עסקינן בבקשת התובעת למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה בקשר עם זכויותיה במקרקעין ברחוב ריינס 24א תל אביב, הידועים כחלקה 18/2 בגוש 6903 (להלן: "הדירה") עד למתן פס"ד או החלטה אחרת של בימ"ש.

רקע:

1. ביום 07.01.2019 הגישה התובעת תביעה כנגד המשיבה וכנגד עו"ד משה לין (להלן: "עו"ד לין") לסעד הצהרתי שיורה כי הסכם הלוואה שנחתם בין התובעת לאביה המנוח של המשיבה, משה קשתי ז"ל (להלן" "המנוח") והסכם מכר בין התובעת לבין המשיבה, שניהם נחתמו בשנת 2007 (להלן: "ההסכמים משנת 2007") הינם בטלים ולהשבת זכויות הבעלות בדירת מגורים ברחוב ריינס 24א בתל אביב הידועה כחלקה 18/2 בגוש 6903 לתובעת, ולחילופין, לחייב את המשיבה ועו"ד לין לפצות את התובעת בסך של 1,572,000 ₪ המגלם את מחצית שוויה של הדירה נכון ליום הגשת התביעה.

עילות התביעה כנגד המשיבה הן תרמית והצגת מצג כוזב, לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין, עשיית עושר ולא במשפט וחוסר תום לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). נגד עו"ד לין, התבססה התביעה על חוסר תום לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) והפרת חובתו לפעול בנאמנות ובמסירות בהתאם להוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 ושלא לפעול בניגוד אינטרסים לפי הוראת סעיף 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986.

לטענת התובעת, המשיבה, עו"ד לין והמנוח עשו יד אחת להוליך את התובעת שולל ולגזול ממנה את זכויותיה בדירה, באמצעות תרמית שנרקחה על ידיהם והובילה את התובעת לחתום על הסכם למכירת זכויותיה בדירה למשיבה.

1. בתיק הוגשו כתבי הגנה וכן בקשה לסילוק על הסף ובקשה למתן צו מניעה, היא הבקשה דנן.
2. ביום 07.01.2020 קיבלתי חלקית את הבקשה למחיקה על הסף והוריתי על מחיקת התובענה בקשר עם הסעד הכספי שהתבקש ובעקבות כך הוריתי על מחיקתו של עו"ד לין מכתב התביעה. עוד קבעתי כי בהתאם להסכמת הצדדים, התובעת רשאית להגיש תובענה כספית בבית משפט השלום, לו הסמכות העניינית לדון בשל שווי הסעד הכספי.
3. ביום 30.12.2019 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקרה התובעת. בהתאם להחלטתי, הצדדים הגישו סיכומיהם ומכאן שהחלטתי זו ניתנת בהסתמך על כתבי הטענות, חקירת התובעת וסיכומי הצדדים בתיק.

טענות הצדדים:

טענות המבקשת (התובעת);

1. המבקשת טוענת כי המשיבה והמנוח רימו אותה כדי שתעביר את זכויותיה בדירה לשם המבקשת:
2. המבקשת טוענת כי חתמה על הסכם המכר תוך אמון מלא במנוח שישמור על זכויותיה בדירה ולא הייתה לה כוונה אמתית לוותר על זכויות אלו, הגם שלא קיבלה את תמורתה של הדירה. מצג השווא שהציג בפניה המנוח התחזק לאור תשלומי שכירות משך שנים.
3. רק לאחר פטירתו של המנוח ולאור סירובה של המשיבה לחתום עם המבקשת על הסכם שכירות בקשר עם הדירה, החל אמונה של המבקשת להתערער. בשלהי שנת 2016, משחדלה המשיבה לשלם דמי שכירות לידי המבקשת והחלה מתכחשת לזכויות המבקשת בדירה, פנתה המבקשת אל משפחת המנוח עד שקיבלה לידיה את צוואת המנוח במסגרתה נתחוור לה כי המנוח ציווה את הדירה למשיבה 2 בלבד ומבלי כלל לאזכר את זכויות המבקשת.
4. רק לאחר מקרא כתבי ההגנה של המשיבה ועו"ד לין (שנמחק מההליך – ר.ע.) וכן כתב ההגנה של יורשת המנוח, אלמנתו, הגישה בקשה זו, בין היתר, לאור הכפירה המוחלטת בזכויות המבקשת בדירה. על כן, הבקשה לא לוקה בשיהוי.
5. לטענתה, נוסחו של הסכם ההלוואה תומך בטענתה לפיה ההסכמים משנת 2007 היו פיקטיביים ולא הייתה לה כל כוונה אמתית להעביר את זכויות בדירה לידי המשיבה. בפועל, המבקשת לא קיבלה את תמורת הדירה וכן לא העבירה את סכום ההלוואה לידי המנוח.
6. לטענתה, התביעה אינה תביעת סרק וטענותיה של המבקשת הן טענות טובות וכבדות משקל אשר מעוררות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה.
7. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת שכן ללא מתן הצו עלולה המשיבה להעביר זכויותיה בדירה, כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באופן מלא והדבר יכביד על ביצוע פסק דין ולבקשת ייגרם נזק בלתי הפיך.

טענות המשיבה;

1. המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף ממספר טעמים, ביניהם העובדה שבמסגרת כתב התביעה התבקש סעד כספי. טעמים אלו אינם רלוונטיים עוד משום שהוכרעו במסגרת החלטתי מיום 07.01.2020, בה קבעתי כי הסעד הכספי אכן איננו בסמכות בית משפט מחוזי ואילו הסעד הקנייני הנובע מהעתירה לביטול ההסכמים משנת 2007 הינו בסמכות בית משפט מחוזי. אם כן, טעמים אלו נדונו והוכרעו.
2. עוד טוענת המשיבה טענת שיהוי, שכן לטענתה המבקשת השתהתה משך שנים רבות עת העובדות הנטענות בכתב התביעה היו ידועות לה לכל המוקדם בשנת 2016. דבר זה סותר את טענות הדחיפות במתן הצו. השיהוי בו נקטה המבקשת מתבטא גם בהגשת הבקשה חמישה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה וכי כפירתה של המשיבה בטענות המבקשת היו ידועות לה כבר בחודש נובמבר 2017 אז הועלו הדברים במכתב ב"כ המשיבה.
3. טענת שיהוי נטענת על ידי המשיבה גם לעניין ביטולו של הסכם המכר שצריך שייעשה תוך זמן סביר.
4. התביעה אינה צולחת את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לסעדים זמניים. כך, התביעה אינה מעלה שאלה רצינית ביחס למשיבה, מעשי המרמה הנטענים אינם מיוחסים למשיבה והמשיבה כלל אינה צד להסכם ההלוואה. המבקשת חתמה על הסכם מכר מרצונה, ובו אישרה את קבלת מלוא התמורה ומספר חודשים לאחר מכן אף חתמה על שטר מכר.
5. לעניין מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי הואיל והמבקשת עתרה לקבלת סעד כספי בנוסף לסעד הקנייני, אזי אין לה זכות לכאורית לקבלת צו מניעה ולפיכך מתייתר הצורך לדון במאזן הנוחות, שלטענת המשיבה, נוטה לזכותה בצורה קיצונית היות והתביעה אינה מגלה שאלה רצינית כלפי המשיבה.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית;

1. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

1. כידוע, השיקולים העיקריים שאותם בית המשפט שוקל בהכרעתו אם להיעתר לבקשת סעד זמני הינם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק (ראה, רע"א 8415/07 אנ. די. סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם במאגרים, 24.10.2007]).

באשר לסיכויי התביעה, ההכרעה בבקשה לסעד זמני מתחשבת בסיכוייה, כפי שאלו נראים לבית המשפט בנקודת הזמן הנוכחית, ואין בהכרעה כזו כדי לכבול את שיקול דעתו בהמשך הדרך, בבואו להכריע לגופה של התביעה העיקרית (ראה, רע"א 4187/12 עמית נ' בנק לאומי בע"מ [פורסם במאגרים, 29.5.2012]).

משום כך, בשלב זה אין על בית המשפט חובה לבחון את כל הראיות ולדון בעיצומו של עניין, ואין הוא דן בניתוח מקיף של הראיות (ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105).

באשר למאזן הנוחות, המטרה העיקרית היא שמירת המצב הקיים. הענקתו של סעד זמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק דין בתביעה (ע"א 732/80 ארנס נ' בית-אל-זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645).

מן הכלל אל הפרט;

1. יישום הכללים האמורים בענייננו מוביל למסקנה כי יש להיעתר לבקשה, הגם אם בדוחק.
2. המבקשת שטחה בפני בית משפט את מסכת התביעה, בדבר זכויותיה בדירה ובדבר הנסיבות שהובילו לחתימה על ההסכמים משנת 2007, ותמכה מסכת זו בתצהירה עליו נחקרה ובמסגרת עדותה לא סתרה את המצגת העובדתית שנטענה על ידה.
3. המשיבה, לעומת זאת, לא טרחה להגיש תצהיר התומך בטענתה כי שילמה את התמורה בגין הדירה או כי התמורה בכלל שולמה למבקשת, ולא הציגה אף מסמך בעניין זה.

חרף האמור בסעיף 12 לתגובת המשיבה, לפיה התשובה לא נתמכה בתצהיר היות והטענות הנטענות בה הן טענות משפטיות, הדבר אינו נכון ולא ניתן לפטור את המשיבה מהגשת תצהיר באמצעות שימוש בניסוח כללי וטענה כי מדובר בטענות משפטיות בלבד.

כך, למשל, נטען בתגובה: "עולה מכתב התביעה כי המבקשת חתמה מרצונה על הסכם המכר ואישרה בו את מלוא התמורה המוסכמת".

ראשית, כתב התביעה אינו מעלה את התמונה כטענת המשיבה. הטענה המרכזית בכתב תביעה היא שהמבקשת רומתה והוטעתה לחתום על הסכם המכר והסכם ההלוואה. המבקשת טוענת בפה מלא כי לא קיבלה לידיה את מלוא התמורה בגין הדירה שכן הסכם המכר היה פיקטיבי ופרי תרמיתם של המנוח ועו"ד לין.

שנית, לאור אי הגשת תצהיר מטעם המשיבה או מי מטעמה, לא ניתן לחוקרה ולאמת גרסתה ונותרה מולי גרסתה של המבקשת שאף נחקרה בפני ועניין זה פועל לחובתה של המשיבה.

1. מסכימה אני כי הבקשה הוגשה בשיהוי שכן בשלב בו הוגש כתב התביעה, ידעה המבקשת כי המשיבה ומשפחתה כופרים בזכויותיה בדירה. יתרה מכך, כפי שטוענת המבקשת, כבר בשנת 2016 ידעה שהנתבעים כופרים בזכויותיה.

בנוסף, משהבינה המבקשת, כטענתה, את דבר המעילה באמונה והתרמית שבוצעה, ניתן היה לצפות כי תנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה, בשלב המוקדם ביותר שניתן ובשלב בו התעורר הצורך במתן הסעד, הוא המועד ממנו יש לבדוק שיהוי.

יחד עם זאת, אין המדובר בשיהוי ניכר והוא אינו תוצאה של חוסר תום לב ואין בו לשנות מהחלטתי ליתן את צו המניעה הצודק והראוי.

התובעת אף טרם הגשת הבקשה הייתה נכונה לנהל מו"מ עם המשיבה ועו"ד לין, שלו היה צולח, הייתה מתייתרת הבקשה.

1. גרסתה של המבקשת אינה נקייה מספקות ונותרו שאלות עומדות ותלויות: מדוע הסכימה המבקשת, שהינה אישה מלומדת ובעלת נכסים, לוותר על זכויותיה בדירה ולחתום על שני מסמכים, כשלטענתה מדובר היה בעניין פיקטיבי (ראה פרוטוקול דיון מיום 30.12.2019 עמ' 11 ש' 14-1), מבלי להבטיח את זכויותיה באיזושהי צורה; מדוע לא עמדה עוד בחייו של המנוח על הסכם שכירות כתוב; מדוע המתינה משך 3 שנים מהמועד בו נודע לה כי המשיבה ומשפחתה כופרים בזכויותיה בדירה וכדומה.

שאלות אלו – תתבררנה בהוכחות ובשלב זה אינן פוגעות לטעמי בסיכויי ההליך.

1. בעדותה טענה המבקשת כי מערכת ההסכמים הייתה פיקטיבית וכי לא קיבלה כל תמורה על הדירה. כמו כן, טענה כי המשיבה עצמה הייתה מעבירה לה דמי שכירות בגין הדירה, ולעתים אחיה של המשיבה ו/או מי מטעמה. לא עלה בידה של המשיבה לסתור טענות אלו, שכן, כאמור, לא הגישה תצהיר מטעמה ולא העידה.
2. אמנם, עדותה של המבקשת עומדת כנגד מסמך בכתב, הוא הסכם המכר שהמבקשת אינה מכחישה כי חתמה עליו לאחר שקראה אותו (ראה פרוטוקול מיום 30.12.2019 עמ' 11, ש' 14). יחד עם זאת, תשובותיה של המבקשת בעדותה העלו שאלות לעניין הכוונה האמתית מאחורי מערכת הסכמים זו וההתנהלות והנסיבות שהובילו את המבקשת לחתום עליהם, שאלות שכאמור יש לחקור במסגרת הליך ההוכחות בתיק.

1. לפיכך, המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה לשלב הזה לבסס את טענתה הלכאורית כי מדובר במערכת הסכמים פיקטיבית שהיא הוטעתה ורומתה כדי לחתום עליהם כך שבפועל לא ויתרה המבקשת על זכויות אלו, ועמדה בנטל להראות את סיכויי התביעה באופן שעולה מן התביעה שאלה המצריכה דיון ואין מדובר בתביעת סרק.
2. מאזן הנוחות עומד לטובת המבקשת.

המבקשת עותרת למתן צו האוסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה בזכויותיה בדירה מהטעם שאם לא יינתן הצו, קיים חשש כי בתום ההליך לא תעמוד לה הבטוחה ונזקה עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיבה. ואילו הפגיעה במשיבה פחותה. החזקה בדירה הייתה משך שנים בידי המשיבה ואין בצו המניעה לפגוע בחזקה זו ובקבלת דמי השכירות בגינה לידיה בשלב זה. את נזקי המשיבה ניתן להבטיח באמצעות הערובה שהופקדה על ידי התובעת.

צירוף עיזבון המנוח כצד לתובענה;

1. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 קובעת:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

1. ברע"א 2228/15 של בית המשפט העליון ג'.טי.אס פאור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ [פורספ במאגרים, ניתן ביום 9/7/2015] נקבע:

"ואכן – קיים בתקנה זו, כפי שפורשה, מימד אינקוויזיטורי מובהק – לא תועלתו ונוחותו של התובע היא העומדת במרכז, אלא יכולתו של בית המשפט לפסוק בפלוגתאות המונחות לפניו (ע"א 203/77 חברת זמיר בע"מ נ' החברה לבניין, פ"ד לב (1) 59, 61 (1977); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 154 – 153 (מהדורה אחת עשרה, 2013).

22. בגדרי התקנה ישנן מספר חלופות שבהן ניתן לצרף אדם לתובענה. בין היתר נתן מחוקק המשנה סמכות לבית המשפט להורות, גם ביוזמתו הוא, על צירוף אדם לתובענה כתובע או כנתבע, מקום בו שוכנע כי נוכחותו דרושה "כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה"".

1. תכליתה של תקנה זו היא לאפשר לבית המשפט, בין היתר, לצרף בעלי דין שנוכחותם דרושה בכדי להגיע להכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות הכרוכות בתובענה. התקנה מאפשרת לבית המשפט לצרף בעל דין אף ללא בקשה מצד התובע. הרציונל של התקנה קשור לרצון לאפשר הכרעה שלמה ויעילה במכלול השאלות הקשורות בהליך.
2. בהחלטתי מיום 07.01.2020 הוריתי על מחיקתו של עו"ד לין מכתב התביעה ומחיקת הסעד הכספי. עם מחיקתו של עו"ד לין, נמחקה הודעת צד ג' שהגיש כנגד אלמנת המנוח, היא יורשתו על פי הצוואה.
3. עוד קבעתי באותה החלטה כי יש לדון בעתירה לביטול הסכם ההלוואה בצוותא עם העתירה לביטול הסכם המכר, לאור טענת המבקשת כי מדובר במערכת הסכמים בלתי נפרדת שנהגתה לטענת התובעת על ידי המנוח ועו"ד לין.
4. משהצדדים להסכם ההלוואה היו התובעת והמנוח, סבורני כי צירופה של יורשת המנוח כנתבעת נוספת נדרש על מנת לצורך מתן הכרעה ביעילות ובשלמות בשאלות השנויות במחלוקת. סברה זו מתגברת לנוכח עדותה של התובעת לפיה היורשת אף הייתה נוכחת באחת השיחות בין התובעת לבין המנוח (פרוטוקול מיום 30.12.2019 עמ' 9 ש' 12) ולנוכח טענות ב"כ המשיבה במהלך אותו דיון, לפיה יש לטעון כנגד עיזבון המנוח (ראה עמ' 11, ש' 23-25).

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, אני מורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה בזכויותיה בדירה ברחוב ריינס 24א בתל אביב הידועה כחלקה 18/2 בגוש 6903, עד למתן פסק דין בתביעה. לעניין ערבויות סבורני כי בהעדר תצהיר מטעם המשיבה המפרט את גרסתה, ולאור הימנעותה מחקירה נגדית על תצהיר שכאמור לא הוגש, יש להסתפק בכתב התחייבות מטעם המבקשת בשלב זה. המבקשת תגישו בתוך 7 ימים.
2. בנוסף, אני מורה על צירופה של יורשת עזבונו של המנוח, הגב' פיורלה קשתי, כנתבעת נוספת בהליך זה וזאת לפי הפרטים שנמסרו בכתב ההגנה בהודעה לצד השלישי.

התובעת תעביר לגב' פיורלה קשתי, את כתבי הטענות בהליך זה, כמו גם העתק החלטה זו, זאת בתוך 30 ימים מהיום.

1. בתיק קבוע דיון לקד"מ הצדדים יעדכנו לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת הנוספת האם ניתן להותירו על כנו או שיש לדחותו.
2. שאלת הוצאות בקשה זו תידון בתום הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"ג אדר תש"פ, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.