תביעה זו עניינה סכסוך שנתגלע בין בנק ללקוחותיו, וכן סכסוך שנתגלע בין מי שהיו שותפים עסקיים בחברה שניהלה חשבון בבנק.

הצדדים בתיק

1. התובע, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), הינו בנק, שיש לו בין היתר סניף בעיר אופקים.
   מר אלי חייט היה בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה מנהל סניף הבנק באופקים (להלן: "חייט"). מר שמואל פלקוביץ החליף את מר חייט בתפקידו (להלן: "פלקוביץ"), וניהל את הסניף החל מחודש 02/17 ועד לחודש 01/20 (פרו' עמ' 49 שורות 16 – 17, וכן פרו' עמ' 63 שורות 12 - 13).
   גב' חנית נחמני אלפסי עבדה כפקידה בבנק בזמנים הרלוונטיים לתביעה, והייתה הבנקאית האישית של הנתבע 2, רן אבוטבול והוא עבד מולה (להלן: "אלפסי"). גב' יעל בנימיני עבדה בזמנים הרלוונטיים במחלקת הגבייה בבנק (ראה תצהירה שצורף לבקשה למתן צו עיקול וכן ראה תצהירה שצורף לבקשת הבנק שהוגשה להוצל"פ למימוש משכון על הכלים החקלאיים ולמינוי כונס נכסים). (להלן: "בנימיני"). גב' נעמי זקרי הייתה בזמנים הרלוונטיים ראש מחלקת הגבייה בבנק (להלן: "זיקרי").
2. הנתבעים 2 ו – 3, ה"ה רן אבוטבול וישראל אבוטבול, הם שני אחים, חקלאים, המתגוררים במושב תלמי אליהו, ועוסקים בחקלאות ובייחוד בגידול תוצרת חקלאית אורגנית (להלן: "רן" ולהלן "ישראל").
3. הנתבעת 6, גב' אירנה סחרוב אביטבול הייתה אשתו של רן בזמנים הרלוונטיים ולאחר מכן גרושתו, והיא ניהלה בזמנים הרלוונטיים שוק אורגני עבור השותפות אורגנייה.
4. הנתבעת 1, אורגנייה שיווק בע"מ, הינה חברה לשיווק תוצרת חקלאית אורגנית מהחקלאי לחנויות ולבתי טבע (להלן: "חברת אורגנייה").
   בהמשך יפורטו מועדי הקמתה, ובעלי החברה, לאורך השנים.
5. כבר כעת יובהר כי הוכח שמי שהיה המוציא והמביא בענייני החברה היה רן.
6. "שחקנית" נוספת, שאינה צד לתיק זה, אולם יש מקום להזכירה כבר כעת, הינה חברת ניצת הדובדבן כנפי נשרים בע"מ, אשר הינה רשות מזון אורגנית גדולה בישראל, העוסקת בקמעונאות של מזון אורגני, לרבות פירות וירקות. לנתבעת סניפים ברחבי הארץ (להלן: "חברת ניצת הדובדבן").
   הבעלים של חברת ניצת הדובדבן בזמנים הרלוונטיים הינו מר הרצל ביבי.

בין חברת ניצת הדובדבן לבין חברת אורגנייה היו קשרים עסקיים, אשר יפורטו להלן.

1. הנתבע 4, מר ארבל שירן, היה בזמנים הרלוונטיים מנכ"ל של חברת ניצת הדובדבן (להלן: "ארבל").

הנתבעת 5, נ.ה. תכנון עסקי בע"מ, הינה חברה בבעלות מר שירן ארבל (להלן: "חברת נ.ה.").

שני הנ"ל היו בחלק מהזמנים הרלוונטיים בעלי מניות בחברת אורגנייה.

השתלשלות עניינים רלוונטית כפי שהוכחה לפני

1. בשנת 2005 החל רן לגדול ולשווק תוצרת חקלאית אורגנית. החל משנת 2010 החל משווק את התוצרת החקלאית לשוק המקומי, קודם לכן היה מייצא את התוצרת החקלאית לשווקים מחוץ למדינת ישראל.
2. בשנת 2013 הצטרף ישראל לעסק של רן, והשניים הקימו שותפות רשומה בשם "אורגנייה שיווק". שותפות זו שיווקה בלעדית תוצרת חקלאית אורגנית לחברת ניצת הדובדבן.

השותפות פתחה חשבון בבנק שמספרו 650994 (להלן: "חשבון השותפות" ו/או "חשבון 994").
בחשבון זה הייהת מסגרת אשראי בסך 20,000 ₪ (ראה סעיף 33 לתצהיר פלקוביץ).

1. בתאריך 23.11.14 פתח רן חשבון על שמו בבנק, שמספרו 662038 עבור המשק החקלאי (להלן: "החשבון של המשק" ו/או "החשבון של רן" ו/או "חשבון 038"). בחשבון זה לא הייתה מסגרת אשראי.

בקשה לפתיחת חשבון מיום 23.11.14 וכן תנאים כלליים לניהול החשבון צורפו כמוצג ת/6 למוצגי הבנק.
במסגרת חשבון המשק השתמש רן בכרטיס אשראי, בו עשה שימוש לצרכים שונים. המסגרת בכרטיס הייתה 150,000 ש"ח.

1. ביום 21.09.15 נרשמה חברת אורגנייה ברשם החברות. בעלי המניות שנרשמו אז היו כדלקמן - חברת. נ.ה. החזיקה ב – 47.5% ממניות החברה, רן החזיק ב- 23.8% מהמניות, ישראל החזיק ב- 23.7% מהמנות וחברת פריריינג' בע"מ החזיקה ב – 5% מהמניות.

חברת אורגנייה פתחה חשבון בבנק שמספרו 679372 (להלן: "חשבון החברה" ו/או חשבון 372"), בחשבון זה לא הייתה מסגרת אשראי.

1. ביום 29.11.15 התקיימה אסיפת מנהלים בבנק ונרשם שם כי מורשי החתימה של חברת אורגנייה הם רן ישראל וארבל. עוד נרשם שם כי על מסמכי אשראי, יש צורך בחתימת שלושת מורשי החתימה בצירוף חותמת החברה (פרוטוקול האסיפה צורף כמוצג ת/29 לתיק המוצגים של הבנק).
2. ביום 16.12.15 חתמו רן וישראל על כתב ערבות ושיפוי בלתי מוגבלים בסכום עבור חברת אורגנייה. בכתב הערבות נרשם כי מדובר בערבות מתמדת (כתב הערבות צורף כמוצג ת/11 למוצגי הבנק).
3. ביום 16.12.15 חתמו ארבל שירן וחברת נ.ה. על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 800,000 ₪ וצמודה למדד המחירים לצרכן, עבור חברת אורגנייה (כתב הערבות צורף כמוצג ת/13 לתיק המוצגים של הבנק).
4. באותו יום נטלה חברת אורגנייה הלוואה בסך 700,000 ₪ מהבנק (הבקשה למתן הלוואה צורפה כמוצג ת/4 לתיק המוצגים של הבנק).
5. החל מיום 01.01.16 סיפקה חברת אורגנייה תוצרת חקלאית אורגנית לרשת ניצת הדובדבן, בתחילה בבלעדיות (קודם לכן סיפקה השותפות לחברת ניצת הדובדבן תוצרת חקלאית אורגנית). חברת אורגנייה סיפקה גם תוצרת חקלאית אורגנית ללקוחות אחרים.
6. ביום 17.07.16 חתם רן על שטר משכון עבור 2 טרקטורים. ביום 31.12.18 חתם רן על שטר משכון עבור 2 טרקטורים נוספים (ראה מוצג ת/24 לתיק המוצגים של הבנק, וראה מוצג י"ד לבקשת הרשות להגן של רן וישראל, אליה צורפה הבקשה למימוש משכון על כל נספחיה).
7. היחסים בין רן וישראל לבין ארבל וחברת נ.ה. וחברת ניצת הדובדבן, ידעו עליות ומורדות במהלך השנים, כפי שמשתקף מכתבי הטענות שהגישו הנ"ל בסכסוך הניטש ביניהם, וכפי שהוכח גם לפני.
8. בסוף שנת 2016 פרשה חברת נ.ה מחברת אורגנייה והעבירה את המניות לאחים אביטבול, כאשר הוסכם כי חברת אורגנייה תמשיך ותשווק תוצרת חקלאית אורגנית, שנתיים בבלעדיות לחברת ניצת הדובדבן.
9. ביום 26.12.16 שלח ארבל מייל למר חייט, עם העתק לאורגניה (כנראה למייל של רן, זאת ניתן ללמוד מהמייל הנוסף המפורט בהמשך סעיף זה), בו ציין בפניו כי חברת נ.ה. יצאה מהשותפות עם חברת אורגנייה בע"מ וכי על פי ההסכם בין הצדדים, בתקופה הקרובה יועברו המניות של חברת. נ.ה. לרן וישראל. כן ביקש במייל להעביר אליו ניירת לצמצום הערבות האישית שלו ושל חברת נ.ה. לגובה ההלוואה שניתנה באישורו עם פתיחת החשבון בסך של 700,000 ₪. כן ציין כי כחלק מהלך זה אין לו התנגדות להלוואות נוספות או כל פעילות אחרת הדרושה בחשבון לניהול השוטף של חברת אורגנייה וגם יידע את הבנק כי בימים אלו נחתם הסכם עבודה לשנת 2017-2018 בין חברת אורגנייה לבין חברת ניצת הדובדבן (ראה מוצג "אבוטבול/6").

מר חייט קיבל את ההודעה וענה במייל חוזר כי הבנק ימשיך לשרת את חברת אורגנייה עם רן וישראל בצורה הטובה ביותר. ביום 29.12.16 שלח ארבל מייל נוסף לבנק ובו ציין כי חברת ניצת הדובדבן הנפיקה שיק מזומן על סך 200,000 שיועבר לחברת אורגנייה כבר מחר וכי יחסי העבודה בין חברת אורגנייה לבין חברת ניצת הדובדבן הינם יחסים טובים. כמו כן ציין כי הסכים להמשיך את הערבות שלו ליתרת ההלוואה הראשונית של ה – 700,000 ₪ מתוך אמונה שתהליך זה יתן צדדים שקט ולא יצור זעזועים מיותרים בחברה פעילה ויציבה. למייל זה כותב גם רן (חילופי המיילים, לרבות המייל הראשון, שהוגש בהמשך גם כמוצג "אבוטבול/6" צורפו כמוצג ת/1 להליך ביטול העיקול).

1. ביום 09.03.17 הודיעו ה"ה אביטבול לבנק כי ארבל אינו עוד בעלים בחברת אורגנייה ועל כן אינו מורשה מעתה והלאה לבצע כל פעולה בחשבון.
2. סביב חודש 05/17 הגיעו היחסים בין חברת אורגנייה לבין ארבל, חברת נ.ה. וחברת ניצת הדובדבן, לנקודת רתיחה, והתפרץ ביניהם סכסוך קשה, כפי שמשתקף מהראיות שהונחו לפני וכן מכתבי הטענות בסכסוך המשפטי בין הנ"ל, ראה פירוט להלן.
   ביום 01.06.17 חדלה חברת אורגנייה לשווק לחברת ניצת הדובדבן.
3. ביום 25.05.17 התקיימה ישיבת דירקטוריון בחברת אורגנייה בה נרשם כי הוחלט לפתוח חשבון בבנק כאמור בבקשה לפתיחת חשבון והתנאים הכלליים לניהול חשבון המקובלים בבנק (ראה מוצג "בנק/1(1)").
   כמו כן ניתנה לבנק הודעה כי מורשי החתימה בחברה הם רן וישראל, כל אחד לחוד (מוצג "בנק/1(3)"). פרוטוקולים והודעות אלו באו במקום פרוטוקול ישיבת ההנהלה המוזכר בסעיף 16 לעיל (ראה פרו' ישיבת ההוכחות, עמ' 49 למעלה).

בהמשך חתמה חברת אורגנייה על בקשה לפתיחת חשבון ביום 29.05.17 ועל תנאים כלליים לניהול החשבון (הבקשה לפתיחת החשבון מיום 29.05.17 והתנאים הכלליים צורפו כמוצג ת/1 לתיק המוצגים של הבנק).

1. בתאריך 29.05.17 נטלה חברת אורגנייה הלוואה על סך 500,000 ₪ לפירעון ב – 60 תשלומים. הבקשה למתן הלוואה צורפה כמוצג ת/3 למוצגי הבנק.
2. בתאריך 29.05.17 חתמו שוב רן וישראל על כתב ערבות ושיפוי בלתי מוגבלים בסכום. כתב הערבות צורף כמוצג ת/12 לתיק המוצגים של הבנק.
3. ביום 24.05.17 שלח ארבל מכתב לבנק, עבור חנית וגם רשם כי קיימת לו ערבות על סך כ460,000 ₪ וכי ברצונו לשחרר אותו ואת נ.ה. מערבות שמספרה 633-3286283 בעבור יתרת ההלוואה (המכתב צורף כמוצג ת/28 לתיק המוצגים של הבנק).
4. סמוך למועד זה ו/או במועד זה, פנה ארבל לבנק טלפונית וביקש להשתחרר מהערבות האישית שלו להלוואה של חברת אורגנייה. פקידת הבנק, אלפסי, הודיעה לו שיוכל להשתחרר מערבותו אם יפקיד את מלוא יתרת סכום ההלוואה שנטלה החברה בזמנו על סך של 700,000 ₪, שעמד באותה עת כפי שהודע לו, על סך של 457,397 ₪ (ראה סעיפים 6 ו – 7 לתצהירה של אלפסי).
5. ביום 08.06.17 העביר ארבל לפקידת הבנק אלפסי, אסמכתא על העברת סך 457,397 ₪ מחשבון ניצת הדובדבן לחשבון חברת אורגנייה, וביקש שכספים אלה ישמשו לסילוק יתרת ההלוואה שנותרה בחשבון הבנק של חברת אורגנייה. הבנק ביצע את שהתבקש ממנו (אישור ביצוע ההעברה צורף כנספח ה' לבקשת הרשות להגן של ארבל).
6. ביום 12.06.17 שלח ישראל מכתב לבנק ובו הביע התנגדות תקיפה של חברת אורגנייה לכך שהסכום ייזקף לטובת פירעון ערבותו האישית של ארבל בחשבון. במכתב ציין כי הסכום הנ"ל הינו תשלום בגין עסקאות רכישה בין חברת ניצת הדובדבן, לבין חברת אורגנייה בגין חודש 05/7 ואין כל קשר בינו לבין כספיו האישיים של ארבל. במכתב דרש ישראל מהבנק לפעול במהירות ולהשיב את המצב לקדמותו וכן ציין כי אם המצב לא יחזור לקדמותו במהרה, בנק הפועלים יהיה אחראי לכל נזק ישר או עקיף אשר יגרם לחברת אורגנייה. (המכתב הוגש כמוצג ת/1 במסגרת ההליכים לביטול העיקול).
7. ביום 19.06.17 שלח גם עו"ד לירון סבן, ב"כ אורגנייה בהליכים שלפני, מכתב לבנק, ממוען למר פלקוביץ, בו רשם כי הוא מתנגד להוראה של ארבל לכיסוי ההלוואה בחשבון אורגנייה באמצעות הכספים שהעביר ארבל, וביקש עותק מהמכתב ששלח ארבל לבנק (המכתב צורף כנספח ת/30 לתיק המוצגים של הבנק).
8. הבנק שם את הכסף בפיקדון ובהמשך החזיר את הכסף לחשבון החברה.
9. ביום 26.06.17 שלח הבנק מכתב לארבל ובו נרשם, שכפי שהודע לו טלפונית, חברת אורגנייה מסרה לבנק כי היא מתנגדת להוראה שנתן ארבל, ולפיכך הבנק לא יכול לפטור אותו מערבותו. כן נרשם כי על ארבל להסדיר עניין זה מול חברת אורגנייה וכי הבנק אינו צד למחלוקת בין הצדדים (מכתב הבנק צורף כמוצג ת/31 לתיק המוצגים של הבנק).

באותו יום שלח הבנק גם מכתב תשובה לעו"ד סבן, ב"כ אורגניה, ובו רשם כי התקבלו בבנק הוראות סותרות באשר למטרת הכספים שהעביר ארבל לבנק, עוד צוין כי הבנק אינו צד למחלוקת בין הצדדים (מכתב הבנק צורף כמוצג ת/32 לתיק המוצגים של הבנק).

1. ביום 19.07.17 שלח ארבל מייל לחנית ובו ציין כי עד לאותו יום לא קיבל אישור על הסרת הערבויות (המייל צורך כנספח ו' לבקשת הרשות להגן).
2. ביום 18.07.17 הגישה חברת אורגנייה תביעה כספית נגד חברת ניצת הדובדבן, חברת נ.ה. וארבל, לבית משפט השלום בבאר שבע, על סך 440,000 ₪, בטענה להפרת הסכמים; התנהגות בחוסר תום לב בקיום הסכמים; הצגת מצגים מטעים; ביצוע קיזוז שלא כדין; התעשרות שלא כדין; הפרת חובות חקוקות; גזל של כספים. הנתבעים באותה תביעה הגישו תביעה שכנגד נגד חברת אורגנייה על סך של 278,603 ₪ בגין הפרת הסכמים; משיכת כספים ביתר; השבת כספי ההשקעה בחברה ותשלום רווחים (ת"א 41068-07-17).
   תביעה זו עדיין מתנהלת.
3. ביום 25.07.17 נטל רן הלוואה מהבנק בסך 300,000 ₪, לתשלום ב – 24 תשלומים רציפים החל מיום 20.08.17 ועד 20.07.19 (הבקשה למתן הלוואה צורפה כמוצג ת/8 למוצגי הבנק).

רן לא עמד בהחזר ההלוואה וצבר חוב לבנק.

1. ביום 07.09.17 הגישה חברת אורגנייה תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נגד חברת ניצת הדובדבן על סך 800,000 ₪ בטענה לעוולת גניבת עין, בטענה שחברת ניצת הדובדבן עשתה שימוש במוניטין של חברת אורגנייה, כאשר הטעתה את צרכניה לחשוב שמקור התוצרת החקלאית הנמכרת בסניפיה הינם תוצרת של חברת אורגנייה
   (ת"א 14340-09-17). תביעה זו הועברה בהמשך לבית משפט השלום ואוחדה עם התביעה המוזכרת בסעיף הקודם.
2. ביום 01.11.17 שיעבד רן 2 את שני נכסי המקרקעין שלו במושב תלמי אליהו לטובת אימו (דו"ח רישום המשכון צורף כמוצג ת/23 לתיק המוצגים של הבנק).

רן טען במסגרת ההליכים בתיק זה כי השעבוד בוצע בשל כך שאמו הלוותה לו 350,000 ₪. במסגרת ההליך לביטול העיקול צירף רן הסכם הלוואה שנחזה כנחתם ביום 26.10.17. במסגרת הדיונים בהליך המרצת הפתיחה, הודה רן כי כספי ההלוואה לא הופקדו בבנק (פרו' מיום 03.06.18 עמ' 13 שורות 26 – 31).

1. ביום 13.12.17 שלח הבנק לארבל ולחברת נ.ה. מכתב שכותרתו: "הנדון – ערבותך ל – אורגנייה שיווק בע"מ". במכתב נרשם כדלקמן: "ברצוננו להזכירך כי ביום 16/12/15 חתמת עבור הנ"ל על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 800,000 ₪, לטובת הבנק. סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן, ושערוכו נכון ליום 01/12/17 עומד על סך 802,366 ₪. הינך ערב לסכום זה במלואו. (המכתבים צורפו כמוצג ת/1 במסגרת הדיון בהליך לביטול עיקול).
2. בסוף שנת 2017 תחילת שנת 2018 בחן הבנק לבקשת רן, מתן אשראי, אולם לאחר בדיקות ובירורים סירב הבנק ליתן אשראי כמבוקש, בנוסף לאותן הלוואות שכבר ניתנו.
3. החל מחודש 05/17 היו נוצרים מידי פעם מינוסים בחשבונו של רן, והוא כיסה אותם. בסוף שנת 2017, תחילת שנת 2018, החל חשבונו של רן להתדרדר (ראו פירוט להלן).
4. בשלב מסוים ניהל רן מו"מ עם בנק לאומי, להעביר את הפעילות לשם, ולקבל מהם הלוואה לכיסוי חלק מהתחייבויותיו כלפי הבנק. רן ניהל מגעים מול בנק הפועלים בעניין חובותיו וסיפר לנציגי הבנק אודות המגעים שלו עם בנק לאומי. בסופו של דבר מגעים אלו לא הבשילו לכדי קבלת אשראי מבנק לאומי והעברת החשבונות לבנק זה.
5. בשל חריגה בחשבון המשק של רן של כ – 200,000 נטל רן ביום 20.02.18 הלוואת גישור מהבנק, בסך של 216,000 ₪, בערבותה של חברת אורגנייה ושל הנתבעת 6, לפירעון ביום 10.03.18 (הבקשה למתן הלוואה צורפה כמוצג ת/10 לתיק המוצגים של הבנק).
6. ביום 23.02.18 יוצא מכתב של הבנק לרן שכותרתו "דרישה לתשלום חוב והתראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב" (ראה ת/20 לתיק המוצגים של הבנק). רן טוען כי מכתב זה לא התקבל אצלו.
7. באותם חודשים מתנהל שיח בין רן לבין הבנק.
8. ביום 06.03.18 שלחה חברת פרי דוד בע"מ, אשר סיפקה בטטות לחברת אורגנייה, מכתב שכותרתו "התראה טרם נקיטת הליכי פירוק", בגין חוב נטען על סך 52,042 ₪ של חברת אורגנייה כלפי חברה זו (בקשת הפירוק צורפה כמוצג ת/21 לתיק המוצגים של הבנק).
   כמה ימים לאחר שליחת אותו מכתב התקיימה שיחה בין רן לבין נציג חברת פרי דוד. שיחה זו הוקלטה ותומללה וצורפה כמוצג בתיק הפירוק.
9. ביום 21.03.18 התקבל פסק דין בתביעה ותביעה שכנגד שניהל רן אבוטבול נגד עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ (להלן: "חברת עמיר"), לפיו על חברת עמיר לשלם לרן סך של 188,393 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לפי מכתב דרישה ששלח ב"כ רן לב"כ עמיר, מסתכם כל הנ"ל בסך של 444,735 ₪ (ת"א 40807-05-11 וכן 51987-01-11) (ראה מכתב דרישה שצורף כמוצג ת/18 לתיק המוצגים של הבנק, וראה פסק הדין שצורף כמוצג ת/19).
10. ההלוואה מיום 20.02.18 לא נפרעה במלואה ויתרת החובה של רן נכון ליום 15.04.22 עמדה על סך של 169,386 ₪. ראו סעיף 19 לתצהירו של רן שהוגש במסגרת הליכי מימוש הרכבים בהוצל"פ, מוצג "בנק/2": "..בתום ה- 20 ימים, עם מועד פירעון ההלוואה שילמתי סך של 50,000 ₪ בלבד אותם הצלחתי לגייס ויתרת חשבון העו"ש שלי עמד((ה) על סך של כ – 170,000 ₪ בחובה" בסעיף 34 לבקשת הרשות להגן מציין רן כי הסכומים ששולמו על ידו היו 25% מההלוואה.
    מתרשומת פנימית של הבנק עולה כי קודם לכן, ביום 08.03.16, הגיע רן לסניף וציין כי במועד הפירעון צפויים להתקבל 140,000 ש"ח אלף וביקש לפרוע את יתרת האשראי ביום 15.4.- דהיינו גישור בסך 70א' ₪. בסופו של דבר, במועד הפירעון לא התקבלו 140,0000 אלא פחות (ראה תרשומת פנימית מיום 08.03.18 שצורפה לתביעה שכנגד).
11. ההלוואות הקודמות, על סך 700,000 ₪ ועל סך 500,000 ₪, נפרעו עד אז כסדרן.
12. ביום 15.04.22 העמיד הבנק את כל ההלוואות לפירעון מיידי, כאשר בגין ההלוואה בסך 500,000 ₪ נותרה חברת אורגנייה חבה 421,919 ₪ ובגין ההלוואה על סך 700,000 ₪, נותרה חבה סך של 309,604 ₪.
    באותו מועד יתרת החובה של רן בחשבון הייתה בסך של 6,543 ₪ ויתרת החובה של חברת אורגנייה בחשבון הייתה בסך של 42,925 ₪ .
13. ביום 15.04.22 בוטלה גם מסגרת האשראי בחשבון השותפות (ראה סעיף 33 לתצהירו של פלקוביץ). באותו מועד או בסמוך לכך "הוחשך החשבון" עבור רן, כך לטענתו, וכן הבנק חסם לו את השימוש בכרטיס האשראי.
14. ביום 23.04.18 הוגשה תביעה זו.
    התביעה הוגשה יחד עם בקשה להטלת עיקולים במעמד צד אחד, על שני נכסי המקרקעין של רן במושב, וכן על הכספים המגיעים לחברת אורגנייה מחברת עמיר שיווק. בית המשפט נעתר לבקשה והטיל את העיקולים שהתבקשו.

ביום 23.04.18 פתח הבנק בהליכי מימוש של הכלים החקלאיים, הטרקטורים, שמשכן רן לטובת הבנק, ובמסגרת זו מונה לבקשת הבנק כונס נכסים לשם תפיסת הכלים החקלאיים. בתחילה נתפסו 3 טרקטורים ובהמשך נתפס הטרקטור הרביעי, תוך שיתוף פעולה של רן עם תפיסתו.

1. אין חולק כי מכתבי ההתראה של הבנק אשר צורפו כנספח ט"ו לכתב התביעה, התקבלו אצל החייבים והערבים לאחר הגשת התביעה (ראה סעיף 38 לתצהיר עדות ראשית של ארבל, ראה סעיף 36 לתצהירו של רן בבקשת הרשות להתגונן).
2. לטענת רן הפעולות הללו של הבנק "נפלו עליו כרעם ביום בהיר" ועל כך ארחיב בהמשך.
3. לאחר כל הנ"ל, במהלך תחילת חודש מאי, התנהל מו"מ בין הבנק לבין רן בנוגע להסדרת החוב, ביטול העיקולים שהוטלו במסגרת הליך זה, ושחרור הכלים או חלקם שנתפסו על ידי הבנק. בין הצדדים הוחלפו 3 טיוטות של הסכמים, אשר בסופו של דבר לא נחתמו (3 הטיוטות צורפו כמוצג ת/34 למוצגי הבנק). במו"מ היו מעורבים גם עורכי דין. כבר כעת אציין כי נטען במהלך ההליך כי הפרטים של המו"מ חסויים כאשר דחיתי טענה זו, שכן קבעתי שרן בעצמו פירט אודות מו"מ זה (וראה פירוט להלן).
4. ביום 10.05.18 הוגשה בקשת פירוק נגד חברת אורגנייה על ידי חברת פרי דוד בע"מ, אשר סיפקה בזמנים הרלוונטיים לחברת אורגנייה משלוחי בטטות החל מחודש 07/17 ועד חודש 02/18, כאשר על פי הטענה חברת אורגנייה נותרה חבה כלפי חברת פרי דוד בע"מ בגין אותה סחורה, סך של 52,042 ש"ח. לבקשת הפירוק קדמה התראה טרם נקיטת הליכי פירוק שנשלחה ביום 06.03.18 (בקשת הפירוק צורפה כמוצג ת/21 לתיק המוצגים של הבנק).
   חברת אורגנייה התנגדה לבקשת הפירוק. לאחר שהתקיים דיון, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד ביום 28.11.18 בה הוחלט על פירוק החברה (פר"ק 23605-05-18 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע) (פרוטוקול הדיון וההחלטה הוגשו לתיק זה).
5. ביום 10.05.18 הוגשה נגד חברת אורגנייה לבית משפט השלום באשדוד תביעה על סך של 117,906 ₪ על ידי חברת גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ. בכתב התביעה נטען כי חברת גליקסמן שיווקה ביצים לחברת אורגנייה, ובגין כך נותרה חברת אורגנייה חבה כספים לחברת גליקסמן. עיון בכתב התביעה מגלה כי מדובר בחוב בגין ביצים ששווקו לחברת אורגנייה בסוף שנת 2017 (ת"א 23864-05-18). להשלמת התמונה אציין כי בהמשך הופסקה התובענה בשל כניסת חברת אורגנייה להליכי פירוק, כמפורט לעיל).
6. ביום 23.05.18 הוגשה על ידי חברת אורגנייה בקשה לביטול העיקולים על הכספים המוחזקים בידי חברת עמיר שיווק. ביום 29.05.18 התקיים דיון בבקשה במהלכו נחקר רן וכן נציגת הבנק, עובדת מחלקת הגבייה, הגב' יעל בנימיני. ביום 30.05.18 התקבלה החלטת בית המשפט בבקשה (כבוד הרשם הבכיר אורי הדר). בהחלטתו סבר בית המשפט כי ביחס להלוואות שניתנו לרן, שיתרתן לסילוק היא 391,000 ₪ הוכחה תשתית ראייתית לכאורית מספקת ביחס להחלטה להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, וכן סבר כי לא הונחה תשתית מספקת כאמור ביחס להלוואות שניתנו לחברת אורגניה. לפיכך קבע בית המשפט הנכבד כי הסכום שיש להבטיח באמצעות העיקול קטן משמעותית והוא נוגע ל-391,000 ₪ בלבד ולא לכל סכום התביעה (ההחלטה ופרוטוקול הדיון צורפו על ידי הצדדים כמוצג בתיק זה) (ראו סעיפים 36 – 37 להחלטתו).
   כבר כעת יאמר כי מסקנותיי שונות ממסקנותיו, כאשר מצאתי שלא נפל פסול בהחלטת הבנק להעמיד גם את הלוואות החברה לפירעון מיידי, והכל יפורט להלן.

בית המשפט קבע באותה החלטה כי די במקרקעין שעוקלו כדי להבטיח את קיומו של פסק הדין כאשר זה ינתן, והורה על ביטול העיקול שהוטל על הכספים שחבה חברת עמיר שיווק למעט סך של 63,000 ₪ אשר ישמשו לכיסוי חלק מהחובות בחשבונות נשוא התביעה. עוד באותה החלטה ניתנה הוראה לחברת עמיר שיווק להעביר את יתר הכספים בהם חבה החברה במסגרת פסק דין, לידיו של רן (ראו הפירוט בסעיף 71 להחלטתו).
על החלטת הרשם הבכיר הוגשה בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה, כאשר בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי בית משפט של ערעור אינו נוהג להרבות בהתערבות בשאלות הנוגעות לסעדים הזמניים אלא במקרים חריגים וכי אינו סבור שזה המקרה הדורש התערבות (רע"א 70479-05-18).

1. ביום 19.06.18 הגיש רן המרצת פתיחה לבית משפט השלום בבאר שבע, להצהיר על בטלותם של שטרות המשכון אשר נרשמו לזכות הבנק להבטחת חובות חברת אורגנייה, ולהורות על ביטול ההליכים למימוש המשכון, ולהורות על שחרור מיידי של הכלים החקלאיים - 4 טרקטורים - לטובת חברת אורגניה (ה"פ 42496-06-18).

כמו כן הוגשה בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי מימוש הרכבים.
לאחר שהתקיים דיון בבקשה והוגשו סיכומים, דחה בית המשפט את הבקשה למתן סעד זמני. בקשות רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא (רע"א 63727-07-18). (פרוטוקול הדיון בהמרצת הפתיחה וכן ההחלטות בשלום ובמחוזי צורפו כמוצג ת/15, פרוטוקול הדיון הוגש גם כמוצג "אבוטבול/3").
יובהר כי להליך זה קדם הליך אחר בו נקט רן, והוא בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצל"פ אשר דחתה בקשה לעיכוב הליכים ולשחרור התפוסים. בית משפט השלום שדן בבקשת רשות הערעור המליץ לרן למחוק את בקשת רשות הערעור ולנקוט הליך אחר (רע"צ 27564-05-18) (ראה בעניין זה סעיף 81 לסיכומים של רן).

נקודות עיקריות בניהול תיק זה

1. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, כאשר ביום 17.07.18 ניתנה רשות להגן "מהשולחן".
2. התביעה הוגשה על סך של 774,448 ₪ , כאשר בהמשך התקבלה בקשת הבנק לתיקון סכום התביעה, עקב טעות של הבנק בחישוב סכום התביעה, וסכום התביעה תוקן לסך של 1,165,769 ₪.
3. ביום 20.06.19 הוגשה תביעה שכנגד על ידי רן וישראל נגד הבנק, על סך של 2,500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרן ולישראל, עקב התנהגות הבנק, שנקט בהליכי גבייה אגרסיביים על פי הטענה, שלא כדין. כתב התביעה שכנגד הוגש לאחר שהתקבלה בקשה להאריך את המועד להגשתה (ראה החלטה מיום 11.06.19.
4. בתיק ניתנו הוראות להגשת תצהירי הצדדים.
   מטעם הבנק הוגש תצהירה של אלפסי וכן תצהירו של פלקוביץ. כן הוגש על ידי הבנק תיק מוצגים.

מטעם אורגנייה ורן וישראל הוגשו תצהירים של רן וישראל, מיום 15.12.19. כן הוגש תיק מוצגים. בהמשך הוגש תצהירים מגיבים על ידי רן וישראל, לתצהירים שהגיש הבנק (להלן: "תצהיר תגובה של רן" / "תצהיר תגובה של ישראל").
בהמשך הוגשה בקשה להגיש תצהיר משלים של רן ובקשה לזימון עדה נוספת וכן ראיות נוספות, שנועדו, כך לפי הטענה, לסתור את הטענות של ארבל, לפיהן פרע את ערבותו מול הבנק. לאחר קבלת תגובתו של ארבל, אישרתי את הגשת הראיות הנוספות ואישרתי את העדתה של גב' אדווה הרשילקוביץ, מנהלת חשבונות בחברת אורגנייה בזמנים הרלוונטיים (להלן: "הרשקילוביץ"). (ראה החלטה מיום 04.08.20). (התצהיר המשלים של רן, מיום 21.07.20, להלן: "התצהיר המשלים").

מטעם ארבל וחברת נ.ה. הוגש תצהירו של ארבל, כאשר בהמשך הוגש על ידו גם תצהיר משלים, בעקבות מתן ההיתר לרן להגיש תצהיר משלים וראיות נוספות.
כמו כן התבקש זימונו של מר חייט לעדות.

1. טרם דיון ההוכחות התבקשו הצדדים להגיש ניתוח של דפי החשבון, על מנת שניתן יהיה לבחון טענות הצדדים בנוגע למצב החשבונות בזמנים הרלוונטיים לתביעה. כמו כן התבקשו הצדדים להגיש ניתוח של הזיכויים שהתקבלו בחשבון, בעקבות טענות של חברת אורגנייה בעניין זה. הצדדים אכן פעלו כפי שבית המשפט ביקש ואף השלימו חוסרים בניתוח דפי החשבון, בהתאם להוראות בית המשפט.
2. לאחר כל הנ"ל הוצעה הצעת פשרה אולם הדבר לא הסתייע. גם בסיום שמיעת הסיכומים (הוגשו סיכומים בכתב וגם התקיים דיון בסיכומים בעל פה), הוצעה פשרה, אולם גם אז הדבר לא הסתייע.
3. טרם סיום פרק זה אציין כי ביום 03.05.21 ניתנה, לבקשת ב"כ אורגנייה, רן וישראל, החלטה על עיכוב הליכים נגד חברת אורגנייה, בעקבות מתן צו הפירוק (פרו' עמ' 67 למטה).

מצבה של חברת אורגנייה בסוף שנת 2017, תחילת שנת 2018

1. כפי שהצהיר פלקוביץ בתצהירו בסעיפים 60 – 65, הוכח לפני בראיות חיצוניות, היינו בראיות שאינן רק עדויות עובדי הבנק או דפי החשבון – כי מצבה של חברת אורגנייה היה לא שפיר בכלל החל מסוף שנת 2017 ואילך, ועוד בטרם נקיטת ההליכים המשפטיים על ידי הבנק.
2. בפרוטוקול הדיון מיום 16.09.18 בתיק הפירוק נשמעה עדות של מר איתי דוד, מחברת פרי דויד בע"מ, יוזמת הפירוק, כדלקמן: "...לא, זה לא עבור דצמבר 2017, כמו שאני רואה בדצמבר, שכבר התחלנו להבין שקיימת פה איזושהי בעיה, ואז התחילו התירוצים, לא שולמו מחודש יוני התשלומים..". כלומר מדברים אלה עולה כי לשיטת נציג החברה מבקשת הפירוק, עוד בחודש דצמבר החל להבין שיש בעיה עם חברת אורגנייה.
   עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפירוק, מעלה כי נרשם שם שחברת פרי דוד בע"מ, אשר הגישה את בקשת הפירוק, פנתה לחברת אורגנייה במכתב דרישה לתשלום החוב עוד ביום 06.03.18. אותו מכתב הדרישה הוכתר בכותרת: "התראה טרם נקיטת הליכי פירוק", בגין חוב נטען על סך 52,042 ₪ של חברת אורגנייה כלפי חברה זו (בקשת הפירוק צורפה כמוצג ת/21 לתיק המוצגים של הבנק).
   רן אישר במהלך חקירתו בתיק הפירוק כי קיבל מכתב זה (פרו' עמ' 2 שורות 10 – 11).
   כמה ימים לאחר שליחת אותו מכתב התקיימה שיחה בין רן לבין נציג חברת פרי דוד. שיחה זו הוקלטה ותומללה וצורפה כמוצג בתיק הפירוק.

על אף כל האמור החוב בסך 52,040 ₪, בסכום לא גבוה, לא שולם, על אף אותה התראת פירוק לחברת אורגנייה. מאחר והתקבלה התראה לפני פירוק, לא ברור מדוע חוב זה לא שולם. ניתן היה לשלמו תחת מחאה, כדי למנוע נקיטת הליכי פירוק ולתבוע אותו חזרה בהמשך.

לכך אוסיף כי בהחלטת הפירוק של חברת אורגנייה מיום 28.11.18 דחתה כבוד השופטת דברת את טענת אורגנייה כי החוב לא שולם שכן הוא שנוי במחלוקת, כיוון שחלק מהסחורה שסופקה הייתה פגומה, ולכן לקוחה של חברת אורגנייה, חברת ניצת הדובדבן ניכתה חלק מהתמורה שהגיעה לאורגנייה בגין כך.
כבוד השופטת דברת סברה שאין מדובר בטענת אמת, וראו החלטתה: "...האמור לעיל מוביל למסקנה אחת, שאין מחלוקת אמיתית לגבי החוב. החברה אף אינה ציינת ואינה מפרטת איזו סחורה פגומה מתוך המכלול יש לזכותה בגינה. מדובר בטענות בעלמא, אמירות לא מבוססות מבלי שהונחה להן תשתית עובדתית כנדרש....ומכאן המסקנה הברורה היא, כפי שגם עולה מדברי מנהל החברה בת/1 (תמלול השיחה במרץ בין רן לבין נציג חברת פרי דוד בע"מ, שהגישה את בקשת הפירוק – הח"מ), שהחוב לא שולם לא בשל מחלוקת לעצם קיומו אלא כי החברה הינה חדלת פירעון ואף אינה פעילה" (עמ' 4 להחלטה שורות 5 – 11). אותה שיחה, כאמור, התקיימה עוד בחודש מרץ.

נכון שאין מדובר במעשה בית דין או משהו דומה, אולם, כאמור, מונח לפני כי הוגשה התראה לפני פירוק עוד בחודש 03/18 על סכום חוב שאינו גבוה, והסכום לא שולם, על אף אותה התראת פירוק.

1. מכתב התביעה שהגישה חברת גליקסמן נגד חברת אורגנייה, והוגש בתיק זה, עולה כי לחברת גליקסמן טענה בגין חוב שנצבר בעיקר בסוף שנת 2017, בגין שיווק ביצים לחברת אורגנייה. תביעה זו לא התבררה בסופו של דבר בשל פירוק חברת אורגנייה, אבל אנחנו למדים שחברה נוספת טענה לחוב שנצבר לחברת אורגנייה בסוף שנת 2017.
2. לכל האמור אוסיף כי הבנק טען בתיק זה, בין היתר, כי מה שהוביל את הבנק להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי הינה הפסקת העבודה של חברת אורגנייה והסכסוך עם חברת ניצת הדובדבן, שכן אלו גרמו נזק לחברת אורגנייה (ראה למשל סעיפים 10 – 11 לכתב התביעה).
   עיון בראיות שהונחו לפני עולה כי חשש זה של הבנק, היה חשש מוצדק, ואכן הפסקת העבודה עם חברת אורגניה והסכסוך בין הצדדים, פגע בחברת אורגנייה.
   בהחלטת הפירוק של חברת אורגנייה, התייחסה כבוד השופטת דברת לתמליל שיחה שהתקיים בין רן לבין נציג חברת פרי דוד, החברה הגישה כאמור את בקשת הפירוק. המדובר בשיחה שהתקיימה כאמור בחודש מרץ, לאחר שחברת פרי דוד שלחה לחברת אורגנייה התראה טרם פירוק. וכך קבעה בהחלטתה: "...אין ולו מילה אחת לגבי סחורה פגומה, קיזוז או כיוצ"ב, טענות שבאו לידי ביטוי בהתנגדות. עיון בתמליל מלמד, שהחברה לא רק נעדרת רכוש, אלא גם אין לה צפי לתזרים מזומנים ומנהל החברה ((רן – הח"מ), מנסה לשכנע את גיא שילחץ על ניצת הדובדבן, שתשלם לו כסף, כדי שישלם חובו למבקשת...." (עמ' 3 להחלטה שורות 20 – 23) (הדגשה שלי – הח"מ).

באותה שיחה, מחודש 03/18, הודה רן בפני נציג חברת פרי דוד כי לחברת אורגנייה אין שום רכוש. וראה בעניין זה דבריו של רן במהלך חקירתו הנגדית, במסגרת תיק הפירוק: "נכון שאמרת לגיא (נציג חברת פרי דוד, החברה שהגישה את בקשת הפירוק) את המילים: "אין לחברה אין שום רכוש, זו הבעיה"? ת. אם יש לך את זה מתמולל, אני מניח שכן, אני לא זוכר שאמרתי אבל אכן אין לחברה שום רכוש..." (פרו' עמ' 2 שורות 18 – 19).

1. בסעיף 7 לכתב התביעה שהגישה חברת גליקסמן נגד חברת אורגנייה, נכתב כדלקמן: "בבוא התובעת לקבל תשלום עבור הסחורה הסבירו מנהלי הנתבעת 1 כי היא נקלעה לקשיים עקב אי תשלום עבור סחורה שסיפקה היא מצידה לחברת "ניצת הדובדבן" כתוצאה מסכסוך עסקי בין השניים".
2. נכון שפלקוביץ העיד שידע על הסכסוך עם חברת פרי דוד ועם חברת גליקסמן וההתראה טרם הפירוק מחודש מרץ, רק בדיעבד, אולם כל האמור לעיל, מעלה כי ההבנה של הבנק בתחילת שנת 2018 כי מצבה של חברת אורגנייה ושל רן הוא מצב לא טוב, והם בהתדרדרות, והחובות שהנ"ל חייבים לבנק בסכנה – היתה הבנה נכונה, גם בהסתכלות בדיעבד.
3. לכל האמור אוסיף כי הסכסוך עם חברת ניצת הדובדבן הניב שתי תביעות שהוגשו על ידי חברת אורגנייה בחודשים 07/17 ו- 09/17, וכן הניב תביעה שכנגד שהגישה חברת ניצת הדובדבן נ' חברת אורגנייה.

בשתי התביעות שהגישה חברת אורגנייה, האחת נגד חברת ניצת הדובדבן, חברת .נ.ה וכן ארבל והשנייה נבד חברת ניצת הדובדבן בלבד (ואשר הוגשו כמוצגים בתיק זה), ציינה חברת אורגנייה את הנזקים הגדולים שנגרמים לה בשל פעולות הנ"ל. ראה למשל האמור בכתב התביעה מחודש 07/17: "הנתבעת 1, בניהולו של הנתבע 2, הפרה את ההסכם השני עת צמצמה בהדרגה את היקף המכירות של סניפי הרשת מהתובעת לשיעור של 60% לערך תוך שהיא גורמת לתובעת נזק כלכלי משמעותי" (סעיף 126 – הדגשה שלי – הח"מ). באותה תביעה אף ציינה חברת אורגנייה שחברת ניצת הדובדבן פעלה בכוונת מכוון לגרום לקריסתה: "מנהלי התובעת סבורים כי ניסיונות אלו של הנתבע 2 והנתבעת 1 נעשו בכוונת מכוון על מנת לגרום למצוקה תזרימית של התובעת, לגרום לקריסתה הכלכלית וייתכן שמטרתו הייתה לנסות ולהשתלט על התובעת תוך שהוא קונה אותה במחיר סמלי, לשלוט בשוק התוצרת האורגנית הטרייה ולהכתיב את מחירי התוצרת..." (סעיף 119 לכתב התביעה).

בתביעה שהוגשה בחודש 09/17 טענה חברת אורגנייה כי חברת ניצת הדובדבן משתמשת במותג, בלוגו ובשם של חברת אורגנייה. עוד נטען שם שבמעשיה אלו היא גורמת נזקים לחברת אורגנייה. וראו מה נכתב שם: "הגת המצג לפיו התובעת משווקת תוצרת אורגנית טרייה לסניפי הנתבעת פוגעת בהכנסותיה של התובעת וזאת מאחר ולקוחות המחפשים את התוצרת האורגנית הטרייה המשווקת על ידי התובעת בפועל טועים לחשוב שהם יכולים להשיגה אצל הנתבעת..." (סעיף 90 לכתב התביעה) (הדגשה שלי – הח"מ).
וראה גם סעיף 14 לתצהירו של רן שהוגש במסגרת הליכי המימוש של הכלים החקלאיים בהוצל"פ: "בעקבות ההתקשרות העסקית הכושלת עם חברת ניצת הדובדבן והתרמית שבוצעה על ידה כנגד המבקשת, נקלעה המבקשת למשבר תזרימי" (התצהיר הוגש כמוצג "בנק 2") (הדגשה שלי – הח"מ).

וראו עדותו של רן לפני: "...אני אומרת (צ"ל – "אומר" – הח"מ), שצפיתי שיהיו לי, צפיתי שאני הולך לעבור קושי כלכלי, מכיוון שאצלי במשק הרבה תוצרת שהכנתי עבור ניצת הדובדבן ידעתי שלא תמכר להם..." (פרו' עמ' 81 שורות 25 – 27).

1. כפי שפורט לעיל, הסכסוך בין חברת אורגנייה לבין חברת ניצת הדובדבן, והמנכ"ל שלה, ארבל, הגיע לנקודת רתיחה סביב חודש 05/17. ובעניין זה ראה מה נכתב בכתב התביעה שהגישה חברת אורגנייה נגד הנ"ל, בעניין זה: "על כל פנים בחודש מאי עמדו היקפי הזמנת התוצרת של הנתבעת 1 מהתובעת על סך של כ – 930,000 ₪, אולם על אף כל זאת הנתבעת 1 עדיין קנתה בקרב המתחרים של התובעת בסכום של כ – 300,000 ₪. זאת אומרת, שהנתבעת 1 הפרה את ההסכם לרכוש מהתובעת מעל 80% מהתוצרת... ביום 21.05.17 כתב מר רן לנתבע 2 ולמר עופר כי המצב החדש וההחלטות החד צדדיות שלהם מקשות מאוד על התובעת ומסכנות אותה...." (ראה סעיפים 109 ו – 100 לתביעה שהוגשה בחודש0 07/17 על ידי חברת אורגנייה) (הדגשה של – הח"מ).
   וראו עדותה של הרשיקוביץ, מנהלת החשבונות של חברת אורגנייה, לפיה ביוני 2017 חברת אורגנייה קיבלה תשלום אחרון מחברת ניצת הדובדבן, כאשר קודם לכן חברת ניצת הדובדבן הייתה מעבירה לחברת אורגנייה בממוצע כמיליון ₪ בחודש (פרו' עמ' 74 שורות 12 – 21, הדבר עולה גם מסעיף 4 לתצהירו המשלים של רן וכן מהכרטסת שצורפה לתצהיר). וראו גם עדותה לפיה היו הרבה מגדלים שהסכימו לעכב תשלומים ולהזרים סחורה, מכאן שלחברת אורגנייה היו אז גם חובות לספקים (פרו' עמ' 75 שורות 16 – 19). וראו בהשלמה עדותה בפרו' עמ' 74 שורות 6 – 7, לפיה, אחרי שהחברה נסגרה, נותרה החברה חבה כספים לספקים.
2. מהראיות שהונחו לפני עלה כי בעת הפירוד בין הצדדים, היינו, בשנת 2016, הודיעו הצדדים לבנק כי היחסים העסקיים ביניהם ממשיכים וכי ניצת הדובדבן ממשיכה לרכוש סחורה מחברת אורגנייה, כאשר, כמפורט לעיל, רק בחודש 05/17 הופסקה ההתקשרות בין הצדדים, ויחסיהם עלו על שרטון.
3. סכסוך זה בין רן וישראל לבין ארבל, חברת. נ.ה. וחברת ניצת הדובדבן הביא לכך שהנ"ל נתנו לבנק הוראות סותרות, בנוגע לפירעון הערבות של ארבל. וראה למשל האמור במכתב הבנק, מיום 26.06.17, אשר צורף כמוצג ת/32 לתיק המוצגים של הבנק: "...מרשתך טוענת כי מדובר בסכום שהועבר על ידי לקוח עסקי שלה כתשלום במסגרת עסקה שבוצעה בניהם, בעוד שערב לחובות מרשתך טוען כי מדובר בסכום שהועבר על ידו לצורך ביטול ערבותו. הבנק אינו צד למחלוקת שנפלה בין מרשתך לבין הערב לחובותיה, עקב שינויים לכאורה שבוצעו בבעלי מניותיה, ואינו נוקט בה עמדה..." (הדגשה שלי – הח"מ).
4. כלומר, התמונה המצטיירת הינה שנכון לסוף שנת 2017, תחילת שנת 2018, מוצאת עצמה חברת אורגנייה שקועה עד צוואר בסכסוך המשפטי עם חברת ניצת הדובדבן, נטולת רכוש למעט מספר טרקטורים, ויש נגדה טענות שחבה כספים לשני ספקים, ונמצאת בקשיים תזרימיים. חברת אורגנייה כאמור, לא פועלת לשלם סך של 52,040 ₪ על אף שבתחילת חודש מרץ שולחת לה חברת פרי דוד, התרעה בפני הגשת בקשת פירוק.
   ככל שמצבה של חברת אורגנייה היה מצוין מדוע לא שילמה חוב בסך של 52,040 ₪, כאשר התקבל אצלה המכתב בחודש מרץ המתריע על הליכי פירוק? למעלה מחודש לפני שהבנק נקט בפעולות שלטענת רן וישראל הם אלו שחיסלו את חברת אורגנייה.
5. בהשלמה לאמור, אציין כי העובדה שהבנק לא פעל להעביר את החשבון לגבייה בסמיכות להפסקת הקשר העסקי בין חברת אורגנייה לבין חברת ניצת הדובדבן, אינה מלמדת שהבנק לא ראה בכך סיבה להעברת החשבון לגבייה. הדבר דווקא מלמד על אורך הרוח של הבנק, שלא פעל מיד נגד חברת אורגנייה, אלא אפשר לה להמשיך להתנהל, כל עוד ניתן היה לאפשר זאת.
6. מצבה של חברת אורגנייה ושל רן עולים גם מהעדויות של נציגי הבנק ושל רן, וכן מעיון בדפי החשבון, כפי שיפורט להלן.

מצב החשבון של חברת אורגנייה ושל רן, וההתנהלותה מול הבנק והתנהלות הבנק מולם

1. רן טען לנוהג שהתבקש בין הצדדים לפיו החשבון עבר למינוס נטול מסגרת מעת לעת, מינוס לא מאושר, ולאחר כמה ימים המינוס היה מכוסה (פרו' עמ' 11 שורות 7 – 9).
   רן הודה בחקירתו כי – "...זה היה ריטואל קבוע בחצי שנה האחרונה בעקבות היחסים והכבוד ההדדי שרכשנו אני לבנק והבנק כלפיי.."(פרו' עמ' 11 שורה 8 – 9). בהמשך הודה כי אותו "ריטואל" החל בחודש 10/17 (פרו' עמ' 11 שורה 15).
   כלומר, מכאן עולה כי כאשר היה לחברת אורגנייה ולרן קושי תזרימי. הבנק לא ישר "עצר את הברז" כאשר היו חריגות ואפשר לחריגות להתקיים. לכך יש להוסיף כי הדבר התקיים מספר חודשים בודדים בלבד ולא שנה וחצי, מחודש 10/17 כאמור עד לתחילת שנת 2018.
2. הטענה של רן כי הסתמך על אותו נוהג, אין לה על מה שתסמוך, שכן, הוכח כי במקביל לכך שלקראת סוף שנת 2017, תחילת שנת 2018, הבנק חזר והתריע בפני רן שיש לטפל בחריגות אלו. ראו למשל סעיף 16 לתצהירו של רן שהוגש במסגרת הליכי ההוצל"פ למימוש הכלים החקלאיים: "המשיבה סירבה לבקשה למתן אשראים והתריעה בפניי אודות החריגה במסגרת החשבון וכי עלי לטפל באופן בהול בחריגה זו"
   על אף האמור המשיכו שיקים לרדת בחשבון, והחשבון הלך וצבר חובות. וראו בעניין זה חקירתו של רן במסגרת הדיון בבקשה לביטול העיקול: "

ש. אתה נתת שיקים למרות שידעת שיש בעיה בחשבונות?
ת. נתתי שיקים מתוך הבנה שהתובעת תלך עמי עד שביום בהיר אחד התובעת אמרה שאלך למצוא פתרון בבנק אחר. נתתי את השיקים לפני שהתובעת סירבה לתת לי הלוואה, אולי טעיתי שלא ביקשתי מהנפרעים להחזיק את השיקים ולא להגיש לפירעון, הנחתי שאקבל את האשראי המבוקש על סמך היחסים שהיו..." (פרו' עמ' 6 שורות 22 – 26) (הדגשה שלי – הח"מ). .

1. וראו בעניין זה קביעת השופטת חת מקוב בהחלטתה:

"...בעניין זה אציין כי בעדותו של נציג הבנק, הוא אכן הסכים כי עד ינואר 2018 אפשרו למבקש לחרוג מדי פעם, אולם הנציג אף הפנה לכך שעד ינואר 2018, היו נכנסים לחשבון כספים בסכום משמעותי מדי חודש וכיסו את יתרת החובה בעוד שלאחר מועד זה נכנסו תשלומים קטנים "טיפין טיפין" (ע' 21 ש' 13-17). הבנק ציין כי ביום 21.01.18 חייב המבקש את חשבונו באמצעות כרטיס האשראי בסכום של כ – 100,000 ₪, אולם באותו חודש העביר המבקש לחשבון סכום של 200,000 ₪. לאחר מכן, הועברו לחשבון המשק סכומים קטנים יותר וכפי שהגדירם המצהיר מטעם המשיב – טיפין טיפין (ע' 10 לפרוטוקול). על כן נראה כי ככל שניתן לכנות התנהלות משך שלושה חודשים "נוהג" (מאוקטובר 2017 ועד ינואר 2018), הרי שהנוהג היה של חריגה זמנית ותזרים מזומנים קבוע שנכנס לחשבון והחל מפברואר 2018 לא כך התנהלו הדברים..." (סעיף 34 להחלטה) (הדגשה שלי – הח"מ).

1. רן קובל על כך שהבנק לא הסכים להעניק לו אשראי נוסף בסוף שנת 2017, תחילת שנת 2018 לבקשתו. אולם יש לזכור כי בתאריך 29.05.17 נתן הבנק לאורגנייה הלוואה בסך 500,000 ₪. כחודשיים לאחר מכן, ביום 25.07.17 נתן הבנק הלוואה לרן על סך 300,000 ₪. כלומר בטווח של כחודשיים נתן הבנק לנתבעים הלוואות בסך של 800,000 ₪.
   רן טען בתצהיר בקשת הרשות להגן כי סמך על הבנק שיתן לו אשראי לאור מצגים שהוצגו לו, אולם לא פירט מה היו אותם מצגים שגרמו לו לחשוב שבקשתו תאושר. רן אפילו לא ציין על איזה אשראי דובר, אלא רק ציין כי מדובר על "הגדלת אשראי".
2. האמור בסעיף 42 לתצהירו של פלקוביץ לפיה ההתדרדרות של החברה ושל רן החלה בתחילת שנת 2018, ולא כתוצאה מפעולות של הבנק בחודש אפריל, אלא בהעדר מקורות כספיים של החברה לכיסוי עולה גם מעיון בדפי החשבון.
   עיון בדפי החשבון של המשק של רן מעלה כי אכן כי החשבון היה לעיתים במינוס. מה שנצפה בחשבון מתאים למה שהעידו הצדדים שלעיתים היה החשבון בחריגות והבנק היה מאשר אותם, כאשר כוסו בסמיכות לחריגות.

עוד עולה מדפי החשבון, בדיוק כמו שהעידו נציגי הבנק, כי לקראת סוף שנת 2017, תחילת שנת 2018 המינוסים בחשבון של רן הולכים וגדלים. בחודש 11/17 המינוס הכי גבוה בחשבון במהלך החודש הוא 84,050 ₪. בחודש 12/17, המינוס הכי גבוה הוא 97,848 ₪. בחודש 01/18 המינוס הכי גבוה הוא 108,375ש"ח, בחודש 02/18 המינוס הכי גבוה 168,052 ₪. בחודש מרץ המינוס קטן יותר, אולם בחודש זה הבנק החזיר שיקים בשל העדר כיסוי (ראו החזרות מתאריכים 18.03.18; 29.03.18) והלאה, וכך נעצרה ההתדרדרות בחשבון.

גם בחודש אפריל הבנק החזיר לרן שיקים.
עוד עולה כי ההעברות מחשבון חברת אורגנייה לחשבון המשק של רן הולכות ופוחתות משמעותית בתחילת שנת 2018. עיון בדפי החשבון מחודש ינואר 2017 ואילך מעלה כי ההפקדות היו לאורך הזמן, בשיעור של כ – 200,000 ₪ ויותר (יש שתי העברות בסך של 175,000 ו - 180,000), כאשר בחודש 02/18 ההעברות היו 71,000 ובחודש 03/18 ההעברות היו בסך 56,100 ₪ (ראה בעניין ההעברות שהלכו ופחתו, סעיף 44 לתצהירו של פלקוביץ).
רן טוען שהחקלאות היא עניין עונתי, אולם בעניין זה נפנה להבדלים בין הסכומים שאורגנייה העבירה לחשבון רן החקלאי בחודש 02/17 לבין מה שהעבירה בחודש 02/18, ואותו דבר גם לגבי חודש מרץ.

עוד עולה כי הבנק החל להחזיר שיקים בחשבון אורגנייה ביום 15.03.18.
עוד עולה כי חשבון אורגנייה היה בדרך כלל בפלוס, כאשר החל מחודש 03/18 מתחיל להיות ביתרות חובה, והבנק מחזיר שיקים, כדי שלא יהיה ביתרות חובה. נכון שהמינוסים פחות גבוהים מהחשבון של המשק של רן, אולם במקביל לכך שהחשבון של המשק של רן מגדיל מחודש לחודש את יתרות החובה בחשבון, גם החשבון של אורגניה עובר מפלוס למינוס, והבנק כדי להשאירו באיזון, מחזיר שיקים. גם בחשבון של רן הבנק כאמור מתחיל להחזיר שיקים בחודש מרץ בשל עליית המינוס.

1. וראה בעניין זה עדותו של פלקוביץ: "יש ביום 20.02 יתרת חובה של 137,612 ₪. בתחילת מרץ ראינו שהיתרה לא הולכת להפרע, העמדנו ללקוח הלוואה של מנת להמנע מחריגה ממושכת. הוא אמר שיש לו מגעים עם בנק אחר. אני רואה 98,000 ₪, אני רואה 100,000 ₪. ראינו התקבולים הולכים ופוחתים וכנראה נשאר עם יתרת חוב. ראינו שפחות ופחות כספים נכנסים ואנו נתקע עם החוב..." (פרו' עמ' 28 שורות 21 – 24) (הדגשה שלי – הח"מ).

ראה גם עדות פלקוביץ עמ' 21 למעלה בפרו' מיום 03.07.18 במסגרת הדיון בתיק המרצת הפתיחה: "ש. אתה מכחיש שהיה פירעון של 100,000 ₪ ואז הוא כיסה ב- 10/17?

ת. אני לא יכול להגיד מאוקטובר. אני כן יכול להגיד שהיה נוהג כזה שמה שאתה אומר זה נכון. לפי הנוהג גם ב- 10.1.18 נכנסו כספים לפי הנוהג וכיסו את יתרת החובה שהייתה קודם. כמה ימים אחרי זה יצאו חיובים של 100,000 ₪ של החשבון של המשק שזה 038 לאחר מכן ב- 21.1 יצאו מאותו חשבון 100,000 ₪ בכרטיסי אשראי ללא כל כיסוי. בפברואר ירדו עוד 50,000 ₪, ללא כיסוי בכרטיסי אשראי. אז נאלצנו מכיוון שהלקוח כבר לא העביר כספים לחשבון לעשות את ההלוואה המדוברת של 216,000 ₪. אנחנו כיבדנו את הנוהג עד וכולל 10.1.18.

ש. זאת אומרת שאם הייתם מחכים עוד קצת הרי נכנסו 266,000 ₪ ועוד כסף של פסק הדין זה היה מיישר קו למה לא חיכית עוד שבוע?

ת. ממש לא. הנוהג היה כפי שמפורט בתדפיס. הייתה חריגה למספר מועט של ימים, עד קבלת תקבול מאורגניה לחשבון המשק. דוגמה אחרונה 10.1.18. לחייב את החשבון עדיין באותו חודש לתקופה ממושכת לא הייתה בה מן המקובל. מה גם שב- 10.2 לא נכנסו תקבולים כרגיל. הסכומים שמתאר אותם עורך הדין הם נכנסנו מאוחר יותר ובטיפין טיפין לא בתקבול אחד. אם היה נכנס בתקבול אחד היינו מחכים" (הדגשה שלי – הח"מ).

1. וראו גם עדותו של חיט: "...אם הלקוח נהג לחרוג כל הזמן, בסופו של דבר זה סימן שהוא הולך להיות לקוח חדל פירעון, החריגות צפות שהוא לא יצליח לעמוד בחיובים שלו, וזה צופה לחדלות פירעון שלו...." (פרו' עמ' 103 שורות 7- 9).

וראה בעניין זה ת"א (מחוזי נצרת) 34555-05-12 יוסף מיבר נ' בנק הפועלים בע"מ, (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "....התובעים לא הציגו בפניי כל מסמך בכתב המאשר את הגדלת תנאי מסגרת האשראי ולא שוכנעתי כי בין הצדדים נערך סיכום כלשהו ו/או הבנות בעל פה בדבר מסגרת אשראי אחרת או נוספת. מר סבג העיד כי ללא אסמכתא בכתב הבנק לא מאפשר חריגה מהמסגרת, כאשר מדובר בחריגה משמעותית מעל 5%-10%....ואין חולק בין הצדדים כי הנתבע אישר לתובעת לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת כאשר מדובר היה בחריגה סבירה לזמן קצר, אשר אמורה היתה להיפרע במועד הסמוך לכך. לפיכך ולאור האמור בכתב ההתחייבות, עליו חתמה התובעת, אין לראות בהתנהלותו זו של הבנק שינוי קבוע של מסגרת האשראי המאושרת, אלא הסכמות מעת לעת של הבנק, שנעשו בהתאם לשיקול דעתו ובהתחשב בנסיבות..."

וראה גם בהמשך: "...אין חולק כי קיימים מקרים בהם הבנק כיבד המחאות כאשר התובעת חרגה ממסגרת האשראי המאושרת, אולם, הוא עשה זאת, כפי שיפורט להלן, בתיאום עם התובע, כאשר מדובר היה בחריגה בסכום סביר לזמן קצר וכאשר נודע לו מפי התובע כי קיימים מקורות כספיים לכיסוי השיקים במועד הסמוך להפקדתם... איני סבור כי על סמך מקרים אלו יכולה היתה התובעת להניח כי גם יתר השיקים אשר הפקדתם היתה עלולה להביא לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת יכובדו על ידי הבנק.

וראה גם בהמשך: "...נוכח כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הבנק הפר את ההסכמות המפורשות ו/או מכללא בינו לבין התובעת או כי פעל להגבלת חשבונה באופן בלתי צודק. חובתו העיקרית של בנק כלפי לקוחו היא למלא אחרי הוראות הלקוח כפי שהן מעת לעת. במסגרת זו קמה החובה לכבד שיקים שמשך הלקוח לזכותו של צד שלישי, וחובה זו על הבנק למלא במהירות, ביעילות ובשלמות. אך זאת, בהנחה שהלקוח מצדו מילא כל חובותיו כלפי הבנק, כגון שבחשבונו יתרת זכות המצדיקה משיכת אותו שיק שמשך וכיוצא בזה. הנני סבור כי אי כיבוד השיקים שחרגו ממסגרת האשראי בחשבונה של התובעת והגבלת חשבונה נעשו כדין ולאחר שניתנו לתובעת התראות ו/או הודעות על כך ולתובעת לא היה כל יסוד להניח כי השיקים שהביאו לחריגה ממסגרת האשראי יכובדו על ידי הנתבע וייפרעו כדין, שכן, לאור האמור בכתב ההתחייבות לא חלה על הבנק כל חובה לעשות כן והדבר נעשה בהתאם לשיקול דעתו, על פי הנסיבות, כאשר מדובר היה בחריגה סבירה ובכפוף לכך שהיו קיימים מקורות כספיים לכיסוי יתרות החוב במועד הסמוך להפקדת השיקים..." (על פסק הדין הוגש ערעור וערעור שכנגד ושני הערעורים נמשכו בהסכמה).

וראו עוד מעדותו של פלקוביץ לפני: "...החשבון נכנס למספר ימים ליתרות חובה שאינן מאושרו, תמיד היה טלפון ולרן הייתה הבטחה שהכספים יגיעו. תמיד חוץ מינואר הוא עמד בהבטחה שלו. כך כוסו כל התשלומים שלו, בגין הכרטיסים ובגין השיקים. זה לא היה בהסכם, לא הסכמנו לזה, זה מעלה רמת סיכון של לקוח שכל הזמן חורג, זה שחור ולבן, אם אתה אומר לו לא, אתה צריך להחזיר את השיקים ולבטל את הכרטיס אשראי, ולא רצינו לעשות לו את זה, הגבלה של שיק ביטול כרטיס אשראי, זה אקט חמור, לא רצינו להרוס לו את העסק בשנת 2017. מעולם לזה לא היה מקובל עלינו.." (פרו' עמ' 58 למטה, עמ' 59 למעלה).

ובהמשך: "...אני אומר שמעולם לא ניתנה לו הסכמה לזה. אין שום הסכם לזה. תמיד נערכו באותו יום שראינו את יתרת החובה, שיחות טלפון. טון דבריך רמז על זה שזה מקובל וזה לא היה כך.." (פרו' עמ' 59 שורות 7 – 8).

עיון בדפי החשבון מעלה אכן כי החשבון של המשק נמצא מספר חודשים ביתרות חובה גבוהות, כאשר בתחילה היתרות חובה מתאפסות כל חודש, ולאחר מכן לא מתאפסות.

1. בתצהיר העדות הראשית ציין רן כי הודיע לבנק שהוא עתיד לקבל כספים במסגרת תיק משפטי בו זכה, אולם על אף האמור הבנק דרש ממנו לחתום על הלוואת דחק והוא נדחתה ביום 22.02.18 (סעיפים 19 – 20 לתצהירו). מאחר ופסק הדין בו זכה רן, בתביעה נגד חברת מיר שיווק ניתן ביום 21.03.18, היינו לאחר מתן הלוואת הדחק ולא לאחריה, הועמד רן על טעותו בעניין זה במהלך חקירתו הנגדית. ב"כ הבנק טען, ובצדק, כי לא יתכן שרן הודיע לבנק בפברואר שזכה בתביעה נגד חברת עמיר שיווק, כאשר פסק הדין ניתן רק ב 21.03.18. רן הועמד על טעות זו בתאריכים עוד בדיון בבקשה לביטול עיקול, ולא ברור מדוע חזר על הדברים גם בתצהיר עדותו הראשית בתיק זה.
2. ביום 20.02.18 נטל רן הלוואת גישור בסך של 216,000 ₪, בערבותה של חברת אורגנייה ושל הנתבעת 6, לפירעון ביום 10.03.18. הבקשה למתן הלוואה צורפה כמוצג ת/10 לתיק המוצגים של הבנק.
   ראו בעניין זה עדותו של רן במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקול: "אין לי חשבון פרטי בבנק הפועלים. יש לי חשבון עסקי שמשמש את המשק שלי והעסק הוא על שמי. הייתי מתנהל באמצעות כרטיס אשראי שהבנק ניפק לי שהמסגרת הייתה 150,000 ₪ והוא שימש את המשק תשלומי תשומות, מים, שתילים. בחודשים שקדמו לכך כל חודש בעקבות חיוב כרטיס האשראי החשבון נפל למינוס 150,000 ₪ ולאחר כמה ימים המינוס נסגר, זה קרה 3 – 4 פעמים לפחות, האירוע האחרון היה חיוב כרטיס האשראי 150,000 ₪ והכניס את החשבון למינוס ללא מסגרת ופה ביקשתי הלוואת דוחק. היה לחץ כבד שהחשבון אסור לו להיות במינוס ואסור לו להיות בחריגה..." (פרו' עמ' 7 למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ).
3. נסיבות נטילת אותה הלוואה מפורטות בתצהירו של פלקוביץ בסעיפים 46 – 49. האמור בתצהירו מגובה בתרשומות פנימיות שערך הבנק בזמן אמת, אשר צורפו כנספח ת/25 לתיק המוצגים של הבנק.
   בין הצדדים דובר על נטילת הלוואה מהבנק, כאשר הבנק משחרר לרן שני כלים ששועבדו, ובאמצעותם יפעל רן לקבל הלוואה מבנק לאומי באמצעותה יפרע לבנק חובות בסך של 400,000 ₪.

מעיון בתרשומות הפנימיות עולה כי הייתה התלבטות בבנק לאשר לו הלוואה זו. כן עולה, כפי שגם עלה מעדותו של רן עצמו, כי רן ניסה לקבל הלוואה מבנק לאומי, על מנת לפרוע חלק מהחוב לבנק הפועלים, וביקש הלוואת גישור מהבנק לצורך כך. על אף ההתלבטות והסיכון של הבנק – בנק הפועלים אישר לרן את נטילת ההלוואה. וראו התרשומות הפנימיות של הבנק בעניין זה: ראו תרשומת מיום 19.02.18 של גב' סילביה מסניף אופקים: "מבוקש גישור בסך 216א' ₪ עד ליום 10.3 כנגד תקבול בסך 250א' ₪ מחברת אורגניה בע"מ. נפגשנו עם הלקוח פעמיים והובהר ללקוח כי עליו להפקיד מבעוד מועד, אך הלקוח כרגע נמצא בקושי רב, ובמשבר, מחר תתקיים פגישה עם בנק לאומי ולטענתו יקנה חלק מהאשראי ויעבירו ללאומי כך שנרד מסך אוב' של 1 מ' ₪ ונקטין את הסיכון מולו" (הדגשה שלי – הח"מ).;
פלקוביץ פנה לסניף המרכזי, ביום 19.02.18, בבקשה לאשר את הלוואת הגישור, כדלקמן – "ללקוח מחר פגישה בלאומי. בכוונתו לבקש 400 – 500 א'ש. ולפרוע את האשראי בחשבון החקלאי. בנוסף, גם אם זה לא יקרה – אורגניה צריכה להעביר 220א"שח לפחות לחשבון רק אבוטבול עד 10/3/18 אבל אז יצטרך (גם אם סילק את החריגה) 100א' למשכורת במרץ 2018. לסיכום, אנו מבקשים לאשר הגישור בערבותם של האח + אורגניה בעמ להלוואה זו.
במענה לפנייה זו, עונה לו מר אזואלי חן, מסניף מ.א. הנגב – "מאשר את הגישור. יחד עם זאת לדעתי מרכיב הסיכון פה עולה על הפוטנציאל מה עוד שהלקוח העביר בחודש האחרון כספים ללא ידיעתנו
הנ"ל כנגד ערבות האח והחברה מותנה ביצוע ועד ה 10 למרץ לכל המאוחר כאשר יש לקחת בחשבון ולהודיע לו שעליו להודיע אם יקבל הספים קודם המועד המבוקש

כל חיוב נוסף שיצא יש להחזיר אכמ וכי אם יקרה שוב מהלך כמו שבוצע אנו עמיד את כל האשראי לפירעון מיידי" (הדגשה שלי – הח"מ).

אין כל פסול שהבנק נתן לרן הלוואת דחק, שכן הוא היה אז בחריגה בחשבון, וזה היה ניסיון של הבנק, כפי שעולה גם מהתכתובות הפנימיות, לגשר על תקופת החריגה. דווקא העובדה שהבנק הסכים להעמיד לרן עוד הלוואה, ולשחרר לו שני כלים משעבוד, מלמדת על ניסיון לאפשר לרן להתגבר על המשבר.

בעניין זה ראה ת"א (מחוזי מרכז) 22165-09-15 אילן גרטלר נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...נכון שמחלוקות בין הבנק שדורש שיפור בטוחות ו/או הקטנת יתרת חוב/ היקף הלוואות לבין הלקוח שמתנגד לכך וטעמיו הברורים עימו, אינן נעימות וכרוכות במשא ומתן ואולי אף בדרישה שהבנק לא מוכן להתפשר עליה, ועדיין בין זה ובין כפיה, עושק, בריונות ו"מאפיה" המרחק רב וטענות אלה של התובע איני מקבל..." וראה גם בהמשך: "כך או כך, כפי שהובהר לעיל, אף אם ההסכם לא כלל שום הטבה, אין בכך פסול ואין בכך כדי להוביל למסקנה כי נחתם בכפייה או תחת לחץ ואיומים. זכותו של בנק להבטיח פירעון החוב, בין אם בהסכם ובין אם באמצעות אמצעים נוקשים יותר כגון הגשת תובענה לפרעון החוב.." (על פסק הדין הוגש ערעור וערעור שכנגד, אשר טרם נדונו).

1. אין חולק כי המגעים של רן מול בנק לאומי לא צלחו והוא לא קיבל מהם כספים כלשהם. בחקירתו הנגדית במסגרת המרצת הפתיחה הסביר רן כי התנאים שלה לא היו טובים והוא "נתן לבנק לאומי זמן לשפר את ההצעה" (פרו' עמ' 13 למעלה). כתוצאה מכך רן לא הצליחה להחזיר את הלוואת הגישור (ראה למשל סעיף 51 לתצהירו של פלקוביץ).
2. העובדה שהבנק לא ביטל מיד את כרטיס האשראי ולא העביר מיד את כל החשבונות לפירעון מיידי פועלת לזכותו ולא לחובתו. פלקוביץ העיד שלא ביטל מיד את כרטיס האשראי (פרו' עמ' 58), ולא מיד סגר את החשבונות כאשר חשבון רן התחיל לצבור מינוסים, והדבר דווקא מראה שהבנק לא מיד "התנפל" על רן ועל חברת אורגנייה, כטענתם.
3. הוכח כי נוהלו מגעים רבים בין הצדדים טרם העברת החשבונות לגבייה. וראה עדותו של פלקוביץ בהליך המרצת הפתיחה: "...מבחינתי בטרם העברת החוב למחלקת גבייה היו אין ספור שיחות טלפון שלי עם המבקש ואני חוזר לפתור את הבעיה בטוב על מנת שנימנע מצעדים לא נעימים כך הגדרתי את זה. לצערי הרב לא היה שיתוף פעולה.." (פרו' עמ' 20 שורות 29 – 31). ראה גם האמור בסעיף 52 לתצהירו לפיו התקיימו שיחות יומיות עם רן להסדיר את החובות, שאחרת יועמדו כל האשראים לפירעון מיידי.

רן העיד במסגרת הדיון בהמרצת הפתיחה: "...לאורך כל התקופה גם כשהיה משבר תזרימי דאגתי הישאר בקשר קבוע עם הנהלת הסניף כשיש דו שיח בינינו לאורך כל הזמן כיצד לפתור את בעיית התזרים.." (פרו' עמ' 11 שורות 28 – 29).

כלומר, גם לשיטת רן, הבנק לא ישר "סגר את הברז" אלא אפשר מספר חודשים של חריגות.

1. הוכח כי ה"קש ששבר את גב הגמל", היה סירובו של רן להמחות לבנק את הכספים שצריך לקבל מפסק הדין שהתקבל לזכותו בהליך שניהל מול עמיר שיווק.

באשר לאותה זכייה בפסק דין העיד מר פלקוביץ: "המבקש אמר לי טלפונית שהוא לא מתחייב להעביר שום סכום מהכסף לבנק" (פרו' עמ' 16 למטה, בדיון מיום 3.7.18 במסגרת הדיון בהמרצה). וראה בהמשך: "..אני יכול לומר שלמרות שהמבקש אמר מיוזמתו על כספים מפסק הדין בשיחות האחרונות הוא להסכים (צ"ל – "לא הסכים" – הח"מ), אפילו לומר בעל פה שהכספים יכנסו לחשבון יתירה מזו הוא אמר אני לא חייב לך כלום.." (פרו' עמ' 21 שורות 26 – 28). וראה גם האמור בסעיפים 56 – 57 לתצהירו: "עובר ליום 26.3.18 הודיע הנתבע 2 לתובע כי הוא עומד לקבל כספים מעמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ והוא מתעתד להעביר כספים אלו לכיסוי החריגה בחשבונו...לאור הניסיון הרע עם הנתבע 2, דרשתי מהנתבע מס' 2 כי יחתום על התחייבות להעברת הכספים לחשבונות על מנת למנוע הליכים משפטיים, אך הנתבע מס' 2 סרב לעשות כן ובכך "שרף" את כל הגשרים עם התובע..". בעדותו לפני העיד פלקוביץ כי רצה שכל הכספים יגיעו לבנק ושהוא יקח רק את המגיע לבנק (פו' עמ' 52 שורה למעלה וכן בהמשך, שורה 26).
וראו עדותו של רן בעניין זה במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקול:
"ש האם נכון שהבנק ביקש ממך שתחתום על המחאת זכות על מנת שהכספים יועברו לבנק ואתה סירבת?
ת. אמרתי שאין צורך כי מאחר ואמרתי שהכספים צפויים להתקבל בתוך מספר ימים ואין צורך בהליכים מיותרים שעולים כסף.." (פרו' עמ' 6 שורות 14 – 17).
ובהמשך: "ש. למה סירבת לחתום על המחאת זכות כדי שהחשש של הבנק יתפוגג?
ת. כי היו חילוקי דעות ביני לבין עמיר שיווק לא יכולתי לנקוב בסכום מדויק, הבנק רצה המחאה על כל פסק הדין לא הציע המחאה חלקית..." (פרו' עמ' 10 שורות 21 – 23). וראו עדותו לפני: "...לשאלת בית המשפט הוא שאל מה עם הכסף, עם ה – 170,000 אמרתי לו שצריך להתקבל כסף ושיחכה כמו יתר החקלאים שלי, והוא פשוט איבד את זה והתחיל לצרוח מול כולם, הוא התחיל לצרוח והאמר הבנק לא יחכה ואנחנו לא עובדים אצלך וכל מיני אמירות כאלה..." (פרו' עמ' 82 שורות 11 – 13). וראו בהמשך: "..מול להיות החברים הכי טובים, מתנות של הבנק, סוכריות וקפה, ביום אחד שאמרת לי לו אתה רק ספק של כסף, תחכה, הכסף יבוא, הפיצוץ הרגשי שהיה באותה רגע בסניף..." (פרו' עמ' 83 שורות 15 – 16) (כל ההדגשות – של הח"מ).

1. נכון שרן סיפר מיוזמתו על פסק הדין אולם כאמור הוכח לפני כי סירב לחתום על המחאת זכות. אין פסול בכך שהבנק ביקש המחאה על מלוא הסכומים. נכון שהחוב באותה עת היה נמוך מהמחאת הזכות, אך, לאור הקשיים של חברת אורגנייה ושל רן, קשיים שרן אינו מתכחש להם, הדרישה של הבנק שמלוא הסכומים יומחו לו הייתה בקשה הולמת. פלקוביץ העיד כי חשש שהכספים יגיעו לגורמים אחרים.

פלקוביץ העיד שהסירוב של רן ליתן המחאת זכות גרם גם לאי אמון בין הצדדים, זאת בהמשך לאי האמון שנוצר כאשר רן לא הצליח לפרוע את הלוואת הגישור, על אף שהבטיח לעשות כן: "...ממה הרגשת שבגללו אין יותר אמון, אני אומר אי הלוואה בהתחייבות, מההבטחה של ההלוואה של ה- 216,000 שהוא הבטיח שיפרע על ידי כספים או מבנק לאומי או שיפקיד, לא קרה לא זה ולא זה. זה למעשה היה הסוף של התהליך.." (פרו' עמ' 58 שורות 17 – 20). ובהמשך: "..בשלב זה כבר לא היה אמון, מאחר ולא חתם לנו (על המחאת הזכות – הערה שלי – הח"מ), הערכתי שהוא יכול לתמרן את הכסף גם לבנק אחר ולא אלינו. זכותו" (פרו' עמ' 58 שורות 26 – 27).

1. פלקוביץ הודה כי אם רן היה חותם לו על המחאת זכות לגבי פסק הדין הוא לא היה נוקט נגדו בהליכים (פרו' עמ' 52 למעלה). דומה כי באותה נקודת זמן, רן סירב "לקרוא את המפה".
   רן חרג בחשבונו מספר חודשים, והבנק סבל את זה לתקופה מסוימת, ואז מבהיר כי לא יסבול זאת עוד ארבל, הבנק מסרב לתת לו אשראי נוסף בסוף שנת 17 תחילת שנת 18, המנכ"ל של חברת ניצת הדובדבן, כבר אינו בעלים של חברת אורגנייה, כאשר בהתחלה הדברים נמשכים כסדרם, וחברת אורגנייה המשיכה לעבוד עם חברת ניצת הדובדבן, עד שפרץ סכסוך קשה בין חברת אורגנייה לבין חברת ניצת הדובדבן. חברת אורגנייה איבדה את הלקוח העיקרי שלה ונקלעה לקושי בתזרים מזומנים כפי שרן עצמו מעיד. הבנק הזרים כספים בסך של 800,000 ₪ כהלוואות לחברה ולרן, החשבון של המשק של רן מתדרדר מחודש לחודש, הבנק מתחיל להחזיר שיקים הן בחשבון החברה והן בחשבון של המשק של רן. הבנק דורש מרן לחתום על הלוואת גישור. רן חותם על הלוואת הגישור ולא מצליח לפרוע אותה, לפי דברי רן עצמם, הבנק נמצא בלחץ, וראו עדותו: "..לשאלת בית המשפט נכון שהיה לחץ גם לפני, אבל הלחץ הגדול היה שהגיע מועד הפרעון של ההלוואה.." (פרו' עמ' 86 שורות 11 – 12). הבנק מתחיל להחזיר לו שיקים בחשבונות מחמת העדר כיסוי, ואז, כאשר הוא צפוי לקבל כספים והבנק מבקש המחאה, הוא מסרב. פלקוביץ כועס מאוד, ורן עדיין חושב שהכל בסדר, ולא חוזר בו ומסכים לבצע את המחאת הזכות.
   דומה כי רן כשל לקרוא את המפה. וראו דבריו" "ש. כלומר אין לך מסגרת אשראי בחשבון של רן החקלאי, הבנק לא מוכן להמתין ואתה אומר אני אכריח את הבנק שימשיך לתת לי אשראי כדי אוכל לשלם, למה ציפית? ת. ציפיתי שהבנק ימשיך ויתנהג אתי כמו שהתנהג תמיד ויאפשר לי להגיע לחריגות תמיד חריגות שהיו מכוסות" (פרו' עמ' 84 שורות 17 – 20).
   וראו בהמשך: "..לשאלת ביהמ"ש למה לא הסכמתי לחתום להם לתת הכספים של הפסק דין כאשר הוא השתולל כך לפי התיאור שלי, מר שמוליק, אני אומר, שלא האמנתי שהם יפעלו וימוטטו לי את העסק שאני מגלגל כספים.." (פרו' עמ' 85 שורות 18- 20). וראו בהמשך: "....אם הייתי יודע שהחתימה הזו תציל את המצב הייתי חותם. יכולתי להביא 170 אלף ₪ מבנק לאומי. לא האמנתי שזה יתפוצץ על זה..." (פרו' עמ' 86 שורות 20 – 21).
   וראו בהמשך: "..לשאלת בית המשפט גם לאחר שהוא השתולל לא הבנתי שנגמר הסיפור. אני הגעתי אחר כך ב- 18.4 להפקיד כסף. לשאלת בית המשפט אולי לא קלטתי מה שקורה, אני אומר שאני הייתי פתוח עם הבנק והראיתי לבנק מהיכן מגיע הכסף...לשאלת בית המשפט זה נפל עלי כמו פצצת אטום.." (פרו' עמ' 85 שורות 23 – למטה).
2. אירוע זה היה כאמור האירוע האחרון שהוביל את הבנק להחלטה לפנות להליכי גבייה, אולם הוכח כי דובר על רצף אירועים שהתרחשו לאורך תקופה, שהביאו את הבנק להחליט על הליכי גבייה. וראו עדותו של פלקוביץ בהליך המרצת הפתיחה: "..אני רוצה להגיד שההחלטה להעביר לקוח למחלקת הגבייה זו לא החלטה על סמך אירוע אחד אלא על סמך הצטברות של אירועים כפי שתיארתי קודם לכן. אבל אי הסכמה לחתום על המחאת זכות, כאשר נאמר בעל פה שהוא לא מתחייב להעביר את הכספים אלי, מכאן שכל האירועים שסיפרתי ושקדמו לאמור בסעיף 25, הביאו להחלטה וגם הפסקת הפעילות לא היו הפקדות בחשבון. היו יחסי גומלין בין החשבונות כל הזמן ובינואר כמדומני הופסקו ההפקדות הסדירות, לא שלא היו אחר כך הפקדות אבל לא היו הפקדות סדירות..." (פרו' עמ' 16 שורות 17 – 22).

וראו דברים נוספים עליהם העיד: "...לגופו של עניין לא היה סוד שהעסק יכנס לקשיים לאחר שאיבד את הלקוח העיקרי שלו, ואנחנו ידענו את זה. עובדה שהבאנו את הנהלת האזור אליו לעסק לביקור ובסופו של דבר העסק קיבל הלוואה של 300,000 ₪. זו הייתה הלוואה לחשבון האישי שלו המטרה הייתה לעזור בקשיים התזרימיים.

יחד עם זאת כשהגענו לינואר פברואר 2018 כאשר בחשבון של המבקש נפרעו 100,000 ₪ בכרטיסי אשראי ללא כיסוי בחריגה, התחלנו לנהל איתו משא ומתן על פירעון החוב. אינני יכול לספור את כמות הטלפונים שאני אישית התקשרתי לרן ואמרתי לו בוא נגמור את זה בטוב, תמיד אפשר ללכת ברע. בוא נגמור את זה בטוב.

במשא ומתן ארוך אז נפרעו עוד 50,000 והיו עוד חריגות, התקבולים שרן הבטיח לא הגיעו מעולם לא ידענו שהוא מנהל הליך משפטי נגד עמיר, הוא בא עם פסק הדין והציע פירעון האשראי מהכספים שהתקבלו. מה שנאמר שביקשו את כל ה- 300,000 או 400,000 זה לא נכון, ביקשנו מה שמגיע לנו ביקשתי המחאת זכות. המבקש בהתחלה לא הסכים בצורה עדינה.

במשך הזמן נוצרו יחסים של אי אמון בין נציג הבנק לבין המבקש, כדי להוכיח את אמיתות דבריו של המבקש הוא הציג בפניי הקלטה של שיחה שמוכיחה לדבריו את נכונות טענותיו, אז הבנתי שרן מקליט את כל השיחות בטלפון שלו. אני חושב שלא סתם שיחות הטלפון של רן שבטח עדיין מוקלטות לא הוצגו לבית המשפט ואם יחייבו אותו להציג אותן..." (פרו' מיום 25.06.18 עמ' 4 למטה, עמ' 5 למעלה).

בעניין זה אין דעתי כדעתו של כבוד הרשם אורי הדר בהחלטתו בבקשה לביטול העיקולים (ראו סעיפים 43 – 44 להחלטתו).

וראה האמור בסעיפים 1 – 4 לתצהירו של פלקוביץ שהאמור שם הוכח בראיות שלפני. שאין מדובר בבנק שהחליט יום בהיר אחד לרסק את העסק של הלקוח שלו, שהיה עסק פורח ומשגשג, אלא עולה כי מדובר בעסק שנכנס לקשיים, לאחר שהקשר עם הלקוח המרכזי שלו ניתק, ואשר רצף של אירועים לאורך תקופה, הביאו את הבנק להחלטה להעביר את החשבון להליכי גבייה.

רן חרג ממסגרות האשראי, משך שיקים ללא כיסוי והשתמש באשראי ללא כיסוי, לפני שהבנק נקט פעולות (ראה בעניין זה האמור בסעיף 5 לתצהיר פלקוביץ).

1. רן אף סרב לשעבד המקרקעין לטובת הבנק. ראה בעניין זה עדותו של רן במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקולים: "ש. ביחס לפגישה שנזכרת בסעיף 34 לתצהירך (פגישה בסוף חודש 03/18 – הערה שלי – הח"מ) האם נכון שנעמי מהבנק אמרה לו (צ"ל – "לך" - "הח"מ), לחזק את הביטחונות בדמות שעבוד המקרקעין כשהם נקיים והחתמת אשתך על מחזור הלוואה?
   ת. לא הציעו את זה, בפגישה סוכם שרק לאחר החגים ניפגש ואם לא נסתדר נראה מה עושים. אמרתי לה שהמקרקעין כבר משועבדים" (פרו' עמ' 10 שורות 24 – 27) (הדגשה שלי – הח"מ).

אותו שעבוד של המקרקעין לטובת אמו אף הם לא היו צעד בונה אמון עם הבנק..

"...ש. הודעת למנהל הסניף שאתה משעבד את המשק ואת המגרש בבעלותך לטובת אימך? ת. בשיחות שהיו לי עם מנהל הסניף ועם סגנית המנהל וגם בביקור של המנהלה אצלי במשק, ואף בפגישה שנערכה אצל נעמי בן זקרי, ראש אגף גביה בבנק הפועלים, בכל ההזדמנויות האלה נאמר לבנק שהנכסים משועבדים לאימא.." (עמ' 13 לדיון בהמרצת הפתיחה, שורה 18 – 20, וראה בעניין זה גם סעיף 42 לסיכומים של רן ).

1. תמלול השיחה עם נעמי שהובא על ידי רן להראות שהבנק הודה שהליכי הגבייה היו אגרסיביים (צורף כנספח ז' לתיק המוצגים), תומך בטענות הבנק דווקא, ומראה את הלך הרוח שלו בזמן אמת. עמי מציינת דומה כי מכל מה שהונח לפני, עולה כי רן מספר הזדמנויות שנקרו בפניו להסדיר את המחלוקות עם הבנק, ולמנוע את העברת החשבונות לגבייה. נכון שנעמי עונה לרן כאשר מציין שהבנק פעל נגדו "קצת באלימות יתרה" את המילים "יכול להיות", אולם לא מצאתי בכך כדי להעלות או להוריד. הליכי גביה מטיבם אינם נעימים ולעיתים אגרסיביים. תפיסת רכוש, הטלת עיקולים, הם הליכים שאינם נעימים כלל וכלל.
   באותה שיחה מציינת לפניו נעמי כי" "אתה לא שיתפת פעולה עם הסניף זה ממש חבל.." רן בתגובה מציין כי כן שיתף פעולה עם הסניף. ונעמי מציינת בפניו: "האמת היא שישבתי מולך תאמין לי ליבי יצא אליך....רציתי מאוד, אחר כך נורא התאכזבתי שלא שיתפת פעולה עם הסניף..." (התייחסות היא לכספים מחברת עמיר שיווק). (הדגשה שלי – הח"מ), רן מציין כי הביא את אשתו שתחתום ערבות ונעמי עונה לו שהוא סירב שהיא תחתום, ולא ברור על מה מדובר שם, האם על הלוואת הדחק עליה כן חתמה או על משהו אחר.
2. כאמור לעיל רן ניהל מו"מ עם בנק לאומי על מנת לקבל מהם אשראי ולהפחית את ההתחייבויות שלו מול בנק הפועלים, אך ההצעה שם "לא הייתה מספיק טובה" והוא חיכה שהם "ישפרו את ההצעה". ראו עדותו לפני: "..הייתי במו"מ ומגעים עם בנק לאומי ועד כמה שזכור לי אישרו לי הלוואה בערבות מדינה באשדוד לאומי סניף עסקים ולא רצינו את ההלוואה כי רצינו לשפר את התנאים...הדרוג שלנו היה כל כך טוב שאשרו לנו במהירות 400 אלף ₪ מסגרת שגם בה לא השתמשנו כי פיננסית מסגרת זו לא הלוואה טובה, רצינו אשראי יותר זול.." (פרו' עמ' 82 שורה 26 עד למטה) (הדגשה שלי – הח"מ).
   רן היה חב באותו זמן סכומים לא מבוטלים לבנק, והדרישה שלהם שהוא יתן המחאת זכות הייתה דרישה לגיטמית. לא ברור אם כן מדוע סירב לעשות כן. לא ברור מדוע הבנק צריך להמשיך לכבד את המינוס של חשבון המשק, מבלי שניתנות לו בטוחות.
3. אני דוחה את הטענה כאילו העברת החשבון לגבייה הייתה החלטה רגשית של פלקוביץ לאחר ש"נעלב" מרן שסירב לבצע המחאת זכות של הכספים שאמורים להגיע מעמיר שיווק, לחברת אורגנייה. הוכחה כאמור ההתדרדרות של חברת אורגנייה ושל רן, הוכחו הפעולות והשיחות הקודמות של הבנק בעניין זה. כמו כן הוכח באמצעות עדותו של פלקוביץ כי התייעץ קודם לכן עם הנהלת האזור (פרו' עמ' 50 למטה). נכון שלא הובאה עדות נוספת בעניין זה, אולם אני לא סבורה שהדבר דרוש, ודי לדעתי בעדותו של מנהל הסניף, פלקוביץ, אשר היה הכי מעורה ומעורב ומכיר הכי טוב את הפרטים. נכון שהוכח שפלקוביץ כעס שרן מסרב להמחות את הכספים לטובת הבנק, ואני סבורה אולם שהעמדה שלו לפיו היה על רן לשעבד את כספי הזכייה של פסק הדין לטובת הבנק היא עמדה לגיטימית בהחלט.
4. וראו עדותו של פלקוביץ לפני: "...אף אחד לא נקט את הפעולות המיידיות והדרסטיות. קדמו לכל התהליך הזה אין ספור שיחות, התראות בעל פה, פגישות אצלנו, פגישות בעל פה, איתי, עם חנית, עם הנהלת האזור, שום דבר לא היה בהפתעה.." (פרו' עמ' 55 שורות 18 – 20).
5. דומה כי מכל מה שהונח לפני, עולה כי רן פספס מספר הזדמנויות שנקרו בפניו להסדיר את המחלוקות עם הבנק, ולמנוע את העברת החשבונות לגבייה.
   רן ניהל מו"מ עם בנק לאומי על מנת לקבל מהם אשראי ולהפחית את ההתחייבויות שלו מול בנק הפועלים, אך ההצעה שם "לא הייתה מספיק טובה" והוא חיכה שהם "ישפרו את ההצעה".
   רן התבקש על ידי פלקוביץ ליתן המחאת זכות בנוגע לסכומים שמגיעים לחברת אורגנייה מחברת עמיר שיווק, במסגרת הזכייה בפסק הדין, אולם הוא סירב לעשות כן. רן היה חב באותו זמן סכומים לא מבוטלים לבנק, והדרישה שלהם שהוא יתן המחאת זכות הייתה דרישה לגיטמית. לא ברור אם כן מדוע סירב לעשות כן. לא ברור מדוע הבנק צריך להמשיך לכבד את המינוס של חשבון המשק, מבלי שניתנות לו בטוחות.
   רן גם סירב, כמפורט לעיל, לשעבד את המקרקעין לבנק.
   באותו שלב הבנק ראה את חברת אורגנייה ורן הולכים ושוקעים, כאשר הם באותה נקודת זמן חבים לבנק סך כולל של כמליון ₪ (ראה סכום התביעה), ואילו הביטחונות שהבנק מחזיק, מלבד הערבים, הינם 4 כלים חקלאיים. מהראיות שהונחו לפני ניתן לומר כי עבור 3 כלים חקלאיים קיבל הבנק סך של כ – 250,000 ₪ כאשר מזה צריך להפחית את הוצאות המימוש, בסך של כ – 50,000 ש"ח. כלומר, ההבנה של הבנק טרם נקיטת הליכי גבייה שיש לו סיכון גבוה ובטחונות נמוכים – הייתה נכונה ותואמת את מצב הדברים.
6. רן כותב בסעיף 61 לתצהירו כי ברשותו וברשות ישראל רכוש ששוויו גבוה באופן משמעותי מסכום יתרת החובה אצל בנק הפועלים. רכוש זה אום לא היה משועבד לבנק, הרכוש שהיה משועבד לבנק הינם 4 טרקטורים. רן מציין בסעיף 62 לתצהירו שיש בבעלותו משק, אולם לפי מה שהוכח לפני, בזמן אמת הוא מסר לבנק שהמשק כבר משועבד, ולא הציע לשעבד אותו לטובת הבנק.
7. גם לאחר הגשת התביעה, הטלת העיקולים, ותפיסת הרכבים, ניהלו הצדדים מו"מ. גם אז פספס רן את ההזדמנות לעצור את הרכבת.
   בין הצדדים הוחלפו 3 טיוטות הסכם בתחילת חודש מאי (ראו הטיוטות שצורפו כמוצג ת/34 לתיק המוצגים של הבנק). בעניין זה ראו עדותו של רן במסגרת הדיון בבקשה לביטול העיקול הזמני: "ש. אחר כך התקיימה פגישה בנוכחותי ושוב ניתנה לך הזדמנות כזו, למה לא עשית זאת. ת. קבעתי את הפגישה ליום 30.04.18 כדי להקדים את הפגישה. עמי ביקשה שאבוא עם עוד ובאתי עם עו"ד ממשרד בא כוחי, דנו בכמה אפשרויות על מנת למצוא הסדר. הבנק הציע אפשרויות וגם אני הצעתי, הבנק רצה שאפרע את כל החוב בתוך חצי שנה ולא הסכמתי כי אין לי אפשרות. הצעתי שנפרע 170,000 ₪ מתוך ה- 300,000 שנתפסו ואמכור מגרש ונעביר חלק מהכסף לבנק. הבנק החליט שהוא תוחם את זמן המכירה לחצי שנה וזה אומר מכירה במימוש מהיר ומביא להפחתה במחיר הנכס ולכן זו לא הייתה הצעה ריאלית..." (פרו' עמ' 10 למטה, עמ' 11 למעלה).
   וראו גם בהמשך: "ש. האם בפגישה בנוכחותי סיכמנו שכלי הרכב יושבו לך בכפוף לביטול השעבוד של אמך ושיעבוד לטובת הבנק?
   ת. הצעתם וסוכם שתעבירו זאת בכתב. לא הסכמתי להצעה" (פרו' עמ' 11 למטה)

ראה בעניין זה האמור בסעיף 76 לתצהירו של פלקוביץ: "זאת ועוד מייד לאחר שנתפסו הטרקטורים ניסה התובע להגיע להסכמות עם הנתבע מס' 2, במסגרתן יושבו לו הטרקטורים והוא יפרע את ההלוואות, אך הנתבע מס' 2 סרב לעשות כן..".

לכל האמור אוסיף כי הן בדיון אצל כבוד השופטת קויפמן, הן בדיון אצל כבוד השופטת חת מקוב, הן בדיון אצל כבוד הרשם אורי הדר, ניסו הנ"ל להביא את הצדדים לפשרה אך ללא הועיל. גם בהחלטות של הנ"ל הם קראו לצדדים לשבת ולהגיע להסכמות, אולם הסכמות כאלו לא הושגו. נכון שמדובר כאן בשני צדדים, אולם, לאור מסקנת פסק דין זה לפיה לא היה פסול בפעולות הבנק, עולה כי גם במקרה זה, הניסיון של רן לשפר את תנאי ההסכמים – היה בעורכיו.

כאשר רן נשאל מדוע לא הגיע להסכמות עם הבנק להחזיר את הטרקטורים וכך יכל להמשיך להפעיל את העסק, לא היו לו תשובות טובות בעניין זה (פרו' עמ' 87 שורות 24 עד הסוף). בסופו של דבר רן פדה חלק מהטרקטורים בהמשך שנת 2018.

1. רן כאמור לא עצר את השיקים שבחוץ, לא הראה האם ניסה להלוות ממשפחה כספים לטובת צמצום החוב (וההפך הוא הנכון, כמפורט לעיל, את הכספים שקיבל מאמו בגינם שיעבד לטובתה את נכסי המקרקעין שלו, לא הכניס לבנק). רן לא פעל להביא כספים לכיסוי החריגה. וראו עדותו: "...יכולתי לממש מגרש, לקחת משכנתא על המשק, הלוואה, יכולתי לעשות מליוני דברים, במקום זה חנקתם אותי.." (פרו' עמ' 89 שורות 30 – 31), לא ברור אם כן מדוע רק לא עשה את כל אותם דברים בזמן אמת, תחת להכריח את הבנק לתת לו אשראי, על אף שהוסבר לו שהבנק לא מסכים לתת אשראי, על אף שהבנק היה "בלחץ" כדבריו, על אף שהוברר לו שהבנק לא מסכים שימשיכו החריגות??
2. דומה כי בענייננו התמלאו מספר עילות להעברת החשבונות לגבייה.
   ראה סעיף 7 לפרק 7 של הבקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים, לפיו הבנק יהא רשאי להעמיד לפירעון מיידי את ההלוואות בכל מקרה בו להנחת דעתו של הבנק אירע מאורע כלשהו המסכן את הבטחת החזר ההלוואות (בעניין זה צדק הבנק כאשר העיר במהלך החקירה הנגדית של פלקוביץ כי לא נטענה כל טענה על ידי הנתבעים לפיה הם לא חתמו על התנאים הכלליים, והתנגד לכל הרחבת חזית).

צודק הבנק בטענתו לפיה לא הייתה בחשבון של חברת אורגניה ובחשבון המשק של רן מסגרת אשראי, כך שהבנק לא הפר את חובתו לתת אשראי.
באשר לטענה של רן בדבר מסגרת האשראי בכרטיס האשראי, צודק הבנק בטענתו לפיה היה על רן לדאוג שיהיה כיסוי בחשבון לחיובים בכרטיס האשראי, עת הגיע זמן הפירעון.

צודק הבנק כאשר טען שלא ברור כיצד תכנן רן להמשיך לממן את פעילות המשק.

בעניין כל הנ"ל ראה: (מחוזי – ת"א) 37972-08-10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זיפ שיווק אופנה בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...כל מסגרות האשראי הסתיימו במועד שנקבע להן מראש, וחלקן אף הוארכו לתקופה קצובה נוספת. הבנק לא ביטל ולא עצר כל מסגרת אשראי קיימת. גם מה שכונה על ידי זיפ "הסכם מרץ 2008" לא היה אלא מסגרת אשראי שהועמדה לבנק עוד בחודש אפריל 2007, וגם מסגרת זו נוצלה על-ידי זיפ עד תום התקופה שנקבעה לה, ואף לאחר מכן, לאחר הארכתה. נוסף לכך, בכל תקופת קיומן של מסגרות האשראי, אישר הבנק בקשות תכופות של זיפ לחריגות זמניות. זיפ לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח שהבנק היה חייב לחדש לה את האשראי בסוף שנת 2009, ואף הוכח שהחלטת הבנק שלא לחדש עוד את האשראי נעשתה במתחם הסבירות, בהתחשב במיעוט הביטחונות וטיבן אשר גרמו לחשיפה יתירה של הבנק לסיכון שהיא לא תוכל לפרוע את חובה, בהתחשב בהונה העצמי הנמוך ובשיטת עבודתה, שלה נדרש מימון בנקאי כמעט מלא, ובהתחשב בחריגות החוזרות ונשנות ממסגרות האשראי המאושרות. הוכח, שהבנק לא עצר את האשראי בצורה מיידית, וכי פעל בהדרגתיות ובמתינות, תחילה להקטנת האשראי ולאחר-מכן, משלא נענו בקשותיו להמצאת בטוחות ריאליות ולהקטנת החוב, לעצירתו המוחלטת של האשראי.

כן הוכח שהקטנת האשראי נעשתה ככל האפשר בלא לפגוע יתר על המידה בזיפ, כשתחילה בוטלה מסגרת אשראי שממילא לא נוצלה על ידיה.

כן הוכח שעצירת האשראי נעשתה חודשים רבים לאחר שמסגרת האשראי הקיימת פקעה, כך שלמעשה אין מדובר בעצירת אשראי אלא באי-חידושו..." (על פסק הדין הוגש ערעור שם הוחזר התיק לבית משפט השלום להשלמת נושא מסוים, בית המשפט לא שינה מתוצאות פסק הדין וערעור על ההחלטה המשלימה נמחק בהסכמה).

1. חברת אורגנייה, רן וישראל טוענים כי לאחר הגשת התביעה נכנסו כספים משמעותיים לחשבון וזו ההוכחה שהבנק פעל ברשלנות ופזיזות שהעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, ואם לא היה עושה כן המשק היה ממשיך ומצליח.
   טענה זו קשה לקבל. שכן, לא הוצג סך ההתחייבויות של המשק של רן ושל חברת אורגנייה. לכך אוסיף שמעדויות נציגי הבנק ומעיון בדפי החשבון עולה כי הבנק החזיר שיקים שנמשכו בחשבון. שני הצדדים לא הציגו מה הסך הכולל של שיקים אלו. כמו כן לטענת הנתבעים, כל הפעילות שלהם נעצרה, כך שבעצם זרם ההוצאות נעצר, להבדיל מזרם ההכנסות. לא הוגשה חוות דעת המנתחת את החשבון, את סך ההתחייבויות של חברת אורגנייה ושל רן ואת סך ההוצאות שלהם. לא הוכחה לפיכך הטענה שאם הבנק לא היה נוקט בפעולות היה נכנס כסף העולה על ההוצאות ועל המינוס והחשבון היה מתאפס.
2. כאמור לעיל אין מחלוקת שבסוף שנת 2017 תחילת שנת 2018 רן ביקש מהבנק אשראי נוסף לחברת אורגנייה, והבנק לאחר שבחן ובדק את הדברים סירב לתת אשראי נוסף. אל אף האמור רן כאמור צבר מינוס בחשבון העסקי שלו. כלומר, היה על רן לדעת שהבנק לא מסכים לצבירה זו של מינוס שכן סירב לתת לו אשראי במועדים סמוכים.
3. רן מציין כי הבנק דחק בו לקחת את ההלוואה, מכאן, כפי שקבעה גם כבוד השופטת חת מקוב בהחלטתה, והדברים עולים מהראיות שלפני כי רן ידע כי הוא על סף "הסבלנות" של הבנק. וראו עדותו בעניין זה: האירוע האחרון היה חיוב כרטיס האשראי 150,000 ₪ והכניס את החשבון למינוס ללא מסגרת ופה ביקשתי הלוואת דוחק. היה לחץ כבד שהחשבון אסור לו להיות במינוס ואסור לו להיות בחריגה..." (פרו' עמ' 7 למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ).

וראה בהשלמה עדותו של פלקוביץ: "...עם מתן ההלוואה של ה – 213 אלף לכיסוי החובות נאמר לרן שלא יאושרו שוב חיובים בחריגה גם עם כיסוי שלהם יומיים שלושה אחרי. לשאלת ביהמ"ש אני אמרתי אישית וחנית הייתה איתי.." (פרו' עמ' 60 למעלה).

האמור בעמוד 14 סעיף 4 לסיכומי הבנק אכן הוכח לפני: "...למרות התראות, צעקות ונזיפות, לא שעה אבוטבול לדרישות הבנק, שלא לחרוג בחשבונותיו ולא למשוך כספים, ללא מסגרת אשראי, אחרת ינקטו הליכים משפטיים..." כל האמור בסעיף זה אכן הוכח לפני. היו – דרישות, היו צעקות והיו נזיפות, ורן המשיך בשלו, לא מודע למתרחש סביבו, כך למרבה הצער.

1. לסיום פרק זה אציין כי לא מצאתי לקבל הטענה לפיה הבנק לא הביא עדים רלוונטיים, כגון חן אזואלי ועוד. לפני העידו פלקוביץ ואלפסי שעסקו בחשבון בזמנים הרלוונטיים לתביעה. כמו כן העיד חייט שהיה מנהל הסניף לפני פלקוביץ והכיר את החשבון (מי שהזמין אותו היה ב"כ הנתבעים). מר פלקוביץ העיד שהוא שקיבל את ההחלטה, תוך התייעצות עם הנהלת המרחב. לא מצאתי שהייתה חשיבות להזמין את הנ"ל לעדות.

דיון בעניין העברת כל החשבונות לגבייה להבדיל מהעברת החשבון של רן בלבד

1. אין חולק כאמור כי במועד העברת החוב לגבייה, ההלוואות של חברת אורגנייה נפרעו כסדרן. החשבון של המשק היה ביתרת חובה לא מבוטלת, וחשבון חברת אורגנייה היה ביתרת חובה של כ – 43,000 ₪ (סכום זה היה אף נמוך יותר בהמשך, שכן הבנק החזיר מספר שיקים בחשבון החברה). .
2. פלקוביץ העיד בתצהירו כי החשבון של החברה והחשבון של המשק היו קשורים. חשבונה של חברת אורגנייה היה החשבון אשר מקבל את התשלומים עבור מכירת סחורה, ממנו היה מועבר כסף לחשבון הפרטי, אשר שימש לתשלום תשומות הייצור (ראה סעיף 38 לתצהירו). במסגרת חקירתו הנגדית בהליך המרצת הפתיחה, הודה רן בקשר בין החשבונות:
   ש. נכון שהיו למעשה שלושה חשבונות אחד של אורגניה שיווק אחד שותפות באורגניה והחשבון השלישי נקרא לו חשבון פרטי?

ת. זה לא חשבון פרטי.

ש. החשבון הפרטי שימש להפעלת המשק לקניית שתילים, מים, חשמל?

ת. תשומות. החשבון איננו חשבון פרטי אלא חשבון עסקי.

ש. ההכנסות לחשבון הזה היו למעשה מחברת אורגניה מהחשבון של החברה?

ת. כן
ש. אני רוצה להראות לך ותאשר לי אם אני צודק שלמעשה בחודש ינואר 2018 העברת מחשבון אורגנייה 200,000 ₪ לחשבון הפרטי כפי שאני קורא לו לצורך הדיון כאן?
ת. זה לא חשבון פרטי. זה החשבון העסקי שאני מנהל איתו את המשק. אפשר לקרוא לו חשבון המשק. לשאלה ששאלת מידי חודש כנגד חשבוניות הועברו כספים מחשבונה של אורגניה לחשבון המשק כנגד תוצרת שהמשק שיווק לחברת אורגניה...".(פרו' עמ' 9 שורות 23 – הסוף ופרו' עמ' 10 למעלה). וראה גם עדותו של רן בתיק זה: "...רן החקלאי כל חודש היה משווק תוצרת לאורגניה, מקבל תקבולים עבור זה, בכסף רוכש תשומות וכן הלאה. הגברתי שתילים וגידולים וכן הלאה. כפועל יוצא מהדבר זה כל חודש לפעמים החשבון שלי היה נכנס לחריגות וגם הייתי מכסה אותם מיד אחרי זה באמצעות שיווקים לאורגנייה..." (פרו' עמ' 94 שורות 4 – 8). וראו גם מה שקבעה כבוד השופטת חת מקוב בהחלטתה בבקשה לסעד זמני בהמרצת הפתיחה: "לגופו של עניין טען הבנק כי מדובר בשלושה חשבונות בנק שהתנהלו ביחד וכל האשראי שניתן במסגרתם כרוך זה בזה. לטענת הבנק, העילה להעמדת כל החובות לפירעון מיידי לא הייתה פיגור בתשלומים אלא חשש ממשי להפרה צפויה שנבע מהתנהגות החברה והערבים לחובותיה ולא ניתן באופן מלאכותי להפריד בין החברה לבין המשק. על פני הדברים בעניין זה הדין עם הבנק. אין חשיבות לשאלת היתרה בחשבונות ביום הגשת הבקשה, מאחר שהמבקש לא חלק על כך שבמועד זה היה בהפרה של חובתו להחזיר לבנק את מלוא ההלוואה של 216,000 ₪ והסכום שלא החזיר לבנק עמד על כ – 170,000 ₪. כלומר באופן מצטבר, הוא חב כספים לבנק באותה עת. אין אף בסיס לדרישת המבקש כי הבנק יתייחס לכל חשבון בנפרד..." (ראה סעיפים 20 – 22 לפסק הדין). בהמשך מפרט בית המשפט את ההוראות השונות בשטרי המשכון וקובע כי: "....ברגע שהמבקש, הוא ה"ממשכן" על פי שטרי המשכון, לא פרע במועד את ההלוואה שניתנה לו בסכום של 216,000 ₪, רשאי היה הבנק להעמיד לפירעון מיידי את כל ההלוואות להן ערב המבקש ובגינן משכן נכסים.." (ראה סעיף 24 לפסק הדין). קביעות אלו מקובלות עלי והן עולות מהראיות שהונחו לפני.

1. חשבון המשק של רן שימש לתשלום תשומות עבור המשק כאשר מקור הכספים היה מחשבון חברת אורגנייה, כך שלא ניתן לטעון שחשבון המשק של התובע ביתרת חובה, ואין לכך כל קשר לחשבון חברת אורגנייה. בעניין זה גם ראו פרק שכותרתו: "העברת כספים מחשבון 672 לחשבון 038" בכתב בית דין שכותרתו "הודעה בהתאם להחלטה –
   יתרות בח–ן 662038", שהוגשה מטעם רן וישראל, שם ישנה טבלה בדבר העברות הכספים שבוצעו לחשבון המשק של רן מחשבונה של אורגניה (טבלה שנערכה לבקשת בית המשפט), וניתן לראות הסכומים המשמעותיים שעברו כל חודש מחשבון אורגנייה לחשבון רן החקלאי, כאשר בחודשים פברואר, מרץ 2018 הועברו סכומים נמוכים משמעותית מהסכומים שבדרך כלל הועברו.

וראו חקירתו הנגדית של פלקוביץ: "...אני יכול להגיד באופן כללי. החשבון שאנחנו קראנו לו, רן החקלאי, זה חשבון ששימש את התשומות שם הוא השקיע את כת (צ"ל – "כל" – הח"מ), הגידולים, המים, כל השיקים יצאו משם. רן החקלאי מכר תוצרת לאורגניה שיווק, והיא שיווקה אותם והתקבולים הגיעו דרך אורגניה שיווק למי שהשקיע. לרן אביטבול החקלאי. החשבונות היו תמיד קשורים קשר חד ערכי.." (פרו' 50 שור' 18 – 24).

וראו גם האמור בסעיף 68 לתצהירו של פלקוביץ שהאמור בו מקובל עלי: "משהחליט הנתבע 2 לנהל את עסקיו במאוחד, דהיינו ההכנסות מניהול העסק מופקדות בחשבון החברה והחברה אמורה לממן את התשומות בדרך של העברת כספים מחשבון החברה לחשבון הפרטי, הרי אין כל הגיון לטעון, כי הואיל וההלוואות של החברה משולמות כסדרן הרי לא ניתן לפעול כנגד החברה..".

1. על הקשר בין החשבונות ניתן ללמוד גם מעדותו של רן לפיה ההלוואה שלקחה חברת אורגנייה על סך של 700,000 ₪ הועבר בשני תשלומים לחשבון המשק שלו (פרו' עמ' 90 שורות 18- 31). וראו גם עדותו של מר חיט לפיה זה בהחלט לגיטימי לפעול לגבי כל החשבונות בסניף (פרו' עמ' 105 שורות 1 – 22).
2. בעניין זה הבנק גם צודק בטענתו שרן הוא ערב בחשבון אורגנייה, ולכן אם הוא מסתבך אז האשראים של חברת אורגנייה נמצאים בסיכון (ראה עמ' 11 סעיף 5 לסיכומי הבנק).

במובן זה דעתי שונה מדעתו של כבוד הרשם הבכיר אורי הדר, שהביעה את דעתו הלכאורית בעניין זה בהחלטתו בבקשה לביטול עיקולים (ראה סעיפים 25 ואילך). יש גם לזכור כי ההליך שנוהל אצלו היה הליך ביניים, כאשר הוא לא נחשף למלוא הראיות להן נחשף מוטב זה בסופו של יום.

1. באשר לטענות למימוש הרכבים, אזי, כמפורט לעיל, התנהל הליך בעניין זה שיזם רן. כאשר במסגרת אותו הליך דחה בית המשפט את בקשתו של רן לעיכוב הליכי מימוש הרכבים, תוך שבית המשפט קובע שאין פסול בפעולות הבנק. בית המשפט קבע זאת כאשר עמדה לפניו טענתו של רן כי תפיסת הרכבים גורמת לכך שאינו יכול להפעיל את המשק, לשלם לעובדים ולספקים ועלולה לגרום לסחורה בשווי המתקרב ל – 4 מליון ₪ לרדת לטמיון (ראה סעיף 31 להחלטה וכן סעיפים 37 - 39). בית המשפט היה גם ער לכך שבהליך זה שלפני הוטלו עיקולים שונים על נכסיו של רן (ראה סעיף 31 גם כן). בית המשפט ציין בהחלטתו: "..עיקולים ומשכון אינם בטוחה זהה. לא ניתן לומר כי בשל קיומם של עיקולים, הבקשה לממש את המשכון נגועה בחוסר תום לב.." (סעיף 32 להחלטה).

וראו עוד מה נקבע באותה החלטה: "העולה מן המקובץ הוא כי על פני הדברים, נראה כי הבנק פעל במסגרת ההסכמים בין הצדדים שביקש להעמיד את ההלוואות כולן לפירעון מיידי ולהיפרע מהכלים על ידי מכירתם. אין ספק כי הצעדים שנקט הבנק הם צעדים אגרסיביים שהותרו את המבקש במצב קשה...אולם על פני הדברים, הבנק פעל במסגרת ההסכמים עם המבקש..." (סעיף 35 להחלטה).

החלטה זו אושרה כמפורט לעיל על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד. וראו מה נקבע באותה החלטה: "..על פני הדברים, זכאי היה הבנק המשיב להעמיד לפירעון מיידי את חובות החברה כך לכאורה ובהתאם לפעול למימוש בטחות שניתנו לצורך פירעון החוב כלפי הבנק. לדברים יש להוסיף את הרקע, ולפיו נוצר אצל המבקש והחברה שבבעלותו, משבר שאינו במחלוקת מול לקוח עסקי מהותי עימו התגלע סכסוך של ממש..." (עמ' 3, פסקה שנייה). וראו גם בהמשך: "..בדגש על העובדה כי הכלים החקלאיים הינם בטוחות אשר ניתנו לבנק במסגרת הלוואה שניתנה ולנוכח הבטוחות רשאי הבנק לממש את הכלים, כאשר למבקש עומדת האפשרות להשכרת כלים חקלאיים לצורך טיפול בגידולים החקלאיים.." (עמ' 3 למטה, עמ' 4 למעלה). האמור בהחלטה מקובל עלי והוא עולה בקנה אחד עם הפסיקה והחוק, והראיות העומדות לפני.

1. אגב בעניין זה אציין כי אין חולק אכן כי ההלוואות שולמו כסדרן, אולם ראה בעניין זה עדותו של פלקוביץ לפיה תשלומי ההלוואות בחודש מרץ התאפשרו רק בשל החזרת השיקים (פרו' עמ' 54 שורות 30 – 31).
2. בכל הנוגע לנושא ההתראה המוקדמת, אצטט גם כן את מה שקבעה כבוד השופטת חת מקוב: "...המשיב הפנה לסעיף 5א1(ד) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א 1981 הקובע כי אין חובה להודיע על כוונה להעמיד הלוואה לפירעון מיידי אם קיים חשש מששי כי מתן הודעה יפגע ביכולת הגבייה וזאת בין היתר במקרה של שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח. כאמור לעיל, לטענת המשיב העילה להעמדת כל החובות לפירעון מיידי לא (המילה "לא" נראה כי נכתבה בטעות – הערה שלי – הח"מ) הייתה חשש ממשי לגבי כושר הפירעון של החברה והמבקש שנבע מהתנהגות החובה והערים לחובותיה.." (ראה סעיף 30 לפסק הדין). גם קביעה זו מקובלת עלי.

בעניין זה יצוין כי בתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו בגין מימוש הרכבים הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים בטרם משלוח אזהרה, כאשר צוין בבקשה כי הבנק חושש, כי אם ייוודע לרן דבר הגשת הבקשה, יגרום לכך כי כלי הרכב יעלם ויתקשה לאתרם (ראה סעיף 19 לתצהיר בנימיני אשר הוגש בתמיכה לבקשת הבנק). רשמת ההוצל"פ שדנה בבקשה מצאה שחשש הבנק מוצדק, וקיבלה את הבקשה ומינתה כונס נכסים בטרם משלוח אזהרה.
גם בבקשה להטלת עיקולים שהוגשה בד בבד עם הגשת התביעה, התבקש בית המשפט ליתן צו במעמד צד אחד, בשל חשש להברחת נכסים, ובית המשפט נעתר לבקשה ונתן צו עיקול במעמד צד אחד (ראה החלטת כבוד הרשם הבכיר אורי הדר מיום 29.04.18).
כלומר, שני מותבים שבחנו את התיק בזמן אמת, חשבו שהחשש של הבנק להברחת נכסים ו/או להכבדה, והבקשה של הבנק למתן סעדים במעמד צד אחד – היא מוצדקת.
בנסיבות אלו פעל הבנק כפי שפעל כמתואר בסעיפים 26 ו- 17 לתצהירו של רן, שכן ביקש קודם כל לתפוס נכסים /רכוש, טרם הודעה לרן ולישראל על פתיחת ההליכים נגדם.

1. באשר לטענת הנתבעים בנוגע לאי הבאת עובד/ת מחלקת הגבייה להעיד, אציין כי גב' בנימיני, ממחלקת הגבייה, הגישה תצהיר בתמיכה לבקשת הבנק לבקשת הבנק להטלת עיקולים ונחקרה על תצהיר זה במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקול.
   הנתבעים צירפו לראיותיהם את פרוטוקול הדיון בבקשה לביטול עיקול והוא לפיכך חלק מהראיות בתיק זה. בחקירתה של בנימיני במסגרת הבקשה לביטול עיקול (חקירה שהפרוטוקול שלה הוגש לתיק זה בין היתר על ידי הנתבעים), הבהירה גב' בנימיני אף היא את צבר האירועים שהביאו את הבנק לפעול כפי שפעל.

"ש. מפנה לסעיף 8 לתצהירך איזה אירועים סיכנו לטענת הבנק הבטחת החזרת הלוואה?

ת. היו מספר אירועים, אחד מהם היה שחברת ניצת הדובדבן (להלן: "ניצת") נפרדה מהחברה זה היה במאי 2017, זה היה ביום 29.05.2017 לפני כשנה. זה התחיל את שרשרת האירועים. ניצת הדובדבן הייתה הלקוח העיקרי של החברה היה ביניהם סכסוך עסקי, היה חשש לפגיעה בתזרים המזומנים של החברה. זה לא גרם לנו לעשות מהלכים בעקבות זה, בשלב מסוים הנתבע 2 ביקש הלוואת כספים כי לא יכל לפרוע את ההתחייבויות, ניתנה לו הלוואה בחשבון הפרטי כדי לפרוע התחייבויות בחשבון העסקי של החברה. הועמדה לו הלוואת גישור שלא פרע אותה ונכנסה לפיגור. בסמיכות לאירועים שועבד המשק ומגרש שהיה על שם הנתבע 2 לטובת אמו הוא טען שהיא נתנה לו כספים, לנו לא היה שעבוד על המקרקעין אלא על כלים חקלאיים בלבד. אירוע נוסף הוא שהיו צריכים להתקבל כספים מפסק דין שניתן לטובת הנתבע 2 ולדבריו זה אמור היה לפרוע את החוב והכספים לא נכנסו והוא סרב לחתום על התחייבות שהכספים ייכנסו לחשבונו, בדיעבד נודע לנו שהם היו מיועדים לבנק אחר.

ש. האם ביקשתם שעבוד על המקרקעין?

ת. הייתה פגישה עם הנתבע 2 והצענו לו להפשיר את הכלים בכפוף לשעבוד על המקרקעין...".

1. לכל הנ"ל יש להוסיף כי אני מקבלת את טענות הבנק כי נקודת הזמן הרלוונטית והקריטית, היא נקודת הזמן שבה החליטו עובדי הסניף להעביר את החשבונות לגבייה.
2. לסיום פרק זה אציין כי הליכי גביה מטיבם אינם הליכים נעימים, וכוללים פעולות שאפשר לכנותן אגרסיביות. כך למשל תפיסת רכוש של חייב היא פעולה אגרסיבית, אולם היא פעולה שמסייעת לגבות חובות, והיא פעולה מותרת, כאשר היא נעשית כפי שהחוק דורש – כפי שנעשה במקרה דנן, באמצעות פנייה להוצל"פ, וכאשר היה מקום לנקוט פעולה זו.

על מה חלה ערבותם של נ.ה. ושל ארבל

1. הבנק טען כי ערבות ארבל וחברת נ.ה. חלה רק על ההלוואה שנטלה החברה ביום 16.12.15 בסך 700,000 ₪, שבמועד הגשת התביעה עמד החוב בגינה בסך 309,604 ₪ (ראה סעיף 12לכתב התביעה). הבנק סבור שהנ"ל לא חבים על ההלוואה הנוספת בסך של 500,000 ₪ אשר נלקחה בחודש 07/17, שכן נטילת הלוואה זו הייתה לאחר שהצדדים נפרדו, וכן אינם חבים על יתר חובות החברה (ראה דברי ב"כ הבנק בפרו' עמ' 30). זו הייתה עמדת הבנק מלכתחילה והיא משתקפת בסכום התביעה נגד ארבל ונ.ה.
   באשר לשאלה אם הערבות נפרעה בהעברת הסך על ידי ארבל בהעברת הכספים שביצע ארבל לבנק בחודש 08.06.17 ענה הבנק בשלילה גם כן.

ארבל וחברת נ.ה. טוענים כי ערבותם חלה רק על ההלוואה הראשונה בסך 700,000 ₪ ולא להלוואות נוספות ולא ליתרות חובה כאלו ואחרות, שעלולות להיווצר בחשבון החברה. כמו כן נטען על ידם כי ההלוואה נפרעה באמצעות הסכום שהעביר ארבל לחשבון החברה ביום 08.06.17 מחברת ניצת הדובדבן.

1. חברת אורגנייה ורן וישראל טוענים כי הערבות של ארבל ושל חברת נ.ה. הינה בגין כל חוב של חברת אורגנייה לבנק עד לסך של 800,000 ₪, כן הם טוענים כי הסך שהעביר ארבל לפירעון ערבותו, הינם בעצם סכומים שניצת הדובדבן חבה לחברת אורגנייה בגין שיווק תוצרת, ולא ניתן היה באמצעות סכום זה לפרוע את הערבות.
2. באשר לשאלה הראשונה – על מה חלה ערבותו של ארבל ושל חברת נ.ה.?
   אציין כי בהתאם לכתב הערבות המתמדת, נכון שערבותם של הנ"ל חלה על כל חוב של חברת אורגנייה לבנק עד לסך של 800,000 ₪ (בערכם העדכני),

זו לשון כתב הערבות וכך גם העידו כל העדים מטעם הבנק (עדות אלפסי, פרו' עמ' 40 שורה 6 ושרות 30 – 31; עדות פלקוביץ, פרו' עמ' 61 שורות 12 – 13; עדותו של חיט, פרו' עמ' 103 שורה 12).
וחזקה כי ארבל, שהינו מנכ"ל של חברה גדולה לה סניפים רבים, קרא והבין את מה שכתוב בכתב הערבות. עדותו בסעיף 8 לתצהירו לגבי מה שהוסבר לו על ידי פקידה בשם סילביה, אינה עולה בקנה אחד עם לשון כתב הערבות, ומהווה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב.

1. יחד עם זאת אני סבורה, כי בשל יציאתו של ארבל מהחברה והודעתו לבנק בדבר צמצום ערבותו לאותה הלוואה בלבד – צודקת טענתו לפיה הוא וחברת נ.ה. חבים רק בפירעון הערבות הראשונה שנטלה החברה.
   כפי שפורט לעיל, סמוך למועד ההיפרדות של ארבל וחברת נ.ה. מחברת אורנייה, בחודש 12/96 כתב ארבל מיילים לבנק המוזכרים בסעיף 20 לעיל, ובו ביקש להעביר אליו ניירת לצמצום הערבות האישית שלו ושל חברת נ.ה. רק להלוואה שניתנה באישורו עם פתיחת החשבון, בסך של 700,000 ₪. גם המייל השני מדבר על הותרת ערבותו להלוואה הראשונה בלבד. מייל זה נשלח כאמור לבנק, ורואים אולם שחברת אורגנייה מכותבת אליו גם כן. נכון שהבנק לא שלח אליו מסמכים בעקבות פנייתו, אולם דומה כי לכל הצדדים היה ברור כי זה המצב מעתה והלאה.
2. נכון שמר חיט לא העיד כי הוסכם על צמצום ערבותו של ארבל, ועדותה של אלפסי בעניין זה מהווה עדות שמיעה פרו' עמ' 40 שורה 6 והלאה), אולם הוכח כי כך התנהגו כל הצדדים בזמן אמת, כאשר היחסים בין הצדדים היו תקינים. רק לאחר שהיחסים עלו על שרטון החלו הטענות של רן וישראל לפיהן ארבל ערב לכל חובות החברה.
3. הדבר מתיישב גם עם הגיונם של הדברים ועם חובת תום הלב. לא יתכן שארבל יהיה ערב להלוואות נוספות שנלקחו בחברה עליהן בכלל לא ידע. ככל והוא היה ערב לכל חובות החברה שהתגבשו לאחר עזיבתו את החברה, סביר שהוא היה צריך גם כן לאשר מתן הלוואות, ולעקוב אחר מצב החשבון, ואין חולק שזה לא היה המצב.
   כפי שפורט לעיל, כאשר הוקמה חברת אורגנייה הודע לבנק כי בכל נוגע להלוואות, דרושה חתימה של רן, ישראל וארבל, יחדיו. בהמשך, לאחר יציאתו של ארבל מהחברה, הודע לבנק כי נדרשת חתימה של רן וישראל בלבד.
4. נכון שהוצג מסמך מיום 03.12.17, מכתב תזכורת שנשלח לערבים, ובו מציין הבנק בפני ארבל וחברת נ.ה. כי ערבותם עומדת על סך של 802,336 ₪, אולם, הבנק הודיע במסגרת הליך זה, החל מראשיתו כי אינו רואה את ארבל כחב בחובות נוספים מעבר להלוואה שניטלה כאשר היה עדיין הבעלים של החברה.
5. בנוסף לכל האמור אפנה לסעיף 15 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 שכותרתו: "ביטול ערבות לחיוב עתיד לבוא", שם נקבע כדלקמן: "(א). ביטול ערבות לחיוב עתיד לבוא (א) ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול. (ב) ניתנה ערבות כאמור בהסכמת החייב וביטל הערב ערבותו בלי שנתן לחייב הודעה על כך זמן סביר מראש, על הערב לפצות את החייב בעד הנזק שנגרם לו עקב אי-מתן ההודעה...". ודוק כי ההודעה על ביטול הערבות יכולה להינתן גם בעל פה. ראה למשל ת"א 18146-07-18 בסט מייסטר הבשר בע"מ נ' יעקב מזרחי (פורסם במאגרים משפטיים), והפסיקה המוזכרת שם. בענייננו הוכח כי ארבל הודיע לבנק עם העתק לאורגניה כי ערבותו תחול רק על ההלוואה שניטלה על סך 700,000 ₪.

בהשלמה לאמור אציין כי הוכח כי בעת עזיבתו של ארבל את החברה, לא היו חובות לחברת אורגניה מעבר לחוב בגין אותה הלוואה שניטלה עם פתיחת החברה (פרו' עמ'

1. באשר לטענת ארבל שירן כי פרע את ערבותו בסכום שהעביר לחשבון הבנק מחברת ניצת הדובדבן ביום 08.06.17 דעתי שונה.

אין חולק כי בתאריך זה העביר ארבל לבנק סך של 457,397 ₪. ארבל טען כי הסך הנ"ל משמש למילוי ערבותו וכי הבנק סירב לפטור אותו מערבותו שלא כדין. חברת אורגנייה ורן וישראל טוענים כי מדובר בחוב של חברת ניצת הדובדבן עבור רכישת סחורה מחברת אורגנייה ולא ניתן לראות בתשלום הסך האמור תשלום לכיסוי ערבותו של שירן הבנק מצדד בעמדתם של חברת אורגנייה רן וישראל. .

1. ממכלול הראיות שהונחו לפני עלה כי הצד עם חברת אורגנייה וכי הסכומים שהעביר ארבל הינם סכומים המגיעים לאורגנייה עבור תוצרת ששיווקה לחברת ניצת הדובדבן.

מהראיות שהובאו לפני עלה כי כאשר ארבל הבין שהוא נכנס לסכסוך משפטי עם השותפים הקודמים שלו, רן וישראל, הוא ניגש בדחיפות פיזית לבנק, בניסיון לסלק את ערבותו (ראה למשל סעיף 15 לתצהיר העדות הראשית מטעמו). .

1. עיון בכרטסת של חברת אורגנייה אצל חברת ניצת הדובדבן מעלה כי חברת אורגנייה הפיקה לחברת ניצת הדובדבן חשבוניות בתאריך 31.05.17 עבור התקופה שבין 01.05.17 – 31.05.17 בסך מצטבר של 934,740 ₪ עבור שיווק סחורה (הכרטסת של חברת אורגנייה אצל חברת ניצת הדובדבן, צורפה לתצהיר המשלים של רן).
   הדבר גם עולה מעיון בחשבוניות שהפיקה חברת אורגנייה לחברת ניצת הדובדבן (החשבוניות צרפו גם כן לתצהיר המשלים של רן). וראו בעניין זה עדותה של הרשקילוביץ לפיה בסוף כל חודש יצרה חשבוניות בהתאם למשלוחים והזיכויים, שהיו במהלך החודש, כאשר החשבוניות יוצאות לכל סניף בנפרד תחת הניצת הראשית (פרו' עמ' 69 למטה). היא ממשיכה ומעידה כי חברת אורגנייה הייתה אמורה לקבל העברה בהתאם לחשבוניות שהוציאה (פרו' עמ' 70 למעלה).
2. עיון בכרטסת של חברת אורגנייה בחברת ניצת הדובדבן מראה כי חברת ניצת הדובדבן שילמה ביום 10.06.17 סך של 457,397 ₪ תחת הכותרת "תשלום 5/17" (חברת ניצת הדובדבן גם קיזזה סך של 350,000 בגין "קיזוז הלוואה", אולם קיזוז זה אינו מענייננו בתיק זה, והוא נדון במסגרת הסכסוך שבין רן וישראל ואורגנייה מצד אחד וארבל וניצת הדובדבן בצד השני, בתיקים התלויים ועומדים). וראו בעניין זה עדותה של הרשליקוביץ:
   "...ואז יש פה תשלום שהם העבירו בפועל בגין החשבוניות האלה בסך של 457,398.08 ₪. אחר כך משום מה הם ביטלו את הפעולה הזו בכרטסת. לשאלת ביהמ"ש איזו פעולה אני אומרת ביטלו את הרישום של התשלום של ה- 457,297 ₪..." (פרו' עמ' 72 שורות 8- 10). ובהמשך: ...כנראה יום למחרת הכסף שראינו בחשבון לא נכנס לחשבון החברה. ה – 457 לא נכנס, לאחר שראיתי אותו בתוך הבנק ואז פניתי לדפנה להבין מה זה הסכום הזה, וממה שאני מבינה מהשיחה למחרת הכסף הזה נלקח מאתנו מהעו"ש לאחר שהיה שם..." (פרו' עמ' 73 שורות 7 – 11).
3. הדבר עולה גם מתמלילי שתי שיחות שהתקיימו בגין מנהלת החשבונות של חברת אורגנייה, גב' אדוה הרלישקוביץ, לבין מנהלת החשבונות של חברת ניצת הדובדבן, גב' דפנה בן חיים.

בשיחה מיום 08.06.17 (מוצג "אבוטבול 4"), מבררת הרלישקוביץ עם בן חיים מדוע חברת ניצת הדובדבן שילמה סכומים אחרים מאלו שהיא חבה, ובן חיים עונה לה כי ירד שם סך 350,000 הלוואה לנ.ה. בשיחה נוספת בין השתיים, מיום 09.06.17 מציינת הרלישקוביץ כי סך 457,397 ₪ לא הגיעו לחברת אורגנייה. בן חיים רואה את זה ומציינת "..."ואי, באמת זה לא עבר. למה הם לא העבירו את זה?.." בהמשך היא מנחה אותה לדבר עם ארבל.

1. וראו בעניין זה עדותה של אלפסי: "..היות ומדובר בלקוח עיקרי של אורגנייה אשר מידי חודש מתקבל סכום דומה לאורגנייה לא יכולתי להעיד בוודאות שמדובר בפירעון אשראי, לכן פניתי ליועמ"ש..." (פרו' עמ' 41 שורות 32-33) (הדגשה שלי – הח"מ).

וראו גם בהמשך: "...במקרה הזה מדובר בלקוח עיקרי של אורגניה שעיקר ההפקדות הן ממנו וראיתי שלא מדובר בהעברה מארבל או נ.ה. אז לא פרעתי את ההלוואה...." (פרו' עמ' 45 שורות 12 – 14). ראה גם עדותו של פלקוביץ: "..הכספים אמורים להגיע מאותו ערב.." (פרו' עמ' 62 שורה 11). וראו בהמש: "...ואם יש סכסוך ביניהם? אני רוצה שזה יעבור דרך החייב..." (פרו' עמ' 66 שורות 30 – 31). וראה עדותו של חיט: "..אתה אומר שניצת הדובדבן העבירה, מי שערב זה שירן, שאני לא זוכר את הכסף שלו. זה כספים שניצת הדובדבן העבירה לכסות כספים של אורגניה. צריך לדבר עם אורגניה ולהגיד להם שיש כספים שצריך לפרוע, אז שיחתמו אלו ואלו ואז יש הסכמה וזה בסדר. הערב עצמו לא העביר. ניצת הדובדבן העביר..." (פרו' עמ' 104 שורות 30 – 33).

1. בתצהירו המשלים של ארבל הצהיר כי הוא משמש שנים רבות כמנכ"ל חברת ניצת הדובדבן והוא בעל זכות חתימה בה והוא רשאי לבצע מטעמה העברות כספים. ארבל צירף מסמך של חברת ניצת הדובדבן חתום על ידי הבעלים שלה, בעניין זה, אולם לא ניתן לקבל מכתב זה כראיה לאמיתות התוכן, שכן עורך המסמך, מר ביבי, הבעלים של חברת ניצת הדובדבן לא הגיע להעיד.
   נושא עדותו של מר ביבי עלה במסגרת קדם המשפט, אולם על אף האמור לא הגיע להעיד כאמור לעיל. גם לא הוצגה החלטת הנהלה של חברת ניצת הדובדבן לפיה ניצת הדובדבן מסכימה להעברת כספים לבנק, לצורך פירעון ערבותו של ארבל.
   להשלמת התמונה אציין כי ארבל מונה כדירקטור של חברת ניצת הדובדבן רק ביום 01.10.20 (ראה אישור בדבר רישום הודעה על מינוי/הסרת דירקטורים, שהוגש כמוצג "אבוטבול/9"), כך או כך, כאמור, אין כל אינדיקציה מלבד עדותו שלו, כי חברת ניצת הדובדבן החליטה להעביר סכום כלשהו לבנק, לטובת פירעון הערבות של ארבל. וראו מה שכתב הבנק בסיכומיו בעניין זה: "לא מצאנו כל החלטה של החברה לפרוע ערבות של מנהל בחברה. החלטה כזו היא הכרחית שכן בלעדיה מבצע מנהל החברה פעולה בניגוד לדין ובניגוד לטובתה של החברה" ובהמשך: "קשה להשתחרר מההרגשה כי נוצלה הזדמנות של התחשבנות בין החברות לצורך ביטול הערבות של שירן" (ראו סעיפים 7 ו- 9 בעמ' 16). דברים אלו מקובלים עלי.
2. ארבל וחברת נ.ה. קבלו על כך שהבנק החליט, בסופו של דבר, לאחר שרן וישראל התנגדו לפירעון הערבות של ארבל באמצעות הסכומים שהועברו לבנק, לקבל את עמדת רן וישראל. אני קובעת אולם כי לא היה כל פסול בהתנהלות הבנק, אשר מצא עצמו בתווך בין שני ניצים.
   הוכח כי בתחילה ביצע הבנק מה שביקש ארבל ואז התקבל אצלו מכתב מחברת אורגניה שמתנגד למה שבוצע. אז פעל הבנק לשים את הכסף בפיקדון ופקידי הבנק פנו לקבל יעוץ משפטי. לאחר קבלת הייעוץ המשפטי, התקבלה עמדת חברת אורגנייה, ובצדק, כפי שפורט לעיל (ראה בעניין זה סעיפים 9 – 16 לתצהירה של אלפסי והנספחים שצורפו לו, וראו גם עדותה של אלפסי פרו' עמ' 41 שורות 18 – 23).
   הבנק גם פעל בהתאם להוראות בחשבון, לפיהן כל נושא של אשראי – גם יצירת אשראי וגם פירעון אשראי – דרוש אישור של בעלי החברה – רן או ישראל (ראו מוצג "בנק1"). אישור כזה לפירעון האשראי באמצעות כספים של ניצת הדובדבן – לא התקבל. וראו עדותה של אלפסי: "...בדיוק כמו בפרוטוקול הקודם. סעיף 2 בטבלה וגם סעיף 3.1. כאן מצוין רק שניהם, וצריך לפנות לאחד מהם, עם חותמת. ש. לשיטתך כתוב פה גם במקרה של פרעון?

ת. פרעון לא מחייב רק ערבות, אלא של כל אשראי.." (פרו' עמ' 46 שורות 17 - 21).

באשר לטענה של ארבל לפיה הבנק היה צריך להחזיר את הסכומים חזרה לחברת ניצת הדובדבן, הרי שבכל מקרה, בעל דברו של הבנק בעניין זה היא ניצת הדובדבן ולא ארבל.

1. יתרת החובה בגין ההלוואה לה ערבו חברת נ.ה. וארבל, ביום הגשת התביעה, עמדה על סך של 309,604 ₪.
2. לסיום פרק זה אציין כי צודק הבנק כי בבקשת הרשות להגן, שהינה כתב ההגנה בתיק, לא נטענה טענה על ידי ארבל וחברת נ.ה. לפיה הכספים שהתקבלו ממימוש המשכון היו צריכים להפחית את ההלוואה בערבותו של ארבל ולא חובות אחרים (ראה התנגדות הבנק להרחבת חזית, בפרוק עמ' 64). כך או כך הוכח כי שטר המשכון הבטיח הן את חובות החברה והן את חובות הממשכן.

דיון בטענה לפיה הבנק לא פעל נגד יתר הערבים

1. כמפורט לעיל, הטענה לפיה הבנק מימש רק ציוד של רן, אין לה על מה שתסמוך, שכן לבנק היה משכון רק על 4 טרקטורים בבעלותו של רן, כך שברור שתיקי ההוצל"פ בעניין מימוש משכון, היו אמורים להיפתח כנגדו.
2. יש גם לזכור כי החשבון על שם רן היה ביתרות חובה, ולכן ברור שהבנק יפעל בעיקר נגד רן.
3. באשר לטענה שהבנק לא פעל נגד יתר הערבים, העיד פלקוביץ שלא היה לבנק מידע על יכולתם הפיננסית של הערבים ולכן לא היה להם חשש בעניינם במועד בו פעלו נגד ישראל והחברה (פרו' עמ' 55 שורות 13 – 14). באשר לרן היה לבנק מידע שחשבונו ביתרת חובה הולכת וגדלה.
4. באשר לטענה בגין העדר פנייה לערבים טרם פנייה להליכי גבייה אציין כי ישראל וגב' אירנה סחרוב אבוטבול וכן ארבל, לא פרטו מה הנזקים שנגרמו להם בשל אי קבלת מכתבי התראה, לא פירטה את הצעדים שהיו יכולים לנקוט לו קיבלו את ההודעות במועד, ולא הוכיחו כי היו יכולים לגרום ללווה להסדיר את חובו או להסדיר אותו בעצמם במועדים הרלוונטיים. לכך אוסיף כי ישראל הינו אח של רן והוא גם בעל מניות בחברה ומתצהירו עולה כי היה מיודע באשר לכל הקורות מול הבנק, ועל אף האמור לא הציע בזמן אמת פתרון כזה או אחר. ארבל בכלל היה בסכסוך קשה עם רן וישראל, ואף במסגרת הליך זה נלחם על כך שלא מסכים לשלם כספים בגין ערבותו, כך שקשה לסבור שאם היה מקבל התראה מראש היה מגיע ופורע את החוב. בשל כל האמור טענותיהם של הערבים הנ"ל בעניין זה – נדחות.

נזקים בגין הטלת עיקול לא מידתי

1. לבקשת הבנק ניתן ביום 29.04.18 צו עיקול במעמד צד אחד על הכספים שהגיעו לנתבעים מחברת עמיר שיווק. צו העיקול על הכספים שהתקבלו מחברת עמיר שיווק בוטל בהחלטת הרשם הבכיר ביום 30.05.18 למעט סך של 63,000 ש"ח.
   לאורך הדיון הוצג בפני בית המשפט כי הייתה מחלוקת עם חברת עמיר שיווק, מה הסכמים שהגיעו לרן במסגרת פסק הדין. לא הוצגה לפני ראיה מה הסכום ששילמה חברת עמיר שיווק לרן, לאחר העברת הסך של 63,000 ש"ח לבנק.
   מכאן כי הוכח כי במשך כחודש בלבד הוחזקו סכומים המגיעים לרן בתיק בית המשפט, כאשר לא ברור מה סך אותם סכומים.

לכך אוסיף כי לא הוכח כי אם סכום הזכייה של עמיר היה משולם לרן באפריל ולא במאי, כל הפעילות של רן ושל חברת אורגנייה הייתה ניצלת.

1. באשר לתביעה שכנגד ולנזקים הנטענים בדו"ח השמאי, הרי שמאחר ומסקנתי הינה שהבנק פעל כדין ולא התרשל במעשה או במחדל ולא הפר חובות שבחוק – הרי שדין התביעה שכנגד להידחות והרי שככל שנגרמו לחברת אורגנייה נזקים, הרי שהבנק לא חב לפצותו בגין כך.
2. בעניין אותה חוות דעת מטעם רן ישראל ואורגניה אציין כי היא קבעה שהמשק הינו רווחי, אולם לא התייחסה לקושי בתזרים המזומנים עימו התמודדה החברה ובשאלה כיצד הייתה ממנת את הפעילות שלה בתקופה בה סבלה מתזרים מזומנים.

לקראת סיום

1. חברת אורגניה, רן וישראל, טענו לכל אורך ההליך כי חסרים בחשבונות כספים שנכנסו לאחר הגשת התביעה, וכן טענו כי הבנק חייב את החשבונות בסכומים מפורזים בגין הוצאות משפטיות. (ראה למשל סעיפים 59 ו- 60 לכתב התביעה שכנגד, וסעיף 72 לתצהירו של רן). בעקבות טענה זו (וטענות נוספות), הוריתי לצדדים להגיש ניתוח של דפי החשבון, כאשר לאחר שהצדדים הגישו את הנ"ל והתקיים דיון בעניין זה, עלה כי הפער בין הצדדים הינו לכל היותר כ- 20,000 ₪ (פרו' עמ' 04.08.20).
   חברת אורגנייה רן וישראל טענו כי ההוצאות הן מפורזות, כאשר בעניין זה הוגש פירוט ההוצאות בגין מימוש הרכבים, צורפו כמוצג ת/26 לתיק המוצגים של הבנק, וכן מופיעים בדפי החשבון, כאשר לא מצאתי טענה קונקרטית בעניין הוצאה כזו או אחרת מפורזת או שלא לצורך. לכל האמור יש להוסיף כי בסיכומים מטעם ישראל ורן, נזנחו טענות אלה.

לסיכום

1. התביעה העיקרית מתקבלת במלואה.
2. באשר ליתרת ההלוואה המובטחת בערבותו של ארבל, הרי שארבל רן וישראל חבים בחוב זה ביחד ולחוד.
3. מהסכומים הנ"ל הנקובים בכתב התביעה על הבנק לקזז את הזיכויים שנעשו לאחר הגשת התביעה. יש להגיש פסיקתא לחתימה.
4. לפי מוצג ת/14 בתיק המוצגים של הבנק, שיעור הריבית הנהוג אצל הבנק הינו 13.2% לשנה. ובעניין זה ראה פרק 1 סעיף 1.3 להסכם לפתיחת חשבון.
5. התביעה הנגדית נדחית במלואה.
6. הבנק זכאי להוצאותיו, עלות חוות דעת שמאי, לפי קבלות; הבנק זכאי להוצאות האגרה; הבנק זכאי לשכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.
7. תם ולא נשלם. סכסוך זה אליו נדרשו מותבים רבים - רשמת ההוצל"פ, כבוד השופטת עירית קויפמן, כבוד השופטת חת מקוב, וגם שני מותבים בבית המשפט המחוזי הנכבד, הגיע אל סופו בהכרעתי זו, אולם הסכסוך בין חברת אורגנייה לבין ניצת הדובדבן עדיין חי ובועט ומצוי בערכאות המשפטיות, וכמובן, לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה.
8. טרם חתימת פסק הדין אציין כי במהלך ניהול התיק הוצעו על ידי הצעות פשרה שונות, אשר לא הסתייעו. בסופו של יום, בית המשפט, טרם מתן פסק הדין, בוחן שוב בצורה מדוקדקת את כל הראיות שלפניו כשהוא פתוח לשכנוע. לכך יש להוסיף כי בפסק דין - שורת הדין בלבד היא זו המחייבת.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.