1. מונחת בפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן גם- דקור תעשיות או התובעת שכנגד) להורות על ביטול פסק דין, בגדרו נמחקה תביעתה שכנגד נוכח אי הפקדת ערובה.
2. יצוין בקצרה, כי עניינה של התביעה והתביעה שכנגד בהפרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים. התובעת (להלן-בר עמי), חברה בע"מ העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי קרמיקה וחיפוי, מפעילה קומפלקס תצוגה בירושלים, התקשרה בהסכם שכירות עם חברת דקור רהיט (2000) (להלן- החברה הקודמת), במסגרתו החברה הקודמת שכרה חלק מאולם התצוגה אותו מפעילה בר עמי בהתאם להסכם שנכרת בשנת 2011 (להלן- הסכם השכירות הראשון). בשלב מסוים, נקלעה החברה הקודמת להליכי פירוק, והנתבע 2 רכש את פעילותה באמצעות חברה שבבעלותו, והעבירה לידי הנתבעת 1- היא דקור תעשיות. נטען בכתב התביעה, כי עם כניסתה של דקור תעשיות, באמצעות מנהלה הנתבע 2, לנעליה של החברה הקודמת, החלו הצדדים לדון בדבר תנאי שכירות חדשים, ואף נטען כי הצדדים הגיעו לכדי פתרון זמני עד הגעתם להסכמות של קבע. בר עמי טוענת כי בחודש ינואר 2019 הגיעו הצדדים לכדי הסכם שכירות חדש שיחול לתקופה של כשנתיים, אולם הנתבע 2 התחמק מחתימה עליו ובפועל לא שולמו תשלומי שכירות מחודש ינואר 2019. עוד נטען כי במסגרת משא ומתן, הסכימה בר עמי לבחון קיצורו של הסכם השכירות עד לחודש מאי 2019, בכפוף לתנאים עליהם הסכימו, אולם לשיטתה, נוכח סירובה של דקור תעשיות לתנאים, חל הסכם השכירות בו התקשרו הצדדים בחודש ינואר 2019. לאור האמור, בר עמי טוענת כי יש לפצותה על הנזקים שנגרמו לה בסך כולל של 1,982,800 ₪.
3. בכתב ההגנה דוחים הנתבעים מכל וכל את הטענות בכתב התביעה. בד בבד, הוגשה על ידי דקור תעשיות תביעה שכנגד, בגדרה נטען כי בר עמי הפרה את הסכם השכירות הראשון משנת 2011, שהוא שחל על הצדדים. התביעה שכנגד הועמדה על סך שני מיליון ₪.
4. במסגרת התביעה שכנגד עתרה בר עמי (הנתבעת שכנגד) כי דקור תעשיות תפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה של בר עמי, ככל שהתביעה שכנגד תידחה. בקשתה זו נסמכה על סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן- חוק החברות), לפיו יש להשית ערובה על חברה בע"מ אלא אם מתקיימים החריגים שבסעיף האמור. בהחלטה מנומקת מיום 10.08.20 הוריתי לדקור תעשיות להפקיד ערובה בסך של 15,000 ₪.
5. בהודעת בר עמי מיום 25.10.20, מעל חודשיים ימים מיום מתן ההחלטה בדבר הפקדת הערובה, הודיעה בר עמי כי דקור תעשיות לא הפקידה הערובה. בהחלטתי מיום 28.10.20 הענקתי לדקור תעשיות שהות של 7 ימים נוספים לצורך הפקדת הערובה. ביום 10.11.20, ומשלא הופקדה ערובה, ניתן פסק דין בגדרו הוריתי על מחיקת התביעה שכנגד שהוגשה על ידי דקור תעשיות.
6. ביום 16.12.20 הוגשה על ידי דקור תעשיות בקשה לביטול פסק הדין. לשיטת דקור תעשיות, אי הפקדת הערובה נבע מטעות שבין מנהל דקור תעשיות (הנתבע 2) לבין ב"כ, בדבר אופן הפקדת הערובה. דקור תעשיות מכירה בחלוף הזמן שעבר מיום מתן פסק הדין המוחק את תביעתה שכנגד, אולם הודגש כי הדבר נשען על הנחה מוטעית ושגויה של דקור תעשיות. נטען עוד כי סגירת דלתות בית המשפט בשלב זה עלול לגרום לדקור תעשיות נזק של ממש.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה על כלל נימוקיה, מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת הצד שכנגד.
2. בפתח הדברים אציין כי פסק הדין מיום 10.11.20, בגדרו נמחקה תביעתה שכנגד של דקור תעשיות, נשען על פסק דינו של בית המשפט העליון ב-רע"א 7687/18 רשות המיסים נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (פורסם בנבו, 15.07.2020), פס' 28). נפסק שם, כאמור, כי הסנקציה בגין היעדר הפקדת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות הינה מחיקת התביעה, ככל שבית המשפט סבור כי ראוי לעשות כן.
3. לגופו של עניין; תקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- תקסד"א) מורה לנו כי "מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין ואין בה, כשהיא לעצמה, כדי למנוע את התובע מהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה". בהלכה פסוקה הודגש לא אחת כי משנמחקה תביעה, לא ניתן להורות על חידושה, ויש להגיש תביעה חדשה באותה העילה:

"משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, ושלא באמצעות הגשת תביעה חדשה (כך עולה אף מהלשון המפורשת של תקנה 527 הנ"ל). זאת, משום שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול כמובן להשיג עליו במועדים הקבועים לכך בתקנות, אך אין הוא יכול לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לדון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין [...] החריג היחיד לכך הוא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקנות ולמועדים הקבועים בה" (רע"א 8566/14 אבי גרבלי נ' עיריית אשדוד (פורסם בנבו, 05.05.15), פס' 6; הדגשות במקור).

1. בנסיבות המקרה דנן אין נפקות לתקנה 201 לתקסד"א, המאפשרת ביטול פסק דין הניתן במעמד צד אחד, שהרי לא מצאתי כי יש לראות בדקור תעשיות כמי ש"נפקדה" מן ההליך ולא ניתן לה יומה (רע"א 2373/17 סיגלית אוריון נ' אושרית טולציס (פורסם בנבו, 24.7.17), פס' י'). על כך אוסיף עוד כי ממילא בקשת הביטול שבפניי הוגשה באיחור ובתום 30 הימים שנקבעו בתקנה 201 לשם הגשת בקשה כאמור.
2. מן האמור לעיל עולה כי אין מקום להיעתר לבקשת דקור תעשיות ולהורות על חידוש ההליך, והרשות נתונה לה להגיש תביעה חדשה בעילה המבוקשת על ידה. ראוי להדגיש עוד כי מיום מתן ההחלטה בדבר הפקדת הערובה עברו חלפו מעל חודשיים ימים. ביום 28.10.20 ניתנה לדקור תעשיות שהות נוספת להפקדת הערובה, אולם גם שהות זו לא הובילה להפקדת סכום הערבות (הנמוך). טענת דקור תעשיות בבקשה, לפיה הדבר נבע מבלבול והנחה שגויה בין מנהל דקור תעשיות לבין ב"כ, איננה מעניינו של בית המשפט, וממילא לא הוברר בבקשה מדוע במהלך התקופה האמורה לא הגישה דקור תעשיות הודעת עדכון או בקשה לקבלת הבהרות. הגם שניתן הסבר לפער שבין ב"כ לבין דקור תעשיות, לא הוברר מדוע לא קיימה את החלטת בית המשפט, או הגיבה להחלטות שהופנו לה.
3. זאת ועוד; מסקנתי זו מתחזקת עוד נוכח הצהרתה של דקור תעשיות בסעיף 10 לבקשה, ולפיה ככל שבית המשפט יחדש את תביעתה שכנגד היא תבקש לתקן את כתב התביעה ולהעמיד את התביעה על סך של 500,000 ₪ בעילה של פגיעה במוניטין ובשמה הטוב בלבד, תחת סך של 2,000,000 ₪ שנתבע בכתב התביעה שכנגד. נתון זה מלמד על רצונה של דקור תעשיות לצמצם באופן ניכר את תביעתה שכנגד, והיא רשאית, כמובן, לעשות כן במסגרת הגשת תביעה חדשה.
4. בהקשרים שונים עמדה הלכה פסוקה על כך שסדרי הדין הם המתווים את "כללי המשחק", ואין בידי בעלי הדין לעשות בכללים אלה כברצונם. הובהר לא אחת כי "כללי הפרוצדורה מציבים את התמריצים הדרושים בדמות סנקציות משפטיות המוטלות על בעלי דין שממאנים לפעול בדרכים מקובלות ותקינות. סנקציות אלה כוללות מחיקת כתבי טענות, חסימת תביעות, דחיית בקשות ותובענות, פסילת ראיות, חיוב בתשלום הוצאות, ועוד כהנה וכהנה" (ע"א 5400/18 דוד מיר נ' יעקב מירון עו"ד (פורסם בנבו, 28.01.19), פס' 1). הסנקציה בגין אי הפקדת ערובה לפי סעיף 353א, כפי שהובא לעיל, היא מחיקת התביעה. קבלת הבקשה שבפניי, וסטייה מדרכה של הלכה פסוקה במקרים דומים, תרוקן מתוכן את עוצמת הסנקציה המושתת במצבים מעין אלה.
5. נוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה שכנגד של דקור תעשיות- נדחית בזאת.
6. בהיעדר תגובה לבקשה- אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' טבת תשפ"א, 16 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.