1. בפניי שלוש בקשות שביקשה התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") במהלך קדם משפט שהתקיים ביום 23.7.2020, ואלה הן:

א. בקשה למתן פסק דין חלקי המורה לנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") לפרוע שלוש המחאות שנתנה לה ובוטלו על ידה;

ב. היפוך נטל הבאת הראיות;

ג. פיצול הדיון בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

לפני שאדון בבקשות אקדים תיאור קצר של ההליך וטענות הצדדים.

א - ההליך

2. התובעת הנה חברה העוסקת במתן שירותי בניה.

ביום 22.7.2018 התקשרו הצדדים בהסכם למתן שירותי בניה בפרויקט תמ"א 38 שמבצעת הנתבעת במבנה המצוי ברחוב ברק 24 בקרית מוצקין (חלקה 64 בגוש 11577) (להלן: "ההסכם"). בהתאם להסכם התחייבה התובעת לבצע עבודות בנייה במקרקעין הכוללות הוספת שלוש קומות, הוספת דירה בקומת הקרקע, חניות ומחסנים. כנגד ביצוע העבודות התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת תמורה כוללת (חוזה פאושלי) בסכום של 4.8 מש"ח בתוספת מע"מ.

3. עם התקדמות העבודות התגלעו בין הצדדים מחלוקות אשר הביאו להפסקת עבודת התובעת באתר. אין חולק כי התובעת לא השלימה את ביצוע העבודות.

4. לטענת התובעת שילמה לה הנתבעת עד מועד הגשת התביעה סכום כולל של 2,596,822 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת שילמה לתובעת עד הגשת התביעה 3,092,882 ₪ כולל מע"מ (2,567,092 ₪ בתוספת מע"מ).

5. לטענת התובעת ביטלה את ההסכם ביום 31.8.2019. לטענת הנתבעת הפסיקה את עבודת התובעת באתר ביום 2.10.2019.

6. אין חולק כי לפני ביטול ההתקשרות בין הצדדים מסרה הנתבעת לתובעת המחאות בסכום כולל של 505,000 ₪ לפי הפירוט הבא:

א. המחאה מספר 102 על סך 125,000 ₪, ז.פ. 31.8.2019, סורבה וחוללה בהיעדר פירעון ביום 11.9.2019 (נספח 9);

ב. המחאה מספר 103 על סך 75,000 ₪, ז.פ. 30.9.2019, סורבה וחוללה בהעדר פירעון (נספח 12);

ג. המחאה מספר 112 בסך 150,000 ₪, ז.פ. 12.10.2019, סורבה וחוללה בהיעדר פירעון ביום 15.10.2019 (נספח 13);

ד. המחאה מספר 126 על סך 55,000 ₪, ז.פ. 30.11.2019 (נספח 19);

ה. המחאה 127 על סך 100,000 ₪, ז.פ. ביום 31.12.2019 (נספח 16).

7. כתב התביעה הוגש ביום 8.12.2019, בטרם חוללו המחאות 126 ו-127. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד צוין כי גם המחאות אלה חוללו בהיעדר פירעון. כנטען בכתב התביעה היא מבוססת על עילות חוזיות ושטריות.

8. ביום 14.3.2020 הוגש כתב תביעה שכנגד על סך 2.5 מש"ח (רכיבי התביעה שכנגד: ליקויי בניה, הדלתא בין הסכום החוזי לבין הערכת הנתבעת לגבי סכום השלמת הפרויקט על-ידי קבלן חלופי, פיצוי מוסכם בגין עיכוב סיום העבודות, פיצוי בגין דמי שימוש, פיצוי בגין פגיעה במוניטין, פיצוי בגין תשלום השימוש בפיגומים, שכ"ט שמאי).

9. אשר לדלתא טוענת הנתבעת כי לאחר שנאלצה לסלק את התובעת מהאתר, המשיכה בביצוע העבודות על-ידי קבלני ביצוע אחרים. עוד טוענת הנתבעת כי היא צפויה לשלם לקבלנים עד למועד סיום הפרויקט ביום 20.6.2020 סכום של 6.2 מש"ח. בהתאם להסכם היה על הנתבעת לשלם לתובעת 5.616 מש"ח. משכך, על התובעת לפצות את הנתבעת בגין 584,000 ₪ בצירוף תוספת 20% פיצוי מוסכם בהתאם להוראות סעיף 5.8 – סך הכל 700,800 ₪ (להלן: "הדלתא").

ב - טענות הצדדים

ב.1 – טענות התובעת

10. לטענת התובעת היא בהמחאות של הנתבעת בסכום כולל של 505,000 ₪. בסעיף 36 ו-121 לכתב ההגנה מודה הנתבעת בעילה השטרית. משכך, זכאית התובעת כי יינתן פסק דין המורה על חיוב הנתבעת בסכום השטרות.

11. עוד טוענת התובעת כי ניסיון הנתבעת לקזז נזקיה (בגין ליקויי בניה) כנגד העילה השטרית אינו מתיישב עם הוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), שכן לא מדובר בסכומים קצובים ולא נמסרה הודעת קיזוז. לעניין זה הפנתה התובעת לסעיפים 19-20 לפסק הדין בע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נגד איתן ארז (בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (21.1.2016) (סעיף 23 לכתב ההגנה שכנגד).

טענת הקיזוז אף אינה מתיישבת עם הוראות סעיף 14 להסכם (סעיף 25 לכתב ההגנה שכנגד). יצוין כי סעיף 14.1 להסכם מתיר לנתבעת לקזז סכומים (תשלומים, הוצאות או פיצויים) כנגד מתן הודעה על ביצוע הקיזוז או הניכוי עשרה ימים לפני ביצועם.

12. התובעת מוסיפה כי בנסיבות העניין יש להחיל את הוראות תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ולהורות על היפוך נטל הבאת הראיות.

13. כן עותרת התובעת לפיצול הדיון בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

ב.2 - טענות הנתבעת

14. לטענת הנתבעת העילות השטרית והנזיקית שלובות זו בזו. השקים בוטלו כיוון שהעבודה בגינה נמסרו השקים לא הושלמה. מדובר בטענה לכישלון תמורה.

15. הנתבעת מסכימה לפיצול הדיון בשאלת האחריות והנזק.

ג - דיון והכרעה

ג.1 – בקשה למתן פסק דין חלקי

16. לטענת התובעת עילת התביעה לתשלום 505,000 ₪ היא שטרית. עוד טוענת התובעת כי משמודה הנתבעת כי חתמה על ההמחאות ומסרה אותן לתובעת ובהיעדר טענת הגנה, היא זכאית למתן פסק דין חלקי המורה על קבלת התביעה ברכיב זה.

17. איני מקבלת טענה זו, מכל אחד מהטעמים הבאים:

א. ראשית, הנתבעת העלתה טענת הגנה – היא טענה לכישלון תמורה.

ב. שנית, במועד הגשת התביעה היו בידי התובעת המחאות שחוללו בהעדר פירעון בסך כולל של 350,000 ₪ בלבד. יתרת הסכום הנתבע (155,000 ₪) הנו בגין המחאות מעותדות שמסרה לה הנתבעת וטרם חוללו בהיעדר פירעון במועד הגשת התביעה (סעיף 43 לכתב התביעה).

חילול ההמחאות הנו תנאי להגשת תביעה בעילה שטרית (סעיף 44 לפקודת השטרות). משכך אין לתובעת עילה שטרית ביחס להמחאות 126 ו-127 בסכום כולל של 155,000 ₪ (לעניין זה ראו גם ד"ר י' זוסמן, דיני שטרות, מהדורה רביעית, תל אביב, תשכ"ז-1967, בעמ' 221).

ג. שלישית, התובעת אף לא המציאה הודעות חילול כנדרש על פי סעיף 47 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (י' זוסמן, שם, עמ' 241 ואילך) ולא טענה לפטור מהפטורים הקבועים בסעיף 49 לפקודת השטרות (כגון הפטור הקבוע בסעיף 49(ב)(3)(ה) לפקודת השטרות במקרה של חילול השטר בשל הוראת ביטול של הלקוח).

לעניין זה ראו דברי בית המשפט בע"א (י-ם) 2117-07-11‏ ‏ אולמי הנביאים בע"מ נ' מפעלי פרג מאוחדים בע"מ (1.12.2011), סעיפים 11-14 לפסק הדין.

18. יתר על כן, משמדובר בצדדים קרובים לשטר, עומדת לזכות הנתבעת (מושכת השטרות) כל טענת הגנה העומדת לה מכוח דיני החוזים (בנוסף לטענה השטרית לכישלון תמורה). לעניין זה ראו דברי בית המשפט בדנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח', פ"ד נ"ה (4) 193, בעמ' 196, סעיפים 8-9:

"... השטר והחוזה מתפרשים על-פי אותן אמות- מידה, שעניינן אומד-דעת הצדדים...

מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים. אכן בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על- פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על- פי חוזה. על- כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על- פי עסקת היסוד נמוך מסכום השטר."

(כן ראו לעניין זה פסקי הדין בת"א (ת"א) 1178/03 אלומיניום החזקות בע"מ נ' אפל דוד (25.1.2009); ת"א 21922-01-10 אהוד סלמנוב יזמות בע"מ ואח' נ' א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ ואח' (15.4.2002); ת"א (מרכז) 21886-02-14 א.א. תשתיות עפר בע"מ נ' אביעד-ייזום, תכנון ובנייה בע"מ (10.12.2017)).

19. בענייננו, טוענת התובעת בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, כי בהתאם לשלבי התשלום היא זכאית לסכומים הבאים (סעיף 12): שלד – 1.88 מש"ח; טיח פנים – 846,800 ₪; ריצוף (55%) – 345,290 ₪; אבן (560 מ"ר, כ-45% מעבודה) – 275,940 ₪; אלומיניום (בוצעו משקופים עוורים שהם כ-15% מהעבודה) – 438,000 ₪; דלתות כניסה (בוצעו משקופים שהם כ-5% מהעבודה) – 16,060 ₪. סך הכל זכאית התובעת, לטענתה, לתמורה בסך 3,429,790 ₪, בעוד בפועל שילמה לה הנתבעת 2,596,822 ₪ (לפני מע"מ) (לא כולל השטרות שחוללו). עוד טוענת התובעת כי התשלומים היו אמורים להשתלם לפי לוח התשלומים אך בפועל היו שינויים ועיכובים וביטולים (סעיף 35).

הנתבעת, מנגד, טוענת כי העבודות בגינן נמסרו ההמחאות שחוללו בהיעדר פירעון - לא בוצעו.

20. סעיף 11 להסכם דן בתמורה החוזית. סעיף 11.1.1 להסכם קובע כי התמורה תשולם כנגד המצאת חשבונית, "בהתאם לשיעורים, לתנאים ולמועדים המפורטים בלוח התשלומים המצ"ב להסכם כנספח ז'." נספח התשלומים (נספח ז') לא צורף לכתב התביעה. מכל מקום, משמדובר בטענה עובדתית הטעונה בירור (שלב ביצוע העבודות והתמורה לה זכאית התובעת עד להפסקת עבודתה באתר), דין בקשתה של התובעת למתן פסק דין חלקי על בסיס תביעתה השטרית– להידחות.

21. ועוד, משמדובר בטענה להיעדר תמורה בגין ההמחאות שנמסרו, לא מדובר בקיזוז פיצויים נזיקיים מהחיוב השטרי, כטענת התובעת. בהקשר זה יוזכר כי הנתבעת טענה, בין השאר, כי היא זכאית לדלתא בין הפיצוי החוזי לבין הסכומים בהם תחויב לשם השלמת העבודות אשר גובהה גבוה מסכום השקים שחוללו, וזאת בנוסף לפיצויים הנתבעים בגין ליקויי בניה. הדלתא כוללת, כנטען, עבודות שלא בוצעו על-ידי התובעת.

22. כאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר, הלכה היא כי יחולו דיני הקיזוז שבדין הכללי (ראו: רע"א 6250/98 NORDLAND PAPIER A.G נ. מפעלי יצור והוצאה לאור (י-ם) מ.ס.ל בע"מ, פ"ד נג(2) 274 (1999)). הוראת הדין הכללי באשר לדיני הקיזוז קבועה בסעיף 53 לחוק החוזים, הקובע כי הקיזוז מותר "כשמדובר בחיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה, אשר הגיע המועד לקיומם, כאשר נודעת משמעות גם לשאלות האם מדובר בחיובים בסכומים קצובים, והאם נמסרה הודעה על הקיזוז לצד שכנגד" (פסקה 20 לפסק הדין בע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (21.01.2016)). המונח "חיוב קצוב" הוגדר כסכום שניתן לחישוב על פי חישוב אריתמטי פשוט, להבדיל מסכום המבוסס על הערכה, השערה או אומדן (ע"א 734/83 חברת החשמל נ' דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, 618-617 (1984).

אכן, מדובר בטענות הטעונות הוכחה, אולם די בהן להביא לדחיית הבקשה למתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות בלבד.

ג.2 – בקשה להיפוך נטל הבאת הראיות

23. טוענת התובעת כי יש להורות על היפוך נטל הבאת הראיות. בהקשר זה הסתמכה התובעת על הוראות תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי (הודאה והדחה). דא עקא, הודאה והדחה מחייבת הודאה של הנתבעת בכלל העובדות המהוות את עילת התביעה בתוספת עובדה/ות נוספ/ות – הן ההדחה – השוללות מהתובעת את הסעד הנתבע. בענייננו חולקת הנתבעת על טענת התובעת כי ביצעה את העבודות המזכות אותה בתמורה הנתבעת. משכך, לא ניתן לומר כי טענות הנתבעת עולות כדי הודאה והדחה. לעניין זה ר' פסק הדין בע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן (16.02.2004):

"המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נגד מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נגד ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320). הדוגמה הנפוצה לטענת 'הודאה והדחה' בכל הנוגע לתביעות מכוח חוזה, היא כאשר טוען הנתבע כי פרע את חיובו החוזי כלפי התובע. אין יסוד להבחנה בין טענה כי החיוב החוזי נפרע, לבין טענה כי החיוב בוטל בהסכמת הצדדים. במקרה הראשון כמו גם במקרה השני מודה הנתבע בכך שהחיוב התקיים בעבר, ומציין עובדה נוספת אשר לגרסתו פוטרת אותו מן החיוב בהווה. לפיכך, כאשר טוען הנתבע כי שוחרר מחיובו החוזי, עליו הנטל להוכיח זאת ..."

24. ודוק, טענה להודאה והדחה חלה על רלבנטית לעילת התביעה החוזית. דין שונה חל על העילה השטרית.

25. בתביעה שטרית על התובע מוטל הנטל להוכיח את רכיבי השטר – הוא עילת תביעתו. רכיבי השטר הם הפרטים המפורטים בסעיף 3(א) לפקודת השטרות, ואלה הם: "שטר חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה". לעניין נטל השכנוע המוטל על מגיש תביעה שטרית ראו פסק הדין בע"א 641/66 צבי אריה ומאיר שפיר נגד אוה (חוה) קליבנסקי ומשה שפיר, פ"ד כא (2) 358 (1967), סעיף 7:

"בקבעם מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע, הולכים דיני הראיות אחר המשפט המהותי. כל אימת שבעל דין סומך על הלכה מהלכות המשפט המהותי, עליו הראיה שנתקיימו אותן העובדות בהן מתנה 'הלכתו' את מתן מבוקשו: ע"א 642/61, פד"י, כרך טז, ע' 1000, 1005. מכאן שמי שבא לבית-המשפט בתביעת שטר, עליו הראיה שנתקיימו במסמך כל היסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות, שבלעדיהם אין הנתבע חייב. ואילו נתבע המתגונן בטענת פירעון, מבקש לפטור עצמו מן החבות ועליו להוכיח שפרע, שאם לא עשה כן, אינו פטור: ע"א 642/61, הנ"ל".

(לעניין זה ראו גם פסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 1530/13 ‏אדוארד גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (6.5.2013)).

26. כן ראו דברי כב' השופט י' זוסמן בע"א 642/61 זאב טופר נגד שלמה מרלה, פ"ד טז 1000:

"דרך משל: על-פי סעיף 37(1) לפקודת השטרות, אוחז השטר זכאי לתבוע את פירעון השטר; על-כן חייב, מי שתובע כאוחז בראיה, כי אמנם אוחז הוא, וכי נתקיימו במסמך כל היסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות, לרבות חתימת החייב: ע"א 268/56 ששון נוי, ואח' נגד עירית חדרה, ואח': פד"י, כרך יב, תשי"ד/תשי"ט-1958, ע' 353; פי"ם, כרך לג, תשי"ח-1958, ע' 103, שאם לא כן, אין המסמך שטר, על-פי סעיף 60(א) לפקודה הנ"ל, 'השטר נפקע בפירעון כשורה על-ידי הנמשך או על-ידי המקבל או מטעמם'. בא הנתבע וטוען, כי נפקע השטר, עליו הראיה שהיה פירעון כשורה כאמור בסעיף 60 הנ"ל."

(כן ראו פסק הדין שניתן בע"א 673/95 (תל-אביב) דניאל לוגסי נגד מרגלית חן (1991) בע"מ (בכינוס נכסים) (18.6.1997); פסק הדין בע"א 232/77 יעקב רוזנברג נגד עמנואל אברהמוף, פ"ד לב (2) 197, 201 (1978) והאסמכתאות המובאות שם).

27. משאין מחלוקת כי התובעת אוחזת בשטרות וכי התקיימו בשטרות התנאים המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות, חלה החזקה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות לפיה ניתנה תמורה כנגד השיקים ונטל השכנוע (וכנגזר מכך הנטל המשני של הבאת הראיות) מועבר אל כתפי הנתבעת להוכיח כי לא כך הדבר. אכן, בפסק הדין שניתן ברע"א 2157/07 מנחם אדאטו נגד אמיל רנתיסי (2.8.2007) ציין כב' השופט א' רובינשטיין כי יש הרואים את מקורה של החזקה העומדת לטובת האוחז בשטר בחזקת המסירה ללא תנאי הקבועה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות, בעוד הגישה הנפוצה יותר מתבססת על חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות (סעיף ז' לפסק הדין והאסמכתאות המובאות שם). ואולם, בין אם כך ובין אם כך, מדובר בחזקה אשר הנטל לסתירתה מוטל על המשיב - ובענייננו הנתבעת. עוד מציין כב' השופט א' רובינשטיין כי משמדובר ביסוד שלילי (כי לא ניתנה תמורה) מופחת הרף הנדרש לעמידה בנטל הבאת הראיות (שם).

28. עוד יצוין בהקשר זה כי האוחז בשטרות (התובעת) רשאי להסתמך על החזקות הקבועות בפקודה, ואין עליו להוכיח את עסקת היסוד. ואולם, אם פרש את טענותיו לעניין התמורה, הרי הוא נתפש בגרסתו ודי לו למשיב (הנתבעת) כי יוכיח כי התמורה, כתאורה על-ידי האוחז בשטר, לא ניתנה. לעניין זה ראו דברי כב' השופט י' דנציגר בבע"מ 2126/09 ‏ פלוני נגד פלונית (3.9.2009):

"אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא הייתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:

'משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה'.

ובהמשך:

'...משגילתה לנו המשיבה את גרסתה, הרי היא נתפסת עליה וחזקת התמורה מצטמצמת עכשיו; אם יוכיח המערער שלא נתן לה את השיקים בעד אותה עסקה שהיא טענה לה, ייצא פטור'. [ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז(1) 341, 348 (1963); זוסמן, לעיל, בעמ' 120); והשוו רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי (2.8.2007)].'"

29. אשר על כן, נטל השכנוע בכל הנוגע לכישלון התמורה ביחס להמחאות מוטל על הנתבעת. לעניין זה ראו פסק הדין בע"א (ת"א) 2144/09 ‏ אולג כץ נ' מאיר כהן (30.5.2011):

"כלל ידוע הוא כי 'המוציא מחברו עליו הראיה' [י' קדמי על הראיות (תשס"ד, חלק שלישי) (להלן: 'קדמי'), בעמ' 1508 - 1509].

כאשר עסקינן בדיני שטרות, והנתבע מעלה טענת הגנה מסוג העדר תמורה - נטל השכנוע מוטל על כתפיו (קדמי, בעמ' 1533 וההפניות שם). סעיף 29(א) לפקודה קובע את חזקת התמורה, .... חזקת התמורה מעבירה את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה ועליו להוכיח טענתו ולסתור החזקה [קדמי, בעמ' 1534, 1538, 1571; בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית (03.09.09)]. יצוין, כי התובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה [ש' לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, תשס"ז) (להלן: "לרנר"), בעמ' 222; י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983), בעמ' 119 - 120]. ציין התובע בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה, או שלא הייתה קיימת מלכתחילה (לרנר, שם).

במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לעניין אחיזת המשיב בשיקים ולעניין העובדה כי השיקים כוללים את כל הפרטים הנדרשים (חתימה, סכום, מועד פירעון). לכן, בצדק קבע בית משפט קמא כי עומדת למשיב חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה, ומשכך, בצדק קבע גם כי נטל השכנוע, לסתור החזקה ולהוכיח טענתם בדבר כישלון תמורה, חלקי או מלא, מוטל על כתפי המערערים."

(כן ראו פסק הדין בתא (מרכז) 4736-11-10‏ ‏ ג'יזל קדוש נ' מרדכי אלמלח (27.11.2017) וכן פסק הדין בע"א (חי') 2688-11-16‏ ‏ עלי מחמוד זבידאת נ' אסתר דותן (23.2.2017))

30. ואולם, כפי שקבעתי, לתובעת עילה שטרית רק ביחס לשלוש מההמחאות (שמספרן 102, 103, 112) – הן ההמחאות שחוללו בהיעדר פירעון עובר להגשת התביעה. סכומן הכולל של המחאות אלה 350,000 ₪. יתרת ההמחאות (שמספרן 126 ו-127) חוללו בהעדר פירעון לאחר הגשת התביעה ובטרם הוגש כתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד. זאת ועוד, אף לגבי ההמחאות שחוללו בהיעדר פירעון עובר להגשת התביעה (ההמחאות שמספרן 102, 103 ו-112), לא הוכח כי ניתנה הודעת חילול על-ידי התובעת כנדרש ולא נטען לפטור ממסירת הודעה כאמור בנסיבות העניין.

31. בשים לב לתוצאות החלטתי ולכך שכעולה מכתב ההגנה שהגישה התובעת לכתב התביעה שכנגד - גם המחאות 126 ו-127 חוללו בהיעדר פירעון לאחר הגשת התביעה - ניתנת שהות לתובעת, ככל וברצונה בכך, להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתה, עד יום 15.8.2020. ככל ותוגש בקשה כאמור, היא תועבר לתגובת הנתבעת ועל בסיס ההחלטה בבקשה, ככל ותוגש, תישקל אף הבקשה להפרדת הדיון בשאלות האחריות והנזק. בהיעדר בקשה כאמור תידון העילה החוזית, תידחנה כל בקשות התובעת ותינתן החלטה המורה על הגשת ראיות הצדדים.

לתזכורת פנימית ביום 16.8.2020.

ניתנה היום, ז' אב תש"פ, 28 יולי 2020, בהעדר הצדדים.