<#2#>

ישיבת יום 05/08/19

נוכחים:

ב"כ התובעים: עו"ד יעקב לירז

מר דורון פרץ – הבן של התובעים

ב"כ הנתבעת 1: עו"ד עידן מרדכי

ב"כ הנתבעת 2: אין הופעה

פרוטוקול

עו"ד י' לירז:

בהמשך להחלטת בית המשפט בישיבה הקודמת, אני מסכם את טענות התובעים בהליך הנוכחי.

אפתח בציטוט שהבאתי בכתב התביעה שלי, מת"א 3010/09 בנק המזרחי טפחות נ' מרים: "תפקידו העיקרי של בית המשפט הוא להציל עשוק מידי עושקו....בעצם התכלית המהותית היא להציל את העשוק, ואין נפקא מינה אם מיד עושקו...".

מה יש לנו פה? איזו משוואה הייתה לנו? מצד אחד, התובעים, זוג קשישים חסרי השכלה, אחד מהם חולה אלצהיימר, שמתפרנסים מזה 27 שנים מקצבת ביטוח לאומי, כל רכושם היא דירת מגורים, דירת שיכון בת 3 חדרים בצפת, שהוערכה על ידי הנתבעים ב-700,000 ₪. התובע הוא חסר השכלה, והתובעת היא בעלת השכלה של 4 שנות לימוד וכל חייה הייתה עקרת בית. מי עומד מולם? ד"ר למנהל עסקים. זאת המשוואה כשאנו מתארים את הצדדים.

אם השופט שואל אותי מדוע התובעת 2 לא מסרה תצהיר ולא התייצבה לחקירה שכנגד עליו, אני מציין: תחילתו של ההליך שאנחנו רצנו להוצאה לפועל להפסיק את הליכי מימוש המשכנתא, וזה כתוצאה מטלפון שקיבל הבן של התובעים, דורון. הוא כתב את התצהיר על מה שנודע מפי אמו, ועם זה רצנו להוצאה לפועל, קיבלנו עיכוב ביצוע, ורצנו לביהמ"ש השלום.

יש סעיף, 167 לתקנות סדר הדין האזרחי. אני אמרתי את זה אז, שכל מי שנוכח בביהמ"ש, רשאי ביהמ"ש להעיד אותו. כשחברי אמר "מה פתאום" – דורון לא נחקר על מה אמו סיפרה לו. שנית, הצעתי להעיד אותה, והוא לא העיד אותה. אז לזקוף זאת לחובתנו? מילה אחת על מה שהיא אמרה לו הוא לא נחקר. הצעתי לו לחקור אותה, ללא הכנה מוקדמת, מפני שאנחנו – כל מילה חקוקה בסלע.

הד"ר למנהל עסקים מנהל את השותפות המוגבלת, שהיא הנתבעת, ולדבריו היא עוסקת במתן הלוואות לאנשים שלא יכולים לקבל את ההלוואות ממקומות אחרים.

הד"ר נשאל שאלה מאוד פשוטה, כאן אנו מתחילים להראות את האמינות שלו. אגב, הוא שותף מוגבל שם, הערבות שלו מוגבלת ל-1,000 ₪ בלבד, אבל הוא מנהל את השותפות המוגבלת. כשהוא נשאל האם ידוע לו שלשותף מוגבל אסור לנהל שותפות מוגבלת, תשובתו הייתה "חד משמעית אתה טועה". אני מפנה לסעיף 63 לפקודת השותפויות, ואצטט: "שותף מוגבל לא ישתתף בניהול עסקי השותפות". כך, הוא פועל בניגוד לחוק.

כמו כן, בשותפות המוגבלת צריך להיות שותף כללי, זה שנושא בכל החובות של השותפות. ומי השותף הכללי? חברה – "חברת קוואלטי הנדסה פיננסית 2014 בע"מ", וכשאתה מוציא תדפיס לברר מה היא החברה אתה מגיע לחברה "חברת קוואלטי יזמות בע"מ", ראו סעיף 9 לכתב התביעה.

המסקנה היא שהשותף הכללי שצריך לנהל את השותפות, שבעצם חשוף לכל החובות וההתחייבויות, מסתתר מאחורי שלוש החברות.

המסקנה היא כי יש לנו גוף שעוסק במתן הלוואות בריבית נשך ומסתתר מאחורי שורה של חברות. מי נוהג בצורה כזו? רק גופים שלא רוצים לגלות מי עומד מאחוריהם, ובמילים אחרות, במקרה הטוב צבע אפור.

לגבי העובדות – העובדות אינן מוכחשות, פרט לדבר אחד עליו נתעכב. הביאו את התובעים למשרדו של ב"כ הנתבעת 1, ושם החתימו אותם על מסמכי הלוואה, שיעבוד, וכל המסמכים הנלווים, בלי לתת להם לקרוא את זה קודם, בלי להסביר להם מה תוכנם, בלי לשאול אותם שאלה כלשהי, רק החתימו אותם. אתייחס לעדות של ד"ר רן נוטע.

לשאלת בית המשפט מדוע הנתבעת 2 היא נתבעת, אני משיב שהיא נתבעת פורמלית. השיקול לצרף אותה הוא שכן היא חתומה על הסכם ההלוואה ביחד עם התובעים, בתור לווה. את הכסף הם העבירו לה. התובעים לא ראו אגורה. אני טוען שבנסיבות שההסכם נחתם, הוא בטל. השאלה היא מדוע הנתבעת 1 לא החתימה את הבן, שרון פרץ, החבר של הלווה הנוספת, הנתבעת 2, על ההסכם.

ביחס לעדות של ד"ר רן נוטע, שמעיד על עצמו כי הוא ד"ר למנהל עסקים, בזה הוא מתגאה כאילו שזה מלבין את כל המעשים שלו. עד הנתבעת 1, ד"ר רן נוטע, אומר שהוא פגש אותם לראשונה במשרדו של עו"ד מרדכי עידן (עמ' 5, שורה 29). הוא טען שהם הופנו אליו ע"י יועץ משכנתאות בשם אורי רותם, אליו פנו כביכול התובעים לעזרה בקבלת המשכנתא. רותם הגיש לו תיק משכנתאות מסודר (עמ' 6, שורה 22). אז הוא לא העיד אמת.

חשבון העסקה של אורי רותם שהם צירפו כנספח ו'-2 בתגובה לבקשה למתן צו עיכוב הליכי הוצאה לפועל, מופנה ל"קוואלטי הנדסה פיננסית בע"מ", לא לנתבעת, ובפירוט על החשבון "תשלום עבור הפניית לקוחות מילי שוורץ". כלומר, מי שפנה לאורי רותם הייתה מילי שוורץ ולא התובעים. כל מה שאורי רותם עשה, הפנה אותם, ובעבור זה הוא קיבל דמי תיווך מ"קוואלטי הנדסה פיננסית בע"מ", ולא עבור הכנת תיק משכנתאות.

מה שד"ר נוטע מאשר בזה, שהוא לא פגש את התובעים לפני חתימת ההסכם, לא בדק אותם ולא התרשם מהם קודם חתימת ההסכם. הוא עוד העיד כי שרון, כאמור, החבר של הנתבעת הפורמלית (הנתבעת 2), ישב ליד התובעים, וד"ר נוטע שאל אותו איך מחזירים הלוואה (של 438,000 ₪) בתוך שנה. בתשובה, ד"ר נוטע מעיד ששרון שרבט בכתב יד את נספח ב' לכתב התשובה של הנתבעת 1, ומהתשובה הזו אנו למדים שרן נוטע פגש גם את שרון לראשונה במעמד חתימת ההסכם. הוא לא בדק את יכולת הפירעון, אחרת, למה הוא שואל את שרון באותו מעמד איך מחזירים את ההלוואה?

מה שאני רוצה לומר, זאת הבדיקה. אם ד"ר נוטע, שכאמור, הוא ד"ר למנהל עסקים, היה עושה בדיקה מינימלית ומבקש, כמו שכל מי שמבקש הלוואה, תדפיס של חשבון הבנק של התובעים, הוא היה מגלה שבמשך 27 שנים כל ההכנסה היחידה שיש להם היא קצבת הביטוח הלאומי.

לשאלת בית המשפט, האירוע בו כולם נפגשו היה אירוע חתימת החוזה, דהיינו בתאריך 31/12/15. באותו מועד הם לא קיבלו את הכסף. מה שהבנתי אחר כך, הם התנו את קבלת הכסף במשכון הדירה של התובעים, ונתנו את הכסף רק לאחר שהדירה מושכנה (כשבועיים-שלושה שבועות לאחר מכן).

הנתבעת 1 צירפה אסמכתא שלה שהכסף הועבר לחשבונה של מילי, הנתבעת 2.

ד"ר נטוע אמר שאורי רותם הכין תיק משכנתאות. זה נסתר מהדברים של רן נוטע עצמו, שאמר לפני רגע שהוא שאל איך שרון מתכוון לפרוע את ההלוואה. אם היו מכינים לו תיק משכנתאות, ברור שהיו כותבים שם את אופן פירעון ההלוואה. אז הוא סותר את עצמו.

רן נוטע, כדי להראות לאיזה רמה מוכן אדם כזה לרדת, בחקירתו, טען שהתובעים ישבו עמו ומילאו שאלון (עמ' 7, שורה 9). אין לטענה הזו זכר בתצהיר שלו. הסיבה פשוטה – זו הומצאה שהמציא תוך כדי עדותו. זה גם סותר את דבריו, הוא הודה שפגש בהם לראשונה במעמד חתימת ההסכם. גם, אם הם היו מתבקשים להשיב על שאלות, חולה אלצהיימר ובעלת השכלה של 4 שנים – לא היו מסוגלים להשיב על שאלות, זה בוודאות.

אני מבקש להפנות לנספח ב' שצירפו, זה ששרון שרבט בכתב ידו, שצורף לתגובת הנתבעת 1. ניתן לראות כי נרשם "החזרת ההלוואה תעשה בדרך זו..." – אני מבקש שבית המשפט יראה את הרצינות שייחסה הנתבעת 1 לפירעון ההלוואה. כך נראית חברה רצינית שעורכת עם הלווים?

השופט:

בהמשך להערתי הקודמת, אני שואל את ב"כ התובעים מדוע לא הוגש תצהיר של שרון או מילי מטעם התובעים, ומדוע לא נעשה ניסיון, לפחות, לזמן אותם כעדים?

עו"ד לירז:

בעקבות הערת בית המשפט, או בקשתו להפגיש אותם יחד עם התובעת, ניסיתי לאתר איפה הם, והצלחתי להגיע לא במישרין כי אין להם טלפונים, אלא באמצעות חבר, ואחד הדברים שהעליתי בפניהם זו את הבקשה להעיד, וכמובן שהם סירבו. הם טוענים שאין להם כלום.

אני מסתפק במה שד"ר רן נוטע כותב על איך, מתי ומה הוא החתים. זה העד של הנתבעת, מה אני צריך יותר? זו הודעת בעל דין. הוא מודה שהוא לא פגש אותם מראש, שלא בדק כלום, שהסתפק בפתק הזה. אז מה אני צריך להביא אותם? רציתי, ומשלא יכולתי, הסתפקתי בחקירת ד"ר נוטע.

לפי דברי שרון ומילי, אין להם כלום.

אני מוכן שבית המשפט יקבע את הממצאים על פי עדותו של ד"ר נוטע, כי אני מראה לבית המשפט שהיא רצופת שקרים, ומתוך מה שהוא הודה ניתן להבין את מה שהיה.

לפי התצהירים, שרון אמר להוריו שהוא מבקש שהם יחתמו כערבים, והם הופקעו כשהתברר שהחתימו אותם על מסמכי הלוואה ומשכון הדירה, הם לא ידעו על זה בכלל. האימא אמרה את זה לדורון. הייתה לי את עדות דורון, על מה ששמע מאמו, שלא נשאל על זה במילה אחת.

אני שאלתי את ד"ר נוטע איך הוא רואה את המסמך הזה כבטוחה להלוואה, והוא אמר "המסמך הזה לא מניח את דעתי" והוסיף לאחר מכן (עמ' 6, שורה 28) ש"מי שיש לו נכס משועבד לטובת ההלוואה". ואז, שאלתי אותו "נתת הלוואה בלי לעשות בדיקה פיננסית כלשהי?" והוא השיב שנעשתה בדיקה, BDI. ביקשתי ממנו להציג את הבדיקה, והוא לא הציג.

אם אתה מנהל חברה שנותנת שירותי אשראי ונתבע על ידי אחד הלקוחות שלך שטוען שהוא לא יודע על מה מדובר, לא מצופה ממך שתביא את תיק האשראי של הלקוחות לבית המשפט ותציג את כל המסמכים שיש לך? הוא עמד ואמר "אין לי כלום".

הדברים האלו לא הוזכרו בתצהיר שלו. זו המצאה. כל מה שהיה לו בדיון זה הפתק. לעמדתי, הוציאו את עניין המשכנתא במרמה. אף אחד לא אמר להם שהם חותמים על משכנתא.

אני מחזיר אותנו לעדות של דורון, שקיבל טלפון מאימא שלו, וכשהוא בא להוריו הוא ראה שמדובר במסמכי הוצאה לפועל למימוש. עד אז הם לא ידעו דבר, עד לשלב המימוש של הבקשה למימוש משכנתא. עד אז, דורון ואחרים לא ידעו.

אפנה לתשובה נוספת של ד"ר נוטע, הוא נשאל האם הוא ידע שהתובעים מתקיימים רק מקצבת הביטוח הלאומי. הוא השיב: "יכולת פירעון ההלוואה זו היכולת לקחת משכנתא מהבנק, וגם היום הם יכולים לקבל משכנתא". זה הרי שקר. איזה בנק ייתן משכנתא ליהודי בן 74, חולה אלצהיימר, ולעקרת בית בת 60, שמתקיימים רק מקצבת הביטוח הלאומי?

כששאלתי אותו האם הוא ידע או בדק שהם חיים מקצבת הביטוח הוא השיב שלא. לשאלת בית המשפט הוא השיב שזו הייתה הפגישה היחידה שלו איתם (עמ' 7, שורה 24).

כאשר שאלתי אותו לעניין התשלום של 336,000 ₪ מדוע ניתן פחות כסף, הוא השיב "יש עלויות הפצה" (עמ' 9, שורה 7). זה צריך להיות כתוב בהסכם, וזה גם לא האמת. מה שהם שילמו זה 32,000 ₪ ל"קוואלטי הנדסה פיננסית" וסך של 4,000 ₪ לעורך הדין.

עו"ד עידן מרדכי שיושב פה היה נוכח בהליך. אני שואל למה הוא לא עלה להעיד, כאשר הנתבעת 1 טוענת שהוא היה נוכח במעמד. הלכה פסוקה היא שאי הבאת עד מהותי מצדו של בעל דין ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שכאילו אתה פועל נגדו.

לעניין המשפטי – אני מבקש את ביטול ההסכם ככל שהוא נוגע לתובעים, שיישאר כלפי הלווה הנוספת, הנתבעת 2, שקיבלה את הכסף. על פי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) שקובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצול הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשה, חולשתו השכלית או הגופנית, או חוסר ניסונו או שתנאי החוזה אינם ברורים במידה בלתי סבירה...זכות לביטול החוזה". גם לגבי ההתנהגות של העושק – ההלכה היא שנדרשת ידיעה או אי אכפתיות או עצימת עיניים, ואפנה לכתבי הטענות שלי. הדין אינו מחייב ידיעה ברורה של העושק על מצבו של העשוק, די באי אכפתיות או עצימת עיניים. לפחות זה מה שהיה.

בדיקת יכולת פירעון, עליה עמדתי, מופיע בסעיף 40 – חובה עליהם לפני שנותנים הלוואה לבדוק את יכולת הפירעון של הלווים, וודאי ככל שזה נוגע לתובעים, ולו היו בודקים, היו מגיעים להבנה שיש לנו עניין עם מי שחיים מקצבת הביטוח הלאומי. אני מפנה לפסק דין פשיטת רגל ת"א 34802-03-16 אלון שמס נ' בנק הפועלים, דובר על בחור צעיר שהגיע לפשיטת רגל, וביהמ"ש קבע שבנק הפועלים, בכך שלא בדק את יכולת הפירעון שלו בהלוואה האחרונה שנתן לו, התוצאה הייתה מחיקת התביעה. ביהמ"ש אומר שמה שחשוב זה לא מתן ההלוואה, אלא שלב הפירעון. בהמשך, "יכולת הנושה המקצועי לבחון את מצבו הכלכלי...ובלא שבחן את ההלימה שבין נכסי החייב...". בהמשך, "כלל ידוע שחוסר תום לב...התנהגות בלתי מוסרית איננה עולה בקנה אחד עם נורמות של החברה...נוגד את תקנת הציבור".

יש חוק – חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, שבו ישנה חובת גילוי. בחובת הגילוי יש לא רק את שיעור הריבית ביחס להלוואה בחישוב שנתי, אפנה לסעיף 46(4), אלא ציון כל התוספות, בסעיף קטן 8 – שיעור העלות הממשית של האשראי. והסנקציה במקרה שאין גילוי, יחולו הוראות סעיפים 12(4) – פיצוי, ו-15 – ביטול חוזה בשל הטעיה.

ההלוואה שכתובה בהסכם הלוואה שתואר הייתה 438,000 ₪. בפועל הם הוריו 101,722 ₪ בכך שהביאו לאותה נתבעת פורמלית רק 336,278 ₪. ז"א, הם הורידו כשליש מההלוואה. הדבר הכי מגוחך שאמר ד"ר נוטע היא שעבור השנה הראשונה הם לא שילמו ריבית.

החוק אומר "שיעור עלות האשראי המרבי פי 2 ורבע מן השיעור שיפרסם בנק הפועלים מדי חודש בחודשו של העלות הכוללת". צריך להגיע למסקנה שהריבית שהם גבו היא ריבית לא חוקית, ריבית נשך. הטעיה זו מזכה אותם לביטול ההסכם.

התובעים הוחתמו על הסכם מבלי שטרחו לברר איתם מספר דברים – אם הם יודעים על מה הם חותמים, לא נבדקה יכולת הפירעון הפיננסית שלהם, ומבלי שאמרו להם שהם ממשכנים את הדירה שלהם שאם לא תיפרע ההלוואה הדירה תמושכן, לא אמרו להם בעת החתימה כי מדובר בהסכם הלוואה והסכם משכון. בנסיבות, ההסכם בטל מחמת עושק וניצול מצב גופני ונפשי, על פי סעיף 18 לחוק. כמו כן, ההסכם עצמו בטל משום ההטעיה, משום שבהסכם נכתב שכביכול מקבלים סכומים כאלה וניתנו סכומים אחרים. כמו כן, חובות הגילוי. ואדגיש – הם לא קיבלו אגורה מהכסף הזה. לגרסת הנתבעת, היא העבירה את הכסף לחשבון הבנק של אותה נתבעת פורמלית. אי אפשר לתת להם ליהנות מהמעשים הבלתי חוקיים שהם עשו.

סעד חלופי, למצער, הוא כי בית המשפט יכול להתערב בהסכם.

עו"ד מרדכי:

אני שמח שחברי מצהיר במקום לסכם, אבל יש עובדות, והעובדות הן ברורות. העובדות הן כאלה שהתובעים פנו באמצעות מתווך מטעמם אל הנתבעת 1, לנתבעת 1 אין שירותי טלמרקטינג, היא לא פונה ללקוחות ולא משווקת את עצמה.

התובעים פנו באמצעות אותו מר אורי רותם, יועץ משכנתאות, שישנה חשבונית שצורפה כנספח ו'-2 לתגובה שלנו – "אורי רותם – פתרונות מימון משכנתאות". אותו מר אורי רותם, שכנראה ניסה להשיג להם משכנתא בבנק ראה שהוא לא יכול להשיג להם משכנתא בבנק, ואז הם פנו אלינו.

הדרישות שלנו היו בין היתר שמאות. חברי ביקש לראות את השמאות, השמאות הזו הומצאה ע"י בחור בשם חדד אסף, זה ניתן שבועיים לפני מתן ההלוואה. ההלוואה היא מיום 31/12, והשמאות הומצאה שבועיים לפני כן. אלו בין היתר המסמכים שאותו אורי רותם הפנה אלינו.

מי שנכח בביקור השמאי לצורך השמאות זו האם, הציגה את הבית לשמאי.

עו"ד לירז:

אני מתנגד להצגת השמאות כעת. חברי מעיד. יש להתרכז בראיות שהוגשו ולא באלה שלא הוגשו, וכן, אין להעיד בשלב זה.

עו"ד מרדכי:

לאחר שאורי רותם נדרש להמציא, בין היתר, את המסמכים – מסתבר שכבר הייתה שמאות.

אני מציג את תיק המסמכים, כפי שהעיד על כך ד"ר נוטע.

נשלחו לאורי רותם מסמכי ההלוואה, ולאחר מספר ימים, נקבעה פגישה, לאחר שאושר הסכם ההלוואה על ידי התובעים. נקבעה פגישה במשרדי, כאשר לא אני החתמתי את ההסכם. הפגישה נקבעה לצורך חתימת ההסכם. נכון אמר חברי, לא חקרתי את דורון, אין לי מה לחקור אותו, בשל העובדה שהכול עדות שמועה שפסולה.

כפי שהעיד ד"ר נוטע בעדותו, בחתימת החוזה נשאלו השאלות, לפני חתימת החוזה הוסבר להם ההסכם בצורה מפורשת. כך גם העיד עו"ד עמוס אלון שישב בעסקה.

אני מזכיר שהתובעים הגיעו למשרדי מלווים בבנם, שרון פרץ, שהוא זה שהם הילוו לו את הכסף לעסקיו. הוא הגיע יחד עם אשתו, מילי, לווה נוספת אף היא. הם ביקשו להעביר את הכסף לחשבונה. נחתם כתב הוראות לנאמן, והוא אומת כדין, וצורף גם הוא לתגובה. הנאמן היה עו"ד עמוס אלון. היה בו צורך שכן כאשר נחתם הסכם הלוואה, עד להשלמת הביטחונות, כדי להגן על הלווים, אנו דואגים לפתוח חשבון נאמנות עבור הלווים, כך אנו מבטיחים שלא ייווצר מצב שהמלווה לא תעביר את הכסף והלווים ימלאו את התחייבותם לרשום את השעבוד.

לאחר מכן, נמסרו המסמכים. היום הדרישה לצורך אישור המשכנתא היא אישור עירייה לטאבו. בלי זה, לא ניתן לרשום את המשכנתא. נמסרו להם כל המסמכים. הם בעצמם הלכו לטאבו ורשמו את המשכנתא בטאבו. לא הקרן. הנתבעת לא עושה את זה. הנתבעת מוסרת את המסמכים לאדם, והוא עושה את הפעולות המשפטיות. בלי זה הוא לא מקבל את הכסף.

אנחנו עוסקים פה במקרה קלאסי של תרגיל משפחתי, רצונם של ההורים אולי היה באמת כנה ואמתי לעזור לבן בפיתוח עסקיו, וכנראה שזה הצליח כי נפתח כבר סניף שלישי של העסק בצפת.

החתימו רק את מילי מכיוון שלשרון הייתה בעיה בבנק שלא ניתן היה להעביר לו כסף.

לגבי מקורות ההחזר – לאחר כמעט שנתיים, הכסף הוחזר באופן תקין. מי שהחזיר את ההלוואה אלו העסקים הללו, "גיל-שף בע"מ". לפי ההסכם, ההחזר היה צריך להיעשות לאחר שנה + שנה אופציה. אנחנו נותנים משכנתאות גישור, הלוואה כזו שלאחר מכן הוא עובר להליך בנקאי או מסלק אותה בשל מימוש נכס. אין לנו מנגנון ארוך טווח.

אנחנו מנהלים את הדיון על הקרן, שכן אותה הוא לא החזיר. הקרן עומדת על 438,000 ₪. מדובר בכסף של ציבור, אנחנו חברה ציבורית.

ביום 31/12/15 נקבעה הפגישה במשרדי, הגיעו התובעים עם בנם שרון, וגם הנתבעת 2. הם ישבו עם עו"ד אלון ממשרדי ועם ד"ר נוטע. כפי שהעיד ד"ר נוטע, ההסכם הוסבר להם מפורשות, הוא אפילו ציטט בעדותו שהם אמרו שאם הם לא יעמדו בהלוואה הם ימכרו את הבית (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 08/07, שורה 8).

שרון פירט את הדרך שבה הם מתכוונים להחזיר את ההלוואה, ובאמת, ההלוואה שולמה מחשבון "גיל-שף בע"מ", חברה שהבעלים שלה הוא שחר פרץ, האח של שרון.

ז"א, התמונה שמצטיירת היא כי ההורים רצו לעזור לילדים לפתח את עסקיהם, שרון ושחר הביאו את ההורים לקבל את ההלוואה, ההורים בעצם הבטיחו את החזר ההלוואה כפי שהקרן עושה באמצעות משכנתא על הנכס, כאשר הילדים התחייבו לשלם את החזר ההלוואה.

אם יש פה קומבינה כלשהי – זו היא קומבינה של משפחת פרץ, שפתאום כשהגיע המועד להחזיר את קרן ההלוואה, מנסים להתחמק ממנה.

הסכם ההלוואה, אשר גם מילי שותפה בעסקים האלה, מאוד מפורט וברור. הריבית היא 15%, סכום ההלוואה ברור. נחתם כתב הוראות בלתי חוזר לנאמן, אומת על ידי עו"ד עמוס אלון, התובעים ביקשו להעביר את הכסף לחשבון בבנק לאומי סעיף 795 בצפת על שם מילי, ולשם הועברו הכספים.

מכיוון שהכול היה בחשבון נאמנות, צירפנו את כל אישורי העברות הכספים.

לא נאמר לנו מעולם שהאב הוא חולה או שהם מתפרנסים מביטוח לאומי, המסמכים הרפואיים שחברי הגיש הם בכלל מ-2018 ולא משנת 2015, ובעצם, כך התפתחה ההלוואה הזו.

לגבי הפן המשפטי – ראשית, העד היחידי שנתן תצהיר הוא הבן, והוא אמר במלוא הגינותו "אני לא יודע כלום, לא ידעתי שהייתה הלוואה, עד שלא הגיעו מסמכי הוצאה לפועל לא ידעתי שיש הליך". לכן, עדותו היא חסרת משמעות ופסולה.

לגבי שאר הדברים, אם נקבל את עמדת חברי ונניח שלא הסבירו להם כלום, למרות שאין הצהרה כזו ואפשר היה להביא את ההורים להצהיר, או את שני האחים שחר ושרון, או את הכלה מירי, אף אחד מהם לא הגיע להעיד. אנחנו מכירים את החזקות בחוק לגבי חתימה על מסמך.

כמו כן, אפנה לע"א 1513/99, ואצטט: "אדם החותם על מסמך מבלי לדעת את תוכנו לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ועל מה התחייב, חזקה עליו שחתם על סמך הסכמתו, יהיה תוכן המסמך אשר יהיה". לבוא ולומר שלא ידעו על מה הם חותמים, לאחר שהלכו לטאבו, לאחר שהמציאו שמאות – הכול סיפורים.

אני מפנה לע"א 2275/90, ואצטט: "מקום שצד למשפט אינו מעיד את פלוני שעה שבנסיבות העניין היה מקום להעידו...". אני מפנה לפסקי דין נוספים, ואצטט את האמור בהם.

התנהלות כזו לא תיתכן, שלוקחים כסף, עושים עסקים, ולא מחזירים אותו.

בנוסף, אני מפנה לע"א 9656/05, שם סקרו את שיטת המשפט האדברסרית ואת החובה על בעל דין להביא את עדיו.

מכיוון שנאמר הכול, אסכם. כפי שאנו רואים אנו עוסקים בהלוואה חוץ-בנקאית אשר העמידה קרן הרשומה כחוק ומתנהלת באישור משרד האוצר, קרן שאפילו בשבועיים האחרונים נרכשה על ידי חברה בורסאית, המונפקת בעצמה בבורסה, וניסיון להשחיר את פניו של ד"ר לכלכלה זה קצת הזוי.

הקרן היא קרן PTP, שלווה כסף מאנשים המשקיעים בה ומלווה אותו בריבית ודמי ניהול ללקוחותיה. הקרן היא מגובה בשעבודי נדל"ן. ללא בטחונות נדל"ן היא לא מעמידה הלוואה. היא נותנת הלוואות לטווח קצר בלבד.

גם במקרה דנן, יועץ משכנתאות הופנה על ידי התובעים על מנת לסדר להם הלוואה בנקאית, בנק המזרחי הסכים לתת משכנתא הפוכה אך התובעים סירבו לכך.

כל המסמכים עליהם התובעים הוחתמו הם מסמכים מקובלים, מקורם במסמכי בנקים.

בנושא הריביות, לא הומצאה שום חוות דעת משפטית שאמורה לתמוך את זה. חברי אולי לא יודע, אבל חוץ ההלוואות חוץ הבנקאיות כבר לא קיים, אלא חוק אשראי הוגן.

לכן, אני מבקש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.

עו"ד לירז:

בדברי סיכום של חברי נשזרו טענות שאין להן אסמכתא בחומר הראיות שהוצג, לא בעדות של ד"ר נוטע ולא בחומר אחר, ואבקש להתעלם מראיות אלה.

חברי אינו חולק על כך שהתובעים לא קיבלו אגורה. הוא טוען לקנוניה, ואני טוען שאם הייתה קנוניה, היא אינה מצידה של התובעים. התובעים הוחתמו במרמה. התובעים לא פנו באמצעות מתווך, מי שפנתה זו מילי. זה לא נכון מה שחברי אמר שד"ר נוטע אמר שאם הם לא יפרעו את הסכום הם יממשו את הבית, אלא, אם כבר, מי שאמר את זה הוא שרון, וגם בכך אנו כופרים.

ישנה רשימה ארוכה של הפרות והטעיות, ואפנה לסעיף 9 לחוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות.

הראיתי כיצד הריבית נשך היא ריבית לא חוקית, ולבית המשפט יש סמכות רחבה על פי החוק הזה ועל פי חוק החוזים. הטענה העיקרית שלי היא שלא הייתה גמירות דעת וההסכם צריך להתבטל, מחמת עושק ומחמת הטעיה.

אני חושב שבית המשפט מוסמך, בכל מקרה, להתערב בהסכם ההלוואה גם אם הוא לא מקבל את העתירה העיקרית שלנו.

<#3#>

החלטה

פסק הדין ייחתם בנט המשפט.

<#4#>

ניתנה והודעה בפומבי היום ד' אב תשע"ט, 05/08/2019, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי קורל ראובן