06 דצמבר 2021

בפנינו תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה על רקע יחסי עבודה שהתקיימו ביניהם למשך תקופה קצרה ביותר שנמשכה 4.5 חודשים והסתיימה באופן שגרם מפח נפש לשני הצדדים.

לאחר שעיינו בכל המסמכים והעדויות שבתיק הכרעתנו היא כדלקמן:

עיקר התשתית העובדתית הצריכה לעניין

1. מ.ו. השקעות בע"מ היא חברה הרשומה בישראל, אשר עיסוקה בניהול נכסי נדל"ן המושכרים לשימוש עסקי / מסחרי [להלן: "מ.ו השקעות או "המעסיקה"] החברה מנוהלת על ידי גב' נילי ויינברג [להלן "גב' ויינברג" או "נילי"].
2. גב' ילנה ניאזוב [להלן: "התובעת" או "ילנה"] הועסקה על ידי מ.ו. השקעות בתפקיד מנהלת חשבונות/חשבת שכר במשך כארבעה וחצי חודשים, החל מיום 20.3.18 ועד להתפטרותה ביום 1.8.18.
3. אין חולק כי בתקופת עבודתה הקצרה של התובעת, יחסיה עם שתיים מעובדות המשרד (מירב צוברי ורחל סימנטוב) עלו על שרטון והיו מלווים בחוסר שיתוף פעולה, ביקורת הדדית והעדר הערכה ובחשדנות שפתחה התובעת כי השתיים מחבלת בעבודתה ונכנסות ללא רשות לקבצים שבאחריותה^[1].

המחלוקת הגיעה לשיא ביום 1/8/18 כאשר נודע לגב' צוברי, כי התובעת ניכתה משכרה יום חופשה בגין יום שבו לא חשה בטוב (יצאה מהעבודה מוקדם, מבלי שהמציאה אישור מחלה).

1. בין השתיים התלהט ויכוח במהלכו צוברי תקפה את התובעת במילים בוטות, באופן שדרש התערבות של עובדת ממשרד עורכי הדין הסמוך אשר הוזעקה למקום. נציין כי התובעת מיחסת לצוברי מגוון רחב של ביטויים קשים וטוענת שרחל הצטרפה למתקפות כלפיה וכי מי מהן אף דחפה את השולחן לכיוונה. מירב הודתה בעדותה בפנינו כי אמרה לתובעת שהיא "חרא של בנאדם". אך טענה כי התובעת היא שתקפה אותה בצעקות ואמרה לה שתעוף לה מהעיניים.
2. במחלוקת שבין הצדדים לעניין התוכן המדויק של הדברים ומתוך התרשמותנו מהנפשות הפועלות וממהות הוויכוח כמו גם מהעובדה, עליה אין חולק (והיא אף עולה מתמליל השיחה של התובעת עם גב' וינברג) לפיה נדרשה התערבות של עובדת ממשרד סמוך ע"מ להפריד בין הניצים, אנו מעדיפות את גרסת התובעת לפיה פרט לאמירה "את חרא של בנאדם" הושמעו כלפיה ביטויים נוספים וכי היא חשה מותקפת ונזקקה להגנת עובדת המשרד הסמוך.
3. לא מן הנמנע כי גם התובעת בהתנהלותה תרמה ליצירת הקונפליקט עם העובדות האחרות. ודוק, גם אם נניח כי בנסיבות העניין לא היה מקום כי התובעת תגרע יום חופשה בתלוש השכר של מירב, ואף כי התובעת התייחסה למרב באופן מתנשא ולא נאות (כפי שאף עולה משיחותיה המוקלטות עם גב' וינברג), התרשמנו שהדברים התדרדרו במהירות באופן שהתובעת מצאה את עצמה מבודדת מבחינה חברתית במשרד (כפי שאף עולה מהתצהירים של רחל ומירב).
4. בסמוך לאחר הוויכוח, עוד באותו היום התובעת שוחחה עם מנהלת המשרד גב' ויינברג והודיעה לה שהיא לא מעוניינת להמשיך לעבוד במשרד בשל ההתקפות של מירב ורחל עליה, והעלתה את האפשרות כי תבצע את עבודתה מחדר נפרד. גב' וינברג אשר נדמה כי הבינה שמקומה של התובעת איננו במשרד, וביקשה למצוא לה מחליפה, הודיעה לתובעת בתחילת השיחה כי אין אפשרות לסדר לה חדר בו תעבוד לבד, והודיעה לה כי היא נדרשת לתת חודשיים הודעה מוקדמת עד שתמצא לה מחליפה. התובעת הודיעה כי היא מחוייבת לתת הודעה מוקדמת בת 5 ימים בלבד, אך הסכימה להאריך את התקופה אם ימצא לה חדר קטן שבו תוכל לעבוד לבד אפילו ממשרד עורכי הדין הסמוך (השייך לבעלה של גב' ויינברג ועובד בשיתוף פעולה עם הנתבעת) נילי השיבה כי תבדוק את העניין. (תמליל השיחה נספח א' לתצהיר התובעת)
5. למחרת היום התובעת לא התייצבה לעבודה, היא התקשרה לנילי והודיעה כי היא חשה בסטרס וכי היא מבקשת לנצל את ימי החופשה המגיעים לה על חשבון ימי ההודעה המוקדמת שעליה לתת.

גב' וינברג הודיעה לתובעת שהיא לא מסכימה לקבל את ההודעה המוקדמת בת 5 ימים, וכי תתן על התובעת חוות דעת לא טובה ללשכה למנהלי חשבונות ואף כי תדאג שהתובעת לא תמצא עבודה. בהמשך הדברים ציינה באוזני התובעת כי "לכל מטבע שני צדדים" והבהירה כי היא איננה מקבלת טענות שונות שהעלתה התובעת כנגד מירב ורחל, ודרשה את התייצבותה במשרד. יש לציין כי בשיחה זו לא הועלתה על ידי מי מהצדדים ולא נדונה האפשרות שיתאפשר לתובעת לעבוד בחדר נפרד. בין השתיים החל ויכוח ומעיון בתמליל עולה כי לאחר שהתובעת הודיעה כי היא מקליטה את השיחה -השיחה נותקה.

1. התובעת לא התייצבה לעבודה באותו היום ולא בימים שלאחר מכן.
2. בהמשך הדברים, התובעת התבקשה להשיב את המפתח ואת ההחסן הנייד שנשאר בידיה וכך עשתה (הנתבעת אמנם טענה כי נדרשה להתקשר לתובעת פעמים רבות בעניין זה אלא שמעיון בעדותה של התובעת ובעדותו של מר רג'ואן בפנינו, עולה כי מר רגואן התקשר אל התובעת ביום 7/8/21 וכי יום/יומיים לאחר מכן היא השיבה את המפתח ואת ההחסן. פלט שיחות הטלפון שהציגה התובעת בדיון תומך בגרסתה בעניין זה ולא הוצגה כל ראיה לסתור אותה.
3. בחודש אוגוסט 18' לא הונפק לתובעת תלוש שכר, לא בוצע גמר חשבון ולא שולם דבר.

השתלשלות העניינים בתיק

1. על רקע התיאור העובדתי שהבאנו לעיל, ביום 24/10/18 ילנה, אשר באותה עת לא הייתה מיוצגת, הגישה תביעה לקבלת תלוש שכר של חודש אוגוסט 18' (חודש בו עבדה יום אחד בלבד, והיה אמור לכלול לשיטתה את תשלום ימי החופשה/חלף הודעה מוקדמת). למרבה הצער, בצד התביעה לקבלת תלוש שכר מצאה ילנה לכלול בכתב התביעה גיבוב של טענות בעניין ליקויים בהנהלת החשבונות של מ.ו. השקעות אשר כלל אינן מעניינו של בית הדין (תיק סע"ש 59848-10-18).
2. למחרת הגשת התביעה של ילנה, ביום 25/10/18 הגישה מ.ו. השקעות, כתב תביעה (תיק 64347-10-18) בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב האופן בו נטשה ילנה את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת, ובגין מעשיה ומחדליה אגב כך.
3. ההליכים בתיק זה התמשכו זמן רב בעיקר בעקבות שלל בקשות והודעות שהגישה התובעת בטרם העמידה לעצמה ייצוג, וכן בשל בקשות של שני הצדדים לתקן את כתבי הטענות שהגישו, מחמת טיפולים רפואיים להם נזקקה התובעת ובשים לב להתפרצות מגפת הקורונה.
4. בישיבת קד"מ (שניה) שהתקיימה בפני חברתי כב' השופטת ק. ליבר לוין ביום 12/7/20 הציעה התובעת (שבנקל ניתן לראות את הקשיים שליוו אותה בניהול ההליך), כי הצדדים יחזרו בהם מטענותיהם ההדדיות באופן שייתר הכרעה שיפוטית במחלוקת אלא שלמרבה הצער הנתבעת התנגדה לכך, וכך והתיק נקבע לשמיעת הוכחות בפני מותב.
5. בישיבה שהתקיימה בפני אב"ד ביום 12/9/21 אליה לא התייצבה התובעת בשל היותה בתקופת מחלה, הציע בית הדין לצדדים למחוק את התביעות באופן הדדי ואולם למרבה הצער הנתבעת סירבה להצעה והתיק נקבע לשמיעת הוכחות בפני.
6. בישיבת ההוכחות נשמעו עדותם של התובעת בעצמה ושל עדי הנתבעת: מנהלת הנתבעת גב' נילי וינברג, העובדות רחל סימן טוב ומירב צוברי ואיש המחשבים ציון רג'ואן. ולאחר שנשמעו עדויות שני הצדדים שב בית הדין והציע לצדדים לסיים את התיק בדרך של סילוק הדדי של התביעות אלא שגם נסיון זה, השלישי במספר, לא צלח, ולפיכך אנו נדרשים להכרעה, לאחר שהתובעת השמיעה את סיכומיה בישיבה ואילו הנתבעת הגישה סיכומים בכתב.

תביעת ילנה ניאזוב

1. לאחר הגלגולים השונים שעברו טענות התובעת בהליך דנן, בסופו של דבר בהתאם להחלטת בית הדין מיום 19/2/20 הגישה התובעת ביום 4/3/20 הודעה בדבר הסעדים עליהם היא עומדת, אותם ביארה בהמשך הדברים בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 12.7.20. להלן נדון ברכיבי התביעה של גב' ניאזוב אחד לאחד:
2. שעות נוספות - אשר לתביעה לגמול שעות נוספות, הרי שזו לא נתמכה בכל ראיה, נדמה כי התובעת זנחה עילת תביעה זו בסיכומיה ולפיכך עילת התביעה בגין עבודה בשעות נוספות - נדחית.
3. פדיון חופשה / דמי הודעה מוקדמת – נקדים ונבהיר כי לדידנו, בשל ההתדרדרות במערכת היחסים בין התובעת לבין מירב ורחל כפי שפירטנו לעיל, לא היה מקום לכפות על התובעת לעבוד בחלל משותף עם מירב ורחל בסביבת עבודה שאין בליבנו כל ספק כי הייתה סביבה מזיקה. ודוק, גם אם נניח כי התובעת בהתנהלותה או באישיותה תרמה להתגבשות הסכסוך בינה לבין חברותיה לעבודה אין בכך כדי להמעיט מחומרת המצב שנוצר, אשר דרש פתרון ולא התעלמות. הנתבעת לא הציעה אלטרנטיבה פשוטה, שהיתה יכולה לאפשר לתובעת להתייצב לעבודה למשך חמישה ימים בחדר נפרד, לדוגמא במשרד עורכי הדין שמנהל בעלה בצמידות למשרדי הנתבעת, ויצרה תנאים בהם אין לצפות מילנה, כי תתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.
4. על אף האמור, והגם שככלל על פי הפסיקה אין כופים על עובד לנצל ימי חופשה בחפיפה לתקופת ההודעה המוקדמת, מאחר שהתובעת היא שהציעה בשיחתה עם מעסיקתה, לנצל את ימי חופשתה בתקופת ההודעה המוקדמת, על מנת שלא תדרש להתייצב בעבודה שבה חשה מותקפת ומבודדת, איננו סבורים כי היא זכאית לכפל תשלום (הן דמי הודעה מוקדמת והן פדיון חופשה). לנוכח האמור, ובשים לב לכך שהתובעת עבדה ביום 1/8/18. הרי שהתובעת הייתה זכאית בחודש אוגוסט לתשלום בגין 6 ימי עבודה (יום עבודה וחמישה ימי חופשה / חלף הודעה מוקדמת).
5. מאחר שבין הצדדים הייתה מחלוקת של ממש לעניין הזכאות של מי מהצדדים לתשלומים מהצד שכנגד, לא מצאנו לפסוק בנוסף פיצוי בגין הלנת שכר.
6. על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בסך 2,750 ש"ח בתוך 30 יום ולהמציא לתובעת תלוש שכר בהתאם.
7. עגמת נפש – מהראיות שהובאו לפנינו עולה, למרבה הצער, כי תקופת העסקתה הקצרה של התובעת הסבה עגמת נפש לשני הצדדים. הרושם הוא שביסוד הקשיים בקליטתה של התובעת בעבודה עומדים אישיותה המיוחדת של התובעת, והפערים המשמעותיים בין נהלי העבודה שהיו מקובלים בנתבעת לבין האופן בו תפסה התובעת את תפקידה ואת מעמדה, אשר לא איפשרו לה להשלים (לדוגמא) עם מצב בו רישום הנוכחות של העובדים איננו נתון בשליטתה אלא שעובדי המשרד מנהלים עבור עצמם את רישום הנוכחות, ורשאים לבצע שינויים בטבלאות המשמשות אותה מבלי לשאול / לקבל את אישורה.

התרשמנו כי הקושי של התובעת להשתלב בעבודת הנתבעת הוביל לתסכול של שני הצדדים ואולם מהראיות שהובאו לפנינו אין לשלול את האפשרות כי גם התנהלותה של התובעת לא הייתה מיטבית, ולקתה בהתנשאות כלפי העובדות האחרות (כפי שעולה מתמלילי השיחות שהוגשו) וביצירת פרובוקציות מיותרת. בסיכומו של דבר לא מצאנו לזכות את התובעת בפיצוי בגין עגמת נפש.

תביעת מ.ו. השקעות

1. סיכומיה הקצרים של הנתבעת התרכזו בציון כל הכשלים והליקויים שנמצאו לדידה בתפקודה ובאישיותה של התובעת. מעבר לרשימת הליקויים והכשלים הנ"ל, אין בסיכומים התייחסות כלשהי לאיזו מעילות התביעה והתביעה שכנגד לגופן.
2. עמדנו בפרק הקודם על התרשמותנו כי אכן היו הקשיים בהשתלבות התובעת בעבודה אצל הנתבעת, אשר נובעים מגורמים שונים, אשר חלקם מן הסתם קשורים לאישיותה של התובעת. ודוק, מהראיות שהובאו לפנינו לא התרשמנו כי התנהלותה של התובעת נגועה בחוסר תום לב, ברשלנות או בזדון. עוד נבהיר כי חלק מהטענות הקשות שיוחסו לתובעת בסיכומי הנתבעת כגון הטענות בדבר השמדת מסמיכים לא נתמכו אף לא בראשית ראיה (התובעת אישרה כי נעלה מסמכים שבאחריותה מחשש שיעשו בהם שינויים שלא באישורה ובעדותה הוברר כי הנעילה שביצעה לא מנעה עיון והעתקה של הקבצים ולא גרמה כל נזק).
3. להלן נתייחס לעילות התביעה שנכללות בכתב התביעה המקורי והמתוקן שהגישה מ.ו. השקעות:
4. דמי הודעה מוקדמת - בכתב התביעה טענה מ.ו. השקעות כי בנסיבות העניין, בשל נטישת העבודה באופן פתאומי ללא מתן הודעה מוקדמת, על ילנה לשלם למעסיקתה פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. טענה זו של הנתבעת אין בידינו לקבל. כפי שפירטנו לעיל אנו סבורים כי בנסיבות העניין לא היה מקום לחייב את ילנה להתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת בחלל משותף עם מירב ורחל, מלי להציע לה סביבת עבודה נאותה. זאת ועוד, ובבחינת מעבר לנדרש נציין כי במהלך עדותה בפנינו ציינה גב' ויינברג כי בזמן אמת לא שילמה לתובעת פדיון חופשה ימים משום שסכום זה קוזז מול חבותה של ילנה בגין אי מתן הודעה מוקדמת.^[2] לנוכח האמור, התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת נדחית.
5. התביעה לפיצוי בגין עלויות ההשמה של התובעת ולהשבת השכר ששולם לתובעת– אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת לפיהן היא זכאית לפיצוי מהתובעת בגין עלויות ההשמה שקדמו לקליטתה בעבודה (עלות פרסום מודעת דרושים ועלות "דמי תיווך" ששולמו ללשכת מנהלי החשבונות) כמו גם להשבה של השכר ששולם לתובעת בחודשי עבודתה הראשונים שבחלקם בוצעה "חפיפה" של התובעת.

בשוק העבודה קורה לעיתים כי השמה של עובד במשרה איננה עולה יפה, באשר לאחר תקופת עבודה קצרה מתברר כי העובד איננו מתאים למשרה או לסביבת העבודה בין אם מטעמים הנובעים לכישוריו, לאישיותו, לידיעותיו, למקצועיותו או ליחסי האנוש שלו.

מטבע הדברים כישלון בהשמה של עובד יוצר למעסיק קשיים והוצאות מסוגים שונים, ואולם האחריות לכשל במיון עובדים רובץ לפתחו של המעסיק, ואין להטיל אותו על עובד שכשרונותיו, מקצועיותו ואישיותו לא תמיד מיטביים. יגענו ולא מצאנו פסיקה שחייבה את עובד שנהג בתום לב אך כשל בהשתלבות בעבודה לשאת בהוצאות הקשורות לקליטתו למשרה.

1. נזקים שנגרמו לנתבעת בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות – ראשית נזכיר כי לדידנו בקשתה של התובעת לבצע את תקופת ההודעה המוקדמת בהפרדה ממירב ורחל הייתה בקשה סבירה בנסיבות העניין וככל שהנתבעת לא השכילה להיעתר לה, הרי שהאחריות לכך שהתובעת שהתה בחופשה במשך 5 ימים בסיום העסקתה רובץ לפחות בחלקו לפתחה. בנסיבות העניין איננו סבורות כי היה מקום לצפות מהתובעת להיענות לבקשה להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת מעבר לנדרש בחוק.
2. שנית, מהראיות שהובאו לפנינו לא התרשמנו כי העובדה שהתובעת לא התייצבה לעבודה במשך חמשת ימי ההודעה המוקדמת גרמה לנתבעת נזק כספי כלשהו (מעבר לאי הנוחות שנגרמת מטבע הדברים) ולא מן הנמנע כי טענות הנתבעת בדבר נזקים שנגרמו מניחות כי לתובעת הייתה חובה להמשיך בעבודתה תקופה ארוכה יותר.
3. לנוכח האמור ובבחינת למעלה מן הצריך נציין כי, גב' וינברג ציינה בעדותה כי בשל נטישתה של התובעת היא נאלצה להשיב לעבודה עובדת בשם רעיה (שאותה החליפה התובעת לרגל פרישתה לגמלאות), וכן טענה כי שילמה לרעיה שכר שהוא פי שנים או שלוש מהשכר ששולם לתובעת. גב' וינברג ציינה שתוכל להמציא תלושי שכר לתמיכה בטענתה ואולם אלה לא הומצאו. ביום 27/6/19 נסרק לתיק בית הדין תלוש השכר של רעיה לחודש אוגוסט 18' עיון בתלוש היחיד שהומצא לתיק מעלה כי השכר ששולם לרעיה היה נמוך משל התובעת. ומכל מקום התובעת ממילא לא היתה מחוייבת להמשיך בעבודתה מעבר לחמישה ימים, לא כל שכן כאשר לא נענים לבקשתה לעבוד בחדר נפרד.
4. נטילת ואחזקת מסמכים סודיים - ביום 26/3/19 הגישה מ.ו. השקעות בקשה לתיקון כתב תביעה במסגרתה תבעה פיצוי נוסף, בסך 200,000 ₪ בגין נטילה אחזקה ו/או שימוש במסמכים סודיים, המכילים פרטי מספרי חשבון בנק של לקוחות וסיומות כרטיסי אשראי (המדובר במסמך שצורף לאחת הבקשות שהגישה התובעת במסגרת ההליך דנן, ובו שני עמודים מודפסים של טבלה המכילה את נתוני הלקוחות).
5. בתשובה לטענות השיבה ילנה כי הטבלה נמסרה לה כדין בתקופת החפיפה על ידי רעיה (וכי תויקה על ידה ב"מחברת החפיפה" שנשמרה אצלה) גרסה זו של התובעת לא נסתרה, משום שרעיה כלל לא זומנה לעדות. בנסיבות העניין הנתבעת לא הוכיחה כאמור כי התובעת נטלה את הטבלה שלא כדין או בחוסר תום לב וממילא לא הוכיחה כי התובעת עשתה שימוש כלשהו במחברת החפיפה או שנגרם לה נזק כלשהו מכך שהתובעת החזיקה את מחברת החפיפה. (לא כל שכן בסך 200,000 ₪ ).
6. לנוכח כל האמור לעיל החלטתנו לדחות את תביעת מ.ו. השקעות על כל חלקיה.

כללו של דבר

1. התביעה שהגישה מ.ו השקעות נדחית על כל חלקיה.
2. מ.ו השקעות תשלם לילנה הפרשי שכר בגין חודש אוגוסט 18 בסך 2,750 ₪ וכן תמציא לה תלוש שכר וכל מסמך נדרש לצורך שחרור הכספים שנצברו על שמה בקרן הפנסיה בתקופת עבודתה במ.ו. השקעות.
3. בשים לב להשתלשלות הדברים עליה עמדנו לעיל ולתוצאות ההליך, והגם שלא נעלמו מאתנו הכשלים הדיוניים בהתנהלותה של ילנה, בעיקר בטרם העמידה לעצמה ייצוג, בסופו של דבר אנו סבורים כי ניתן היה לייתר את הזמן השיפוטי הרב שהוקדש לבירור המחלוקת בין הצדדים בבית דין זה וכן בבית הדין הארצי לעבודה, ולפיכך החלטנו לחייב את הנתבעת בתשלום השתתפות בהוצאות משפט של התובעת בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ב, (06 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. על יחסי העבודה הרעועים העידו מירב ורחל בתצהיריהן והתובעת בעדותה בפנינו. ↑

2. עמ' 20 לפרוטוקול שורולת 1-5 ↑