31 דצמבר 2020

1. התובע, יליד 1953 משמש לדבריו (אם כי לא באופן רצוף) כמסגר.
2. אין חולק כי במשך השנים1980-1995 התגורר בירדן גם שם עסק במקצועו זה.
3. לטענת התובע ישנו קשר בין עבודתו במסגריה לבין ליקויי שמיעה מהם סובל. המחלוקת הדורשת הכרעה נוגעת לשתי שאלות: האם אחר התובע המועד להגשת תובענה זו? ב. האם הוכיח תשתית עובדתית מספקת לביסוס גרסתו באופן שיצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי?

להלן הכרעתנו:

אשר לטענת ההתיישנות

1. כפי שציין התובע , תביעתו לנתבע הוגשה בחודש 11/16. הנתבע דחה תביעתו בהודעה מחודש מרץ 2018 אשר נשלחה אליו בדואר רשום. התובע אישר כי קיבל כבר ביום 17.4.18 את הודעת הדחיה (ס' 2 לכתב התביעה). עם זאת, אף שהתביעה הוגשה באמצעות ב"כ התובע, לא נשלח עותק מכתב הדחיה כלל אל משרדו.
2. התובע הציג שתי פניות של ב"כ משנת 2019 (מהחודשים מאי ואוגוסט) לבירור העולה בגורל התביעה שהוגשה. רק בהמשך לכך התקבל אצל ב"כ התובע עותק מכתב הדחיה.

התובע בעדותו, אף שאישר את הכתובת אליה נשלח המכתב (למרות הנסיון בכתב התביעה להסתמך על כך שאישור דואר ישראל למסירה מעלה כי "אין מידע" לגבי המסירה, ולמרות הודאתו שלו בכך שהמכתב נתקבל).

עוד טען כי כל שהוא יודע ביחס לטיפול בענין תביעתו, הוא שעורך הדין מטפל וכי הלה מעדכן אותו מעת לעת ש"יהיה בסדר בעזרת השם", ובכלל זה גם על הגשת התביעה דכאן למד 10 ימים לפני מועד הדיון.

1. התקשינו לקבל הטענה כי התובע לא היה מודע בזמן אמת לקבלת המכתב שהוא עצמו אישר שקיבל וכאשר בעדותו חזר ואישר כי הוא מקבל מהנתבע הודעות וגם שיחות טלפוניות. גם אם התובע הניח כי עוה"ד מטפל, יש לצפות שכשהוא עצמו מקבל מכתב בנדון הוא מעבירו לב"כ.
2. אכן ישנו פגם בכך שלא נשלחה הודעה לב"כ התובע , ואולם לא האמנו לכך שהתובע עצמו לא יידע את באי כוחו דבר קבלת המכתב. בהקשר זה ראוי לציין כי התנהלות לפיה רק כשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה מחליט ב"כ התובע לפנות לנתבע ולברר מה עלה בגורלה – ואז לראשונה נשלחים שני מכתבי ם שנושאים פרי, מעלה חשש שמא בפועל המכתבים נשלחו בידיעה ברורה כי התשובה כבר ניתנה ושחלפו כבר 12 החודשים הקבועים בדין להגשת התביעה, וזאת כדי לייצר תשתית להצדקת הגשת התביעה באיחור. יצוין כי הטענות בכתב התביעה ביחס למאמצי משרד ב"כ התובע לא גובו בכל ראיה למעט צירוף שני מכתבים (אחד שנשלח בדאר רגיל).
3. בענין מוניקה מאלו נקבע כי אמות המידה המרכזיות להארכת מועד להגשת תובענה לבית הדין נוגעות ל"סיכויי התביעה לגופם; משך האיחור; התנהגות המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; מהות העניין וחשיבותו הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. בשיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבות הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים "טעמים מיוחדים שיירשמו"."
4. לא מצאנו כי התובע בעל מאפיינים מיוחדים שהגבילו את יכולתו לפעול מבעוד מועד (התובע הפעיל עסקים משלו בארץ ובירדן , מעסיק רו"ח ועורכי דין שונים לענינים שונים, כך לפי עדותו), והוא דיבר באופן רהוט וענייני (אין גם כל מגבלה אחרת מהותית שעליה הצביע); ספק בעינינו אם ישנה חשיבות מהותית או ציבורית בסוגיה דכאן; אכן, ככל שתדחה התביעה יהא בכך, אולי, כדי למנוע ממנו גמלה ואולם ראוי בהקשר זה לציין כי התובע , כדבריו, המשיך לעבוד גם לאחר סיום העבודה אצל מעסיקו האחרון המדווח,מר פנחסי וכפי שהעיד זה האחרון לפנינו, בפועל עבד "כרגיל" וללא העדרויות כלל עד היום שבו המציא לפתע אישור רפואי בדבר חוסר יכולתו לעבוד (אמצע עמ' 20); מאידך גיסא, איחור בן חצי שנה כשלעצמו אין בו משום חשש ככלל, ליכולת הנתבע לבירור התשתית הנדרשת לבחינת טענותיו ודאי נוכח אופיין בהליך זה. לכך יוסף כי אין להתעלם מכך שגם לנתבע נדרשה למעלה משנה כדי להודיע על דחיית התביעה.
5. כפי שיפורט להלן, מצאנו גם קשיים בענין התשתית העובדתית עם זאת תשתית מינימלית ישנה. משעסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי ,נדמה כי ראוי גם נוכח מה שהוצג, ובהנתן שברי לכל בר בי רב שעבודה במסגריה כוללת רעש מסוים, כי ימוצה הבירור עד תומו. על כן ובשקלול כלל המבחנים בהלכת מאלו, מצאנו כי ראוי להתיר הארכת המועד להגשת התביעה דכאן וזאת בעיקר נוכח החשש שמא בשל כך תמנע מן התובע קצבה שלה יתכן שהוא זכאי.

אשר לתשתית העובדתית

1. טוען הנתבע כי התובע לא עמד בהוכחת התשתית העובדתית הנדרשת לשם בחינת טענותיו בפן הרפואי שכן הגרסה שמסר היתה כללית ביותר. עוד טוען כי עדותו בנדון לא התיישבה עם טענותיו בתצהירו, ושתי אלה לא עם הנתונים העובדתיים העולים מרישום מעסיקיו. מצאנו שיש ממש בטענות אלה באופן כללי ואולם משום הספק דומה כי ניתן למצוא גם תשתית מסוימת שלגביה ראוי לבחון קיומה של תאונת עבודה. להלן נבחן את הנתונים שעלו מתוך כלל הראיות ואולם נבהיר כי ככל שיובהר שאין די בה להסקת מסקנות רפואיות, הרי שהחסר יעמוד לתובע לרועץ.
2. מתוך הראיות שלפנינו עולים הנתונים הבאים:

א. בין השנים 1980-1994 התובע עבד כמסגר בירדן. בשנים אלה לא היה מבוטח ומשכך ככל שנגרם נזק בשמיעה בשנים אלה הוא לא יובא בחשבון לצורך קביעת קיומה של פגיעה בעבודה.

מקובלת עלינו עדות מר פנחסי, שחזר ושנה בח"נ כי בחלוף השנים איכות המכשירים בהם עושים מסגרים שמוש, עלתה וכמות הרעש שהם מייצרים פחתה וכלשונו:

כלי העבודה בשנים האחרונות, ב-10-15 שנים האחרונות וצורת המסגר והיצור היא בכלים שהרבה יותר שלווים, יותר רגועים ויותר נוחים מפעם. למשל הזכיר ב"כ התובע פטיש, הייתי כל הזמן שוכב מתחת והוא נותן ניטים ודופק, רעש ורעש, היום לא משתמשים בזה בכלל, לא עובדים בזה, אלא רק מלחימים, המכונות וכלי העבודה פחות עושים רעש.

מעדיפים אנו גרסה זו על פני עדותו המעורפלת של התובע באשר לשינויים שחלו או לא חלו במהלך השנים בעבודתו, כנגזרת מכך אנו קובעים שבשנים הרלבנטיות לעניננו, כפי שיפורט להלן, ההנחה היא שהרעש פחת.

ב. היות וגרסת התובע ביחס לתקופות עבודתו לא היתה בהירה ועלה ממנה בין היתר כי לא בכל התקופה שמאז שב מירדן עבד דווקא במסגרות, הרי שמוצאים אנו להעדיף את הגרסה העולה מהדיווחים בזמן אמת לנתבע על העסקתו (נ/4):

-בין השנים 1995 - 2001 הפעיל מסגריה באופן עצמאי (מתוך עדותו- ר' בין היתר רישת ס' 5לתצהירו, עמ' 6 ש' 24) עלה כי מדובר בעסק באלרם)

-מאז שנת 2002 ועד חודש 8/2005 כלל לא עבד (רישת עמ' 7)

-החל מ9/2005 ועד 1/2007 עבד בתחום המסגרות

-החל מינואר 2008 ועד חודש 7/2010 עבד באופן לא רצוף בעבודות מזדמנות

-החל מחודש 8/10- 12/16 עבד כמסגר במסגריה של מר פנחסי.

ג. אשר לתוכן העבודה- התובע תאר בתצהירו עבודה בדיסקים, מכונות רתך מכונות עיבוד וחיתוך ופטישון. אלא שמתוך עדותו עלו נתונים אחרים:

כך ביחס לתקופת עבודתו כעצמאי ציין (עמ' 9):כי היו לו רק מכונות קטנות לחיתוך (מספרים ידניות, משחיז ומכשיר ריתוך) וכי אין לו הרבה כלים ובעמ' 14 הוסיף כי היה לו גם "קומפרסור קטן" לצבע. מהעדות בעמ' 13 עולה כי השימוש בקומפרסור היה מצומצם- התובע הסביר כי ברגיל צביעת חלון דורשת כחצי שעה אך הוא היה מכנס את כלל עבודות הצביעה לפעם אחת שנמשכת כשעתיים שלוש. מתוך עדותו קודם לכן עלה שהכנת דלת דורשת 3 ימים (עמ' 12 ש' 25) ומכאן ששימוש בקומפרסור בהכרח נעשה אחת ל7-10 ימים. יצוין כי לדברי התובע המרחק של מקום עבודתו מהקומפרסור הוא 3,4 מ'.

במקום העבודה האחרון, כך הבהיר מר פנחסי, :

אין סביבה מרעישה כל הזמן, הוא למשל חותך, מלחים או משחיז, יש עוד בחור לידו, במרחק של 7-8 מ' שהוא חותך במסור שזה רעש של מסור, של חיתוך של רגע, ואח"כ הלחמה וכו', זה רעש של ברזל אבל לא רעש קבוע...

ביחס לפעילות הקומפרסור- אליבא דמר פנחסי , מדובר בהפעלה של 5-10 דקות ביום. (עמ' 19 ש' 3) לטעמנו עדות זו מתיישבת עם גרסת התובע ולפיה לרוב נעשה ריכוז של עבודות (כך שיתכן שבכל בית מלאכה פעלו אחרת בענין הצביעה)

1. בנסיבות המפורטות לעיל באנו כלל מסקנה כי יש מקום למינוי מומחה יועץ רפואי אשר אליו תועבר התשתית העובדתית שתפורט להלן. כמו כן, מקובלת טענת הנתבע בסיפת סיכומיו כי נוכח הנתונים המיוחדים של התובע, לפיהם שמש כמסגר במשך כ15 שנים בירדן, שנים שבהן לא היה מבוטח , תובאנה גם השאלות הנוספות שביקש שיועברו לקבלת עמדת המומחה .

נוכח כלל האמור , תועבר למומחה יועץ רפואי תשתית עובדתית כדלקמן:

התובע, יליד 1956, עובד כמסגר.

בשנים 1980-1995 עבד בירדן. בתקופה זו (בהשוואה אל תקופות שיפורטו להלן) המכשירים בהם עשה שמוש היו מרעישים יותר . בתקופה זו לא היה מבוטח אצל הנתבע ולכן , וככל שנגרם ליקוי בשנים אלה, אין להביאו בחשבון ביחס לשאלות שיועברו אל המומחה.

להלן פירוט שנות עבודת התובע מאז שב לישראל:

-בין השנים 1995 - 2001 הפעיל מסגריה באופן עצמאי ועבד בה לבדו בסיוע עובד נוסף

-מאז שנת 2002 ועד חודש 8/2005 כלל לא עבד

-החל מ9/2005 ועד 1/2007 עבד בתחום המסגרות

-החל מינואר 2008 ועד חודש 7/2010 עבד באופן לא רצוף בעבודות מזדמנות

-החל מחודש 8/10- 12/16 עבד כמסגר במסגריה של מר פנחסי

במהלך שנות עבודתו נחשף התובע לסביבה שבה יש רעש מעת לעת לפי צרכי העבודה בשל ביצוע עבודות חיתוך (במסור חשמלי או ידני), הלחמה , ריתוך, הכאה בפטיש הן שלו והן של הסובבים אותו. בפועל מיקום עמדתו אל מול עובד אחר הוא במרחק 7-8 מ'.

בנוסף להפעלת מכשירים אלה, מצוי במסגריה (לא בתקופת העבודה הראשונה בירדן) גם קומפרסור שצובע את המוצרים. הקומפרסור ממוקם מספר מטרים מעמדת התובע (בתקופה השלישית 3-4 מ') . השמוש בקומפרסור נעשה בתקופה השלישית דלעיל אחת ל7-10 ימים למשך שעתים- שלוש ובתקופת העבודה האחרונה למשך 5-10 דקות ביום.

החלטה על מינוי מומחה תנתן בנפרד.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"א, (31 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.