לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

תביעה זו עניינה להכיר ברעד בשתי הידיים ממנו סובל התובע "כפגיעה בעבודה" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995

רקע עובדתי

1. התובע, יליד 1958, עבד במקומות עבודה שונים כאיש אחזקה וכמכונאי ציוד כבד וציוד חקלאי.
2. בין השנים 1980-1984 עבד התובע לסרוגין בחברת "אוליצקי בע"מ" כמכונאי טרקטורים. בשנים 1982-1983 עבד במשך מספר חודשים ב"חברה הישראלית לטרקטורים" כמכונאי טרקטורים.

בין השנים 1985-1989 עבד בחברת "הגביע" כאיש אחזקה של המכונות.

בין השנים 1989-1998 עבד התובע בחברת "מירומית" כאיש תחזוקה למכונות.

החל משנת 1998 ועד היום עובד בתובע בחברת "הזרע" כאחראי לתחזוקת ציוד המפעל. בחברה זו עובד התובע 5 ימים בשבוע, לפחות 9 שעות ביום. לעיתים עבד התובע גם בימי שישי.

1. התובע אובחן כסובל מרעד בשתי ידיו.

4. ביום 26.11.17 פנה התובע לנתבע בתביעה להכיר ברעד בידיו כ"פגיעה בעבודה" לפי הלכת המיקרוטראומה. ביום 14.1.18 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק כי-

"מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה."

על החלטה זו נסובה התביעה שבפניי.

5. התובע השתית טענתו על שני אדנים: חשיפה לחומרים ושימוש בכלים רוטטים. הנתבע טען כי אין מקום לבחינת הטענה בדבר שימוש בכלים רוטטים שכן טענה זו לא נבחנה על ידי פקיד התביעות. לא מצאתי לקבל טענה זו.

במסגרת ההליכים המקדמיים הועלו טענת התובע בדבר שימוש במכשירים רוטטים גם בתקופות שקדמו לעבודתו בחברת "הזרע" והסתייגות הנתבע. על כן הגיש התובע תביעה נוספת וזו נבחנה על ידי פקיד התביעות בהסכמת הנתבע (הודעת הנתבע מיום 30.4.19) ובסופו נדחתה תביעת התובע (ראו מכתב דחיה מעודכן מיום 10.11.19). יתרה מזו, הנתבע היה מודע לטענות התובע כאשר במסגרת ההליך הובאו ראיות, במסגרתם נבחנה גם סוגיית השימוש בכלים רוטטים ולנתבע ניתנה אפשרות לבחון את הסוגיה. משכך, טענה זו נדחית.

6. מטעם התובע העידו התובע עצמו, מר שעיה דפנה (להלן: מר דפנה) שעבד כמסגר עם התובע בחברת "הזרע" בין השנים 1993-2013 ומר אושרי נחום (להלן: מר נחום) שעבד עם התובע בחברת "הזרע" החל משנת 2004. מטעם הנתבע העידו מר דורון ביטון (להלן: מר ביטון) שמשמש כמנהל אחזקה בחברת "הזרע" החל משנת 2013.

טענות הצדדים

7. לטענת התובע, בעבודתו כאיש אחזקה בכל מקומות העבודה שבהם הועסק, השתמש בכלים רוטטים במשך לפחות כשעה ביום. כמו כן במשך כ-20 שנות עבודתו בחברת "הזרע" בעת שעסק בתחזוקה ותיקון הכלים השונים, הפעיל התובע כלים רוטטים במשך 3-4 שעות ביום.

מוסיף וטוען התובע, כי בעבודתו בחברת "הזרע" נחשף לחומרי הדברה שעה שתיקן כלים חקלאיים המשמשים לביצוע ההדברה ושעה שעסק בתיקון במחסני הזרעים שעברו חיטוי. לטענתו, חשיפות אלה וכן הרטט במכשירים איתם עבד גרמו למחלתו.

8. לטענת הנתבע, לא הוכיח התובע כי נחשף בעבודתו לחומרים מסוכנים וגם אם נחשף אליהם, הרי שחשיפה זו היתה קצרה ולאורך זמן מועט בלבד. עוד טוען הנתבע, שהתובע לא הוכיח את תדירות עבודתו עם כלים רוטטים במקומות העבודה שקדמו לעבודתו בחברת "הזרע", ומהעדויות עולה כי בחברת "הזרע" עשה שימוש מועט בלבד בכלים הרוטטים. משכך, דין תביעתו להדחות.

המצב המשפטי 

9. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 קובעות-

" 'תאונת עבודה' – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו

אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה.

(ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241). מכאן, שעל התובע להוכיח קיומו של אירוע, היינו "תאונה".

10. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

תורת המיקרוטראומה באה בעיקר כדי לאפשר לבתי הדין, לקדם את מטרת החוק, באותם המקרים, שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מצא בעיתו את הנדרש, בהקשר להכרזה על מחלה כמחלת מקצוע (ראו דב"ע ל"א/0-5 אסתר ושדי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 200).

11. לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:

(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;

(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה (ראו עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213, 221; דיון נ"א/0-116 המוסד - כמיליה חורי פד"ע כ"ה 25).

כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג(2), 529. זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ראו ש. קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה בעמ' 99 (1994)).

בחינת ההוכחה הנדרשת לעניין המיקרוטראומה היא הוכחות המראות במידה סבירה של אפשרות, כי אכן אפשרי שכך היה (ראו: דב"ע לג 0/57 רביע ואח' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ה', 179, 183).

12. דרך המלך להוכחת הפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה היא שכאשר מביא מבוטח ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו פגיעות זעירות, על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דיון מח/0-11 המוסד - אשר חליוא פד"ע י"ט, 379).

בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי הייתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה". פעולות שכל אחת מהן הייתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

13. לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463; דב"ע תשן/0-232 המוסד - רבוס חסאן, פד"ע כ"ג 31). השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הילכת המיקרוטראומה, היא שאלה שבעובדה.

14. על מנת לקבוע האם מקרה ספציפי יכול ויבוא בשעריה של תורת המיקרוטראומה, יש לבחון אותו על פי נסיבותיו הסובייקטיביות. ולקבוע האם הוכחה תשתית עובדתית מתאימה הכוללת: תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף קבוע; קיום רצף (או רצפים) בביצוע התנועות; וביצוע התנועות לאורך פרק זמן משמעותי, או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה (עב"ל 39738-05-13 נירה צבי - המל"ל, (11.8.15)).

הכרעה

15. תביעת התובע להכיר ברעד שממנו הוא סובל כבפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה נשענת מחד על השימוש שביצע התובע בכלים רוטטים במהלך כל שנות עבודתו ומאידך על חשיפתו לחומרים מסוכנים בעת שעבד בחברת "הזרע".

נדון בכל אחת מטענותיו בנפרד.

א. הפעלת כלים רוטטים

16. מתצהיר התובע עולה כי בכל המקומות שבהם עבד קודם לעבודתו בחברת "הזרע", תחילה כמכונאי טרקטורים ובהמשך כאיש אחזקת מכונות, הפעיל כלים רוטטים במשך כשעה ביום. גם בעדותו חזר התובע על טענתו שלפיה, הפעיל כלים רוטטים בממוצע לפחות במשך שעה ביום עבודה (עמ' 7 ש' 12-14; עמ' 8 ש' 30-32, עמ' 9 ש' 5-7 לפרוטוקול). בחברות אלו עבד התובע במצטבר כ-18 שנים בין השנים 1980-1998.

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בכל יום הפעיל כלים רוטטים במשך זמן שונה וכי הערכתו היא גסה ולא מדויקת. אך בהינתן הזמן הרב שחלף והקשיים הראייתיים שבהם נתקל התובע לשם הוכחת מתכונת עבודתו במקומות עבודה מחד, ועדותו המהימנה של התובע אשר מצטרפת לגרסתו לגבי תקופת עבודתו בחברת "הזרע", מצאתי לקבל את טענתו זו.

17. אשר לתקופת עבודתו של התובע בחברת "הזרע", העמיד התובע בתצהירו את השימוש בכלים רוטטים על כ-3 שעות ביום. גם בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הפעיל כלים רוטטים במשך 3 שעות ביום לפחות (עמ' 14 ש' 24-25 לפרוטוקול) וזאת במשך כ-19 שנים עד להגשת התביעה לנתבע.

מר ביטון, העד מטעם הנתבע המשמש כמנהל אחזקה בחברת "הזרע", העיד כי התובע הפעיל כלים רוטטים במשך כ-4 שעות ביום (עמ' 29 ש' 3-7 לפרוטוקול). משכך, מצאתי את גרסת התובע מהימנה והנני קובעת כי התובע הפעיל כלים רוטטים בחברת "הזרע" במשך כ-3-4 שעות מידי יום במשך כ 19 שנים.

18. לאור התקופה הממושכת שבה עבד התובע עם כלים רוטטים, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והקים תשתית מספיקה המצדיקה מינוי מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין הפעלת הכלים הרוטטים לבין הרעד בידיו.

ב. החשיפה לחומרים

19. בתצהירו טען התובע כי במסגרת עבודתו בחברת "הזרע" נחשף באופן יומיומי לחומרי הדברה וריסוס שונים. התובע פירט חלק מחומרים אלה. לטענתו בתצהיר, חשיפה זו נעשית כאשר כאיש אחזקה הוא אחראי לתיקון כל המכונות לרבות המרססים ומכונות החיטוי כשבמסגרת ביצוע התיקון הוא בא במגע הן בנשימה והן במגע, עם החומרים המסוכנים שנשארו במערכת. בתקירתו הנגדית טען התובע, כי לפחות ברבע מזמן עבודתו הוא עוסק בכלים כגון מרססים, מכונות חיטוי, ומשאבות דשן המכילים חומרים (עמ' 10 ש' 5-8 לפרוטוקול) לדבריו, כמעט בכל פעם שטיפל במכונות אלה נחשף לחומר מסוכן (עמ' 11 ש' 5-9 לפרוטוקול). התובע הודה בעדותו כי החשיפה היתה בכל פעם לחומרים מסוגים שונים (עמ' 13 ש' 6-8 לפרוטוקול). עוד ציין התובע בעדותו כי בעת עבודתו השתמש באמצעי מיגון כגון כפפות חד פעמיות ונשמית אבק (עמ' 14 ש' 14-15 לפרוטוקול). התובע סיפר עוד כי כתוצאה מההחשיפות לכלור התעלף בעבודתו, כאשר לדבריו אירוע זה אירע כ-5 פעמים.

20. מר נחום אישר בעדותו כי במרססים היו חומרי הדברה ומסר כי בממוצע תיקן התובע 2-3 מרססים בשבוע (עמ' 22 ש' 10-23 לפרוטוקול). מר ביטון אישר אף הוא כי חשיפת התובע לחומרים כימיקלים היא גבוהה (עמ' 28 ש' 31-32 לפרוטוקול). העד הוסיף עוד כי חשיפת התובע היתה הן במגע והן בנשימה (עמ' 29 ש' 30-31 לפרוטוקול). מר ביטון ציין כי התובע נחשף לחומרים בעת שעבד עם המרססים, מכונות החיטוי ומכונות הדשן כאשר להערכתו התובע עבד בכלים אלה כרבע מזמן עבודתו (עמ' 32 ש' 19-31 לפרוטוקול). מר ביטון הוסיף ואישר כי בעבודתו השגרתית, לא השתמש התובע במנ"פ להגנה אלא רק במקרים חריגים שבהם נשפכה כמות גדולה של חומר (עמ' 33 ש' 7-13 לפרוטוקול). מר ביטון אישר קיומו של אירוע התעלפות בעבודה בעת שהתובע נחשף לכלור. העד אישר קיומם של שני אירועים כאשר בעניינו של אחד מהם נערך תחקיר בטיחות.

21. בסעיף 21 לתצהירו פירט התובע רשימת חומרים שלטענתו נחשף אליהם ובהם לאנט 90, טמיק מקבוצת הקרמבנטים, דיזיקטיל, מתיל ברומיד, נתרן היפוכלוריט (אקונומיקה), ראונד – אפ, מנבגן, דו קטלון, כלור, צבעים, בנזן, חומצות גופרתיות, פרתיון, ספסן 10, אקסלון, חומצות ועוד. עוד טען התובע, כי בא במגע עם זרעים שאוכסנו לטווח ארוך ואובקו ב-DDT וכן בא במגע עם אורגנוכלורנים בעת אחסון הזרעים, מיונם, שינועם ובכל שלבי הטיפול.

חברת הזרע הציגה רשימת חומרי הדברה עמם בא התובע במגע (נ/7) כאשר לדברי מר נחום יש חומרים שבעבר היו מצויים בשימוש כגון פורמלין, אדיגן ומתיל ברומיד כאשר במרססים שאותם התובע נדרש לתקן מעת לעת היו חומרים שונים (עמ' 23 עד עמ' 24 לפרוטוקול). מר ביטון ציין, כי התובע עבד עם חומרים כימיקליים שונים בתדירות גבוהה כאשר בין היתר ציין כלור, חומצת מלח, אדיגן, חומצה גופרתית, חומרי צבע, חומרים משמרים (עמ' 33 ש' 14-23 לפרוטוקול).

22. התובע וכן העדים, לא ידעו לציין מהם כל החומרים שלהם נחשף התובע ובאיזה שיעור נחשף לכל חומר וחומר בנפרד. משכך טוען הנתבע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להעמיד תשתית ראיתית על פי תורת המיקרוטאומה. אין לקבל טענה זו. בפרשת מועדים לשמחה קבע בית הדין הארצי כי ניתן למנות מומחה רפואי לבירור הקשר הסיבתי גם כאשר התובע אינו מסוגל לציין את החומרים אליהם נחשף ואת תדירות החשיפה. וכך קבע:

"בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למיקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים. נקבע כי אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לעלות כדי תשתית עובדתית "מתאימה". כן נקבע כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים.

בהקשר זה, ובהיקש משהשאלה ששאל חברי השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן בעניין אודת פאנוס, מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים?

שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה?

דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק). על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בעניין אודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי".

אין משמעה של הקלה ראייתית זו כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות יענו על יסודותיה. אלא שבין העדרו של פירוט מדוייק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות. אכן לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. במקרים שכאלה, החסרון הראייתי ירבוץ לפתחו של הנפגע עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי. במקרים מתאימים יתכן שלאור חוות הדעת יהיה צורך לחדד את התשתית העובדתית ולהשלימה" (עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל – המוסד לביטוח לאומי (19.10.17); הדגשה שלי – י.א.ש.).

23. בענייננו, משהוכיח התובע כי נחשף לחומרים מסוכנים וכי החשיפה לחומרים היתה למעשה יומיומית ולא אקראית ומשהוגשה לבית הדין רשימת החומרים שבהם השתמשו בחברת "הזרע" (נ/7), הרי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח חשיפה המצדיקה מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי שבין חשיפתו לחומרים לבין מצבו הרפואי.

אחרית דבר

24. משהרים התובע את הנטל להוכיח פעולות חוזרות ונשנות בהפעלת כלים רוטטים וכן חשיפה לחומרים מסוכנים, ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי-רפואי בין תנאי עבודתו לבין הרעד בידיים שממנו הוא סובל.

החלטה למינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ב, (17 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.