1. בקשת הנתבעים 5 ו-6 לסילוק התביעה על הסף, לחילופין למחיקת התביעה או לפיצול הדיון ועיכוב הליכים. הבקשה מבוססת, בין היתר, על כך שהתובעים הגישו נגד הנתבעים 5 ו-6 תביעה בעילות זהות, ותביעה זו תלויה ועומדת בפני המפקחת על המקרקעין (להלן: "ההליך המקביל").

2. תביעה זו היא כספית בסך של 1,142,690 ₪ וכן למתן צווי עשה, בקשר לבנייה במקרקעין הרשומים כבית משותף המצוי ברחוב עמרני 28 – 30 בראש העין, הידוע כגוש 5507 חלקה 103 (להלן: הבית המשותף או המקרקעין). במקרקעין מצויות מספר חלקות, כפי שיפורט בהמשך.

רקע כללי

3. בכתב התביעה, שהוא הבסיס לבחינת בקשת הסילוק על הסף, נטענו ביחס לרווח העובדות הבאות:

א. בשנות ה- 2000 נבנו על המקרקעין ארבע יחידות דיור, זאת על חלקות 3 – 4 ועל חלק מחלקות 1 – 2. כל יחידת דיור היא בית פרטי, העומד על חלקת משנה או חלק ממנה, שצמודים לו שטחים נוספים. התובעים הם חלק מבעלי הזכויות בחלקות 1 – 2 במקרקעין.

ב. לטענת התובעים, הייתה להם זכות לבנות שתי יחידות דיור נוספות על חלקם, וזאת במגרשים 5 ו- 6. בנוסף, בסוף שנת 2002 אושרה בוועדה המקומית בקשת התובעים לשינוי תב"ע, כך שמספר יחידות הדיור שניתן לבנות בשטח שנותר להם יעמוד על ארבע יחידות במקום שתיים.

כך, נותרו לתובעים זכויות בנייה לארבע יחידות דיור נוספות.

ג. הנתבעים 1 – 2 רכשו מהתובעים את יחידת דיור 4, וזאת במסגרת הסכם מכר שנחתם ביום 29.11.01 (להלן: הסכם המכר).

ד. הנתבעים 5 – 6 (להלן: רווח) הם מי שרכשו את יחידת דיור 4 מהנתבעים 1 - 2, וזאת במהלך שנת 2012.

ה. לטענת התובעים הם ביקשו לנצל את זכויות הבנייה כפי שאושרו להם, אך רווח לא שיתפו עימם פעולה, למרות שפנו אליהם ודיברו על ליבם. בהמשך, בחודש 3/15, ובלית ברירה, לטענת התובעים, הם החלו בביצוע חציבה לפי התוכנית שאושרה. כחלק מכך, חפרו מתחת לחנייה של רווח, דבר שהוביל להתנגדות מידית של רווח. רווח עצמם שלחו מכתב באמצעות בא כוחם, במסגרתו נטען שרווח מעולם לא הסכימו להחלטות הוועדה המקומית, והסכמתם כלל לא התבקשה.

ו. התובעים המשיכו ופירטו בכתב התביעה כי יזמו תכנית אחרת, שתכלול שינוי בתוך קווי המגרש, ללא תוספת בנייה, וללא צורך בכניסה לחנייתם של רווח או לגינתם. למרות זאת, רווח המשיכו להתנגד לבנייה. במסגרת זו, רווח פנו באמצעות בא כוחם לוועדה המקומית, דבר שהוביל לדיונים נוספים וממושכים מול העירייה. בסופו של דבר, נוכח התנגדותם של רווח, התובעים ביטלו את בקשת השינויים, ונותרו עם התוכנית הקיימת, שאושרה.

ז. עוד לטענת התובעים רווח לא ראו בעין טובה את זכויות הבנייה המאושרות של התובעים, והחלו להטריד ולהפריע לבנייה עצמה כמפורט בכתב התביעה.

4. נוכח השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, התובעים עתרו כלפי רווח לסעדים הבאים:

א. נטען שרווח מבצעים מטרד ליחיד העולה לכדי עוולה נזיקית. לטענת התובעים, כתוצאה מכך נגרם להם נזק, וחלקם של רווח בנזק שנגרם מגיע לסך של 684,600 ₪.

ב. צו עשה להורות לרווח להפסיק להפריע ולהטריד את התובעים ועובדיהם וכן לאפשר להם להשלים את הבנייה ולהיכנס לשטח הנתבעים 5 ו-6 לצורך השלמת העבודות.

5. כמו כן, התובעים עתרו לאחד תביעה זו יחד עם ההליך המקביל, המתנהל בפני המפקחת, כך שכל התביעות יתנהלו בבית משפט זה.

ההליך המקביל

6. ביום 9.4.17 התובעים הגישו נגד רווח את ההליך המקביל (נספח כ"ז לכתב התביעה, נספח א לבקשת הסילוק).

7. כתב התביעה בהליך המקביל כלל את מלוא העובדות הנטענות בכתב התביעה שלפניי (ראו סעיפים 1- 24 לכתב התביעה בהליך המקביל).

8. לא ניתן להתעלם מהדמיון הרב בין כתב התביעה בהליך המקביל לבין כתב התביעה כאן. מדובר באותן עובדות ממש, שהביאו את התובעים כאן להגיש את כתב התביעה בהליך המקביל. כמו כן עילות התביעה ברובן זהות בשני ההליכים.

בכתב התביעה בהליך המקביל התובעים עתרו למתן צו המאפשר להם להיכנס לחצר ביתם של רווח לצורך התקנת פיגומים, עתרו להורות לרווח להימנע מכל הפרעה עתידית לעבודות הבניה ומתן מעבר בשטחם של רווח כדי שיתאפשר לתובעים לסיים את עבודות הבניה לפי ההיתר שניתן להם.

מדובר בסעדים זהים לסעדים שנתבעו בתביעה הנוכחית, במסגרת צו העשה.

כמו כן, בשתי התביעות, התובעים ביססו את עילת התביעה על תקנון הבית המשותף (סע' 4 לכתב התביעה בהליך המקביל, סע' 16 לכתב התביעה בהליך זה).

ההבדל היחיד הוא, שבתביעה זו התובעים טענו גם לעילה נזיקית וכן לעילה חוזית (על סמך הסכם המכר שהיה, כזכור, בין התובעים לבין הנתבעים 1 – 2).

9. לפיכך, התובעים מנהלים נגד רווח שני הליכים זהים כמעט לחלוטין, בשני טריבונלים שיפוטיים שונים.

זאת ועוד, הדיון בהליך המקביל, שהוגש קודם בזמן, כבר החל, ובמסגרתו ניתנו החלטות שונות לאחר שהמפקחת אף ביקרה במקום, כך על פי מה שנמסר על ידי רווח (והתובעים לא חלקו על כך).

חוסר סמכות עניינית

10. סעיף 72 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"72. (א) סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון או לפי סעיפים... יכריע בו המפקח.

(ב) סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף, רשאי התובע להביאו, לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקח."

11. תביעה זו עוסקת בסכסוך בין הצדדים שמקורו בהיותם בעלי הזכויות בבית המשותף, ועל פי תקנון הבית המשותף. לשיטתם של התובעים עצמם, אחת העילות המרכזיות היא מכוח תקנון הבית המשותף, ומכאן שעל פי החוק, הסכסוך מצוי בסמכותה הייחודית של המפקחת.

הצדדים לא חלקו על סמכותה הייחודית של המפקחת לדון בעניינם בהליך המקביל והתובעים לא טענו אחרת בתגובתם.

12. לכן, ביחס לעילת התביעה שמקורה בזכויות ובחובות לפי התקנון, הסמכות הייחודית לדון בה היא למפקחת על המקרקעין.

יתרה מכך, צו העשה שהתבקש בתביעה זו זהה לחלוטין למה שהתבקש בהליך המקביל בפני המפקחת, ואין מקום לניהול הליכים כפולים כדי לקבל את אותו הסעד בדיוק.

לכן, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, ומורה על מחיקת הסעד למתן צו עשה כלפי רווח (סע' ט' לכתב התביעה). סעד זה יידון בהליך המקביל, במסגרת סמכותה הייחודית של המפקחת.

13. אשר ליתר טענות רווח בקשר לחוסר תום לב התובעים, הטעיה, השתק שיפוטי ולוליינות דיונית אסורה: נוכח התוצאה אליה הגעתי לפיה יש לדחות את התביעה ביחס לעילות הזהות שנתבעו בהליך הקודם, מתייתר הצורך לדון בטענות אלו.

בהתנהלות התובעים יש טעם לפגם. אמנם, התובעים לא הסתירו את העובדה שהוגשה תביעה קודמת ושמתנהל דיון בפני המפקחת ואף צירפו את כתב התביעה (נספח כ"ז), אולם ניסו להמעיט בערכה וציינו שבכתב התביעה הקודם ביקשו "צו עשה לטיוח הקיר הגובל..." (סעיף 117). בכל מקרה, מאחר שכתב התביעה צורף וניתן היה להתרשם מהסעדים שנדרשו בהליך המקביל, וכן ניתן פירוט בסעיף 101 לכתב התביעה, מצאתי שלא מדובר בהסתרה מכוונת או בחוסר תום לב.

14. באשר לטענת השיהוי: במסגרת התביעה שלפניי התובעים עתרו גם לסעד כספי. לפי עובדות כתב התביעה, הפניה אל רווח לצורך התחלת בניה לפי ההיתר הייתה בחודש מאי 2014, אולם לטענת התובעים, רווח לא שיתפו פעולה ובסופו של יום בחודש מרץ 2015 לא נותרה להם ברירה והם החלו לבצע את העבודות מבלי להתייעץ עם רווח משום שהם לא שיתפו פעולה. לטענת התובעים הנזק שנגרם להם כתוצאה מהתנהלות רווח גם לאחר שהחלו לבצע את עבודות הבניה ולאחר שהוגשו התנגדויות התגבש במהלך השנים ועד היום נגרמים להם נזקים משום שהבניה התעכבה כתוצאה מהתנהלות רווח. במצב דברים זה, קיימת טענה שיש לדון בה ראייתית, טרם ייקבע האם קיים או לא קיים שיהוי.

זאת, מעבר לכך שהתנאי הנוסף לטענת שיהוי, והוא, הנזק שנגרם לרווח כתוצאה מכך, אם בכלל, אף הוא טעון בדיקה ראייתית.

נוכח העובדה שבירור טענת השיהוי מצריך תשתית עובדתית שאינה פשוטה, אין מקום לדון בה במסגרת בקשת סילוק על הסף.

מחיקת התביעה- העדר עילה

15. לטענת הנתבעים, התובעים לא ביססו את העובדות המקימות את עילת המטרד ליחיד ולא הוכיחו שנגרם להם כל נזק על ידם כמו כן, לטענתם נטענו טענות סותרות ביחס לעילה החוזית הנטענת נגדם.

מבלי לקבוע מסמרות, עיון בטענות הצדדים מעלה כי קיימות שאלות שבמחלקות המצריכות בירור עובדתי וראייתי. השאלה האם רווח הכשילו את עבודות הבניה וגרמו למטרד או השאלה האם רווח הפרו הוראה חוזית כלשהי (והאם בכלל קיים הסכם שחל בעניין) טעונות בירור ראייתי.

אין מקום לסילוק על הסף שעה שנדרש בירור ראייתי, ולכן, אני דוחה את הבקשה ברכיב זה.

16. בפסיקה נקבע כי ככלל אין למפקח סמכות לדון בעילות על פי דיני הנזיקין (ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 3/98 גרינוולד נ' סילוני (28.2.99)). מכאן, שהדיון בעילות אלה צריך שיתנהל בבית משפט זה.

עיכוב הליכים

17. כאשר בית המשפט שוקל בקשה לעיכוב הליכים, מחמת הליך תלוי ועומד, הדין המהותי, כגון עצם קיומה של עילת המטרד, אינו חזות הכול. הכרעה בנושא עיכוב הליכים מושתתת בראש ובראשונה על שיקולים של מהות השאלות שבמחלוקת, יעילות הדיון ומניעת הכרעות סותרות:

"החלטה בעניין עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון, חסכון במשאבי בית המשפט ומניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. בהקשר זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את מהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון בזמן שיפוטי, הימנעות מכפל התדיינות ומאזן הנוחות" (הדגשה לא במקור), (רע"א 8018/15 ד"ר אפים לקח ז"ל נ' ניתאי דובינצקי (14.1.16)).

18. בפסיקה נקבע שכדי להחיל את עקרון ה"ענין תלוי ועומד" יש להוכיח את זהות העילות, אך אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית.

19. יישום השיקולים לעיל, מצביע על כך שבכל הפרמטרים, קיימת הצדקה לעיכוב ההליכים:

העובדה שבהליך המקביל הנתבעים 1-4 אינם צד להליך אינה מעלה או מורידה שכן בשני ההליכים מופיעים הצדדים הרלבנטיים לבירור עובדות המקרה.

20. בשתי התביעות, בפני בית המשפט ובפני המפקחת, יידרשו להכריע בטענות התובעים בנושא עיכוב הבניה כפי שנטען ומתן הצווים שנדרשו. בשתי התביעות, התובעים משתיתים את זכותם על הוראות התקנון. אך מובן הוא, שהכרעה בשאלה האם יש לתובעים זכות על פי התקנון (או שלפי אותו תקנון מוטלת חובה על הנתבעים להימנע מהתנגדויות) רלבנטית להכרעה בשאלה האם קיימת אחריות המבססת תביעה כספית- נזיקית של התובעים כאן.

דיון בשתי הערכאות, אם כך, עלול להוביל גם לכפל התדיינות וגם עלול להוביל להכרעות סותרות. זאת, בנוסף לכך שאין מקום לחייב את רווח לנהל שני הליכים משפטיים במקביל, בגין אותה מחלוקת עצמה.

21. גם מבחינה מעשית, אין אפשרות שבתביעה זו בית המשפט יכריע ב"סוגיה מצומצמת" בנושא הנזקים שנגרמו כתוצאה מעילת המטרד ליחיד, שכן נוכח טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אין מנוס מבחינת מכלול הטענות, כפי שנפרשו בהליך המקביל.

22. לפיכך, ומכוח דוקטרינת "הליך תלוי ועומד"– אני קובעת כי בשלב זה, יש לעכב את הדיון בבית משפט זה ביחס לנתבעים 5 ו-6 ביחס לעילת המטרד ליחיד והעילה החוזית, עד לסיום הדיון לפני המפקחת בתיק המקביל.

איחוד דיונים

23. התובע הגיש את ההליך המקביל בפני המפקחת כבר בחודש אפריל 2017, ולא בכדי, נוכח סמכותה הייחודית לדון בו.

24. לפי האמור בבקשתם של רווח (עובדות אלו לא נסתרו), בהליך המקביל הוגשה על ידי התובעים בקשה למתן סעדים זמניים אשר נדונה על ידי המפקחת, התקיים דיון במעמד הצדדים ולאחריו אף התקיים סיור בשטח. כלומר: כב' המפקחת כבר נכנסה לעובי הקורה בכל הקשור לסכסוך הנוכחי בין הצדדים.

זאת ועוד, בהליך המקביל הוגשה תביעה שכנגד.

25. במצב דברים זה, כאשר למפקחת סמכות ייחודית לדון בעילה מושא ההליך המקביל (זכויות וחובות מכוח התקנון), והדיון בהליך המקביל אף החל, אין בסיס משפטי או פרקטי לבקשת התובעים לאחד את הדיונים בבית משפט זה.

סיכום

27. אני מורה על סילוק התביעה ביחס לבקשה למתן צו עשה כלפי הנתבעים 5 ו-6 זאת מחוסר סמכות עניינית.

28. אני מורה על עיכוב הליכים בתביעה נגד הנתבעים 5 ו-6 ביחס לעילת המטרד ליחיד והעילה לפי הסכם ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 5 ו-6.

29. בהתחשב בתוצאה, אני מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבעים 5 ו- 6 בסך כולל של 1,800 ₪.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.