1. בפני תביעות כספיות הדדיות שהגישו הצדדים, על בסיס טענות הדדיות להפרת הסכם למתן שירותי בנייה.

א - רקע

2. התובעת הנה חברה העוסקת במתן שירותי בניה. הנתבעת התקשרה עם דיירי בניין המצוי ברחוב ברק 24 בקרית מוצקין (חלקה 64 בגוש 11577) (להלן: "הבניין") בהסכמים לביצוע פרויקט לפי תמ"א 38.

3. הבניין הקיים כלל שלוש קומות בנות שתי דירות כל אחת, מעל קומת עמודים. בהתאם להסכמים שנכרתו בין הנתבעת לבין הדיירים, הותר לנתבעת להוסיף לבניין שתי קומות בנות שתי דירות כל אחת, קומת גג הכוללת דירת פנטהאוז וכן דירה חדשה בקומת הקרקע (הפיכת קומת עמודים למגורים) – סך הכל תוספת 6 יחידות דיור ל-6 קיימות, ותוספת שלוש קומות לארבע קומות קיימות (תיאור המבנה במפרט הטכני, סעיף 7 לחוות דעת השמאי מר אורי פרץ פרי, ת/1). בהתאם להיתר הבנייה שניתן לנתבעת, הותר לה להוסיף 590.42 מ"ר שטח עיקרי ל-615.38 מ"ר במצב קיים (מתוך היתר הבנייה, סעיף 10 לחוות דעת מר אורי פרץ פרי, ת/1). כן הוספו ממ"דים, גזוזטראות, חניות ומחסנים לדירות הקיימות (מתוך היתר הבנייה).

4. ביום 20.6.2018 ניתן לתובעת היתר בניה (נספח 1 לתצהיר מר שמעון כהן, נ/2).

5. ביום 22.7.2018 התקשרו הצדדים בהסכם למתן שירותי בניה בפרויקט (להלן: "ההסכם"). ואלה עיקרי הוראות ההסכם:

א. התובעת תבצע את עבודות הבנייה בהתאם להוראות ההסכם, התכניות והמפרטים המצורפים להסכם וכן תכניות והוראות שיינתנו לו מעת לעת על-ידי היועצים השונים. עוד נקבע כי ככל ותינתנה הוראות סותרות, יפנה הקבלן למפקח אשר יכריע במחלוקת (סעיף 3.1 להסכם). עוד התחייבה התובעת לבצע את העבודות בטיב וברמה מעולים (סעיף 4 להסכם);

ב. מקום בו טיב העבודה לא יתאים לדרישות ותנאי ההסכם, יהא על הקבלן לתקן כל ליקוי או פגם שיתגלה, בהתאם לדרישת המזמין או מי מטעמו. ככל ולא יעשה כן, יהא המזמין רשאי לתקן את הדרוש תיקון בעצמו ולנכות את ערך עבודת התיקון (סעיף 5.1 להסכם);

ג. הקבלן יהא אחראי לטיב העבודה במשך תקופה של 12 חודשים מיום קבלת תעודת גמר (סעיף 5.2 להסכם). במהלך תקופת הבדק יתקן הקבלן כל ליקוי, קלקול או פגם אשר יתגלה בעבודה על חשבונו (סעיף 5.3 להסכם);

ד. התובעת תנהל יומן עבודה בפורמט המצורף להסכם ויעביר העתק מנו לידי המפקח כל שבוע (סעיף 3.5 להסכם);

ה. סעיף 2.5 להסכם קבע הוראות במקרה של הפסקת עבודת הקבלן לפני תחילת העבודות, במהלך ביצוע העבודות וכן הפסקה זמנית;

ו. סעיף 6.1.1 להסכם קבע כי העבודות יושלמו תוך 16 חודשים ממועד משלוח צו התחלת עבודה. סעיף 6.1.3 קבע כי הקבלן יסיים את עבודות השלד עד לגובה גג הבניין הקיים תוך ארבעה חודשים ממועד תחילת העבודה וסעיף 6.1.4 קבע כי עבודות השלד של כל הבניין יסתיימו תוך תשעה חודשים מתחילת עבודות הבנייה. הקבלן התחייב לבצע את העבודה באופן רצוף ובקצב הדרוש להשלמתה במועד שנקבע. כך שינוי או תוספת לתוכנית יגרור שינוי בהתאמה בלוח הזמנים (סעיף 6.3 להסכם);

ז. ככל ויפגר הקבלן בביצוע העבודה כולה, ישלם למזמין פיצוי מוסכם של 100,000 ₪ לחודש. למרות זאת, עד איחור של 60 יום, לא ישלם הקבלן פיצוי למזמין (סעיף 6.4 להסכם);

ח. סעיף 6.7 להסכם קבע הוראות למקרה בו נוכח המזמין כי הקבלן אינו עומד בלוחות הזמנים שנקבעו;

ט. סעיף 14 להסכם קבע כי למזמין (הנתבעת) זכות קיזוז ועיכבון;

6. כנגד ביצוע העבודות התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת תמורה כוללת (פאושלית) בסכום של 4.8 מש"ח בתוספת מע"מ (סעיף 11.1.1 להסכם).

7. סעיף 13 להסכם קבע כי:

"13.1 הוסכם בין הצדדים כי בכל מקרה בו סבור המפקח, כי הקבלן הפר את ההסכם, יהא המזמין זכאי למסור לקבלן הודעה מנומקת בכתב אודות ההפרה הנטענת, וליתן לו אפשרות לתקן ההפרה תוך זמן סביר, ולכל היותר תוך 10 ימים, לפי העניין.

13.2 לא תוקנה ההפרה במועד זה תינתן הודעה נוספת, והקבלן יסלק את ידו מן האתר בתוך 24 שעות, ואם ניתנה הודעה ביום שאינו יום עבודה – בתוך 48 שעות; המזמין יהא רשאי להמשיך ולהשלים את ביצוע העבודה נשוא ההסכם באמצעות כל צד שלישי שהוא (לקבלן לא תהא כל זכות קיזוז ו/או עיכבון).

במקרה של הפרה שלא תוקנה כאמור לעיל, מוסכם ומותנה בזה, כי כל החומרים והציוד המושארים בשטח והמצויים אותה שעה באתר הם רכוש וקניין גמור ומוחלט של המזמין, והוא יהא זכאי לעשות בהם שימוש לפי רצונו ושיקול דעתו.

...."

להסכם צורפו נספחים, ביניהם לוח זמנים (נספח ו') ולוח תשלומים (נספח ז').

8. ביום חתימת ההסכם החלה התובעת את עבודות הבנייה (סעיף 140 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9).

9. התובעת החלה לבצע את עבודות השלד על-ידי קבלן משנה מטעמה, "אחים אבו ראס".

10. הנתבעת העמידה מפקח מטעמה על עבודות התובעת (סעיף 16.1 להסכם) – תחילה מר לאוניד שלומוביץ, ולאחר מכן מר משה שיבק (סעיף 117 לתצהיר מר יאיר נתיב).

11. עבודות הבטון בוצעו בין 5.8.2018 עד 17.4.2019 (נספח לתצהיר מר אורי פרץ פרי, ת/1).

12. ביום 5.8.2018 התקבל צו הפסקת עבודה בשל אי תליית שלט באתר, אי מינוי מנהל עבודה ואי מסירת טפסי הדרכת עובדים. ביום 9.8.2018 בוטל הצו וביום 10.8.2018 חודשה העבודה (לעניין זה ראו יומן העבודה, נספח 32 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9). כן ראו לעניין זה עדותו:

"צו הפסקת העבודה טופל והוסר אחרי 3 ימים, מדובר ממש ממש בחודש בתחילת חודש אוגוסט ממש בתחילת העבודות ..." (עמ' 51, ש' 32-35; עמ' 52, ש' 3-8)

13. ביום 15.8.2018 פרץ סכסוך בין נציג התובעת (מר דוד נתיב) לבין קבלן השלד. לאחר שקבלן השלד נאסר אבו ראס תקף את אביו, הוזמנה משטרה ועבודתו באתר הופסקה לאלתר (ראו יומן העבודה, נספח 32 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9, וכן עדותו בעמ' 43, ש' 29 – עמ' 44, ש' 18). ביום 19.8.2018 החל לעבוד באתר קבלן שלד חדש – האני עבד אל עזיז והעבודה חודשה (סעיף 118 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9, ויומן העבודה וכן עדותו של מר יאיר נתיב בעמ' 44, ש' 24). עוד העיד מר יאיר נתיב העבודה נעצרה לשבוע, מתוכם 3-4 ימים היו חג הקורבן בהם ממילא לא עבדו (עמ' 45, ש' 1-3).

14. לצורך ביצוע העבודות התקינה התובעת מסביב לבניין פיגומים שרכשה מחברת גנון טכנולוגיות בע"מ בעלות של 147,000 ₪ (סעיף 26 לתצהיר מר יאיר נתיב ונספח 17 לו).

15. עם התקדמות העבודה, הגישה התובעת לנתבעת חשבונות חלקיים והנתבעת מסרה לה המחאות (נספח 6 לתצהיר מר שמעון כהן, נ/2 – כרטסת התובעת אצל הנתבעת ונספח 7 לו, חשבוניות שהגישה התובעת לנתבעת).

16. ביום 24.7.2019 מסרה הנתבעת לתובעת המחאה על סך 50,000 ₪ וכן שתי המחאות דחויות על סכום כולל של 200,000 ₪ (המחאה מספר 102, ז.פ. 31.8.2019, על סך 125,000 + המחאה מספר 103, ז.פ. 30.9.2019, על סך 75,000 ₪). סוכם בין הצדדים כי התובעת לא תעשה שימוש בהמחאות עד אשר כל כמות האבן שהוזמנה על פי תכניות הבנייה עבור חיפוי הבניין תהיה באתר (סעיף 28 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9, וההסכם נספח 18 לו). ביום 28.7.2019 התקשרה התובעת עם קבלן אבן, מר טאהא יוסף (ההסכם צורף כנספח 19 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9). כן מסרה התובעת למר טאהא יוסף המחאות כנגדן סופקה האבן לאתר (סעיף 31 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9). כן העיד מר יאיר נתיב לעניין אספקת האבן לאתר כדלקמן:

"אבן אנחנו סיפקנו אחרי שחומות בחרה איזה אבן לספק, האבן סופקה לאתר אחרי שהם התעכבו בבחירה של האבן, אנחנו ברגע שהם בחרו מידית הזמנו את האבן, אם אני זוכר נכון היא הייתה אבן בייבוא מטורקיה, לקח קצת זמן עד שהיא באה, הגענו אתם להבנות שהם נותנים לנו צ'קים דחויים בתמורה לאבן הזאת, ויש מסמך שצורף שמראה שחתמנו ש-200,000 ₪ שהם נתנו לנו בצ'קים דחויים תמורת האבן ישולמו או ייפרעו ברגע שהאבן תגיע לשטח, האבן הגיעה לשטח והם ביטלו את הצ'קים, אז זה זאת תשובתי לגבי עיכובים בלוחות הזמנים בפרויקט." (עמ' 48, ש' 14-24).

וכן -

"ש. ואני אומר לך שלא בצעתם עבודה בגין תשלומים אלו מה יש לך לומר על זה?

ת. שצ'קים שניתנו לנו תמיד נתנו אחרי ביצוע העבודה, הצ'קים היחידים שניתנו לנו לפני ביצוע עבודה היו במסגרת הסכם של אספקת אבן, ניתנו לנו צ'קים בסך 200,000 ₪, יותר נכון אם אני זוכר נכון 250,000 ₪, אבל 50,000 נפרע, אמרו לנו ברגע שתביא את האבן לאתר תוכל לפרוע את הצ'קים, האבן הגיעה לאתר, כל העבודה שבוצעה שם הייתה אבן שלנו, שנשארה גם אחרי שאנחנו עזבנו ועדיין הצ'קים האלה בוטלו." (עמ' 78, ש' 16-22; עמ' 79, ש' 8-12)

17. ביום 11.9.2019 חוללה בהיעדר פירעון המחאה מספר 102 (על סך 125,000 ₪) לאחר שהנתבעת ביטלה אותה (סעיף 33 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9, וצילום ההמחאה נספח 20 לו).

18. התובעת פנתה לנתבעת. נקבעה פגישה, אולם נציג הנתבעת לא הופיע אליה. משכך, שלח מר יאיר נתיב למר אסי סוויסה ביום 16.9.2019 הודעה בזו הלשון (נספח 9 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9):

"איתן: כידוע לך חיכיתי וחיכיתי בעכו ומי לא בא? אסי.

עזבתי את המקום, סיימתי את ענייני אתך ועם שמעון. שלום.

אסי: אין שום בעיה אתה יכול ללכת מתי שאתה רוצה לא תמשיך את העבודה אנחנו נכניס קבלן שיסיים במידי מה שהוא ידרוש ירד מהחשבון שלך.

...

איתן: אסי שלום

נאלצנו להפסיק את העבודה באתר מאחר וביטלתם שיק על סך 125,000 ₪ וסירבתם לשלם עבור העבודה השוטפת. כמו כן לאורך כל החודשים האחרונים לא עמדתם בתנאי ההסכם, פיגרתם בתשלומים באופן קבע וכל חודש נאלצנו לספוג מכם קללות וגידופים שקשה היה לסבול אותם.

...

אחרי שאמרתי את כל הדברים האלה בכל זאת אני מוכן להציע הצעה לסיום הפרשה בדרכי שלום.

1. תשלימו לי את תשלום 250,000 ₪ עבור אספקת האבן (55,000 ₪ שבוטלו ושולמו לנובמבר ו-75,000 ₪ של סוף חודש זה).

2. קבלן האבן, וסף, יחזור לעבודה ויקבל מכם את תקציב האבן בניכוי ה-250,000 ₪.

3. כל יתרת השקים שאצלי תשולם."

19. במכתב מיום 2.10.2019 מסרה הנתבעת לתובעת הודעה על הפסקת עבודה באתר. במכתב נטען כי הנתבעת מסרה מספר הודעות אודות הפרות יסודיות של ההסכם וכי ההודעות לא נענו. משכך, התבקשה התובעת להימנע מביצוע כל פעולה בקשר לפרויקט לרבות התייצבות באתר העבודה (סעיפים 2-3 למכתב, נספח 33 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9).

20. בספטמבר 2019 עזבה התובעת את האתר (סעיף 40 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9).

במכתב מיום 26.11.2019 הודיעה התובעת למשרד העבודה כי עזבה את האתר בספטמבר 2019 וכי ככל הידוע לה אין מנהל עבודה או עוזר לממונה בטיחות באתר (נספח 29 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9).

21. ביום 3.10.2019 חוללה בהיעדר פירעון המחאה מספר 103 (על סך 75,000 ₪) לאחר שבוטלה על-ידי הנתבעת (סעיף 37 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9, וההמחאה נספח 21 לו).

22. אין חולק כי לפני ביטול ההתקשרות בין הצדדים מסרה הנתבעת לתובעת המחאות בסכום כולל של 505,000 ₪ לפי הפירוט הבא:

א. המחאה מספר 102 על סך 125,000 ₪, ז.פ. 31.8.2019, סורבה וחוללה בהיעדר פירעון ביום 11.9.2019 (נספח 9);

ב. המחאה מספר 103 על סך 75,000 ₪, ז.פ. 30.9.2019, סורבה וחוללה בהעדר פירעון (נספח 12);

ג. המחאה מספר 112 בסך 150,000 ₪, ז.פ. 12.10.2019, סורבה וחוללה בהיעדר פירעון ביום 15.10.2019 (נספח 13);

ד. המחאה מספר 126 על סך 55,000 ₪, ז.פ. 30.11.2019 (נספח 19);

ה. המחאה 127 על סך 100,000 ₪, ז.פ. ביום 31.12.2019 (נספח 16).

23. כל ההמחאות חוללו בהיעדר פירעון, לאחר שבוטלו על-ידי הנתבעת (לעניין זה ראו עדותו של מר שמעון כהן בעמ' 2, ש' 8-12; ע' 5, ש' 16, ש' 21). לדבריו, ביטל את ההמחאות לאחר שהתובעת לא התייצבה לעבודה באתר במשך חודשיים (עמ' 2, ש' 16-18; ש' 30-32), ובהמשך, חמישה חודשים:

"היא כבר מחודש 5 התקפלה, מחודש 4 התחילה לקרטע." (עמ' 3, ש' 10-11; עמ' 5, ש' 23-24)

24. לטענת התובעת שילמה לה הנתבעת עד מועד הגשת התביעה סכום כולל של 2,596,822 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת שילמה לתובעת עד הגשת התביעה 3,092,882 ₪ כולל מע"מ (2,567,092 ₪ בתוספת מע"מ).

25. במכתב מיום 29.11.2019 (נספח 11 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9) דחתה התובעת, על-ידי ב"כ, את טענות הנתבעת. עוד טענה כי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות ומתמשכות, עד לביטולו. הנתבעת נדרשה לשלם לתובעת את יתרת החוב הנומינלי בסך 505,000 ₪, דמי שימוש בגין השימוש בפיגומים וכן לאפשר לתובעת לפרק את הפיגומים לאלתר.

26. ביום 8.12.2019 הוגשה התביעה.

ב - ההליך

27. בתביעתה, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בסכומים הבאים:

א. עילה שטרית/חוזית – 505,000 ₪;

לטענת התובעת, סכום החוב השטרי תואם את הסכום המגיע לה בהתאם לשלבי התשלום מכוח החוזה. עוד טוענת התובעת כי בידיה חשבוניות שאישרה הנתבעת נכון לדצמבר 2019 על סכום כולל של 349,600 ₪ כולל מע"מ. כן בצעה התובעת, לטענתה, עבודות נוספות בגינן טרם הוצאה חשבונית – בסך 155,400 ₪.

ב. נזקים עקיפים – 50,000 ₪;

בהקשר זה טוענת התובעת לפגיעה ביחסיה עם ספקים, אובדן רווחים, טרדה, טרחה ובזבוז זמן.

ג. דמי שימוש בפיגומי התובעת למשך חמישה חודשים – 125,000 ₪ (25,000 ₪ לחודש * 5 חודשים);

לטענת התובעת, לא אפשרה לה הנתבעת לפרק את הפיגומים שהתקינה באתר. בהתאם להחלטת כב' השופט צ'יזיק מיום 16.2.2020 – הוצאו הפיגומים ביום – עוד קבע כב' השופט צ'יזיק את דמי השימוש בפיגומים עד להשבתם לידי התובעת.

ד. הוצאות התובעת ושכר טרחת עו"ד –95,000 ₪.

28. עם כתב תביעתה הגישה התובעת בקשה דחופה למתן צו עשה, המחייב את הנתבעת לאפשר לה להיכנס לאתר ולפרק את הפיגומים שבבעלותה.

29. בהחלטתו מיום 24.12.2019 דחה בית המשפט (כב' השופט א' צ'יזיק) את טענת הנתבעת כי רכשה את הפיגומים. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי בשים לב לכך שתקופת העבודות שנותרה הנה כשלושה חודשים, מאזן הנוחות מחייב את השארת הפיגומים באתר. משכך, הורה בית המשפט לצדדים להשלים טיעוניהם ביחס לשווי השימוש החודשי בפיגומים עד להחזרתם.

בהחלטתו מיום 5.1.2020 העמיד בית המשפט את עלות דמי השימוש החודשיים בפיגומים על סך 25,000 ₪ לחודש (כולל מע"מ), אשר תשלם הנתבעת לתובעת בסיומו של כל חודש קלנדרי – עד יום 31.3.2020. עוד קבע בית המשפט כי בהיעדר הודעה מוקדמת יותר, תהא התובעת רשאית לאסוף ולפרק את הפיגומים ביום 31.3.2020.

בשלב זה הועבר התיק להמשך דיון בפניי.

30. ביום 4.3.2020 הגישה הנתבעת כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד על סך 2.5 מש"ח (רכיבי התביעה שכנגד: ליקויי בניה, הדלתא בין הסכום החוזי לבין הערכת הנתבעת לגבי הסכום שתידרש לשלם לשם השלמת הפרויקט על-ידי קבלן חלופי, פיצוי מוסכם בגין עיכוב סיום העבודות, פיצוי בגין דמי שימוש, פיצוי בגין פגיעה במוניטין, פיצוי בגין תשלום השימוש בפיגומים, שכ"ט שמאי).

אשר לדלתא טענה הנתבעת כי לאחר שנאלצה לסלק את התובעת מהאתר, המשיכה בביצוע העבודות על-ידי קבלני ביצוע אחרים. עוד טענה הנתבעת כי היא צפויה לשלם לקבלנים עד למועד סיום הפרויקט ביום 20.6.2020 סכום של 6.2 מש"ח. בהתאם להסכם היה על הנתבעת לשלם לתובעת 5.616 מש"ח. משכך, על התובעת לפצות את הנתבעת בסך 584,000 ₪, בצירוף תוספת 20% פיצוי מוסכם בהתאם להוראות סעיף 5.8 להסכם – סך הכל 700,800 ₪ (להלן: "הדלתא").

31. ביום 16.7.2020 הוגש כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד.

32. בקדם משפט שנערך ביום 23.7.2020. במהלך הדיון ביקשה התובעת כי אורה על מתן פסק דין חלקי ביחס לשלוש ההמחאות שחוללו בהיעדר פירעון עד אותו מועד, כי אורה על היפוך נטל הבאת הראיות וכן כי אורה על פיצול הדיון בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

בהחלטתי מיום 28.7.2020 דחיתי את הבקשות, אולם ניתנה לתובעת שהות, ככל וברצונה בכך, להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. בקשה כאמור הוגשה ביום 13.8.2020. הנתבעת לא הגישה תגובה לבקשה, אלא כתב הגנה מתוקן (6.9.2020).

33. בהחלטתי מיום 12.9.2020 הוריתי על הגשת ראיות הצדדים.

34. ביום 20.10.2020 הגישה הנתבעת בקשה למתן צו עשה, המורה לתובעת להמציא לה את תוצאות בדיקות יציקות הבטון אשר בוצעו על ידה. בהחלטתי מיום 17.11.2020 דחיתי את הבקשה.

35. ביום 15.11.2020 הוגשו תצהירי הנתבעת: מר ניסים (אסי) סוויסה, מר ערן פיינגולד ומר שמעון כהן. כן הוגשה חוות דעתו של מר חזיזה.

ביום 15.11.2020 הוגש תצהירו של מר יאיר נתיב מטעם התובעת. כן הוגשה חוות דעתו של השמאי אורי פרץ פרי. ביום 14.2.2021 הוגש תצהירו של מר יאיר נתיב מטעם התובעת במסגרת התביעה שכנגד.

36. בישיבת יום 7.4.2021 הופנו הצדדים להליך גישור. כן נקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים בימים 24.11.2021 ו-25.11.2021.

37. ביום 24.11.2021 נשמעה עדותו של מר יאיר נתיב, השמאי מר אורי פרץ פרי ומר ערן פיינגולד מטעם הנתבעת. ביום 25.11.2021 נשמעה עדותו של מר שמעון כהן. לבקשת הנתבעת, נקבע מועד נוסף לשמיעת המומחה מטעמה, מר חזיזה. ביום 9.12.2021 נשמעה עדותו של מר חזיזה.

ביום 26.12.2021 סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה.

משכך, הגיעה עת ההכרעה.

ג – טענות הצדדים

ג.1 – טענות התובעת בתביעתה

38. התובעת מחזיקה בהמחאות של הנתבעת בסכום כולל של 505,000 ₪.

התובעת מחזיקה בהמחאות כדין ובתמורה. נטל הראיה בכל הנוגע לטענה בדבר כישלון תמורה מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל זה, אף לא מקצתה.

משכך, זכאית התובעת כי יינתן פסק דין המורה על חיוב הנתבעת בסכום השטרות.

39. לחלופין, זכאית התובעת לתשלום 505,000 ₪ מכוח עילה חוזית. בהתאם לשלבי התשלום, היה על הנתבעת לשלם לתובעת בגין עבודות שבוצעו בפועל סך של 3,429,790 ₪, בהתאם לפירוט הבא:

א. שלד (בוצע במלואו) – 1.88 מש"ח;

ב. טיח פנים (בוצע במלואו) – 846 אש"ח;

ג. ריצוף (לטענת התובעת סיימה 55% מהעבודה) – 627,800 * 0.55 = 345,290 ₪;

ד. אבן (בוצעו 560 מ"ר אבן, טיח חוץ בוצע במלואו, סך הכל בוצעה 45% מהעבודה) – 613,200 * 0.45 = 275,940 ₪;

ה. אלומיניום (בוצעו משקופים עיוורים המהווים בדרך כלל כ-15% מהעבודה) – 438,000 * 0.15 = 65,700 ₪;

ו. דלתות כניסה (בוצעו משקופים המהווים כ-5% מהעבודה) – 321,200 * 0.05 = 16,060 ₪.

סך הכל 3,428,990 ₪.

בפועל שולם סך של 2,596,822 ₪ (לפני מע"מ). משכך, זכאית התובעת להפרש.

40. לנתבעת לא קמה זכות קיזוז בנסיבות העניין. לתובעת לא היה חוב פירעון כלפי הנתבעת במועד ביטול ההמחאות. אף החוב הנטען אינו בסכום קצוב שניתן לברר ללא חשבון או חקירה. הנתבעת לא הציגה נתונים מדויקים בדבר גובהו ואופיו של הנזק הנטען (ע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נגד איתן ארז בתפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ, (21.1.2016) סעיפים 19-20 לפסק הדין).

הסיבה האמתית לביטול ההמחאות היה חוסר הצלחה של הנתבעת למכור את הדירות. כעולה מחקירתו של מר שמעון כהן מיום 25.11.2021, נמכרה הדירה הראשונה רק ביום 6.11.2019 (עמ' 5, ש' 8-9).

41. לצורך ביצוע העבודות, התקינה התובעת סביב לבניין פיגומים שרכשה את הפיגומים מחברת גנון טכנולוגיות בע"מ בעלות של 147,000 ₪ (כרטסת צורפה כנספח 17 לתצהיר מר יאיר נתיב). טענת הנתבעת כי רכשה את הפיגומים נדחתה בהחלטת כב' השופט א' צ'יזיק מיום 24.12.2019. בהחלטתו מיום 5.1.2020 קבע כב' השופט א' צ'יזיק כי התובעת זכאית לדמי שימוש חודשיים בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין השימוש שעשתה הנתבעת בפיגומים.

משכך, זכאית התובעת לדמי שימוש חודשיים בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ מיום 16.9.2019 ועד יום 16.2.2020, עת פירקה התובעת את הפיגומים – בניכוי סכום של 44,355 ₪ ששילמה הנתבעת עבור הפיגומים בגין החודשים דצמבר 2019 וינואר 2020 – סך הכל 80,645 ₪.

42. התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה כתוצאה מעיכוב העבודות, פגיעה בשמה הטוב, היעדר יכולת לקבל עבודות במקביל ובזבוז זמן נציגיה – בסך 50,000 ₪, על דרך האומדנה.

43. כן זכאית התובעת להחזר הוצאות שהוציאה לשם ניהול התביעה בסך 95,849 ₪, כמפורט בסעיף 6.4 לתצהיר מר יאיר נתיב.

ג.2 – טענות התובעת לתביעה שכנגד

44. התביעה כוללת רכיבי תביעה חופפים ומופרזים.

45. נטל השכנוע בכל הנוגע לתביעה שכנגד מוטל על התובעת. ועוד, משמדובר בנזקים מיוחדים, על הנתבעת להביא נתונים ביחס לטבעו ואופיו של הנזק (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נגד מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) עמ' 800). בנטל זה לא עמדה הנתבעת. לא הוצגו ראיות המעידות על תשלום לקבלנים חליפיים והיקפן. אף לא הוצגו ראיות ביחס לתביעה של דיירים כנגד הנתבעת בשל איחור במסירת הדירות או תשלום פיצוי לדיירים בגין איחור כאמור.

46. כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה מפני חיוב בתביעה שטרית, אלא אם היקפו ניתן לבירור ללא חשבון או חקירה מסובכים או מורכבים (ע"א 82/81 דועץ בע"מ נגד וייסנברג, פ"ד לז (2) 355). בענייננו מדובר בעניין הטעון פירוט והוכחה, ואלה לא הוצגו.

47. אף דין טענות הנתבעת ביחס עיכוב בביצוע העבודות להידחות. כעולה מעדותו של יאיר נתיב, הנתבעת היא שעיכבה את העבודות, לדוגמא באספקת הריצוף, ככל הנראה בשל כשלונה למכור את הדירות. בדיון בבקשה למתן צו עשה בקשר לפיגומים הצהירה הנתבעת בדצמבר 2019 כי העבודות צפויות להסתיים תוך שלושה חודשים (עמ' 2, ש' 30). לא הובהר מדוע בפועל לקח לנתבעת 6-7 חודשים להשלים את העבודות ומי אחראי לעיכוב.

48. יש לדחות את חוות דעתו של השמאי משה אלעד חזיזה לעניין ליקויי הבנייה שמצא, עלות תיקונם ודמי שימוש בדירות לתקופה מיום 20.10.2019 עד 1.6.2020. השמאי העיד כי הליקויים המנויים בחוות דעתו נמסרה לו בחוות דעת מהנדס – שלא הוגשה (עמ' 4, ש' 29-30; עמ' 9, ש' 33; עמ' 10, ש' 27-32). כל שעשה השמאי הוא תמחור תיקון ליקויים שמצא המהנדס בחוות דעתו (עמ' 11, ש' 34 – עמ' 2, ש' 12; עמ' 12, ש' 6-17; סעיף 11 לחוות דעתו). משהודה השמאי כי אימץ נתונים שמצא מומחה אחר מבלי שערך בדיקות מקצועיות ומבלי שהפעיל שיקול דעת מקצועי, לא יכולה חוות דעתו לשמש ראיה (ת"א (באר שבע) 58690-01-17 ש' כהן הנדסה בע"מ נגד עיריית אשדוד (23.2.2020)).

49. יש לשקול לחובת הנתבעת את מחדלה להציג מסמכים ועדים שבשליטתה (ע"א 8385/09 מועצה מקומית סאג'ור נגד סונול ישראל (9.5.2011); ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נגד סלימה מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651).

50. משכך, יש לדחות את התביעה שכנגד תוך חיוב הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בסכום שלא יפחת מ-49,603 ₪ בתוספת מע"מ. עוד יש לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין התנהלות טקטית פסולה (ע"א 3496/15 בבלפור נגד גבעת מרום בע"מ (17.1.2017), בע"מ 2158/16 פלוני נגד פלונית (1.5.2016)).

ג.2 – טענות הנתבעת בתביעה ובתביעה שכנגד

51. יש להעדיף את עדי הנתבעת על עד התובעת, אשר סירב לחשוף תכתובות בטלפון הנייד שלו ובמחשבו. יומן העבודה נכתב לצורך ההליך. יומן העבודה אף לא הוגש על-ידי מי שערך אותו לטענת יאיר נתיב – דוד נתיב. יש לזקוף כל אלה לחובת התובעת.

52. התובעת לא עמדה בלוח הזמנים החוזי. ניתן צו הפסקת עבודה. הוחלף קבלן המשנה. לתצהיר ערן פיינגולד צורפו הודעות בהן הוא מתלונן על עיכוב העבודה. בהתאם להסכם זכאית הנתבעת לפיצויים בשל איחור בסיום העבודות. השמאי חזיזה שם את הפיצויים בראש נזק זה.

53. חוות דעת אורי פרץ פרי אינה רלבנטית, שכן השמאי ביקר באתר ביום 25.6.2020, חודשים לאחר שהתובעת עזבה את האתר. יאיר נתיב אישר בעדותו כי במועד עזיבת התובעת את האתר היו ליקויים שטרם תוקנו. אורי פרץ פרי לא נתן שומה אלטרנטיבית לשומת חזיזה. משכך, יש לקבל את חוות דעת חזיזה.

54. ההמחאות שקבלה התובעת ניתנו עבור עבודות שהייתה אמורה לסיים לפי נספח ז' להסכם. בפועל, העבודות לא בוצעו. מועד פירעון ההמחאות הוא המועד בו הייתה התובעת לסיים את העבודות אולם לא עשתה כן. יאיר נתיב אישר בעדותו כי לא בוצעו עבודות טיח, מד מים לא הותקן, לא בוצע חיבור מים לצנרת שפכים, לא הותקנה צנרת ברזל.

55. התובעת הפרה את ההסכם, יצקה בטון ללא היתרים, לא מסרה דוחות בטיחות כל שבועיים, פיגרה בביצוע העבודות, לא מסרה הסכמים שערכה עם קבלני המשנה.

ד – דיון והכרעה

56. הדיון יתקדם על דרך של הכרעה בפלוגתאות הבאות:

א. מי מהצדדים הפר את ההסכם;

ב. זכאות התובעת לתמורת השטרות שמסרה לה הנתבעת;

ג. האם קמה לנתבעת זכות קיזוז;

ד. זכאות התובעת לפיצויים בגין נזקים עקיפים;

ה. זכאות התובעת לפיצויים בגין שימוש בפיגומים;

ו. זכאות הנתבעת לפיצויים בשל הדלתא;

ז. זכאות הנתבעת לפיצויים בשל ליקויי בנייה שנפלו בעבודת התובעת;

ח. זכאות הנתבעת לפיצויים בשל דמי שכירות;

ט. זכאות הנתבעת לפיצויים בשל עיכוב בהשלמת עבודות הבנייה;

י. סיכום ופסיקת הוצאות.

ד.1 – הפרת ההסכם – על-ידי מי?

57. ביום 11.9.2019 חוללה בהיעדר פירעון המחאה מספר 102 (על סך 125,000 ₪) שמשכה הנתבעת מחשבונה לפקודת התובעת. ההמחאה הנה אחת משתי המחאות שמשכה הנתבעת לפקודת התובעת (המחאות 102-103, נספחים 20-21 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9), יחד עם מקדמה על סך 50,000 ₪ (בהמחאה שנפרעה), עבור אספקת אבן (אבני חיפוי) לאתר. באישור מיום 24.7.2019 (נספח 18 לתצהיר יאיר נתיב, ת/9) סכמו הצדדים את הדברים הבאים לגבי פירעון ההמחאות:

"אנו החתומים מטה מאשרים את קבלת השיקים להלן:

1. שיק שמספרו 00102 ע"ס 125,000 ₪ ליום 31.8.2019.

2. שיק שמספרו 00103 ע"ס 75,000 ₪, ליום 30.9.2019.

אנו מתחייבים לא להפקיד, לא להעביר לכל גורם ולא לעשות שימוש כלשהו בשיקים הנ"ל עד אשר כל כמות האבן שהוזמנה ע"פ תכניות הבנייה (מעל 1,000 מ"ר) עבור חיפוי הבניין בברק 24 בקריית מוצקין תהיה פיזית באתר הבנייה.

..."

58. אין חולק כי האבן סופקה לאתר (קבלן האבן מר יוסף טאהא). עד עזיבת התובעת את האתר (באמצע ספטמבר 2019) אף בוצע חיפוי של כ-560 מ"ר מקירות הבניין.

למרות זאת, ביטלה הנתבעת את ההמחאות.

59. לאחר שבוטלו ההמחאות קבעו נציגי הצדדים פגישה ביום 16.9.2019. משלא התייצב נציג הנתבעת לפגישה, שלחה התובעת לנתבעת ביום 16.9.2019 הודעה על ביטול ההסכם במסרון (לעניין אפשרות משלוח הודעת ביטול הסכם במסרון ראו גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים – התרופות (התשס"ט), עמ' 641).

60. הנתבעת אינה טוענת כי האבן, בגינה נמשכו ההמחאות, לא סופקה לאתר. אכן, במכתב מיום 2.10.2019 הודיעה הנתבעת, על-ידי ב"כ, לתובעת, על הפסקת עבודתה באתר, לאחר שהודעות על הפרות יסודיות של ההסכם שנמסרו לתובעת לא נענו, כנטען. לא פורטה מהותן ומועדן של אותן הפרות או הודעות.

61. כעולה מעדות מר שמעון כהן, ביטל את ההמחאות בשל היעדרות התובעת מהאתר במשך חודשיים, ובהמשך עדותו 4-5 חודשים, עובר לביטול ההמחאות. יאמר מיד, אף לו הוכיחה הנתבעת טענה זו, ובעניין זה אדון בפרק העוסק בתביעה לפיצויים בשל העיכוב בהשלמת העבודות, אין בכך להצדיק את ביטול ההמחאות שניתנו ביום 24.7.2019, על מנת שהתובעת תזמין אבני חיפוי לאתר. ראשית, בהתאם לגרסתו של מר שמעון כהן, במועד מתן ההמחאות כבר התלוננה הנתבעת על עיכוב העבודה באתר על-ידי התובעת (יאמר כבר עתה כי התובעת טוענת כי הנתבעת היא שעיכבה את ביצוע העבודות). למרות זאת, לא הותנה פירעון ההמחאות באישו מיום 24.7.2019 בכל תנאי נוסף. ברי כי אין להלום התנהלות של מתן המחאות מתוך כוונה מראש לבטלן לאחר קבלת התמורה (אבני החיפוי). התנהלות מעין זו אינה מתיישבת עם חובת תום הלב בה חב צד להסכם כלפי משנהו. למעלה מן הדרוש יצוין כי הפרת ההסכם על-ידי צד אינה מקימה לצד שכנגד לבצע הפרה – אלא אם מדובר בחיובים מותנים. אכן, משלא מדובר בחיובים שלובים או מותנים, מחדל צד לעמוד בחיוביו על פי ההסכם אינה מצדיקה מחדל של הצד שכנגד להפר חיוביו (ע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני, פ''ד לח(2) 701 בעמ' 708; ע"א 7938/08 ‏היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן (11.8.2011);  בע"א 1258/14 ‏מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות בע"מ נ' עירית רמת גן  (3.9.2015) והאסמכתאות שם; גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים – התרופות (התשס"ט), עמ' 112-113).

שנית, ככל וסברה הנתבעת כי התובעת אינה עומדת בלוח הזמנים החוזי, ניתן היה לצפות כי תשלח לה הודעה מתאימה בצירוף התראה בדבר הפרת ההסכם על ידה ולא תפעל באופן חד צדדי וכוחני על דרך של ביטול המחאות שנתנה לתובעת. בהקשר זה יצוין כי סעיף 6.7 להסכם קובע הוראות למקרה בו לא עומד הקבלן (התובעת) בלוח הזמנים החוזי – נספח ו' להסכם (שלא צורף על-ידי מי מהצדדים). בהתאם להוראות ההסכם, ככל והמזמין ו/או המפקח סבור כי קצב ביצוע העבודה איטי מהנדרש על פי הוראות הסעיף, "יודיע על כך לקבלן, מתחייב הקבלן לנקוט מיד בכל האמצעים הנדרשים בכדי להשלים את העבודה במועד. והיה והמזמין ו/או המפקח יהיו סבורים כי האמצעים שנקט הקבלן כאמור אינם מספיקים בכדי להבטיח את השלמת העבודות במועד, יורה לקבלן על האמצעים שיש לנקוט בהם והקבלן מתחייב לנקוט באמצעים אלה. לא נקט הקבלן באמצעים האמורים, רשאי המזמין, וזאת לאחר מתן התראה של 30 יום, לבצע את העבודות, כולן או מקצתן, על-ידי קבלן אחר או בכל דרך אחרת הנראית לו על חשבון הקבלן והקבלן יישא בכל ההוראות הכרוכות והנלוות לכך ....".

כאמור, בענייננו סופקו אבני החיפוי בגינן ניתנו ההמחאות. לא נטען ולא הוכח כי במועד ביטול ההמחאות מסרה הנתבעת עבודות אחרות באתר לקבלן אחר, כי שילמה לאותו קבלן תמורה וכי אותה תמורה שוות ערך להמחאות שביטלה.

62. אין ספק כי התמורה החוזית הנה מעיקרי ההסכם, וכי ביטול המחאה (דחויה) עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם, כזו " ... שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה ..." (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת הסכם), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"). לעניין זה ראו, בין השאר, הוראת סעיף 13.4 להסכם, הקובעת כי "מוסכם כי סעיפים 3-11 הנם מעיקרי ההסכם ומתמציתו ..." (הסעיף עוסק לכאורה בהפרות על-ידי הקבלן. בסופו נכתב "נא לנסח באופן הדדי הגדרה של הפרה יסודית של המזמין ותרופות לקבלן במקרה זה". בפועל, לא תוקן ככל הנראה הסעיף). משכך, זכאית הייתה התובעת לבטל את ההסכם (סעיף 7(א) לחוק התרופות). למעלה מן הדרוש יצוין כי אף לו היה מדובר בהפרה לא יסודית (סעיף 7(ב) לחוק התרופות), ניתנה בנסיבות העניין אפשרות לנתבעת לתקן את ההפרה (נקבעה פגישה בעניין, אליה לא התייצב נציג הנתבעת). זאת ועוד, ניתן לראות מתגובתו של אסי סוויסה להודעת יאיר נתיב מיום 16.9.2019 ("אתה יכול ללכת מתי שאתה רוצה לא תמשיך את העבודה אנחנו נכניס קבלן שיסיים במידי מה שהוא ידרוש ירד מהחשבון שלך") כי הנתבעת עמדה על ההפרה ולא ביקשה ממילא לתקנה.

63. משכך, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם וביטולו על-ידי התובעת בוצע כדין.

ד.2 – העילה השטרית

64. התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום סכום של 505,000 ₪, סכום המחאות שמשכה הנתבעת מחשבונה לפקודת התובעת ובוטלו על ידי הנתבעת.

65. הנתבעת אינה חולקת על כך שביטלה את ההמחאות. כאמור, לטענת מר שמעון כהן, ביטל את ההמחאות מאחר והתובעת לא בצעה את העבודות בגינן ניתנו. טענה זו אינה מתיישבת עם המחאות 102-103, שניתנו (כאמור באישור מיום 24.7.2019) עבור אספקת אבני חיפוי לאתר (ואין חולק כי סופקה). מר שמעון כהן אף לא פירט מהן אותן עבודות בגינן נמסרו ההמחאות ולא בוצעו על-ידי התובעת. מכל מקום, כישלון תמורה עשוי להוות הגנה מפני תביעה שטרית.

אדון, אם כן, בשאלה אם הוכיחה הנתבעת טענתה לכישלון תמורה. ותחילה, מושכלות יסוד.

66. התובעת, כאוחזת השטרות, נהנית מהחזקות הנתונות לאוחז, ביניהן החזקה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות הקובע כי: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך" (לעניין זה ראו ע"א 333/63 דן שמולוביץ נגד סיקו חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה שותפות מוגבלת, פ"ד יח(1) 551; תא (מרכז) 4736-11-10‏ ‏ ג'יזל קדוש נ' מרדכי אלמלח (17.11.2017); שלום לרנר, בעמ' 291 – 292, 301 - 302; ע"א 205/87‏ ‎ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ‎ ‎נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מג(4) 680; ע״א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נגד סנדור, שושנה בלץ ואח׳, פ"ד יט 113 (18.5.1965)). כן ראו דברי בית המשפט בבע"מ 2126/09 פלוני נגד פלונית (3.9.2009):

"פקודת השטרות מתנה את אכיפתו של שטר במתן תמורה [ראו: סעיף 26 לפקודת השטרות; יואל זוסמן דיני שטרות 118 (מהדורה שישית, 1983) (להלן: זוסמן)]. סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע חזקה לעניין התמורה .... אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא הייתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם)."

(להבחנה בין "ערך" ל"תמורה" ראו שלום לרנר, שם, בעמ' 228-230)

בפסק הדין שניתן בעניין אדאטו (רע"א 2157/07 מנחם אדאטו נגד אמיל רנתיסי (2.8.2007) ציין כב' השופט א' רובינשטיין כי יש הרואים את מקורה של החזקה העומדת לטובת האוחז בשטר בחזקת המסירה ללא תנאי הקבועה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות, בעוד הגישה הנפוצה יותר מתבססת על חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות (סעיף ז' לפסק הדין והאסמכתאות המובאות שם). בין אם כך ובין אם כך, מדובר בחזקה אשר הנטל לסתרה מוטל על המשיב ובענייננו הנתבע. עוד מציין כב' השופט א' רובינשטיין כי משמדובר ביסוד שלילי (כי לא ניתנה תמורה) מופחת הרף הנדרש לעמידה בנטל הבאת הראיות (שם).

67. נטל השכנוע להוכחת כישלון תמורה רובץ על כתפי הנתבעת, מושכת השטר (ס' 29(א) לפקודת השטרות; ש' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה, התשס"ז-2007), בעמ' 222). על הטוען טענה לכישלון תמורה להיכבד ולפרט את המסכת העובדתית השלמה שביסוד טענתו. בהעלאת טענה סתמית וכללית לא די בכדי לעמוד בנטל המוטל על הנתבע (ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות בע"מ נגד בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מג (4) 613; ע"א (ת"א) מוסרי נגד בן מנדה ואח' (1.6.2010)). אכן, טענת כישלון תמורה אינה יכולה להיטען באורח סתמי וכוללני. על הנתבע לפרט, בין היתר, את טיב התמורה, מועד מתן התמורה, מועד מסירת השיק ואת יתר הנסיבות הרלבנטיות הנדרשות להוכחת כישלון התמורה (ע"א (ת"א) 4473/98 בנק איגוד לישראל נגד נ.א.ר.כ נכסי פז בע"מ (11.2.2000)).

68. ועוד לעניין התמורה, כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר, אלא אם כן הוא קצוב. לעניין זה ראו דברי בית המשפט בע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נגד ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל באמצעות הנאמן גד נשיץ, פ"ד לז (2) 355:

"הכלל הוא, שכישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר (ראה ע"א 277/53 וספרו של ד"ר י' זוסמן, דיני שטרות (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 6, תשמ"ג). יש לכך יוצא מן הכלל, והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן; לשון אחר: כאשר כישלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב (ראה ספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן בעמ' 278, ופסק הדין הנ"ל בע"א 788/77, בעמ' 139)."

(לעניין זה ראו גם פסק הדין ברע"א 6250/98‏ Nordland Papier AG‏ נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ''ד נג(2) 274;  ע"א 366/89 פיין אלומיניום נ' די מטל חברה זרה, פ"ד מה (5) 850; ע"א 638/70 איחוד בתי-ספר טכניקום - מדרשה טכנית, גימנסיה עיונית, נ' מיכאל אדלר, פ''ד כה(2) 679)

ומכאן לענייננו.

69. טענת הנתבעת לכישלון תמורה נטענה באופן כללי וסתמי, ללא כל פירוט. הנתבעת לא הבהירה, לגבי כל המחאה, בגין איזו עבודה ניתנה, ולא הציגה ראיות המעידות על כך שאותה עבודה אכן לא בוצעה על-ידי התובעת. ועוד, לפחות לגבי שתי המחאות (102, 103), דומה כי אין מחלוקת כי התמורה נמסרה (אספקת אבני חיפוי לאתר). ודוק: טענת הנתבעת כי היא זכאית לתמורת הדלתא בין התמורה החוזית על פי ההסכם לבין הסכום שתשלם לקבלנים שישלימו את ביצוע העבודה לאחר עזיבת התובעת את האתר (סעיף 7 לכתב ההגנה המתוקן), אינה יכולה להוות טענת הגנה כנגד התביעה השטרית, אלא אם כוללות אותן עבודות עבודות בגינן שילמה לתובעת (סעיף 36 לכתב ההגנה המתוקן), טענה, שכאמור, לא פורטה וממילא לא הוכחה. עוד אציין כי עדותו של יאיר נתיב לפיה התשלום בוצע לאחר ביצוע העבודות הייתה מהימנה עלי. עדות זו אף תואמת את הוראות ההסכם לעניין תשלום התמורה, בסיום כל שלב הקבוע בלוח התשלומים (סעיף 11.2 להסכם). וכך העיד מר יאיר נתיב:

"ש. ואני אומר לך שלא בצעתם עבודה בגין תשלומים אלו מה יש לך לומר על זה?

ת. שצ'קים שניתנו לנו תמיד נתנו אחרי ביצוע העבודה, הצ'קים היחידים שניתנו לנו לפני ביצוע עבודה היו במסגרת הסכם של אספקת אבן, ניתנו לנו צ'קים בסך 200,000 ₪, יותר נכון אם אני זוכר נכון 250,000 ₪, אבל 50,000 נפרע, אמרו לנו ברגע שתביא את האבן לאתר תוכל לפרוע את הצ'קים, האבן הגיעה לאתר, כל העבודה שבוצעה שם הייתה אבן שלנו, שנשארה גם אחרי שאנחנו עזבנו ועדיין הצ'קים האלה בוטלו." (עמ' 78, ש' 16-22; עמ' 79, ש' 8-12)

וכן:

"הלקוחות שלך ליוו אותנו בזמן העבודה, הם נתנו צ'קים בהתאם להתקדמות העבודה והם ביטלו את הצ'קים הרבה לפני שהם הוציאו איזושהי חוות דעת." (עמ' 78, ש' 33-34)

למען הסר ספק יובהר כי אין בחוות דעת השמאי משה אלעד חזיזה בכדי לתמוך בטענה לכישלון תמורה, בין השאר משום שזו מבוססת על בדיקה שנערכה (על ידי המהנדס אולשברג) לאחר שעזבה התובעת את האתר (וממילא לאחר ביטול ההמחאות). הנתבעת לא הציגה ראיות לטענות לליקויי בנייה שלא תוקנו בזמן אמת וממילא העיד מר שמעון כהן כי ביטל את ההמחאות שכן התובעת לא התייצבה באתר.

70. אכן, כאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר, דינו של שטר כדין חוזה, וכל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי החוזה עומדת להם גם כנגד חבות על שטר (לעניין זה ראו דברי כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נ"ה (4) 193, בעמ' 196, סעיפים 8-9; לעניין המבחן להגדרת צדדים כצדדים קרובים לשטר ראו פסק הדין בע״א 1886/97  זאב יהודה נגד פנינה זלמה, פ"ד נג (1) 132). דא עקא, בענייננו, כפי שקבעתי, הנתבעת היא שהפרה את ההסכם. מכל מקום, הטענה כי התובעת קיבלה תמורה הגבוהה מזו לה הייתה זכאית בהתאם לשלבי הביצוע שהשלימה תידון במסגרת התביעה שכנגד.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה השטרית במלואה.

ד.3 – טענת הקיזוז

71. סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". הקיזוז מותר, אם כן, "כשמדובר בחיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה, אשר הגיע המועד לקיומם, כאשר נודעת משמעות גם לשאלות האם מדובר בחיובים בסכומים קצובים, והאם נמסרה הודעה על הקיזוז לצד שכנגד" (פסקה 20 לפסק הדין בע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (21.01.2016)). המונח "חיוב קצוב" הוגדר כסכום שניתן לחישוב על פי חישוב אריתמטי פשוט, להבדיל מסכום המבוסס על הערכה, השערה או אומדן (ע"א 734/83 חברת החשמל נ' דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, 618-617 (1984).

72. גם עילה שטרית ניתנת לקיזוז. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ''ד נג(2) 274:

"דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך 'עסקה אחת', ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על-כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועסקת היסוד הם 'עסקה אחת'. אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך 'עיסקה אחת' הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים. טעמים אלה הם, כלשונו של השופט גולדברג, שלושה:

'... מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה בשעה שהתחייבות כלפיו הופרה; הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; וחיסכון בהליכים משפטיים מיותרים ...' (פרשת בנק לאומי, בעמ' 199).

שלושת השיקולים הללו תופסים גם בדיני השטרות".

בענייננו עוגנה זכות הקיזוז של הנתבעת אף בסעיף 14 להסכם שנכרת בין הצדדים, המתיר לנתבעת לקזז מהתמורה המגיעה לתובעת פיצויים המגיעים לה מהתובעת או תשלום החל על פי דין על התובעת והנתבעת נשאה בו (סעיף 14.1 להסכם).

73. טענותיה של הנתבעת ביחס לסכומים המגיעים לה ידונו במסגרת הדיון בתביעה שכנגד. משכך, ככל ואקבע כי הנתבעת זכאית לסכום כלשהם מהתובעת, זה יקוזז מחובה של הנתבעת לתובעת.

ד.4 – נזקים עקיפים

74. לטענת התובעת הנה זכאית לפיצויים בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה. התובעת לא הציגה ראיות לעניין זה, וטענה כי יש לפסוק פיצויים בסכום של 50,000 ₪ על דרך האומדנה. הנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת, לטענתה, הנם פגיעה ביחסיה עם ספקים, אובדן רווחים, טרדה, טרחה ובזבוז זמן (סעיף 58 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9).

75. דין התביעה ברכיב זה להידחות. משמדובר בהסכם מסחרי, במסגרתו סיפקה התובעת שירותי בנייה תמורת תמורה כספית, איני סבורה כי יש מקום לפסוק פיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים. דומני כי בהסכמים מסוג זה, התמורה הכספית משקפת את התמורה הכוללת בגין ההסכם. ועוד, הטענות לפגיעה עם ספקים ואובדן רווחים לא פורטו וממילא לא הוכחו. הטענות נטענו באופן סתמי וכללי, ללא פירוט כנדרש. עוד יוזכר כי הנתבעת אפשרה לתובעת להפסיק את העבודה לאלתר וכי נוכח עזיבת האתר לפני סיום העבודות, חסכה התובעת לעצמה את ההוצאות הכרוכות במתן שירותים בעת שנת הבדק. אשר לטרחה ולטרדה, זו תבוא לידי ביטוי במסגרת ההוצאות ושכר טרחת עו"ד.

משכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

ד.5 – דמי שימוש בפיגומים

76. בהתאם להחלטת כב' השופט א' צ'יזיק מיום 5.1.2020, זכאית התובעת לדמי שימוש חודשיים בגין פיגומים שרכשה וסיפקה לאתר העבודה, בסכום של 25,000 ₪ לחודש (כולל מע"מ).

77. אין חולק כי הפיגומים הוצאו מהאתר במהלך חודש פברואר 2020. הפיגומים האחרונים פונו ביום 16.2.2020. עוד אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת דמי שימוש חודשיים בסכום כולל של 44,355 ₪ (החשבוניות צורפו כנספח 9 לתצהיר מר שמעון כהן, נ/2).

78. בתצהירו, פרט מר יאיר נתיב את אופן רכישת הפיגומים (סעיפים 63-78 לתצהיר מר יאיר נתיב). לתצהירו צורף אישור חברת גנון מיום 24.12.019 בדבר רכישת 472 פיגומי מיטות תמורת 146,607 ₪ ואספקתם לאתר העבודה ברחוב ברק 24 בקריית מוצקין, תעודות משלוח וחשבוניות המעידות על תשלום תמורת הפיגומים – לרבות 472 מיטות (מסגרות עץ) (נספח 26 לתצהיר ת/9), כרטסת חברת גנון אצל התובעת (נספח 17 לתצהיר ת/9), וכן הצעת מחיר מיום 25.12.2019 להשכרת פיגומים של חברת פיגומי הכרמל ומחירון דקל – המעידים על דמי שכירות חודשיים בפיגומים בסכומים קרובים לאלה שנפסקו על-ידי כב' השופט א' צ'יזיק (נספחים 27-28 לתצהיר מר יאיר נתיב, ת/9). בתצהירו הודיע מר שמעון כהן כי הנתבעת זונחת את טענתה לבעלות בפיגומים (סעיף 15 לתצהיר). יחד עם זאת צרפה הנתבעת לתצהיר מר שמעון כהן הצעת מחיר מיום 30.12.2019 להשכרת פיגומים של חברת ס.מ.ן שיפוצים והשכרת פיגומים בע"מ על סך 7,600 ₪ בצירוף מע"מ ל-4,000 מיטות, לפי 19 ₪ למ"ר (נספח 8 לתצהיר מר שמעון כהן, נ/2).

79. הצעות המחיר שצירפו שני הצדדים הוצגו בפני כב' השופט א' צ'יזיק, אשר התייחס אליהן בהחלטתו המנומקת מיום 5.1.2020 (עמ' 2, ש' 31 – עמ' 3, ש' 7). הנתבעת לא הסבירה מה פגם נפל בהחלטתו המנומקת של כב' השופט א' צ'יזיק, ואף אני איני רואה בה פגם. אכן, 4,000 * 19 = 76,000 ₪ ולא 7,600 ₪, כאמור בהצעת המחיר שהציגה הנתבעת. יתר על כן, המחיר למ"א מיטה (19 ₪) גבוה מזה הקבוע במחירון דקל (ל-3 חודשים) – 9 ₪ למ"ר. ודוק: בהתאם לתעודות המשלוח והחשבוניות שצורפו לתצהיר מר יאיר נתיב אכן סופקו לאתר 472 מיטות. שטח מיטה (על פי אתר חברת גנון) -5 מ"ר (2.49 מ' * 0.90 מ'). משכך, על פי מחירון דקל, דמי השימוש הם 21,240 ₪, ובצירוף מע"מ – 24,850 ₪. דמי השימוש על פי הצעת חברת ס.מ.ן. – 44,840 ₪ בצירוף מע"מ.

אשר על כן, לא ראיתי סיבה לסטות מקביעת כב' השופט א' צ'יזיק לעניין דמי השכירות החודשיים בפיגומי התובעת.

80. לעניין הטענה לעיכוב בנטילת הפיגומים על-ידי התובעת צירפה תובעת מכתב דרישה מיום 29.11.2019 להשבת הפיגומים (נספח 11). לתצהירו של מר שמעון כהן צורף מכתב ב"כ הנתבעת מיום 13.2.2020 (נספח 10 לתצהיר, נ/2), בו נטען כי בניגוד למוסכם לא פינתה התובעת את הפיגומים מאתר העבודה עד יום 31.1.2020, וכן מכתב התשובה של ב"כ התובעת מיום 16.2.2020, בו נטען כי כשהגיעו נציגי התובעת לאתר לפירוק הפיגומים כמוסכם ביום 2.2.2020 (יום א'), התברר כי נעשה בהם שימוש ולא ניתן לפרקם. בפועל בוצע הפירוק לסירוגין, עד שהסתיים ביום 16.2.2020. בשים לב לכך שטענות הנתבעת ביחס לעיכוב בפינוי הפיגומים הועלו רק לאחר שהסתיים הפינוי ונוכח טענותיה הנגדיות של התובעת, איני מוצאת להפחית את דמי השימוש בגין התקופה שמיום 2.2.2020 – 16.2.2020.

81. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום 125,000 ₪ (5 * 25,000) – 44,355 = 80,645 ₪.

82. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 505,000 ₪ + 80,645 ₪, סך הכל 585,645 ₪.

עד כאן לעניין התביעה.

ה – התביעה שכנגד

ה.1 – תשלום לקבלנים חליפיים

83. לטענת הנתבעת, שילמה לקבלנים חליפיים, אשר השלימו את העבודות באתר במקום התובעת, סכום של 2,344,879 ₪ (הכרטסת צורפה כנספח 11 לתצהירו של מר שמעון כהן, נ/2). עוד טוענת הנתבעת כי היא מעריכה את סך התשלומים לקבלנים (התובעת וקבלנים חליפיים), עד להשלמת העבודות באתר בחודש יוני 2020, בסכום כולל של 6.2 מש"ח, למעלה מהתמורה החוזית המוסכמת – 5,616,000 ₪ (4.8 מש"ח בצירוף מע"מ). משכך, טוענת הנתבעת, יש לחייב את התובעת בתשלום הדלתא בסך 584,000 ₪ (6.2 מש"ח – 5.616 מש"ח). לסכום זה יש להוסיף 116,800 ₪ (תוספת 20% בהתאם לסעיף 5.8 להסכם) = 700,800 ₪ (סעיפים 19-22 לתצהיר מר שמעון כהן, נ/2).

84. תצהיר מר שמעון כהן הוגש ביום 15.11.2020 – למרות שהותר לנתבעת להגיש תצהיריה עד יום 15.1.2021 (החלטה מיום 12.9.2020). בין אם כך ובין אם כך, אין אלא לתמוה על הערכתו, בתצהיר שהוגש ביום 15.11.2020, כי ישלם לקבלנים עד סיום העבודות ביוני 2020 - סכום נוסף של 584,000 ₪. בכרטסת עצמה שצורפה לתצהיר מר שמעון כהן (נספח 11 לתצהיר, נ/2) פורטו תשלומים עד חודש מרץ 2020 בלבד. משכך, לא הציגה נתבעת כל ראיות לתשלומים נוספים לאלה שפורטו בכרטסת, למרות שבשים לב למועד הגשת תצהיריה, לא הייתה כל מניעה לפרט תשלומים אלה, ככל והיו.

85. לטענת הנתבעת שילמה לתובעת 3,092,882 ₪ (סעיף 14 לתצהיר מר שמעון כהן, נ/2) – לא כולל סכום ההמחאות שבוטלו. עוד טוענת הנתבעת כי שילמה סכום של 2,344,879 לקבלנים חליפיים (הכרטסת נספח 11 לתצהיר מר שמעון כהן, נ/2) – סך הכל – 5,437,761 ₪. מדובר בסכום נמוך מהתמורה החוזית המוסכמת. אם מוסיפים לסכום את סכום ההמחאות שבוטלו, 505,000 ₪, מגיעים לסכום של 5,942,761 ₪, סכום גבוה מהתמורה החוזית המוסכמת (5,616,000 ₪) – 326,761 ₪. דא עקא, לא הובהר הקשר בין הסכומים המפורטים בכרטסת לבין העבודות שהיה על התובעת לבצע בהתאם להסכם. הכרטסת כוללת שמות, סכומים ותאריכים. לא הובהר בגין מה שולמו הסכומים, איזה שירותים נתנו האנשים המפורטים בכרטסת לנתבעת, לא הוצגו הסכמים, חשבוניות, קבלות, או כל ראיה אחרת המצביעה על קשר בין התשלומים שביצעה הנתבעת ומפורטים בכרטסת לבין האתר או עבודות שהיה על התובעת לבצע בהתאם להסכם. כך, לדוגמא, כוללת הכרטסת סכום של 16,200 ₪ ששולם לשמאי מר אלעד חזיזה, סכום של 50,000 ₪ ששולם למ' דובי (כנראה בגין חוות דעת המהנדס, שלא הוגשה). הנתבעת אף בחרה שלא לזמן לעדות את המפקח מטעמה, אשר יכול היה למסור עדות ביחס למצב האתר במועד בו עזבה אותו התובעת או העבודות שביצעה הנתבעת על-ידי קבלנים חליפיים.

86. אף איני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה כי הנתבעת ביצעה את העבודות בעצמה (עמ' 29, ש' 31-32). הטענה עומדת בסתירה לטענת הנתבעת בכתב הגנתה ובכתב התביעה שבנגד. הטענה אף עומדת בסתירה לעדות מר שמעון כהן. אכן, בעדותו אישר מר שמעון כהן כי כל הדירות נמכרו (דירה 10 נמכרה ביום 6.11.2019, עמ' 5, ש' 8-11, ש' 27-29; את דירה 9 מכרו בהסכם מיום 28.7.2020, עמ' 6, ש' 2-3; דירה 11 נמכרה בהסכם מיום 14.2.2021, עמ' 6, ש' 4-5; דירה 12 נמכרה לפי התחייבות מיום 24.2.2021, עמ' 6, ש' 6-7; דירה 7 נמכרה לפי הסכם מיום 1.3.2021, עמ' 6, ש' 9-10; דירה 8 נמכרה לפי הסכם מיום 30.3.2021, עמ' 6, ש' 11-12), החזקה בכל הדירות נמסרה (עמ' 6, ש' 17-18). עוד העיד כי כל הליקויים תוקנו בטרם המסירה (עמ' 6, ש' 21-26), וכי הליקויים תוקנו על-ידי מישהו מטעם הנתבעת בתמורה לתשלום כספי (עמ' 6, ש' 27-28).

87. משמדובר בנזק מיוחד, ומשמדובר בנזק שדומה כי קל להוכיחו (על דרך של הסכמים, חשבוניות, קבלות, תעודות משלוח או אף במסגרת תצהיר), לא ניתן להסתפק בכרטסת שלא ברור הקשר בינה לבין עבודות שהתחייבה התובעת לבצע מכוח ההסכם.

88. אכן, "תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שנגרם לו נזק אלא גם את היקפו ואת שיעוריו" (ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נגד פז גז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד ל (3) 281). אמנם ניתן להסתפק בפסיקה על דרך אומדנה, אך זאת רק מקום בו הוכח כי בלתי אפשרי או קשה להוכיח את הנזק הממשי. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נגד אל סייד ספאלדין (10.9.2017):

"הנזק שנגרם למשיב עקב אספקת הבטון הלקוי הוא 'נזק מיוחד' אשר לכאורה ניתן להוכחה בצורה מדויקת ומלאה באמצעות ראיות ונתונים המצויים באמתחתו של המשיב. בהקשר לכך נקבע בפסיקת בית משפט זה כדלקמן:

'הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט [...] תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה reasonable) certainty) , כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין [...] על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר' (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981) [ראו גם ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (5) 193, 206 (2005)).

(לעניין זה ראו גם: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נגר מנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008); ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2), 800 (1981); ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נגד מדינת ישראל, פ"ד נט (5) 193, 206)

89. זאת ועוד, משקבעתי כי התובעת היא שהפרה את ההסכם, לא ברורה ממילא זכותה לפיצוי בגין הדלתא.

ה.2 – ליקויי בנייה

90. עוד טוענת הנתבעת כי היא זכאית לפיצויים בסך 410,000 ₪ בגין ליקויים שנפלו בעבודות שבצעה התובעת. להוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת את חוות דעת השמאי מר משה אלעד חזיזה אשר ביקר באתר ביום 26.1.2020 (נ/3). התובעת הציגה חוות דעת נגדית, היא חוות דעתו של מר אורי פרץ פרי (ת/1).

91. ואלה פרטי הליקויים הנטענים בחוות דעת השמאי אלעד משה חזיזה וממצאיו של השמאי אורי פרץ פרי:

92. מעדותו של השמאי מר אלעד משה חזיזה עולה כי התבקש לחוות דעתו בעניין דמי השכירות הראויים בגין הדירות (עמ' 33, ש' 32-33) ולצטט את חוות דעת המהנדס, מר יצחק אולשברג (עמ' 25, ש' 16-26). כדבריו:

"אני התבקשתי לאמוד את אומדן דמי השכירות הראויים ... ולצטט את חוות דעת של המהנדס, זה מה שהתבקשתי וככה נעשה." (עמ' 25, ש' 10-12)

93. עוד העיד השמאי מר אלעד משה חזיזה כי בכל הנוגע לליקויי הבניה, כל שעשה הוא להעתיק לחוות דעתו את חוות דעת המהנדס. המהנדס הוא אשר קבע מהם הליקויים ואף העריך את עלות תיקונם. כדבריו:

"אני בחוות הדעת הסתמכתי על חוות דעת מטעם מהנדס" (עמ' 28, ש' 25)

ובהמשך:

"כפי שרשום בחוות הדעת ... אומדן ריכוז עלויות הנזקים בהתאם לחוות דעת הנדסית, רשום לך את הסכום הכולל וככה זה נעשה.

השופטת: סליחה אדוני, חוות הדעת שלך מבוססת על עבודה שלך או על עבודה של מישהו אחר?

ת. לא. מישהו אחר.

השופטת: מישהו אחר?

ת. נכון. יפה, אני לא מהנדס בהכשרתי ולכן אנחנו נעזרים באנשי מקצוע." (עמ' 29, ש' 16-24)

ובהמשך:

"השופטת: תסתכל בעמוד 23 ... העלויות שכתובות שם ... מי קבע?

ת. המהנדס.

השופטת: לא אתה.

ת. לא אני.

השופטת: לא אתה, אתה רק העתקת, מחוות דעת אחרת.

ת. יפה, ציטטתי, נכון.

השופטת: גם את העלויות.

ת. נכון. אומדן דמי השכירות בוצע על ידי." (עמ' 30, ש' 1-36)

"השופטת: אז כל סעיף 11 זה הכל מתוך חוות דעת האחרת.

ת. נכון.

השופטת: כל העלויות.

ת. נכון.

השופטת: ואין לך שום נגיעה אישית אליהם חוץ מזה שראית אותם בחוות הדעת?

ת. נכון, נכון.

השופטת: לא בדקת אותם, לא ראית אותם?

ת. אני הסתובבתי בשטח. תחום המומחיות של המהנדס זה לבצע את אומדן העלויות. אני מסתמך על סמך מה שהוא קבע ואני מצטט אותם לבית המשפט במרוכז." (עמ' 31, ש' 4-14)

94. עוד העיד השמאי אלעד משה חזיזה כי אינו יודע אם האומדן מבוסס על עלויות בפועל או על אומדנה (עמ' 32, ש' 2-4), כי לא ראה מסמכים המעידים על עלות התיקונים בפועל, או על תשלום פיצויים לבעלי הדירות. השמאי הוסיף כי אינו מבין כיצד זה רלבנטי לחוות דעתו (עמ' 35, ש' 23-26).

95. חוות דעת המהנדס אולשברג, אותה העתיק השמאי אלעד משה חזיזה לחוות דעתו, לא הוגשה. אף לא ניתן הסבר מדוע לא הוגשה. המהנדס אולשברג אף לא התייצב למתן עדות. למעשה, די בכך להביא לדחיית חוות דעתו בכל הנוגע לליקויי בנייה. ברי כי לא די בציטוט חוות דעת במסגרת חוות דעת אחרת בכדי ליתן משקל כלשהו לדברים. השמאי חזיזה הבהיר בחוות דעתו כי לא בדק את הליקויים ואף לא אמד את עלות תיקונם. משלא הכין השמאי חזיזה את חוות הדעת ביחס לליקויי הבניה הנטענים, לא יכול היה להשיב לשאלות ביחס לחוות הדעת. השמאי חזיזה אף לא אמד את עלויות תיקון הליקויים, ולפיכך לא יכול להשיב לשאלות אף בעניין זה. במאמר מוסגר יצוין כי בחוות הדעת, כפי שמופיעה במסגרת חוות דעתו של השמאי חזיזה, לא צוינה עלות תיקון כל ליקוי וליקוי, אלא סכום כולל לכל דירה.

96. אשר על כן, לא הוגשה כל חוות דעת ביחס לליקויי הבנייה הנטענים מטעם הנתבעת. משמדובר בעניין שבמומחיות ובהיעדר מניעה להוכחתו (ובענייננו מסתבר שלא זו בלבד שאין מניעה, בידי הנתבעת חוות דעת שבחרה לא להגיש), דין התביעה לפיצויים בגין ליקויי בנייה להידחות.

97. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של השמאי מר אורי פרץ פרי. חוות הדעת מפורטת ומקיפה. ממצאי השמאי תועדו בצילומים רבים שצורפו לחוות הדעת. עוד צורפו לחוות הדעת התוכניות שעמדו לנגד עיני המומחה. לאחר עיון בכל אלה וביקור באתר, חיווה השמאי מר אורי פרץ פרי דעתו ביחס לליקויי הבנייה הנטענים. בטרם אדון בממצאיו, יש להכריע בשאלה אילו עבודות בוצעו על-ידי התובעת – ולפיכך יש לזקוף את הליקויים שנמצאו לחובתה. בהקשר זה טענה התובעת כי ביצעה את העבודות הבאות (סעיף 12 לכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, בצירוף התמורה המוסכמת לכל שלב ביצוע לפי לוח התשלומים - נספח ז' להסכם):

א. שלד (במלואו) -1.88 מש"ח;

ב. טיח פנים (הסתיים) – 846,800 ₪;

ג. ריצוף (55%) – 345,290 ₪;

ד. אבן (45%) – 275,700 ₪;

ה. אלומיניום (15%) – 65,700 ₪;

ו. דלתות (5%) – 16,060 ₪;

סך הכל – 3,429,790 בצירוף מע"מ.

98. מר יאיר נתיב העיד באשר למצב העבודות באתר בעת שהתובעת עזבה את האתר כדלקמן:

"כשאנחנו יצאנו יותר נכון כשהגיע הריצוף לפרויקט כל הדירות חוץ מדירה 1 [דירה 12, דירת גן בקומת קרקע – ס.מ.], שכרגע פירטתי מה הנסיבות, היו מוכנות לריצוף" (עמ' 49, ש' 24-26)

ובהמשך:

"כשהגיע הריצוף לפרויקט 5 דירות עמדו מוכנות לריצוף, זאת אומרת כשערן בא וכותב לי למה לא עובדים הוא כותב את זה כשהדירות מוכנות לריצוף, והריצוף לא מגיע" (עמ' 50, ש' 1-4)

ובהמשך:

"את הפרויקט אנחנו עזבנו או הועזבנו לאחר 13 חודשי עבודה במצב שבו כל השלד גמור שזה 40% מהעבודה, הטיח גמור ברמה של 90%, אבן חצי מהבניין האבן מחופה, 5 מתוך 6 דירות מרוצפות ברמה של נקרא לזה 70-80%, צבע בוצע יד ראשונה בכל הדירות, הכנות אינסטלציה וחשמל ... ככה שאני אומר שלולא עכבו אותנו את החודשיים אפילו 3 לדעתי שעיכבו אותנו, היינו נמצאים באותו מצב, במצב של 10, 11 חודשים, ולא במצב של 13 חודשים, ואז כן היינו עומדים בלוח זמנים, מעבר לזה כפי שאני טוען מתחילת העדות ..." (עמ' 65, ש' 21-29)

ובהמשך:

"... מערכת האינסטלציה של הפרויקט נבדקה על-ידי חברת סיסטם עוד לפני שיצאנו אחרי שסיימנו את ההכנות ואושרה .... ואני יכול להעיד באופן אישי שהבודק מטעם סיסטם אמר לי שהעבודה הייתה מצוינת." (עמ' 76, ש' 14-19)

99. עוד אישר מר יאיר נתיב כי התובעת לא ביצעה פתרון שפכים לדירת הגן בקומת הקרקע (דירה 12), מאחר והייתה מתחת למפלס הכביש היה צריך לבצע שאיבה (עמ' 73, ש' 6-10; עמ' 74, ש' 31 – עמ' 75, ש' 2), לא בצעה גמל מים (עמ' 75, ש' 5-6), לא ביצעה פתרון אינסטלציה לדירה 12, לא ביצעה תעלת ניקוז בכניסה לדירה ולא ביצעה ניקוז לחצר (עמ' 75, ש' 7-15), הכלים הסניטריים לא חוברו באף דירה (עמ' 77, ש' 10-13), כל האסלות חוברו לביוב ומערכת הביוב נבדקה על-ידי חברת סיסטם ואושרה (עמ' 77, ש' 17-19) וכן לא בצעה רובה באף אחת מהדירות (עמ' 75, ש' 39 – עמ' 76, ש' 3; עמ' 76, ש' 6-10).

100. עדי הנתבעת (מר שלומי כהן ומר ערן פיינגולד) לא התייחסו בתצהיריהם או בעדותם באופן ספציפי למצב הפרויקט בעת עזיבת התובעת. הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות את המפקח מטעמה, אשר יש להניח כי יכול היה להעיד לעניין זה. כן בחרה שלא לזמן לעדות את המהנדס מטעמה אשר ביקר באתר לאחר עזיבת התובעת, הכין חוות דעת, ויש להניח כי תיעד את מצב הפרויקט.

101. על בסיס עדותו של מר יאיר נתיב, אותה מצאתי מהימנה ביותר, ובהיעדר כל ראיה נגדית מטעם הנתבעת, אדון בשלבי הביצוע שבוצעו על-יד התובעת:

א. דומה כי אין מחלוקת כי התובעת אכן סיימה את בניית השלד. עלות השלד -1.88 מש"ח;

ב. אשר לטיח הפנים, אישר יאיר נתיב בעדותו כי התובעת השלימה 90% מעבודות הטיח. משכך, זכאית התובע בגין רכיב זה לסכום של 762,120 ₪;

ג. ביחס לריצוף העיד יאיר נתיב כי לא בוצעה רובה וכי לא בוצע ריצוף לדירה בקומת הקרקע (דירה 12). עוד העיד כי חמש מתוך שש דירות רוצפו בשיעור 70-80%. בנסיבות אלה נראה כי הערכה של 55% מהריצוף הנה הוגנת (70% * 84% = 58%). משכך, זכאית התובעת בגין רכיב זה לסכום של 345,290 ₪;

ד. אלומיניום – התובעת עותרת לתשלום 65,700 ₪ בגין ביצוע 15% מעבודות האלומיניום (438,000 ₪). הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור את טענת התובעת. במאמר מוסגר יצוין כי מהכרטסת, נספח 11 לתצהיר מר שמעון כהן, עולה כי הנתבעת שילמה בגין עבודות אלומיניום סכום של 170,000 ₪ (סכום פחות בהרבה מ-85% מהתמורה החוזית בגין האלומיניום). משכך, אני מקבלת את תביעת התובעת ברכיב זה;

ה. התובעת עותרת לתשלום סכום של 16,060 ₪ בגין ביצוע 5% מהעבודות הקשורות לדלתות (321,200 ₪). הנתבעת לא הביאה כל ראיה שיש בה לסתור טענה זו. למעלה מן הדרוש יצוין כי מהכרטסת נספח 11 לתצהיר מר שמעון כהן עולה כי הנתבעת שילמה לרב בריח סכום של 89,809 ₪. לא נטען ולא הוכח קשר בין סכום נוסף מהסכומים המופיעים בכרטסת לבין הדלתות. משכך, אני מקבלת את תביעת התובעת גם ברכיב זה;

ו. אשר לאבן, מוסכם כי הותקנו אבני חיפוי בשטח של 560 מ"ר מתוך כ-1,300 מ"ר – סך הכל 43% - סך הכל 263,446 ₪. השמאי אורי פרץ פרי העריך את עלות מילוי המרווחים שבין אבני החיפוי בחומרי כיחול וחיזוק אבני החיפוי בשטח של 560 מ"ר בברגים בסכום של 45,000 ₪ (עמ' 5, ש' 10; עמ' 5, ש' 36-37 וכן התמונות ת/2). משכך, זכאית התובעת לתמורה החוזית בגין רכיב זה לסכום של 218,446 ₪.

102. מורם מהאמור עד כה, כי בהתאם לשלבי הביצוע שהוכחו, זכאית התובעת לתמורה חוזית בסכום של 3,287,616 ₪, ובצרוף מע"מ – 3,846,510 ₪. בפועל שילמה הנתבעת לתובעת, לטענתה, ללא ההמחאות שבוטלו, סכום של 3,092,882 ₪ כולל מע"מ (סעיף 14 לתצהיר מר שמעון כהן). משכך, הוכיחה התובעת אף את עילתה החוזית לסכום ההמחאות שבוטלו. בכך ניתן אישוש נוסף לקביעה, כי בבטלה את ההמחאות הפרה הנתבעת את ההסכם.

103. ומכאן לטענות בדבר ליקויי בנייה:

א. אין חולק כי התובעת לא התקינה את הכלים סניטריים (5.23, 5.36, 5.48, 5.62). דא עקא, הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה לתובעת בגין חיבור הכלים הסניטריים. יתר על כן, הנתבעת לא הוכיחה את עלות החיבור. לא הוצגה קבלה המעידה על תשלום שבצעה הנתבעת לקבלן חליפי. לא הוגשה חוות דעת המהנדס אולשברג, וממילא אין בחוות הדעת, כפי שצוטטה בחוות דעת השמאי מר אלעד משה חזיזה, כל פירוט ביחס לסעיף הליקוי הנטען. משכך, איני פוסקת פיצוי בגין רכיב זה;

ב. אינסטלציה: הליקויים הנטענים בצנרת מים חמים ליד צנרת מים קרים לא הוכחו. כעולה מחוות דעת השמאי מר אורי פרץ פרי, בעת שביקר באתר כוסו הצינורות בבטון והקירות נצבעו, כך שלא ניתן להבחין בליקויים הנטענים (סעיפים 5.18, 5.19, 5.32, 5.58, 5.76 לחוות דעת השמאי מר אורי פרץ פרי). זאת ועוד, הנתבעת לא הוכיחה את עלות תיקון הליקוי (כמפורט בס"ק א'). משכך, איני פוסקת פיצוי בגין רכיב זה;

ג. אין חולק כי הניקוז בדירת הגן לא הושלמה, לטענת התובעת בשל מחדל הנתבעת להמציא תכנית שתיתן מענה לקושי בהשלמת עבודות האינסטלציה בדירה נוכח מיקומה (מתחת לפני הכביש). אף השמאי מר אורי פרץ פרי מצא בביקורי כי טרם הותקן ניקוז בדירה (סעיף 5.12 לחוות דעת מר אורי פרץ פרי). דא עקא, לא הוכח כי התובעת קיבלה תשלום בגין ניקוז הדירה ומכל מקום לא הוכחה עלות תיקון הליקוי (ראו ס"ק א'). משכך, איני פוסקת פיצויים אף ברכיב זה;

ד. משלא קיבלה התובעת את מלוא התמורה בגין התקנת אבני חיפוי בשטח של 560 מ"ר (כפי שפורט) – אין לחייבה בעלות השלמת העבודות (סעיף 5.3 לחוות דעת מר אורי פרץ פרי);

ה. משלא קיבלה התובעת תמורה בגין ביצוע רובה והשלמת הריצוף, אין לחייבה בעלות השלמת עבודות אלה (סעיפים 5.17, 5.31, 5.43, 5.57 לחוות דעת מר אורי פרץ פרי);

ו. בהתאם לחוות דעת אורי פרץ פרי, עלות תיקון הליקויים (למעט האבן והרובה) – 1,210 ₪ (סעיפים 5.7, 5.22, 5.25, 5.35, 5.38, 5.45, 5.47, 5.49, 5.50, 5.55, 5.61, 5.63, 5.64, 5.71). הגם שלא ברור כלל כי העבודות לגביהן צוינו הליקויים נכללו בשלבי הביצוע שבוצעו, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת סכום זה.

104. משכך, ולפנים משורת הדין, זכאית הנתבעת לפיצויים בגין ליקויי בנייה בסכום כולל של 1,500 ₪.

ה.3 – דמי שימוש

105. הנתבעת תובעת סכום של 215,000 ₪ בגין דמי שימוש, נוכח ציפייתה להיתבע על-ידי דיירי הבניין בשל האיחור בהשלמת העבודות. התביעה ברכיב זה נתמכת בחוות דעתו של השמאי אלעד משה חזיזה ביחס לדמי שימוש ראויים בגין הדירות (נ/3).

106. דין התביעה ברכיב זה להידחות. לא ניתן להגיש תביעה בגין נזקים עתידיים תיאורטיים. ובמילים אחרות: סיכון לתביעה עתידית אינו עילה בהווה לתביעה.

107. דין התביעה דחייה אף לגופה. הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה מתי הושלמו העבודות באתר. בהקשר זה יצוין כי כעולה מההסכם שנכרת בין הנתבעת לבין הדיירים, התחייבה הנתבעת למסור את החזקה בדירות תוך 18 חודשים ממועד תחילת העבודות באתר (ולא 16 חודשים כפי שהוסכם בינה לבין התובעת). עוד הוסכם כי פיצוי ישולם רק בחלוף 20 חודשים ממועד העלייה על הקרקע (שיהא 75 יום ממועד קבלת היתר הבנייה). הסעיף אף קבע את גובה הפיצוי (סעיף 12.2 להסכם בין הנתבעת לבין הדיירים). בענייננו, כאמור, לא הוכח מתי הסתיימו העבודות וכי קמה לדיירים עילה חוזית לפיצויים. ממילא סכום הפיצויים נקבע בהסכם, ולפיכך לא ברור מדוע הוגשה חוות דעת לעניין דמי שימוש. מכל מקום, בפועל לא נטען ולא הוכח כי מי מהדיירים תבע מהנתבעת פיצויים בשל עיכוב בהשלמת העבודות או אף הודיע על כוונתו לעשות כן.

108. ועוד, דומה כי יש כפילות בין תביעת הנתבעת ברכיב זה לבין התביעה לפיצויים בגין עיכוב בהשלמת העבודות.

משכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

ה.4 – עיכוב במסירת הדירות

109. בהתאם לסעיף 6.3 להסכם בין הצדדים, איחור של מעל שישים יום מלוח הזמנים החוזי (16 חודשים ממועד מתן צו תחילת עבודות), יזכה את הנתבעת בפיצוי מוסכם בסך 100,000 ₪ (עד ארבעה חודשי איחור). לטענת הנתבעת, היתר הבנייה ניתן ביום 20.6.2018. משכך, היה על התובעת לסיים את העבודות עד יום 20.10.2019. אשר על כן, טוענת הנתבעת, היא זכאית לפיצויים עד למועד השלמת העבודות – יוני 2020, בסכום כולל של 1,100,000 ₪.

110. יש לומר כי המועד ממנו מתחיל לוח הזמנים החוזי הוא מתן צו תחילת עבודה. אין חולק כי צו תחילת עבודה לא ניתן. בפועל, החלה התובעת לבצע את העבודות ביום כריתת ההסכם, 22.7.2018. התובעת עזבה את האתר בספטמבר 2019 – בחלוף 14 חודשים. זכאות הנתבעת לפיצויים מוסכמים קמה בחלוף 18 חודשים – אמצע ינואר 2020.

111. לוח הזמנים (נספח ו' להסכם) לא הוגש לתיק בית המשפט על-ידי הצדדים. בהתאם ללוח הזמנים שצורף לחוות דעת השמאי מר אורי פרץ פרי ולא הובהר מקורו – מסיר הפרויקט תוכננה לינואר 2020. הנתבעת לא הגישה חוות דעת המסבירה מהו משך הזמן הנדרש להשלמת העבודות ממועד עזיבת האתר על-יד התובעת – ולמעשה לא פירטה איזה שלבי ביצוע לא הושלמו על-ידי התובעת. ברי כי אין במשך הזמן שארך לנתבעת להשלים את העבודות (שלא הוכח אף הוא), בכדי להצביע על המועד בו הייתה התובעת, או קבלן סביר בנעליה, משלימים את העבודות שנותרו.

112. בעדותו הודה מר יאיר נתיב, בהגינותו, כי אכן היה עיכוב של חודשיים – שלושה בביצוע העבודות. ואולם, איחור של חודשיים אינו מזכה את הנתבעת בפיצוי מוסכם. יתר על כן, שני הצדדים טוענים כי האיחור ארע באשמת הצד שכנגד.

113. לעניין זה הוגש מכתב התובעת למר ערן פיינגולד ושמעון כהן מיום 25.7.2019 (צורף כנספח לחוות דעת מר אורי פרץ פרי), שכותרתו: "תמא 38 ברק 24 – לוחות זמנים". במסגרת המכתב הביאה התובעת לידיעת הנתבעת את העיכובים שחלו בלוחות הזמנים לביצוע הפרויקט כדלקמן:

"עיכובים בתחום השלד:

1. התאמות שנדרשו בגבהים של דירת הקרקע והחצר הצמודה לה וכן החצר האחורית לעומת מפלס הכבישים, הן רח' ברק והן רח' אהרון. התאמות אלה דרשו חפירות וביצועים שונים מהמתוכנן במפלסי הדוברה כולל מעורבות של הקונסטרוקטורית אורית.

2. שינוי תכנית דירת הקרקע ארכה זמן רב עד שאושרה ותוכננה על-ידי האדריכל.

3. שינויים נרחבים במידות ונתונים ששימשו את האדריכל בתכנון הפרויקט. האדריכל התבסס על הגרמושקה המקורית של הבניין משנות ה-70. בפועל נתקלנו במידות ובמיקומים של אלמנטים הגרמושקה המקורית של הבניין משנות ה-70. בפועל נתקלנו במידות ובמיקומים של אלמנטים שונים לחלוטין, שחייבו התייעצויות רבות עם האדריכל.

4. עיכובים בהשלמת המחסנים ב-3 הקומות בגלל בקשת היזם לבצע שינויים לבקשות הדיירים. נושא שטרם סוכם עד היום.

עיכובים בתחום עבודות הגמר:

5. הוראת היזם לא לבצע עבודות ריצוף עד למכירת חלק מהדירות. מצב זה קיים עד היום, כבר מעל חודש, למרות התחייבות היזם לעיכוב שלא יעלה על חודש ימים.

6. תהליך בחירת האבן לחיפוי המבנה ארך זמן רב והסתיים רק עכשיו – 25.7.2019.

7. בנוסף, האבן שנבחרה מיובאת מטורקיה והובהר ליזמים שזמן אספקה יארך 3 שבועות לפחות.

8. בגלל שינויים במיקומי ומידות חלונות בקומות הקיימות יידרשו שינויים בעיצוב החזיתות על-ידי האדריכל.

חלק מהגורמים לעיכובים הנ"ל טרם נפתרו וגורמים לעיכובים נוספים מעבר לתקופת העיכוב הנ"ל.

ההוראה לעכב את עבודות הריצוף מקפיאה למעשה את כל עבודות הפנים בבניין. אנו מבקשים לבחור בהקדם אריחים וכלים לפחות לחלק מהדירות כדי שנוכל לחדש את הפעילות."

לא הוצגה תשובה למכתב זה.

114. בעדותו בפניי חזר מר יאיר נתיב על הדברים:

"לוחות הזמנים לצערנו השתנו מפעם לפעם בגלל דרישות של היזם ביניהן דרישות של שמעון לעכב את הפרויקט ולעכב עבודות בפרויקט, כל מני עניינים שהיזם היה צריך לסגור מול הדיירים ואני יכול להציג לך ממול עשרות מיילים שהעברתי לערן בבקשה שיסגור מול הדיירים דברים ולמה הדברים לא סגורים ואיך אני יכול להתקדם ככה, ולכן היו אלמנטים מסוים או מקרים מסוימים שבהם באמת העבודה נעצרה, היא לא נעצרה לגמרי אף פעם ..." (עמ' 47, ש' 22-28)

וכן:

"כפי שאמרתי עבודת השלד התקדמה בצורה טובה ומהירה והסתיימה, עבודת הטיח עבדה בצורה מהירה התקדמה בקצב טוב ברגע שאנחנו התחלנו להיתקל לאורך חודשיים 3 האחרונים של שירותנו בפרויקט בעיכובים מטעם היזם, גם בנוגע לקרמיקה, גם בנוגע לאבן שהם שני מוטיבים עיקריים מאד בעבודה וגם בכל מני תאומים מול הדיירים, לגבי אופן הבנייה של מחסנים שלהם, הכניסה לממ"ד שלהם, כל מני עניינים שקשורים אליהם אז העבודות בהחלט התחילו להתעכב שלא בטובתנו, אני עדיין באיזשהו מקום חושב שאם לא היה קורה מה שקורה ונאלצנו לעזוב את העבודה או שהופסקה עבודתנו היינו מסוגלים איכשהו לעמוד בלוח הזמנים למרות שבהחלט העיכובים מטעם היזם גרמו לנו נזקים גם באותו זמן" (עמ' 64, ש' 1-10)

וכן:

"בשלב מסוים התקיימה פגישה עם שמעון שבה הוא ביקש מאתנו לעכב בחודש את הריצוף של הבתים מכיוון שעדיין אף דירה לא מכורה, אני אומר שהחודש הזה הפך ל-3 חודשים, אני אומר שאספקת הקרמיקה לפרויקט שהייתה אמורה להיות תפקיד שלנו .... מכיוון שהוא הלך לחברה שעובדת אתנו טופולסקי באספקת קרמיקה ולא מצא שם כלום החליט להביא על דעת עצמו, כאילו החליט להביא בעצמו מחברה שלו את הקרמיקה ככה שהוא הפך לספק קרמיקה של הפרויקט ... משהו כמו לפחות חודשיים 3 אחרי מה שאתה עכשיו התאריך שאתה ציינת עכשיו רק הגיע קרמיקה לשטח ..." (עמ' 48, ש' 1-11)

וכן:

"אבן אנחנו סיפקנו אחרי שחומות בחרה איזה אבן לספק, האבן סופקה לאתר אחרי שהם התעכבו בבחירה של האבן, אנחנו ברגע שהם בחרו מידית הזמנו את האבן, אם אני זוכר נכון היא הייתה אבן בייבוא מטורקיה, לקח קצת זמן עד שהיא באה, הגענו אתם להבנות שהם נותנים לנו צ'קים דחויים בתמורה לאבן הזאת, ויש מסמך שצורף שמראה שחתמנו ש-200,000 ₪ שהם נתנו לנו בצ'קים דחויים תמורת האבן ישולמו או ייפרעו ברגע שהאבן תגיע לשטח, האבן הגיעה לשטח והם ביטלו את הצ'קים, אז זה זאת תשובתי לגבי עיכובים בלוחות הזמנים בפרויקט." (עמ' 48, ש' 14-24).

ושוב:

"אני חוזר ומתעקש שקצב העבודה ככל התלוי בנו היה גבוה מאד, שהאמירה כאילו היה פועל 1 או 2 אם תפסת שבוע או שבועיים כאלה זה נהדר, אבל לכל אורך תקופת העבודה שלך הייתה 14 חוש בפרויקט עבדו צוותים גדולים ובקצב טוב גם של שלד גם טייחים גם אינסטלטורים, חשמלאים, צבעים וכו', אני אומר שהראיה הכי טובה לכך היא שהשלד הסתיים, שעבודות הטיח הסתיימו לפני שיצאנו, שהיינו מוכנים לריצוף ואיך שהגיע הריצוף בפרק זמן של שבועיים הרצנו ריצוף כמעט מוחלט של 5 מתוך ה-6 דירות וכשיצאנו מהפרויקט גם אבן על הדירות הייתה ברמה של כ-500 ומעלה מטר, כל הדברים האלה לא יכלו להתרחש עם ההמצאה החוזרת כאילו עשינו אתה פרויקט הזה עם אחד או שניים." (עמ' 62, ש' 32 – עמ' 63, ש' 2)

ולעניין אורך העיכוב:

"ש. אתה יכול לומר לי באיזה חודש לאיזה חודש היה עיכוב בן 3 חודשים?

ת. אני מניח אם אני זוכר נכון בין סדר גודל של יוני לאוגוסט, אם אני זוכר נכון, הקרמיקה עצמה הגיעה באוגוסט לשטח, אני מודה שאני לא וודאי ב-100% אבל אלה סדרי הגודל." (עמ' 48, ש' 25-28)

...

"לשיטתי אני אמרתי ... שלדעתי בין חודשיים בוא נגיד חודשיים חודשים וחצי היזם עיכב אותנו ... אם זה לא היה קורה לוח הזמנים היה מתקצר והיינו מסיימים את העבודה בזמן." (עמ' 65, ש' 37 – עמ' 66, ש' 2)

115. מנגד, צירפה הנתבעת לתצהירו של מר ערן פיינגולד הודעות ששלח לתובעת (נספח 2 לתצהירו). בהודעות טענות, בין השאר, ביחס להיעדר מספר מספיק של עובדים מטעם התובעת באתר, כדלקמן:

א. 24.6.2019:

"סוכם בפגישה האחרונה שתעביר לוח זמנים חדש שמסכם את הדגש על העבודות החיצוניות ולא העברת. כרגע לא נראה שאתה מתקדם בבנייה כפי שנדרש לאור מצב הבניין ומספר העובדים בשטח."

ב. 8.7.2019:

העביר הודעה של מתווך שהיה יום קודם בפרויקט ואמר שלא עובדים. והוסיף:

"גם המפקח שלנו, משה, אומר שהתקדמות העבודה בזמן האחרון איטית מאד עם מעט עובדים בפועל בבניין."

ג. 28.7.2019:

"בוקר טוב, בהמשך לתקופה ארוכה שהיו מספר בודד ולא מספק של עובדים, בשבוע שעבר לא היו כמעט בכלל פועלים, על פי דברכם בשל העובדה שיאיר היה בחופש. אמרתם שביום חמישי שעבר תחזרו לעבודה, כאשר בפועל לא חזרתם לעבודה.

היום, יום ראשון, הייתי באתר לפני מספר דקות וישנו שם פועל אחד בלבד שאמר לי שעובד בניקיון. יאיר הגיע בהמשך...."

ד. כן צרף רישום שערך לפיו בחודש יולי היו בין 0-2 פועלים.

116. אין חולק כי העבודות התעכבו כחודשיים במהלך יולי – אוגוסט 2019. לטענת התובעת היה זה בשל הוראת הנתבעת ואי אספקת הריצוף לאתר (כמו גם שינויים תכנוניים). לטענת הנתבעת היה זה בשל מחדל התובעת להציב מספר מספק של עובדים באתר. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה גם ברכיב זה להידחות. ואבהיר.

117. ראשית, איחור של חודשיים לא מזכה את הנתבעת בפיצויים בהתאם להוראות ההסכם. שנית, הנתבעת יכלה להפריך על נקלה את טענות התובעת בדבר עיכוב באספקת האבן והריצוף לאתר – בין אם על-ידי הצגת קבלה המעידה על מועד רכישת האבן/ריצוף, בין אם על-ידי זימון המפקח מטעמה למתן עדות ועוד. משלא עשתה כן, יש לזקוף את הדבר לחובתה. שלישית, במכתבו לנתבעת מיום 25.7.2019 טען מר יאיר נתיב, בזמן אמת, לעיכוב בעבודות, תוך פירוט טענותיו. לא הוצג כל מענה למכתב זה. אף לא הוצגה כל ראיה המעידה על כך שאין ממש בטענותיו.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

ה.5 – החזר תשלום בגין השימוש בפיגומים

118. הטענה נדונה במסגרת הדיון בתביעת התובעת לדמי שימוש בגין הפיגומים.

ה.6 – נזקים עקיפים

119. גם הנתבעת לא הוכיחה תביעתה לנזקים עקיפים, ולעניין זה ראו קביעתי ביחס לתביעת התובעת לפיצויים בגין נזקים עקיפים.

ו – סופו של דבר

120. אשר על כן, התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

121. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. פיצויים (בגין העילה השטרית/חוזית ודמי שימוש בפיגומים) בסכום כולל של 584,145 ₪ (585,645 ₪ בקיזוז 1,500 ₪ בגין ליקויי בנייה);

ב. הוצאות התובעת בסך 37,349.56 (אגרת בית משפט בסך 15,703.56 ₪ + שכר טרחת השמאי מר אורי פרץ פרי בסך 21,646 ₪);

ג. שכר טרחת עו"ד בתביעה ובתביעה שכנגד בסכום כולל של 100,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג שבט תשפ"ב, 15 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.