1. בפניי בקשה למתן צו עשה המורה לתובעת להמציא לנתבעת את תוצאות בדיקות יציקות הבטון אשר בצעה עובר ליציקות הבטון שבצעה באתר העבודה.

2. לטענת הנתבעת בבקשתה, היה על התובעת לבצע בדיקות בטון עובר ליציקתו (סעיף 3.3 להסכם מיום 22.7.2018). עוד טוענת הנתבעת כי תוצאות הבדיקות נחוצות לה לשם קבלת טופס אכלוס למבנה. הנתבעת טוענת כי פנתה לנציג התובעת בבקשה כי יעביר לה את תוצאות הבדיקות, אולם זה התנה את המצאתן בתשלום 50,000 ₪. עוד טוענת הנתבעת כי פנתה ישירות לחברת "סיסטם" אשר ביצעה את בדיקות הבטון, אולם זו מסרה לה כי המציאה את תוצאות הבדיקה לתובעת.

משכך, הוגשה הבקשה.

3. בתשובתה לבקשה טענה התובעת כי הסעד המבוקש אינו מהווה חלק מעילת התביעה, ולפיכך דין הבקשה להידחות על הסף. עוד טענה התובעת כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר. התובעת מוסיפה כי הנתבעת הפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים ולא שילמה, בין השאר, בגין בדיקות הבטון שבוצעו. משכך, אין לנתבעת עילה לקבלת המסמכים המבוקשים.

דיון והכרעה

4. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד במסגרתו טענה כי הנה זכאית לפיצויים בגין ליקויי בנייה שנפלו בעבודות שבצעה התובעת, הדלתא בין הסכום החוזי לבין הערכת הנתבעת לגבי סכום השלמת הפרויקט על-ידי קבלן חלופי, פיצוי מוסכם בגין עיכוב בסיום העבודות, פיצוי בגין דמי שימוש, פיצוי בגין פגיעה במוניטין, פיצוי בגין תשלום השימוש בפיגומים ושכר טרחת שמאי.

5. משכך, צודקת התובעת כי הבקשה להמצאת תוצאות בדיקות הבטון חורגת מעילת התביעה שכנגד. כך גם עולה מהבקשה עצמה. המסמכים המבוקשים אף לא נדרשו כחלק מגילוי המסמכים, או לפחות לא נטען כך. מכל מקום, ההליכים המקדמיים בתיק הסתיימו זה מכבר.

6. משכך, הבקשה נדחית. אין בכך לשלול מהנתבעת להגיש בקשתה במסגרת הליך נפרד.

7. יחד עם זאת, בבחינת למעלה מן הנדרש ומבלי שיהא בכך להביע דעה באשר לזכאות הנתבעת לקבל את תוצאות בדיקות הבטון, ברצוני להעיר מספר הערות:

א. הפרת הסכם על-ידי אחד הצדדים אינה מהווה הצדק להפרתו על-ידי הצד שכנגד. אכן, משלא מדובר בחיובים שלובים או מותנים, מחדל צד לעמוד בחיוביו על פי ההסכם אינה מצדיקה מחדל של הצד שכנגד להפר חיוביו (ע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני, פ''ד לח(2) 701 בעמ' 708). כן ראו לעניין זה פסק הדין בע"א 7938/08 ‏היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן (11.8.2011):

"בחיובים חוזיים, מקובל להבחין בין חיובים עצמאיים לבין חיובים מותנים עליהם חל סעיף 43(א)(2) ובין חיובים מקבילים או שלובים עליהם חל סעיף 43(א)(3). חיוב עצמאי הוא חיוב חד-כיווני, ללא תלות בחיוב הנגדי, ונפקותו כי על צד לחוזה לקיים את חיוביו במועד המוסכם גם אם הצד השני לחוזה אינו מקיים את החיובים המוטלים עליו. .... חיוב מותנה משמעו שהתחייבותו הנגדית של צד לחוזה, היא מאוחרת ומותנית בכך שהצד השני יקיים תחילה את חיובו (השוו ע"א 1084/99 עיני נ' קאסוטו, פ"ד נו(3) 913, 922 (2002) והאסמכתאות שם). לדוגמה, חיוב הקבלן לעלות על הקרקע ולהתחיל בבנייה מותנה בכך שהמזמין יעמיד את הקרקע לרשותו. לכן, כל עוד המזמין לא דאג לדרך גישה לקרקע, או שהוצא כנגד המזמין צו האוסר עליו שימוש בקרקע, רשאי הקבלן להשעות את חיוביו ולהשהותם".

כן ראו פסק הדין בע"א 1258/14 ‏מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות בע"מ נ' עירית רמת גן (3.9.2015) והאסמכתאות שם.

ב. הצדדים להסכם מחויבים לנהוג בתום לב – כך בשלב המשא ומתן, כך בשלב קיומו של ההסכם וכך גם לאחר מכן. כך גם הצדדים להליך משפטי.

ג. בפסק הדין שניתן בע"א 1776/97 אאורליה ליבוביץ – בית מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון – תעשיות אופנה (1976) בע"מ, פ''ד נד(3) 49 נקבע כי:

"עיכבון הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד שיסולק החיוב. זאת זכות המוענקת לנושה המחזיק בנכס, להמשיך ולהחזיק בו, מקום שאלמלא העיכבון היה עליו להעביר את הנכס לחייב. ... מערכת החיובים בין הנושה בעל זכות העיכבון לבין החייב מבוססת – במקרים רבים, וכך גם בענייננו – על התקשרות חוזית בין הצדדים, שבגדרה קיבל הנושה את הנכס מן החייב לתכלית מסוימת ועל-מנת להחזירו בסיומה. ניתן אפוא לומר כי העיכבון הוא סעד עצמי שנועד לאפשר לנושה לממש את זכותו כלפי החייב בכוחות עצמו, בלי לפנות לשם כך להתדיינות משפטית (ראו: נ' זלצמן עיכבון (להלן – זלצמן), בעמ' 17-20; א' זמיר "חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974" פירוש לחוקי החוזים (להלן – זמיר), בעמ' 552-553; ע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק) (להלן – עניין סולל בונה), בעמ' 62)."

עוד צוין באותו פסק דין כי על דיני העיכבון במשפט הפרטי חלות שתי מערכות חקיקה: האחת, ההסדר הכללי המצוי בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, והשנייה – הוראות עיכבון סטטוטוריות שנקבעו בחוקים שונים (סעיף 12 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965; סעיף 9 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967; סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979; סעיף 31 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 וסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"). בענייננו, דומה כי הסעיף הרלבנטי הנו סעיף 19 לחוק התרופות הקובע כדלקמן:

"קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".

לא ברור כלל האם תוצאות בדיקות הבטון נכנסו לגדר סעיף זה – וכאמור, אין בדעתי להכריע בשאלה זו, הן משום שההכרעה אינה נדרשת והן משום שהצדדים לא טענו לעניין זה.

עוד מופנים הצדדים להוראות סעיף 14 להסכם שכותרתו "קיזוז, ניכוי מן התמורה וזכות עכבון", מזכה את המזמין (הנתבעת) לעכב תחת ידו מהתשלום המגיע לקבלן (סעיף 14.1). סעיף 14.3 להסכם קובע:

"...לקבלן אין ולא תהא כל זכות עיכבון על העבודה ו/או על איזה חלק הימנה שיבצע באתר העבודות ולא תהא לו זכות כזו על איזה חלק משטח העבודות ... ו/או חומרים ו/או כלים ו/או ציוד ו/או כל דבר מכל מין וסוג שהוא שיהיה מצוי בשטח העבודות ו/או הפרויקט...."

8. אשר על כן – הבקשה נדחית.

יחד עם זאת מוצע לתובעת - ככל ותוצאות בדיקות הבטון מצויות בידי התובעת, בשים לב לכך שתביעתה הכספית נדונה, על מנת לחסוך הליכים מיותרים ולעמוד בחובותיה החוזיות - לשקול עמדתה בכל הנוגע לבקשת הנתבעת.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.