לפני בקשה לעיון מחדש בהחלטה הנוגעת לעיכוב ביצוע צוי הפסקת שימוש וסגירה.

הורתה ולידתה של בקשה זו בבקשתה המשיבה 1 להורות למבקשים להפסיק לאלתר את השימוש במבנה קניון שבנו המשיבים 3-2 אותו אכלסו ללא טופס 4, בניגוד לתנאי היתר הבניה שניתן למשיבים 3-2, וכן להורות על סגירת הבנין, הכל עד למתן טופס 4.

בשתי ישיבות שהתקיימו ביחס לבקשה העיקרית, בימים 22.3.18 ו-30.4.18, גובשו הסדרים מוסכמים אשר בבסיסם ניתנו צוים כמבוקש.

לגבי אלה מן המשיבים בבקשה העיקרית המחזיקים יחידות בקומת הקרקע של המבנה, לגביה היתר הבניה מצוי בהישג יד קרוב יותר, קבע ההסדר אשר גובש בישיבת יום 22.3.18 כי כניסת הצוים דלעיל לתוקף תדחה למשך ששה חודשים כפוף לכך שתוך 60 ימי עבודה היה עליהם להמציא אישור רשות הכיבוי לעניין יחידותיהם.

הסדר זה הוחל בישיבת יום 30.4.18, מנימוקים מיוחדים ולפנים משורת הדין, גם על המבקש 1, הגם שהוא מחזיק ביחידה שאינה בקומת הקרקע.

לגבי אלה מן המשיבים בבקשה העיקרית המחזיקים יחידות בקומות אחרות של המבנה, אשר היתר הבניה לגביהן צפוי במועד מאוחר יותר נוכח העובדה שהמשיבים 3-2 ביקשו לפצל את ההיתר, נקבע בישיבת יום 30.4.18 כי כניסת הצוים לתוקף תדחה לפרק זמן שהצדדים היו חלוקים לגביו ואשר העמדתי על 60 יום, כל זאת כפוף להמצאת אישורי בטיחות ביחס לכלל העסקים של המשיבים תוך 48 שעות, ולהפקדת סכומים שקבעתי בקופת בית המשפט תוך אותו מועד לצורך הבטחת ביצוע הצו במועד כניסתו לתוקף ככל שעד אותו מועד לא ינתן טופס 4 או תינתן החלטה אחרת.

המבקשים בבקשה הנוכחית שייכים לקבוצה השניה של מחזיקי היחידות שאינן בקומת הקרקע של המבנה.

ביום 24.6.18 הגישו המבקשים בקשה להארכת עיכוב ביצוע הצוים לגביהם למשך 3 חודשים נוספים בשל העובדה שביום 15.5.18 אישרה המשיבה בישיבתה את בקשת המשיבים 3-2 להיתר המפוצל ולהקמת חניון תת קרקעי בתנאים שנקבעו בהחלטה וכי המשיבים 3-2 החלו במילוי אותם תנאים וכי לאחר השלמת אותם תנאים תסלל הדרך לקבלת היתר בניה עדכני אשר יאפשר בהמשך קבלת טופס 4 למבנה.

המשיבה 1 התנגדה לבקשה הן בשל הטענה המקדמית שהבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך והן בשל הטענה לגוף הענין כי מטרת עיכוב הביצוע לא היתה הליכי הכשרת המצב אלא התארגנות לביצוע הצוים.

עוד טענה המשיבה 1 כי אין מקרה זה מקים את התנאים החריגים שנקבעו בפסיקה להארכת מועד לביצוע צו שיפוטי שכן היתר הבניה לגבי הקומות בהן מצויות יחידות המבקשים אינו מצוי בהישג יד, במיוחד לאור מגמת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה.

יתר על כן, טענה המשיבה 1 כי בענייננו אין בהחלטה כדי להביא לכך שטופס 4, שהוא האישור הרלוונטי לצו שניתן, ימצא בהישג יד.

לכך הוסיפה המשיבה 1 את הטענה כי קיימים דו"חות עדכניים של שירותי הכיבוי על פיהם אין המבנה והיחידות הספציפיות עומדים בדרישות שירותי הכיבוי ולפיכך מדובר גם בסיכון שלום הציבור.

אעיר כי במקביל לבקשת המבקשים דכאן הגישו גם מחזיקי היחידות בקומת הקרקע בקשה להאריך להם את המועד להמצאת אישורי שירותי הכיבוי נוכח פעילות נמרצת שנקטו לשם קידום אישורים אלה אך טרם עלה בידיהם להשיגם וגם ביחס לבקשה זו התנגדה המשיבה 1 תוך הפניה, בין היתר, אל דו"חות שירותי הכיבוי.

ככלל, משניתן צו שיפוטי קובע סעיף 254ט(ג)(1) לחוק התכנון והבניה (להלן: "החוק") כי בית המשפט רשאי להכריע בבקשה לעיכוב ביצועו ללא שמיעת הצדדים ורק על סמך כתבי הטענות שהגישו הצדדים ביחס לבקשה, אך רשאי הוא לקיים דיון בבקשה אם ראה צורך בכך.

מאחר שהצדדים הציגו את עמדת שירותי הכיבוי באופנים שונים, והענין הבטיחותי העלול לסכן חיי אדם קרדינלי להחלטה מסוג זה, גם אם אינו מספק, קבעתי דיון במעמד הצדדים ונציגי שירותי הכיבוי ליום 4.7.18 ובמהלכו נשמעה עמדת שירותי הכיבוי על פיה קיים סיכון בשימוש במבנה שאינו עומד בדרישות הבטיחות במיוחד בקומות שמעל קומת הקרקע, וכן חקירות קצרות וטיעוני הצדדים.

לאחר הדיון ניתנה החלטתי ביחס לבקשות שתי קבוצות מחזיקי היחידות, במסגרתה דחיתי את בקשת המבקשים דכאן והוריתי על כניסת הצוים לתוקף לאלתר בנימוקים הבאים (ההדגשות וההערות לא הופיעו בגוף ההחלטה המקורית) –

"... דין הבקשה להדחות על הסף (בשל אי תמיכתה בתצהירים – א.ב.), אולם לא בכך אסתפק.

מטרת עיכוב הביצוע המקורי של הצוים היתה התארגנות לביצועם ולא קידום הליכי הרישוי, וגם עתה לאחר הקידום המהותי הנטען קבלת טופס 4 – שהיא שלב הרישוי הרלוונטי לשם הכשרת החזקתם ושימושם ביחידות בנכס – עודנה רחוקה, שכן טרם ניתן היתר בניה אף לשלב הראשון של הקניון העוסק בקומת הקרקע שאין הם מחזיקים בה יחידות, קל וחומר שלא לקומה בה מצויות יחידותיהם, ועל כן הכלל שנקבע בפסיקה לענין היות ההכשרה בהישג יד אינו מתקיים בהם כלל ועיקר.

על כך יש להוסיף את דברי נציגי שירותי הכיבוי על פיהם קיים סכנה בטיחותית ממשית ביחס לאכלוס ולשימוש בקומות בהן מצויים עסקיהם, כאשר אין מדובר רק בסיכון להם עצמם אלא גם לבאי עסקיהם.

לכל האמור יש להוסיף את עובדת אי הגשת דו"חות הביקורת של שירותי הכיבוי עם בקשתם, שאינה רק בניגוד לתקנות אלא מהווה המנעות מחשיפה בפני בית המשפט של מסמכים רלוונטיים שהיה בהם כדי לפעול נגדם, מהלך המעורר ספק לגבי תום ליבם, וענין זה מהותי במיוחד עת באים הם לבית המשפט בבקשה לנהוג בהם לפנים משורת הדין.

נוכח האמור לעיל, בקשה מס' 12 ביחס למשיבים 7, 10, 11 ו-18-13 נדחית.

אמנם על המשיב 3 החלתי הסדר שונה, זה שהוחל על המשיבים 6-4, 8, 9 ו-12 מן הנימוקים שציינתי בהחלטתי מיום 30.4.18, והוא חלק מן המבקשים בבקשה מס' 10, אולם בשונה מיתר המשיבים העותרים במסגרת בקשה 10 עסקו אינו מצוי בקומת הקרקע, ועל כן חלות גם לגביו האמירות של מר מלאך ביחס לסיכון הנשקף מן השימוש במקום.

יש לזכור כי בכל בקשור למשיב 3 מדובר בסטודיו למחול אשר בשעריו באים תלמידים לא מעטים, יש להניח כי חלק לא מבוטל מהם קטינים, אשר אינם מודעים לסיכון אליו הם חשופים, וברי כי לא את יד להתמשכות סיכון כזה לאור הדברים שנאמרו מפי נציגי רשות הכיבוי בישיבת היום."

ביום 9.7.18 עתרו המבקשים לארכה בת 10 ימים לכניסת הצוים והמשיבה 1 התנגדה לבקשה בנימוק שעל פי הוראות סעיף 254ט(ב) לחוק ניתן להגיב בקשה לעיכוב ביצוע צו שיפוטי רק פעם אחת, כי הבקשה הוגשה בידיים לא נקיות שכן הצו הופר כעולה מראיות שהציגה, כי גם בקשה זו הוגשה ללא תצהיר תומך – לא של בעל הנכס ולא של איש מקצוע, וכן כי ההליך הרלוונטי האמור להיות בהישג יד אינו היתר בניה אלא טופס 4, כפי שנטען ונקבע בבקשה הקודמת.

בקשה זו דחיתי בהחלטה מיום 11.7.18 מנימוקי התגובה, הן המקדמיים והן הענייניים.

עתה עותרים המבקשים לעיון מחדש בהחלטתי בבקשה לעיכוב ביצוע הצוים.

נימוקי הבקשה הם כי הדיון ביום 4.7.18 התמקד רק בשאלת כיבוי האש ולא נשמעו טיעוניהם לנושא ההתקדמות התכנונית ונוכח חשיבות זכות הטיעון שהבקשה מאריכה לעסוק בה.

המבקשים מציינים כי מאז הגשת הבקשה התקבל אישור שירותי הכיבוי על פיו אין נשקפת עוד סכנת חיים לבאים בשערי המבנה, גם בקומות בהן מצויות יחידותיהם.

המשיבים 3-2, יזמי ומקימי המבנה ומי שהתקשרו בחוזים עם המבקשים למסירת היחידות השונות – שגם להם אינטרס בדחית כניסת הצווים לתוקף נוכח התחייבויותיהם כלפי המבקשים, תומכים בבקשה והמשיב 3 אף נתן תצהיר תומך לבקשה.

המשיבה 1 מתנגדת לבקשה מן הנימוקים דלקמן –

א. כי טענת הסף בענין העדר היכולת לבקש עיכוב ביצוע בשנית התקבלה כבר בהחלטתי מיום 11.7.18, וזהו גם תוכן הבקשה הנוכחית.

ב. כי ככל שחפצים המבקשים לתקוף את החלטותי בענין עיכוב הביצוע עליהם לעשות זאת במסגרת הליכי ערעור ולא בקשה לעיון מחדש.

ג. כי גם עתה עסקו של אחד המבקשים, המשיב 18 בבקשה העיקרית, פתוח ומפר את הצוים ובשל כך מוגשת הבקשה בידיים לא נקיות.

ד. כי אין הצדקה לגוף הענין להארכת המועד כאשר טופס 4 אינו בהישג יד.

ה. כי אין הכרח בקיום דיון במעמד הצדדים.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי הצדק עם המשיבה 1 ודין הבקשה להדחות.

תחילה לעצם הגשת בקשה לעיון מחדש או עיון חוזר.

ברע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (14.7.2011), הגם שבהליך אזרחי מדובר, קבע בית המשפט העליון עקרונות יפים גם לענייננו, כדלקמן –

"הבקשה לעיון חוזר הוגשה על ידי המבקשת מבלי שחל כל שינוי נסיבות המצדיק את הגשתה ... לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן: עניין אוקו); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 12.11.2008) בסעיף 9]."

יש לזכור כי המחוקק הסדיר במקרים ספציפיים בלבד את זכותו של צד להליך משפטי לעתור לעיון חוזר בהחלטה על ידי בית המשפט מלפניו יצאה, כך למשל בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, באשר ככלל אין זכות מוקנית לצד לבקשה מסוג זה ותקיפת החלטות שיפוטיות אמורה להתבצע בפני ערכאת הערעור, שכן הרעיון כי אותה ערכאה תשוב ותבחן מחדש החלטה משל עצמה, ללא שינוי נסיבות אינו עולה בקנה אחד עם השיטה המשפטית הנוהגת בישראל.

בהקשר זה יודגש כי בדיני התכנון והבניה לא מוסדרת הזכות לעיון מחדש בהחלטה דוגמת זו שלפני.

אשר למקרים לגביהם כלל אין הזכות להגשת בקשה לעיון מחדש מוסדרת בחקיקה, ברי כי באלה לא יקל הנטל לעומת למקרים בהם מעגן המחוקק זכות זו במפורש, ואמנם במקרה של בקשה שהמחוקק לא קבע לגביה זכות עיון חוזר קבע בית המשפט העליון כך (ע"פ 5135/13 טל יגרמן נ' מדינת ישראל (2.6.2014) שינויי הגופן במקור – א.ב.) –

"בכל הנוגע לבקשה לעיון חוזר בהחלטה על עיכוב ביצוע יש לומר כי החוק אינו מכיר בזכות לקיומו של עיון חוזר בהחלטה על עיכוב ביצוע, אם כי ... לבית המשפט נתונה הסמכת להיעתר לבקשה כזו (ראו: ב"ש 129/80 ינאי נ' עיריית חיפה, פ"ד לד(3) 782, 783 (1980); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני 1844 (מהדורה מעודכנת, 2009). ראו והשוו: ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537 (2001)). אכן, בית המשפט רשאי לשוב ולעיין בהחלטה שנתן בדבר עיכוב ביצוע, מקום בו הוא מתרשם שהונחה הצדקה לכך בשל שינוי נסיבות משמעותי, במקרים חריגים ויוצאי דופן. אולם, אין בכך כדי להצמיח לבעל דין זכות כי עניינו יתברר מחדש כל אימת שיגיש בקשה לכך ..."

כאמור בפסק הדין, אמנם לבית המשפט סמכות להעתר לבקשה לעיון חוזר גם מקום בו לא הכיר המחוקק בזכות זו אולם סעד זה שמור למקרים "חריגים ויוצאי דופן" ולאחר שהוצגה בפניו הצדקה לכך בשל "שינוי נסיבות משמעותי" ואין זכות קנויה לכך.

בענייננו אנו, אמנם נטען כי חל שינוי נסיבות בכל הקשור לאישור שירותי הכיבוי, אולם מדובר ברכיב בודד מתוך נימוקי ההחלטה כאשר ההחלטה מיום 4.7.18 נשענת על הנמקה נוספת ומהותית, הן ביחס לטענות סף והן לגוף הענין, אשר אינה קשורה בכל דרך לעמדת שירותי הכיבוי.

יוזכר כי נושא הבטיחות הוא רק שיקול מסויים, גם אם אי עמידה בו מהווה חסם כמעט בל יעבור, אך דיני התכנון והבניה כוללים שיקולים נוספים והעובדה שכעת אין סכנה בטיחותית אינה תנאי מספק להעתרות לבקשה או לעיון מחדש בהחלטה.

הנראה בעיני הוא כי מטרת הגשת הבקשה לעיון חוזר בהחלטותי הקודמות היתה ניסון לעקוף את המגבלה הקבועה בדין על הגשת בקשת עיכוב ביצוע צו רק פעם אחת, כאשר במהותה הבקשה היא בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הצוים.

אינני סבור כי יש מקום לתת יד למהלך זה.

אישור שירותי הכיבוי אשר צורף לבקשה אינו יוצר שינוי נסיבות מהותי ביחס להחלטה בכל הקשור למבקשים בבקשה זו.

נימוקי הסף העיקריים לדחית הבקשות הקודמות בענין המבקשים דכאן היו העובדה שהוגשה ללא תצהירים תומכים והעובדה שהוגשה בחוסר תום לב תוך הסתרת דו"חות שירותי הכיבוי, וקיומם של דו"חות חדשים נכונים להיום אינה מאיינת את חוסר תום הלב דאז.

הנימוק המרכזי והמהותי מכולם לדחית הבקשות הקודמות הוא הנימוק הנוגע לשיקול המרכזי על פי הפסיקה בכל הקשור לעיכוב ביצוע צוים שיפוטיים.

הפסיקה קבעה כי לשם עיכוב ביצוע צו על המבקש להראות כי היתר הבניה מצוי בהישג יד (ראה למשל רע"פ 4007/14 ספיר – קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל – הועדה המרחבית לתכנון ולבניה שרונים (12.6.2014) (להלן: "פרשת ספיר קדמת עדן")) והמבקשים מרבים לטעון בנושא היות היתר הבניה ביחס לחניונים בהישג יד.

אלא שמדובר בענין שאינו רלוונטי, שכן בפרשת ספיר קדמת עדן העבירה בה עסק ההליך היתה בניה ללא היתר וברי כי לשם הכשרתה והעדר הצדקה לקיומו של צו הריסה די בהיתר בניה.

דא עקא, בענייננו הצוים שהוצאו נשענו על העובדה שהבנין אוכלס ללא טופס 4.

מצב הדברים הוא כזה שעדיין עומדים המשיבים 3-2 בעיצומו של הליך קבלת היתרי בניה, כאשר ההיתר המפוצל מאפשר קבלת היתר לגבי קומת הקרקע במועד מוקדם יותר – שלא הובהר כמה קרוב הוא, אולם גם קבלת היתר הבניה האמור אינה נוגעת לקומות העליונות וגם כאשר ינתן היתר לכל הקומות אין בכך כדי להביא להכשרת הנדרש לענייננו, היינו לקבלת טופס 4.

יודגש ויובהר – האישור התכנוני הנדרש לשם הכשרת השימוש ביחידות המבקשים אינו היתר בניה אלא טופס 4, ומועד קבלתו אינו בהישג יד קרוב כלל ועיקר.

בענין זה לא חל כל שינוי נסיבות, מהותי או טכני.

זאת ועוד, המבקשים טענו בבקשתם באריכות בדבר זכות הטיעון והעובדה שטיעוניהם לא נשמעו בישיבת יום 4.7.18, אלא בענין הכיבוי.

אמנם, ככלל, זכות הטיעון היא ערך חשוב ומרכזי, אולם בענייננו אנו קבע המחוקק במפורש – הן בסעיף 254ט(ב) לחוק והן בתקנה 4(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), כי אין הכרח בקיום דיון במעמד הצדדים.

ברי כי מקום בו קבע המחוקק במפורש כי אין הכרח בקיום דיון במעמד הצדדים וכי זכות הטיעון יכולה לבא לידי מיצוי בטיעונים בכתב, עשה זאת בשום שכל ולא בכדי.

יש לזכור כי מדובר בבקשות לגבי צוים שיפוטיים אשר כבר נדונו והוכרעו ואין ספק כי יסודם בדין, כשעל הפרק עומדת רק שאלת דחית מועד כניסתם לתוקף שכבר נקבע בהחלטה שיפוטית.

יוזכר כי הצוים השיפוטיים שניתנו בענין שלפני ניתנו על פי הסכמת הצדדים וגם המועדים הנדחים נקבעו בחלקם על פי ההסכמה ובחלקם על פי החלטתי שתאמה ביחס למבקשים אלה את עתירתם ולא את עמדת המשיבה 1.

הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי אינני סבור שיש הצדקה לעיון מחדש בהחלטותי בענין עיכוב ביצוע הצוים, אין סמכות בדין להענקת עיכוב ביצוע יותר מפעם אחת כאשר מדובר – למעשה – בבקשה כזו בפעם השלישית, אין הצדקה לגופו של ענין במתן ההארכה המבוקשת בהעדר טופס 4 בהישג יד וזכות הטיעון של המבקשים לא נפגעה.

אשר על כן הבקשה נדחית.

אעיר כי שקלתי לחייב את המבקשים בהוצאות ניכרות בשל הגשת הבקשה באופן המנסה לעקוף שלא כדין חסמים דיוניים שקבע המחוקק, ורק בשל העובדה שתלויה ועומדת בקשה לחילוט בטוחות שהפקידו כבר בקשר לצוים אלה החלטתי, לפנים משורת הדין, שלא לעשות זאת בזו הפעם.

המזכירות תשלח עותק אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ח, 26 יולי 2018, בהעדר הצדדים.