1. התביעה שלפני הינה תביעה שהוגדרה ע"י התובעים בכותרתה: "כספית". סכום התביעה: "130,000 ₪". בסעיף 38 לתגובתה לבקשה לפטור מאגרה נכתב ע"י הנתבעת:

"לא ברור מקור הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה כספית שהוגשה על סך של 130,000 ₪". לפיכך סברתי בטעות כי הנתבעת מסכימה שהמדובר בתביעה אשר ע"פ מבחן הסעד הנתבע נתונה לסמכותו של ביה"מ שלום וניתנה החלטה המורה על העברתה לביה"מ שלום.הנתבעת הגישה בקשה לביטול אותה החלטה בטענה כי לא ניתנה לה זכות טיעון. אכן משהבהירה הנתבעת כי ההחלטה ניתנה ללא שפירטה טענותיה, בוטלה ההחלטה והתובעים והנתבעת פירטו טענותיהם בעניין הסמכות העניינית.

2. הנתבעת עמדה על כך שדין התביעה להימחק ולא להיות מועברת לביה"מ שלום. לטענת נתבעת, התובעים עירבו עילות שונות שדין כל אחת מהן להתברר בפני ערכאה אחרת: תקיפת החובות שנצמחו מעיצומים הכספיים הינה בסמכות בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים,תקיפה של הקנסות הינה בסמכות בג"צ (כאשר הפרקטיקה הנוהגת מאפשר הגשת ערעור מס לביה"ממחוזי). ככל שמדובר בהליכי גביה, יש לבחון את התביעה לפי הסמכויות שבחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד -1984. (להלן: "החוק"). עוד הוסיפה הנתבעת כי לגבי כל העילות כבר קיים מעשה בית דין.

3. לאחר ששקלתי את טענות התובעים והנתבעת שוכנעתי כי אכן התביעה אינה בסמכותו העניינית של ביה"מ זה ואולם,לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי יש להורות על מחיקתה. בהתאם לתקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד:

" לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט". בהתאם להלכה ולאור תקנה זו בצירוף עם סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, עדיפה תמיד העברת הדיון לבית המשפט המוסמך חלף דחיית התובענה, מקום בו הדבר אפשרי.

המבחן המרכזי להכרעה בסמכות עניינית בתביעה אזרחית הוא מבחן הסעד.במקרה דנן מדובר בתביעה כספית בגין התנהלות הנתבעת והוצאות שנגרמו לתובעים לטענתם,בגין מחדלי הנתבעת.בעניין זה מלבד כותרת התביעה כמצוטט לעיל, יש להפנות גם לסעיף 84 לכתב התביעה שם נטען כי סכום התביעה (130,000 ₪) מגלם את ערכו של הרכב בשעת העיקול והוצאות שנגרמו עקב מחדלים של הנתבעת. בסעיף 86 הפנו התובעים לערכו של הרכב לפי מחירון לוי יצחק. אמנם התובעים הפנו בתביעה להליכים קודמים,עיצומים וקנסות שהוטלו. יחד עם זאת הסעיפים המשקפים את מהות התביעה הינם סעיפים בהם מתוארת התנהלות הנתבעת אשר גרמה לתובעים לטענתם,לנזקים הנתבעים. אמנם התובעים מתארים בתביעה בין היתר, כיצד פעלה הרשות, לטענתם בניגוד להנחיות ונהלים ומפנים לטענות שכבר הועלו בהליכים קודמים והמתייחסות לעניינים מנהליים, כגון חוסר תום לב של הרשות,אי קיום שימוע או מתן הודעה וכיוב'. אולם כל זאת לצורך בחינה של התביעה לפיצויים שכן המעשה המינהלי כבר הושלם ולפיכך,אין המדובר בתביעה הבאה בעקיפין כדי לבטל, או לשנות את אותו מעשה. אכן, התובעים אינם מיוצגים, וניסוח התביעה מסורבל ואף חוזר על טענות שהועלו בהליכים קודמים. אולם, עיון דקדני בתביעה מעלה כאמור כי מדובר למעשה בתביעה נזיקית המתייחסת לנזקים כספיים שנגרמו לתובעים, לטענתם, בגין הליכי גביה הנוגעים לרכב שנמכר וכתוצאה מהתנהלות הנתבעת. לאור סכום התביעה, הסמכות העניינית מסורה במקרה זה לבית המשפט שלום מכוח סמכותו לדון בתביעות כספיות עד 2.5 מיליון ₪. הנה כי כן, בהיבט של מבחן הסעד, מדובר בתביעה כספית המצויה בסמכות ביה"מ שלום.

4. צודקת הנתבעת בטענתה כי גם כאשר מדובר בתובענה לסעד כספי, עדיין יש להוסיף ולבחון האם מדובר, הלכה למעשה, בתקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית ,אותה יש לבצע בערכאה מינהלית, או שמדובר בתקיפה עקיפה, אשר יכולה להיעשות בבית המשפט האזרחי. ראו רע"א 7987/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה":

"על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות".

אלא שבמקרה זה לא שוכנעתי כי מדובר בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית,או בניסיון לעקוף את התקיפה הישירה באמצעות הגשת התביעה,שהרי המדובר במעשה עשוי והתביעה היחידה הרלוונטית הינה לפיצוי בגין הנזקים הנטענים. בתקיפה ישירה" עומדת ההחלטה לבחינה ישירה. המדובר בהליך ביקורת שיפוטי על תוקף ההחלטה. הסעד המבוקש עשוי להיות כרוך בשינוי ההחלטה ובמתן הוראות ישירות לרשות המנהלית. ב"תקיפה עקיפה" ננקט הליך אזרחי, או פלילי, כאשר הסעד המבוקש אינו בא לשנות את החלטת הרשות המנהלית, אם כי נכון הוא ששאלת חוקיותה מתעוררת באופן עקיף, אגב ההכרעה בהליך. ודוק, טענות כאילו טענות התובעים ביחס להתנהלות הנטענת כבר הוכרעו וקיים מעשה בית דין בעניינן,הינה טענות אותן יהיה על הערכאה המוסמכת לבחון, ככל שהנתבעת תעתור לסילוק התביעה מחמת מעשה בית דין. אלא שבטרם תיבחן השאלה האם קיים מעשה בית דין והתובעים מושתקים מלהעלות טענותיהם, יש להכריע מי היא הערכאה המוסמכת להכריע בעניין זה.

אם תתקבל טענת הנתבעת כאילו מדובר בתקיפות ישירות (סע' 4 לתגובה מיום 4.2.20), יווצר מצב על פיו אין סמכות עניינית לאף ערכאה לדון בתביעה לפיצוי כספי בגין התנהלות שלטונית שהושלמה, שהרי בשאלות המינהליות,לגישת הנתבעת עצמה, מדובר במעשה עשוי, שכן העיצומים והקנסות "כבר שולמו" באמצעות מימוש הרכב (סע' 3 לתגובת הנתבעת)ולא ניתן עוד לעתור בעילות המינהליות.

יש להבחין בין תקיפה ישירה, אשר מטרתה להשיג על החלטת הגורם המנהלי ולהביא לבטלותה, או לשינויה של ההחלטה המנהלית, לבין תקיפה עקיפה, אשר מטרתה להיפרע בגין תוצאותיו של המעשה המנהלי במסגרת תביעה לסעד כספי- זהו בדיוק ההליך שבו נקטו התובעים. ושוב אדגיש כי הטענה כאילו כבר הוכרעה טענה ביחס לתקינות המעשה המנהלי והתובעים מושתקים לטעון בעניין מחמת מעשה בית דין, הינה טענה אותה יצטרך לבחון ביה"מ המוסמך לדון בתביעה .יחד עם זאת, אין בטענה זו כדי להשפיע על השאלה המקדמית של בחינת הסמכות העניינית.

5. בחנתי את הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת בעניין רעא 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל ( להלן:"עניין גליק")ואולם אין מדובר במקרה דומה. שם במועד הגשת התביעה הכספית, ביקש התובע מבית משפט השלום שיוצאו צווים נגד רשויות המדינה. התובע טען שם כי האיסור על עליה להר הבית פגע בו, בשמו הטוב ובפרנסתו, ותבע פיצוי בגין פגיעות אלה. לצד התביעה לפיצוי כספי, עתר התובע שם למתן צו מניעה, אשר יורה למשיבה להתיר את עלייתו להר הבית.כלומר המעשה שילטוני טרם הושלם,התובע עדיין חפץ לעלות להר הבית והאיסור על עלייתו נמשך,כשבמקביל עתר התובע לפני ביה"מ שלום כי יתערב באותו איסור מינהלי. לאור האמור שוכנע כב' השופט עמית שמדובר "בתביעה בהסוואה":

"מבחן הסעד הוא אינדקציה המאפשרת לנו להבחין אם בתקיפה ישירה או עקיפה עסקינן, אלא שבמקרה דנן, שאלת חוקיותו של המעשה המינהלי – שלילת הזכות של המבקש לעלות להר הבית – היא שניצבה במרכז התביעה שהוגשה 'בזמן אמת', שעה שהאיסור שהטילה המשטרה עמד עדיין בתוקפו... לאמיתו של דבר, לא תקיפה עקיפה יש בפנינו, אלא תקיפה ישירה 'בהסוואה', תקיפת מצח של חוקיות החלטת המשטרה, שלא אגב תובענה אחרת, ומטעם זה לא הייתה לבית משפט השלום הסמכות לדון בסעד הציווי"(הדגשות אינן במקור).

במקרה דנן,בניגוד למתואר בעניין גליק,אין המדובר בסעד המתייחס למעשה המינהלי בעודו נעשה ונמשך. אין המדובר בתביעה לשינוי, או ביטול המעשה המינהלי , שהרי הרכב כבר עוקל ומומש ומימלא ערכאה מנהלית לא יכולה להושיט לתובעים סעד (!).

עוד אוסיף כי במקרה דנן גם אין המדובר בסוגיות שלטוניות מובהקות כמו למשל זו שנידונה ברעא 88/17 בדרה גולן נ. ראש עירית תל אביב ואח', שם התייחסו המבקשות למדיניות הטיפול של המשיבים במסתננים. לא רק שהיה מדובר שם, בניגוד לענייננו, בסכסוך שמהותו האמיתית הינה-ציבורית, אלא שלא היה מדובר שם במעשה עשוי והנזק עדיין לא התגבש שכן התביעה צפתה פני עתיד ונגעה למדיניות הרשות השלטונית שעדיין נמשכה. כאמור במקרה דנן, ההתנהלות של הנתבעת כבר הסתיימה. המדובר במעשה עשוי והתובעים עותרים לפיצוי בגינו, כאשר באופן עקיף בלבד תונח לפתחו של ביה"מ התנהלות הרשות. ברי כי ממלא במצב הנתון, בו הושלם המעשה, לא יוכל ביה"מ עוד להורות על ביטול, או שינוי, או התערבות אחרת בשיקול הדעת המנהלי ולכן אין המדובר בתביעה החורגת מסמכותו של ביה"מ שלום.

וראו דברי השופט עמית בעניין גליק בהמשך דבריו:

"ודוק: איני בא לשלול את האפשרות לתבוע את הרשות הציבורית בנזיקין בגין הפרה של נורמה הלקוחה מהמשפט המינהלי, ועל כך אעמוד בהמשך. גם העובדה שמדובר בעניינים הקשורים לביטחון הציבור אינה שוללת תביעה כאמור, שהרי בתי המשפט האזרחיים דנים כעניין שבשגרה בתביעות פיצויים בנזיקין כנגד כוחות הביטחון, תוך בחינה אם מדובר ב"פעולה מלחמתית". אלא שבמצב הדברים הרגיל, תביעה כאמור ראוי שתוגש אך כסעד משלים, כאשר נוצר "מעשה עשוי" והתגבש נזק שאינו ניתן עוד לתיקון באמצעות דרך המלך של ציווי (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כלכלי כרך ג 392-393 (2013)".

6. לאור כל האמור, אני מורה להעביר את התביעה שבנדון, לבית משפט השלום במחוז חיפה (שיקבע בהתאם לניתוב נשיא ביה"מ שלום במחוז), וזאת מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט.

אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמותב שידון בתיק להכריע בטענות הנתבעת כאילו התובעים מנועים מלהעלות טענות שכבר הועלו על ידם בהליכים קודמים,או כאילו קיים מעשה בית דין בעניינם. נושאים אלו,כמו גם הבקשה לפטור מאגרה,יידונו ע"י הערכאה המוסמכת אליה מועבר התיק.

ניתנה היום, י"ח שבט תש"פ, 13 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.