בפניי שתי בקשות מטעם התובעות.

רקע קצר

1. ביום 1.6.18 הגישו התובעות תביעה בגין לשון הרע כנגד הנתבעים בסך 1.5 מיליון ₪.
2. הנתבעים 1-3 הגישו כתבי הגנה. התקיים דיון מקדמי ולאחריו קיימו הצדדים הליך גישור שלא צלח.
3. בהחלטה מיום 2.7.19 הותר לתובעות להגיש כתב תביעה מתוקן על דרך של הוספת הנתבע 4. בדיון מיום 10.10.19 חויבו התובעות בהוצאות בשל אי המצאת זימון לדיון לנתבע 4 וכן המצאת כתב התביעה המתוקן באיחור. ביום 4.6.20 התקיים דיון קדם משפט נוסף וניתן צו לראיות.
4. ביום 17.8.20 הגיש הנתבע 4 כתב הגנה. ביום 19.8.20 ניתנה החלטה ובה נקצבו מועדים להשלמת הליכי גילוי ועיון וכן ניתן צו מעודכן לראיות.
5. ביום 13.9.20 הגישו התובעות בקשה לפיצול הדיון ולהיפוך סדר הראיות.

בבקשה נטען כי יש להורות על פיצול הדיון כך שבשלב הראשון תתברר שאלת אחריותם של הנתבעים כלפי התובעות בלשון הרע, ובשלב השני, אם תיקבע אחריות, תתברר שאלת הנזק. בהקשר זה נטען כי ההלכה בתביעות לשון הרע היא שיש לפצל את הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק. בנוסף עתרו התובעות להיפוך סדר הבאת הראיות ונסמכו בבקשתן על ההלכות שנפסקו ברע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ בפירוק זמני (25.8.14) וכן ברע"א 2721/14 פלוני נ' חברה פלונית (4.9.14) (להלן: "עניין רוטר" ו - "עניין פלוני").

1. הנתבעים הגישו תגובות לבקשה.

הנתבע 1 טען, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ופירט את הנסיבות שדי בהן לדחות את הבקשה, לשיטתו. עוד הוסיף כי התובעות לא הוכיחו את דבר הפרסום ואחריותו של הנתבע 1 לפרסום, ובשל כך אין מדובר בטענה של "הודאה והדחה". בהקשר זה הוסיף כי אף התובעות הודו כי הפרסום הנטען הופץ ע"י נתבע 4. בנוסף נטען כי כתב התביעה נעדר עובדות מהותיות ואין להעניק לתובעות יתרון דיוני בהפיכת הנטל.

הנתבע 2 הצטרף לאמור בתגובת הנתבע 1 והוסיף, בין היתר, כי התובעות לא הוכיחו כי הנתבע 2 פרסם כנגדן לשון הרע. עוד נטען כי כתב התביעה הוגש בצורה כללית ולקונית.

הנתבע 3 הסכים לפיצול הדיון אך סירב להיפוך סדר הבאת ראיות. בין היתר טען לשיהוי בהגשת הבקשה וכן להעדר פירוט ביחס לנזק המתייחס אליו בכתב התביעה. בנוסף טען כי הכחיש את עצם הפרסום ואחריותו.

הנתבע 4 התנגד למבוקש. בין היתר טען כי התובעות לא צירפו לתובענה כל ראיה לנזק הממוני שנגרם להם. כן טען כי יתר הנתבעים הכחישו את מושאי הפרסומים בכתב התביעה.

התובעות השיבו לתגובות הנתבעים.

הכרעה

1. דין בקשות התובעות להידחות.
2. אכן ככלל בתביעות לשון הרע יש מקום לפיצול הדיון כך שתחילה נדונה שאלת החבות ורק בשלב שני, אם נקבעת חבות, תידון שאלת גובה הפיצויים (רע"א 3576/94 השקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מח(4) 388, 392 (1994)). כאשר מפוצל הדיון באופן שתחילה נדונה שאלת החבות, על התובע מוטל הנטל להוכיח את עצם הפרסום ואת העובדה שהנתבע הוא זה שפרסמו. ככלל, בשלב זה די לתובע להוכיח את הפרסום כדי שהנטל להוכיח קיומן של הגנות יעבור אל הנתבע (רע"א 1813/12 חזה נ' אלוני (פורסם בנבו, 6.5.2012)).
3. בעניין רוטר נקבע כי הנוהג לפצל את הדיון הפך להלכה פסוקה, ומקורו בסעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – החוק). כאשר מפוצל הדיון עשוי להיווצר מצב שהנתבע יחל בהבאת הראיות. בהקשר זה נאמר: "נמצא, כי אין התובע צריך "להוכיח" בעובדות ובראיות שהפרסום מהווה "לשון הרע", זאת ייעשה באמצעות טענות משפטיות. אם כך הוא, בשלב זה לא נותר לתובע להוכיח דבר שעה שהנתבע מודה בעצם הפרסום ובאחריותו לו, ועל-כן נקבע, כאמור, כי במצב דברים זה, הנתבע הוא שיחל בהבאת הראיות. מדובר בהיבט מיוחד של "הודאה והדחה" המאפיין הליכים לפי החוק, והמתקיים על-אף שאין הודאה בטענות לעניין הנזק ועל-אף שאין הודאה בטענה המשפטית כי הפרסום מהווה "לשון הרע" (דהיינו, שהוא נועד להשפיל, לבזות וכו')" (פסקה 9; ההדגשה אינה במקור).

עם זאת, בהחלטה שניתנה בעניין פלוני נקבע כי: "...ואם מסיבה כלשהי, יראה בית משפט השלום לחרוג מהכלל הרגיל בדבר פיצול הדיון בתביעות לשון הרע, בוודאי שאין לשנות מסדר הדברים הרגיל לפיו התובע מתחיל בהבאת הראיות" (פסקה 6).

ודוק: תנאי מוקדם לכך שהנתבע יחל בהבאת ראיות הינו שהדיון יפוצל באופן שתחילה תתברר שאלת האחריות.

1. במקרה דנן אין לטעמי להורות על פיצול הדיון וממילא אין להורות על היפוך סדר הבאת הראיות. אנמק.
2. ראשית, המדובר בתביעה על סך של 1.5 מיליון ₪, סכום לא מבוטל בתביעה בגין לשון הרע. כפי שציינתי בהחלטה מיום 7.6.20, התובעות טענו לנזקים (ממוניים ובלתי ממוניים), כאשר בכתב התביעה לא נטען פירוט כלשהו לסכום גבוה זה והוא ננקב בצורה לקונית לחלוטין (ראה סעיף 66 לתובענה המתוקנת).

בנסיבות, אין מקום להפריד בבירור הראיות בין החבות והנזק, כאשר עד כה לא ברור כלל מהו הנזק הנטען, מלבד טענות לא מבוססות על פניו לנזק כספי גבוה. מובן כי הנתבעים הכחישו את הנזק בכתבי ההגנה, וזכותם בהקשר לכך כי תונח בפניהם תמונה מלאה של הנזק הנטען טרם שמיעת עדויות.

בנסיבות בהן לא פורט הנזק ולו במעט בכתב התביעה המתוקן, וכן בנסיבות התיק כולו, נראה כי לא יהיה צורך בשמיעת ראיות בהיקף משמעותי לעניין הנזק ולא תצמח כל תועלת בהפרדה. סביר להניח כי ישמעו טיעונים בשאלת הנזק, בעיקר משפטיים, וככל שתיקבע חבות הנתבעים, בית המשפט ישקול את הפיצוי הראוי. לחילופין נדרש הסכום האמור (1.5 מיליון ש"ח) כפיצוי ללא הוכחת נזק (פרק ה' לתביעה המתוקנת). אף לבירור הפיצוי הסטטוטורי לא נדרש הליך נוסף של שמיעת ראיות.

1. שנית, פיצול הדיון יביא להארכתו ללא תכלית ותועלת למי מהצדדים. מדובר בחמישה בעלי דין אשר כל אחד מהם צפוי להעיד. בנוסף ייתכנו עדים נוספים (טרם הוגשו ראיות). הפיצול עלול להביא להתארכות ניכרת של ההליך, זאת בשים לב לעובדה שההליך החל כבר לפני שנתיים ויותר, וטרם נראה באופק סופו.

בנוסף, ייתכן מצב שבו רק חלק מהנתבעים יחויבו בגין הוצאת לשון הרע ולא מן הנמנע שיחפצו לערער על הקביעות, ורצוי כי בנסיבות אלו שערכאת הערעור תבחן את מכלול העניין, כולל שאלת הנזק.

1. שלישית, חלק מהנתבעים טענו להגנת "אמת דיברתי" (כך לדוגמא הנתבע 1 בסעיפים 47-48 לכתב ההגנה מטעמו). לשם הוכחת טענות אלו, יצטרכו הנתבעים, מן הסתם, להביא את אותן הראיות לצורך הוכחת הטענה כי לתובעת אין שם טוב, דבר שאכן רצוי להימנע ממנו בדרך כלל, אם כי לא במקרה זה. אף בנסיבות אלו פיצול הדיון בין החבות לנזק יגרור הארכת הבירור שלא לצורך (לעניין התכלית בבסיס קבלת העמדה בבקשה לפיצול הדיון ראה: ת"א 6685-07-14 (שלום ת"א) קרמר נ' שרף (29.2.16); לעניין הצורך בבירור טענת "אמת דברתי" ואי הפיצול בעקבות כך, ראה: רע"א (מחוזי ב"ש) 37068-01-17 בן זקן נ' סער (19.2.17) ).
2. משנקבע כי אין מקום להורות על פיצול הדיון, הרי שאין מקום להורות על היפוך סדר הבאת הראיות. למצער, אף בחינת הבקשה להיפוך סדר הבאת הראיות, כשלעצמה, אינה מחזיקה. אסביר.
3. ראשית, עצם אחריות הנתבעים לפרסומים מושאי התביעה שנויה במחלוקת. כך, הנתבע 1 הכחיש בכתב הגנתו את הפרסומים המופנים כלפיו וטען כי אלו לא פרסמו על ידו, אינם באחריותו ולא בשליטתו. כך גם הנתבע 2 הכחיש את אחריותו לפרסומים. אף הנתבע 3 עשה כן. בכתב התביעה המתוקן צוין כי מעשה הפרסום הופץ על ידי הנתבע 4. ברור כי בנסיבות אלו לא ייתכן להורות על היפוך סדר הבאת ראיות לגבי חלק מהנתבעים.
4. שנית, התובעת עתרו לחילופין לנזק בסכום הכפול הקבוע בחוק (140,000 ₪ לכל פרסום) נוכח "כוונה לפגוע" (סעיף 67 לתביעה המתוקנת). הנטל להוכחת הכוונה בעת פרסום לשון הרע, מוטל על כתפי התובעות, וגם משום כך על התובעות לפתוח בהבאת ראיות.
5. שלישית, בעניין פלוני קבע בית המשפט העליון כי : "עם זאת יצוין, כי פסק הדין בענין רוטר אכן מבהיר את הדברים שיתכן שקודם לכך לא היו בהירים, ובכלל זה את טיעונו של המבקש לגבי זכותו להביא, בהמשך, ראיות סותרות כאמור בסעיף 18 לחוק. כאמור, זכות זו מקהה עד מאד את עוקצה של המחלוקת בשאלה מי יחל בהבאת הראיות. כיוון שכך, ספק אם היה מקום למצות את אפשרויות ההשגה בעניין זה (בענין רוטר כיניתי את ההתדיינות בנושא זה "סערה בכוס מים")" (פסקה 6).

פירוש הדבר כי בהינתן שלתובעות זכות להשיב על ראיות הנתבעים הרי שאין נפקות מעשית ממשית לשאלה מי יחל בהבאת ראיות (ראו החלטה מיום 2.12.19 בה ניתנה זכות לתובעות לראיות סותרות).

1. ארכה לגילוי מסמכים: התובעות ביקשו ארכה לגילוי מסמכים עד להכרעה בבקשה לפיצול הדיון. חלק מהצדדים התנגדו לבקשה. הוגשה תשובת התובעות.

דין הבקשה להידחות. כבר נקבע כי הפרוצדורה אינה תכנית כבקשתך (רע"א 5400/18 מיר נ' מירון (28.1.2019)). הבקשה לא נושאת כל פירוט מדוע יש לאפשר ארכה מעבר למועדים שנקבעו זה מכבר. הליכי גילוי ועיון בתיק הוארכו לא אחת וכאמור לעיל מדובר על תובענה אשר הוגשה לפני למעלה משנתיים. מועדי גילוי ועיון נקבעו והוארכו במספר החלטות וניתן צו לראיות יותר מפעם אחת. אמנם צירופו של נתבע 4 לתיק נעשה רק לאחרונה יחסית, אך יתר הנתבעים מצויים בתיק מאז החל. בנוסף, השלמת הליכי גילוי מסמכים אינה קשורה להחלטה בדבר היפוך סדר הבאת ראיות, והיה על הצדדים להשלים הליכים אלו בזמנים שנקבעו.

1. בשל האמור בירור התובענה צריך להתקדם וכבר ניתן צו לראיות. הדבר יקדם את כלל האינטרסים של הצדדים. בהחלטה מיום 19.8.20 נקבע כי ראיות התובעות יוגשו עד ליום 22.10.20 וראיות הנתבעים עד 22.11.20. כן נקבע כי ההוראות הקודמות שניתנו בעניין ההוראות יחולו. הבחנתי כי לא קצבתי מועד מעודכן לראיות סותרות מצד התובעות (כאמור בפירוש בהחלטה מיום 2.12.19). משכך, זכות תגובה לתובעות לראיות הנתבעים עד ליום 10.12.20.
2. סוף דבר הבקשות שהוגשו ע"י התובעות נדחות. התובעות ישלמו הוצאות הבקשות לנתבעים 1-4 בסך של 2,500 ₪ לכל נתבע.

ניתנה היום, ח' חשוון ח' חשוון תשפ"א, בהעדר הצדדים.