1. בפניי בקשה למתן צו פירוק קבוע (להלן: "הבקשה") לחברת אמ. איי. אס.ווי נכסים והשקעות בע"מ (בפירוק זמני) (להלן: "החברה").
2. בד בבד עם בקשה זו הוגשה בקשה למינוי מפרק זמני לחברה, לה נעתרתי ביום 18.1.2018, והוריתי על מינויים של עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל כמפרקים זמניים לחברה (להלן בהתאמה: "ההחלטה למינוי מפרקים זמניים" ו"המפרקים הזמניים").
3. מהבקשה למינוי מפרק זמני עלו הדברים הבאים:

החברה הוקמה בשנת 1997 על-ידי המנוח, עו"ד יורם יוסיפוף ז"ל (להלן: "המנוח"), וגרושתו תבדל"א הגב' דורית יוסיפוף לוין (להלן: "דורית"). בבעלות החברה בית ברחוב מגדל שרשן 6א בתל-אביב (להלן: "הבית בשרשן"), וכן דירה ברחוב אברבנאל 33 בשכונת פלורנטין שבתל-אביב (להלן: "הדירה בפלורנטין").

מניות החברה הועברו ביום 4.12.2013 לידי חברת נכסי א. מאיר בע"מ ולידי אחד מבעלי מניותיה, מר דניאל אזוגי (להלן ובהתאמה: "א. מאיר" ו"אזוגי").

לאחר פטירת המנוח, נקלע עזבונו להליכי פשיטת רגל וביום 20.11.2016 מונו מנהלים מיוחדים לנכסי עיזבון המנוח במסגרת תיק פש"ר 39586-10-16 (להלן: "תיק פשיטת הרגל").

מנהלי העיזבון בתיק פשיטת הרגל של המנוח עתרו למתן צווי איסור דיספוזיציה על נכסי החברה המפורטים לעיל במסגרת תיק פשיטת הרגל ובימים 30.10.2016 ו-6.12.2016 ניתנו על-ידי צווים כאמור, זאת בהינתן התשתית הראייתית שהונחה בפניי לפיה קיים חשש להברחת נכסי החברה.

בנוסף, עתרו מנהלי העיזבון ביום 23.3.2017 בבקשה להורות על ביטול העברת מניות החברה מידי המנוח לידי חברת א. מאיר, בטענה כי עסקת העברת המניות של המנוח נעשתה למראית עין בלבד ולחילופין דינה להתבטל בהיותה הענקה בטלה בהתאם להוראת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. (להלן: "בקשה 51").

1. החברה הגישה התנגדות לבקשה למינוי מפרק זמני, ותמכה התנגדות זו בתצהיר מטעמו של אזוגי, אשר לא הכחיש כי החברה אינה יכולה לפרוע את חובותיה לעת הזו. כאמור לעיל, ביום 18.1.2018 דחיתי את התנגדות החברה והוריתי על מינויים של מנהלי העיזבון כמפרקים זמניים לחברה.
2. בהחלטתי בדבר מינוי מפרקים זמניים נקבעו, בין היתר, הממצאים הבאים:
3. החברה חדלת פירעון מבחינה תזרימית על-פי הודאתה, וכי חובותיה מסתכמים בכ-10.5 מיליון ₪, מנגד, החברה לא עמדה בנטל להוכיח כי אין ברשותה די נכסים שמימושם יביא לסילוק מלוא חובותיה, היינו, כי החברה סולבנטית מבחינה מאזנית.
4. לתגובת החברה לבקשה למינוי מפרק זמני לא צורף תצהיר מטעם מנהלת החברה ורואה החשבון שלה, לא צורפה כרטסת הנהלת החשבונות, ולא הובהר מה מצבה הכלכלי. אזוגי אף התקשה למסור מי אמון על הנהלת החשבונות של החברה.
5. למרות הצהרות החברה כי היא נעדרת כל פעילות עסקית נמצא כי לחברה פעילות עיסקית סלקטיבית. כן התברר כי החברה פעלה לכאורה בניגוד לצווי איסור הדיספוזיציה, והגדילה את מצבת חובותיה, זאת באמצעות הוראה שניתנה על-ידי אזוגי לביטול שיק המשוך על-ידי א. מאיר ואשר לפירעונו ערבה החברה. בכך נוצר חוב חדש לחברה לנושה מר מאיר פיסו (להלן: "פיסו") ולחברות שבבעלותו.
6. פעולה זו של ביטול השיק הינה פעולה מסוכנת הן לנושיה של החברה, הן לנושיה של א. מאיר, והן לצדדים נוספים כלפיהם ניתנה ערבות החברה לפירעון חובות חברת א. מאיר.
7. החברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה לכלל נושיה, ברם, מהתנהלותה עולה כי היא פעולת לסילוק סלקטיבי של חובותיה באופן המהווה לכאורה העדפת נושים.
8. החברה אינה מנהלת חשבון בנק, אינה מנהלת ספרי הנהלת חשבונות (שאף אינה פועלת להשבתם לאחר שניטלו ממנה במסגרת הליכים פליליים שנפתחו נגדה זה מכבר), וכן פועלת לגיבוש הסדרים עם נושיה, באופן שמקים חשש להעדפת נושים.
9. החברה לא ערערה על החלטה זו.
10. ביום 28.2.2018 הגישה החברה התנגדותה לבקשה למתן צו פירוק קבוע, כשהיא נתמכת בתצהירה של הגב' קורין פירסט (להלן: "פירסט"), אחותו של אזוגי, המכהנת כמנהלת החברה, וכן בתצהיר נוסף מטעמו של אזוגי.

פירסט נחקרה על תצהירה ביום 12.3.2018.

הבקשה למתן צו פירוק קבוע לחברה

1. לטענת המפרקים הזמניים יש ליתן לחברה צו פירוק קבוע בהסתמך על הבקשה, על התנגדות החברה ועל חקירותיהם של אזוגי (בדיון הראשון) ופירסט, וזאת מהטעמים הבאים:
2. ראשית, אזוגי הודה בתצהירו כי החברה במצוקה תזרימית, וכבר נקבע במסגרת החלטתי למינוי מפרקים זמניים כי החברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה לכלל נושיה וכי היא חדלת פירעון מבחינה תזרימית, והחברה לא עמדה בנטל להראות כי היא יכולה לפרוע את חובותיה מבחינה מאזנית.

מכל מקום, ועל מנת לבחון האם החברה ברת-פירעון בהתאם למבחן המאזני, יש להניח תשתית ראייתית מספקת לקביעת היקף חובותיה של החברה. טרם הדיון בבקשה למתן צו פירוק הוגש דוח שני של המפרקים הזמניים בו הובא פירוט חובותיה לנושים השונים, והעומד על סך של כ-17,500,000 ₪ בהתאם לפירוט הבא:

1. חוב בסך של 4,505,000 ₪ לפיסו, הנובע מכתב ערבות עליו חתמה החברה להבטחת פירעון שיקים של חברת א. מאיר.
2. חוב בסך 4,767,563 ₪ לחברת שרון פלאצ'י יזמות עסקית בע"מ שבבעלות מר שרון פלאצ'י (להלן: "פלאצ'י"), הנובע משטר חוב עליו חתמה החברה להבטחת חובותיה של חברת רואי יזום כחול לבן בע"מ שהיתה בבעלות המנוח (להלן: "חברת רואי יזום"). בהקשר זה יצוין כי גם בעניינה של חברת רואי יזום מתנהלים בפניי הליכי פירוק בפר"ק 5024-12-17.
3. חוב בסך של 5,000,000 ₪ לחברות ע.ב. מוקד אשראי בע"מ, י.ב. מוקד אשראי בע"מ ופיננס קרייר בע"מ שבבעלותו של מר יובל בן יאיר (להלן: "בן יאיר"), זאת בהתאם לנספח פירוט החובות שצורף להסכם מכירת מניות החברה בין המנוח לבין אזוגי מיום 14.11.2013 (נספח 4 לתגובת החברה בבקשה 51 בתיק פשיטת הרגל מיום 1.5.2017).
4. חוב בסך של 459,340 ₪ בגין שכר טרחה והוצאות כונסת הנכסים מטעם חברת כלל ביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), אשר נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד החברה בתיק מס' 508892-11-14. במסגרת הליכים אלו פעלה כלל למימוש חוב המשכנתא אשר רבץ על הבית בשרשן בגין הלוואה שהעמידה כלל לטובת המנוח, דורית והחברה, בשנת 2009. כפי שפורט בהרחבה בהחלטה למינוי מפרקים זמניים, חוב המשכנתא סולק באמצעות פוליסות ביטוחי החיים של המנוח.
5. חוב בסך של 41,916 ₪ לעיריית תל-אביב בגין פיגור בתשלומי ארנונה על הבית בשרשן וכן חוב בסך של 19,253 ₪ לתאגיד המים חברת מי אביבים 2010 בע"מ על הבית בשרשן.
6. חוב בסך של 1,473,701 ₪ הנובע מתשלום מס משוערך בגין מכירה עתידית של הבית בשרשן.
7. חוב בסך של 22,657 ₪ בגין ארנונה על הדירה בפלורנטין.
8. חוב בסך של 251,456 ₪ הנובע מתשלום מס משוערך בגין מכירת הדירה בפלורנטין.
9. חוב בסך שנע בין 986,728 ₪ לבין 4,933,641 ₪ שהינו חוב מובטח לקופת העיזבון בהתאם להסכמות החברה, חברת א. מאיר ואזוגי לבין המפרקים הזמניים מיום 29.6.2017 בנוגע לגורל ההכרעה בבקשה 51 בתיק פשיטת הרגל של המנוח.

בנוסף, הבהירו המפרקים הזמניים כי ככל שבקשה 51 תתקבל, יועמד הסך הכולל של חובות החברה על 21,474,524 ₪.

בשים לב להצהרות החברה בדיון מיום 12.3.2018 וכן בדיון בבקשה למינוי מפרק זמני לחברה מיום 3.1.2018, בהם הודתה החברה כי היא מצויה במצוקה תזרימית וכי אין ביכולתה לפרוע את חובותיה לנושים כעת, הרי שיש לראותה כחדלת פירעון אשר קמה עילה להורות על פירוקה בהתאם להוראת סעיף 257(4) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלו: "פקודת החברות").

אף אם נבחן את מצבה של החברה בהתאם למבחן המאזני, הרי שאין עוררין כי החברה חדלת פירעון שכן סך חובותיה המפורטים לעיל עולים על שווי נכסיה, כפי שעולה מחוות דעת שמאית מיום 22.6.2017 המעריכה את שווי הבית בשרשן בכ-8,800,000 ₪ במימוש מהיר.

אשר לדירה בפלורנטין נטען, כי לאחר מתן צו הפירוק הקבוע לחברה יוכלו בעלי התפקיד לבחון את עיסקת מכירת הדירה לבתו של אזוגי ואופן התמורה הנטענת ששולמה, ומשכך אין לראות לעת הזו בשווי נכס זה כחלק ממצבת נכסי החברה.

1. שנית, לטענת המפרקים הזמניים קיימים אף טעמים לפירוק החברה בהתאם לסעיף 257(2) לפקודת החברות, זאת מאחר ולחברה אין עובדים, היא אינה מנהלת כל פעילות עסקית ויש לראות בה כמי שהפסיקה עסקיה למשך שנה, באופן המקים עילה לפירוקה. כפי שעולה מהראיות, כל פעילותה מתמצית בהגנה מפני הליכים משפטיים ובפירעון חובות אישיים של אזוגי ושל חברות שבבעלותו.
2. שלישית, קיימים אף טעמים לפירוק החברה מטעמי צדק ויושר בהתאם לסעיף 257(5) לפקודת החברות, שכן חקירות בעניינה של החברה מעלות כי קיימים אי סדרים בניהולה באופן המחייב את פירוקה. ממצא זה התחזק בהודאתה של פירסט בחקירתה מיום 12.3.2018, לפיו החברה אינה מנהלת ספרי חשבונות כמתחייב בדין, אינה פועלת למסירת דיווחים לרשויות המס כנדרש, וכי הרכוש הקבוע של החברה מצוי במשרדיו של אזוגי וחברות אחרות שבבעלותו, באופן העולה לכדי עירוב נכסים.

עוד עלתה מחקירתה של פירסט תמונה מדאיגה בנוגע למכירת נכסי החברה. כך, למשל, נודע כי מאחר ואין לחברה חשבון בנק, הרי שכספים ששולמו לחברה בגין מכירת הדירה בפלורנטין לבתו של אזוגי, הופקדו בחשבונות של חברות אחרות של אזוגי בהתאם להוראותיו. לא זו אף זו, הנושה פלאצ'י מסר למפרקים הזמניים כי רכש את הבית בשרשן מהחברה ושילם לה מקדמה בסך 1,500,000 ₪.

כמו כן, עלה חשש כי החברה פועלת לפרוע חלק מחובותיה לנושים מסוימים באופן שיש בו העדפת נושים, ופירסט לא ידעה למסור הסבר לכך בחקירתה. חשש זה מתחזק אף נוכח הסתירה בין האמור בתגובתה של החברה לבקשה למתן צו פירוק זמני, בו ציינה החברה כי לה ארבעה נושים, לבין האמור בהתנגדותה לבקשה למתן צו פירוק קבוע, בו הצהירה החברה על שני נושים בלבד, בטענה כי פרעה חובותיה ליתר נושיה.

התנגדות החברה

1. החברה לא התכחשה לעובדה כי היא מצויה בחדלות פירעון תזרימית, ברם, התנגדה למתן צו לפירוק קבוע, כפי שיפורט להלן.
2. לטענת החברה יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן כל עוד לא הוכרעה בקשה מספר 51 בתיק פשיטת הרגל של עיזבון המנוח, אזי טרם התגבשה זכות נשייתם של מנהלי העיזבון בחברה, ומשכך, הם אינם בעלי זכות עמידה בבקשה.
3. לגופו של ענין, נטען, כי בקשת הפירוק אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 257 לפקודת החברות:
4. לא הוכח התנאי לפיו החברה חדלת פירעון בהתאם להוראות סעיפים 257(4) ו-258 לפקודת החברות. כך, לא הוכח כי החברה חדלת פירעון מהבחינה המאזנית והחברה הראתה כי סך חובותיה אינו עולה על שווי נכסיה.
5. לא התמלא התנאי הנוגע להפסקת פעילות החברה למשך שנה בהתאם לסעיף 257(2) לפקודת החברות, מאחר וממילא כל פועלה של החברה מסתכם בהחזקת שני נכסי מקרקעין, הרי שהיעדר פעילות נוספת אינו מהווה עילה לפירוק החברה.
6. אין המדובר במקרה הנמנה על אותם מקרים חריגים בהם יורה בית-המשפט על פירוק החברה מטעמי צדק ויושר בהתאם להוראת סעיף 257(5) לפקודת החברות.
7. באשר למצבת החובות, טענה החברה, כי ככל הידוע לה, בשנה החולפת היו לה ארבעה נושים בלבד כאשר לשניים מהם נפרע החוב עובר לכניסת החברה להליך הנוכחי באופן הבא: חוב החברה לחברת איי איי איתמר השקעות בע"מ (להלן: "חברת איי איתמר") נפרע בחודש יולי 2017, עובר למועד הדיון בבקשה 51, והחובות לבן יאיר נפרעו לאחר חודש יולי 2017, במהלך העסקים הרגיל של החברה.

אשר ליתר הנושים הודתה החברה כי היא חבה לפיסו סך של 4,500,000 ₪ אשר נוצר מכוח ערבות החברה לחובות חברת א. מאיר, וכן חוב לפלאצ'י בסך של 4,000,000 ₪. באשר לחוב לפלאצ'י נטען כי זה מורכב מחוב של 2,500,000 ₪ אשר נוצר בשנת 2013 עקב שטר חוב עליו חתמה החברה להבטחת החזר הלוואה שהעמיד פלאצ'י לטובת חברת רואי יזום, ומחוב של 1,500,000 ₪ אשר נוצר בשנת 2016 עקב תשלום מקדמה לרכישת הבית בשרשן בהתאם להסכם מכר מיום 10.11.2016 (להלן: "הסכם המכר") (מוצג מב/5 לתיק המוצגים). הסכם זה לא יצא לבסוף אל הפועל בשל צווי איסור הדיספוזיציה שהוטלו על נכסי החברה כאמור לעיל. בהקשר זה ציינה החברה בסיכומיה כי בעת חתימה על ההסכם למכירת הבית בשרשן, פירסט לא ידעה על קיומם של הצווים שהוטלו וכי המקדמה שימשה לפירעון חובות החברה לנושיה.

עולה איפוא, כי לטענת החברה, פלאצ'י ופיסו הם שני הנושים היחידים והידועים לה, והם כאמור, לא דרשו את פירוקה.

1. באשר לכשרות הפירעון של החברה מהבחינה המאזנית נטען, כי אם מביאים בחשבון את חובה לנושים פיסו ופלאצ'י, את הוצאות המיסוי בגין מכירת נכסי החברה, ואת החוב המובטח לקופת פשיטת הרגל של המנוח בסך של 986,728 ₪ (על הצד הנמוך ובהנחה שבקשה 51 תידחה),ומנגד את דוח השמאות שהעריך את שווי הבית בשרשן בסך של כ-11,000,000 ₪. אין ספק כי סך חובותיה אינו עולה על שיעור שווי נכסיה ומשכך יש לראותה כחברה סולבנטית מהבחינה המאזנית. (במאמר מוסגר יצוין כי החברה אינה מציינת במפורש כי יש להוסיף לנכסיה גם את חובות צדדי ג' לחברה כפי שעולים ממאזן הבוחן שצורף על-ידה ואשר ככל שיובאו בחשבון יהיה בהם כדי לתרום ליכולתה של החברה ולכך אתייחס בהמשך).

בתמיכה לטענות אלה צרפה החברה להתנגדות שני מסמכים: האחד, מאזן בלתי מבוקר של החברה מיום 31.12.2017 (נספח 3ב' להתנגדות); והשני, דוח כספי מבוקר של החברה לשנת 2012 המהווה הדוח הכספי המבוקר האחרון של החברה (נספח 3ג' להתנגדות).

1. החברה הכחישה את הטענות בדבר הברחת נכסים, זאת בהיעדר כל בסיס. לטענתה, התמורה בסך של 1,800,000 ₪ בגין מכירת הדירה בפלורנטין שולמה במלואה, העסקה דווחה לרשויות ושולמו בגינה מיסים. בסיכומיה אף פרטה החברה את אופן תשלום התמורה בגין הדירה בפלורנטין: סך של 542,000 ₪ שולם בגין פירעון המשכנתא שרבצה על הנכס לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט; סך של 750,000 ₪ שולם לחברת איי איתמר שלטובתה נרשמה הערת אזהרה על הנכס, וסך של 508,000 ₪ שולם על דרך קיזוז חוב החברה לחברת סקיינט פייננס בע"מ שבשליטת אזוגי.
2. אשר לדוחות הבהירה החברה, כי אי הגשת הדוחות מטעמה לשנים 2012 ואילך ואשר ברובן היתה החברה בשליטת המנוח ודורית, נבעה מתפיסת מסמכי הנהלת החשבונות של החברה על-ידי רשויות המדינה במסגרת הליך פלילי שנוהל נגד המנוח טרם פטירתו. משכך, נטען כי אף אם קיימים אי אלו פגמים בניהול החברה, הרי שאין בהם כדי להקים עילה לפירוקה, לא כל שכן שהמפרקים הזמניים אינם מהווים גורם אכיפה לעניין זה.
3. החברה הכחישה כי פעלה תוך העדפת נושים, ברם, הודתה כי אכן פעלה לסילוק חובות לנושיה עובר לכניסתה להליך דנן, ובהתאם להסכמות אליהן הגיעה עם הנושים, אלא שהכל נעשה שעה שלא היתה חדלת פירעון, ומשכך טענה כי אין פגם בהתנהלות זו, והיא אינה עולה כדי העדפת נושים.
4. החברה אף הכחישה יצירת חוב חדש לנושה פיסו (בניגוד לקביעותיי במסגרת ההחלטה למינוי מפרקים זמניים), ושבה על טענותיה כפי שהועלו בתגובה לבקשה לפירוק זמני לפיהן אין מדובר בחוב חדש שיצר אזוגי לחברה שכן פעולת ביטול השיק בוצעה בחברת א. מאיר ומשכך, אין בכך כדי להוות עילה לפירוק החברה.
5. עוד נטען על-ידי החברה כי בנוסף אין מקום ליתן צו פירוק קבוע לחברה מטעמים פרקטיים שכן הדבר יוביל לפגיעה ניכרת באפשרות למקסם את שווי הבית בשרשן.
6. לחילופין, וככל שהתנגדותה תידחה, עתרה החברה לקבלת ארכה בת שבועיים ימים על מנת לאפשר לה להגיש הבקשה לאישור הסדר נושים בעניינה, והוסיפה כי לא ייגרם כל נזק בעיכוב מתן הצו שעה שמינויים של המפרקים הזמניים עומד בתוקפו.

תשובת המפרקים הזמניים

1. המפרקים הזמניים טענו בתשובתם כי לא זו בלבד שניתן לסמוך על המסמכים החשבונאיים שצרפה החברה להתנגדות מטעמה, אלא שבכל מקרה אין בהם כדי לשפוך אור על מצבה הכלכלי של החברה, לא כל שכן ללמד כי יש ביכולתה לפרוע חובותיה לנושיה. ממסמכים חשבונאיים אלה עולה כי לחברה הון עצמי שלילי וחובות רבים לצדדים שלישיים שלא הוצגה כל אסמכתא לפירעונם, באופן המחזק את הטענה כי החברה חדלת פירעון.

בנוסף, עתרו המפרקים הזמניים לדחות את הצהרות החברות בדבר חובות לשני נושים בלבד, שכן בתגובתה לבקשה לפירוק זמני הצהירה החברה על ארבעה נושים, ואילו עיון בדוח המבוקר של החברה משנת 2012 מעלה כי לחברה חובות בהיקף של כ-13,000,000 ₪ כלפי המנוח וחברות שהיו בבעלותו. החברה לא הוכיחה כי חובות אלו נפרעו, ועל-פי האמור בדוח, נראה גם כי לא היו בידיה מקורות לפירעון חובות אלו. יתרה מכך, גם ממאזן בוחן לא מבוקר של החברה משנת 2017 מציגה החברה יתרת חוב דומה לטובת המנוח ולחברות שהיו בבעלותו.

1. אשר להתנהלות החברה נטען כי יש לדחות את גירסתה של פירסט לפיה לא ידעה על צווי איסור הדיספוזיציה שהוטלו על נכסי החברה בשעה שפעלה למכירת הבית בשרשן לפלאצי', שכן הסכם המכר נחתם ביום 10.11.2016, בעוד שצו איסור הדיספוזיציה על הבית בשרשן ניתן עוד קודם לכן, ביום 30.10.2016. לא זו אף זו, בהתאם לסעיף 4.1 להסכם המכר, עורך-הדין יצחק דואניס שייצג את ה"ה פלאצ'י בעסקה, ייצג גם את החברה בדיון מיום 20.11.2016 בתיק פשיטת הרגל, במסגרתו אף טען בנוגע לצו שהוטל (פרוטוקול הדיון מיום 20.11.2016 בתיק פשיטת הרגל, עמ' 7, שורות 29–31). משכך, יש לראות בידיעתו על הצו כידיעתה של החברה.
2. זאת ועוד. יש לדחות את הטענה כי כספי תמורת מכירת הדירה בפלורנטין שימשו לפירעון חובות החברה, מאחר ופירסט הודתה בחקירתה כי אזוגי התעתד לרכוש את הדירה לבתו וכי כספי התמורה הנטענים שולמו לחברות שבבעלותו של אזוגי בשל כך, שבאותה עת לא היה לחברה חשבון בנק.
3. עוד נטען כי אין לקבל את טענות החברה בדבר היעדר תועלת כלכלית בפירוק וכי הפעלת החברה על-ידי אזוגי ופירסט עד כה וניסיונם למקסם את התמורה ממכירת נכסיה העלו פגמים רבים אשר מחייבים הרחקתם בכל הקשור לניהול ענייני חברה. מכל מקום, אין בהצהרות החברה על כוונותיה להציע הסדר לנושים כדי לעכב את מתן הצו לפירוק החברה.

עמדת הכנ"ר

1. הכנ"ר סבר כי דין הבקשה להתקבל וזאת ממספר טעמים: אין מחלוקת כי החברה חדלת פירעון מבחינה תזרימית כפי שהודה אזוגי בחקירתו מיום 3.1.2018 במסגרת הבקשה לפירוק זמני והחברה לא עמדה בנטל להוכיח כי הינה ברת פירעון מבחינה מאזנית. לכך יש להוסיף כי מחקירתה של פירסט עלה כי אין בידיעתה מהי מצבת החובות העכשווית של החברה, מועדי יצירת החובות, האם שולמו ומאלו מקורות, וכי המסמכים החשבונאיים שצורפו על-ידי החברה אינם ברורים ואין בהם כדי להציג את מצבת נכסיה והתחייבויותיה של החברה באופן שיש בו כדי ללמד על יכולתה המאזנית לפרוע את חובותיה.

כפי שעולה מחקירתה של פירסט, החברה הפסיקה פעילותה העסקית ומשכך קמה אף עילת פירוק נוספת כפי שנקבע בהחלטה לפירוק זמני, והדבר אף נדרש נוכח פעולת החברה למכירת הבית בשרשן שעה שניתן צו איסור דיספוזיציה על נכס זה.

כמו כן, החברה מצויה תחת ניהול תאגידי לקוי ואף הפרה צו איסור דספוזיציה, באופן המצדיק את פירוקה בהתאם לסעיף 257(5) לפקודת החברות.

דיון והכרעה

1. לאור הממצאים שנקבעו בהחלטתי מיום 18.1.2018 בנוגע למתן צו פירוק זמני לחברה, אשר לא נסתרו גם לאחר חקירתה של פירסט בפניי - ונוכח הקשיים הרבים שהתעוררו ביחס לגרסאותיה של החברה בנוגע למצבה הכלכלי, לנושיה ולפעילותה העסקית בכלל - הצעתי לחברה שלא לעמוד על התנגדותה. אלא שזו בחרה לדבוק בעמדתה לפיה אין מקום ליתן צו פירוק קבוע בעניינה.
2. מכאן אפוא החלטתי.
3. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ובחנתי את העדויות והראיות שבאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי החברה הינה חדלת-פירעון הן מהבחינה התזרימית והן מהבחינה המאזנית וכי קמות עילות נוספות לפירוקה.
4. בטרם אתייחס לעילות הפירוק, יש לדחות את טענת החברה בנוגע למעמדם של המבקשים, שכן טענה זו כבר הוכרעה במסגרת החלטתי למתן צו פירוק זמני לחברה (פסקאות 85-84 להחלטה), ולא מצאתי מקום לשוב ולהידרש לעניין זה.

העילות לפירוקה של חברה

1. העילות הרלוונטיות לענייננו בנוגע לפירוקה של החברה מוסדרות בסעיף 257 לפקודת החברות, המורה כדלקמן:

בית המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה:

...

(2) החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהואגדה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה;

...

(4) החברה היתה לחדלת-פרעון;

(5) בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק.

כן ראו סעיף 258(3) לפקודת החברות, שכותרתו "חודל פרעון - מהו" ואשר מורה כי:

רואים חברה כחדלת-פרעון בהתקיים אחת מאלה:

...

(3) הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, לאחר שהביא בחשבון את חבויותיה המותנות והעתידות, שאין ביכלתה של החברה לשלם את חובותיה.

1. נפנה אפוא לבחינת העילות השונות לפירוקה של החברה.

"החברה היתה לחדלת-פירעון"

1. בהחלטתי למתן צו פירוק זמני לחברה דנתי בגישות השונות לבחינת יכולותיה של החברה לעמוד בחובותיה לפי המבחן התזרימי והמבחן המאזני. בהקשר זה הזכרתי את הגישה הנוהגת בפסיקה, לפיה יש להותיר שיקול-דעת רחב לבית-המשפט בבחינת יכולת החברה לפרוע את חובותיה בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו. ראו, למשל, פר"ק (מחוזי-ת"א) 59196-02-16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור נ' כונס הנכסים הרשמי, 32-27 (1.8.2016) (להלן: "עניין אור סיטי נדל"ן").

עוד ציינתי כי בנוסח הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 1027 (פורסמה ביום 2.3.2016), הועדף המבחן התזרימי לבדו על פני גישת הביניים הנ"ל.

אף-על-פי-כן, קבעתי בהחלטתי הנ"ל כי ניתן ליישב בין הגישות באופן שבו, שעה שחברה מודה כי אינה עומדת בתנאי המבחן התזרימי, עדיין תינתן לה ההזדמנות להוכיח כי היא עומדת בתנאי המבחן המאזני, אך תוך שנטל השכנוע לעניין זה יוטל על כתפיה, בבחינת טענת הודאה והדחה (ראו סעיף 79 להחלטתי למתן צו פירוק זמני לחברה).

1. ביום 5.3.2018, לאחר מתן החלטתי למתן צו פירוק זמני לחברה, אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ס"ח 2708, 310 (להלן: "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי"). בנוסחו הסופי של החוק הותיר לבסוף המחוקק לצד המבחן התזרימי את המבחן המאזני במסגרת הגדרת "חדלות פירעון" בסעיף 2 לחוק:

חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו.

1. במאמר מוסגר יצוין כי נוסח זה, כשלעצמו, מעורר שאלות ובעניין זה ציין לאחרונה בית-המשפט העליון (כבוד השופט ד' מינץ) כי:

במאמר מוסגר, יצוין כי לשונו של החוק מציבה קושי פרשני מסוים נוכח השימוש בתיבה "או" כאשר על פי פשוטו של מקרא זה ולפי סעיף 7 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הדיבור "או" בא להבדיל, ולא להקיש. היינו על פי לשון החוק החדש, לכאורה בחינת חדלות פירעונו של חייב או תאגיד, תיעשה באמצעות אחד המבחנים, ולא בשילובם. למשל, אם יימצא שבמבחן המאזני חובותיו של התאגיד עולים על נכסיו, חרף העובדה שמבחינה תזרימית התאגיד מתנהל כהלכה ופורע את חובותיו השוטפים, התאגיד יכול ויוגדר כתאגיד חדל פירעון. ברם, נדמה כי קריאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הכוונה המוצהרת להביא את המבחן המאזני לצד המבחן התזרימי, כפי שבאה לידי ביטוי בהליך החקיקה ואף עלולה להביא לתוצאות לא רצויות כאמור. אך די באמור לעיל בעת הזו, טרם הונחה הסוגיה באופן קונקרטי לפתחם של בתי המשפט.

[ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (19.3.2018), פסקה 58 (להלן: "עניין אור סיטי")].

1. כך או כך, לענייננו, הרי שבניגוד לנוסח הצעת החוק, החוק בנוסחו הסופי מתייחס גם למבחן המאזני ועובדה זו מחזקת בעיניי את הגישה שהובעה בהחלטתי למתן צו פירוק זמני לחברה לפיה יש להתחשב גם במבחן זה.

עוד יצוין, כי לאור התוצאה אליה הגעתי להלן, לפיה החברה ממילא לא הרימה את הנטל שהוטל עליה להוכיח כי היא ברת-פירעון לפי המבחן המאזני, הרי שאין לי צורך להתייחס לשאלות שהעלה בית-המשפט העליון בנוגע לנוסח החוק. זאת, לא כל שכן שחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי כלל אינו חל על המקרה שבפניי ומקרה זה יוכרע לפי הגישה הנוהגת בפסיקה עובר לחקיקת החוק.

אדון אפוא במבחן התזרימי ובמבחן המאזני לבחינת חדלות-פירעון של חברה.

המבחן התזרימי

1. בהחלטתי למינוי מפרקים זמניים לחברה קבעתי כי החברה מצויה בחדלות-פירעון תזרימית. החברה הודתה בכך גם בהתנגדותה לבקשה למתן צו פירוק ועל כן יש לשוב ולקבוע כי על פי המבחן התזרימי החברה הינה חדלת-פירעון.

מנגד, החברה לא עמדה בנטל להראות כי היא כשרת פירעון מבחינה מאזנית, ודי בכך כדי להוות עילה לפירוקה, כפי שיפורט להלן.

המבחן המאזני

1. כאמור, בהתנגדותה ביקשה החברה להתמודד עם הנטל המוטל עליה, לשיטתי, בנוגע למבחן המאזני וציינה כי היא ברת-פירעון מבחינה מאזנית.
2. לטענת החברה, פיסו ופלאצ'י הינם נושיה היחידים וחובם מגיע לסך של כ-8,500,000 ₪, בעוד שעל-פי דוח שמאות מעודכן שוויו של הבית בשרשן מוערך בכ-11,000,000 ₪, כך שיהיה במכירתו כדי להביא לכיסוי חובותיה של החברה.
3. לתמיכה בטענותיה אלה צירפה החברה להתנגדותה שני מסמכים חשבונאיים: האחד, מאזן בוחן בלתי-מבוקר ליום 31.12.2017, והשני, דוח כספי מבוקר לשנת 2012.

לצד כותרת מאזן הבוחן הוספו בכתב-יד ההסתייגויות הבאות: "לא כולל פעולות נוספות; לא כולל התאמות בנק ומוסדות; לא מבוקר ולא מסוקר".

הסתייגות נוספת הובאה בתצהירה של פירסט בו צוין כי: "באשר למאזן המצורף, הרי שהוא כאמור אינו מבוקר וטעון עדכון, וכולל בו חובות אשר כפי שנמסר לי אינם קיימים, ולמיטב ידיעתי לא נתקבלה בעניינם כל דרישה מאת כל נושה. כאמור לעיל הנושים היחידים הידועים לחברה הנם אותם שני נושים המצוינים בסעיף 3 לעיל, ואשר כאמור, לא באו לחברה בכל דרישה לפירוקה". (ההדגשה אינה במקור – א.ל.ע).

1. אני סבורה כי יש לדחות על הסף את הניסיון להסתמך על שני דוחות אלה ואת טענותיה של החברה בכל הנוגע למבחן המאזני, ולחילופין לייחס להם משקל נמוך עד אפסי. זאת, משלושה טעמים עיקריים: ראשית, ברור כי לא ניתן לסמוך על מאזן בוחן בלתי-מבוקר, כאשר הדוח המבוקר שקדם לו והוצג בפניי התייחס לשנת 2012. בהקשר זה יצוין עוד כי מאזן הבוחן שהוגש הינו מאזן גולמי לחלוטין אשר ניכר בו כי לא עבר עיבוד פנימי של הוספת פקודות חשבונאיות מינימליות נוספות אשר היו עשויות להעניק לו ולוּ רמת מהימנות בסיסית. שנית, הדוחות הובאו על-ידי פירסט ולא באמצעות עורכיהם, כלומר לא העידו בפניי רואה-החשבון או מנהל החשבונות שערכו את הדוחות ויכלו להסבירם ולעמוד לחקירה בנוגע אליהם, כאשר בהקשר זה יצוין כי אף פירסט עצמה לא הסבירה דבר ביחס לתוכנם של הדוחות. שלישית, כאמור, פירסט עצמה הודתה בתצהירה כי מאזן הבוחן טעון עדכון ואינו משקף נכונה את מצבת חובות החברה, ואף בכך יש כדי להעלות חשש ממשי כי ישנן פעולות חשבוניות נוספות אשר לא באו לידי ביטוי במאזן הבוחן וכי לא נעשו הבדיקות וההתאמות הדרושות.

די אפוא בעובדות אלה לבדן כדי לדחות על הסף את טענותיה של החברה בכל הנוגע למבחן המאזני.

1. אף-על-פי-כן, ומעבר לדרוש, אדון בקצרה בשני דוחות אלה לגופם. כפי שיפורט מיד להלן, אף עיון בדוחות אלה לגופם אינו מניח תשתית למסקנה כי החברה ברת-פירעון. ההיפך הוא הנכון. הדוחות מעלים תהיות רבות בנוגע למצבה החשבונאי של החברה, כפי שיפורט במספר קטן של דוגמאות בלתי-ממצות אשר יובאו להלן.
2. מאזן בוחן בלתי-מבוקר של החברה מיום 31.12.2017 (נספח 3ג' להתנגדות):

כאמור, מאזן בוחן בלתי-מבוקר זה אינו תומך בטענות החברה בהתנגדותה ואף מעלה מספר תהיות:

ראשית, המאזן כלל אינו משקף את חובותיה המוצהרים של החברה, על פי גרסתה שלה עצמה. כאמור לעיל, החברה מודה בחובותיה לטובת פיסו ופלאצ'י בשיעור של 4,500,000 ₪ ו-4,000,000 ₪ בהתאמה. ברם, עיון במאזן הבוחן מעלה כי בחלק הדן בלקוחות החברה אמנם מופיעה יתרת זכות לטובת פלאצ'י בסך של 4,000,000 ₪ אך החוב הנטען לפיסו כלל אינו מופיע במאזן הבוחן.

שנית, לא הובהר האם מאזן הבוחן משקף חובות של חייבים שונים כלפי החברה (רוני מאנה כ-3 מיליון ₪ וקרתן השקעות – 1 מיליון ₪), האם מדובר בחובות רלוונטיים, ואם כן - האם נעשו ניסיונות לגבותם והאם קיימת התכנות לגבייתם.

מכאן עולה, כי קיימת סבירות שרמת ההתחייבויות של החברה דה-פאקטו גבוהה מזו המוצגת במאזן הבוחן ומאידך, ככל הנראה, רמת החייבים כלפי החברה נמוכה. כך, שהדברים פועלים יחדיו באותו כיוון של הפרש שלילי לעומת המאזן - עובדה המעלה קיום ספק משמעותי באשר ליכולתה של החברה להיפרע מנכסיה ולפרוע את התחייבויותיה.

בהקשר זה יצוין כי אין מחלוקת כי הבית ברחוב שרשן מצוי בבעלות החברה ומוערך על-פי שמאות בסך של כ-8,800,000 ₪ במימוש מהיר. לעומת זאת, במאזן הבוחן הבית רשום בעלות של 4,700,000 ₪ כך שקיים לכאורה הפרש לטובת החברה, אולם הפרש זה להערכתי נמוך מההפרש השלילי כפי שציינתי לעיל.

כאמור אלו דוגמאות ספורות ובלתי-ממצות ביחס לסתירות העולות בין האמור במאזן לבין הצהרות החברה בכתבי טענותיה.

אשר-על-כן, ספק אם הדוח, הנחזה להיות מאזן הבוחן של החברה נכון ליום 31.12.2017, מציג לאשורו את מצב זכויותיה וחובותיה של החברה. מכל מקום, אין די בו כדי להרים את הנטל שהוטל על החברה לסתור את הקביעה כי חדלת-פירעון.

1. דוח מבוקר של החברה לשנת 2012 (נספח 3ג' להתנגדות החברה):

כאמור לעיל, החברה צירפה להתנגדות גם דוח כספי מטעמה לשנת 2012 שבוּקַר על-ידי משרד רואי חשבון רפאל (אברהם) דותן ושות', אשר מהווה את הדוח הכספי המבוקר האחרון שערכה החברה.

ברם, לא מצאתי גם בדוח זה תמיכה לטענות החברה, וזאת מאחר ועסקינן בדוח ישן המשקף את מצבה החשבונאי של החברה נכון ליום 31.12.2012, וברי כי לא ניתן להסתמך על האמור בו בבחינת מצבה של החברה היום, ודי בכך כדי לשלול כליל הסתמכות עליו.

בהקשר זה יצוין, כי לא נחה דעתי מההסבר שמסרה החברה לכך כי מדובר בדוח המבוקר האחרון שנערך על-ידה. כאמור לשיטתה של החברה: "אי-הגשת דוחות החברה לשנים שלאחר שנת 2012 (בהן ברובן נמצאה החברה עדיין בשליטת המנוח ורעייתו) נבעה מנטילת הנהח"ש של החברה ע"י רשויות המדינה, בגדר ההליך הפלילי אשר נוהל כנגד המנוח מאד [כך במקור] אותו מועד, ועד לפטירתו" (פסקה 15 להתנגדות החברה).

כפי שכבר קבעתי בהחלטתי למינוי מפרקים זמניים לחברה, אין בתפיסת חומרים חשבונאיים על-ידי רשויות המדינה כדי לפטור מחובות החברה לפעול להגשת דוחותיה, לבטח שעה שמדובר בתקופה כה ארוכה, ויש בכך כדי ללמד על ניהול בעייתי של החברה. זאת ועוד. יש לתהות מדוע מצאה החברה לציין כי במרבית השנים שלאחר שנת 2012 החברה עדיין "נמצאה" בשליטת המנוח ורעייתו, באופן הסותר דברים אחרים שנאמרו על-ידה הן במסגרת כתבי טענותיה בהליך דנן והן בבקשה 51 בתיק פשיטת-הרגל, בהם צוין כי החברה עברה לשליטתו המלאה של אזוגי וחברת א. מאיר ממועד העברת המניות ביום 14.11.2013.

1. לסיכום, עולה כי החברה לא עמדה בנטל הדרוש להוכחה כי שווי נכסיה עולה על סך חובותיה, וכפי שצוין לעיל, אין במסמכים החשבונאיים שצורפו על-ידה כדי להעמיד כל תשתית ראייתית התומכת בטענה זו. יתרה מזו, לא שוכנעתי כי לחברה "רק" שני נושים וכי אלה ממילא אינם עומדים על בקשת הפירוק.

להשלמת התמונה יצוין כי החברה ביקשה ליישב את הסתירה שנפלה בנוגע למצבת חובותיה בשתי ההתנגדויות השונות שהוגשו מטעמה. במסגרת תגובתה לבקשה לפירוק הזמני הצהירה החברה כי יש לה ארבעה נושים, וכי לשלושה מהם נוצר החוב עוד בטרם הועברו המניות לחברת א. מאיר בשנת 2013, ואילו במסגרת התנגדותה לבקשת הפירוק טענה כי יש לה שני נושים, וכי התייחסותה הקודמת לארבעת הנושים נעשתה ביחס לאמור בדיון בבקשה 51 בתיק פשיטת הרגל מיום 19.7.2017, במהלכו נחקר אזוגי, וכי הנטען בהתנגדות החברה מהווה הוספה ופירוט בנוגע למצבת נושיה.

אין בידי לקבל טענה זו.

בתגובת החברה מיום 2.1.2018 לבקשת הפירוק הזמני נטען על-ידי החברה כך:

באשר לחובותיה הנטענים של החברה כלפי צדדים שלישיים, אזי חובות אלו צוינו בבקשה דנן באופן סתמי וכללי ביותר ... ובוודאי שלא באופן העולה די "הנחת הדעת" כנדרש ... סבור אותו צד שלישי כי יש מקום לפירוק החברה עקב אי-פירעון חוב החברה כלפיו – יתכבד ויגיש אותו צד שלישי בקשת פירוק כנגד החברה...

הדברים נכונים ביתר שאת במקרה דנן, שעה שלחברה ארבעה נושים ידועים בלבד נכון למועד זה [הדגשה זו אינה במקור – א.ל.ע.], אשר הנם נושים ותיקים של החברה, שהחובות כלפי שלושה מהם היו קיימים עוד במועד העברת מניותיה... (חובות אלו אף צוינו ע"י בעל המניות מר אזוגי לפרוטוקול בימ"ש בתיק הפשט"ר בדיון מיום 19.7.17,עמ' 128 לפרוטוקול).

עינינו הרואות כי החברה טענה בלשון ברורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי לה ארבעה נושים "נכון למועד זה" ומחזקת עמדתה בהפניה לדבריו של אזוגי בחקירתו מיום 19.7.2017 בבקשה 51 ולא כפי שנטען על-ידה כעת. טענת החברה לפיה היא רק מוסיפה ומפרטת בנוגע למספר לנושיה מהווה ניסיון מאולץ ליתן הסבר בדיעבד לסתירה שהתגלתה בגירסאות החברה בנוגע למספר נושיה, ויש לדחותו.

דברים אלו נכונים ביתר שאת, שעה שבהחלטה למתן צו פירוק זמני קבעתי כי על החברה הנטל להוכיח כי הינה ברת פירעון מבחינה מאזנית, וכאשר על פניו נראה כי החברה מבקשת לעמוד זה בנטל באמצעות מצג שאינו מדויק בלשון המעטה, לפיו יש לה פחות נושים מאלה עליהם הוצהר בבקשה ומנגד יש לה נכס המאפשר לה לפרוע חובות אלה, לרבות חובות לרשויות המס בגין מכירת הנכס ולרבות החוב (על הצד הנמוך) לקופת פשיטת הרגל.

לכך מתווספת העובדה כי בהחלטה למתן צו פירוק זמני נקבע כי הצהרת אזוגי לפיה החברה לא יצרה כל חוב חדש החל משנת 2016 אינה תואמת את המציאות וגם בכך יש כדי לחזק את הקושי בקבלת הצהרות החברה.

בנוסף, יש לדחות אף את טענת החברה כי נושיה ממילא אינם עומדים על בקשת הפירוק, שכן במסגרת הבקשה להצטרפות להליך, הבהיר הנושה פיסו כי הוא מצטרף לבקשה לפירוק החברה וכי לאחר שיינתן צו פירוק קבוע לחברה יגיש תביעת חוב מטעמו, ואילו הנושה פלאצ'י אף הוא מתכוון להגיש תביעת חוב מטעמו. כפי שעולה מהתכתבויות המפרקים הזמניים עם בא-כוחו של פלאצ'י וממכתב בא-כוחו של פלאצ'י מיום 21.2.2018 אשר צורף לדוח המפרקים הזמניים מיום 11.3.2018, כי חובה של החברה לפלאצ'י עומד על-סך של 4,767,563 ₪ (נספח 19 לדוח מיום 11.3.2018).

1. לאחר שהראינו כי לא ניתן לסמוך על הצהרות החברה, וכי יש במסמכיה החשבונאיים, כדי להעיד דווקא על קיומם של חובות רבים, נראה כי החברה לא עמדה בנטל הדרוש להוכחה כי הינה סולבנטית מבחינה מאזנית. יתרה מכך. מאחר והחברה יצרה עמימות הן בנוגע למספר נושיה של החברה והן ביחס לשיעור חובותיה, נראה כי החברה עצמה אינה מאפשרת לבחון את כשירותה המאזנית על בסיס נתוני אמת. לאור קביעה זו ובשים לב לאמור לעיל בנוגע למצוקה התזרימית בה שרויה החברה, יש אפוא לקבוע כי קמה עילה לפירוק החברה בהתאם לסעיף 257(4) לפקודת החברות.

"החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהואגדה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה"

1. מכלל הראיות שהובאו בפניי אני סבורה כי מתקיים התנאי לפירוקה של החברה בשל עילה נוספת לפיה החברה הפסיקה את עסקיה למשך שנה, בהתאם להוראת סעיף 257(2) לפקודת החברות, זאת, בנוסף לקיומה של עילה לפירוק החברה בהתאם לסעיף 257(4) לפקודת החברות.
2. החברה טענה בהקשר זה שתי טענות: האחת, כי תנאי זה אינו מתקיים מאחר וכל פועלה מסתכם בהחזקת שני נכסי מקרקעין, ומשכך היעדר פעילות נוספת אינו מהווה עילה לפירוק החברה (סעיף 7 לסיכומי החברה), והשניה, כי בכל מקרה פרעה חובות לנושיה בשנה האחרונה ומשכך יש לראות בפירעון החובות כפעילות.
3. אני סבורה כי יש לדחות טענות אלה.
4. במסגרת הדיון בבקשה לפירוק קבוע נחקרה פירסט בנוגע לעסקי החברה, והודתה כי נכון להיום כל פועלה של החברה מתמצה בתשלום לנושים (פרוטוקול הדיון מיום 12.3.2018, בעמ' 37, שורות 2–5). עם זאת, גם בהקשר זה התקשתה פירסט לנקוב במועד בו פרעה החברה לאחרונה חוב לנושיה, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון נראה כי אף אם החברה עשתה כן, הרי שפעולה זו לא נעשתה בשנה האחרונה:

ש: מתי היתה הפעם האחרונה שהחברה פרעה חוב לנושה?

ת: ב- 2015 את התשלומים של כלל. כל 2015 ועד פטירתו של יורם ב- 2016. שולמו תשלומים נוספים ב- 2015 ל- אי.איתמר, אני יודעת וראיתי קבלות.

הנה כי כן, מנהלת החברה מודה כי מצד אחד פעילות החברה מסתכמת בהחזקת נכסי מקרקעין, ומצד שני, פעולותיה של החברה מלמדות כי היא עוסקת גם בתשלום חובות לנושים, אם כי בשנה האחרונה לא פרעה חובות לנושיה, היינו החברה הפסיקה פעילותה למשך שנה לפחות באופן הממלא אחר התנאי הקבוע בסעיף 257(2) לפקודת החברות.

זאת ועוד. גירסה זו של פירסט, לפיה החברה לא פרעה לאחרונה חובות לנושיה סותרת את טענות החברה כאמור לעיל, לפיהן פעלה לאחר חודש יולי 2017 לפרוע את חובו של בן יאיר (ראו פסקה 18 להתנגדות החברה מיום 28.2.2018). סתירה זו לא הובהרה על-ידי החברה וככל שכך הם פני הדברים נראה כי לא ניתן ליתן אמון בגירסת החברה לפיה היתה לה בשנה האחרונה פעילות של החזר תשלומים לנושים ומשכך אין לראותה כמי שהפסיקה פעילותה למשך שנה.

1. יתר על כן, אף אם מדובר בחברת אחזקות שכל פעולתה מסתכמת בהחזקת נכסי מקרקעין, ברי כי אין בעובדה זו כדי לפטור את החברה מהכנת מאזנים מבוקרים, הגשת דוחות, תשלום אגרות ויתר הפעולות המתחייבות בדין. לכך מתווספת העובדה כי החברה אינה פועלת לגביית כספים המגיעים לה כגון, שכר דירה המגיע לחברה משוכרת הדירה בפלורנטין (לעניין זה ראו פסקה 43 להחלטה לפירוק זמני).

אכן, מצופה מחברה שעסקיה מתאפיינים לטענתה בפעילות פסיבית כי תפעל להגשת דוחותיה עריכת מאזנים כדין, ותפעל לגביית כספים המגיעים לה שכן אלו החובות המינימליות הנדרשות ממנה ואין כל טעם או היגיון כלכלי שלא תעשה כן.

כפי שכבר נקבע בהחלטה לפירוק זמני של החברה, החברה אינה יכולה להיתלות בטענה כי מאחר ומסמכיה החשבונאיים ניטלו במסגרת הליכים פליליים שנוהלו נגדה, נמנע ממנה להגיש ולערוך דוחות כנדרש. על החברה לעשות כן אחרת צפויה היא להליכי פירוק ואין בטענתה לפיה כל פועלה מתמצה בהחזקת בנכסי מקרקעין – אף לא היתה מתקבלת - כדי לדחות את פירוקה (ראו והשוו: ע"א 11273/02 היבול ח.כהן בע"מ נ' ציפורה ליגומסקי, פסקה 10 (28.12.2005)).

ודוקו: בחינת התנאי הקבוע בסעיף 257(2) לפקודת החברות לפיו יש להורות על פירוק החברה היה וזו לא החלה בעסקיה תוך שנה מיום הקמתה או שחדלה מפעילותה למשך שנה, תעשה בהתאם לאופייה של כל חברה ונסיבותיה. עם זאת, ניתן לומר כי קיים יחס הפוך בבחינת התקיימות התנאי לעניין אופי פעילות החברה ואי הגשת דוחותיה. במילים אחרות, ככל שעסקיי החברה מאופיינים בפעילות פסיבית כגון: החזקת נכסי מקרקעין, היעדר רכוש קבוע, אי העסקת עובדים וכיוצא בזה, אזי יהיה מקום לייחס משקל גבוה יותר לחובות המינימליות של החברה בהגשת דוחות ויתר הפעולות המתחייבות על-פי דין ולהיפך. ככל שעסקינן בחברה בעלת פעילות עסקית, המעסיקה עובדים, מנהלת יחסיים עסקיים עם ספקיה ופועלת לגביית חובותיה, לא בנקל ייטה בית-המשפט לקבוע כי דין החברה לפירוק מחמת הפסקת פעילותה הגם שחדלה מהגשת דוחותיה כמתחייב בדין.

נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי החברה הפסיקה פעילותה למשך שנה ומשכך יש מקום ליתן צו לפירוקה גם מכוח עילה זו.

" מן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק"

1. משהגעתי לכלל דעה כי יש להורות על פירוק החברה בהיותה חדלת פירעון ובשל כך שהפסיקה פעילותה למשך שנה, אפנה כעת לבחון אם יש להורות על פירוקה גם מטעמי צדק ויושר.
2. בהחלטתי בדבר מתן צו לפירוק זמני של החברה, נקבע מעבר לדרוש כי החברה מצויה תחת ניהול תאגידי כושל המצדיק את פירוקה מטעמי צדק ויושר (פסקאות 81–82 להחלטה לפירוק זמני).

כעת, שבה החברה על טענתה כי השימוש בעילה זו יעשה במקרים קיצוניים בלבד אשר אינם מתקיימים בעניינה תוך שהיא מתכחשת לפעולות המיוחסות לה בעניין עירוב נכסים, העדפת נושים והפקדת כספים השייכים לחברה בחשבונות של חברות אחרות.

אכן, נקבע לא אחת, כי השימוש בעילת פירוק מטעמי צדק ויושר ייעשה במשורה שכן עסקינן בעילת שסתום, בעלת השלכות משמעותיות על חייה של החברה, ובית המשפט העליון מנה מספר מקרים בהם ייטה בית-המשפט להשתמש בעילה זו, וזאת על מנת שעילה זו לא תפורש בהרחבה ויתר על המידה בניגוד לתכלית העילה, וביניהם: כאשר החברה הגיעה למבוי סתום (Dead Lock), כאשר החברה זנחה כל מטרותיה העיקריות, החברה חסרה כל בסיס מסחרי והוקמה למטרות תרמית, יש בהתנהגות בעלי השליטה בחברה משום עושק כלפי בעלי מניות המיעוט ועוד (ראו והשוו: ע"א 877/07 סיגל גפן ועד 19 אח' נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, פסקאות לג'–לד' (2.9.2010) (להלן: "עניין גפן").

1. בעניין אור סיטי, דן בית-המשפט העליון בעילת הפירוק מטעמי צדק ויושר וקבע כי יש להחילה גם במקרים של כשלים בדיווחיה החשבונאיים של החברה הנדונה וכן במקרים של עירוב כספים השייכים לנושי החברה עם כספם של חברות אחרות. בהקשר זה יפים דבריו של השופט מינץ בעניין אור סיטי, בפסקה 69:

בענייננו, התמונה המלאה והעגומה של מצב החברות, מצביעה על אי-סדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים; על היעדר הפרדה בין כספי הפרויקטים השונים; ועל כשלים רבים שנתגלו בדוחות הכספים של החברות אשר שיקפו נתונים שאינם עולים מהמציאות. כל אלה מעוררים תמיהות קשות באשר להתנהלות הכספית והכלכלית של החברות וההשלכה שיש להתנהלות זו על מצבן. ויובהר, התמונה בכללותה מגלה כי אין המדובר בטעויות טכניות או בכשלים נקודתיים שנפלו בהתנהלות החברות. המדובר בהתנהלות עקבית של העברת כספים שהופקדו על ידי רוכשים לצורך מימונו של פרויקט מסוים, אשר הם רכשו את זכויותיהם בו, לצרכים אחרים ולהשלמת החסר שנוצר בעקבות כישלונם של פרויקטים אחרים. הדברים גם אינם יכולים להיות שנויים במחלוקת, שכן סומך [רואה החשבון של החברות – א.ל.ע.] עצמו העיד על התנהלות מעין זו בחקירתו ... לכך גם מצטרפת העובדה שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, כספים שהופקדו על ידי לקוחות לצורך קידום הפרויקטים נמשכו על ידי בעלת השליטה לצרכים פרטיים... בהינתן הכשלים הממשיים הקשים שנתגלו בהתנהלות כספי החברות, אין פלא אפוא שבנסיבות אלה, כאשר נקלעו החברות לפתחה של מצוקה כלכלית מסיבות כלשהן, הדברים הביאו להתדרדרות בלתי נמנעת. מצב דברים זה מצדיק אפוא את פירוקן של החברות גם בשל עילה זו, מן הצדק ומן היושר.

1. יישום דברים אלה בענייננו מעלה כי עסקינן בחברה שאינה מנהלת דוחות כספיים, אינה פועלת להשבת ספריה החשבונאיים, דוחות כספיים שהוכנו על-ידה נעשו באופן חלקי ואינם משקפים את המציאות הכלכלית האמיתית של החברה, כל זאת שעה שהחברה פועלת להעברת כספים המיועדים לה ישירות לחברות אחרות, וכל אלה מצדיקים פירוקה של החברה אף מטעמי צדק ויושר, כפי שיובא אף ביתר פירוט להלן:

ראשית, בחקירתו מיום 3.1.2018 הצהיר אזוגי כי לחברה אין חשבון בנק ואין פנקסי שיקים, ולמעשה אין לה כל פעילות עסקית. משנשאלה פירסט בדיון מיום 12.3.2018 בעניין זה השיבה כך:

ש: נכון שלחברה אין חשבון בנק.

ת: אין לה פנקסי שיקים.

ש: אבל אין לה חשבון בנק.

ת: כן.

ש: אם יש הכנסה איפה היא מופקדת?

ת: היא רשומה בספרים בהתחשבנות של החברה. אני בעצמי ראיתי הכנסות, ראיתי בעצמי שזה מופיע בספרים בהתחשבנות של החברה.

ש: לאן זה מופקד טכנית?

ת: לחברה.

ש: אבל אין לה חשבון בנק.

ת: זה בספרי חברה זה רשום. או שזה מופקד לנכסי מאיר, לא ידוע לי שזה מופקד למישהו פרטי. נכסי א. מאיר זה הופקד, אני לא יודעת אם הכל כי מאחר ולחברה אין חשבון.

ש: דמי שכירות הופקדו לנכסי א. מאיר.

ת: דמי שכירות של אברבנאל?

ש: את תגידי. היו מקורות הכנסה נוספים?

ת: לא. מה שאני יודעת זה מופקד לנכסי מאיר. למיטב ידיעתי. כל ההתחשבנות היו יותר דני ומנהל החשבונות שלו (ההדגשה אינה במקור – א.ל.ע.).

[עמ' 39-38 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.2018, שורות 30-26, 12-1].

הווה אומר, כי מנהלת החברה מודה שכספים המגיעים לחברה אינם עוברים דרך חשבון הבנק שלה אלא מופקדים ישירות בחשבונה של חברת האם – חברת א. מאיר. מדובר אפוא בהתנהלות כספית אסורה ובעייתית אשר אינה ניתנת לפיקוח וביקורת, וכל זאת שעה שהחברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה.

לדברים אלו משנה תוקף בשים לב לפירוט החברה בסיכומיה בנוגע לאופן תשלום התמורה בגין הדירה בפלורנטין. כך, למשל, צוין כי סך של 508,000 ₪ שולמו על דרך קיזוז חוב החברה לחברת סקיינט פייננס בע"מ שבשליטת אזוגי. בהקשר זה, בדיון מיום 12.3.2018 הציגו המפרקים הזמניים לפירסט קבלה (שמספרה 80021) שהחברה הנפיקה ביום 14.9.2016, על-סך של 508,000 ₪ אשר שולמו במזומן. בחלקה העליון של הקבלה צוין כי זו הונפקה: "לכבוד: חשבון נאמנות אלי כהן/ מאי אזוגי" (מוצג מב/3 לתיק המוצגים מיום 12.3.2018), בעוד שבסיכומיה ציינה החברה כי הסך של 508,000 ₪ שולמו על דרך קיזוז חוב לחברה שבבעלותו של אזוגי.

זאת ועוד, אם סכום זה אכן שולם במזומן כפי שדיווחה החברה בקבלה, יש אפוא לתהות לאן הוא הועבר בהינתן כי לחברה אין חשבון בנק. מכל מקום גם בעניין זה התקשתה פירסט לספק כל הסבר הגיוני בחקירתה וכל שטענה הוא שבעניין זה יש לחקור את אזוגי שהיה אמון על העסקה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 12.3.2018, עמ' 39–41).

מכאן עולה כי קיימות תהיות רבות בנוגע לאופן בו מכרה החברה את הדירה בפלורנטין.

שנית, במאזן הבלתי מבוקר של החברה מיום 31.12.2017 דווח כי בבעלותה של החברה ציוד משרדי, מחשבים ומדפסות (עמ' 1 לנספח 3ב' להתנגדות החברה). בחקירתה של פירסט נמצא כי ציוד, או לפחות חלקו, שוכן במשרדי חברות אחרות שבניהולו של אזוגי (פרוטוקול הדיון מיום 12.3.2018, בעמ' 42, שורות 5–12). הדבר מהווה סממן נוסף להתנהלות בעייתית של החברה שאינה מקפידה על הפרדה רכושית בינה לבין חברות אחרות וגם בכך יש כדי לחזק את הצורך בפירוקה.

שלישית, כפי שצוין לעיל, אין להתעלם מהתנהלותה הבעייתית של החברה שעה שפעלה לכאורה למכירת הבית בשרשן זאת אף-על-פי שעל הנכס רבץ צו איסור דיספוזיציה שהוטל במסגרת תיק פשיטת הרגל של המנוח ביום 30.10.2016. פירסט אמנם הודתה בחקירתה כי חתמה על הסכם המכר מיום 10.11.2016 בין החברה לבין ה"ה פלאצ'י, ברם ציינה כי לא היתה מודעת לקיומו של הצו (פרוטוקול הדיון מיום 12.3.2018, בעמ' 42). ברם, כפי שצוין לעיל, לא מצאתי מקום לקבל טענה זו, שכן אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון.

בסעיף 4.1 להסכם המכר צוין כי עורך-הדין יצחק דואניס שייצג את ה"ה פלאצ'י בעסקה ישמור את כספי התמורה בנאמנות עד לקיום מלוא התחייבויות הצדדים בעסקה. זאת ועוד, בדיון בתיק פשיטת הרגל של המנוח שהתקיים ביום 20.11.2016, קרי עשרה ימים לאחר מועד החתימה על הסכם המכר, ייצג עו"ד דואניס את החברה ותהה על עצם הטלת הצו מאחר וסבר שלחברה אין כל קשר לנסיבות מתן הצו (פרוטוקול הדיון מיום 20.11.2016 בתיק פשיטת הרגל, עמ' 7, שורות 29–31). משכך יש לתהות כיצד מנהלת החברה אינה מודעת לצו שהוטל על נכס אשר פעלה למכירתו כעשרה ימים לאחר מתן הצו. עוד יש לתהות מדוע בחרה החברה לצרף להסכם המכר נסח טאבו מיום 1.11.2016 ואשר אינו עדכני ליום המכירה כנהוג בעסקאות מכר מקרקעין.

לפיכך, ואף אם נניח כי פירסט לא ידעה על קיומו של הצו במועד החתימה על הסכם המכר, הרי שלא מן הנמנע לקבוע כי היה עליה לדעת על עצם קיומו וזאת כחלק מהפעולות הדרושות מהחברה בטרם תפעל למכירת נכסיה.

רביעית, בהחלטה לפירוק זמני נדונה הערבות שחתמה מאסי לפיסו ביום 20.6.2016 להבטחת התחייבויות חברת א. מאיר ומשמעותה הכלכלית של ערבות זו. כפי שנקבע בהחלטה, עצם מתן הערבות לפיסו תוך שאזוגי מורה על ביטול השיק אשר נמשך על-ידי חברת א. מאיר, מהווה יצירת חוב חדש לחברה והוספת נושה נוסף לרשימת נושיה.

פירסט מצידה לא הצליחה לספק כל הסבר הגיוני באשר לתכלית הכלכלית בעטיה חתמה החברה על כתב ערבות זה. יתרה מכך, פירסט הודתה בחקירתה כי מדובר בגלגול חובות, היינו, החלפת חוב חדש בחוב ישן. ודוקו. מאחר וכספי ההלוואה שניתנו לחברה על-ידי פיסו שולמו לכאורה לבן יאיר וחברת אי איתמר במטרה לסלק את חובם של האחרונים, נראה כי מדובר בהתנהלות כספית בעייתית נטולת כל היגיון עסקי המלמדת כי החברה במצוקה כלכלית ומשכך נדרשת לבצע העברות כספים בין נושים שונים. כל זאת בשעה שלחברה אין חשבון בנק ומהימנות דיווחיה החשבונאיים מוטלים בספק.

חמישית, בהחלטתי בדבר מינוי מפרק זמני קבעתי כי החברה מצויה תחת ניהול תאגידי כושל, המצדיק את פירוק החברה מטעמי צדק ויושר (ראו והשוו: עניין גפן).

על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה שמן הצדק ומן היושר כי החברה תפורק.

1. בשולי הדברים יצוין כי החברה עתרה בסיכומיה כי ככל שתתקבל הבקשה, תינתן לה שהות בת 14 יום לצורך הגשת בקשה לאישור הסדר חוב מול נושיה.

כפי שנפסק לא אחת, אין במתן צו פירוק לחברה כדי לשלול הגשת בקשה לאישור הסדר נושים חרף כניסת החברה להליכי פירוק (ראו והשוו: החלטת כב' הנשיא אורנשטיין בעניין אור סיטי נדל"ן).

מכל מקום, לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל נראה כי טרם בשלה העת לדון בהסדר חובות החברה שעה שמספר נושיה אינו ידוע כמו גם כלל שיעור חובותיה. לאחר שמצבת חובות החברה תיבדק על-ידי המפרקים הזמניים וזו תוצג לאשורה, לא תהיה מניעה לפיה בעלי מניות החברה או מי מטעמם יגישו בקשה לאישור הסדר פירעון החוב מול נושיה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל אני סבורה כי דין בקשת הפירוק להתקבל.
2. לאחר שהודעה בדבר הגשת הבקשה פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז–1987 (להלן: "תקנות החברות (פירוק)"), ולאחר שדחיתי את ההתנגדות לבקשה, ניתן בזה צו פירוק לפיו לחברת אמ.איי.אס.ווי נכסים והשקעות בע"מ (בפירוק זמני).
3. המפרקים הזמניים מתמנים בזאת כמנהלים מיוחדים לנכסי החברה. ההתחייבות העצמית שהעמידו המפרקים הזמניים במועד מינויים תשמש אף לצורך תפקיד זה.
4. החברה הנ"ל תפורק בידי בית המשפט על פי הוראות חוק החברות, התשנ"ט–1999 ופקודת החברות.
5. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים בענין החברה שבפירוק.
6. כונס הנכסים הרשמי יהיה המפרק הזמני של החברה, וזאת עד להכרעת אסיפת נושים באשר לזהותו של המפרק הקבוע.
7. נושאי המשרה בחברה יתייצבו מייד עם קבלת צו הפירוק במשרדי הכונס הרשמי בתל-אביב וזאת על מנת למסור כל מידע שידרש בנוגע לעסקי החברה.
8. עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל מתמנים כמנהלים מיוחדים לבדיקת תביעות החוב, למעט תביעת החוב של עיזבון המנוח בפשיטת הרגל, אשר תיבדק על-ידי מנהל מיוחד שימונה לבדיקת תביעת חוב זו בלבד.
9. דו"ח של המנהלים המיוחדים יוגש עד ליום 1.9.2018.
10. הכנ"ר יזמן אסיפת נושים עד ליום 1.11.2018 לצורך מינוי מפרק קבוע.
11. בשים לב להוראות תקנה 21(א) לתקנות החברות (פירוק), אני מורה כי אזוגי ופירסט יישאו יחד וכל אחד לחוד, בהוצאות המפרקים הזמניים בניהול בקשה זו בסך כולל של 25,000 ₪.

מעקב מזכירות.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.