16 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופט דורון יפת

נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר

החלטה

עניינה של התביעה בהחלטת הנתבע מיום 7.12.2017, שלפיה לא הוכח שנגרם לתובע ביום 14.5.2017 אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב עבודתו.

רקע עובדתי

1. התובע הועסק כטבח, לסירוגין, במשך חמש שנים, בבית אבות ליאון רקאנטי בפתח תקווה.

2. לטענתו, ביום 14.5.2017 עזר לספק מזון של בית האבות לסחוב משטח מזון במשקל של כ-500 קילוגרם ממשאית הספקה לרמפה, בעזרת מזלג וג'ק ידני. זאת כיוון שהג'ק החשמלי, באמצעותו נהג בדרך כלל ספק המזון להעלות את המשטח, היה מקולקל. במהלך פעולה זו, כך נטען, חש כאבים עזים בבטן. מיד לאחר האירוע, הפסיק לעבוד כטבח ובמשך יומיים לאחר האירוע בהם הגיע לעבודה- לא ביצע כלל עבודות פיזיות. עוד טוען התובע, כי חשב שהכאבים מהם הוא סובל (מקורם בקלקול קיבה או אבנים בכליות) יעברו, אך לאחר שהכאבים התגברו, הוא ניגש לרופא בית האבות אשר הפנה אותו למיון. התובע התלונן גם שם על כאבי בטן (התובע הגיש שני תצהירי עדות ראשית, הראשון ביום 26.6.2018 והשני ביום 14.1.2019).

לאירוע היו עדים – מר יעקב אלמשעלי, משגיח כשרות (להלן- יעקב) וגדעון מזרחי, עוזר טבח (להלן- גדעון).

3. יעקב אשר הגיש תצהיר מטעמו של התובע, טען בתמצית, כי באותו יום שבו הגיעה המשאית מחברת פרו פלוס המזלג החשמלי היה מקולקל, והתובע גדעון ויעקב עזרו לנהג המשאית להוריד את המשטחים מהמשאית ולנייד אותם מחניית המשאית אל הרמפה ועד למחסן בעזרת ג'ק ידני. מדובר במשטח מאוד כבד. כמה מאות ק"ג של סחורה: ירקות חלב ועוד. סלאח, גדעון ויעקב דחפו את המשטח ביחד והיה להם ממש קשה. מה גם שיש עליה ממקום חניית המשאית ועד לרמפה. עוד טען יעקב, כי התובע התלונן על כאבים עוד באותו יום, ושכעבור יומיים הוא פנה לבית חולים בגלל הכאבים בבטן ואז התברר שהוא סובל מבקע טבורי.

4. ביום 29.8.2019 ניתן פסק דין על ידינו הדוחה את התביעה אשר הושתת הן על רקע התיעוד הרפואי הראשוני (פניה לרופא בית האבות והקליטה במיון) ממנו עולה, כי לא מוזכר בו עניין הרמת המשא והן לנוכח מספר סתירות בגרסת התובע - בין שני התצהירים שהוגשו על ידו ובינם לבין עדותו בפנינו. אמנם בפסק דין זה קיימת התייחסות לעדותו של יעקב אשר נטל חלק באירוע, אך לא מצאנו ליתן לה בזמנו משקל משמעותי, בעיקר לנוכח עדותו של התובע.

פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה

5. ביום 26.7.2020 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעור שהוגש על ידי התובע (עב"ל (ארצי) 50829-09-19; חוות דעתה של כב' השופטת חני אופק גנדלר (להלן- פסק דין)).

6. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי "לטעמינו היה מקום להתייחס גם לעדות משגיח הכשרות שנכח במקום ונטל חלק בתהליך פריקת הסחורה, ועדותו היא בעלת משקל לא מבוטל" (סע' 24 סיפא). בהמשך נקבע על ידו כי "כיוון שמשגיח הכשרות הוא עד ישיר, הרי שעדותו בעלת משקל לא מבוטל, אלא אם ייקבע שאין לתת אמון בסיסי בליבת גרסתו. בית הדין נמנע מלקבוע אם ניתן לתת אמון בליבת גסרתו של משגיח הכשרות, אם לאו ותחת זאת פירט מספר סתירות כאמור בסעיף 9 לעיל...ולכן אין מנוס מהחזרת הדיון לבית הדין האזורי על מנת שישוב ויבחן את השאלה האם ניתן אמון בסיסי אם לאו בגרסתו של משגיח הכשרות. ככל שיקבע שניתן לתת בה אמון בסיסי אזי מוסר הספק בנוגע להתרחשות האירוע הנטען, המהווה אירוע תאונתי בעבודה ויש לקבוע תשתית עובדתית קונקרטית שתועבר למומחה רפואי לצורך בחינתו של קשר סיבתי בין האירוע האמור לבין נזק פיזיולוגי (כלשהו) שנגרם במהלך אותו אירוע." (שם, סע' 25). עוד נקבע על ידו כי "ככל שתינתן תשובה לשתי השאלות דלעיל יעלה הצורך גם בקביעת ממצא עובדתי בנוגע לעיתוי הופעת הכאב, ואם זה מיידי או למצער סמוך להרמת המשא. נחזור ונדגיש כי יהא תוכנו של הממצא בנוגע לעיתוי הכאב אשר ייקבע הרי שלא יהא בו כדי למנוע מינוי מומחה רפואי (ככל שיינתן מענה חיובי לשאלת התרחשותו של האירוע כמפורט לעיל), אלא הוא עשוי להשליך על בחינת קיומו של קשר סיבתי רפואי בידי המומחה" (סע' 26).

דיון והכרעה

7. לאחר ששקלנו שוב את כלל טענות הצדדים ובחנו את המסכת הראייתית, אנו קובעים כי ביום 14.5.2017 התקיים אירוע תאונתי בעבודה. נבאר.

8. עדותו של יעקב בפנינו עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו; ולאחר שבחנו אותה בשנית, אנו סבורים כי יש ליתן אמון בסיסי בה, לרבות המועד שבו הופיע הכאב בבטנו של התובע, עוד באותו יום (ע' 9 ש' 16-24).

9. ודוק, במסגרת פסק הדין שניתן על ידינו כאמור, לא מצאנו ליתן לעדותו של יעקב משקל מיוחד, שכן מיקדנו את פסק הדין בחסר בתיעוד הרפואי ובסתירות מסוימות בסיפור האירוע, כפי שבא לידי ביטוי במסגרת תצהירי התובע ובעדותו בפנינו. עם זאת, כמצוות בית הדין הארצי לעבודה, משמצאנו עתה כי יש ליתן אמון בסיסי בגרסת יעקב, יש לקבוע תשתית עובדתית קונקרטית שתועבר למומחה הרפואי. וכך נעשה.

10. נוכח כללם של דברים, אנו קובעים כי יש למנות מומחה רפואי, כאשר העבודות שיובאו במסגרת המינוי יתבססו בעיקרן על פי עיקרי תצהירו של יעקב ועדותו בפנינו, בהתאם למפורט להלן:

1. התובע הועסק כטבח, לסירוגין, במשך חמש שנים, בבית אבות ליאון רקאנטי בפתח תקווה.
2. ביום 14.5.2017 התובע, יעקב וגדעון עזרו לספק מזון בית האבות להוריד משטחי מזון במשקל כולל של כ- 500 קילוגרם (הכולל סחורה של ירקות, חלב ועוד) מהמשאית ולניידם מהמקום בו חנתה המשאית אל הרמפה ועד למחסן בעזרת ג'ק ידני.
3. עת התובע, גדעון ויעקב דחפו את המשטח במשקל כולל של כ-500 קילוגרם מחניית המשאית לרמפה, בעלייה, התובע חש כאבים עזים בבטנו.
4. התובע המשיך לעבוד בעצלתיים, כל הזמן אמר שכואב לו (ע' 9 ש' 19-20).
5. לאחר האירוע התובע הפסיק לעבוד כטבח ובמשך יומיים לאחר האירוע בהם הגיע לעבודה- לא ביצע כלל עבודות פיזיות.

11. החלטה על מינוי מומחה (יועץ רפואי) תנתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ו אב תש"פ, (16 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.