לפני בקשת המבקש להחיל עליו את ההסדר אשר קיבל תוקף של החלטה בישיבת יום 22.3.18 ביחס למחזיקי יחידות בקומת הקרקע של המבנה נושא הבקשה, ולחילופין ליתן לו יומו להגשת התנגדות לבקשה לצו הסגירה ככל שחל על עסקו.

ברקע הדברים בקשה לצו סגירה והפסקת שימוש שהגישה המשיבה 1 ביחס למבנה בגוש 9904 חלקה 6 בנתניה (להלן: "המבנה") המיועד להיות קניון בבעלות המשיבים 3-2.

משיבים נוספים לבקשה המקורית היו 4 מחזיקי יחידות במבנה אשר החלו להפעיל בהן את עסקיהם טרם הגשתה.

יסודה של הבקשה בכך שהמשיבים אכלסו והחלו להפעיל עסקים ביחידותיהם במבנה טרם שניתן לגביו טופס 4, וזאת בניגוד לתנאי היתר הבניה שניתן לגביו.

לאחר קבלת תגובות המשיבים התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 22.3.18, במסגרתו ניתן תוקף של החלטה להסדר מוסכם בין הצדדים (להלן: "ההסדר") שזו לשון החלק הרלוונטי שלו (כל ההדגשות בציטוטים שלי, אלא אם נאמר אחרת – א.ב.) –

"א. ניתן בזה צו הפסקת שימוש וסגירה לגבי כלל הבניין נשוא הבקשה כפוף להסתייגויות הבאות.

ב. לגבי המשיבים 4,5,6 המחזיקים ביחידות בקומת הקרקע, תידחה כניסתו של הצו דלעיל לתוקף למשך ששה חודשים מהיום כפוף לכך שתוך 60 ימי עבודה מהיום יומצא אישור רשות הכיבוי לעניין יחידות אלה.

ג. לגבי מחזיקי יחידות נוספים בבניין שאינם צד פורמלי לבקשה, דהיינו:

מר בן הולנדר, מר אלירן בוקריס, הגב' ציפורה סיאג, אי.טי.קר. אינט, עונות חיפוי וריצוף, אנרטק אלקטרוניקה, איי. אס. סי, פעמונים, זוהר נאור, ואגם בקרה וניטו וכל מחזיק נוסף של יחידה בבניין אשר מחזיק בה עד היום,

מתוקנת בזאת הבקשה באופן שהמחזיקים הנ"ל יצטרפו כמשיבים נוספים לבקשה והמשיבים 1+2 ידאגו להמציא לידיהם עותק של הבקשה, הפרוטוקול ממערכת נט המשפט ופר' זה עד יום 29.03.18.

המשיבים הנוספים יוכלו להגיב לבקשה עד יום 19.04.18."

המבקש טוען כי הואיל והיחידה בה הוא מחזיק מצויה אף היא בקומת הקרקע של המבנה, כמו אלה של אותם משיבים לגביהם הוחל ההסדר, יש להחיל גם עליו את אותו הסדר.

יש להעיר כי באותה ישיבה הצהיר המשיב 3, מנהל המשיבה 2 ויזם הפרוייקט, כך – "למיטב ידיעתי רשימת המחזיקים שפורטה בהסכמה משקפת את כלל המחזיקים ביחידות בבניין נכון להיום.".

משמעות הדברים היא כי למיטב ידיעת המשיב 3 המבקש דכאן לא החזיק ביחידה במבנה באות מועד.

אין הצדדים חלוקים על העובדה שהמבקש חתם על חוזה שכירות ביחס ליחידה בקומת הקרקע של המבנה ביום 16.1.18 ואף אין הם חלוקים כי פתח לקהל הרחב את עסקו – חנות לממכר מוצרי אופנה וספורט – ביחידה שבחזקתו רק ביום 10.8.18.

בישיבת יום 22.8.18 נחקר המבקש והצדדים האריכו לטעון לגופה של הבקשה, טיעונים אשר אביא אגב הדיון בהם.

כבר בפתח הדברים יש לציין כי קיימת אבחנה בין המבקש דכאן למשיבים עימם גובש ההסדר האמור, והוא – שהמשיבים האמורים החלו להפעיל את עסקיהם ביחידות שבחזקתם טרם הגשת הבקשה על ידי המשיבה 1 ומתן הצו, בעוד שהמבקש דכאן אמנם קיבל את החזקה ביחידה שבחזקתו בנכס טרם הגשת הבקשה ומתן הצו, אך החל בהפעלת עסקו באותה יחידה זמן רב לאחר מכן, כאשר ביחס למשמעות אבחנה זו לענין הסעד המבוקש חלוקים הצדדים.

דיון והכרעה

א. האם יש לכלול את המבקש בהסדר בשל זהות נסיבותיו הרלוונטיות למשיבים עליהם הוחל

ב"כ המבקש טען כי הן בגוף ההסדר והן לכל אורך הדיונים וההחלטות בתיק זה, היה התואר בו כונו המשיבים עליהם הוחל ההסדר "מחזיקים" ביחידות בקומת הקרקע של המבנה, או ואריאציה על אותו תואר כשביסוד הדברים מודגש נושא החזקה.

לטענת המבקש זהו הפרמטר היחיד המאפיין את המשיבים עליהם הוחל ההסדר ואין לשאלה מתי החלה הפעלת העסק ביחידה כל נגיעה לתוכן ההסדר, ולפיכך העובדה שהמבקש החל להפעיל את העסק לאחר מתן הצו וסגירת חלק מן העסקים במבנה אינה אמורה להשפיע על חלות ההסדר עליו וכי אין לקרוא לתוך ההסדר מה שאין בו.

משמעות הדבר היא, על פי המבקש, כי מכח עקרון השוויון ובשל זהות בין נסיבותיו לנסיבות הרלוונטיות של המשיבים עימם גובש ההסדר יש להחיל גם עליו את ההסדר משל היה צד אליו כבר ביום 22.3.18.

מנגד, טוענת המשיבה 1 כי ההסדר אינו עומד בחלל הריק וכי הוא מתייחס לבקשה שהוגשה אשר המשיבים אליה היו מחזיקי יחידות במבנה אשר החלו להפעיל בהן את עסקיהם וכי גם משיבים נוספים אשר התווספו לבקשה על פי ההסדר היו כאלה שהחלו להפעיל את עסקיהם במבנה.

לראיה הצביעה המשיבה 1 על העובדה שבסעיפים 4-2 לבקשתה המקורית למתן הצוים מתוארים במפורש המשיבים כמפעילי עסקים במבנה ולא רק כמחזיקים בהם.

על כן, לטענת המשיבה 1, גם אם התואר שניתן לאותם משיבים בהסדר, בדיונים ובהחלטות אחרות בהליך זה היה "מחזיקים" נגע הדבר רק לאבחנה בין מחזיקי יחידות בקומת הקרקע לבין מחזיקי יחידות בקומות אחרות של המבנה לענין ההסדר.

זאת לדעת, אושר פיצול של היתר הבניה בין קומת הקרקע במבנה לבין הקומות העליונות באופן שאמור לאפשר קבלת טופס 4 לקומת הקרקע בשלב מוקדם יותר מיתר הקומות ומכאן מקור האבחנה, כאשר העובדה שמדובר במחזיקים אשר החלו כבר להפעיל עסקיהם משותפת לכלל המשיבים לבקשה – הן אלה המקוריים והן אלה שהתווספו להסדר בישיבת יום 30.4.18.

המשיבה 1 מזכירה כי לעובדה שהמשיב 3 הצהיר בדיון כי רק אלה המחזיקים הרלוונטיים יש להוסיף את העובדה שבמהלך הדיון הוגש אישור יועץ בטיחות לגבי העסקים הפעילים במבנה באותה עת (מש/1) אשר התייחס רק אל עסקים פעילים במבנה ואינו כולל את עסקו של המבקש דכאן.

המשיבה 1 אף בקשה לציין כי על מחזיק נוסף של יחידה בקומת הקרקע, מר ציון סרוסי (המשיב 18 בבקשה העיקרית המתוקנת), שהחל בהפעלת עסקו לאחר מתן הצו ואשר עסקו צמוד לעסקו של המבקש דכאן, לא הוחל ההסדר.

סבורני כי הצדק עם המשיבה 1.

הבסיס להגשת הבקשה ולמתן הצו היה העובדה שיחידות במבנה אוכלסו טרם שניתן לגביו טופס 4, על פי תנאי 19 לתנאי היתר הבניה שניתן לגביו (נספח ב' לבקשה המקורית).

ברי כי מאחר שלמבנה קיים היתר בניה אין כל מניעה כי תתבצענה ביחידות השונות עבודות בניה והכשרה לקראת האכלוס, ובגין עבודות כאלה לא עתרה המשיבה 1 לצוי הפסקה.

בהתאמה נקבע בסעיף 8 לחוזה השכירות שכרת המבקש עם המשיבה 2 (נספח א' לבקשתו) –

מנוסח הסעיף עולה בבירור כי בהכירה את המגבלה החלה עליה מכח תנאי ההיתר והדין הבהירה המשיבה 2 למבקש כי אין טופס 4 למבנה וכן כי פתיחת המושכר תתבצע רק לאחר קבלת טופס 4, וכך גם כי תקופת השכירות תחל רק לאחר קבלת טופס 4 ופתיחת המבנה.

על פי סעיף 8.3 לחוזה השכירות נמסרה למבקש החזקה לאחר חתימת החוזה והמצאת הבטחונות הנדרשים – "לצורך ביצוע עבודות התאמה", ובשל כך נקבע גם בסעיף 8.4 כי – "מיום מסירת החזקה במושכר ועד תחילת תקופת השכירות לא יהיה חייב השוכר בתשלום דמי שכירות ודמי ניהול".

המשיבה 1 הבהירה כי אכן לא היתה מבחינתה כל התנגדות לכך שיבוצעו ביחידות השונות עבודות התאמה טרם קבלת טופס 4, מאחר שלמבנה היתר בניה ועבודות אלה מאפשרות את סיום בנייתו, מה שאין כן אכלוס והפעלת העסקים העומדים בסתירה מוחלטת לתנאי בהיתר וממילא אף לדין.

אינני מסכים כלל ועיקר עם טענת המבקש כי התנאי להחלת ההסדר הוא אך ורק עובדה החזקה ביחידה בקומת הקרקע וכי יש ללמוד זאת מכך שבהסדר ובהחלטות נוספות היה השימוש ביחס למי שהוחל עליו ההסדר רק במונח "מחזיק" ולא במונח "מפעיל".

גם יתר המשיבים לבקשה העיקרית היו כאלה שכבר החלו בהפעלת עסקיהם טרם מתן הצו וככל הנראה אף טרם הגשת הבקשה המקורית, ועל כן האבחנה בין אלה מביניהם שלגביהם הוחל ההסדר לבין אלה שלגביהם לא הוחל ההסדר לא התבססה ולא יכולה היתה להתבסס על נושא הפעלת העסקים ביחידות השונות השווה לכולם.

האבחנה בין שני סוגי משיבים אלה נבעה אך ורק מהיות היחידות שבחזקת חלק מהם בקומת הקרקע, אשר לגביה פוצל היתר הבניה באופן שקבלת טופס 4 לגביה צפויה מוקדם בהרבה מאשר לגבי יתר קומות המבנה, באופן שיאפשר בטווח קרוב יותר – ייתכן כי בהישג יד – את הכשרת הפעלת העסקים בהן ועל כן ענו על הקריטריון הקבוע בפסיקה לעיכוב ביצוע צו מנהלי.

לעומתם, יתר המשיבים שלא הוחל עליהם ההסדר אובחנו מחבריהם האמורים רק בכך שהיחידות שבחזקתם היו בקומות גבוהות יותר ועל כן לא היתה קבלת טופס 4 לגביהם בהישג יד.

בשל העובדה שזה היה הפרמטר המבחין בין המשיבים האמורים לענין החלת ההסדר עליהם נעשה שימוש בתואר "מחזיקי" יחידות בקומה זו או אחרת לגביהם, על מנת להבחין ביניהם, אך בשום אופן לא בשל העובדה שזה היה התנאי היחיד לכניסה להסדר.

לגבי יתר העסקים במבנה, אשר טרם אוכלסו וטרם הוחל בהפעלתם, גם אם הוחל כבר בביצוע עבודות התאמה בהם, הוצאו צוי סגירה ואיסור שימוש – כפי שנקבע בסעיף א' של ההסדר – בדיוק על מנת למנוע את איכלוסם והפעלת העסקים בהם בניגוד לתנאי 19 בהיתר, אולם הדבר לא אמור היה למנוע את המשך עבודות ההתאמה.

מסיבה זו לא מנעו מפקחי המשיבה 1 גם מן המבקש להמשיך בעבודות ההתאמה כל עוד לא איכלס והחל להפעיל את היחידה שבחזקתו, כפי שהודה, שכן עבודות אלה אינן בסתירה לתנאי ההיתר.

ברי כי מרגע שהוצאו הצוים ביחס למבנה בכללותו אין ולא היה מקום לאפשר למאן דהוא להתחיל בהפעלת עסק במבנה, הן בסתירה לתנאי ההיתר והוראות הדין והן בסתירה לצוים שהוצאו.

לפיכך, אינני מוצא בסיס להשוואה בין המבקש למשיבים לבקשה העיקרית לענין חלות ההסדר עליהם.

ב. האם יש לכלול את המבקש בהסדר מנימוקים אחרים

המבקש הוסיף וטען כי לא היה מודע להגשת הבקשה אשר לא הומצאה לידיו ולא למתן הצו ועל כן לא יכול היה להפר את הצו ולפיכך, כמו גם בשל העובדה שלטענתו לא ניסה להטעות את בית המשפט לגבי מועד תחילת פעילות עסקו כפי שניסה מר סרוסי עליו לא הוחל ההסדר, יש להחיל עליו את ההסדר.

המבקש הציג את מב/1 ו-מב/2, שהם צילומים של שלט אשר תלה מר סרוסי בפתח עסקו לאחר סגירתו ועליהם נכתב כי יקבל לקוחות במספרת איציק חודידה, בטענה שסבר כי העסק נסגר בשל שיתוף פעולה של מר סרוסי עם ספר נוסף ולא ידע על הצו.

עוד טען המבקש כי לא היה מודע לעובדה שגם חוזה השכירות בינו לבין המשיבה 2 מבחין בין תקופת עבודות ההתאמה (=לאחר קבלת החזקה) לבין תקופת השכירות לאחר קבלת טופס 4, כי סבר שמשמעותו של טופס 4 נוגעת רק לענייני מיסוי ותשלומים ועל כן לא נדרשו ממנו דמי שכירות ודמי ניהול טרם קבלת טופס 4.

המבקש הוסיף וטען כי בשל ההבנה האמורה נכנס להשקעה עצומה של כ-600,000 ₪ בהזמנת סחורה לעסקו, סחורה אותה יש להזמין מחו"ל חצי שנה טרם אספקתה, וכי מדובר בסחורה אשר עונת השיא של מכירתה היא סביב תחילת שנת הלימודים והחגים, ועל כן סגירת העסק עתה תגרום לו נזק כבד ובלתי הפיך.

המשיבה טענה כי אין מקום לטענות אלה וכי החלת ההסדר על המבקש תביא לכך שכל מי שחתם כבר חוזה שכירות עם המשיבה 2 לגבי יחידה בקומת הקרקע יתחיל להפעילו בהעדר טופס 4 ובניגוד להוראות הדין, ובכך יהיה משום עידוד להפרת החוק.

המשיבה 1 טענה כי בקומת הקרקע עסקים נוספים אשר ביצוע כבר עבודות התאמה, אך כיבדו את הצו השיפוטי, אשר הופץ בין שוכרי היחידות במבנה ונמנעו מלפתחן ולהתחיל בהפעלתן, וכי קבלת הבקשה תהווה הענקת פרס למי שפעל שלא כדין ואפליה לרעה של מי שפעל כדין, וממילא תעודד הפרת חוק.

עוד טענה המשיבה 1 כי המבקש היה גם היה מודע לבקשה ולצו שניתן, הן בשל העובדה שהעסק הצמוד אליו – עסקו של מר ציון סרוסי – נפתח וזמן לא רב לאחר מכן נסגר, לא בשל הפסקת פעילות מר סרוסי שהמשיך בפעילות במקום אחר והודיע על כך לקהל לקוחותיו, אלא עקב הצו.

עוד טענה המשיבה 1 כי במסגרת ההסדר הסכימו המשיבים 2-1 להמציא את הבקשה והפרוטוקול לידי כל המחזיקים הנוספים שהחלו כבר את הפעלת עסקיהם במבנה ועל כן אמור היה המבקש לדעת על קיומם, אם בשל המצאתם לידיו, אם בשל העובדה שהנושא הפך להיות נושא חם ומדובר בין שוכרי היחידות במבנה ובקבוצות פייסבוק שונות שהמבקש פעיל בהן ואם בשל המצאה לידו.

המבקש נחקר בישיבת היום על נושא זה (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 32-4) –

"ש. אתה אומר שלא ידעת שום דבר על הצו. אני אומרת לך כי טענה זו לא הגיונית, הצגת גם בתצהיר שלך שאתה מאוד פעיל בפייסבוק, יש לך דרך שיווקית, זה קצת מוזר כמי שפעיל בפייסבוק, אני אומרת לך שהפייסבוק געש ורעש ביחס לצו הסגירה וכל בעלי העסקים דנו בו ואתה טוען שלא היית מודע לכך.

ת. נתחיל מזה שהפעילות שלי בפייסבוק היא למעלה מ 50 דקות ביום, בדף העסקי שלי בקבוצות פרסום בלבד. יכולים להיכנס גם לפייסבוק הפרטי שלי ולראות כי מעל 85 אחוז מהפוסטים הפרטים שלי הם אך ורק בנושא החנות. מעט מאוד אולי ביום נישואין או ביום הולדת אני מעלה תמונות של אשתי והילדות שלי, מעבר לזה אני דואג לפרסום השיווק של העסק. לומר שאני חבר בפורומים אם יש לך הוכחה תציגי אותה ולא להעלות השערות. כאשר אני רואה חנויות פתוחות בקומת הקרקע אני בטוח שגם אני יכול לפתוח. תאמינו לי כולם שאינני רוצה להיות במצב זה עכשיו, תנו לי רק למכור את הסחורה שיש לי, זו בקשתי, אם ייגרם לי נזק אחר כך לפחות שיהיה פחות, שלא אאבד בית ויהיה לילדות שלי מה לאכול.

ש. אמרת שאם היית רואה חנויות בקומת הקרקע פתוחות אני סמוך ובטוח שאפשר להיות פתוח. נכון שהחנות הצמודה שלך זו מספרת ציון סרוסי.

ת. אמת.

ש. נכון שמספרת ציון סרוסי סגר את המספרה שלו בסוף יולי 2018.

ת. אני לא יודע מתי סגר בדיוק. לא יודע למה ועל מה. לא יודע מתי ולמה. אני יודע שסרוסי סגר את המספרה יש שלט שאומר "לקהל לקוחותינו שלום אני מקבל במספרת איציק חודד " עם טלפון.

ש. מי צילם תמונה זו.

ת. אני.

ש. למה.

ת. כי כתבתם פה דברים. אני מראה מראש כי את אומרת שהוא סגר בגלל צו וזה לא נכון. אני לא יודע מה הסיבות ועל הדלת יש שלט. אני רק רוצה לומר בהמשך לתשובה שלי, שיש לי הוכחה מוחשית למה שאמרתי בתשובה.

ש. שאלת אותו למה הוא סגר.

ת. לא, לא מעניין אותי.

ש. הסמכת על זה שפועלות חנויות והנה חנות נסגרת וזה לא מעניין אותך.

ת. לא. אולי אין לו כסף להחזיק עובדים, אולי יש לו חוסר בעובדים, אולי עשה שיתוף פעולה עם המספרה השנייה, לא ענייני העניינים האישיים של אחרים."

מתקשה אני לקבל את טענת המבקש כי לא היה מודע להגשת הבקשה ולצווי הסגירה עד להגעת הפקחים לעסקו והצגת הפרוטוקול כטענתו.

המבקש עצמו אמור שראה חנויות בקומת הקרקע פתוחות והיה בטוח שמותר לו לפתוח, אולם מן הדברים הללו ניתן לראות כי המבקש היה מודע בהחלט למתרחש בחנויות אחרות במבנה והסיק מכך מסקנות ביחס ליכולתו לפתוח את עסקו.

ניכר מדבריו של המבקש כי היה מודע לאבחנה בין קומת הקרקע לבין יתר הקומות לענין הרשות לפתוח את החנויות דווקא בקומת הקרקע ולא בקומות האחרות?!, אולם אבחנה זו יסודה אך ורק בהסדר ולא בתנאי ההיתר או בחוזה השכירות או בכל מקור חוקי אחר.

יתרה מכך, מודעות המבקש למתרחש בחנויות נוספות במבנה מצביעה על מעורבות הדעת עם הבריות מצד המבקש, ועם שכניו למבנה בפרט, ובמצב זה בו מקור פרנסתם של שכנים אלה מצוי בסכנת סגירה ובשלב מסויים אף נסגר בפועל, הטענה כי בנסיבות שאמורות היו להסעיר את מפעילי העסקים השכנים במבנה במידה ניכרת לא היה המבקש מודע כלל ועיקר לקיומו של הצו נראית בעיני בלתי סבירה בעליל.

קשה להניח כי בעלי אותם עסקים, אשר היו נסערים אף במהלך הדיונים באולם בית המשפט וגם לאחר שניתנו בעניינם צווים הגישו בקשות נוספות לדחית מועד כניסתם לתוקף וכד' ועשו נסיונות חוזרים לשנות את התוצאה, לרבות בקשת רשות ערעור שנדחתה, לא שתפו את שכניהם אשר אותו סיכון ריחף מעליהם, ובהם המבקש, בעובר עליהם.

ויוזכר, השאלה האם ידע המבקש על הצווים והבקשה לענין זה אינה אמורה להתברר על פי דיני ההמצאה והכללים הנוקשים לגביהם, שכן לא בכך עסקינן, אלא נוגעת לשאלה האם גרסתו של המבקש מהימנה והאם בא לבית המשפט לבקש להחיל עליו את ההסדר לאחר שפתח את העסק בתום לב מבלי שהיה מודע לצו.

הדברים קל וחומר ביחס לטענתו כי שכנו הצמוד מר סרוסי אשר מיהר לפתוח את עסקו לאחר שהוגשה הבקשה ונאלץ לסגור אותו שוב לאחר שלא הוחל עליו ההסדר, אך לא הסיר את השילוט הנושאת את שמו מן המקום והיחידה ששכר לא הוצעה לשוכרים חלופיים, לא שיתף אותו בכל דרך שהיא בנסיבות הפתיחה והסגירה הבהולות.

כאמור לעיל, אינני מקבל את גרסת המבקש בענין זה ואינני סבור כי לא היה מודע לכל ההליכים המתנהלים ולעובדה שניתנו צווים.

אשר לטענה כי לא היה מודע לכך שטרם קבלת טופס 4 אין הוא רשאי לפתוח את עסקו וכי גם על פי החוזה אין תקופת השכירות מתחילה קודם לקבלת טופס 4 – גם טענה זו אין בה ממש.

המבקש אישר בחקירתו כי היה מיוצג על ידי עו"ד בעת המגעים לכריתת חוזה השכירות, ובמצב זה וכאשר הדברים מפורשים בסעיף 8 לחוזה השכירות לא יכולה טענה זו להתקבל, אם בשל העובדה שיש להניח כי פרקליטתו של המבקש הבהירה לו את משמעות האמור בסעיף או למצער כי היתה אמורה לעשות כן ולאור החזקה הקבועה בפסיקה לגבי צד החותם על חוזה כי הוא מודע להתחייבויות הכלולות בו (מדובר בכלל עתיק ומעוגן שנים רבות בפסיקה בפסיקה, ראה עוד ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור, שושנה בלץ ואח', פ"ד יט(2) 113, 117 (18.5.1965) ואין ספור פסקי דין לאחר מכן).

אשר לטענת המבקש כי נכנס להשקעה כספית עצומה וכי סגירת עסקו עתה תגרום לו נזק כלכלי בלתי הפיך העלול להביא לקריסתו, אכן לא בלב קל ניתנת על ידי החלטה הגורמת נזק כספי לכל אדם באשר הוא, עם זאת בנסיבותיו של מקרה זה – אין למבקש להלין אלא על עצמו.

המבקש, אשר חתם על חוזה הקובע כי פתיחת המושכר ותחילת השכירות מותנים בקבלת טופס 4 בחר להכנס להשקעה כה ניכרת מבלי שיכול היה לדעת מתי ינתן טופס 4.

יתרה מכך, המבקש העיד כי הזמין את הסחורה בחודש נובמבר 2017,חודשיים טרם כריתת חוזה השכירות עם המשיבה 2, וכפי שידוע לכל בר דעת – עד שחוזה אינו נכרת סופית אין כל וודאות כי יכרת ואין זה מקרה נדיר שברגע האחרון עולים המגעים על שרטון והעסקה יורדת לטמיון.

קבלת המבקש על עצמו התחייבויות כספיות בסכומים כה ניכרים טרם שהיתה לו וודאות מלאה כי החוזה יכרת, מתי יקבל את החזקה ביחידה במבנה ומתי יוכל בפועל להתחיל בהפעלתה ובמכירת הסחורה היוקרתית שהזמין מהווה בעיני לקיחת סיכון לא סביר בעיניים פקוחות, ובנסיבות אלה מה למבקש כי ילין על המשיבה 1 או על בית המשפט.

הכשרת הפרת הדין מנימוקי נזק כלכלי שיגרם למפר תוביל לתוצאה בלתי סבירה, שכן חלק ניכר מן הסנקציות והאמצעים בהם משתמשים בתי המשפט לשם אכיפת הדין, ובדיני התכנון והבניה בפרט, גורמים נזק כלכלי.

המנעות ממתן צו מנימוק זה עלולה לעקר את היכולת לאכוף את קיום החוק והעובדה שהמחוקק בחר להעניק לבתי המשפט (ובמקרים מסויימים אף למשיבה 1) את הסמכות לעשות שימוש באמצעי הגורם נזק כלכלי מלמדת כי המחוקק סבר כי מדובר במחיר שיש מקום לשלם במקרים מעין אלה, כמובן – הכל באיזונים הראויים.

יתרה מכך, בבקשתו הסתיר המבקש מבית המשפט את העובדה שיש בבעלותו – אמנם עם שותפים שונים – חנות נוספת העוסקת בממכר ביגוד ספורט, שהוא למצער חלק שהיקפו לא ידוע מן הסחורה שהוזמנה לחנות במבנה.

לאחר שהוטחו הדברים בפני המבקש בחקירתו אישר כי למצער חלק מסחורה זו חופפת לסחורה הנמכרת בחנות הנוספת (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 23-20), וזאת כאשר לצורך ענין זה אניח כי אני מקבל את גרסתו במלואה ובהתעלם מן התמיהות ההגיוניות שהעלתה ב"כ המשיבה 1 בחקירתו ובסיכומים מטעמה.

נמצא, כי גם אם תדחה הבקשה הרי שהאחריות לנזק שיגרם למבקש רובצת אך לפתחו ובכל מקרה יש לאל ידו לעשות לשם הקטנת הנזק גם במצב זה.

הצדדים עוד האריכו לטעון בעניינים נוספים אשר לטעמי אינם מעלים ומורידים ביחס למחלוקת העיקרית בבקשה שלפני, ולא אאריך עוד.

אעיר כי המבקש לא טען טענה כלשהי כנגד הצוים גופם, הגם שבבקשתו עתר לסעד חלופי שינתן לו יומו להתנגד לצו, ועל כן אינני נדרש גם לסוגיה זו.

סיכום

הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי אינני מוצא שיש הצדקה או בסיס משפטי איתן להחלת ההסדר גם על המבקש, הן מן הטעם שאין הוא עונה על התנאים בהם עומדים הצדדים להסדר והן מן הטעם שלא מצאתי הצדקה להחיל עליו את ההסדר לפנים משורת הדין מנימוקים אחרים.

לפיכך, הבקשה נדחית.

עם זאת, אינני סבור כי יש מקום להתעלמות מוחלטת מכך שעלול להגרם למבקש נזק כלכלי ניכר בשל כניסה מיידית של הצו לתוקף.

לאור טענת המבקש כי שיא עונת המכירות שלו חל סביב פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר וערב החגים והעובדה שבמהלך הדיון שב וטען כי בכל מקרה הוא מבקש חודש בלבד, נראה כי ניתן לצמצם את הנזק שיגרם לו במידה לא מבוטלת מבלי שיהיה בכך מתן היתר חריג או עידוד להפרת החוק.

בתי המשפט בישראל – לרבות בית משפט זה – נוהגים להעניק זמן התארגנות טרם כניסת צו לתוקף, ואף במסגרת תיק זה ניתנו פרקי זמן מסויימים כאלה.

לאור האמור, ובשים לב למועד תחילת שנת הלימודים ותקופת החגים יפקע עיכוב ביצוע הצו ביחס למבקש ביום 3.9.18.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ח, 24 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.