משלא עוכבו ההליכים בתיק זה, יש מקום להכריע עתה בנושא ההוצאות לטובת אוצר המדינה, כפי שנזכר בהחלטתי מיום 23.12.19.

1. לאחר עיון בטענותיו של עו"ד קוריס לגבי הוצאות אלה, נחה דעתי כי יש לחייב אותו בהוצאות כאמור. אי גילוי על ידי עו"ד קוריס את העובדה שהמסמכים המקוריים אינם בידיו, גרם ללא ספק להארכת הדיון שלא לצורך.
2. לו גילה עובדה זו, גם אם תוך העלאת שאר טענותיו, פשיטא כי בית המשפט לא היה נדרש לדון בשאר הטענות. לו גילה את העובדה האמורה, או שלא הייתה מוגשת כלל בקשה בנושא, או שבית המשפט היה דוחה בקשה כזו, או על הסף, או, אם לא היה נרשם בה כי עו"ד קוריס ציין שהמסמכים המקוריים אינם בידיו, לאחר קבלת תגובתו, בה היה מציין עובדה זו, כאשר ההחלטה שהייתה נדרשת בבקשה בנסיבות שכאלה, הייתה החלטה טכנית קצרצרה, בה היה נרשם כי שעה שהמסמכים המקוריים אינם בידי עו"ד קוריס, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון בשאר הטענות.
3. בית המשפט לא יקיים דיון תיאורטי בזכות לקבלת מסמכים שאינם קיימים ממילא.
4. כפי שצוין בהחלטה מיום 23.12.19 וגם בהחלטה בבקשת הפסילה, עו"ד קוריס היה חייב לגלות בתגובה לפנייה שקיבל ולכל המאוחר בתגובה לבקשה, כי המסמכים המקוריים לא בידיו, גם אם החזיק בטענה כי אין לעו"ד ביטון ולבן שושן הזכות לקבל אותם לידיהם וזאת משלדעתו חלף המועד לדרוש אותם.
5. עו"ד קוריס לא היה רשאי "לשחק מחבואים" בעניין זה. בניגוד לטענתו, חובתו לגלות את העובדה שהמסמכים המקוריים לא בנמצא, לא גרעה ולא פגעה כהוא זה, בזכותו לטעון במקביל כי עו"ד ביטון ובן שושן ממילא אינם זכאים לקבלם לידיהם, גם לו היו בידיו.
6. אין כל סתירה או אנומליה בדרישה שבעל דין יגלה אם מסמך מקורי נמצא בידיו, גם אם הוא טוען כי אין לצד השני זכות לעיין בו. הזכות שעמדה לעו"ד קוריס הייתה מאז ומעולם, לכל היותר הזכות לא לאפשר את העיון במסמכים המקוריים ואת מסירתם לצד שכנגד, אם סבר כי קיימות בידיו טענות המצדיקות זאת, כגון שחלף המועד, כפי שטען (טענות שהסתבר כי אין בהן ממש, כפי שנקבע באותה החלטה).
7. כך או אחרת, לא הייתה לו מעולם ואין לו, הזכות שלא לגלות כי המסמכים המקוריים אינם נמצאים בידיו. הרי הוא אינו טוען כי המסמכים אינם רלוונטיים. גם במסגרת הליך של גילוי מסמכים, בעל דין חייב לגלות גם מסמכים (רלוונטיים) שלפי טענתו חסויים ושאין לצד השני זכות לעיין בהם בשלב של גילוי מסמכים או בכלל. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה של הצד שכנגד לקבל מסמך מקורי לידיו שאין ספק כי הנו רלוונטי. מדובר במושכלות יסוד הכי בסיסיים.
8. זאת ועוד - כפי שנקבע בהחלטה מיום 23.12.19, לא הוכח כי הצד שכנגד ידע כי אין בידי עו"ד קוריס את המסמכים המקוריים בעת שביקשו ממנו לקבל אותם לידיהם וגם לא הוכח כי היו חייבים או צריכים להבין זאת מחוות הדעת הגרפולוגיות שהגיש עו"ד קוריס.
9. אשר על כן, בהתחשב, מחד, בהתנהלות ומאידך, בהיקף הטיעונים של הצדדים במסגרת הבקשה המדוברת, בה נגרמה הארכת הדיון כאמור, היקף שלא היה רב, כמו גם היקף ההחלטה שנדרשה, שהיה מצומצם, אני מחייב את עו"ד קוריס בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז טבת תש"פ, 24 ינואר 2020.