29 אוגוסט 2019

1. התובע, יליד 1981 אשר הועסק כטבח בבית אבות ליאון רקנאטי בפתח תקווה במשך חמש שנים, לסירוגין, מבקש, כי פגיעה בבטנו (בקע טבורי) אשר ארעה לו ביום 14.5.2017 תוכר כ"פגיעה בעבודה".

תשתית עובדתית

2. לטענת התובע בתצהירו מיום 26.6.2018:

א. במשך יום עבודתו התובע אחראי על הכנת אוכל.

ב. מדי פעם הוא עוזר לפרוק סחורה שמגיעה על ידי הספקים למטבח. הספקים מניחים את הסחורה מול המחסן והתובע מסדר את הסחורה לתוך המחסן.

ג. ביום 14.5.2017 בשעה 13:30 הגיע הספק עם סחורה – משטח ירקות וביקש מהתובע לעזור לו "לסחוב משטח עם מזלג ובעזרת ג'ק ידני". הג'ק היה מקולקל וכאשר משך אותו בעוצמה רבה הוא הרגיש כאבים עזים בבטן באותו רגע. מדובר באירוע חריג ולחלוטין לא שגרתי.

ד. באותו רגע היו עדים לאירוע – יעקב אלמשעלי, משגיח כשרות (להלן- יעקב) וגדעון מזרחי עוזר טבח (להלן- גדעון).

ה. מיד לאחר האירוע התובע הפסיק לעבוד כטבח; ובמשך יומיים בהם הגיע לעבודה הוא לא ביצע כלל עבודות פיזיות.

ו. לאחר כיומיים, כאשר הכאבים לא פסקו, התובע הודיע למנהל העבודה שלו על התמשכות הכאבים ובאותו יום (16.5.2017) נבדק על ידי ד"ר רפטריק לב אשר הפנה אותו מיד למיון.

3. עוד מוסיף וטוען התובע בתצהירו הנוסף מיום 14.1.2019 (להלן- התצהיר המשלים):

א. ביום 14.5.2017 התובע הרים יחד עם יעקב וגדעון את המשקל החריג בעבודה.

ב. התובע אשר חשב כי הכאבים מהם הוא סובל (מקורם בקלקול קיבה או אבנים בכליות או משהו כזה) יעברו, אך לאחר שהכאבים התגברו, הוא ניגש לרופא בית החולים אשר הפנה אותו למיון. התובע התלונן גם שם על כאבי בטן.

4. התובע הגיש מטעמו את תצהירו של יעקב, אשר טען, בין היתר, לאמור:

א. הטבחים ויעקב היו פורקים את המשטחים; ומכניסים את הסחורה מהמשטחים לתוך המחסן המתאים.

ב. ביום 14.5.2017 (יום א' בשבוע) "המזלג החשמלי" של המשאית שהגיעה מחברת פרו פלוס (אשר היתה מגיעה פעמיים בשבוע בימים א' ו-ד'), היה מקולקל. לפיכך הטבחים ויעקב עזרו לנהג המשאית להוריד את המשטחים מהמשאית ולנייד אותם מחניית המשאית אל הרמפה ועד למחסן בעזרת ג'ק ידני. מדובר במשטח כבד מאוד, כמה מאות ק"ג של סחורה: ירקות, חלב ועוד. התובע, גדעון ויעקב דחפו את המשטח ביחד והיה להם ממש קשה, מה גם שקיימת עליה ממקום חניית המשאית ועד לרמפה.

ג. התובע התלונן על כאבים בבטן ביום 14.5.2017. מאז התאונה סלח לא הרים דברים כבדים.

5. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה וזו נדחתה ביום 7.12.2017 בהחלטה, שלפיה לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.

6. ביום 19.5.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו.

7. לטענת התובע, מדובר באירוע מיוחד וחד פעמי, בו נדרש התובע, במהלך עבודתו, לעזור בפריקת משטחי מזון מתוך המשאית לעבר הרמפה; זאת להבדיל מהפעמים הקודמות בהן נתבקש לסייע בפריקת משטחי המזון מעת שהובאו לרמפה לתוך המחסנים. המאמץ שהושקע על ידי התובע בדחיפת משטח המזון מתוך המשאית עד לרמפה, היה מעבר ליכולתו הגופנית וגרם לו נזק. לדידו של התובע, הנתבע מתעלם מתצהירו ועדותו של התובע כי "הרגשתי כאבים אבל חשבתי שזה יעבור. לא ידעתי מה יש לי...אולי אבנים בכליות". עוד טוען התובע, כי כאבי בטן הינם דבר שכיח והתובע לא קישר את הכאבים למאמץ הגופני. ואולם, נוכח העובדה כי התובע והעד מטעמו זוכרים היטב את יום האירוע, לא ניתן לדחות את התביעה רק משום שהתובע לא קישר בין כאבי הבטן לבין המאמץ הגופני.

8. לטענת הנתבע, התובע פנה ביום למחרת התאונה לרופא המצוי במקום העבודה שלו, אך לא טרח לציין כי נפגע בעבודה או כי הרים משא כבד. הדבר תמוה נוכח חקירתו של התובע בבית הדין, שהדגיש כי לאחר שדחף את המשא הכבד הוא לא יכול היה לתפקד, ישב בצד ולא המשיך את עבודתו באותו היום. מצופה מתובע אשר מייחס חריגות להרמת המשא באופן חד פעמי, לפרט בפני הגורם המטפל את הנסיבות של הפגיעה, קל וחומר כאשר מדובר ברופא שהוא מטעם מקום העבודה. רק כעבור 4 חודשים הוזכר לראשונה אירוע תאונתי והרמת משא כבד. "אזכור לאחר 4 חודשים מטיל ספק בקרות אירוע תאונתי". בנוסף, עיון בתיקו הרפואי של התובע אשר מצוי בתיק בית הדין מעלה, כי התובע ציין בפני הרופא המטפל שלו כי נפגע בתאונות עבודה במספר תאריכים שונים, כך שברי כי הטענה בעדותו של התובע ולפיה הוא "חשב שמדובר בכאבים רגילים אני לא ד"ר" היא טענה חסרת בסיס, ותמוה שדווקא הפעם לא טרח לעשות כן.

דיון והכרעה

9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, המסכת הראייתית שבתיק והתרשמנו מהעדויות שבפנינו; וחרף העובדה שביקשנו מהנתבע בתום דיון ההוכחות לשקול בשנית את עמדתו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, שכן לא שוכנענו כי התובע נפגע ביום 14.5.2017 תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. להלן נפרט את נימוקינו.

10. ראשית, אמנם התובע פנה בסמוך מאוד למועד האירוע הנטען לטיפול רפואי, אך בביקור זה הוא לא טרח לציין כי הוא נפגע בעבודתו. הדבר מעורר קושי מיוחד עת פנייתו הראשונה לרופא, ביום 16.5.2017, נעשתה במקום עבודתו לרופא בבית האבות, שכן התובע מקפיד לציין כי מדובר בהרמת משא כבד במיוחד באופן חד פעמי.

הדברים מקבלים משנה תוקף, עת בסיכום רפואי מיום 17.5.2017 ואף בביקור מאוחר יותר בבית חולים בלינסון (מוצגים נ/2, נ/3 ו- נ/4), התובע לא ציין כי הרים משא כבד בעבודה או שנפגע בעבודה (ע' 6 ש' 15-25).

עולה אפוא, כי אין כל תיעוד, ראיה או עדות אובייקטיבית, בסמוך לתאונה הנטענת, כי התובע נפגע בבטנו עקב תאונת עבודה. על חשיבותה של גרסתו הראשונית של הטוען לפגיעה בעבודה, אמנם בעניין אנמנזה רפואית לצורך טיפול רפואי ולא לעניין אישור מחלה, ראה: עבל (ארצי) 680.07 אנעאמה עבדאללה נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 13.12.2008).

11. בהקשר זה נציין, כי בענין זה הדגיש הנתבע, כי עיון בתיקו הרפואי של התובע מעלה, כי התובע התלונן בעבר בפני רופאו המטפל, בחמישה מועדים שונים בין השנים 2000-2014 כי נפגע בתאונות עבודה, כך שטענתו כי "חשבתי שמדובר בכאבים רגילים אני לא ד"ר" (ע' 6 ש' 15-17) אינה משכנעת.

12. שנית, התובע ציין בעדותו בפנינו כי לאחר האירוע "ישבתי בצד ולא המשכתי עם העובדים לסחוב את הסחורה" (ע' 4 ש' 15-16; ע' 6 ש' 8-12), אך יעקב טען מנגד, במענה לשאלת ב"כ הנתבע האם התובע המשיך לעבוד באותו יום כי "הוא המשיך לעבוד בעצלתיים, כל הזמן אמר שכואב לו...אמר שיש לו כאבים בבטן, גם להרים מהתנור לא הצליח" (ע' 9 ש' 19-22).

13. שלישית, אפילו נניח לצורך הדיון, כי עזרה בפריקת משטחי מזון מתוך המשאית לעבר הרמפה אינה חלק מעבודתו השגרתית של התובע (ע' 4 ש' 18-24), הוברר בפנינו כי גרסתו של התובע בכל הנוגע לעצם האירוע אינה עקבית. בתצהירו טען התובע כי "הג'ק (הידני- ד.י.) היה מקולקל וכאשר משכתי אותו בעוצמה רבה הרגשתי כאבים" (סע' 3 לתצהיר), אך בתצהירו המשלים ציין התובע כי "הרמתי יחד עם יעקב וגדעון את המשקל החריג בעבודה". יעקב העיד בתצהירו כי "סלאח, גדעון ה"כולבויניק" נהג המשאית ואני דחפנו את המשטח ביחד והיה לנו ממש קשה" (סע' 3 לתצהיר).

כלומר בעוד שהתובע טען בתחילה בתצהירו כי משך את הג'ק הידני לבדו (ומכל מקום לא עם יעקב וגדעון אלא עם הנהג (ראה גם סע' 3 ו-4 בהודעתו לנתבע שצורפה לסיכומיו)), הרי שגרסתו בתצהיר המשלים היא כי הרים משטח עם גדעון ויעקב, כאשר האחרון טוען כי דחפו יחדיו את המשטח.

14. בהקשר זה יודגש, כי דבר הג'ק החשמלי המקולקל לא נזכר – לא בתצהירו ולא בתצהירו המשלים של התובע, אלא בתצהירו של יעקב שניתן בסמוך לתצהירו המשלים של התובע, כמו גם בסע' 3 להודעת התובע לנתבע וסעיף 2 לטופס התביעה. כל שהתובע טען בתצהירו, כי עת משך את הג'ק המקולקל חש בכאבים, בעוד שבעדותו בפנינו טען כי "הג'ק החשמלי היה מקולקל אבל הנהג הביא את הג'ק הידני וביקש ממני שאעזור לו לסחוב" (ע' 5 ש' 23-33), כאשר דבר הג'ק הידני המקולקל לא נזכר כלל ועיקר.

15. רביעית, בניגוד לנטען על ידי התובע כאילו "מדי פעם" עזר לפרוק סחורה שמגיעה (סע' 2 לתצהיר), יעקב העיד כי פריקת המשטחים על ידו ועל ידי הטבחים היתה חלק משגרת עבודתם, בלשונו "תמיד" (גם אם באופן לא פורמאלי)(סע' 2 לתצהיר יעקב, ע' 8 ש' 24-26, ש' 31-33; ע' 9 ש' 1-3).

16. בזיקה לכך, אמנם עדותם של התובע ויעקב לגבי ימי השבוע בהם מתקבלת הסחורה בבית אבות (ימים א' ו- ד'), כמו גם מיהותה, קוהרנטית ועולה בקנה אחד עם תצהירו של יעקב (ע' 4 ש' 25-26; ע' 5 ש' 17-18; ע' 8 ש' 17-20), אך בד בבד, מעדותו של התובע עולה, כי יעקב היה פורק את הסחורה ברגיל והתובע עשה טובה פעם אחת (ע' 4 ש' 27-32 ע' 5 ש' 1-12), דבר שאינו מתיישב כאמור עם עדותו של יעקב.

17. בהקשר זה נציין, כי לא נעלמו מעינינו התמונות שהוצגו במהלך הדיון ואף צורפו לסיכומי התובע, אך לא מצאנו כי יש בהם כי לשנות ממסקנתנו.

18. אשר על כן התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ט, (29 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ט, (29 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.