בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על עיכוב ביצוע החלטת כב' רשמת ההוצל"פ אפרת אידר ינון מיום 2.8.18 בתיק הוצל"פ 500304-07-18 המורה להם לפנות את משק מס' 57 הנמצא ברח' מעלה הרימון 57 במושב ינוב.

המדובר במשק שבבעלות המשיבים. המבקשים שוכרים את הנכס מספר שנים, לאחר שניסיונם לרכוש אותו מהמשיבים לא צלח בשל חוסר יכולת כלכלית. למעשה, הסכם מכר נחתם, אך המבקשים הפרו אותו כשלא שילמו את התמורה המוסכמת.

לאחר כישלון עסקת המכר, נותר, ככל הנראה בידי המשיבים סכום של כ – 412,000 ₪ שביחס אליו הצדדים חלוקים. המבקשים טוענים כי יש להשיב סכום זה לידיהם ואילו המשיבים טוענים כי הסכמת הצדדים הייתה שהכספים לא יוחזרו וזאת כפיצוי בגין הפרת הסכם המכר.

מחלוקת זו לא עלתה בזמן אמת אלא לאחרונה ולמרות שהכספים נותרו בידי המשיבים, הוסכם בין הצדדים שהמבקשים ישכרו את המשק מהמשיבים החל מסוף שנת 2013.

לאור מחלוקת בין הצדדים ביחס לקיום הסכם השכירות, הגישו המשיבים תביעת פינוי כנגד המבקשים [תא"ח 4499-01-18] שהסתיימה בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 11.4.18.

בהסכם הפשרה הוסכם כי המשיבים יפנו את הנכס בכל מקרה, אך יהיו שני מועדי פינוי חלופיים: מועד הפינוי נקבע ליום 29.6.18, אולם אם המשק לא יימכר לצד ג' והמשיבים יודיעו למבקשים כי הם מוכנים להשכיר להם את הנכס לתקופה נוספת – פסק הדין לא יוצא אל הפועל ותקופת השכירות הנוספת תהיה עד ליום 31.8.18.

בעקבות טענות להפרת הסכם הפשרה [אי תשלום דמי השכירות כפי שנקבע בו – ועל כך אין מחלוקת] הוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ , הליך שהסתיים בהחלטה נשוא בקשה זו מיום 2.8.18.

יצוין, כי המבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה אלא הגישו המרצת פתיחה בה הם טוענים כנגד הסכם הפשרה ומבקשים שבית המשפט יצהיר על ביטולו.

לטענתם, לא כל ההבנות שהושגו בין הצדדים באו לידי ביטוי והם העלו שלל טענות ביחס למו"מ שהתקיים עד לחתימת הסכם הפשרה. המבקשים טוענים כי ההסכם נכפה עליהם, אך עיקר טענותיהם נוגעות לאותו סכום שנוי במחלוקת שנותר בידי המשיבים לאחר כישלון עסקת המכר. המבקשים מבקשים כי ייקבע תנאי לפינוי הנכס והוא החזר אותם כספים.

דין הבקשה להידחות.

דרך המלך בהשגה על החלטת רשם הוצל"פ היא הגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה והגשת בקשה לעיכוב ביצועה. המבקשים לא נקטו בהליך המקובל אלא פנו בתביעה לביטול הסכם הפשרה מלכתחילה.

על מנת ליתן צו מניעה כנגד הליך הפינוי, על בית המשפט להשתכנע תחילה בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה והמבקשים אינם עומדים בתנאי זה.

המדובר בהסכם פשרה שנחתם במסגרת הליך משפטי, כאשר שני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין. המבקשים היו מיוצגים על ידי בא כוחם המייצג אותם גם בהליך כאן ויש להניח כי אם דעתו לא הייתה נוחה מעצם חתימת ההסכם, לא היה חותם עליו בשמם.

כב' רשמת ההוצל"פ התייחסה בהחלטתה בהרחבה לטענות שמעלים המבקשים כנגד הסכם הפשרה ודחתה אותם בהחלטה מנומקת. נימוקיה מקובלים עליי וממילא אין הליך זה מהווה ערעור על החלטתה.

בנוסף, קיים קושי רב לקבל טענה, כי הוגש לבית המשפט הסכם שלא מבטא את הסכמת הצדדים. במיוחד כאשר הטענה נטענת על ידי מי שניסח את אותו הסכם. אינני משוכנע כי הדבר עומד עם הדרישה כי אדם המבקש סעד זמני יעשה זאת בנקיון כפיים.

הבקשה לוקה בשיהוי רב. להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין עוד בחודש אפריל ורק כעת, כשהגיע מועד הפינוי, מגישים המבקשים את המרצת הפתיחה והבקשה לסעד זמני, כל זאת מתוך מטרה לדחות את הקץ ולעשות שימוש בהליך המשפטי על מנת לזכות בתקופת מגורים נוספת במשק.

בכך, יש משום שימוש לרעה בהליך המשפטי. נראה, כי המבקשים מודעים לכך שעליהם לפנות את הנכס וכי אין להם עילה של ממש לעכב עוד את הפינוי, אלא שעליהם למצוא פתרון לפינוי מאה החתולים וארבעת הכלבים החיים עמם [ראו דברי המבקשת בעמ' 6 החל משורה 16 לפרוטוקול].

מאזן הנוחות נוטה אף הוא בבירור לטובת המשיבים המעוניינים לקבל את הנכס השייך להם על מנת למכור אותו. המבקשים מחזיקים בנכס למרות שאינם משלמים את דמי השכירות עליהם הוסכם בהסכם הפשרה [19,000 ₪ במקום 21,000 ₪ כפי שהוסכם] ואי פינויו מקשה על שיווקו לצדדי ג', תוך גרימת נזק כספי למשיבים.

מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי המבקשים לא עמדו בתנאים הדרושים למתן סעד זמני כנגד פינויים מן הנכס והבקשה נדחית.

הצו הארעי שניתן – מבוטל.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ [כולל מע"מ].

ניתנה היום, י' אלול תשע"ח, 21 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.