוב, ועוזר וממלא מקום מנהל השדה. תפקיד זה דרש, בין היתר, ניהול ופיקוח על רחבות חניית מטוסים, תשתיות השדה, עבודות שטח וניהול גורמים בשדה. תפקיד זה נחלק בין עבודה משרדית לבין עבודה בשטח, כשהעבודה בשטח ארכה כ-3-4 שעות. המדובר בעבודה שהיא מעבר למשרה מלאה, בימים משתנים, כ-8 שעות לפחות בכל יום.
5. בשנים 1999-2016 – עבד כמנהל שדה התעופה שדה דב. בתפקיד זה היה תובע אחראי על הפעלת השדה, ניהול עובדים בטיחות וכיו"ב. גם תפקיד זה נחלק בין עבודה משרדית לעבודה שטח שארכה כ-3-4 שעות ביום. המדובר בעבודה שהיא מעבר למשרה מלאה, בימים א-ה', כ-8 שעות לפחות בכל יום, תוך דרישה לזמינות מסביב לשעון.

דוחות מדידות הרעש שהוגשו לתיק

1. דוח מדידות רעש בשדה דב מיום 30.8.02 – תחת פירוט המסקנות, בסעיפים 7-8 נכתב שברוב עמדות העבודה במבנים רמת החשיפה של העובדים לרעש אינה חורגת מהתקנות. אולם, "בשטחים הפתוחים הקרובים למסלולי ההמראה של שדות התעופה, ברוב המקרים מתרחשת חריגה מרמות התקנים לרעש".

ברחבת S, היא רחבת המטוסים - "ליד מכוון המטוס 94 דציבל; 20 מ' ממטוס DASH7 בזמן הרצה 100 דציבל; 20 מ' ממטוס עם מנועים פועלים 90 דציבל".

1. דוח מדידות רעש בשדה דוב מיום 29.10.08 - מנהל רחבת S (רחבת המטוסים) מר דוד אופיר נבדק לאורך 8 שעות ונמצא לגביו מפלס רעש משוקלל בגובה 81.6 דציבל; באותו דוח עוד מצוין שברחבת S נמדד הרעש הבא: 72.3 דציבל בעמדת "מטוס סילון מנועים פועלים"; 89 דציבל בעמדת "מטוס סילון בנסיעה; 86.7 דציבל בעמדת "מטוס סילון ממריא"; ו-76.1 דציבל בעמדת "מטוס ATR ממריא".

כן תועדו 2 מדידות רעש חריג באזור הנקרא "גבעה" – 86.3 דציבל בכניסת מטוס ATR-70 לחניה 3; ו-85.8 דציבל בכניסת מטוס ATR-72 לחניה 2".

1. דוח רעש מיום 3.12.13 – במסגרת מדידה אישית שבוצעה למנהל התורן של השדה נמצא כי במהלך משמרת של 9 שעות הוא היה חשוף לרעש משוקלל של 84.2 דציבל. מדידה זו אינה מפרטת את המדידות השונות שנעשו לאורך יום העבודה, בנקודות החשיפה השונות של המנהל.

עובד התחזוקה גם הוא נמצא כחשוף לרעש מזיק בעת שהייתו בשטח S בזמן הרצת מנוע לפני המראה – 87.8 דציבל, ובהמראה – 91.3 דציבל, ובסה"כ חשיפה משוקללת ל-91.1 דציבל. בהמשך, בפרק המסקנות נרשם שהמנהל התורן "ביצע סבב בכל העמדות בידוק ואבטחה, שטח שדה תעופה, כולל שטח אס".

תיעוד חריג נמצא לגבי שני עובדים בלבד – עובד אבטחה ועובד תחזוקה. לגבי עובד האבטחה הוסבר שכנראה מדובר בחשיפה לרעש ממכשיר הקשר. לגבי עובד התחזוקה, לעומת זאת, נרשם – "עובד אחזקה, מעצם עבודתו משתמש בכלים ידניים ונוסע בטרקטורון דיזל עם קבינה פתוחה, נכנס לשטח אס – גורמים אשר חושפים אותו לרעש מזיק".

1. דוח מדידת רעש בשדה דב מיום 20.11.14 – לא תועדו מדידות רעש חריג. המנהל התורן שנבדק נמצא כחשוף לרעש משוקלל של 80.5 דציבל.
2. דוח מדידת רעש בשדה דב מיום 20.7.16 – תועדו מספר מדידות רעש חריג. עובד אחזקה תועד בחשיפה משוקללת של 86.3 דציבל; עובד שינוע באמצעות בובקאט נמצא בחשיפה משוקללת ל-91 דציבל;

כן תועדו מדידות רעש חריג באזור מסלול המראה/נחיתה – המראת מטוס M-EANS קצה הרחבה 86.9 דציבל, ו-המראת מטוס EMD קצה הרחבה 88.2 דציבל, הרצת מנועים ונסיעה מטוס ATR-72 101.1 דציבל, והמראת מטוס ATR-72 קצה הרחבה 89.1 דציבל.

בפרק המסקנות נרשם כי "לעובדים במוקדים הבאים התקבלו חריגות מהרמות המותרות ביחס לזמן העבודה בפועל נכון ליום הניטור: עובדי מחלקת אחזקה... 2. במיפוי מפלסי רעש בעמדות... עבודה עם בובקאט, מסלול המראות/נחיתות – הרצות מנועי, המראות ונסיעת מטוסים".

דיון והכרעה

התשתית הנורמטיבית

1. נזקי עור שנגרמו כתוצאה מחשיפה לשמש בעבודה עשויים להיחשב לתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. כך נפסק לא מכבר בהקשר של מחלת SOLAR KERATOSIS כאמור:

"במקרה שלפנינו אין מחלוקת באשר לליקוי שממנו סובל המערער: Solar keratosis. ליקוי זה והקשר בינו לבין חשיפה לשמש במהלך עבודה אינם זרים לפסיקה, ובמקרים לא מעטים מינו בתי הדין האזוריים מומחים לצורך בחינת תביעות להכרה בליקוי זה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה (ראו כדוגמא: ב"ל (אזורי ת"א) 35704-08-15 שלום טמיר - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.2.19); ב"ל (אזורי חי') 67509-06-17 לאוניד לווינסון - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.5.18)).

המוסד הפנה לעניין פורמן שם ציין המומחה כי ’הסיבה העיקרית להופעת solar keratosis הינה חשיפה מתמשכת לקרינה אולטרה סגולית של השמש במהלך החיים‘. אולם על פני הדברים חשיפה מתמשכת לשמש במהלך העבודה כלולה ב’חשיפה מתמשכת לשמש במהלך החיים‘, ומכאן שאין סתירה בין האמירה המצוטטת לבין נסיבות ענייננו. מעבר לכך, בפסק הדין שניתן בעניין פורמן נקבע שאין לראות בחוות דעתו של אותו מומחה המצוטטת כאן משום מענה מספק, ועל כן התיק הוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף.

במאמר מוסגר נעיר כי לאחר שהתיק בעניין פורמן הוחזר לבית הדין האזורי ולאחר שהמומחה הנוסף חיווה דעתו ובדק את המבוטח - הסכים המוסד להכיר ב-Solar keratosis כפגיעה בעבודה (ב"ל (חי') 3698-10-14 שמעון פורמן - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסק דין הנותן תוקף להודעת המוסד ניתן ביום 12.12.19)).

אשר לטענה כי לא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ועל כן סיכויי התביעה ממילא נמוכים - נבהיר כי ההבדל בין גרסת המערער, לפיה היה חשוף לשמש במסגרת העבודה 6-7 שעות ביום במשך 6 ימי עבודה בשבוע, לעומת גרסת המעסיק בדבר חשיפה על פני 4-6 שעות ביום אינו פער תהומי, ואין בו כדי לשמוט את הקרקע תחת תביעת המערער (ונדגיש כי בית הדין האזורי לא מצא את עדות המערער בלתי מהימנה). לכך נוסיף כי על פני הדברים גם פרק זמן של 4-6 שעות ביום (ככל שתאומץ גרסת המעסיק בקשר לכך) הוא פרק זמן משמעותי המלמד על תשתית מיקרוטראומטית".

1. המקרה של הוכחת נזקי שמיעה עקב חשיפה לרעש בעבודה הוא שונה ויש לו כללים משלו. לא די להראות חשיפה חוזרת ונשנית לרעש אלא יש לעמוד בנוסף גם בדרישת החוק והתקנות הנוגעות לרעש מזיק:

ראשית, סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע תנאי סף להכרה בליקוי שמיעה כתאונת עבודה:

"ליקוי שמיעה

84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

1. אשר להוכחת קיומו של תנאי החשיפה לרעש מזיק נפסק כי ישנה חשיבות לתוצאות בדיקת מפלסי רעש במקום העבודה. אולם, ככל שלא נערכו בדיקות רעש על ידי המעסיק, בניגוד לחובתו לערוך אותן, אין בכך כדי לשלול מתובע את היכולת להוכיח את תביעתו בדרך אחרת. בד בבד, ככל שנערכו בדיקות רעש, אין בהן כדי להוות ראיה חלוטה וניתן לסתור אותן:

"ככלל, עת מדובר במקום עבודה שבו נערכות באופן סדיר בדיקות מפלסי רעש, אין מדובר במצב שבו אין בידי המבוטח ’להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי‘, ויש לקבוע על יסוד תוצאות בדיקות מפלסי הרעש אם המבוטח הוכיח את תנאי הסף של עבודה בחשיפה לרעש מזיק, אלא אם הוכיח המבוטח כי לא ניתן להסתמך בעניינו על בדיקות מפלסי הרעש שנערכו במקום העבודה. כך למשל, ככל שבדיקת מפלסי הרעש לא נערכה בתקופה הרלוונטית או לאחר שחלו שינויים במקום העבודה (עניין מארון נסר, עניין אודת פאנוס נאסר) יוכל המבוטח לטעון כי בהעדר בדיקת מפלסי רעש המתייחסת לתקופה הרלוונטית לתביעתו אין לקבוע ממצא על יסוד בדיקת מפלסי הרעש, ועל כן יש להחיל את הפסיקה שלפיה די בכך שהוכיח חשיפה לרעש שאפשר שייחשב לרעש מזיק. מובן, כי בדיקות מפלסי הרעש אינן ראייה חלוטה, ואפשר שהמבוטח יוכיח כי בדיקות מפלסי הרעש אינן משקפות נאמנה את רמת מפלס הרעש שנחשף אליה בעבודתו, ובמקרה כזה ישקול בית הדין אם להחיל את הפסיקה שלפיה די בכך שהמבוטח הוכיח חשיפה לרעש שאפשר שייחשב לרעש מזיק על מנת שימונה מומחה רפואי. כך למשל, בעניין סונגו נקבע, בין היתר, כי לא ניתן לבסס ממצא בדבר חשיפת המבוטח לרעש מזיק על יסוד בדיקת מפלסי הרעש במקום העבודה נוכח העובדה שהמבוטח ’נע ממקום אחד למשנהו במסגרת עבודתו וקשה לאמוד את עוצמת הרעש אליה הוא נחשף‘. אולם, במקרים שבהם לא סתר המבוטח את תוצאות בדיקות מפלסי הרעש שנערכו במקום העבודה, ועל פי תוצאות בדיקות מפלסי הרעש המבוטח לא עבד בחשיפה לרעש מזיק כאמור בסעיף 84א לחוק, דין תביעתו להידחות על הסף, מבלי שימונה מומחה רפואי".

(ר' עבל (ארצי) 44213-11-18‏ ‏ יעקב דברא - המוסד לביטוח לאומי (31.8.20)).

1. אשר לטנטון, עקב אופייה הסובייקטיבי של פגיעה זו נקבעו תנאי הסף והכללים הבאים בחוק ובפסיקה:

סעיף 84א(ב) קובע את תנאי הסף הבאים:

רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

מן הכלל אל הפרט

ליקוי עור

1. כאמור, התובע טען שהוא סובל מנזקי עור כתוצאה משנים של חשיפה לשמש בעבודתו.
2. מחומר הראיות עלה שהתובע היה חשוף לשמש מדי יום כ-3-4 שעות ביום, משנת 1983 ועד 2016.
3. עיקר טענות המוסד בסיכומיו, יצוין, היו בהקשר של התביעה לליקוי השמיעה.
4. לפיכך, נקבע בזאת כי הונחה תשתית ראייתית לקיומה של פגיעה עורית עקב חשיפה לעור לפי תורת המיקרוטראומה. בהתאם לכך ימונה מומחה שיחווה דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין החשיפה לבין הפגיעה. נעבור עתה לדון בתביעה לליקוי השמיעה.

ליקוי השמיעה

1. לטענת התובע, הוא נחשף לרעש מזיק לאורך כל תקופת עבודתו. גם בנתב"ג וגם בשדה דוב. עיקר הרעש אליו הוא נחשף היה כאשר הוא ביצע עבודות שטח. אולם, בתקופת עבודתו בשדה דוב הוא היה חשוף לרעש גם מהמשרד, שכן המשרד היה בקרבת המטוסים, כ-30 מטר מהם, ולא היה בידוד משמעותי מהרעש.
2. המוסד טען שלא הוצגו ראיות מטעם התובע לבסס את טענת ליקוי השמיעה כתאונת עבודה; דוחות מדידת השמיעה שהוגשו לתיק אינם תומכים בטענה שהתובע היה חשוף לרעש מזיק.
3. מבדיקות מדדי הרעש שפורטו לעיל ניתן ללמוד מספר דברים:
4. ראשית, בכל הנוגע לחשיפה לרעש הנשמע מתוך המבנים שבשדה התעופה עולה באופן ברור ועקבי מהבדיקות שהעובדים במבנים אינם חשופים לרעש מזיק. עבודות השטח הפכו להיות חלק ניכר מיום עבודתו של התובע רק עם המעבר לעבודה בשדה דב בשנת 1983 ומשנה זו ועד שנת 2016. מכאן כי לא הוכחה תשתית עובדתית לחשיפה לרעש מזיק בעבודה בשנים 1979-1983 בתקופת עבודתו של התובע בנתב"ג. ודוק, אין זאת שהתובע לא היה חשוף לרעש גבוה, כפי שהוא העיד וכפי שהדעת נותנת. אלא שאין מדובר ברעש גבוה החורג מהקריטריונים הקבועים בחוק ובתקנות והמהווה עילה להכרה בליקוי שמיעה כתאונת עבודה.
5. המצב ביחס לשנים 1983-2016 מורכב יותר. בשנים אלו התובע עבר לעבוד בשדה התעופה דב כאשר 3-4 שעות מתוך יום עבודתו בוצעו בשטח, תוך חשיפה ישירה לרעש משדה התעופה. לא מתוך מבנה. השאלה היא אם מתוך זמן שהייתו של התובע בשטח הוא היה חשוף לרעש החורג מהספים המוגדרים בתקנות.
6. מחד, בהשוואת עבודתו של התובע לזו של המנהל התורן בשדה דב, לא ניתן ללמוד על חשיפה לרעש חריג. על פי עדותו של התובע בחקירתו הנגדית הייתה עבודתו של המנהל התורן בשדה דב דומה לשלו מבחינת "ההסתובבות שלו במהלך היום בשדה דב". יתירה מזאת, התובע העיד שהמנהל התורן היה מבצע עבודות שטח אף יותר ממנו (עמ' 21 לפרוטוקול):

"ש. מציגה לך דוח רעש מיום 18.8.2008. יש כאן ציון הנהלה המטה. זה אזור המשרדים שבו אתה ישבת יחד עם דוד אופיר?

ת. דוד אופיר היה מנהל תורן. הוא ישב במשרד שהיה 10 מטר ממני.

ש. אם אני מנסה להקביל רעיונית, ההסתובבות שלו במהלך היום בשדה דב ושלך היו דומות בערך?

ת. המנהלים התורנים הסתובבו יותר ממני בשטח".

1. ואולם, בדוחות מדידות הרעש בהן הייתה התייחסות לחשיפה לרעש של תפקיד המנהל התורן – מיום 3.12.13 ומיום 20.11.14 – שתיהן נמצא שהמנהל התורן אינו חשוף לרעש משוקלל העולה על 85 דציבל (בבדיקה מיום 3.12.13 נמצא המנהל התורן חשוף לרעש משוקלל של 84.2 דציבל ובבדיקה מיום 20.11.14 הוא נמצא חשוף לרעש משוקלל של 80.5 דציבל).
2. מאידך, המדידה שנערכה למנהל התורן אינה מפרטת את המדידות השונות שנעשו לאורך יום העבודה, בנקודות החשיפה השונות של המנהל. בדוחות שנערכו נמצא שברחבת S - רחבת המטוסים - נמדד רעש גבוה שחשיפה אליו עשויה להוות חריגה מהערכים הקבועים בתקנות. רעש זה הגיע לכדי 90-94 דציבל ואף ל-101.1 דציבל בבדיקת הרעש האחרונה שנערכה בזמן הרצת והמראת מטוס.
3. על פי התקנות, זמן החשיפה המותר לרעש של 91 דציבל הוא שעתיים; 94 דציבל – שעה; 97 דציבל 30 דקות ו-100 דציבל 15 דקות. זמן החשיפה של התובע לרעש החריג בשטח S אמנם לא מילא את כל זמן שהייתו בשטח, אך הוא כן שהה שם זמן יחסית ניכר. זאת בהתאם לעדותו של מר סונגו לפיה התובע שהה בשטח S להערכתו כחצי שעה-שעה (עמ' 26 לפרוטוקול):

"ש. האם במסגרת תפקידך בדקת את מספר השעות בהן מנהל השדה מסתובב ברחבת המטוסים ביום עבודה?

ת. בזמנים שהייתי מבקר בשדה התעופה מדובר על פרקי זמן כמו שאמרתי, משהו כמו חצי שעה, שעה הוא היה שם ברחבה, בפעמים שאני ביקרתי.

...

ש. התייחסת קודם לחצי שעה, שעה ברחבת המטוסים. ברצף או לא?

ת. לפעמים זה היה ברצף תלוי מה הייתה הבעיה.

ש. כלומר ההערכה שלך כוללת את כל מקבץ הדקות יחד?

ת. כן".

1. אם כן, מתוך יום עבודה של כ-9 שעות שהה התובע כ-3-4 שעות בשטח ומתוך זמן זה כחצי שעה-שעה ברחבת S – רחבת המטוסים. רחבת המטוסים הייתה מוגדרת לפי בדיקות הרעש שנערכו שם כאזור החשוף לרעש מזיק "בשטחים הפתוחים הקרובים למסלולי ההמראה של שדות התעופה, ברוב המקרים מתרחשת חריגה מרמות התקנים לרעש" (ר' לעיל). כך גם בעדותו של מר סונגו לפיה התובע שהה באזור חניית המטוסים לפרקי זמן לא מוגדרים.

"האזורים האלה מוגדרים כעובדים ברעש. יש לנו מדידת רעש של שטחי חניית מטוסים ברחבה S ששם הרעש הוא מזיק. אני לא יודע לומר כמה זמן ביום עבודה התובע שהה בכל אזור ואזור שיש בו רעש. זה לא תכנית עבודה מסודרת או שהוא עבד במקום ספציפי".

1. בהתייחס לנתונים אלו דעתנו היא שהונחה תשתית עובדתית גם לכך שהתובע היה חשוף לרעש מזיק במסגרת עבודתו. זאת, במהלך החצי שעה-שעה בה הוא שהה באזור רחבת S - רחבת המטוסים שבה נמדד רעש מזיק העולה לכדי 94 עד 100 דציבל, אשר לפי התקנות זמן החשיפה המקסימלי המותר לרעש זה הוא בין שעה ל-15 דקות בהתאמה.
2. בהתייחס לטענות הנתבע כי התובע לא הציג די ראיות לספי הרעש שהוא היה חשוף אליהם, משך חשיפתו וכדומה נזכיר - בהתאם להלכות שהובאו לעיל לא התובע הוא שאחראי לכך שלא נערכו לגביו בדיקות ניטור רעש אישיות. שלא הוצמד לו מכשיר ניטור רעש מדי שנה כדי לבחון את סביבת עבודתו והרעש המשוקלל לו נחשף. התובע לא צריך להיות ניזוק מכך ובהתייחס לחומר הראיות שהוצג "קביעה לפיה התובע לא נחשף לרעש מזיק היא בעייתית ולכל היותר ניתן לקבוע כי הוא עבד בתנאים גבוליים של חשיפה לרעש. בנסיבות שכאלה, כאשר לא העובד הוא האחראי על איכות מדידות הרעש נראה כי יש להפעיל את הספק לטובתו, ובכל אופן להמתין לחוות הדעת הרפואית שתקבע אם ישנה פגיעה שהיא תוצאה של חשיפה לרעש, או אז יחזק הדבר את המסקנה בדבר עבודה ברעש מזיק" (בל (ת"א) 31102-09-10  שלום מירילשוילי נ' המוסד לביטוח לאומי (29.2.12)).
3. כאמור, למוסד לא הייתה טענה שלא התקיימו יתר תנאי הסף פרט לעצם החשיפה לרעש מזיק והקשר הסיבתי בין החשיפה לבין ליקוי השמיעה. תוצאות בדיקת השמיעה שהציג התובע המראות על ירידה של 25 דציבל מתאימות גם לבחינת פגיעת הטנטון והקשר הסיבתי בינה לבין תנאי העבודה. בחינה שתועבר כעת לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין.

סוף דבר

1. הונחה תשתית עובדתית לליקוי עורי וליקוי שמיעתי שהתבטא בירידה בשמיעה ובטנטון עקב תנאי עבודתו של התובע, כדלקמן:

• התובע יליד 1947, עבד בין השנים 1979-2006 בתחום התעופה.
• בשנים 1979-1983 – עבד בנתב"ג כמתכנן מערכות תעבורה אווירית (תכנון נתיבי טיסה ותהליכי המראה ונחיתה של מטוסים) בחטיבת המבצעים של רשות שדות התעופה (רש"ת).
• בשנים 1983-1999 – עבד כמנהל מודיעין טיס פנים ארצי מרכזי בשדה דוב, ועוזר וממלא מקום מנהל השדה. תפקיד זה דרש, בין היתר, ניהול ופיקוח על רחבות חניית מטוסים, תשתיות השדה, עבודות שטח וניהול גורמים בשדה. תפקיד זה נחלק בין עבודה משרדית לבין עבודה בשטח, כשהעבודה בשטח ארכה כ-3-4 שעות.
• בשנים 1999-2016 – עבד כמנהל שדה התעופה שדה דב. בתפקיד זה היה תובע אחראי על הפעלת השדה, ניהול עובדים בטיחות וכיו"ב. גם תפקיד זה נחלק בין עבודה משרדית לעבודה שטח שארכה כ-3-4 שעות ביום.
• במהלך השנים 1983 עד 2016 עבד התובע משך כ-3-4 שעות מדי יום בשטחי שדה דב, שטחים פתוחים חשוף לשמש.
• במהלך השנים 1983 עד 2016 היה התובע חשוף לרעש מזיק מדי יום משך כחצי שעה במצטבר.

החלטות על מינוי מומחים רפואיים בתחום העור ואף אוזן גרון יצאו בנפרד.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"א, (04 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ר' תצהיר התובע מיום 22.7.19 ומסמכי המוסד מיום 9.9.20. ↑