1. בפניי בקשה לצירוף ראיות (להלן: "הבקשה").

הבקשה הוגשה על-ידי הגב' מאי אזוגי (להלן: "המבקשת"), זאת לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות בבקשה העיקרית, כפי שיפורט להלן.

רקע

1. ביום 18.1.2018 ניתן צו פירוק זמני לחברת אמ. איי. אס. ווי נכסים והשקעות (להלן: "החברה").
2. החברה הוקמה בשנת 1997 על-ידי עו"ד יורם יוסיפוף ז"ל (להלן: "המנוח") וגרושתו תבדל"א. יצוין כי הליכי חדלות הפירעון בעניינו של המנוח נדונים בפניי במסגרת תיק פש"ר 39586-10-16, שם מונו עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל כמנהלי העיזבון בפשיטת רגל של המנוח.
3. ביום 15.4.2018 ניתן לחברה צו פירוק קבוע, ובתוך כך מונו עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל אף כמנהלים מיוחדים לנכסי החברה בפירוק (להלן: "המנהלים המיוחדים").
4. ביום 14.6.2018 עתרו המנהלים המיוחדים בבקשה להורות כי הסכם המכר שנכרת בין החברה לבין עו"ד אלי כהן (להלן: "עו"ד כהן") ביום 5.9.2016 (להלן: "הסכם המכר"), הינו הסכם למראית עין, שכל מטרתו הייתה להבריח את נכס החברה מידי נושיה ולהעבירו לידי המבקשת בלא תמורה. במסגרת הסכם המכר נמכרו לידי עו"ד כהן זכויות החברה בנכס מקרקעין הידוע כגוש 7051, חלקה 94, תת חלקה 52, ברחוב אברבנאל 33, תל-אביב (להלן: "הנכס"). בשל כך ולאור טעמים נוספים שפורטו בבקשה, התבקש בית-המשפט להורות כי ההסכם בטל (VOID) (להלן: "הבקשה לביטול ההסכם").

לצד זאת וכפועל יוצא מכך, עתרו המנהלים המיוחדים בבקשה למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת עו"ד כהן על הנכס.

במאמר מוסגר יצוין כי עו"ד כהן הוא דודה של המבקשת (גיסו של מר דניאל אזוגי, הוא אבי המבקשת), והגב' קורין פירסט שכיהנה כדירקטורית בחברה בעת החתימה על ההסכם היא אחותו של אזוגי.

1. במסגרת התגובות שהוגשו על-ידי המבקשת ועו"ד כהן לבקשה לביטול ההסכם, נטען, בין היתר, כי הנכס נרכש על-ידי עו"ד כהן בנאמנות עבור המבקשת וזאת לבקשת בעל השליטה בחברה, מר דניאל אזוגי (באמצעות חברה שבבעלותו) (להלן: "מר אזוגי"), אשר אף נשא בתשלומי התמורה עבור הנכס.

המבקשת אף עתרה במסגרת תגובתה למחיקת הבקשה לביטול ההסכם על הסף, בטענה כי זו אינה מתאימה להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות בהליך חדלות פירעון.

תגובת המבקשת לבקשה לביטול ההסכם נתמכה בתצהיר מטעמה, וכן בתצהירו של אזוגי ושל רעייתו, הגב' אסתר אזוגי (אימה של המבקשת) (להלן: "הגב' אזוגי" או "אם המבקשת"), וכן נתמכה בראיות נוספות.

1. לאחר שהוגשו כלל כתבי הטענות בבקשה, לרבות עמדת הכונס הרשמי, הוריתי בהחלטתי מיום 23.12.2018 כי הדיון בבקשה יישמע ביום 17.4.2019. בהמשך, ולבקשת המנהלים המיוחדים ובהסכמת המבקשת ועו"ד כהן, הוריתי על דחיית מועד הדיון ליום 22.5.2019.
2. ביום 10.1.2019 עתרה המבקשת בבקשה דחופה להכרעה בטענת הסף שהועלתה על-ידה בעניין המסגרת הדיונית המתאימה לבירור הבקשה לביטול ההסכם, ולחילופין עתרה המבקשת לקביעת מועד דיון במסגרתו תיחקר וזאת עובר ליום 6.2.2019. זאת מאחר ולטענתה, היא עתידה לצאת ביום 8.2.2019 לטיול של מספר חודשים בדרום אמריקה, ומשכך לא יעלה בידה להתייצב למועד הדיון. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 10.1.2019 בשל אילוצי יומן.

ביום 18.3.2019 הוריתי על דחיית מועד הדיון ליום 29.5.2019, וזאת עקב אילוצי בית-המשפט

1. ביום 2.4.2019 עתרה המבקשת בבקשה נוספת לדחיית מועד הדיון לאחד המועדים הנקובים בבקשה, וזאת בטענה כי ביום 29.5.2019 בו עתיד להתקיים הדיון, צפויה המבקשת לשהות בחו"ל. הפעם טענה המבקשת כי עתידה לצאת את הארץ ביום 22.5.2019 ועל כן עתרה בבקשה לדחיית מועד הדיון. ביום 8.4.2019 נעתרתי לבקשת המבקשת והוריתי על הקדמת מועד הדיון ליום 15.5.2019.
2. ביום 17.4.2019 עתרה המבקשת בבקשה נוספת (שלישית במספר) להקדמת מועד הדיון למועד שיקדם ליום 6.5.2019, פעם נוספת בטענה כי המבקשת עתידה לצאת את הארץ ביום 6.5.2019, לטיול עם חברותיה בדרום אמריקה.
3. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 17.4.2019 בשל היעדר אפשרות להקדמת הדיון, אלא שהמבקשת לא אמרה נואש וביום 1.5.2019 עתרה בבקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, וזאת למועד שיחול לאחר פגרת הקיץ (ספטמבר 2019) בטענה כי קיום הדיון עלול לשבש הליכי המשפט ובכלל זה חקירה פלילית שמתבצעת בעניין הנכס ובנוגע למצהירים מטעמה של המבקשת.

לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים, דחיתי את הבקשה והוריתי שוב כי הדיון יתקיים במועדו.

1. ביום 15.5.2019 התקיים הדיון בבקשת המנהלים המיוחדים לביטול הסכם המכר.

חרף בקשותיה הנזכרות לעיל, ואף שבבקשה השנייה טענה המבקשת כי היא עתידה לצאת את הארץ רק ב 22.5.2019, ועל אף שמועד הדיון הוקדם על מנת לאפשר לה להתייצב במועד זה, לא התייצבה המבקשת לדיון.

עוד יצוין כי אף אימה של המבקשת, הגב' אזוגי, לא התייצבה לדיון.

בנסיבות אלה, עתרו המנהלים המיוחדים בפתח הדיון להורות על מחיקת תצהיריהן של המבקשת ושל הגב' אזוגי מתיק בית-המשפט.

לאחר ששמעתי את הצדדים, נעתרתי לבקשה והוריתי על משיכת התצהירים כמבוקש, בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון בע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר, פ"ד סו(2) 215 (2013) (פרוטוקול הדיון מיום 15.5.2019, בעמ' 48, שורות 7-5).

בהמשך להחלטה זו התקיים דיון בבקשה במסגרתו נחקרו יתר המצהירים מטעמה של המבקשת וביניהם: עו"ד כהן, מר אזוגי, מר רוברטו וגמן (להלן: "מר וגמן"), רו"ח צביקה ונטורה ומר משה אזוגי.

1. ביום 27.5.2019, פנתה המבקשת באמצעות מסמך נושא כותרת "הודעה מטעם מאי אזוגי", בו טענה כי הבקשה מוגשת בהמשך לדיון שהתקיים ביום 15.5.2019, ובהמשך לחקירות המצהירים, ולאחר שאותרו על-ידה המסמכים שנזכרו בדיון. המבקשת עתרה להתיר לה הגשת מספר מסמכים וביניהם:
   1. הסכם המכר על נספחיו;
   2. הסכם מכר של הבית ברחוב שורשן 6 בתל-אביב, בין החברה לבין שרון ואורית פלצ'י מיום 10.11.2016 (להלן: "הסכם מכר הבית בשורשן");
   3. אסמכתאות בנוגע להעברת כספי הלוואה למנוח בסך של 750,000 ₪ מחברת איי. איי. איתמר השקעות בע"מ (להלן בהתאמה: "חברת אי. איתמר" ו"ראיות בנוגע להעברת כספי הלוואה למנוח");
   4. אסמכתאות בנוגע לפירעון המחאה מטעם חברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ לחברת איי. איתמר על סך של 500,000 ₪ (להלן: "ראיות בנוגע לפירעון המחאה מטעם חברת מנורה");
   5. תדפיס בנק המעיד לשיטתה של המבקשת, על פירעון שיק שנמשך מחשבונה של הגב' אזוגי בסך של 342,000 ₪ לפקודת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "תדפיס בנק בנוגע לשיק בסך 342,000 ₪");
   6. תדפיסי בנק המעידים, לשיטת המבקשת, כי ביום 14.9.2016 הועבר סך של 200,000 ₪ מחשבונה של גב' אזוגי לחשבונו של המנוח (להלן: "תדפיסי בנק בנוגע להעברת סך של 200,000 ₪");
   7. אישור מיסוי מקרקעין לרישום הנכס במרשמי רשם המקרקעין (להלן: "אישור מיסוי מקרקעין").

להלן וביחד: "הראיות הנוספות".

1. בהחלטתי מיום 27.5.2019 הוריתי כי ככל שהמבקשת חפצה בסעד תואיל להגיש בקשה סדורה וזו תיבחן בהתאם.

טענות הצדדים

1. ביום 28.5.2019 עתרה המבקשת בבקשה להוספת הראיות הנוספות בטענה כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 15.5.2019 "...עלו מספר נקודות לגביהן נטען כי חסרים מסמכים וכאשר בית המשפט הנכבד קבע כי ככל שקיימים מסמכים ניתן יהיה להגישם לתיק בית המשפט, ולאחר שאותרו המסמכים, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על הוספת המסמכים לתיק...".

הבקשה כללה כאמור, את הראיות הנוספות הנזכרות בסעיף 13 לעיל.

1. המנהלים המיוחדים התנגדו לבקשה בתגובתם מיום 11.6.2019, זאת מהטעמים הבאים:
2. ראשית, הבקשה מהווה ניסיון בדיעבד להגיש מחדש את תצהירה של המבקשת על נספחיו לצד מסמכים נוספים שהיו בידיה או ובידיעתה של המבקשת מזה זמן רב, ואשר לא הייתה כל מניעה להגישם במועד ובהתאם להוראות הדין. בהקשר זה הוסיפו המנהלים המיוחדים, כי יש לגנות את התנהלותה של המבקשת העולה לכדי חוסר תום לב וניקיון כפיים, שעה שבית-המשפט בהחלטתו מיום 8.4.2019 נעתר לבקשת המבקשת להקדמת מועד הדיון על מנת לאפשר לה להתייצב לדיון והיא בחרה שלא להתייצב.
3. לטענתם, משבחרו המבקשת ואימה שלא להתייצב במועד הדיון, נמחקו תצהיריהן מתיק בית-המשפט ועימם אף המסמכים שצורפו להן ואין לאפשר את הגשת התצהירים או המסמכים שצורפו להם בדרך מתחכמת. בעניין זה הוסיפו המנהלים המיוחדים כי בהתאם להלכה הפסוקה, צד להליך אשר נמנע מהבאת עד או ראיה רלוונטיים להליך, יראו בכך כמחדל הפועל נגדו.

עוד טענו המנהלים המיוחדים, כי חלק מהראיות הנוספות הוגשו על-ידי המבקשת עוד במסגרת תגובתה לבקשה לביטול ההסכם, ברם אלו הוצאו מתיק בית-המשפט בהתאם להחלטה שניתנה בפתח הדיון מיום 15.5.2019 ואשר הורתה על משיכתם של התצהירים. על כן, יש לדחות את טענת המבקשת כי מדובר במסמכים שאותרו לאחר הדיון.

1. שנית, בהתאם להלכה הפסוקה, על בעל-דין להגיש ראיותיו "בחבילה אחת" ורק במקרים חריגים בהם לא ידע בעל-הדין או לא היה עליו לדעת על קיומה של הראיה, רשאי בית-המשפט לסטות מסדר הבאת הראיות ולהיעתר לבקשה להוספת ראיה באיחור. במקרה דנן, מדובר בראיות שחלקן כבר הוגשו ונמחקו מתיק בית-המשפט בשל אי התייצבותה של המבקשת לדיון. באשר ליתר הראיות שלא צורפו לתגובת המבקשת נטען, כי מדובר מסמכים שהיו בידיה או בידיעתה של המבקשת או בידיעתו של אביה, מר אזוגי, וכי אלה לא צורפו מלכתחילה ובאופן מכוון, על מנת למנוע חקירה של המצהירים לגביהם. עוד יצוין כי המנהלים המיוחדים שטחו טענותיהם גם לגופה של כל ראיה וראיה ופרטו מדוע לגישתם אין להיעתר לבקשה גם לגופם של דברים (ראו סעיפים 13-11 לבקשה).
2. שלישית, המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה והשכנוע כי קיים בסיס לסטות מסדר הבאת הראיות בשלב מתקדם זה של ההליך. הבקשה קצרה ולאקונית, נעדרת כל טיעון ענייני או משפטי, המצדיק היעתרות לה. בנוסף, דחו המנהלים המיוחדים את הטענה כי מדובר במסמכים חסרים הקשורים לעניינים שנטענו על-ידי המנהלים המיוחדים בחקירת המצהירים בדיון מיום 15.5.2019.
3. רביעית, היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בקופת הפירוק ולפתיחת שלב הראיות מחדש. בהקשר זה טענו המנהלים המיוחדים כי מתן חופש למבקשת להוסיף ראיות כאוות נפשה תפגע בכללי הפרוצדורה, בעיקרון השוויון ובהסתמכות המנהלים המיוחדים על הכללים המחייבים לרבות על אופן ניהול ההליך וקצב התקדמותו. לא כל שכן, שבמהלך חקירתו הנגדית של מר אזוגי בדיון, התנגדה באת-כוחה של המבקשת להצגת מסמכים שנמסרו לידיהם על-ידי רו"ח צביקה ונטורה במסגרת דיוני הוכחות שהתקיימו בבקשה מס' 51 בתיק פשיטת הרגל בעניינו של המנוח (פש"ר 39586-10-16), וזאת בטענה כי מדובר במסמכים שלא צורפו לכתבי הטענות של המנהלים המיוחדים. בדיון מיום 15.5.19בהליך הנוכחי קיבל בית המשפט את ההתנגדות ואסר על הצגת המסמכים שלא צורפו לכתבי הטענות. בנסיבות אלה, ומטעמי שוויון, יש לנהוג באופן זהה גם בבקשה הנוכחית ולאסור על המבקשת לצרף מסמכים וראיות נוספות שלא הובאו במסגרת כתבי טענות הצדדים.
4. בנקודה זו יצוין, כי לאחר הגשת תגובת המנהלים המיוחדים, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע למסירת פרוטוקול הדיון מיום 15.5.2019 לידי המבקשת. לטענת המבקשת, לא התאפשר לה להגיב לטענות המנהלים המיוחדים בטרם יועבר הפרוטוקול לידה, שכן בכוונתה להסתמך על ההיתר שניתן למר אזוגי על-ידי בית המשפט במהלך דיון ההוכחות להגיש מסמכים נוספים לתיק בית-המשפט.

המנהלים המיוחדים התנגדו לבקשה בטענה כי חשיפת הפרוטוקול בפני המבקשת עלולה לסכל את חקירות המצהירים שהתייצבו לדיון.

בהחלטתי מיום 15.9.2019 נעתרתי לבקשת המבקשת והוריתי למנהלים המיוחדים למסור את הפרוטוקול לידי המבקשת בכפוף לכך שיוותר חסוי כלפי כל.

1. ביום 6.10.2019 הגישה המבקשת תשובתה לתגובת המנהלים המיוחדים, וטענה כי הראיות אותן עתרה לצרף הינן בבחינת ראיות הנחוצות לצורך בירור האמת בהליך וכי מוטלת על המנהלים המיוחדים חובה מוגברת לחשיפת האמת מכוח תפקידם.

לצד זאת התייחסה המבקשת בנוגע לכל ראיה וראיה בנפרד כדלקמן:

• 1. הסכם המכר על נספחיו: לטענת המבקשת עותק מן ההסכם אמנם צורף לבקשת המנהלים המיוחדים לביטול הסכם המכר, ברם, ללא נספחיו. עם זאת, נספחים אלה מופיעים בין יתר הנספחים שצורפו לבקשת המנהלים המיוחדים, ועל כן, ולמען הסדר הטוב יש לצרף את ההסכם, לרבות נספחיו.
  2. הסכם מכר הבית בשורשן: בעניין זה טענה המבקשת כי אין צורך בהיתר להוספת הראיה שכן גם זו צורפה לבקשת המנהלים המיוחדים לביטול הסכם המכר.
  3. ראיות בנוגע להעברת כספי הלוואה למנוח: באשר לראיה זו נטען, כי במהלך הדיון בו נחקר מר וגמן בעליה של חברת אי. איתמר, טענו המנהלים מיוחדים כי אין די באסמכתא בנוגע להעברת זה"ב שצורפה לתצהירו של מר וגמן כדי להוכיח שאכן הועברו לידי המנוח כספי ההלוואה בסך של 750,000 ₪. בתגובה לכך השיב מר וגמן במהלך חקירתו כי אכן העביר את הכספים וכי ימציא אסמכתא המעידה על כך. משכך, עתרה המבקשת לצרף ראיות אלו.
  4. ראיות בנוגע לפירעון המחאה מטעם חברת מנורה: לגבי ראיות אלו טענה המבקשת כי במהלך הדיון הורה בית-המשפט למר אזוגי להמציא אישור המעיד על פירעון השיק שנמשך על ידי חברת הביטוח מנורה בסך של 500,000 ₪ לפקודת חברת אי. איתמר. להשלמת התמונה יצוין, כי לגרסתה של המבקשת, אופן ביצוע התשלום בעבור הנכס התבצע בין היתר באמצעות פירעון חוב החברה לחברת אי. איתמר. חוב זה נפרע על-ידי הוריה שנטלו הלוואה מחברת הביטוח מנורה בסך של 500,000 ₪ אשר הועבר ישירות לחברת אי. איתמר (ראו סעיף 18 לתגובת המשיבה לבקשה לביטול הסכם המכר).
  5. תדפיסי בנק הן בנוגע לשיק בסך של 342,000 ₪ והן בנוגע לשיק בסך של 200,000 ₪: בעניין זה נטען, כי במהלך חקירתו הנגדית של מר אזוגי, העלו המנהלים המיוחדים ספקות בנוגע לפירעון שיקים אלו. על כן, ולאור דברי בית-המשפט בדיון במסגרתם הותר למר אזוגי להגיש את המסמכים שצורפו לתצהירה של גב' אזוגי, עתרה המבקשת להוסיף את תדפיסי חשבון הבנק של הגב' אזוגי. לטענת המבקשת תדפיסים אלה מוכיחים כי ביום 14.9.2016 הועבר למנוח סך של 540,000 ₪. בנוסף נטען, כי מדובר בכספי הלוואות שנטלה הגב' אזוגי עוד באותו היום.
  6. אישור מיסוי מקרקעין: גם באשר לראיה זו נטען כי בעת חקירתו עו"ד כהן בדיון כפרו המנהלים המיוחדים באמיתות הדיווח לרשויות המס בנוגע לעסקת מכר הנכס, ועל כן עתרה המבקשת להתיר לה להגיש אישור מטעם רשויות המס לפיו אין יתרה לתשלום בגין העסקה וכי זו נרשמה בפנקסי המקרקעין.

1. הכונס הרשמי בעמדתו מיום 11.12.2019 סבר כי מדובר במסמכי יסוד הקשורים לעסקת מכר הנכס משכך יש לתהות מדוע אלו לא צורפו מבעוד מועד. ברם, עם זאת, סבר כי מאחר ומדובר בראיות בעלות חשיבות רבה לגילוי האמת בכל הנוגע לטענות המבקשת בדבר מכירת הנכס, אזי יש להיעתר לבקשה בכפוף לחיובה של המבקשת בהוצאות.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, בחנתי את הראיות הנוספות נשוא הבקשה, ולאור ההלכה הפסוקה, ואף שדעתי אינה נוחה מעיתוי הגשת הבקשה והטעמים שהביאו להגשתה רק כעת, ובפרט בשלב בו מצוי בירור הבקשה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה וזאת כפי שיפורט להלן.

צירוף ראיה לאחר שלב החקירות - אימתי

1. המסגרת הנורמטיבית בענייננו מוסדרת בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") שכותרתה "סדר הטיעון באין הודיה בעובדות" הקובעת את סדרי הטיעון והבאת הראיות בתובענה אזרחית שבה הנתבע מתכחש לעובדות הנטענות על-ידי התובע. וזו לשונה:

(א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה:

(1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;

1. בהחלטתי מיום 5.2.2018 בתיק פשיטת הרגל בעניינו של המנוח (בפש"ר 39856-10-16) התייחסתי באריכות למסגרת הנורמוטיבית, ועל כן חלקיה יובאו כלשונן, אף במסגרת החלטה זו.
2. כשם שעל התובע מוטלת חובת השכנוע להוכיח תביעתו, כך על הנתבע חלה החובה להביא ראיותיו השומטות את בסיס ראיות התובע שהובאו לחובתו (ראו: ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל, 15 (9.5.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי – כרך א' 473 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)).
3. אשר לסדר הבאת הראיות, מושכלת יסוד בשיטתנו היא כי על כל בעל-דין במשפט להביא את כלל ראיותיו בחבילה אחת ולא בטיפין טיפין וזאת על מנת לשמור על כללי ההגינות הדיונית (ראו והשוו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992) (להלן: "עניין רוזין"); רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, 579 (2001) (להלן: עניין מיכאלוביץ')).
4. הטעם לכך ברור. הקפדה על סדרי הבאת הראיות בפניי בית-המשפט נועדה למנוע מצב שבו בעל-דין יוליך שולל את הצד שכנגד, ישמור לעצמו ראיות ויציגן רק לאחר שימצא כי הן עשויות לשרת אותו או לשפר את עמדתו באופן שיפגע בזכויותיו הדיוניות של יריבו ויסרבל עד אין קץ את ההליך המשפטי. ראו דברי כב' השופט מ' חשין בעניין רוזין שאף ציטט את פסק-הדין בע"א 504/64 ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי, ו-2 אח', פ"ד יט(1) 337 (1965) כדלקמן:

דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר? "... כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג). אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל.

1. עם זאת, לפנינו כלל וחריג לו. חשוב לציין, כי מדובר בסטייה מסדרי הדין הרגילים, והנטל להצדיק סטייה זו מוטל לפתחו של העותר להגשת הראיות הנוספות (ראו: עניין רוזין, שם; רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, 2 (30.7.2002) (להלן: "עניין ממן")).
2. לא אחת נקבעו בפסיקה מבחנים אשר בהתקיימותם יתיר בית המשפט צרופה של ראיה באיחור ואלו הם, בין היתר: אופייה של הראיה הנוספת; האם בעל הדין מבקש לצרף ראיה אחת או מספר ראיות נוספות; באיזה שלב מצוי ההליך המשפטי שעה שמוגשת הבקשה לצירוף הראיה; מהי מידת מחדלו של בעל הדין בעיכוב הבאת הראיה מטעמו ומה תרומתה של אותה ראיה לגילוי האמת (ראו השוו: עניין רוזין, בעמ' 742–743; עניין ממן, שם; רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח, 7 (1.7.2015); רע"א 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ, 3 (20.6.2016); רע"א 7304/16 חי ביטוחים (אופקים) סוכנות לביטוח 1995 בע"מ נ' סופר חורי מבנים בע"מ, 3 (9.10.2016); רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, 11–12 (5.12.2017) (להלן: "עניין ר'בקה"); יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על-פי סדר הדין" המשפט יב 15, 17 (2007)).
3. בטרם אפנה לדון במבחנים תוך יישומם על נסיבות המקרה שבפניי מצאתי להעיר מספר הערות מקדמיות בנוגע לראיות הנוספות נשוא הבקשה דנן.
4. ראשית, בנוגע להסכם המכר על נספחיו. עיון בתיק מעלה כי הסכם זה צורף למעשה הן בנספח 7י' לבקשת המנהלים המיוחדים לביטול הסכם המכר והן בנספח א' לתגובת עו"ד כהן מיום 6.9.2018. כך גם בנוגע לנספחי ההסכם, שכן אף הם צורפו כנספחים לבקשת המנהלים המיוחדים או ליתר כתבי הטענות בתיק. היינו, נספח א' להסכם המכר – נסח טאבו של הנכס מיום 26.5.2016, צורף כנספח 6 לתצהירו של מר אזוגי אשר הוגש במסגרת תגובת המבקשת לבקשה לביטול הסכם המכר; נספח ב' להסכם המכר – מכתבה של הגב' גילה נוילנדר למנוח, צורף כנספח 7יב' לבקשת המנהלים המיוחדים לביטול הסכם המכר; נספח ג' להסכם המכר – מכתב החברה לחברת אי. איתמר מיום 5.9.2016 – צורף כנספח 18 לבקשת המנהלים המיוחדים לבקשה לביטול הסכם המכר.

בנסיבות אלה, בהן הסכם המכר ונספחיו ממילא מצויים בתיק בית-המשפט, הרי שאין צורך להידרש לבקשת המבקשת להוספת ראיה זו.

1. שנית, האמור לעיל חל גם בנוגע להסכם מכר הדירה בשורשן. כפי שציינה המבקשת בתשובתה, ראיה זו צורפה כנספח 7טו' לבקשת המנהלים המיוחדים ועל כן אין צורך להידרש אף לצירוף ראיה זו.
2. שלישית, באשר לראיות בנוגע לפירעון המחאה מטעם חברת מנורה בסך של 500,000 ₪ יצוין, כי במהלך חקירתו של מר אזוגי בדיון מיום 15.5.2019, נעתרתי לבקשתו לפנות לחברת הביטוח מנורה לצורך קבלת אישור בדבר פירעון השיק, זאת אף שהיה מקום להגיש אישור זה עוד קודם לדיון (ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.5.2019, בעמ' 141-140).

משכך, ומאחר וכבר נעתרתי לבקשה במהלך הדיון, אני מתירה למבקשת להוסיף ראיה זו.

1. רביעית, בנוגע לראיות הקשורות להעברת כספי הלוואה למנוח בסך של 750,000 ₪ עותרת המבקשת למעשה לצרף 5 מסמכים: פרוטוקול אסיפת מנהלים בחברת אי. איתמר מיום 21.7.2013 במסגרתו אושר הסכם הלוואה ושעבוד לחברה; פרוטוקול אסיפת מנהלים בחברה מיום 21.7.2013 במסגרתו אושר לחברה להתקשר בהסכם הלוואה ושעבוד עם חברת אי. איתמר; ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לטובת חברת אי. איתמר לצורך רישום משכנתא על הנכס; תדפיס בנק פועלי אגודת ישראל נושא כותרת "בקשה להעברה במערכת זה"ב" מיום 21.7.2013 בנוגע להעברת סך של 749,580 ₪ מחשבון חברת אי. איתמר לחשבונו של המנוח, וכן הודעה שנשלחה לחברת אי. איתמר בדבר ביצוע העברת הסך של 749,580 ₪ מחשבונה של חברת אי. איתמר לחשבונו של המנוח.
2. באשר לבקשה להעברת הכספים במערכת זה"ב יצוין, כי מסמך זה צורף בנספח 1 לתצהירו של מר וגמן ועל כן אין צורך להתיר את צירוף הראיה לתיק.
3. באשר ליתר הראיות, הרי שצירופן ייבחן כעת בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה כאמור לעיל.

אופייה של הראיה הנוספת

1. ככלל, יטה בית-המשפט להיעתר לבקשה להוספת ראיה נוספת ככל שעסקינן בראיה טכנית ופשוטה אשר נועדה להוכיח עניין פורמלי כגון הגשת תעודה זהות להוכחת רווקות (ראו למשל: ע"א 27/51 יוסף גליננסקי ואח' נ' עירית תל-אביב ו-3 אח', פ"ד ז 1170, 1175 (1953); עניין רוזין, בעמ' 742).
2. בענייננו, מדובר בראיות הקשורות על-פי הנטען בהעברת כספי הלוואה למנוח בסך של 750,000 ₪, בתדפיסי חשבון בנק בנוגע לסך של 542,000 ₪, וכן באישור מטעם רשויות המס. לטענת המבקשת יש בראיות אלו כדי להעיד על אופן התמורה ששולמה עבור הנכס. ברי כי אין עסקינן בראיות "פשוטות" המסייעות למבקשת להוכיח עניין פורמלי כי אם בראיות מהותיות שנועדו לסתור את טענות המנהלים המיוחדים כי הנכס הועבר בלא תמורה ולשמוט את בסיס בקשתם לביטול הסכם המכר. בשים לב לאופיין של הראיות אותן מבקשים לצרף, ואשר לטענת המבקשת הן רלוונטיות מאד לגילוי האמת, היה מצופה כי אלו יוגשו מבעוד מועד ולא כפי שנעשה, רק בשלב שלאחר סיום הראיות.
3. מנגד, ניתן להניח כי מאחר ומדובר בראיות מהותיות להוכחת טענות המבקשת, אזי שיש בכך כדי להטות את הכף לקבלת הבקשה (ראו והשוו: רע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ, 7 (13.12.2015)). אין חולק כי הוכחת יסוד התמורה היא בלב ליבה של המחלוקת שבין הצדדים, קל וחומר בבקשה לביטול הסכם מכר בטענה כי זה נכרת למראית עין מאחר והנכס הוברח מנושי החברה והועבר בלא תמורה. משכך, אף אם אטה ליישם מבחן זה באופן המיטיב עם המבקשת ואניח כי מדובר בראיות מהותיות להוכחת טענותיה, לא יהיה בהחלטה זו כדי לקבוע כל עמדה בשאלה, האם יש בהעברות הכספים הנטענות כדי להוכיח כי אלה בוצעו בקשר עם רכישת הנכס דווקא.

מספר הראיות אותן מבוקש לצרף

1. מבחן נוסף בו יש לדון במסגרת בקשה להוספת ראיות נוספות, לאחר שהצדדים השלימו את הליכי הבאת הראיות מטעמם, הינו מבחן כמותי הבוחן האם בעל הדין מבקש להגיש ראיה אחת או מספר ראיות. ככל שמספר הראיות הנוספות גדול כך ייטה בית-המשפט שלא לפרוץ את גבולות סדרי הדין וידחה את הבקשה לצירוף הראיות שכן כאמור לעיל ככלל על בעל-דין להגיש ראיותיו בחבילה אחת (ראו: רע"א 2082/16 אחמד עבדאללה סעיד נ' רשות הפיתוח, 4 (5.4.2016)).

בענייננו, עסקינן במספר מסמכים בודדים, אשר בהיבט זה תומך בהיעתרות לבקשה.

השלב הדיוני אליו הגיע המשפט

1. עניין נוסף אליו יש לתת את הדעת הינו השלב הדיוני אליו הגיע המשפט עת הוגשה הבקשה לצירוף הראיה הנוספת. ככל שבעל-דין מעוניין לצרף ראיה נוספת מטעמו, ולאחר שלב הבאת הראיות, מצופה כי יחיש פנייתו בעניין שכן כל אימת שההליך המשפטי מבשיל כך מתרחק הסיכוי כי תותר סטייה מסדרי הדין הרגילים. זאת, בין היתר, בשל התגברות שיקולים אחרים, כגון שיקולי סופיות הדיון, וכן וודאות ההליך, כפי שציינו המנהלים המיוחדים בתגובתם.

1. במקרה דנן, הודעת המבקשת בנוגע לצירוף הראיות הנוספות הוגשה עוד ביום 27.5.2015, קרי מספר ימים לאחר סיום דיוני ההוכחות בבקשה לביטול הסכם המכר באופן שיש בו לכאורה כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. עם זאת יצוין, כי למן המועד בו הוגשה הבקשה לביטול הסכם המכר ועד להגשת תגובת המבקשת לבקשה, חלפו למעלה מארבעה חודשים. היינו, למבקשת היה די זמן להתכונן לבקשה לביטול הסכם המכר והיה מצופה כי תגובתה תכיל את כלל הראיות הדרושות לצורך ניהול הגנתה. לבטח ראיות העוסקות בנושאים הקשורים לעניין מהותי כגון תמורת מכירת הנכס. זאת ועוד. קיים קושי בלתי מבוטל באופן שבו הוצגו ראיות המבקשת בדיון על-ידי אביה, עת נחקר על הדוכן ונדרש להתמודד עם הטענות שהועלו נגד ראיותיו כמו גם עם טענות בדבר חסרונם, וזאת כאמור עקב כך שהמבקשת נעדרה מהדיון (עניין אשר ידון בהמשך). בהקשר זה אף יצוין, כי קשה להתעלם מהעובדה שאין זו הפעם הראשונה במסגרתה עותרים המשיבים או מי מטעמם, בבקשה להבאת ראיותיהם בטיפין טיפין לאחר שהסתיים הליך הבאת הראיות ושמיעתן (בהקשר זה ראו: פש"ר (מחוזי-ת"א) 39586-10-16 יורם יוסיפוף ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי (5.2.2018) במסגרתה עתר מר אזוגי להוספת ראיות נוספות כחודשיים לאחר דיון ההוכחות).
2. אף-על-פי-כן, במסגרת מבחן זה אנו נדרשים להתייחס אך ורק לשאלת העיתוי, ומבלי להתייחס לטענת המבקשת כי מדובר בראיות שנחיצותן עלתה במהלך ובעקבות חקירת המנהלים המיוחדים. מכל מקום אעיר כי בין אם מדובר בבקשה לצירוף ראיה במהלך דיוני ההוכחות ובין אם בשלב הסיכומים, הרי שאין חולק כי מדובר בשלבים מתקדמים של הדיון. שלבים שבהם היה מצופה כי הצדדים עשו כל שלאל ידם על מנת להוכיח טענותיהם, ובהקשר זה אין חולק כי המבקשת לא פעלה בהתאם.

מידת מחדלו של בעל הדין בעיכוב הבאת הראיה

1. הואיל ומדובר בבקשה החורגת מסדרי הדין הרגילים, נקבע בפסיקה כי בין יתר השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבוחנו בקשה להוספת ראיה באיחור, יש לבחון את מידת מחדלו של בעל-הדין בעיכוב הבאת הראיה. היינו, האם ידע בעל-הדין או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר ומה הטעם להימנעותו מגילויה. למותר לציין, כי ככל שמדובר במחדל שנבע מטעות שנעשתה בתום לב, ניתן יהיה לרפא מחדל זה באמצעות חיוב בהוצאות. ברם, היה ונתגלה כי הראיה לא צורפה לכתב הטענות הראשון במתכוון ייטה בית-המשפט לדחות את הבקשה ולו בשל התהיות העולות מהתנהלותו של בעל הדין וכן כדי להימנע ממתן היתר להתנהלות רשלנית של פרקליטים בקיום סדרי הדין. בהקשר זה אפנה לע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 (1993), בעמ' 665:

כאשר מונחת לפני בית המשפט, אשר סיים כבר את שלב הבאת הראיות לפניו, בקשה להגשת ראיה משלימה, על בית המשפט לשקול, אם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים. בית המשפט יתחשב לעניין החלטתו בנדון, בין היתר, בשאלה, אם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או יכול היה לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. אם התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, אזי לא ייטה בית המשפט בדרך כלל להיעתר לבקשה. עם זאת, אין זה כלל בל יעבור, וייתכנו מקרים שבהם - חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר - עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו. זאת בעיקר כאשר בית המשפט מתרשם, כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה משמעותית מאוד להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשוי לסייע בעשיית הצדק. אולם, מאידך גיסא, אין גם להתיר את הרצועה יתר על המידה, שמא יעודד הדבר רשלנות מצד הפרקליטים בקיום ההוראות הדיוניות.

כאמור לעיל, לטענת המנהלים המיוחדים, המבקשת או מי מטעמה ידעו או יכלו לדעת אודות קיומן של הראיות הנוספות ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

בהקשר זה יצוין, כי לא מצאתי בתשובת המבקשת כל הסבר מניח את הדעת מדוע, למשל, לא צורף בין יתר הנספחים לתצהירו של מר וגמן, פרוטוקול חברת אי. איתמר מיום 21.7.2013 אשר צורף במסגרת ראיות הקשורות להעברת כספי הלוואה בסך של 750,000 ₪ למנוח. באופן דומה יש לתהות מדוע לא צורף לתצהירו של מר אזוגי פרוטוקול החברה מיום 21.7.2013 ובו הסכמת מנהליה להתקשר בהסכם הלוואה ושעבוד עם חברת אי. איתמר, ומדוע לא צורפו תדפיסי חשבון הבנק של הגב' אזוגי לתצהירה. כפי שצוין, מדובר במסמכים מהותיים שאין ספק כי היו בידיעתם של המצהירים הנזכרים, או למצער היה עליהם לדעת על קיומם.

1. עוד יש לתת את הדעת להתנהלות המבקשת בבקשה. כאמור לעיל, המבקשת עתרה לא פחות מארבע (!) פעמים בבקשה לדחייה או להקדמה של מועדי הדיון, ואף לאחר שנעתרתי לבקשתה ביום 8.4.2019 והוריתי על הקדמת מועד הדיון ליום 15.5.2019, על מנת לאפשר לה להשתתף בדיון, בחרה המבקשת לבסוף שלא להתייצב לדיון באופן שהוביל למחיקת תצהירה והראיות שצורפו לו. כך גם בנוגע לאימה של המבקשת הגב' אזוגי ותצהירה שנמחק על נספחיו. עתה, משהסתיים הליך שמיעת הראיות עתרה המבקשת להוספת ראיות נוספות (שחלקן נמחקו בשל אי התייצבותה) שעה שבזמן אמת בחרה שלא להציג ראיותיה ולהיחקר על דוכן העדים כמתחייב מהדין. התנהלות דיונית זו מעלה אפוא קושי בהיעתרות לבקשה אף מטעמי צדק ויושר.
2. לא-זו-אף-זו, יש להצר על התנהלות המבקשת בכל הנוגע להוספת תדפיסי בנק הן בנוגע לשיק בסך של 342,000 ₪ והן בנוגע לשיק בסך של 200,000 ₪. ודוקו. במהלך הדיון מיום 15.5.2019 עת נחקר מר אזוגי בעניין העברת הסך של 542,000 ₪ למנוח, ציין מר אזוגי כי לתצהירה של רעייתו צורפו דפי בנק שמראים כי אכן הועברו הכספים. משנטען כי מדובר בתצהיר ונספחים שנמחקו בשל אי-התייצבות גב' אזוגי לדיון, התרתי למר אזוגי להגיש את אותן הראיות שצורפו לתצהירה של רעייתו (פרוטוקול הדיון מיום 15.5.2019, בעמ' 124-123). חרף הוראה ברורה זו, עתרה המבקשת לצרף תדפיסי חשבון בנק שלא צורפו לתצהירה של הגב' אזוגי, באופן פסול ותמוה.
3. לסיכום מבחן זה, נראה כי התנהלותה הדיונית של המבקשת רצופה מחדלים וקשיים באופן המאיין את זכותה להגשת הראיות הנוספות באיחור.

תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת

1. לאחר שנתתי דעתי למבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לעניין צירוף ראיה באיחור, אפנה עתה לבחינת תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת. חרף הקשיים עליהם הצבעתי לעיל, עיון בפסיקה מעלה כי לעתים קשיים אלו עלולים לסגת אל מול האינטרס בדבר החתירה לגילוי האמת. היינו, תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת יכולה לגבור על אינטרסים אחרים אף אם אי הבאתה של הראיה בשלב מוקדם נבעה ממחדלו של בעל-הדין (ראו: עניין ר'בקה, בעמ' 11).
2. אם כך יש לשאול, באילו מקרים ייטה בית-המשפט להעדיף שיקולי גילוי האמת על פני מחדליו של בעל הדין שלא עמד בסדרי הדין והציג ראיותיו בחבילה אחת. בהקשר זה אפנה לעניין מיכאלוביץ', בעמ' 579–580:

עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור [...] בעוד בית-המשפט נוטה לקבל ראיות בעלות משקל גם כאשר האיחור בהגשתן נובע מהתרשלותו של בעל-דין, ודאי ייטה הוא להיעתר לבקשה כאשר הנסיבות העובדתיות שביסוד הראיה נתגבשו רק לאחר סיום שלב ההוכחות, ולמבקש לא הייתה אפשרות אובייקטיבית להגישה במועד. לגופו של עניין, השתכנעתי כי קיימת אפשרות ממשית שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיבות כלפי המבקש, ולפיכך תשפיע על תוצאותיו של ההליך (ההדגשות אינן במקור – א.ל.ע.).

1. בעניין דבוריה, קבע בית-המשפט העליון כי בבחינת מידת התרומה הדרושה על בית-המשפט להתרשם: "... כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה משמעותית מאוד להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשוי לסייע בעשיית הצדק" (שם, בעמ' 665) (ההדגשה אינה במקור – א.ל.ע.).
2. בענייננו, לגישת המבקשת, הראיות הנוספות רלוונטיות ודרושות לצורך גילוי האמת ועל מנת שתיפרס בפני בית-המשפט מלוא התמונה בנוגע לעסקת מכר הנכס. הכונס הרשמי תמך אף הוא בטענה זו של המבקשת.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, על פניו נראה כי מדובר בראיות מהותיות הקשורות להעברות כספים בין מספר גורמים הקשורים לחברה. יתכן שיהיה בראיות אלו כדי לסייע בחקר האמת, ברם, יודגש, כי דברים אלו נאמרים מבלי להביע עמדה האם הראיות שצירופן התבקש רלוונטיות להוכחת גרסתם של המבקשת ועו"ד כהן או אם לאו.

בנוסף, היה מצופה כי ראיות אלו יוגשו על-ידי המבקשת מבעוד מועד ולא כפי שבחרה לעשות בסיום שלב ההוכחות, ממנו כאמור הדירה רגליה, תוך מתן הסבר מפורט מדוע ראיות אלה לא צורפו קודם לכן. המבקשת בחרה שלא לפעול כך, ברם אני סבורה, כי ניתן לרפא מחדל זה באמצעות פסיקת הוצאות מתאימות.

סוף דבר

1. אשר על כן, ובהתחשב בשלב הדיוני בו הוגשו הראיות, בכמות הראיות אותן מבקשים לצרף, באופי הראיות ובמחדליה של המבקשת, אני נעתרת לבקשה בחלקה, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 30,000 ₪, אשר ישולמו עד ליום 14.5.2020 למנהלים המיוחדים.
2. המנהלים המיוחדים ישובו לעדכן לאחר שישולמו ההוצאות, ובתוך כך תינתן למנהלים המיוחדים הזכות להוספת ראיות נוספות מטעמם וזאת עד ליום 24.5.2020.
3. לאחר מכן סיכומי המנהלים המיוחדים יוגשו עד ליום 24.6.2020; סיכומי המבקשת ועו"ד כהן יוגשו עד ליום 24.7.2020 וסיכומי תשובה יוגשו עד ליום 9.8.2020.

הכונס הרשמי יגיש סיכומיו עד ליום 30.8.2020.

מובהר לצדדים כי לאור משבר הקורונה, הרי ככל שידרשו ארכות נוספות בנוגע לכלל המועדים הנזכרים לעיל, לרבות הארכת מועד לתשלום ההוצאות, יגישו הצדדים בקשות מתאימות ואלו ידונו בהתאם.

5129371המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותסגור את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ט אדר תש"פ, 25 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.