לפניי בקשתה של התובעת לעכב את ביצוע ההחלטה שניתנה ביום 30.05.2018 ולפיה בוטל העיקול שהוטל על זכויותיו של הנתבע 2 אצל המחזיקה, עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ (להלן: "המחזיקה"), והכל בכפוף לאמור בהחלטה.

דין הבקשה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. ראשית, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וזולת נימוק לפי "על מנת להגיש ערעור על ההחלטה נדרש עיכוב הביצוע המבוקש" לא נטענה כל טענה עובדתית אחרת.

2. גם אם נתעלם מהיעדרו של תצהיר הרי שדין הבקשה להידחות לגופה.

הנימוק שצוין בבקשה אינו, בכל הכבוד הראוי, נימוק רלוונטי לצורך בחינת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

בקשת רשות ערעור, ולא ערעור כפי שצוין, ניתן להגיש גם מבלי שקיים עיכוב ביצוע של ההחלטה.

3. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת את הכלל ולפיו "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". וערעור במשמע גם בקשת רשות ערעור.

4. יש לבית המשפט סמכות לעכב ביצוע של החלטה שניתנה על ידו, וזהו החריג לכלל, אולם לשם בחינה עניינית של בקשה כאמור נדרש מבקש עיכוב הביצוע לציין נימוקים לגופו של עניין.

6. אין צורך שנתייחס כמובן לנימוקים שלא צוינו בבקשה אך למען הזהירות אציין כי בכל הנוגע לסיכויי בקשת רשות הערעור בוודאי שלא ראוי שאתייחס ואילו ביחס למאזן הנוחות סבורני כי בנסיבות שצוינו בהחלטתי אין שום הצדקה לעכב את ביצועה של ההחלטה ובפרט לנוכח שווים המשוער של המקרקעין שעוקלו אל מול היקף הסיכון ואין כמובן צורך שאחזור על האמור בהחלטה.

7. באשר לבקשת הנתבע 2 להורות למחזיקה להעביר את הכספים הרי שעניין זה מצא ביטויו בהחלטה מיום 30.05.2018 ואין צורך בהוראות נוספות. ועל המחזיקה לפעול ללא דיחוי בהתאם להחלטה וחזקה עליה כי היא תכבד החלטות שיפוטיות וזאת גם על מנת להימנע מהליכים נוספים, לרבות בקשר עם ביזיון בית המשפט.

8. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

משלא התבקשו הוצאות איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ח, 31 מאי 2018, בהעדר הצדדים.