1. לפני בקשת המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מיום 2.10.19 לביטול פסק הדין אשר ניתן כבר ביום 17.7.19.
2. הרקע הכללי פורט בגדרי סעיפים 2–14 לפסק הדין ולא אפרטו בשנית. בתמצית יאמר כי המבקש הגיש כבר ביום 14.1.19 תובענה לסעד הצהרתי על דרך המרצת פתיחה, לאכיפת הסכם מכר ולמסירת חזקה.
3. ביום 28.6.19 הוגשה בקשת המבקש במסגרתה נתבקש בית המשפט ליתן פסק דין על יסוד המרצת הפתיחה לפי שנכון למועד הגשת הבקשה המשיבה לא הגישה תשובה לתובענה ומעיון ביתר התשובות של משיבים אחרים שהוגשו עולה שאלה אינם מתנגדים לסעד המבוקש או שאף הם לא הגישו תשובה.
4. בהחלטה מיום 30.6.19 נתבקשה תשובת המשיבה עד ליום 7.7.19. ביום 1.7.19 הגישה המשיבה בקשה להאריך לה את המועד להגשת תשובתה, לפי שבא כוחה צפוי לחזור מחו"ל מיום 7.9.19. למרות הודעת המזכירות מאותו יום כי נדרש תשלום אגרה בגין בקשה זו, מצאתי ביום 7.7.19 להאריך למשיבה את המועד להמצאת תשובתה עד ליום 14.7.19.
5. תשובת המשיבה לתובענה או לבקשה הנ"ל לא הוגשה במועד (ואף לאחריו) ולפיכך ניתן ביום 17.7.19 פסק דין.
6. המסגרת המשפטית וההנמקה לפסק הדין שניתן פורטו שם במסגרת סעיפים 15–21. כן יודגש כי מלבד העובדה שהמשיבה לא הגישה תשובה לתובענה היא אף לא ביקשה לקיים דיון בתוך המועד הקבוע להגשת התשובה (ר' תקנה 256א לתקסד"א).
7. לטענת המשיבה בבקשתה, לפני בית המשפט לא הוצגו כל העובדות הנדרשות כדי לצפות בתמונת המחלוקת המלאה, ובהעדר עמדתה נסמכת ההחלטה על הצגה מגמתית של התמונה. לדבריה, הישענות המבקש על כישלון ב"כ המשיבה בעניין פרוצדורלי בלבד עלולה לגרום לעיוות דין. המשיבה מפרטת בפרק השתלשלות העניינים (ר' סעיפים 9–45) את הרקע העובדתי הרלוונטי לטענתה, ולשיטתה בניגוד לנטען בתובענה המבקש, שהתקשר עמה בעסקה, הבין כי לא ניתן לקיימה ולכן הסכים ואף חתם על מסמכי ביטול העסקה והדרישה לאכיפת ההסכם נועדה אך לצורך עשיית עושר. בנסיבות אלה נתבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן על סמך המרצת הפתיחה ולקבוע דיון בתובענה גופה.
8. המבקש בתשובתו מתנגד לבקשה. לדבריו, המשיבה לא העלתה טענה אחת בנוגע לסיבות מחדלה לאי־הגשת כתב תשובה, על אף שהתובענה נמסרה לה כבר ביום 14.11.18. לדברי המבקש, טענות "ההגנה" שמעלה המשיבה דחוקות, לפי שהמשיבה מודה כי התקשרה בהסכם למכירת זכויות במקרקעין, קיבלה את מלוא התמורה, בא כוחה דאז (המשיב 2) אישר זאת במסגרת הדיון שהתקיים כי העסקה הושלמה אך הוא טרם סיים את מלאכתו, וכעת טוענת המשיבה לביטול פסק הדין תוך הצגת מסמכים לא חתומים (טיוטות) שאינם קבילים, שנשלחו לבא כוחה דאז במהלך מו"מ לפשרה. זאת ועוד, למרות טענת המשיבה כי לכאורה "ההסכם בוטל" – טענה נטולת בסיס – הרי שהיא מודה שהיא לא השיבה למבקש שקל אחד מכספי התמורה אותם קיבלה במלואם לפני למעלה משש שנים.
9. לשיטת המבקש, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, לפי שלא נפל כל פגם בהליך (ר' סעיפים 2–9). המבקש מוצא להדגיש כי פסק הדין ניתן מכוח הוראות תקנה 256א לתקסד"א, בגדרה נקבע כי ככל שמשיב לא הגיש תשובה להמרצת פתיחה "רשאי בית המשפט ליתן החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין" (ר' סעיפים 10–11). לטענת המבקש, מתן פסק הדין היה מוצדק בנסיבות העניין (ר' סעיפים 12–18). בהמשך כתב הטענות שהגיש המבקש התייחס הוא לסיבות שהובאו באשר למחדל המשיבה להתגונן ולסיכויי הגנתה (ר' סעיפים 19–41) וכן לטענות נוספות שהיא העלתה (ר' סעיפים 42–45). לדבריו, המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט (ר' סעיפים 46–49). לחלופין מתבקש בית המשפט, ככל שימצא לנכון לבטל את פסק הדין, לעשות זאת תוך התניית הביטול בהפקדת הסכום אותו התחייבה המשיבה להשיב למבקש בסך 823,838 ₪ (ר' נספח א לבקשת הביטול).
10. המשיבה בתגובתה טוענת בין היתר ובתמצית כי לא בכדי המבקש מתייחס רק לעניינים פרוצדורליים, תוך ניסיון להצניע את העובדה כי מרשו חתם על הסכם ביטול וכי בפועל לא קיימת אפשרות טכנית לאכוף את ההסכם. לדבריה, עסקינן "בעסקה אשר יסודותיה נעוצים ותלויים בעסקה אחרת שבוטלה, לפיכך לעסקה דנן אין יסודות להישען עליהם ולכן היא לא ניתנת למימוש" (סעיף 3). עוד טוענת המשיבה כי מדובר בעסקה שלא הושלמה ועסקינן רק בהתחייבות לעשות עסקה (סעיף 4). עוד טוענת המשיבה כי רצונו של המבקש "לקבל ולהשלים את הרישום" בלתי ניתן לביצוע וההסכם אינו ניתן לאכיפה (סעיף 13). לשיטתה, מאחר שפסק הדין ניתן בלא שהוצגו לפני בית המשפט מלוא העובדות יש מקום לבטלו ולקיים דיון בתובענה גופה.
11. בהתאם להחלטה מיום 12.12.19 נתבקש המשיב 2 (עו"ד חנן עמית) להבהיר האם העביר למשיבה את כספי הנאמנות, ככל שהיו אצלו, בהתאם לסעיף 22 לפסק הדין. ביום 22.12.19 התקבלה הודעת עו"ד ח' עמית, לפיה כבר ביום 3.7.13 הועבר סך של 300,000 ₪ לבנק לאומי לצורך סילוק משכנתה, ביום 29.1.17 הועבר סך של 307,252 ₪ לחשבון עו"ד אהרון מרגלית בהתאם לפסק דין (צורפו אסמכתאות) והיתרה, לאחר תשלום עמלות, הועברה למשיבה בין השאר לצורך תשלום מע"מ.
12. ביום 23.12.19 הגישה המשיבה הבהרה באשר לתגובת עו"ד ח' עמית, בה נאמר בין היתר כי המבקש (כאן) לא היה צד להליך שניתן בו פסק הדין, אשר צורף על ידי עו"ד עמית להודעתו, ומשכך לא ברור מדוע העביר עו"ד עמית את כספיו של התובע למאן דהוא. המשיבה מציינת כי מעולם לא השיבו מי הנתבעים לתובע את כספי רכישת הנכס מושא המרצת הפתיחה. בנסיבות העניין התבקשה הבהרת עו"ד עמית לדברי המשיבה, וזו ניתנה ביום 12.1.20. בתגובתו ציין עו"ד עמית כי הוא פעל לפי צו שיפוטי והעביר את הכסף בהתאם להחלטת בית המשפט, כי בדיון בבית המשפט הוא הסכים להעביר חלק מהמקרקעין על שם התובע ובתנאי שיודיעו לו מה החלק שעליו להעביר על שם התובע והוא מוכן לבצע את העברת הזכויות בהתאם לחוזה המכר, ככל שיקבל פסיקתה מתאימה לגבי החלק שעליו להעביר משם המשיבה על שם המבקש.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובהינתן האמור לעיל ולאמור בפסק הדין, מצאתי לדחות את הבקשה, ובכפוף לסייג בסעיף 20 להלן.
2. בהתאם לתקנה 256 לתקסד"א, משיב בהמרצת פתיחה הרוצה להגיש תשובה יעשה כן בתוך 45 ימים ממועד המצאת המרצת הפתיחה. תקנה 256א קובעת כי אם "לא הגיש משיב תשובה כאמור בתקנה 256 ולא ביקש לקיים דיון עד תום המועד להגשת תשובה רשאי בית המשפט
   ליתן החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין".
   עולה, אם כן, כי המועד להגשת תשובה להמרצת פתיחה, בהתאם לתקנה 256, הוא מועד הקבוע בחיקוק ונדרש "טעם מיוחד" על מנת להאריכו.
3. ברע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול נ' סטארפלסט תעשיות 1967 (פורסם בנבו, 21.4.15), נקבע בין היתר, כי:

"דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001); וראו גם ע"א 10512/07 פדידה נ' רפאלי (15.12.2010) (להלן: "עניין פדידה"); חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, 164-165 וההפניות שם (מהדורה שלישית, 2013) (להלן: "בן נון וחבקין")".

1. כך גם מוטל על המבקש הארכת מועד הנטל להוכיח "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקסד"א). דרישה זו ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן "בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הודאות והיציבות המשפטית" (ר' בש"א 7201/12 מנהל מקרקעי ישראל ואח' נ' גבעת שפירא כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.12).
2. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה – בין היתר משך האיחור, מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסביר של מבקש הארכה; מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק הדין, וכן סיכויי ההליך (ר' בן נון וחבקין לעיל, עמודים 168–171). באשר לשאלה מהו "טעם מיוחד", מציין א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) כי "טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד הינו קיום נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעלי הדין. ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבא כוחם, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (שם, עמוד 1238; ר' גם רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 28.4.08)).
3. המשיבה בבקשתה לא הביאה כל טעם מיוחד מדוע היא לא הגישה תשובה להמרצת הפתיחה במועד. גם אם ימצא בית המשפט לנכון לבטל את פסק הדין, הרי שאין משמעות הדבר כי בפניו תעמוד תשובה כלשהי מטעם המשיבה. מכאן שאין מקום להידרש ל"הגנת המשיבה" ולטענותיה שהובאו בבקשה. על המשיבה היה לנמק מדוע יש לבטל את פסק הדין שניתן על רקע כתבי הטענות שעמדו לפני בית המשפט במועד הינתנו, שכן קיימת לבית המשפט סמכות לתיתו.
4. בנסיבות העניין, על רקע האמור בתובענת המבקש ובתצהירו ואף כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 27.2.19, מצאתי כי יש מקום למתן פסק הדין, ומסקנה זו לא השתנתה אף כעת. יצוין כי לא נמצא ביסוס לטענת המשיבה, לפיה מדובר רק בהתחייבות לעשות עסקה ולא בהסכם מושלם (ר' חוזה המכר מיום 13.3.13, נספח ב להמרצת הפתיחה).
5. הגם שלא מצאתי עילה וטעם לביטולו של פסק הדין, הרי שהרבה לפנים משורת הדין ונוכח האמור בסעיפים 50–54 לתגובת המשיב, ובזיקה לנספח א לבקשה לביטול פסק הדין, נקבע בזאת כי פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת הסך של 823,838 ₪ בקופת בית המשפט על ידי המשיבה, עד ליום 20.2.20 שעה 12:00.
6. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו בדבר הוצאות.

ניתנה היום, י"ט טבת תש"פ, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.